לפני 10 שנים פתחתי בלוג.
אני קוראת את מה שכתבתי, וזה מפתיע אותי – כבר חלפו עשר שנים? עשור? עשור לבלוג שלי?
כשפתחתי את הבלוג, כתבתי: "לא שיש לי מה לאמר לעולם – אבל רציתי קצת להתהדר בתמונות שאני מצלמת." ופרסמתי תמונות של הסחלב המצויר: Orchis israelitica:
עם השנים מצאתי מה לכתוב ומה לומר, ואני חושבת שגם איכות הצילום שלי השתפרה.
העשור האחרון היה מאד משמעותי עבורי. עברתי תהליך ארוך של שינויים, עשיתי הסבה מקצועית, היו לי הרבה רגעים קשים – אבל גם הרבה הצלחות ודברים יפים.
כשפתחתי את הבלוג עבדתי במשרה מלאה בתור DBA, עמוק בעולם המחשבים. היום אני אקולוגית.
עכשיו, עם השלמת התואר השני, אני חושבת שהמהפך הושלם – ובינתיים אני עובדת בכמה משרות קטנות אך מעניינות, ומחפשת משהו בעל הקף רחב יותר.
טבלת הסיכום המסורתית שלי:
| שנה | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| רשימות | 160 | 169 | 131 | 122 | 106 | 105 | 98 | 56 | 42 | 24 |
| כניסות | 30,000 | 100,000 | 150,000 | 100,000 | 72,000 | 42,000 | 57,500 | 66,500 | 81,500 | 106,600 |
בשנה שעברה פרסמתי רק 24 רשומות, כלומר – בערך פעם בשבועיים. כתיבת התזה לקחה הרבה זמן ומשאבים, ואני גאה בתוצאות.
ובדיוק שמתי לב ש…זו הרשומה ה-1,005 שאני מפרסמת! כלומר, ממש לא מזמן פרסמתי את הרשומה האלף, ציון דרך מרשים שקצת פספסתי. היום זו הזדמנות לציין גם את הנושא הזה. ואם אתם שואלים את עצמכם על מה כתבתי באלף הרשומות שלי – אתם מוזמנים להציץ בתוכן העניינים של הבלוג.
ומה צופן העתיד לבלוג שלי? ובכן, כמו שכתבתי, חזרתי מקליפורניה – ויש לי חומר לרשומות רבות על המראות המופלאים שראיתי שם.
תודה לכם, הקוראים שלי, ובמיוחד אלה שגם מגיבים – תודה שאתם כאן, קוראים ואני מקווה שגם נהנים מהבלוג!
כל תמונה הפעם מייצגת בלוגולדת אחד, והנה אחת לשנה הבאה: Calochortus albus, פרח יפהפה מקליפורניה.
)
ענבלית 
אני מאד אוהבת את סדרת ספרי נרניה של ק.ס. לואיס, קראתי אותה המון פעמים – גם באנגלית וגם בעברית. 
אני מתפעלת מפרחים, אוהבת לראות אותם, נהנית לצפות ביחמור ובצב, בחיוויאי ובפרפר. ואני גם זוכרת לרוב את השמות שלהם – לפחות ברמת הסוג, אם לא ברמת המין. אני אוהבת לטייל ולצאת לראות פרחים וחיות, נופים ועתיקות. אני מסוגלת לזהות כמות גדולה מפרחי ארצנו בקלות, כולל הרבה מפרחי החרמון! 
בעיקר צלומי טבע. ובתוקף זה – אני שמה לב לפרטים, ולפעמים מוצאת זויות לא שגרתיות לכל מיני צמחים. אני גם משתדלת לשים לב לפרטים בסביבתי, ולראות שינויים והתחדשויות. 
כן, כן – אני יודעת שחכמינו אמרו "שונא מתנות יחיה". אבל הרבה פעמים כשאני רואה משהו – אני חושבת "זה בדיוק יתאים ל-x!" – ואם אני יכולה, אני אקנה את אותו דבר. לא תמיד עם סיבה. וזה לא חייב להיות משהו גדול או מחייב. סתם, כי נחמד לי או כי חשבתי על אותו אדם. וזו לא חייבת להיות מתנה שעולה כסף. שלחתי פעם לאחותי עלי שלכת עם צבעים מיוחדים מחו"ל. זו היתה מתנה נפלאה 
. מצד שני, אני גם אוהבת שחושבים עלי. ורד בודד זו מתנה נהדרת. 
הנה, הודיתי בזה. ואני גאה בזה. אני לא "מחוננת" או "מבריקה במיוחד" – אבל יש לי תפיסה מהירה, יכולת הבנה, ניתוח והסקת מסקנות – אני חכמה. ובד"כ לא צריך להסביר לי משהו 20 פעם. מספיקות פעם אחת או פעמיים. 
יש כאילה שבטוחים שאני טרחנית, או מורה (זה נאמר בד"כ בזלזול מתנשא – מה, את מורה?) – אבל לי אִכפּת מהשפה העברית (גם בדיבור וגם בשירים), אני אוהבת אנשים שמדברים נכון. 
בעיקר רוק של שנות הששים והשבעים, אבל נהנית גם מקצת ג`אז, קצת קלאסית, מוזיקה עברית ותיקה… יש לי הרבה דיסקים בבית, וכמעט כל מצב מזכיר לי שיר. אני מסוגלת למצוא שיר יפה (לפחות, יפה בעיני) כמעט לכל אירוע, נושא או מלה. 
אני לא מנסה לנהל משק בית מושלם, יחד עם משרה מלאה, טיפוח עצמי, ילדים מטופלים… אני מתפשרת על דברים מסויימים (סדר ונקיון בעיקר) ואני חושבת שזה בסדר גמור. 
אני מתחממת מהר ומתרגזת בקלות, אבל אחרי שאני מוציאה את הצעקות – או לחילופין, בוכה קצת – אני נרגעת ואני יכולה להסתכל על הדברים המרגיזים בצורה שלווה יותר. 
אוכל יפני, למשל וגם אומנות יפנית; רהיטים יפים, תכשיטים מיוחדים, בגדים (של דורין פרנקפורט… אבל לא רק) – דברים לא שגרתיים, עם ייחוד – אבל לא כאילה שהם גיבוב של הרבה אלמנטים. אני אוהבת אומנות (בעיקר אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית – אבל גם את גדולי הרנסאנס)… חשוב לי, למשל, שהרשימות שלי בבלוג תהיינה מסודרות וקריאות, שהכל יהיה מעומד לכוון הנכון, ובפונט נעים לעין. אני שונאת את Times New Roman, ואוהבת את Arial ו-Verdana
פרחים, פרפרים וכל מיני 