Lassen Volcanic National Park – פרחים, פרפרים וכל מיני

בין שסטה ללאסן

לאחר הטיול לחוף אגם שסטה, והתצפית אל ההר – יצאנו מזרחה ואז דרומה, לכיוון העיר סוזנוויל. בדרך עצרנו בכמה מקומות, ועליהם אספר היום. להמשיך לקרוא בין שסטה ללאסן

Mule Deer – Odocoileus hemionus

אני עדיין בגעגועים לטיול האחרון שלנו… ויש לי עוד הרבה תמונות… אז היום אני מציגה איילים.

האיל הנפוץ במערב ארצות הברית הוא ה-Mule Deer – תרגום השם הוא "איל פִּרְדִי" – הוא נקרא כך בגלל אזניו, הדומות לאזני פרד.

האיילים הם בעל חיים נפוץ למדי בארה"ב – כשגרנו שם, תמיד הזהירו אותנו מדריסת איילים בעת נסיעה לילית, ומה לעשות כשיש תאונה עם אייל (הרוב פשוט אוספים אותו ועושים ממנו שיפודים…

)

האייל הנפוץ במזרח ארה"ב שונה מזה שאנחנו פגשנו – אוזניו קטנות יותר, והוא ה-White tailed Deer – איל לבן זנב.

אבל אנחנו פגשנו, כאמור, את האיל המערבי. אפשר לראות שקצה זנבו שחור.

את האיילים פגשנו ברוב השמורות שבקרנו בהן – בPoint Lobos, ליד החוף, ראינו שתי קבוצות של איילים אוכלים או נחים בסבך. בעונת הקיץ קל להבדיל בין הזכרים והנקבות – רק לנקבות אין קרניים.

בLassen Volcanic National Park, בערב שעשינו בו Camping, הגיחה לפתע איילה וחצתה את ה-Campground

אבל את רוב האיילים פגשנו בYosemite National Park – שניים טיילו באיזור ה-Tolumne Meddows, עוד כמה וכמה ראינו ממש לפנות ערב, בעמק יוסמיטי; ולקינוח – מוטי פגש עוד שלושה זכרים במרומי Mariposa Grove, ליד עצי הסקוויה הענק.

חלק מהתמונות מטושטשות מעט, או בזויות לא מוצלחות מאד – וזאת כי האיילים הם בעלי חיים חששניים מאד, הם פוחדים להתקרב לבני האדם – ובצדק.

זכרי האיילים הללו משירים את הקרניים שלהם – כמו שאר האיילים – כל חורף, מיד לאחר תום עונת החיזור. באביב הם מתחילים להצמיח קרניים חדשות.

הקרניים של האיילים (משפחת האיליים – Cervidae) נקראות Antlers – אילו קרנים שגדלות רק אצל הזכרים, גידול מהיר ועונתי. הם גדלים מתוך שני עוקצים – בליטות עצם – שיש להם בקצה הגולגולת, ובהתאם לגיל האייל – קצב הגידול. קרניו של איל צעיר לא יצליחו לגדול לאותו גודל כמו אילו של אייל בוגר, למרות שמשך הגדילה זהה.

במשך גדילתן, הקרניים מצופות בעור ופרווה עדינה וקטיפתית. שם עוברי כלי הדם והעצבים של האייל. ככל שהעונה מתקדמת, כלי הדם מתים, עצמות הקרן מתקשות – והקרניים מקבלות מראה מחוספס יותר.

בחורף, הורמון הגדילה של הקרניים לא מופרש ככל שהיום מתקצר, הן נחלשות – ובסופו של דבר האייל משיר אותן.

כאשר היום יתחיל להתארך, לקראת האביב – הוא יחזור להפריש את הורמון הגדילה, ויצמיח קרנים חדשות וגדולות יותר.

התמונה כאן היא של אייל צעיר יחסית, הקרניים לא מאד גדולות. הוא מטושטש – כי הצילום הוא לפנות ערב, והוא עסק בבריחה מקבוצת אנשים שצפתה בו. (בעמק יוסמיטי)

לעומת קרני האיילים, ישנן קרנים מסוג Horns – קרני משפחת הפריים, העיזים והכבשים. קרניים אילו מופיעות לרוב גם אצל הזכרים וגם אצל הנקבות, אם כי אילו של הנקבות בד"כ תהיינה קטנות יותר. דוגמא טובה היא כמובן היעלים .

קרניים אילו גדלות במשך כל חייו של בעל החיים. הן עשויות מחלק פנימי – שבנוי עצם, ומעליו ציפוי – כמו נדן – העשוי קֵרָטִין (חלבון הבונה חלק מהגוף. אצלינו הוא בונה את השערות והציפורניים)

הצבי המצוי (שאפשר לפגוש ברמת הגולן, בירושלים, במקומות מסויימים בגליל, וגם בנגב) גם הוא ממשפחת הפריים, ולמרות שיש המבלבלים וקוראים לו אייל – הוא צבי ולא אייל, וקרניו צומחות לאורך כל חייו.

בתמונה הבאה אפשר ממש לראות את המעטה הקטיפתי של הקרניים –

את התמונה הבאה מוטי צלם בMariposa Grove, ולדעתי – מבין תמונות האיילים שלנו – הא הטובה ביותר. נכון שגם לו יש עתיד? (כל התמונות עד סוף הרשימה הן של מוטי)

התמונות צולמו בקליפורניה –

בשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

בשמורת Lassen Volcanic בתאריך 16.8.2009

ובשמורת יוסמיטי בתאריכים 18-20.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קליפורניה ממעוף הציפור

אספתי כמה ציפורים שצלמתי בטיול לארה"ב, ואני מפרסמת אותן יחד:

בסן פרנסיסקו פגשנו שחרורים. במבט ראשון הם נראו שחורים לגמרי – בלי המקור הצהוב המאפיין את השחרורים באיזורנו:

זהו שחרור ברוור – Brewer`s Blackbird – או בלטינית Euphagus cyanocephalus

ציפור חביבה, שטיילה על מדשאות הgolden gate park בסן פרנסיסקו (ובזאת הזכירה לנו את התנהגותו של השחרור "שלנו")

למרות השם Blackbird, הצבע שלה לא רק שחור. בתוך השחור מעורב גוון ירוק-סגול מטאלי, וזו ציפור יפהפיה.

בעיירה Red Bluff שישנו בה לילה אחד, פגשתי מוקדם בבוקר חוחית –

החוחית הזו – Lesser Goldfinch – או בשמה הלטיני – Carduelis psaltria – חיה בדרום מערב ארה"ב. לפרט שאני צלמתי יש (תאמינו לי…) גב ירוק. לזכרים של החוחיות הללו יש שוני בצבעים – ככל שהם נמצאים מזרחה יותר, הכתם השחור על הראש גדל וממשיך לגב. למערביים יש גב ירוק – ולמזרחיים יותר הגב כמעט כולו שחור.

את צמד הציפורים הללו פגשתי בפארק יוסמיטי, רוחצות להן בנהר המרסד (Merced River). אילו שתי נקבות של Mountain Bluebird – Sialia currucoides – ממש מתאים לי לתרגם את השם הזה ל"כחלית ההרים", למרות שכחלית ההרים זה פרח ולא צפור.

הנקבות הללו לא מאד מרשימות. הזכר הוא כחול מדהים ויפהפה, אך לצערי לא צלמתי אותו.

בטיולנו בפארק לאסן, שמענו לפתע קריאות רמות של ציפורים גבוה מעלינו. כיוונו את המשקפות והמצלמות, וברגע הראשון לא ראינו כלום. העצים הללו צמחו על ההר מעלינו, ובהחלט היו מאד גבוהים גם בפני עצמם, ללא עזרת ההר.

אחר כך הבחנו שהענפים העליונים של העצים מלאים בציפורים, שיושבות ומנהלות שיחה בינהן. הקולות היו משהו בין עורבים לתוכים – מאד רעשניים. בדקנו היטב,

והגענו למסקנה שאילו Clark`s Nutcracker – Nucifraga columbiana . מפצח האגוזים של קלארק? (ואני בכלל חשבתי שצ`יקובסקי כתב את זה!)

בכל מקרה, היה מעניין מאד לראות אותן מקשקשות ומדברות בינהן. מפצח האגוזים הזה נפוץ במערב ארה"ב, בעיקר באיזורים ההרריים.

ניסיתי לצלם גם רובין אמריקאי – American Robin – Turdus migratorius

אבל ראינו אותם רק בין השיחים או ממש לפני השקיעה, ורוב התמונות יצאו מאד מטושטשות. ה-Robin – אדום החזה האמריקאי, הוא שונה מאד מאדום החזה שלנו – כלל לא מאותה משפחה. אדום החזה הזה הוא בעצם קיכלי, והשם הנכון עבורו בעברית הוא קיכלי נודד.

עוד ציפור נפלאה שפגשנו ביוסמיטי היא נקר – White Headed Woodpecker – נקר לבן ראש

הנקר לבן הראש, ששמו הלטיני הוא Picoides albolarvatus – חי רק באיזור הסיירה נבאדה. לזכר יש כתם אדום בקצה הראש, אבל לנקבה אין.

ולכן שני הפרטים שאני פגשתי – כפי הנראה היו נקבות.

הנקר ניזון מחרקים, אותם הוא מחפש בגזעי העצים. הוא גר בד"כ בחורים בעצים – לרוב בעצים מתים, ומעדיף חורים שהוא ניקר בעצמו.

כל התמונות צולמו בקליפורניה:

בסן פרנסיסקו 8-9.8.2009

בעיירה רד-בלאף 15.8.2009

בפארק לאסן 15.8.2009

ובפארק יוסמיטי. 17-18.8.2009

תודה לאבו-נטע, על העזרה בזיהויים!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

…וכיון שהזכרתי את צ`יקובסקי, הנה הוא:

תורמוס גדול עלים – Large Leaf Lupine – Lupinus polyphyllus

אני ממשיכה בטיול הגדול בקליפורניה, והיום אני מתמקדת בפרח אחד, יפה ומיוחד – ממשפחת הפרפרניים (Papilionaceae)

זהו תורמוס גדול-עלים, קרוב של תורמוס ההרים ושאר התורמוסים בארץ.
אחד ההבדלים העיקריים בין התורמוסים שלנו לתורמוס הזה, הוא שהתורמוסים שלנו הם חד-שנתיים, ואילו זה – רב-שנתי. יש לו שורש והצמח מתחדש כל שנה.

את התורמוס ראינו פורח לאורך הכבישים והשבילים גם בפארק Lassen, וגם בYosemite.

השם "תורמוס" מקורו בספרות חז"ל – שם מתייחסים בעיקר לתורמוס תרבותי, שגוּדָל בארץ למאכל מאז זמנים קדומים מאד.

אך כמו שכל דובר-לטינית ממוצע ישים לב, השם הלטיני של התורמוס – Lupinus – מזכיר את המילה הלטינית לזאב – Lupus. ובאמת תהיתי מה הקשר של התורמוס – לזאב.

אני חייבת לציין שההסבר שמצאתי די מאכזב: כאשר התחילו להסתכל על תורמוסים, ולתת להם שם, החוקרים הראשונים סברו בטעות שצמחי התורמוס גוזלים מהאדמה את החומרים המזינים שבה. הסברה הזו נולדה כי הם תמיד מצאו תורמוסים בקרקעות מופרעות ועניות בחומרים מזינים.
זה הזכיר לאותם חוקרים להקת זאבים שמתקיפה חווה מלאה חיות משק וגוזלת את החיות…

אז הם קראו לתורמוס על שם הזאב, למרות שהסברה שלהם – וגם היחס לזאבים – לא ממש נכונים.
הזאבים, כחיות מתלהקות, מנהלים חיי משפחה מלוכדת ועוזרים זה לזה – מה שמוציא את כל העוקץ מהביטוי "אדם לאדם זאב" (למשל, הלוואי שבני האדם היו מתייחסים לילדים כמו זאבות לגורי הלהקה…)

ואילו התורמוסים – לא רק שאינם גוזלים מהאדמה – אלא להפך! בין השורשים שלהם חיה בקטריה, שמסבה את החנקן מהאטמוספירה לצורה בה הצמחים יכולים להשתמש בו – כלומר, מעשירה את האדמה סביבה.
הבקטריה משיגה את חומרי המחיה שלה, ואת ההגנה – בשורשי התורמוס. חיי שיתוף למופת!

ישנם מינים רבים של תורמוסים בעולם, רובם בגודל דומה לתורמוס גדול העלים פה, שהוא גדול יותר מתורמוס ההרים שלנו – יכול להגיע לגודל כפול מתורמוס ההרים.
מינים מסויימים הם שיחים -שמגיעים לגובה של שלושה מטרים, ובמקסיקו קיים מין אחד שהוא עץ תורמוס – וגבהו מגיע לשמונָה מטרים!

מהשם הלטיני נגזר גם השם האנגלי – Lupine. אבל לפי מה שקראתי, בשפות הים-תיכוניות, שמות המאכלים שמכינים מזרעי התורמוס נשמעים דומים –

בספרדית קוראים לו altramuz – אלתרמוז
בפורטוגזית – tremoços – תרמוסוס
בטורקית – tirmis – תירמיס
ובערבית – תורמוס, כמו אצלינו.

אגב, אל תתפתו לאכול זרעי תורמוס לא מבושלים – הם מכילים רעלים שמתפרקים בבישול, ולא כדאי לאכול אותם טריים!

תוספת, בעקבות תגובתה של אתי אברהמי:

זרעי תורמוס שמשו מזון ליהודים בגטו ורשה. לא היה להם מזון, והתורמוס הוא צמח חזק, שגדל – כמו שציינתי כבר – גם באדמות עניות מאד. היהודים בגטו אספו את הזרעים ואכלו אותם, אבל סבלו מהרעלנים שבזרעים. כאשר משתמשים בתורמוס כמקור מזון עיקרי ואוכלים הרבה ממנו, הרעלנים משפיעים על הגוף וגורמים לשיתוק.
תודה לאתי על התוספת המעניינת!

התמונות צולמו:
ב- Lassen Volcanic National Park – בתאריך 15.8.2009
וב -Yosemite National Park – בתאריך 18.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ותודה לאום נטע, על הספר המצוין שקנית לי – ספר פרחי הסיירה נבאדה, שעוזר לי לזהות וגם מלמד אותי על הפרחים השונים!

סנאים קטנים וזהובים

אני חוזרת היום אל הסנאים.

כבר הצגתי פה את הסנאי האפור, הנפוץ ברחבי ארה"ב – וגם את סנאי-הקרקע הקליפורני, עם הפרווה המנוקדת. (יש תמונות טובות שלו גם בבלוג של עופר D)

הפעם אני מתמקדת במפוספסים, זעירים, ומהירים.

מהר מאד שמנו לב שיש שני מינים מפוספסים וקרובים בגודל – כ-20 ס"מ אורך גופם, כולל זנב –

עם פסים על "הלחיים",

ובלי פסים על הלחיים – רק על הגב.

ובכן, אילו לא שני מינים של אותו יצור – אלא שני סוגים שונים (ואולי אפילו יותר…)

מפוספסי הלחיים הם Chipmunks – סנאים חביבים וקטנים, נפוצים מאד ברחבי ארצות הברית ובסרטונים של וולט דיסני,

לפי מה שקראתי, ישנו מין אחד של Chipmunks באסיה, מין אחד במזרח צפון אמריקה – ועוד 23 מינים במערב צפון אמריקה…

כשגרנו בארה"ב לפני כ-12 שנים, עבדו איתנו בצוות שתי בחורות מהודו. כשהן ראו לראשונה את הסנאי האפור הנפוץ – הן אמרו – "באמריקה, הכל גדול יותר: אפילו הסנאים!" רק אחר כך, ראינו שם גם Chipmunks – והבנות הסבירו לנו שזה הסוג שהן מכירות מהודו.

המינים השונים של הChipmunks כל כך דומים (כנראה גם זה שבהודו) – לפחות, לעין הבלתי-מקצועית-בעליל שלי – אז אני נשארת עם צ`יפמנקס – Chipmunks – או Tamias בלטינית; ולא מסתכנת בזיהוי ברמת המין.

השם הלטיני – Tamias – פירושו "מאחסן" – והוא מרמז על הרגליו של הChipmunk לאחסן מזון לקראת עונת החורף.

כשגרנו בארה"ב, נהגנו לשים מעט אגוזים ובוטנים במרפסת הדירה שלנו (בקומת הקרקע), ולצפות בסנאים שבאו לאכול אותם ולקחת אותם למאגרים שלהם. הChipmunks היו מאד זריזים – ותמיד הצליחו להפתיע אותנו.

מקורו של השם האנגלי – Chipmunk – הוא כנראה שיבוש של מילה באחת השפות האינדיאניות – שפת אוג`יבווה – Ojibwe – המילה המקורית היתה jidmoonh – ומשמעותה – סנאי אדום. כדרכם של שיבושים – המוכרים לכל מי שמשחק "טלפון שבור", זה ממש לא דומה למקור – אבל זה שיבוש בן 350 שנים בערך, אז הוא כנראה שובש מאד.

ומה-Chipmunk, לידידו:

לסנאי השני, כאמור, אין פסים על הלחיים – והוא ה-Golden Mantled Ground Squirrel – כלומר, סנאי-קרקע זהוב-אדרת (או משהו כזה) –

שמו הלטיני הוא Spermophilus lateralis, והוא חי באיזורים גבוהים ומיוערים, וניזון ממגוון מאכלים – מזרעים ופירות, דרך פטריות – ואפילו חרקים.

כיון שהם כל כך זריזים, פעמים רבות לא הצלחנו להבחין בזמן אמת אם אנחנו רואים Chipmunk או Ground Squirrel – ורק בהגדלה, על מסך המחשב, ראינו מי הוא מי.

תפוצתו פחות רחבה מזו של הצ`יפמנקס – בעוד צ`יפמנקס מכסים יפה את רוב צפון אמריקה, סנאי-קרקע זהוב שכזה חי רק באיזורים הרריים ומיוערים, כמו הפארקים יוסמיטי ולאסן, שם פגשנו את שני המינים.

סנאי הקרקע ישנים שנת חורף (כלומר, Hibernating) – למרות זאת, הם אוגרים מעט מזון במחילות שלהם, כך שיהיה להם זמין כאשר הם מתעוררים בראשית האביב.

כל התמונות צולמו:

בפארק לאסן (Lassen Volcanic National Park) בתאריכים 15-16.8.2009

ובפארק יוסמיטי (Yossemite National Park) בתאריכים 17-19.8.2009

הערה: ליובל, ולחובבי הבוטניקה: שימו לב לאורנים ברשומה הזו – אילו הם Ponderosa Pines היפהפיים.

Lassen Volcanic National Park – the Painted Dunes

ברשימה על הר הגעש Cinder Cone הסברתי מה ההבדל בין Cinder לבין Ash.

הAsh – ה"אבק" הגעשי הוא דק יותר.

הראיתי את הר הגעש, הבנוי מחצץ (Cinder) – ולידו, היו דיונות צבעוניות. אילו דיונות עשויות אפר דק געשי – volcanic Ash.

הצבעוניות שלהם פשוט מדהימה. גווני-גוונים מיוחדים מאד.

הדיונות נוצרו ממשקעי אפר דק געשי שנפלטו לאוויר כחלק מהתפרצות הר הגעש. הן שקעו כדיונות ליד הר הגעש.

הצבעוניות הנפלאה שלהם נובעת מחימצון – חלקים שונים של ענני האבק התחמצנו ברמות שונות, ולכן קבלו צבעים שונים.

לא ירדנו אל הדיונות הללו, ובכלל – אני חושבת שהן יפות יותר כך, ממרחק, בלי צעדים דורסניים – כך אפשר להנות מהרב-גוניות שלהן, בלי להפריע.

וזו, אגב, שמירת טבע. אנשים בקושי יורדים לגבעות הללו. תתארו לעצמכם מה היה קורה בארץ… כל הגבעות היו ודאי חרושות "שבילים" של טרקטורונים ואופנועי שטח. אני שמחה שהן נמצאות במקום מוגן.

ולמי שתוהה, העצים פה אינם מיניאטורות… הם עצים בגודל נורמלי. לא ענקיים כמו הסקוויות, אבל בהחלט בגודל סביר.

הדיונות האילה משרות עלי שלווה, לא רוצה לאמר הרבה – רק להתבונן בצבעים, ולהתפעם מהם.

עוד מבט אחרון אל הר הגעש, לאחר שירדנו ממנו – ואנחנו מתחילים את הנסיעה דרומה, לכיוון פארק יוסמיטי.

כל התמונות צולמו בפארק הוולקני לאסן, ב-16.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

פרחים בפארק לאסן – חלק רביעי!

עוד כמה פרחים נחמדים, שטרם הספיקותי לפרסם:

לפני הכל – תוספת לגבי הרשימה של אתמול:

תוספת 8.10.2009: שאלתי באתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia לגבי הפרח הצהוב שלא הייתי בטוחה מהו, ושם אישרו לי שזהו אכן מין של Eriogonum.

אני פותחת עם מורכב חביב וחינני, קרוב של החיננית שפורחת אצלינו:

זהו Erigeron peregrinus, או בשמו העממי – Subalpine fleabane –

קצת הסתבכתי עם התרגום פה – Fleabane זה משהו כמו "קללת הפרעוש" או "רעל פרעושים" – אני חושבת שאני פשוט אשאר עם החיננית, ואקרא לה חיננית תת-אלפינית.

הפרח הזה אכן מאד דומה לחיננית, רק שהוא סגול יותר ממנה.

אנחנו פגשנו בו אחרי השיא, גם בלאסן וגם ביוסמיטי – נראה שהוא כיסה שם מרבדים מוקדם יותר בעונה.

אנחנו פגשנו את הבודדים של סוף הפריחה – ונהנו מהחינניות שלהם.

מכאן אני עוברת אל פרח יפהפה ומיוחד:

זהו פרח קטן ועדין, ופגשנו אותו בתחתית המפל בKings Canyon בפארק לאסן.

הוא ממשפחת ההרדופיים, ושמו Apocynum androsaemifolium

השם העממי הוא Spreading Dogbane – סם כלב מתפשט – והוא קרוב לסם-הכלב המזרחי שאצלינו, למרות שזהו אינו אותו מין.

הפרח עצמו קטן ועדין מאד. סם-כלב זה תרגום של השם העממי – Dogbane –

משמעות המלה bane היא רעל או קללה. (כמו בFleabane שהוזכר למעלה)

וכעת, עוד פרח ממשפחת המורכבים –

הפרח הזה הוא Anaphalis margaritacea או בשמו העממי – Western Pearly Everlasting. הייתי מתרגמת את זה למשהו כמו אלמוות פניני מערבי – למרות שאין כל קשר בינו ובין פרח האלמוות בארצנו (שהוא בכלל מהציפורניים).

הפרח האחרון שלי להיום הוא פרח מקסים ממשפחת הנוריתיים (Ranunculaceae):

שמו של הפרח הזה הוא Aconitum columbianum, ושמו העממי – Columbian Monkshood, כלומר… כובע נזיר קולומביאני.

אם מסתכלים על הפרח, מקור השם די ברור – הוא באמת נראה כמו הכובע בגלימת נזיר.

אבל כמו עם ה"אלמוות" המורכב, גם הפעם – יש לנו כבר פרח ששמו "כובע הנזיר", והוא כלל לא קשור לפרח הזה…

כל הפרחים צולמו בפארק לאסן, 15.8.2009

Lassen Volcanic National Park in California

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!

פרחים בפארק לאסן – חלק שלישי

למי שלא הבין עדיין, התשובה לשאלה "כמה פרחים עננת מצלמת" היא הרבה. הרבה מאד.

אני ממשיכה עם הפרחים היפים של פארק Lassen Volcanic. הפרח הראשון שלי היום הוא פרח ממשפחת הורדניים ( Rosaceae):

לפרח הזה קוראים ספיראה צפופת-פרחים – Spiraea densiflora.

עכשיו בטח יקומו כמה מאוכזבים ויאמרו – זה? ורדני? אחרי ורד הכלב, ורד צידוני, הורד מיוסמיטי – את מראה לנו את התערובת הורודה הזו, ואומרת שזה ורדני???

אז התשובה היא כן. זהו פרח ממשפחת הורדניים. אם תסתכלו היטב, תראו גם את הדמיון במבנה הפרח – הספיראה נראית כמו ורד שתלשו לו את עלי הכותרת, והשאירו את האבקנים והחלקים הפנימיים של הפרח.

הפרח מזכיר מעט במבנה גם את הפרח של הסירה הקוצנית הנפוצה בארץ, שגם היא ממשפחת הורדניים. הוא נפוץ בהרים במערב ארה"ב, בגבהים של 600 מטר עד כמעט שלושה ק"מ.

ומורוד – לאדום… אני, כאמור, מצלמת הרבה – אך אני לא עוצרת בצילומים. אני רוצה לדעת גם מה צלמתי.

בארץ – זה די פשוט לי. אני מכירה צמחים רבים, יש לי ספרות טובה – וגם כמה בוטנאים מוכשרים במיוחד נמצאים ב-Mailing List שלי.

קליפורניה העמידה בפני כמה חידות.

הפרח האדום הזה, למשל – עשה לי "צרות" בזיהוי. לבסוף יובל בא לעזרתי וזיהה אותו בתור Penstemon. ממשפחת הלחכיים – Plantaginaceae.

לצערי, לא הצלחתי להחליט איזה מין הוא הפנסטמון הזה. אני משערת שזהו Penstemon rostriflorus – משהו כמו פנסטמון אדום-פרחים, אבל אין לי הוכחות לשום כיוון.

אז אני עוברת לפרח הבא:

לפחות פה המשפחה ברורה. זו משפחת השפתניים (Lamiaceae). הריח שלו נעים מאד.

אום נטע סיפרה לי בטיול שזהו צמח קרוב למנטה ולנענע, אך היא מעולם לא ניסתה לחלוט אותו.

יובל הציע Monarda, שזהו צמח הברגמוט, ממנו עושים תה Earl Gray – והצמח שלי הוא קרוב של המונרדה – שמו מונרדלה – Monardella odoratissima – ושמו העממי הוא Mountain Coyote Mint .

מעניין איך הוא יצא כְּתֵה. למשפחת השפתניים יש כמה וכמה נציגים שטובים לתה.

התה החביב עלי בינהם הוא חליטת זוטה לבנה – אני מגדלת עציץ של זוטה, ונהנית מהתה.

צמחים נוספים שטובים בתה הם מנטה ונענה, מרווה משולשת, געדה מצויה (שעלולה להיות מרירה!) ויש עוד…

כמה וכמה בוטנאים נשבעו בפני שאת התה הטוב ביותר חולטים מעלי אזובית הרמון. זהו צמח שגדל בנגב, באיזור ההר הגבוה. טעמתי פעם תה-אזובית, ואני חייבת לציין ש… אני עדיין מעדיפה את הזוטה.

אבל אם הפרחים הקודמים העמידו בפני אתגרים, הם היו כאין וכאפס לעומת הפרח הבא:

לא הצלחתי לזהות שום דבר לגביו. הפרח הזה הוא עדיין חידה מושלמת בעיני, והפעם – אפילו יובל לא הצליח להושיע אותי.

לאחר חיפושים רבים, אני חושבת שהפרח הזה שייך למשפחת הארכוביתיים – Polygonaceae וששמו הוא Eriogonum umbellatum

אבל השם העממי של האריגונום הוא "Solfur Flower Buckwheat" – כלומר, משהו בסגנון "כוסמת גופרתית"

בכל התמונות ברשת הוא מופיע בצבע צהוב עז, ואילו הפרח שלי – הוא צהוב חם יותר, עם נגיעות של כתום.

ועם לוע הר געש מאחור, זה בכלל יפה:

בקיצור, אם מישהו מכיר מומחה לצמחי קליפורניה – אני מאד אשמח לדעת מה צלמתי פה. בינתיים, אני פשוט נהנית מיופיו של הצמח.

תוספת 8.10.2009: שאלתי באתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia, ושם אישרו לי שזהו אכן מין של Eriogonum. לא ידעו לזהות איזה.

התמונות צולמו ב-Lassen Volcanic National Park , בקליפורניה

בתאריכים 15-16.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!

Lassen Volcanic National Park – the Cinder Cone

הפסקה קלה בפרחים, לטובת הנופים והעוצמה של הר הגעש.
כל הזמן אני מספרת לכם על הפארק הוולקני לאסן. וולקני, וולקני, וולקני – וכל מה שהראיתי לכם זה מפלי מים ופרחים.
אז היום אני אוכיח לכם שיש סיבות לקרוא לפארק – פארק וולקני. היום אני מציגה בפניכם הר געש :

זהו ה-Cinder Cone.
באנגלית יש מספר מלים לאֶפֶר געשי, ויש בינהן הבדלים.
Cinder – הוא אֶפֶר במרקם גס, מעין חצץ געשי. מהמלה הזו נגזר גם שמה של סינדרלה – Cinder-ella.
Ash – הוא אֶפֶר במרקם דק – אבק געשי.

ההר הזה הוא חרוט אֶפֶר געשי – אולי נכון יותר לאמר, חרוט חצץ געשי. המסלע שלו הוא סקוריה (שזה השם המדעי לחצץ הגעשי הזה)
השם Cinder cone איננו שם ייחודי – ישנם בקליפורניה כמה חרוטי אפר שכאילו, שכולם נקראים Cinder Cone. זהו החרוט של פארק לאסן. ואנחנו טיפסנו עליו:

(שמים לב לנשר – Turkey Volture- שמרחף פה?)

את האנשים בתמונות פה אני לא מכירה, הם אילו שטיפסו על ההר בזמן שאנחנו נחנו ושינסנו מותנינו לקראת העליה.
וזו עליה קשה. לא מספיק שהזוית איומה – לפחות 60 מעלות, להערכתי – השביל וההר עשויים חצץ. פוסעים פסיעה קדימה – שוקעים חצי ממנה אחורנית.

גובהו של ההר הוא כ215 מטר מעל פני סביבתו. טיפסנו וטיפסנו…
העננצ`יקית שלי הדהימה את כולנו ועלתה במהירות ובקלילות – תוך פחות מ-20 דקות (רבע שעה לערך) היא הגיעה לפסגה!
הנה היא, בפוזת ניצחון על רקע פסגת הר לאסן (הפנים טושטשו במכוון):

אני, לעומתם, הוכחתי שוב שאני מעדיפה מישורים: לקח לי כ45 דקות לטפס, ואז פשוט קרסתי בצל שיח ולא יכולתי לזוז למשך זמן מה.
כשנשימתי גם הצליחה לעלות וחזרה והתאחדה איתי, הסתכלנו סביב: הנוף מדהים.
ראשית, בולט במרחק מעבר ליערות – הר לאסן (Lassen Peak)

גם לאסן, אגב, הוא הר געש. אחת ההתפרצויות הגדולות שלו היתה בשנת 1915.

אם נחזור רגע לתמונה שלי – שמים לב לעשן ביער, משמאל?

גם אנחנו שמנו לב. זוהי שריפה!

שריפות יער הן חלק מהמערכת האקולוגית של קליפורניה. הן יכולות להיות מאד גדולות ומפחידות. בניגוד לעבר, שאז ניסו לכבות מיד כל שריפה – כיום יש מודעות גדולה יותר, ובמקום לכבות מיד – נותנים להן להתפשט ולפעול, ורק מנטרים אותן ומוודאים שאיזורים מיושבים לא ייפגעו.

מצד שני, זה די מפחיד לראות את האש ככה –

ובאמת, על פסגת לאסן פגשנו שני כבאים מצויידים (בין השאר) במכשירי קשר, צופים על השריפה ומזהירים את חבריהם לגבי כיוון הרוח, כיווני התפשטות השריפה ועוצמתה.

כשמטיילים בקליפורניה, חשוב להתעדכן מה מצב השריפות – יש שבילים שנסגרים עקב שריפות פעילות, ואסור לטייל בהן בתקופות מסוימות.

זהו מבט לכיוון השני – המשטח השחור הוא זרם הלבה שפרץ מההר וזרם ממנו, והתקשה תוך זרימה. האגם הוא Butte Lake – ולידו נמצאת נקודת תחילת הטיול.

אך גם הפסגה עצמה מעניינת:

זהו לוע הר הגעש. לפי מחקרים גיאולוגיים, ההתפרצות האחרונה של ה-Cinder Cone היתה במאה ה-17.

הנה הלוע, עם עשן השריפה מאחוריו:

רוב ההר חשוף לחלוטין, אך פה-ושם ישנם עצי אורן, לא מאד גדולים, שצמחו עליו – למשל, בשולי הלוע:

אנחנו הלכנו לאורך הפסגה, מסביב ללוע, והסתכלנו על הנוף הנפלא מכל הכיוונים.

מוטי והעננצ`יקים אפילו העזו וירדו מעט לתוך הלוע –

זו ירידה תלולה מאד, שכל מטרתה עליה… אז אני ויתרתי. חיכיתי להם בצל.

בתמונה מעל רואים בבירור את השכבות השונות:

הר הגעש – עשוי סקוריה ("חצץ" געשי)

אחריו דיונות אפר געשי (Ash) צבעוניות (שאני אקדיש להן רשימה משלהן)

אחר כך זרם הלבה שפרץ מההר

ולבסוף – האיזור המיוער, שלא נפגע מההתפרצות.

הלוע העגול היה כמעט-מושלם, ומאד התפעלתי ממנו –

כל התמונות צולמו בתאריך 16.8.2009, ב-Lassen Volcanic National Park, באיזור ה-Cinder Cone.

כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות על מנת לראות אותן בגודל מלא.

פרחים בפארק לאסן – חלק שני

אני ממשיכה עם זר פורח מפארק לאסן.

הפרח שאני פותחת בו היום הוא פרח שיש עליו הרבה אגדות אינדיאניות.

זוהי ה-Indian Paintbrush – או בלטינית, Castilleja miniata, – ממשפחת העלקתיים – Orobanchaceae

האגדה (לפחות, אחת מהן) מספרת על לוחם אינדיאני, שהתפעל מצבעי השקיעה וניסה לצייר אותה – בעזרת צבעי המלחמה שלו. הוא לא הצליח להעתיק את עומק הצבעים של הטבע ועושרם. הוא פנה בתסכול אל הרוח הגדולה – להדרכה.

הרוח הגדולה נתנה לו מכחולים עמוסי צבע, בכל צבעי השקיעה.

הוא צייר את יצירת האומנות שלו, ואת המכחולים פיזר בשדות. ואילו הם פרחי ה-Paintbrush.

ובאמת, מאז פורחים פרחי ה-Paintbrush בכל רחבי צפון אמריקה (ישנם מינים רבים ושונים) בכל מיני צבעים – גווני אדום, בורדו, כתום, צהוב ואפילו לבן.

הפרח הבא שלי הוא פרח מאד מיוחד. זהו פרח ממשפחת השושניים ( Liliaceae) – ולאורך המסלול ראיתי בעיקר את העלים שלו. רק לקראת הסוף פגשתי נציג אחד פורח:

ולא סתם, אלא בשיא הפריחה – גבוה ומרשים – גבהו בערך מטר וחצי.

זהו Veratrum californicum, או בשמו העממי – Corn Lily, כלומר "שושן התירס"

הקרובים שלו בארץ הם עירית גדולה, ואולי גם החצב.

פשוט פרח מקסים. אמנם פגשתי רק פרט אחד, אבל נתתי לו כבוד והקפתי אותו מכל הכיוונים.

כמו שהסברתי ברשימה הקודמת, שיא האביב היה כבר ביולי – וכהוכחה, את הצמח הבא פגשנו עם פירות וכלל ללא פריחה –

אבל איזה צבע עז ונפלא יש לפירות הללו!

זהו צמח ממשפחת השושניים, ואני חושבת שזהו Triantha occidentalis – אבל לא בטוחה.

יובל הציע Tofieldia, וגם כאן אני לא בטוחה.

ועד כאן החלק השני. התמונות צולמו ב-15.8.2009 בפארק לאסן, ואתם מאד מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!

פרחים בפארק לאסן

האביב בסיירה נבאדה הוא מאוחר – השיא שלו הוא בסביבות יולי.

ולכן באוגוסט עדיין אפשר לפגוש פרחים מעניינים. לפרח היפה ביותר (בעיני) כבר הקדשתי רשימה – הColumbine,

והנה עוד כמה נחמדים:

אני מתחילה עם סביון.

גדול יותר מהסביון שלנו, ולמען האמת – חינני פחות… אבל זהו סביון – Senecio canus ממשפחת המורכבים (כלומר Compositae או Asteraceae)

סוכות כבר כאן, וממש לכבוד החג אני מציגה ערברבה (ממשפחת נר-הלילה – Onagraceae) – שלמרות הדמיון בשם היא לא קרובה של הערבה (ממשפחת הערבתיים)

הפרח המקסים הזה פרח לאורך הנחל, ממש על הגדה. זהו פרח גדול ויפהפה, ומושך את העין בצבעיו העזים.

השם העממי שלה הוא Fireweed – עשב האש – והשם הלטיני הוא Chamerion angustifolium.

פגשנו את הערברבה לאורך הCascades – המפלים בנחל שירדנו לאורכו. ראיתי אותה גם ליד המפל שירדנו בו.

פרח מקסים אחר שפגשנו לאורך הנחל – במרבדים צהובים קטנים, גם בלאסן וגם ביוסמיטי הוא זה:

זהו פרח ממשפחת הלועניתיים – Scrophulariaceae. וכמו כל המשפחה, גם כאן הפרח מזכיר פנים או לפחות פה של בעל חיים –

השם העממי שלו הוא Seep-Spring monkeyflower, כלומר משהו כמו "פרח-קוף לוגם-מעיינות"…

והשם הלטיני – mimulus guttatus. הנקודות החינניות עליו רק עוזרות לדמיין את פני הקוף.

זהו אכן פרח אוהב-לחות. גדל האיזורים ביצתיים, מוצפים או פשוט לחים.

מאד אהבתי אותו, ולכן צלמתי הרבהתמונות שלו…

עוד פרח מיוחד ומקסים, שהיה מאד קשה לצלם –

זהו פרח זעיר ממשפחת האברשיים – Ericaceae. למשפחה זו יש נציג אחד בארצנו – וזהו עץ הקטלב (אדום הגזע, שיום אחד גם יקבל רשימה מכובדת – זה עץ נפלא!)

הפרח הזה לא מאד מזכיר את הקטלב (פרט לזה שהגבעול שלו אדום… המממ…) שמו העממי הוא "אורן הנסיך הקטן" – Little Prince`s Pine ושמו הלטיני – Chimaphila menziesii – הוא פרח זעיר, (בערך ס"מ אחד גודלו של כל פרח) ומאד קשה לצילום.

כל התמונות צולמו בקליפורניה, בפארק הלאומי הוולקאני לאסן, בתאריך 15.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

תודה רבה מקרב לב ליובל ספיר, שעזר לי לזהות את הפרחים שלא הצלחתי לזהות בעצמי!

הפארק הלאומי הוולקני לאסן – Lassen Volcanic National Park

והיום – נופים, נופים, נופים

עלינו להרי הסיירה נבאדה, ופשוט התמוגגנו… הדרכים עוברות ביערות מדהימים ויפהפיים, כאילה שאם היה לי זמן – הייתי עוצרת לטייל בהם… ייקח כמה שנים שייקח!

נכנסנו לפארק הוולקני לאסן. הפארק נמצא בצפון הרי הסיירה נבאדה, בצפון קליפורניה – והוא ממוקם דרומית להרי שאסטה.

עצרנו בנקודת תצפית ליד אגם קטן, על פסגת הר לאסן (Lassen Peak) שגובהו 3187 מטרים:

למרות שהגענו באמצע אוגוסט, עדיין יש שלוגיות בראש ההר.

ההר הנמוך יותר, משמאל הוא Eagle Peak וגבהו כ-2800 מטרים. להזכירכם, שיא החרמון הסורי הוא בערך 2800 מטרים.

המשכנו בדרכנו, ואום נטע הצביעה בפני על עינו של סאורון, צופה עלינו:

אבל סאורון לא פגע בשלווה שבפארק. לצד ההרים המרשימים, ראינו אחו מקסים ונחל עובר בו: מיד ירדתי לשם…

המסלול שהלכנו באותו יום היה המסלול לאורך Kings Creek, שהוביל אל מפל מים מרשים (טוב, מרשים במושגים ישראליים… קטנצ`יק למדי במושגי קליפורניה…)

הלכנו לאורך הנחל – הרבה פרחים מעניינים פרחו, ואני עוד אקדיש להם כמה רשימות.

ופתאום ראינו העתק של אחד מפסלי איי הפסחא, גדול ומרשים מעלינו:

בערך בשלב הזה, התחילו הCascades… זו סדרה של מפלוני מים קטנים ומהירים, שהשביל היורד לאורכם תלול מאד.

הנה כמה מפלונים מקרוב –

הירידה התיישרה לזמן קצר – הגענו ל"מפל העליון" – מפל קטן, בגובה של כשלושה מטרים, שממנו המים ממשיכים לרדת מטה מטה…

…אל המפל התחתון, שהוא המפל העיקרי בערוץ –

גובהו של המפל הוא כחמישה עשר מטרים, והוא מקסים. ירדנו לתחתית המפל – ירידה מאד מאד תלולה – וזה היה שווה שאת זה, המפל מלמטה ממש מקסים!

ואז התחלנו לעלות בחזרה…

העליה היתה תלולה, אך הנופים מרשימים מאד. הנה מוטי והעננצ`יקית משקיפים על הנוף –

בדרך חזרה הלכנו בנתיב אחר, פחות תלול אך ארוך יותר. צלמתי את האורנים ביער –

ומשם נסענו ל-Butte Lake, לישון באוהלים – כן, Camping – לא רחוק מחוף האגם.

את שעות האור האחרונות ניצלתי לצלם את האגם, והיערות המשתקפים בו –

לשון הסלע השחורה שרואים בתמונה פה מעל היא קצה של זרם לבה שהתקשה, והתפרץ מאחד מהרי הגעש בסביבה. גם הר הגעש הזה יקבל רשימה משלו.

התמונות צולמו ב-Lassen Volcanic National Park, בתאריך 15.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Crimson Columbine – Aquilegia formosa – אקווילגיה אדומה

אחרי הטיול בשמורת קולוסה, ושנת לילה במלון מוצלח בדרך – עלינו אל Lassen Vulcanic National Park. זהו פארק מדהים ביופיו – הרים, אגמים, מפלים, מעיינות גפרית, הרי געש לא פעילים – יש בו מכל וכל.
אנחנו בחרנו מסלול אל מפל מים ששמו Kings Creek Fall, והיה לנו טיול יפהפה.
אבל לפני שאני מגיעה אל הנופים הנפלאים והמפל המקסים – אני מתחילה עם פרח.

תכירו. הפרח המיוחד והיפהפה הזה הוא הCrimson Columbine. לא כל כך ידעתי איך לתרגם את השם – אז פתחתי מילון והמילון טען שColumbine זה יוֹנִיָה. זה מתקשר ליונה – Columba זה השם הלטיני ליונה (ואני מזכירה לכם את ה"קולומבריום" ממערות בית גוברין, שההשערה המקובלת בין הארכיאולוגים היא שהוא שימש כשובך יונים)

השם הלטיני הוא בכלל Aquilegia –

בספר שלי כתוב שלא ברור מהו מקור השם הלטיני – אפשרות אחת היא שזה נובע מAquila – עיט – כי הדורבנים של הפרח (כלומר, הכתר שלו) מזכירים את טופרי העיט.
אפשרות אחרת היא שהשם מגיע מAquilegus – מושך מים – כי הוא נוטה לגדול בסביבה לחה.

הקולומביין הוא פרח גדול למדי – קטרו כחמישה ס"מ, וישנם מינים שונים של קולומביין בצבעים שונים ברחבי ארה"ב.
הוא ממשפחת הנוריתיים – והוא יפהפה. וזה מה שחשוב.

בWikipedia קראתי שהפרחים שלו אכילים וטעמם מתוק, אבל צריך להזהר מהזרעים – שהם רעילים… אני מוותרת. עדיף לאכול דובדבנים…

השם Columbine הוא שם רגיש מאד בארצות הברית בעשור האחרון – מאז הטבח הנוראי בתיכון קולומביין בקולורדו. למי שלא זוכר, באפריל 1999 שני נערים טבחו בתלמידי בית הספר, רצחו שנים-עשר תלמידים ומורה, פצעו 21 נוספים – והתאבדו.

זהו האסון הנורא ביותר בבי"ס תיכון בארה"ב, ואחד החמורים בכלל בהסטוריה של מוסדות חינוך אמריקאיים. הוא העלה ופתח את השאלה בנושא פיקוח על כלי נשק – אך עדיין אמריקאים רבים מאד מאמינים בתיקון השני לחוקה האמריקאית, לפיו מותר להם להחזיק ולהשתמש בנשק להגנה עצמית.