תראו מה שגשם יכול לעשות…

בחודש האחרון ביקרתי פעמיים ביער חורשים – פעם אחת בתחילת החודש, לפני שירדו גשמים משמעותיים כלשהם, ופעם שניה בסוף החודש, אחרי היורה.

עוד כמה תצפיות בחרמון וממנו

לאחר תום יום הסקר בהר דב, נסעתי עם אורי ועפרה לישון בצימר במג'דל שמס. בדרך עצרנו לכמה דברים. את חלקם אציג פה.

אלון מצוי? מה מצוי פה?

אני בחלק הרביעי של הסקר בהר דב, בהר הבתרים. כבר בדרך אל אתר הברית התפעלתי מעצי האלון היפהפיים שהצלו על חלקים מהדרך, ויצרו פינות חמד מזמינות:

סקר בוטני בהר דב, חלק 3 – הר הבתרים

אני ממשיכה עם הסקר בהר דב, לתחנה השלישית שלנו: הר הבתרים. הר הבתרים הוא ההר שלפי המסורת נערכה בו הברית בין הבתרים, בין אברהם לאלהים. כיום יש מסלול טיול נחמד ולא קשה המוביל אל האתר בו – לפי המסורת – נערכה הברית. היום אני מתמקדת במסלול, ואקדיש רשומה נפרדת לאתר עצמו.

אזכיר שהמסלול נמצא בשטח צבאי סגור, ואי אפשר להכנס אליו ללא תיאום – בד"כ רק במסגרת קבוצות מאורגנות. בכל שנה באביב בד"כ יש כמה טיולים מאורגנים לאתר של חברות שונות.

אני מתחילה עם קירות הסלע לצד הכביש, בתחילת המסלול: בסדקי הקירות צמחה צורית יוונית (Sedum laconicum) קטנה ועדינה:

סקר בוטני בהר דב, חלק 2

אני ממשיכה עם הסקר הבוטני בהר דב. לאחר שירדנו מהפסגה הגבוהה ביותר, עצרנו בפסגה אחרת – הר אגס.
כשיצאנו מהמכוניות ראיתי פרפר – אז מיד רדפתי אחריו. בסופו של דבר גיליתי שזוהי לימונית האשחר (Gonepteryx cleopatra), פרפר די נפוץ שאפשר לראות ברוב האזור הים תיכוני. אני מכירה אותו מחצר הבית שגרתי בו כילדה. בכל זאת, היה נחמד לפגוש אותו גם כאן:

סקר בוטני בהר דב, חלק 1

לפני שבועיים קיבלתי הזמנה מאורי פרגמן ספיר להצטרף אל סקר בוטני בהר דב בחרמון. סקר בוטני, באזור שהוא שטח צבאי סגור, עם אנשים ממש נחמדים שאני מאד מעריכה, ומעולם לא הייתי שם? כמובן קפצתי על הרעיון ושמחתי מאד להצטרף!
היה לי יום מרתק ומיוחד, במקום אחר מכל מקום שהייתי בו. העליתי אלבום תמונות לפייסבוק, אבל הוא מחק לי אותו – אז החלטתי שבעצם, למה לא להפוך את התמונות לרשימות? כאן בבלוג אני לא תלויה בגחמות של פייסבוק. אלו יהיו רשומות עמוסות למדי, אבל מעניינות (לפחות אותי…), וכוללות תיעוד שאני לא חושבת שקיים ברשת.

חגיגה סתווית בעמק מן

אחרי הרבה זמן שלא הזדמן לי לעשות זאת, עליתי לחרמון בסתיו. נסענו אל עמק מן.

קסם על ים כינרת

אחד הפרחים היפים ביותר בסתו שלנו הוא החלמונית הגדולה. כבר כתבתי אודותיה בתחילת ימי הבלוג, והזכרתי אותה ברשימות פה ושם.

מציאות מפה ומשם

כמו שאפשר לראות בתמונה מעל, עברתי לשלב ספירת פירות האיריסים. אני חייבת להודות שמצב הפירות של איריס הארגמן השנה הוא לא טוב – כמות הפירות היא נמוכה. בגבעת חומרה לא מצאתי אף פרי, למרות חיפוש ארוך בשמש (ותודה לדודה שלי שבאה איתי לחפש איריסים נבולים, והביאה פומלית!) 

בכל יציאה לשטח אני מוצאת דברים מעניינים. למשל, אבטיח הפקועה: אבטיח בר, בקוטר כ-20 ס"מ שמצאתי בשטח הטבעי הקטן מאד שנותר ליד שלולית דורה: 

זרע של מקור-חסידה תל-אביבי מתחפר בקרקע, בגבעת חומרה: 

חוחן קרדני – מין נדיר בסכנת הכחדה מתחיל לפרוח כעת, מוקדם למדי – 

נזרית חופית – נפוצה מאד במישור החוף, אחד מפרחי סוף האביב היפים יותר – 

לוליינית מעובה – ממשפחת הלופיים – כמעט נפתחה 

אחד הפרחים החביבים עלי בעונה הזו – פשתנית יפו: 

יצור מעניין נוסף שפגשתי הוא חיפושית בשם קברנית החלזונות – חיפושית שחודרת לתוך קונכיות של חלזונות וטורפת אותם. הפעם תפסתי אחת בפעולה, ומה שמעניין הוא – כמה נמלים ארבו לה והסתובבו מסביבה. מעניין אם הן מחפשות שאריות, או סתם מנסות להפריע לקברנית. למען האמת, זהו הזחל של החיפושית – אך גם הבוגרת ניזונה מחלזונות. אפשר לקרוא עליה באתר "חרקים – עולם קטן בגדול" 

עכשיו היא עונת התלתן הפלישתי – כל פארק השרון מלא מרבדים של תלתן פלישתי בורוד בהיר – 

ולמרות שעונת הפטריות כבר חלפה, מצאתי את דפופית החולות בחולות:

ועש כחול מקסים ששמו Adscita statices (אין לו שם עברי) על ניסנית – 

בנס ציונה פגשתי בז מצוי מחזר אחר בזה – הנקבה מימין, הזכר משמאל. היא לא היתה כל כך מעוניינת, ובסופו של דבר עפה אל בין ענפי עץ והתחילה לצרוח משם על הבז: 

ומעט אחר כך, ראיתי פרפר נחמד על חרצית: זהו כחליל הארכובית, והוא דיגמן לי כך כך יפה, עד שהפכתי את רצף התמונות לגיף: 

את התמונות צלמתי בשבוע האחרון, בגבעת חומרה, גבעת האיריסים של ראשון לציון, גבעות הכורכר של נס ציונה, פארק השרון, נחל אלכסנדר – ואת השלדג בתמונה האחרונה בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

לזכרו של פרופסור אבינעם דנין

ושוב בשורות רעות…  אתמול (שבת, 12.12.15) התפרסמה ההודעה על מותו של פרופסור אבינעם דנין. 

פרופסור דנין היה אחד מענקי הבוטניקה בארץ. הוא חקר את צמחית הארץ, והיה מומחה לצמחית הנגב. הוא תאר למדע 43 מיני צומח חדשים שלא היו ידועים – כמו למשל, מרבה-חלב נגבי (שאפשר לראות בתמונה הבאה).
הוא היה אחד מכותבי הפלורה פלשתינה, וכתב יחד עם פרופ. נעמי פינברון-דותן את המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל – שידוע אצל חובבי הפרחים בתור  "המשקולת הצהובה", בגלל צבע הכריכה ומשקלו בתיק. הוא הקים את אתר "צמחיית ישראל ברשת"

תרומתו היתה מאד חשובה, ושמו ידוע בעולם. מספר מינים נקראו בשמו – כמו כלך דנין, עלקת דנין – ושום האבקנים, ששמו הלטיני הוא שום דנין. 

התחלתי להזכר בכל מיני מפגשים (פיזיים ווירטואליים) שהיו לי עם פרופ. דנין, ולזכרו – אני מעלה כאן כמה זכרונות. 

כיוון שתרמתי תמונות לאתר "צמחית ישראל ברשת", היו לנו התכתבויות פה ושם. חלקן בעקבות שאלות שלי, עליהן תמיד אבינעם ענה בנועם ובפרוט, וחלקן בעקבות שאלות שלו לגבי תמונות שהעליתי.
למשל, התמונה הבאה – של גרגרנית חד-פרחית: בעבר היו שני מינים: גרגרנית חד-פרחית, וגרגרנית נוֹאֶה. כשצלמתי את הגרגרנית הזו, ד"ר יובל ספיר אמר לי: הנה גרגרנית נואה. תצלמי, זה פרח נדיר.
אז צלמתי.
אחר כך ד"ר אורי פרגמן-ספיר אמר לי שהמינים אוחדו, וכיום זו גרגרנית חד-פרחית… אז התבלבלתי.
באתר הפלורה ראיתי שיש דפים שונים לכל אחד מהמינים – אך ללא תמונות. כתבתי לפרופ. דנין, צרפתי את התמונה ושאלתי אותו. הוא ענה לי תשובה יסודית ומעמיקה, שהסבירה את הסיסטמטיקה של המין ואת ההסטוריה של השם. בשנות ה-80 אכן אוחדו המינים למין אחד, אך באתר הפלורה, פרופ. דנין פתח בטעות שני דפים.
הוא כמובן הודה לי על מציאת הטעות ועל התמונה. 

הסיור הראשון בו הצטרפתי אל פרופסור דנין היה בסתיו 2007. הוא הסביר לנו ששבועיים לאחר הגשם הרציני הראשון – אפשר לפגוש נרקיסים ורקפות בנחל כיסלון, והזמין כמה אנשים לסיור של יום שישי בבוקר.
אז נסעתי. הנרקיסים והרקפות קיימו את ההבטחה ופרחו – ויחד איתם, קיבלנו הסברים על נשרן צפוף, על האלון המצוי (וההבדלים בין האלונים המצויים אצלינו לעומת הרי אדום) ועל כל מה שראינו סביבנו.
הנה אבינעם, באותו טיול, מסביר לנו על כלך מרוקני – כלך הצומח במצוקים, בניגוד לכלך המצוי שמעדיף יותר אדמה וקרקע ישרה. 

באותו סיור אבינעם לימד אותי להכיר צמח מקסים, שלא הכרתי עד אז: אצבוע אירופי. אז למדתי שזהו סוקולנט – כלומר, צמח בשרני (ממש כמו הקקטוסים האמריקאים) ששומר מים ברקמות שלו.
מאז פגשתי את האצבוע עוד כמה וכמה פעמים – גם כתבתי עליו. 

בארץ גדל מין נוסף של אצבוע – אצבוע ים המלח, הייחודי לבקעת ים המלח. גם אותו פגשתי בזכות פרופ. דנין – בסיור אחר, בשנת 2010. 

פרופסור דנין ידע פרטים כמעט על כל צמח בארץ. ממנו למדתי על צינורות ההזנה החזקים בעלים של בן-חצב יקינתוני. 

ומובן שאני זוכרת את זה היטב. אחרי הדגמה כמו בתמונה הבאה – איך אפשר לשכוח?! 

כמו שכתבתי, פרופסור דנין היה מומחה לצמחי הנגב. שמות כמו "ערטל מדברי", "קרוטלריה מצרית" או "לוטוס אילתי" התגלגלו על לשונו באופן טבעי ביותר. 

בשנת 2010 יצאנו איתו (אני, ועוד כמה אנשים) לסיור של שלושה ימים בלתי נשכחים בנגב. שם ראיתי לראשונה בחיי פרחים מיוחדים ונדירים, כמו מרבה-החלב הנגבי שהזכרתי קודם,
וגם נדירים ומיוחדים כמו זצניה מזרחית ובהק עקרבי. למדתי המון באותו סיור. 

פעם אחרת, יצאתי לסיור קיץ בשלולית דורה עם כמה חברים מפורום "עולם הטבע" ב-Ynet. בשולי השלולית המתייבשת מצאנו צמח קטן שלא הכרנו. שלמי אהרון ידידי ישב להגדיר אותו, והגענו אל אולדנית הכף – שהזכרתי אותה לא מזמן ברשימה על שלוליות החורף בחדרה.
צלמתי אותה כמיטב יכולתי, וכיוון שבאתר הפלורה לא היתה עוד תמונה שלה – העליתי את התמונה לאתר.
פרופ. דנין פנה אלי במייל, ושאל אותי על הצמח – התמונה לא העבירה מספיק את כל המאפיינים. כדי להיות בטוח שאכן ההגדרה שלנו נכונה – כאמור, הוא היה אדם יסודי ומעמיק – הוא ביקש ממני לגשת שוב לשלולית, לאסוף את הפרט שצלמתי, ליבש ולשלוח אליו.
אז למחרת, אחרי העבודה, חזרתי אל השלולית. לקח לי קצת זמן לאתר את הצמח – בכל זאת, זהו צמח זעיר – אבל איתרתי אותו, אספתי, ייבשתי ושלחתי אל פרופ. דנין. הוא בדק אותו והגדיר אותו, ואישר שזו אכן אולדנית הכף. 

פרופ. דנין התעניין בצמחים גם מעבר ליופים או לסיסטמטיקה שלהם. הוא התעניין גם בשימושים שונים. עד היום יש לי חבל קטן, שפרופ. דנין קלע מסיבי מתנן – קשור לקישוט על מנורת הלילה שלי.
בתמונה הבאה אפשר לראות אותו מדגים הדלקת אש באמצעות צמרנית הסלעים: צמח נפוץ ומאד דליק. 

למדתי רבות מפרופסור דנין. הוא תמיד שמח להסביר ולפרט, לתקן ולנמק. כל מכתב שלו, אפילו מענה על שאלות פשוטות, נכתב ביסודיות ממש כאילו הוא כותב מאמר מדעי.
עצוב לי מאד על מותו של אדם חשוב, מאושיות מדעי הבוטניקה בארץ . יהי זכרו ברוך. 

את התמונות צלמתי בעיקר בסיורים עם פרופ. דנין לאורך 10 השנים האחרונות.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

שנים עשר ירחים

בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד 

בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד: 

בכסלו נרקיס הופיע 

בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!) 

ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד 

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים 

בניסן הונפו בכוח כל החרמשים 

באייר הכל צמח 

ובסיוון – הבכיר 

בתמוז ואב –

שמחנו אחר קציר

תשרי, חשוון 

 

כסלו, טבת 

חלפו, עברו ביעף

גם שבט, אדר 

 

ניסן, אייר 

סיוון, תמוז ואב.

ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה 

והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך) 

 

שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים! 

 

 

 

היום יום הולדת!

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי! 

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך: 

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ – 

בסתיו – 

בחורף – 

וכמובן גם באביב – 

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון – 

בדרום – 

במזרח – 

  

ובמערב – 

 

וכמובן, בכרמל ליד הבית 

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות 

 

 וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

 

ואפילו ציפורים… 

 

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה 

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים  

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון

 

בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת. 

כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון. 

התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה: 

מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי. 

ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל. 

פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון. 

כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים – 

אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע: 

הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד. 

פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה: 

בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות: 

כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –

בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilis. משמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר. 

במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון. 

אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו. 

ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה: 

היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו. 

עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה. 

היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.

 

אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

סקר איריס הארגמן, 2015

בשבוע שעבר הצטרפתי אל סקר איריס הארגמן שערכה רשות הטבע והגנים. 

איריס הארגמן הוא מין נדיר בסכנת הכחדה. עיקר הסכנה הוא כמובן הפיתוח הרב – הרס בתי הגידול למען בניית שכונות ואיזורי תעשיה במישור החוף.
אחת לכמה שנים נערך סקר, בו סופרים את כמות האיריסים – כמות גושי הפריחה והפרחים בכל גוש – כדי להעריך את הסכנה לקיומם של האוכלוסיות השונות. 

נפגשנו בבוקר בחוף בית ינאי – שם צלמתי את הגלים הנהדרים בים – וכל חוליית סוקרים נשלחה לאתר אחר. אני הצטרפתי אל מירב, ונסענו לשמורת אלוני קדימה. 

שמורת אלוני קדימה היא שמורה מאד קטנה, והפריחה בה רבה. הגענו מעט אחרי שיא הפריחה, ומיד התחלנו לספור.
בכל גוש פריחה, ספרנו את מספר הפרחים – כולל ניצנים, פרחים נבולים ופרחים פורחים. 

כמובן, לא רק איריסים פורחים בשמורה. שום תל-אביב הוא בשיא פריחה, והשמורה מלאה שומים – 

אלקנת הצבעים מנקדת בכחול יפהפה את החולות. 

ספרנו את כמות הפרחים בכל גוש פריחה ורשמנו. בשלב מסוים הצטרפה לסקר שלנו זיקית נחמדה – אבל היא נשארה בשטח, להמשיך לספור איריסים גם אחרי שאנחנו הלכנו. 

פגשנו חרצית דביקה – חרצית שהיא קטנה יותר מהחרצית העטורה הנפוצה, וגם נדירה יותר. 

בשמורת קדימה יש גוש פריחה אחד צהוב. כמו שמירב הסבירה למטיילים שפגשנו – אנחנו ספרנו את כל האיריסים, ללא הבדלי דת, גזע או צבע.
אבל בכל זאת, נראה לי שאת הגוש הצהוב צלמתי קצת יותר מאשר את השאר… 

אחרי שגמרנו לספור את האיריסים בשמורת קדימה – בערך 250 מקבצים, שהגדול בהם מנה 183 פרחים – נסענו ליער קדימה, לאכול סנדביץ'.
בן-חצב יקינתוני התחיל לפרוח ביער: 

 

ביער קדימה ישנם שני ריכוזים קטנים של איריסים. אחד בכניסה ליער, ואחד בפנים.
הריכוז הפנימי סבל השנה מונדליזם – מישהו חפר ועקר כמה איריסים.
כאן המקום להזכיר שאיריס הארגמן הוא מין מוגן. אסור לפגוע בו! אסור לקטוף, אסור לעקור! פגיעה באיריסים היא עבירה על החוק. 

ביער קדימה פגשנו גם את המרסיות האחרונות לעונה – מרסיה יפהפיה 

ואת תחילת פריחת הצבעונים – צבעוני ההרים, תת מין השרון 

למרגלות הצבעוני צמחו כמה פטריות – התייעצתי עם אולגה בקבוצת הפטריות, ואנחנו לא בטוחות בזיהוי. כנראה זו שברירית צעיפית – או אחד ממיני הנירנית. 

בניגוד לזיקית הסקרנית שבדקה את הסקר שלנו – החרדון הגדול שפגשנו ביער קדימה לא הראה עניין באיריסים, אלא ברח מאיתנו. 

הכנתי קולאז' מחלק מהאיריסים היפים שפגשנו – אני מקווה שאיריס הארגמן ימשיך לפאר את מישור החוף, וגם הנכדים והנינים שלי יזכו לראות אותו פורח בטבע. 

את התמונות צלמתי בשמורת אלוני קדימה וביער קדימה, בתאריך 26.2.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
ולסיום, עוד תורמוס צר-עלים מיער קדימה: 

 

 

The Snow is Snowing!

בזמן שבו צלמתי מעט מהשלג שירד בכרמל – ירד המון המון שלג בצפון הארץ. קראתי דיווחים על 30-50 ס"מ של שלג בהר מירון, ויותר מזה ברמת הגולן ובחרמון. 

ולכן, למרות שמאד התרגשתי מתמונת היעלים בשלג במצפה רמון שצלמה תיקי עוזר (ופרסמה בפייסבוק – שווה להציץ, זו תמונה מופלאה!) – היה ברור שהסיכוי הטוב לראות שלג יהיה בצפון – ונסעתי עם חברים צפונה.
התחלנו בתצפיות מאיזור רמת דלתון.
הנה הר מירון: יש עליו כמויות נאות של שלג.

בשלב הזה עוד קיוויתי שאפגוש בשלג רקפת יוונית, או איריס הלבנון… למרגלות המירון פגשתי סביון אביבי (שלא נראה מאד אביבי) בשלג: 

הסתכלנו צפונה: בבדידות קורנת נם חרמון הסבא, וצינה נושבת מפסגת הצחור – 

בעצם, כל צפון הרמה הבהיק בלבן. הנה הר בנטל: 

וממש לידו, הר אביטל: רואים יפה את הלוע שלו, ואת הכביש שעולה לבסיס:
נראה שכדאי לנסוע לגולן. אז נסענו.

עלינו לרמה מכיוון גונן. לאט לאט הנוף נעשה לבן יותר.
בצומת גוב געש היה משטח לבן ונפלא של שלג עמוק – ועצרנו לבדוק אותו.
ציירתי בשלג מלאך-שלג – Snow Angel – את זה למדתי לעשות בארה"ב, ובעצם מאז שהתגוררתי שם לא עשיתי אחד. למי שתוהה, הנה סרטון הדרכה איך לצייר מלאך-שלג בשלג.

המשכנו צפונה, לכיוון הג'ובה הגדולה – החניה המוסדרת אבדה בשלג… אבל מצאנו מקום לחנות וירדנו לכיוון הג'ובה. כמויות השלג מדהימות – שלג בעומק 60-70 ס"מ, מכסה את העצים והקרקע  

הג'ובה, למי שלא יודע, היא בור גדול שנוצר כתוצאה מפעילות געשית שהיתה בעבר בגולן. הג'ובה הגדולה ביער אודם היא הגדולה בארץ. קוטרה כ-250 מטרים ועומקה כ-60 מטרים. ככה היא נראתה אתמול: 

ואם מסתכלים היטב, רואים במרחק את גוש הרי מירון, הלבנים מהשלג. 

ניסיתי לחפור קצת בשלג, כדי לחפש רקפת יוונית. מובן שנכשלתי… איך אפשר למצוא רקפת יוונית, צמח בגודל 3-4 ס"מ, בשלג בעומק 60-70 ס"מ?
אז צלמתי נטיפי קרח:

המשכנו דרך הישובים מסעדה ובוקעתא לכביש 98, ובו נסענו דרומה. כך נראתה הדרך ממסעדה לבוקעתא: 

עוד אנחנו נוסעים, וראינו ממרחק שהדרך העולה להר בראון מפונה, ובולטת בשחור על רקע השלג הלבן. ניצלנו את העובדה שבאנו ברכב 4X4, ועלינו לראש הר בראון.
רוב הדרך סלולה, ועבירה גם לרכב רגיל – אך החלקים העליונים הם דרך עפר, קפואה בחלקה, והנסיעה למעלה מחייבת זהירות.

את הנוף מפסגת הר בראון אפשר לסכם במילה אחת: לבן. 

את התחושות שלנו שם אפשר לסכם בשתי מלים: התעלות קפואה.
מד הטמפרטורה של האוטו הראה מינוס-מעלה, והרוח החזקה גרמה לתחושה של טמפרטורה נמוכה הרבה יותר. הנוף מרהיב – לבן לכל הכיוונים – אך הרוח חזקה מאד.

הנה מאגר בראון – בשבת ראיתי תמונות שלו מכוסה שכבת קרח. בינתיים הקרח נמס. אבל יש עוד הרבה מאד שלג. 

הופתעתי לראות כמה ציפורים בשלג בראש הר בראון. ראינו עפרוני מצוייץ, שלא המתין לצילום – אבל הגבתון הצהוב הסכים לעמוד ולהצטלם: 

למרגלות ההר עמדו כמה פרים ופרות, די ריחמתי עליהם ככה בקור – 

נסענו לראות גם את מאגר בראון מקרוב. פתאום ראיתי משהו זז… 

לבנית גדולה נעמדה על השלג. ממש לבן על לבן! 

מעבר לכביש, בריכת באב אל הווא עדין קפואה. אבל הקרח כבר דק ומתחיל להסדק. 

ועוד סוס אחד רועה בשלג. מסכן, נראה לי שממש קר לו… 

הפעם צלמתי גם את הנסיעה ביער אודם – והעליתי את הסרטון להנאתכם: 

 

ולסיכום: אמנם לא שלג-במדבר כמו במצפה רמון, וגם לא שלג-בכרמל שזה אירוע נדיר – אבל כמויות שלג שכאילה אני לא זוכרת שראיתי בארץ. זה היה טיול מדהים!
ואני אצטרך לחזור לגולן בשביל הרקפת היוונית… 😉

 

את התמונות והסרטון צלמתי ברמת הגולן, בתאריך 12.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

שלג בכרמל!

הלילה ירד שלג בכרמל! איזו התרגשות!  

שלג – בכרמל – זה אירוע נדיר מאד. ובדיוק הערב נסענו לארוחת ערב משפחתית בחיפה. תזמון מצוין! 

כשהגענו, ירד בשכונת אחוזה גשם מעורב בשלג – נכון, זה לא מרגש או מרשים כמו סופות השלגים שהיו באותו זמן בירושלים, בגליל ובגולן (אפילו ציפורי בגליל התחתון התכסתה לבן!) – אבל מצד שני, מזמן לא יצא לי לראות שלג יורד. אפילו כשהוא מעורב בגשם זו חוויה נהדרת. 

בחדשות סיפרו בינתיים, שהכביש מעוספיה לצומת דמון נסגר לתנועה – עקב השלג והקרח. החלטנו לעלות לכיוון אוניברסיטת חיפה, לראות מה קורה שם.
כמובן, חצי מתושבי חיפה יצאו גם הם לכיון הכרמל. אנחנו לא נסענו רחוק – הגענו רק עד הכיכר בכניסה לאוניברסיטה. 

אמנם הגענו רק לרום 460מ' מעל גובה פני הים, ובכל זאת – האיזור היה מכוסה שלג! כסות צנועה – כסנטימטר (הבנתי שבהר מירון יש בערך 35 ס"מ…) אך גם הכרמל לבש לבן!
אני כמובן חייבת לחלוק את החוויה הזו עם כל קוראי! ואם מתאים לכם – נראה לי שמחר בבוקר כדאי לעלות לכיוון עוספיה.
כן, רוב תושבי חיפה והאיזור יהיו שם, אבל בכל זאת, שלג! בכרמל! 

את התמונות צלמתי הלילה, 9.1.2015, בכרמל – איזור אוניברסיטת חיפה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יום גשום בחרמון, 31.10.2014

בסוף אוקטובר עלינו לחרמון, לטיול בעמק מן. הגענו ליום סגרירי עם טפטוף גשם כמעט ללא הפסקה.
כמובן, זה לא הרתיע אותנו – ירדנו בשביל לעמק, כדי לפגוש את הפרחים המיוחדים של החרמון. 

הראשונה – סתוונית החרמון. היא גדלה במורדות העמק, אך לא בבסיסו. ניכרת באבקנים הכהים שלה, שראינו אותם דרך עלי הכותרת – גם כשהפרח היה סגור בגלל הגשם: 

גינות טחב קטנות קישטו את המורדות: 

בתחתית העמק התחילו לפרוח סתווניות קצרות עלים – נחמד לצלם אותן עם העמק נפרש מאחוריהן – 

 

טיפות הגשם על עלי הכותרת נראות ממש כמו יהלומים: 

בעמק מן פורחת גם חלמונית גדולה. החלמוניות של החרמון הן הראשונות שמתחילות לפרוח – כבר בסוף ספטמבר – ולכן בסוף אוקטובר אמנם קיווינו לפגוש עוד חלמוניות, אך ידענו שיכול להיות שאחרנו אותן.
לשמחתנו, פגשנו את החלמונית האחרונה פורחת ורטובה מהגשם: 

עוד פרח שאחר לפרוח הוא החוחן הקפח – קוץ שפורח בד"כ בקיץ, ואפשר למצוא אותו גם בגליל ובכרמל – 

בשלב הזה כבר היינו רעבים… צריך לדאוג להפסקת אוכל. טוב שיש עצי עוזרר קוצני בשטח. זהו עץ ממשפחת הורדיים, כלומר קרוב של התפוח – קרוב לו גם בטעם, רק שגודל הפרי מספיק ל2 נגיסות בערך.
עצי העוזרר היו עמוסי פירות, ונהנינו מאד לאכול אותם. אני חושבת שהעוזררים של עמק מן הם העוזררים הטעימים ביותר שאכלתי.  

פגשנו גם שלושה (מתוך ארבעה) מיני כרכומים הפורחים בעמק מן: 

בבסיס העמק פגשנו את כרכום החרמון, שצבעו סגול-לילך, ויש לו צלקות כתומות מפוצלות לחוטים דקים – התפעלתי גם מהעורקים הסגולים החיצוניים על עלי הכותרת: 

במורד פגשנו את הכרכום הנאה, שיש לו צלקת אדומה-כתומה, מפוצלת ל-3 אונות עבות – 

ומעל העמק פגשנו את כרכום גיירדו הלבן – 

מצאתי גם שרידים יבשים של פרח קטן ממשפחת הרקפתיים – שמו אנדרוסק חד-שנתי. פעמים רבות ראיתי את האנדרוסק היבש, מעולם לא ראיתי אותו פורח. 

 וגם ורד הכלב, בפירותיו האדומים נראה נהדר – 

העננים ירדו וכיסו אותנו מכל כיוון. ראיתי "חלון" בעננים, ודרכו אפשר היה לראות את הנוף:  

בעצם, בגלל העננים הרבים, בהתחלה כלל לא הייתי בטוחה לאיזה כיוון אני מצלמת… אבל כשהסתכלתי בעיון בתמונה הבאה – ראיתי בבירור את טורבינות הרוח של רכס בשנית: כלומר, צילמתי לכיוון דרום. 

אחר כך הדרמנו מהחרמון, ליער אודם ועוד… אבל זה כבר סיפור אחר.
כל הקישורים ברשימה הם קישורים לרשימות קודמות על הפרחים שפגשתי בטיול הזה.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 31.10.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מפגש בלוגרים עם גל, בלטרון

 

ביום שבת יצאנו לטיולון – ממש טיולצ'יק – לכבוד גל, שבא כל הדרך מקליפורניה, לבקר אותנו בארץ!
נפגשנו ליד מנזר השתקנים בלטרון, ואחרי החיבוקים המתבקשים יצאנו לדרך. 

מכל עבר ריחפו פרפרי לבנין הצלף, ושמעתי גם שרקרקים מעלינו, אם כי ראינו אותם רק ממש מרחוק. 

זו העונה לפגוש חבצלות קטנות פרחים – הן נחמדות מאד. קטנות יותר מחבצלות החוף, וגם אין להן ריח – אך יפות ועדינות. 

טיילנו עד מבצר לטרון, מבצר צלבני שנבנה בראשית המאה ה-11 והוחרב על ידי כוחותיו של צלאח-א-דין לאחר חמישים שנים לערך.
לא צלמתי את המבצר עצמו, אבל כן צלמתי את אחת הדיירות שלו: 

 

פרח נוסף שפגשנו באיזור, פרח נפוץ אך לא מאד מוכר – זו העפרית האירופית – קרובתה של עפרית הכף התרבותית, התכולה שבעבר השתמשו בה הרבה כגדר חיה.

מהמבצר חלקנו המשכנו אל אנדרטת חטיבה 7, וחלק חזרו להמתין בצל. בדרך מצאנו קבוצת חצבים, שנראתה נפלא עם כל העננים: 

עוד פרח שפורח בקיץ הוא שומר פשוט – ריח האניס של הצמח חביב עלי מאד, ואני יודעת שלא כולם חולקים את החיבה שלי. 

אחרי הטיול, כשלכולנו כבר היה חם – נסענו לפארק קנדה, להצטרף אל מי שלא באו לטיול ומי שפרשו ממנו, ותפסו מקום לפיקניק.
הפיקניק היה נהדר, ולצערי עד שנזכרתי לצלם השולחן – הרוב כבר נאכל, אז לא צלמתי.
כשערכנו את שולחן הקינוחים, צלמתי את חלקו – רק תראו איזה מטעמים נפלאים: 

אחרי האוכל, כמובן, ישבנו לפטפט ולקשקש, לדבר ולהחליף סיפורים וחוויות. 

אני מאד מאד שמחה שגל בא לבקר, ונתן לכולנו סיבה להפגש: שמחתי להכיר אנשים חדשים, שמחתי לפגוש את החברים הותיקים!
אני אשמח להוסיף פה קישורים לרשימות של חברים אחרים על הטיול!
 הרשימה של תזזאטית
 הרשימה של צלמת טבע
 הרשימה של בתיה דורון
 הרשימה של שי1957
 הרשימה של מנורה
 הרשימה של חתולי8  

את התמונות צלמתי בלטרון, בתאריך 20.9.2014
מוזמנים להקליק על התמונו על מנת לראותן בגודל מלא. 

הזמנה לטיול בלוגרים עם גל!

 

ידידי גל, המוכר מהבלוג "באמריקה" מגיע לביקור בארץ – ונצא לטייל יחד! 

 כיון שהחלה עונת החבצלת קטנות-הפרחים, נצא לפגוש אותן ליד מנזר השתקנים בלטרון. 

המפגש יערך ביום שבת, 20.9.2014 בשעה 10:30 במגרש החניה של מנזר השתקנים בלטרון – ממש ליד מחלף לטרון בכביש מספר 1.

לכל המוטרדים, אני לא מתכננת מסלול ארוך (יש מסלול מעגלי של 2 ק"מ המקיף את המנזר ומגיע לאנדרטת חטיבה שבע), אלא רק שיטוט לצד המנזר לחפש חבצלות, אולי כניסה למנזר – ואז פיקניק.

הפיקניק ייערך אחרי הטיול, בפארק קנדה הסמוך למנזר, שם יש מקום לכולם. 

אני מצרפת מפה מאתר טיולי: מנזר השתקנים מסומן במספר 2, ואילו איזור הפיקניקים הוא בין נקודות 5-6-7. 

אם נגיע בשעות פתיחת הכנסיה, אולי נכנס ונציץ גם בה. בכל מקרה יש לה גינה קטנה ויפה, ואפשר להעיף מבט גם בגינה. 

אחרי השיטוט נערוך פיקניק – כולם מוזמנים להביא ממיטב מטעמיהם! 

אשמח לדעת מי מתכוון להגיע! מוזמנים להגיב פה או בתפוז, או לשלוח מסר 

בתמונות – חבצלות קטנות-פרחים שצלמתי לאורך השנים באיזור לטרון. 

 

חודש מרץ בכרמל

לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים. 

הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה. 

ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!

במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות: 

את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –

אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי: 

שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –  

השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו: 

לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום. 

 סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים – 

שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם

סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים 

שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק: 

נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובה, דבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה. 

דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –  

וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה. 

     

היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני –

ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים. 

את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.