חודש מרץ בכרמל

לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים. 

הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה. 

ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!

במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות: 

את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –

אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי: 

שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –  

השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו: 

לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום. 

 סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים – 

שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם

סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים 

שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק: 

נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובה, דבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה. 

דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –  

וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה. 

     

היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני –

ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים. 

את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

גיחה קצרה לכרמל

פברואר כבר כאן, וגשם – אין. אני חייבת להודות שכל השמש הזו – 25 מעלות במשך היום לאורך כל ינואר – די מדכאת אותי. ולא רק אותי, גם את הטבע. יצאתי לכרמל לראות פריחה.
פרחים חד-שנתיים כמעט לא ראיתי. לא מצאתי כוכביות, מקורי חסידה או אפילו נזמית לופתת בכרמל. רק סביונים, ומעט צפורני חתול.  ברשימה כאן אני אראה כמה מאילו שכן פורחים – צמחים שהם רב-שנתיים ולא תלויים רק בעונת הגשם הנוכחית. 

הקידה השעירה, למשל – זהו שיח. הקידה רגילה להתמודד עם הקיץ כל שנה, היא אוגרת נוזלים גם מהעונות הקודמות – ולכן מסוגלת לפרוח גם בשנים קשות. 

הכלניות – האהובות על כולנו – גם הן רב-שנתיות. יש להן ציצת-שורשים שנשארת בקרקע גם לאחר הפריחה, כך שגם הן יכולות לפרוח בשנים קשות. אבל אפשר לראות שהגבעולים נמוכים יותר מהרגיל. 

עצי השקדיה הנהדרים חגיגיים כל כך בפריחה מלאה – פשוט נפלאים!

השקד המצוי – השקדיה – כעץ, מצליח להראות נהדר גם בשנה יבשה. הוא אמנם התחיל לפרוח מאוחר, אבל הפריחה נהדרת, הריח נפלא, והמוני דבורים, פרפרים וציפורים מאושרים לבוא ולהנות ממנו. 

זמזומית מצויה פורחת כבר בכרמל – רק שהזמזומיות הרבה יותר קטנות, בערך חצי הגודל מאילו שצלמתי בכרמל לפני שנה. 

כתמה עבת-שורשים – עוד צמח רב שנתי עם שורש מעובה שנשאר בקרקע כל השנה, פורחת גם היא – וגם היא קטנה ונמוכה יותר מהרגיל. 

עוד פרח רב שנתי ממשפחת המורכבים הוא חיננית הבתה – פרח ששמו מאד הולם אותו. בשנים קודמות ראיתי מרבדים של חינניות בכרמל. השנה, לצערי, פגשתי בודדות.
אני אוהבת את החינניות שתמיד מחייכות אל השמש, ואם מסתכלים עליהן מאחור – הצד התחתון של הפרחים הלשוניים הוא ורדרד. 

הלכתי לחפש שניים מהפרחים המיוחדים לכרמל – מינים שבארץ אפשר למצוא אותם רק בכרמל. הראשון הוא האכסף המבריק היפהפה והנהדר – בן-שיח מקסים עם עלים כסופים ופרחים צהובים-אדמדמים. 

השני הוא הרומוליאה הצידונית – ממשפחת האיריסיים, גיאופיט (בעל פקעת) קטן – גודל הפרח הוא כ-2 ס"מ, והוא פשוט מקסים. ברוב האיזורים הים תיכוניים בארץ מתחילה עכשיו לפרוח הרומוליאה הסגלולית (שהיא לבנבנה-סגלגלה) – ורק בכרמל אפשר למצוא את הרומוליאה הצידונית, שהיא ממש סגולה. 

בשבוע שעבר אמא שלי מצאה מקבץ מקסים של איריס ארץ ישראלי באיזור רקית. בשבת נסענו לשם בעקבותיה – זה מקבץ מקסים, ממש לצד הכביש העולה לרקית. 

אבל לא סתם נסעתי לראות מקבץ איריסים – מצאנו שם איריס מיוחד, עם ארבע תעלות האבקה (וּשמונָה עלי כותרת) – הנורמלי (כמו בתמונה מעל) הוא עם שלוש תעלות האבקה, וששה עלי כותרת.
בעצם מצאנו שלושה איריסים כאילה, "מרובעים". 

אבל איריס מרובע זה לא מספיק, נכון? אז הנה איריס מחומש: חמש תעלות האבקה, עשרה עלי כותרת – מוטציה יוצאת דופן, ואיריס מקסים ומיוחד: 

גם העיריות החלו לפרוח בכרמל, באיחור רב. בדרך כלל אפשר למצוא את הראשונות בסוף דצמבר – והשנה הן פרחו מאוחר יותר. 

עוד פרח אהוב עלי ומסמל לי מאד את החורף הוא בן-חצב החורש, שפורח בסביבות חניון האגם ועין אלון – 

בפברואר בכרמל אמורים לפרוח כבר כמה מיני סחלבים. הלכנו לחפש את הסחלב הנקוד ומצאנו כמה ניצנים שעדין לא פרחו.
הדבורנית השחומה, לעומת זאת – כבר בשיאה: 

הופתענו מאד לגלות את הניצנים הללו – אילו ניצני צמיחה של שנק החורש. זו עוד הוכחה לכך שהטבע ויתר על החורף השנה. שנק החורש פורח בדרך כלל באפריל, בסביבות פסח. את הניצנים הללו אני מחפשת בדרך כלל באמצע מרץ ולא לפני כן. 

ועם השחרור הנחמד הזה אני גומרת את הגיחה היבשה לכרמל, ומקווה שכן ירדו עוד כמה גשמים, כי כרגע המצב עגום מאד.

את התמונות צלמתי בכרמל – בשפך נחל אורן, באיזור רקית, בחניון האגם, מעל עין אלון – בתאריך 8.2.2014
​מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ושימו לב לחגב הזעיר כאן, על האיריס המרובע: 

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר, אני יודעת:

שלושה עשר סחלבים אנטולים  – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.

שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!) 

 

אחד עשר סחלבים איטלקיים:  כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!

  

עשר דבורניות נאות:  באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.

  

תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר

שמונה סחלבני החורש:  היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח

  

שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)

שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.

חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.

ארבע דבורניות דינסמור:  גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.

 

שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)

שתי נאוטינאות תמימות:  איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!

  

אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:

זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון  בחברה טובה – Anguly והבנות –  ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

שנק החורש – אלבינו – Limodorum abortivum – albino

 

אני ממשיכה עם השנקים הנפלאים, אבל הפעם – לבקנים!

 

 

את השנקים הללו פגשנו בנחל מתת, ליד הישוב מתת. 

 

הישוב מתת הישוב מתת שוכן על כביש הצפון – לא רחוק מסאסא. הוא נקרא כך כי הוא נמצא בגובה 840 מטר מעל פני הים.

 

 

בנחל שיוצא מקצה הישוב, גדלים שנקים רבים ויפהפיים! אבל מה שמיוחד הוא שיש שם אחוז נאה של שנקים לבקנים.

 

 

אני מאד מאד אוהבת שנקים, וזה היה המפגש הראשון שלי עם לבקנים –

 

 

 כמובן, לא הפסקתי לצלם…

 

 

תופעת הלבקנות קיימת בצמחים, ממש כמו בחיות ובבני אדם.

כבר הצגתי פה בבלוג  סחלב פרפרני לבקן, כלנית לבקנית וסתוונית לבקנית. ויש עוד, כמובן.

הלבקנות נובעת ממחסור בפגמנטים, שמצביע על שונות גנטית בצמח.

 

 

בנחל מתת פרחו לפחות 20 פרטים לבקנים, והרבה מאד סגולים, "רגילים".

 

 

כל התמונות צולמו בנחל מתת, בתאריך 11.4.2009

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא

 

 

 

 

 

שנק החורש – Limodorum abortivum

 

היום אני מציגה את אחד הפרחים הכי יפים בארץ. סחלב מהמם ביופיו וּבגווניו: שנק החורש

 

 

השנק פורח בהרי יהודה, בכרמל, בגליל… ביער אודם בגולן נספרו אלפים ממנו!

אני מאד אוהבת את הפרח הזה – וכמובן, יש לי המוני תמונות שלו. אני אף פעם לא יכולה להתאפק, תמיד אני מצלמת עוד ועוד…

 

 

כשהחלטתי להכין את רשימת השנק שלי, כדי לא להתבלבל יותר מדי – מראש הסתכלתי רק על תמונות מהעונה הנוכחית: 2009. גם כך, סינון ראשוני אסף כ-40 תמונות. רק אחרי סינונים חוזרים והקשחת לב, איסוף מספר תמונות לקולאז`ים – נשארתי עם מספר תמונות סביר…

 

 

השנק הוא סגול. אין לו עלים, הוא ואינו עושה פוטוסינתזה. באנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל (כרך 11, עמ` 315) כותב פרופ. אמוץ דפני (שהוא מומחה גדול לסחלבים) שהשנק הינו סַפְּרוֹפִיט – כלומר, ניזון מחומר אורגני מת, רקבובית. בזאת הוא דומה למספר מינים של סחלבים טרופיים.

לאחרונה קראתי דיון באתר הפלורה, ושם נאמר שהמונח "ספרופיט" אינו בשימוש יותר, כי הטענה היא שהצמחים שנחשבו כ"ספרופיטים" הינם בעצם טפילים – מלאים או חלקיים.

 

 

השנק הוא פרח מדהים ומקסים: הוא פורח בעיקר בצל, אם כי לא תמיד (במירון, בהר קטע בחרמון ובנחל מתת בגליל פגשתי פרטים בשמש מלאה), והוא מגיע לגובה מרשים – 80-100 ס"מ!

 

 

את השנק הכרתי בכרמל: באיזור חורבת רקית, היו המונים מהם. אבל לאחרונה בגלל "עבודות פיתוח" שונות – הם התמעטו מאד.

גם בחורשת הארבעים בכרמל יש המונים: אבל הם חבויים בסבך, בחורש – וצריך לפקוח עיניים ולחפש אותם.

 

 

לפי הכתוב באנציקלופדיה, השנק מכיל צוף! הצוף נמצא בדרבן של הפרח – בחלק הבולט בתחתית הפרח. כלומר, הוא אינו שייך לרמאים, ונותן גמול לחרקים הבאים אליו.

 

 

את התמונה הבאה אני מאד אוהבת: השילוב של השנקים עם הקיסוסית נחמד מאד בעיני.

 

התמונות צולמו:

בחורשת הארבעים בכרמל (28.3.2009)

בחורבת רקית בכרמל (9.4.2009)

בנחל מתת בגליל (11.4.2009)

ובהר שפנים במירון (17.4.2009)

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!