סתוונית הנגב – Colchicum ritchii

היום אני יורדת לנגב, לפגוש את הסתוונית האחרונה לפרוח מבין הסתווניות בארץ: סתוונית הנגב.

מצילות שנהב – Leopoldia eburnea

אני חוזרת אל הצמחים המיוחדים של החולות, והפעם – גיאופיט יפה במיוחד.
הצמח שלי היום הוא מצילות שנהב.

זהבית החולות – Gagea circumplexa

אני חוזרת לחולות מערב הנגב, בפברואר. אחד הפרחים שרציתי מאד לראות – והצלחתי – היה זהבית החולות.

חגיגה סתווית בעמק מן

אחרי הרבה זמן שלא הזדמן לי לעשות זאת, עליתי לחרמון בסתיו. נסענו אל עמק מן.

זכרון

היום לפני 80 שנים נולד אבא שלי.

כתבתי עליו בבלוג כבר כמה פעמים, ולצערי – איבדנו אותו למחלת הסרטן לפני 6 שנים.
בכל זאת, 80 שנים הן ציון דרך מיוחד שאני רוצה לכתוב עליו.

שנה טובה תשפ"א

עוד שנה חלפה, והפעם שנה קשה במיוחד. ואין לי תקוות לעתיד בהיר יותר: אנחנו ניצבים בפני תקופה קשה אפילו יותר, מבחינה כלכלית, בריאותית ומדינית.

בכל זאת, אכתוב כמה איחולים…

שום עקרון – Allium akirense

העזתי ונסעתי אל גבעת ברנר, טיפסתי על גבעת חמרה בשולי הישוב כדי למצוא פרח שמעולם לא פגשתי: שום עקרון.

Calochortus – Fairy Lanterns – פנסי פיות

היום אני מפרסמת את רשומת הקלוכורטוס האחרונה לטיול זה, וכמובן – שמרתי את המינים המיוחדים ביותר לסוף.

Calochortus tolmiei – Hairy Pussy Ears – קלוכורטוס טולמי

אני ממשיכה עם סקירת הקלוכורטוס, והפעם – אני חוזרת אל אגם שסטה.

קלוכורטוס בצהוב ולבן

בסוף הטיול שלנו בהר השולחן, לפני שנפרדנו מ-Pappa Quail והאפרוחות ויצאנו לטיול הגדול של Mamma Quail ושלי, האפרוחית הבכורה סיפרה שהיא ראתה מהאוטו Yellow Mariposa Lily. 

Calochortus venustus – Butterfly Mariposa Lily – קלוכורטוס יפה

אני מתחילה את סדרת הקלוכורטוס במין הנפוץ מבין אלו שפגשתי: קלוכורטוס יפה. 

שלושה פרחים מפראג

היום אני מספרת על שלושה פרחים מיוחדים שפגשתי בפראג. 

הראשון הוא פרח נהדר ממשפחת הרקפתיים, וכבר זמן רב רציתי לפגוש אחד ממיני הסוג הזה – בכור אביב. 

בכור אביב (Primula) הוא הסוג שעל שמו נקרא השם הלטיני של כל משפחת הרקפתיים (Primulaceae). יש כ-500 מינים שונים של בכור אביב ברוב חצי הכדור הצפוני – אצלינו הם לא פורחים. 

בכור האביב שפגשתי הוא Primula veris – משמעות השם הלטיני היא "בכור-אביב אביבי" – שזה בהחלט שם משעשע. 

והם נראים יפה על רקע הקברים בבית הקברות היהודי הישן. 

את המין הבא פגשתי בערוגה של נורית הלב: 

התקרבתי לבדוק אותו – הריח הסגיר מיד מה זה הצמח הזה: שום. אבל שום אחר מכל מה שהכרתי. 

זהו Allium paradoxum – תרגום השם הוא "שום מוזר" – וזה בהחלט שם הולם. 

כל פרח, לאחר הפריחה, הופך לבצלצול (או כמה בצלצולים) – וממנו הגבעול ממשיך, לפרח נוסף – שהופך לבצלצולים – וכן הלאה….  זה בהחלט מעניין לראות אותם. 

השום הזה פורח בר באיראן ובהרי הקווקז. באירופה הוא נמצא כצמח גינון, ולעתים פולש לטבע. 

את הפרח האחרון פגשתי על גבעת פטז'ין – ערוגה קטנה ופורחת בתכלת: 

זוהי פושקיניה – Puschkinia scilloides – השם המלא הוא פושקיניית בן-חצב, בגלל הדמיון הכללי לפרחי בן-חצב. 

הפושקיניה נקראת כך על שם פושקין – אבל לא על שם המשורר הרוסי הידוע, אלא על שם הברון אפולו מוסין-פושקין, שהיה כימאי ואספן צמחים בן המאה ה-18 והוביל משלחת איסוף צמחים להרי הקווקז. 

כלומר, גם הפושקיניה הזו היא בעצם מין מהרי הקווקז, ובאירופה היא צמח גינון בלבד. 

הפושקיניה בעבר נחשבה כבת משפחת השושניים, אך כשהמשפחה פוצלה – היא הועברה אל משפחת האספרגיים, תת-משפחת החצביים. 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/17. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

נץ-חלב הררי – Ornithogalum montanum

השנה, כנראה כיוון שהגשמים התאחרו, גם הפריחה מתאחרת. עוד לא קיבלתי דיווח על פריחת איריס הארגמן (והוא אמור להתחיל לפרוח בימים אלו), הרקפות רק מתעוררות, כלניות ראשונות – אפילו הדבורנית השחומה שבדרך כלל פורחת בדצמבר – התעוררה באיחור. 

כך הגעתי אל פרח שבד"כ מתחיל לפרוח בדצמבר והשנה רק התחיל לפרוח: נץ-חלב הררי.

על משמעות השם "נץ-חלב" והקשר שלו לשם הלטיני – "חלב ציפורים" כבר דיברתי כשהצגתי נץ-חלב שעיר, שהוא הרבה יותר נדיר מנץ-החלב ההררי. אתם מוזמנים להעיף מבט שם. 

נץ החלב ההררי הוא הראשון מבין נצי-החלב שפורח – יחד עם נץ חלב-אזמלני שמתחיל באותו זמן בגולן.

בארץ הוא גדל בהרים באזור הים תיכוני – גליל, כרמל, שומרון ויהודה. 

תפוצתו בארץ תואמת לתפוצתו בעולם: הרים (לא מאד גבוהים) סביב הים התיכון. אפשר למצוא אותו בהרים בכל דרום אירופה.

אחד הדברים החביבים עלי בפרחי נץ-חלב הוא הפס הירוק בצד התחתון של עלי הכותרת. 

הפס כאן לא מאד בולט – יחסית, למשל, לנץ-חלב צרפתי שיפרח עוד מעט – אך הוא קיים. 

נחמד לפגוש נץ-חלב נמוך בשדה של ציפורני-חתול מצויות: 

דצמבר-ינואר זו עונה עם פריחה מעטה יחסית, ולכן גם מעט פרפרים. הצבעוני השקוף מתחיל לרחף בעונה הזו, והוא מאד אוהב פרחי נץ-חלב: 

וכמובן, לפגוש מסלעה של נצי חלב ככה בטיול זה משובב נפש: 

לנץ החלב יש שחלה עילית: השחלה היא ה"כדור" הירוק במרכז הפרח. עלית – כלומר, מעל גובה עלי הכותרת. זו אחת הסיבות שכאשר סיווגו את הפרחים לסוגים ולמשפחות – סיווגו אותו למשפחת השושניים. 

כיום, נץ החלב הועבר ממשפחת השושניים למשפחת האספרגיים.  משפחת השושניים חולקה ל-9 משפחות שונות, לחלקן אין נציגים בארץ.
במשפחת השושניים נותרו השושן, הצבעוני, הגביעונית והזהבית.
הסתוונית והבצלציה הועברו אל משפחת הסתווניתיים.
העירית, העריוני והעריר הועברו אל משפחת העיריתיים
הקיסוסית – למשפחת הקיסוסיתיים
והשומים – צורפו אל משפחת הנרקיסיים.
שאר נציגי המשפחה בארץ עברו למשפחת האספרגיים: אספרג, יקינתון ויקינתונית, כתריים, מצילות, זמזומית וכדן  – וגם חצב, בן-חצב ונץ-חלב – שפחות ברור לי איך הם משתייכים לאותה קבוצה. אצל היקינתון וחבריו הפרח נראה כמו חצוצרה – עלי הכותרת מאוחים. ואילו אצל החצב, בן-החצב ונץ החלב – הפרח פתוח ממש כמו אצל העירית, למשל. 

הפתרונות לאנשי ה-DNA… 

את התמונות צלמתי:
בכוכב יאיר בתאריכים 11.1.2014 וגם 11.12.2015
בגליל התחתון בתאריך 18.12.2014
וברמת הנדיב, בתאריך 7.1.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

שנה טובה, תשע"ז

עוד שנה חלפה, ואני חוזרת אל אחד הפרחים החביבים עלי – החצב המצוי. 

החצב תמיד מסמל בעיני תקווה. בסוף הקיץ החם, כשכל מה שאני רוצה זה מזגן או גשם, פתאום צצים החצבים – גדולים, מרשימים בגובה מטר וחצי, מתריסים נגד החום העז ומזכירים שעוד מעט יגיע הסתיו – ואחריו גם החורף. 

ולכן, לכבוד ראש השנה החצבים מתאימים לי, ואני שמחה מאד לפגוש אותם. 

השנה נסעתי לפגוש אותם בערד, בנחל טביה. הנחל ידוע בכמות החצבים הפורחים בו, ומאד נהנינו לראות את המדרונות המלאים חצבים.

אבל אנחנו לא היינו היחידים שבאו להנות מהחצבים. בין הפרחים, בנוסף לדבורים ולצרעות שראינו פעמים רבות – היו כמה וכמה ציפורים! 

לא הופתענו לראות צופיות (Cinnyris osea) – הלא ידוע שהצופית ניזונה מצוף פרחים. ממנו היא קיבלה את שמה. ראינו כמה צופיות נקבות מרחפות בין החצבים, ועוצרות ללגימת צוף. 

לפני 100 שנים, הצופיות היו מאד נדירות בארץ – הן הסתובבו רק בנאות מדבר בדרום. אבל עם התפתחות הארץ, ושתילה מרובה של עצים בעלי פריחה – הן הרחיבו את תפוצתן, והיום אפשר לפגוש אותן בכל הארץ. 

בנוסף לצופיות היו גם ציפורים אחרות – ובעזרת שי אגמון מדף הצפרות בפייסבוק קיבלתי זיהוי לציפורים האחרות: עלווית אפורה. 

העלווית האפורה (Phylloscopus trochilus) היא ציפור שיר נודדת – את החורף היא מבלה באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בסתיו ובאביב. 

היא נקראת "עלווית" כי בד"כ היא אוהבת לחיות בין עלי העצים. אבל… בערד אין כל כך חורשים ויערות. אז אנחנו פגשנו אותה ב"יער" החצבים. 

כבר כתבתי בעבר על העלווית – לפני 8 שנים פגשתי אותה בשמורת בני ציון, שגם היא לא מיוערת כל כך. 

העלוויות נודדות למרחקים מרשימים – רוב העלוויות בארץ מגיעות מצפון אירופה, אבל חלפו בארצנו גם עלוויות שבילו את הקיץ בסיביר, ונדדו דרומה לאזור טנזניה באפריקה. 

אפילו בולבול צהוב-שת (Pycnonotus xanthopygos) פגשתי על החצבים, אבל הוא רק נח לרגע על חצב עמוס פירות, והמשיך לו בדרכו. 

אז יחד עם הבולבול, העלוויות והצופיות, וכמובן עם תקוות החצבים – 

רציתי לאחל לכל קוראי הבלוג שלי שנה טובה ומאושרת, 

שתהיה מתוקה כמו צוף, קלילה כמו ציפור ויפה כמו חצב בשיא פריחתו!

את התמונות צלמתי בנחל טביה בערד, 9/2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

הסתיו קרב ללב

את אמרת לי תן לי
מפירות הקיץ המתוקים
לילה כבר עולה.
הסתיו קרב ללב
מלא בריח פרדסים
לילה כבר עולה.

עולה על הפרדסים
מאיר לי שמי כוכבים
מראה לי את הדרכים
אלייך…

אני מפסיקה לרגע את הדיווחים מלונדון, בשביל צילומי אווירה: חבצלות עם הירח רגע אחרי השקיעה בחוף נחשולים (עם ובלי פלאש), וחצבים עם הירח בלילה על הגג שלי.

וכאן המקום להזכר שכבר סוף אוגוסט, ולקוות שהסתיו יבוא מהר – ויהיה קריר ונעים, ושהחורף יגיע ויהיה מלא גשמי ברכה.

סוף קיץ נעים לכולם!

את החבצלות צלמתי בחוף נחשולים, בתאריך 25.8.2015
את החצבים – בכפר סבא, 28.8.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הכותרת והציטוט הן מהשיר הזה:

אבל חשבתי גם על זה:

נץ-חלב שעיר – Ornithogalum neurostegium

לא ברור לי איך מעולם לא סקרתי אף אחד מבני הסוג נץ חלב… אבל זו בהחלט עובדה. 

כנראה הגיע הזמן לשנות את זה. ואם כבר, אפתח בסקירה של אחד הפחות נפוצים – נץ חלב שעיר. 

נץ חלב הוא גיאופיט (כלומר, צמח רב שנתי בעל בצל או פקעת – במקרה הזה, בצל). נץ החלב השעיר גדל בהרים באזורים סלעיים – בעיקר בהר הנגב ובגליל. 

יש לו פרח שנקרא "פרח נכון" – בעל כמה צירי סימטריה. לפרחים יש פס ירוק בצד התחתון של עלי הכותרת. 

הוא נקרא שעיר בגלל שעירותם של העלים שלו – דבר שאפשר לראות יפה בתמונה הבאה: 

תהיתי לגבי השם. נץ-חלב. הוא דומה, אבל לא מספיק דומה – לשם הלטיני – Ornithogalum. משמעות השם הלטיני היא "חלב ציפורים".  איך הגיעו מחלב-ציפורים אל נץ-חלב?! 

מייק לבנה מספר, שהשם "נץ-חלב" נזכר בתלמוד בתור צמח הגדל בארץ. כנראה כשחיפשו שמות עבריים לצמחים, הגיעו למסקנה שהדמיון בין "חלב ציפורים" לבין "נץ-חלב" מספיק גדול בשביל לקרוא לפרח בשם זה. 

כמובן, אין לנו הוכחות אם הכוונה בתלמוד היתה לפרח הזה או לפרח אחר. 

הנוצרים בכלל קוראים לכל מיני נץ החלב Star of Bethlehem – הם מקשרים אותם לבשורה על לידת ישו. 

אני פגשתי אותו בהר הנגב, ולא סתם: משקיף על קרני רמון, מעל מכתש רמון. 

זה היה טיול נהדר, ופגשנו בו כמה פרחים מאד מיוחדים מהנגב – 

זהו זקן-תיש מדברי, מין נדיר בסכנת הכחדה, עם פרחים גדולים ויפהפיים 

את התמונות צלמתי בהר הנגב – בור חמת, נחל ניצנה ומעבר ערוד; בתאריך 26.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 יום עצמאות שמח לכולם! צאו לטייל – אך אספו את הלכלוך אחריכם! בואו נפסיק ליצור מחזות כמו ברשומה הזו של מוטי!

שום הנגב – Allium rothii

אני ממשיכה עם מין נוסף של שום שפגשתי רק לאחרונה: שום הנגב. 

שום הנגב, כמו שאפשר לראות בתמונות, הוא שום יפהפה בעל עלים מרשימים ועלי כותרת לבנים, אך את עיקר תשומת הלב תופסים הצלקת והאבקנים שצבעם צבע בורדו עמוק. 

כאן גם אפשר לראות למה התכוונתי ברשימה הקודמת, כשכתבתי על "שחלה עילית":  השחלה (שבעצם מתחילה להתפתח לפרי) היא הכדור הבורדו במרכז הפרח. אפשר לראות שעלי הכותרת והאבקנים מתחילים מתחתיה. 

סיפרתי שבעולם יש כ-1,200 מינים שונים של שום. כדי לעדן את החלוקה, חילקו את הסוג לסקציות. סקציה היא קבוצה של חלק מהמינים באותו הסוג – מינים קרובים זה לזה מבחינה מורפולוגית וגנטית. 

 

כבר סיפרתי בעבר על סוג אחר שחולק לסקציות – האיריס.  למשל, איריסי ההיכל הגדולים והיפים הם סקציה בסוג איריס. 

את השומים חילקו לשתים-עשרה סקציות שונות. לחמש מהן יש נציגים בארץ.
לכולן, כמובן, יש שמות לטיניים שלי (באופן אישי) די קשה לזכור. 

ולכן בארץ נוהגים לקרוא להן על פי אחד המינים מהסקציה, לרוב – הנפוץ והבולט מין המינים. 

אלו הן הסקציות –
סקצית Kaloprasum – לה יש נציג אחד בלבד בארץ – שום הגלגל – ולכן היא נקראת קבוצת שום הגלגל.
סקצית Allium – בעברית: קבוצת שום גבוה, וממנה הצגתי בבלוג את שום יריחו.
סקצית Codonoprasum – בעברית: קבוצת שום האבקנים, וממנה הצגתי בבלוג את שום האבקנים, שום סתווי והשום הצנוע.
סקצית Molium – בעברית: קבוצת שום משולש, ממנה הצגתי בבלוג את שום הכרמל.
סקצית Melanocrommyum – בעברית: קבוצת שום מזרחי, ממנה הצגתי בבלוג את שום תל אביב, שום אשרסון – וכעת גם את שום הנגב. 

המאפיינים הבולטים של בני קבוצת השום המזרחי, אליה שייך שום הנגב, הם עלים רחבים ושטוחים בגובה הקרקע; גבעול עבה, והעובדה שלרוב אין להם את ריח השום האופייני. 

שום הנגב גדל בארץ בעיקר בהר הנגב. הוא אוהב אזורים סלעיים – כמו שאפשר לראות מהתמונות – ונהניתי במיוחד לצלם אותו יחד עם ריבס המדבר: 

 

כשיורדים הגשמים הראשונים, מלבלבים עלי השום הרחבים. אחריהם עולה עמוד התפרחת, עם הניצן שנראה בהתחלה ככדור ירוק: 

בתמונה הבאה אפשר לראות את השום מתחיל להפתח. העלה הירוק שעטף את הניצן מבהיר – זהו המתחל האופייני לכל המינים בסוג שום. 

ואם כבר הזכרתי את ריבס המדבר היפהפה, שפורח ממש ליד השום – 

 

השנה הזדמן לי להגיע אל הריבסים פעמיים, בהפרש של שלושה שבועות. בראשית מרץ צלמתי ריבס מתחיל לפרוח מעל מכתש רמון – ממש מול קרני רמון: 

ושלושה שבועות אחר כך, אותו צמח, פתוח יותר, בשיא הפריחה ואפילו מתחיל לחנוט פרי: 

 

את התמונות צלמתי בהר הנגב, בעיקר בבור חמת ובמעבר ערוד, בתאריך 26.3.2015
פרט לתמונת הריבס הצעיר, שהיא מתאריך 5.3.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

 

 

 

 

שום צנוע – Allium desertorum

בהשתלמות רת"ם האחרונה פגשתי פרח מיוחד, שמזמן רציתי לפגוש: שום צנוע. 

פגשתי אותו במורדות נחל תמרים, ממש מעל ים המלח. ניסיתי לצלם את השום כך שיראו את ים המלח ברקע, אך זהו צמח נמוך למדי – גבהו בין 10 ל-30 ס"מ – והראות לא היתה מרשימה – זו התוצאה: 

הנה הנוף, ללא השום – 

אני חושבת שזו הזדמנות טובה לספר קצת על שומים באופן כללי. 

השום, הכרשה והבצל שאנו מבשלים ואוכלים הם מינים תרבותיים בסוג הבוטני שום – Allium. ישנם מעל 1200 מיני שום בר בעולם. בארץ ישנם מעל 40 מינים שונים. 

השום הצנוע שמככב ברשומה הזו הוא אחד הנדירים יותר – פורח בעיקר בבקעת ים המלח ובנגב. ושימו לב לפרחים המקסימים שלו, כל פרח בודד מעוצב ויפהפה –

יש כמה מאפיינים לכל מיני השום –
כל הפרחים בתפרחת נמצאים על עוקצים היוצאים מנקודה אחת במרכז הפרח. זו תכונה המאפיינת צמחים ממשפחת הנרקיסיים.

יש להם מתחל – קרום שעוטף את הניצנים לפני שהפרח נפתח

ויש להם שחלה עילית. 

כזכור, הפרח הוא איבר המין של הצמח, והוא כולל גם את השחלה שבה הביציות.
לפרח יכולה להיות שחלה עילית – או שחלה תחתית.

שחלה עילית – היא שחלה הנמצאת בתוך הפרח, מעל לנקודה ממנה יוצאים עלי הכותרת ועלי הגביע. דוגמא לפרח עם שחלה עילית היא צבעוני ההרים ממשפחת השושניים.
שחלה תחתית – היא שחלה הנמצאת מתחת לנקודה ממנה יוצאים עלי הכותרת. דוגמא לפרח עם שחלה תחתית – נרקיס מצוי ממשפחת הנרקיסיים.

הבוטנאים של המאה ה-19 קבעו שסימן השחלה העילית הוא הסימן החשוב, ולכן סיווגו את השומים כחלק ממשפחת השושניים.
במאה ה-20 קמו בוטנאים שטענו שבעצם השומים קרובים יותר לנרקיסיים – והעבירו אותם לנרקיסיים.

וכיוון שזה לא מספיק בלגן – קמו בוטנאים נוספים, וטענו שכיוון שאצל השומים אפשר למצוא חלק מהמאפיינים של הנרקיסיים, וחלק מהמאפיינים של השושניים – צריך להפריד אותם למשפחה משלהם. משפחת השומיים. 

בסופו של דבר, אחרי בדיקות DNA, השומים הוכרזו כשייכים למשפחת הנרקיסיים. 

בנחל תמרים ריחפו סביבנו פרפרים רבים – הצלחתי לצלם את לבנין הרכפה, נח על צמח קטן ממשפחת הציפורניים ששמו כנפן קוצני. 

את התמונות צלמתי במורדות נחל תמרים, בתאריך 19.3.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

שום יריחו – Allium hierochuntinum

אני חוזרת אל חודש מרץ בבקעת הירדן. נסענו לחפש צמח מיוחד: שום יריחו. 

הסוג "שום" הוא סוג מאד מגוון – בעולם ידועים כ-1,000 מינים של שום, מתוכם בארץ גדלים מעל 40 מינים שונים. 

הבצל והשום שאנו אוכלים ומבשלים – גם הם מינים של שום. 

בבלוג שלי, כמובן, דילגתי על כמה מהמינים הנפוצים יותר (למשל, שום משולש ושום גבוה) – וכתבתי על כמה שומים חביבים עלי, כמו שום הגלגל, שום הכרמל ושום סתווי. אתם יכולים להציץ בבכל מיני השום שכתבתי עליהם כאן. 

הפעם נסענו לבקעת הירדן, לחפש את אחד המינים הנדירים והעדינים יותר – שום יריחו.
הגענו לשדה מלא דגני בר – בעיקר שעורה – שהרוח שיחקה בו – 

והתחלנו לחפש, בין גבעולי השעורה את השומים הקטנים והחבויים הללו 

לשום יריחו יש צבע תכול-סגול נהדר, והוא גדל בעיקר בדרום בקעת הירדן ובמדבר יהודה. 

הניצן שלו, שאפשר לראות בתמונה הבאה, מכוסה קרום מגן ששמו מָתחל – זוהי תכונה אופיינית לכל המינים בסוג שום – יש מתחל המגן על הניצנים. בחלק מהמינים המתחל נושר כשהפרח פורח, ובחלק הוא נשאר. 

  

כשהפרח מתחיל לפרוח, המתחל מתקפל מטה 

הפרחים נפתחים, ומבהירים מעט עם הפריחה 

לאבקנים יש צבע בורדו-סגול, שמשתלב נהדר עם התכול של עלי הכותרת! 

ואם אתם תוהים לגבי הריח – כן. לעלי שום יריחו יש ריח של שום! 

כשהסתובבנו בשדה השומים, היו עוד כמה שמשכו את עיני – למשל הפרפר הנחמד הזה, ממשפחת ההספריתיים – כנראה הספרית הנשרן: 

והכחליל המעודן הזה, שנהנה מהצוף של שלח הערבות – כחליל השברק 

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בתאריך 9.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ו…כמעט חג שמח! 

צבעוני המדבר – Tulipa systola

בארצנו פורחים ארבעה מינים שונים של צבעוני
(ואני מזכירה: הסוג הוא צבעוני, ויש כמה מינים שונים) 

בבלוג כבר סקרתי את צבעוני החרמון, את אחיו הצבעוני הססגוני – וכמובן, את צבעוני ההרים (מספר פעמים – כולל תת המין המיוחד של השרון)

בפורים יצאנו לטייל במדבר, וזו הזדמנות מצויינת להציג את הצבעוני האחרון ברשימה: צבעוני המדבר. 

צבעוני המדבר הוא פרח גדול בצבע אדום מרהיב, מאד דומה לצבעוני ההרים. 

בעצם, חלק מהבוטנאים סבורים שצבעוני המדבר הוא רק תת מין של צבעוני ההרים – ממש כמו צבעוני השרון. רשמית הוא עדיין מוגדר כמין אחר. 

תמיד חשבתי שהצבע האדום של צבעוני המדבר עז יותר מזה של צבעוני ההרים. כמובן, יכול להיות שזו רק תחושה – יכול להיות שהאדום בוהק יותר על רקע המדבר הסלעי, במקום הצמחיה הים-תיכונית שסובבת את צבעוני ההרים. 

ההבדלים בין צבעוני ההרים לצבעוני המדבר  קטנים, ההבדל הבולט ביותר הוא הצבע – לצבעוני ההרים יש כתם שחור מעוטר בצהוב בבסיס כל עלה כותרת. אצל צבעוני המדבר הוא שחור ללא צהוב. 

אבל כמו שכתבתי בעבר, צבע אינו סימן הגדרה טוב. 

הסימנים האחרים מדברים על העלים – במדבר הם גלוניים יותר מאשר בהרים. שוב, סימן לא טוב, כי הגלוניות של העלים תלויה לרוב בכמות המים שהצמח מקבל.
אני מאד אוהבת את העלים של הצבעוני הזה – הצמח כולו נפלא, במיוחד כשהוא צומח מסדק בסלע: 

וכן גודל עלי הכותרת – בצבעוני ההרים לרוב יש שלושה עלים גדולים יותר ושלושה קטנים יותר, ובצבעוני המדבר הם לרוב באותו גודל. 

ודאי שמתם לב שהפעם כתבתי על כל הסימנים "לרוב" או "בדרך כלל"…  ולכן נשארנו עם בית הגידול. 

צבעוני ההרים גדל באזורים הים-תיכוניים, אזורים בהם יורדים לפחות 400 מ"מ גשם בשנה, ואילו צבעוני המדבר – מסתפק באזורים בהם יש 100-350 מ"מ בשנה בלבד. 

לצבעוני המדבר אין צוף. הפרח הצעיר נראה כך – לפני הבשלת האבקנים: 

הפרח עשיר באבקה. כאשר האבקנים מבשילים – הפרח כולו מתמלא אבקה צהובה. 

לפרח יש ששה אבקנים, ובמרכז עמוד עלי גדול. אופייני למשפחת השושניים. 

אמנם משפחת השושניים פוצלה לכמה וכמה משפחות, אך הצבעונים נשארו במשפחה הבסיסית גם לאחר החלוקה. זאת בניגוד לפרחים אחרים שהצגתי – כמו העריוני, הזמזומית, הסתוונית, הכדן והיקינתון – שהועברו למשפחות אחרות. 

בטיול פגשנו פרחים רבים אחרים. נהניתי מאד משילוב הצבעונים של הצבעוני עם השמשון ההדור, למרות שהפעם פגשנו רק שמשונים ורודים ולא שמשונים בכל הצבעים. 

הטיול להר הנגב היה ארוך… חזרנו אחרי השקיעה, והספקנו לצלם גם את זריחת הירח מעל הרי הנגב.  

את התמונות צלמתי בהר הנגב – בעיקר במצפה חגי ובבור חמת – בתאריך 5.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.