חג פורים שמח!

לכבוד פורים רציתי להזכיר לכם את התחפושת החביבה עלי ביותר בטבע: פרחי הדבורנית.

הדבורניות הן סחלבים, שהעלו את הרמאות לדרגת אומנות. הן מתחזות לדבורים ויזואלית – וגם מפיצות ריח הדומה לפרומונים של דבורים.

 הדבורים הזכרים מרומים על ידי המראה והריח, ומנסים להזדווג עם הדבורניות.

הדבורניות מנצלות זאת כדי להשתמש בדבורים כמעבירי אבקה מפרח אחד לאחר. וכך, במקום להפיץ את הזרע שלהם – הם מפיצים את אילו של הדבורניות.

השנה כבר פגשתי את הדבורנית השחומה בכרמל –

את דבורנית הקטיפה בכרמל –

ולאחר דיווח בפייסבוק, ביום שישי האחרון הוכחתי שאני חולת סחלבת – עזבתי את כל הסידורים (מוטי, תודה שניקית את הבית!!!) ונסעתי לגבעת הכלניות של הוד השרון, שם פגשתי את דבורנית דינסמור

בכרמל פגשתי גם את הסחלב הנקוד – אחד הסחלבים הנדירים והיפים ביותר – כל פרח נראה כמו איש קטן ושמנמן:

אבל השנה פגשתי עוד תחפושת נהדרת אחת…

האכסף המבריק בכרמל השתולל בפריחה, והפרט הגדול מאיזור רקית נראה ממש כמו מדורה:  

הוא בוער בהמון גוונים של צהוב-אדום – אבל זו שריפה מהסוג היפה והטוב:

.

אז חג פורים שמח לכולם!
השבוע אני נוטשת את משפחתי האהובה לשלושה שבועות, וטסה לי אל הארץ המוזהבת – קליפורניה. אני אפגש עם חברתי הנהדרת, אום-נטע. אני מקווה לחזור משם עם הרבה תמונות של פלאי טבע מרהיבים!

התמונות צולמו בכרמל (איזור רקית ועין אלון) ובהוד השרון, בפברואר 2013.
וכתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

הרס בעליה למירון


סחלב הגליל, לצד הכביש העולה למירון

כבר הצגתי בבלוג שלי את כל בני משפחת הסחלביים שגדלים בר בארצנו.
רבים מהם צלמתי בהר מירון – ולא סתם בהר, ממש לאורך הכביש העולה למירון.


דבורנית גדולה פרחה פעם בעליה למירון

פגשתי שם כל שנה כמה מהמינים הנדירים והמיוחדים של ארצנו, כמו דבורנית כחלחלה

סחלב מצויר

סחלב כלאיים – הכלאה של מצויר ופרפרני –

כך נראו שולי הכביש לפני שנה: צהוב מאחירותם החורש שפורח ומפיץ ריח נפלא, ולמרגלותיו – צמחיה נמוכה שכוללת הרבה מאד סחלבים.

ולא רק סחלבים, הנה – למשל – ורוניקה קרחת: מין נדיר ומיוחד לגליל העליון.

הייתי שם שוב בחג, ביום שישי האחרון – וחשכו עיני. כך זה נראה עכשיו:

נעשו עבודות תחזוקה בכביש. אמנם התחזוקה עצמה נעשתה בכביש – אך השטח שיושר ומולא בחצץ ועפר – כולל בדיוק את שולי הכביש עם הצמחיה הנמוכה, שם פרחו כל הסחלבים.

בשנה שעברה פגשתי לאורך הכביש עשרות דבורניות כחלחלות. כולל את האחת המיוחדת, שהכחול שלה סגלגל. היא פרחה בדיוק 600 מטרים מעל עין חומימה, בצד שמאל של הכביש. גידי פ מפורום שמירת טבע שלח אותי אליה עוד ב-2006, ואני ביקרתי אותה בנאמנות כל שנה מאז.
זו התמונה האחרונה בהחלט שלה, כי היא לא תפרח יותר:

עוד נקודה נהדרת שתמיד עצרנו לידה היתה סלע גדול ומרשים שעליו פרחו כל שנה דרבניות התבור
זו נקודה מצדו השני של הכביש. לא בצד שבו נעשו העבודות.

למרגלות "סלע הדרבניות" וסביבו היו תמיד סחלבים מצוירים, סחלבים היברידיים, וגולת הכותרת היתה מקבץ נאה של אחד הסחלבים המרשימים והנדירים בארצנו – רצועית הגליל.

כך נראה השטח הזה כעת: העמידו שם אנדרטה מכוערת המוקדשת לחיל ההנדסה שפרץ את הדרך למירון בשנים תש"ך-תשכ"ו.

אני לא מצליחה להבין למה היה כל כך חשוב, באמצע שנת תשע"ב, לתקוע באחת הנקודות היותר מיוחדות בכביש מבחינת הצומח – את האנדרטה הזו.
אי אפשר היה לשים אותה ליד הבסיס, או ליד בית ספר שדה, ששם ממילא השטח פגוע ואין ערכי טבע נדירים?

רצועית אחת הוציאה עלים בשטח ההרוס – בודדה שהצליחה לשרוד את ההרס –

ורק הפרחית מנסה לעצור את ההרס וקוראת לכולם לעצור לרגע, אבל מי שומע לה? היא רק פרחית…

שלחתי שאלה לאיל מיטרני מרט"ג בנוגע להרס. הוא פנה למנהל המרחב ומנהל המחוז ברט"ג, והם נתנו את התשובה הבאה:
"עבודות חברת החשמל נעשו לאורך הדרך העולה אל היב"א בתחום האספלט ולא בשולי הדרך כך שהסחלבים , הדבורניות ורצועיות הגליל לא נפגעו. העבודה נעשתה בפיקוח צמוד של שמוליק והפקחים ובליוויו של גיל בן נון"
העבודות נעשו אמנם על שטח האספלט, אבל כל שולי הכביש מולאו בחצץ ועפר, שוטחו ויושרו. וזה בדיוק האיזור שבו היו בעבר כל הדבורניות המיוחדות.


דבורנית נאה – בשנת 2007 מצאתי מקבץ של כ-60 דבורניות לצד הכביש… גם הוא כבר איננו.

תמונות הפרחים צולמו לאורך הדרך העולה למירון, בחודשים מרץ-יוני בשנים 2007-2011
תמונות ההרס צולמו באותם מקומות, 13.4.2012
מוטי אמר שזה יום שישי השלוש עשרה, ואולי יש משהו באמונות התפלות…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

16.4.2012: תוספת:

טליה אורון, אקולוגית של רשות הטבע והגנים, הגיבה לנושא בפורום שמירת טבע.
הבעיה היא שהכביש, בניגוד למה שסביבו, שיך לצבא. הצבא החליט שנדרשות עבודות שם – וברגע שהצבא מחליט, אין לאף אחד זכות לערער, לשאול, להציע… הצבא החליט.
טליה אומרת שבעקבות התערבות הרט"ג – ההרס הופחת יחסית לתכנון המקורי. פגשתי בעבר את טליה, ואני יודעת שהיא הצילה כבר יותר משמורה אחת מהרס טוטלי.
ובכל זאת, ההרס הזה גורם לכאב לב. 

7.11.2013: תוספת:
אסף שיפמן ובתו הכינו סרטון המספר על הרצועית, ועל ההרס במירון.

דבורנית דינסמור – רשימת סיכום

קודם כל, רציתי לומר שמפה לשם סקרתי כבר את כל מיני הסחלבים שגדלים בר בארצנו! הרשימה המלאה נמצאת במדור הסחלביים שלי. 

 יש לי עוד הרבה תמונות של דבורניות דינסמוריות, והשונות בדגם שלהם מקסימה בעיני – למשל, בתמונה מעל הציור על השפית (זו ה"בטן" שלה) הוא בצבעים כמעט מטליים.

 רציתי לסכם, כי ודאי בלבלתי אתכם עם המינים ותתי המינים של דבורנית דינסמור. 

ד"ר  יובל ספיר (מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א) טוען שאין כאן ענין לתתי מינים, ואין שום סיבה להגדרות נפרדות. הוא מזכיר לי שהוא הראה לי לפני כמה שנים דבורנית עם 3 פרחים –
אחד סגור (כמו תת מין כרמלי), אחד פתוח מעט עם שולים כהים (כמו תת מין בארי) ואחד פתוח לגמרי, עם שולים בהירים (כמו צהובת-השולים)

אסף שיפמן, לעומתו, שיש לו נסיון שדה עשיר מאד, וכבר בדק והסתכל על רבבות דבורניות אם לא יותר – אומר : "תסתכלי עליהן. הן שונות בצורה. הן נראות אחרת.
ואם כך, למה לא להתייחס אליהן כאל מינים שונים?"
אסף מחלק את הדבורניות בארצנו לארבעה תתי מינים, שלושה מהם הדגמתי – תת מין כרמלי, תת מין בארי ותת מין רחבת-שפה (שמוכרת לנו כצהובת שולים).
גני KEW, כמו שכבר כתבתי, אימצו את דעתו של אסף – הם אמנם איחדו הרבה מינים, אבל השאירו את המופעים השונים כתתי מינים.

 בהשתלמות רת"ם בפברואר דיבר פרופסור אמוץ דפני מאוניברסיטת חיפה. פרופסור דפני הוא בכיר חוקרי הסחלבים בארץ. הוא סיפר שלאחרונה החליטו להסתכל על הדבורניות מכיוון חדש: מנקודת מבטה של הדבורה.
הלא כל דבורנית מנסה לרמות מין מסוים של דבורים. היא מפיצה פרומונים מסויימים.
לכן, אם מין מסוים של דבורה ייגש אל שני פרחי דבורנית – אפשר להניח בבטחון ששתי הדבורניות הללו נועדו לרמות את אותה דבורה, ולכן הן בנות אותו מין.

 "וואו", חשבתי לעצמי: זה רעיון ממש יפה! איך לא חשבו על זה קודם? תצפיות על דבורים! רעיון נהדר!

 אבל… אז הוסיף פרופסור דפני משפט אחד ששוב, הפך את הקערה על פיה: הבעיה היא, שאין מספיק ידע על דבורים – ולא תמיד אנחנו יודעים להבדיל בין המינים השונים של הדבורים!
כלומר, גם אם אנחנו רואים שתי דבורים שניגשות לפרחים דומים – כיוון שאנחנו לא יודעים אם הדבורים הללו הן מאותו מין או ממינים שונים – חזרנו להתחלה, ושוב אנחנו מבולבלים…

 איך לסכם את הנושא? מה אני חושבת?
אני עדין פתוחה לדיעות השונות, ומחפשת הוכחות לכאן או לכאן. אני מבטיחה להמשיך לעקוב אחרי הדבורניות, בשדה – אבל גם בפרסומים המדעיים – ואם יהיו פרסומים נוספים, אני אשתדל להעיף בהם מבט.

בינתיים, צאו לשדה וטיילו.
אם תשימו לב לדבורניות בשדה – רובן קטנות ונמוכות, ולא תמיד שמים לב אליהן בגלל הצבעוניות הירקרקה-חומה –
ותזכרו שזו דבורנית (ואולי אפילו דבורנית דינסמור) –
אני, את שלי עשיתי.

 התמונות צולמו –
בשמורת הסחלבים ליד חורשת טל, 15.3.2006
ביער מטע, הרי יהודה 17.3.2007
בהר מירון, 24.3.2007, 13.4.2007
בכרמל 31.3.2007
בנחל חזורי, 3.4.2009
בהר קטע 25.2.2011
ובגבעת אולגה, 31.1.2012

 התמונות ב-PICASA – מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראות אותן בהגדלה. ויש עוד הרבה תמונות באלבום, כאן.

 

דבורנית דינסמור, תת מין צהובת-שולים – Ophrys umbilicata subsp. flavomarginata

אני ממשיכה עם דבורנית דינסמור, ועם ענייני הסיסטמטיקה…     

   

הדבורנית שלי היום מופיעה באתרים בעברית (אתר הפלורה, ואתר צמח השדה) בתור מין נפרד – דבורנית צהובת-שוליים, או בלטינית – Ophrys flavomarginata. 


אבל כשהסתכלנו עליה, ראינו שהיא מאד דומה לדבורנית דינסמור ה"רגילה" ובעצם גם לזן "בארי"… 

   

וגם הפעם בגני Kew מתייחסים אליה כאל תת-מין, ואני מאמצת את הגישה הזו.
לאחרונה, התפרסם מאמר של אסף שיפמן ובו הוא מגדיר אותה בשם אחר – דבורנית רחבת שפה – Ophrys umbilicata ssp. latilabris. 

   

ההבדלים בינה לבין דבורניות דינסמור האחרות הם בשפית: השפית פרושה לרוחב, ושוליה ירקרקות-צהובות. העטיף (כלומר, ה"כנפיים" של הדבורנית) בדרך כלל ירוק. (ולא לבן או ורוד) 

אבל בעצם מה זה "מין" או "תת מין"? זו שאלה מסובכת, ביחוד כשמדברים על הסחלביים, שהשונות בהם מאד גדולה… 

בעבר היו מגדירים מינים אך ורק לפי מאפיינים מורפולוגיים – צורת הצמח, מבנה הפרח, איבר האגירה (בצל, פקעת, שורש) – כמה עלי עטיף, צבע… – אם יש הבדלים, אילו מינים שונים.
באופן עקרוני החלוקה הזו קיימת גם היום – אם כי היום נוסף מרכיב הDNA. באופן מרשים מאד, גילו שלמינים שנחשבו קרובים – יש גם DNA קרוב. אבל יש גם כאילו שהחליטו לשנות את הסיווג שלהם. למשל – זהבית אדמדמת

בעיקרון כאשר לפרח יש מאפיינים מסויימים במקום אחד ומאפיינים שונים במקום אחר (הבדלים הנגרמים מקרקע שונה, כמות גשמים אחרת, צל/שמש) – אבל אם נקח את שניהם ונגדל אותם באותם תנאים הם יתנהגו באותה צורה –  זהו בעצם אותו מין.
לפעמים יש הגיון בהגדרת המינים הדומים כשני מינים שונים – למשל, הראיתי פה את צבעוני החרמון מול הצבעוני הססגוני – הם מאד דומים, אבל ההבדלים בינהם נשארים גם אם נגדל אותם יחד.
לעומת זאת, הראיתי את צבעוני השרון, שגילו שההבדלים בינו לבין צבעוני ההרים אינם תקפים תמיד, ואם נגדל צבעוני ההרים וצבעוני השרון יחד – הם יתנהגו באופן דומה. אפשר גם למצוא בשרון צבעוני עם מאפייני ההר, או בהר צבעוני עם מאפייני השרון. לכן צבעוני השרון הוא רק תת-מין. המאפיינים שלו שונים רק בבית גידול מסוים.
וכך גם הדבורנית הזו – המאפיינים שלה משתנים בבית גידול מסוים.

דבורנית צהובת-שוליים פורחת בארץ במישור החוף, בעיקר באיזור השרון.
בעולם היא ידועה גם מלבנון וסוריה, ומקפריסין. 

   

אני פוגשת אותה כל שנה בשמורת בני ציון הקטנה והמגוונת. 

   

התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריכים
7.3.2005, 19.2.2009 וגם 9.3.2012

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא. 

   


דבורנית דינסמור, תת מין בארי – Ophrys umbilicata subsp. beerii

 

ברשימה הקודמת דיברנו על דבורנית דינסמור, והפרוייקט של גני Kew לעשות סדר בשמות.
ראשית הם קראו למין "Ophrys umbilicata", והם לא מוכנים לפצל אותו ללא הוכחות מאד טובות.
ברישומים שלהם מוגדרים כעת שלושה-עשר תתי מינים (מרחבי העולם), ועשרות רבות של שמות נרדפים.

  

אצלינו בארץ, אסף שיפמן בדק את הדבורניות במישור החוף ובצפון הנגב, וראה שהמאפיינים שלהן מעט שונים מאילו של ההרים.

עלי העטיף – ה"כנפיים" לרוב לבנות, השפית (זה גוף הדבורה) נוטה להיות פתוח.  בניגוד לדבורניות ה"הרריות", שם השפית כדורית יותר, וסגורה.

 

 אסף הגדיר את השונות הזו כתת מין נפרד, וגני Kew קבלו את ההגדרה הזו.  

 

כיון שהשונות הזו התגלתה לראשונה באיזור בארי – וגם לזכרו של אחיו של אסף, ששמו היה בארי – אסף קרא לדבורניות הללו "דבורניות בארי".
השם המלא – הוא Ophrys umbilicata, ssp. Beerii – כלומר, דבורנית דינסמור, תת מין בארי.

 

בגבעת אולגה השנה פגשנו שתי דוגמניות מיוחדות. דבורנית דינסמור שעלי העטיף שלה ורודים, ולא לבנבנים או ירקרקים –
בעבר, דבורנית כזו (בעלת עלי עטיף ורודים) נחשבה למין נפרד ונקראה "דבורנית מזרחית" – ophrys orientalis – אבל גם זו אוחדה למין "דבורנית דינסמור", ובמקרה שלנו – תת מין בארי: 

ועוד אחת מיוחדת – לבקנית, שהגוף שלה ירקרק כולו!

 

בהשתלמות רת"ם ב-23.2.2012 ביקרנו שוב בשמורת פורה – ודיברנו על הדבורניות הללו, ושם למדתי דברים נוספים על ההגדרות השונות… ולכן – המשך יבוא!

הדבורניות צולמו:
בגבעת אולגה, 31.1.2012
בשמורת פורה, 18.2.2011
בצומת סעד, 15.2.2007

   

התמונות בPicasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

  

  

דבורנית דינסמור – Ophrys umbilicata

פורים כבר עבר ואני רוצה לפרסם סדרת רשימות על אחת התחפושות היפות של הטבע: הדבורנית. כבר הזכרתי שפרח הדבורנית נראה כדבורה, על מנת למשוך דבורים ממין זכר "להזדווג" איתה – ועל ידי כך להפרות את הפרח.

 לאחר שסקרתי כמעט את כל סחלבי ארצנו, הנפוצים והנדירים – אני מגיעה סוף סוף אל הדבורנית הנפוצה ביותר, המוכרת ביותר.

 

 אתם ודאי מכירים אותה… בטח פגשתם אותה בטיול כלשהו. זוהי דבורנית דינסמור.

 בעצם, הסיבה שלא כתבתי עליה עד כה היא לא כי חסרות לי תמונות… לא-לא. ישבתי ומיינתי מאות תמונות של דבורניות. אני מאמינה שיש לי מעל 1,000 תמונות רק של הדבורנית הזו.


 

 התהיה הראשונה שלי היתה… מה השם הלטיני? איזו מין דבורנית זו?

 

דבורנית דינסמור נקראה בעבר בלטינית – דבורנית דינסמור – Ophrys dinsmorei  – ע"ש ג'ון דינסמור, בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים וחקר את הצומח באיזורינו בראשית המאה ה-20.
אשתו קבורה בירושלים – זאת מצאתי בבלוג של ענת סקילי.  

 במקביל להגדרתה כ"דבורנית דינסמור", היא הוגדרה גם בתור "דבורנית הכרמל" – "Ophrys carmeli".

 

 אחר כך נטען שהיא דומה למין אחר של דבורנית, מקפריסין – "Ophrys attica", ולבסוף החליטו לקרוא לה בשם של מין רחב תפוצה – "Ophrys umbilicata" – וזהו השם הרשמי כיום.
משמעות השם "umbilicata" – היא בצורת טבור. (ובאמת umbilical chord זה חבל הטבור). האם אתם יכולים לחשוב על שם הולם יותר לפרח לכבוד פורים מאשר "דבורנית הפופיק"?

 

גני Kew באנגליה התחילו לנסות לעשות סדר בכל השמות של כל הדבורניות בעולם. הם איחדו עשרות שמות והפכו אותם ל"שמות נרדפים" לשם הרשמי – שהוא Ophrys umbilicata.
אסף שיפמן מנסה לעשות סדר בכל השמות והצורות השונות בארצנו, והוא מגדיר צורות שונות של הדבורנית בתור תתי מינים – אבל לזה אני אקדיש כבר רשימה נוספת.

את התמונות צלמתי:
בכרמל, ליד האנטנה הגדולה 13.2.2012, 1.4.2006, 11.3.2006
בשביל נורמן בגליל העליון, 7.4.2011
באיזור רקית בכרמל, 1.4.2011
בהר קטע ליד החרמון, 25.3.2011 וגם 3.4.2009
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, שם יש כמה צבעים נפלאים – 15.3.2006
ובשולי העיר מודיעין, 5.3.2005

התמונות בפיקאסה, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר, אני יודעת:

שלושה עשר סחלבים אנטולים  – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.

שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!) 

 

אחד עשר סחלבים איטלקיים:  כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!

  

עשר דבורניות נאות:  באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.

  

תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר

שמונה סחלבני החורש:  היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח

  

שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)

שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.

חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.

ארבע דבורניות דינסמור:  גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.

 

שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)

שתי נאוטינאות תמימות:  איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!

  

אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:

זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון  בחברה טובה – Anguly והבנות –  ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

זר סחלבים לפסח


סחלב שלוש השיניים

לכבוד פסח, חג האביב – אני מפרסמת זר פרחים,
ומה טוב יותר מזר סחלבים, ישירות מגוש הרי מירון?


סחלב אנטולי

לכל קוראי הבלוג שלי, ולכל חולי הסחלבת באשר הם – חג שמח,


דבורנית נאה

אני מאחלת לכם שיהיה לכם טבע לצאת אליו ולהנות ממנו  (ולא רק פארקים עירוניים ורחובות בטון)  – דעו להעריך כל שדה ריק בשולי העיר, כל שטח פתוח: הם מתמעטים בקצב מהיר!


סחלבן החורש

שתמצאו את הדברים שגורמים לכם אושר והתרגשות – ממש כמו שאני מצאתי את הסחלבים


נאוטינאה תמימה – הקטנה בסחלבי ארצנו

שתדעו להעריך את ההנאות הקטנות של החיים


סחלב איטלקי

שתמצאו את החברים הטובים שלכם, ותהנו יחד איתם


סחלב הגליל – פורח מלמעלה למטה

שתדעו לחשוב הפוך מכולם כשצריך, לצאת מהקבעון


סחלב מצויר – אנדמי לארץ

ותראו תמיד את המיוחד בכל דבר


סחלב כלאיים – פרפרניXמצויר

שתדעו לשלב את כל המרכיבים בחיים, ליצור את התערובת הנפלאה והאישית שלכם!


דבורנית דינסמור

צאו החוצה, ותהנו מהפריחה המטריפה מסביב  – עכשיו זהו שיא הפריחה,  זה הזמן לחגוג את חג האביב!


סחלב אנטולי

התמונות צולמו בהר הלל ובהר שפנים במירון, בתאריך 16.4.2011
כתמיד, ממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 
סחלב איטלקי וסחלב אנטולי

 

דבורנית צהובה – Ophrys lutea

  

יש לי עוד כמה "חובות" סחלביים להשלים, והיום אני סוף סוף מגיעה אל אחת הדבורניות הנפוצות יותר – דבורנית צהובה.
את הדבורנית הצהובה אפשר למצוא בארץ ברוב האיזורים ההרריים – הגליל, הכרמל, רמות מנשה, הגלבוע, שומרון ויהודה. אפילו בשפלה.

  

כמו שאר אחיותיה הדבורניות,  גם היא נוקטת בשיטה של רמיה מינית – הפרח דומה בצורתו לדבורה, ומפיץ ריח דמוי פרומונים המושך מין מסוים של דבורים זכרים. זכרי הדבורים מנסים להזדווג עם הפרח, ובמעבר מדבורנית לדבורנית – מאביקים אותן.

  

השם שלה מגיע מלטינית – Lutea פירושו צהובה – אבל לרוב הצהוב שלה הוא צהוב ירקרק משהו. יותר ליים.

וכמו אצל רבים מבני משפחת הסחלבים, גם היא שינתה את שמה…
בשנת 1923, היא תוארה ע"י שני חוקרים – בורנמולר ופליישמן – והם קראו לה "דבורנית הגליל" – Ophrys galilaea.
מאוחר יותר, חוקר הונגרי בשם שוֹ טען ש"דבורנית הגליל" היא לא מין נפרד, אלא תת מין של הדבורנית הצהובה.

  

באנציקלופדיה של החי והצומח, ובספר "הסחלבים בישראל" של אמוץ דפני היא שוב מופיעה בתור "דבורנית הגליל" – כי מקובל לעתים לתת מעמד של מין נפרד, לתת-מינים נפרדים מבחינה גיאוגרפית – כלומר, הדבורנית במזרח הים התיכון היא "הגליל", בעוד זו במערב הים התיכון היא הדבורנית הצהובה ה"אמיתית"
אבל בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאתר הפלורה של פרופ. דנין, השם הראשי חזר להיות Ophrys lutea – כלומר, דבורנית צהובה, ומכאן אני מבינה שבסופו של דבר הוחלט שזהו אכן מין אחד.

  

בפורים טיילנו עם משפחה של חברים מקנדה, והראינו לילדים את הדבורניות הצהובות. הם (הילדים במיוחד) התפעלו מאד מהדמיון לדבורה – ומהדבורניות הנחמדות.

לפני כמה שנים, בכרמל, מצאתי את השילוב החביב הזה: כתמה עבת שורש, שגדלה יחד עם דבורנית צהובה במין חיבוק נחמד.

קראתי על הדבורנית הצהובה בספרים הבאים:
כרך 11 של האנציקלופדיה של החי והצומח, בעריכת עזריה אלון.
הסחלבים בישראל מאת אמוץ דפני
רתם – חוברת מס' 19 – סחלביים בישראל
הערכים הרלוונטיים שקראתי בשלושת אילו נכתבו ע"י אמוץ דפני.
כמו כן, כמובן – סחלבי הבר בישראל, מדריך למטייל מאת אסף שיפמן

התמונות צולמו בחודש מרץ, בשנים 2006-2011
בכרמל, בעליה למירון, בנחל קטלב ובנחל מערה שבהרי יהודה.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מצאתי ב-youtube סרטון נהדר שמראה הזדווגות של דבורה-זכר עם דבורנית – צולם באירופה. זו דבורנית שאין בארץ. הסרטון הזה הפתיע אותי, כי הזכר בפרוש הולך על מה שנקרא "69" – ואת כדורי האבקה הדבורנית מדביקה לו בתחתית הבטן ולא על המצח.
את הסרטון צילם ניקו וראקן, שהוא חוקר טבע –  בעיקר נושאי האבקה – מבלגיה.

טיול למירון, 8.5.2010

בשבוע שעבר, סיפרתי לכם שאני מתכננת לעלות למירון – ואכן עליתי, עם כל המשפחה (כולל ציפורן חתול1). הצעתי לאנשים להצטרף, ולשמחתי,  גגג האחת (והיחידה!) הצטרפה אלינו, יחד עם משפחתה!
אז קודם כל – תודה לך גימלית יקרה! שמחנו מאד להפגש ולטייל יחד!

עוד לפני שהגענו לאיזור הטיול ונפגשנו עם שאר המטיילים, עצרנו בין ראמה לבית ג'אן, כדי להסתכל מלמטה על מישויה פעמונית שצמחה על המצוק:

נכון שהיא שווה מבט? או כמה?

משם הגענו אל הכביש העולה לפסגה, ושם פגשנו את גגג ומשפחתה. הילדון שלה והעננצ'יק שלי התחברו להם בשמחה ונעלמו לעבר האופק, כשמבוגר תורן זה או אחר מנסה לשכנע אותם לשמור איתנו על קשר עין. אבל באמת, מה יותר חשוב? פרחים, או איזו עונה של "הפיג'מות" היתה המוצלחת ביותר?!

בזמן שהם דנו בנושאים החשובים באמת, אנחנו חיפשנו רצועיות. זו רק תחילת העונה עבור רצועית הגליל (וגם כך הן מקדימות) – אבל ספרנו 27 עמודי פריחה, רובם עדיין בניצנים וחלקם יפהפיים. אחר כך, בשביל פסגה ובירידה אליו היו עוד ניצן ושני פורחים – כך שסגרנו את הספירה ב-30 רצועיות: מספר מכובד ללא ספק.

פרח מקסים נוסף שפורח לאורך הכביש הוא דרבנית התבור. לצערי, הפרט היחידי שמצאתי כשגגג היתה ליידי – היה פרט אומלל, בגובה כ-30 ס"מ. לפני כן ראיתי כמה פרטים יפים, וראויים לשמם.

דבורנית גדולה עדיין פרחה לצד הכביש – עוד סחלב מיוחד, שכאן פגשנו ממש את סוף הפריחה שלו.

לאורך כל המסלול שלנו התבשמנו בריח הנפלא של פרחי אחירותם החורש – שהם צהובים, דומים לרותם – אך גדולים יותר, וריחניים מאד.

צהוב נוסף, שכעת רק מתחיל לפרוח הוא השלהבית הדביקה, (ממשפחת השפתניים) שפרחיה נראים כמו שלהבות קטנות.

ופגשנו גם את הפטל הלביד פורח. הפרחים מזכירים לנו שהוא ממשפחת הורדניים, אבל לא שמעתי על מישהו שאכל מפירותיו…

נציג מכובד אחר ממשפחת הורדניים, שכעת פורח במלוא עוזו לאורך כבישי הגליל העליון הוא הורד – ורד הכלב. הפרחים שלו ורודים ביום הראשון, וככל שחולפים הימים – הם מלבינים.

בתוך החורש פגשנו את הספלול המטפס – פרח קטן ויפהפה, שפירותיו נראים כמו חצצוצרות קטנות.

אבל היום הזה היה שייך ללא ספק לפרפרים. הפרפר הנפוץ ביותר היה הסטירית המשוישת – שנקראת כך כי הצד התחתון של כנפיה נראה כמו אבן שיש. הסטירית הזו היא הפרפר הראשון שהצגתי בבלוג שלי.

כמו שאפשר לראות, הסטירית אוהבת את הקוצים המורכבים. בשלוש התמונות הקטנות הסטיריות יושבות על דרדר מצוי (ואילו שלושה פרפרים מתוך עשרות שפגשנו) – ובתמונה הגדולה, הסטירית יושבת על חוחן הקנרס.
חוחן הקנרס הוא עוד קרוב של הקנרס – הארטישוק. ולא, זהו לא ארטישוק. עדיין, זהו קוץ מרשים (הצמח מגיע לגובה של כ-2 מטר) ויפה. הנה הוא, עם דבורה מסוג מחושית:

פגשנו עוד שלל פרפרים וחרקים, כולל זוג פרפרי סטירית פקוחה שעסקו בהזדווגות, והמון המון מושיות – פרות משה רבנו – שרגשו במיוחד את הצ'ופון של גגג.
סטירית פקוחה נקראת כך בגלל העיניים שעל הכנפיים העליונות. הן מסוות את עצמן על ידי "עצימת" העין: החבאת הכנפיים העליונות בין התחתונות, ואז הפרפר נראה כמו קליפת עץ.  

וגם פעמוניות קיפחות – שהיו ברובן בסוף הפריחה. אבל הספקנו לראות כמה לבקניות. כאן: מימין פעמונית בצבע הרגיל, ומשמאל – הלבקנית.

ולקינוח, מצאנו שלל בני-חורש רחבי-עלים, בגוונים שונים ויפהפיים

אחרי הטיול, נסענו למסעדה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הטיול היה נעים מאד (אני אוהבת את המירון…) והחברה – נפלאה, שמחנו מאד להכיר את הגימלית ואת משפחתה!

 

התמונות צולמו במירון, 8.5.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תש"ע


איריס הגלבוע – שהיה מהפרחים האהובים על טוביה

 לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל רציתי לכתוב רשומה על אחד מאלפי החללים שהיה – בנוסף להיותו חייל (בפלמ"ח) גם בוטנאי – טוביה קושניר.
לולא נפל במלחמת השחרור (כאחד מהל"ה) ייתכן מאוד שטוביה קושניר היה הופך לאחד מגדולי הבוטנאים בארצנו.
טוביה קושניר היה, ודאי, אדם מדהים. טיפוס לא קל, בעל רצון חזק – וכן, הוא ניחן גם בגאונות. דמותו מרתקת – הרצינות שלו, הנחישות והדבקות בכל מה שהאמין, הם מעל ומעבר.
ואותה רצינות ונחישות הביאה אותו אל פלוגת הל"ה, שנפלו בדרכם לסייע לתושבי גוש עציון הנצורים.

 
בשנה האחרונה קראתי שלושה ספרים על טוביה קושניר. שלושת הספרים שקראתי יצאו לאחר מותו של טוביה. שניים מהם – ספרה של דבורה עומר וספרו של שמעון קושניר – הם ביוגרפיות; ואילו הספר השלישי כולל בעצם את רוב עזבונו של טוביה.
 

דבורנית גדולה – טוביה גילה אותה בכרמל, וקרא לה "דבורנית מצוירת"

טוביה קושניר – ביקורת ספרים

"סערה באביב" – דבורה עומר, הוצאת י.שרברק
"האיריסים עודם פורחים" – שמעון קושניר, הוצאת עם עובד
"מחקרי טבע ומכתבים" – טוביה קושניר – בעריכת שמעון, מרדכי ואביבה קושניר; הוצאת משרד הבטחון.


 

איריס טוביה – מין חדש למדע שטוביה גילה בהר הנגב
 
סערה באביב / דבורה עומר
דבורה עומר, סופרת ילדים ונוער – שכותבת נפלא לכל גיל – החייתה את טוביה בספרה "סערה באביב". מבין שלושת הספרים, זהו ללא ספק המוצלח ביותר. הוא כתוב נפלא, הוא זורם ומעניין. ולמרות שהסוף – והמוות – ידוע מראש, הייתי מרותקת אל הספר עד לעמוד האחרון.
דבורה עומר מספרת על חייו של טוביה – מלידתו בבית חולים בירושלים, ועד נפילתו – לא הרחק משם. במהלך הספר, קורמת דמותו עור וגידים.
כאבתי איתו כשהרגו את כלבתו, התרגשתי מאד כשהוא גילה את השושן הצחור בכרמל, שמחתי כשעבר לירושלים, התגורר אצל פרופ. זֹהרי והתידד עם דניאל בנו (שהיום גם הוא פרופסור לבוטניקה) – והתרגשתי במיוחד כשהתאהב באביבה והתחתן עמה. הפרק האחרון, המתאר את מותו – הותיר אותי בוכה, למרות שהסוף היה ידוע מראש. הספר מבוסס על עזבונו של טוביה, ועל שיחות שערכה הסופרת עם בני משפחתו. הוא מרגש ומיוחד מאד.
 

שושן צחור – טוביה גילה אותו במצוקי הכרמל
 
האיריסים עודם פורחים / שמעון קושניר
ספר זה – "האיריסים עודם פורחים" – נכתב על ידי אביו של טוביה, שמעון קושניר. מראש היה ברור לי, שספר כזה יהיה ספר קשה. ספר שבו אב שכול מנסה לתאר את חיי בנו האהוב – נכתב ממעמקי הרגש.
הפרק הראשון בספר בהחלט היה כזה: קשה, מרגש, מעורר דמעות. שמעון קושניר בחר לפתוח את הספר בסוף הסיפור – לאחר מלחמת ששת הימים, כשכבשנו את שטחי יהודה ושומרון, שמעון קושניר החליט לסגור מעגל עם מותו של בנו: ראשית, הוא הלך אל הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בהר הצופים, על מנת לאתר את החלקה שבה ערך טוביה את נסיונותיו. לשמחתו הרבה – האיריסים ששתל טוביה, עדיין פרחו (ומכאן שם הספר). מאוחר יותר, נפגש שמעון קושניר עם הקצין הבריטי שאיתר ומצא את גופות הל"ה, חילץ אותן במו ידיו והעביר אותן לידי אנשי גוש עציון.

יחד עם הקצין הזה, הם הלכו לבקר בכפרים שאנשיהם לחמו באנשי מחלקת הל"ה. הם הצליחו לדובב אנשים ששרדו את הקרב, ולקבל תיאור של הרגעים האחרונים של טוביה וחבריו. זהו קטע קשה ומצמרר.
מכאן… הספר מדרדר קשות. שמעון קושניר היה עסקן פוליטי-ציוני. הוא עבד בסוכנות היהודית, ובתוקף תפקידו נסע לת"א וירושלים, וגם לחו"ל – לשיחות, לגיוס תרומות וכיוצא בזה. העסקן הפוליטי מרים את ראשו, ומנסה לסגור חשבון בספר הזה עם כל מי שפגע בו.
טוביה מופיע בספר פה-ושם, אבל בהחלט לא מספיק לטעמי. בשלב מסוים התחלתי לחפש את שמו של טוביה, ולדלג על קטעים נבחרים בספר… לא הצלחתי לסיים את הקריאה עד העמוד האחרון.
 
 
דבורנית כחלחלה – לא היתה מוכרת מהארץ עד אשר טוביה גילה אותה
 
מחקרי טבע ומכתבים / טוביה קושניר
הספר השלישי – מחקרי טבע ומכתבים – כולל בעצם את עזבונו הכתוב של טוביה. שמעון קושניר  (אביו), מרדכי קושניר (דודו) ואביבה קושניר (אלמנתו) אספו את כל הכתבים, והוציאו אותם כספר.
הספר כולל חיבורים, כתבות ומונוגרפיות שכתב על צומח, תיאורי טיולים שלו, התחלות של מחקרים שלא הספיק לסיים; ומכתבים אישיים אל משפחתו ואל כל אנשי הבוטניקה בארץ.  זהו ספר המיועד למשוגעים לבוטניקה בלבד. אחרים פשוט ישתעממו ממנו.
כבר צטטתי מספר זה בעבר – ברשימה על המרווה הדגולה.

קראתי את הספר בענין, כולל את מכתביו האחרונים למשפחתו. בשלב זה ציפיתי לסיכום קצר, וסיום הספר – אך במקום זה, מופיעים שם כל ההספדים שנכתבו לזכרו. הספדים מצד הוריו, חבריו, מוריו… החלק הזה מאד מטלטל.
כמות המחקרים והרעיונות בראשו של טוביה, שנותרו ללא מי שיוצא אותם לפועל  – פשוט מדהימה. הוא בהחלט קידם רבות את כל מדעי הטבע בארץ (טוביה התעניין גם בבוטניקה וגם בזואולוגיה)
 

איריס ירוחם – עוד אחד מאיריסי ההיכל האהובים על טוביה
 
לסיכום: הספר של דבורה עומר מומלץ מאוד, הספר של שמעון קושניר לא מומלץ והספר השלישי מומלץ למשוגעים לבוטניקה.
נותר לי רק לבכות את מותו של טוביה קושניר בטרם עת.
 
 
 
יהי זכרו ברוך
 
 

דבורנית הדבורה – Ophrys apifera

 
היום אני מציגה את הדבורנית המושלמת…
 
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
 
זוהי דבורנית הדבורה. הגוף שלה (כלומר השפית) עגלגל, הכנפיים ורודות יפהפיות (למרות שיכולות להופיע בלבן – כבר דיברתי על שונות בסחלבים. באירופה יש בד"כ כנפיים לבנות) ויש לה שן קטנה וירוקה בתחתית הבטן.
 
 (כרמל, 3.2006)
 
דבורנית הדבורה בארצנו היא מהסחלבים הנדירים ביותר. בעולם היא גדלה על שטח די רחב – ממערב אירופה, סביב הים התיכון ומזרחה עד להרי הקווקז.
 
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
 
לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, אפילו דארווין חקר את הדבורנית הזו – היא היתה נושא לתצפית-האבקה קלאסית של דארווין.
 
(3-4/2007 – בכרמל ובשמורת הסחלבים ליד חורשת טל)
 
כבר הסברתי בבלוג, ששיטת ההאבקה של הדבורניות היא על ידי רמייה מינית – הן מרמות דבורים ממין זכר, שבאים להזדווג איתן וע"י כך מאביקים אותן.
אבל… מה קורה אם הרמאות נכשלה, ואף "דבוֹר" לא הגיע להאביק?
 
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
 
בשביל זה קיימת שיטה בשם "האבקה עצמית":
בתמונה הבאה אפשר לראות את האבקיות – שני כדורונים שיורדים אל הצלקת, והדבורנית מאביקה את עצמה:
 
(מירון, 24.7.2007)
 
לפי ההערכה,  כ-5% מדבורניות הדבורה נוקטות בשיטת ההאבקה העצמית.
 
(מירון, 2.5.2009)
 
כנאמר – "אם אין אני לי, מי לי?!"
 
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
 
לפני כמה זמן החלטתי לבדוק איך נראית דבורנית הדבורה מלמטה:
 
(31.3.2007, רקית, כרמל)
 
ועוד נסיון שאני מאד אוהבת:
 
(7.4.2007, שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל)
 
את דבורנית הדבורה אני מכירה מהכרמל, מאז שהייתי ילדה. שם תמיד מצאנו אותה – פשוט כי ידענו היכן לחפש.
לכן די הפתיע אותי לגלות שזהו בעצם פרח נדיר ומיוחד למדי, ויש אנשים – גם כאילו שמקצועם הוא בוטניקה – שמעולם לא פגשו אותה…
 
(כרמל, 19.4.2008)
 
שתי התמונות הבאות מאד חביבות עלי: זה היה טיול אחרי-הגשם בעליה להר מירון, והדבורנית הזו, רחוצה מגשם, היתה פשוט נפלאה:
 
(הר מירון, 25.3.2006)
 
 
את התמונות צלמתי בכרמל (בעיקר בחורבת רקית וחורשת הארבעים), בגליל (לאורך הכביש העולה למירון, ובחורבת צונם), ובאצבע הגליל (שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל) בשנים 2006-2009
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם! זו דבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה, ושווה להתעמק בתמונות.
 
 
(שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, 7.4.2007)
 

דבורנית גדולה – Ophrys holosericea

 
(מירון, 2.5.2009)
 
דברתי כל כך הרבה על ההבדלים בין דבורנית נאה לדבורנית גדולה, אז אני ממש מרגישה צורך לפרסם גם את הדבורנית הגדולה.
 
(כרמל, איזור רקית, 28.4.2007)
   
ובהמשך לרשימת הדבורנית הנאה – הסתכלו-נא על התמונה הבאה. האם הגוף נראה לכם משולש, כעין אוהל – או מרובע?
 
(כרמל, 19.4.2008)
 
לי זה נראה משולש יותר. אבל הפרח היה גדול למדי – בהחלט מעל סנטימטר, וזו דבורנית גדולה.
 
או הדבורנית הבאה:
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
ה"כנפיים" של הדבורה ירקרקות ולא בורוד עז.
 
בקיצור, התחלתי לחפש בספרות.
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאנציקלופדיה של החי והצומח – כתוב רק מה שאני כבר יודעת.
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
ואז נזכרתי בחוברות רת"ם. כבר סיפרתי שבשנות ה-80, אנשי הבוטניקה בארץ הוציאו חוברות מאמרים ומחקרים בוטניים – כתב עת מעניין מאד.
חוברת מספר 19 הוקדשה כולה לסחלבים, והעורך הוא ד"ר אמוץ דפני – (אז הוא היה ד"ר, היום כבר פרופסור) מאוניברסיטת חיפה, שהתמחה בסחלבים, ובפרט בסחלבי הבר בארצנו. 
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
 
ובכן, פתחתי וחיפשתי, ומצאתי את הפסקא הבאה:
 
דבורנית גדולה – Ophrys holoserica
א. תת מין גדולה – ssp. holoserica
ב. תת מין נאה – ssp. bornmulleri
 
(כתוב שם גם שקיים שם נרדף לדבורנית הגדולה – Ophrys fuciflora ).
 
(הר מירון, 17.5.2008)
 
א-הא! חשבתי לעצמי! זה מעניין מאד! תת מין, ולא מין נפרד?!
וכך כותב פרופ. דפני:
 
כמה מחברים מקבלים את הגישה שמדובר בשני תתי-מינים ולא בשני מינים נפרדים. מאחר ששני הטקסונים מכליאים זה בזה וכמעט חופפים בתפוצתם בארץ (לדבורנית הגדולה שטח נרחב יותר המגיעה עד לצפון מערב אירופה) – מקובלת עלינו הגישה שדבורנית נאה תחשב כתת מין של דבורנית גדולה, כפי שהוצע ע"י Willing & Willing (בשנת 1976)
 
 
(הר מירון, 2.5.2009)
 
את זה לא ידעתי! ואני מאמצת בשמחה את הגישה הזו. תמיד חשבתי שההפרדה בינהם אינה ברורה דייה.
 
ועכשיו עוד כמה דבורניות מיוחדות:
 
דבורנית-ענק בעלת 6 פרחים שפרחו במקביל (בד"כ יש 3-4 במקביל) ובערך תשעה בסך הכל – שצלמתי ממש ליד גבול לבנון, איזור בירנית 4.5.2006 :
 

 
דבורנית יפהפיה שנראית כאילו שפכו עליה אקונומיקה… פגשתי אותה בכרמל, איזור רקית, 28.4.2008 :  

  
ודבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה שבמקום לפרוח לגובה – פרשה את הפרחים לכל עבר. פגשתי אותה בכרמל, 25.4.2005 :

 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(כרמל, 19.4.2008)
 

דבורנית נאה – Ophrys bornmuelleri

 
בשבת טיילתי להר מירון, ופגשתי מספיק נושאים לעשרות רשומות… הר מירון הוא באמת אחד המקומות הקסומים ביותר בעיני.
 
אבל אני מתחילה לאט, והיום אני מציגה בפניכם דבורנית נאה:
 

 
הדבורנית הנאה פרחה בפברואר-מרץ בהרי יהודה, במרץ-אפריל בכרמל וברוב הגליל, ועכשיו היא פורחת בפסגת המירון.
 

 
הצורה שלה מקסימה בעיני – גם הציור היפהפה, וגם העובדה שאם מסתכלים עליה, אפשר לראות מין דובי חמוד ומחייך שמושיט את זרועותיו קדימה לחיבוק…
 

 
בד"כ ה"כנפיים" של הדבורנית הזו הן לבנות, אבל לעיתים הן נוטות לירקרק.
 

 
הבעיה העיקרית שלי עם הדבורנית הזו… שהיא דומה מאד לדבורנית הגדולה. וממש קשה לי להבדיל בינהן.
 

 

 
לכאורה, ההבדל הוא בצורה השׂפית – "גוף" הדבורה – פה, בנאה, אמור להיות משולש; ואצל הדבורנית הגדולה – הוא רבוע יותר.
 

 
אבל ההבדל הזה כל כך "in the eyes of the beholder" – כבר היו לי ויכוחים עם אנשים לגבי מה זה "משולש" לעומת "מרובע"…
 

 
פעם חשבתי שאם ה"כנפיים" לבנות-ירוקות, אז זו ודאי נאה, ואם הן ורודות – זו גדולה. מבחינה סטטיסטית זה אולי נכון – אבל יש ויש דבורניות גדולות עם "כנפים" לבנבנות או ירקרקות, ויש גם נאות ורודות כנפיים.
בסחלביים יש כזו שונות בצבעים, שאי אפשר להסתמך גם על זה.
…וחוץ מזה, סטטיסטיקה פה אינה הוכחה. זה כמו הסיפור על הסטטיסטיקאי שטבע באגם שעמקו הממוצע הוא 10 ס"מ.
 

 
ההבדל היחידי שאני כן מצליחה איכשהו לשים לב אליו, הוא גודל הפרח.
 

 
בדבורנית הנאה, השפית היא קטנה יותר – 7-10 מ"מ גודלה.
לעומתה, הפרח של הדבורנית הגדולה גדול יותר ומרשים, בד"כ מעל סנטימטר.
 

 
את המקבץ הזה (פה, מעל) צלמתי ליד עין חומימה במירון, ב4.2007. נסענו בכביש – ומהאוטו לפתע ראינו מקבץ של כ100 דבורניות! זה היה מאד מרשים.
 

 
המקבץ הבא, לעומתו – צולם ממש בשיא שביל פסגה – גם שם ראינו מעל 100 פרטים, אז – ב2005. אתמול  ראינו באותה נקודה כ-30 פרטים.
 

 
אחת מהן היתה מאד מיוחדת: עם נקודות על הכנפיים:
 

 
כל התמונות צולמו בכרמל, במירון ובנחל מתת במרץ-אפריל ותחילת מאי, בשנים 2005-2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית כחלחלה – Ophrys iricolor

 
הדבורנית שלי היום היא נדירה למדי – אני מכירה אותה משלושה מקומות בלבד (כרמל, הר קטע והמירון) , וגם שם בד"כ אין הרבה פרטים.
 
זוהי הדבורנית הכחלחלה –
 

(הר מירון, 24.3.2007)

 
צבעים לא עוברים מספיק טוב פה, אז תאמינו לי כשאני מסבירה שהכחלחל שלה הוא כחול מטאלי בוהק ומקסים…
 
הדבורנית הכחלחלה הראשונה שלי היתה זו:
 

(11.3.2006, עוספייה)

 
ליד בית היערן בעוספייה – יצאנו למצוא את הדבורנית, ומצאנו שני אנשים מחפשים בין שיחי הסירה הקוצנית… הסתבר שהם – כמובן – גם מפורום שמירת טבע… והם כבר מצאו אותה! אז שמחנו שמחה כפולה
 
מאז למדתי שהמקום הכי נוח ופשוט לראות אותה – זה בעליה להר מירון. צריך לפקוח עיניים, וממש לאורך הכביש יש פריחת סחלבים נפלאה.
את אילו, למשל, צלמתי לאורך הכביש במירון, 10.3.2009 :
 

 

 
בערך שנה אחרי שצלמתי שם את הדבורנית הזו:
 
(21.3.2008, מירון)
 
לפני כמה שנים, בפורום שמירת טבע, בחור בשם גידי העלה תמונה של דבורנית כחלחלה מיוחדת! הכתם הכחלחל שלה הוא יותר אדמדם-סגלגל! מיד שאלתי אותו איפה היא שוכנת, ונסעתי לבקר אותה:
 

(מירון, 24.3.2007)

 
מאז, כל שנה אני מבקרת אותה –
 

(הר מירון, 2007-2009)

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

(הר שפנים, מירון, 6.4.2007)

 
 

דבורנית הקטיפה – Ophrys sphegodes

אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שפורים כבר בפתח…
 
(25.2.2006, חורבת בית עיתאב, הרי יהודה)
 
בשבילי פורים חשוב – לא בגלל התחפושות והמגילה. כלומר, כבודם של אילו במקומם מונח, אבל פורים בדרך כלל יוצא בחודש מרץ, וזהו החודש שבו הטבע בארץ מראה לנו למה הוא מסוגל.
 
(14.3.2006, רמות מנשה, ליד יקנעם)
 
כלניות, רקפות, ואירוסים ממלאים את כל השטח (לפחות, את כל מה שהשארנו להם), סביונים, חרציות ושלל פרחים…
רק צריך לצאת מהבית ולפקוח עיניים.
 
(14.3.2006, רמות מנשה, ליד יקנעם)
 
וכמובן, אם מסתכלים טוב – פוגשים גם סחלבים!
את הדבורנית תמיד מביאים בפורים כדוגמא לתחפושות בטבע: הדבורנית פורחת בצורת דבורה, ומפתה מינית את זכרי הדבורים.
 
(14.3.2006, רמות מנשה, ליד יקנעם)
 
דבורה-זכר מגיע לו אל הפרח, וחושב שהוא רואה נקבה סקסית במיוחד ומוכנה להזדווגות. הוא מנסה, אך נשאר וכל תאוותו בידו. (או שמא ברגלו? זו דבורה, יש לו 6 רגלים…)
את הדבורנית הבאה שהוא ינסה להזדווג איתה – הוא יאביק.
 
(14.2.2009, יערות כרמיה, כרמל)
 
דבורנית הקטיפה נקראת כך בגלל המרקם הקטיפתי של השָׂפִית שלה. ואם זה לא מספיק, יש לה צבע של יין טוב, עם שני פסים תכולים-כחולים, לפעמים מחוברים ולפעמים לא.
 
(14.2.2009, יערות כרמיה, כרמל)
 
דבורנית הקטיפה פורחת כעת – בהרי יהודה, בכרמל, בגליל…
המקום האהוב עלי לראות אותה זה בחניון קטן במבואות יקנעם – שם תמיד אני מוצאת דבורניות קטיפה ע-נ-ק-י-ו-ת. השיא היה עמוד תפרחת ועליו 11 פרחים. חלק כבר נבלו, חלק עוד היו ניצנים – אבל בהתחשב בעובדה שבד"כ יש 3-4 פרחים על עמוד תפרחת, אחד-עֲשָׂר זה ממש המון!
 
(9.4.2007, נחל קטלב, הרי יהודה)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

דבורנית שחומה – Ophrys israelitica

הפרח החביב עלי ביותר מבין פרחי חודש דצמבר הוא הדבורנית השחומה.
דבורנית שחומה היא סחלב, צנוע, עדין וקטן – ולא מאד מרשים. במיוחד לא אם משווים אותה לאחיותיה הדבורניות שיפרחו באביב – כמו דבורנית גדולה, דבורנית הדבורה

הדבורנית השחומה חשובה בעיני, כי היא מבשרת את פתיחת עונת הסחלבים – היא הסחלב הראשון שפורח.
חוץ מזה, היא הסחלב היחידי שפורח ביום ההולדת שלי (שהיה ביום שני – 29.12)
לכן, בדרך כלל, ביום ההולדת שלי, אני משתדלת לקחת יום חופש – ולצאת לחפש דבורניות שחומות.
אחד המקומות החביבים עלי לחפש דבורניות שחומות הוא עין אלון בכרמל. מקום מומלץ לטיול כל השנה, אבל במיוחד בחורף – כשגשום.

וכן – גם השנה יצאתי לי (מלווה במשפחתי האוהבת) לכרמל, וירדנו אל עין אלון – וכמו כל שנה, חיכה לי שם זר עדין ונפלא של דבורניות.
קטנות, עדינות – צריך לחפש אותן בשביל לראות אותן. מוטת ה"כנפים" שלהן היא בערך 2-3 ס"מ.
וכמובן – גשומות! 🙂

לעניין השם דבורנית – הדבורניות נקראות ככה כי בצורתן הן דומות לדבורים. כמו רוב הסחלבים, הדבורניות הן רמאיות. הן מתחזות לדבורים נקבות, מגרות את הזכרים – ואז מגיע זכר להוט, רואה נקבה יפה ומושכת, מזדווג איתה…. ו…. מגלה באמצע שהוא לא עם Hot Babe, אלא סתם תחליף. אבל בינתיים היא כבר הדביקה לו אבקה על המצח. הוא עובר אל יפהפיה מושכת אחרת – שוב מרומה – אבל אותה הוא מאביק.

מה שעוד אני יכולה לספר על דבורניות, זה שבדוגמא על גוף הדבורנית יש שוני – יש הבדל בין פרח לפרח, אפילו באותו צמח. וזאת למה?
כמו שאמר פעם פרופסור שמידע: "אם אתה רמאי, ולידך נמצא עוד רמאי – אתה לא רוצה להראות בדיוק כמוהו, כדי שלא יזהו אותך מיד!"

עוד תמונה אחת: ניצן חמוד של דבורנית שחומה.

כל התמונות צולמו בעין אלון בכרמל, 29.12.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.