ערב ראש השנה, תשפ"ד

שוב מגיע ראש השנה, ואני מרגישה שהמצב בארץ קשה מתמיד. ממשלה בזיונית שלוקחת לי את האוויר מהריאות, קשה לי לנשום פה וקשה לי להתרכז בדברים החשובים לי.

לכן החלטתי שאת ברכת השנה החדשה אני מקדישה לאנשים שעוזרים לי לנשום – ראשי המחאה החברתית. מן הסתם, כיוון שהמחאה מורכבת מעשרות ומאות התארגנויות שונות, יש הרבה מאד אנשים שלא כללתי פה. אבל כללתי את אילו שאני עוקבת אחריהם, והם חשובים לי.

אני מתחילה עם שנה טובה ליאיא פינק שתמיד מזכיר לנו: יאוש זו לא תכנית עבודה ואופטימיות זו עמדה פוליטית. בחרתי להקדיש לו סחלב איטלקי מהר מירון, כי הוא ורוד, וכי כל פרח של הסחלב הוא איש קטן ומחייך (כמו שאפשר לראות בתמונה הקטנה).

הבאה בתור היא כמובן פרופסר שקמה ברסלר מ"הדגלים השחורים", שכל נאום שלה בקפלן מעורר השראה והתפעלות. לשקמה כמובן אני מקדישה עץ שקמה – פיקוס שקמה ותיק ויפהפה מקיבוץ עין גדי:

למשה (רבנו) רדמן, שיודע להוביל קדימה ולמשוך אחריו אחרים, שמדבר תכלס ומסביר דברים בפשטות ובבהירות, החלטתי להקדיש פרת משה רבנו, כלומר – מושית השבע, בשמה העדכני. ואם כבר – אז אחת שמטפסת על חלמונית גדולה, מהגולן:

הבאה בתור היא פרופסור סוזי נבות מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. אישה מקסימה, חכמה, מסבירה הכל בבהירות ובעדינות. סוזי, מן הסתם, זה קיצור של סוזן, כלומר שושן – ולכן הקדשתי לה שושן צחור:

לרן הר-נבו, מצוות "יאללה תקווה" שאחראי על הסרטונים המעולים שמפיצים מידע, מסבירים, מנגישים ומגלים את כל מה שקורה – החלטתי להקדיש את הצמח שבעיני מסמל תקווה כבר הרבה שנים: החצב המצוי.

למורן זר-קצנשטיין, מ"בונות אלטרנטיבה" ידעתי שאקדיש זר פרחי מורן החורש. אבל… זה שיח לא נפוץ, ומסתבר שמזמן לא פגשתי אותו ואין לי תמונה שלו פורח. לשמחתי, אמא שלי באה לעזרתי ושלחה לי תמונה של פרחי מורן, שאני יכולה להקדיש למורן:

לפרופסור יניב רוזנאי מאוניברסיטת רייכמן, שמסביר כל פעם על ענייני החוק בקצרה ובבהירות, אני מקדישה שיח ורד הכלב שהניב פירות:

לנאווה רוזוליו ממשמרות הבושה אני מקדישה ורד נוסף: ורד צידוני שצילמתי ביקנעם.

לעמי דרור ממחאת ההיטקיסטים אני מקדישה כמובן להקת דרורים:

לשושקה אנגלמאייר – האלטר-אגו של זאב אנגלמאייר, יצירת אומנות מצחיקה, נהדרת, מתריסה ונפלאה – אני מקדישה זר של שושנתית הלבנון מהחרמון:

לאייל נווה מאחים לנשק וממחאת המילואימניקים אני מקדישה אייל – האייל הישראלי הוא יחמור פרסי, למען האמת – זו יחמורה שפגשתי בנחל שורק.

התלבטתי מה להקדיש לקרין נהון, שאני כל כך מרוצה לשמוע כל מה שיש לה לומר. מצאתי שמשמעות השם "קרין" הוא טהורה, תמימה, נקייה, צחה ולבנה. ממש כמו חבצלת החוף:

לרון שרף מ"אחים לנשק" החלטתי להקדיש עצי אורן ירושלים (שיש להם גם שרף…). צילמתי אותם בכרמל.

ולאור-לי ברלב הנהדרת, שמייצגת את העיתונות החופשית והאמיתית, שמשדרת מכל מקום שקורה בו משהו – החלטתי להקדיש קיסוסית קוצנית: מצד אחד, עלי הלב מסמלים את הלב הרחב, ומצד שני – הקוצים, המסמלים את הדיווחים החדים והעוקצנים והמצויינים שלה.

לתומר אביטל – עיתונאי ממיזם "שקוף" אני מקדישה כמובן עצי תמר. אבל כאלה יפים במיוחד – עצי התמר המצוי של עין זיק בנחל צין.

את התמונה האחרונה להיום אני מקדישה למישהי שאני אפילו לא יודעת את שמה… פגשתי אותה כמה פעמים בהפגנות בכפ"ס, היא מגיעה עם מגפון, ומביאה איתה אווירה חיובית ומלאת אהבה. היא ראתה הודעה ששלחתי על הפגנה מול אחד משרי הליכוד בקבוצת וואטסאפ – הייתי שם בהתחלה לבד עם הבן שלי – ובלי לחשוב הרבה קמה והצטרפה אלינו, והפכה את זה להפגנה רצינית ועניינית, למרות שבסופו של דבר היינו שם רק 12 אנשים.

אז לך, חברתי להפגנות, שמשרה אווירה טובה, מחייכת אל השוטרים, אל הלאומנים הקיצונים ואל כולנו – אני מקדישה באהבה בן-סחלב מצויר, ששמו הלטיני הוא בן-סחלב ישראלי:

מאחלת לכולנו שנה טובה, דמוקרטית, נקיה משחיתות ופשע.