שנה טובה – פרחים, פרפרים וכל מיני

שנה טובה, תשפ"ב

ביום שישי האחרון חזרתי וטיילתי בדרך הבשור. פגשתי את החצב הגלוני, צבי הביצות ועוד כל מיני. משם המשכנו אל חניון הרועה, לפגוש את ציפורן סיני.
וכעת אני מאחלת לכם:

להמשיך לקרוא

שנה טובה תשפ"א

עוד שנה חלפה, והפעם שנה קשה במיוחד. ואין לי תקוות לעתיד בהיר יותר: אנחנו ניצבים בפני תקופה קשה אפילו יותר, מבחינה כלכלית, בריאותית ומדינית.

בכל זאת, אכתוב כמה איחולים…

להמשיך לקרוא

שנה טובה, ערה"ש תשע"ט

כמה איחולים לשנה החדשה, עם כמה תמונות מאגם שסטה:

להמשיך לקרוא שנה טובה, ערה"ש תשע"ט

שנה טובה, תשע"ח

אני בשלבים הסופיים של כתיבת התזה, והזמן לא מחכה לאף אחד.

בשבת לקחתי פסק זמן קצר, ונסעתי לבריכות הדגים של מעין צבי – שם פגשתי את הטריו בורוד שבתמונה מעל: לפופית החיצים וסם-כלב מזרחי שהם מינים נדירים בסכנת הכחדה יחד עם חנק מחודד, שהוא מין נפוץ.

וגם חמנית מצויה, שהיא בעצם מין גר שמוצאו באמריקה, ושלל עופות – שמתוכם בחרתי את חרטומית הביצות – עוף מים קטן ונחמד בעל מקור ארוך ומרשים; ואפילו דנאית הדורה (בתמונה למטה) – נקבה אחת מתוך כמות גדולה של פרפרים שריחפו סביב.

אני מאחלת לכל קוראי הבלוג שנה טובה, שנת גשמי ברכה ופריחה והצלחה – והרבה אושר!

את התמונות צלמתי בבריכות הדגים של מעין צבי, בתאריך 16.9.2017.

שנה טובה, תשע"ז

עוד שנה חלפה, ואני חוזרת אל אחד הפרחים החביבים עלי – החצב המצוי.

החצב תמיד מסמל בעיני תקווה. בסוף הקיץ החם, כשכל מה שאני רוצה זה מזגן או גשם, פתאום צצים החצבים – גדולים, מרשימים בגובה מטר וחצי, מתריסים נגד החום העז ומזכירים שעוד מעט יגיע הסתיו – ואחריו גם החורף.

ולכן, לכבוד ראש השנה החצבים מתאימים לי, ואני שמחה מאד לפגוש אותם.

השנה נסעתי לפגוש אותם בערד, בנחל טביה. הנחל ידוע בכמות החצבים הפורחים בו, ומאד נהנינו לראות את המדרונות המלאים חצבים.

אבל אנחנו לא היינו היחידים שבאו להנות מהחצבים. בין הפרחים, בנוסף לדבורים ולצרעות שראינו פעמים רבות – היו כמה וכמה ציפורים!

לא הופתענו לראות צופיות (Cinnyris osea) – הלא ידוע שהצופית ניזונה מצוף פרחים. ממנו היא קיבלה את שמה. ראינו כמה צופיות נקבות מרחפות בין החצבים, ועוצרות ללגימת צוף.

לפני 100 שנים, הצופיות היו מאד נדירות בארץ – הן הסתובבו רק בנאות מדבר בדרום. אבל עם התפתחות הארץ, ושתילה מרובה של עצים בעלי פריחה – הן הרחיבו את תפוצתן, והיום אפשר לפגוש אותן בכל הארץ.

בנוסף לצופיות היו גם ציפורים אחרות – ובעזרת שי אגמון מדף הצפרות בפייסבוק קיבלתי זיהוי לציפורים האחרות: עלווית אפורה.

העלווית האפורה (Phylloscopus trochilus) היא ציפור שיר נודדת – את החורף היא מבלה באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בסתיו ובאביב.

היא נקראת "עלווית" כי בד"כ היא אוהבת לחיות בין עלי העצים. אבל… בערד אין כל כך חורשים ויערות. אז אנחנו פגשנו אותה ב"יער" החצבים.

כבר כתבתי בעבר על העלווית – לפני 8 שנים פגשתי אותה בשמורת בני ציון, שגם היא לא מיוערת כל כך.

העלוויות נודדות למרחקים מרשימים – רוב העלוויות בארץ מגיעות מצפון אירופה, אבל חלפו בארצנו גם עלוויות שבילו את הקיץ בסיביר, ונדדו דרומה לאזור טנזניה באפריקה.

אפילו בולבול צהוב-שת (Pycnonotus xanthopygos) פגשתי על החצבים, אבל הוא רק נח לרגע על חצב עמוס פירות, והמשיך לו בדרכו.

אז יחד עם הבולבול, העלוויות והצופיות, וכמובן עם תקוות החצבים –

רציתי לאחל לכל קוראי הבלוג שלי שנה טובה ומאושרת,

שתהיה מתוקה כמו צוף, קלילה כמו ציפור ויפה כמו חצב בשיא פריחתו!

את התמונות צלמתי בנחל טביה בערד, 9/2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שנים עשר ירחים

בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד

בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד:

בכסלו נרקיס הופיע

בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!)

ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים

בניסן הונפו בכוח כל החרמשים

באייר הכל צמח

ובסיוון – הבכיר

בתמוז ואב –

שמחנו אחר קציר

תשרי, חשוון

כסלו, טבת

חלפו, עברו ביעף

גם שבט, אדר

ניסן, אייר

סיוון, תמוז ואב.

ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה

והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך)

שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים!

שנה טובה, ערה"ש תשע"ה

כמה איחולים לכם, קוראיי היקרים:

שנה טובה!

שנה טובה – תשע"ד

לכל קוראי הבלוג, לכל חבריי וידידי, לכל חובבי הטבע באשר הם,
אני מאחלת שנה טובה ומאושרת
שנת פריחה וצמיחה!

אני מקווה שנשכיל לשמור על הטבע והשטחים הפתוחים בארץ, להגן על הטבע והסביבה.

בתמונה: חצב מצוי, שצלמתי בעציץ שלי, 12.8.2013
בשנה שעברה ערכתי סרטון של פריחת החצבים בעציץ שלי – אתם יכולים להקליק כאן לראות אותו שוב.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חסידה שחורה – Ciconia negra

את הרשימה על החסידה סיימתי בתמונה של שתי חסידות – הלבנה המוכרת, ועוד אחת – שחורה. כאן בתמונה מעל אפשר לראות את שתיהן יחד עם אנפה אפורה.

ובכן, אני שמחה להכיר לכם את החסידה השחורה!

בצורתה הכללית, היא דומה מאד לחסידה הלבנה. היא מעט יותר קטנה – אורך גופה הוא עד מטר אחד, בעוד החסידה הלבנה יכולה להגיע ל1.15 מטר,
ומוטת כנפיה – 155 ס"מ, בעוד מוטת הכנפיים של החסידה הלבנה מגיעה ל2 מטרים.

ההבדל העיקרי הוא, כמובן, בצבע – החסידה הלבנה היא לבנה, ורק כנפיה שחורות. החסידה השחורה היא שחורה, ורק בטנה לבנה.

שתיהן אוהבות לאכול דגים, דוחיים, מכרסמים קטנים – החסידה הלבנה מעשירה את התפריט גם בחרקים, ואילו השחורות מעדיפות דגים בכל הזדמנות,
ורק אם אין ברירה הן תעבורנה לתזונה חלופית.

החסידות השחורות נדירות הרבה יותר. הן אוהבות לקנן באיזורים לא-מופרעים – בשטחים טבעיים, וכידוע אילו התמעטו בכל העולם, לא רק אצלינו.
החסידות הלבנות מקננות גם על בניינים ועמודי חשמל. השחורות – רק על צמרות עצים ובמצוקים.

במעין צבי פגשתי גם את אילו וגם את אילו – שכן, גם החסידות השחורות נודדות – מבלות את החורף באפריקה, וחוזרות צפונה לקנן באירופה באביב ובקיץ.

ברוב הפעמים בהן פגשתי חסידות שחורות – פגשתי רק בודדות – 2-3 חסידות שהצטרפו ללהקה של לבנות ונדדו איתן.
בשנה שעברה היה לי מזל: פגשתי להקה שלמה, כ-30 חסידות שחורות יחדיו, עוסקות ב"בזיזת" דגים מבריכות הדגים של מעין צבי.

לפי הכתוב בספרים, בארץ חולפות כל שנה כמה אלפי חסידות שחורות – וכמה עשרות אלפים, ואפילו מאות אלפי חסידות לבנות.
להקה של חסידות שחורות תמנה לרוב עשרות בודדות של חסידות, אם כי נצפו גם להקות של מאות פרטים.
להקה של חסידות לבנות תמנה מאות חסידות, ולפעמים אפילו מעל אלף חסידות.

אפשר לראות בתמונות שלרוב החסידות השחורות יש מקור אדום ורגלים אדומות, כמו ללבנות. אבל מפעם לפעם יש כאילו עם מקור ורגלים בצבע צהבהב-ירקרק –

אילו פשוט חסידות צעירות, שטרם הגיעו לבגרות.

החסידות השחורות הן גם מאד חששניות. כל רעש קל גורם להן לפרוש כנפיים ולברוח מהאיזור…

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, החסידה השחורה המבוגרת ביותר שתועדה היתה בת 18 שנים.

החסידה השחורה תוארה לראשונה על ידי חוקר הטבע השבדי לינאוס – Linnaeus – בספרו Systema Naturae.
כזכור, לינאוס היה החוקר הראשון שביסס שיטה מדעית לתאר ולתת שמות לכל עולם החי והצומח סביבנו.

התמונות צולמו בתאריכים 13.11.2011 (הלהקה) וגם 13.9.2012 (הבודדים), במעין צבי.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד משהו אחד – אתמול הלך לעולמו חיים חפר, משורר ופזמונאי שליווה את המדינה שלנו מהחיתולים, וכתב עליה ועלינו בהרבה אהבה וחן (וגם אירוניה וביקורת מושחזת).
אני מצרפת פה שני שירים שלו – הראשון בגלל החסידה, השני (שהוא תרגום של שיר צרפתי) פשוט מתאים לבלוג שלי

חסידה לבנה – Ciconia ciconia

מי לא מכיר את החסידה? זהו עוף מרשים, גדול ובולט בארצנו – בעיקר באביב, כשלהקות עצומות של אלפי חסידות נודדות צפונה מאפריקה לאירופה ואסיה, כדי לקנן שם.
בסתיו הן חוזרות דרומה, לאיזור מקורות הנילוס – שם יבלו את החורף.

בדרך הן עוברות אצלינו, ואפשר לראות להקות ענקיות בתעופה בדרך.

החסידה היא עוף גדול, שצורך הרבה אנרגיה בשביל לעוף. לכן יש להן "פטנט" – הן מוצאות זרמי אויר שעולים מעלה, וממריאות במעגלים על זרמי האויר מעלה מעלה.
כשהן מגיעות מספיק גבוה – הן פשוט פורשות ישר את הכנפיים – ודואות קדימה עם הרוח. הדאיה מורידה אותן מטה וקדימה, עד לזרם האויר הבא, אותו הן תנצלנה לטפס מעלה.
משום כן, הרבה פעמים כשרואים חסידות נודדות – נראה שהן פשוט חגות במעגלים: כך הן עולות למעלה, ותכף הן תדאינה קדימה.

כאמור, החסידות מקננות בעיקר באירופה ובצפון אסיה. פה ושם ניתן למצוא חסידות שנשארות לקנן בארץ – בספרו "ציפורים בישראל", מספר חוקר הטבע והסופר אליעזר שמאלי על חסידות מקננות ממש באיזור דור, בשנת 1951; ועל מכתב של אהרוני, מראשוני הזואולוגים בארצנו, שמספר על קינון בארץ בשנת 1903.
גם כיום ידועים אתרי קינון חסידות בארץ – בעמק הירדן ובדרום הגולן.

החסידות הן הציפורים שזכו למעקב מפורט יותר מכל ציפור אחרת. אליעזר שמאלי מספר על תצפיות של חסידות נודדות באיזורינו במכתבים מהמאות ה-16-18.
בשנת 1906 החל אורניתולוג גרמני בשם יוהאנס תינמן לטבע את החסידות ולעקוב אחרי הנדידה באופן מסודר יותר. זה היה רעיון מהפכני לתקופה. הוא טיפס לקינים והלביש טבעות אלומיניום על הגוזלים – וכך יכול היה לעקוב אחריהם.

אני הלכתי לחפש את החסידות במעין צבי, ונהניתי לראות אותן סביב בריכות הדגים – יחד עם אנפות אפורות, שחפים, סיקסקים ועוד ועוד.

מאד נהניתי לקרוא את דבריו של אליעזר שמאלי על החסידות. הוא כותב ומפרט במשך אחד-עשר עמודים תמימים על החסידות, הרגלי החיים שלהן, מעקב אחריהן, הסטורית התצפיות בהן ועוד.
זה אמנם ארוך מעט, אבל החלטתי שאני פשוט חייבת לצטט כמה קטעים מדבריו. השפה נפלאה, התיאורים מלבבים – מאד נהניתי, ואני מקווה שגם אתם תהנו.
הרשיתי לעצמי לקצר מעט…
וכך כותב שמאלי:

כשהתחלנו לאסוף ידיעות על החסידה בארץ-ישראל, משכה את תשומת לבנו הופעה מיוחדת במינה: במשך יוני נראות עוד בארץ קבוצות חסידות גדולות הנודדות על פניה ללא מטרה מסוימת. ולא עוד, אלא שגם במשך יולי נראות חסידות מהלכות בשדות.
וידוע, שהחסידות מגיעות לאירופה במשך אפריל וניגשות לקינון ודגירה. ואין להעלות על הדעת, שחסידות מפגרות אילה תעלינה עוד צפונה בחדשי הקיץ המאוחרים. ובארץ הרי החסידה אינה דוגרת.
חסידות יוני-יולי בארץ ישראל מה הן איפוא?

זה שנים רבות שמו לב לדבר, שגם באירופה נודדות במשך הקיץ קבוצות-חסידות קטנות ממקום למקום, בלי לעסוק בקינון ודגירה.
בפי העם ידועות החסידות האלה בשם "חסידות טרף", כי מתנפלות הן על קיני החסידות הדוגרות, קוראות לריב ומדנים ומפריעות לחיי המשפחה השקטים.
ומקובלת היתה הדיעה, שאלה הם זכרים "מיותרים" שלא זכו למצוא להם בנות זוג, והרי הם נודדים כרווקים מרי-לב ממקום למקום ועוללים עלילות-פוחזים.

לפני שאני ממשיכה – מה דעתכם על התיאור הזה? האנשה מושלמת לחסידות… ואליעזר שמאלי ממשיך:

אך בא פרופסור תינמן ושם לאל את הדעה הזאת. הוא ירה באחת עשרה "חסידות טרף" והמיתן.
(אני אזכיר שפרופסור תינמן הוא החוקר שהמציא את הרעיון לטבע את החסידות. בראשית המאה העשרים, ציד למטרות מדעיות היה דבר מקובל מאד.)

ובחזרה לשמאלי:

כשניתח אותן ובדקן מצא ששש מהן נקבות הן ורק חמישה זכרים בינהן! אין לדבר איפוא על רווקות בעל כורחה מתוך חוסר נקבות, ויש לחפש סיבה אחרת להופעה זאת.
ולאט לאט, אחר בדיקות נוספות נקבע, שחסידות אילה צעירות הן שלא הגיעו עוד לגיל דגירה, או זקנות – שיצאו כבר מכלל דגירה.

כי ידוע הדבר, שיצר הדגירה הוא הוא הדוחף את ציפורי המסע לשוב מחניית החורף שלהן צפונה והוא המנחה אותן חזרה למולדתן.
חסידות אילה, התועות במשך חודשי הקיץ באירופה, ארץ ישראל ואפריקה – הן לרוב צעירות שטרם נתבגרו, או זקנות שבלוטות המין שלהן צמקו כבר לגמרי ואינן מסעירות את דמן, ואינן מעוררות אותן להפליג לגליל דגירתן.

אז מה תגידו? מצד אחד יש לנו חסידות-"שבאב" – צעירות פורקות עול,
ומצד שני – Hell's Grannies, כמו אצל מונטי פייתון…

החסידות מגיעות לבגרות מינית בגיל 4-5, אבל מתחילות לנדוד בגיל שנה.
בטבע, הן שורדות בד"כ כשתיים עשרה שנים – אבל יש תיעוד של חסידות בנות מעל 20 שנים.
זה משאיר להן זמן רב להיות ב"כנופיות ההרס" של החסידות…

אני חושבת שהסיפורים הללו על החסידות מעניינים לא פחות מכל האגדות העממיות עליהן – שהן מביאות תינוקות, מסמלות צניעות ומתינות, ומבשרות (לפחות לאירופאים) את בוא האביב.

התמונות צולמו במקומות הבאים –
הר הנגב, 23.4.2012
תל צפית, 10.3.2012
תל ערד, 31.3.2012
רמות מנשה, 6.5.2012
ורוב התמונות – סביב הבריכות – ממעין צבי, 13.9.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

עוד תמונה אחת: של החסידה הלבנה – יחד עם קרובתה, החסידה השחורה. אבל זה כבר נושא לרשימה חדשה…

הקטע הזה באמת מתבקש פה, נכון?

שנה טובה – תשע"ג

לכל קוראי ומכרי,

אני מאחלת שנה טובה ומתוקה –
שתהיה לכולכם שנה טובה ופורחת,
שקטה ומאושרת.

בשבוע שעבר נסעתי לפגוש את החסידות שמגיעות אלינו לכבוד הסתיו – בבריכות הדגים ליד מעין צבי.

פגשתי שם גם מכר ותיק – מקבץ נהדר של סם-כלב מזרחי, שכתבתי עליו אי-שם מזמן.

התמונות צולמו במעין צבי, 13.9.2012
כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

שתהיה שנת גשמי ברכה – ובעקבותיהם גלי פריחה!

שנה טובה – תשע"ב

לכל קוראי ומבקרי,
רציתי לאחל שנה טובה.

עם תחילת השנה אני ניצבת בפרשת דרכים – עומדת להתחיל דרך חדשה, ועדיין לא בטוחה לאן היא תוביל אותי.
אני מאד מקווה שהשנה הבאה באמת תבוא עלינו לטובה, ותאפשר לנו להגשים את חלומותינו ורצונותינו, ולשפר את מצבנו בעולם – ברמה האישית וברמה הלאומית.

בתמונה: פרפר יפהפה ממשפחת הנימפיתיים ששמו Common Buckeye – עין האייל (ובלטינית – Junonia coenia)
זהו פרפר שחי במרכז אמריקה ובדרום ארצות הברית – והוא עולה צפונה לאורך החוף.
פגשתי אותו יחד עם מאות פרפרים נוספים בחדר מקסים – חדר פרפרים חיים ומרחפים חופשי, תצוגה נהדרת במוזיאון ה-Natural History ב-Washington DC.

וכמובן, מזל טוב חם לורד שחוגגת היום יום הולדת 5 – אנחנו אוהבים אותך מאד, ונשיקות לך ולכל המשפחה!