Anemone hortensis – כלנית הגינות

השנה – אחרי מגיפה עולמית ועוד כמה דחיות ועיכובים – הצלחתי סוף סוף לנסוע לאיטליה, לחבל פוליה, לחצי האי גרגנו – בשביל טיול סחלבים.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשפ"ב

כדרכי, בחרתי לי שיר מהשירים העצובים של היום הזה.

שיר אפור

כתב: חיים חפר, הלחין: דוד זהבי.

אפור, אפור הסלע במשלט,
נוגים, נוגים הכוכבים עם ערב
והוא אהב אותך ואת הלכת,
והוא קטף לך פרח משולי הדרך.

שתק, שתק ירח בלילות
זכר, זכר האיש את מכתבייך,
ועת עבר בדרך החולות –
הוא את דמותך ראה בענני שמים

הוא את דמותך ראה, ראה בענני שמים.

נשב, נשב הרוח בשדות,
עמום, עמום הקרב קולו השמיע,
והוא היה יפה מאגדות,
והוא כאגדה אליך לא יגיע.

ברזל, ברזל התיל מסביב,
עצוב, עצוב העץ בבוא שלכת,
ורק רעו "שלום" אחרון הביא,
ורק הדם נטף מן הרובה הצ'כי.

הוא את דמותך ראה, ראה בענני שמים.

מכל הביצועים של השיר הזה, היפה בעיני הוא של אריק לביא עם שוקולד מנטה מסטיק:

יהי זכר הנופלים ברוך.

הפרחים בתמונות הם דמומית ארץ-ישראלית, שצילמתי בגולן ובצומת גולני בתאריך 10.4.22 ובשמורת אלוני אבא, בתאריך 16.4.22.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מזמן לא היו כאן כלניות!

מזמן לא פרסמתי רשימה על הכלנית המצויה, Anemone coronaria, והשנה פגשתי המון כלניות בצפון, בדרום ובמרכז. אדומות, לבנות, ובכל מיני צבעים.

בר-דרבן הסירה – Consolida scleroclada

בשבוע שעבר רציתי לעלות לחרמון, אבל כמו רבים אחרים לא הצלחתי לקבל אישורים. אז גייסתי את עפרה פרידמן הנפלאה, והיא לקחה אותי לראות מקום מדהים בהרי יהודה, ממש מעבר לקו פרשת-המים, במקום בו הרי יהודה הופכים להיות מדבר יהודה – נחל ערוגות עילי.

בר-דרבן אשון – Consolida incana

בזמן האחרון נמצאו בארץ ארבעה צמחים חדשים, שלפי המסתמן הם לא מינים פולשים – אלא צמחים שהגיעו באופן טבעי או שתמיד היו כאן, פשוט לא ראינו אותם.

ערב פסח תש"פ

שוב מגיע פסח, חג האביב – החג שבו אני אוהבת לחגוג את הפריחה, לצאת להרים, למדבר, לכל מקום – כי הכל פורח!

והשנה היא שנה מדהימה במדבר – אבל בגלל מגיפת הקורונה, אנחנו סגורים בבית –

ואני נאלצת להתנחם בקצח הריסני הפורח בעציצים שלי.

אז למרות הכל, חג שמח. השנה כולנו בני חורים: כל אחד בחור שלו. מקווה שנוכל לצאת בקרוב, ושנספיק להנות מסוף האביב.

כי כאן האביב הוא בן יומיים

אני ממשיכה עם רשומות פרחוניות, ומתגעגעת לצאת החוצה לפריחה…

דורבניות בקליפורניה

דרבניות הן פרחים יפים ומיוחדים מאד בעיני, ואני מאד אוהבת אותם.

Ranunculus ficaria – נורית הלב (ועוד נורית) מפראג

אני פותחת את הרשימה עם שיר, שלא קשור לפראג, להנאתכם:

במדשאות בפראג ראיתי פרחים צהובים קטנים. הרבה יותר קטנים מהשינן, ובעצם – מוכרים לי מאד. 

כשהתקרבתי גיליתי שאילו פרחי נורית הלב! ממש כמו בארץ…. אבל לא בדיוק. 

בארץ, נורית הלב היא מין לא-נפוץ שגדל באזורים לחים – קרוב לנחלים, בעיקר בכרמל, בגליל, בגולן ובחרמון. בפראג – מסתבר – יש מספיק לחות במדשאות העירוניות בשבילה. 

נורית הלב נקראת כך בגלל העלים שלה, שהם דמויי הלב. 

השם הלטיני – Ranuculus – משמעותו "צפרדע קטנה" – כיוון שהרבה ממיני הנורית פורחים בביצות ובמים. 

שם המין – ficaria – הוא "דמוי תאנה". ניסיתי להבין מה בצמח "דמוי תאנה", ולא מצאתי. לא הפרי, לא הפרחים ולא העלים. בנוסף – היא רעילה, אז בכלל אני לא מבינה מה הקשר לתאנים.  

כבר כתבתי, שרוב הנוריות הן צהובות – מכאן מגיע השם העממי באנגלית, Buttercup. למשל, בשתי התמונות הבאות: 

זו נורית, אבל ממין אחר. לא נורית הלב. העלים אינם דמויי לב, הפרח נראה שונה. רוב הנוריות דומות לזו, והדרך להבדיל ביניהן היא לפי הפרי. 

אבל כשבקרתי בפראג, זו היתה תחילת הפריחה של הנוריות ולא מצאתי פרי לצלם – לכן הן נשארות עם ההגדרה "נורית" – Ranuculus sp. – ולא יותר. 

אז אני חוזרת אל נורית הלב: 

היא שונה ומיוחדת יותר יחסית לנוריות אחרות. הפרח שונה בצורתו, העלים האחרים. כשחיפשתי מידע אודותיה, גיליתי שבאתר המדעי ThePlantList הפרידו אותה מהנורית. 

כיום שמה הוא: Ficaria verna. כלומר, דמויית-תאנה אביבית? תאנתית אביבית? 

טוב שבעברית אפשר להתעלם מזה, ולהשאר עם השם "נורית הלב" שהוא באמת נחמד והולם את הפרח. 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

וכמובן, לא שכחתי: היום הוא יום הולדתו השבעים וחמישה של פול מקרטני!

Happy Birthday, Sir Paul McCartney, and many happy returns!

 

כלניות אירופאיות

היום אני מספרת על כלניות שפגשתי בפראג – פגשתי שני מינים שונים. 

אצלינו רוב הכלניות הן אדומות, ובכל מקרה – גם הלבנות, הסגולות והורודות שייכות לאותו מין כמו האדומות – כלנית מצויה. בפראג פגשתי שני מינים אחרים: 

את הכלנית הצהובה בתמונה הבאה פגשתי בפארק Divoka Sarka, בגשם. 

ברגע הראשון חשבתי שזו בכלל נורית. רוב הנוריות בעולם הן צהובות, ונורית אסיה האדומה שלנו היא בהחלט יוצאת דופן (וברוב אסיה פורחת בורוד-לבן)

ובעצם, לא הייתי רחוקה: אורי פרגמן ספיר זיהה לי אותה בתור Anemone ranunculoides, כלומר "כלנית דמוית נורית", או "כלנית נוריתית". היא נפוצה ברוב היערות במרכז אירופה. 

את הכלנית השניה, הלבנה, פגשתי בשני אתרים: ב-Divoka Sarka בגשם, שם היה מקבץ כלניות שהרכינו ראש על מנת לא להרטיב את האבקנים – 

ובגבעת פטז'ין (Petřín hill) , ביום שמשי, שם הן נשאו ראש בגאווה וחייכו בלבן לכל עבר: 

את הכלנית הזו זיהה לי דניאל לוי, ושמה: Anemone nemorosa, או בעברית: כלנית החורש. 

כלנית החורש נפוצה גם היא באירופה, ופורחת בלבן שלפעמים מתווספים אליו גווני ורוד או תכלת בהיר.  

גם כלנית החורש וגם הכלנית הנוריתית אוהבות צל – ופורחות ביערות יבשת אירופה. 

שתיהן שייכות לפרחים המקדימים לפרוח – אפריל בפראג הוא ממש תחילת האביב, ולא כמו אצלינו – סוף האביב ותחילת הקיץ. 

שתיהן תורבתו ומגודלות גם כפרחי גינון – ולכן יש הרבה "זנים תרבותיים" שלהן, במיוחד של כלנית החורש. 

בגינון אפשר גם למצוא בן כלאיים בין הכלנית הנוריתית וכלנית החורש – שמו: Anemone × lipsiensis וצבעו צהוב חיוור. 

שמחתי מאד לפגוש כלניות בפראג! אני משערת שמעניין אתכם לראות גם את הנופים העירוניים, אני משערת שאגיע גם לזה (אחרי עוד כמה פרחים 😉 )

תודה רבה לאורי ולדניאל שזיהו לי את הכלניות!

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka ובגבעת פטז'ין בפראג, בתאריכים 7-8.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

זלזלת מנוצה – Clematis flammula

כמו שכבר התלוננתי, אנחנו בתחילת הקיץ. אני כבר מתגעגעת לקור – ומה אעשה באוגוסט?! 

בינתיים יצאתי לטיול קצר בנחל שורק. שמחתי לראות שעדיין לא הכל הצהיב, ויש פריחה יפה לאורך הנחל. יש גם ביוב, אבל זה כבר סיפור אחר. 

הפרח הבולט בפריחתו בנחל הוא צמח מטפס, שמקשט עצים רבים בפריחה בצבע לבן-קרם – זלזלת מנוצה. 

כבר סיפרתי בבלוג על זלזלת הקנוקנות, שפורחת בראשית החורף – לכן הפרחים שלה הפוכים, כדי להגן על האבקנים מפני הגשם. היא נראית כך: 

הזלזלת המנוצה פורחת עכשיו, בראשית הקיץ – ולכן אין לה סיבה להגן על עצמה מפני הגשם. עלי הכותרת של הפרח קטנים יותר, והפרח פונה מעלה, כדי שהמאביקים יגיעו אליו בקלות. 

בעולם יש מעל 200 מינים שונים של זלזלת, מתוכם שניים גדלים בארץ. פגשתי מין נוסף באיטליה (בבניו ויניוני), ומין אחר בקליפורניה (בקניון סולסטיס). 

זלזלת הקנוקנות נקראת כך בגלל הקנוקנות שעוזרות לה לטפס על העץ. אך מה עם הזלזלת המנוצה? 

היא נקראת כך בגלל הפרי, שנראה כמו נוצות מעודנות. לצערי, אין לי תמונה של הפרי – ולכן קיבלתי את אישורה של חברתי עירית להציג תמונה שהיא צלמה. תראו אילו  נוצות מקסימות: 

הזלזלת, כאמור, פורחת כעת – אחרי שיא האביב ושיא הפריחה. 

ולכן גם היא צמח חשוב לחרקים. בעין המצלמה קלטתי דבורה אחת מרבות שהיו על הצמח: 

וגם חיפושית – קנתרית כלשהי: 

השם הלטיני, Clematis, מגיע מיוונית, ומשמעותו פשוט "צמח מטפס". 

בעצם גם השם העברי מתקשר לנושא – זלזל הוא ענף דק, שריג – וענפיה של הזלזלת אכן דקים, ומטפסים על עצים ושיחים. 

שמחתי מאד לפגוש גם ורד צידוני ליד הזלזלת – גם הורד הזה מטפס, והוא גדל רק ליד מקורות מים. 

את התמונות צלמתי בנחל שורק, ליד ירושלים, בתאריך 16.6.2015
תודה לעירית על הרשות להשתמש בתמונתה!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

שלום לך, נורית המים – Ranunculus peltatus

בחול המועד פסח יצאתי לטייל בהרי יהודה – נסעתי עם חברתי, בעלת הבלוג "אפילו עז" לחפש סחלבים ועוד כל מיני. 

הבעיה, כמובן, היתה שבחול המועד כולם יצאו לטבע – לטיולים או פשוט לפיקניקים. כשהגענו ליער מטע, היה שם כל כך עמוס שלא מצאנו חניה. 

ואז נזכרתי, שלפני כמה שנים הראו לי בריכות קטנות עם נורית המים ביער מטע. נסענו לחפש אותן – ומצאנו אוצר. קודם כל, הגענו למקום ללא שולחנות פיקניקים – כלומר, מקום שקט. ללא המוני אדם מסביבנו. ישבנו לנו על שפת אחת הבריכות הללו, ונהנינו מהפריחה ומהשלווה. 

באזור סלעי ביער מטע נחצבו כמה בריכות מים. הן מתפקדות כשלוליות חורף לכל דבר – אספקת המים היחידה היא מהגשם. 

וכשאנו ביקרנו שם, השלוליות היו מלאות פריחה – של נורית המים. 

  

וכן. אילו נוריות. אני משערת שרוב הקוראים שלי מכירים את נורית אסיה האדומה –  מבחינת הצבע היא יוצאת הדופן. 

בארץ גדלים 23 מינים של נוריות. מין אחד פורח באדום – נורית אסיה. רוב המינים הם צהובים, כמו למשל נורית הלב. 

וארבעה מינים גדלים במים, והם לבנים עם מרכז צהוב. 
נורית המים היא הנפוצה מבין ארבעת המינים הללו. 

העלים שלה דקים, גזורים וטבולים בתוך המים. גבעולי הפרחים מתרוממים מעל למים. 

 

והדבר הנפלא הוא שהם יוצרים מרבדי פריחה נהדרים במים! 

נורית המים פורחת רק במקומות שיש בהם מאגרי מים. למשל, בעמק החולה, בגולן, ברמת דלתון. 

בהרי יהודה היא מאד נדירה – ידועה בשניים או שלושה אתרים בלבד. בעבר היא גדלה במקומות נוספים, אך בגלל ניצול חלק ממקורות המים וזיהום של אחרים – היא נכחדה ממקומות רבים. 

הבריכות הללו ביער מטע נחפרו על מנת להשיב לטבע גם את הנוריות, וגם סרטני מים זעירים.  

לפעילות המבורכת הזו אחראי עָתָי יפה, מהגן הארץ-ישראלי בנתיב הל"ה. 

את התמונות צלמתי ביער מטע, בתאריכים 23.4.2011 וגם 6.4.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

ועוד משהו – בקשר לכותרת הרשימה. כשהתחלתי לחשוב על כתיבת הרשומה הזו, נתקעה לי בראש השורה "שלום לך, נורית המים!" – לקח לי כמה דקות להבין שאני משבשת שיר ישן של צוות הווי הנח"ל – בתוך שלולית המים. ולכן אני מצרפת אותו כאן. 

 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ה

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג 

לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו 

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו 

לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיוורונו 

לכל איש יש שם
לכל איש יש שם 

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו 

לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו

את השיר כתבה המשוררת זלדה מישקובסקי, והלחין חנן יובל.
אני מקדישה אותו לזכרם של מליוני הנרצחים בשואה, וגם לכל אילו ששרדו אותה, ובאו הנה ובנו את החיים מחדש – שלהם, וגם שלנו. 

בתמונות: קצח ריסני ממשפחת הנוריתיים, צלמתי בכרמל, 1.4.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

אדום בעיניים! כלנית מצויה – Anemone coronaria

שמתם לב שהגיע זמן הכלניות? 

כי אם (במקרה) לא שמתם לב – אני כאן למענכם. יוצאת אל ההמון, מקללת בפקקים: הייתי חייבת לספוג קצת מהאדום-האדום הזה. 

נסענו ליער שוקדה, וממש לא היינו שם לבד. המון אנשים באו לראות המון כלניות. 

ובאמת היו שם המון כלניות – כלנית מצויה, למי שלא זוכר, היא פרח נפוץ מאד בארץ. 

מאיזור השומרון וצפונה – אפשר למצוא אותה בשלל צבעים (למשל, סגול, לבן, ורוד…) – ובכל הארץ היא פורחת באדום חזק.
בצפון הנגב היא מכסה מרבדים נהדרים, מענגים. 

ולכן, בסוף ינואר-תחילת פברואר – חצי מתושבי המדינה (בערך) נוסעים לאיזור, ומסתנוורים מהאדום הנהדר. 

כמובן, אם מתרכזים (וזה קשה, כי אודם הכלנית מאד מושך) אפשר למצוא בין הכלניות פרחים נוספים. כמו איריס ארץ-ישראלי – (בכלל, כלניות ואיריסים זה שילוב מצוין!)

או טוריים מצויים, שמשתלבים נפלא עם הכלניות –

כמובן, כשיש אוכלוסיה גדולה שכזו – אפשר למצוא גם חריגים. למשל – כלניות בגוון כתום-אפרסק: 

חלק מהכלניות כבר מפזרות זרעים לרוח: 

הכלניות האדומות הן כל כך נפלאות ומושכות: גם אותנו וגם את החוקרים.
בהשתלמות כלנית האחרונה (זה השם החדש של השתלמויות רת"ם…), סיפר לנו פרופסור אמוץ דפני שהמאביקים הידועים של הכלניות האדומות הם חיפושיות פרחים (היחידות שמזהות את הצבע האדום), ודבורי דבש – כמו בתמונה. 

זבובים, פרפרים וחרקים אחרים לרוב לא מגיעים אל הכלניות האדומות – הם לא מזהים את הצבע האדום, ולכלנית אין צוף או ריח שימשוך אותם.
זבובים מאביקים כלניות לבנות, ורודות וסגולות. פרפרים מחפשים צוף – ולכלניות אין צוף. 

אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה במחקרים האחרונים, לפי מה שסיפר פרופסור דפני, הוא שרוב הכלניות מואבקות באמצעות האבקת רוח!
האבקת רוח – משמעותה שהרוח מעיפה את האבקה של הפרח, והאבקה נוחתת – לפעמים – על פרח אחר, ומאביקה אותו. 

לפרחים שהם מואבקי רוח יש לרוב שני מאפיינים.
הראשון: הרבה אבקה. הרוח היא לא מאביק מדויק. היא מעיפה את האבקה לכל הכיוונים, וצריך מספיק אבקה כדי שחלק מממנה ינחת בפרח אחר. כלומר, שסטטיסטית יהיה סיכוי להאבקה. לכלנית באמת יש הרבה אבקה.  

המאפיין השני הוא פרחים קטנים ולא בולטים. פרחים מואבקי רוח לרוב לא מנסים למשוך מאביקים – אין להם סיבה להשקיע אנרגיה בפרח יפהפה וגדול. למשל, לאלון התבור פרחים קטנטנים ולא בולטים. גם הפרח הבודד של ריבס המדבר קטן מאד, כמעט לא נראה.
אבל… לכלנית יש פרח גדול ומרשים!
כלומר הכלנית היא מאד מיוחדת – מצד אחד, היא מואבקת רוח. אבל מצד שני, היא בעלת פרח גדול, מרשים ויפהפה – כלומר, היא כן מנסה (ומצליחה) למשוך חרקים שיאביקו אותה. 

את הכלניות צלמתי ביער שוקדה, בתאריך 24.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

דרבנית סגולה – Delphinium peregrinum

הפרח שלי להיום הוא פרח של סוף האביב, ולפעמים – בשנים עם הרבה גשם – אפשר למצוא אותו פורח גם ממש בקיץ. 

הכירו את הדרבנית הסגולה. ממשפחת הנוריתיים – כן, קרובה של הנורית, הכלנית וגם של הקצח. 

מה שמעניין בדרבנית הזו, הוא שהיא לא תמיד סגולה. לפעמים היא בגוונים של בורדו-חום. למשל פה: 

את הדרבנית למדתי להכיר ברמת הגולן ובגליל, שם – ככל הידוע לי – היא תמיד סגולה. 

ולכן, כשפגשתי לראשונה את אילו בגוון הבורדו, חשבתי שזה פרח ממין אחר… 

הדרבניות שפגשתי בגולן היו גבוהות, גדולות וסגולות. בנגב פגשתי נמוכות, קטנות ובגווני בורדו-חום-צהוב. 

אז שאלנו – ומימי רון, שהיתה אז מנהלת הגן הבוטני בהר הצופים, הסבירה לנו שלמרות השוני בצבע ובגודל – זהו אותו מין.
היא גם הזכירה לנו את מה שפרופסור שמידע תמיד אומר: צבע – זה לא סימן הגדרה!

וחוץ מזה, אם יש כלניות בכל כך הרבה צבעים – למה שהדרבניות יסתפקו בצבע אחד? 

השנה נסעתי במיוחד למקום בו פורחות הדרבניות בכל הצבעים זו לצד זו. 

רבקה כהן העלתה לדף הבוטניקה בפייסבוק תמונות של הדרבניות הצבעוניות, ואני מיד ביקשתי הסברים – ואפילו גררתי את המשפחה המורחבת לשם.
(אמנם אחר כך אותם חלקים שגררתי אל הפרחים – גררו אותי לגן השעשועים הקרוב, אבל אני חושבת שבסך הכל כולם נהנו…) 

השם העברי של הדרבנית ברור והולם אותה – יש לכל פרח דרבן ארוך, שבו חבוי הצוף. 

שמה הלטיני – דלפיניום – נובע מצורת הניצן, שהזכירה לחוקרי הטבע הראשונים צורת דולפין – 

בארץ פורחים שני מינים של דרבנית – הסגולה היא הנפוצה, ופרט אליה ישנה גם דרבנית התבור – שפורחת בעיקר בגליל. 

בעולם ישנם מינים רבים של דרבניות. למשל, בקליפורניה (על מורדות mount Hamilton) צלמתי את הדורבנית הזו – אני לא בטוחה מהו המין המדויק, כי באיזור בו צלמתי את הדרבנית הזו ישנם 9 מיני דרבנית סגולים.
אום נטע מוסרת שכפי הנראה זוהי דרבנית מלכותית – Royal Larkspur – ששמה הלטיני Delphinium variegatum .

הדרבנית הסגולה פורחת סביב הים התיכון, וממשיכה גם מזרחה לכיוון אירן. 

הדרבנית מואבקת על ידי דבורים גדולות, בעלות חדק ארוך. הדבורים לומדות שלפרח יש כמויות צוף גדולות יחסית, ויחד עם זאת – כיון שהצוף חבוי בקצה הדרבן, חרקים קטנים יותר לא מצליחים להגיע אל הצוף.
הדבורים הגדולות מפתחות נאמנות לדרבנית – הן יודעות שהדרבנית היא מקור מזון בטוח, ולכן כדאי לבוא אליה – וכך הן מאביקות את הדרבניות. 

את התמונות צלמתי –
בחולות משאבי שדה בנגב, 23.4.2010
ברמת הגולן, 3.5.2012
ובגבעת ברנר, 7.6.2014
את הדרבנית הקליפורנית צלמתי על מורדות הר המילטון, בתאריך 19.3.2013

        

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קצח זעיר פרחים – Garidella nigellastrum

היום אני מציגה בפניכם פרח קטן במיוחד – קצח זעיר-פרחים. 

 

שמו אכן הולם אותו: הפרחים הללו זעירים: בקוטר חצי סנטימטר. אבל כל כך חינניים!

זהו פרח כלל לא נדיר – אפשר למצוא אותו באפריל בצפון הנגב. 

אבל הוא כל כך קטן, וגם הצבע לא בולט – לרוב פשוט לא שמים לב אליו. וחוץ מזה, באפריל בנגב בד"כ כבר חם – כך יצא שבעצם, מעולם לא טיילתי באזורים בהם הוא פורח בזמן בו הוא פורח. 

בעבר פגשתי אותו פעמיים בגנים בוטניים, אך מעולם לא בטבע…. לכן, כשראיתי פרסום שהקצח פורח בשמורת פורה, שכנעתי את המשפחה לצאת לטייל שם. 

הטיול היה מקסים – התחלנו מוקדם, לכן לא סבלנו מהחום; ראינו המון פריחה בשמורה, ובשלב מסוים מצאתי אותם! כוכבים קטנטנים ובהירים! 

הפרי של הקצח נראה מאד משעשע – מזכיר זוג שדיים זקורים. 

לפעמים מוצאים גם תלת-שד…. 

הקצח הזה קרוב לקצח הצפורן שהצגתי בעבר בבלוג, ופחות לקצח ריסני, קצח השדה והקצח התרבותי שמשתמשים בו כתבלין. 

וכמו שאר מיני הקצח – גם לקצח הזה יש פרח בעל מבנה מיוחד, וכדי להנות ממנו באמת – צריך להסתכל עליו מקרוב. 

 

רצוי גם להסתכל מהצד – זהו פרח מיוחד מכל הכיוונים: 

את התמונות צלמתי –
בגן הבוטני של עתי יפה בנתיב הל"ה, בתאריך 23.4.2011
בגן של שאולי מקיבוץ גונן, בתאריך 2.5.2013
ופורח בר בשמורת פורה, ב-21.4.2014

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

אגדת הפרחים האדומים

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות  ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו. 

שמותיהן היו: 

כלנית –

נורית – 

פרג – 

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו.
יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה. 

כל בנות הממלכה – וכמובן, גם שלוש האחיות – התרגשו למשמע ההודעה. כולן התחילו להתכונן – לחשוב מה הן תלבשנה, לתכנן שמלות נשף מיוחדות לאירוע, תסרוקות, תכשיטים… 

האחיות החליטו להפתיע זו את זו. כל אחת תדאג לתפור לעצמה את השמלה שלה, ובערב הנשף כולן תפגשנה ותצאנה יחד.
ואכן, כך היה. בערב הנשף יצאו שלוש האחיות מחדרן – ו…שוד ושבר! שלושתן לבושות שמלות אדומות!
"גם כך מבלבלים בינינו כל הזמן, כי אנחנו אחיות! עכשיו מה נעשה? "

אמא שלהן באה לעזרתן.
היא שלפה צעיף קטיפה לבן, ונתנה אותו לכלנית:   

היא לקחה ספריי מבריק, וריססה את כל השמלה של נורית – 

ולפרג היא ענדה עגילי אוניקס שחורים – 

הבנות שמחו מאד, ויצאו לנשף. כצפוי, הן היו היפות ביותר בנשף – הנסיך רקד איתן שוב ושוב, והתאהב בהן.
וכיון שהוא הנסיך, והאגדה הזו היא לא מופת לשוויון זכויות – הוא החליט להתחתן עם שלושתן. האחיות קיבלו את ההצעה. 

האידיליה לא נמשכה זמן רב – האחיות החלו לריב זו עם זו על זמן האיכות שלהן עם הנסיך. "אתמול היית עם פרג" "אבל בשבוע שעבר היית עם נורית" "למה כלנית תמיד ראשונה?" 

בסופו של דבר הנסיך נשבר, והלך להתייעץ עם אביו המלך.
המלך המליץ לנסיך לחלק את השנה. בשליש הראשון הוא יהיה עם כלנית, אח"כ עם נורית, ובסוף עם פרג. כך לכל אחת תהיה תקופת איכות משלה, בלי מריבות וויכוחים.
וכך היה – ומאז הנסיך והנסיכות חיו באושר. 

והיום אנחנו יכולים להבדיל בין הכלנית – שיש לה צעיף לבן, והיא הראשונה שפורחת – 

לנורית המבריקה, שפורחת שניה –

ולפרג בעל העגילים השחורים, שפורח אחרון –

ולמען האמת, יש עוד כמה סימנים.
לכלנית יש מרקם קטיפתי רך ועדין. אם מסתכלים עליה מלמטה – אין לה עלי גביע, והעלים נראים אדומים חלקים.
מספר עלי הכותרת שלה בד"כ הוא בין חמישה לעשרה, אבל יש גם יותר – כלומר, לא קבוע.
כשהכלנית צעירה, הצעיף הלבן עוד לא ניכר.

לנורית – ששמה בא מן הנור, הוא האש – יש גוונים מבריקים, שנוטים לפעמים לכתום.
אם מסתכלים עליה מלמטה – יש לה צווארון ירוק – עלי גביע.
גם אצלה מספר עלי הכותרת (וגם מספר עלי הגביע) לא קבוע. 

לפרג יש מרקם משי, ותמיד יש לו בדיוק ארבעה עלי כותרת.
אם מסתכלים מלמטה – רואים את העגילים השחורים על עלי הכותרת. גם לפרג אין עלי גביע. גם אין לו עלים בחלק העליון של הגבעול.
הוא גם היחיד מהשלושה שהוא צמח חד-שנתי, ולא גיאופיט. 

עד כאן האגדה והסיפור – אני מקווה שנהניתם. זו אגדה ותיקה שאני מכירה מילדותי.
עכשיו אפשר לראות נוריות ופרגים במישור החוף, כלניות ונוריות בכרמל ובהרי יהודה,
בגליל העליון ובגולן עדין רק כלניות. האביב מגיע בקצב שונה למקומות השונים, גם השנה כשהחורף דילג עלינו. 

בתמונות יש כלניות שצלמתי השנה בכפר סבא, בכרמל וברמת הנדיב,
נוריות שצלמתי השנה ברמת הנדיב ובשנה שעברה בהרי יהודה
ופרגים שצלמתי השנה בכפר סבא.     

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

תוספת: מוטי כתב גרסא פמיניסטית מעודכנת לאגדה. מוזמנים לקרוא!

חמישים גוונים של אדום

רוב הכלניות בארץ הן אדומות.

כלניות, כלניות – וגם איריסים

אני נשארת עם הכלנית מהרשימה הקודמת – אבל הפעם כלנית אדומה

 

ואני נשארת עם הצבע הלבן – אבל הפעם הוא עובר לאיריס ארץ-ישראלי

בעקבות פרסום בדף הבוטניקה בפייסבוק, נסענו לאיזור שמורת נחל תנינים. לצד הכביש אל השמורה, ממש מול הכפר ג`יסר א-זרקה.

אמנם ביקרנו פעמים רבות בשמורה עצמה, אבל מעולם לא עצרנו בשדות בדרך אליה… ומסתבר שממש כדאי לעצור!

כי השדה המקסים הזה, שמשקיף על הכרמל בוהק עכשיו מאדום ולבן: כלנית מצויה ואיריס ארץ-ישראלי

שניהם, כמובן, הופיעו כבר בבלוג שלי, אבל השילוב שלהם הוא פשוט חגיגה, וכמות הפרחים בשדה היא מדהימה

אפילו הבזה המצויה התפעלה –

השדה היה מלא גם בעלים גדולים ורחבים – עלים של חצב מצוי

והיו גם כל מיני צהובים – בעיקר כתמה עבת-שורשים וסביון אביבי

הצבעוניות הנהדרת הזו – אדום-ירוק-לבן – משכה את לבי שוב ושוב

אם אני כבר מזכירה את הכפר ג`יסר א-זרקה, תמיד חשבתי שמשמעות השם היא "הגשר הכחול" אבל בעצם, המשמעות המילולית היא "גשר הכחולה" (כלומר, סמיכות: כמו "גשר הירקון") – וזאת כיוון ש"א-זרקה" – כלומר, "הכחולה" – הוא שמו הערבי של נחל התנינים.
כלומר, התרגום הנכון של שם הכפר הוא "גשר נחל התנינים". ותודה רבה ליהודה כץ שהסביר וחידש לי.

בנוסף לפרחים מצאתי עוד משהו מרגש… הקוץ הדוקרני, האפור והסבוך הזה – הוא נעצוצית סבוכה. מין נדיר בסכנת הכחדה, שיפרח בכחול משגע בחודש מאי.
יש סיבה לחזור לשדה!

התמונות צולמו ליד ג`יסר א-זרקה, בתאריך 26.1.2013

כדאי מאד מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! אל תפספסו! שלא תגידו שלא אמרתי לכם!

כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן לבן

מזמן לא כתבתי רשימה על הכלנית המצויה…

כבר כתבתי על כלניות אדומות, סגולות, ורודות – ואפילו על כלניות מוטציוניות.

אבל עדיין לא כתבתי על כלניות לבנות, ולכן אני משלימה היום את סדרת הכלנית המצויה.

הסברתי בעבר שהצבע לא קובע וכל הכלניות בארץ שייכות לאותו המין – כלנית מצויה. יש כתבה מצויינת של מייק לבנה על צבעי הכלנית באתר "צמח השדה".  

נושא שעדיין לא כתבתי עליו בהקשר לכלנית הוא המין. הכלנית, כמו הרבה פרחים היא פרח דו-מיני. כלומר, גם השחלה (החלק הנקבי) וגם האבקנים (החלק הזכרי) נמצאים באותו פרח. 
בפרחים דו-מיניים, יש אפשרות להאבקה עצמית. אבל אם יש ברירה (ולרוב יש) – העדיפות היא להאבקה עם פרחים אחרים.

לכן, הכלנית מפרידה את הזכר מהנקבה. כשהכלנית מתחילה לפרוח – בימים הראשונים היא פורחת בתור נקבה. האבקנים משוטחים בבסיס הפרח, האבקה עדיין סגורה בתוך האבקנים,
ובמרכז נמצא הכדור השחור הזה – שם נמצאת הצלקת, איבר המין הנקבי של הפרח.

הכלנית הצעירה נשארת בשלב הזה – השלב הנקבי של הפרח – למשך כמה ימים – ומקווה שבינתיים יגיעו אליה מאביקים עמוסי אבקה, ויאביקו אותה.

אחרי ארבעה ימים בערך, האבקנים מתרוממים ונפתחים, והפרח מתחיל את השלב הזכרי שלו.

אם הכלנית הופרתה בשלב הנקבי – מבחינתה המצב האופטימלי. כעת, בשלב הזכרי, הוא ימשיך לפזר אבקה עוד כעשרה ימים – ובסך הכל הפרח יפרח כשבועיים.
אם הפרח לא הואבק בשלב הנקבי, כעת הוא אומר "אם אין אני לי – מי לי?" – ומאביק את עצמו.

הנה כמה מאביקים שקלטתי על הכלניות – דבורת דבש שאוספת אבקה (לכלניות אין צוף, אך יש להן שפע אבקה)

וזבוב רחף שמתכוון לנחות על הפרח –

ובנוגע לצבע… הכלנית אמנם "לבנה" – אבל יש הרבה גוונים של לבן. כהרגלי אספתי לי כמה דוגמאות יחד לפלטת צבעים.
שימו לב במיוחד לכלנית התחתונה מימין: היא ורדרדת עם "צעיף" לבן, מה שמרמז על כך שהיא בעצם כלנית אדומה דהוייה – כי לכלניות הלבנות, הסגולות והורודות – אין צעיף. זהו ייחוד של האדומות.

ה"ראש" במרכז הכלנית – כלומר, אברי הרבייה שלה – באופן עקרוני צבעם שחור. פרט למקרים שהוא לא שחור – אלא סגול, או ירוק, או חום צהבהב…

אבל בכל מקרה, הכלניות הללו מקסימות ומלבבות, בכל צבע ובכל מקום בו פוגשים אותן.

ואם תשאלו איפה לפגוש כלניות לבנות? הן פחות נפוצות מהכלניות האדומות, אך נפוצות יותר מהסגולות ומהורודות.
המקום הדרומי ביותר בארץ בו פורחות כלניות לבנות הוא בתחילת דרך בורמה, ליד נחשון.
משם ועד לחרמון ישנם מקומות רבים נוספים – אני מכירה אותן ביער כוכב יאיר, ליד גבעת אולגה, באיזור אלוני יצחק (ליד בנימינה), בכרמל, בכל הגליל התחתון – אלוני אבא, למשל, זה מקום מצוין לכלניות צבעוניות,
במנחת מגידו, כמובן; במירון (אבל שם תצטרכו להמתין לחודש מרץ-אפריל)… ועוד ועוד.
עכשיו הזמן לפגוש אותן ביער כוכב יאיר – אתמול ראינו מאות מהן. הגליל התחתון מתמלא בהן, ובעוד חודש וחצי יתמלא הגליל העליון.

את התמונות צלמתי –
במנחת מגידו, 27.12.2012
באתר חגית ברמות מנשה, 19.1.2013
וביער כוכב יאיר, 22.1.2013 (אחרי שהצבענו)

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וקישורים לשתי כתבות באנגלית שכתב ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א –
 על כלניות אדומות
 על כלניות צבעוניות