אני חוזרת אל הצמחים המיוחדים של החולות, והפעם – גיאופיט יפה במיוחד.
הצמח שלי היום הוא מצילות שנהב.
מצילות שנהב – Leopoldia eburnea
קטגוריה: אספרגיים – Asparagaceae
זכרון
היום לפני 80 שנים נולד אבא שלי.
כתבתי עליו בבלוג כבר כמה פעמים, ולצערי – איבדנו אותו למחלת הסרטן לפני 6 שנים.
בכל זאת, 80 שנים הן ציון דרך מיוחד שאני רוצה לכתוב עליו.
שנה טובה תשפ"א
עוד שנה חלפה, והפעם שנה קשה במיוחד. ואין לי תקוות לעתיד בהיר יותר: אנחנו ניצבים בפני תקופה קשה אפילו יותר, מבחינה כלכלית, בריאותית ומדינית.
בכל זאת, אכתוב כמה איחולים…
להמשיך לקרוא שנה טובה תשפ"אשלושה פרחים מפראג
היום אני מספרת על שלושה פרחים מיוחדים שפגשתי בפראג.
הראשון הוא פרח נהדר ממשפחת הרקפתיים, וכבר זמן רב רציתי לפגוש אחד ממיני הסוג הזה – בכור אביב.
בכור אביב (Primula) הוא הסוג שעל שמו נקרא השם הלטיני של כל משפחת הרקפתיים (Primulaceae). יש כ-500 מינים שונים של בכור אביב ברוב חצי הכדור הצפוני – אצלינו הם לא פורחים.
בכור האביב שפגשתי הוא Primula veris – משמעות השם הלטיני היא "בכור-אביב אביבי" – שזה בהחלט שם משעשע.
והם נראים יפה על רקע הקברים בבית הקברות היהודי הישן.
את המין הבא פגשתי בערוגה של נורית הלב:
התקרבתי לבדוק אותו – הריח הסגיר מיד מה זה הצמח הזה: שום. אבל שום אחר מכל מה שהכרתי.
זהו Allium paradoxum – תרגום השם הוא "שום מוזר" – וזה בהחלט שם הולם.
כל פרח, לאחר הפריחה, הופך לבצלצול (או כמה בצלצולים) – וממנו הגבעול ממשיך, לפרח נוסף – שהופך לבצלצולים – וכן הלאה…. זה בהחלט מעניין לראות אותם.
השום הזה פורח בר באיראן ובהרי הקווקז. באירופה הוא נמצא כצמח גינון, ולעתים פולש לטבע.
את הפרח האחרון פגשתי על גבעת פטז'ין – ערוגה קטנה ופורחת בתכלת:
זוהי פושקיניה – Puschkinia scilloides – השם המלא הוא פושקיניית בן-חצב, בגלל הדמיון הכללי לפרחי בן-חצב.
הפושקיניה נקראת כך על שם פושקין – אבל לא על שם המשורר הרוסי הידוע, אלא על שם הברון אפולו מוסין-פושקין, שהיה כימאי ואספן צמחים בן המאה ה-18 והוביל משלחת איסוף צמחים להרי הקווקז.
כלומר, גם הפושקיניה הזו היא בעצם מין מהרי הקווקז, ובאירופה היא צמח גינון בלבד.
הפושקיניה בעבר נחשבה כבת משפחת השושניים, אך כשהמשפחה פוצלה – היא הועברה אל משפחת האספרגיים, תת-משפחת החצביים.
את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/17.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
נץ-חלב הררי – Ornithogalum montanum
השנה, כנראה כיוון שהגשמים התאחרו, גם הפריחה מתאחרת. עוד לא קיבלתי דיווח על פריחת איריס הארגמן (והוא אמור להתחיל לפרוח בימים אלו), הרקפות רק מתעוררות, כלניות ראשונות – אפילו הדבורנית השחומה שבדרך כלל פורחת בדצמבר – התעוררה באיחור.
כך הגעתי אל פרח שבד"כ מתחיל לפרוח בדצמבר והשנה רק התחיל לפרוח: נץ-חלב הררי.
על משמעות השם "נץ-חלב" והקשר שלו לשם הלטיני – "חלב ציפורים" כבר דיברתי כשהצגתי נץ-חלב שעיר, שהוא הרבה יותר נדיר מנץ-החלב ההררי. אתם מוזמנים להעיף מבט שם.
נץ החלב ההררי הוא הראשון מבין נצי-החלב שפורח – יחד עם נץ חלב-אזמלני שמתחיל באותו זמן בגולן.
בארץ הוא גדל בהרים באזור הים תיכוני – גליל, כרמל, שומרון ויהודה.
תפוצתו בארץ תואמת לתפוצתו בעולם: הרים (לא מאד גבוהים) סביב הים התיכון. אפשר למצוא אותו בהרים בכל דרום אירופה.
אחד הדברים החביבים עלי בפרחי נץ-חלב הוא הפס הירוק בצד התחתון של עלי הכותרת.
הפס כאן לא מאד בולט – יחסית, למשל, לנץ-חלב צרפתי שיפרח עוד מעט – אך הוא קיים.
נחמד לפגוש נץ-חלב נמוך בשדה של ציפורני-חתול מצויות:
דצמבר-ינואר זו עונה עם פריחה מעטה יחסית, ולכן גם מעט פרפרים. הצבעוני השקוף מתחיל לרחף בעונה הזו, והוא מאד אוהב פרחי נץ-חלב:
וכמובן, לפגוש מסלעה של נצי חלב ככה בטיול זה משובב נפש:
לנץ החלב יש שחלה עילית: השחלה היא ה"כדור" הירוק במרכז הפרח. עלית – כלומר, מעל גובה עלי הכותרת. זו אחת הסיבות שכאשר סיווגו את הפרחים לסוגים ולמשפחות – סיווגו אותו למשפחת השושניים.
כיום, נץ החלב הועבר ממשפחת השושניים למשפחת האספרגיים. משפחת השושניים חולקה ל-9 משפחות שונות, לחלקן אין נציגים בארץ.
במשפחת השושניים נותרו השושן, הצבעוני, הגביעונית והזהבית.
הסתוונית והבצלציה הועברו אל משפחת הסתווניתיים.
העירית, העריוני והעריר הועברו אל משפחת העיריתיים
הקיסוסית – למשפחת הקיסוסיתיים
והשומים – צורפו אל משפחת הנרקיסיים.
שאר נציגי המשפחה בארץ עברו למשפחת האספרגיים: אספרג, יקינתון ויקינתונית, כתריים, מצילות, זמזומית וכדן – וגם חצב, בן-חצב ונץ-חלב – שפחות ברור לי איך הם משתייכים לאותה קבוצה. אצל היקינתון וחבריו הפרח נראה כמו חצוצרה – עלי הכותרת מאוחים. ואילו אצל החצב, בן-החצב ונץ החלב – הפרח פתוח ממש כמו אצל העירית, למשל.
הפתרונות לאנשי ה-DNA…
את התמונות צלמתי:
בכוכב יאיר בתאריכים 11.1.2014 וגם 11.12.2015
בגליל התחתון בתאריך 18.12.2014
וברמת הנדיב, בתאריך 7.1.2017
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
שנה טובה, תשע"ז
עוד שנה חלפה, ואני חוזרת אל אחד הפרחים החביבים עלי – החצב המצוי.
החצב תמיד מסמל בעיני תקווה. בסוף הקיץ החם, כשכל מה שאני רוצה זה מזגן או גשם, פתאום צצים החצבים – גדולים, מרשימים בגובה מטר וחצי, מתריסים נגד החום העז ומזכירים שעוד מעט יגיע הסתיו – ואחריו גם החורף.
ולכן, לכבוד ראש השנה החצבים מתאימים לי, ואני שמחה מאד לפגוש אותם.
השנה נסעתי לפגוש אותם בערד, בנחל טביה. הנחל ידוע בכמות החצבים הפורחים בו, ומאד נהנינו לראות את המדרונות המלאים חצבים.
אבל אנחנו לא היינו היחידים שבאו להנות מהחצבים. בין הפרחים, בנוסף לדבורים ולצרעות שראינו פעמים רבות – היו כמה וכמה ציפורים!
לא הופתענו לראות צופיות (Cinnyris osea) – הלא ידוע שהצופית ניזונה מצוף פרחים. ממנו היא קיבלה את שמה. ראינו כמה צופיות נקבות מרחפות בין החצבים, ועוצרות ללגימת צוף.
לפני 100 שנים, הצופיות היו מאד נדירות בארץ – הן הסתובבו רק בנאות מדבר בדרום. אבל עם התפתחות הארץ, ושתילה מרובה של עצים בעלי פריחה – הן הרחיבו את תפוצתן, והיום אפשר לפגוש אותן בכל הארץ.
בנוסף לצופיות היו גם ציפורים אחרות – ובעזרת שי אגמון מדף הצפרות בפייסבוק קיבלתי זיהוי לציפורים האחרות: עלווית אפורה.
העלווית האפורה (Phylloscopus trochilus) היא ציפור שיר נודדת – את החורף היא מבלה באפריקה, ואת הקיץ – באירופה. אצלינו היא חולפת בסתיו ובאביב.
היא נקראת "עלווית" כי בד"כ היא אוהבת לחיות בין עלי העצים. אבל… בערד אין כל כך חורשים ויערות. אז אנחנו פגשנו אותה ב"יער" החצבים.
כבר כתבתי בעבר על העלווית – לפני 8 שנים פגשתי אותה בשמורת בני ציון, שגם היא לא מיוערת כל כך.
העלוויות נודדות למרחקים מרשימים – רוב העלוויות בארץ מגיעות מצפון אירופה, אבל חלפו בארצנו גם עלוויות שבילו את הקיץ בסיביר, ונדדו דרומה לאזור טנזניה באפריקה.
אפילו בולבול צהוב-שת (Pycnonotus xanthopygos) פגשתי על החצבים, אבל הוא רק נח לרגע על חצב עמוס פירות, והמשיך לו בדרכו.
אז יחד עם הבולבול, העלוויות והצופיות, וכמובן עם תקוות החצבים –
רציתי לאחל לכל קוראי הבלוג שלי שנה טובה ומאושרת,
שתהיה מתוקה כמו צוף, קלילה כמו ציפור ויפה כמו חצב בשיא פריחתו!
את התמונות צלמתי בנחל טביה בערד, 9/2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
הסתיו קרב ללב
את אמרת לי תן לי
מפירות הקיץ המתוקים
לילה כבר עולה.
הסתיו קרב ללב
מלא בריח פרדסים
לילה כבר עולה.
עולה על הפרדסים
מאיר לי שמי כוכבים
מראה לי את הדרכים
אלייך…
אני מפסיקה לרגע את הדיווחים מלונדון, בשביל צילומי אווירה: חבצלות עם הירח רגע אחרי השקיעה בחוף נחשולים (עם ובלי פלאש), וחצבים עם הירח בלילה על הגג שלי.
וכאן המקום להזכר שכבר סוף אוגוסט, ולקוות שהסתיו יבוא מהר – ויהיה קריר ונעים, ושהחורף יגיע ויהיה מלא גשמי ברכה.
סוף קיץ נעים לכולם!
את החבצלות צלמתי בחוף נחשולים, בתאריך 25.8.2015
את החצבים – בכפר סבא, 28.8.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
הכותרת והציטוט הן מהשיר הזה:
אבל חשבתי גם על זה:
נץ-חלב שעיר – Ornithogalum neurostegium
לא ברור לי איך מעולם לא סקרתי אף אחד מבני הסוג נץ חלב… אבל זו בהחלט עובדה.
כנראה הגיע הזמן לשנות את זה. ואם כבר, אפתח בסקירה של אחד הפחות נפוצים – נץ חלב שעיר.
נץ חלב הוא גיאופיט (כלומר, צמח רב שנתי בעל בצל או פקעת – במקרה הזה, בצל). נץ החלב השעיר גדל בהרים באזורים סלעיים – בעיקר בהר הנגב ובגליל.
יש לו פרח שנקרא "פרח נכון" – בעל כמה צירי סימטריה. לפרחים יש פס ירוק בצד התחתון של עלי הכותרת.
הוא נקרא שעיר בגלל שעירותם של העלים שלו – דבר שאפשר לראות יפה בתמונה הבאה:
תהיתי לגבי השם. נץ-חלב. הוא דומה, אבל לא מספיק דומה – לשם הלטיני – Ornithogalum. משמעות השם הלטיני היא "חלב ציפורים". איך הגיעו מחלב-ציפורים אל נץ-חלב?!
מייק לבנה מספר, שהשם "נץ-חלב" נזכר בתלמוד בתור צמח הגדל בארץ. כנראה כשחיפשו שמות עבריים לצמחים, הגיעו למסקנה שהדמיון בין "חלב ציפורים" לבין "נץ-חלב" מספיק גדול בשביל לקרוא לפרח בשם זה.
כמובן, אין לנו הוכחות אם הכוונה בתלמוד היתה לפרח הזה או לפרח אחר.
הנוצרים בכלל קוראים לכל מיני נץ החלב Star of Bethlehem – הם מקשרים אותם לבשורה על לידת ישו.
אני פגשתי אותו בהר הנגב, ולא סתם: משקיף על קרני רמון, מעל מכתש רמון.
זה היה טיול נהדר, ופגשנו בו כמה פרחים מאד מיוחדים מהנגב –
זהו זקן-תיש מדברי, מין נדיר בסכנת הכחדה, עם פרחים גדולים ויפהפיים
את התמונות צלמתי בהר הנגב – בור חמת, נחל ניצנה ומעבר ערוד; בתאריך 26.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
יום עצמאות שמח לכולם! צאו לטייל – אך אספו את הלכלוך אחריכם! בואו נפסיק ליצור מחזות כמו ברשומה הזו של מוטי!
בן-חצב מדברי – Scilla hanburyi
הפסקה בדיווחים מפלורידה (ולמען האמת כבר סקרתי את רוב מה שרציתי) בשביל פרח קטן שפגשתי לראשונה בהר הנגב –
אני מציגה בפניכם פרח קטן וחמוד: בן-חצב מדברי.
זהו פרח מדברי נחמד ובעצם כלל לא נדיר – אבל כיון שהוא קטן ולא בולט, ופורח באוקטובר בנגב (כלומר רחוק… לא כמו פלורידה, אבל בכל זאת) – מעולם לא פגשתי אותו.
השנה, סוף סוף, יצאתי לטייל במקומות הנכונים ובעונה הנכונה, ופגשתי את בן-החצב המדברי.
זהו צמח קטן וחמוד, קרובו של בן-חצב סתווי שנפוץ באיזור הים-תיכוני, ואותו כבר הצגתי כמה פעמים בבלוג.
בן-החצב הסתווי ורוד יותר, ובן-החצב המדברי לבן יותר – אך כמו שאומר פרופסור שמידע: צבע איננו סימן הגדרה!
לפרחי בן-חצב מדברי ישנם עוקצים ארוכים יותר – כמו שאפשר לראות בתמונה פה מעל, וכמו כן – וכאן תצטרכו להאמין לי, יש לו בצל גדול יותר.
כיוון שזהו צמח מדברי, הוא צריך לאגור יותר מים ולהשקיע יותר אנרגיה על מנת לפרוח, יחסית לאחיו המפונק יותר. ואיפה אוגרים? באיבר האגירה, כלומר בבצל.
וכך לבן חצב סתווי יש בצל קטן, בקוטר של סנטימטר לערך – ואילו לבן חצב מדברי יש בצל בקוטר 2-3 ס"מ.
הפרחים הם בערך באותו גודל, כמו שאפשר לראות עם אצבעה של אמא שלי, כקנה מידה:
פגשנו מספר בני חצב מדבריים, בשלבים שונים. למשל, בתמונה הבאה ישנו בן-חצב מדברי שסיים לפרוח, ואלו כבר הפירות שלו:
הפרח כל כך זעיר ונחמד, ואחת הסיבות שלי לנסוע לדרום היתה לנסות את המצלמה החדשה שלי, ואת יכולות המאקרו שלה. בתמונה הבאה ישנו תקריב על פרח בודד של בן-החצב, ואפשר לראות היטב גם את הדמיון לפרחי החצב המצוי –
את בני החצב מצאנו באיזור שפרחו בו הרבה סתווניות – סתוונית הקליפות הקטנה הפורחת בהר הנגב. זו בת לוויה חביבה מאד לבן-החצב –
בן-החצב המדברי, כמו עוד פרחי סתיו רבים, הוא בעל פריחה היסטרנטית. כבר הסברתי את המושג כאן – ואסביר שוב – הכוונה היא לצמח שמקדים את זמן הפריחה – ומוציא פרח או עמוד תפרחת ללא עלים, ואז העלים יוצאים מאוחר יותר – בחורף.
את העלים של בן החצב המדברי פגשתי בחורף לפני שנתיים – ופרסמתי ממש פה.
בבלוג פרסמתי כבר הרבה פרחים בעלי פריחה היסטרנטית – חצבים, חבצלות, וגם חלק ממיני האחילוף, הסתוונית והכרכום.
ו…רגע לפני סיום הרשימה כמה מפגשים נוספים מהדרום: בבורות לוץ פגשנו גם את צפורן סיני, שהוא קטן ועדין וכבר כתבתי עליו בעבר –
על כביש 171 פגשנו עדר גמלים. זו היתה חוויה משעשעת, כי הם לא באמת ידעו איך להתייחס למכוניות החולפות על הכביש. צלמתי בכר יונק מנאקה באמצע הכביש: טוב שהם השאירו לנו מקום לעבור לידם בבטחה..
אבל המרגשים ביותר היו אלו: עדר קטן של פראים, שראינו כבר בדרך הביתה: גם על הפראים כבר כתבתי בבלוג.
את התמונות צלמתי בהר הנגב – לאורך כביש 171, בבורות לוץ ובהר רומם בתאריכים 27.9.2014 וגם 1.10.2014
כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
בן-חצב לבנוני – Scilla libanotica
אני חוזרת אל פרח שבד"כ פורח בראשית אפריל, אבל בגלל שלא היה חורף – השנה פגשתי אותו כבר באמצע מרץ.
אני שמחה להציג בפניכם את בן-חצב לבנוני: מין נדיר של החרמון, גדל בין הסלעים ברום של 1,100-2,000 מטרים.
הוא דומה מאד לבן-חצב החורש, המוכר לי מהכרמל ומהגליל. עד כדי כך שיש המחשיבים אותם למין אחד.
אבל לפי ThePlantList, אתר המנסה לעשות סדר בכל מיני הצומח בעולם – הם נחשבים לשני מינים שונים – ולכן החלטתי להתייחס אליו כאל מין נפרד.
ובאמת יש בינהם הבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא הצבע – בן חצב לבנוני בהיר הרבה יותר. אך כמובן, צבע אינו סימן מספיק טוב להגדרה: יש בני-חצב החורש בהירים יותר, ויש בני-חצב לבנוניים כהים.
העלים שלו רחבים יותר מאילו של בן-חצב החורש.
לפי מה שמייק לבנה כותב, ההבדל המעניין הוא דווקא בזרע:
הזרעים של בן החצב הלבנוני בנויים משני חלקים – הזרע עצמו וגופיף שומני שקרוי אליוזום – או בעברית, עָטִי – מלשון מעטה. לבן חצב החורש אין עטי הצמוד לזרע.
העטי השומני הוא מזון טוב לנמלים: הן אוספות את הזרע, ומביאות אותו לקן. שם הן אוכלות את העטי, ואת הזרע מוציאות מחוץ לקן. איזור הקן עשיר בחנקות , וכן מרוחק מצמח האם (כלומר, פחות תחרות על המשאבים) – ויש לזרע סיכוי טוב יותר לנבוט.
השימוש בעטי הוא אסטרטגיה שמאפיינת כמה וכמה מיני גיאופיטים בארץ, וכבר הזכרתי אותה.
השם הלטיני של בן-החצב – Scilla – הוא על שם המפלצת המיתולוגית סקילה.
סקילה נהגה לשבת על ראש צוק, לחכות לספינות שעברו בים תחתיה – לחטוף מלחים מהסיפון ולטרוף אותם.
בשביל להוסיף לעניין, אי אפשר היה להתרחק מאד מהחוף – כי בצד השני של אותו מעבר בו ארבה סקילה – היתה מפלצת נוספת: קריבדיס – שהיתה פה-מערבולת, שהיה טורף את הספינות במלואן.
מה הקשר בין סקילה המפלצתית לבן החצב העדין? אני באמת לא יודעת.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 20.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
מצילות ארוכות עוקץ – Leopoldia longipes
בארץ גדלים שלושה סוגים ממשפחת השושניים (בעצם, כיום הם הופרדו למשפחת האספרגיים) בעלי עמוד תפרחת עליו פרחים מרובים וקטנים שמאוחים לפעמון קטן. קיים גם סוג רביעי קרוב – יקינתונית, אך ממנו יש רק מין נדיר אחד – יקינתונית מעורקת – ולא אתייחס אליו ברשומה זאת.
שלושת הסוגים דומים מאד – כדן, זמזומית ומצילות. ההבדלים ביניהם לא תמיד בולטים. התיאורים שלהם במגדיר מאד דומים.
בעיקרון, לכדן תמיד יש פרחים עקרים בראש התפרחת שנועדו למשוך מאביקים, וצורת הפרחים היא מעוגלת יותר – דומה לכד.
לזמזומית אין פרחים עקרים – כל הפרחים פוריים.
אצל המצילות – זה משתנה. יש ויש.
הפרחים של המצילות והזמזומית מאורכים וצרים.
כבר סקרתי בבלוג את שלושת מיני הכדן הגדלים בארץ (כדן סגול, כדן נאה וכדן קטן-פרחים) וכמה ממיני הזמזומית (זמזומית מצויה, זמזומית סגולה וזמזומית המדבר).(סקרתי גם את היקינתונית – יקינתונית מעורקת. היא נדירה וגדלה בבקעת הירדן.)
והנה הגיע תורו של המין השלישי – מצילות.
כמובן, לא אתחיל עם אחד מהמינים הנפוצים – אלא עם אחד הנדירים: מצילות ארוכות עוקץ.
הסיבה שבחרתי במצילות ארוכות עוקץ היא… שבשבוע שעבר פגשתי אותם לראשונה בחיי!
מצילות ארוכות עוקץ הן מין לא-נפוץ, שגדל בהר הנגב.
אני אוהבת את הצורה החרוטית של הפרח. בזמן הפריחה לפרחים יש בערך אותו גודל – בין 10 ל-12 מ"מ.
הפרחים מחוברים לגבעול בעוקצים, וככל שהפרח נמצא נמוך יותר לאורך הגבעול – העוקץ שלו ארוך יותר. כשהפרחים מתיבשים – העוקצים מתארכים בהתאמה. התחתונים יותר, העליונים פחות.
כשהפרחים גומרים לפרוח והופכים לפרי – הצמח מתייבש ושומר על צורת החרוט
הגבעול ניתק מהקרקע, ומתחיל להתגלגל – וכך הוא מפיץ את הזרעים. צורת החרוט מאפשרת לו להמשיך להתגלגל ולא להתקע.
ישנו תת מין של מצילות ארוכות עוקץ, שהעלים שלו רחבים הרבה יותר (לפעמים מתבלבלים ביניהם לבין עלי חצב!) – הוא הוגדר ע"י פרופסור דנין ופרופסור פיינברון, בתור "תת מין נגבי".
אותו לא פגשתי עדיין – ויש טענות שמגיע לו מעמד של מין נפרד.
את המצילות צלמתי בשמורת איריס ירוחם, בתאריך 10.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
שנה טובה – תשע"ד
לכל קוראי הבלוג, לכל חבריי וידידי, לכל חובבי הטבע באשר הם,
אני מאחלת שנה טובה ומאושרת
שנת פריחה וצמיחה!
אני מקווה שנשכיל לשמור על הטבע והשטחים הפתוחים בארץ, להגן על הטבע והסביבה.
בתמונה: חצב מצוי, שצלמתי בעציץ שלי, 12.8.2013
בשנה שעברה ערכתי סרטון של פריחת החצבים בעציץ שלי – אתם יכולים להקליק כאן לראות אותו שוב.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
זמזומית סגולה – Bellevalia trifoliata
במהלך הסקר בכפר סבא, הגעתי (כזכור) לאיזור ואדי ציר – נחל שזורם בשולי העיר.
הפעם צפתה לי הפתעה מעניינת – בשולי איזור התעשיה של כפר סבא, ממש ליד הכביש – פרחו זמזומיות!
מיד שמתי לב שאילו אינן הזמזומיות המצויות הנפוצות. ניצני הפרחים של אילו – סגולים.
זוהי הזמזומית הסגולה. לפי הכתוב במגדיר: "צבע כפתורי הפרחים סגול כהה; צבע חלקו התחתון של עטיף הפרח סגול בראשית הפריחה והופך חום-מלוכלך או חום ירקרק במשך הפריחה".
ואכן, מעבר לסגול היפה – צבעיה של הזמזומית הזו באמת לא מאד אטרקטיביים…
הזמזומית הסגולה גדלה בקרקעות לחות וכבדות – הגיוני למצוא אותה ליד נחלים.
השם הלטיני – Bellevalia הוא על שם פייר רישר דה בלוואל – בוטנאי צרפתי שחי במאות ה-16-17.
דה-בלוואל הקים בשנת 1593 את הגנים הבוטניים של מונפלייה בצרפת. הצרפתים התקנאו בגנים הבוטניים של פדואה שהקימו האיטלקים בשנת 1545, ורצו גנים כאילו לעצמם.
דה-בלוואל, שהיה רופא-בוטנאי-חוקר – או בקיצור, מדען – הקים את הגנים הללו בעיר מונפלייה, וייסד שם מעבדות למחקר.
המחקר הבוטני והרפואי שנערך בגנים הללו קידם את המדע רבות במאות השנים בהן הגן פעיל.
היום הגן פעיל יותר כגן בוטני היסטורי.
שם המין הלטיני – trifoliata – לא מרמז על הצבע (בניגוד לשם בעברית), אלא על העובדה שלצמח יש שלושה עלים.
אפשר לראות את זה בתמונת הניצן הבאה – לצמח ישנם שני עלים רחבים, ואחד צר:
ואם כבר הזכרתי את הניצנים, אני חושבת שלזמזומיות יש ניצנים ממש נחמדים.
לפי המגדיר, את הזמזומית הסגולה אפשר למצוא בכל האיזור הים-תיכוני בארץ – מהשפלה ועד למקורות הירדן. אני פגשתי אותה באיזור החולה, בעמק יזרעאל ובשרון – באיזורים לחים, מוצפים בחלקם.
התמונות צולמו בכפר סבא, ליד ואדי ציר (קצה רחוב עתיר ידע) בתאריכים 14.2.2013 וגם 22.2.2013.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
זמזומית מצויה – Bellevalia flexuosa
השעה עכשיו בקליפורניה היא 4 ורבע בבוקר: אני בג`ט לג, רבותי.
הכנתי כמה רשימות, כדי שלא תחשבו שנטשתי אתכם לחלוטין. אני מפרסמת היום את הראשונה בינהן, ומבטיחה לענות לתגובות – מתישהו בחודש הקרוב…
הפרח שלי להיום כבר גומר לפרוח, אבל דחיתי שוב ושוב את הכתיבה עליו – ובאמת הגיע הזמן.
זהו פרח נפוץ למדי – בכל האיזור הים תיכוני.
הכירו את הזמזומית המצויה – אחת מבין הפרחים שהיו ידועים בשם "פעמוני גשם" (יחד עם כדן קטן-פרחים, למשל)
ובאמת, היא פורחת יחד עם הגשמים – בין דצמבר למרץ.
השם "זמזומית" ניתן לה בשל קול הזמזום שמקבלים אם ממוללים את הפרחים העליונים, שעדיין לא נפתחו
כלומר, אם הפרחים הללו לא נרטבו בגשם או משהו. ניסיתי למולל זמזומיות רבות, ורק פעם אחת הצלחתי לשמוע זמזום.
הזמזומית המצויה היא הנפוצה בין הזמזומיות בארץ. לפרחים שלה צבע לבן-עכור מעט.
הפרחים פורחים מלמטה למעלה (סדר פריחה אקרופטלי), ואני חייבת לציין שאחרי שהפרחים הראשונים נובלים – הזמזומית מאבדת קצת מיופיה…
לכן אני שמחה לצלם אותה עם שותפים. פעמים רבות, שותפיה של הזמזומית לתמונה מאפילים עליה. איך אפשר להתחרות בעדינות ובחן של הרקפת או הגביעונית?
הזמזומית שייכת למשפחת השושניים – יש לה שישה עלי כותרת, שישה אבקנים ועמוד עלי אחד.
במקרה שלה ששת עלי הכותרת מאוחים לפעמון, כמו שרואים בבירור כאן:
בעולם פיצלו את המשפחת השושניים לכמה משפחות, וכעת הזמזומית (יחד עם היקינתון, הכדן ועוד כמה) שייכת למשפחה חדשה: משפחת האספרגיים.
אבל בארץ, משום מה, נשארה עדיין החלוקה הישנה – והזמזומית עדיין שייכת לשושניים. זה מקל על החיים…
לפני סיום הרשימה רציתי להציג עוד תמונה אחת מיוחדת: צבעוני ההרים התחיל לפרוח בכרמל – ואני צלמתי לו את הקרביים. נכון שהוא נפלא?
את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
בגליל התחתון, 16.1.2013
בכוכב יאיר, 22.1.2013
בכרמל, 26.1.2013 וגם 16.2.2013
וברמות מנשה, 27.1.2013
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
יקינתון מזרחי ושני ימי הולדת
כבר כתבתי על יקינתון מזרחי בבלוג – פעם ועוד פעם. אבל השבוע הזדמן לי לבקר גם בקרני חיטים וגם במצוק הארבל, והיקינתונים פורחים בשני המקומות, משמחים את העין ביופים ואת האף בניחוחם.
אז חיפשתי תירוץ להעלות תמונות של יקינתונים – ולכן אני חוגגת ימי הולדת, והפעם לשני אנשים מאד מאד שונים זה מזה. לשניהם אני מקדישה זר יקינתונים.
הראשון הוא דני קיי הגדול, שביום שישי האחרון (18.1.2013) מלאו 100 שנים להולדתו.
דני קיי היה קומיקאי מוכשר בטירוף – בעל לשון זריזה, מגוון של הבעות פנים וקולות, יכולת מוזיקלית – פשוט נפלא.
הנה אחד הקטעים האהובים עלי שלו –
בדיוק שלושים שנה ויום אחרי דני קיי, (כלומר, ביום שבת 19.1.2013מלאו 70 שנים להולדתה) נולדה ג`ניס ג`ופלין – זמרת הרוק-בלוז המסוממת, המוטרפת, והמדהימה.
אני מאד אוהבת את השירים של ג`ניס. היא לא הספיקה הרבה – היא נפלה עמוק לסמים ומתה ממנת-יתר של הרואין בגיל 27 בלבד.
אבל השירים שלה זועקים ותופסים אותי בסרעפת…
הנה אחד להדגמה –
אני חושבת שלמרות שהזיווג הזה – דני קיי המצחיק, התמים, הנקי ולעומתו ג`ניס המוטרפת והמסוממת – נראה מאד מוזר, זה בדיוק מה שמאפיין את הטעם המוזיקלי שלי.
מצד אחד, אני תמימה למדי, ואוהבת מוזיקה נקיה וברורה עם קריצה, כמו הקטע הזה:
ומצד שני, אני אוהבת רוק-פולק, כזה שתופס אותך ולא עוזב
ולכן אני חוגגת את הולדתם של שני האנשים הללו, ושמחה על כך שהם נולדו, והוסיפו צבע ומוזיקה לחיי.
ואגב צבע, היקינתון בדרך כלל הוא בצבע תכול אחיד. הפעם מצאנו אחד שצבעו משתנה מתכלת כהה ועד כמעט לבן –
בקרני חיטים צלמתי יקינתון משקיף לעבר הארבל והכנרת –
ובארבל מצאתי מסלעה נהדרת של רקפות ויקינתונים –
גם שפן סלע פגשתי בין סלעי הארבל – זהו הזקיף, ששומר על משפחתו. משפחת השפנים נמצאת מעט נמוך יותר, הם עסוקים באכילה. הזקיף ניצב על סלע בולט ובודק את הסביבה. במקרה של סכנה הוא מתריע בפני שאר השפנים, והם בורחים (כמו שפנים!) למחבוא.
התמונות צולמו בקרני חיטים, בתאריך 16.1.2013
ובמצוק הארבל, בתאריך 19.1.2013
כתמידף מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ולסיום:
זמזומית המדבר – Bellevalia desertorum
החורף מתקדם, וכבר יש די הרבה פריחה. אני חוזרת למדבר, לאחד הפרחים הראשונים של העונה –
ומציגה בפניכם את זמזומית המדבר.
לפי אתר הפלורה, יש בארץ שנים-עשר מינים שונים של זמזומית – ובאמת הגיע הזמן שאני אספר גם עליהם.
ואם כבר, אז אני מתחילה עם אחת הזמזומיות היפות יותר (לפחות לדעתי).
קודם כל, לגבי השם: זמזומית… הזמזומית היא אחד הפרחים שקראנו להם בילדותינו "פעמוני גשם" (יחד עם כדן ומצילות).
ברוב הארץ אפשר למצוא את הזמזומית המצויה. בבקעה, בחרמון ובמדבר ישנם כמה מינים נוספים ומיוחדים. זמזומית המדבר מאפיינת את המדבר.
מייק לבנה מסביר, שאם ממוללים קלות את פרחי הזמזומית – שומעים זמזום קל, ומכאן השם. אני חייבת להודות שמעולם לא שמעתי את הזמזום הזה… ודווקא ניסיתי למולל פרחי זמזומית פה ושם…
הצבע של רוב הזמזומיות בארץ הוא בין לבן לאוֹפְוָויט – צבע לא מאד מרשים. הצבע של זמזומית המדבר הוא תכול-סגלגל בהיר מאד, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה:
את שאר התמונות, כמו שאפשר לראות מהתאורה שלהן, צילמתי קרוב לשקיעה – והקרנים האחרונות של השקיעה גורמות לתכול הזה להראות לבנבן יותר…
אני מקווה שקוראיי הותיקים לא יופתעו, כשאני אספר שמבחינה גנטית, הזמזומית הקרובה ביותר לזמזומית המדבר היא זמזומית החרמון. כבר ראינו זוגות כאילה (כמו צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני; ריבס המדבר וריבס אמיתי, ועוד).
ישנם צמחים רבים בנגב שהקרובים אליהם ביותר הם נמצאים בראש החרמון.
זמזומית המדבר היא מהמינים הראשונים של החורף – היא מתחילה לפרוח כבר באמצע דצמבר, וממשיכה עד סוף מרץ.
היא לא זקוקה להרבה – ואפשר למצוא אותה במקומות רבים במדבר, באיזורים שבהם יש פחות מ-150 מ"מ גשם לשנה.
נחמד לעקוב אחר תהליך הפריחה – הניצנים, שברגע הראשון נראים לי כמו אצטרובלים קטנים –
הפריחה מתחילה מלמטה – כבר דיברנו על סדר פריחה אקרופטלי –
ועם התקדמות הפריחה, נובלים הפרחים התחתונים, ופורחים אילו שמעליהם –
התמונות צולמו לפני שקיעה באנדרטת הנגב, בתאריך 29.12.2012
והאחת שבה הצבע ברור – בחולות ממשית, 13.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
סימנים של סתיו
הבוקר פרחו בעציצים שלי שני בני-חצב סתווים
אז מה אתם אומרים? הסתיו כבר פה?
את התמונה צלמתי היום, 24.10.12 אצלי על הגג.
מוזמנים להקליק על מנת לראות אותה בגודל מלא.
חצבים פורחים – 2012
לפני שנתיים, הצגתי בפניכם את ניצני החצבים – וגם את החצבים שפרחו בעציץ שלי.
בעצם, גם השנה פרסמתי אותם.
אבל השנה עשיתי עוד משהו: עקבתי אחרי הפריחה שלהם, וצילמתי אותם יום-יום.
את כל התמונות ערכתי לסרטון – והרי הוא לפניכם: החצבים שלי פורחים.
כך אפשר לראות את הפריחה מתקדמת ועולה מעלה: כבר הסברתי בעבר, שזהו סדר פריחה אקרופטלי.
את כל התמונות צלמתי על הגג שלי, באוגוסט-ספטמבר 2012
ואני מקווה שתהנו!
חצבים וילדים
יש שני סימנים בדוקים לכך שהסתיו מתקרב – החצבים מתחילים לפרוח, והילדים חוזרים לבתי הספר.
כידוע לכם, אני מגדלת חצבים בעציץ על הגג – ובערך באמצע אוגוסט אני מתחילה לעלות יום יום (כמעט), ולתעד את התקדמות הצמיחה של החצבים בעציץ שלי.
אני שמחה לבשר, שהשנה יש לי ארבעה חצבים בעציץ,
והראשון בינהם פרח ב-22.8.2012 – השמאלי בתמונה:
הנה שלושת הפרחים הראשונים שלו –
ועכשיו, כשהחצב פורח – נותר לי לשלוח את ילדי לבית הספר…
לכן, לכל הילדים שיוצאים היום ללימודים – ובמיוחד לשני העננצ'יקים הנפלאים שלי
אני מאחלת המון הצלחה, שיהיו לכם מורים טובים (ושתדעו להתמודד עם אילו שלא)
שיהיו לכם חברים טובים (ושתדעו לזהות אותם, ולהיות איתם)
שתפרחו ותזרחו ותשמחו כל יום
שתרגישו כמו חצבים – עם שורשים חזקים, וראש על הגובה!
ובכלל, שתהיה שנת לימודים מוצלחת ומהנה!
ממני, אמא
את התמונות צלמתי על הגג שלי, בתאריכים 16-26.8.2012 – כתבתי את התאריך על כל תמונה, שיהיה ברור.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
יקינתונים (ועוד כל מיני) בשלג
כמו רוב האנשים בארץ, גם אנחנו עלינו צפונה. החלטנו לטייל במירון. אני מאד אוהבת את איריס הלבנון שפורח עכשיו בפסגת המירון, ואמנם ראיתי אותו כבר השנה – אבל לא בשלג…
אז נסענו למירון.
כבר יותר מקילומטר לפני ההר התחיל פקק. והמוני מכוניות חונות משני צידי הכביש. זחלנו לאיטנו – כי בכל זאת רצינו לעלות למעלה… אבל כשהגענו לצומת העליה להר, גילינו שם את המשטרה.
המשטרה פוחדת מ"פקקים ובלגן" על ההר, וה"פתרון" שלהם, במקום לווסת את התנועה, ולסדר אותה – פשוט היה לסגור את ההר. אז כולם באו להר, ונתקעו בבלגן. אני מקווה שאף ילד לא נדרס שם.
לא היתה לנו הרבה ברירה, וכמו כולם חנינו לאורך כביש 89, ועלינו ברגל – עד עין חומימה, וחזרנו בחזרה. את סיפור הטיול תוכלו לקרוא אצל מוטי, ברשומה הזו.
אני אשאר עם התמונות.
בדרך הלכנו בברד ובגשם קפוא…. זה דווקא היה נחמד.
אל האיריסים – לא הגענו.
אבל מצאתי כלניות –
חלקן היו ממש קבורות בקרח –
וחלקן מנסות להפשיר, מטות ראשיהן מטה:
גם סביונים מצאתי בשלג:
ליד בית ספר שדה מירון, ובשביל המוביל לעין חומימה, מצאנו סוף סוף את היקינתונים:
כשפרסמתי רשימות על יקינתונים לפני 3 שנים, צלמתי יקינתונים בשמש, בחום – הפעם זה ההפך המוחלט. שלג!
היקינתון הוא צמח נוי נפוץ – אפשר לקנות פקעות יקינתונים הולנדיות – שהפרחים שלהן צבעוניים, וצפופים יותר מאילו של היקינתון המזרחי.
אבל… הפקעות הללו תורבתו מהיקינתון המזרחי שלנו. כמו עוד פרחים יפהפיים של איזורינו – הצבעוני, השושן, הרקפת והכלנית – כולם תורבתו מפרחי הבר של ארץ ישראל וסביבותיה.
בארץ היקינתונים פורחים בגליל התחתון והעליון, בגולן ובחרמון. לפני 3 שנים כתבתי שאני זוכרת אותם כילדה בכרמל… ושמחתי לשמוע לפני שנתיים שמכר שלי טייל בנחל כלח (בכרמל) ופגש שם יקינתון פורח!
אני מקווה לפגוש יקינתונים – או שלג – או גם וגם – בכרמל 
התמונות צולמו במירון, באיזור בית-ספר שדה הר מירון, בתאריך 3.3.2012
התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
ועוד תמונה אחת – של ה"בריכה" שמצאנו במקום מערת פער. ב-Picasa יש עוד כמה מאותו איזור, כאן אני אשים דוגמא אחת:
מערת פער היא ואדי שיורד אל מערת בולען, הנחל נבלע במערה ופורץ החוצה במקום אחר. הפעם, במקום ואדי – פגשנו אגם (שעמקו מגיע גם ל3-4 מטרים)…
פרחים, פרפרים וכל מיני 