Encyclia tampensis – Florida Butterly Orchid – סחלב-פרפרי פלורידיאני

סוף סוף אני מגיעה לרשומה האחרונה שלי מהטיול לפלורידה בקיץ שעבר. מצבי יחסית לא רע: את הטיול לקליפורניה במרץ 2013 סיכמתי ברשומות ממרץ ועד דצמבר – תשעה חודשים. הפעם הצלחתי לכסות את מה שרציתי תוך חמישה חודשים בלבד. 

גם הפעם, שמרתי לי את האירוע המיוחד ביותר לסוף: סחלב בר יפהפה ומרשים שפגשתי בפארק ה-Everglades: סחלב ששמו Encyclia tampensis. 

את הסחלב הזה פגשנו… בביצה, כמובן. בפלורידה יש המון ביצות. הפעם הלכנו בשביל נחמד ששמו Anhinga Trail – הוא קרוי על שם הנחשון, ציפור ה-Anhinga שכבר הצגתי בבלוג. אמנם לא פגשנו נחשונים בשביל הזה, אבל היו כמה פרפרים, כמה אנפות – ועוד פרח אחד מיוחד. 

באותו שלב כבר הייתי די מיואשת: מספר הסחלבים שפגשתי בטבע עד אותו רגע היה אפס, וכל הנסיונות לאתר סחלבים הסתיימו בעקיצות יתושים ובמפח נפש.
אבל המסלול היה נחמד, התחלנו אותו בגשם – שפסק מהר; ולפתע שמתי לב לפריחה קצת שונה, קצת מיוחדת על עץ תפוח הביצות – Swamp Apple – שהוא מין של אנונה: 

התקרבתי – והתחלתי לקרוא באושר – סחלב! מצאתי סחלב בר! אמיתי! מיוחד! האפיפיט הראשון בחיי שאיננו בגן בוטני! 

לידנו עברה בדיוק קבוצת תיירים עם ריינג'רית שהדריכה אותם. הראיתי להם את הסחלב בהתלהבות – אבל נראה לי שהם בעיקר הסתכלו עלי, התמהונית, שמגיעה לביצות ומתלהבת כל כך ממשהו שצומח שם על העץ… 

אחרי שצלמתי אותו מכל הכיוונים – הוא היה לא מאד קרוב אלי; וכאמור, המצלמה שלי לא היתה מאד מוצלחת – המשכנו במסלול, פוקחים עיניים ומחפשים סחלבים על העצים – 

הסתבר שזו לא היתה בעיה: ראינו לפחות עשרה עצי Swamp Apple סביב גשר העץ עליו הלכנו, שהיו מעוטרים בסחלב הזה!

יכולתי גם לראות את הפקעות שלהם, המעוגנות על גזע העץ:
בעצם, אילו לא באמת פקעות – באנגלית הם נקראות Pseudobulbs. המטרה היא זהה – איבר אגירה לחומרי מזון ואנרגיה. אך מבחינה בוטנית, זהו חלק מהגבעול. 

שמו העממי של הסחלב הוא Florida Butterfly Orchid. הפרפר – Butterfly בגלל צורת הפרח. פלורידיאני – כי הוא טבעי בפלורידה. הוא פורח בפלורידה, קובה ואיי הבהאמה. 

שמו הלטיני – Encyclia – מגיע מיוונית, ומשמעותו להקיף במעגל (encycle). הכוונה היא לחמשת עלי הכותרת הרוחביים (אילו שבתמונות הם כתומים או ירקרקים) המקיפים בעיגול את העמודון (עמוד העלי והאבקנים) והשׂׂפית (עלה הכותרת המרכזי, הלבן-ורוד).
שם המין – Tampensis – הוא על שם העיר טמפה בפלורידה, שם הוגדר הפרח לראשונה בשנת 1846. 

לפי הספר שלי, האנציקליה היא האפיפיט הנפוץ ביותר בפלורידה. אך כיוון שיש מסחר בלתי חוקי בו, ופרטים רבים נאספו בטבע על ידי אספנים, סוחרים וסתם אנשים – הוא מוגדר כצמח מוגן, ואסור לקטוף אותו או לאסוף אותו ללא אישור רשמי. 

בינתיים, אני הסתובבתי שיכורה מעץ לעץ, ובסך הכל צלמתי כמה מאות תמונות של הסחלבים הללו. בכל יום בחופשה צלמתי בסביבות 150-200 תמונות. ביום הביקור ב-Everglades, שבו פגשנו את האנציקליה ואת הספירנתס – צלמתי כ-800 תמונות… 

לפי הכתוב בספר שלי, לפרחי האנציקליה יש ריח נעים. אך הם לא היו קרובים מספיק על מנת שאוכל לבדוק את הריח. 

את התמונות צלמתי בפארק ה-Everglades, בתאריך 7.7.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ילדים, הזהרו מעצי באובב!

כשביקרנו בפארק Disney's Animal Kingdom – אחד הדברים המרשימים שראינו בפארק הוא "עץ החיים". עץ באובב ענקי ומרשים, עם גזע יפהפה – המוני חיות מגולפות בו.
ממש The Tree Of Life. 

יש רק בעיה אחת עם עץ הבאובב הנהדר הזה – הוא מפלסטיק. כן. פלסטיק אמיתי. וואו.
כלומר… רעיון נחמד, ביצוע מרשים – אבל אני רוצה את הדבר האמיתי. (אגב, ברחבי הפארק פזורים כמה וכמה עצי באובב מפלסטיק. סיפרו לנו שיש גם באובב אחד אמיתי, אך לא מצאנו אותו)

ואכן, פגשתי באובב אמיתי בגנים הבוטניים הטרופיים פיירצ'יילד במיאמי – Fairchild Tropical Botanical Gardens.
עצי הבאובב מקורם באפריקה, באיזורי הסוואנה. אם אתם רוצים לראות מצגת מרהיבה במיוחד – בעמוד המצגות של האתר "יופיו של הטבע" (אתר צילומים נהדר של ידידי, ליאור אלמגור) – יש מצגת שלמה על העצים הללו, שהוא פגש במדגסקר. 

שמו הלטיני הוא Adansonia digitata, כלומר אדנסוניה מאוצבעת. באובב הוא השם העממי, שמקורו בסילוף שם שנתנו סוחרים מצריים לעץ.
לעץ יש שלל שמות וכינויים נוספים – למשל, עץ לחם-הקופים (Monkey Bread tree); העץ ההפוך (Upside down tree) ועוד. 

את הבאובב בגנים במיאמי נטעו לפני 70 שנים בערך. אמנם העץ אינו ענק כמו הענקים בני מאות השנים במצגת של ליאור – אך הוא כבר בעל גודל מרשים. 

לשמחתי, הבאובב שפגשנו בפלורידה היה בשיא פריחה. פרחי הבאובב גדולים ומרשימים – 

הרמתי פרח שנשר מהעץ, כדי שאפשר יהיה להבין כמה הוא גדול ומיוחד: 

בתמונה הבאה אפשר גם לראות את הפירות הצעירים המתפתחים על העץ. באפריקה, הבאובב הוא עץ מאד שימושי – הפירות שלו אכילים, ואם מייבשים וטוחנים אותם – מקבלים קמח.  מהסיבים שלו מכינים חבלים, את העלים אפשר לאכול כסלט או לכבוש. את הפרחים אפשר לחלוט.
מכינים ממנו תרופות עממיות רבות, ואפילו אפשר לרוקן את מרכז העץ ולהשתמש בו כבור מים. 

ולמרות כל זאת, נקשרו בשמו של הבאובב הרבה סיפורי אימה. רוחות רעות, ואפילו השטן בכבודו ובעצמו שוכנים בין ענפי העץ… לא ברור לי למה. לדעתי זהו עץ יפהפה ומלא הוד והדר.

דווקא בספר הילדים "בישימון וביער עד" של הנריק סנקביץ' (אחד הספרים שמאד אהבתי כילדה) – העץ נזכר בתור עץ חיוני שהילדים גיבורי הספר מוצאים בו מקלט, נהנים מפירותיו ופרחיו. 

– האם נכון הדבר כי הכבשים אוכלים שיחים קטנים? 
– כן, נכון. 
– אם כן, נחה דעתי!
לא הבינותי מדוע כה חשוב הדבר שכבשים יאכלו שיחים קטנים. אולם הנסיך הקטן הוסיף ואמר: 
– אם כן, אוכלים הם גם עצי באובב? 
הסברתי לו כי עצי הבאובב אינם שיחים קטנים, אלא עצים גדולים כמבצרים. גם עדר פילים לא יוכל לבאובב אחד. 
ענין עדר הפילים הצחיק את הנסיך הקטן, והוא אמר: 
– היינו צריכים להעמיד אותם זה על גבי זה… 
אחר העיר בטוב דעת: 
– עצי הבאובב היו קטנים לפני שנעשו גדולים. 
– נכון בהחלט – אמרתי – אולם מדוע רוצה אתה שהכבשים יאכלו את עצי הבאובב הקטנים? 
– ככה זה! – השיב כמדבר על ענין המובן מאליו. נאלצתי לאמץ את כל כוח שכלי כדי להבהיר לעצמי את הבעיה הזאת. 

הציטוט הנ"ל הוא, כמובן, מתוך הספר המופלא "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אקזופרי, בתרגום הישן והטוב של אריה לרנר.
הנסיך הקטן חושש מעצי הבאובב שיגדלו על כוכבו ויבקעו אותו כליל. 

במציאות, עצי הבאובב הם עצים יפים ומיוחדים. בארץ אפשר לפגוש כמה יפהפיים שנשתלו בקיבוץ עין גדי. הנה הגדול בינהם, עם מוטי והעננצ'יקים לידו: 

את הבאובב מעין גדי צלמתי בעין גדי, בתאריך 5.3.2011.
שאר התמונות הן מפלורידה:
את הבאובב מפלסטיק צלמתי בפארק דיסני, בתאריך 28.6.2014
את הבאובב האמיתי צלמתי בגנים הבוטניים פיירצ'יילד, בתאריך 8.7.2014 

סחלבים בגנים הבוטניים הטרופיים פיירצ'יילד, מיאמי

כיוון שלא הצלחנו לראות הרבה סחלבים בטבע, החלטנו לראות אותם בגן בוטני. נסענו לגנים הבוטניים הטרופיים פיירצ'יילד במיאמי – Fairchild Tropical Botanical Gardens
ומסתבר שהגענו למקום מאד מוצלח. הגנים מאד יפים, ופגשנו כמה סחלבים מאד מיוחדים מכל העולם. 

אני מדלגת על הפלנופסיס, שנפוצים כל כך בחנויות הפרחים בארץ, ואפשר לפגוש אותם בכמויות גם בפארק הסחלבים אוטופיה. במקומם, אציג בפניכם כמה סחלבים מיוחדים.
הראשון – שמו Eulophia graminea. זהו סחלב קטן ועדין, עם פרחים מיוחדים. משמעות השם הלטיני – נוצה-יפה עשבונית. 

זהו סחלב שגדל ישירות על הקרקע (כלומר, עשבוני) – והופתעתי לגלות שזהו מין פולש בפלורידה. מקורו במזרח הרחוק.
כמובן, מיד אני תוהה – למה אצלינו הפולשים הם כנפון וטיונית, ולא סחלב יפהפה ומיוחד?! 

הסחלב הנוסף שהתפעלתי ממנו היה אפיפיט: הוא גדל על גזע של  עץ דקל – 

הפרחים מאד מצאו חן בעיני – זהו סחלב מהסוג Schomburgkia – שומבורגיה, שנקרא על שם שומבורג – חוקר בריטי-גרמני מהמאה ה-19, שחקר את איזור האמזונס. 

לא הצלחתי לזהות מהו המין של השומבורגיה, ולצערי לא היה שילוט שיסביר מה שם הסחלב. הפרחים מאד יפים בעיני: 

בעצם, זו היתה הבעיה שלי עם הרבה מהצמחים שפגשתי – לא הצלחתי לזהות אותם, ולא תמיד היה שילוט הסבר. אם מישהו מהקוראים ידע לעזור לי בזיהוי, או לתקן לי טעויות – אני אשמח מאד.
את הסחלב הבא לא הצלחתי לזהות. הצבע שלו צהבהב מיוחד:
למזלי, יש לי חברים בפייסבוק – וידידי יואב סילברט זיהה את הסחלב הזה כסחלב מכלוא תרבותי ששמו Dendrobium Gatton Sunray. 

הסחלב הבא הוא עדין ויפהפה. הסוג הוא Brassia, והשם העממי הוא Spider Orchid – סחלב העכביש. 

עוד סחלב, דומה לקודם אך בהיר יותר. הסוג הוא כנראה Maclellanara – 

עוד סחלב מיוחד הוא Vanda – הצבע שלו מיוחד, הפרחים גדולים מאד. 

גם הסחלב הבא מיוחד – שמו Paphiopedilum והשם העממי הוא Venus Slippers – סנדלי ונוס.
לאחרונה ראיתי גם דומה לו בחנויות הפרחים בארץ, אך הפרט הזה היה גדול במיוחד – פרחים שגודלם כ-15 ס"מ. 

הסחלב הבא שייך לסוג Cattleya – שוב פרח מרשים וגדול. 

אבל גם פרחים קטנים יכולים להיות מיוחדים… הנה למשל ענף של Oncidium צהוב ועדין – 

ומאד דומה לו בבורדו – מין נוסף של Oncidium, ושוב תודה ליואב שעזר לי לזהות – זהו כנראה זן תרבותי ששמו Oncidium Sharry Baby.

הפרח הבא הדהים אותי. בתחילה לא קלטתי שזה ענף פורח, ואז הבנתי שיש כאן פרח – אבל כיאה למשפחת הסחלביים, הוא בעל מבנה חייזרי לחלוטין.
בבית מצאתי שזהו פרח נקבי של סחלב מהסוג Catasetum. הקטסטום הזכרי נראה שונה לחלוטין – פרח גדול יותר ומרשים, ואין לי תמונה שלו. אני דווקא התפעלתי מהפרח הנקבי, הקטן והמיוחד.

עד כאן מקבץ סחלבים טרופיים.
הגנים הבוטניים הטרופיים במיאמי הם מאד יפים ומיוחדים, והם פועלים רבות למען שמירת טבע במיאמי – למשל, הם עובדים כעת על פרוייקט רחב הקף של השבת מיני סחלבים נדירים לטבע (פרוייקט מיליון סחלבים), מינים שהתמעטו. אני באמת מקווה שהם יצליחו, ושבעתיד אפשר יהיה לפגוש יותר סחלבים טבעיים בפלורידה! 

את התמונות צלמתי בגנים הבוטניים הטרופיים פיירצ'יילד במיאמי, בתאריך 8.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

 

Spiranthes laciniata – Lacelip Ladiestresses – ספירנתס מפוצל

בפלורידה פגשתי שני מיני סחלבי בר. היום אני מציגה דווקא את השני מביניהם – כי הוא מאד מיוחד מבחינתי. 

זהו הספירנתס – השם מגיע מיוונית, ומשמעותו ספירלי. ובאמת אפשר לראות איך הפרחים מתפתלים בספירלה על הגבעול –

את פרחי הספירנתס אני מכירה באופן וירטואלי – מינים שונים של ספירנתס פורחים במקומות רבים בעולם, מאיי הים התיכון ועד להרי ההימלאיה. חברים שלי פגשו אותם, שלחו לי תמונות – ומאד רציתי לפגוש את אחד ממיני הספירנתס בעצמי. בארץ לא פורח ספירנתס. 

מוטי כבר סיפר על נסיונותינו למצוא סחלבים בפלורידה – שהסתכמו לרוב במציאת יתושים… ביום בו טיילנו באיזור המזרחי של פארק ה-Everglades, כבר היינו מוכי יתושים וביקשנו מהריינג'רית המלצה על מקומות בהם אפשר לטייל כך שפחות נעקץ.
המסלול השני ביניהם היה מסלולון של רבע קילומטר בערך – Pa-hay-okee Overlook. זה היה מסלול גשר עץ מעל ביצה רדודה, מלאת מים בעומק של כ-10 ס"מ. ופתאום, מתחת לגשר – ראיתי משהו מיוחד. 

בניגוד לספירנתס שחברי פגשו בהימלאיה, שהוא צמח זעיר בגובה 10 ס"מ – הספירנתס שמצאתי כאן הוא צמח גבוה ומרשים – גבהו בערך 70 ס"מ. הפרחים אמנם קטנים ולא מאד מרשימים, אבל צורת הספירלה שלו חיננית ונפלאה.
סוף סוף גם אני פגשתי ספירנתס!

כיוון שהפרח היה ממש מתחת לגשר העץ, נאלצתי להשתרע על הגשר מעליו, כדי שאוכל לצלם אותו כראוי. 

מוטי מיד עבר שוב את כל המסלול (כאמור, רק רבע קילומטר), וניסה למצוא פרחי ספירנתס נוספים – הרי לא הגיוני למצוא רק פרח אחד בכל הביצה?! גם אני חזרתי על המסלול. 

אבל… לא. לא מצאנו פרח נוסף. חזרתי אל הספירנתס הראשון שלי, וצילמתי אותו מכל הכיוונים. 

הפרחים קטנים ובהירים, וכל אחד פורח מעל קודמו – אך מעט הצידה, כך שנוצרת צורת ספירלה נפלאה. מבנה הגבעול הספירלי גם הוא מקסים. 

השם העממי של ספירנתס בארה"ב – Ladiestresses – צמת האישה. ברור לי מאיפה הוא מגיע, אך אני מעדיפה את השם המדעי. 

הספירנתס המפוצל (שנקרא כך בגלל עליו המפוצלים לאונות דקות) גדל בכל מדינות דרום מזרח ארה"ב, מצפין עד לניו ג'רסי וממשיך מערבה עד טקסס. בפלורידה הוא מתמעט, בגלל פיתוח וייבוש ביצות – והוא מין בסכנת הכחדה. 

את התמונות צלמתי בפארק הלאומי Everglades בתאריך 7.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 אני מוסיפה שיר שמתאים לי היום:

 

וזה יהיה כל כך נחמד

אני ממשיכה עם עוד כל מיני בעלי כנף מפלורידה, ותודה לרחל שפירא שכתבה ולמרגלית צנעני ששרה את השיר ממנו ציטטתי את כותרות הרשימה הקודמת והרשימה הזו. 

בפארק יוניברסל, בבריכה ליד מתחם ד"ר סוס, פגשנו קורמורן – Double Crested Cormorant, שמו הלטיני Phalacrocorax auritus – 

בכלל, פגשנו כל מיני עופות מים גם בפארקי השעשועים. כבר הצגתי את המגלן הלבן, ולא יכולתי להתעלם מאמא ברכיה שניצבה על רגל אחת, ובדקה את הבריכה סביבה: 

בבריכה שחו מצד לצד שלושה ברווזונים – צאצאיה של הברכיה. 

הברכיה – Mallard באנגלית, ובלטינית Anas platyrhynchos – היא הברווז הנפוץ בעולם. אפשר לפגוש בה גם במקווי מים בארץ. אפילו ביוסמיטי פגשתי משפחת ברכיות. 

כשראיתי את הברכיה, מיד נזכרתי בסיפור האהבה בין הברכיה וברווז-היער (Wood Duck) שראיתי בביקור בקליפורניה ב2013. שמחתי מאד לפגוש הפעם עוד כמה Wood Duck – 

שמם הלטיני הוא Aix sponsa, ואילו ברווזים מאד יפים. הם קרובים לברווז המנדרין הסיני, שאני מכירה מגני החיות. 

הזכר, כמו שרואים בתמונה מעל, הוא מאד צבעוני. לנקבה (בתמונה הבאה) ישנה דוגמא מאד דומה – אך בגווני אפור, ללא הצבעים –

גם את השקנאי החום אני מכירה כבר מביקורי עבר בארה"ב. אני מאד מחבבת אותם – 

באנגלית הם נקראים Brown Pelican, ושמם הלטיני – Pelecanus occidentalis, כלומר שקנאי מזרחי. 

הם אינם פחדנים, ופעמים רבות מתקרבים מאד לאנשים או לא בורחים כשאנשים עוברים קרוב אליהם.
מהתמונה הבאה אני מאד מרוצה: 

עוד ציפור שמאד התרגשתי לפגוש בטבע, למרות שהיתה לנו רק תצפית מרוחקת – היא הכפן הורוד. באנגלית Roseate Spoonbill ובלטינית – Platalea ajaja

זהו עוף מקסים, שנקרא כפן – או Spoonbill – בגלל צורת הכף של מקורו.
כיוון שבטבע צלמתי רק את התמונה מעל, שהיא לא מאד טובה בעיני – אני מוסיפה שתי תמונות שצלמתי בפארק Disney's Animal Kingdom – תראו איזה יצור חביב: 

הכפן הזה ניזון – כמו פלמינגו – מסרטנים. הוא מקבל מהם את הקרטין, שצובע את נוצותיו בורוד. הצבע הורוד של הכפנים הללו מרשים, ואנשי פלורידה מאד גאים בו.
הוא חי בעיקר בדרום אמריקה. בצפון אמריקה אפשר למצוא אותו רק לאורך חופי פלורידה ומפרץ מקסיקו – ואני מאד שמחה שהזדמן לנו לראות אותו בטבע, אפילו אם זה היה ממרחק. 

 

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 9.7.2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

וכמובן, השיר – 

יום אחד אולי אפרוש כנפיים

סיפרתי כבר שבמהלך הטיול בפלורידה, התקלקלה לי המצלמה וקניתי מצלמה חלופית קטנה.
זה, כמובן, גרר אצלי תסכולים רבים – כי המצלמה הקטנה היתה פחות נוחה לצילום ציפורים – וראינו המון ציפורים ובעלי כנף, שרציתי לצלם…
בכל זאת, צלמתי כל מיני – והיום אני מציגה אוסף ראשון מתוכם. 

הראשונה להיום היא ה-Boat Tailed Grackle. שמה הלטיני – Quiscalus major. בקליפורניה פגשתי Grackle מאד דומה – Great Tailed Grackle.
מאד נהניתי לראות אותה עומדת על מרפסת תצפית ושרה במלוא גרון (פה מעל), וגם לזהות את הנקבות, שצבעם חום ולא שחור לגמרי (בתמונה הבאה) – במקור חשבתי שצלמתי Common Grackle, ותודה לאבו נטע שתיקן אותי, והסביר לי מה ההבדלים!

ציפור השיר הנפוצה ביותר, זו שראינו ממש בכל מקום היא ה-Northern Mockingbird – הזמיר הצפוני – זוהי גם הציפור הלאומית של פלורידה (לאילו שלא מחשיבים את היתוש בתור הציפור הלאומית…) 

 

זו ציפור אפורה ולא מרשימה, בערך בגודל של בולבול שלנו. השירים שלה נעימים ומגוונים מאד, אפשר לשמוע אותם באתר AllAboutBirds.
היא גם נוהגת לחקות את הקולות בסביבתה – קולות ציפורים אחרות, שריקות וזמזומים. 

מצאתי ב-Youtube סרטון של הזמיר המזמר הזה, תראו איזה יופי –

הדורס הנפוץ ביותר בטיולנו הפעם היה הנשר השחור – Black Vulture. ראינו המונים, כולל להקה גדולה שעסקה בפירוק שאריות צב בשמורת Florida Panther Wildlfe Refuge. 

 

שימו לב כמה הוא דומה לנשר שלנו, וכאן כמובן המקום להזכיר שנשר זה Vulture, ואילו סמל ארה"ב – ה-Eagle – הוא עיט (ואם לדייק, עיטם) – כלומר, ממשפחה אחרת לגמרי.
העיטים הם דורסים ממש – תופסים את טרפם באמצעות רגליהם החזקות. הנשרים הם אוכלי נבלות. 

פגשנו שני נקרים במהלך הטיול – הראשון היה בפארק ה-Everglades, והשני היה באיי ה-Keys. שניהם בני אותו מין – Red Bellied Woodpecker, כלומר נקר אדום-בטן. 

הוא נקרא "אדום בטן", בגלל כתם אדמדם שיש בתחתית הבטן – שלא הצלחתי לצלם במצלמה המוגבלת שלי.
שמו הלטיני הוא Melanerpes carolinus.

אני חושבת שהציפור המרשימה ביותר שצלמתי בטיול היתה זו – בתחילה ראינו רק צלליות, מאד יחודיות של הציפורים הללו – 

אח"כ הצלחתי גם לקלוט מעט צבע – ולזהות שהציפור המיוחדת הזו היא פריגטה הדורה. באנגלית: Magnificent Frigatebird, ובלטינית – Fregata magnificens.
צלמתי פרט צעיר – בעל ראש לבן. לנקבות הבוגרות יש ראש שחור וחזה לבן, ואילו לזכרים יש חזה אדום מפואר. 

אלו ציפורים מאד גדולות – מוטת כנפים של בוגר היא מעל שני מטרים. הן מבלות את רוב חייהן באוויר, ויכולות גם לישון תוך תעופה!
ציפורים חזקות, מרשימות ומיוחדות – אני מאד שמחה שזכינו לצפות בהן. 

 

וכמובן, אי אפשר להגיע לחוף ולא לפגוש שחפים! הפעם, השחף הנפוץ ביותר היה שחף בעל ראש שחור – שחף צוחק – Laughing Gull, ששמו הלטיני Larus atricilla.

שמו, שחף צוחק, מגיע כמובן מהקריאות שלו – שנשמעות כמו "הא! הא! הא!" – אפשר לשמוע אותם באתר "AllAboutBirds" – אני ממליצה במיוחד להקשיב לקולות הלהקה שיש שם. 

השחפים הצוחקים מתגוררים לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי של אמריקה – צפונית ומרכזית. לעתים נדירות הם גם חוצים את האוקיאנוס ומגיעים לחופים המערביים של אירופה. 

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 9.7.2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

משפחת האנפתיים – Ardeidae – בפלורידה

משפחת האנפתיים היא משפחה גדולה של עופות. אפשר למצוא אנפות, אנפיות, לבניות ובני משפחה נוספים בכל העולם. בפלורידה, כמובן, ראינו רבים – חלק מהם גם צלמתי. 

אני פותחת באנפה מרשימה וגדולה – Great Blue Heron – האנפה הכחולה הגדולה, ששמה הלטיני Ardea herodias.

זו אנפה מרשימה, מזכירה מעט את האנפה האפורה שלנו, אך גדולה ממנה. פגשנו את האנפה הזו במקומות רבים, אך המפגש המרגש ביותר היה בשמורת Homosassa, שם ראינו (בחלק הפתוח, לא בחלק גן החיות) קן אנפה, ובו אנפה מאכילה את הגוזלים הבוגרים –
אגב, שיהיה ברור: את התמונה הזו צלמתי מתוך סירת מנוע שחלפה בנהר מתחת לקן. חשוב מאד לא להפריע לקינון פעיל, ולכן לרוב חובבי טבע יעדיפו כלל לא לצלם תמונות קינון. במקרה שלי, כיוון שכל יום חולפות על פני הקן הזה לפחות 20 סירות, ונראה שהאנפות משגשגות – החלטתי להציג את התמונות. 

האנפה הבאה גם היא כחולה – Little Blue Heron – אנפה כחולה קטנה, ששמה הלטיני Egretta caerula. לצערי, פגשנו רק פרט צעיר שעוד לא החליף את כל נוצותיו לכחול. הבוגר הוא בצבע כחול-אפרפר יפהפה. 

משמה הלטיני של האנפה הכחולה הקטנה, למדתי שהיא בעצם קרובה יותר ללבניות מאשר לאנפה הכחולה הגדולה. ואם כבר הזכרתי לבניות, הנה לבנית גדולה – Great Egret – שאפשר לפגוש גם אצלינו.
מאד התפעלתי ממנה בבריכת הנופרים הקטנה הזו: 

השם הלטיני של הלבנית הזו בלבל אותי, מצאתי שלושה שמות שכנראה הם נרדפים – Ardea alba, Egretta alba וגם Casmerodius albus. טוב לדעת שגם הזואולוגים מבולבלים מהטקסונומיה, ולא רק הבוטנאים….
האנפות במיאמי למדו להסתדר, וראינו הרבה מהן בפארק ה-Seaquarium – האקווריום הגדול. הנה לבנית גדולה ששלפה דג מתיבת הדגים המיועדת לדולפינים באחד המופעים:

פגשנו גם את הלבנית הקטנה – Snowy Egret. בעצם, זהו לא אותו מין כמו הלבנית הקטנה שלנו, לכן אני מעדיפה לתרגם את השם האנגלי – לבנית שלגית. שמה הלטיני Egretta thula.

ניסיתי להבין מה מבדיל בין הלבנית הקטנה שלנו ללבנית השלגית – ולא מצאתי. הן מאד דומות. עין צהובה, מקור שחור, רגלים שחורות וכפות רגלים צהובות. 

פגשנו גם את אנפת הלילה – Black-crowned Night Heron ששמה הלטיני Nycticorax nycticorax. 

זו אנפה מאד יפה, וכבר כתבתי עליה בבלוג. הפעם התלהבתי מהעיניים האדומות שלה: 

 

גם האנפות הללו הסתובבו ליד מופעי הדולפינים ב-Seaquarium… 

אני חושבת שהאנפה היפה ביותר שפגשנו היתה זו – האנפה הירוקה – Green Heron ששמה הלטיני Butorides virescens. 

 

זו אנפה נפוצה ברוב ארה"ב, וראיתי אותה לרגע בביקור בקליפורניה ב-2013. הפעם פגשנו את האנפות הללו במקומות רבים, ויכולתי להנות מהצבעים המיוחדים שלה. 

האנפה הזו פחות מסתובבת בקרבת בני אדם – פגשנו אותה אך ורק בשטחים טבעיים ובשמורות טבע. 

את האנפות צלמתי ברחבי פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 9.7.2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

זר פרחים פלורידיאנים

היום אני מקדישה רשימה לחלק מהפרחים המיוחדים שפגשתי בפלורידה. כאילה שמצאו חן בעיני במיוחד. 

הראשון הוא מימוזה בישנית. זהו צמח שמוצאו מדרום אמריקה, והוא כל כך נחמד – עד שהפך לצמח גינון נפוץ בעולם. התכונה המעניינת שלו – כאשר נוגעים בעלים, הם מתקפלים, במין תנועה בישנית.
מכאן מגיע השם העממי לצמח זה – "אל תגע בי", או בלטינית – Pudica, שמשמעותו צנועה, בישנית.
המימוזה שייכת למשפחת המימוזיים, שאוחדה אל משפחת הפרפרניים. 

עדכון: מצאתי בyoutube סרטון שמראה את ה"אל-תגע-בי":

ואם כבר אני מדברת על פרפרניים – בתמונה הבאה אפשר לראות צמח מטפס נחמד, קרוב לבקיה שלנו – Galactia striata, ששמה העממי הוא Milkpea 

בהרבה מדשאות פגשנו את הצמח החביב הבא – שמו הלטיני Desmodium incanum ושמו העממי  Beggar ticks, כלומר קרציות הקבצן… לא הצלחתי למצוא מאיפה הגיע השם הציורי הזה. 

פגשנו שני פרפרניים שהיו גדולים, יפים ומרשימים במיוחד: הראשון הוא Centrosema virginianum ושמו העממי Butterfly Pea, כלומר אפונת הפרפר – 

ובאמת הפרח הגדול – קוטרו מעל שני סנטימטרים – הזכיר לי פרפר. 

והשני המרשים הוא Canavalia rosea ששמו העממי הוא Bay Bean – אפונת המפרץ. גם הוא פרח גדול ומיוחד: 

וממשפחת הפרפרניים אני עוברת למשפחת הערבזיים. בארץ, כל נציגי המשפחה הזו הם פרחים קטנים מאד ולא מרשימים. אך בעולם ישנם מינים נהדרים ויפהפיים – ולמשפחה קוראים על שם אחד היפים ביניהם – הגנטיאן. 

בפלורידה פגשנו שני מינים – הראשון הוא Eustoma exaltatum, ששמו העממי הוא גנטיאן ביצות – Marsh Gentian. 

השני צמח במים, וראיתי אותו בעיקר מרחוק. היחידי שראיתי מקרוב היה אכול… אבל עדין אפשר לראות כמה הפרח יפה: שמו הלטיני הוא Sabatia stellaris ושמו העממי הוא Rose of Plymouth – ורד פלימות': 

הצמח הבא הוא פרח קטנטן, בעל צבע כחול יפהפה: Commelina diffusa ממשפחת הקומליניים – קומלינה מתפשטת. השם "קומלינה" הוא לזכר יאן וקספר קומלין – דוד ואחיין בוטנאים הולנדים מהמאות ה-17-18. 

הצמח הבא הפתיע אותי. הוא נראה לי כמשהו ממשפחת הדלועים – אך לא. הוא ממשפחת הקוציציים, כמו הקוציץ הסורי.
שמו הלטיני הוא Ruellia tweediana, ושמו העממי Mexican Bluebell – פעמון-כחול מקסיקני

עוד פרח ממשפחת הקוציציים הוא זה – Justicia angusta. בעצם, בעבר הפרח הזה סווג במשפחת הלועניתיים, אך הועבר למשפחת הקוציציים.
בקליפורניה ראיתי קרוב שלו – Justicia californica. 

גם הפרח הבא היה בעבר במשפחת הלועניתיים, והועבר למשפחת העלקתיים – למרות שאיננו טפיל. זהו Agalinis fasciculata, ששמו העממי Beach False-Foxglove, כלומר דמוי-אצבעונית חופית. 

הפרח מאד חביב, ובאמת מזכיר את האצבעונית (ה-Digitalis) האירופאית. 

ּ

צמד הפרחים האחרונים שלי להיום באמת שייכים למשפחת הלועניתיים – לסוג פְּשֵטָה – Bacopa.

בפלורידה פגשתי שני מינים – הראשון בהיר, שאפשר למצוא גם אצלינו באיזור הכנרת, ושמו Bacopa monnieri – פשטה שרועה. כתבתי עליה בבלוג לפני 6 שנים. 

והשניה בצבע סגול-כחלחל, ששמה Bacopa caroliniana – פשטה קרוליינית. 

זהו, עד כאן הזר שלי – מקווה שנהניתם! 

את הפרחים צלמתי ברחבי פלורידה, בתאריכים 22.6.2014 – 9.7.2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

American White Ibis – Eudocimus albus – מגלן אמריקאי לבן

אני חוזרת לעוד כמה רשימות מעניינות (לפחות, מעניינות בעיני) מפלורידה. והפעם – מגלן. 

המגלן הוא עוף שמתגורר בחופים – חופי ים, אוקיאנוס ונהרות, וניזון מחרקים, דגים קטנים, סרטנים ורכיכות. 

בארץ אפשר לפגוש את המגלן החום (שפרסמתי פעם תמונה שלו) – ואילו בפלורידה פגשנו בכל מקום את המגלן הלבן. 

המגלן הלבן, כמשתמע משמו, הוא לבן. 

כלומר – אלא אם הוא לבן מעורב באפור: הצעירים הם בעלי צבע כהה, כנראה כצבע הסוואה – ומשנים צבע ללבן כשהם מתבגרים.
הם יכולים להגיע לגיל 15-20 שנים. 

את המגלנים הללו פגשנו בכל מקום. בפארקים של דיסני ויוניברסל, בפארקים עירוניים, בחופי האוקיאנוס, בשמורות טבע…
את הפרט הבא צלמתי במהלך שיט המנגרובים שלנו – 

 בשמורת חוף האלמוגים באיי הקיז הסתובבה קבוצת מגלנים ללא פחד, קרוב אלינו – ויכולתי לראות שהעיניים שלהם תכולות: 

בעיר Everglades City – טוב, למרות שהם קוראים לעצמם "City", הם לא יותר מכפר. בכל מקרה, כאן אפשר לראות את מרכז ה"עיר", ולהקת מגלנים משוטטת במדשאה:  

גם ב-Cape Coral ראינו להקה משוטטת: 

השם העברי, מגלן, הוא בעקבות המקור המעוקל, דמוי מגל: 

את המגלנים אפשר לראות פעמים רבות מדשדשים במים רדודים, ותוקעים את מקורם החד פה ושם, כדי לנסות לתפוס את בעלי החיים שבמים. 

המגלן נפוץ לאורך חופים ונהרות באיזורים הטרופיים – כלומר, מדרום צפון אמריקה ועד לצפון דרום אמריקה 

בפלורידה המגלנים הלבנים נפוצים מאד – יש מושבות קינון גדולות מאד – נספרו 30,000 מגלנים במושבה. 

את התמונות צלמתי בפלורידה, בערך בכל מקום שעצרנו בו, בתאריכים 26.6.2014 עד 9.7.2014

 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

שָׁלָךְ – Osprey – Pandion haliaetus

כבר סיפרתי שבפלורידה יש הרבה מים – האוקיאנוס מסביב, נהרות ואגמים – ושם מתגוררים דגים רבים. 

וכשיש דגים, יש מי שיבוא לאכול אותם. והיום אני מציגה את השָׁלָךְ – דורס טורף דגים נפוץ בפלורידה. באנגלית קוראים לו Osprey, אבל לפעמים קוראים לו "עיט-דגים" – Fish-Eagle. 

בעצם השָׁלָךְ נפוץ ברוב העולם, קרוב למקורות מים. גם בארץ אפשר לפגוש אותו.

ובארץ באמת ראיתי אותו פעם או פעמיים, אך מעולם לא הצלחתי לצלם. בפלורידה הוא כל כך נפוץ – ראינו עשרות, והצלחתי גם לצלם תמונות סבירות של חלק מהם. 

את השלך פגשתי גם בקליפורניה, בשמורת Sepulveda יחד עם אום נטע, גל ועופר. 

בארץ אפשר לפגוש בו בעיקר בצפון, בבריכות דגים – אני ראיתי אותו באיזור מעין צבי. אלינו השלך מגיע בעיקר בחורף. 

 

השלך בונה לו קינים גדולים ובולטים בראשי העצים. בתמונה הבאה אפשר לראות קן שצלמתי במהלך שיט המנגרובים שלנו – בראש המנגרובים האדומים. 

השלך אוהב לעמוד בנקודות גבוהות, ולצפות על סביבותיו – 

אלא אם הוא מוצא שרטון ים ועוצר לנוח עליו… 

כשהוא מזהה תנועה במים, הוא יורד למים ותופס את הדג ברגליו החזקות. ולכן הוא נקרא דורס – הוא דורס את טרפו ברגליו. בקישור הזה יש תמונה נהדרת שצלם פאבלו רודאף של השלך יורד למים. 

וזאת בניגוד לעופות אחרים שהם אוכלי דגים – למשל השלדג והשקנאי – שתופסים את הדגים בעזרת המקור. 

השלך נקרא כך, כי הוא ממש משליך את עצמו למים כשהוא יורד לצוד את הדגים. 

אחרי שהוא תופס את הדג – הוא עף איתו (כמו שאפשר לראות בתמונה שבקישור הזה, שגם אותה צלם פאבלו רודאף) לנקודה בה הוא יכול לעמוד ולאכול. ממש כך: 

בפלורידה אפשר לפגוש הרבה שלכים יחד עם השחפים: ניצבים על עצים, על עמודי חשמל, על תמרורי סירות.
לאורך הגשרים של איי הקיז ראיתי המון, אך לא יכולנו לעצור באמצע ה-Highway  לצלם אותם.

את התמונות צלמתי בפלורידה –
בשמורת Homosassa בתאריך 1.7.2014
בשמורת Six Miles Cypress Slough בתאריך 4.7.2014
בשמורת Everglades בתאריכים 5-6.7.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

מרבה-חלב גדול פרחים – Polygala grandiflora – Showy Milkwort

היום אני מקדישה רשימה שלמה לפרח אחד שפגשתי בפלורידה – 

הכירו את מרבה-החלב גדול הפרחים – 

אני מקווה שכמה מקוראי הותיקים יאמרו עכשיו "מרבה-חלב? רגע, השם מוכר לי…"  – ואכן, שלושה מינים של מרבה-חלב כבר הופיעו בבלוג שלי. 

שני מינים מהארץ – מרבה-חלב מונפלייני (שהוא ממש פצפון, ושם גם סיפרתי על מקור השם) ומרבה-חלב נגבי (שהוא בן-שיח, וגדול יותר מהאמריקאי), ואחד מהעולם – מרבה-חלב הדסי – שיח מרשים מדרום אפריקה שמשתמשים בו בגינון. 

מרבה החלב הזה הוא עשבוני (כלומר, צמח ללא חלקים מעוצים) רב-שנתי (כלומר, מתחדש מהשורש כל שנה). 

הוא נקרא "גדול פרחים" כי הפרחים שלו גדולים… יחסית לאילו של מרבה חלב מונפלייני. הפרחים הם בגודל כסנטימטר וחצי, והם לא מאד גדולים.
אבל הכל יחסי. 

בתמונה הבאה אפשר לראות כמה הצמח (והפרח) קטן, יחסית לאצבעות שלי: 

לפי הכתוב בספר הפרחים שקניתי בפלורידה, זהו צמח בעל שימושים רפואיים רבים – למשל, טיפול בהכשות נחשים, דיכאון, נדודי שינה ועוד… 

לדעתי, לפגוש את הפרח פורח בטבע – זה גם סוג של תרופה נגד דיכאון 

לפרח של מרבה החלב יש מבנה מאד מיוחד. העלים הורודים שנראים כמו כנפי פרפר הם עלי הגביע של הפרח.
עלי הכותרת חבויים בפנים, הם קטנים ולא בולטים.

 

בטבע יש מגוון גדול של צורות פריחה – יש פרחים שיש להם רק עלי גביע, רק עלי כותרת, עלי גביע ירוקים מתחת לפרח (ולפעמים גם כמה שכבות של עלי גביע), עלי גביע צבעוניים ובולטים – ושלל צורות.
לכן, הבוטנאים קוראים לעלי הגביע ולעלי הכותרת יחד בשם כולל – עלי עטיף. 

מרבה חלב הוא פרח מקסים, ואני שמחה שפגשתי בו בכמה מקומות בטיול.

את התמונות צלמתי בפלורידה –
ב-3.7.2014, בשביל בפארק של Cape Coral
ב-5.7.2014 בשמורת היתושים Fakahatchee Strand
ב-7.7.2014 בפארק הלאומי Everglades

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

פרחי מים בפלורידה

כשהתחלנו לנסוע ברחבי פלורידה, הדבר שמשך את תשומת לבנו היה התעלות והשלוליות הרבות. לצד כל הכבישים הראשיים יש תעלות. בין השכונות אפשר למצוא שלוליות ואגמים – בכל מקום יש מים.
ואם יש מים – אפשר כמובן למצוא בהם צמחית מים!

ובאמת, במקומות רבים – גם בשמורות, גם בפארקים העירונים, וגם סתם מאחורי המלון, אפשר למצוא בריכות מים ותעלות מים, ובהם צמחיה רבה ומגוונת.
היום אסקור חלק מהפרחים שצלמתי במים. 

את הצמח הראשון אני מכירה היטב: זהו סוּף מצוי – באנגלית קוראים לו Cattail, כלומר זנב-חתול; ושמו הלטיני Typha domingensis. גם בארץ אפשר למצוא אותו ליד מקורות מים.
וכאן המקום להבהיר: זהו סוּף. לא קנה-סוף. ישנו צמח ששמו קנה, זהו צמח אחר ממשפחה אחרת. 

צמח נוסף שאני מכירה – והוא מין פולש גם בפלורידה וגם אצלינו – איכהורניה עבת רגל – Eichhornia crassipes – הנקראת גם יקינתון המים.
זהו אחד הפולשים הבעייתיים בעולם – מוצאו של יקינתון המים באגן האמזונס, וכיום הוא נפוץ במקווי מים ברוב העולם. כתבתי עליו לפני 6 שנים, וממש לא מזמן הר הקסמים פרסמה את הקישור הזה, לתמונות מבנגלדש שמראות איך יקינתון המים חוסם נהרות ומכסה אותם, כך שצמחיה מקומית לא יכולה לגדול.
כיום המין הזה אסור בשתילה בפלורידה, והם מנסים לעקור אותם מכל מקום בו הם נמצאים – ואכן, בניגוד למה שקראתי לפני כמה שנים – שיקינתון המים "מכסה תעלות ברחבי פלורידה" – ראינו אותו רק בשני אתרים.

ועכשיו אל קרוב משפחתו של יקינתון המים – משפחת הפונטדריים – זו הפּוֹנְטֶדֶרִיָה הלבובה – Pontederia cordata – שבשנים האחרונות נעשתה נפוצה בגינון מים עירוני בארץ.
מוצאה של הפונטדריה הוא בדרום מזרח ארה"ב – כלומר בפלורידה היא מקומית – ונפוצה למדי בביצות. לבובה – כי יש לה עלים דמויי לב. 

עוד פרח אהוב ומוכר – הנימפאה. המין הנפוץ בפלורידה הוא נימפאה ריחנית – Nymphaea odorata ששמה העממי הוא American White Water-Lily.
פרח מאד פוטוגני, ואני אוהבת את ההשתקפויות שלו במים – 

ושוב, כאן המקום לתקן טעויות נפוצות: הפרח הזה הוא נימפאה. זהו איננו "פרח הלוטוס" ולא נופר, למרות שהוא שייך למשפחת הנופריים – שבלטינית בעצם שמה משפחת הנימפאתיים – NYMPHAEACEAE.
בבלוג הצגתי בעבר את הנימפאה התכולה, שהיא מין בר נדיר בארצנו. 

 הנופר (שגם עליו כבר כתבתי) הוא צהוב וקטן יותר. הוא נראה כך: 

זהו הנופר הצהוב – Nuphar lutea – צמח מים מקסים ומיוחד. 

את הנופר הצהוב אפשר למצוא גם בארץ – באיזור מקורות הירדן, וגם באיזור מקורות הירקון – לא רחוק מראש העין ישנה בריכת הנופרים, שהיא מקום נפלא לצפות בו בנופרים. 

בפלורידה פגשנו הרבה מאד נופרים, כך שיכולתי להתפעל מהפרחים, אבל גם מהפירות המיוחדים שלהם – 

פרח נוסף שפגשתי ולא הכרתי לפני כן – נקרא Floating Hearts – לבבות צפים. 

שמו הלטיני Nymphoides aquatica, כלומר דמוי-נימפאה מימית. לכן חשבתי שגם הלבבות הצפים הללו שייכים למשפחת הנופריים. אך לא – הם שייכים למשפחה אחרת, MENYANTHACEAE, שאין לה נציגים בארץ. השם העממי – לבבות צפים – נובע, כמובן, מהעלים דמויי הלב הצפים על פני המים.

 הפרח הבא מאד דומה ללבבות הצפים, ולקח לי זמן להבין שאילו צמחים שונים. אך העלים שלו דקיקים ואינם דמויי לב, ותצורת הפרח שונה. 

זהו פרח ששמו Cabomba caroliniana – קבומבה קרולינאנית, ממשפחה שגם לה אין נציגים בארץ – CABOMBACEAE. השם הלטיני "קבומבה" – שהוא משעשע מאד בעיני – מגיע מספרדית.

והפרח האחרון שלי להיום נראה היה לי מוכר מאד – הוא הזכיר לי את כף-הצפרדע שאני מכירה משלולית דורה ובריכת יער חדרה.
לסוג האמריקאי קוראים Sagittaria, והשם העממי הוא Arrowhead, כלומר ראש חץ. 

אם אני לא טועה, פגשתי שני מינים של ראש חץ – האחד גדול יותר, ושמו Sagittaria latifolia, כלומר ראש-חץ רחב-עלה –

והשני קטן ומעט יותר עדין, אם אינני טועה זהו Sagittaria graminea, כלומר ראש-חץ עשבוני. 

את התמונות צלמתי ברחבי פלורידה – בעיקר בשמורת Grassy Waters ובפארק הלאומי Everglades, אך גם בערים Kissimmee ו-Inverness ובכל מיני מקומות, ביוני וביולי 2014. 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מורכבים בפלורידה – בכל מיני צבעים

אחרי שסקרתי את המורכבים הצהובים (בסדר, גם הצהובים-לבנים) שפגשתי בפלורידה, אני עוברת לצבעים נוספים. 

המורכב הנפוץ מכולם היה פרח לא מרשים, ורוד, עם עלים ירוקים-אפרפרים. שמו Pluchea rosea – ובעברית, פלגית ורודה. בארץ צומחת קרובה שלה – פלגית שיחנית – בעיקר לאורך נהר הירדן, אני מכירה אותה גם מנחל תנינים.
הפלגית נקראת ככה כי היא גדלה בשולי פלגים. הפלגית הורודה גדלה גם ממש בתוך המים – 

פגשנו גם את אמיליה – פרחים קטנים ועדינים. בפלורידה גדלים שני מינים מהסוג אמיליה, ואת שניהם ראיתי: אמיליה לילכית – Emilia sonchifolia – 

ואמיליה פלורידיאנית, שיש לה צבע אדום עז – שמה הלטיני Emilia fosbergii:  

ועוד פרח נחמד – Vernonia blodgettii – שמו העממי הוא Ironweed, כלומר עשב-ברזל: 

עוד מורכב בגוון לילכי – פרח עדין ונחמד – שמו הלטיני Chromolaena odorata –

שמו העממי הוא Jack-In-The-Bush – ג'ק בין השיחים. 

הצמח הבא הזכיר לי פרח דומה שפגשתי בפארק עץ יהושע לפני שנה וחצי – ה-Pincushion. אך זהו מין אחר, שמו Melanthera nivea, ושמו העממי Squarestem – כלומר, גבעול מרובע. 

עוד מורכב גדול בעל פרחים לבנים שגדל לצד המים – Eupatorium mohrii – זהו גדותן, ומשמו אפשר להבין שזהו עוד צמח גדות. 

בארץ גדל גדותן הביצות, בשולי הביצות שנותרו (בעיקר בעמק הירדן וסביב הכינרת).
הגדותן שפגשתי בפלורידה נקרא גדותן מוהר (Mohr) – ע"ש ד"ר צ'ארלס מוהר, שהיה רוקח ובוטנאי, וחקר את צמחית אלבמה. 

אבל המורכב היפה ביותר שפגשנו היה ללא ספק הפרח הבא: 

זהו פרח גדול, בעל גוונים חמים – שמו Gaillardia pulchella, או בעברית גיארדיה יפה. 

 פגשנו את הגייארדיה בשולי העיר Cape Coral, בשביל טיול קטן ונחמד – זהו פרח מקסים, שגם תורבת ואפשר למצוא אותו בגינון ברחבי העולם. 

את הפרחים צלמתי ברחבי פלורידה, קרוב למים, בתאריכים 22.6.2014 עד 10.7.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Damn Yellow Florida Composites!

 

כבר ספרתי פעמים רבות על משפחת המורכבים, ועל הדמיון הרב בין המורכבים הצהובים השונים. הרשימה שלי היום מוקדשת לעוד כמה מהמורכבים הצהובים הללו, שנקראים בשם חיבה DYC – כלומר, Damn Yellow Composites – מורכבים צהובים ארורים. 

אני מתחילה עם האחד שהיה היפה ביותר בעיני – תמונתו מופיעה בראש הרשומה וגם פה מתחת לכתוב: זהו Coreopsis leavenworthii, פרח מאד יפה בעיני – הפרחים הלשוניים (זוכרים? במשפחת המורכבים, אילו פרחים לשוניים ולא עלי כותרת!) מעוצבים מאד יפה.
השם העממי – Tickseed, ומשמעותו זהה לשם הלטיני – "זרע דמוי קרציה". 

והנה עוד צהוב אחד, דומה לקודמו, אם כי שונה – זהו אחד ממיני החמנית – Helianthus. אצלינו בארץ אפשר למצוא במישור החוף את החמנית המצויה, שגם היא אמריקאית במקורה. 

הפרח הבא כבר נראה שונה – אין לו פרחים לשוניים אלא רק פרחים צינוריים – צרים ודמויי צינור. 

זהו Flaveria linearis – שם די מתבקש – "צהובה קווית". השם העממי הוא "Narrowleaf Yellowtops" – צהובת-ראש צרת-עלים. זהו פרח נפוץ בכל איזור ה-Everglades. 

פרח קטן ונפוץ במדשאות הוא דו-שן לבן – Bidens alba – פרח קטן וחביב, שאם רק מסתכלים, רואים אותו בכל מקום. גם לו יש קרוב שפלש לארץ, וניתן למצוא אותו בשולי פרדסים – דו-שן שעיר. 

פרח מקסים שכבר הצגתי קרוב שלו בבלוג הוא סוזן שחורת העין – Black Eyed Susan – ששמו הלטיני Rudbeckia – פרח חביב שמחייך אלינו:
בקליפורניה פגשתי את סוזן הקליפורנית, ואילו כאן זהו מין אחר – כנראה Rudbeckia hirta. 

הפרח הבא גדל ממש בנחל, טיפס ממנו. הוא דומה מעט לאסתר הביצות שגדל אצלינו – רק גדול ממנו ולבן יותר. אסתר הביצות נוטה לורוד.
שמו הלטיני הוא Symphyotrichum carolinianum, ושמו העממי – Climbing Aster, כלומר אסתר מטפס. 

הצהוב האחרון גדל די רחוק ממני, במי הביצה, מוקף פרחי ג'נטיאן ורודים – הוא קרוי Helenium pinnatifidum. הלניום – לזכר הלנה היפה מטרויה. 

 

ועכשיו ברור למה הפרח מוקף. הלנה תמיד משכה קהל מעריצים…
הנה הלנה במלוא תפארתה: 

את הפרחים צלמתי ברחבי פלורידה, ביוני ויולי 2014. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

  

אייל איי הקיז – Key Deer – Odocoileus virginianus clavium

אחד מבעלי החיים היפים שאפשר לפגוש בשולי דרכים ובשמורות טבע בארה"ב הוא האייל.
האייל הנפוץ במזרח יבשת צפון אמריקה הוא אייל לבן-זנב – White Tailed Deer – ששמו הלטיני Odocoileus virginianus, כלומר אייל וירג'יניה.
פגשנו איילה כזו בפלורידה, לצד הכביש – לא רחוק משמורת הפנתרים (Florida Panther Wildlife Refuge) : 

אבל באיי ה-Keys יש אייל שונה. לא מאד שונה, הוא נחשב לתת מין של האייל לבן-הזנב. הוא ידוע בשם Key Deer. 

לפי ההערכות, איילים לבני-זנב הגיעו אל איי הקיז במהלך תקופת הקרח האחרונה (לפני כ-11,000 שנים). כאשר מזג האוויר התחמם והקרח נמס – נותרו שם האיילים, מבודדים מהיבשת המרכזית.
אוכלוסיה מבודדת לרוב היא קטנה יותר, ואז מפתחת מאפיינים גנטיים שמעט שונים מהאוכלוסיה המרכזית. דוגמאות דומות שהצגתי בעבר בבלוג הן צבעוני ססגוני, זמזומית המדבר וריבס המדבר.
כך נוצר מין חדש – או במקרה שלנו, תת-מין חדש. 

בבוקר שלנו במלון באיי הקיז, יצאתי לי לטייל על החוף (ולצלם לובסטרים במים) ופגשתי אורחת נוספת מהמלון שיצאה כמוני, להנות מאוויר הבוקר הנעים (לפני החום והלחות הגדולים). דיברנו קצת, והיא סיפרה לי שאתמול היא ובעלה נסעו לא רחוק מהמלון – ליד איזו מסעדה שנמצאת על אי עם שם נהדר: No-Name Key – ופגשו כמה איילי Keys. היא אמרה שאמנם יש שמורה – Key Deer Wildlife Refuge – אך בעונה הזו האיילים מסתובבים באיזור ופחות סביר לפגוש אותם בשמורה. 

כיון שהאיזור עליו היא דיברה היה בדרך ל-Key West, העיר אליה רצינו לנסוע – החלטנו לעבור שם. מצאנו את כתובת המסעדה, הזנו אותו ב-GPS ויצאנו לדרך. 

נסענו בשכונת מגורים נעימה, עם בתים פרטיים וחצרות, ולפתע – עוד לפני שהתקרבנו אל המסעדה ההיא – חצה את הכביש אייל צעיר. מיד שכחנו מהוראות הGPS, ונסענו אחרי האייל ההוא. הוא נכנס לחצר, אך כשראה אותנו עוצרים – הסתובב ובא לראות אם במקרה יש לי אוכל בשבילו. 

המשכנו לנסוע בשכונה, וראינו עוד ועוד איילים בשכונה – בודדים, זוגות ואפילו שלשה. בסך הכל פגשנו עשרה איילים עד שהגענו אל אותה מסעדה – זו היתה חוויה מרגשת!  

 איילי ה-Keys קטנים יותר מהאייל לבן-הזנב, ובתור תושבי איי ה-Keys – הם גם מסתדרים מצוין עם מי הים ומסוגלים לשחות מאי לאי. הם גם עמידים למליחות מי הים, ובעת צרה מסוגלים לשתות מים מלוחים – אם כי הם זקוקים למים מתוקים על מנת לחיות. 

לנקבות אין קרניים. הזכרים משירים את הקרניים בפברואר-מרץ, וביוני הקרניים צומחות מחדש. לזכרים בוגרים צומחות קרניים גדולות יותר, ולצעירים – קטנות יותר.
זה הזכר המרשים ביותר שפגשנו: באנגלית קוראים לזכר הבוגר Buck: 

פגשנו גם שתי נקבות עם עופר חמוד – 

העופר הקטן הוא מנוקד – כשיגדל, הנקודות יעלמו. 

איילי ה-Keys ניצודו למאכל על ידי השבטים המקומיים, על ידי ספנים בספינות חולפות ועל ידי המתיישבים במקום – עד שכמעט לא נותרו מהם.
בשנת 1939 האיילים הוכרזו כמין מוגן בסכנת הכחדה, ונאסר לצוד אותם. אך המשך הציד הבלתי-חוקי, יחד עם הרס איזור המחיה שלהם על ידי אנשים נוספים שבאו לאיזור לגור בו – הביאו את האייל הזה לסף הכחדה בשנות ה-50 של המאה ה-20. 

בשנת 1957 הוקצה שטח על האיים Big Pine Key ו-No Name Key בתור מקלט לאיילים – שמורת טבע בה הם יהיו מוגנים. 

כיום, עם עליית המודעות לשמירת טבע – מצבם של האיילים יציב יותר. בשמורה יש להם צמחיה ומים, אך הם נהנים להסתובב גם בשכונות מסביב. הם לא מפחדים מבני האדם, כנראה שהתושבים התרגלו אליהם ואולי אפילו מאכילים אותם. הם עוצרים ומסתכלים על העוברים והשבים, לראות אם "יצא להם מזה משהו". 

את התמונות צלמתי ב-No Name Key בפלורידה, בתאריך 10.7.2014 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

לטאות אקזוטיות בפלורידה

בפלורידה ישנם הרבה מינים של לטאות פולשות. כבר הצגתי את ה-Anole הקובנית והפורטו-ריקנית ברשימה הקודמת. הרשימה שלי היום תתמקד בכמה מינים מיוחדים – שהגיעו לטבע לאחר שברחו מבני אדם שגידלו אותם, או ששוחררו לטבע על ידי בני האדם.

הלטאה הראשונה שאני מציגה – היא Curlytail lizard – כלומר, לטאה מסולסלת-זנב. שמה הלטיני הוא Leiocephalus carinatus ומוצאה באיי הבהאמה. זו לטאה קטנה למדי, אורכה 20-30 ס"מ. 

השם העממי ברור מאד – היא נוטה להחזיק את הזנב מסולסל. היא הובאה לפלורידה בשנות ה-40, בתור הדברה ביולוגית – במטרה לצוד חרקים במטעי הסוכר של פלורידה, באיזור Palm Beach. אני לא יודעת אם היא הצליחה להדביר את המזיקים – מה שבטוח הוא שהיא התבססה היטב. אנחנו פגשנו אותה בצד השני של המדינה, באיזור Everglades City.

הפולש היפה הבא הוא חרדון אפריקאי אדום-ראש – african red headed agama ששמו הלטיני Agama agama africana. 

זהו חרדון שמוצאו מאפריקה – מהאיזורים דרומית לסהרה. הוא צבעוני מאד, והיה חביב על מגדלי זוחלים אקזוטיים. בפלורידה החרדון הזה התחיל להתבסס בשנות ה-70. 

בגנים הבוטניים Fairchild Tropical Botanical Garderns מצאנו אוכלוסיה גדולה – זכרים ונקבות.  

הנקבה מרשימה פחות – אפרפרה עם כתמים כתומים (כמו בתמונה מעל, יחד עם בן זוגה) או כתמים כחולים – כמו בתמונה הבאה. 

עוד אנו מסתובבים בגנים הבוטניים, וראינו מרחוק לטאה מאד גדולה: אורכה יותר ממטר: 

איגואנה? שאלנו בתדהמה. אבל… איגואנה זו לטאה מדרום אמריקה – ברזיל וסביבותיה. מה פתאום יש כאן איגואנות? 

ובכן, כן. האיגואנה הירוקה, ששמה הלטיני Iguana iguana -היא מין פולש ברחבי פלורידה. האיגואנות התחילו להתבסס בשנות ה-60 באיי ה-Keys, והמשיכו צפונה לפלורידה. 

האוכלוסיה בגנים הבוטניים Fairchild Tropical Botanical Garden היא נרחבת מאד: פגשנו עשרות איגואנות, ביניהן גם איגואנות צעירות: 

האיגואנות הן לטאות צמחוניות – ולא טורפות, בניגוד ללטאות האחרות שהצגתי. הבוגרות מגיעות לאורך מטר וחצי. 

הלטאות הללו, למרות גדלן ולמרות העובדה שהן נראות מגושמות – הן אתלטיות מאד. הן מסוגלות לרוץ מהר, מעל ל-30 קמ"ש, ליפול מגובה 5 מטרים בלי להפגע, ולשחות. 

באחת העצירות שלנו באיי ה-Keys, על החוף, ראינו איגואנה משתזפת על הדשא. עוד אני מתקרבת אליה כדי לצלם אותה – היא דהרה קדימה, זינקה למים – ושחתה אל עבר עצי המנגרובים שהיו בהמשך.

והלטאה האחרונה שלי להיום השאירה אותי בפה פעור, וכמעט פספסתי את ההזדמנות לצלם אותה בגלל זה. בשולי שמורת Biscayne National Park, ראיתי מרחוק לטאה גדולה למדי – בערך חצי מטר אורכה. מוטי עצר לי, והלכתי לצלם אותה: 

עוד אני מתקרבת אליה, ו…להפתעתי המוחלטת, היא נעמדה על 2 רגלים אחוריות – והתחילה לרוץ! לרגע עמדתי נפעמת, ואז התחלתי לרוץ בעקבותיה. היא חצתה את הכביש וירדה לצמחיה, להסתתר מפני. 

הנה היא – מתחבאת ממני. הלטאה הזו היא Brown Basilisk – בסיליסק חום – לטאה מאד חביבה על מגדלי לטאות אקזוטיות, שמוצאה בדרום מקסיקו ומרכז אמריקה.
בפלורידה היא התבססה בשנות ה70, לאחר שלטאות ברחו ממגדלים או שוחררו לטבע. 

ליד הזכר פגשתי גם את הנקבה – היא קטנה יותר (כ-30 ס"מ) ויש לה דוגמא אחרת לחלוטין על הגב – 

הלטאה הזו ידועה בשם "לטאת ישו הנוצרי" – Jesus Christ Lizard – כי היא מסוגלת לרוץ על 2 רגליים לא רק על מנת לחצות את הכביש, אלא גם על פני משטח מים שקט. בפלורידה היא נפוצה באיזור מיאמי, קרוב למקורות מים. היא ניזונה מחרקים. 

מצאתי סרטון שמדגים את הריצה של הבסיליסק על פני המים – זו באמת לטאה מרהיבה. 

 

את הלטאות צלמתי ברחבי פלורידה –
איזור Everglades City, ב-5.7.2014
הגנים הבוטניים Fairchild ופארק Biscayne, ב-8.7.2014
ובאיי ה-Keys ב-10.7.2014

   

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לטאות Anole בפלורידה

ביומינו הראשון בפלורידה, נסענו מאיזור שדה התעופה של מיאמי אל איזור אורלנדו. על מנת לא להתעיף בנסיעה הארוכה, עצרנו בערך באמצע הדרך בשמורה נחמדה ששמה Grassy Waters.
בשמורה ראינו כמה וכמה לטאות חומות-אפורות קטנות, אבל לפתע העננצ'יק שאל אותי: מה זה הכתום הזה שיוצא ללטאה מהגרון?  

בתחילה לא ראיתי כלום. סתם לטאות חומות קטנות, בשלל גווני חום ואפור. העננצ'יק כבר חשב שהוא דמיין – ואז, לפתע: 

הופ! הלטאה שלפה מין דגלון כתום-אדום מהגרון, הציגה אותו לראווה לשניה או שתיים – והעלימה אותו בחזרה בנבכי גרונה! 

מובן שהיינו חייבים לחקור את הנושא. הריינג'רית בשמורה הסבירה לנו שהלטאה הזו היא Cuban Brown Anole – ושמה הלטיני Anolis sagrei. 

הלטאה הזו היא מין פולש בפלורידה. היא נפוצה באיים הקריביים, בקובה ובחלקים הצפוניים של דרום אמריקה. היא הגיעה לארה"ב בספינות. 

קודם כל, היינו חייבים להבין מהו הדגלון הזה. באנגלית קוראים לו Dewlap, ובעברית – פימה. הזכרים שולפים אותו מפעם לפעם כדי להכריז על טריטוריה, וגם כדי למשוך נקבות. גם לנקבות יש פימה, אך קטנה יותר – ולא ברור לי למה בדיוק.
בעונת האביב והקיץ הם נוטים להיות יותר טריטוריאליים, ולהשוויץ יותר בפימות שלהם. 

כי איזו נקבה לא תימשך אל יצור גברי שכזה? אפילו באמצע האוכל הוא משוויץ בגבריותו: 

הנקבות לרוב מעודנות יותר, ויש להן דוגמא מתוחכמת יותר על הגב – לא סתם כתמים או נקודות, אלא ממש דוגמא – 

הלטאות הללו הגיעו אל איי ה-Keys בדרום פלורידה כבר בסוף המאה ה-19. הן התפשטו ליבשת במהלך המאה ה-20, והצפינו עד למדינת ג'ורג'יה, הן לא תגענה צפונה יותר, פשוט בגלל מזג האוויר. אילו יצורים טרופיים, שזקוקים למזג אוויר חם. 

במהלך הטיולים שלנו בפלורידה ראינו את הלטאות הללו בכל מקום. בחניה של המלונות, בפארקי הטבע, בגנים הבוטניים, בפארקי השעשועים – ממש בכל מקום.
חשבתי שאילו לטאות ממינים שונים – מגוון הצבעים והצורות שלהן הוא כל כך רחב! אך כששאלתי, מומחי הזוחלים ענו לי ש…לא. כולן Brown Anole – והוסיפו: Welcome to Florida…

ובכל זאת, ראינו עוד שני מינים של Anole – בגנים הבוטניים של מיאמי, Fairchild Tropical Botanical Gardens פגשנו לטאת אנול פורטו-ריקנית – Puerto Rican Crested Anole – ששמה הלטיני Anolis cristatellus cristatellus. ה-Crest זהו הרכס לאורך הגב של הזכר שאפשר לראות בתמונה הבאה.

 גם זו לטאה פולשת – מוצאה בפורטו ריקו, והיא ברחה ממגדלי זוחלים במיאמי בשנות ה-70, ומאז ביססה אוכלוסיה בסביבות מיאמי.
צלמתי גם את הנקבה, תמונה מעט מטושטשת. גם לה יש רכס על הגב, אם כי קטן ופחות בולט:

אגב, גם ללטאת ה-Anole הפורטוריקנית יש פימה בולטת, רק בד"כ בצבע צהוב ולא כתום כמו של ה-Brown Anole. כיוון שלא צלמתי את הפימה שלו, הנה עוד תמונה של זכר Brown Anole מרשים: 

מבין כל הלטאות שראינו היה מין אחד ויחיד שאיננו מין פולש: לטאת אנול ירוקה – Green Anole – שנקראת גם Carolina Anole, כלומר לטאת אנול קרוליינה, או בלטינית Anolis carolinensis.

כמובן, גם היא מגיעה בשלל גוונים – מחום ועד ירוק. בעצם, יש לה תכונות של זיקית – היא מסוגלת להחליף צבע מירוק לחום, בהתאם לסביבתה. ולכן לעתים קוראים לה "הזיקית האמריקנית" – American Chameleon.
זאת למרות שאין קשר בינה לבין הזיקיות.

זו לטאה גדולה יותר מהאנול החומה, וגם לזכר שלה יש פימה – שלא הצלחתי לצלם. 

תפוצתה בכל דרום מזרח ארה"ב – היא מגיעה צפונה עד צפון קרוליינה, ולעתים אפילו עד וירג'יניה, ומזרחה עד לטקסס. 

לטאות ה-Anole משתייכות למשפחת Polychrotidae – משפחת לטאות של העולם החדש (כלומר, כל המינים נמצאים ביבשות אמריקה ובאיים סביבן) המונה כ-300 מינים.
ה-Green Anole היא היחידה מכל המשפחה שהיא מקומית ביבשת צפון אמריקה – אך יש עוד כמה וכמה מינים שפלשו לשם בעקבות האדם, וכמו שאפשר לראות מהתמונות שלי – ה-Brown Anole היא בהחלט הלטאה הנפוצה ביותר שפגשנו.

את התמונות צלמתי בכל מקום – מגרשי חניה, פארקים, גנים ציבוריים, שולי בריכות שחיה, וגם שמורות טבע, במהלך יוני ויולי 2014, בפלורידה 

ועם ה-Brown Anole שטורפת תולעת כלשהי, אני מציעה לכם להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מתפרפרים בפלורידה – חלק רביעי

אני מקווה שלא נמאס לכם עדיין מהפרפרים… היום זהו החלק הרביעי והאחרון של פרפרים מפלורידה.
ראיתי כמה כחלילים בפלורידה, והצלחתי לצלם אחד בדיוק – זהו הכחליל הנפוץ ביותר בפלורידה – כחליל קסיוס – Leptotes cassius.

זהו כחליל קטן, פחות מסנטימטר גדלו. הוא נפוץ ברחבי פלורידה – אך מאד לא בולט, ולרוב פשוט לא שמים לב אליו. הוא קרוב לכחליל האספסת שמרחף אצלינו – וגם כחליל האספסת נפוץ אך לא בולט, וגם אליו לרוב לא שמים לב.

משפחת ההספריתיים היא משפחת פרפרים קשים לצילום – הפרפרים רובם בצבעי חום-אפור, קטנים וזריזים… בכל זאת הצלחתי לצלם שני מינים –

הראשון הוא כנראה הספרית הנזיר – Monk Skipper, ששמו הלטיני Asbolis capucinus

והשני הוא הספרית ברקואה – Baracoa Skipper – ששמה הלטיני Polites baracoa

זו הספרית צבעונית יותר, אך לצערי הפוקוס של התמונה הוא על גבעולי הדשא ופרח הליפיה מאחוריהם… 

ועוד משפחה אחת של פרפרים – משפחת הלבניניים, שרוב הפרפרים שבה הם לבנים. או צהובים. או כתומים…
הנה, למשל, פרפר מאד נפוץ בפלורידה – הוא גדול, צהוב וומרחף במהירות מצד לצד. ראיתי אותו במקומות רבים, והצלחתי לצלם בדיוק במקום אחד:
זהו Cloudless Sulphur, ששמו הלטיני Phoebis sennae –

שני הלבנינים האחרים שפגשתי היו ממש קטנים – בערך סנטימטר גדלו של כל אחד מהם.
הראשון הוא Barred Yellow ששמו הלטיני Eurema daira – אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות שלמרות שהוא נראה בהיר מאד, הצד השני של הכנפיים צבעוני. 

כיון שאין לי תמונה של הצד השני, אני נעזרת שוב בויקיפדיה – תראו איזה פרפר יפהפה: 

"Eurema daira m" by Julio A Genaro, Caribbean Natural History Group – Taxon page – Image. Via Wikimedia Commons.

הפרפר האחרון להיום הוא Dainty Sulphur, ששמו הלטיני Nathalis iole – עוד לבנין זעיר: 

גם הוא מאד יפה מהצד העליון, ושוב אני מציגה את התמונה מויקיפדיה:

"Dainty Sulphur Megan McCarty16" by Meganmccarty – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

עד כאן הפרפרים שלי… אני מקווה שנהניתם להתפרפר איתי.
את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מתפרפרים בפלורידה – חלק שלישי: משפחת המלוכה

רגע לפני שאני ממשיכה עם הפרפרים, אספר לכם שתיקנו אותי בנוגע לזנבות הסנונית שצלמתי – ולכן שיניתי מעט את הרשימה הקודמת.
והפעם – פרפר מוכר מאד.
הדנאית הנודדת – באנגלית שמה Monarch.
פגשתי את ה-Monarch בגן ציבורי בעיר Cape Coral, וגם הוא ניסה לברוח מהתמונה: 

שמו הלטיני של ה-Monarch הוא Danaus plexippus. הוא ידוע בתור פרפר נודד ולכן אפשר לפגוש אותו במקומות שונים ברחבי יבשת אמריקה. 

אבל בפלורידה ישנם שלושה מינים של דנאית, ושמחתי לפגוש מין נוסף – אם המין הנפוץ הוא ה-Monarch, המלך – המין השני הוא המלכה – Queen: 

שמה הלטיני הוא Danaus gilippus, וההבדל העיקרי בינה לבין ה-Monarch הוא ברשת הקווים השחורים על הכנף – למלכה יש רשת קווים רק על הכנפיים התחתונות, ולא על העליונות. 

המין השלישי של דנאית, אותו לא פגשתי, נקרא "החייל" – Soldier.  הוא דומה למלכה, אך הדוגמה על הכנפיים מעט שונה. יש כמה תמונות יפות שלו באתר Butterflies and Moths of America – אתם מוזמנים להציץ.

הפרפר הבא בלבל אותי קצת… בתחילה חשבתי שזהו שוב ה-Monarch, אבל רשת הקווים שלו שונה, וגם החלונות הלבנים בשולי הכנף פחות בולטים.
ואכן, זו איננה דנאית. זהו פרפר ממשפחת הנמפיתיים, שמתחזה לדנאית.

הדנאית, שניזונה מצמחי משפחת האסקלפיים, היא רעילה ולכן טורפים רבים מדלגים עליה. הנמפית מנצלת את העובדה שדגם הצבע מוכר לטורפים, ומתחזה לפרפר רעיל. 

שמו הלטיני הוא Limenitis archippus watsoni והוא קרוב לנמפית היערה שלנו.
שמו העממי הוא Viceroy – באנגלית זה "המשנה למלך" – שם מצוין! וכך פגשתי את בני המלוכה הפרפריים – המלך, המלכה והמשנה למלך!

 ל"משנה למלך" יש דוגמא עם פס שחור שחוצה את החלונות, בערך באמצע הכנף התחתונה. אפשר לראות זאת בתמונה מעל. ובשולי הכנף יש לו שורה אחת בלבד של נקודות לבנות.
ל"מלך", לעומתו, החלונות בכנף התחתונה הם בגודל לא אחיד, ונחתכים בנקודות שונות. בשולי הכנף יש שתי שורות של נקודות לבנות.

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מתפרפרים בפלורידה, חלק שני: זנב סנונית

אני ממשיכה עם הפרפרים בפלורידה, והיום אתמקד בפרפרי זנב-סנונית. בפלורידה ישנם שנים-עשר מינים שונים של זנב סנונית.
ראיתי ארבעה מתוכם, וצלמתי… רק אחד. 
והנה תקנו אותי: מסתבר שראיתי חמישה מינים, וצלמתי שניים מאד דומים!

לא פגשתי את היפה והנדיר ביניהם – זנב סנונית שאוס, שקרוי ע"ש אנטמולוג (חוקר חרקים) אמריקאי שחי בשנים 1858-1942. יש כמה תמונות יפות של הפרפר באתר Butterflies of America – כדאי להציץ. 

הפרפר בתמונה הראשונה ובתמונה הבאה הוא זנב-סנונית שחור: שמו העממי Black Swallowtail, ושמו הלטיני Papilio polyxenes:

שאר פרפרי זנב הסנונית השחורים שצלמתי הם זנב-סנונית פלמדס – Papilio palamedes. זהו באמת פרפר יפה, וראינו אותו בכמה מקומות.
אני חושבת שהתמונה הטובה ביותר שלו היא התמונה הבאה, בה רואים שני זנבות-סנונית מוצצים מינרלים מהקרקע – 

פרפרים רבים – לא רק זנבות סנונית – מוצצים מינרלים ומלחים מהקרקע – בהודו ידוע שהם מחפשים איזורים בהם פילים השתינו, ומוצצים את המלחים והמינרלים משם.
בדרום אמריקה נצפו פרפרים (בעיקר ממשפחת הנימפיתיים) שמוצצים דמעות מעיני תנינים וקיימנים.
גם בארץ ראיתי פרפרים מוצצים מינרלים – אפשר למצוא ריכוזים שלהם בשלוליות בוץ אחרי הגשם. אני ראיתי כחלילים. 

זנב סנונית נוסף שראיתי, אך לא הצלחתי לצלם, הוא זנב-סנונית מנומר מזרחי. באנגלית: Eastern Tiger Swallowtail ובלטינית: Papilio glaucus.
לשמחתי, צלמתי אותו לפני 3 שנים ליד פילדלפיה – אז אני יכולה להציג בפניכם שוב את התמונה שפרסמתי שם: 

זנב הסנונית השלישי שראיתי היה זנב-סנונית מרשים ומיוחד, הוא חלף על פני מאחורי המלון שהיינו בו ליד אורלנדו – ולא עצר. שמו זנב-סנונית הזברה, בגלל הפסים שלו. הוא כל כך יפה, ולכן אני מצרפת תמונה מויקיפדיה: 

"Zebra Swallowtail Megan McCarty10" by Meganmccarty – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

זנב הסנונית האחרון שפגשתי חלף על פני בעת שניסיתי לצלם את ה-Ruddy Daggerwing מסוף הרשימה הקודמת. זה היה בשמורה ב-Keys שניסינו להכנס אליה, אבל כמות היתושים שתקפה אותנו גרמה לנו לברוח בחזרה לאוטו. אני עצרתי לצלם את הפרפר ההוא, ואז חלף על פני במעוף מהיר זנב הסנונית הגדול ביותר שראיתי בחיי: זנב סנונית ענק. הוא לא חיכה – כנראה גם הוא ברח מהיתושים… הנה תמונה שלו מויקיפדיה: 

"Giant Swallowtail, Shirleys Bay" by D. Gordon E. Robertson – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons.

את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014
זנב הסנונית המזרחי צולם בפילדלפיה, בתאריך 22.7.2011
תודה לאנשים באתר Bugguide שזיהו עבורי את זנב הסנונית שפגשתי! 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!