עוד כמה תצפיות בחרמון וממנו

לאחר תום יום הסקר בהר דב, נסעתי עם אורי ועפרה לישון בצימר במג'דל שמס. בדרך עצרנו לכמה דברים. את חלקם אציג פה.

אלון מצוי? מה מצוי פה?

אני בחלק הרביעי של הסקר בהר דב, בהר הבתרים. כבר בדרך אל אתר הברית התפעלתי מעצי האלון היפהפיים שהצלו על חלקים מהדרך, ויצרו פינות חמד מזמינות:

סקר בוטני בהר דב, חלק 3 – הר הבתרים

אני ממשיכה עם הסקר בהר דב, לתחנה השלישית שלנו: הר הבתרים. הר הבתרים הוא ההר שלפי המסורת נערכה בו הברית בין הבתרים, בין אברהם לאלהים. כיום יש מסלול טיול נחמד ולא קשה המוביל אל האתר בו – לפי המסורת – נערכה הברית. היום אני מתמקדת במסלול, ואקדיש רשומה נפרדת לאתר עצמו.

אזכיר שהמסלול נמצא בשטח צבאי סגור, ואי אפשר להכנס אליו ללא תיאום – בד"כ רק במסגרת קבוצות מאורגנות. בכל שנה באביב בד"כ יש כמה טיולים מאורגנים לאתר של חברות שונות.

אני מתחילה עם קירות הסלע לצד הכביש, בתחילת המסלול: בסדקי הקירות צמחה צורית יוונית (Sedum laconicum) קטנה ועדינה:

סקר בוטני בהר דב, חלק 2

אני ממשיכה עם הסקר הבוטני בהר דב. לאחר שירדנו מהפסגה הגבוהה ביותר, עצרנו בפסגה אחרת – הר אגס.
כשיצאנו מהמכוניות ראיתי פרפר – אז מיד רדפתי אחריו. בסופו של דבר גיליתי שזוהי לימונית האשחר (Gonepteryx cleopatra), פרפר די נפוץ שאפשר לראות ברוב האזור הים תיכוני. אני מכירה אותו מחצר הבית שגרתי בו כילדה. בכל זאת, היה נחמד לפגוש אותו גם כאן:

סקר בוטני בהר דב, חלק 1

לפני שבועיים קיבלתי הזמנה מאורי פרגמן ספיר להצטרף אל סקר בוטני בהר דב בחרמון. סקר בוטני, באזור שהוא שטח צבאי סגור, עם אנשים ממש נחמדים שאני מאד מעריכה, ומעולם לא הייתי שם? כמובן קפצתי על הרעיון ושמחתי מאד להצטרף!
היה לי יום מרתק ומיוחד, במקום אחר מכל מקום שהייתי בו. העליתי אלבום תמונות לפייסבוק, אבל הוא מחק לי אותו – אז החלטתי שבעצם, למה לא להפוך את התמונות לרשימות? כאן בבלוג אני לא תלויה בגחמות של פייסבוק. אלו יהיו רשומות עמוסות למדי, אבל מעניינות (לפחות אותי…), וכוללות תיעוד שאני לא חושבת שקיים ברשת.

בן-חוזרר הררי – Sorbus torminalis

טיילנו בחרמון, והסתכלנו על המדרון ממול: על המורדות פזורים עצים, לא מאד צפופים: צורת הגדילה הזו נקראת יער-ספר הררי.

חגיגה סתווית בעמק מן

אחרי הרבה זמן שלא הזדמן לי לעשות זאת, עליתי לחרמון בסתיו. נסענו אל עמק מן.

פרע לבנוני – Hypericum libanoticum

אני חוזרת אל ראשית חודש יולי, בחרמון. השנה היתה מדהימה וקיבלנו אישורים לטייל בכמה מקומות מיוחדים.

אנדרוסק חד-שנתי – Androsace maxima

הפרח שלי היום הוא אחד שהרבה זמן רציתי לראות.

תכלתן מזרחי – Brunnera orientalis

הקיץ מתחיל, עונת המבחנים בעיצומה – ואני נזכרת בפרח נפלא שמסיים לפרוח בימים אלו במרומי החרמון 

כשהכרתי את הפרח הזה, שמו היה ברונרה מזרחית. בינתיים עברתו את שמו (ושינו את המין…) – וכיום הוא תכלתן מזרחי. 

ובאמת, אני בטוחה שתסכימו איתי שיש לפרח הזה צבע תכלת נהדר: 

את ההכרות עם הברונרה ערכה לי הגר לשנר, מנהלת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית. זה היה בהשתלמות רת"ם, בערך בשנת 2007. זו היתה פעם ראשונה שטיילתי במרומי החרמון ופגשתי את הפרחים המיוחדים והנפלאים של החרמון. 

הגר קראה לי: "בואי ותראי את הפרח בעל צבע התכלת המושלם ביותר!"

ואני בהחלט מסכימה איתה. צבע תכלת נפלא ומענג, ודי ברור למה בחרו בצבע כשחיפשו שם עברי לפרח. 

אבל… למה בעצם חיפשו שם עברי לצמח? שמו הקודם – שהוא גם שמו הלטיני – זה ברונרה. על שם סמואל ברונר, רופא וחובב טבע שוויצרי מראשית המאה ה-19. 

נכון, ברונר לא היה עברי. אבל יש הרבה צמחים שנקראים על שם אנשים חשובים. למשל – מישויה פעמונית, על שם בוטנאי בשם אנדרה מישו; פורסקליאה שבירה על שם פר פורסקאל – בוטנאי שוודי; נאוטינאה תמימה – על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו. 

יש גם כמה צמחים שנקראו על שם בוטנאים ישראליים. למשל, אהרונסונית פקטורי – על שם אהרון אהרונסון (מניל"י) ואליעזר פקטורובסקי – שניים מראשוני הבוטנאים בארץ. לפקטורובסקי הוקדש צמח נוסף – פקטורית אשרסון, על שמו ועל שם פאול אשרסון, בוטנאי גרמני. וכמובן, גם מושיובית הגליל – על שם גרשון מושייב. 

אבל בשנים האחרונות יש נטיה לעברת את השמות הללו, וכך הקיקסיה הפכה לעפעפית, הקיטבליה – לעוגית והברונרה – לתכלתן. 

לא תמיד אני מסכימה עם השינוי. כיבדו אנשים שונים בכך שקראו לצמחים שונים על שמם – למה לקחת מהם את הכבוד? רק כי בארץ לא מכירים את ברונר, קיקס, מישו או קיטבל? חוץ מזה, הכרתי את הברונרה בשם זה, והוא מתגלגל לי טוב יותר על הלשון מאשר תכלתן, שקצת חונק אותי. 

הברונרה פורחת בארץ רק בחרמון, ברום 1,400 מטרים ומעלה. בעולם היא ממשיכה בהרי חורן (דרום סוריה) ואדום (ירדן). 

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריכים:
14.5.2010, 2.6.2011, 2.5.2013, 4.6.2015 וגם 25.4.2016. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ורגע לפני סיום, עוד תמונה שאני מאד מרוצה ממנה: רומוליאת השלג, שכבר הצגתי בבלוג, במקומה הטבעי: שלולית לרגלי שלוגית מפשירה. 

הבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון

 

בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת. 

כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון. 

התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה: 

מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי. 

ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל. 

פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון. 

כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים – 

אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע: 

הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד. 

פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה: 

בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות: 

כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –

בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilis. משמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר. 

במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון. 

אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו. 

ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה: 

היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו. 

עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה. 

היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.

 

אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

יום גשום בחרמון, 31.10.2014

בסוף אוקטובר עלינו לחרמון, לטיול בעמק מן. הגענו ליום סגרירי עם טפטוף גשם כמעט ללא הפסקה.
כמובן, זה לא הרתיע אותנו – ירדנו בשביל לעמק, כדי לפגוש את הפרחים המיוחדים של החרמון. 

הראשונה – סתוונית החרמון. היא גדלה במורדות העמק, אך לא בבסיסו. ניכרת באבקנים הכהים שלה, שראינו אותם דרך עלי הכותרת – גם כשהפרח היה סגור בגלל הגשם: 

גינות טחב קטנות קישטו את המורדות: 

בתחתית העמק התחילו לפרוח סתווניות קצרות עלים – נחמד לצלם אותן עם העמק נפרש מאחוריהן – 

 

טיפות הגשם על עלי הכותרת נראות ממש כמו יהלומים: 

בעמק מן פורחת גם חלמונית גדולה. החלמוניות של החרמון הן הראשונות שמתחילות לפרוח – כבר בסוף ספטמבר – ולכן בסוף אוקטובר אמנם קיווינו לפגוש עוד חלמוניות, אך ידענו שיכול להיות שאחרנו אותן.
לשמחתנו, פגשנו את החלמונית האחרונה פורחת ורטובה מהגשם: 

עוד פרח שאחר לפרוח הוא החוחן הקפח – קוץ שפורח בד"כ בקיץ, ואפשר למצוא אותו גם בגליל ובכרמל – 

בשלב הזה כבר היינו רעבים… צריך לדאוג להפסקת אוכל. טוב שיש עצי עוזרר קוצני בשטח. זהו עץ ממשפחת הורדיים, כלומר קרוב של התפוח – קרוב לו גם בטעם, רק שגודל הפרי מספיק ל2 נגיסות בערך.
עצי העוזרר היו עמוסי פירות, ונהנינו מאד לאכול אותם. אני חושבת שהעוזררים של עמק מן הם העוזררים הטעימים ביותר שאכלתי.  

פגשנו גם שלושה (מתוך ארבעה) מיני כרכומים הפורחים בעמק מן: 

בבסיס העמק פגשנו את כרכום החרמון, שצבעו סגול-לילך, ויש לו צלקות כתומות מפוצלות לחוטים דקים – התפעלתי גם מהעורקים הסגולים החיצוניים על עלי הכותרת: 

במורד פגשנו את הכרכום הנאה, שיש לו צלקת אדומה-כתומה, מפוצלת ל-3 אונות עבות – 

ומעל העמק פגשנו את כרכום גיירדו הלבן – 

מצאתי גם שרידים יבשים של פרח קטן ממשפחת הרקפתיים – שמו אנדרוסק חד-שנתי. פעמים רבות ראיתי את האנדרוסק היבש, מעולם לא ראיתי אותו פורח. 

 וגם ורד הכלב, בפירותיו האדומים נראה נהדר – 

העננים ירדו וכיסו אותנו מכל כיוון. ראיתי "חלון" בעננים, ודרכו אפשר היה לראות את הנוף:  

בעצם, בגלל העננים הרבים, בהתחלה כלל לא הייתי בטוחה לאיזה כיוון אני מצלמת… אבל כשהסתכלתי בעיון בתמונה הבאה – ראיתי בבירור את טורבינות הרוח של רכס בשנית: כלומר, צילמתי לכיוון דרום. 

אחר כך הדרמנו מהחרמון, ליער אודם ועוד… אבל זה כבר סיפור אחר.
כל הקישורים ברשימה הם קישורים לרשימות קודמות על הפרחים שפגשתי בטיול הזה.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 31.10.2014 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קדד מפורץ – Astragalus emarginatus

בסוף הרשומה על צבעוני החרמון, אום נטע הגיבה לי: הפרפר מקסים, אבל הפרח – עוד יותר!" 

אני חושבת שזו סיבה מצוינת להקדיש את הרשומה הנוכחית לאום נטע, וחוץ מזה יש לה יום הולדת היום. 

הקדד המפורץ גדל בחרמון – (לפי אתר הפלורה הוא נדיר גם בגולן, אך יכול להיות שזו טעות, והוא כלל לא נמצא שם). בחרמון אפשר לפגוש אותו בעיקר באיזורים הגבוהים – ברום 2 ק"מ לערך. 

לקדד יש כדורי פריחה מקסימים בצבע בורדו, 

כל כדור הוא בערך בקוטר שני סנטימטרים. 

הצמח כולו רך וצמרירי –

גם ראשי התפרחת – הפרחים כאילו צצים מכדור צמר גפן – 

וגם העלים לבידים – כלומר, יש להם רכות ושעירות, כאילו הם עשויים לבד. 

החרמון הוא נקודת התפוצה הדרומית ביותר של הקדד הזה. הוא ממשיך לפרוח צפונה בהרי הלבנון ומול-הלבנון, וגם בהרים בכורדיסטאן (כלומר, טורקיה-עירק-איראן). 

כדורי התפרחת מזכירים מעט את אילו של קדד אהרנברג שהצגתי לפני שלוש שנים. 

מזל טוב לאום נטע חברתי הטובה, אני מאחלת לך הרבה אושר ושמחה ובריאות!

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 27.5.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

צפורן הלבנון – Dianthus libanotis – פעם שניה

 

הרשימה החמישית שפרסמתי בבלוג הוקדשה לפרח יפהפה, וכבר אז תהיתי למה הוא לא מככב כצמח גינון – צפורן הלבנון.

 אני עדיין תוהה לגבי השאלה הזו, ובטיול האחרון לחרמון צלמתי מעל 50 תמונות של צפורן הלבנון. זו בהחלט סיבה לרשימה נוספת לפרח הנפלא הזה.

צפורן הלבנון הוא פרח מרהיב. הוא מתחיל לפרוח בסוף יוני, ולכן בעבר פגשתי רק פרטים מעטים שלו.
שיא הפריחה יהיה ביולי – כלומר, הוא עוד לפנינו – אבל בטיולנו הפעם מצאנו עשרות פרטים פורחים.

 

לכל צמח יש דגם שונה מעט משכניו. מייק לבנה כתב על זה: "אתה הולך מצמח לצמח באותו מדרון, משוה ובוחן ומנסה להחליט איזה דגם יותר יפה." – ובאמת, איך אפשר לבחור?

 

הבעיה, כמובן, היא המדרון. מדרון תלול מאד, 70 מעלות בערך. מאד קשה לרדת בו ולבדוק את כל הדגמים… ועוד אחרי כל הדרדרות שירדנו בהן בדרך!
נאלצתי להסתפק רק בחלק קטן מהם…

כדרכי, הכנתי פלטת צבעים – כדי שתוכלו להשוות ולהחליט: מי החביב עליכם?
כמעט-לבן? ורוד ברובו? מנומר? בעל מרכז אדמדם?

כמה כיף שלא צריך לבחור, ואפשר להנות מכל הצבעים!
מייק כתב – "עלה הכותרת מנוקד או מוכתם בארגמן או חום על רקע לבן או קרם או ורוד, כצבוע בידי אמן סיני דקדקן וסבלן."

הצפורן הזה אוהב להיות על הגובה – הוא גדל ברום של 1,600-2,000 מטרים.

בעולם אפשר למצוא אותו בהרי ארמניה וכורדיסטאן, בהרי הלבנון (שם הוגדר) , בהרי מול-הלבנון  (החרמון נחשב להר הדרומי ברכס הרי מול-הלבנון) וגם דרומה, בהרי סיני.

 אצלינו, כאמור, הוא פורח רק בחרמון.
המין הקרוב  לצפורן הלבנון, הוא – כמובן – צפורן סינַי, שגדל בהר הנגב, הרי אדום והרי סיני. אבל הפרחים של צפורן סיני הם זעירים, בערך סנטימטר גדלם, וצבעם ורוד.
ואילו לצפורן הזה – יש פרחים בקוטר 4-5 סנטימטרים, בהמון צבעים נהדרים!

 

וככה, לפני הסוף – פרפר מקסים שפגשתי בחרמון – אחד העדינים והיפים – צבעוני החרמון. הוא אמנם לא צבעוני כמו בני משפחתו (כבר הצגתי צבעוני קשוט וצבעוני שקוף) – אבל זה לא גורע מיופיו ומחינו.
הערה, 9.2021: בינתיים שינו את שמו של הצבעוני לשלגן החרמון.

את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 30.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

עוגית החרמון – Kitaibelia balansae

שוב עליתי לחרמון, ושוב ירדתי ברגל במסלול של הר חבושית.

זהו מסלול קשה, מלא דרדרות סלעים וירידות מאד תלולות.

אבל לארכו אפשר למצוא פרחים מרהיבים. כבר הראיתי בעבר חמשן נדיר, אליסון חרמוני, קערורית נאדית ועוד רבים וטובים שצלמתי לאורך המסלול.
לכן אני חוזרת ויורדת במסלול, למרות הקשיים (וכאבי הרגליים שממשיכים למחרת…)

באחת הפעמים, לפני שנסעתי לחרמון דברתי עם ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א. הוא אמר לי – אם אתם יורדים בהר חבושית, תחפשו את הקיטבליה!

קיטה-מה???

קיטבליה. שיח יפה – אבל מאד דביק, ממשפחת החלמיתיים, עם פרחים גדולים שמזכירים פרחים של חלמית, או חטמית.

יובל הסביר לי בדיוק איפה לחפש את השיח – ליד מצבת בושרי, בכביש העולה לרכבל עליון. כיון שהשביל היורד חוצה את הכביש ממש ליד – אפשר פשוט לסטות לרגע ממנו וללכת אל השיח.

ובכן, הלכתי, בדקתי ומצאתי – אבל השיח לא פרח. זהו שיח נאה למדי.  וכמו שיובל הבטיח, העלים והענפים שלו דביקים.
וכך היה בעצם בכל הפעמים שעברתי ליד מצבת בושרי. הלכתי לבדוק את השיח – תמיד הוא היה שם, דביק וירוק – ומעולם לא ראיתי אותו פורח.

הפעם המצב היה שונה. יצאנו לטיול ב-30.6: מאוחר מהרגיל. כל הפרחים המוכרים לי – כבר סיימו לפרוח או נמצאים ממש בסוף הפריחה.

אבל כאשר הגעתי אל הקיטבליה – היא היתה עמוסת פרחים!

הקיטבליה היא צמח נדיר בחרמון – גדלה ברום של 1400-1700 מטרים, וגם שם ישנם פרטים בודדים. אני מכירה רק את השיח האחד הזה, שיובל הפנה אותי אליו.

הקיטבליה קרויה על שם פאל קיטאבל (Pál Kitaibel) – בוטנאי הונגרי שחי בשנים 1757-1817.
בעולם ישנם שלושה מיני קיטבליה – אחד אנדמי ליוגוסלביה, אחד נוסף שגדל באיזור הבלקן, והמין השלישי הוא רחב התפוצה – גדל מסיציליה, דרך ארצות הבלקן  ועד אלינו.
החרמון הוא גבול התפוצה המזרחי של הפרח המיוחד הזה.

 בעברית, כיון שפרחים רבים ממשפחת החלמיתיים קשורים ל"לחם"(למשל, חלמית, בת-חלמית ומעוג) – ניתן לה השם עוגית.
נכון שאין לי סימפטיה מיוחדת אל אותו בוטנאי, אבל כיון שהכרתי אותה לראשונה בתור "קיטבליה", היא נצרבה אצלי בשם הזה, וה"עוגית" פחות מתקשר לי…

את הקיטבליה צלמתי ליד מצבת בושרי בחרמון, בתאריך 30.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אליסון חרמוני – Alyssum baumgartnerianum

בתור קוראים שלי, אתם ודאי כבר מבינים שאחד המקומות המוצלחים יותר לבקר בהם עכשיו זה החרמון. נכון?

השנה כבר ביקרתי שלוש פעמים בחרמון, והיום אני אספר על פרח מקסים אחד שפורח שם בחודש מאי, לפעמים גם בראשית יוני: אליסון חרמוני.  

האליסון הוא פרח ממשפחת המצליבים. בארץ נפוץ אליסון מצוי – פרח חד-שנתי זעיר. הצמח הוא בגודל 2 ס"מ, הפרח – 2 מ"מ…

באיזורים הגבוהים בחרמון, בין הטרשים פורח מין אחר – גדול ומרשים. והוא מדגים לנו יפה את הסתגלות הצמח לסביבתו.

ברום 2 ק"מ יש רוחות עזות וקרות מלוות בסופות שלג, ואפילו עצים שצומחים שם מעדיפים להשתרע על הקרקע ולא לעמוד זקופים. פרחים בעלי גבעולים עשבוניים אפילו לא מנסים. (אלא אם הם עריר הלבנון)

במקום לגובה, הם גדלים במקבצים עגולים – ממש כריות. כשהם פורחים זה נראה נפלא!
הנה, למשל, מדרון עתיר אליסונים –

רוב הצמחים שצומחים ב"כריות" הללו הם בעלי קוצים, ולכן הצמחיה באיזור הזה – מרום 1,900 מטר ומעלה – נקראת בעברית "החגורה הכרקוצית".
צורת הצמיחה הזו – כרית פריחה צפופה – עוזרת לצמח להשיר ממנו את השלג, ולהגן על עצמו בפני הרוח.
האליסון, עם הצהוב הבוהק, הוא אחד המינים הבולטים בחגורה הכרקוצית – אבל הוא איננו קוצני.

בתמונה הבאה אפשר לראות כריות אופייניות – האליסון בצהוב, יחד עם כרבולת מקרינה – כרקוץ יפהפה ודוקרני ממשפחת הפרפרניים.

וכאן, לעומת זאת, האליסון התערבב לו עם עץ: הפרחים הורודים שייכים לדובדבן שרוע, עץ שויתר על המלחמה ברוחות, והוא פשוט מזדחל לכל עבר.

כאמור, הוא ממשפחת המצליבים – כלומר, לכל פרח יש ארבעה עלי כותרת מסודרים כצלב, וששה אבקנים (ארבעה ארוכים ושנים קצרים). 

הפרי נראה כמו דיסקיות שטוחות. לאחר פיזור הזרעים נשארות רק המסגרות שלו. שרידי הפרי נשארים לאורך זמן: הטבעות שאתם רואים בתמונות פה הן הפירות של השנה שעברה.
בעיני הם מקסימים – הם נראים כמו טבעות של מאלפי אריות. או… פרות במקרה הזה: תראו, מושית השבע (זה השם הרשמי של פרת-משה-רבנו) תכף תקפוץ דרך הטבעות…. 

ואם כבר אני מזכירה חרקים, גם כחליל ניקול נראה יפה ליד האליסונים – צבעוניות מוצלחת ביחד

לבנין הצנון מתעניין יותר באליסון – הצנון הוא ממשפחת המצליבים, ויכול להיות שהלבנין ישתמש באליסון בתור פונדקאי חליפי.

 האליסון החרמוני הוא מין של הרים גבוהים באיזור הלבנט. כלומר, הוא גדל ברום של 1,900-2,400 מטרים בערך, בהרים במזרח התיכון – הרי הלבנון ומול-הלבנון, והרים בטורקיה.

 בארץ הוא פורח בחרמון, ובמאי המדרון ממש זוהר מאליסונים.

התמונות צולמו במרומי החרמון, בתאריכים הבאים –
2.5.2008,
5.5.2010,
14.5.2010,
25.5.2012,
31.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רומוליאת השלג – Romulea nivalis

ברוב הארץ הפריחה בשלבי סיום אחרונים – והעונה בחרמון רק מתחילה… זה הזמן לעלות לחרמון ולהנות מפרחים מיוחדים ונפלאים!

השלג שכיסה את ההר כולו לפני חדשיים-שלושה – נמס ברובו, ונשארו שלוגיות.

כשמתקרבים אל השלוגיות, רואים שגם הן נמסות – מכל שלוגית זורם פלג מים קרירים, השלג נמס.

את הפלג הקטן הזה מנצלים הפרחים – אם מתקרבים אל הפלג, רואים בו כל מיני פרחים. אילו הראשונים שפורחים בחרמון: הפרחים של שולי השלוגיות הנמסות.

וכאן מצאתי את רומוליאת השלג – היא פורחת לצידי השלוגיות הנסוגות, ממש בפלגי המים.

 

 כך מקבלים תמונות כמו זו – שכוללת את הרומוליאה, הצל שלה – וגם ההשתקפות במים. בעיני זה מיוחד מאין כמוהו:

הרומוליאות הצעירות הן סגולות – וככל שהן מתבגרות הן מלבינות.

הרומוליאות הללו מזכירות לנו מאד פרח אחר: את הכרכום. ובאמת, הן קרובות מאד לכרכומים ושייכות אף הן למשפחת האיריסיים.

כבר הצגתי בבלוג שני מינים נוספים של רומוליאה הגדלים בארץ – רומוליאה צידונית מהכרמל, ורומוליאה סגלולית מכל האיזור הים-תיכוני.

רומוליאת השלג גדלה ברום של 1,550 מטרים ומעלה, ורק בהרים באיזורינו – הרי הלבנון ומול-הלבנון. כלומר, המקום היחידי לפגוש בה בארץ הוא החרמון.

הרומוליאה נקראת על שם רומולוס – אחד משני האחים שייסדו את רומא.
הם היו בני העיר הלטינית אלבה לונגה. סבם, שהיה מלך העיר, הודח על ידי אחיו. הוא הכריח את בת אחיו, הנסיכה ריאה סילביה, להפוך לכוהנת וסטה – כלומר, לבתולה וסטילית. כוהנות אילו נשארו בתולות והתנזרו ממין.
אך מארס, אל המלחמה, בא אל הנסיכה ושכב עמה, ונולדו לה תאומים – רמוס ורומולוס. המלך ציווה, כמובן, להוציא להורג את הנסיכה ובניה – אך המשרת שהיה אחראי על זריקת התינוקות לנהר, שם אותם בעריסה ושילח אותם על פני המים – ממש כמו מרים ומשה.
אל הנהר, טיבריוס, דאג להשיט את העריסה למקום מבטחים, שם מצאה אותם לופה – הזאבה שהניקה אותם וגידלה אותם.

מאוחר יותר הם נמצאו על ידי איכר, שאסף אותם וגידל אותם עד לבגרותם. הם החליטו להקים עיר חדשה על גבעות הפאלאטין – וזוהי רומא, שמרכזה בנוי על שבע גבעות הפאלאטין עד היום.  

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים: 30.5.2009 וגם 25.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

  

קדד אהרנברג – Astragalus ehrenbergii

לפני קצת יותר משבועיים, מטייל מזדמן פגש פרח לא מוכר בחרמון. הוא צילם אותו, והעלה את תמונתו לפורום צמחי בר, על מנת לשאול מהו הצמח.

התגובה היתה מפתיעה: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני בירושלים, שאל אותו אם… הוא בטוח שהתמונה צולמה בחרמון, ולא בקווקז.

אבל היא צולמה בחרמון. לאחר עוד חקירות ודרישות, אורי מצא את התשובה בספר של פרחי הלבנון: זהו קדד אהרנברג. קדד מוכר מלבנון ומסוריה, ובארץ נצפה פעם אחת ע"י פרופסור שמידע, בשנת 2008.

מאז פרסום התמונה בפורום "צמחי בר", הקדד הזה הפך לנקודה לעליה לרגל. כל אנשי הבוטניקה בארץ פתאום נסעו לטייל בחרמון.

כידוע לכם, ביום שישי (17.6 – לפני אחרון) גם אני הייתי בטיול בחרמון. ואת הטיול הדריך שאולי מגונן. אחרי שהוא כבר הראה לנו את הריבס, ועוד דברים נפלאים – הוא פתאום אמר לנו "עכשיו אנחנו נוסעים לנקודה האטרקטיבית ביותר בחרמון".  

אז נסענו, ובמקום מסוים על הכביש העולה להר חבושית עצרנו. מעלינו התנשא מצוק בגובה כחמישה מטרים. "זה שם, למעלה" – אמר שאולי בביטחון.

כבר ירדנו בעקבות שאולי מצוק מאד קשה עד לריבס האמיתי – אז מה זה בשבילנו לטפס מצוק (ועוד נמוך יחסית) בשביל הקדד?

אז טיפסנו למעלה, ושם חיכתה לנו חגיגה צבעונית.

הפרחים של הקדד הם צהובים, וגדלים בכדורים. גדלו של כל כדור הוא בערך אגרוף.
כאשר הפרחים מזדקנים ונובלים, הם הופכים לכתומים, משם לאדומים, לסגולים ולבסוף חומים.
כאן אפשר לראות את כל השלבים – מניצן ירקרק ועד לפרי סגול-חום :

כשמסתכלים על גוש הפריחה בשטח מקבלים מרבד נפלא כזה:

הצבעוניות שלו פשוט שבתה את לבי, ולא הפסקתי לצלם. יש לי כ-70 תמונות של הקדד הזה, רובן מאד דומות לזו:

הקדד שייך למשפחת הפרפרניים (שהיום היא תת משפחה במשפחת הקיטניתיים).
בארצנו  גדלים (פרט לקדד הזה) 48 מיני קדד, חלקם דומים מאד זה לזה. אפשר למצוא מינים שונים של קדד מהחרמון ועד אילת, מהמירון ועד ים המלח.
כאן בבלוג הצגתי רק את הקדד הקהירי, שגם הוא יפהפה – אם כי שונה לגמרי מהקדד הזה.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011
וכדאי מאד להקליק עליהן, ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

המון תודה לשאולי שבזכותו היה לנו טיול מרגש ומיוחד!

רגע לפני הסוף, אני מוסיפה עוד שתי תמונות של פרפר נהדר מהחרמון, שכבר הראיתי פה בבלוג בשנה שעברה: נמפית פנדורה – שותה צוף מדרדר מצוי, וממריאה:

 

 

שרביט שני מליון וצללית ערערית – Minuartia juniperina

קבלתי את שרביט שני המליון מNewklear, הלא הוא דרור, והחלטתי שמתאים לי לשלב אותו עם צללית ערערית.

צללית ערערית היא פרח ממשפחת הציפורניים. אפשר למצוא אותה רק במרומי החרמון – רום של 2 ק"מ ומעלה, שם היא פורחת. היא גדלה בצורה אופיינית לחגורה הכרקוצית – הצמח גדל כגוש כדורי.
אבל בניגוד לרוב הצמחים באיזור, היא אינה ממש קוצנית.
העלים שלה צרים ומחטניים כמו עליו של הערער – ומכאן שמה – אבל הם אינם קוצניים.

כאשר הצללית פורחת, היא פורחת בצורת כר מעוגל, מאות פרחים צפופים יחד. בשטח זה נראה מקסים. למשל בתמונה הבאה, שצלמתי ליד מצפה שלגים, צופה אל סוריה:

וכעת, לשאלות השרביט:

1. מה הנושא של הרשומה הכי טובה שעדיין לא נכתבה? מי היה כותב אותה? למה לא כתבת אותה בעצמך עד היום?
הרשימה הטובה ביותר תספר על מציאת פתרון מחזור אולטימטיבי, לכל הזבל שאנחנו מייצרים – כל הפלסטיק, כל האלקטרוניקה, ביוב,  זבל אורגני ואנ-אורגני. הכל.
מי היה כותב אותה? אני מניחה שמישהו עם האצבע על הדופק, כמו רועי צזנה או חדשותק. אבל אני אשמח לכתוב אותה אם באמת זה ייקרה.

2. במה תעסוק הרשומה השני מיליון שתכתבו בבלוג שלכם? מה תהייה הכותרת שלה?
מוטי כבר הסביר למה לא כל כך אפשרי להגיע לרשימה השני מליון מבחינה טכנית. אבל אם להיות אופטימית חסרת תקנה, הרשימה השני מליון שלי תעסוק בנצחון התנועה הירוקה, החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין בכל המאבקים שלהם, ועל חוק שנחקק שמחייב לשלב אקולוג מומחה בכל תכנון של בניה בארץ.

3. אילו הייתם יכולים לבחור איפה לפרסם את רשומת השני מיליון – איפה הייתם מפרסמים אותה? בעיתון? על קיר של בניין? בכיתוב עשן בשמים?
כהולוגרמות, ברחבי הארץ. (אם כבר, אז כבר)

4. איזה פריט, חפץ או כל דבר אחר (כן, גם דג זהב הולך) הייתם רוצים שיהיה לכם שני מיליון ממנו?
שני מליון צלליות ערעריות?
הייתי רוצה קצת Common Sense (הגיון בריא) – שאוכל לחלק ממנו לכולם (ולקחת גם לעצמי…)
מאד אהבתי את תשובתה של אתי אברהמי – על שני מליון חופני הבריאות.

5. הבלוגיה חוגגת את הרשומה השני מיליון. האם יש לכם בבלוג רשומה שקיבלה מספר מיוחד (מספר עגול, מספר "זהב" וכו')? או אולי רשומה שמייצגת מספר בעל משמעות אישית עבורכם?
את המספר המקורי שחשבתי עליו – חתך הזהב – 1.618033988 (שהוא די מתבקש פה) – כבר Newklear בחר. אז מה נשאר לי? פאי?

אני משערת שהרשימה שקבלה את המספר המיוחד ביותר היא רשומת "אל תבואו לשתול בכרמל" – עם כמעט 42,000 כניסות. זה מספר יפה!

6. לבלוגיה לקח 8 שנים להגיע לשני מיליון רשומות – מה אתם הספקתם לעשות בזמן הזה?
חשבתי על הרבה דברים, אבל בהקשר לבלוג, שפתחתי לפני שלוש שנים (וכמעט חודש) –
הספקתי לטייל בהמון מקומות בארץ – מהנקודה הגבוהה ביותר בחרמון ועד לנמוכה ביותר (ים המלח), לגלות את רת"ם, להצטרף אליהם וללמוד המון דברים על הארץ שלנו,
הספקתי להכיר המון מומחים לבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה, טבע – ולגלות שאני מאד נהנית מהנושאים הללו,
הספקתי להבין קצת יותר את החשיבות של שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים, להבין מה ההבדל העקרוני בין שמירת טבע לאיכות הסביבה,
ולנסות להעביר קצת מההבנה הזו גם לקהל אחר, שלא רץ להשתלמויות רת"ם ולא מבין למה אני מקללת (בעדינות) כשאני שומעת את שיריה היפים של המאיינה ההודית, ומחפשת מסביב בהתרגשות כשאני שומעת צרחות של בז.

7. עם מי הייתי רוצה להרים כוסית לחיי המיליון הבא ולשלוח לו בקבוק יין תבור משובח במתנה?
היין, מן הסתם, כבר נגמר – אבל אם במקרה עוד לא, אני אעביר את השרביט אל מיכל 1979, בתקווה שיהיו לה סיבות טובות להרים כוסית.

 

עד כאן השרביט, ובמקום כוסית יין – הנה זבוב, לוגם צוף-צללית:

רגע לפני סיום, שתי תמונות מיוחדות (לפחות בעיני!)
האחת – ציפורנית שנונת-כותרת – מין נדיר מאד של ציפורנית שגדל בסדקי סלעים, ברום של 2100 מטר ומעלה. פגשנו אותה ליד מצפה שלגים:

והשניה – מבט שמיימי משהו, לפני שקיעה, מאיזור הרכבל העליון אל הרי הלבנון, והעננים בשמים

התמונות צולמו בחרמון, באיזור רכבל עליון ובמצפה שלגים, בתאריכים 2.6.2011 ו-17.6.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

  

ריבס אמיתי – Rheum ribes

לפני שנה וחצי, בערך, פרסמתי פה תמונות של ריבס המדבר –  צמח מיוחד ממשפחת הארכוביתיים.
סיפרתי גם על האח הקרוב-רחוק שלו: ריבס אמיתי, הגדל רק בחרמון.

מבט אל הרי הלבנון מעבר לחרמון

לפני חודש בערך, אורי פרגמן-ספיר, שהוא המדען הראשי של הגן הבוטני בגבעת רם, ירושלים – פרסם בפורום "צמחי בר" בתפוז תמונות של פריחת הריבס האמיתי, הוא ריבס החרמון.
את התמונות הוא צילם ברכס יפעת – איזור שבדרך כלל אין גישה אליו (מסיבות בטחוניות). הוא משקיף על הר דב  – שאותו אפשר לראות בתמונה הבאה:

הסתכלתי על אותו שרשור בהתפעלות ובהערצה, וקיויתי שביום מן הימים גם אני אגיע לראות את הצמח המרהיב הזה.

באופן מפתיע, ממש לא נאלצתי להמתין זמן רב: לפני שבוע וחצי הוצע לי להצטרף לטיול בחרמון. טיול בהנחיית שאולי מקיבוץ גונן – אחד מידעני החרמון הגדולים. כאשר נפגשנו, הדבר הראשון ששאולי אמר לנו היה: יש לנו אישור! נוסעים לרכס יפעת!

אם כך – נסענו! ואז הלכנו (בדרך ג'יפים), והלכנו עוד קצת  (בשביל) – ואז שאולי הסביר שצריך לרדת.
כיון שעמדנו באותו שלב בקצה מצוק כמעט אנכי, "לרדת" לא נשמע לנו אופציה מלבבת במיוחד.

אבל ירדנו.

הירידה היתה קשה עד מתישה. ירדנו במרחק ביטחון זה מזה, כדי שלא נדרדר אבנים אחד על השני (פה ושם כן דרדרנו…), החלקנו קצת וצעדנו בזהירות – בודקים איפה להניח את הרגל, כדי שהצעד הבא לא יהיה במרחק כמה עשרות מטרים במצוק…

 

לאחר חצי שעה של ירידה תלולה מאד הגענו אליהם – אל הריבסים!

ריבס אמיתי – כמו שאפשר לראות בתמונות של אורי – פורח בלבן. ריבס המדבר פורח בורוד.
אבל הפריחה נגמרה כבר מזמן, ואנחנו הגענו אל שלב הפירות. הפירות הם בעלי צורה מקסימה, וצבעם בורדו עז ומדהים – ממש צבע של יין טוב:

 

כמו לריבס המדבר, גם לריבס האמיתי יש שושנת עלים גדולה ומרשימה. כשאנחנו הגענו, היא כבר היתה די נבולה – ועדיין הצבעים שלה מקסימים בעיני:

ריבס החרמון הוא צמח נדיר מאד, שגדל רק במצוקים. כלומר, אם אתם הולכים לחפש ריבסים – קחו מכנסיים עמידים, שלא ייקרעו לכם – כי הסלעים הללו חותכים.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011 – והמון המון המון תודה לשאולי שהדריך והראה והדהים והסביר – היה לנו כיף אמיתי עם ריבס אמיתי.

כתמיד, אפשר ומומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד תמונה לסיום: מבט מאיזור מצפה שלגים (הנקודה הגבוהה בחרמון הישראלי) אל סוריה.

 רציתי גם להפנות את תשומת לבכם לשיתוף פעולה שלי עם Girlkido בבלוג שלה – הנסיך בגן המכושף על ההר.