התלבטתי מי יהיה הסחלב הראשון שאיתו אפתח את "סקר סחלבי גרגנו" שאני מתכננת לבלוג, והגעתי למסקנה שמי אם לא הסחלב שנקרא על שם המדינה? ולכן אני מתחילה עם סחלב איטלקי.
להמשיך לקרוא Orchis italica – סחלב איטלקי – באיטליה!
סוף סוף אני מגיעה לרשומה האחרונה שלי מהטיול לפלורידה בקיץ שעבר. מצבי יחסית לא רע: את הטיול לקליפורניה במרץ 2013 סיכמתי ברשומות ממרץ ועד דצמבר – תשעה חודשים. הפעם הצלחתי לכסות את מה שרציתי תוך חמישה חודשים בלבד.
גם הפעם, שמרתי לי את האירוע המיוחד ביותר לסוף: סחלב בר יפהפה ומרשים שפגשתי בפארק ה-Everglades: סחלב ששמו Encyclia tampensis.
את הסחלב הזה פגשנו… בביצה, כמובן. בפלורידה יש המון ביצות. הפעם הלכנו בשביל נחמד ששמו Anhinga Trail – הוא קרוי על שם הנחשון, ציפור ה-Anhinga שכבר הצגתי בבלוג. אמנם לא פגשנו נחשונים בשביל הזה, אבל היו כמה פרפרים, כמה אנפות – ועוד פרח אחד מיוחד.
באותו שלב כבר הייתי די מיואשת: מספר הסחלבים שפגשתי בטבע עד אותו רגע היה אפס, וכל הנסיונות לאתר סחלבים הסתיימו בעקיצות יתושים ובמפח נפש.
אבל המסלול היה נחמד, התחלנו אותו בגשם – שפסק מהר; ולפתע שמתי לב לפריחה קצת שונה, קצת מיוחדת על עץ תפוח הביצות – Swamp Apple – שהוא מין של אנונה:
התקרבתי – והתחלתי לקרוא באושר – סחלב! מצאתי סחלב בר! אמיתי! מיוחד! האפיפיט הראשון בחיי שאיננו בגן בוטני!
לידנו עברה בדיוק קבוצת תיירים עם ריינג'רית שהדריכה אותם. הראיתי להם את הסחלב בהתלהבות – אבל נראה לי שהם בעיקר הסתכלו עלי, התמהונית, שמגיעה לביצות ומתלהבת כל כך ממשהו שצומח שם על העץ…
אחרי שצלמתי אותו מכל הכיוונים – הוא היה לא מאד קרוב אלי; וכאמור, המצלמה שלי לא היתה מאד מוצלחת – המשכנו במסלול, פוקחים עיניים ומחפשים סחלבים על העצים –
הסתבר שזו לא היתה בעיה: ראינו לפחות עשרה עצי Swamp Apple סביב גשר העץ עליו הלכנו, שהיו מעוטרים בסחלב הזה!
יכולתי גם לראות את הפקעות שלהם, המעוגנות על גזע העץ:
בעצם, אילו לא באמת פקעות – באנגלית הם נקראות Pseudobulbs. המטרה היא זהה – איבר אגירה לחומרי מזון ואנרגיה. אך מבחינה בוטנית, זהו חלק מהגבעול.
שמו העממי של הסחלב הוא Florida Butterfly Orchid. הפרפר – Butterfly בגלל צורת הפרח. פלורידיאני – כי הוא טבעי בפלורידה. הוא פורח בפלורידה, קובה ואיי הבהאמה.
שמו הלטיני – Encyclia – מגיע מיוונית, ומשמעותו להקיף במעגל (encycle). הכוונה היא לחמשת עלי הכותרת הרוחביים (אילו שבתמונות הם כתומים או ירקרקים) המקיפים בעיגול את העמודון (עמוד העלי והאבקנים) והשׂׂפית (עלה הכותרת המרכזי, הלבן-ורוד).
שם המין – Tampensis – הוא על שם העיר טמפה בפלורידה, שם הוגדר הפרח לראשונה בשנת 1846.
לפי הספר שלי, האנציקליה היא האפיפיט הנפוץ ביותר בפלורידה. אך כיוון שיש מסחר בלתי חוקי בו, ופרטים רבים נאספו בטבע על ידי אספנים, סוחרים וסתם אנשים – הוא מוגדר כצמח מוגן, ואסור לקטוף אותו או לאסוף אותו ללא אישור רשמי.
בינתיים, אני הסתובבתי שיכורה מעץ לעץ, ובסך הכל צלמתי כמה מאות תמונות של הסחלבים הללו. בכל יום בחופשה צלמתי בסביבות 150-200 תמונות. ביום הביקור ב-Everglades, שבו פגשנו את האנציקליה ואת הספירנתס – צלמתי כ-800 תמונות…
לפי הכתוב בספר שלי, לפרחי האנציקליה יש ריח נעים. אך הם לא היו קרובים מספיק על מנת שאוכל לבדוק את הריח.
את התמונות צלמתי בפארק ה-Everglades, בתאריך 7.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
בדיוק היום לפני שנה – בתאריך 28.2.2013 – עזבתי את הבית והמשפחה, עליתי על סילון-לון-לון וטסתי ליבשת המוזהבת,
נסעתי לקליפורניה, והתארחתי אצל אום נטע (ולא, שמה הוא לא סוניה).
עד היום פרסמתי 68 רשימות על הטיול ומה שפגשתי בו – והחלטתי שהיום, יום השנה לטיסה, אפרסם את רשימת הסיכום.
פרסמתי 23 רשומות על הטיול עצמו – המקומות שהייתי בהם – למשל, עמק המוות, מדבר מוהאבי, פארק עץ יהושע; והאנשים שפגשתי – גל ועופר
15 רשימות על בעלי חיים שפגשתי – בעיקר ציפורים, יונקים וזוחלים,
ו-30 רשימות על הצומח המעניין – עצים, פרחים וקקטוסים.
לרשימת הסיכום בחרתי לי את הפרח המיוחד ביותר שפגשתי בטיול: סחלב עדין ויפהפה, ששמו Calypso balbosa – ושמו העממי "סנדלי הפיה" .
את הסחלב הזה פגשתי בטיול הנפלא שלנו אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais – שהיה המסלול המיוחד ביותר בטיול מבחינה בוטנית.
אני שמחה להזכיר את הטיול, האיריסים, ועוד כל מיני פרחים שפגשנו בדרך.
על מנת להבין את השם, צריך להסתכל על הפרח מקרוב – השֹפית שלו נראית כמו נעל אלגנטית מעודנת וקטנה. באנגלית קוראים לזה Slipper – כמו נעלי הזכוכית של סינדרלה. כיון שבסיפור סינדרלה ה-Slipper תורגם לסנדל הזכוכית, גם אני תרגמתי את השם לסנדל.
סנדלי הפיות הללו גדלים ברוב יבשת צפון אמריקה. הם אוהבים יערות לחים ופינות חבויות.
השם הלטיני – Calypso – הוא על שם הנימפה קליפסו מהמיתולוגיה היוונית, בתו של הטיטאן אטלס, שהתגוררה על אי חבוי, מיוער ולח.
סנדלי הפיות הם צמחים קטנים למדי – גובה הגבעול הוא כעשרה סנטימטרים בלבד. הפרח גדול למדי – פרח ממוצע הוא בגודל 3-4 ס"מ.
בתמונה הבאה אפשר להתרשם כמה הם קטנים יחסית ליער סביבם –
בתמונה הבאה אפשר לראות סחלב אחד מוקף פטריות –
נהניתי מהדוגמא שעל השפית גם מאחור – הנימור הזה חביב מאד –
הסחלב הזה מאד שימח אותי. בתחילה מצאנו 2 פרטים, אבל כשהמשכנו במסלול, ראינו עוד ועוד, מציצים אלינו מהסבך. בתחילה ניסיתי לספור אותם – אחרי הפרט ה-50 בערך הפסקתי לספור.
אני רוצה שוב להודות לאום נטע, אבו נטע, נטע ואוּחת-נטע על ההזמנה והאירוח הנפלא,
ואם כבר, אז להזכיר את הביקור הנפלא לאיזור לוס אנג'לס – ולהודות גם לגל ועופר ומשפחותיהם על האירוח!
את התמונות צלמנו, אום נטע ואני על הר טאמאלפייס, בתאריך 4.3.2013 – ואני ממליצה לכל מי שמגיע בתקופה הזו לאיזור סן פרנסיסקו – לטייל על הר טאמאלפייס הנפלא!
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
הערה קטנה – אני יודעת שבשבועיים האחרונים כמעט לא קראתי אצל אף אחד, אני פשוט בתקופת עומס. מבטיחה להשלים הכל!
סחלב הגליל, לצד הכביש העולה למירון
כבר הצגתי בבלוג שלי את כל בני משפחת הסחלביים שגדלים בר בארצנו.
רבים מהם צלמתי בהר מירון – ולא סתם בהר, ממש לאורך הכביש העולה למירון.
דבורנית גדולה פרחה פעם בעליה למירון
פגשתי שם כל שנה כמה מהמינים הנדירים והמיוחדים של ארצנו, כמו דבורנית כחלחלה –
סחלב כלאיים – הכלאה של מצויר ופרפרני –
כך נראו שולי הכביש לפני שנה: צהוב מאחירותם החורש שפורח ומפיץ ריח נפלא, ולמרגלותיו – צמחיה נמוכה שכוללת הרבה מאד סחלבים.
ולא רק סחלבים, הנה – למשל – ורוניקה קרחת: מין נדיר ומיוחד לגליל העליון.
הייתי שם שוב בחג, ביום שישי האחרון – וחשכו עיני. כך זה נראה עכשיו:
נעשו עבודות תחזוקה בכביש. אמנם התחזוקה עצמה נעשתה בכביש – אך השטח שיושר ומולא בחצץ ועפר – כולל בדיוק את שולי הכביש עם הצמחיה הנמוכה, שם פרחו כל הסחלבים.
בשנה שעברה פגשתי לאורך הכביש עשרות דבורניות כחלחלות. כולל את האחת המיוחדת, שהכחול שלה סגלגל. היא פרחה בדיוק 600 מטרים מעל עין חומימה, בצד שמאל של הכביש. גידי פ מפורום שמירת טבע שלח אותי אליה עוד ב-2006, ואני ביקרתי אותה בנאמנות כל שנה מאז.
זו התמונה האחרונה בהחלט שלה, כי היא לא תפרח יותר:
עוד נקודה נהדרת שתמיד עצרנו לידה היתה סלע גדול ומרשים שעליו פרחו כל שנה דרבניות התבור –
זו נקודה מצדו השני של הכביש. לא בצד שבו נעשו העבודות.
למרגלות "סלע הדרבניות" וסביבו היו תמיד סחלבים מצוירים, סחלבים היברידיים, וגולת הכותרת היתה מקבץ נאה של אחד הסחלבים המרשימים והנדירים בארצנו – רצועית הגליל.
כך נראה השטח הזה כעת: העמידו שם אנדרטה מכוערת המוקדשת לחיל ההנדסה שפרץ את הדרך למירון בשנים תש"ך-תשכ"ו.
אני לא מצליחה להבין למה היה כל כך חשוב, באמצע שנת תשע"ב, לתקוע באחת הנקודות היותר מיוחדות בכביש מבחינת הצומח – את האנדרטה הזו.
אי אפשר היה לשים אותה ליד הבסיס, או ליד בית ספר שדה, ששם ממילא השטח פגוע ואין ערכי טבע נדירים?
רצועית אחת הוציאה עלים בשטח ההרוס – בודדה שהצליחה לשרוד את ההרס –
ורק הפרחית מנסה לעצור את ההרס וקוראת לכולם לעצור לרגע, אבל מי שומע לה? היא רק פרחית…
שלחתי שאלה לאיל מיטרני מרט"ג בנוגע להרס. הוא פנה למנהל המרחב ומנהל המחוז ברט"ג, והם נתנו את התשובה הבאה:
"עבודות חברת החשמל נעשו לאורך הדרך העולה אל היב"א בתחום האספלט ולא בשולי הדרך כך שהסחלבים , הדבורניות ורצועיות הגליל לא נפגעו. העבודה נעשתה בפיקוח צמוד של שמוליק והפקחים ובליוויו של גיל בן נון"
העבודות נעשו אמנם על שטח האספלט, אבל כל שולי הכביש מולאו בחצץ ועפר, שוטחו ויושרו. וזה בדיוק האיזור שבו היו בעבר כל הדבורניות המיוחדות.
דבורנית נאה – בשנת 2007 מצאתי מקבץ של כ-60 דבורניות לצד הכביש… גם הוא כבר איננו.
תמונות הפרחים צולמו לאורך הדרך העולה למירון, בחודשים מרץ-יוני בשנים 2007-2011
תמונות ההרס צולמו באותם מקומות, 13.4.2012
מוטי אמר שזה יום שישי השלוש עשרה, ואולי יש משהו באמונות התפלות…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
16.4.2012: תוספת:
טליה אורון, אקולוגית של רשות הטבע והגנים, הגיבה לנושא בפורום שמירת טבע.
הבעיה היא שהכביש, בניגוד למה שסביבו, שיך לצבא. הצבא החליט שנדרשות עבודות שם – וברגע שהצבא מחליט, אין לאף אחד זכות לערער, לשאול, להציע… הצבא החליט.
טליה אומרת שבעקבות התערבות הרט"ג – ההרס הופחת יחסית לתכנון המקורי. פגשתי בעבר את טליה, ואני יודעת שהיא הצילה כבר יותר משמורה אחת מהרס טוטלי.
ובכל זאת, ההרס הזה גורם לכאב לב.
7.11.2013: תוספת:
אסף שיפמן ובתו הכינו סרטון המספר על הרצועית, ועל ההרס במירון.
שלושה עשר מי יודע?
שלושה עשר, אני יודעת:
שלושה עשר סחלבים אנטולים – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.
שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!)
אחד עשר סחלבים איטלקיים: כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!
עשר דבורניות נאות: באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.
תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר
שמונה סחלבני החורש: היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח
שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)
שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.
חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.
ארבע דבורניות דינסמור: גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.
שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)
שתי נאוטינאות תמימות: איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!
אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:
זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון בחברה טובה – Anguly והבנות – ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
לכבוד פסח, חג האביב – אני מפרסמת זר פרחים,
ומה טוב יותר מזר סחלבים, ישירות מגוש הרי מירון?
לכל קוראי הבלוג שלי, ולכל חולי הסחלבת באשר הם – חג שמח,
אני מאחלת לכם שיהיה לכם טבע לצאת אליו ולהנות ממנו (ולא רק פארקים עירוניים ורחובות בטון) – דעו להעריך כל שדה ריק בשולי העיר, כל שטח פתוח: הם מתמעטים בקצב מהיר!
שתמצאו את הדברים שגורמים לכם אושר והתרגשות – ממש כמו שאני מצאתי את הסחלבים
נאוטינאה תמימה – הקטנה בסחלבי ארצנו
שתדעו להעריך את ההנאות הקטנות של החיים
שתמצאו את החברים הטובים שלכם, ותהנו יחד איתם
סחלב הגליל – פורח מלמעלה למטה
שתדעו לחשוב הפוך מכולם כשצריך, לצאת מהקבעון
סחלב מצויר – אנדמי לארץ
ותראו תמיד את המיוחד בכל דבר
סחלב כלאיים – פרפרניXמצויר
שתדעו לשלב את כל המרכיבים בחיים, ליצור את התערובת הנפלאה והאישית שלכם!
דבורנית דינסמור
צאו החוצה, ותהנו מהפריחה המטריפה מסביב – עכשיו זהו שיא הפריחה, זה הזמן לחגוג את חג האביב!
סחלב אנטולי
התמונות צולמו בהר הלל ובהר שפנים במירון, בתאריך 16.4.2011
כתמיד, ממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
סחלב איטלקי וסחלב אנטולי
אני ממשיכה עם הסחלבים היקירים לי – והפעם, סחלב ריחני.
סחלב ריחני הוא מהנדירים יותר בארצנו. הוא גדל באיזורים לחים – בתות רטובות, שולי מעיינות, אדמת טרוורטין (שזה נטף מעיינות) – ורוב הארץ שלנו יבשה, אין הרבה איזורים כאילה.
בארץ הוא גדל רק ב"צפון הרחוק": אני פגשתי אותו בשלושה מקומות – שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, נחל חזורי למרגלות החרמון, והר קטע – הוא ההר מעל נחל חזורי.
הסחלב הריחני, כשמו כן הוא – ריחני. יש לו ריח מתוק, לפעמים קצת מתוק מדי. מכירים מטהר אוויר לשירותים בריח סחלב? זה הריח.
אני לא היחידה שהריח לא מצא חן בעיניה במיוחד: השם האנגלי שלו הוא "Bug Orchid" – סחלב החרקים….
סיפרתי בעבר שרבים מבני משפחת הסחלבים הם רמאים: אין להם צוף, והם מנסים להראות כמו מישהו אחר (למשל, הדבורניות) – כדי שהחרקים יבואו להאביק אותם.
הסחלב הריחני הוא לא כזה. יש לו צוף בדרבן – והוא מושך חרקים ונותן להם גמול תמורת ההאבקה.
כמו לסחלבים רבים אחרים, גם אצל הסחלב הזה אפשר למצוא שונות רבה בין פרח אחד לאחר. באופן עקרוני, הצבע שלו ורוד בהיר מאד, עם מעט ירוק ונקודות בורדו. אבל יש כאילו שהם כמעט בורדו לגמרי –
ויש כל מיני וריאציות בין ירוק לורוד – תגדילו, תראו כמה גוונים :
ביום שישי האחרון, אחרי ביקור הסחלב הריחני מאחורי חורשת טל, היתה לי שיחה עם חברה (טיילנו יחד) על הצבע הורוד. שתינו לא מאד אוהבות את הצבע הזה, במיוחד בכל הנוגע ללבוש/ריהוט/וילונות/כלי בית…
אחרי שגמרנו להסביר זו לזו כמה אנחנו לא אוהבות את הצבע הורוד – חשבנו רגע על כל הפרחים הורודים שראינו באותו טיול, ובמיוחד על הסחלב הריחני. מיד הסברנו זו לזו שכמובן, לא התכוונו לורוד בפרחים! הסחלב הריחני הוא יפהפה!
התמונות צולמו במקומות הבאים:
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, בתאריכים 19.3.2005, 15.3.2006, 25.3.2011
בנחל חזורי, 24.5.2007
וליד ההיאחזות נמרוד, 24.5.2007
כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
בדקתי ברשימות שלי, וגיליתי שישנם עוד ששה* מיני סחלבים ודבורניות הפורחים בארץ, שעדיין לא הצגתי בבלוג.
ולכן, היום אני מציגה סחלב:
זהו הסחלב הקדוש. קדוש? מה בדיוק קדוש בו?
כן, גם אני תהיתי….
באנציקלופדיה של החי והצומח, אמוץ דפני כותב: החוקר לינאוס הוא שקרא לצמח על שם ארצנו, ארץ הקודש.
החוקר לינאוס – הוא קארולוס לינאוס – חוקר שוודי בן המאה ה-18, שהיה רופא, זואולוג ובוטנאי חשוב בהסטוריה.
הוא ייסד את שיטת המיון – הטקסונומיה – של המינים השונים הכלל האורגניזמים על פני כדור הארץ.
אמנם כיום, עם התקדמות המדע – השיטה המקורית של לינאוס קצת לא עדכנית, אבל העקרונות נותרו זהים.
הוא חילק את העולם לשתי "ממלכות" – ממלכת החי (שכללה גם חד-תאיים, למשל), וממלכת הצומח (שכללה גם אצות ופטריות). כיום מתייחסים לחמש ממלכות – אל החי והצומח נוספו הפטריות; החד-תאיים יחד עם חלק מהאצות; והחידקים.
לינאוס הפיץ את השימוש בשיטה הדו-שמית – השיטה שבה קוראים לצמח בשם הסוג (למשל, סחלב) ומפרידים בין צמחים שונים בעזרת שם המין (סחלב קדוש, לעומת סחלב פרפרני, למשל)
את החלוקה למחלקות, למשפחות ולסוגים הוא קבע על פי דמיון חיצוני של אברי הרביה של הצמח – הפרחים וחלקיהם השונים.
כך הוא הצליח לקבוע שמרווה מצרית, למשל, שהיא בן-שיח קטן מאד, מרווה דגולה שהיא פרח קטן חד שנתי – ומרווה כחולה – שהיא צמח גדול וגבוה – הן בעצם קרובות מאד זו לזו.
לפי הפריחה של הצמחים השונים הוא זיהה מאפיינים דומים, וחילק את העולם למשפחות, לסוגים ולמינים.
כיום נעזרים בDNA על מנת לסווג את המינים השונים של בעלי חיים וצמחים. ואמנם, היו דברים ששונו בעקבות השימוש בDNA – צמחים שהוחלט שהם קרובים יותר למין אחר או למשפחה אחרת ממה שנראה היה לפי ההחלטה הראשונית, של לינאוס וממשיכי דרכו – אבל למען האמת, השיטה שלו עובדת! רוב המיון של לינאוס – לפחות בבוטניקה – תופס גם היום.
בשנת 1756, הוציא לינאוס ספר בשם Flora Palestina – ובו הוא סוקר את צמחיית ארץ ישראל. הוא אמנם לא ביקר בארץ, אך תלמידים שלו ביקרו פה, והוא סיכם את הממצאים שלהם בספר מסודר. בין השאר, הוא הגדיר את הסחלב הקדוש.
הסחלב הקדוש נפוץ למדי במזרח הים התיכון – באיים שבים האגאי, יוון, תורכיה, קפריסין, לבנון וישראל.
בארץ הוא פורח בכל האיזור הים תיכוני – מישור החוף, הרי יהודה, הכרמל, הגליל…
הוא אחד מאחרוני הפורחים בין סחלבי ארצנו – פורח באמצע-סוף אפריל, ולעיתים גם במאי.
הוא אינו שייך לסחלבים הרמאים: יש לו צוף, הוא נותן גמול למאביקים. יש לו גם ריח קל ונעים – אבל צריך להתקרב ולהתכופף אליו על מנת להנות מהריח!
התמונות צולמו:
בחורשת הסרג'נטים בנתניה 5.4.2010
בגעש 20.4.2010
בכרמל 24.4.2010
בשמורת בני ציון 14.4.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
* החמישה האחרים, פרט לסחלב הקדוש הם: סחלב ריחני, סחלב איטלקי, דבורנית צהובה, דבורנית דינסמור ודבורנית צהובת שוליים. הם כנראה יחכו לעונת הסחלבים הבאה – כי ביום שישי שוב הייתי בנגב….
כמו שקרה לי עם רצועית הגליל, כשהתחלתי לבדוק את סחלב הביצות (כן, זה שפרסמתי לפני 2 רשימות) – ניצבתי מופתעת מול השם.
הפעם לא היו ארבעה שמות לטיניים לבחור מהם, אלא רק שניים…
Orchis laxiflora או Orchis dinsmorei
ושוב שאלתי את עצמי: מהו שמו של הסחלב הזה?
הספרות, כדרכה נחלקה בין הדעות.
האתר של פרופ. דנין, הסכים עם האנציקלופדיה של החי והצומח ועם חוברת רת"ם העוסקת בסחלבים: זהו Orchis dinsmorei.
המגדיר לצמחי ארץ ישראל (של פרופ. פינברון ופרופ. דנין) , לעומת זאת, הסכים דווקא עם לקסיקון מפה של פרופ. שמידע ועם הספר "צמחי ישראל בתמונות" החביב עלי: זהו Orchis laxiflora.
ספרו של אסף שיפמן לא הושיע אותי הפעם: הוא נותן את שני השמות, כשמות חלופיים; כשהשם הרשמי לדעתו הוא Orchis laxiflora.
הישועה הגיעה אלי הפעם מספר ישן שקניתי לא מזמן בחנות יד שניה: ספר הסחלבים בישראל של פרופ. אמוץ דפני.
פרופץ דפני מסביר, שבדרום אירופה – למשל, איטליה וצרפת – הוגדר המין "סחלב הביצות" ונקרא בשם Orchis laxiflora. אבל כאשר בדקו את סחלבי הביצות באיזורינו – סוריה, לבנון וישראל – נתגלו מספר הבדלים. ולכן, כותב פרופ. דפני, יש הצדקת לתת לסחלב באיזורינו שם נפרד מהסחלב האירופאי – והוא נקרא Orchis dinsmorei
ומה זה dinsmorei? על שם דינסמור.
דינסמור – ג'ון דינסמור – היה בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים, במושבה האמריקנית בראשית המאה ה-20. הוא לימד טבע, חקר רבות את צמחית הארץ, וגילה צמחים רבים שלא היו ידועים מהארץ.
ענת סקילי כתבה עליו, בהקשר של פרח יפה אחר הקרוי על שמו – דבורנית דינסמור.
לפני כמה זמן, אסף שיפמן העלה השערה שבארץ בעצם גדלים שני המינים: ברוב הארץ – במישור החוף, ובגליל – זהו Orchis dinsmorei; ואילו למרגלות החרמון – זהו Orchis laxiflora.
כשהיינו איתו, הוא אכן הראה לנו את ההבדלים (ציור על השפית, הזוית של הדרבן מהפרח – ועוד).
אסף מדד ובדק פרטים מכל נקודה ידועה בארץ (ומאז ייבוש הביצות אין הרבה…), והשווה לטורקיה, ולמדינות באירופה. לפני שנה בערך הוא פרסם מאמר שטוען שאילו באמת שני המינים.
אם אילו אכן שני מינים, או פשוט זן שונה מעט שמושפע ממזג האוויר – צריך לבדוק. בינתיים, אני לפחות מקבלת את דעתו של פרופ. דפני, בתוספת ההערה של אסף: בארץ גדל Orchis dinsmorei (כלומר, סחלב דינסמור) – ובחרמון, כמו באירופה – Orchis laxiflora (סחלב הביצות האירופאי)
את התמונות צלמתי :
באחו בנימינה,
בנחל חזורי (ממש ליד נבי חזורי, למרגלות החרמון)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.
בחודשים מרץ ואפריל של השנים 2005-2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
הבהרה:
נראה לי שבלבלתי כמה אנשים, ולכן אני אסביר שגם ברשימה הקודמת על סחלב הביצות וגם בזו – מופיעים במעורבב הפרחים מנחל חזורי ומאחו בנימינה, ואני – במבט ראשוני, ובלי להתעמק – לא יודעת להבדיל בינהם.
הפרחים הם כמעט זהים, ההבדלים הם זעירים וחשובים בעיקר למשוגעי בוטניקה וחולי סחלבת.
גם זה, וגם ההוא נקראים בעברית סחלב הביצות. לגבי השם הלטיני – יש תהייה, וזה הבסיס לרשימה הזו.
אני ממשיכה עם סחלב נוסף, שדומה מאד במבנה הפרח לסחלב הביצות: סחלב אנטולי (אם כי מבנה הפרח של האנטולי מעודן יותר, מעט יותר אלגנטי…)
סחלב אנטולי הוא אחד הנפוצים והחביבים בארץ. הוא גדל בחרמון ובצפון הגולן, גליל, בכרמל, ובהרי יהודה.
אני מאד אוהבת את צורת הפרח החיננית שלו – עם הנקודות הכהות, והדורבן הבולט –
פעם אחת עשיתי נסיון, וצלמתי אותו על רקע ספר שחור:
הבעיה היא שהוא נראה לי ממש תלוש מהמציאות בתמונה הזו. אני מעדיפה אותו על רקע האדמה והצמחיה שסביב… למשל כך:
השם הערבי של הסחלב האנטולי הוא "קרן הצבי" – בגלל הדרבן הארוך והבולט שלו.
אבל הדרבן הזה ריק מצוף. חרקים שמגיעים אל הפרח ורוצים לאסוף צוף או אבקה – אינם מקבלים ממנו תמורה. הסחלב האנטולי שייך לסחלבים הרמאיים.
בדרך כלל, גבהו הוא בסביבות 15-20 סנטימטר. אבל אם יש תנאים טובים, עמוד התפרחת מתמלא פרחים ומגיע גם לגובה של 40 ס"מ:
בעונה הזו, הר מירון פשוט זוהר באלפי סחלבים אנטוליים. הם גדלים בבודדים, ובזוגות, וגם בקבוצות גדולות. כיף לראות אותם.
הצבעוניות של הסחלב האנטולי היא אחידה למדי – אבל פה ושם ישנם כאילה שמחליטים על ורדרד בהיר מאד, או לחילופין על ורוד עז וזועק, ממש ורוד ברבי
לפעמים אפשר לפגוש גם סחלבים אנטוליים לבקנים – כמו שהראיתי ברשימת הסחלבים הלבקניים לשבועות בשנה שעברה.
התמונות צולמו – בחודשים מרץ-אפריל של השנים 2005-2010
בהר מירון,
בהר שפנים,
בהר קטע (למרגלות החרמון),
בגבעת ההגנה (בכרמל),
בנחל קטלב וביער מטע (בהרי יהודה)
ו… אני חושבת שלא שכחתי אף מקום.
כתמיד, כדאי ומומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
הסחלב שלי היום הוא סחלב הביצות.
סחלב הביצות קרוי כך, כי הוא גדל בביצות: באדמות כבדות, באיזורים שהם מוצפים במים לפחות חלק מהשנה.
בתנאים טובים, הוא גם הסחלב הגבוה ביותר בארץ. בספרות כתוב שעמוד התפרחת הוא בגובה של 50-80 ס"מ. אני פגשתי מספיק סחלבים שלא קראו את הספר – בשנים טובות הגיעו גם לגובה של מטר או יותר, והשנה – גלי החום פגעו קשות בפריחה, ופגשתי כמה שגבהם לא עלה על 30 ס"מ….
בתמונה פה מעל, אפשר לראות סחלבים שצלמתי באחו בנימינה בשנת 2005, שהיתה שנה טובה מבחינת גשמים באיזור. יש כמה סחלבים בגובה 50-80 ס"מ, אבל האחד הגבוה הוא מעל מטר.
כשיש שנה טובה, עם מים, האחו מלא בפרחים –
השנה, כמו שאמרתי, היו כמה גלי חום קשים בפברואר וגם במרץ – והם האיצו וקצרו את משך הפריחה. לכן, כשהגעתי השנה לאחו בנימינה – היו רק מעט פרטים שפרחו עדיין, והגבוהים ביותר בקושי הגיעו לגובה של 50 ס"מ.
אחו בנימינה, שנמצא באמצע הדרך בין פרדס חנה לבנימינה, הוא – לדעתי – המקום הנוח ביותר לפגוש את סחלבי הביצות. קרוב למרכז, נגיש. בעבר היו גם סחלבי ביצות באיזור עמק חפר – אבל אני באמת לא יודעת אם הם עדיין קיימים שם.
כמו רוב צמחית המים והאדמות הכבדות, גם סחלב הביצות סבל מהעובדה שהוא מתחרה על משאבים עם בני האדם – הביצות יובשו, המעינות נשאבו, נחלים התיבשו – ותפוצתו של סחלב הביצות הצטמצמה מאד.
אני פגשתי סחלבי ביצות בארבעה מקומות:
באחו בנימינה,
בנחל חזורי שלמרגלות החרמון (ממש ליד נבי חזורי)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.
(בעצם, גם בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב…)
כולם צולמו בשנים 2005-2010
סחלב הביצות פורח במרץ-אפריל. השנה, בסוף מרץ כבר פגשתי פרטים רבים נובלים, או שכבר נבלו וחנטו פירות:
כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
החג והנסיעות וכל הבלגן השאירו אותי בפיגור מסוים… אני משלימה רשימות מלפני שבוע, אז תסלחו לי אם אני מאחרת להגיב 
היום אני מציגה עוד מין של סחלב – שפתן מצוי.
השפתן הוא אחד הסחלבים הנפוצים בארצנו – הוא גדל מהחרמון ועד לצפון הנגב.
שמו בא לו בגלל צורת הפרח – שנראה כמו פה פעור, עם זקן חום-אדמוני.
צבעו של השפתן כהה, והוא מואבק על ידי זכרי דבורים – ממש כמו איריסי ההיכל. זכרי הדבורים נכנסים אל ה"פה", וישנים במחילה של השפתן. כיון שצבעו כהה, הוא קולט את קרני השמש ומתחמם מהר – ושוב, החרק יכול לצאת מוקדם לפעילות היומית שלו. התמורה לפרח – היא האבקתו.
תגדילו את התמונה הבאה, ותסתכלו פנימה – בשפתן הזה נמצא דבורה-זכר:
את השפתנים אני מכירה ממקומות רבים בארץ. בהרי יהודה, פגשתי בד"כ שפתנים קטנים ונמוכי קומה – בגובה שאינו עולה על 20 ס"מ :
לעומתם, באחו בנימינה, פגשתי שפתנים גבוהים ויפים – אפילו בגובה 80 ס"מ. כנראה האדמה הכבדה והביצתית של האחו מכילה יותר חנקות, והשפתנים גדלים יותר.
צבעו הבורדו-חום של השפתן מאד יפה בעיני – מזכיר קצת יין טוב.
התמונות צולמו
בחורשת טל (7.4.2007)
בחורשת הסרג'נטים בנתניה (31.3.2007)
באחו בנימינה (23.3.2007)
ביער מטע (17.3.2007)
בשלולית דורה בנתניה (4.3.2006)
…את השפתנים שצלמתי בשבת האחרונה באחו בנימינה (והיו הרבה) – עוד לא הספקתי לעבד…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
שמתם לב שכבר סוף מרץ? ומרוב ריצות במדבר הזנחתי קצת את יקירי הסחלבים!
ובכן, לא שכחתי אותם – והיום אני מציגה סחלב חביב ונפוץ למדי, ששמו בן-סחלב צריפי. הוא גדל בארץ לאורך כל שדרת ההר.
תואר השם הלטיני – pyramidalis – נובע מצורת הפרח, שהיא כמו פירמדה, או חרוט. זה בולט בעיקר בצמחים הצעירים – שלא כל הפרחים נפתחו –
לפי מה שכותב פרופ. אמוץ דפני באנציקלופדיה של החי והצומח, צ'ארלס דארווין חקר את בן-הסחלב וגילה שיש לו צוף.
רוב בני משפחת הסחלבים משתמשים בשיטות רמיה שונות על מנת לשכנע את החרקים להאביק אותם. כבר הצגתי פה כמה דבורניות, שנעזרות ברמיה מינית, וגם סחלבן – שגורם לחרקים לחשוב שהוא לטם מרווני (באמצעות ריח, ומראה האבקיות הצהובות שלו). רוב הסחלבים הם כאילה, מנצלים את החרקים סביבם – ולא נותנים תמורה.
לעומתם, בן-הסחלב הצריפי נותן תמורה לחרקים – יש לו צוף.
מצד שני, הוא גורם לחרקים להתאמץ. הצוף נמצא בדרבן – כלומר, רק פרפרים (שיש להם חדק ארוך) יכולים להנות ממנו; בנוסף לזה – הוא סמיך מאד. אז הם מתאמצים למצוץ אותו.
בזמן שהם שותים את הצוף – האבקיות (גופי האבקה של הפרח) יורדות ממקומן, ומודבקות אל החרק.
כשהם יעברו לפרח הבא – הם יאביקו אותו.
לסחלבים רבים יש שונות רבה בצבעים – אבל בן סחלב צריפי שומר בד"כ על גוון קבוע.
יחד עם זאת, אפשר למצוא גם פרטים בהירים מאד –
וגם פרטים שבהם פתאום בולט הצבע הלבן –
את התמונות פה צלמתי בחודשים מרץ-אפריל (בעיקר אפריל, הסחלב הזה הוא מהמאוחרים יותר) בשנים 2005-2010
בעיקר ביער יהדות ארה"ב (באיזור מערת הנטיפים) – בחניון אחד מאד חביב עלי. וגם בהר שמאי שבגליל העליון, ובנחל קטלב, ובנחל דולב – שניהם בהרי יהודה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.
ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!
הייתכן?!?!?!
יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.
היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.
עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים: שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:
אני ממשיכה עם השנקים הנפלאים, אבל הפעם – לבקנים!
פרחים, פרפרים וכל מיני 