סחלב איטלקי – Orchis italica – פרחים, פרפרים וכל מיני

מזמן לא היו אצלי סחלבים, נכון?

אז הנה לפניכם, הסחלב האיטלקי.

איטלקי – כי לראשונה הוא הוגדר באיטליה. שם הם קוראים לו Uomo nudo – האיש הערום. ואם תסתכלו, השם הזה מאד ברור ומובן

אם אתם זוכרים את סחלב הגליל, שהופיע בבלוג שלי לפני שנתיים, סיפרתי שהשם שלו הוא "אישון עם פישון" – ובאמת, באותו קו מחשבה, לסחלב האיטלקי קוראים "איש עם פיש"…

גבהו של הסחלב האיטלקי הוא בין 20 ל-50 ס"מ, והוא אוהב לגדול במקבצים – אבל מופיע גם בודדים.
הצבע שלו נע בין לבן לורוד, לרוב ורוד בהיר עם נקודות. כמו תמיד אצל הסחלבים, יש בהירים יותר וכהים יותר, מנוקדים יותר וחלקים יותר – צבע הוא לא סימן הגדרה.

ניסיתי לבדוק מיהם המאביקים של הסחלב האיטלקי – אבל גם בספר הסחלבים של אסף שיפמן וגם בחוברת רת"ם על הסחלבים כתוב בפירוש שלא ידועים המאביקים. מן הסתם הם קיימים, כי הפרח עדיין איתנו, פורח ומוציא פרי.
אני פגשתי סרטביש פרחים על הסחלב –

הסרטביש הוא עכביש-זיקית. הוא משנה צבע לפי הפרח שהוא עליו. הוא יכול להיות לבן, צהוב ולפעמים גם לבן עם כתמים סגולים – הכל למען התאמה מיטבית לצבעי הפרח בו הוא מתחבא. השם "סרטביש" הוא שילוב של סרטן ועכביש, כי צורתו של העכביש הזה דומה לסרטן. מי שרוצה לקרוא עוד על הסרטביש, מוזמן לקרוא באתר של עמיר.

הסחלב האיטלקי גדל בגליל העליון – אפשר למצוא אותו בגבעת זקיף מעל כרמיאל, בגוש הרי מירון, באיזור צפת, ברמות נפתלי…
כאן, למשל, יש מקבץ יפה של סחלבים במורדות הר שפנים –
הר שפנים הוא אחד מגוש הרי מירון, ממש מול מורדות בית ג'אן. ואם תהיתם, אין עליו שפנים. אני לא מכירה שפנים שגרים בהר הזה. השם המקורי שלו הוא ג'בל שופנין, כלומר – הר המסתכלים, או הצופים. כיוון שהשם "הר הצופים" כבר תפוס, החליטו לשכוח מהמשמעות ולעברת לפי הצליל. לדעתי זו טעות, כי השם תלוש מהמציאות פה. הצעה אלטרנטיבית, לדעתי, יכולה להיות "הר התצפית". כך נראים האיזורים היפים של ההר:

התצפית לצד השני פחות מוצלחת: מדי שנה, בית ג'ן מתרחבת ונוגסת עוד ועוד בשמורה, ופוגעת בטבע. כל ניהול השמורה והיחסים עם הדרוזים תושבי בית ג'ן בארץ הוא בכיה לדורות. במקום לטפח את הישוב ולעזור לו, המדינה פשוט מתעלמת. הם מצידם לא ממש מתחשבים בסביבה, ופוגעים יותר ויותר.
ואם פקחי הרשות או אנשי סביבה וטבע מנסים להעיר על זה – התגובות בהחלט יכולות להיות אלימות.

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בעליה למירון, בתאריכים 25.3.2006 ו-24.3.2007
ביער ביריה, 22.3.2008
בהר קטע למרגלות החרמון, 29.3.2008
ובהר שפנים, 13.4.2006 ו-16.4.2011