ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשפ"ד

שוב מגיע היום העצוב בשנה, והפעם יש לו תחרות קשה – כל כך קשה, עד שממש לא ידעתי מה לכתוב.

אני נעזרת הפעם בדבריו של אברהם שלונסקי, מגדולי המשוררים ומגדולי השפה העברית ומאד מסכימה עם הכתוב, גם לגבי שואת הנאצים וגם לגבי שואת 7.10, שמבחינתי עדיין נוכחת כאן – אני עוד לא מצליחה להתעורר מהסיוט הזה.

נֵדֶר
אברהם שלונסקי

עַל דַּעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכוֹל
וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָּׁחוֹחַ
עַל דַּעַת רַחֲמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל
עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאָיְמוּ מִלִּסְלֹחַ
נָדַרְתִּי הַנֵּדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל
לִזְכֹּר – וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.

דָּבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ – עַד דּוֹר עֲשִׂירִי
עַד שֹׁךְ עֶלְבּוֹנַי, עַד כֻּלָּם עַד כֻּלָּהַם
עֲדֵי יְכֻלּוּ כָּל שִׁבְטֵי מוּסָרִי.
קוֹנָם אִם לָרִיק יַעֲבֹר לֵיל הַזָּעַם
קוֹנָם אִם לַבֹּקֶר אֶחְזֹר לְסוּרִי
וּמְאוּם לֹא אֶלְמַד גַּם הַפָּעַם.

והנה, לא למדנו. ונחטפנו.

בתמונות אפשר לראות:
עלים מתייבשים של בוצין שיחני, מתל קריות, 18.4.24
פרי של מסורן סרגלני, תל ערד, 28.3.24
חלבלוב השיח מתייבש לאחר הפריחה, נחל שיח, כרמל, 20.4.24
פירות גבסנית שעירה, תל ערד, 18.4.24
ופשוש על בוצין סיני יבש, גן לאומי עמק צורים, ירושלים, 2.5.24