Mule Deer – Odocoileus hemionus

 
אני עדיין בגעגועים לטיול האחרון שלנו… ויש לי עוד הרבה תמונות… אז היום אני מציגה איילים.
האיל הנפוץ במערב ארצות הברית הוא ה-Mule Deer – תרגום השם הוא "איל פִּרְדִי" – הוא נקרא כך בגלל אזניו, הדומות לאזני פרד.
 

 
האיילים הם בעל חיים נפוץ למדי בארה"ב – כשגרנו שם, תמיד הזהירו אותנו מדריסת איילים בעת נסיעה לילית, ומה לעשות כשיש תאונה עם אייל (הרוב פשוט אוספים אותו ועושים ממנו שיפודים… )
 

 
האייל הנפוץ במזרח ארה"ב שונה מזה שאנחנו פגשנו – אוזניו קטנות יותר, והוא ה-White tailed Deer – איל לבן זנב.
אבל אנחנו פגשנו, כאמור, את האיל המערבי. אפשר לראות שקצה זנבו שחור.
 

 
את האיילים פגשנו ברוב השמורות שבקרנו בהן – בPoint Lobos, ליד החוף, ראינו שתי קבוצות של איילים אוכלים או נחים בסבך. בעונת הקיץ קל להבדיל בין הזכרים והנקבות – רק לנקבות אין קרניים.
 

 
בLassen Volcanic National Park, בערב שעשינו בו Camping, הגיחה לפתע איילה וחצתה את ה-Campground
 

 
אבל את רוב האיילים פגשנו בYosemite National Park – שניים טיילו באיזור ה-Tolumne Meddows, עוד כמה וכמה ראינו ממש לפנות ערב, בעמק יוסמיטי; ולקינוח – מוטי פגש עוד שלושה זכרים במרומי Mariposa Grove, ליד עצי הסקוויה הענק.
 

 
חלק מהתמונות מטושטשות מעט, או בזויות לא מוצלחות מאד – וזאת כי האיילים הם בעלי חיים חששניים מאד, הם פוחדים להתקרב לבני האדם – ובצדק.
 

 
זכרי האיילים הללו משירים את הקרניים שלהם – כמו שאר האיילים – כל חורף, מיד לאחר תום עונת החיזור. באביב הם מתחילים להצמיח קרניים חדשות.
 

 
הקרניים של האיילים (משפחת האיליים – Cervidae) נקראות Antlers – אילו קרנים שגדלות רק אצל הזכרים, גידול מהיר ועונתי. הם גדלים מתוך שני עוקצים – בליטות עצם – שיש להם בקצה הגולגולת, ובהתאם לגיל האייל – קצב הגידול. קרניו של איל צעיר לא יצליחו לגדול לאותו גודל כמו אילו של אייל בוגר, למרות שמשך הגדילה זהה.
 
במשך גדילתן, הקרניים מצופות בעור ופרווה עדינה וקטיפתית. שם עוברי כלי הדם והעצבים של האייל. ככל שהעונה מתקדמת, כלי הדם מתים, עצמות הקרן מתקשות  – והקרניים מקבלות מראה מחוספס יותר.
 
 

 
בחורף, הורמון הגדילה של הקרניים לא מופרש ככל שהיום מתקצר,  הן נחלשות – ובסופו של דבר האייל משיר אותן.
כאשר היום יתחיל להתארך, לקראת האביב – הוא יחזור להפריש את הורמון הגדילה, ויצמיח קרנים חדשות וגדולות יותר.
 
התמונה כאן היא של אייל צעיר יחסית, הקרניים לא מאד גדולות. הוא מטושטש – כי הצילום הוא לפנות ערב, והוא עסק בבריחה מקבוצת אנשים שצפתה בו. (בעמק יוסמיטי)
 

 
לעומת קרני האיילים, ישנן קרנים מסוג Horns – קרני משפחת הפריים, העיזים והכבשים.  קרניים אילו מופיעות לרוב גם אצל הזכרים וגם אצל הנקבות, אם כי אילו של הנקבות בד"כ תהיינה קטנות יותר. דוגמא טובה היא כמובן היעלים .
קרניים אילו גדלות במשך כל חייו של בעל החיים. הן עשויות מחלק פנימי – שבנוי עצם, ומעליו ציפוי – כמו נדן – העשוי קֵרָטִין (חלבון הבונה חלק מהגוף. אצלינו הוא בונה את השערות והציפורניים)
הצבי המצוי  (שאפשר לפגוש ברמת הגולן, בירושלים, במקומות מסויימים בגליל, וגם בנגב) גם הוא ממשפחת הפריים, ולמרות שיש המבלבלים וקוראים לו אייל – הוא צבי ולא אייל, וקרניו צומחות לאורך כל חייו.
 

 
 
בתמונה הבאה אפשר ממש לראות את המעטה הקטיפתי של הקרניים –
 
 

 
את התמונה הבאה מוטי צלם בMariposa Grove, ולדעתי – מבין תמונות האיילים שלנו – הא הטובה ביותר. נכון שגם לו יש עתיד? (כל התמונות עד סוף הרשימה הן של מוטי)
 

 
התמונות צולמו בקליפורניה –
 
בשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009
בשמורת Lassen Volcanic בתאריך 16.8.2009
ובשמורת יוסמיטי בתאריכים 18-20.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 

 
 

עורבני השיחים – Scrub Jay – Aphelocoma californica

אני חוזרת לתמונות מהטיול בארצות הברית, באוגוסט האחרון – אל ציפור נפוצה מאד במערב ארה"ב – ה-Scrub Jay.

ה-Jay הוא העורבני, אך בארה"ב יש מספר מינים שלו. כשגרנו בחוף המזרחי, פגשנו את העורבני האפור (Gray Jay) והעורבני הכחול (Blue Jay).

בחוף המערבי הכרנו שני מינים נוספים – והפעם אני מתמקדת באחד מהם – ה-Scrub Jay.

משמעות המילה "Scrub" (פרט לקירצוף) – היא צמחיה נמוכה. לפי מה שקראתי, העורבני הזה נוטה לגור באיזורים של צמחיה נמוכה יחסית – חורשות של עצים נמוכים, שיחים – מה שנקרא בלשון מקצועית "גָרִיגָה" (Garigue). כיון שהשם "עורבני הגריגה" נשמע לי מוזר, בחרתי לתרגם את שמו ל"עורבני השיחים" – וזהו כמובן, תרגום פרטי שלי – ולא שמו הרשמי.

את העורבנים שלנו פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park, ובשמורת Point Lobos הנפלאה.

העורבני הזה נוטה לגור בחורשות של ערערים, ואלונים נמוכי קומה.
בקיץ הוא אוגר לו מזון וטומן אותו במחבואים, כדי שיהיה לו זמין לחודשי החורף. מחקרים שנעשו, גילו שהעורבני חכם מאד ומצליח לדאוג לעצמו לכמויות מזון מספיקות, במספר מחבואים – לזכור איפה כל המחבואים נמצאים, ולהשתמש בהם בעת הצורך. כמו רוב חברי משפחת העורבים, הם נמשכים לחפצים מבהיקים ואוספים גם אותם למחבוא.

 אנחנו ראינו עורבני אחד עסוק בהטמנת מזון:

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park בתאריך 8.8.2009
ובשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רגע לפני הסוף אני מזמינה אתכם לבקר ברשומה שmotior פרסם היום – על הופעה מיוחדת במינה שהיינו בה ביום חמישי האחרון.

 ולסיום, אני מוסיפה קטע מקסים שמצאתי במקרה. ג`ולי אנדריוס מארחת את ג`ין קלי – זו הנאה צרופה, וכל מילה נוספת מיותרת:

 

פרפרים בקליפורניה

 
את רוב הפרפרים שריחפו לפני ראיתי רק לשבריר שניה. לרגע.
לא הספקתי לכוון את המצלמה – והם כבר עברו להם הלאה.
 
בכל זאת, היו כמה שהצלחתי ללכוד בעדשת המצלמה –
 
כבר הראיתי את הנמפית מהגן היפני בסן פרנסיסקו – שאני חושבת שהיא נמפית הסרפד, כמו אצלינו:
 

 

 
והיום אני מצרפת אליה עוד כמה נציגים מתפרפרים:
 
בטיול היפהפה שלנו בשמורת פוינט לובוס פגשנו (פרט לפרחים, אריות ים, כלבי ים, לוטרת ים, לטאות, שחפים ועוד כל מיני) חבר מרפרף – אך זהו איננו פרפר, כי אם עש.
מה ההבדל בין פרפר לעש? ובכן, יש רשימה ארוכה של הבדלים – והיא מסוכמת יפה באתר הפרפרים של ד"ר עוז בן יהודה. שני ההבדלים העיקריים הם צורת המחושים – אצל פרפר המחוש הוא ארוך, דק דמוי אלה ואילו לעש יש שלל צורות למחוש; ושעירות הגוף – גופו של העש שעיר הרבה יותר מזה של הפרפר.
 
זהו הגב של העש שלי:
 

 
ניסיתי לזהות אותו, ולא הצלחתי – אבל אז נחלץ לעזרתי Weinman המומחה לחרקים,  הפנה אותי לאתר מרשים לחרקים – BugGuide – ולימד אותי שזהו עש ממשפחת השבתאים (משפחה מכובדת של עשים יפהפיים!) ששמו Elegant Sheep Moth כלומר עש-כבשים אלגנטי או בלטינית –  Hemileuca eglanterina.
 
הנה הבטן שלו:
 

 
פרפר אחר שפגשנו בPoint Lobos – ממשפחת הנמפיתיים – שמו העממי הוא Field Crescent – כלומר, סהר השדות ואילו שמו הלטיני – Phyciodes pulchella – כך זיהו לי באתר Bugguide.

 
נכון הוא יפהפה?! צבעוניות מקסימה. פגשנו אותו בפארק Point Lobos, בודק מקרוב את ה-Seaside Daisy – הנה, עוד זוית שלו –
 

 
 
את הפרפר האחרון שלי צלמתי בפארק יוסמיטי – זהו פרפר יפהפה, בעל תעופה מהירה. ראינו כמה וכמה פרפרים כאילה מרחפים להם ביוסמיטי, אבל הצלחתי לצלם רק תמונה אחת – ולטעמי היא לא מספיק טובה –
 

 
זהו פרפר שידוע בשם California Sister – נזירה קליפורנית – כי הפס הלבן על הרקע השחור הזכיר למגלי הפרפר הזה לבוש של נזירה.
השם הלטיני שלו – Adelpha bredowii californica וגם הוא ממשפחת הנימפיתיים.
צלמתי אותו, כאמור, בפארק יוסמיטי, ב18.8.2009
 
 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 
תזכורת!

בשבת הקרובה, 17.10.2009, נפגשים בעמק המצלבה בשעה 10:30 לטיול קליל – פרטים כאן.
 

 

קורמורנים ושולי צדפות

 
עוד שני עופות מים, ואני עוזבת את החוף ומתחילה לעלות להרים… מבטיחה
 

 
היום אני מציגה בפניכם קורמורנים – שהסתובבו הרבה באיזור מונטריי ופוינט לובוס.
הקורמורנים מאד נהנים לשבת על הסלעים, ולנו היה נחמד מאד לאתר אותם ממרחק:
 

 
הבעיה שלי היתה… איזה קורמורנים צלמתי?
ובכן, יש שלושה מיני קורמורנים באיזור מונטריי. שזה כבר התחלה טובה יותר לעומת השחפים
אחד מהם – Double Crested Cormorant (כן, יש "t" בסוף!) הוא בעל מקור כתום-צהוב בולט, ולכן די בטוח שלא אותו צלמתי.
 

 
בין השניים האחרים פשוט קשה לי להבדיל…
הראשון: קורמורן ברנדט – Brandt`s Cormorant – ששמו הלטיני Phalacrocorax penicillatus – הוא נפוץ בחוף, מאלסקה ועד מקסיקו.
השם הלטיני – שהוא בעצם משהו כמו "קורמורן מכחול" -מרמז על פלומת נוצות לבנה שהזכר מגדל על צווארו בתחילת עונת הרביה. השם העממי – הוא על שם חובב טבע בן ראשית המאה ה-19, שתאר את המין הזה לראשונה.
 

 
והשני: Pelagic Cormorant – התרגום הוא משהו בסגנון "קורמורן ימי" – ושמו הלטיני Phalacrocorax pelagicus – הוא קטן יותר, וזנבו קצר יותר. הפעם השם הלטיני והשם העממי הם זהים.
גם הזכר כאן מתהדר בתחילת עונת הרביה – איזור העיניים שלו מקבל גוון אדום מבהיק. 

 
את התמונה הבאה אני אוהבת: היא מאד הסתדרותית בעיני. נראה שכל הקורמורנים בשטח החליטו לערוך אסיפה, יושב הראש נעמד מולם לנהל את האסיפה; האחד מימין התמונה, מאחורי הכינוס, הוא בטח הטכנאי של הסאונד, או אולי מְחַלֶקֶת התה, והשחף? אולי נציג העיתונות… אתם מוזמנים להציע פירושים אחרים!
 
 

 בארץ ישנם שלושה מיני קורמורנים – אפשר למצוא אותם בחולה, בשמורת עין אפק, באיזור חדרה ועוד.
 
הציפור השניה שאני מציגה היום היא  שָלְצֶדֶף שחור אמריקאי  – American  Black Oystercatcher, או בשמו הלטיני – Haematopus bachmani
 

 
רואים? מה, לא רואים? גם אנחנו כמעט פספסנו אותם. השם "שחור" לא הולם אותם. "חום" קרוב יותר למציאות. הנה, תסתכלו מקרוב:
 

 
ההסוואה שלהם, על הסלעים הכהים, היא מאד טובה. ורק כשהם הפנו אלינו את המקור – הצלחנו לאתר אותם. יש להם מקור אדום, גדול ובולט (לפי וויקי, הוא מגיע לאורך 9 ס"מ! רק המקור!).
 

 
בתמונה פה מעל ישנם שלושה שָלְצֶדֶף. כמו שאפשר להבין משמם, הם ניזונים מצדפות. הם חיים באיזור החוף, וליד אגמים מלוחים.
לארץ  שלנו מגיע מין אחר של שלצדף – שלצדף החוף שהוא בצבעי שחור לבן. הוא חולף נדיר בארצנו, ואפשר לראות תמונה שלו באתר תצפית המצוין.
 

 
אנחנו ראינו אחד, ולא היינו בטוחים בעצם מה ראינו, ורק לאחר שחזרנו והסתכלנו, הסתבר לנו שאנחנו רואים קבוצה של חמישה…
 

 
כל התמונות צולמו במונטריי ובפוינט לובוס, 10-11.8.2009
 
ולסיום, עוד קצת משובר הגלים של מונטריי, העמוס קורמורנים, שקנאים ואריות ים –
 

 
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

 

שקנאי חום – Brown Pelican – Pelecanus occidentalis

היום אני חוזרת לאוקיאנוס, ולחיים סביבו.

הנה לפניכם שקנאי –

כמו ששמתם לב, הוא לא נראה כמו השקנאי שמגיע אלינו: הוא חום!

ובאמת, שמו "שקנאי חום" – Brown Pelican – או בלטינית Pelecanus occidentalis.

אילו שלושה שקנאים ליד גשר המפרץ – ה-Bay Bridge של סן פרנסיסקו.
משהו בצבע ובצורה של השקנאים הללו גרם לנו לחשוב על אבולוציה… הם נורא דומים לכל מיני דינוזאורים!

יחסית לשקנאים, הוא קטן – זהו מין השקנאי הקטן ביותר. אבל אל תסיקו מזה שזוהי ציפור קטנה… ארכו מגיע כמעט ל1.40 מטר, ומוטת הכנפיים שלו יכולה להגיע ל2.5 מטרים!

את השקנאים ראינו מרחפים מעלינו לאורך המזחים של סן פרנסיסקו, וגם בשמורת פוינט לובוס הם ריחפו במרחק.

את התמונות מקרוב – צלמנו על המזח במונטריי. שם הם שוחים במים, מטיילים על המזח, ומתקרבים מאד.

מאד אהבתי את סידור הנוצות של השקנאי בתמונה פה מעל. אם תגדילו, תראו למה אני מתכוונת…

שקנאים הם עופות מאריכי ימים – הם מגיעים לגיל 30 שנים!
אני מאד מרוצה מהתמונה הבאה – תפסתי שקנאי בתעופה, בזוית מוצלחת למדי:

אחת התכונות המיחדות את השקנאים האילו, זה דיג מהאויר: הם מאתרים דג בתעופה, ואז יורדים ותופסים אותו – לא ראיתי את זה במציאות, אבל Pappa Quail ידידי תפש שקנאי בצלילה וכדאי מאד לראות את התמונות ברשימת השקנאים האמריקאים שלו.

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, בפוינט לובוס ובמונטריי, בתאריכים 9-11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ברוש מונטריי – Monterey Cypress – Cupressus macrocarpa

כבר סיפרתי לכם שהיינו בPoint Lobos, והראיתי חלק מהחיות והצמחים הנפלאים שפגשנו שם.
אבל פוינט לובוס הוכרזה כשמורה – לא בגלל אריות הים, כלבי הים, הלוטרות, האיילים, או אפילו לוויתן מזדמן.

הו לא… Point Lobos הוכרזה כשמורה – בגלל הברושים:

הברושים בPoint Lobos וסביבתה הם ברושים מאד מיוחדים הם נקראים  ברושי מונטריי – Monterey Cypress – או בלטינית Cupressus macrocarpa

הם עצים גדולים ובעלי נוף מרשים ומיוחד. הברושים הללו אנדמיים לחוף קליפורניה – כלומר, צומחים באופן טבעי אך ורק שם – ובטבע ניתן למצוא אותם בשני ריכוזים: בשמורת פוינט לובוס, ובשמורת יער דל-מונטה ליד מונטריי.

הנוף השטוח המיוחד שלהם נוצר בשל הרוחות העזות באיזור – שמגיעות מכיוון האוקיאנוס.

העצים הללו הופכים את הנופים בשמורה ללא שגרתיים ומיוחדים מאד. אני חייבת לציין, שכאשר טיילנו – וחיפשנו בעלי חיים בסביבותינו – היו רגעים שלא ידעתי לאן להסתכל: אל הברושים המופלאים הללו, או לכיוון המים…

גם הטיול בחורשה עצמה, בין גזעי הברושים – הוא מרתק:
 
הברושים הללו מצאו חן בעיני רבים, ולכן הם זרעו וגידלו אותם במקומות רבים בעולם. לכן כיום אפשר למצוא אותם ברחבי אירופה (למשל, אירלנד, איטליה, צרפת, פורטוגל), ואפילו בניו זילנד – שם זהו עץ תרבות פופולרי.

עוד כמה עצים, זה עושה טוב על הנשמה:

כאן הברוש נראה ממש כמו בונזאי יפני… רק שהוא ענק:

כך נראה השביל בחורשת הברושים:

הייתי חייבת לפחות תמונה פנורמית אחת, שתתן מושג איך נראה הנוף בשמורה:

כל התמונות צולמו בשמורת פוינט לובוס, ב-11.8.2009

(אתם בטח כבר זוכרים את התאריך….)

כתמיד, מוזמנים – וממש כדאי לכם – להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אריה ים קליפורני – California Sea Lion – Zalophus californianus

 
אחד מבעלי החיים הכי מזוהים עם קליפורניה (בכלל) וסן פרנסיסקו (בפרט) – הם אריות הים של קליפורניה.
 
 

 
אילו יצורים שמאד קל לפגוש: פשוט צריך להגיע לחוף… אחת הנקודות הידועות ביותר, היא מזח 39 (pier 39) בסן פרנסיסקו.
 

 
באיזור המזח ישנם לוחות עץ רחבים במים, ואריות הים באים לשם, משתרעים עליהם, ישנים, רבים, מחליפים דעות עם השחפים…
 

 
 
אריות הים הזכרים הם יצורים מאסיביים מאד. הם יכולים להגיע למשקל של 300 ק"ג ולאורך 2.4 מטר! הנקבות קטנות ורזות יותר – מגיעות למשקל 90 ק"ג בלבד, ולאורך של 2 מטרים.
 

 
על היבשה, אריות הים נראים גמלוניים למדי. אבל במים – הם שחיינים מעולים.
 

 
אריות ים הם חיות אינטיליגנטיות למדי, ומסוגלות ללמוד טריקים ולהסתגל לסביבת האדם. לכן משתמשים בהם לכל מיני מופעי חיות – באקווריומים וקרקסים.
כן, כן – למרות שמספרים לנו על "כלבי ים" בהופעה, אילו בעצם אריות ים.
 

 
כמו שספרתי ברשימת כלבי הים, ישנם כמה הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים –
ראשית, הסנפיר האחורי – ה"רגלים" – אריות הים יכולים לתמרן את הסנפירים הללו לכל מיני כיוונים, ועל ידי כך להתרומם לגובה. אצל כלבי הים – הסנפיר מופנה אחורנית. לכן על החוף הם תמיד מוטלים כשק.
שנית – אפרכסת האוזן – בתמונה פה מעל רואים בבירור את האפרכסות של אוזני האריות. לכלבי ים אין אפרכסת, אלא "חור".
 

 
הנה שלשה מתחממת בשמש:
 

 
את אריות הים פגשנו גם ב-Point Lobos, על הסלעים, נובחים זה על זה (או שמא זה שואגים? צורחים? ) – רק ששם הם היו מעט רחוקים יותר מאיתנו.
 

 
ושוב פגשנו אותם במפרץ מונטריי, כשיצאנו לשיט הלוויתנים שלנו – זה היה משעשע למדי.במים צפו מצופים שונים, ועל כל מצוף – ישב אריה ים:
 

 
את שובר הגלים של המפרץ הם נאלצו לחלוק עם קורמורנים ושקנאים (שגם להם אני מתכננת רשומה או שתיים…):
 

 

 
ועוד מצוף שאריות הים נהנו ממנו –
 

 
התמונות צולמו:
סן פרנסיסקו, ב- 10.8.2009
Point Lobos, ב-11.8.2009
מפרץ מונטריי, 12.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
אני יודעת שיש המון הפעם… פשוט נהניתי מהם
 
 
ועוד משהו: בצלאל הציע להמליץ על רשימה שאהבתי, במסגרת חודש הבלוגים. אני ממליצה על רשימה של בלוגרית חריפה וממולחת ששמה ein ani – בה היא מנתחת ומסבירה לנו את המשפט הראשון במגילת העצמאות. במילה אחת – מ-ש-ו-ב-ח.
 

פרחים מאיזור החוף (2)

 
אני ממשיכה עם עוד פרחים – משמורת Point Lobos, ואח"כ גם מיערות מויר.
 

 
המרבד הנחמד הזה הזכיר לי את חיננית הבתה – והוא אכן מאותה משפחה. השם העממי שלו הוא Seaside Daisy, כלומר – חיננית החוף. השם הלטיני הוא Erigeron glaucus והוא ממשפחת המורכבים.
 

 
הכתום הזה נפלא בעיני. הוא הזכיר לי מאד פרח אמריקאי אחר – Indian Paintbrush – שפגשתי לפני 12 שנים, בטיול בפארק ציון (Zion Park ) – ואכן, הוא אח קרוב שלו: שמו העממי הוא Seaside Painted Cup – משהו כמו כוס צבועה חופית – והשם הלטיני הוא Castilleja latifolia, – והוא ממשפחת העלקתיים! יש כמה טפילים מאד יפים….
 

 
ועכשיו, פרח נשמה. אני חייבת לפחות אחד for the record, נכון?
משפחת הציפורניים תמיד מקשה עלי. פרט לכמה נציגים בולטים, רוב הנציגים שלה הם זעירים, וקשים להגדרה.
 

 
אבל בהגדלה – הוא ממש יפה, נכון? פרח שקוטרו בערך סנטימטר, ומאד הזכיר לי שני מינים שאני מכירה מהארץ – דורית – היא אספרגולה (Spergula) ואפזרית – היא אספרגולריה (Spergularia). הדמיון בשמות הלטיניים רק רומז על הדמיון בין הפרחים…
אני בטוחה למדי שהפרח שלי הוא אחד מהם, אבל אין לי מושג מי. ושוב, אני אשמח לעזרה.
 

 
עוד פרח שאין לי זיהוי מדויק שלו הוא הלוטוס:
 

 
בשביל להגדיר לוטוס, ממשפחת הפרפרניים – בד"כ רצוי שיהיה פרי. פה יש לי פרח ועלים. לפי מה שקראתי, יש עשרה מיני לוטוס שגדלים בשמורת Point Lobos… לא הצלחתי להחליט את מי מהם צלמתי.
 

 
עוד פרח מוכר ונחמד – זעזועית גדולה, ממשפחת הדגניים. Briza maxima בלטינית. אצלינו נפוץ בכל הארץ, ולפי מה שהבנתי – זהו מין פולש בארה"ב.
 
ועכשיו – פרח יפה במיוחד, גבוה ונחמד, שפגשנו גם בpoint lobos – וגם ב-Muir woods:
 

 
לפי הפוסטר שלי, קוראים לפרח הזה Bush Monkey-flower – פרח-קוף שיחני? שם מוזר.  בכל מקרה, השם הלטיני לפי הפוסטר הוא  Diplacus aurantiacus, – וזה גם בלבל אותי, כי מצאתי שם לטיני אחר באינטרנט – Mimulus aurantiacus, והערה שאומרת שאין הסכמה לגבי שמו של הפרח הזה.. הוא שייך למשפחה שאין לה נציגות בארץ – Phrymaceae.

 
זהו פרט מMuir Woods:
 

 
בעקרון, ביער ישנם פחות מינים מאשר בשטח הפתוח. פרחים רוצים שמש, והיער מוצל.
למרות זאת, גם שם (ב-Muir woods) מצאתי מה לצלם –
 

 
למשל השיח הזה, שעשה לי המון צרות ויש לי המוני תמונות מטושטשות או שרופות שלו.

 
ואחרי כל המאמצים, עדיין לא הצלחתי להחליט מהו הצמח הזה! אבל הפעם יובל פתר לי את החידה: זהו צמח ששמו Aralia californica ממשפחת ה-Araliaceae. ברור קצר הבהיר לי שזוהי משפחת הקיסוסיים, ולכן הייתי קוראת לצמח הזה "קיסוס קליפורני".
 

 
 
הפרח הבא, שגם אותו צלמתי ביער,  נראה לי דומה למשהו… אבל למה?
 

 
השם העממי, שהיה כתוב בפרוספקט של היערות לא ממש עזר לי: Redwood Sorrel. מה זה Sorrel?
 

 
בבית חיפשתי ומצאתי את השם הלטיני שלו: Oxalis oregana – ממשפחת ה-Oxalidaceae. אימות קצר – ומצאתי את הפתרון: זהו מין של חמציץ, ממשפחת החמציציים. הייתי קוראת לו "חמציץ הרדווד" או משהו בקווים אילו. ואז הבנתי מה הזכירו לי העלים… אילו באמת עלים של חמציץ!
 

 
הפרח האחרון הוא ממשפחת השפתניים – זה היה לי ברור מיד. השם העממי שלו הוא Hedge Nettle – סרפד המשוכות – אבל הוא לא דוקרני או צורב כמו סרפד. השם הלטיני הוא Stachys bullata.
 
 התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009 וביערות מויר ב-9.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להגדילן!
 
 
 
 
 

פרחים מאיזור החוף

 
החלטתי לפרסם מקבץ של פרחים שפגשנו באיזור החוף. בגלל הכמות, אני אפצל את הנושא לשתי רשימות.
 
אני מתחילה מפרחים בשמורת פוינט לובוס.
 

 
כזכור, זו שמורה חופית – הצמחים הם בעיקר צמחי חוף, וצמחים שרגילים למים מלוחים. לכן יש פריחה לאורך כל השנה. וגם אם הפרחים היפים והמיוחדים יותר פורחים באביב (אירוס, שושניים למיניהם, סגל – הוא "אמנון ותמר" בר ואפילו פוקסיה) – עדיין, יש מציאות גם בשיא הקיץ.
 

 
למשל הצמח פה מעל. זהו צמח ממשפחת הטבוריתיים, ששמו הלטיני Dudleya farinosa . אני מגדלת כזה בעציץ בבית… השם העממי שלו הוא Bluff Lettuce – כלומר, "חסת הכֵּף"
 
מצאתי עוד צמח מאותה משפחה, שלא הגעתי להגדרה שלו – ואני אשמח לעזרה (יובל?)
 
אילו העלים:
 

 
מהעלים עולה גבעול, ועליו הפרח:
 

 
עוד מבט על הפרח:
 

 
גם DYC מצאנו בטיול… אבל אני די בטוחה שאני יודעת מי זה:
 

 
שמו הלטיני – Grindelia latifolia ואילו שמו העממי – Coastal Gum Plant – משהו כמו "צמח הגומי החופי".
 
בשמורת פוינט לובוס קניתי לי פוסטר בדולר אחד! פוסטר שהוא הדפסה מקומית של השמורה – תמונות פרחים שצילמו הריינג`רים, עם שמותיהם – שמות עממיים וגם לטיניים. לדעתי, זו היתה רכישה מצוינת.
אמנם התמונות לא מדהימות – צלמתי בעצמי תמונות טובות יותר של חלק מהפרחים – אבל בכל זאת, כמדריך ל-40 הצמחים הנפוצים בשמורה – זה מצוין
 

 
הפרח הנחמד הזה היה נפוץ בכל השמורה – ולקח לי זמן להבין שהגרסא הורודה והגרסא הצהבהבה הן שתיהן תת מין של אותו צמח –
 

 
זה צמח ממשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae) – ואת זה ניחשתי כבר במקום. משהו בצורה הכללית הזכיר לי ארכובית.
 

 
השם שלו הוא Dune Buckwheat – כלומר, כוסמת הדיונות. הזן הורוד הוא הרגיל,
וברשימת עופות המים, השחף שצלמתי בפוינט לובוס עמד בתוך מרבד של הצמח הזה.
 

 
הצמח הבא היה מוכר לי מאד. אהל הגבישים? תהיתי…
 

 
ואכן, זהו אהל הגבישים. אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות את גבישי המלח שהצמח מפריש מהעלים, זוהי הדרך של הצמח הזה לחיות על החוף, באיזור מים מלוחים: הוא מפריש את המלח מתוך העלים שלו. הם נראים ממש כמו טיפות קרח קטנות ועדינות.
 

 
בגלל זה מאד מתאים לו השם העממי האנגלי – Common Ice Plant – צמח-קרח מצוי . השם הלטיני הוא Mesembryanthemum crystallinum – ממשפחת החיעדיים (Aizoaceae )
 
 
 
גם הצמח הבא היה מוכר לי :
 

 
מיד זיהיתי שזהו קֶדֶד. לפי המגדיר שלי זהו Astragalus nuttallii – קדד נוטל – ע"ש בוטנאי-זואולוג בריטי שפעל באמריקה בראשית המאה ה-19.
הקדד הוא ממשפחת הפרפרניים ( Papilionaceae)
 
הנה הפרי שלו:
 

 
הפרח האחרון שלי להיום היה הפתעה נעימה: מרגנית השדה! בארץ נפוץ הזן הכחול שלה, אבל באירופה ובאמריקה נפוץ הזן הכתום –
 

 
כשחיפשתי קצת, גיליתי עוד משהו – השם העממי של המרגנית באנגלית הוא Scarlet Pimpernel! כלומר, זהו הפרח שממנו שאוב שמו של גיבור ספרה של הברונית אורצ`י! 
מובן ששמחתי מאד על התגלית הזו!
המרגנית היא ממשפחת הרקפתיים.
 
עד כאן המקבץ הזה… המשך יבוא.
התמונות צולמו בפוינט לובוס, 11.8.2009
מוזמנים להקליק על  התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

כלב ים מצוי – Harbor Seal – Phoca vitulina

 
ב-Point Lobos פגשנו כלבי ים, ואריות ים.
היום אני אציג את כלבי הים.
 
למען האמת, כלבי ים הם חיות משעממות. כשטיילנו בפוינט לובוס, בתחילה כלל לא שמנו לב אליהם. ואז חשבתי שאני רואה משהו…. זה נראה היה כך:
 

 
בתמונה מעל ישנם שני כלבי ים. את השחור זיהיתי מלמעלה: לא הבנתי מה פתאום יש שק גומי שחור מבריק זרוק על הסלעים. משקפת (כמו שמוטי ספר) עוד לא היתה לנו – אז צילמתי, והסתכלתי מקרוב…
 
ואז הבנתי שזה כלב ים.
 
על מסך המחשב, בהגדלה – ראיתי גם את הלבן. נראה אם תמצאו אותו…
 
כלבי הים תופסים להם סלע, או אי, או גוש אבן במים – מטפסים עליו, ונמרחים. זה נראה כך:

 
לפעמים הם מוצאים סלע שהוא קצת-קטן מדי, ואז זה נראה מגוחך:
 

 
כלבי הים מופיעים בצבעים שונים – מנוקדים, שחורים, אפורים ואפילו לבנים:
 

 
(אגב, ראיתם את ראשו של המנוקד שיוצא פה מהמים?)
 
סלעים נידחים באמצע הים חביבים על כלבי הים, כי לשם לא יגיעו הטורפים – ומצד שני, יש שם אספקה נאה של ארוחות, כלומר – דגים.
 

 
בעלי החיים שאנחנו רואים בקרקסים – כלל אינם כלבי ים, כי אם אריות ים. אבל עליהם אני אפרסם רשימה נפרדת…
שני הבדלים בולטים בין כלבי ים לאריות ים – הרגלים של כלבי הים הן בעצם סנפיר שתמיד מופנה ישר אחורנית. אצל אריות הים – הם יכולים לשנות את הכיוון שלו, ולכן יכולים "לשבת" או אפילו "לעמוד".
אצל כלבי הים, האוזן היא חור בראש – ואילו אצל אריות הים יש אפרכסת לאוזן.
 

 
אבל כשהם מסתכלים ישר למצלמה… מה עוד אפשר לבקש?!
 
 
בתמונה הבאה ישנם לא פחות מעשרה כלבי ים! תגדילו, נראה כמה תמצאו…
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת Point Lobos, בתאריך 11.8.2009
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להגדיל אותן!
 

סנאי אפור מערבי – Western Gray Squirrel – Sciurus griseus

 
הרשימה הזו מוקדשת לעננצ`יקים שלי, שכל כך שמחו לפגוש סנאי בר!
 

 
כשהתכוננו לטיול הגדול שלנו, אחד הדברים שרגשו-במיוחד  את הילדים שלי היה העובדה שיש סיכוי טוב לפגוש כל מיני חיות בר מעניינות.
במיוחד נרשמה התעניינות בסנאים.
 

 
למרות שהחברה שלי טענה שהם "חולדות עם יחסי ציבור" – העננצ`יקים התעלמו מדבריה, וחפשו סנאים. יש כמה שגרים בחצר האחורית של החברה שלי, אבל את הראשונים פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park.
 

 
אחר כך ראינו גם את אילו שבחצר שלה, אילו שבפוינט לובוס, ועוד ועוד…
ובכל זאת – קסמם לא פג, והילדים שמחו לפגוש כל אחד ואחת מהם, וניסו לפתות אותם להתקרב אלינו – בין אם זה היה עם סוכריות ג`לי בין (מידע חשוב: סנאים לא אוכלים סוכריות ג`לי בין!), פטל בר שמצאנו בפארק (לא, גם את זה הם לא אוכלים) או תות שדה (הסנאים טעמו אותו, והשאירו אותו זרוק על השביל)
 
בתמונה: סנאי מעז לבדוק ג`לי בין, ומתאכזב.את פני הילדים טשטשתי במכוון.
 

 
לבסוף קנינו בוטנים מלוחים, אבל… גם אותם הם לא אכלו: הם לקחו אותם וטמנו אותם במאגרי החורף שלהם…
מסקנה: סנאים אפורים לא אוכלים בקיץ… לפחות לא הזן של מערב ארצות הברית.
 
 
בתמונה: סנאי בודק בוטן, כדי להחליט אם לקחת אותו אל המחבוא שלו

 
מה שכן, הם חיות קטנות ומקסימות,הזנבות שלהם (מה שחברתי קוראת "יחסי הציבור") יפהפיים ומשווים להם חן;  והם מטפסים על עצים בצורה נפלאה:
 

 

.
 
הסנאים הללו הם סנאי עצים – הם בונים להם קנים בעצים, שנראים מלמטה כמו ערמה ענקית של ענפים ועלים יבשים שגובבה לה גבוה בעץ.
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009), פוינט לובוס (11.8.2009), וקאסטרו וואלי (13.8.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

Eschscholzia californica – California poppy – אשולציה קליפורנית (פרג קליפורני)

 
 
כמו שציינתי – היינו בקליפורניה. 
ואחד הפרחים הנפוצים ביותר באיזור – לא רק בקליפורניה, כי אם בכל האיזור – ממדינת וושינגטון ועד למקסיקו – הוא הפרח הלאומי של מדינת קליפורניה, ששמו הוא פרג קליפורני.
 

 
השם הנכון – המדעי – הוא בעצם אשולציה קליפורנית, והפרח הזה הוא ממשפחת הפרגיים, למרות שאינו בדיוק פרג. לא כמו הפרג שלנו. זהו מין אחר.
 

 
אשולציה… פחחח… פרג מתגלגל לי טוב יותר מהמקלדת. אני אשאר עם פרג. אפילו שהוא לא השם המדויק. זהו השם העממי של הפרח.
 

 
הפרג הקליפורני הוכרז כפרח הרשמי של מדינת קליפורניה בשנת 1903. השם "אשולציה" הוא לכבוד מנתח וחובב טבע רוסי שחי בראשית המאה ה19, ושמו פון אשולץ (Von Eschscholtz).
 

 

 
לפרג הקליפורני ישנן תכונות הדומות לקרוב משפחתו האופיום – הרגעת כאבים – ויש המשתמשים בו להרגעת כאבים קלים. הוא אינו ממכר כמו האופיום – אך זהו עדיין סם ממכר.  (Mildly Sedactive, כתוב בספר פרחי הסיירה נבאדה שלי)
 

 
כשצלמתי את הפרג לראשונה, שמתי לב שליידו יש עוד צמח, קטן ומוזר:
 

 
לא הבנתי מהו הצמח הזה, ולמה הוא צומח רק בסמיכות לפרג….
ניסיתי להבין מאיזו משפחה הוא, אבל הוא לא התאים לי לכלום.
לא הצלחתי להתמקד עליו מלמעלה, ולבסוף צלמתי אותו עם היד שלי מאחוריו –
 

 
אבל מאוחר יותר, כשהסתכלנו על התמונות במחשב – לפתע שמנו לב לזה:
 

 
רואים את הטבעת הוורדרדת מתחת לעלי הכותרת של הפרח? הצמח ה"נוסף" הוא בסך הכל פריו של הפרג! התעלומה נפתרה!
 

 
התמונות צולמו בסן פרנסיסקו (8.8.2009) ובשמורת הטבע Point Lobos (ב-11.8.2009)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 
 

ד"ש קצר ממקום יפהפה

Hello Everyone!

I`ll be writing this one in English, because writing hebrew on a keyboard with no hebrew letters is annoying!
we`re having tons of fun, seeing amazing places, and I have enough pictures for about a hundred of blog-entries…

I`m showing one lovely picture – of California Sea-Otter
לוטרת ים קליפורנית
we have met this adorable creature in Point Lobos Nature Reserve, near Monterey, California.

all the best to everyone!

As you can see, this lovely creature is covering itself in sea-weed – this sea-weed is called Kelp – so that he will stay around one area, and won`t float to the sea.
he is very rare, and we were lucky enough to meet 2 sea-Otters: one in Point Lobos, and one in Monterey Harbor.

As always, you are welcome to click the picture in order to see it in full size!