פנים ושמות

משום מה בזמן האחרון שירים של דני רובס מתמצתים רגשות שלי באופן מאד מדויק.

רקפת מצויה, פקעות צעירות על סלע ביער ראש העין

נוסע על כביש מהיר
מגע החורף שבאויר
ובחלון שלי הנוף חולף מולי
או שאני חולף מולו

כל שיר חושף איזה סוד
מותח עוד גשר לחצות
הוא מכוון כליו, אני דרוך אליו,
רוצה לדעת את כולו

עגור אפור – עגורים בנדידה

ואז עוברים בי שלב שלב
מי שהייתי מי שעכשיו
כל הפנים והשמות כולם
כל השירים שהם לקחו איתם

צבעונית הבוסתן: חזזית על אצטרובל אורן, יער ראש העין

ואז אמי מרחוק
והד קולות רחוקים של צחוק
ריחות של יום שבת, אבי מרים מבט
ושתי עיניים עייפות

ובחצר של ביתי
ירוק טהור כמו בילדותי
השער הגדול, וחריקת החול
ושתי רגלי היחפות

עיט שמש צעיר, תודה לנועם קירשנבאום שזיהה לי

והם עוברים בי שלב שלב
מי שהייתי מי שעכשיו
כל הפנים והשמות כולם
כל השירים שהם לקחו איתם

פלמינגו מצוי, בריכות המלח של עתלית

נכון לעכשיו, 135 חטופים עדיין שם – סובלים, מעונים, דועכים.

נכון לעכשיו, ממשלת הזדון ממשיכה עוד ועוד ועוד לבזוז ולגנוב ולשדוד את הקופה הציבורית, חבריה משתינים עלינו בקשת גדולה ולא מנסים אפילו לעשות את עצמם כאילו אכפת להם מהאנשים בארץ. הם מגדילים את הנטל עלינו, ולוקחים לעצמם את כל הכסף. הם אפילו לא מנסים לקדם את החזרת החטופים, כי החזרת החטופים תקדם את סוף המלחמה. וכל עוד המלחמה כאן, הם יכולים להמשיך לבזוז ולהתהולל. על חשבוננו.

ושיהיה ברור: נתניהו הפושע הוא האשם מספר אחת באסון ה7.10. הטבח שייקרא בעתיד "טבח נתניהו בעם ישראל". הדם על הידיים שלו. הוא אשם.

כחלילון אמריקני – מין פולש חדש – על עדעד הביצות, בריכות המלח של עתלית.

רק אחרי שהוא (וממשלת הביזה והאימה המסואבת שלו) ילך – יהיה לנו סיכוי.
רק אחרי שהוא ילך – אפשר יהיה להתחיל להפנות תקציבים לכיוונים הנכונים: הגנה, חינוך, רווחה.
רק אחרי שהוא ילך – אפשר יהיה להתחיל לנשום.
שילך כבר. שיעופו מהחיים שלנו, הוא וכל מלקקי הפנכה שלו. הוא והטרוריסטים שלו.

רק אז נוכל להתחיל לצמוח מחדש:

התחדשות – נבט עולה מקונכיה ישנה של קדמום יהודה

שיחזרו כל החטופים הביתה, כולל המדינה שלנו שנחטפה על ידי ממשלת פושעים.