יקינתונית מעורקת – Hyacinthella nervosa

a03

הבעיות בתפוז מקשות עליי (שוב) – הפעם האלבומים שלי מושבתים ואין לי אפשרות להעלות תמונות.

a15

אבל אני לא נכנעת, אני לוחמת. הפעם אני נעזרת ב-Flickr לתמונות שלי – כי אני רוצה להציג פרח מיוחד מאד. הפרח שלי היום הוא יקינתונית מעורקת.
כן, כן – שוב אני משרכת את דרכי בגשם וברוח בעקבות איזה פיצקלה!

a14a

הסיפור שלי עם היקינתונית התחיל לפני שנתיים: נסענו לטיול בבקעת הירדן, והלכנו במסלול העולה בנחל תלכיד ויורד בנחל פיראן. זהו מסלול למיטיבי לכת, מסלול קשה ויפהפה – עם טיפוס סלעים וירידה במפלים.
בשלב מסוים קצת התעכבתי מאחור (טוב, אני מודה. אני לא בכושר…),  ופתאום ראיתי פרח קטן ותכלת – דומה לזמזומית, אבל לא בדיוק. צילמתי אותו:

 a00

קראתי לשאר חברי לטיול, אמרתי שמצאתי פרח לא-מוכר, אבל דומה לזמזומית. התשובה היתה "אה, בשביל זמזומית אנחנו לא חוזרים…"
לאחר מכן, ביקשתי זיהוי – ויובל ספיר הסביר לי שזו יקינתונית! מאד התרגשתי: היקינתונית היא צמח נדיר מאד. בארץ היא פורחת רק בבקעת הירדן. אני פגשתי אותה ואפילו לא ידעתי… החברים שלי די התבאסו שהם לא חזרו לראות אותה…

a08

השנה, לעומת זאת, נסענו במיוחד לפגוש אותה – וכבר ידענו מה אנחנו מחפשים. נסענו אל הסרטבה, ולמרות הגשם, עצרנו (בנקודה שהיתה ידועה לאחד מאיתנו) ויצאנו לצלם יקינתוניות.

a05

המורד (רגע אחרי הגשם)  נראה כך:

a07

אבל אם מסתכלים קצת יותר מקרוב, רואים שהוא מנוקד בכחול –

a06

והכחול הוא כחול של יקינתוניות! היו שם מאות יקינתוניות, אולי אפילו אלפים!

a16

היקינתונית קרובה ליקינתון. את השם הלטיני שלה – Hyacinthella – הייתי מתרגמת ל"יקינתונ'לה"…

a13

הצמח כולו קטן – בערך 10 ס"מ גבהו, כל פרח הוא בגודל 2-3 מ"מ, וגם הפרי קטנטן – הפירות גם הם בערך בגודל 2 מ"מ:

a01

 הוא קרוב לכדנים שכבר הצגתי בבלוג, וגם לזמזומית – שלא הצגתי. עלי הכותרת מאוחים יחד לכוסית או כד קטן.

a09

בין הכדנים פרחו גם זהביות – זוהי זהבית אשונה, הדומה מאד לזהבית השלוחות שכבר הצגתי בבלוג. הדרך היחידה להבדיל בינהן היא לעקור אותן ולבדוק את הפקעת – או, הדרך העדיפה בעיני – היא הדרך הסטטיסטית. ד"ר אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני  בגבעת רם אמר לי שהוא בדק זהביות באיזור הסרטבה מספר פעמים בעבר, וכולן היו ממין זהבית אשונה. לכן, באופן סטטיסטי, הוא מעריך שגם זו זהבית אשונה. אני מקבלת את ההערכה הזו, בין אם הזהבית בפוקוס ובין אם לא.

a04-horz

היקינתונית פורחת מלמטה למעלה – בסדר אקרופטלי (שכבר הזכרתי לא פעם)

a12

וכשחלף הגשם ויצאה השמש, ניסיתי לצלם אותה עם פסגת הסרטבה מאחוריה. הפסגה המשולשת היא קרן הסרטבה:

a02_5628

התמונות צולמו במורדות הסרטבה, בתאריך 28.1.2012
פרט לאחת שצולמה בנחל תלכיד, בתאריך 9.1.2010

a10

 

מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לעבור לראות אותן בFlickr בגודל מלא. שימו לב שהן נפתחות באותו חלון ולא בחלון חדש – לכן, אם רוצים לחזור לרשימה צריך להקיש Back.

a11-horz

  

צפורן סינָי – Dianthus sinaicus

הרשימה שלי היום קצת לא הוגנת: אני מציגה פרח יפהפה ועדין, מאד מאד קטן – ובסוף, אחרי שתחשבו שהוא דווקא נחמד מאד, אני מתכוונת להפציץ אתכם בשתי תמונות, שייגרמו לכם לשכוח לחלוטין את הפרח הזה.
אבל כידוע, החיים לא הוגנים. ולכן אני מציגה את צפורן סינָי.

להמשיך לקרוא צפורן סינָי – Dianthus sinaicus

זעריר כוכבני – Asterolinon linum-stellatum

בעצם, תכננתי להציג ברצף את המרגנית הכחולה, המרגנית הכתומה – והפרח הזה. אבל היו לי סיבות (אחת שמחה ואחת עצובה) לרשימות נוספות, ולכן אני מגיעה אל הצמח הזה – הזעריר – רק היום.


  

במבט ראשון, זה נראה סתם עוד עשב. אבל אם תסתכלו בהגדלה – רצוי בהגדלה טובה – תראו את הפרח:

הפרח דומה מאד לפרחי המרגנית, רק שהצבע שלו לבן-שקוף, ויש לו עלי גביע בצורת כוכב. ממש מרגנית מיניאטורית.  בתמונה הבאה ניתן לראות (אם תגדילו את התמונה ותתאמצו) מרבד של פרחים אלה. 

זהו הזעריר הכוכבני – זעריר, בגלל שכל גודל הצמח הוא כחמישה ס"מ, והפרח גדלו מילימטר או שניים;
כוכבני – בגלל עלי הגביע הערוכים ככוכב.

 

בגלל הגודל – או יותר נכון, הקוטן שלו – ממש ממש קשה לצלם אותו. המצלמה מאבדת אותו מאד בקלות, והוא כזה קטן, שגם בעין רגילה אני לרוב לא שמה לב אליו. לכן הפעם הרשיתי לעצמי לצלם את הפרח אחוז בין 2 אצבעות: כמעט אפשר לקחת טביעת אצבע שלי מהתמונה הזו – ותראו כמה הזעריר אכן זעיר:

לפי המגדיר,  הזעריר הכוכבני נפוץ בכל הארץ! אבל הוא כזה פיצקלה, צמח נשמה – שפשוט לא רואים אותו…

  

בדרך כלל, פרח קטן שכזה ונחבא אל הכלים רומז לנו שהצמח החליט לא להסתמך על האבקה חיצונית – הוא אומר: אם אין אני לי – מי לי? ומבצע האבקה עצמית. אם מגיע בכל זאת חרק, הזעריר לא יסרב לו – אבל מראש הוא לא באמת מנסה למשוך אותם.

  

התמונות צולמו בהר שפנים, בתאריכים 24.4.2007 ו-16.4.2011 

  

יותר מתמיד, מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

   

  

מרבה-חלב מוֹנְפֶּלְיָנִי – Polygala monspeliaca

הפרח שאני מציגה היום הוא ממש כלומצ'יק. גבעול עשב קטן, ולא הרבה יותר.
אם אתם מטיילים בארץ – סביר להניח שעברתם לידו, כי הוא צמח ים-תיכוני כלל לא נדיר שפורח בכל האיזור הים-תיכוני בארץ.
עברתם – כן. שמתם לב? סביר להניח שלא.

זהו מרבה-חלב מוֹנְפֶּלְיָנִי. צמח קטן – ממש עשב – ממשפחת מרבה-החלב.

 

מאיפה צמח קטן כזה קבל שם ארוך כזה?
השם העממי באנגלית הוא milkwort – עשב-חלב. הרועים באירופה נהגו להשתמש בצמח הזה להשבחת שדות המרעה שלהם – הם סברו שהצמח טוב לפרות, ומעודד ייצור חלב. (אין הוכחות לכך שהם צדקו… או טעו)
השם בעברית הוא תרגום של השם האנגלי – אין לו מיץ חלבי כלל.

 

ומה זה מוֹנְפֶּלְיָנִי? המין התגלה לראשונה ליד העיר מונפלייה אשר בדרום צרפת, וקראו את שמו על שם העיר. כמו שום תל-אביב, שנקרא על שם תל אביב.

 

 מרבה חלב גדל גם כבודדים, וגם בכתמים. הוא קטן, וכלל לא מרשים. ולמען האמת, אם הוא לא גדל בכמויות – קשה לאתר אותו. עשב בגובה כעשרה ס"מ…

אבל תסתכלו רגע על הפרח מקרוב, תראו את העדינות והחן שלו – שני עלי גביע לבנבנים-ורדרדים-שקופים מקיפים את הפרח הקטנטן: זהו צמח נשמה קלאסי.

התמונות צולמו ברמות נפתלי, 7.4.2010

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

לשון-אפעה מצרית – Ophioglossum polyphyllum

אי שם, בתחילת ימי הבלוג שלי,  הצגתי שרך קטנטן ששמו לשון-אפעה קטנה. סיפרתי על המסע לאיתור לשון האפעה, בשמורת בני ציון. הפעם נסענו – אני והעננצ'יקית שלי, עם יובל וילדיו  –  לראות את אחותה – לשון אפעה מצרית.

 

ולאן נסענו? עד לערבה.

 

 

לשון אפעה מצרית ידועה בארץ משני אתרים בדיוק, ושניהם בערבה: חולות שיזף, בצפון הערבה; וחולות סמר – בדרומה.  אנחנו נסענו לצפון הערבה. ½3 שעות נסיעה – בשביל לראות פיצקלה, שגודלו כמה סנטימטרים…

 

 

הפעם היו לנו הוראות מדויקות. ידענו בדיוק לאן לנסוע, כמה מטרים ללכת, ובין אילו שיחים לחפש. שיחי פרקרק פרסי, למי שתהה. כשהגענו למקום, זה נראה כך:

 

 

השיח מאחור הוא הפרקרק, ומימין הצל של הפרקרק השני. אבל מה יש בינהם? במבט ראשון לא ראינו כלום. אז מה עושים? כורעים מטה, ומתחילים לבדוק.  בתחילה לא מצאנו כלום. הרגשנו די מיואשים: ציפינו שהערבה כבר תפרח!  והנה, הכל צהוב; רק מעט נבטים – ואיפה לשון האפעה? האם נסענו כל כך רחוק לשוא?

 

 

התחלנו לבדוק את הנבטים. מסתכלים על כל נבט ונבט – ואז רואים שחלק מהם הם שרכים.  לא סתם שרכים: לשון אפעה! הידד! מצאנו!

 

ובשביל להבין כמה הם קטנים, שמתי את מפתח המכונית שלי לידם:

 

 

יובל סיפר לי, מתי נתגלתה לשון האפעה בארץ. זה היה אי-שם, בשנת 1981 – לפני כמעט 30 שנים. פרופ. שמידע (שאז היה עוד ד"ר) יצא עם אנשי רת"ם להשתלמות בערבה. רוב הנוכחים עמדו ושמעו הסברים על צמח מסוים שנמצא – ורק יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור – אחד מרודפי הצמחים הותיקים בארצנו,  הסתובב מסביבם, ופקח עיניים. לאחר זמן מה הוא הביא אל החבורה צמח ש…לא היה מוכר לו.

בתחילה פרופ. שמידע חשב שזהו אחילוף זעיר – צמח אחר, שגדלו קרוב לגודלה של לשון האפעה. אבל לאחר בדיקה, פתיחת מגדירים וחיפושים שונים – הסתבר שזהו צמח שלא היה מוכר מהארץ עד אז: לשון אפעה מצרית.

 

 

נמצאו שתי נקודות קרובות, ובהן הרבה לשונות אפעה. הנקודות סומנו במעגלי אבנים,  שנמצאים שם עד היום. ולשונות האפעה – כך גילינו – נשארו בתחומי המעגלים שלהן, ולמרות שסרקנו את השטח – לא מצאנו אף לשון אפעה מחוץ למעגל.

 

 

אז כרענו – משתדלים לא להכנס לתחומי המעגל, ולא למעוך (חס וחלילה!!!) אף לשון עדינה ונדירה, והתחלנו לצלם אותן מכל הכיוונים.

 

 

כתבתי בתחילת הרשימה, שלשון האפעה הנדירה הזו ידועה משני מקומות בארץ: חולות שיזף וחולות סמר. אני אמנם צלמתי אותה בחולות שיזף, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על חולות סמר.
חולות סמר, בדרום הערבה, הם גוש החולות האחרון שנותר בערבה – שטח חולות בתולי ומיוחד. רק שליש מגדלו המקורי נותר, רוב השטח נוצל לכריית חול,  לשפכי תעשיה ולחקלאות. עכשיו החליטה המדינה להרוס גם את החלק האחרון שנותר לפליטה – ולאפשר לכרות חול גם שם. עמותת אדם טבע ודין  עתרה לבג"צ – בבקשה להגן על החולות האחרונים שנותרו, לאפשר לבעלי החיים והצמחיה היחודית של האיזור להמשיך לחיות שם.

 

 

אני מצרפת פה כמה קישורים למאבק ההגנה על חולות סמר –

ראשית, אתר המאבק – יש שם גם קישור לעצומה, אבל אני לא יודעת עד כמה עצומות אינטרנטיות משפיעות. עד כמה שאני יודעת – הן סתם סמליות.
כתבה מYnet , ועוד כתבה מnrg (שתיהן דומות מאד)

ישנו גם דף בfacebook שאתם מוזמנים להצטרף אליו ולצרף אליו עוד אנשים.

 

 

הטענה הממשלתית – כרגיל – היא ש"אין שם כלום, רק חול וחול – זה בסך הכל מדבר, שממה". אני מקווה, שהקוראים שלי מבינים שהמדבר איננו שממה, ובחולות ישנם הרבה חיים – גם בעלי חיים, וגם צמחיה. זו מערכת אקולוגית מיוחדת במינה, ולדעתי זו חובתנו להגן על השטח הזה, כדי שגם הבאים אחרינו יוכלו להנות מיופיו של המדבר.

 

 

שמעתי פעם פתגם אינדיאני (או שמא אמריקאי-מקורי?) יפהפה:

We do not inherit the Earth from our parents, we borrow it from our children

כלומר – לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו, אלא קבלנו אותו בהשאלה מילדינו.  לדעתי זהו פתגם נפלא, מדויק ונכון – וכל האנושות צריכה לחיות לפיו.
…אבל אני, מה אני יודעת?

 

התמונות צולמו בשמורת חולות שיזף בערבה, בתאריך 13.2.2010

 

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

תוספת, 18.2.2010 –

מוטי כתב בבלוג שלו אגדה על לשון-האפעה. אתם מוזמנים לקרוא, לצחוק ולהגיב!!

מרסיה זעירה – Maresia nana

 
לפני שנה בערך, הצגתי בבלוג שלי פרח קטן למדי, עדין ומיוחד – מרסיה יפהפיה. אז ציינתי שהמרסיה היפהפיה היא פרח קטן: קוטר של פרח אחד הוא פחות מסנטימטר.
היום אני מציגה את אחותה הקטנה (אפילו יותר!) של המרסיה היפהפיה: המרסיה הזעירה.
 

 
ידיד שלי טוען שהמרסיה נכללת בקטגורית "בוטניקה למתקדמים". הוא פשוט לא ראה אותה עד שהראיתי לו. motior טוען לעומתו שמדובר בבוטניקה לבעלי זכוכית מגדלת.  וזה לא פלא, כי הצמח – אם הוא גדול, ומפותח – נראה כך:
 
 

 
ואז צריך להתקרב אליה, ולראות שהפרח נראה כך:
 

 
בספר כתוב שאורך הפרח 3-5 מ"מ. בפרטים שאני פגשתי אורך הפרח הוא 1-3 מ"מ לכל היותר. זהו פרח זעיר שכנראה לא קרא את הכתוב אודותיו בספר.
 
 
ישבתי הרבה זמן ליד המרסיה הזעירה, וצלמתי אותה מכל הכיוונים בתקווה שחלק מהתמונות יצליחו לי…
 

 
ה"ענפונים" היוצאים מהפרח – הם תרמילי הפרי שלו. הם החלק הגדול ביותר בצמח!
 
 אחזתי בצמח לייצב אותו – וגם כדי שתבינו כמה הוא קטן, יחסית לאצבעות שלי:
 

 
ובתמונה הבאה, אפשר לראות פרח של מרסיה יפהפיה, ובצמוד אליה – פרח של מרסיה זעירה. אתם יכולים להשוות את הגדלים בעצמכם:
 

 
המרסיה הזעירה היא ממשפחת המצליבים. זו משפחה, שאחד המאפיינים שלה הוא שכל הפרחים שלהם הם בעלי ארבעה עלי כותרת, מסודרים בצלב:
 

 
הנה שוב המרסיה היפהפיה – שגם אצלה עלי הכותרת מסודרים בצלב, כדי שאפשר יהיה לראות את הדמיון בין שתי האחיות:
 

 
המרסיה היפהפיה נפוצה בכל חולות מישור החוף – ויוצרת כתמים יפים וורודים. לעומתה, אחותה הזעירה כלל אינה נפוצה. היא נדירה למדי. גם היא גדלה בחולות מישור החוף – ונמצאה בעמק עכו, בשרון ובמישור החוף הדרומי – איזור פלשת.
 

 
המרסיה הזעירה, לדעתי, היא פרח ממשפחת פרחי הנשמה. פרחי נשמה הם פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)
 
 
 
כל התמונות צולמו בשמורת שפך נחל שורק, בתאריך 10.2.2010
 
 

 
כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

נאדיד עדין – Utricularia gibba

 
הידעתם שיש בארצנו צמח טורף?
צמח בר, שממש טורף בעל חיים?
 
אני כבר רואה אנשים מדמיינים לעצמם משהו כמו ב"Little Shop Of Horror", אז רציתי לאמר – תשכחו מזה.
 

 
נאדיד עדין – ממשפחת הנאדידיים, הוא הצמח הטורף האמיתי היחידי בארץ. זהו פרח זעיר. פיצקלה. קוטר הפרח הוא חצי ס"מ, והוא גדל במים.
אבל… הפרח אינו החלק הטורף!
 

 
רגע, הפרח העדין הזה טורף? מה הוא כבר טורף? ואיך?
 
הצמח הזה טורף סרטנים, חרקים ויצורי מים זעירים, והוא לא נעזר בפרח על מנת לעשות זאת.
בעלים ובחלקים התת-מימיים של הצמח ישנם נאדידים – שלפוחיות זעירות בגודל 5 מ"מ בערך, שיש להן מעין "דלתות מלכודת". סרטן שעובר על השלפוחית, נוגע בשערות עדינות שיש על המלכודת, היא נפתחת ושואבת אותו פנימה.
 
אז משחרר הצמח אנזימי עיכול לתוך השלפוחיות הללו, ומעכל את טרפו.
הנאדידים נראים כך:
 

 
הנאדיד צמח בחולה ובסביבותיה עד שיבשו אותה. אם אני לא טועה, הוא כמעט נכחד מהטבע.
אני פגשתי אותו בשני מקומות: בגן של עתי יפה מנתיב הל"ה (שכבר הזכרתי פה), ואתמול – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א.
 

 
הנאדיד הוא צמח זעיר, וקשה מאד להתמקד עליו… חוץ מזה, שכחתי להוריד את דרגת החשיפה ולכן התמונות יצאו קצת "שרופות"
 

 
כל התמונות צולמו בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, ותודה לד"ר יובל ספיר שהראה לי את הנאדיד.
את המידע על הנאדיד קראתי במאמר "צמחים שאוכלים חרקים" של פרופ. אבינעם דנין מ-1976.
 

 
כתמיד, אפשר ומומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
כל התמונות צולמו בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 30.7.2009
 

ערידת הביצות – Samolus valerandi

 
הקיץ מתחיל, ורוב הפרחים כבר נבלו מזמן. מי שמחפש פריחה עכשיו – צריך ללכת אל הנחלים, הביצות ומאגרי המים.
 
שם עכשיו עונת הפריחה בשיאה.
 

 
 
הפרח שלי היום הוא פרח קטן מאד עם ייחוס גדול. היחוס – כלומר, המשפחה שלו היא משפחת הרקפתיים. תסכימו איתי שלהשתייך למשפחה של הרקפת – זה ייחוס  (גם אם לא לוקחים בחשבון שהרקפת היא הפרח הלאומי שלנו ושל עוד כמה ממדינות אגן הים התיכון…)
 
 

 
אבל בניגוד לרקפות המרשימות, הפרח הזה הוא קטן – ממש פיצקלה. זוהי ערידת הביצות.
זהו צמח קטן (קוטר הפרח – 3 מ"מ בערך), רב שנתי, שגדל במעיינות, ביצות וגדות נחלים.
 
  
 
אבל… את רוב הביצות ייבשנו, המים מהנחלים נלקחים לשתיה, ובמקומם מוזרם ביוב… ובקיצור – מצבם של נופי המים המעטים של ישראל הוא בכי רע.
 
ובעקבות זאת – אני די בטוחה שלא פגשתם הרבה ערידות…
 
אני באמת לא מבינה איך המדינה שלנו – שמיָצאת ידע וטכנולוגיה לכל מיני מקומות בעולם, שעוזרת למדינות יבשות – לא השכילה עדיין להשתמש בידע שלה ולבנות מתקני התפלת מים. למה להמשיך לשאוב מהכנרת המתייבשת, לייבש את הנחלים ומעט שלוליות המים שיש לנו – במקום להשקיע בצורה חכמה במתקן שיפתור את הבעיות הללו לטווח אורך?!
ובתגובה להערה שקבלתי: אני יודעת שאין פתרונות קסמים, והתפלת מים יש לה מחיר.
מתקני התפלת מים דורשים שטח, אנרגיה ומציאת פתרון למלחים המוצאים מהמים המלוחים. (לא, לשפוך את המלחים בחזרה לים איננו פתרון!!!)
אבל את הים לצערי אנחנו מזהמים גם עכשיו, ואני מאמינה שאם למדינה שלנו זה היה חשוב, היו מוצאים דרך לבנות מתקני התפלת מים וגם לפתור את הבעיות שההתפלה יוצרת. הפתרון של אי-עשייה הוא לא פתרון. סתם התעלמות.
 

 
אני פגשתי את הערידה בשני מקומות – בנחל זרד (הוא ואדי חסה) שבממלכת ירדן, ובשמורת עין אפק ליד קרית ביאליק.
 
 
 
בשמורת עין אפק הקימו גן בוטני קטן שיכלול את כל צמחית נחל נעמן (עין אפק היא ממקורות נחל הנעמן, שנשפך לים בעכו). שם פגשתי את הערידה – גם בגן וגם בשמורה עצמה.
 

 
 
את הערידה צלמתי:
בנחל זרד שבירדן, 8.5.2008
ובשמורת עין אפק – 12.6.2008 וגם 6.6.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
ועוד הערה, לפני הסוף –
בשנה שעברה, סיפרתי כאן על הנימפיאה התכולה, ועל סיפור הצלתה והחזרתה לטבע בשמורת עין אפק. השנה ביקרנו שוב בשמורה. הלכנו להסתכל על בריכת הנימפאות – וזו פשוט חגיגה.
הבריכה כולה פורחת! תראו בעצמכם איזה יופי:
 

  
 
 ו…אם אהבתם – הקישו Maxit!

פעמונית דמשקאית – Campanula damascena


בחודש מאי, כמעט בכל שנה, אנחנו נוסעים לנחל כלח.
הסיבה הראשית היא – כמובן, השושן הצחור.
אבל בנחל כלח ישנם בעונה הזו עוד כמה צמחים יפים ומיוחדים. פחות בולטים – אבל שווים גיחה.
כזה הוא הפרח שלי היום: הפעמונית הדמשקאית – ממשפחת הפעמוניתיים.

  

הפעמונית הדמשקאית היא קטנה מאד, והיא צמח סלעים: גדלה רק מתוך הסלע.

הצבע שלה ורדרד עדין, והיא כולה פיצקלה. צריך לדעת שהיא שם בשביל לחפש אותה.

לשמחתי, אמא שלי יודעת שהיא שם. אז היא הראתה לי את הפעמונית המיוחדת הזו כבר לפני שנים רבות, ואנחנו משתדלות לחזור כל שנה, ולבקר את הפעמונית הזו.

הפעמונית הזו היא רב-שנתית, כלומר היא פורחת באותם מקומות שנה אחר שנה. הצמח מתחדש כל שנה.
  

הפעמונית פורחת לה בכמה נקודות ידועות (לפחות, ידועות לנו ) בנחל כלח: למשל, על סלע אחד – שאנחנו קוראות לו "סלע הפעמוניות הדמשקאיות", ובפתח מערונת קטנה אחת, שכמובן ידועה בשם "המערה עם הפעמונית"…

כל התמונות צולמו בכרמל, בתאריכים 3.5.2008 ו-16.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הסחלב הכי קטן: נאוטינאה תמימה – Neotinea maculata

 
הצטברו אצלי המון תמונות שרציתי לפרסם:
בסופ"ש שעבר היינו בטיול בדרום – במעמקי הנגב – וצלמתי המון פרחים מיוחדים, שגדלים רק שם.
בפורים עלינו צפונה לגליל העליון, וגם שם צלמתי וצלמתי וצלמתי…
ואפילו לשום תל-אביב מהחודש הקודם, שהבטחתי לכתוב עליו – עוד לא נתתי את הבמה.
יש לי המון רעיונות לרשומות שטרם הספיקותי להכין! (אגב, אני מאד אוהבת את הביטוי "טרם הספיקותי". הוא ארכאי שכזה, ונשמע הרבה יותר מכובד מסתם "לא היה לי זמן")
 
אבל הכל נדחה, לכבוד הכי קטן והכי חשוב: הסחלב הזעיר בארץ – נאוטינאה תמימה.
 

 
בשבת יצאנו לטייל בהרי יהודה. יש שם כמה נקודות מסוחלבות ופורחות, מאד חביבות עלי.
לפני 3 שנים (איך הזמן רץ) פרסם גידי מפורום שמירת טבע נאוטינאה שהוא מצא בנחל קטלב. בשנה לאחר מכן יצאנו לחפש אותה, ומצאנו פירות.
בשנה שעברה ניסינו שוב, ביתר הצלחה: אחת פורחת, וכמה ניצנים… הנה הפורחת:
 
   
(נחל קטלב, 15.3.2008)
 
והשנה חזרנו, ומצאנו 5 פרטים פורחים.
 
   
 
אמרתי שזה קטן, נכון? כל הצמח הוא פחות מעשרה סנטימטרים. ה"אישון" הקטן שבפרח ארכו פחות מ-2 מילימטרים. זה פרח פיצקלה.

 
כיון שהוא קטן כל כך, וחמקמק כל כך – הוא נחשב די נדיר. זה לא לגמרי ברור אם הוא נדיר כי באמת הוא נדיר, או פשוט כי לא רואים אותו ולא שמים לב…
 

 
השם – נאוטינאה – הוא על שם בוטנאי איטלקי בשם טינאו (Tineo). חיפשתי מידע עליו, אבל לא מצאתי כלום…
 
התמונות צולמו בנחל קטלב, 14.3.2009 פרט לַשתיים משנה שעברה – 15.3.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – בהגדלה של מה שתוכלו לראות בטבע…
 
ועוד תמונה אחת – הנאוטינאה הראשונה שלי: אחרי כמה שנים של חיפושים, פגשתי את הנאוטינאה הראשונה שלי ביום העצמאות, 24.4.2007 בהר שפנים במירון:
היא כבר היתה כמעט נבולה, ובכל זאת – התלהבתי מאד.
 

 
 

פשתנית זעירה – Linaria micrantha

 
אני חוזרת שבועיים אחורה,  לפרח עדין וקטן שרציתי לפרסם: פשתנית.
 
פשתנית היא פרח מאד נחמד. בעולם יש בערך 150 מינים של פשתניות, מתוכם בארץ גדלים אחד-עשר מינים.

 
אני, כמובן, מדלגת על פשתנית ארם-צובא הלבנה והחיננית, על פשתנית ססגונית – הצבעונית מהדרום, ואפילו על פשתנית משולשת הגדולה והנדירה – ומגיעה אל הפיצקלה:
פשתנית זעירה.
 

 
הפשתנית הזעירה היא באמת זעירה. מה זה זעירה? זעירונת. 2 מ"מ קוטן הפרח, וכל הצמח כולו, ביום טוב יגיע לעשרה ס"מ…
 

 
הפשתנית הזו שייכת לסוג הפרחים הנעלמים: מראים לך אחד, את מתפעלת ממנו, מזיזה רגע את הראש, וכשאת מסתכלת שוב – הופס! היא נעלמה…
 

 
אבל הגוונים שלה, וה"אוזניים" הללו כל כך נחמדים. שווה להשקיע מאמץ ולחפש שוב!
 

 
כל התמונות צולמו בגבעת התיתורה במודיעין, 24.1.2007
מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 

נרקיס אפיל – Narcissus serotinus

קבענו שהסתיו כבר פה, והנה עוד אחד מפרחי הסתיו הפחות-ידועים –
פרח מאד אהוב עלי, בעל ניחוח נפלא –
 
הנרקיס האפיל
 

הנרקיס האפיל הוא אפיל. מה זה אפיל? זו מילה יפה מהתנ"ך (כן כן!) – מספר שמות, ומשמעותה – מאוחר, שאחר להבשיל או לבוא. (ציטוט ממילון אבן-שושן).

הנרקיס האפיל הוא האחרון שפורח מבין מיני הנרקיסים. טוב, אצלינו בארץ זה לא כל כך חכמה – יש רק שני מיני נרקיסים, והנרקיס המצוי כבר פורח, אם תהיתם – בכרמל.
אבל בעולם (ספרד, למשל, ששם כנראה מוצאם של הנרקיסים) יש כמה וכמה מיני נרקיסים, והאפיל הוא האחרון שפורח.
 

בארץ, נרקיס אפיל מוגבל מאד בתחום הפריחה שלו – חוף הכרמל. אבל כשהוא פורח – זה בכמויות. אם תסעו בכביש החוף, ותסתכלו על רכסי הכורכר באיזור מעגן מיכאל, תוכלו לראות המוני נרקיסים פורחים. מראה משובב נפש (רק תדאגו שמישהו אחר ינהג, וסעו בזהירות!)

 
אנחנו נסענו לאיזור בריכות הדגים של מעין צבי, ושם פגשנו את הנרקיסים הנפלאים הללו. הם עדינים יותר מהנרקיס המצוי – והריח שלהם נפלא באותה מידה.
הנרקיסים שם נפלאים, ופה ושם צומחים גם בני-חצב סתווייםסתווניות היורה וכדנים קטני פרחים. מאוחר יותר מצטרפים גם כרכומים.
הפעם צלמתי גם את זה: נרקיס אפיל, תת-מין "פיצקלה" : נרקיס בקוטר של סנטימטר אחד…

נכון שהוא חמוד?
אני מאד אוהבת את הכתר המשולש אצל הנרקיסים האפילים. מעניין יותר מהכתר העגול-הסטנדרטי של נרקיס מצוי.
 

כל התמונות צולמו ב8.11.2008 ליד מעין צבי. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

לשון-אפעה קטנה – Ophioglossum lusitanicum

אני מתגעגעת לטמפרטורות ולצמחיה של ינואר, וזה רשמי.
אז החלטתי להציג בפניכם צמח של ינואר. אחד מאילה שאם אתם לא משוגעים לצמחים – אין מצב שתדעו שעברתם לידו.
זהו לשון-אפעה קטנה: מין של שרך. הוא גדל במישור החוף.

לשון-אפעה הוא צמח זעיר. אתם רואים את רגבי החמרה לידו? גודל הצמח כולו לא עולה על 5 ס"מ. פצפון. גם כשמסתכלים ממש ממש עליו – אפשר לפספס אותו. והצבע שלו – ירוק רענן מאד – קצת יצא לי זרחני מדי בחלק מהתמונות…

בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה ממש מצחיק… שיר ורד – אדם נהדר ומומחה לצמחים – פרסם בפורום שמירת טבע, שהוא מוכן לתת הוראות הגעה לשרך הזה בשמורת בני ציון, למי שיבקש במסר. אז בקשתי.
קבלתי הסבר – שכלל משהו כמו "עוברים את השלט של עירית גדולה שנמצא בשמורה, ומחפשים סרט סימון אדום על שיח אספרג…" החלטתי שנוסעים לשם בשבת. בסה"כ, שמורת בני-ציון היא קרובה הביתה, והיא מאד חביבה.

כשהגעתי לשם, מצאתי חמישה אנשים כורעים על הקרקע, וסורקים אותה גבעול-אחר-גבעול… חמישה אנשים בוגרים, שכורעים על הקרקע, לא רחוק משיח אספרג שקשור אליו סרט סימון… המממ… מיד הבנתי (אבחנה גאונית…) שהם גם אנשים ששלחו מסר לשיר
שאלתי אותם, הצגנו את עצמנו – בניק ובשם. מובן שכולם אנשי הפורום ובני משפחותיהם.  ואז מצאנו את לשון-האפעה.

כבר ציינתי שהדבר הזה קטנטן? פצפון? הענן שלי טען שהוא לא מבין למה גררתי אותו לבני ציון, לראות סתם חתיכת עשב פיצקלה.
אמרתי לו שהוא יכול לשמוח שגררתי אותו רק עד בני ציון כדי לראות את העשב הפיצקלה, ולא לראש הר מירון, או לבורות לוץ…

ובקשר לשם… לשון-אפעה… כמו שאפשר לראות בתמונה שבקישור, לשון אפעה לא נראית כמו הצמח הזה. בכלל לא. השם הנכון כאן לדעניותי הוא זנב-עכסן – נדמה לי שזהו השם העברי של ה-Rattlesnake האמריקאי. וזה דומה לזנב שלו ולא ללשון… כנראה הבוטנאים שקבעו את השם לא התחשבו כל כך בזואולוגיה…

כל התמונות צולמו ב2.12.2006 וב5.1.2008, בשמורת בני-ציון