עדיין אין לי גישה לאלבומי התמונות שלי , אז פעלתי לפי עצתה של סיווי – פתחתי לי משתמש בflikr.
אני עוד לא מסתדרת טוב עם הניווט שם, ועל מנת להכניס אותן לרשומה אני צריכה לקפוץ בעריכה בין מצב HTML למצב הרגיל – וזה מאד לא נוח. אבל מאד רציתי להשוויץ בתמונות הבאות – למרות שלא צלמתי אף אחת מהן.
היום אני מארחת את אמא שלי, ואת התמונות שלה.
בעצם, רציתי שתהיה כאן גם תמונה אחת – לפחות אחת – שלי, אבל הליליות של אמא שלי נאמנות לה ולמצלמתה, ולא מגיעות כשבאים צלמים זרים…
לפני יותר משנה, אמא שלי התחילה לשמוע קולות ינשופיים בלילה, בחצר. אחרי כמה חקירות ודרישות – היא חזרה עם תמונה – ובפורום שמירת טבע זיהו אותה: זוהי לילית מצויה.
אחרי הרבה תמונות חשוכות ומטושטשות למדי, יום אחד יצאה לה הלילית אחר הצהרים – ואמא שלי מיהרה לנצל את ההזדמנות:
הלילית היא דורס לילה בגודל בינוני, כלומר – אורך הגוף שלה הוא בסביבות 40 ס"מ, וכאשר היא פורשת כנפים – מוטת הכנפיים יכולה להגיע לאורך מטר!
מהר מאד, אמא שלי גילתה שלא מדובר כאן בלילית בודדת – אלא בזוג. וקצת מאוחר יותר הסתבר שהם גם קיננו – הטילו שתי ביצים, שבקעו מהן שני גוזלים.
זו היתה תצוגת הבכורה של אחד מהם : פרחון צעיר של לילית מצויה. למרות התאורה הקשה, אפשר לראות שגופו עדיין עטוי פלומה.
מאז, אמא שלי עוקבת אחרי הליליות: הבוגרים מגיעים מפעם לפעם, אבל הצעירים מגיעים כמעט כל ערב.
ובקשר למושגים: גוזל, פרחון…
גוזל – או חובש-קן – הוא צאצא אשר אינו יכול לעזוב את הקן עם בקיעתו מהביצה. הוא בוקע בד"כ עיוור וערום, או עוטה פלומה דלילה, ותלוי לחלוטין בהוריו על מנת שיאכילו אותו. לדורסי הלילה יש גוזלים.
השם "גוזל" זה כי לכאורה הוא גוזל את המזון ממקורם של הוריו.
לעומת זאת, אפרוח – או עוזב-קן – הוא צאצא אשר בוקע עטוי פלומה סמיכה, רואה, ומסוגל לעזוב את הקן זמן קצר לאחר בקיעתו. רבים מהאפרוחים מסוגלים ללקט לעצמם את מזונם, ואינם מסתמכים על הוריהם שיאכילו אותם. לדוגמא – לברווזים ותרנגולות יש אפרוחים.
השם אפרוח – כי הוא פורח מן הקן במהירות.
אבל מה זה פרחון?
כאשר הגוזל גדל מעט, הוא עדיין צעיר, הנוצות רק מתחילות לגדול, והוא כבר מסוגל לעוף – לפרוח מהקן – אבל אינו בוגר עדיין. כמו הליליות בחצר של אמא שלי.
ולכן, רוב התמונות שאתם רואים כאן – הן תמונות הפרחונים. הפרחונים עדיין קטנים למדי – גודלם בהתחלה כעשרה ס"מ בלבד, והם הגיעו כבר ל-20 בערך.
הלילית אמנם נקראת "מצויה" – אבל היא לא עד כדי כך מצויה. בארץ זהו עוף נדיר למדי, שאפשר למצוא בחורשים בגליל העליון, בגולן ובחרמון – וגם מן הכרמל.
עד לשנות ה-40 היו עדויות לליליות גם בהרי יהודה – אך הן נכחדו משם.
פעם אחת, אמא שלי הצליחה לתפוס את אחד הבוגרים בתעופה! איכות התמונה לא מדהימה, אבל בהתחשב בתנאים – חושך, עוף דורס חרישי – זו תפיסה מצוינת, ואני גאה בה (וגם קצת מקנאת)
את הלילית המצויה אפשר למצוא בכל אירופה, ברוסיה, באיזור הקווקז – ואפילו עד המזרח הרחוק, בסין. לכן שמה האנגלי הוא Eruasian Tawny Owl – כלומר, ינשוף חום-צהבהב אירו-אסיאני.
רגע, רגע! חום צהבהב? מה זה עוורון הצבעים הזה??? הלילית שלנו אפורה!
ובכן, ישנם שני טיפוסי צבע – אצלינו נפוץ הצבע האפור. בצפון ובמזרח היא מקבלת גוון חום צהבהב, ואפילו חום אדמדם לפעמים.
הפרחונים ממשיכים לגדול – קולותיהם כבר התחלפו מקולות הצעירים לקולות בוגרים. באתר OwlPages אפשר לראות תמונות של הליליות החומות, וגם לשמוע את קולותיהם – להשוות בין הצקצוק הקצר של הגוזל, לקריאה העשירה של הבוגר.
באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב – קולה הטריטוריאלי (כלומר, זכר המכריז על הטריטוריה שלו) מוסיקלי וערב לאוזן יותר מקולותיהם של כל דורסי הלילה האחרים.
אמא שלי למדה לזהות את הקולות שלהם – וכשהיא שומעת אותם, היא תופסת את המצלמה, ורצה לצלם.
הליליות ניזונות בעיקר מיונקים קטנים (אפילו חולדות!) וציפורים, אבל יאכלו גם לטאות, צפרדעים ודגים (מן הסתם, לא באמצע חיפה…) – ואפילו יאכלו חרקים ותולעים.
את כל התמונות צלמה אמא שלי, בחצר ביתה בחיפה בשנה האחרונה. אפשר להקליק על התמונות – זה יוביל אתכם אל Flikr, אבל אני לא בטוחה אם זה יאפשר לראות את התמונות בגודל גדול יותר… נסו, אתם מוזמנים לספר לי.
פרחים, פרפרים וכל מיני 