שנה טובה תשפ"א

עוד שנה חלפה, והפעם שנה קשה במיוחד. ואין לי תקוות לעתיד בהיר יותר: אנחנו ניצבים בפני תקופה קשה אפילו יותר, מבחינה כלכלית, בריאותית ומדינית.

בכל זאת, אכתוב כמה איחולים…

שום עקרון – Allium akirense

העזתי ונסעתי אל גבעת ברנר, טיפסתי על גבעת חמרה בשולי הישוב כדי למצוא פרח שמעולם לא פגשתי: שום עקרון.

שלושה פרחים מפראג

היום אני מספרת על שלושה פרחים מיוחדים שפגשתי בפראג. 

הראשון הוא פרח נהדר ממשפחת הרקפתיים, וכבר זמן רב רציתי לפגוש אחד ממיני הסוג הזה – בכור אביב. 

בכור אביב (Primula) הוא הסוג שעל שמו נקרא השם הלטיני של כל משפחת הרקפתיים (Primulaceae). יש כ-500 מינים שונים של בכור אביב ברוב חצי הכדור הצפוני – אצלינו הם לא פורחים. 

בכור האביב שפגשתי הוא Primula veris – משמעות השם הלטיני היא "בכור-אביב אביבי" – שזה בהחלט שם משעשע. 

והם נראים יפה על רקע הקברים בבית הקברות היהודי הישן. 

את המין הבא פגשתי בערוגה של נורית הלב: 

התקרבתי לבדוק אותו – הריח הסגיר מיד מה זה הצמח הזה: שום. אבל שום אחר מכל מה שהכרתי. 

זהו Allium paradoxum – תרגום השם הוא "שום מוזר" – וזה בהחלט שם הולם. 

כל פרח, לאחר הפריחה, הופך לבצלצול (או כמה בצלצולים) – וממנו הגבעול ממשיך, לפרח נוסף – שהופך לבצלצולים – וכן הלאה….  זה בהחלט מעניין לראות אותם. 

השום הזה פורח בר באיראן ובהרי הקווקז. באירופה הוא נמצא כצמח גינון, ולעתים פולש לטבע. 

את הפרח האחרון פגשתי על גבעת פטז'ין – ערוגה קטנה ופורחת בתכלת: 

זוהי פושקיניה – Puschkinia scilloides – השם המלא הוא פושקיניית בן-חצב, בגלל הדמיון הכללי לפרחי בן-חצב. 

הפושקיניה נקראת כך על שם פושקין – אבל לא על שם המשורר הרוסי הידוע, אלא על שם הברון אפולו מוסין-פושקין, שהיה כימאי ואספן צמחים בן המאה ה-18 והוביל משלחת איסוף צמחים להרי הקווקז. 

כלומר, גם הפושקיניה הזו היא בעצם מין מהרי הקווקז, ובאירופה היא צמח גינון בלבד. 

הפושקיניה בעבר נחשבה כבת משפחת השושניים, אך כשהמשפחה פוצלה – היא הועברה אל משפחת האספרגיים, תת-משפחת החצביים. 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/17. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

הסתיו קרב ללב

את אמרת לי תן לי
מפירות הקיץ המתוקים
לילה כבר עולה.
הסתיו קרב ללב
מלא בריח פרדסים
לילה כבר עולה.

עולה על הפרדסים
מאיר לי שמי כוכבים
מראה לי את הדרכים
אלייך…

אני מפסיקה לרגע את הדיווחים מלונדון, בשביל צילומי אווירה: חבצלות עם הירח רגע אחרי השקיעה בחוף נחשולים (עם ובלי פלאש), וחצבים עם הירח בלילה על הגג שלי.

וכאן המקום להזכר שכבר סוף אוגוסט, ולקוות שהסתיו יבוא מהר – ויהיה קריר ונעים, ושהחורף יגיע ויהיה מלא גשמי ברכה.

סוף קיץ נעים לכולם!

את החבצלות צלמתי בחוף נחשולים, בתאריך 25.8.2015
את החצבים – בכפר סבא, 28.8.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הכותרת והציטוט הן מהשיר הזה:

אבל חשבתי גם על זה:

שום הנגב – Allium rothii

אני ממשיכה עם מין נוסף של שום שפגשתי רק לאחרונה: שום הנגב. 

שום הנגב, כמו שאפשר לראות בתמונות, הוא שום יפהפה בעל עלים מרשימים ועלי כותרת לבנים, אך את עיקר תשומת הלב תופסים הצלקת והאבקנים שצבעם צבע בורדו עמוק. 

כאן גם אפשר לראות למה התכוונתי ברשימה הקודמת, כשכתבתי על "שחלה עילית":  השחלה (שבעצם מתחילה להתפתח לפרי) היא הכדור הבורדו במרכז הפרח. אפשר לראות שעלי הכותרת והאבקנים מתחילים מתחתיה. 

סיפרתי שבעולם יש כ-1,200 מינים שונים של שום. כדי לעדן את החלוקה, חילקו את הסוג לסקציות. סקציה היא קבוצה של חלק מהמינים באותו הסוג – מינים קרובים זה לזה מבחינה מורפולוגית וגנטית. 

 

כבר סיפרתי בעבר על סוג אחר שחולק לסקציות – האיריס.  למשל, איריסי ההיכל הגדולים והיפים הם סקציה בסוג איריס. 

את השומים חילקו לשתים-עשרה סקציות שונות. לחמש מהן יש נציגים בארץ.
לכולן, כמובן, יש שמות לטיניים שלי (באופן אישי) די קשה לזכור. 

ולכן בארץ נוהגים לקרוא להן על פי אחד המינים מהסקציה, לרוב – הנפוץ והבולט מין המינים. 

אלו הן הסקציות –
סקצית Kaloprasum – לה יש נציג אחד בלבד בארץ – שום הגלגל – ולכן היא נקראת קבוצת שום הגלגל.
סקצית Allium – בעברית: קבוצת שום גבוה, וממנה הצגתי בבלוג את שום יריחו.
סקצית Codonoprasum – בעברית: קבוצת שום האבקנים, וממנה הצגתי בבלוג את שום האבקנים, שום סתווי והשום הצנוע.
סקצית Molium – בעברית: קבוצת שום משולש, ממנה הצגתי בבלוג את שום הכרמל.
סקצית Melanocrommyum – בעברית: קבוצת שום מזרחי, ממנה הצגתי בבלוג את שום תל אביב, שום אשרסון – וכעת גם את שום הנגב. 

המאפיינים הבולטים של בני קבוצת השום המזרחי, אליה שייך שום הנגב, הם עלים רחבים ושטוחים בגובה הקרקע; גבעול עבה, והעובדה שלרוב אין להם את ריח השום האופייני. 

שום הנגב גדל בארץ בעיקר בהר הנגב. הוא אוהב אזורים סלעיים – כמו שאפשר לראות מהתמונות – ונהניתי במיוחד לצלם אותו יחד עם ריבס המדבר: 

 

כשיורדים הגשמים הראשונים, מלבלבים עלי השום הרחבים. אחריהם עולה עמוד התפרחת, עם הניצן שנראה בהתחלה ככדור ירוק: 

בתמונה הבאה אפשר לראות את השום מתחיל להפתח. העלה הירוק שעטף את הניצן מבהיר – זהו המתחל האופייני לכל המינים בסוג שום. 

ואם כבר הזכרתי את ריבס המדבר היפהפה, שפורח ממש ליד השום – 

 

השנה הזדמן לי להגיע אל הריבסים פעמיים, בהפרש של שלושה שבועות. בראשית מרץ צלמתי ריבס מתחיל לפרוח מעל מכתש רמון – ממש מול קרני רמון: 

ושלושה שבועות אחר כך, אותו צמח, פתוח יותר, בשיא הפריחה ואפילו מתחיל לחנוט פרי: 

 

את התמונות צלמתי בהר הנגב, בעיקר בבור חמת ובמעבר ערוד, בתאריך 26.3.2015
פרט לתמונת הריבס הצעיר, שהיא מתאריך 5.3.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

 

 

 

 

שום צנוע – Allium desertorum

בהשתלמות רת"ם האחרונה פגשתי פרח מיוחד, שמזמן רציתי לפגוש: שום צנוע. 

פגשתי אותו במורדות נחל תמרים, ממש מעל ים המלח. ניסיתי לצלם את השום כך שיראו את ים המלח ברקע, אך זהו צמח נמוך למדי – גבהו בין 10 ל-30 ס"מ – והראות לא היתה מרשימה – זו התוצאה: 

הנה הנוף, ללא השום – 

אני חושבת שזו הזדמנות טובה לספר קצת על שומים באופן כללי. 

השום, הכרשה והבצל שאנו מבשלים ואוכלים הם מינים תרבותיים בסוג הבוטני שום – Allium. ישנם מעל 1200 מיני שום בר בעולם. בארץ ישנם מעל 40 מינים שונים. 

השום הצנוע שמככב ברשומה הזו הוא אחד הנדירים יותר – פורח בעיקר בבקעת ים המלח ובנגב. ושימו לב לפרחים המקסימים שלו, כל פרח בודד מעוצב ויפהפה –

יש כמה מאפיינים לכל מיני השום –
כל הפרחים בתפרחת נמצאים על עוקצים היוצאים מנקודה אחת במרכז הפרח. זו תכונה המאפיינת צמחים ממשפחת הנרקיסיים.

יש להם מתחל – קרום שעוטף את הניצנים לפני שהפרח נפתח

ויש להם שחלה עילית. 

כזכור, הפרח הוא איבר המין של הצמח, והוא כולל גם את השחלה שבה הביציות.
לפרח יכולה להיות שחלה עילית – או שחלה תחתית.

שחלה עילית – היא שחלה הנמצאת בתוך הפרח, מעל לנקודה ממנה יוצאים עלי הכותרת ועלי הגביע. דוגמא לפרח עם שחלה עילית היא צבעוני ההרים ממשפחת השושניים.
שחלה תחתית – היא שחלה הנמצאת מתחת לנקודה ממנה יוצאים עלי הכותרת. דוגמא לפרח עם שחלה תחתית – נרקיס מצוי ממשפחת הנרקיסיים.

הבוטנאים של המאה ה-19 קבעו שסימן השחלה העילית הוא הסימן החשוב, ולכן סיווגו את השומים כחלק ממשפחת השושניים.
במאה ה-20 קמו בוטנאים שטענו שבעצם השומים קרובים יותר לנרקיסיים – והעבירו אותם לנרקיסיים.

וכיוון שזה לא מספיק בלגן – קמו בוטנאים נוספים, וטענו שכיוון שאצל השומים אפשר למצוא חלק מהמאפיינים של הנרקיסיים, וחלק מהמאפיינים של השושניים – צריך להפריד אותם למשפחה משלהם. משפחת השומיים. 

בסופו של דבר, אחרי בדיקות DNA, השומים הוכרזו כשייכים למשפחת הנרקיסיים. 

בנחל תמרים ריחפו סביבנו פרפרים רבים – הצלחתי לצלם את לבנין הרכפה, נח על צמח קטן ממשפחת הציפורניים ששמו כנפן קוצני. 

את התמונות צלמתי במורדות נחל תמרים, בתאריך 19.3.2015 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

שום יריחו – Allium hierochuntinum

אני חוזרת אל חודש מרץ בבקעת הירדן. נסענו לחפש צמח מיוחד: שום יריחו. 

הסוג "שום" הוא סוג מאד מגוון – בעולם ידועים כ-1,000 מינים של שום, מתוכם בארץ גדלים מעל 40 מינים שונים. 

הבצל והשום שאנו אוכלים ומבשלים – גם הם מינים של שום. 

בבלוג שלי, כמובן, דילגתי על כמה מהמינים הנפוצים יותר (למשל, שום משולש ושום גבוה) – וכתבתי על כמה שומים חביבים עלי, כמו שום הגלגל, שום הכרמל ושום סתווי. אתם יכולים להציץ בבכל מיני השום שכתבתי עליהם כאן. 

הפעם נסענו לבקעת הירדן, לחפש את אחד המינים הנדירים והעדינים יותר – שום יריחו.
הגענו לשדה מלא דגני בר – בעיקר שעורה – שהרוח שיחקה בו – 

והתחלנו לחפש, בין גבעולי השעורה את השומים הקטנים והחבויים הללו 

לשום יריחו יש צבע תכול-סגול נהדר, והוא גדל בעיקר בדרום בקעת הירדן ובמדבר יהודה. 

הניצן שלו, שאפשר לראות בתמונה הבאה, מכוסה קרום מגן ששמו מָתחל – זוהי תכונה אופיינית לכל המינים בסוג שום – יש מתחל המגן על הניצנים. בחלק מהמינים המתחל נושר כשהפרח פורח, ובחלק הוא נשאר. 

  

כשהפרח מתחיל לפרוח, המתחל מתקפל מטה 

הפרחים נפתחים, ומבהירים מעט עם הפריחה 

לאבקנים יש צבע בורדו-סגול, שמשתלב נהדר עם התכול של עלי הכותרת! 

ואם אתם תוהים לגבי הריח – כן. לעלי שום יריחו יש ריח של שום! 

כשהסתובבנו בשדה השומים, היו עוד כמה שמשכו את עיני – למשל הפרפר הנחמד הזה, ממשפחת ההספריתיים – כנראה הספרית הנשרן: 

והכחליל המעודן הזה, שנהנה מהצוף של שלח הערבות – כחליל השברק 

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן, בתאריך 9.3.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ו…כמעט חג שמח! 

שום אשרסון – Allium aschersonianum

אני חוזרת אל הטיול בבקעת הירדן, בסוף ינואר. בשמורת תלכיד-פיראן פגשנו פרח יפהפה, שרק התחיל לפרוח. 

זהו שום אשרסון, אחד ממיני השום היפים ביותר. עמוד תפרחת גבוה, ובראשו כדור פריחה ורוד עז ומרשים. 

אנחנו הגענו בתחילת הפריחה, וראינו בעיקר ניצנים: זהו ניצן אופייני לסוג שום – 

הפרחים מכוסים מעין קרום, שנקרא מַתְחָל – המגן על הניצנים טרם הפריחה.
ככל שהפרח נפתח, המתחל נסוג מטה 

כשהפרח בפריחה מלאה – המתחל עדין נמצא בבסיס עוקצי הפרחים 

ואפילו כשהוא גומר לפרוח, והפרחים הופכים לפירות (הכדורים הירוקים בתמונה הבאה הם פירות השום) – עדיין ניתן לראות את שרידי המתחל. 

המתחל אופייני לסוג שום. ישנם מיני שום בהם המתחל באמת נשאר צמוד לפרח לאורך כל הפריחה, אצל אחרים הוא נושר כשהפרח פורח. 

שום אשרסון הוא מין ויקארי לשום תל-אביב. על שום תל-אביב כתבתי כבר כמה פעמים בבלוג, זהו שום יפהפה, אנדמי למישור החוף. 

מינים ויקאריים הם מינים הקרובים זה לזה (בצורתם, בהתנהגותם) ומחליפים זה את זה באזורים שונים.
בהקשר זה כבר הצגתי בבלוג את חבצלת הנגב וחבצלת החוף, שהם מינים ויקאריים; ואת איריס הלבנון ואיריס הסרגל שגם הם ויקאריים.
וכך גם שום תל-אביב הפורח במישור החוף, ולעומתו שום אשרסון מהבקעה והמדבר. 

שום אשרסון נקרא על שם פאול אשרסון, שהיה בוטנאי גרמני בן המאה התשע-עשרה. אשרסון יצא למסעות באזור המזרח התיכון, במיוחד באזור מצריים.
הוא כתב את הפלורה המאויירת של מצרים באמצע המאה ה-19, והיה ממחפשי אם החיטה – אותה אם החיטה שבסופו של דבר מצא אהרון אהרונסון.  

את התמונות צלמתי בבקעת הירדן בתאריך 30.1.2015 וגם 26.3.2009. 

 

חבצלות ביצה בפלורידה

לפני פתיחת הרשימה היום, רציתי לומר משהו על המצב המחורבן שאנחנו נמצאים בו – על הכאב והצער שלי על אובדן החיים ויחד עם זאת, על הכאב בגלל העובדה שהשיח הציבורי בארץ ירד לדרגת התלהמות וקללות. אבל את כל מה שרציתי לומר – YaelO1 כתבה בצורה בהירה וחכמה, ולכן אני ממליצה מאד לקרוא את דבריה.  עכשיו אעבור לפרחים – קצת שלווה לא תזיק לנו. בטיולינו בפלורידה פגשנו שלושה מינים של פרחים לבנים, גדולים ומרשימים – שלושתם בני משפחת הנרקיסיים.  מבחינת צורת הפרח, שנים מהם דומים לחבצלת והשלישי פחות. כולם גדלים בביצות או קרוב אליהן – ולכן קראתי להן בשם כללי "חבצלות ביצה".  הראשון – גדל ממש במי הביצה – שמו הלטיני הוא Crinum americanum. השם Crinum משמעותו "שושן", והפרח באמת גדול כמעט כמו השושן הצחור. אמנם השם העברי "שושן" שייך לצמח ממשפחה אחרת, אבל בגלל הדמיון הכללי – אקרא לו שושן-ביצות אמריקאי.    יש לו מגוון שמות עממיים – למשל, String Lily; Southern Swamplily וגם Seven Sisters. ניסיתי למצוא את מקור השם "שבע האחיות" – ודאי יש סיפור מעניין מאחוריו… אך לא מצאתי.  אם אמצא, מבטיחה לעדכן.

24/7/2014, 17:20: עדכון!

תודה לריק אהל (Rick Ehle) מהדף Florida Botany II שהעלה את הסיפור המלא:
שבע האחיות היו הנימפות הפלאידיות, בנותיהם של הטיטאן אטלס ונימפת הים פליאונה, וכן בנות לוויתה של אלת הציד הבתולה ארטמיס.
הצייד אוריון רדף אחריהן, והן נמלטו מפניו. על מנת להגן עליהן, זאוס הפך אותן לקבוצת כוכבים בשמים – אך מתוך שבעת הכוכבים, אחד עמום יותר ורואים רק שישה.
לפי אחת האגדות, הכוכב השביעי עמום יותר כי הצעירה בפלאידיות, מרופה, התרועעה עם אוריון הציד האנושי ואף הרתה לו – כלומר, בגדה בשבועתה לארטמיס.

ואם נחזור לפרח, ה-Crinum מוציא בד"כ ששה פרחים מכל גבעול (לא תמיד כולם פורחים בו זמנית) – על שם ששת הכוכבים הבולטים מתוך שבע האחיות.    שושן הביצות הזה פורח בכל דרום מזרח ארה"ב – מפלורידה ועד טקסס, וניתן למצוא אותו גם באיים הסמוכים – הקריביים וסביבתם.   הפרח השני דומה במבנהו לחבצלת שלנו. גם הוא גדול מאד – אם כי פחות מרשים מחבצלת החוף, פשוט כי עלי העטיף דקים כל כך. שמו הלטיני הוא Hymenocallis latifolia, ושמו העממי – Mangrove Spider Lily. השם העממי – שושן-עכביש המנגרובים – מאד ברור, למרות שלעכביש יש 8 רגלים ולפרח רק 6.  השם הלטיני – Hymenocallis משמעותו "קרום יפהפה", ושם המין – רחב עלים. אני חושבת שבגלל הדמיון לחבצלת, אקרא לו חבצלת-ביצות רחבת עלים.  חבצלת הביצות הזו פורחת בעיקר באיזור החוף – בביצות המנגרובים, ובחופים. אפשר למצוא אותה בדרום פלורידה ובכל איזור האיים הקריביים.  החבצלת השלישית שייכת לאותו סוג כמו השניה – זוהי Hymenocallis palmeri, כלומר חבצלת-ביצות פאלמר.  פאלמר הוא אדוארד פאלמר – בוטנאי, ארכאולוג וחוקר שחי במאה ה-19 וחקר את דרום מזרח ארה"ב.     השם העממי של החבצלת הזו הוא Alligator Lily – חבצלת האליגטורים.  החבצלת הזו נדירה יותר מקודמותיה, ואנדמית לפלורידה – כלומר, פורחת אך ורק בפלורידה – ואני מאד שמחה שפגשתי גם אותה. היא פורחת בביצות רדודות – איזורים שמוצפים במים רק חלק מהשנה ולא כולה (בניגוד ל-Crinum, שושן הביצות מתחילת הרשימה).  את התמונות צלמתי בפלורידה –
בביצות Grassy Waters Nature Preserve בתאריך 22.6.2014,
בשמורת היתושים הארורה Fakahatchee בתאריך 5.7.2014
בפארק הלאומי Everglades, בתאריכים 6-7.7.2014
בפארק הלאומי Biscayne, בתאריך 8.7.2014 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שום הגלגל – Allium schubertii

היום אני מציגה בפניכם מין נדיר ויפהפה – שום הגלגל. 

אתחיל בהסבר קצר לגבי הסוג שום:
שום הוא אחד הסוגים הגדולים בעולם הצומח. ישנם מעל 1,200 מיני שום בעולם – מתוכם מעל 40 מינים שונים גדלים בארץ. סקרתי כבר כמה מהם בבלוג שלי.
שומים רבים הם מאד יפים, ומשמשים כצמחי נוי – ומצד שני, הם גם צמחי תועלת – השום, הבצל והכרשה (פראסה) שאנחנו אוכלים – הם מינים של שום.

בתחילה סווגו השומים במשפחת השושניים, אך כיום הועברו למשפחת הנרקיסיים – ויש מחקרים שטוענים שהם ראויים למשפחה נפרדת משלהם, משפחת השומיים. 

ישנם מינים מאד נפוצים, שאפשר לראות בשולי דרכים – כמו שום גבוה – ויש מאד נדירים. שום הגלגל הוא אחד הנדירים יותר – מין נדיר בסכנת הכחדה. 

זהו גם אחד היפים יותר – אולי אפילו היפה בין השומים. תראו איזה צמח מרהיב, הפרחים נראים כמו זיקוקין די נור – 

הפרחים ניצבים על עוקצים באורכים שונים. הארוכים יותר הם באורך 20 ס"מ ולפעמים יותר, ולכן קוטר של כדור שום כזה הוא 40-50 ס"מ. 

שום הגלגל הוא מין של קרקעות כבדות – הוא מצליח יפה  בשדות בהם יש עיבוד מסורתי – כי הפקעת שלו נמצאת עמוק בקרקע. כמובן, שדות כאילה מתמעטים מאד וכבר אין הרבה מהם. 

אני מכירה אותו בעיקר מרמת הנדיב. יש אתר בו הוא גדל באופן טבעי, ויש אתר בו נזרעו שומים ואפשר להנות מהם. ישנם אתרים נוספים, בעיקר בגליל התחתון – אך אפשר למצוא אותו גם צפונה, בחרמון וגם דרומה – באיזור קרית גת. 

ברמת הנדיב צלמתי את התמונה הבאה – השום מוקף במרווה מנוצה ובחבלבל שעיר – 

בעזרת הפייסבוק היום, הרבה דברים מתגלים במפתיע. וכשראיתי פרסום על שום הגלגל בישוב אורנית בשומרון, החלטתי לנסוע ולבקר. 

נפגשתי עם רויטל מאורנית, והיא לקחה אותי לשדה שסוסים רועים בו. לדעתי זה נחמד מאד לצלם את הסוס דרך השום: 

זה מאד מרגש, להגיע לשדה פתוח – ובו מציצים מכל עבר שומים. הסוסים לא התרגשו ממני או מהשומים – טעם השומים חריף להם מדי, והם לא אוכלים אותם. 

ולמה, בעצם, קוראים לו "שום הגלגל"? פשוט מאד, כי הוא מתגלגל! 

 

אחרי שפירות השום מבשילים, כדור ה"זיקוקים" היבש מתנתק מהקרקע – מתגלגל ברוח, וכך הוא מפזר את זרעיו. זו אסטרטגיה שכמה וכמה צמחים משתמשים בה,
באנגלית קוראים לזה Tumble Weed.

בזמן הפריחה, השומים מושכים דבורים וחרקים – וכמובן, בעקבותיהם באים הטורפים – 

זו נקבת סרטביש הפרחים – עכבישה שאורבת בין עוקצי הפרחים לחרקים, ותופסת אותם.

את התמונות צלמתי באורנית, בתאריך 30.3.2014 וברמת הנדיב ב-31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

המדבר באריזת מתנה

לכבוד השנה החדשה, החלטתי להגיש לכם את המדבר באריזת מתנה –
ירדנו לנגב, לחפש פרחים. וגם מצאנו – אבל הפעם אני מתמקדת דווקא בעלים.

כבר כתבתי פה על חבצלת הנגב, שהיא דומה מאד לחבצלת החוף – רק מעט יותר קטנה. כתבתי גם שלפי ההשערות, היא התפתחה מחבצלת החוף – עובדה שהזרעים שלה מצופים מעטה שחור שנועד לעזור להם לצוף על המים, ולהגן עליהם מפני המלח בים; למרות שהיא גדלה במדבר שבו אין ים.
כשהפרי בשל והזרעים מתחילים להתפזר, הם נראים כך:

היחוד של חבצלת הנגב הוא דווקא בעלים שלה.

הם נראים כמו סרט מתנה, שסלסלו אותו יפה-יפה

וממש אפשר לחשוב שמישהו קישט את המדבר בסרטי מתנה ירוקים ויפים –

עובי הסרטים, הכמות והגודל משתנים מחבצלת אחת לשניה. זו, למשל, חבצלת צעירה יותר – העלים צרים יותר –

לזו יש עלים רחבים יותר –

ואצל זו רואים את הפרי שבנוי משלוש פרודות, וכל פרודה מכילה זרעים שחורים –

בטיול פגשנו עוד עלים יפים של צמחים מיוחדים. למשל העלים של הקדד הקהירי, שכבר כתבתי עליו והיללתי את יופיו בכל שלב (עלים, פריחה, פרי) –

עוד עלים מקסימים ומיוחדים הם העלים הגלוניים של החצב הגלוני – כאן אפשר להבין מאיפה הוא קיבל את שמו –

ושושנת עלים קטנה במיוחד – בקוטר 5 ס"מ בערך – זו השושנת של בן-חצב מדברי – קרוב של בן-חצב סתווי, פורח כמוהו בסתיו – ומעולם לא פגשתי אותו פורח…
אני מקווה להגיע אליו בשנה הבאה.

עוד דבר מרשים שפגשנו בחולות – פטריה.

זו פטריה גדולה מאד, שגדלה בחולות, בקרבת אקליפטוסים. שמה פסיפסית החולות (ותודה לפטריותית על ההגדרה). היא שייכת למחלקת פטריות הכרס – פטריות שנראות לרוב כמו כדור סגור, עד שהן מבשילות – ואז הן מתפוצצות ומפיצות את הנבגים שנראים כמו אבק.
הפטריה הזו כבר התפוצצה, ומה שאנחנו רואים פה אילו השאריות לאחר הפצת הנבגים. המטבע למטה נועד לקנה מידה – להבהיר כמה היא גדולה.

התמונות צולמו בחולות משאבי שדה ובחולות ממשית, בתאריך 29.12.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספת, בעקבות שאלתו של עופר D – למה לצמחים רבים במדבר יש עלים מסולסלים, גלוניים, מתולתלים?

את ההסבר מצאתי בספר "הצומח בנגב" של פרופ. דנין:

לעלים יש פיוניות – פתחים זעירים דמויי פה, שדרכם מתבצע חילוף הגזים של העלה – שאיפת CO2 בעת פוטוסינתזה, שאיפת חמצן בעת נשימה. דרכם גם מתאדים מים מהעלה. 

כשהעלה מקופל, והפיוניות לא פונות ישירות אל השמש – אידוי המים יהיה נמוך יותר. כלומר, זו בעצם עוד שיטה לחסכון במים במדבר. 

כחלית ההרים – Ixiolirion tataricum

 

נעשה חם מאד… אני רוצה לחזור לחרמון – אם לא במציאות, לפחות דרך הבלוג.

 

ובחרמון בימים אילו פורחת עדין כחלית ההרים

הכחלית היא פרח מקסים, בצבע כחול-סגול מהמם והיא ממשפחת הנרקיסיים.

 

טוב, לפחות זה מה שלימדו אותי כל חיי. אפילו ב"רביעיות פרחי ארצנו"  מופיעה הכחלית ברביעית ה"נרקיסיים" ביחד עם חלמונית, נרקיס וחבצלת.

 

ולכן מאד מאד הופתעתי לקרוא באתר "צמח השדה" – שם מייק לבנה ז"ל כתב על הכחלית שהיא הופרדה למשפחה אחרת, משפחת ה"כחליתיים"!

בדקתי את הנושא באתר "The Plant List" – אתר שמנסה לעשות סדר ולהיות עדכני בכל הקשור למחקרים מולקולריים בבוטניקה, ואכן מצאתי: משפחת הכחליתיים, אשר יש בה סוג אחד – הכחלית (ובו מינים שונים) .

אז רציתי לומר שאני מוחה. איך אפשר להרוס את הרביעיות? מה ישימו במקום הכחלית? נרקיס אפיל? חלמונית זעירה? נו, באמת. הכחלית חייבת להשאר במשפחה בשביל הרביעיות!
אני באמת לא מבינה איך המדע לא מתיישר לפי הרביעיות.

 

בארץ, הכחלית פורחת בחרמון ובהר הנגב. כבר הזכרתי בעבר את העובדה שיש פרחים רבים שגדלים בהר הנגב ובחרמון – ולא בשום מקום בין לבין.

לפי ההערכות, בעבר היתה תקופת קרח – וצמחים רבים מאיזורי הקור התפשטו דרומה. כאשר הקרח נסוג, רובם נכחדו.
באיזור הר הנגב ישנם תנאים מיוחדים – קר שם, ולפעמים גם יורד שלג. לכן, צמחים אוהבי קור רבים שרדו שם – כמו ריבס המדבר וצבעוני ססגוני.

 

אני עוד לא זכיתי לראות את הכחליות בהר הנגב, תמיד אני מפספסת את הפריחה שלהן. אבל בחרמון אני פוגשת אותן כל שנה.

התמונות צולמו בנקודות שונות בחרמון, בתאריכים –
2.5.2008,
21.5.2009,
30.5.2009,
14.5.2010,
2.6.2011,
25.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

שום הכרמל – Allium carmeli

כמעט חודש עבר מאז הטיול לנחל כלח, ועוד יש לי חוב אחד – שום הכרמל.

  

את שום הכרמל פגשתי מספר מצומצם של פעמים – בחרמון. תמיד בחרמון.

 

יש מקבץ נחמד מול מפקדת החטיבה, ויש כמה במצוקים ליד עין קיניה. בחרמון הוא לא נפוץ, אבל אפשר למצוא אותו.

אבל מעולם לא פגשתי אותו בכרמל…
עד לחודש שעבר.

   

כשהתחלנו את הטיול, ציפורן חתול (שהגיעה מכיוון חיפה, בניגוד אלי) סיפרה לי בהתלהבות שהיא ראתה מהמכונית, בדרך – את שום הכרמל!
אז לקראת סוף הפיקניק, נטשנו לזמן קצר את כולם, וקפצנו לראות את שום הכרמל.

שום הכרמל, ממשפחת השושניים, הוגדר ע"י בוטנאי שוויצרי ששמו אדמונד בואסייה, בכרמל, במאה ה19.

לפי חוברת רת"ם מס' 15, המוקדשת לשומים, הזן הלבן פורח רק בכרמל ובגלבוע, והוא נדיר. הזן הורוד פורח מעמק יזרעאל ועד לחרמון. הוא לא נפוץ.

אחד המאפיינים של השום הזה הוא הצבע הבורדו של העוקצים עליהם נישאים הפרחים –

ובעצם, פגשנו אותו בכרמל בזכות השריפה. השריפה פתחה את האיזור הסבוך שהיה – ועכשיו השומים יכלו להתפתח ולעלות בשמש. וכיון שהסבך איננו, יכולנו אנחנו לראות אותם מהאוטו, בנסיעה.
השריפה אמנם פגעה בעצים באופן קשה מאד, אבל לכל העשבוניים – היא פתחה את השטח,  והם פורחים במלוא עוזם. זה בהחלט מאפשר לנו לגלות מציאות רבות.

 

התמונות צולמו:
בחרמון, 24.5.2007 וגם 21.5.2009
ליד עין קיניה במורדות החרמון, 15.5.2008
ובכרמל, ליד בית אורן 14.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

שום האבקנים – Allium daninianum

היום אני מציגה פרח מאד נפוץ – וכמעט בלתי נראה.

זהו שום האבקנים.
תשאלו – שום? זה שאוכלים?
ובכן, לא – זהו לא שום הגינה – שהוא המין אותו אוכלים – אבל כן, זהו שום. ואם תשברו עלה שלו, תריחו היטב את הריח האופייני.

  

שום האבקנים נפוץ בכל האיזור הים תיכוני, ופורח מעט אחרי שיא האביב – כשרוב הסביבה מתחילה להצהיב.
הצבע הורדרד שלו נבלע היטב, ולכן פעמים רבות חוליפים לידו בלי לשים לב…

אלא אם חולפים ליד מקבץ צפוף צפוף, כמו זה שפגשתי השנה ברמת הגולן:

השם "שום האבקנים" – הוא כי אבקניו של הפרח בולטים מתוך הפרח –

  

כשבדקתי את השם הלטיני של השום, גיליתי שבספרים המודפסים שמו הוא Allium stamineum – אבל באתר של דנין שמו הלטיני הוא Alium daninianum  – כלומר שום דנין!
שאלתי את יובל, והוא הסביר לי שלאחרונה נערכה בדיקה מחודשת של מיני השום באיזורינו על ידי מומחי שום עולמיים, והוחלט ששום האבקנים שלנו שונה משום האבקנים האירופאי, ומגיע לו מעמד של מין עצמאי. הם בחרו לכבד את פרופ. דנין ולקרוא לשום על שמו.

דבר מעניין בשום הזה – הוא התנהגות הפרחים שלו. כניצנים, הם ניצבים מעלה על עוקצים זקופים –

כשהפרח פורח, העוקצים מתארכים ופונים כלפי מטה:

אך כאשר הם מופרים, נובלים והופכים לפרי – הם שוב ניצבים מעלה.

את השומים צלמתי:
1.5.2010 ברמות מנשה
5.5.2011 דרום רמת הגולן
10.5.2011 בני ציון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

צעדת הנרקיסים, ינואר 2011

היום נערכה צעדת הנרקיסים, ואנחנו הצטרפנו אליה בשמחה.
הגענו די מוקדם, ושמחתי לראות שהרבה מאד אנשים הגיעו.  מגרש החניה התמלא במהירות.

הצעדה נערכה בקצב אישי – כלומר, כל מי שהגיע – פשוט יצא לדרך לפי השילוט, ופה ושם היו עמדות של תלמידי הכפר הירוק – רובן עמדות הסברה, אבל גם עמדות מכירה של מזון-מהיר (נקניקיות וג'חנון) ושתיה. היו גם פעילים של "מגמה ירוקה" – שגם הם הסבירו ועזרו בארגון.

עוד לפני שהגענו לנרקיסים, היתה סטיה מהמסלול – אל חלקת המחקר. בכפר הירוק נערך מחקר בנושא שיקום אקולוגי – מחקר של ליאב שלם בהנחית פרופ. אביטל גזית וד"ר יובל ספיר מאוניברסיטת ת"א – ובהשתתפות פעילה של תלמידי הכפר הירוק.
הם הראו לנו את חלקת המחקר, השטח המגודר ושלולית החורף שנחפרה שם. 
זהו מחקר מיוחד מאד, ואחת המטרות שלו גם קשורה לשטחי הנרקיסים: כיום, הנרקיסים פורחים בשדה חרוש. אם יוחלט להפוך חלק מהשטח לשמורת טבע, צריך יהיה לשקם את השטח, להחזיר אותו למצב טבעי. בדיוק  כאן יעזרו לנו תוצאות המחקר של ליאב שלם.
הנה ליאב, מסביר על המחקר. ברקע אפשר לראות את עמוד הגרוטאות – הפרסומת של "אור ירוק" שנמצאת בקצה איילון.

הם גם הראו לנו צנצנת מים מלאה בדפניות וציקלופסים – סרטנוני מים זעירים, שהגיעו לבריכה החדשה.
לאחר מכן המשכנו בדרך, עברנו במנהרה מתחת לנתיבי איילון – והגענו אל הנרקיסים

אפשר לראות את תלמידי הכפר הירוק לבושים באפודים זוהרים, נכונים להסביר ולענות על שאלות לכל מי שבא. מאד מרגש ומקסים בעיני, שילדים בכיתות ח-ט מסתובבים ככה בקהל, מסבירים, לוקחים אנשים לסיורים במערות אפקה – כל הכבוד לכם, תלמידי הכפר הירוק!

כאן התפזרו כל האנשים, ופשוט… התבשמו ונהנו. כולם שלפו מצלמות והעמידו זה את זה בפוזות, הריחו את הנרקיסים ונהנו עד השמים

בנחל אחיה – שהוא הנחל שעובר בשטח – עוד היו מים מן הגשמים של השבוע שעבר. הפעילים סדרו גשר מאולתר, וכולם חצו את הנחל. כאן רואים את האנשים היורדים לכיוון ה"גשר" –

מאד נהניתי לראות ילדים מתרוצצים ומריחים את הנרקיסים, והמון אנשים הופתעו מאד לגלות כזו כמות של נרקיסים – כל כך קרוב לעיר הגדולה.

אז למי שתהה ושאל – כן! הנרקיסים פה הם נרקיסי בר, ממין "נרקיס מצוי" – והם טבעיים בשטח. אמנם אילו שדות שחורשים ושותלים בהם – אבל החריש אינו עמוק, והנרקיסים מסתדרים יפה וממלאים את השטח באופן מרהיב.

כמו שכתבתי ברשימה הקודמת, השאלה הגדולה היא עדיין, מהו עתידו של השטח. מבחינת אנשי הטבע, הפתרון האופטימלי יהיה להפוך את כל השטח לשמורת טבע, לשקם את השטח מבחינה אקולוגית, ולהשאיר את הנרקיסים לדורות הבאים. 
לעיריות ולקבלנים, כמובן, לא ממש אכפת מהנרקיסים ומערות הקבורה, והם היו מעדיפים לבנות על כל השטח.

אני מאמינה שהפשרה תמצא על הקו בין הירוק לשחור. מערות הקבורה, למשל, הן אתר ארכיאולוגי – וככזה, סיכוייו לשימור גדולים יותר.
ישנו גם חלק שבו עירית ת"א ריססה נגד עשבים, ושתלה עצים תרבותיים – מבחינת שומרי הטבע, זהו שטח הרוס לגמרי, אין טעם להלחם עליו.

אבל השטח של מערות אפקה הוא שטח של פחות מעשרה דונם. אם יישמרו רק אותו, זה לא יעזור: זהו שטח קטן מדי. הוא אינו בר-קיימא בפני עצמו. הוא לא יוכל להחזיק את עצמו. יש לשמר שטח גדול יותר מסביבו – לפחות כמה עשרות דונמים – בשביל שהשטח יישאר טבעי ויוכל לשרוד.
כבר סיפרתי פה על "שמורות העציץ" במישור החוף – שמורות שגדלן עשרות בודדות של דונמים, והן מנסות לשמר את מה שהיה פה בעבר.

הכלנית המדהימה הזו, למשל, צומחת מחוץ לשטח המערות. תראו כמה עלי כותרת יש לה! בערך 20! שתי שכבות של עלי כותרת!
היא לא גדלה בשטח המערות, אלא מחוץ לו. אם יבנו שם – גורלה נחרץ.

כמו שכתבתי ברשימה הקודמת, דיברתי עם עמית מנדלסון, פעיל הסביבה ומנהל פורום שמירת טבע, והוא אמר שמה שמסתמן הוא, שיהיו שתי שמורות עציץ: אחת סביב המערות, והשניה – בריכוז הנרקיסים.
השאלה היא רק מה יהיו גודלם של ה"עציצים" הללו.

אני מקווה שתהיה מחשבה לעתיד, ושיישמר שטח גדול שיאפשר גם לנכדים שלנו להנות מהנרקיסים, הכלניות והאיריסים שגדלים בשטח – ואתם יודעים מה, גם מהזמזומיות, התורמוסים, הסביונים והחרציות.

התמונות צולמו היום, 22.1.2011 בצעדת הנרקיסים של גלילות.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד כמה נרקיסים… ככה בשביל הנשמה:

תוספת: כתבה ששודרה במהדורת סוף השבוע של חדשות ערוץ 2, שמזכירה את עמק הנרקיסים ומדברת על שמירת טבע והגנה על החי והצומח: כדאי לראות!

 

 

שמירת טבע בישראל: עמק הנרקיסים בגלילות

שדות הנרקיסים בגלילות הגיעו לשיא הפריחה השבוע: השדות יותר לבנים מירוקים! 
וביום שבת הקרוב תערך צעדת הנרקיסים השנתית בעמק הנרקיסים בגלילות, בצפון ת"א. הפרטים בפייסבוק.

זו – כמובן – הזדמנות לחזור ולהזכיר מאבק נוסף למען שמירת טבע ושטחים פתוחים: המאבק למען הנרקיסים בגלילות.
כבר כתבתי על נרקיסי גלילות לפני שנה – למי שלא זוכר, הקישור כאן.
היום אני רוצה לדבר על המקום יותר בהקשר של שמירת טבע.

אתר גלילות הוא ריכוז הנרקיסים הגדול ביותר במישור החוף. ככה, ממש בשולי העיר הגדולה בארץ – מתחבא שטח מקסים, ובו אלפי נרקיסים.  ערך טבע ייחודי שאין כמותו!
צמוד אליו נמצא אתר מערות אפקה – מערות קבורה שומרוניות מהמאות הרביעית והחמישית לספירה.

במשך שנים רבות הנרקיסים הללו היו מוגנים: כל עוד חוות הגז בפי-גלילות היתה פעילה, אסור היה לבנות כל כך קרוב אליה. הנרקיסים ושאר הצמחים והחיות (אני פגשתי ארנבת בשדות שם! כל כך התרגשתי, שפשוט עמדתי והסתכלתי בה עד שהיא נעלמה… ואפילו לא צלמתי! ) שגשגו, כי להם הקרבה לחוות הגז פחות מפריעה.

אבל את חוות הגז פינו, ומיד קפצו שתי העיריות שהשטח באחריותן – רמת השרון ותל אביב. המטרה שלהן היא, כמובן, להרוויח ארנונה ושאר מסים מהשטח הזה. מבחינתם, כרגע אין בו כלום. 

רוב השטח שייך מוניציפלית לרמת השרון, אבל זה לא הפריע לעירית ת"א לפרסם תכנית של שכונה יוקרתית, מרכז קניות ופארק על כל השטח. עירית רמת השרון נזעקה.

למזלנו, הן התחילו בויכוח עז על השטח – איזה חלק מהשטח הוא באחריות איזו עיר.  רוב השדות שבהם נמצאים הנרקיסים שייכים לרמת השרון – או, כפי שהיא מכונה בקרב פעילי השטח – "רמת הבטון". היחס של עירית רמת השרון לנושא הנרקיסים – ובכלל לנושאי שמירת טבע בעיר – הוא בכיה לדורות. העיריה רוצה רק לבנות ורק לגבות מסים. איכות החיים של התושבים, מבנים הסטוריים, ערכי טבע מוגנים ויחודיים – הם כקליפת השום. עצוב מאד לחשוב שכאשר יתעוררו שם, כבר לא יהיה להם מה להציל.

כאן אתם יכולים לקרוא קצת על שימור אתרים ברמת השרון.

עירית ת"א מעט יותר פתוחה להקשיב בנושא הזה, ובאמת התכנון שלהם במקום כלל "פארק" (ואני לא יודעת אם הכוונה לשטח טבעי, או לפארק בסגנון פארק הירקון, עם דשא שתול ובזבוז מים אדיר) – ובכל זאת, זה לא ממש עוזר – כי רוב השטח שייך באופן מוניציפלי לרמת הבטון, אה, סליחה, השרון.

המצב הזה – הויכוח וחוסר ההסכמה – אפשר לנו להגיע עוד כמה שנים ולהנות מהנרקיסים הנפלאים,

לפי המסתמן, עומד להחתם הסכם חילופי גבולות בין ת"א ורמה"ש. רמת השרון תוותר על שטחים מדרום למרכז הטניס, ובתמורה ת"א תעביר לרמה"ש את החלק שלה בדרום גלילות.

כלומר – כל השטח יעבור לאחריות רמת השרון.

זה עלול לאפשר לרמת השרון לבנות גם בחלק הדרומי (החלק שעיריית ת"א הצהירה שהיא רוצה שיהיה פארק), אבל בחלק של ת"א אין כיום כמעט ערכי טבע  – במיוחד אחרי שבשנת 2006 נטעו שם חורשת עצים וריססו בשטח.

מצד שני, זה יכול גם להיות מנוף לתכנון יעיל יותר שישאיר שטח פתוח משמעותי יותר איפה שצריך (סביב מערות אפקה וחלק מריכוזי הנרקיסים).

לצערי הרב, אם נסתכל נראה שאין כיום שום שיתוף פעולה בין עיריית רמת השרון לגופים הסביבתיים. מי שמגלה עניין בשימור זה דווקא משרד הפנים – באמצעות הוועדה המחוזית. זו עוד דוגמא מדוע אסור לרפורמה בתכנון וביטול הוועדות המחוזיות לעבור, כי אז רמת השרון תהיה חופשית לעשות בשטח ככל העולה על רוחה – ולא נוכל להציל את הנרקיסים, הכלניות  והאיריסים שבשטח (ליד המערות ישנו גוש של איריס הארגמן – האחרון בת"א!)

התקווה שלנו כרגע היא שהרפורמה תתעכב. אם זה יקרה, רמת השרון תצטרך לאשר את התוכניות בוועדה המחוזית, ואז יש סיכוי טוב לאוזן קשבת מצד משרד הפנים.

בעוד שאין סיכוי ממשי לשמור על העמק כמכלול, אולי אפשר יהיה להגדיר שתי שמורות עציץ – האחת סביב מערות אפקה  והשניה וסביב ריכוזי הנרקיסים הצפופים.

בינתיים, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעקוב אחרי המאבק –

שימור עמק גלילות בפייסבוק

באתר INature של עמית מנדלסון

וגם מצגת שעמית הכין עוד בשנת 2003

ובאתר החברה להגנת הטבע

וכמובן, לבוא לצעדה בשבת!

תודה רבה מאד לעמית מנדלסון שעזר והסביר לי, שערך סקרי טבע באיזור (ובעוד הרבה מקומות), שמסביר ומפרט ופונה ועושה המון למען הסביבה – ובעצם, למענינו. עמית הוא גם מנהל פורום שמירת טבע פה בתפוז.

בתמונות כאן מצולמים: נרקיס מצוי, איריס ארץ-ישראלי, כלנית מצויה, דרור הבית, חרצית עטורה וחצב מצוי.

התמונות צולמו כולן בעמק גלילות ובמערות אפקה, בשנים 2009-2011. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חבצלת הנגב – Pancratium sickenbergeri

אחרי שהצגתי את חבצלת החוף המפוארת, ואת החבצלת קטנת-הפרחים הצנועה – נותרה עוד חבצלת אחת שפורחת בארץ, ולא דברתי עליה: חבצלת הנגב.

היו לי כמה סיבות – ראשית, היא פורחת מאוחר יותר. בעוד אחיותיה ממהרות לפרוח באוגוסט (חבצלת החוף) וספטמבר (שתיהן) – היא מתמהמהת לה עד אוקטובר-נובמבר.
שנית – לא צלמתי אותה פורחת בטבע. חיפשתי, באמת חיפשתי – אבל תמיד הגעתי מוקדם מדי או מאוחר מדי.

וכך היה גם השנה: חיפשתי אותה בטיולנו בראשית אוקטובר – ולא מצאתי. ואם לא מוצאים בטבע, מה נותר לעשות? ללכת לגן בוטני.
במצפה רמון ישנה פינת חי מקסימה שמיועדת לחיות המדבר: ה"חי-רמון" – אפשר לראות שם מכרסמים, זוחלים ואפילו חרקים שחיים במדבר, ויש צוות נחמד של מדריכים ששמחים לערוך סיורים למבקרים. אבל יש ל"חי רמון" עוד חלק, שרוב אנשים מדלגים עליו – גן בוטני, שכולל צמחים מיוחדים לנגב.

ניגשתי לגן הזה, ושם קבלתי פיצוי: שיא פריחת חבצלות הנגב! ראינו המון חבצלות פורחות, ויכולנו להשוות אותן לאחיותיהן.

אז מה הם ההבדלים?
חבצלת הנגב דומה מאד לחבצלת החוף, ופחות לחבצלת קטנת-הפרחים. מבנה הפרח זהה לזה של חבצלת החוף – אך קטן יותר. אני מצטערת שלא צלמתי עם קנה-מידה. תצטרכו לקבל את זה כעובדה.
עוד הבדל מהותי הוא הריח. לחבצלת החוף יש ריח נפלא, משכר ומבשם. לחבצלת הזו – יש ריח קלוש ולא נעים.

חבצלת הנגב גדלה בחולות, והזרעים שלה מאד דומים לאילו של חבצלת החוף – וגם הם עטופים באותו מעטה דמוי-שעם שעוזר להם לצוף עם המים.

קראתי באינטרנט שזה עוזר לזרעים לצוף על נגר עילי (כלומר, מים שניגרים בדרך) – אבל כמה נגר כבר יש בחולות? הרעיון מוזר, ולא מסתדר לי.

לכן פיתחתי לי תיאוריה.
התיאוריה שלי היא מסובכת יותר, ומן הסתם לא הייתי חושבת על דבר כזה אם לא הייתי עוברת כמה וכמה סיורים עם פרופ. שמידע…
אני מנחשת שבעבר – בתקופה שהיו בה יותר מים בנגב – חבצלת החוף התפשטה גם לנגב. אחרי שהמים נסוגו, והמדבר תפס את מקומם – החבצלת הזו לא נכחדה, אלא התאימה את עצמה לתנאים החדשים: היא צורכת פחות מים, הפרחים קטנים יותר – ונוצרו עוד כמה הבדלים, אבל באופן בסיסי היא מאד קרובה לחבצלת החוף. כך התפתח מין חדש.

אני חושבת שאפשר לומר שחבצלת החוף וחבצלת הנגב הן מינים ויקאריים – כלומר, מינים קרובים זה לזה מבחינה סיסטמתית, המחליפים זה את זה בבתי גידול שונים. בחולות החוף פורחת חבצלת החוף – וכשיורדים למדבר, מחליפה אותה חבצלת הנגב.

אחרי שכתבתי את המשפט הקודם, הלכתי לחפש בספרות. ובאמת, בספר "מדריך פרחי הבר בישראל – חלק ב' – צמחיית המדבר" של אבי שמידע ודוד דרום, כתוב: "חבצלת הנגב היא מין שהתפתח כנראה מחבצלת החוף, והזרעים המותאמים לציפה במים לא השתנו הרבה במדבר." – נו, מה תאמרו? נכון שאני תלמידה טובה?

כאן למעלה אפשר לראות פירות צעירים של חבצלת הנגב – הם דומים מאד לאילו של חבצלת החוף, וגם הם מעט קטנים יותר.

אבל היחוד היפה של חבצלת הנגב הוא העלים שלה. הם צצים בסביבות פברואר-מרץ, הם קטנים וצרים, ועל מנת לחסוך בשטח התאדות – הם מאד מסולסלים. ממש כמו סרט של מתנה. זה בהחלט אחד ההבדלים הבולטים בינה לבין החבצלות האחרות – התאמה מושלמת לחיים במדבר.
העלים הללו פשוט מקסימים – כל אחד מסולסל מעט אחרת, כאילו מישהו ישב עם מספרים ותלתל אותם…

התמונות צולמו –
בחי רמון, במצפה רמון (1.10.2010 וגם 29.9.2007)
והעלים – בחולות ממשית, 13.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

חבצלת קטנת פרחים – Pancratium parviflorum

חג סוכות שמח לכולם!
לכבוד החג אני מציגה את אחד מפרחי החג – אילו שפורחים עכשיו.

בארצנו פורחים שלושה מיני חבצלת. על חבצלת החוף כבר סיפרתי, את חבצלת הנגב (שפורחת מעט מאוחר יותר) אני מקווה לפגוש בטבע השנה (פגשתי אותה פורחת עד כה רק בגנים בוטניים) – המין השלישי, והקטן מכולם הוא חבצלת קטנת-פרחים.

אם חבצלת קטנת-פרחים היתה קוראת את מה שכותבים עליה, היא היתה סופגת תסביך נחיתות חמור. כל הזמן משווים אותה לחבצלת החוף – דברים כמו "הפרח קטן בהרבה ופחות מהודר מפרחי חבצלת החוף." או "הפרח אינו מרשים כמו פרחי חבצלת החוף" וגם "הפרחים נאים, אך קטנים לעומת מיני החבצלת האחרים שמופיעים בארץ כצמחי בר"

מצד אחד, אין אלא להודות שהפרחים הללו – שקוטרם כ-3 ס"מ, ואין להם כמעט ריח – בהחלט פחות מרשימים מאילו של חבצלת החוף. זו האמת. מצד שני, כמה מכם סבלו בגלל שהשוו אתכם לאח/אחות גדולים יותר? זה לא פייר! אני מעדיפה להסתכל על החבצלת הזו בפני עצמה.  

 

ובפני עצמה, היא פרח נחמד ומקסים – שמעטר את האיזורים ההרריים בארץ עכשיו בלבן.

  

אנחנו אוהבים לצאת לראות את החבצלות ליד לטרון. חונים בחניה של המנזר – ממש לפני הכניסה למנזר, יוצא שביל מסומן בסימון שבילים כחול. כיון שהעונה הזו חמה מדי לטיול רציני, אנחנו רק "עושים סיבוב" קל של חצי שעה בערך, נהנים מהחבצלות, מחפשים חרובים – וחוזרים למזגן. אפשר גם להסתכל בגינת הכנסיה, ואפילו (אם הגעתם בשעות בה היא פתוחה) – לראות את הכנסיה של המנזר.

 בארץ, אפשר למצוא את החבצלות בעיקר בהרים – הן אוהבות איזורים סלעיים, ופורחות בכרמל, בגליל וביהודה. אבל גם במישור החוף ניתן למצוא אותן – ברכסי הכורכר – לא אילו הצמודים לחוף. למשל, בשמורת ביתן אהרון.

מיובל ספיר למדתי שלחבצלת קטנת-הפרחים יש יחסי גומלין יפים עם נמלים. הזרעים של החבצלת בנויים משני חלקים – הזרע עצמו, עטוף קליפה קשה – ועליה גופיף שומני שקרוי אליוזום – או בעברית, עטִי – מלשון מעטה.
העטי השומני הוא מזון טוב לנמלים: הן אוספות את הזרע עם האליוזום, ומביאות אותו לקן. שם הן אוכלות את העטי, ואת הזרע מוציאות מחוץ לקן. איזור הקן עשיר בחנקות , וכן מרוחק מצמח האם (כלומר, פחות תחרות) – ויש לזרע סיכוי טוב יותר לנבוט.

 התמונות צולמו ליד מנזר לטרון, 10.9.2010

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

 

 

ז` ח` שתיהן ביחד זהו זר חבצלות!

את הרשימה של היום אני מקדישה לבלוגרית אדיבה, חביבה, ומוכשרת – n o g a m o o n.
לפני כמה ימים, קבלתי מסר מפתיע מנוגָה, היא n o g a m o o n : היא ספרה לי שהיא ראתה ברשימה ישנה שלי שחיפשתי את השיר "ענן ועננת" – כדי לצרף אותו לבלוג שלי, אך לא מצאתי.
נוגָה לא התעצלה, חיפשה ומצאה את השיר – ואז, אחרי התכתבות קצרה בינינו – הכינה מהשיר סרטון, שמציג תמונות שלי!

אני עדיין מתרגשת ממך, נוגה: את כל כך נחמדה ונדיבה, ואיך בקלות הכנת הכל: לי נותר רק להוסיף את הקישור!
לכן בסוף הרשימה אני אוסיף את השיר "ענן ועננת", בביצוע הלנה הנדל, באדיבותה ובכישרונה של נוגה – ואוסיף לך זר חבצלות, והמון המון תודה.

היום אני מגיעה אל הפרח המרשים של העונה: חבצלת החוף – Pancratium maritimum

הכל יש לה, לחבצלת. פרח גדול ומרשים, בעל צורה יפה ומיוחדת, ריח עדנים נהדר, צבע לבן חגיגי… החבצלות הן נפלאות.

חבצלות החוף פורחות לאורך החופים – בחולות, ובאדמת חמרה.

כל צמח מוציא עמוד תפרחת ועליו מספר פרחים. בכל לילה פורח פרח אחד – והוא נובל במשך היום. כן, החבצלת היא בעצם פרח לילי, שמואבק על ידי חרקי לילה – רפרפים שבאים עם רדת ערב הם המאביקים העיקריים שלה – גם אם לא היחידים.

כמו השושן הצחור וכמו נר הלילה החופי, היא מתהדרת בפרח גדול ובצבע בהיר, שנועד לקרוא לחרקי הלילה להאביק אותה.

באחת מהשתלמויות רת"ם, פרופ. שמידע סיפר לנו על מנגנון הפצת הזרעים של החבצלת. הלוא החבצלת גדלה בחוף הים. כאשר הפרי מבשיל, ומפיץ את זרעיו – עלול לקרות מצב שבו, בגלל גאות או רוח, הזרע יגיע למים, לים!

הבעיה היא שמי המלח עלולים להזיק לזרע ולהרוג אותו. לכן החבצלת מפיצה את זרעיה עטופים במעטפת שחורה של חומר קל ועמיד במים, חומר דומה לשעם. היא מצפה אותם במין "קלקר" שחור, וגם יש לו מגע של חומר פלסטי.
הזרעים עטופים במעטפת, צפים על פני המים, נסחפים ברוח – עד שהם מגיעים לחול. כשהחול מכסה אותם, המעטפת נרקבת לה, והזרע יכול לנבוט. לצערי, לא מצאתי תמונות של הזרעים בין אלפי התמונות שלי, לכן כאן אפשר לראות תמונה שצלם ליאור אלמגור, שפעיל מאד באתר הפלורה הישראלי.

 

 

התמונות צולמו בחוף דור (וכן, גם החבצלות מעוטרות שם בשקיות נילון) בתאריך 4.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

ועכשיו, כמובטח, הסרטון של נוגה:

שנה טובה – תשע"א

לכבוד השנה החדשה – שנת תשע"א, רציתי לאחל לכל קוראי

שתהיה לכולכם שנה טובה ופורחת,
שקטה ומאושרת.

 

שתהיה שנת גשמי ברכה – ובעקבותיהם גלי פריחה!