עריוני קצר – Asphodeline brevicaulis

את הרשימה הזו הכנתי לפרסום כבר מזמן – אז למרות המצב הקשה, אני חוזרת אל פרחי האביב הפחות מוכרים, והפעם – עריוני קצר. 

את העריוני הצהוב הנפוץ בארץ, אני מניחה שרבים מכירים. גם הצגתי אותו כבר בבלוג.

העריוני הקצר נקרא "קצר" – כי יחסית לעריוני הצהוב, עמוד התפרחת שלו קצר יותר. כמובן, הגובה הוא סימן סטטיסטי, ואי אפשר לפי סטטיסטיקה לקבוע שאילו מינים שונים. 

בעצם הם מאד דומים – כמו לעריוני הצהוב, גם לעריוני הקצר יש פרח בגוון צהוב-כתום, שהוא לא סימטרי מושלם – חמישה עלי כותרת מעל, ושישי למטה, מופשל אחורנית.
כך שאם רואים רק תמונה של הפרח, אי אפשר לדעת איזה מהעריונים הוא זה. 

ישנם שני הבדלים עיקריים בין העריוני הצהוב לקצר –

 

האחד הוא ההסתעפויות. לעריוני צהוב עמוד תפרחת בודד ועליו הפרחים. לעריוני הקצר עמוד תפרחת המסתעף לכמה גבעולים, ועל כולם יש פרחים. 

השני הוא שעות הפריחה. העריוני הצהוב פורח במשך היום. בלילה הפרחים נסגרים, אך עם בוקר הם נפתחים שוב. העריוני הקצר פורח רק בערב – הפרחים נפתחים בסביבות ארבע אחרי הצהרים, ופורחים בערך עד לשעה עשר בלילה – ואז נסגרים. 

ולכן, רוב הפעמים בהן פגשתי עריוני קצר, הוא נראה כמו בתמונה הבאה: הפרחים פשוט היו סגורים. רוב הטיולים שלי הם במשך היום, וכיון שאת העריוני אני בד"כ פוגשת ברמת הגולן – אחרי הצהרים זו כבר שעה שמתחילים בה את הדרך הביתה… 

ובכן, בטיול באפריל האחרון השארנו לעצמנו את רכס בשנית בתור נקודה אחרונה בכוונה – ואכן הגענו לשם רק בשעה 4, ופגשנו את העריונים פורחים במלוא תפארתם: תסכימו איתי ששווה להגיע מאוחר הביתה, בשביל העריונים היפים הללו?! 

ואם אפשר לשלב אותם עם בקיה דקת עלים, אז למה לא?

העריוני הקצר פורח באיזורים המזרחיים של אגן הים התיכון, הוא אוהב בתות סלעיות והרריות. 

בארץ הוא מוכר בעיקר מהרי יהודה ומהרי הגולן והחרמון. 

את התמונות צלמתי ברמת הגולן, בתאריכים 5.5.2011, 22.4.2014, 26.4.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! ואני מקווה שהשקט והשלווה יחזרו אלינו, ומהר – לשני הצדדים. 

     

עירית גדולה – Asphodelus aestivus

 

הבטחתי לyירית רשימה על עיריות, ואני מקיימת.

 

 

העירית הגדולה, ממשפחת השושניים, היא פרח נפוץ ובולט. גובה הגבעול שלה הוא 60-80 ס"מ, ולפעמים אפילו מטר.

 

 

 

העירית נפוצה בכל הארץ, ואיזורים בהם היא מתרבה הם עדות לרעיית-יתר.

וזאת למה?

 

 

עלי העירית מכילים חומרים רעילים – ולכן הצאן והבקר לא אוכלים אותם. במקומות בהם הם רועים, הם אוכלים את כל הפרחים והצמחים האכילים, מזבלים היטב את השטח בצואה – והעירית מנצלת זאת להתרבות ולפרוח.

 

 

בבסיס הפרח יש צוף רב, והעיריות מושכות דבורי דבש רבות.

 

 

בנוסף לדבורים שנהנות מהצוף ומאביקות את העירית – ישנו עוד חרק שחי על העירית – פשפש ששמו רכנף העירית. הרכנף פוגע בעיריות ומוצץ את לשדן; ומי שרוצה לקרוא על הרכנפים – מוזמן לבלוג החרקים של Weinman. יש שם רשימה שלמה עליהם.

 

 

גובהה ויופיה של העירית הופכים אותה לצמח בולט בשטח, משקיף על סביבותיו. כמו העירית הזו, שצלמתי בבקעת הירדן, משקיפה על הרי מואב –

 

 

 

פרח העירית הוא פרח קלאסי של משפחת השושניים:

 

 

פרח סימטרי לחלוטין (בספרות המקצועית קוראים לזה "פרח נכון" – וכבר כתבתי על זה בהקשר של פרח "לא נכון" – העיריוני)

יש לפרח העירית ששה עלי כותרת, ששה אבקנים ועמוד עלי אחד.

 

 

 העירית הזו היא עירית גדולה, ובארץ ישנם עוד כמה וכמה מינים נוספים, קטנים יותר. הנפוץ שבהם הוא עירית צרת-עלים. היא גדלה במישור החוף הדרומי, ובצפון הנגב. פגשתי אותה בצומת סילבר – וגם במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ליד הפסיפסים.

 

 

התמונות צולמו בינואר 2010 –

ביער בית קשת,

בנחל תלכיד בבקעת הירדן,

וביער לביא ליד צומת גולני.

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

העריר והדבורים – Eremurus spectabilis

 

יש לי עוד המון תמונות ערירים, ועוד מה לספר עליהם – אז בהנאה!

 

(ערירים מעל עמק בולען, הכבשים בעמק הן של רועים ממג`דל שמס)

 

העריר פורח מלמטה כלפי מעלה. קוראים לזה סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי.(כבר ספרתי פה על סחלב הגליל, שפורח מלמעלה למטה – וזה סדר בָּסִיפֶּטָלִי)

 

 

כלומר, קודם פורחים הפרחים התחתונים, וכל יום – מחזור הפריחה עולה למעלה. כך מתנהגים גם החצב, בן-חצב יקינתוני, ועוד רבים.

 

הנה, למשל, עריר צעיר שרובו עדיין בניצנים:

 

 

ולעומתו, העריר הבא כבר בסוף הפריחה – יש עוד מעט ניצנים, והפרחים התחתונים כבר נבלו:

 

 

כאשר חקרו את פרחי העריר, גילו דבר מדהים: הפרחים הפורחים אינם מכילים כלל צוף! הם משמשים רק כדגל ו"מזמינים" את הדבורים לבוא אליהם.

  body {padding:0px;margin:0px;}

כלומר, ביום-יומיים הראשונים לפריחה, יש פרחים – אך עוד אין כלל צוף.

רק כאשר הפרח נובל – מתפתח בו צוף!

 

 

דבורי הבר החכמות לומדות את זה, ויודעות להגיע אל הפרחים הנבולים. הן יודעות לדלג על הפרחים היפים שבשיא פריחתם.

 

 

וזה באמת מרשים, לראות שכל הדבורים יודעות לרדת אל הפרחים הנבולים. על הפרחים העליונים ראינו רק זבובים, שבאו – עצרו לרגע – והמשיכו לדרכם.

לעומת זאת, אל הפרחים הנבולים הִגיעו דבורים ממינים שונים.

 

 

 

כל התמונות צולמו בחרמון – איזורי גבעות הקרב והר חבושית, בתאריכים

2.5.2008

21.5.2009

30.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

 

אהבתם? הקישו maxit !!! תודה!

עריר הלבנון – Eremurus spectabilis

 בטיולי בחודש מאי, עלינו לטייל בחרמון הגבוה. בין שאר הפרחים המיוחדים שפגשנו שם – ראינו גם פרחים גבוהים – עמודי תפרחת מרשימים.

ברגע הראשון אמרנו שהם מזכירים לנו חצבים. כשהתקרבנו, ראינו שהפרח מזכיר לנו את פרח העירית.

דומה… אבל שונה. זהו עריר הלבנון. גבוה כמו חצב, דומה לעירית, ואולי גם לעריוני.
הוא בן משפחתם – משפחת השושניים. בארצנו הוא גדל רק בחרמון, אבל בעולם הוא גדל גם בטורקיה ואירן, ואפילו בהרי אדום בירדן יש ערירי לבנון.

השם של העריר בעייתי בעיני. ממציאי השם חיפשו שם שיזכיר את העירית – ואת העריוני, שכן מבחינה סיסטמתית-בוטנית, העריר הוא בין העירית לעריוני. יש מינים אחרים של עריר באירן ובטורקיה שבהם הפרח דומה יותר לעריוני.

אבל השם תמיד מזכיר לי את שירה של רחל המשוררת –
"קטן הוא, ודל הוא חדרי,
ואני בו שרוי ערירי…."

 

ובעצם השם כלל לא הולם, כי העריר אינו ערירי כלל! לרוב הוא פורח במקבצים גדולים, המוני ערירים יחדיו. כמו בתמונה הראשונה, וכמו כאן:

כל התמונות צולמו בחרמון – איזורי גבעות הקרב והר חבושית, בתאריכים:
2.5.2008
21.5.2009
30.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

עריוני צהוב – Asphodeline lutea

 

פרח מקסים שכבר גומר לפרוח עכשיו – עריוני צהוב.

 

(רמות מנשה, 10.2.2007)

 

העריוני – הוא צמח גבוה ויפה, ממשפחת השושניים.

אבל… בניגוד להרבה שושניים – שומים, חצבים, עיריות – הפרח שלו לא סימטרי.

 

(רמות מנשה, 10.2.2007)

 

אין לו ששה עלי כותרת מסודרים ב"רוזטה" יפה וסימטרית. אצלו יש 5 עלי כותרת המסודרים במניפה, והעלה השישי – נמצא למטה איפשהו. מתחבא מאחורי האבקנים, שגם הם באורכים שונים.

וזה יוצר ייחוד וענין. וחוץ מזה, זה מקסים. גם אם השמים בהירים, וגם אם הם מעוננים:

 

  

(רמות מנשה, 10.2.2007)

 

בספרות המקצועית קוראים לזה "פרח לא נכון" – אבל אני מוחה על הכינוי הזה בשם כל העריונים והפרחים ה"לא נכונים" בעולם! זו זכותם לפרוח באיזו צורה שבא להם! אין כזה דבר "נכון" או "לא נכון" בפרחים!

 

(חניון האגם, כרמל, 24.2.07)

 

כשהייתי ילדה, היה לי משחק "רביעיות פרחי ארצנו". אילו היו 40 הפרחים הראשונים שידעתי לזהות ללא ספק – ועד היום אני מפרידה בין המשפחות "מורכבים" ל"מורכבים קוצים" בגלל המשחק הזה…

אחד הפרחים ברביעית ה"שושניים" היה עריוני זהוב.

  

(חניון האגם – מבט גשום אל דרך בית אורן, עם עירית גדולה ועריוני צהוב. 24.2.2007)

 

כן, כן. עריוני זהוב ולא צהוב . ועד היום אני לא יודעת אם זו היתה טעות של עורכי המשחק – או שסתם הם ניסו לייפות את השם – או שבאמת השם הוחלף מאז.

בספר של פרופ. זהרי מ-1975  – "זר פרחי בר מוגנים" הוא כבר נקרא "עריוני צהוב". (ופרופסור זהרי טוען שהוא "איננו נכון – כלומר, אינו רב-סימטרי". )

 

(חניון האגם, כרמל, 23.2.2008)

 

העריוני פורח בארצנו ברוב האיזור הים-תיכוני – גולן, גליל, כרמל והרי יהודה – ויורד אף דרומה, לאיזור ערד והר הנגב.

–

(הר תבור, 7.2.2009)

 

מבט-על לפרח שרק התחיל לפרוח, ורובו עוד ניצן:

 

(הר תבור, 7.2.2009)

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

(הר תבור, 7.2.2009)