איריסי ההיכל – פרחים, פרפרים וכל מיני

לזכרו של דוד שחק

הבוקר קמתי לבשורות עצובות מאד – הודעה על מותו של דוד שחק מקיבוץ טירת צבי.

את דוד הכרתי דרך אתרי אינטרנט – פורום צמחי בר (ז"ל), ואחריו בפייסבוק.

בתחילה, כשהכרתי רק את מה שכתב, דוד הצטייר כאדם דעתן וקצת חסר סבלנות. למען האמת – קצת מרתיע. אבל יובל ידידי אמר לי שבניגוד לרושם העובר דרך המדיה, דוד הוא אדם חם וידידותי ומאד נחמד. "הוא מכוחותינו" .

במרץ 2012 נסעתי לפגוש אותו בפעם הראשונה – בשדות האיריסים של טירת צבי. נסעתי יחד עם הר הקסמים, וביקרנו את דוד ביקור בלתי נשכח – בשדות האיריסים המגודלים ליצוא ובאמת גילינו אדם מקסים שכיף לדבר איתו:

חצי שנה מאוחר יותר דוד הזמין אותי לפגוש אותו בשדות כפר יהושע, לראות שדות של פרפרים – דנאיות הדורות פוגעות בגידולים חקלאיים. הוא בא לאסוף כמה מהן כדי להציל אותן לפני שירססו את השדה.

היה לנו מפגש נהדר נוסף – בגלבוע, כמה ימים לפני יום ההולדת שלי – נסעתי עם הורי לפגוש את דוד ולחגוג עם אוזנית הכלך.

דוד תמיד טען שאוזנית הכלך היא הפטריה האולטימטיבית, הטעימה ביותר, המושלמת. ובאותו יום הוא הוכיח לנו את זה עם ארוחת שקשוקת פטריות נהדרת בטבע.

דוד הכיר היטב סוגים רבים של פטריות, ונהנה לחלוק את הידע.

הפעם האחרונה שפגשתי אותו פנים אל פנים היתה כשבאתי עם חברה לבקר אותו בקיבוץ, והוא לימד אותנו ללקט את הדיואית המצוייצת (בתמונה מעל) ומטריינית האגוזים (בתמונה מתחת) על מדשאות הקיבוץ.

וכמובן, שאני לא יכולה להזכיר את דוד בלי לדבר על איריסים. דוד התאהב באיריסי השושן – כך הוא הקפיד לקרוא לאיריסי ההיכל – בגיל צעיר. עוד לפני חוקי הגנת הצומח ואיסור קטיפת פרחי בר, דוד הכליא ובדק מיני איריסים, עד שייצר שלושה זנים של איריסי היכל לייצוא – איריס דו גוני שהוא קרא לו "ניצן", ושניים סגולים – "מור" ו"ברקת". השדות שראינו הם שדות של מור וברקת.

דוד טען שהאיריס ההדור (בתמונה מעל) והאיריס השומרוני (בתמונה מתחת) הם מינים שונים. כל חוקרי האיריסים לא הצליחו לשכנע אותו אחרת. הוא טען שכדי להכיר צמח לעומק, צריך לגדל אותו. וכיוון שהוא גידל גם איריס הדור וגם איריס שומרוני, הוא יודע שיש הבדלים בהתנהגות שלהם, בצורת הצמיחה ובעוד מאפיינים.

כל מפגש עם דוד היה בשבילי כמו מסיבה. הוא היה נדיב בידיעותיו, למדתי ממנו המון – ותמיד חזרתי עם מתנות. זר פרחים, קופסת פטריות, עציץ קטן, אפילו בקבוק ערק תמרים שהוא רקח. באחת הפעמים קיבלתי ממנו קני-שורש של איריס "ניצן" ו"ברקת", והנה תמונה שלהם פורחים בעציצים שלי:

בשנים האחרונות דוד עבד על שני פרוייקטים יחד עם רמת הנדיב: גינת איריסי השושן, בתוך גני הברון וספר הסוקר את איריסי השושן (הכולל גם הסבר למה הוא הקפיד לקרוא להם איריסי שושן, ולא איריסי היכל). בספר יש הסברים ותיאורים מדוייקים, תמונות, מפות תפוצה והרבה מידע שדוד אסף בחייו. אני ממליצה בחום לבוא לבקר בגינת האיריסים – פנקו את עצמכם וטיילו כמה פעמים מראשית פברואר ועד לסוף אפריל – כדי לראות את הרב-גוניות והיופי של הפרחים הללו, ואל תשכחו לבקר בחנות המזכרות של המקום, ולקנות את הספר היפהפה.

התמונות ברשימה הן בעיקר ממפגשים שונים עם דוד – פרט לאיריס ההדור והשומרוני, שהם צולמו ב-19.3.2015 (שומרוני) וב-16.4.2016 (הדור).
כתבה על הספר שלו, ב"הארץ", וכתבה על גינת האיריסים ב"מגזין המושבות"

אני משתתפת מאד בצערה של המשפחה, יהי זכרו ברוך.

איריס החרמון – Iris hermona

איריסי ההיכל, כידוע למי שקורא בבלוג שלי, הם סקציה מיוחדת בסוג איריס – הכוללת איריסים יפהפיים במיוחד, בעלי פרח גדול ויחיד על כל עמוד תפרחת.

איריסי ההיכל גדלים רק באיזור המזרח התיכון וסביבותיו – מהקווקז (ארמניה, אזרבייג'ן) ועד אלינו.

אצלינו גדלים שמונָה* מינים של איריסי ההיכל – שבעה מתוכם כבר סקרתי. היום אני (סוף סוף) מגיעה אל השמיני.

זהו איריס החרמון – או איריס הגולן. השם הרשמי הוא איריס החרמון, אבל רוב האוכלוסיות שלו בארץ הן דווקא בגולן, ולכן קוראים לו לפעמים איריס הגולן.

פגשתי אותו במקום מאד מיוחד: על גג של קבר שייח עתיק:

זהו קבר שייח מרזוק ברמת הגולן, עליו פורחים מקבצים נהדרים של איריס החרמון (יחד עם עריוני צהוב, כלך מצוי ועוד כמה)

תראו כמה האיריסים נראים גדולים ומרשימים מנקודת מבטו של הצהרון המצוי:

האיריסים על גג המבנה הם, כמובן, שתולים. וכאן התחלתי לתהות – מי שתל אותם, ומדוע?
את התשובה למדתי במאמר של פרופ. אמוץ דפני, על צמחי בתי קברות במזרח התיכון.

המוסלמים נהגו לשתול פרחים בהירים או לבנים בבתי הקברות – כי לבן הוא צבע הטהרה, והוא מעיד שהאדם הקבור ליד הפרחים הלבנים – הוא טהור.

חברתי סאקרה הוסיפה וסיפרה לי, שאיריס – אלת הקשת בענן היוונית – קבלה בשלב מסוים בפולקלור תפקיד נוסף – הובלת נשמות הנפטרים לעולם הבא ולכן שתלו איריסים בבתי קברות.

ובנוגע לאיריס החרמון – הוא דומה מאד לאיריס נצרתי: הדגם של ההיכל הבהיר (עם פסים עדינים ונקודות) והעלים התחתונים המנומרים-כהים. לכן תהיתי מה ההבדלים בינהם.

וכשיש לי שאלה לגבי איריסים, אני פונה אל חוקר האיריסים יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א.

יובל הסביר לי שההבדל הראשון הוא בגודל – לאיריס הגולן פרח גדול יותר, גבעול גבוה יותר – גבוה משמעותית מהעלים שלו. אצל האיריס הנצרתי, הפרח הוא בד"כ בגובה העלים ולפעמים אף נמוך מהם.
כמו כן, איריס הגולן יוצר גושים צפופים של עלים ופרחים – ואילו באיריס נצרתי יש רווחים גדולים בין שושנות העלים והגוש יכול להגיע לקוטר של כמה מטרים.

את התמונות צלמתי ברמת הגולן, על גג קבר שייח מרזוק, בתאריך 20.3.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

* לפי דוד שחק, מגדל האיריסים והאחראי על גן האיריסים ברמת הנדיב, יש בארץ תשעה מינים של איריסים, שכן האיריס השומרוני – שבאופן רשמי נחשב לאיריס הדור, תת מין שומרוני – לטענתו הוא מין נפרד. הוא מסביר שאיריס זה לדעתו התמיין מאיריס הגלבוע, ואינו דומה לאיריס ההדור.

קשת לפורים

אני כל כך שמחה שירד הגשם!

השבוע הגשום הזה היה פשוט יפהפה ומקסים!

ועם הגשם, מגיעות הקשתות. הפעם ירדתי לצלם את הקשת המיוחדת של שמורת איריס ירוחם.
…טוב, אולי לא קשת במובן המסורתי – אבל לפחות במובן הצבעוני.

ובאמת שנהניתי מהצבעוניות שם! תראו בעצמכם –

סגול-אדמדם

חום-צהבהב עם נגיעות ורודות

ורוד-חום

סגול כהה עם סגול מאד בהיר –

אדום

צהוב

לפני שנתיים, חיפשתי ולא מצאתי את האיריסים הדו-גוניים. הפעם פגשתי אותם, תראו כמה הם נפלאים – אדום-לבן:

אבל היפים ביותר היו בצבע זהב-חום, שזהרו בשמש בצורה נהדרת. מיד התחלנו לשיר להם:

Golden brown, texture like sun
Lays me down with my mind she runs
Throughout the night
No need to fight
Never a frown with golden brown

אני אזכיר כמה מהדברים שסיפרתי כבר בעבר לגבי איריסי ההיכל –

קודם כל, לגבי השם: איריס או אירוס.
השם הלטיני הוא איריס, על שם אלת הקשת בענן. זה מאד ברור כשרואים את התמונות כאן.
כיון שזהו לא שם עברי, חיפשו בעבר שם עברי מקביל, ומצאו במשנה צמח ששמו "אירוס".

ה"אירוס" המשנאי ודאי שאינו איריס. באתר מכללת הרצוג מצאתי מאמר מעניין שכתב יצחק ספיר בנושא. המסקנה של המאמר היא שה"אירוס" המשנאי איננו האיריס שלנו.
אך כיון שהשם רווח בארץ, האקדמיה ללשון העברית קבלה את שתי הצורות, ומותר לקרוא להם "איריס" וגם "אירוס".

השם הערבי של האיריס הוא סאוסן – כלומר, שושן – וכנראה השושן המקראי הוא בעצם איריס.

בסוג "איריס" ישנם כ-300 מינים שונים (ואם שכחתם מה זה "סוג" ומה זה "מין" – אתם מוזמנים להציץ כאן) – ולכן חילקו אותם לתת-חלוקה – סקציות.
הסקציה המיוחדת ביותר היא, כמובן, סקצית איריסי ההיכל – האיריסים המיוחדים לאיזור המזרח התיכון. ישנם מעל 50 מינים שונים, מתוכם שמונה פורחים בארץ – ועוד אחד במרומי החרמון.

המאפיינים של איריסי ההיכל – פרח גדול, ותמיד רק פרח אחד לכל גבעול. העלים התחתונים לרוב כהים, ויש כתם כהה במרכזם, כמו שטיח כניסה אל תעלת ההאבקה.

הכתם הכהה והחלק התחתון הכהה מאפשרים לתעלת ההאבקה לשמור על טמפרטורה גבוהה יחסית לסביבה גם בלילה, וזכרי דבורים מסוג מחושית באות ללון שם.
זכרי הדבורים מקבלים הגנה, חדר חמים לישון בו, אפשרות להתחמם מהר ולקום מוקדם לעבודת היום – ובתמורה הם מאביקים את פרחי האיריס.
אגב, הנקבות חופרות לעצמן מאורות בקרקע.

כל האיריסים בכל הצבעים בתמונות ברשימה זו הם איריס ירוחם.
את התמונות צלמתי בתאריך 10.3.2014, בשמורת איריס ירוחם.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועם עוד Golden-Brown אחד אני מאחלת לכולם פורים שמח!

בלונדיני, ג`ינג`י ולבקן

איריס הארגמן גומר לפרוח בימים אילו במישור החוף. אני משערת שרוב הקוראים שלי מכירים אותו, ומתפעלים מהצבע העמוק והעשיר של הפרח הנפלא הזה.

לפני שנתיים, הצגתי בבלוג את המופע הנדיר הצהוב של איריס הארגמן. השנה שוב חזרתי אליו –

ושמחתי למצוא גוש פריחה מקסים שכלל ארבעה איריסים בלונדיניים!

כמה ימים לאחר מכן, פתאום ראיתי תמונה של איריס ארגמן – ג`ינג`י! חקרתי ובדקתי, ויצאתי לשמורה שבה הוא פרח.

פגשתי שם איריס מנומר –

ואיריס שצבעו רגיל, אבל עמודי העלי הכותרתיים שלו זהובים –

בקצה השמורה ראיתי את המקבץ המקסים הזה – ואם תגדילו את התמונה – תוכלו לראות מאחור את הכוכב שבאתי לראות –

איריס הארגמן ג`ינג`י למהדרין!

ממש זהב טהור!

מה שמעניין הוא, שהאיריס הג`ינג`י הזה הוא בודד בגוש פריחה בעל צבע רגיל. וזה רומז לנו שכפי הנראה זו מוטציה חד-פעמית, וכמו שלא פגשנו אותו בשנים הקודמות – כנראה הוא לא יחזור גם בשנים הבאות.
אז אני מאד שמחה שהצלחתי לפגוש אותו!

הבטחתי גם לבקן – בפורים טיילנו בשמורת בני ציון. עכשיו שיא הפריחה של התורמוס הארץ-ישראלי, של הסחלב הפרפרני ושל הדבורנית צהובת-השוליים שם.

אני חיפשתי את הסחלב הפרפרני הלבקן שמצאתי גם בשנים הקודמות – ובאתי על שכרי:

מצאתי שלושה פרטים צחים ונפלאים, פשוט יפהפיים!

את התמונות צלמתי –
ביער אילנות, 14.2.2013
בשמורת אלוני קדימה, 23.2.2013
ובשמורת בני ציון, 24.2.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הרשומה הזו מפורסמת ממלון קטן אי-שם בקליפורניה,

ומוקדשת באהבה רבה לאום-נטע, שמארחת אותי ולוקחת אותי לכל מיני מקומות, וכמובן למשפחה שלה שמאפשרת לנו לטייל,

לעופר D וגל "באמריקה" והמשפחות שלהם שגרמו לי להרגיש נסיכה כשהייתי אצלם,

וכמובן למוטי והעננצ`יקים שלי, שאני כבר ממש מתגעגעת אליהם.

איריס, אלת הקשת בענן, התגלתה בירוחם!

ליתר דיוק, בשמורת איריס ירוחם…

תראו בעצמכם – איזה צבעים נפלאים יש לאיריסים בשמורה!

צהובים וכתומים –

אדמדם- ארגמני –

סגול לילכי –

סגול כהה לכיוון הבורדו

ואפילו שחום לכיוון השחור –

בספרו "בארץ אהבתי", עֻזי פז כותב – "מבין כל מיני האיריס, למין זה מן הסתם מגוון הצבעים הגדול ביותר – מלבן דרך גוון לימוני חיוור לצהוב עז וצבע הדבש, עבור דרך פרחים דו-גוניים, שהעלה הפנימי, המזדקר מעלה, לבן ואילו העלה החיצוני סגול, אל פרחים אחידי צבע בגוון סגול-ארגמני, והם הרוב, וכלה בפרחים חומים ואף שחורים."
אני חושבת שבהחלט הדגמתי פה מגוון נאה מהצבעים, ורק חבל שלא מצאתי את הפרטים הלבנים או הלבנים-סגולים שעֻזי מזכיר.

הפרחים צולמו בשמורת איריס ירוחם, 31.3.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

אספתי לי כמה מהצבעים יחד, בשביל היופי :

איריס ירוחם – Iris petrana

האביב פה, ולמרות שלא ירדו הרבה גשמים במדבר – יש פריחה ויש מה לראות.

היום אני מדרימה עד לאיזור ירוחם, לשמורת איריס ירוחם.

השמורה כבר פורחת כולה! בשבת עוד לא היה שיא הפריחה – אבל יש הרבה מה לראות. ואם מישהו חושב על לנסוע לשם – השבוע הזה זה ה-זמן! השיא יהיה בעוד כמה ימים.

איריס ירוחם הוא אחד ממיני איריסי ההיכל – סקציית אונקוציקלוס, שבה על כל גבעול פורח פרח אחד, והוא פרח הדור ומלכותי. אין לו צוף.

האיריסים מהסקציה הזו פורחים רק באיזור המזרח התיכון – לאורך הסהר הפורה, וצפונה להרי הטרנס-קווקז ואיראן.

איריס ירוחם הוא אחד משני המינים שיורדים למדבר, ומסתפקים במים מועטים מאד. המדברי השני הוא איריס הנגב.
בארץ הוא גדל אך ורק באיזור בין דימונה לירוחם.

לפי הספר האדום, חוקר האיריסים פרופ. מיכאל אבישי תאר אותו בתחילה כמין נפרד, ורצה לקרוא לו Iris hieruchamensis, כלומר איריס ירוחם. אך הוא לא פרסם את התיאור באופן פורמלי,
ופרופ. נעמי פיינברון איחדה אותו עם איריס פטרה, הגדל באיזור פטרה בירדן – וכך נוצר איריס ששמו העברי "ירוחם" ושמו הלטיני "פטרה".
לא נעשתה השוואה גנטית של שתי האוכלוסיות הללו, אבל הדעה הרווחת היום היא שבעצם אילו שני מינים נפרדים – ויכול להיות שמגיע לכל אחד מהם שם נפרד.
ברור שחשוב לשמור ולהגן על שניהם.

הפרחים של איריס ירוחם קטנים יותר מאילו של איריס הארגמן או איריס הגלבוע, הגדלים במקומות עשירים במים.

העלים שלו קטנים יותר משל המינים האחרים וקשתיים יותר – כמעט נוגעים בקרקע.
ולגבי הצבעוניות שלו… אני מתכוונת להרחיב בהמשך.

התמונות צולמו בשמורת איריס ירוחם, 31.3.2012

כדאי מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אני מאד ממליצה למי שמחפש טיול לשבוע הקרוב לנסוע לשמורת איריס ירוחם – היא נמצאת מזרחית לכביש 204, בין דימונה לירוחם. יש שילוט שמוביל אליה, ואפשר לראות שם איריסים נפלאים, ועוד הרבה פרחים.

שדות של איריסים

בעקבות תמונה שהתפרסמה בתחרות צלום בפייסבוק – הר הקסמים פנתה אלי ושאלה איך אפשר להגיע אל שדה כזה:

את התמונה המקורית צלם דוד שחק. אני מכירה את שמו של דוד כבר כמה שנים – הוא מגדל איריסים לייצוא בערך מאז שאני נולדתי… הוא עורך הכלאות בין כמה מינים של איריסי היכל, והאיריסים נשלחים לייצוא – לבורסות הפרחים בהולנד וברחבי אירופה.

החלטתי לשאול את דוד: על האיריסים, הגידולים, ועוד… דוד הזמין אותי לבוא לראות את השדות – הוא אמר שיגיד לי כשיהיה לו שדה פורח, ואני אוכל לבוא לראות.

כיון שפניתי אליו בעקבות שאלתה של הר הקסמים, היה לי ברור שאני מזמינה אותה להצטרף אלי. ולכן ברגע שקבלתי מסר מדוד – צרפתי את הר הקסמים, ויצאנו לדרך!
הגענו אל דוד שקבל את פנינו בחיוך ובשמחה, מוקף באלפי איריסים בוהקים בשמש – פשוט חגיגה.

השדה של האיריסים אליו הגענו פרח לפני שהספיקו לקטוף אותו, ולכן דוד עורך עליו ניסויים – לראות אם אפשר לשפר את הזנים הללו.
האיריסים הללו נוצרו מהכלאות של כמה מיני איריסי היכל – איריס הגלבוע, איריס שומרוני (שהוא איריס בהיר, דומה לאיריס הדור – יש האומרים שהם בעצם אותו מין) ואיריס הנגב.

האיריסים בשדה הזה הם משני זנים:
זן "ברקת" – בהיר יותר, והכתם הכהה שלו עגול – איריס הנגב דומיננטי יותר אצלו,
וזן "מור" – כהה יותר, והכתם הכהה שלו אליפטי – דומה יותר לאיריס הגלבוע
הנה הם זה לצד זה:

האיריסים הללו הם טטרפלואידים – כלומר, בעלי ארבעה זוגות של כרומוזומים, בניגוד לאיריסים בטבע שהם דיפלואידים – כלומר, בעלי שני זוגות של כרומוזומים.
מצד אחד, זה גורם להם להיות חזקים יותר, עמידים למחלות ופורחים טוב יותר – אבל מצד שני זה אומר שהם עקרים, ולא יוציאו פרי.
דוד עובד עם הורמונים, ומאביק אותם בעזרת מכחול (מעביר אבקה מפרח לפרח) – כדי לראות אם בכל זאת אפשר להתגבר על העקרות, ולאפשר להם להתרבות.
כרגע, כל האיריסים שראינו – נוצרו מריבוי וגטטיבי: קנה השורש של האיריסים שלח שלוחות, והתרבה, והתרבה… מאות אלפי פעמים.

האיריסים הללו מקבלים לפעמים מחלות – וירוסים. כאן בתמונה אפשר לראות איריס "ברקת" בהיר ויפהפה. על עלה העטיף התחתון אפשר לראות כמה קווקוים כהים – אילו תאים שנפגעו על ידי הוירוס.
בטבע, וירוס כזה פשוט הורג את הפרח. אבל כמו שהזכרתי, הפרחים הללו הם עמידים יותר למחלות – ולכן הוירוס אמנם פגע באיריס – אבל הוא עדין פורח יפה.

אפשר לומר שהסתובבנו שתינו שיכורות בשדה… ואיך אפשר אחרת?

בסוף הביקור, דוד נתן לכל אחת מאיתנו זר איריסים. בערב, כששמתי אותם בצנצנת – הם נראו אומללים ועייפים. אבל הבוקר הם פרחו כל כך יפה! לקחתי את הצנצנת, עליתי לגג וצלמתי אותם בשמש –

אחרי הביקור אצל דוד, עלינו לגלבוע – למלכישוע – ופגשנו שם את תחילת הפריחה של "המקור" – איריס הגלבוע. וכמובן, נופים נהדרים, ועוד שלל פרחי אביב.
קנחנו בארוחה טובה במסעדת "קימל בגלבוע" – ונסענו הביתה.

תודה לדוד על ביקור נפלא וזר חגיגי,
תודה להר הקסמים שגרמה לי לדבר עם דוד,
ותודה לאיריסים!

התמונות צולמו בטירת צבי ובגלבוע, 18.3.2012
הזר בצנצנת – על הגג שלי, 19.3.2012

התמונות בPICASA, מוזמנים להקליק על מנת לראותן בגודל מלא.
וכמובן, השיר – כמו זכרון בלתי נמנע:

איריס הגלבוע – Iris haynei

הבטחתי להר הקסמים להציג פרחים סגולים – ואם כבר סגול, אז אני לא אסתפק בסגלגלים-ורדרדים או סגלגלים-תכלכלים. לקוסמת אני רוצה להקדיש את הפרח הכי סגול בארץ, עם הרבה אנרגיות חיוביות ואיחולי בריאות!

אז נסעתי לגלבוע. בגלבוע פורח בימים אילו איריס הגלבוע – שהוא אחד הפרחים הגדולים והמרשימים בארצנו.

על גבעול שגבהו בד"כ 40-50 ס"מ – אבל נמדדו גם גבעולים בגובה של 90 ס"מ! – פורח פרח יחיד, אחד לכל גבעול, שגדלו כ-20 ס"מ, והוא סגול נפלא.

בעבר חשבו שאיריס הגלבוע גדל אך ורק בגלבוע – אבל בעקבות מלחמת ששת הימים נמצאו אוכלוסיות נוספות – והיום אנחנו יודעים שגם בדרום רמת הגולן – באיזור מצוקי האון – ובמורדות השומרון המזרחיים (למשל, בנחל תלכיד) – פורח איריס הגלבוע.

בספרו "זר פרחי בר מוגנים" כתב פרופ. זהרי כך:
במעלה הגלבוע, על אדמת טרשים, גדל אירוס-הגלבוע קבוצות-קבוצות בתוך בתה עתירת מינים. מרהיב עין הוא ביפי פרחיו הגדולים עד שגם אילה, שאינם חובבי טבע מובהקים, נתפסים לעדינותו בתוך שלל הפרחים האחרים שמסביב.
אין פלא, איפוא, שגם אלפי חובבי האירוסים בעולם הרחב המפרסמים בטאונים וספרים על סוג יפה-פרחים זה, מעריצים אותו במיוחד. אותו הר-גלבוע, שראה במלחמת שאול בפלישתים, ונענש לפיכך בקללת דוד "אל טל ואל מטר", נתברך באחד ההדורים שבמשפחת האירוסים.

כבר הזכרתי שלאיריסים בעצם יש שלל גוונים. גם לאיריס הגלבוע יש גוונים יפים – אני אמנם לא פגשתי הרבה, אבל ראיתי תמונות של איריס הגלבוע בצהוב, כתום, חום-אדמדם ואפילו גוון ורוד…
אני פגשתי אחד בהיר במיוחד – שקצת נרמס. הרמתי אותו ותמכתי בו, בתקווה שהוא יתאושש –

איריס הגלבוע שייך לסקציה מיוחדת מבין האיריסים – ששמה הלטיני הוא אונקוציקלוס. כבר סיפרתי על כמה מבני הסקציה הזו, והסברתי שהשם שהתקבל בעברית עבורם הוא איריסי ההיכל – כי שלושת עלי העטיף המרכזיים מתרוממים ויוצרים מעין היכל, וכי הפרח הדור כמו היכל מלכות.

ד"ר עוזי פז, אחד מאנשי הטבע הותיקים והמיוחדים בארצנו – מיוזמי חוק ההגנה על הצומח וממקימי רשות שמורות הטבע – הציע בעבר לקרוא לאיריסים הללו "איריסי השושן".
בספרו "בארץ אהבתי" קראתי את ההסברים שלו, והם מאד הגיוניים – השם הערבי של האיריסים הוא סאוסן – כלומר, שושן.
עוזי פז טוען גם ששושנת העמקים – זו משיר השירים – היא בעצם אחד מאיריסי ההיכל – לדעתו, זהו איריס הארגמן.
הטענה מנגד היא, שעל מנת לא לבלבל עם השושן הצחור, רצוי לקרוא לסקציה הזו בשם אחר.

השנה ובשנה שעברה, הפריחה בהר ברקן – ששם נמצא "שביל האירוסים" ולב שמורת איריס הגלבוע בגלבוע – היתה דלה ואומללה.
הסיבות עדיין לא ברורות. כששאלתי, שמעתי אנשים מתבטאים באופן קשה: "זו קטסטרופה".
איריס הגלבוע הוא לא סתם עוד פרח – הוא סמל להגנה על הטבע בארץ, ולטעמי הוא סמל לאומי לא פחות ממנורת שבעת הקנים.
רשות הטבע והגנים החליטה לאסוף מומחים, שיבדקו וינסו להבין מה קרה לאוכלוסית האיריסים בהר ברקן. אני מאחלת להם הצלחה, ומקווה שהם באמת יצליחו להציל את האיריסים שם.

וזה מחזיר אותי שוב לסיפור הישוב "מיכל". לפני כמה שנים, הועלתה הצעה להקים בלב שמורת האיריסים בגלבוע – על הר יצפור – ישוב חדש בשם "מיכל". היזמים טענו שזה יהיה ישוב "אקולוגי".
אבל… גם בתור יישוב אקולוגי, הוא יצטרך תשתיות, נכון? כבישים שייסללו, חשמל ומים שיועברו, ניקוז ביוב, ועוד… – וכל הדברים הללו היו גורמים לקיטוע ולהכחדה של האיריסים.
לשמחתינו, הגופים הירוקים לא שקטו – ובסיוע של תמיכה ציבורית רחבה, ומומחים מהארץ והעולם – הועדה לתכנון ובניה לא אישרה את הקמת הישוב.
ושוב אני אומרת – אסור לבטל את הועדה הזו. המשמעות שלה היא לא רק איסור סגירת מרפסת בעיר – אלא הגנה על השטחים של כולנו.

כל שנה בתקופת הפריחה של איריס הגלבוע, יש עליה לרגל אל הגלבוע. אלפי אנשים קמים ונוסעים לראות את הפרחים המרהיבים הללו. עומדים בפקק בדרך נוף גלבוע, בשביל לראות פעם בשנה את האיריסים.
ולדעתי, זה מקסים. למרות הפקקים השנואים עלי כל כך. האהבה הזו לפרחים המיוחדים שלנו, היא משהו שראוי להעביר לדורות הבאים.
זה משמח אותי לדעת שישנם בארץ הרבה אנשים שאכפת להם, והם גאים באיריס הגלבוע – שהאהבה לטבע ולשטחים הפתוחים היא לא רק נחלתם של קומץ משוגעים כמוני.
ולכן חשוב גם לשמור על האיריסים, הם חלק מאיתנו.

רגע לפני סיום, עוד תמונה מהגלבוע – לא של איריס: זהו פרפר קטן וחמוד ששמו הספרית הנשרן. כאן הוא מוצץ צוף מפרח תלתן תריסני.

התמונות צולמו בגלבוע, 2.4.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

בעקבות כמה שאלות, אני מוסיפה הבהרה:
האוכלוסיה בהר ברקן – ב"שביל האיריסים" – היא זו שקרסה. השנה נספרו שם פחות מ-10 גושי פריחה, ובכל גוש רק פרח או שניים, ולא יותר.
את האיריסים אני צילמתי במקומות אחרים בגלבוע, עדיין חלק מהשמורה – אבל לא בהר ברקן.

איריס הארגמן – Iris atropurpurea – בלונדיני!

אני עוזבת לרגע את הזהביות, אבל נשארת עם הצבע הצהוב – איריס הארגמן.

רגע רגע, איריס הארגמן – אבל לא בצבע ארגמן?

ובכן, לאיריסי ההיכל יש מגוון יפה של צבעים. איריס הארגמן הוא בדרך כלל בצבע יין אדום איכותי, אבל לפעמים נוטה לסגלגל או לחום כהה.

אבל לפעמים יש שינוי – מחסור בפיגמנטים – בעצם… מוטציה. הפיגמנט שאחראי על הצבע העשיר הייני – חסר כאן. אז נשאר לנו צבע צהוב.
בפורום שמירת טבע, יובל ספיר כתב הסבר לפני כמה שנים (ב2006). אתם מוזמנים לקרוא את השרשור (ולהנות מכמה וכמה איריסים צהובים בדרך)
האיריסים האילה לא בדיוק לבקנים… כי אמנם יש מחסור בפיגמנט – אבל יש פיגמנט, יש צבע. Ihtiyar, שהוא אדם חריף מאד הציע פעם לכנות את האיריסים הללו Flavino:
Albino נגזר מ- Albus – לבן. ולכן Flavino נגזר מ-Flavus – צהוב

תופעת הצבע הצהוב מוכרת מכל האיריסים הכהים – בשמורת איריס ירוחם הקיפו מקבץ צהוב במשולש של סרטי סימון. לא ראיתי אותם פורחים מעולם, ראיתי רק ניצנים.
בגבעות גורל ישנו איריס שחום-צהוב, ובגלבוע ישנו איריס גלבוע צהוב – אבל גם אותם טרם פגשתי.

בשמורת האיריסים בנתניה ראיתי לפני 5 שנים איריסים צהובים – התמונה הבאה היא משם:

ביער אילנות בשרון ישנם כמה קבוצות של איריס ארגמן צהוב – ואת רוב התמונות ברשומה צלמתי שם. הלכנו ב"שביל האיריסים" המסומן, ופגשנו אותם.

גם האיריס הבהיר דואג למאורה הכהה יותר, שבה יוכלו לישון ולהתחמם זכרי דבורים – וכך גם להאביק אותו.

תודה רבה ל-Rebeccan שלקחה אותי אל האיריס המקסים הזה!
התמונות צולמו ביער אילנות, בשביל האירוסים בתאריך 28.2.2011
ובשמורת האיריסים של נתניה, 4.3.2006

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את האיריס הזה במלוא הדרו.

איריס הדור – Iris lortetii

איך פותחים רשימה על איריס הדור? חשבתי לתאר אותו כפרח נפלא, מהודר, מרהיב, מקסים, מיוחד, רומנטי…
הכל נכון – אבל איכשהו, כל המלים הללו הן סתם מלים… ואילו האיריס ההדור הוא כל כך מעבר להן!

אז פשוט לא אנסה לתאר אותו. אני אתן לתמונות לדבר. זה פרח כל כך פוטוגני, אי אפשר לצלם תמונה לא מוצלחת שלו. הוא גדול ומרשים – פרח בגודל 10-13 סנטימטרים, על גבעול בגובה 50-80 ס"מ.

טוביה קושניר, באחד ממכתביו, כתב על האיריס ההדור:
"אדיר מכולם הוא, האיריס ההדור שהבאתיו מהגליל. כשפרח לראשונה כה הפתיעני. כה שבה את לבי, את כולי. כל פעם בחזרי מהשדה, בקומי בבוקר לעבודה ומדי רגע ברגע ממהר אני לראותו ואיני יכול לשבעו. כשמניח אני אותו, נדמה לי שלא ראיתיו עוד כלל – ואני ממהר לראותו מחדש"

טוביה אסף איריסים, וגידל אותם – זה היה שנים רבות לפני חוק הגנת הצומח. פרט לאהבתו הרבה לאיריסים, מטרתו של טוביה היתה מדעית – הוא חקר את צבעי האיריסים, את ההבדלים בינהם. הוא הראשון בעולם שבדק אותם באופן מדעי והכליא בינהם.

ועוד כותב טוביה:
"התמזגו בו באיריס זה כל התכונות הנהדרות: אצילות, גוונים נהדרים וצנועים, ועדינות אין חקר. עלי העטיף החיצוניים יורדים כפופים מטה מטה, מכוסים נקודות-נקודות בצבע בין ארגמן לאדום. בבסיסם כתם כהה יותר, ומעליהם בולטות כלפי חוץ שלוש צלקות בקשת נפלאה, מאירות בצבע אורנז' אדמדם. פרחים אילה מביעים, ואפשר למצוא בהם ניב וקשר בלתי אמצעי למקור המקורות של כל נעלה ויפה לטבע."

אחרי שיר הלל שכזה, מה עוד נותר להוסיף?! למרות שנראה במבט ראשון שגווניו של האיריס הזה אחידים למדי – גם אצלו יש שונות בצבעים:

יופיו וייחודו של האיריס הזה היו, כמובן, בעכריו: פרופ. מיכאל אבישי (מחוקרי האיריסים החשובים בארצנו), מספר שבמאה ה-19 פורסם באירופה ספר, שבו תמונות צבעוניות של האיריס ההדור. התמונות הלהיבו את חובבי הצמחים באירופה – ואילו שלחו סוכנים מיוחדים לארץ, לקנות את הפרחים הללו.
קני שורש רבים נאספו ונמכרו לאירופה – וכתוצאה מכך כמעט נכחד האיריס ההדור מהארץ.
אבל… האיריסים הללו לא הצליחו באירופה. שם היה להם קר (או לח) מדי. הם מתו בתוך שנים אחדות.

לאיריס ההדור יש תפוצה מאד מקוטעת: בגליל העליון הוא פורח באיזור נחל דישון, תל חצור ועולה גם לרמות נפתלי; ישנן עדויות שהוא ממשיך צפונה לתחום לבנון ועולה עד לואדי דובה בלבנון. אבל אילו אינן עדויות אמינות, וכידוע – יש בעיות פוליטיות שמונעות מחוקרי האיריסים לבדוק את הנושא…

בהרי השומרון, ליד עוצרין ישנה אוכלוסיה נוספת שכונתה בעבר "איריס שומרוני", אבל אוחדה לתוך האיריס ההדור לאחר שהוחלט שאין הבדל בינם לבין האיריסים ההדורים הגליליים.

האיריס היחידי שדומה לאיריס ההדור מבחינת צבעים וצורה – הוא איריס הגדל בצפון עירק, ושמו איריס גָטֶסִי. ( Iris gatesii )

גם האיריס הזה (כמו שאר איריסי ההיכל) מקיים את יחסי הגומלין עם זכרי הדבורים – שימו לב לאיזור הכהה ביותר באיריס הבהיר הזה:

זכרי הדבורים ישנים ב"מאורה" שלו, קמים מוקדם ומתחילים את הפעילות ראשונים – ויחד עם זה, מאביקים את האיריס.

את התמונות צלמתי:
בהר מלכיה (7.4.2010)
בהר פועה (11.4.2009, 13.4.2007)

כתמיד, כדאי ומאד מומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת הגדיל את התמונות, ולהנות מהאיריס הנפלא הזה במלוא גדלו.

איריס שחום – Iris atrofusca

אני ממשיכה עם איריס נוסף מסקציית איריסי ההיכל – האיריס השחום

האיריס השחום הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר מבין איריסי ההיכל שגדלים בארץ – הוא גדל בצפון הנגב (איזור תל קריות ליד ערד) וליד באר-שבע (יער דודאים), ממשיך בבקעה עד לדרום הגולן. הוא גדל גם ממזרח לנהר הירדן – בממלכת ירדן.

גם האיריס הזה מקיים את אותם יחסי גומלין עם זכרי הדבורים. הנה המנהרה שלו – ה"שטיח" בפתח כאן הוא צהוב – ובפנים ניתן לראות את האבקן הבהיר.

מדוע, בעצם, התפתחו היחסים הללו?
ישנו פתגם שאומר "The early bird gets the worm" – הציפור שקמה הכי מוקדם, היא זו שתזכה לארוחה. כך גם אצל הדבורים. מי שיקום מוקדם יותר, יוכל להנות מצוף פרחים (אגב, לאיריסים אין צוף – הכוונה היא לצוף של פרחים אחרים), ואולי לזכות גם להזדווג עם נקבה נחמדה.

אבל בחורף, הטמפרטורה בלילה יורדת מאד נמוך – גם במדבר, וגם בצפון. וקשה לחרקים להתחיל להיות פעילים לפני שהם מתחממים.
המנהרה של האיריסים עשויה מעלי עטיף כהים, קולטי חום. בפנים חמים ונעים גם כאשר בחוץ הטמפרטורה יורדת.

כמו שכבר כתבתי, נמדדו הבדלי טמפרטורה משמעותיים בשעות הבוקר המוקדמות – בין פנים ה"מנהרה" לבין האויר הפתוח.
הדבורים הזכרים מנצלים זאת. הם מתחממים מהר יותר, ויכולים לצאת לפעילות גם כאשר שאר החרקים עדיין לא מסוגלים לזוז.

האיריס השחום סבל רבות באיזור יער דודאים צפונית לבאר שבע – הקק"ל החליטו ליישר שטח לכבוד נטיעות ט"ו בשבט – והשטח שהם בחרו היה… גבעות גורל, צפונית לבאר שבע. איזור זה היה אחד הריכוזים הגדולים ביותר של איריס שחום בארץ. החברה להגנת הטבע, יחד עם חובבי טבע וחובבי איריסים נזעקו – והעבודות הופסקו בחלקן. הרבה איריסים נצלו מכליה, אבל רבים "יושרו" על ידי הדחפורים, למען יוכלו ילדי ישראל לטעת יערות.
הקק"ל הפסיקו את הנטיעות שם, וזה לא מונע מהם להציג את יער דודאים כ"פרוייקט שמירת טבע" שלהם, ו"הצלת האיריסים".
סתם עוד דוגמא, לחלמאות המקומית.

התמונות צולמו כולן ביער דודאים ובגבעות גורל צפונית לבאר שבע

בתאריכים:
26.2.2005,
13.3.2008
5.3.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ושוב, תודה רבה ליובל ספיר – שמדד את הטמפרטורות באיריסים מוקדם בבוקר עם הזריחה, שלח לי מיקומי איריסים ב-SMS ולימד אותי המון על האיריסים!

איריס הנגב – Iris mariae

היום אני מציגה את אחד הנסיכים היפהפיים ביותר, פרח ייחודי ומיוחד :

זהו איריס הנגב. והוא גדל בנגב. רק בנגב, בחולות.

איריס הנגב הוא אחד מאיריסי ההיכל, כלומר שייך לסקציה Oncocyclus – זוהי סקציה מיוחדת במין איריס.

ישנם מעל 200 מיני איריסים בעולם, והם מחולקים למספר סקציות (כלומר, קבוצות). איריסי ההיכל נקראים כך בעברית בגלל שלושת עלי העטיף הפנימיים (שנקראים גם "דגלים") שיוצרים מעין מבנה גדול:

ישנם 33 מיני איריסי היכל בעולם, וכולם מרוכזים בסביבות המזרח התיכון – מהרי טרנס-קווקז ואירן, דרך ארצות הסהר הפורה – ועד אלינו. שמונָה מינים מתוך ה-33 גדלים בארץ.

איריסי ההיכל גדלים במגוון בתי גידול – הרים גבוהים בקווקז, איזורים ים-תיכוניים בצפון הארץ – ואפילו יורדים דרומה למדבר. איריס הנגב הוא ייחודי בכך שהוא מגיע גם לאיזורים הנחשבים מדבר קיצוני – שבהם כמות הגשמים השנתית אינה עולה על 50 מ"מ לשנה.

איריסי ההיכל מואבקים על ידי זכרים של דבורים יחידאיות.
דבורים יחידאיות הן דבורים שאינן בונות כוורת כמו דבורי הדבש – מינים אחרים של דבורים, בהם הנקבה חופרת לעצמה קן באדמה, ובו הוא ישנה בלילות.
הזכר, לעומתה, אינו חופר. הוא מחפש פרחים לישון בהם. לאיריס יש "מנהרה" קטנה, שמורכבת מעלים כהים.
ד"ר יובל ספיר הראה בעבודת הדוקטורט שלו שיש יחסי גומלין יפהפיים בין זכרי הדבורים לאיריסים: האיריסים מספקים מאורה מוגנת לדבורים, שגם מתחממת מהר בשעות הבוקר המוקדמות (נמדד הבדל של כ-5 מעלות בין החוץ לבין פנים המנהרה!) ומאפשרת להם לקום מוקדם ולצאת לפעילות – ואילו הדבורים, בתמורה, מאביקים את האיריסים.

בתמונה מעל ניתן לראות את ה"מנהרה" (אפילו יש שטיח שחור ונחמד בכניסה…. ) . הפס הלבן שמציץ בתוך המנהרה – הוא האבקן של האיריס.

איריס הנגב גדל במערב הנגב ובצפון סיני – לכיוון אל-עריש.

עוד דבר שמאפיין את איריס הנגב – בניגוד לשאר האיריסים הכהים בארץ – הוא האחידות בצבע. בעוד לאיריס ירוחם או איריס הגלבוע – למשל – ישנה שונות בצבע והם נעים מארגמן-חום כהה דרך סגול עז ועד סגלגל-חום בהיר, ויש להם ואריאנטים צהובים – אצל איריס הנגב הפרחים הם תמיד באותו גוון נפלא של סגול יפהפה.

התמונות צולמו במקומות הבאים:
26.2.2005 – קיבוץ גבולות
13.3.2008 – חולות שבטה
24.2.2010 – חולות נחל סכר
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תודה רבה ליובל ספיר, שלימד אותי המון על איריסים (ועל עוד הרבה פרחים)

איריס נצרתי – Iris bismarckiana

חזרנו מהדרום, ואנחנו עולים צפונה!

בפורים עלינו לגליל, ובדרך עצרנו בחורבת מחוז.

חורבת מחוז היא חורבה קטנה מאד. על הכביש העולה מכרמיאל לכפר ורדים – קצת אחרי הפניה ללבון.

ושם פגשנו את הפרח הנפלא הזה:

איריס נצרתי.

בטח תשאלו אותי – רגע, איך אומרים "איריס" או "אירוס"?

השם הלטיני הוא איריס, על שם אלת הקשת בענן היוונית.

כאשר קראו לאירוסים בשמם העברי, לא רצו לשמר את השם היווני (תועבה, רחמנא לצלן!) ולכן קראו לו "אירוס".

כלומר, לא כולם.

אנשים רבים המשיכו לקרוא לו "איריס" – בינהם אנשים כמו עזריה אלון, מהמומחים הגדולים בארץ לטבע, צומח, הסטוריה ומה שרק תרצו; וגם עוזי פז – מיוזמי החוק להגנת פרחי הבר.

אז חלק קראו לו "איריס" וחלק קראו לו "אירוס"… בסופו של דבר, האקדמיה לשפה העברית החליטה לקבל את שתי הצורות.

אז אתם יכולים להחליט – האם זה איריס נצרתי?

או אירוס נצרתי?

בכל מקרה, הוא יפהפה ומרשים. הפסים העדינים על ההיכל שלו – נהדרים:

וכמה טוב הוא נראה כשיש לו מרבד כרמליות ברקע:

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

התמונות צולמו בחורבת מחוז בגליל העליון, 10.3.2009

איריס הארגמן – Iris atropurpurea

הרשומה של היום מוקדשת לד"ר לאיריסים – יובל ספיר

יובל לימד אותי כל מה שרציתי לדעת על איריסים, ואפילו יותר

האיריסים ברשימה זו צולמו במסגרת השתלמות רת"ם, ביום חמישי 19.2.2009 – בשמורת בני ציון, בשמורת קדימה ובשמורת איריסי נתניה

לאיריס הארגמן – ובעצם, לכל האיריסים הכהים – יש שלל גוונים כהים ובהירים, סגולים וארגמניים.

אבל הצבעוניות של האיריס הבא הפתיעה גם אותי:

שאלתי את יובל, והוא הסביר שהאיריס הזה הוא איריס עם וירוס – כנראה הוירוס חדר משטחי החקלאות הסמוכים.

התאורה בטיול שלנו היתה מוזרה מאד – אובך ואפרוריות וחול באוויר

לכן הצבעוניות המוזרה של חלק מהתמונות.

בשמורת קדימה הפריחה בשיאה – פרגים אדומים, שום ת"א ורדרד, סביונים צהובים והאיריסים בסגול-חום

הצבעוניות הזו פשוט נפלאה –

והכמויות של האיריסים בקדימה פשוט נהדרות

ורק בקשה אחת –

ב ב ק ש ה, כשאתם מטיילים בקדימה, בבני ציון, בנתניה או בכל שמורה אחרת – הִשַאֲרוּ על השבילים.

ראינו הרבה איריסים ועלי איריסים רמוסים. אמנם הקבוצות שמיד בכניסה מעט מרוחקות מהשביל (בכל השמורות הללו) – אבל אחר כך מגיעים ממש קרוב אל האיריסים, ואפשר להתרשם ולהנות גם בלי לרדת מהשביל.

ושוב אני מזכירה,

בשבת הבאה, 28.2.09, החברה להגנת הטבע מקיימת שני ארועים –

טיול ביער קדימה וגם הסיור השנתי של גבעות הכורכר המצטמצמות בנס ציונה

אני מזמינה את כולכם – מבוגרים, צעירים, זקנים וטף – לבחור אם אתם מעדיפים לראות איריס ארגמן פורח בקדימה או בנס ציונה, ולנסוע לשם, להביע תמיכה ולהזכיר לקבלנים ששטחים פתוחים זה לא מותרות, אלא צורך.