קיטה סוככנית – Tolpis umbellata

היום אני חוזרת אל משפחת המורכבים, אל אחד ה"DYC", כלומר Damn Yellow Composites – אחד הפרחים המורכבים הארורים הצהובים הללו, שקשה להבדיל ביניהם.

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשפ"ב

ביום הזכרון לשואה ולגבורה אני תמיד זוכרת את בני משפחתי שנרצחו בשואה – משפחות גרין ובאטוס מקאליש בפולין.

ניסנית דו-קרנית – Crepis sancta

חודש פברואר טס ונעלם, ולא פרסמתי אף רשומה… אז שעתיים לפני סוף החודש אני מפרסמת פרח חביב וקטן: ניסנית דו-קרנית.

קנרס סורי – Cynara syriaca

היום אני ממשיכה עם צמחי הקיץ, והפעם – קנרס סורי.

קיצנית צמרנית – Carlina lanata

לפני ארבע שנים הצגתי בבלוג שלושה מינים של קיצנית: קיצנית כרתית וקיצנית צפופת-עלים הנפוצות, וקיצנית אשכולית הנדירה.

דרדרים מכל מיני צבעים ירדו אלי ביום אביב נעים

הביאו לי במתנה ריחות שדה וקצת אבקה…

הפרח שלי היום הוא דרדר מצוי. פרח לא נדיר בכלל, שפורח אחרי שיא האביב, במאי וביוני.

פרחי קיץ ממשפחת המורכבים ברודוס

אני חייבת לעצמי עוד רשומה אחרונה של פרחי רודוס, והפעם – ממשפחת המורכבים. היו כמה וכמה פרחי משפחת המורכבים, בעיקר קוצניים, שפרחו. וכן, גם הפעם את רובם אני מכירה מהארץ.

היפוכריס קרח – Hypochaeris glabra

גמרתי לסקור את הטיול בקליפורניה, ובינתיים חלפו הקיץ, הסתו והחורף – ואנחנו בעיצומו של אביב נהדר. הכל פורח מסביב, ואני פשוט לא מספיקה לראות הכל!

קוצן מערבי – Cirsium occidentale

אחד הפרחים היפים שראיתי בפארק פינאקלס היה קוצן – קוץ גבוה ומרשים.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ח

השנה, לכבוד יום הזיכרון אני מציגה פרחי עולש מצוי, שמתחילים כעת לפרוח בשולי דרכים ובשדות. 

פרחי העולש פורחים בבוקר, ולקראת הצהרים נובלים. וזאת כי העולש נותן למאביקים כגמול רק אבקה, ולא צוף. 

פרחים שמייצרים צוף – מייצרים אותו במשך כל היום. האבקה, לעומת זאת, מבשילה יחד עם הפרח, ואין ייצור נוסף. לכן, כאשר נגמרת האבקה – פרח העולש (שאינו רמאי, ואינו רוצה למשוך מאביקים בלי לתת להם גמול) נובל. 

התלבטתי בבחירת השיר השנה, ובסופו של דבר בחרתי בשיר "שלכת" של אמנון בקר. 

השיר אמנם לא נכתב ליום הזכרון – הוא נכתב בעקבות מותו של המשורר ינון נאמן (ובשיר יש אקרוסטיכון עם שמו של ינון) – אבל המלים מתאימות מאד. השיר יצא מעט אחרי מלחמת יום כיפור (בביצועה של חווה אלברשטיין) ואומץ כשיר יום הזכרון. 

שלכת / אמנון בקר

יך אלם הרוח, שלכת בעלים.
נומו ילדי שירי, כי אין יותר צלילים.
ושיר רק אחד נותר, שיר על עלה פתאם נשר,
נורא, מה זה אלי, עליו נגזר? 

נוחי נפשי עלי, הסתו חרש יבוא.
אחרי נשור עלה, הנה נותר שירו.
מי לך בשירים יקשיב, אם את קולי בבוא אביב
נשא רוח צלמות מסביב?

יהי זכר הנופלים ברוך, ולבי עם בני המשפחות השכולות, שחיים כל השנה בצל האבל והכאב. 

בתמונות: עולש מצוי – Cichorium pumilum – שצלמתי בהרצליה, באפריל 2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

חג אביב שמח – פסח תשע"ח

השנה, לכבוד פסח, החלטתי לחגוג עם אחד מפרחי האביב האולטימטיביים שלנו: החרצית העטורה. 

אני מאחלת לכולם חג אביב שמח! הכל פורח מסביב, וזה הזמן לצאת החוצה ולהנות! 

צאו לטייל, תהנו מהיופי מסביב – ובבקשה, זכרו לאסוף אחריכם את הזבל שלכם! 

לחרצית העטורה (שכיום שמה הלטיני הוא Glebionis coronarium – היא הופרדה מהכריזנטמות) יש שני מופעי צבע: החרציות הצהובות, המוכרות – וגם מופע דו-גוני, של צהוב-קרם. 

זה לא מוטציה, ולא מחלה – זה פשוט מופע צבע אחר. כמו שיש כלניות אדומות, לבנות, ורודות או סגולות – יש חרציות צהובות וגם צהוב-קרם. 

מערבית לנו, לאורך חופי הים התיכון, המופע הדו-גוני של החרציות נפוץ יותר מהמופע הצהוב. אצלינו הן יחסית נדירות. 

אבל בתל-מיכל, מעל המרינה של תל אביב, יש אוכלוסיה יפה של חרציות מעורבות, צהובות ודו-גוניות – וביחד זו חגיגה! 

אז אם אתם מחפשים טיול קרוב ופורח לחג – תל מיכל בהרצליה זה אתר מיוחד ומקסים, והחרציות בו פשוט נפלאות! 

את התמונות צלמתי בתל מיכל, בתאריך 27.3.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

חג אביב שמח! תהנו מהפריחה מסביב! 

Taraxacum officinale – Dandelion – שינן רפואי

אני ממשיכה עם פרח אירופאי נפוץ ונחמד – השינן הרפואי.

השינן הרפואי נפוץ בכל אירופה ואסיה, בעיקר באזורים הממוזגים – אבל הובא ע"י האדם לשאר היבשות, וכיום הוא מצוי באזורים הממוזגים בכל היבשות.

באירופה הוא צמח-מדרכות ושולי דרכים, ושמו העממי: Dandelion. 

השם העממי מגיע משיבוש של השם הצרפתי – Dent-De-Lion – שמשמעותו "שן הארי". וכאן כמובן נוצר בלבול ענקי, כי יש צמח אחר, ששמו הלטיני הוא Leontodon – כלומר, שן הארי. לכן בעברית החליטו להשאר קרוב אך לשנות – וקראו לו שינן. 

בארץ גדל קרוב משפחה שלו – שינן עב-שורש – בעיקר באזורים הגבוהים יותר בהרים. הוא נראה כך: הפרח העלים והניצן בהחלט דומים לאלו של אחיו האירופאי: 

השינן שלנו קטן יותר – קוטר התפרחת שלו רק כ-2 ס"מ, בעוד תפרחת השינן האירופאי מגיעה ל-4 ס"מ, וכל הצמח קטן ונמוך – נדיר שיצמח לגובה של מעל 15 ס"מ, בעוד השינן הרפואי בד"כ צומח לגובה 40 ס"מ, ונמצאו פרטים אפילו בגובה 70 ס"מ!

השם הלטיני – Taraxacum – הוא גלגול של שם פרסי עתיק, שנלקח מספר רפואה פרסי מהמאה התשיעית לספירה. משמעותו: "עשב מריר". 

כמובן, שם זה מתחבר מיד למרור ולמררית – שגם הם ממשפחת המורכבים, וגם הם נראים דומים. 

 הצמח שימש למזון ולרפואה עבור המין האנושי לאורך הרבה שנים – לפחות בכל ההיסטוריה המתועדת. הוא מופיע אצל המצרים, היוונים והרומאים – ומצד שני, גם אצל הסינים. 

מסיבה זו יש לו הרבה שמות שמתעדים את התכונות השונות שלו. אפשר לקרוא אודות השמות הרבים בויקיפדיה. "שן הארי" נובע מהעלה שנראה (לדעת הקדמונים) כמו שן ארי, אבל בזכות הפרי – שהוא "סבא'לה" נחמד לא פחות מזה של הסביון – קוראים לו גם Blowball – כדור לנשיפה: 

שם אחר שלו: "Piss-a-bed" באנגלית או Pissenlit בצרפתית, מגיע בעקבות החומרים המשתנים הרבים שנמצאים בשורשים שלו. לכל הצמח היו שימושים רפואיים רבים – לבעיות עיכול, כבד וקיבה שונות.

את עלי השינן אוכלים – את הצעירים אפשר לאכול טריים, כתוספת לסלט, מהבוגרים יותר – מבשלים מרק או קציצות. טעמם – לפי הכתוב – מריר-עדין, ויש להם תכולה גבוהה של בטא-קרוטן, ויטמין C וברזל – אפילו יותר מלעלי תרד. גם את הניצנים היו מוסיפים לסלט.

בפרחים משתמשים כתוספת טעם למינים שונים של שיכר ויין – ואפילו מכינים מהם ריבות. לפעמים גם הפיקו מהם צבע צהוב-ירקרק לצביעת בגדים וכלים. 

ולגבעולים יש מוהל חלבי, שהיו מורחים אותו בתור דוחה יתושים (אם כי לא ברור עד כמה זה עבד). בקיצור – כל חלקי הצמח נוצלו לשימושים שונים.

בפראג פגשנו את השיננים ברוב המדשאות בעיר, לעתים מעורבים יחד עם פרחי חיננית רב-שנתית ויוצרים מרבדים נעימים לעין: 

ולפעמים ממש בסדקים בין בניינים למדרכות: 

את התמונות צלמתי בפראג, בתאריכים 4-8/4/2017, פרט לשינן עב-השורש, שאותו צילמתי ביער אודם, בתאריך 31.10.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

קיצנית צפופת-עלים – Carlina libanotica

החצבים כבר גומרים לפרוח, ואני עדיין עם פרחי קיץ – 

אני ממשיכה עם מין שלישי של קיצנית, אחרי הקיצנית הכרתית והקיצנית האשכולית, והפעם: קיצנית צפופת-עלים. 

את מקור השם אפשר להבין אם מסתכלים על הצמח – העלים הרבה יותר צפופים, וכל הצמח גדול ומסיבי יותר משתי הקיצניות האחרות. 

הקיצנית צפופת העלים היא מין ויקארי לקיצנית הכרתית. 

למי שלא זוכר מה זה מינים ויקאריים – אסביר שוב: מינים ויקאריים הם מינים הקרובים זה לזה (בצורתם, בהתנהגותם) ומחליפים זה את זה באזורים שונים. למשל, אחד יפרח במדבר – השני בחוף. אחד בהר – אחיו בעמק. 

בהקשר זה כבר הצגתי בבלוג את חבצלת הנגב וחבצלת החוף, שהם מינים ויקאריים; את איריס הלבנון ואיריס הסרגל שהם מינים ויקאריים, את שום תל-אביב ושום אשרסון, וכמובן, יש דוגמאות רבות נוספות. 

וכך הקיצנית הכרתית פורחת לה באזורים הים-תיכוניים – בהרי הגליל, הכרמל והמרכז,  

ואילו הקיצנית צפופת-העלים מחליפה אותה באזורי ספר-המדבר – במורדות המזרחיים של הרי יהודה והגליל, ברמת הגולן ובצפון הנגב. 

גם לקיצנית צפופת העלים יש חפי-מעטפת צהובים מבריקים – שנראים כמו "עלי כותרת" יפים כשהפרח בשיא הפריחה. 

בעולם יש כ-30 מינים שונים של קיצניות, ובזכות חפי המעטפת המבריקים המאפיינים אותם – מגדלים חלק מהם כצמחי נוי. 

היא פורחת בין יולי לספטמבר, כך שבעצם אני פגשתי אותה לאחר הפריחה. 

בארץ יש ארבעה מינים של קיצנית – שלושה צהובים, אותם כבר פגשתי, ואחד ורוד – קיצנית צמרנית שפורחת ביוני-יולי, ואותה טרם פגשתי. אני מקווה להשלים אותה בשנה הבאה. 

ורק כדי שנרגיש שהסתיו באמת מתקרב: סתוונית התשבץ כבר פורחת ברמת הגולן, צילמתי אותה יחד עם כחליל השברק: 

את התמונות צלמתי בנחל טביה בערד, בתאריך 28.9.16 וברכס בשנית ברמת הגולן, בתאריך 7.10.16

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ולמי ששכח: היום הוא יום הולדתו ה-76 של ג'ון לנון

 

קיצנית אשכולית – Carlina racemosa

אחרי הקיצנית הכרתית (שנקראת על שם האי כרתים, שם הוגדרה לראשונה) אני מציגה קיצנית נוספת: 

מין נדיר ובסכנת הכחדה – קיצנית אשכולית. 

התואר "אשכולית" – היא בגלל אשכולות הפרחים הקטנים שלה, בניגוד לקיצנית הכרתית, שאצלה הפרחים הם בודדים. (אין קשר לפרי ההדר… 😉 )

הבדל נוסף הוא הגודל – הקיצנית הכרתית היא צמח בגובה 40-50 סנטימטר, והקיצנית האשכולית בגובה 20 סנטימטר בערך. 

ובעצם, כשרואים את הקיצניות בשדה – הן נראות כמו סביונים קטנים וקוצניים. 

ובאמת, מאד נחמד ללכת בשטח היבש ופתאום לראות מקבצים צהבהבים פורחים. 

הקיצנית האשכולית פורחת במקום אחד בלבד בארץ: באחו בנימינה. כמובן, היא מוגדרת כמין נדיר בסכנת הכחדה. 

הקיצנית היא ממשפחת המורכבים, לכן כל "פרח" הוא בעצם תפרחת. 

מה שנראה לנו כ"עלי כותרת" – בחרציות ובסביונים אילו פרחים לשוניים. כאן אילו חפים קוצניים, ולא פרחים. במרכז התפרחת יש פרחים לשוניים – שם נמצא הצוף, ושם האבקנים והצלקות. 

הניצנים של הקיצנית מחודדים – 

ולאחר הפריחה, החפים מצטמקים והפרחים במרכז הופכים לפרי – מצעית ועליה זרעים צמריריים שמאוחר יותר יפוזרו על ידי הרוח.  

אחו בנימינה הוא אחד האתרים המיוחדים ביותר בארץ. יש בו ריכוז גדול של מינים נדירים בסכנת הכחדה. הסיבה העיקרית היא שרוב האזורים שבעבר נראו כך – אחו לח, שמתייבש מאוחר – יובשו מזמן, ונבנו. אחו בנימינה הוא אחד האתרים האחרונים שנותרו כאחו לח.

באופן כללי, בית הגידול הלח הוא סוג בית הגידול שנמצא בסכנת ההכחדה החמורה ביותר בארץ. מצד אחד, אילו קרקעות כבדות ועשירות – כלומר, הרבה מהן נלקחו לחקלאות. מצד שני – שם נמצאות "הביצות" שהציונות עדיין נלחמת בהן, למרות שכבר מזמן אין במה להלחם. 

ולכן אפשר למצוא באחו בנימינה – פרט לקיצנית האשכולית – גם את סחלב הביצות, תורמוס צהוב ותורמוס שעיר, געדת הביצות, נענת המים וערבז החוף – ועוד מינים רבים שהם אמנם לא מינים אדומים, אבל עדיין נדירים למדי. לאחרונה נמצאה באחו נטופית רפואית – מין נדיר במיוחד שנחשב לנכחד מהאזור. אני מקווה להגיע בקרוב לאחו, על מנת לפגוש אותה. 

וככה בתור בונוס קטן – כחליל מנומר שפגשתי באחד הביקורים באחו: פרפר קטן ומקסים. 

את כל התמונות צלמתי באחו בנימינה, בתאריכים 6.9.2015, 4.9.2014, 1.9.2016. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

גוגל הזכיר לי שהיום הוא יום הולדתה ה-126 של רחל המשוררת, אני מצרפת את אחד השירים האהובים עלי

 

 

קיצנית כרתית – Carlina curetum

הפרח שלי היום הוא פרח קיצי – קיצנית כרתית. 

הקיצנית היא קוץ רב-שנתי, שמתחיל לפרוח ביוני, ופורח כל הקיץ עד ספטמבר. לפעמים גם עד אוקטובר. 

אפשר למצוא אותה בכל האזור הים תיכוני – בהרים. מהרי יהודה ועד לחרמון. 

אם מטיילים בקיץ – זה נחמד למצוא פרח פורח פתאום, בחורש. 

שמה העברי של הקיצנית ברור ומובן. לכן הסתכלתי על שמה הלטיני: Carlina, וחיפשתי מה מקורו – כי כאן אין קשר לקיץ – ומצאתי שיעור בהיסטוריה. 

ה-Carlina קרויה על שם Carolus Magnus, הוא קארל הגדול, הידוע גם בשם שארלמיין. 

קארל הגדול היה שליט של רוב מערב אירופה במאות השמינית-תשיעית לספירה. 

הוא היה מלך השבטים הפרנקים, שבטים גרמניים שהתנצרו והתפשטו באירופה – ומהר מאד שלטו על האזור שהיום הוא צרפת. בשיא ממלכתו, הוא שלט על רוב השטח בין נהר הריין לאוקיאנוס האטלנטי. 

הוא היה ביחסים טובים עם האפיפיור – שהכתיר אותו כ"קיסר בחסד האל" – מה שאפשר לצאצאיו לייסד את "האימפריה הרומית הקדושה" – שהיתה הקיסרות הגרמנית של ימי הביניים. 

את שלטונו ביסס קרל הגדול על שלטון פיאודלי – נתינת קרקעות לרוזנים שיגנו עליהן ועל הדיירים בהן, תמורת תשלום מסים למלך. 

טוב, קרל הגדול היה מלך גדול וחשוב (ואפילו נחשב כמלך טוב ליהודים) – אבל מה הקשר לקיצנית?  

מסתבר שיש מין אירופאי של קיצנית, שבימי הביניים שימש כתרופה. ולפי האגדה, קרל הגדול השתמש באותה קיצנית על מנת לרפא את חייליו ממגיפת דבר. לכן קראו לסוג על שמו. 

חיפשתי קצת – ובאמת כתוב שמינים מסויימים של קרלינה (כלומר, קיצנית) שימשו בתור "צמחי מרפא" בימי הביניים. למשל, מהמין Carlina acaulis אפשר להפיק חומר משתן

בינתיים החצבים והחבצלות כבר פורחים, בערב כבר פחות מחניק – אני מקווה שהחורף יהיה קר ונעים. 

את התמונות צילמתי – 

בכרמל, בתאריכים 27.8.14, 10.9.14, 6.9.15
בהר מירון, בתאריכים 25.9.14, 10.10.15
בעין לימון ליד ירושלים, 29.9.15
בצפון השומרון, מעל ואדי ערה 21.8.16
ובביתן אהרון בשרון, 3.9.16

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

חרצית דביקה – Chrysanthemum viscosum

השנה אני מסתובבת בעיקר במישור החוף, אז פתאום אני שמה לב גם לפרחים הפחות-מוכרים כאן. 

למשל, החרצית הדביקה. כולנו מכירים את החרצית העטורה, שצובעת עכשיו משטחים נהדרים בצהוב (סעו, למשל, בכביש 6 באזור נחל תנינים – הצהוב באזור מרהיב)

אבל בארץ פורחים עוד שלושה מיני חרצית, קטנים יותר. והיום אני מתמקדת בחרצית הדביקה. 

החרצית הדביקה היא קטנה יותר מהחרצית העטורה, העלים שלה פשוטים – ולא גזורים כמו של העטורה. 

כמו שאפשר לראות בתמונות התקריב – החרצית הזו מכוסה שערות דקות. כל הגבעול שעיר, וגם העלים – והכל דביק. ומכאן שמה, חרצית דביקה. 

החרצית הדביקה היא צמח חולות – היא גדלה בחולות, ובקרקעות של חול וחמרה מעורבת. היא קלציפובית – כלומר, לא גדלה בקרקעות המכילות גיר. 

החרצית נראית נפלא במרבדים משולבים עם קחוון החוף: 

החרצית הדביקה היא מין נדיר בסכנת הכחדה. אמנם פגשתי מרבדים שלה, ובשרון באמת אפשר עדיין למצוא אלפי חרציות דביקות – בעיקר בחולות בין חדרה להרצליה –

אבל זהו שטח לא גדול, ויש בו לחצי בניה חזקים. ומחוץ לשטח הזה – החרצית הדביקה מאד מאד נדירה. 

בעולם החרצית הדביקה גדלה רק בחופי הים התיכון, ובעצם מתמקדת בעיקר במזרח הים התיכון – חופי מרוקו, אלג'יר, תוניס, ספרד ופורטוגל. באזור שלנו – היא מוכרת רק מישראל.
גם בעולם – בארגון IUCN החרצית מוגדרת בתור Endangered – כלומר, בסכנת הכחדה. 

ואנחנו גבול התפוצה המזרחי שלי החרצית הזו. אם היא תיכחד כאן – תפוצת החרצית הזו תיפגע באופן משמעותי. 

ארגון IUCN – כלומר International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources – כלומר, הארגון הבינלאומי לשימור טבע ומשאבי טבע – והוא מאגד הרבה מדינות, והרבה מדענים ממדינות וארגונים שונים, במטרה לשמור על מגוון המינים העולמי. 

הארגון הגדיר מדד לשימור מינים בטבע – ולפיו הוא מגדיר האם מין הוא נפוץ או נדיר.
המדד כולל את הקריטריונים הבאים –
 LC – Least Concern – נפוץ בטבע, אינו בסכנה. כמו החרצית העטורה, או הסביון האביבי.

 NT – Near Threatened – עדיין לא נדיר, אבל כבר מתקרב לסכנה. למשל איריס הלבנון, או מרווה כחולה.

 VU – Vulnerable – פגיע. עתידו בסכנה. למשל, שום סתווי.

 EN -Endangered – בסכנת הכחדה. כמו החרצית הדביקה. 

 – CR – Critically Endangered – בסכנת הכחדה חמורה – כמו איריס הארגמן, שאני חוקרת. 

 – EW – Extinct in the Wild – נכחד בטבע – צמחים שנכחדו מהטבע, אך עדיין קיימים בגנים בוטניים, ויש נסיונות להשבתם. כמו מעלה עשן מדברי, שיח יפהפה שאפשר לפגוש בשמורת עין גדי. 

 – EX – Extinct – נכחד – צמחים שנכחדו כליל, מהטבע ומגנים בוטניים, ולא נותרו יותר. כמו תת המין הסורי של הפרא, שנכחד מהעולם לפני כ-90 שנים. כיום אצלנו אפשר למצוא את תת המין הפרסי. 

אני מקווה שנשכיל לשמור על המינים הנדירים שלנו, ושגם מקבלי ההחלטות יבינו שהשמדת הטבע היא השמדת החיים, וחייבים לשמור ולהגן על הטבע כדי לשמור על איכות החיים שלנו.

את החרציות צילמתי במהלך חודש מרץ 2016 בפארק השרון, בשמורת חוף השרון ובגן לאומי נחל אלכסנדר. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

אמברוסיה מכונסת – Ambrosia confertiflora

היום אני רוצה לספר על פולש חדש בארץ – אמברוסיה מכונסת.
למרות השם המבטיח – אמברוסיה היא מזון האלים מהמיתולוגיה היוונית – האמברוסיה היא מין בעייתי מאד. 

מקורה של האמברוסיה הוא באזור מקסיקו ודרום ארה"ב. שם היא צומחת בעמקים צחיחים למחצה. אצלינו היא פולשת בעיקר במישור החוף ובבקעת הירדן. 

ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, אחד החוקרים הבכירים בארץ בכל הקשור למינים פולשים, מסביר שיש שלושה שלבים שצמח זר עובר על מנת להפוך למין פולש.
השלב הראשון – מין מזדמן – בשלב זה, יש צמחים שפולשים לשטחים הטבעיים, אך עדיין לא מקיימים אוכלוסיה. רק פרטים בודדים מזדמנים. האוכלוסיה עדין לא מבוססת.
בשלב השני – המין מאוזרח. כלומר, יש אוכלוסיה שכבר התבססה, ומתחדשת באופן עצמאי ללא "עזרה" אנושית.
השלב השלישי הוא שלב הפלישה המסיבית – בשלב זה, האוכלוסיה מתרבה, ומייצרת אוכלוסיות נוספות בשטחים מרוחקים יותר מהמקור.

לפי ההשערות, האמברוסיה הגיעה לארץ באמצעות סיוע חקלאי שנשלח מארה"ב לרשות הפלסטינית בסביבות שנת 2000. שקי מספוא לבעלי חיים, או זרעים לחקלאות נשלחו מארה"ב. השקים כללו (בנוסף למה שרצו לשלוח) גם זרעים של אמברוסיה.
הזרעים – יחד עם פסולת, ביוב וכל מיני דברים אחרים – נזרקו לנחל שכם, שהוא יובל של נחל אלכסנדר – ומכאן הם מתפשטים באזור השרון.
מעט אחר כך הם ירדו גם בנחל תרצה – שיורד משכם אל בקעת הירדן והתפשטו גם שם.  

האמברוסיה הגיעה לשלב השלישי במהירות גבוהה. היא מילאה את גדות נחל אלכסנדר, ודחקה משם את הצמחיה המקומית – הקנה ושיח אברהם – וכמובן גם את בעלי החיים שחיו בסבך הקנה (ציפורי שיר ועופות מים נהנים מהקנה) או נהנו מהצוף של שיח אברהם. 

 

מכאן היא מתפשטת. את התמונות ברשומה הזו צלמתי ברעננה, כפר סבא ובשולי ג'לג'וליה. בכל מקום אליו היא מגיעה, גדל גוש גדול של אמברוסיה, שדוחק כמעט לחלוטין את הצמחיה שהיתה שם – גוש צפוף ואחיד של אמברוסיה. 

האמברוסיה היא צמח גדול. גובה הצמחים נע בין חצי מטר לשנים וחצי מטרים. באזור נחל אלכסנדר נמדדו גם פרטים בגובה ארבעה מטרים! 

האמברוסיה היא צמח בעייתי מאד.  העלים אמנם יפים, אך גם העלים וגם הגבעולים מפרישים חומרים צורבים – ומגע איתם יכול לגרום לתגובה אלרגית קשה, במיוחד לאנשים הרגישים לכך. 

למשל, החזקתי ענף של האמברוסיה לכמה שניות על מנת לצלם את התפרחת – ותוך דקות הרגשתי עקצוץ וגירוי ביד, ורק אחרי שחזרתי הביתה ורחצתי היטב את הידיים – זה עבר. 

הפרחים שלה קטנים ומאד לא מרשימים. בתמונה מעל אפשר לראות את הפרחים הזכריים, ובתמונה הבאה – את הפרחים הנקביים. הפרחים הקטנים והלא-אטרקטיביים הללו מעידים על כך שהאמברוסיה מואבקת על ידי הרוח. היא מייצרת הרבה אבקה, שמתפזרת על ידי הרוח לשטח גדול. כמובן, גם זה גורם אלרגני בעייתי. 

וכאן נשאלת השאלה – מה עושים? איך אפשר לעצור את הצמח הבעייתי הזה? 

ד"ר ז'אן מארק דופור-דרור חוקר כעת את האמברוסיה, ובקרוב יפרסם מאמר וסיכום של הנושא.
בינתיים – ראו שאין טעם לקצור את הצמחים. היו נסיונות פשוט לקצור את השטח, אבל תוך 5 חודשים האמברוסיה התאוששה לחלוטין. גם קוטלי העשבים ה"רגילים" בשימוש עירוני (ראונד-אפ או גרלון) אינם יעילים – וגם בעייתיים כי הם פוגעים במערכת האקולוגית, במיוחד בנחלים. 

ומה אתם יכולים לעשות? 

אם שמתם לב לאמברוסיה באזור מגוריכם – או בטיול – שימו לב איפה זה, אם אפשר תשמרו לעצמכם נ.צ. של המקום.
באתר של המשרד להגנת הסביבה יש דף מוקדש לנושא האמברוסיה. שם אפשר להוריד טופס (WORD) דיווח, למלא אותו – ולשלוח במייל אל רועי פדרמן, שהוא פרוייקטור התכנית. 

את התמונות צלמתי ברעננה, כפר סבא וג'לג'וליה, בין 2013 ל-2016.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

לקריאה נוספת: מאמר מעניין של הגר לשנר באתר כלנית. 

ולסיים במשהו מוצלח: העננצ'יק כתב פואמה בשיעורי בית בספרות. הוא אישר למוטי לפרסם אותה בבלוג – וכולם מוזמנים לקרוא ולצחוק!

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ה

 

לכבוד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני מצטטת שיר נהדר וכואב – שיר ארץ, שכתב נתן יונתן והלחין סשה ארגוב. 

ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש. 

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת. 

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים. 

ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת. 

כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור. 

שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור. 

שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים 

 

יהי זכר הנופלים ברוך.
רציתי לכתוב גם כמה מלים, אבל הפסימיות משתלטת עלי – ולכן אסתפק במילותיו של נתן יונתן. 

בתמונות רואים פירות וזרעים של זקן-תיש ארוך וזקן-סב מצוי.
את התמונות צלמתי ברעננה, באפריל 2015 – פרט לתמונת הזרעים ברוח שהיא מכפ"ס, 24.4.2011

ועוד גרסא לשיר הזה –

ישימונית דו-גונית – Volutaria crupinoides

היום אני מציגה עוד פרח מקסים מפרחי המדבר הפחות-מוכרים. זוהי ישימונית דו-גונית. 

את הפרח הזה הכרתי בהתחלה בשם הנהדר: אָמְבֶּרבּוֹאָה. נכון שזה שם מקסים? מתגלגל על הלשון, אָמְבֶּרבּוֹאָה! Amberboa!
השם הזה פשוט היה השם הלטיני של הפרח. 

אבל אז חקרו קצת, והפרידו את האָמְבֶּרבּוֹאָה שלנו מהאָמְבֶּרבּוֹאָה של אזור הקווקז. הקווקזית נשארה אָמְבֶּרבּוֹאָה, והאָמְבֶּרבּוֹאָה שלנו נקראה בשם הלטיני: וולוטריה – Volutaria – שם הרבה פחות מתגלגל על הלשון. 

ועדת השמות לפרחים באקדמיה לשפה העברית החליטה שזהו זמן מצוין לעברת את שמו של הצמח. וכיון שכל מיני האמברבואה בארץ גדלים במדבר – (יש שני מינים, השני – ישימונית ורודה – נדיר יותר ומעולם לא פגשתי אותו) – כלומר, בישימון – קראו את שמו של הפרח: ישימונית. 

תוספת: קיבלתי רשות מידידי איתי להציג את הישימונית הורודה, תמונה שאיתי צלם ב14.3.2015
איתי גם הזכיר לי שיש בארץ מין שלישי – ישימונית טוביפלורה. זהו צמח גר (או פולש).

עוד סיבה להתנגדות לשם ישימונית, הוא משמש גם לצמח התרבותי Eremophila. אפשרי לתת אותו שם לאורגניזמים מממלכות שונות כמו צבעוני (פרפר) וצבעוני (צמח) אבל כאן שני צמחים שונים קיבלו אותו שם (ובנוסף גם השממית).

הרבה חובבי טבע כמוני לא מרוצים מהבחירה הזו. מילא לקחו לנו את השם הנהדר והמתגלגל הזה, אָמְבֶּרבּוֹאָה – אבל ישימונית זו לטאה ממשפחת השממיות! הנה ישימונית מצויה שצלמתי בחולות שבטה, ב-30.8.2013: 

ולכן אני – באופן אישי – לא מרוצה מהחלפת השם הזו. 

הישימונית עצמה היא פרח מקסים. ראש הפריחה קטן – כ-2 ס"מ בלבד. 

  

שילוב הצבעים – כחול וצהוב – משובב נפש. כמו שכתב לי מישהו – הפרח הרשמי של מכבי תל אביב 

הישימונית היא צמח ממשפחת המורכבים. כמו שכבר הסברתי – זה אומר שכל פרח הוא בעצם תפרחת – מורכב מכמה פרחים קטנים. 

אם מסתכלים על חרצית או חיננית, אפשר לראות שני טיפוסי פרחים – הפרחים בהקף, שנראים כמו עלה כותרת בודד – הם פרחים לשוניים, ואילו הפרחים במרכז – הם צינוריים. 

אצל הישימונית יש שני טיפוסים של פרחים צינוריים: הפרחים התכולים, שהם הגדולים יותר, ונועדו למשוך את החרקים; ואילו הצהובים – שהם קטנים ובעלי אבקנים סגולים בולטים. 

בואדי מלחה בצפון ים המלח פגשנו מקבצים יפים של הישימונית: 

כשהתקרבנו, ראינו שיש המון חרקים קטנים על הישימונית… למען האמת, זה די דוחה בעיני. 

אבל בעקבות החרקים מגיע הטורף, ובמקרה שלנו – מושית השבע הידועה, פרת משה רבנו – מטיילת על הפרחים ומנקה אותם… 

גם הפרי של הישימונית מצא חן בעיני – הוא נראה כמו כוכבים קטנים. החרק מצד שמאל על הפרי הוא הזחל של מושית השבע. 

הישימונית פורחת בארץ בערבה, בבקעת הירדן ובנגב. היא לא בולטת – ואני ממליצה מאד לשים לב, לחפש אותה ולהנות מיופיה. 

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
5.3.2010, בהר הנגב
30.1.2015 במפגש הבקעה
5.3.2015 במצפה חגי
9.3.2015 בואדי מלחה 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

מורכבים בפלורידה – בכל מיני צבעים

אחרי שסקרתי את המורכבים הצהובים (בסדר, גם הצהובים-לבנים) שפגשתי בפלורידה, אני עוברת לצבעים נוספים. 

המורכב הנפוץ מכולם היה פרח לא מרשים, ורוד, עם עלים ירוקים-אפרפרים. שמו Pluchea rosea – ובעברית, פלגית ורודה. בארץ צומחת קרובה שלה – פלגית שיחנית – בעיקר לאורך נהר הירדן, אני מכירה אותה גם מנחל תנינים.
הפלגית נקראת ככה כי היא גדלה בשולי פלגים. הפלגית הורודה גדלה גם ממש בתוך המים – 

פגשנו גם את אמיליה – פרחים קטנים ועדינים. בפלורידה גדלים שני מינים מהסוג אמיליה, ואת שניהם ראיתי: אמיליה לילכית – Emilia sonchifolia – 

ואמיליה פלורידיאנית, שיש לה צבע אדום עז – שמה הלטיני Emilia fosbergii:  

ועוד פרח נחמד – Vernonia blodgettii – שמו העממי הוא Ironweed, כלומר עשב-ברזל: 

עוד מורכב בגוון לילכי – פרח עדין ונחמד – שמו הלטיני Chromolaena odorata –

שמו העממי הוא Jack-In-The-Bush – ג'ק בין השיחים. 

הצמח הבא הזכיר לי פרח דומה שפגשתי בפארק עץ יהושע לפני שנה וחצי – ה-Pincushion. אך זהו מין אחר, שמו Melanthera nivea, ושמו העממי Squarestem – כלומר, גבעול מרובע. 

עוד מורכב גדול בעל פרחים לבנים שגדל לצד המים – Eupatorium mohrii – זהו גדותן, ומשמו אפשר להבין שזהו עוד צמח גדות. 

בארץ גדל גדותן הביצות, בשולי הביצות שנותרו (בעיקר בעמק הירדן וסביב הכינרת).
הגדותן שפגשתי בפלורידה נקרא גדותן מוהר (Mohr) – ע"ש ד"ר צ'ארלס מוהר, שהיה רוקח ובוטנאי, וחקר את צמחית אלבמה. 

אבל המורכב היפה ביותר שפגשנו היה ללא ספק הפרח הבא: 

זהו פרח גדול, בעל גוונים חמים – שמו Gaillardia pulchella, או בעברית גיארדיה יפה. 

 פגשנו את הגייארדיה בשולי העיר Cape Coral, בשביל טיול קטן ונחמד – זהו פרח מקסים, שגם תורבת ואפשר למצוא אותו בגינון ברחבי העולם. 

את הפרחים צלמתי ברחבי פלורידה, קרוב למים, בתאריכים 22.6.2014 עד 10.7.2014

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!