Sibley Volcanic Regional Preserve – השמורה האיזורית הוולקנית ע"ש סיבלי

יום שבת הגיע, ומה עושים בשבת? יוצאים לטייל. 

ולמי שיטען שבעצם בכל השבוע הראשון שלי בקליפורניה טיילתי, אסביר שאמנם טיילתי במשך השבוע עם Mamma Quail – אבל בכל הזמן הזה Pappa Quail עבד, והאפרוחות היו בבית הספר. בשבת – אין עבודה ולימודים, ולכן אפשר לצאת לטייל בהרכב משפחתי. 

כך בשבת יצאנו לטייל – לא רק בהרכב משפחתי, אלא הצטרפנו לתנועת הנוער של הבנות, 4H, לטיול שהדריכה Mamma Quail בפארק הוולקני סיבלי, מעל העיר אוקלנד. 

כבר בדרך, בשכונת Oakland Hills פגשנו זוג מקומי שיצא לטיול בוקר: ממש עונג שבת: 

מהר מאד הבנתי שהפעם אני מתרכזת בחי יותר מאשר בצומח. רוב הפרחים שפגשתי בטיול הם כאלה שראיתי כבר בטיולים הקודמים, אבל היו לי כמה הפתעות חיות בדרך. 

בתחילת המסלול פגשנו פרפר נהנה מהצוף של הקרדה האיטלקית: זהו Field Crescent – סהרון השדות – ששמו הלטיני Phyciodes pulchella

על גדר תיל מרוחקת ראינו סנונית: זוהי סנונית עצים – Tree Swallow, ששמה הלטיני Tachycineta bicolor. הצבע הכחול המטאלי שלה ממש נהדר. יש בקליפורניה עוד מין סנונית עם צבעים מדהימים, היא נקראת Violet-Green Swallow, וכן – הצבעים שלה הם סגול וירוק. 

הפרח הגדול והצהוב הזה משך את תשומת לבי – שמו אוזן-הפרד – Mule's Ear (ובלטינית: Wyethia angustifolia). אבל הפעם אני מתמקדת במישהו שמטייל על הפרח: זו חיפושית פרחים קטנה, ששמה Spotted Cucumber Beetle, כלומר חיפושית המלפפון המנוקדת, או בלטינית – Diabrotica undecimpunctata

פגשנו ציפור יפהפיה בצבעים צהוב-שחור: זהו Lesser Goldfinch, קרוב של החוחית שלנו. שמו הלטיני: Spinus psaltria.

פרפר בהיר משך את עיני – בשטח הוא נראה לי בעל צבע אחיד, אבל בתמונה אפשר לראות שיש לו דוגמא בגווני חום עדינים. זהו פרפר ממשפחת הסטיריתיים, שאוחדה לתוך משפחת הנימפיתיים. שמו העממי California Ringlet, משהו כמו "טבעונת קליפורנית", והשם הלטיני: Coenonympha tullia california

משהו קטן קפץ ליד הרגל שלי, צילמתי תמונה אחת ואז הוא קפץ הלאה: זהו עכביש קטן, גדלו כסנטימטר, ששייך למשפחת הקופצניים. כלומר, עכבישים שמתנפלים על טרפם ממארב ולא בונים רשתות ללכוד טרף. הסוג הוא כנראה Phidippus

אפילו היער על הגבעה ממול נראה בעיני כמו דב נמלים ענקי, המטפס על הגבעה ומחבק אותה: 

ואז הגיע עבורי שיא הטיול: הגענו לקטע שביל שבו ריחפו מסביבנו עשרות פרפרי Buckeye. ה-Buckeye, כלומר עין האיל, (בלטינית: Junonia coenia) הוא פרפר כלל לא נדיר באמריקה. אמור אפילו להיות נפוץ. אבל בכל ביקוריי בארה"ב, כולל בשנתיים שגרתי שם – מעולם לא ראיתי אותו – ודווקא רציתי לראות. זהו פרפר ממש יפהפה: 

והנה, הפעם הם באו בהמוניהם. עשרות עיני-איל ריחפו סביבנו, נחתו למנוחות קצרות על השביל, והמשיכו הלאה. ממש התרגשתי לראות אותם: 

עין האיל שייך גם הוא (כמו הסהרון והטבעונת) למשפחת הנימפיתיים. זהו פרפר לא מאד גדול – מוטת הכנפיים מגיעה עד 6 ס"מ. אבל הוא מאד חינני, והעיניים פשוט מקסימות. 

את ה-Spotted Towhee (בלטינית: Pipilo maculatus) כבר זיהיתי בעצמי והראיתי ל-Pappa Quail:

והוא בתמורה הסב את תשומת לבי לעקב שריחף מעלינו: זהו שוב העקב הג'מייקני, Red Tail Hawk, אך הפעם זהו פרט צעיר, ולכן הזנב שלו עדין בהיר ולא בגוון האדום המוכר. 

השביל נכנס חזרה ליער המוצל, והתחיל לטפס. אני הלכתי מעט מאחור, ולפתע שמעתי הרבה בלגן ורעש מחברי הקבוצה מקדימה. מסתבר שעל השביל נח לו נחש. ולא סתם נחש, אלא עכסן. כלומר  Rattlesnake – כן, האחד המפחיד מכל הסרטים. שמו הלטיני: Crotalus oreganus.
Mamma Quail הספיקה לצלם אותו, ואז גם הסבירה לכולם: העכסן איננו נחש תוקפני. הוא אוהב למצוא נקודות נוחות ולשבת בהן. כשמישהו מתקרב מדי, הוא מקשקש ברעשן שלו, כדי להתריע: אני פה, תעזבו אותי בשקט. הוא לא מחפש "אקשן", ואם לאחר הקשקוש ברעשן תתנו לו להסתלק – הוא לא יפריע לכם יותר. 

בחודש מאי הרבה מהנחשים מתעוררים משנת החורף, והצעירים בוקעים מהביצים. אפשר לפגוש רבים מהם בטיולים. כמובן, חשוב לשמור על זהירות ולא להתקרב אליהם. 

הנחש הסתלק, ואנחנו עברנו בשביל בבטחה, ויכולנו לחזור ולחפש פרפרים: הנה כתום-כנף שרה, ממשפחת הלבנינים: Sarah's Orangetip (בלטינית: Anthocharis sara) – 

ועוד אחד מהפרפרים היפים המיוחדים של קליפורניה, אחד שראיתי ביוסמיטי לפני 9 שנים, אבל הפעם הצלחתי לצלם כראוי: 

זוהי הנזירה הקליפורנית – California Sister, ששמה הלטיני: Adelpha californica. זהו פרפר מרשים עם צבעוניות נהדרת, שאוהב לרחף ביערות. 

פלג קטן חצה את השביל, ובו ריחפו להן שפריריות – אני חושבת שהן מאותו סוג כמו אלו שפגשתי בפארק הנרי קאוול – Argia. רק שהפעם צפינו בחלק מטקס הזדווגות: הזכר הכחול תפס את הנקבה האפרפרה בראשה, כנראה הוא כבר הזדווג איתה, ועכשיו הם מרחפים למקום בו היא תוכל להטיל את הביצים של דור העתיד: 

Pappa Quail תפס אותם נחים על ענף מעל המים: 

עד כאן הטיול שלנו בפארק סיבלי. נפרדנו משאר חברי התנועה ומשפחותיהם, ונסענו לאכול ארוחת ערב מוצלחת במסעדת הסושי החביבה על משפחת ה-Quails, ומשם למלון, כדי לקצר את הדרך לטיול של יום ראשון. 

את התמונות צילמנו – Pappa Quail, Mamma Quail ואני – בפארק סיבלי מעל אוקלנד, בתאריך 13.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

ותודה לMamma & Pappa Quail על האירוח, הטיול והרשות להציג את תמונותיהם! 

 

מודעות פרסומת

Mori Point – נופים וציפורים

את הרשומה הקודמת סיימתי בערך כאן: בשדות-הזהב מעל האוקיאנוס, ב-Mori Point. 

ובאמת, הנופים במקום משובבי נפש. הלוענית הקליפורנית (Scrophularia californica) פוטוגנית במיוחד בנוף כזה: 

התחלתי לתהות מי היה מורי ומהי הנקודה שלו, וחיפשתי מידע ברשת. 

מסתבר שהאזור הזה – כל סביבות העיירה פסיפיקה – העיירה שרואים בתמונה הבאה, אם מצליחים להציץ מעבר לפריחה – היה מקום ישוב עוד הרבה לפני שהאירופאים הגיעו לאזור. היה כאן ישוב מבוסס של ילידים אמריקניים ("אינדיאנים") שהתקיים במשך שנים רבות, ולידו מכרה של סלעי גיר. 

אחר כך הגיעו הספרדים, גרשו ורצחו את רוב התושבים המקומיים (כמו שהאירופאים עשו ברוב יבשת אמריקה), אבל המשיכו את ההתישבות באזור ואת כריית הגיר. בשנת 1850 קליפורניה הצטרפה לארצות הברית. 

סטפאנו מורי ומשפחתו קנו את השטח שהיום נמצא בו הפארק בשנת 1888, והקימו כאן חווה – לגידולים חקלאיים ולגידול בעלי חיים. היו להם עובדים רבים, לכן הם הקימו מטבח פועלים בו בישלו את הארוחות לעובדים. 

עם הזמן, המטבח נעשה מפורסם, ובראשית המאה ה-20 הוא הפך להיות פונדק: Mori Point Inn, שכלל מסעדה וגם חדרי אירוח. הפונדק היה פעיל עד לסגירתו בשנת 1965. אבל בזכות הפונדק, שהיה מקום מרכזי באזור, כל השטח נקרא "Mori Point". 

במחצבה הסמוכה המשיכו לחצוב – הרבה אבנים משם נלקחו לבניה מחדש של סן פרנסיסקו, לאחר רעידת האדמה שהרסה חלקים נכבדים מהעיר בשנת 1906. יש תמונה מפורסמת של הצלמת המצויינת דורותיאה לאנג המראה את הכפר שהיה במקום והמחצבה מאחוריו בשנת 1938. 

בשנות ה-20, בזמן "תקופת היובש" של ארצות הברית, הפונדק הזה נודע בתור Speakeasy – כלומר, מקום ששמו עובר בלחש מפה לאוזן, בתור מקום שאפשר להשיג בו אלכוהול. מבריחי אלכוהול נעזרו במשפחת מורי להבריח משקאות אל קליפורניה. בשנת 1923 החרימו בפונדק משקאות אלכוהולים בשווי 2 מליון דולר של אז – בערך 27 מליון דולר של ימינו. 

הפונדק, כאמור, המשיך לפעול עד לשנת 1965, אז פשט את הרגל ונסגר. שלושה חודשים אחרי הסגירה, באופן מסתורי, הפונדק נשרף ולא נותר ממנו דבר. 

אחרי סגירת הפונדק האיזור הדרדר. על הגבעות נערכו מרוצי אופנועים פירטיים, המשיכו לכרות באיזור – חולות, סלעי גיר ועוד. נוצר שטח אומלל ומכוער עם נופי אוקיאנוס מרהיבים – ואז כמובן באו היזמים. בשנות ה-80 הציעו "לפתח" את השטח – לבנות בו שכונה, זירת מרוצי סוסים, מלון גדול ומרכז כנסים. 

בסופו של דבר, לשמחתנו, התכניות הללו לא יצאו אל הפועל. רשות הפארקים הלאומיים פרסמה תסקיר שמציע לצרף את השטח ל-GGNRA, שזה Golden Gate National Recreational Area – שטח פארק המיועד לנופש עבור תושבי האזור. בשנת 2000 השטח הוצע למכירה פומבית, ושלושה ארגוני שמירת טבע אזוריים איחדו משאבים, קנו את השטח – ותרמו אותו לרשות הפארקים. כיום השטח הוא באמת חלק מה-GGNRA, וכיוון שהוא נמצא בערך חצי שעה נסיעה ממרכז סן פרנסיסקו – אנשים רבים באים להנות מהסביבה. 

בשנים הבאות, רשות הפארקים יחד עם ארגוני הסביבה ומתנדבים מקומיים ניקו את השטח מכתמי הדיזל שהשאירו מרוצי האופנועים, חפרו בריכות כדי לשחזר בתי גידול של צפרדעים ונחשים נדירים שחיו במקום בעבר, וכמו שהראיתי ברשימה הקודמת, יש גם פרוייקט של שחזור הצמחיה – אם כי יש לו עוד מקום לשיפור, כמו שראינו ברשימת הפולשים


לצערי, את הצפרדעים והנחשים לא פגשתי – אבל כן ראיתי בשטח הרבה ציפורים: 

ממש בתחילת המסלול, באזור הבריכות שנחפרו לצפרדעים ולנחשים, ראינו זוג ציפורים שחורות: אילו הן Brewer's Blackbirds – שמן הלטיני Euphagus cyanocephalus, ואולי אתרגם את זה ל"ציפורשחורה ברוור"… בתמונה מעל זהו הזכר, בתמונה למטה – זו הנקבה. 

את השקנאי החום בתמונה הבאה אני כבר מכירה – כמה מהם חלפו מעל האוקיאנוס, סמוך לחוף.

ממש בקצה המחצבה, כשישבנו לנוח קצת, טיפס מעלינו החמוד בתמונה הבאה: זהו House Wren – אפשר לתרגם את השם ל"גדרון בית" ושמו הלטיני Troglodytes aedon

בשלב מסוים שמענו קרקורי עורבים רבים – הרמתי את המצלמה וצילמתי מהר, ולדעתי הצלחתי לא רע לתפוס את הסצנה. מה שרואים כאן זו להקת עורבים שחורים, An Unkindness of Ravens, תוקפים עקב ג'מייקני [ששמו העממי הוא Red-Tail Hawk, אבל אני מתרגמת את שמו הלטיני – Buteo jamaicensis]. 

אני מאד אוהבת את השמות הקבוצתיים לבעלי חיים באנגלית. וכאן גם רואים כמה זה מתאים – ה-Unkindness of Ravens בהחלט היו Unkind…
גם העקב הג'מייקני וגם העורבים השחורים – שבביקור הקודם קראתי להם עורייבן בשם חיבה – נפוצים למדי בקליפורניה, ומוכרים לי מהעבר. 

עם כל הנופים, הפרחים והציפורים מסביב – קצת פחות שמנו לב לקטני הארץ, אבל בכל זאת ראינו פשפש צמחים אחד – שמו Largus californicus, והוא ניזון מצמחים. אנחנו פגשנו כמה מהם מטיילים על העלים של ההרקליאון: 

זהו, עד כאן ההיסטוריה, המציאות, הנופים, הדברים הטובים והדברים הרעים – אבל יש עוד הרבה הרבה שראיתי בקליפורניה.
המון תודה ל-Pappa Quail שלימד אותי לזהות ציפורים בקליפורניה, וגם זיהה עבורי את הגדרון. 

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

חגיגת פריחה ב-Mori Point

אני ממשיכה עם Mori Point – והפעם מתפעלת מהפריחה לאורך המסלול. והיה הרבה ממה להתפעל! 

התחלנו עם מקבצים נהדרים של ה-Indian Paintbrush בכל גווני צהוב, כתום ואדום. זהו Castilleja affinis – המכחול האינדיאני החופי. 

אחד הצמחים שראיתי בכל מיני מקומות, במקבצים ממש על השביל הוא הצמח בתמונה הבאה: בתחילה הייתי בטוחה שהוא אחד הפולשים. הוא נראה בדיוק כמו הבבונג הזהוב שגדל אצלינו במדבר. אבל זהו Matricaria discoidea, בבונג מקומי ששמו העממי PIneapple weed – עשב האננס, בגלל הריח: 

אבל עיקר השמחה היתה מרבדי הפריחה הנפלאים של ה-Lasthenia minor שנקראים Goldfields, שדות הזהב. ועכשיו אפשר להבין למה הם נקראים כך: 

בפארק Mori Point נעשות עבודות לבעור הצמחיה הפולשת, ולהשבת המערכת האקולוגית לקדמותה. בין השאר מפזרים שם זרעים של פרחי בר מקומיים. התוצאה פשוט מרהיבה. 

בין שדות-הזהב פרחו גם פרחים אחרים – ה-Layia – ששמה העממי Tidy-Tops: 

ואז היתה פשוט חגיגה של לאיות: שדות שלמים ומחייכים שלהם. החבל בקצה התמונה מסמל אזור של השבה לטבע, כדי שלא ידרכו על הפרחים גם מחוץ לעונת הפריחה: 

פריחה מרהיבה מעל האוקיאנוס, פשוט חגיגה: 

פה ושם בין הצהובים ראינו נקודות כחולות: אם אני לא טועה, זהו Lupinus bicolor, תורמוס דו-גוני, שפגשתי לפני 5 שנים בפסגת הר דיאבלו – 

 וגם העשב כחול-העין פרח שם:  

השילוב, של צהובים, צהובים-לבנים וסגולים הוא ממש נפלא: 

ויחד עם גלי האוקיאנוס, ההנאה מושלמת: 

מעבר לאחד המפרצים אפשר לראות את העיירה השכנה, פסיפיקה: 

ופה ושם באוקיאנוס יש סלעים מעניינים, והגלים נשברים עליהם בצורה נהדרת.

היו גם מקבצים רבים של חיננית חוף-הים, Seaside Daisy  (בלטינית Erigeron glaucus): 

מה אומר? לרוב אני לא מתלהבת כל כך מבני משפחת המורכבים. אבל כשהם פורחים במרבדים – אי אפשר שלא להתלהב! כמו החרציות (עטורה – כאן וכאן; וגם דביקה)  והסביונים (אביבי וערבות) אצלינו, וכמו שדות-הזהב והלאיות כאן.  

ושוב הרשימה מתארכת, וזו כבר רשימה שלישית ולא כתבתי עדין מי היה מורי, ולמה יש לו נקודה… לכן תהיה גם רשימה רביעית מהמקום הזה. 

את התמונות צילמתי ב-Mori Point, בתאריך 20.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

 

פרחים מקומיים ב-Mori Point

ברשומה הקודמת הבטחתי מינים מקומיים מהטיול שלנו ב-Mori Point, והיום אני מקיימת. ומה יכול להיות מקומי יותר מהאשולציה הקליפורנית, הפרח הלאומי של קליפורניה?! בתמונה מעל יש מקבץ נחמד שלהם, כולל פירות (מאורכים עם עיגול בהיר למטה, כמו מין חרב מוזרה) – Eschscholzia californica

בקליפורניה נפוצים גם כמה מינים מקומיים של תות שדה. זהו תות שדה חופי, שמו הלטיני Fragaria chiloensis, והוא צומח לאורך חופי האוקיאנוס השקט לאורך שתי יבשות אמריקה, עד לצ'ילי בדרום. אני ראיתי את הפריחה, וזה אחד המקרים הבודדים שבהם בעצם הייתי מעדיפה להגיע אחרי הפריחה ולדגום את הפרי 😉 . 

עוד פרח חביב ומקומי הוא הלוענית הקליפורנית – אני חושבת שהשם די ברור, אם מסתכלים על הלוע שהפרח פוער כלפינו… שמו העממי הוא Bee-Plant, כלומר, צמח הדבורים. הוא באמת מושך הרבה דבורים. שמו הלטיני: Scrophularia californica

ברשימה הקודמת הזכרתי את הרוש העקוד. הנה המקביל הקליפורני שלו: הרקליאון גדול – Heracleum maximum. פגשתי קרוב שלו, הרקליאון נמוך, במרומי החרמון. ההרקליאון הגדול הוא אכן גדול, גבוה ומרשים. 

כמובן, פגשתי גם שלל פרחים ממשפחת המורכבים. ביבשת אמריקה יש מגוון עצום של מורכבים (גם בלי החרציות שלנו!) ובטיול ראיתי כמה מהם: 

אחד הפרחים הנפוצים לאורך החוף הוא Erigeron glaucus – שמו העממי Seaside Daisy, כלומר, חיננית חוף הים. אולי עוד אחזור אליו: 

הפרח הבא דומה לאסתר האירופאי. השם העממי הוא באמת אסתר קליפורני – California Aster. והשם הלטיני – Symphyotrichum chilense. 

המורכב שהתפעלתי ממנו ביותר היה זה בתמונה הבאה: שמו הלטיני Grindelia stricta, כלומר גרינדליה אשונה (נקראת ע"ש בוטנאי גרמני בשם גרינדל). השם העממי הוא Gumweed, בגלל החומר הלבן והצמיגי, דמוי גומי, שנמצא בניצנים לפני הפריחה. בצירוף עם הפרחים הגדולים כמו פרחי חרצית הוא באמת פרח יפה. 

עוד מורכב מיוחד היה קוץ: שמו הלטיני Cirsium quercetorum, כלומר קוצן האלונים. שמו העממי הוא Brownie Thistle – אפשר לתרגם את השם ל-דרדר חום. Thistle זה שם כללי לקוצים באנגלית, בלי קשר למין או לסוג. 

שני מורכבים שאחזור אליהם ברשימה הבאה, אבל בינתיים רציתי לתת לכל אחד תשומת לב פרטית: הראשון הוא Goldfields – שדות הזהב, ששמו הלטיני Lasthenia minor, וברשימה הבאה תוכלו להבין את השם העממי שלו: 

והשני הוא פרח ששמו העממי Tidy-tips – קצוות נקיים, והשם די ברור… שמו העממי הוא Layia, אני לא בטוחה איזה מהמינים פגשתי. 

המורכב האחרון להיום הוא האכילאה – Achillea millefolium. משמעות השם הלטיני היא "אכילאת אלף-העלה", והוא צמח נפוץ למדי בקליפורניה. 

כמה פרחים ורודים מעניינים: הראשון נראה מאד דומה לחלמית שאני מכירה. הוא אכן מאותה משפחה, שמו Sidalcea malviflora – משמעות השם הלטיני היא בערך דמוי-חלמית חלמיתי.

ורוד יפה אחר הוא זה: Armeria maritima, והוא קרוב של העדעד שגדל בחוף אצלינו: 

הורוד הבא הוא קרוב של נר הלילה – אבל אני לא בטוחה מיהו בדיוק. אם אקבל זיהוי, אוסיף כאן.
15.7.18: והנה קיבלתי זיהוי, ותודה ל-Mamma Quail, זהו נר-לילה מקסיקני – שמו הלטיני Oenothera speciosa

ועוד ורוד אחד – אשבל (Stachys). יש חמישה מינים של אשבל הפורחים באזור החוף של קליפורניה ואני לא מכירה אותם מספיק בשביל להחליט את מי מהם פגשתי:

היו גם תורמוסים, כמה וכמה מינים. אני לא בטוחה מי מהם הוא התורמוס הבהיר הזה: 

את הנורית זיהיתי: זו הנורית הקליפורנית, Ranunculus californicus הנפוצה ברוב קליפורניה.

ועוד פרח צהוב ונחמד – הפעם ממשפחת הפרפרניים, קרוב של הלוטוס שלנו: שמו הלטיני Acmispon wrangelianus. 


כפי שניתן לראות, יש הרבה מאד פרחים מקומיים, ויש עוד הרבה מה לראות ב-Mori Point.

עם עוד אשולציה קליפורנית יפה אחת אני גומרת להיום. את התמונות צלמתי ב-10.5.2018 ב-Mori Point, והמשך יבוא! 

Mori Point – מינים פולשים בקליפורניה

הטיול הבא שאספר עליו הוא הטיול ל-Mori Point. זה מסלול הליכה על מצוקים מעל האוקיאנוס, ו-Mamma Quail הבטיחה (וקיימה) נופים ופריחה.
ההתחלה דוקא לא היתה מרשימה. את התמונה הבאה צילמתי ממש בכניסה: 

למי שלא מזהה, יש כאן בתמונה: חרצית עטורה – Glebionis coronarium (כן, כמו שלנו), לפתית מצויה – Hirschfeldia incana, (כן, כמו שלנו), קרדה איטלקית – Carduus pycnocephalus, קרובה לשלנו, ברומית – Bromus sp. – אני לא בטוחה איזה מין, אבל דומה לברומית ספרדית או ברומית דו-אבקנית שגדלות אצלינו. למרגלותיהם פרח מקור-חסידה גזור – Erodium cicutarium, כן. גם הוא נפוץ אצלינו. 

אז תחילת המסלול היתה קצת עצובה ולכן החלטתי שוב לכתוב על בעית המינים הפולשים. 

אמנם כבר כתבתי מהם מינים פולשים, אבל זו בעיה אקולוגית חמורה ואני חושבת שחשוב להסביר שוב. מינים פולשים הם מינים זרים לסביבה בה הם גדלים: מינים שנוכחותם במקום מסוים היא תוצאה של התערבות האדם, בין אם התערבות מכוונת ובין אם לא.  

אחרי שהצמח הגיע למקום מסוים, הפלישה מתרחשת לרוב בטווח זמן ארוך – ולכן הוגדרו שלבים שונים: 

 צמח מזדמן – צמח זר שפורח בשטח, לפעמים גם מתרבה, אבל לא מקיים אוכלוסיה בת קיימא. כלומר, אם נעזוב אותו לנפשו ולא נוסיף עוד פרטים – תוך כמה שנים הוא ייכחד מהמקום. 

 צמח מאוזרח – צמח זר, שכבר מקיים אוכלוסיות ארוכות טווח ללא עזרת האדם לפחות 10 שנים, אבל עדיין מוגבל בתפוצתו לנקודה שבה התחיל לפלוש. 

 צמח פולש – צמח מאוזרח, שמייצר כמות צאצאים גדולה ומופץ למרחקים גדולים מנקודת המקור. 

ברשימה על מינים פולשים לאורך כביש 1 בקליפורניה, לפני 5 שנים, סיפרתי על הדרכים השונות בהן צמחים פולשים מגיעים למקום מסוים:
👿 צמחי נוי, כמו זקן התיש הסגול – Tragopogon porrifolius בתמונה השניה ברשימה.
👿 צמחים שימושיים, כמו הפשתה התרבותית – Linum usitatissimum – ממנה מפיקים את סיבי הפשתן – בתמונה מעל.
👿 צמחים שהגיעו בטעות, אולי נדבקו למכנסים של מישהו, או היו במקרה בתוך משלוח של צמחים אחרים, כמו האספסת המצויה – Medicago polymorpha – בתמונה הבאה. 

קיימת גם הגדרה נוספת, לשלב רביעי – צמחים פולשים משני סביבה – Invasive transformers. הכוונה למינים פולשים בעלי יכולת לשנות את התכונות, התנאים, הצורה או האופי של מערכות אקולוגיות בשטח גדול.

משני הסביבה יכולים לשנות את המינרלים בקרקע, למשל – הם מנצלים הרבה מן החנקן והסידן בקרקע, ומונעים מצמחים אחרים להשתמש בו, משנים את ה-pH הטבעי, מייצבים חולות, ועוד. 

בקליפורניה נרשמה התגברות בתופעת השריפות בעקבות מיני דגניים פולשים. שריפות יער הן תופעה טבעית בקליפורניה, אבל הדגניים הפולשים מתחדשים מהר יותר יחסית לצמחים המקומיים ודוחקים אותם. כאשר יש שריפה, הם מחזקים אותה – עשבים יבשים בוערים היטב, הורגים את התחרות, ומתחדשים בעצמם בקלות. 

צמחים הפולשים במקווי מים, כמו יקינתון המים שפגשתי בנחל אלכסנדר וגם בפלורידה יכולים לשנות את טמפרטורת המים, להוריד את שיעור החמצן במים ולפגוע בחי ובצומח המקומיים. 

היו צמחים שבאמת הופתעתי לפגוש בקליפורניה. למשל, הרוש העקוד – Conium maculatum, בתמונה מעל. זהו צמח רעל, ויש בקליפורניה מספיק מיני סוככיים יפים ממנו. למה להביא אותו? 

מינים אחרים בהחלט לא הפתיעו אותי, למשל בתמונה הבאה, אלו סלסילי הכסף, שמה העממי של מללנית הים – Lobularia maritima, צמח ממשפחת המצליבים שמשתמשים בו הרבה כצמח כיסוי בגינון: 

רוב המינים שהאדם מעביר ממקום למקום (ויש אלפים כאלה) לא הופכים למינים פולשים. במחקר הפולשים מדברים על "חוק העשיריות" – רק כ-10% מהמינים המובאים למקום מסויים יהפכו למינים מזדמנים. רק כ-10% מהמזדמנים יהפכו למינים מאוזרחים, ורק כ-10% מהמינים המאוזרחים יהפכו ממש לפולשים. כלומר, בהערכה גסה, רק מין אחד מתוך 1000 מינים שהובאו למקום מסוים יהפוך למין פולש. כיום יש גם חישובים נוספים, אבל ככלל אצבע, זה לא רחוק מהמציאות. בכל זאת יש המוני פולשים. וכל פולש משתלט בצורה מרשימה ודוחק את כולם. למשל, הפרח בתמונה הבאה: אהל רב-פרחים – Drosanthemum floribundum – מכסה משטחים ורודים מהממים על המצוקים מעל חוף האוקיאנוס. מוצאו בדרום אפריקה. 

אחת הסיבות להצלחתם של הפולשים היא העדר אויבים טבעיים. לכל היצורים בעולם (פרט לאדם, שהתגבר על רוב הגורמים) יש גורם מגביל – גורם שמגביל את התפשטותם במרחב, בשביל לאפשר את מגוון המינים המקסימלי, זה שמעיד על מערכת אקולוגית בריאה ומקיימת. לדוגמא בעלי חיים שאוכלים או טורפים אותם, או (במקרה של טורפי על) הקושי להשיג כמויות מזון שיתמכו באוכלוסיה גדולה מספיק.

אם מעבירים צמח (או בעל חיים) ממקומו הטבעי למקום אחר – ולרוב גם מאזרחים אותו שם, כמו שעושים עם צמחי נוי וצמחים שימושיים – האויבים הטבעיים שלו (כמו חיפושיות שאוכלות את הפירות ומקטינות את מספר הצאצאים, פטריות שמפרקות חלקים ממנו, עצים שמצלים עליו וכן הלאה) לא נמצאים שם. אין מי שיגביל אותו וימנע ממנו להתפשט. 

לרבים מהצמחים הפולשים יש מגוון תכונות משותפות שבזכותם הם יכולים לפלוש. 

הראשונה – גמישות אקולוגית. הם מסוגלים לשרוד במגוון קרקעות, טווח טמפרטורות רחב (את מקור החסידה הגזור פגשתי בעמק המוות!), כמויות משתנות של משקעים. אם נסתכל שוב על החרצית העטורה, היא פורחת סביב אגן הים התיכון – גם במקומות קרים יחסית, כמו הרי ירושלים, וגם בחום של באר שבע. גם בחמרה במישור החוף, וגם בקרקעות גיר או בזלת בגליל ובגולן. 

תכונה נוספת היא ריבוי אל-מיני – הם לא חייבים לייצר פירות. הם לא תלויים במאביקים או ביצורים אחרים שיפיצו את הזרעים. החמציץ הנטוי, שפולש גם בארץ וגם בקליפורניה, מתרבה רק באופן וגטטיבי, ובכל זאת הצליח להגיע כמעט לכל פינה בארץ וגם בקליפורניה. 

יכולת התחדשות ומהירות צימוח – כל עוד השורש קיים או הזרע קיים, גם אם כרתנו אותם וגם אם שרפנו אותם, הם יתחדשו. ולא רק זה, הם יצמחו מהר יותר מכל מי שמסביבם – ואז לא יאפשרו לאחרים להתחדש. 

כאן אפשר לראות את סלסלי הכסף, עדיין מוקפים בפרג הקליפורני המקומי – אשולציה קליפורנית

תחרותיות – המינים הפולשים מנצלים את המשאבים ביעילות רבה יותר. אחד הדוגמאות המוכרות אצלינו היא טיונית החולות, שמקורה בדרום קליפורניה. בקליפורניה השורשים שלה יורדים לעומק 2-3 מטרים על מנת להגיע למי התהום. אצלינו הם מעמיקים ל-6 מטרים ויותר, וכך מונעים מהצמחיה המקומית לקבל מים. 

העלוק המצוי – Bellardia trixago – בתמונה הבאה מצא שיטה אחרת – כמו שמרמז שמו, הוא טפיל-למחצה. הוא מנצל את הצמחים המקומיים לקבל מהם את הדרוש לו לשרוד. 

פעמים רבות המינים הפולשים גם נעזרים באללופתיה – העלים הנושרים, הפירות או השורשים של הצמח מפרישים חומרים המונעים מצמחים אחרים להתבסס לידם.  

עוד תכונה היא כמות הזרעים והיעילות בהפצתם. מינים פולשים מייצרים לרוב כמויות גדולות של זרעים, ומצליחים להפיץ אותם למרחקים. לחרצית יש זרעים שנישאים ברוח, לאספסת – זרעים שנצמדים לפרוות בעלי חיים (ארנבות, שועלים וכיו"ב) והם מפיצים אותם במרחב. ולזרעים יש חיוניות ויכולת תרדמה. כלומר, אם פוזרו הזרעים במרחב – לא כולם ינבטו בעונה הקרובה. חלקם יישארו רדומים, במצב זרע, וימתינו שנה, שנתיים ויותר, על מנת לנבוט בזמן מאוחר יותר. כך הם מונעים תחרות בינם לבין עצמם, אבל מאפשרים לעצמם להתחדש ולנבוט גם אם ניסינו לבער אותם מן השטח. 

כיום, אחרי שפיזרנו כל מיני צמחים ובעלי חיים בעולם בחוסר אחריות ובלי להבין את ההשלכות – אנחנו צריכים לנסות להתמודד עם זה. במקומות רבים בעולם יש פעילויות לטיפול בנושא.
בין הראשונים לטפל בנושא היתה ניו זילנד, שכבר בשנת 1996 חוקקה חוק מתקדם במיוחד שנועד לעצור פלישות עתידיות, לדאוג לתקציבים לטיפול בפלישות קיימות, וגם להעניש אנשים המנסים להבריח מינים פולשים. בשנת 2015, האיחוד האירופי חוקק חוק המחייב את כל מדינות אירופה, וגם הוא מטפל בנושא על כל השלכותיו. בארץ, הארגונים הירוקים מנסים כבר כמה שנים להעביר חוק דומה לזה של ניו זילנד והאיחוד האירופי, אך עדיין ללא הצלחה. ואני חושבת שרוב הקוראים שלי יודעים מה דעתי על ממשלת ישראל לפחות בעשור האחרון. כל סדר הקדימויות שלהם הפוך ולא הגיוני. 

בקליפורניה יש מספר חוקים המטפלים בנושאים שונים, לא בדקתי אם הם מכסים את כל הבעיה או רק חלקים ממנה. בכל הנוגע לצומח, יש להם ארגון מקומי – Cal-IPC – המועצה לניהול מינים פולשים שמנהלת את שיקום המערכות האקולוגיות. 

הלחך בתמונה מעל – Plantago coronopus, לחך שסוע, הוא קרוב ללחך השסוע שגדל אצלינו במדבר, אך זהו מין שונה – מוצאו באירופה וגם הוא פולש בקליפורניה. 

אבל אני לא רוצה שהרשומה הזו תהיה רק שלילית. ולכן אספר שבפארק הזה נעשו עבודות רבות לשיקום המערכת האקולוגית, להדברת המינים הפולשים ולהשבת מינים מקומיים. 

אז עם ברוש מונטריי (Cupressus macrocarpa) המקומי והנהדר (פה מעל, למרות שהוא מוקף עשב-פמפס – Cortaderia selloana, פולש מדרום אמריקה) אנחנו יוצאים לדרך בשביל: המשך (אופטימי) יבוא! 

הרבה מהמידע שכתבתי פה קראתי בספר "הצמחים הפולשים בישראל" של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, חלק למדתי בקורס "הבסיס המדעי לשמירת טבע" של פרופ. תמר דיין באוניברסיטת ת"א, והשאר מאתרים שונים ברשת.
את התמונות צלמתי ב-Mori Point, בתאריך 10.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Banana Slug – Ariolimax dolichophallus – חשופית בננה

היום אני מציגה את אחד מבעלי החיים המוזרים יותר שיצא לי לפגוש, אחד ששייך למערכת שבאמת לא חשבתי שאכתוב עליה: הרכיכות. 

אבל כשהגעתי אל פארק הנרי קאוול, הן פשוט היו שם מכל כיוון – חשופיות גדולות וצהובות, זוחלות להן לאיטן בין עלי הסקוויה היבשים. 

חשופיות הן חלזונות חסרי קונכיה וחסרי שלד – והן חיות באזורים עתירי לחות. 

זוהי חשופית הבננה – ה-Banana Slug, או בשמה הלטיני Ariolimax dolichophallus. בחופי קליפורניה יש 3 מינים עיקריים – חשופית-בננה קליפורנית, חשופית-בננה פסיפית וחשופית-בננה עדינה. בשביל להבדיל ביניהם צריך לתפוס אותם ולהסתכל על איבר המין הזכרי תחת מיקרוסקופ. את זה, כמובן, לא עשיתי – אבל לפי הכתבה שאצרף בסוף הרשומה – בפארק הנרי קאוול זו חשופית-הבננה העדינה, שדווקא לה ישנו איבר המין הזכרי הגדול ביותר מבין מיני חשופיות הבננה. 

החשופיות הן יצורים מוזרים… יש להם שני זוגות מחושים – השניים העליונים הם מחושי הראיה, העיניים. החשופיות לא רואות מאד טוב, הן מזהות בעיקר אור, צל ותנועה. המחושים התחתונים הם מחושי מישוש וריח. חוש הריח שלהן דוקא חד מאד, הן מסוגלות להבחין בדברים רבים על סמך הריח.

לחשופית יש ריאה אחת, בצד ימין של הגוף. היא נושמת באמצעות חור שנמצא בצד הגוף, ליד הריאה. החור הזה נקרא Pneumostome

חשופיות הבננה הן יצורים מ..א..ד  א..י..ט..י..י..ם… כל כך איטיים. הסרטתי אחד בשביל להדגים:

חשופיות הבננה קיבלו את שמן, כמובן, מצבען – צבע בננה בשלה. 

הן מהוות חוליה חשובה במערכת האקולוגית של היער – הן מפרקות חומר צמחי יבש, פטריות ישנות ואפילו שרידי בעלי חיים שמתו. הן ניזונות מהכל, ויחד עם זה – מדשנות את הקרקע. 

כיוון שכך, לפחות עבור פארק הנרי קאוול, הן "Beloved and Iconic" – אהובות וסמליות. הן אחד היצורים המסמלים את היער, ובחנות המזכרות אפשר לקנות כל מיני מזכרות בצורתן. קניתי מגנט בצורת חשופית-בננה, בגודל (ובצבע) טבעי! 

עוד מידע מעניין לגבי החשופיות, הוא שהן הרמפרודיטיות. כלומר – כל חשופית היא גם זכר וגם נקבה. הזדווגות בין חשופיות היא הזדווגות כפולה – כל "אחד" מהן מעביר זרע ל"שניה". אחר כך שתיהן הולכות להטיל ביצים, מהן יבקעו חשופיות חדשות. 

למרות צבען העז, חשופיות הבננה אינן רעילות – ויש בעלי חיים שטורפים אותן. כשהן חשות בסכנה, הן מתכווצות לגוש ומפרישות שלל חומרים ריריים. חומרים אלו מקשים על הטורפים לאחוז בחשופית, וגם קשים לעיכול. 

את התמונות צלמתי ב-Henry Cowell Redwood State Park. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

ולמי שרוצה להרחיב, הנה כתבה של ריינג'ר מהפארק על חשופיות הבננה: 

 

 

Henry Cowell Redwood State Park – חלק שלישי

אני ממשיכה את הטיול לצד נהר סן-לורנצו, ביער הנרי קאוול. 

פה ושם פלגי מים יורדים מהיער אל הנהר, הכל רגוע ושלו סביב. 

היער מלא חיים – סנאים מטפסים על העצים, שפריריות מרחפות ליד המים – זו שפרירית ולא שפירית, את ההבדלים בינהם אפשר לראות יפה באתר Insectour. זו שפרירית מהסוג Argia, שמה העממי – Dancer – רקדנית. אבל אני לא יודעת את המין המדויק. 

עלינו בין העצים, והיו שם כמה ענפים נפולים. Mamma Quail מיד בדקה תחתם – ומצאה הפתעה: במבט ראשון הן נראות כמו לטאות קטנות, עם רגליים כמעט מנוונות. אבל זהו דו-חי. השם העממי הוא California Slender Salamander, כלומר סלמנדרה עדינה קליפורנית. אבל בעצם הן ממשפחה אחרת לחלוטין מהסלמנדרות שלנו, הן פשוט דו-חי דמוי לטאה. שמה הלטיני של דמויית-הסלמנדרה הזו: Batrachoseps attenuatus

צילום ביער צפוף הוא די קשה – רוב הזמן השטח חשוך, פה ושם יש קרן אור שנכנסת ומאירה משהו. לפעמים היא נופלת בצורה מושלמת, ומאירה רשת עכביש יפהפיה: 

צילמתי את העכביש הזה מקדימה, והוא יצא שרוף מעט – אבל הרשת נראית במלוא הדרה. ניסיתי גם לצלם אותו מהצד: הרשת העגולה מסגירה אותו בתור עכביש ממשפחת הגלגילנים, אם אקבל זיהוי מפורט יותר – אוסיף כאן. 

היה בעל חיים נוסף ומיוחד שפגשנו ביער, אבל לו אני מתכננת להקדיש רשימה שלמה. וחוץ מזה, כמה זמן אני יכולה לדבר בלי להזכיר אפילו פרח אחד? 

אז הנה כמה צמחי נשמה נחמדים.
הראשון – צמח נשמה קטן ולבן: שמו העממי הוא Modesty, כלומר – צניעות. הוא באמת צנוע. שמו הלטיני Whipplea modesta – וויפליאה צנועה, על שם מהנדס מודד (Surveyor Engineer) בשם וויפל. 

ועוד צמח נשמה לבן וקטן, הפעם ממשפחת הערטניתיים, קרוב לערטנית השדות שפורחת אצלינו. שמו העממי הוא Inside Out Flower – הפרח ההפוך, ושמו הלטיני Vancouveria planipetala, על שם קפטן ג'ורג' ונקובר – אותו אדם שהעיר ונקובר קרויה על שמו. 

ועוד צמח נשמה, הפעם ורוד: זהו Pacific Starflower – כוכב פסיפי. 

שמו הלטיני הוא Trientalis latifolia, והוא ממשפחה מאד מכובדת: משפחת הרקפתיים! וזה הפתיע אותי, כי הוא ממש שונה מהרקפת, המרגנית ואפילו ה-Shooting Star שפגשתי בקליפורניה בפעם הקודמת. יחד עם זאת, הכוכב הזה חינני מאד: 

עונת הפטריות בקליפורניה מקבילה לעונה אצלנו – בחורף. בנובמבר עד ינואר יורדים עיקר הגשמים, ואז צצות הפטריות. יש פטריות שהן מאריכות ימים יותר מאחרות, ואז אפשר לראות אותן גם במאי. הפטריה שפגשתי הפעם היא פטריית-עץ, כלומר פטריה שגדלה על גזע עץ מת וניזונה ממנו. שמה העממי הוא Turkey Tail – זנב תרנגול ההודו, ובהחלט אפשר לראות את הדמיון בינה לבין זנב פרוש של תרנגול הודו זכר. שמה הלטיני: Trametes versicolor.

אחד הצמחים המרשימים שפגשתי היה שיח גבוה פורח, עמוס פרחים לבנים-ורדרדים-כתומים גדולים ומרשימים: זהו Rhododendron occidentale – רודנדרון מערבי. זהו צמח מקומי בקליפורניה. מיני רודנדרון רבים גדלים בהרי ההימלאיה, ואנשים רבים יוצאים במיוחד למסעות (Treks) בשביל לראות אותם פורחים.

ועוד תמונה של היער, פשוט כי הוא כל כך נהדר: 

וכן, עוד תמונה אחת של איריס דגלאס, החתיך של היער: 

את התמונות צילמתי ביער ה-Redwood, בפארק הנרי קאוול, בתאריך 8.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

מי היה הנרי קאוול, ומה אפשר לראות בפארק שלו?

אם מעולם לא טיילתם ביער סקוויה – Redwood או Giant Sequoia (שעוד אגיע אליהם) – אני בהחלט ממליצה לעשות את זה. זו חוויה של התעלות רוחנית. היער כולו הוא אורגניזם חי, וממש מרגישים את החיים, היופי, הצמיחה מסביב.
היום יום הולדתה של Mamma Quail שלקחה אותי לפארק הזה, שהוא אחד המקומות האהובים עליה. אני חושבת שזה מקום מצוין לחגוג בו את יום הולדתה! מזל טוב, יקירתי! 

אפשר לפגוש שם בעלי חיים מעניינים, כמו למשל עורבני שיחים (Aphelocoma californica), עופר איילים של אייל פרדי (Odocoileus hemionus) או סנאי אפור (Sciurus griseus). 

תהיתי מי היה הנרי קאוול, שהפארק נושא את שמו. הנרי קאוול היה מלחין שנולד בשנת 1897 במנלו פארק (לא מנלו פארק של אדיסון…) – עיר שנמצאת באמצע הדרך בין סן חוזה לסן פרנסיסקו, כשעה נסיעה מהפארק. הוא היה בן להורים בוהמיינים אנרכיסטים, בעל כישרון מוזיקלי שנחשב ליוצא דופן. הוא למד מוזיקה באוניברסיטת ברקלי, והלחין בעיקר בסגנון אולטרה-מודרניסטי. למען האמת, לא הסגנון החביב עלי. יותר מדי אוונגארדי לטעמי. קאוול התפרסם והיה מלחין נחשב בזמנו. יחד עם זאת, בשנת 1936 הוא נאסר בגלל פעילות הומוסקסואלית (שנחשבה אז לעברה על החוק), וישב 4 שנים בבית הסוהר סן-קוונטין בקליפורניה. לאחר שחרורו הוא התחתן עם מורָה למוזיקה שהיתה אחת מאלו שפעלו לשחרורו, ועבר לגור בניו-יורק עד סוף חייו.

המשכנו עם השביל ביער, ליד נהר סן-לורנצו (San Lorenzo River) – וירדנו אל גדת הנהר להנות מהשלווה והקסם: 

כשמטיילים ברוב קליפורניה, אחד הדברים שצריך להזהר מהם הוא הצמח בתמונה הבאה: זהו אוג ארסי – שמו העממי הוא Poison Oak, כיוון שהעלים דומים בצורתם לעלי אלון. בעצם, הוא שייך (כמו האוג הבורסקאים שגדל אצלינו) למשפחת האלתיים. שמו הלטיני הוא Toxicodendron diversilobum, ומשמעות השם היא עץ-רעל שונה-עלים. זהו צמח ארסי, מאד נפוץ בקליפורניה וחשוב לשים לב אליו ולא לגעת בו כשמטיילים באזור. 

כמובן, גם כאן לא חסרו מינים פולשים. זכריני צפון אפריקאי, וינקה גדולה מאירופה והקווקז, ועוד ועוד. אחד הפולשים היפים יותר היה זה בתמונה הבאה: שום שלוש-הפינות – זה תרגום שמו הלטיני: Allium triquetrum: מקורו בדרום אירופה, צפון אפריקה והאיים במזרח האוקיאנוס האטלנטי (האיים הקנריים, מדירה וכו'): 

גם הגרניון בתמונה הבאה הוא פולש. הפרח קטן ומזכיר את גרניון הארגמן שלנו, אבל העלים מיוחדים ויפים. זהו גרניון כפני – בלטינית: Geranium palmatum. מוצאו באיים הקנריים: 

לשמחתי, לא כל הפרחים ביער היו פולשים. להפך, היו כמה שהם יחודיים ליערות הסקוויה, כמו החמציץ הזה: 

זהו Oxalis oregana, ששמו העממי הוא Redwood Sorrel, כלומר – חמציץ הרדווד. ביער יש משטחי חמציץ פורחים, הם מאד נחמדים. 

עיקר הצמחיה בצל עצי ה-Redwood היא שרכים. הם מסתדרים טוב עם הלחות והחושך, ומעשירים את היער בצורות ומרקמים. 

אחד השרכים (אגב, שׁרכים ב-שׁ ימנית, לא ב-שֹ שמאלית) היפים שם הוא זה: שמו הלטיני הוא Adiantum aleuticum, כלומר שערות-שולמית אלאוטיות – כן, זהו קרוב של שערות-שולמית, השרך הנפוץ אצלינו. השם העממי שלו הוא Five-Fingers Maidenhair כלומר,  שיער-עלמה מחומש-אצבעות: 

והשרך היפהפה בתמונה הבאה: זוהי שׁרכיה מתפשטת, קרובה של השׁרכיה האשונה שאפשר לפגוש בארץ. שמה הלטיני הוא Dryopteris expansa, והשם העממי הוא Spreading Woodfern, כלומר – שׁרך-יער מתפשט. 

וכן, יש לי עוד הרבה מציאות מיער הנרי קאוול, זו לא הרשימה האחרונה. 

את כל התמונות (כולל הואריאנט הלבן-סגול-צהוב של איריס דאגלס בתמונה הבאה)
צלמתי ב-Henry Cowell Redwood State Park בתאריך 8.5.2018, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

אני מצרפת קטע קצר של הנרי קאוול, שנקרא The Tides of Manaunaun – רק בשביל התחושה: 

הטיול אל Henry Cowell Redwood State Park

ביום השני שלי אצל Mamma Quail, קמנו ויצאנו מוקדם – כדי להקדים את הפקקים של כל הנוסעים באזור סן חוזה (ויש הרבה כאלה!) ונסענו אל פארק ה-Redwood ע"ש הנרי קאוול. זהו State Park, כלומר פארק בניהול מדינת קליפורניה, ולא National Park (כמו יוסמיטי, למשל) שהוא פארק בניהול רשות הפארקים הלאומית האמריקאית. בארה"ב יש רמות שונות של פארקים בניהול גורמים רבים ושונים – הלאום, המדינה, המחוז, העיר… 

יש הרבה יתרונות לקימה מוקדמת, פרט לכך שמספיקים לצאת לפני הפקקים. אפשר להספיק לפגוש Spotted Towhee (בתמונה מעל, שמו הלטיני: Pipilo maculatus), שהוא ציפור נחמדה ממשפחת הדרורים או אייל פרדי שחור-זנב (כן, בחיי, זה השם של Mule Deer בעברית! בלטינית זה Odocoileus hemionus) – באמצע ארוחת בוקר. 

בשדה הפתוח פרחו תורמוסים – אחד ממינים רבים מאד שיש בקליפורניה, כפי הנראה זהו Lupinus nanus, כלומר תורמוס גמדי – למרות שהוא כלל לא גמדי, וראיתי הרבה יותר קטנים ממנו. במקרה הזה, שמו העממי – Valley Sky Lupine – תורמוס שמי העמק, נשמע לי רומנטי ונחמד יותר. 

כבר בכניסה ליער פגשתי את אחד הפרחים היפים יותר בטיול: פרח ממשפחת הפרגיים, ששמו הלטיני הוא Dicentra formosa ושמו העממי Western Bleeding Hearts – לבבות מדממים מערביים. מן הסתם, בגלל צורת הפרח המיוחדת: 

היער הוא יער Redwood – כלומר עצי Sequoia sempervirens. בעברית תרגמו את השם לסקוויה נאה. אלו העצים הגבוהים בעולם, וכבר כתבתי אודותיהם – אבל יש כל כך הרבה מה לספר על העצים המדהימים הללו – אני בהחלט מתכננת רשומה נוספת. 

פה ושם בין העצים פגשנו איריסים – גם עליהם כבר כתבתי, איריס דגלאס (בלטינית: Iris douglasiana)- האיריס הנפוץ באזור חוף קליפורניה. בטיולי הקודם פגשתי איריס דאגלס, אך רק בגווני סגול. הפעם גיליתי שהוא פורח גם בגווני צהבהב-לבנבן! 

פתאום שמנו לב לפרח קטן. ממש קטנטן – כל עמוד התפרחת בגובה 20 ס"מ, כל פרח בגודל פחות מחצי סנטימטר. כשהסתכלנו מקרוב, ראינו שמבנה הפרח מאד מיוחד: 

לאחר בדיקה, Mamma Quail מצאה לי את שמו של הצמח: טלימה גדולת פרחים – Tellima grandiflora – שם קצת מוזר, בהתחשב בעובדה ש-grandiflora משמעותו "גדול פרחים", וכל פרח כאן הוא בגודל כמה מילימטרים. זהו פרח ממשפחה מכובדת – משפחת הבקעצור (Saxifragaceae) – משפחה שיש לה נציגים יפים מאד באלפים ובהרים באירופה, וגם נציג אחד, קטן במיוחד, בארץ – שמו בקעצור החורש, פגשתי אותו לראשונה באפריל האחרון, וטרם הספיקותי לכתוב אודותיו. 

כמובן, לא הסתכלנו רק למטה. בעצם, די קשה להסתכל למטה כשמטיילים ביער Redwood… 

אבל אם נחזור לגובה שלנו, אפשר לראות גם שיחים פורחים: הנה, למשל ורד: 

לורד הזה קוראים Rosa gymnocarpa. משמעות השם הלטיני היא ורד חלק-פרי, אבל השם העממי שלו הוא פשוט Wood Rose – ורד החורש. 

לא רחוק מהורדים פגשנו שיח בעל פרחים שנראים דומים לורדים בצורתם: 

זהו פטל! שמו הלטיני Rubus parviflorus, כלומר… פטל קטן-פרחים. לאור העובדה שכל פרח בשיח הפטל הזה הוא בגודל 4-5 ס"מ, זה גורם לי לתהות מה חשבו לעצמם אלו שקראו לטלימה עם הפרחים הזעירים "גדולת-פרחים", ולפטל בעל הפרחים המרשימים "קטן-פרחים". אולי הם אותם אלו שהמציאו את Little John, חברו של רובין הוד? 

צילמתי מאות תמונות ביער הנרי קאוול, ועוד לא סיפרתי מי היה הנרי קאוול… ולכן המשך יבוא. 

את התמונות צלמתי ב-Henry Cowell Redwood State Park בתאריך 8.5.2018, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

Asarum caudatum – Western Wild Ginger – "זנגביל-בר" מערבי

ביומי השני בקליפורניה יצאנו לטייל ב-Henry Cowell State Park. ראינו שם דברים נהדרים (ובמיוחד עצים נהדרים…).
אני מתחילה עם פרח אחד מאד מיוחד. 

בתחילה ראינו רק את העלים שלו – כמו בתמונה הראשונה, ואת הניצן, בתמונה השניה. העלים הזכירו לנו עלי רקפת – על חלקם גם היו דוגמאות, ממש כמו עלי רקפת. 

אבל אז ראינו את הפרח: 

והבנו שצריך להתקרב בשביל להבין כמה הוא מיוחד. 

מהצד הוא נראה כמו כד קטן ומוזר, עם שלושה עלי עטיף שמתארכים והופכים לשרוך, או זנב: 

השם העממי של הצמח הזה הוא Wild Ginger. מסתבר שלשורש שלו יש ריח וטעם דומים לאלו של הזנגביל, למרות שהם ממשפחות שונות לחלוטין. 

הזנגביל (בלטינית: Zingiber officinale) שייך למשפחה ששמה זנגביליים (בלטינית: Zingiberales) שאין לה נציגים בארץ, ואילו הפרח הזה שייך למשפחה שאנחנו דוקא מכירים בארץ – משפחת הספלוליים (בלטינית: Aristolochiaceae

לפי הכתוב, באמת השתמשו בפקעות שלו בעבר לבישול ולחליטה, ממש כמו בזנגוויל אמיתי. 

אבל… הוא ממשפחת הספלוליים, והיום אנחנו יודעים שצריך לשים לב לפני שמתחילים להשתמש בשורשים שלו לבישול.

שכן, בני משפחת הספלוליים הם נפרוטוקסיים, כלומר רעילים לכליות, וכמו כן מכילים הרבה פעמים חומצה ששמה Aristolochic acid – הייתי מתרגמת זאת ל"חומצה ספלולית", וזהו חומר קרצינוגני, כלומר – מסרטן. 

ולכן אני חושבת שעדיף לקנות זנגביל אמיתי בחנות, ואת הצמח הזה להשאיר בשטח ופשוט להתפעל מצבע הבורדו המיוחד שלו ומצורת הכוסית החביבה, עם הזנבות הללו. 

יש מינים רבים של "זנגביל פראי" שכזה, רובם גדלים במזרח אסיה -בסין, ויאטנם ויפן, כמה גדלים בצפון אמריקה, ומין אחד גדל באירופה. 

המין שאנחנו פגשנו גדל ביערות לחים בצפון מערב יבשת צפון אמריקה – מבריטיש קולומביה בקנדה בצפון ועד יערות ה-Redwood של קליפורניה בדרום. 

משמעות שם המין – caudatum – היא "בעל זנב", בגלל הזנבות של עלי הכותרת שלו. למינים האחרים בסוג הזה אין "זנבות" נחמדים כאלה. 

את התמונות צילמתי בתאריך 8.5.18 ביער ה-Redwood הנהדר (שעוד אספר עליו) בפארק הארצי Henry Cowell, דרומית לעיר סן חוזה. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

וכמובן, לא שכחתי שהיום יום הולדתו ה-76 של סר פול מקרטני! מזל טוב!

בקניון מיטשל כבר ביקרתם? Mitchell Canyon

אני ממשיכה לטייל בקניון מיטשל!
השביל ברובו רחב ונוח. מהשביל הראשי מתפצל ועולה שביל צר ויפהפה, בו עלינו. מסביבנו – הכל ירוק ופורח. 

זיהיתי בקלות את הפרח בתמונה מעל: זהו אשבל. מאוחר יותר בדקתי ומצאתי ששמו הלטיני Stachys ajugoides. זיהיתי גם את התורמוס בתמונה הבאה – Lupinus albifrons – תורמוס כסוף-עלים. שניהם מינים נפוצים מאד בקליפורניה. 

פגשתי גם שני מינים ממשפחת המורכבים: בן-שיח נחמד שפרח בצהוב, ושמו Ericameria linearifolia – שם שמשמעותו עלים ארוכים דמויי נדן. 

ואכילאה – שמזכירה את מיני האכילאה שאני מכירה מהארץ, רק שאצלינו הן פורחות בצהוב. זוהי Achillea millefolium, כלומר אכילאת אלף-העלה. 

ואז הגענו אל מקבץ פרחים מקסים, בגוונים שונים של סגולים: Mamma Quail הסבירה לי שהם נקראים Chinese Houses – בתים סיניים. השם הלטיני הוא Collinsia heterophylla, קולינסיה שונת-עלים. השם "בתים סיניים" מגיע מהעובדה שהפרחים גדלים בתפרחת לאורך הגבעול, כשהפרחים בכל שורה קטנים יותר מאלו בשורה מתחתיהם – מה שיוצר צורת פגודה. 

עברתי בין הפרחים, השתדלתי לא לקפח אף אחד – וכמעט פספסתי את הזוג החביב הזה: זוג שלווים קליפורניים – California Quails. זו הציפור הלאומית של קליפורניה, וכמובן, הם הסיבה לשם ש-Mamma Quail בחרה לעצמה. שמם הלטיני: Callipepla californica

פרח נוסף שפגשנו הוא המרווה השחורה – Black sage, ששמה הלטיני הוא Salvia mellifera. לא ברור לי למה היא נקראת "שחורה". השם הלטיני משמעותו "עתירת דבש" או "עתירת צוף". ובאמת אפשר לראות בתמונה דבורה קטנה שבודקת את הצוף על אחד הפרחים: 

לפרח הבא, לעומת זאת, קוראים Pitcher sage – מרוות הכד. כנראה בגלל גביעי הפרח הגדולים והמרשימים. השם הלטיני הוא בכלל Lepechinia calycina, כלומר, זו לא מרווה. זהו צמח אנדמי לקליפורניה.

בתוך העשביה ראיתי כדורים קטנים בצבע בורדו: זהו הפרי של צמח קטן ממשפחת הסוככיים (כן, הוא והגזר הקיפח הם מאותה משפחה) ששמו Purple Sanicule והשם הלטיני הוא: Sanicula bipinnatifida:

אחד השיחים שרק החלו לפרוח היה ה-Yerba Santa – משמעות השם הזה היא "עשב-מרפא קדוש" בספרדית. השם הלטיני הוא Eriodictyon californicum, וזהו צמח שהיה ידוע כצמח רפואה במסורת, השתמשו בו לטיפול בבעיות נשימה ואסתמה שונות. 


בסוף המסלול פתאום ראינו צמד תרנגולי הודו. הם הסתובבו מעלינו, במדרון. Mamma Quail קראה אליהם, חיקתה את הקול שלהם – ומיד הם ענו לה בקריאות! נהניתי לראות אותם. 

שיחי הסמבוק השחור – Sambucus nigra – מתחילים לפרוח – סמבוק הוא שיח גבוה (או עץ נמוך) שגדל גם באירופה ומגיע אפילו אלינו – הוא נדיר מאד, אך גדל בר גם בארץ! באנגלית שמו Black Elderberry, בגלל הפירות השחורים. הוא צמח מאכל ומרפא ידוע. 

לצערי, בטיול לא פגשנו את הסחלב ש-Mamma Quail מכירה מהמקום הזה. כן פגשנו כמה פרחים מיוחדים אחרים שלא הזכרתי עדיין –  הם יקבלו רשומות משלהם. בינתיים, עם האשולציה הקליפורנית הכתומה והמוכרת אני גומרת את הרשימה. 

את התמונות צלמתי בקניון מיטשל, בתאריך 7.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

טיול מקסים בקניון מיטשל – Mitchell Canyon

 

המקום הראשון ש-Mamma Quail לקחה אותי אליו כשביקרתי אותה בשנת 2013, היה הר דיאבלו – Mount Diablo. באופן מדהים, גם הפעם הטיול הראשון שלנו היה אל Mount Diablo. 

הפעם לא עלינו אל הפסגה, אלא הלכנו לטייל באחד הערוצים התחתונים יותר בהר – קניון מיטשל – Mitchell Canyon. זהו מסלול מקסים ולא קשה, ומלא פרחים מיוחדים. 

כבר בתחילת המסלול ראינו מעלינו נשר – Turkey Vulture ששמו הלטיני Cathartes aura ומהעצים הקרובים שמענו פטפוט – נקר הבלוטים (Melanerpes formicivorus) שהכרתי בטיול עם גל, מכין מחסני בלוטים לחורף. 

מסביבנו ראינו הרבה פרחים סגולים מנקדים את הסביבה: זהו פרח שנקרא Triteleia laxa, ובשמו העממי – Ithuriel's spear – חניתו של איתוריאל – על שם דמות מלאך מסיפורי הקבלה, שנלחם בשטן באמצעות חנית. 

ופה ושם פרחו גם פרחים ורודים-סגולים, חלקם חלקים – אבל חלקם עם דוגמאות מעניינות על עלי הכותרת: זוהי קלרקיה סגולה – השם הלטיני והשם העממי הם זהים פה – Clarkia purpurea – Purple clarkia. הקלרקיה קרובה לערברבה שגדלה אצלינו, הן גם דומות מאד במראה – רק שלא ראיתי עדיין ערברבה עם דוגמאות כאלה: 

אחד העצים היפים באזור התחיל לפרוח: זהו California Buckeye – ששמו הלטיני Aesculus californica ואני מתכננת רשומה מלאה עבורו. 

ולמרגלות העץ פגשתי מכרים ותיקים: האחת, "חסת" הכורים – שכתבתי עליה לפני 5 שנים: Miners' Lettuce – Claytonia perfoliata

ולא רחוק ממנה ה"דוקים הכחולים" – Dichelostemma capitatum – Blue Dicks: 

פגשנו גם פרח שבמבט ראשון נראה דומה לדוקים הכחולים, ובקבוצת California Native Plants Society זיהו לי אותו באמת בתור קרוב של הדוקים – שמו העממי הוא Ookow, שם שכנראה מגיע מהשפות של האמריקאיים הילידים (Native Americans) ושמו הלטיני Dichelostemma congestum, כלומר מין אחר מאותו סוג כמו הדוקים הכחולים. הפרפר שעמד עליו הוא ממשפחת הנמפיתיים, פרפר ששמו העממי הוא Checkerspot, כלומר כנראה מהסוג Euphydryas sp – אבל אני לא יודעת בדיוק. אם יזהו לי אותו, אעדכן. 

ומובן שפגשנו גם את המכחולים האינדיאניים – Indian Paintbrush – והפעם זו Woolly Indian Paintbrush – או בלטינית, Castilleja foliolosa

הסוג של ה-Indian Paintbrush, כלומר Castilleja זה סוג גדול ביבשת אמריקה – יש מעל 200 מינים, החל באלסקה בצפון ועד הרי האנדים בדרום. הם שייכים למשפחת העלקתיים, וכמו שהשם מרמז – כן, הם טפילים. הקסטילחה (זה שם שהוא ספרדי במקור – על שם פרופסור לבוטניקה בשם קסטילחו) היא טפיל-למחצה, כלומר – השורשים שלה יונקים חומרי הזנה מצמחים אחרים, אבל יש לה עלים ירוקים והיא עושה פוטוסינתיזה. 

מין אחר של קסטילחה שפגשנו, פרח בורוד: בתמונה הבאה אפשר לראות Castilleja densiflora, כלומר קסטילחה צפופת-פרחים. משום מה, השם העממי של הפרח הזה הוא Owl's clover, כלומר תלתן הינשוף, למרות שאין שום קשר בין הקסטילחות לתלתנים. אולי רק קשר טפילי…. 

ואם כבר הגענו אל העלקתיים, פגשנו בצד השביל גם עלקת אמיתית, כזו שלא מבזבזת זמן על פוטוסינתזה אלא גאה בטפילות שלה: זוהי עלקת מאוגדת, או בלטינית: Orobanche fasciculata

הרשומה מתארכת, ואפילו לא הגענו לחצי מהמינים שפגשנו בשביל, ולכן אמשיך ברשומה הבאה.
רק אוסיף את המכשפה הכחולה – שבעצם היא מין של סולנום – Solanum umbelliferum, והשם העממי הוא Blue Witch. 

את התמונות צלמתי בקניון מיטשל, במורדות הר דיאבלו – Mitchell Canyon in Mount Diablo State Park בתאריך 7.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Sisyrinchium bellum – Blue Eyed Grass – סיסירינקיום נאה

Sisyrinchium bellum

אחד הפרחים שרציתי מאד לפגוש בביקורי בקליפורניה בשנת 2013 היה פרח סגול קטן, ממשפחת האירוסיים: Sisyrinchium bellum.  

או כמו שהאמריקאים קוראים לו, Blue Eyed Grass – עשב כחול-עין. וכן, הוא סגול ולא כחול. אם כי יש במקומות שונים ואריאנטים של צבע, כחולים יותר או סגולים יותר. 

לצערי אז – הוא לא פרח. אבל הפעם קיבלתי פיצוי. פגשתי את כחול-העין הזה בכמה וכמה מקומות. 

יכולתי להתרשם משילוב הצבעים המקסים שלו – סגול עם צהוב, ומהעדינות של הצמח. זהו פרח קטן למדי – גדלו כ-2 סנטימטרים. 

כשבדקתי את משמעות השם הלטיני, הופתעתי: סיסירינקיום משמעותו חוטם-חזיר. 

לפי מה שקראתי, הוא נקרא כך כי החזירים נברו על מנת לחפש (ולאכול) את שורשי הצמח. 

אז קודם כל, כבן מכובד למשפחת האיריסיים, לכחול-העין אין "סתם" שורשים – יש לו קנה-שורש (Rhizome), כמו לאירוסי ההיכל אצלינו. אילו שורשים מעובים שמתארכים, כמו גבעולים תת קרקעיים, ומאפשרים רביה וגטטיבית. 

ובכל מקרה, זהו שם לא כל כך הולם לפרח הזה לטעמי. לא שיש לי משהו נגד חזירים, הם פשוט לא מתאימים פה בהקשר. אני מעדיפה כבר את העשב כחול-העין.  

החזירים לא היו היחידים שחיפשו את הפרח הזה – האינדיאנים בני שבט האוהלוני (Ohlone – השבט שחי בעבר – ובעצם גם בהווה -לאורך החוף בצפון קליפורניה) נהגו לחלוט את השורשים והעלים, ולהכין מהם תרופה לבעיות עיכול וכאבי בטן.            

כחול-העין הוא פרח נפוץ למדי לאורך החוף המערבי של ארה"ב – מדרים גם למקסיקו, מצפין מעבר לקליפורניה עד אורגון. 

בעיקרון הוא פרח של בתות, אוהב שמש ואזורים פתוחים – אבל יפרח גם באזורי חורש, ויטפס גבוה להרים, עד רום של מעל 2 ק"מ. 

לפי הכתוב, הוא יכול לצמוח לגובה של 60 ס"מ – כל אלה שאני ראיתי היו נמוכים יותר. במיוחד אלו שגדלו על מצוקי החוף: שם הם ממש צמודי קרקע, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה. אבל זה מאד הגיוני: תמיד באזור החוף (גם אצלינו) הפרחים הקרובים לים לא גדלים לגובה, בגלל הרוחות והרסס מהים. 

אחד הדברים המעניינים בפרח, לדעתי, הוא העובדה שהחלק הפנימי של עלי הכותרת הוא צהוב – כדי להגדיל את הנקודה הצהובה של האבקנים במרכז הפרח. 

הגדלת השטח נועדה לעזור למאביקים למצוא את הנקודה הנכונה בשביל להאביק את הפרח. גם הפסים לאורך עלי הכותרת – שהם כמו חצים המצביעים על המטרה, נועדו לכך. לפסים הללו קוראים "נתיבי צוף" – הם כמו שבילים שאם המאביק ילך לאורכם, הוא יגיע אל הצוף. 

פרחים רבים נוקטים בשיטות כאלה, בנסיון למשוך יותר מאביקים ולמקד אותם למקום הנכון. בארץ, למשל, אפשר לראות את הכרכומים והרומוליאות – שגם הם ממשפחת האיריסיים, וגם הם משתמשים באותן טכניקות. 

את התמונות צלמתי בקליפורניה, במקומות הבאים:
קניון מיטשל על הר דיאבלו, בתאריך 7.5.18
פארק הנרי קאוול, בתאריך 8.5.18
פארק Mori Point ליד פאסיפיקה, בתאריך 10.5.18
הפארק הוולקני האזורי סיבלי, בתאריך 12.5.18

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

עשור לבלוג שלי!

לפני 10 שנים פתחתי בלוג. 

אני קוראת את מה שכתבתי, וזה מפתיע אותי – כבר חלפו עשר שנים? עשור? עשור לבלוג שלי? 

כשפתחתי את הבלוג, כתבתי: "לא שיש לי מה לאמר לעולם – אבל רציתי קצת להתהדר בתמונות שאני מצלמת." ופרסמתי תמונות של הסחלב המצויר: Orchis israelitica:

הרשימה הראשונה: סחלב מצויר

עם השנים מצאתי מה לכתוב ומה לומר, ואני חושבת שגם איכות הצילום שלי השתפרה. 

בלוגולדת 1: נמפית היערה 

העשור האחרון היה מאד משמעותי עבורי. עברתי תהליך ארוך של שינויים, עשיתי הסבה מקצועית, היו לי הרבה רגעים קשים – אבל גם הרבה הצלחות ודברים יפים. 

בלוגולדת 2: הפארק הלאומי יוסמיטי בקליפורניה

כשפתחתי את הבלוג עבדתי במשרה מלאה בתור DBA, עמוק בעולם המחשבים. היום אני אקולוגית.

בלוגולדת 3: גיבתון שחור-ראש

עכשיו, עם השלמת התואר השני, אני חושבת שהמהפך הושלם – ובינתיים אני עובדת בכמה משרות קטנות אך מעניינות, ומחפשת משהו בעל הקף רחב יותר. 

בלוגולדת 4: רצועית הגליל

טבלת הסיכום המסורתית שלי: 

שנה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
רשימות 160 169 131 122 106 105 98 56 42 24
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000 42,000 57,500 66,500 81,500 106,600

בלוגולדת 5: ברוש מונטריי, קליפורניה

בשנה שעברה פרסמתי רק 24 רשומות, כלומר – בערך פעם בשבועיים. כתיבת התזה לקחה הרבה זמן ומשאבים, ואני גאה בתוצאות. 

בלוגולדת 6: דרבנית סגולה

ובדיוק שמתי לב ש…זו הרשומה ה-1,005 שאני מפרסמת! כלומר, ממש לא מזמן פרסמתי את הרשומה האלף, ציון דרך מרשים שקצת פספסתי. היום זו הזדמנות לציין גם את הנושא הזה. ואם אתם שואלים את עצמכם על מה כתבתי באלף הרשומות שלי – אתם מוזמנים להציץ בתוכן העניינים של הבלוג.  

בלוגולדת 7: צבעוני ססגוני (חרמון)

ומה צופן העתיד לבלוג שלי? ובכן, כמו שכתבתי, חזרתי מקליפורניה – ויש לי חומר לרשומות רבות על המראות המופלאים שראיתי שם. 

בלוגולדת 8: לימונית האשחר בחיזור, על מרווה משולשת.

תודה לכם, הקוראים שלי, ובמיוחד אלה שגם מגיבים – תודה שאתם כאן, קוראים ואני מקווה שגם נהנים מהבלוג! 

בלוגולדת 9: אירוס הארגמן מעל נחל אלכסנדר

כל תמונה הפעם מייצגת בלוגולדת אחד, והנה אחת לשנה הבאה: Calochortus albus, פרח יפהפה מקליפורניה. 

בלוגולדת 10: Calochortus albus

 

And I dreamed I was flying

חודש מאי עבר לו, ממש בלי פרסום רשימות שלי – אבל הכל מסיבות טובות. נסעתי לשלושה שבועות אל ה-Golden State – לטייל בקליפורניה. ובהחלט טיילתי!

פגשתי את העצים הגבוהים ביותר בעולם (Redwood Sequoia): 

את העצים הזקנים ביותר בעולם (Bristlecone Pines):

את העצים הגדולים ביותר בעולם (Giant Sequoia): 

ראיתי את הנקודה הגבוהה ביותר בארה"ב הרציפה (כלומר, לא כולל אלסקה והוואי) – הר וויטני: 

ואת הרי החוף משתפלים אל האוקיאנוס השקט – 

פגשתי פרחים אנדמיים ומיוחדים, כמו Calochortus pulchelus:

ואפילו הספקתי לראות את פול סיימון האגדי, ב-Farewall tour שלו, סיבוב ההופעות האחרון בהחלט. 

בינתיים אני רוצה לשלוח מליון תודות וחיבוקים לחברתי האהובה, Mamma Quail שמטיילת בקליפורניה ויודעת בדיוק לאן לקחת אותי כדי לרגש אותי עד דמעות, ולספר שיש לי מספיק חומר לכמה עשרות רשומות על קליפורניה. יהיה מעניין לפחות כמו הפרח הבא – Calochortus tolmiei

כל התמונות כאן הן כנראה טיזרים לרשומות שתגענה בהמשך. את כולן, כולל הדרבנית הצופה על רכס ה-Pinnacles בתמונה הבאה, צילמתי בקליפורניה, במהלך מאי 2018.

מקווה שתהנו! 

כותרת הרשומה לקוחה מהשיר המופלא הבא:

וחוץ מזה, הנה שיר מתוך המופע שהייתי בו:

 

קדד הקרקפות – Astragalus oocephalus

הפרח שלי להיום הוא פרח מיוחד, יפה ומאד מאד נדיר. יכול להיות שבעצם הוא כבר נכחד מהטבע בארץ. 

זהו קדד הקרקפות – אחד המינים היפים והמרשימים של קדד בארץ. קצת מזכיר את קדד אהרנברג, שפגשתי בחרמון לפני כמה שנים. 

גם לו יש ראשי פריחה צהובים, גדולים וצמריריים. אבל כשהוא נובל, הוא הופך מיד לחום ולא עובר דרך כל הכתומים והאדומים כמו קדד אהרנברג. 

זהו צמח גבוה – צומח לגובה מטר ויותר. הצמח נראה מקסים כשכל הקרקפות שלו פורחות: 

הצמח הזה נמצא בארץ בעבר ב-2 נקודות בלבד – בעמק החולה ובחורשת אקליפטוסים ליד עפולה. משתי הנקודות הללו, ככל הנראה, הוא נכחד. 

אבל מהאוכלוסיה של עפולה נאספו זרעים, והונבטו בגנים בוטנים – ותאמינו לי, זה לא משהו פשוט. מסתבר שזהו צמח עדין ומפונק, ולא תמיד מסכים לנבוט או לפרוח. 

בכפר יהושע נמצא "גן איריס" של אילן טל. לאילן יש אצבעות ירוקות, הוא מקדיש את ליבו ונשמתו לגן – והצמחים מרגישים זאת, ופורחים למענו. בזכות זה, כשביקרתי בגן, פגשתי שם את הקדד הנהדר הזה בשיא פריחתו. 

הקדד נקרא "קדד הקרקפות" כי התפרחות שלו הן בצורת קרקפות פורחות. 

התעוד המסודר הראשון של הקדד הזה בארץ הוא בשנת 1924. נח נפתולסקי – חוקר טבע, והאיש שנזקפות לזכותו כמה מציאות מיוחדות, כמו למשל גילוי מחדש של השושן הצחור שנחשב לנכחד – מצא את את הקדד הזה בעמק החולה. 18 שנים אחריו הגיע טוביה קושניר (שכבר כתבתי עליו) ומצא אותו קרוב לביתו (כפר יחזקאל) – בשולי עפולה.


בין 1942 ועד לשנות ה-90 אין שום דיווחים על הקדד הזה, ואז הגיעו אורי פרגמן-ספיר (היום המנהל המדעי של הגן הבוטני בגבעת רם) ויאיר אור ומצאו אותו מחדש, כנראה באותם מקומות כמו נפתולסקי וקושניר. במשך כמה שנים היה מעקב אחרי הצמחים, אבל בשנים האחרונות הם נכחדו משני האתרים הידועים.


היום אפשר לפגוש את הפרח הזה באחד משלושה מקומות: גן איריס, הגן הבוטני בגבעת רם וגן-המקלט בגן לאומי ציפורי.
ותודה לנוגן צברי מנאות קדומים שמוסיף שגם הם קיבלו צמח מאילן, ולכן אפשר לראות אותו פורח גם אצלם! 

אני מקווה שיכריזו על החורשה הקטנה בשולי עפולה כשמורה, ושישיבו אליה את הקדד המיוחד הזה. בחורשה ההיא נמצאו מגוון מינים נדירים ומיוחדים, ובאמת חשוב לשמור אותה. 

את התמונות צלמתי ב"גן איריס" בכפר יהושע, בתאריך 21.4.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואילן מוסיף:
צמח האם שהתחיל לפרוח לפני 5 שנים , הגיע לגובה של 1.8 מ' והיו לו 238 קרקפות . הצמח מייצר מעט מאד זרעים . אני מצליח להנביט אותו והתוצאות סבירות . הנבט גדל בשנתו הראשונה לגובה של כ – 20 ס"מ . מגיע הקיץ והעלים מתייבשים . אם התפתחו שרשים מספיק חזקים וחיוניים , הצמח יתעורר בבוא החרף . בקדד הקרקפות , הקרקפת יושבת בחיק העלה. לעומתו – בקדד אהרנברג, הקרקפת יושבת על עקץ די קצר.
תודה לאילן! 

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ח

השנה, לכבוד יום הזיכרון אני מציגה פרחי עולש מצוי, שמתחילים כעת לפרוח בשולי דרכים ובשדות. 

פרחי העולש פורחים בבוקר, ולקראת הצהרים נובלים. וזאת כי העולש נותן למאביקים כגמול רק אבקה, ולא צוף. 

פרחים שמייצרים צוף – מייצרים אותו במשך כל היום. האבקה, לעומת זאת, מבשילה יחד עם הפרח, ואין ייצור נוסף. לכן, כאשר נגמרת האבקה – פרח העולש (שאינו רמאי, ואינו רוצה למשוך מאביקים בלי לתת להם גמול) נובל. 

התלבטתי בבחירת השיר השנה, ובסופו של דבר בחרתי בשיר "שלכת" של אמנון בקר. 

השיר אמנם לא נכתב ליום הזכרון – הוא נכתב בעקבות מותו של המשורר ינון נאמן (ובשיר יש אקרוסטיכון עם שמו של ינון) – אבל המלים מתאימות מאד. השיר יצא מעט אחרי מלחמת יום כיפור (בביצועה של חווה אלברשטיין) ואומץ כשיר יום הזכרון. 

שלכת / אמנון בקר

יך אלם הרוח, שלכת בעלים.
נומו ילדי שירי, כי אין יותר צלילים.
ושיר רק אחד נותר, שיר על עלה פתאם נשר,
נורא, מה זה אלי, עליו נגזר? 

נוחי נפשי עלי, הסתו חרש יבוא.
אחרי נשור עלה, הנה נותר שירו.
מי לך בשירים יקשיב, אם את קולי בבוא אביב
נשא רוח צלמות מסביב?

יהי זכר הנופלים ברוך, ולבי עם בני המשפחות השכולות, שחיים כל השנה בצל האבל והכאב. 

בתמונות: עולש מצוי – Cichorium pumilum – שצלמתי בהרצליה, באפריל 2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

 

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ח

אלי, אלי,
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם. 

החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.

את השיר כתבה חנה סנש, שעלתה לארץ מהונגריה. חנה התגייסה לצבא הבריטי והתנדבה לקבוצת צנחנים שיועדו לצנוח באירופה ולחבור שם אל הפרטיזנים, על מנת להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי. היא נתפסה ע"י השלטון ההונגרי, עונתה והוצאה להורג בהיותה בת 23 בלבד. 

חשבתי שהשיר הזה מאד מתאים לתמונות שצלמתי, כי צילמתי אותן בחוף תל אביב, מעל החול והים, עם רשרוש של המים.
הצמח הזה דווקא מסמל הרבה תקווה ואופטימיות. זהו דרדר נמוך, וכבר כתבתי עליו. דרדר נמוך מוכר בארץ בתור צמח נדיר שגדל רק בחוף הכרמל. 

ברשימות של האוניברסיטה העברית, נמצאו דיווחים על דרדר נמוך בחופי תל אביב משנות ה-20-30 של המאה ה-20. המדווחים היו פרופ. אייג, פרופ. פיינברון ופרופ. זהרי – ראשוני ענף הבוטניקה בארץ. ולא ברור אם הדרדר נמצא בחוף ת"א באופן טבעי, או שהוא הובא לשם כחלק מגינון בצמחי ארצנו שנעשה בהקמת גן העצמאות. בכל מקרה, זה באמת היה מזמן. 

בראשית שנות ה-90 הגיע למקום אדם נוסף ששם לב אל הדרדרים. מן הסתם הם היו שם כל השנים – אבל אם תשאלו חובבי פרחים לאן ללכת על מנת לחפש פרחים נדירים, חוף תל אביב לא תהיה התשובה הראשונה. וגם לא השניה…
וכך חלפו השנים, ובשנת 2011 הגיע למקום ד"ר גדי פולק, כחלק מהמחקר לכתיבת "הספר האדום" של צמחים בסכנת הכחדה. גדי מצא את הדרדרים. בשנת 2015 נערך במקום סקר מסודר (ע"י ד"ר יובל ספיר), פורסמה כתבה מרתקת באתר "כלנית", ובעקבותיהם גם אני הגעתי למקום, אבל בקיץ… ראיתי את הדרדרים בפרי: 

אתמול, רגע לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, הזדמן לי שוב לעבור בשטח, אם כי לזמן קצר מאד – והצלחתי לאתר שני דרדרים פורחים! 

הגדר כאן היא גדר שנועדה לעצור אבנים מלהדרדר על האנשים ההולכים בטיילת למטה. והדרדרים שממשיכים לפרוח 95 שנים אחרי שאלכסנדר אייג מצא אותם לראשונה – בהחלט משדרים אופטימיות. ויחד עם זאת, הסמליות של הגדר שהפרחים מאחוריה מאד בלטה לי. 

יהי זכר הנספים ברוך. אני מקדישה את הרשומה לזכר בני משפחתי, משפחות באטוס וגרין מקאליש, שנספו בשואה.
את התמונות צלמתי במצוק גן העצמאות בת"א, בתאריכים 19.8.2015 ו-11.4.2018

אני יודעת שהגרסה הזו היא לא ה"קלאסית", ובכל זאת, היא מיוחדת ומצאה חן בעיני.

למי שבכל זאת רוצה – הנה גרסה מוכרת יותר: 

חשפונית עדינה – Anogramma leptophylla

כשפגשתי את הפעמונית הקטנה, על מחשוף הכורכר, שמתי לב לצמח נוסף. קטן אפילו יותר. הנה, סימנתי אותו בעיגול: 

הצמח הזה הוא שׁרךְ קטן ועדין, העונה לשם: חֶשְׂפּוֹנִית עֲדִינָה. 

החשפונית, כמו הפעמונית הקטנה, אוהבת מחשופי סלע. 

וחשבתי שאולי מכאן בא שמה: חשפונית במחשופי סלע. אבל דרור מלמד כותב באתר צמח השדה שהשם "חשפונית" נובע מכך שהמנבגים שלה חשופים. 

במיני שרכים אחרים יש למנבגים מעין קשקש המכסה אותם, ונקרא "ציפית". אצל החשפונית – הציפית הזו איננה, והמנבגים חשופים. ומכאן – חשפונית. 

ואגב, למי שאומר שרך ב-שֹ שמאלית: בדקתי במילון אבן שושן. ההגיה הנכונה היא שָׁרָךְ, ב-שׁ ימנית. באמת.
הטעות נובעת כנראה, מקרבת הצורה של המילה שׁרך (כשהיא נכתבת בלי ניקוד) למילה משׂתרךְ. אבל מקור המילה שׁרךְ הוא בארמית – ולא קשור למשתרך, למרות השורש. 

שׁרכים הם צמחים פרימיטיביים – כלומר, עתיקים בעולם, שאין להם פרחים. הפרח – כידוע, הוא איבר המין של הצמח. השרכים מתרבים באופן אחר. 

על העלים שלהם (או על גבעולים יעודיים – כמו בלשון-האפעה שהצגתי בבלוג בעבר) מתפתחים מנבגים. 


המנבגים – שכאן נראים כמו כדוריות קטנות בשחור וירוק – הם מעין קופסאות שכל אחת מכילה אלפי נבגים מיקרוסקופיים. 

הנבגים הם גופיפי הרביה של השרך – הם מתפזרים באוויר, ויכולים להשאר במצב הנבג במשך שנים רבות. ואז, כשהם מרגישים שהתנאים בדיוק מתאימים להם – מבחינת לחות, קרקע, סביבה – הם נובטים והופכים לצמח חדש. 

החשפונית היא שרך חד שנתי – כלומר, הצמח נובט עם הגשמים הראשונים, ובקיץ מתייבש, מפזר את הנבגים ומת. 

בארץ היא נמצאת במחשופי סלעים מוצלים במרכז ובצפון. אפשר לפגוש אותה בחורף ובאביב – אם מחפשים ושמים לב למשהו קטן כל כך… 

בעולם היא גדלה באזורים הממוזגים בכל היבשות, אם כי לעתים אפשר למצוא אותה גם חודרת לאזורים טרופיים. 

את התמונות צלמתי בהרצליה, בתאריך 27.3.18.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

באיחור מסויים שמתי לב שהרשומה הזו היא הרשומה ה-1,000 שפרסמתי בבלוג! אז מזל טוב לבלוג שלי! סיכומים יגיעו ברשומת העשור

 

חג אביב שמח – פסח תשע"ח

השנה, לכבוד פסח, החלטתי לחגוג עם אחד מפרחי האביב האולטימטיביים שלנו: החרצית העטורה

אני מאחלת לכולם חג אביב שמח! הכל פורח מסביב, וזה הזמן לצאת החוצה ולהנות! 

צאו לטייל, תהנו מהיופי מסביב – ובבקשה, זכרו לאסוף אחריכם את הזבל שלכם! 

לחרצית העטורה (שכיום שמה הלטיני הוא Glebionis coronarium – היא הופרדה מהכריזנטמות) יש שני מופעי צבע: החרציות הצהובות, המוכרות – וגם מופע דו-גוני, של צהוב-קרם. 

זה לא מוטציה, ולא מחלה – זה פשוט מופע צבע אחר. כמו שיש כלניות אדומות, לבנות, ורודות או סגולות – יש חרציות צהובות וגם צהוב-קרם. 

מערבית לנו, לאורך חופי הים התיכון, המופע הדו-גוני של החרציות נפוץ יותר מהמופע הצהוב. אצלינו הן יחסית נדירות. 

אבל בתל-מיכל, מעל המרינה של תל אביב, יש אוכלוסיה יפה של חרציות מעורבות, צהובות ודו-גוניות – וביחד זו חגיגה! 

אז אם אתם מחפשים טיול קרוב ופורח לחג – תל מיכל בהרצליה זה אתר מיוחד ומקסים, והחרציות בו פשוט נפלאות! 

את התמונות צלמתי בתל מיכל, בתאריך 27.3.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

חג אביב שמח! תהנו מהפריחה מסביב!