תורמוס סוקולנטי – Lupinus succulentus

IMG_0938

במהלך הנסיעה בכביש, ראינו בצד הכביש מפעם לפעם משטחים כחולים-סגולים. מובן שבקשתי מאום נטע לעצור.
ובאמת – כשהיא מצאה מקום נוח, עצרנו ואני עליתי על גבעה קטנה וכחולה… 

IMG_0942

גבעה כחולה מתורמוסים! תורמוסים יפים ומרשימים ממש כמו תורמוס ההרים שלנו! 

IMG_0943

שמחתי לגלות שהתורמוס הזה הוא מין מקומי ששמו Lupinus succulentus, כלומר תורמוס בשרני. סוקולנטים הם צמחים שאוגרים מים ברקמות, כמו למשל הקקטוסים. 

IMG_0944

התורמוס הזה לא מאד בשרני ולכן מקור השם לא ברור לי. אבל התורמוס עצמו יפהפה. הוא מעט גדול יותר מתורמוס ההרים (טוב, באמריקה הכל גדול יותר).

IMG_0945

זהו תורמוס חד שנתי, כמו התורמוסים שלנו. כלומר, הזרע נובט בראשית החורף (דצמבר-ינואר), גדל ומעלה עמוד פריחה, פורח במרץ-אפריל, הפרי מבשיל במאי-יוני, ואז הצמח מפזר זרעים ומת – כדי לא לסבול בעונת היובש.
כאן אפשר לראות פרט אחד שכבר התחיל לגדל פירות – 

IMG_0939

פרחי התורמוס פורחים מלמטה למעלה. כל פעם נפתחת שורה חדשה של פרחים, מעל הקודמת. לשורת הפרחים קוראים דוּר – דור פרחים,  הנה דור אחד: 

IMG_0959

ולסדר הפריחה הזה – כמו שקוראי הותיקים ודאי זוכרים – קוראים סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי

IMG_0960

עצרנו ליד התורמוסים בשעה מוקדמת יחסית של הבוקר – בגלל הערפל, הם עדיין עוטים טיפות טל, ולדעתי זה ממש מקסים: 

IMG_0946

השם העממי של התורמוס הזה הוא Arroyo Lupine. חיפשתי מה משמעות השם – Arroyo. זה שם שמקורו בספרדית, ומשמעותו בעצם ואדי – נחל אכזב. 

IMG_0950

התורמוס הזה נפוץ בקליפורניה, באיזורים של קרקעות כבדות – בשולי ערוצים של נחלי אכזב, שיורדים מההר. כלומר, השם העממי שלו הוא "תורמוס הואדיות". 

IMG_0951

נהניתי להסתכל עליו גם ישירות מלמעלה – הגוש הכהה באמצע הוא ניצנים שלא נפתחו עדיין. 

IMG_0941

עוד דבר בולט בתורמוס, הוא גוונים שונים לפרחים. לחלק מהם, באמצע המפרש (עלה הכותרת העליון) יש כתם לבן, ולחלק – סגול-בורדו.
זה דבר שאפשר לראות גם בתורמוסים בארץ. 

IMG_0954

הרעיון הוא, עזרה למאביקים. פרח שהואבק מחליף את צבעו לורוד-סגול, וכך המאביקים יודעים לדלג עליו, ולפנות רק לאילו שהם לבנים עדיין. 

IMG_0957

את התמונות צלמתי לאורך Pacific Coast Highway בקליפורניה, בתאריך 14.3.2013

IMG_0961

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0962

זמזומית סגולה – Bellevalia trifoliata

במהלך הסקר בכפר סבא, הגעתי (כזכור) לאיזור ואדי ציר – נחל שזורם בשולי העיר.

הפעם צפתה לי הפתעה מעניינת – בשולי איזור התעשיה של כפר סבא, ממש ליד הכביש – פרחו זמזומיות!

מיד שמתי לב שאילו אינן הזמזומיות המצויות הנפוצות. ניצני הפרחים של אילו – סגולים.

זוהי הזמזומית הסגולה. לפי הכתוב במגדיר: "צבע כפתורי הפרחים סגול כהה; צבע חלקו התחתון של עטיף הפרח סגול בראשית הפריחה והופך חום-מלוכלך או חום ירקרק במשך הפריחה".
ואכן, מעבר לסגול היפה – צבעיה של הזמזומית הזו באמת לא מאד אטרקטיביים…

הזמזומית הסגולה גדלה בקרקעות לחות וכבדות – הגיוני  למצוא אותה ליד נחלים.

השם הלטיני – Bellevalia הוא על שם פייר רישר דה בלוואל – בוטנאי צרפתי שחי במאות ה-16-17.

דה-בלוואל הקים בשנת 1593 את הגנים הבוטניים של מונפלייה בצרפת. הצרפתים התקנאו בגנים הבוטניים של פדואה שהקימו האיטלקים בשנת 1545, ורצו גנים כאילו לעצמם.
דה-בלוואל, שהיה רופא-בוטנאי-חוקר – או בקיצור, מדען – הקים את הגנים הללו בעיר מונפלייה, וייסד שם מעבדות למחקר.
המחקר הבוטני והרפואי שנערך בגנים הללו קידם את המדע רבות במאות השנים בהן הגן פעיל.
היום הגן פעיל יותר כגן בוטני היסטורי.

שם המין הלטיני – trifoliata – לא מרמז על הצבע (בניגוד לשם בעברית), אלא על העובדה שלצמח יש שלושה עלים.

אפשר לראות את זה בתמונת הניצן הבאה – לצמח ישנם שני עלים רחבים, ואחד צר:

 

ואם כבר הזכרתי את הניצנים, אני חושבת שלזמזומיות יש ניצנים ממש נחמדים.

לפי המגדיר, את הזמזומית הסגולה אפשר למצוא בכל האיזור הים-תיכוני בארץ – מהשפלה ועד למקורות הירדן. אני פגשתי אותה באיזור החולה, בעמק יזרעאל ובשרון – באיזורים לחים, מוצפים בחלקם.

התמונות צולמו בכפר סבא, ליד ואדי ציר (קצה רחוב עתיר ידע) בתאריכים 14.2.2013 וגם 22.2.2013.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

זמזומית מצויה – Bellevalia flexuosa

השעה עכשיו בקליפורניה היא 4 ורבע בבוקר: אני בג`ט לג, רבותי.
הכנתי כמה רשימות, כדי שלא תחשבו שנטשתי אתכם לחלוטין. אני מפרסמת היום את הראשונה בינהן, ומבטיחה לענות לתגובות – מתישהו בחודש הקרוב…
הפרח שלי להיום כבר גומר לפרוח, אבל דחיתי שוב ושוב את הכתיבה עליו – ובאמת הגיע הזמן.

זהו פרח נפוץ למדי – בכל האיזור הים תיכוני.

הכירו את הזמזומית המצויה – אחת מבין הפרחים שהיו ידועים בשם "פעמוני גשם" (יחד עם כדן קטן-פרחים, למשל)

ובאמת, היא פורחת יחד עם הגשמים – בין דצמבר למרץ.

השם "זמזומית" ניתן לה בשל קול הזמזום שמקבלים אם ממוללים את הפרחים העליונים, שעדיין לא נפתחו

כלומר, אם הפרחים הללו לא נרטבו בגשם או משהו. ניסיתי למולל זמזומיות רבות, ורק פעם אחת הצלחתי לשמוע זמזום.

הזמזומית המצויה היא הנפוצה בין הזמזומיות בארץ. לפרחים שלה צבע לבן-עכור מעט.

הפרחים פורחים מלמטה למעלה (סדר פריחה אקרופטלי), ואני חייבת לציין שאחרי שהפרחים הראשונים נובלים – הזמזומית מאבדת קצת מיופיה…

לכן אני שמחה לצלם אותה עם שותפים. פעמים רבות, שותפיה של הזמזומית לתמונה מאפילים עליה. איך אפשר להתחרות בעדינות ובחן של הרקפת או הגביעונית?

הזמזומית שייכת למשפחת השושניים – יש לה שישה עלי כותרת, שישה אבקנים ועמוד עלי אחד.
במקרה שלה ששת עלי הכותרת מאוחים לפעמון, כמו שרואים בבירור כאן:

בעולם פיצלו את המשפחת השושניים לכמה משפחות, וכעת הזמזומית (יחד עם היקינתון, הכדן ועוד כמה) שייכת למשפחה חדשה: משפחת האספרגיים.

אבל בארץ, משום מה, נשארה עדיין החלוקה הישנה – והזמזומית עדיין שייכת לשושניים. זה מקל על החיים…

לפני סיום הרשימה רציתי להציג עוד תמונה אחת מיוחדת: צבעוני ההרים התחיל לפרוח בכרמל –  ואני צלמתי לו את הקרביים. נכון שהוא נפלא?

את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
בגליל התחתון, 16.1.2013
בכוכב יאיר, 22.1.2013
בכרמל, 26.1.2013 וגם 16.2.2013
וברמות מנשה, 27.1.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

זמזומית המדבר – Bellevalia desertorum

החורף מתקדם, וכבר יש די הרבה פריחה. אני חוזרת למדבר, לאחד הפרחים הראשונים של העונה –

ומציגה בפניכם את זמזומית המדבר.

לפי אתר הפלורה, יש בארץ שנים-עשר מינים שונים של זמזומית – ובאמת הגיע הזמן שאני אספר גם עליהם.

ואם כבר, אז אני מתחילה עם אחת הזמזומיות היפות יותר (לפחות לדעתי).  

קודם כל, לגבי השם: זמזומית… הזמזומית היא אחד הפרחים שקראנו להם בילדותינו "פעמוני גשם" (יחד עם כדן ומצילות).
ברוב הארץ אפשר למצוא את הזמזומית המצויה. בבקעה, בחרמון ובמדבר ישנם כמה מינים נוספים ומיוחדים. זמזומית המדבר מאפיינת את המדבר.

מייק לבנה מסביר, שאם ממוללים קלות את פרחי הזמזומית – שומעים זמזום קל, ומכאן השם. אני חייבת להודות שמעולם לא שמעתי את הזמזום הזה… ודווקא ניסיתי למולל פרחי זמזומית פה ושם…

הצבע של רוב הזמזומיות בארץ הוא בין לבן לאוֹפְוָויט – צבע לא מאד מרשים. הצבע של זמזומית המדבר הוא תכול-סגלגל בהיר מאד, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה:

את שאר התמונות, כמו שאפשר לראות מהתאורה שלהן, צילמתי קרוב לשקיעה – והקרנים האחרונות של השקיעה גורמות לתכול הזה להראות לבנבן יותר…

אני מקווה שקוראיי הותיקים לא יופתעו, כשאני אספר שמבחינה גנטית, הזמזומית הקרובה ביותר לזמזומית המדבר היא זמזומית החרמון. כבר ראינו זוגות כאילה (כמו צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני; ריבס המדבר וריבס אמיתי, ועוד).
ישנם צמחים רבים בנגב שהקרובים אליהם ביותר הם נמצאים בראש החרמון.

זמזומית המדבר היא מהמינים הראשונים של החורף – היא מתחילה לפרוח כבר באמצע דצמבר, וממשיכה עד סוף מרץ.

היא לא זקוקה להרבה – ואפשר למצוא אותה במקומות רבים במדבר, באיזורים שבהם יש פחות מ-150 מ"מ גשם לשנה.

נחמד לעקוב אחר תהליך הפריחה – הניצנים, שברגע הראשון נראים לי כמו אצטרובלים קטנים –

הפריחה מתחילה מלמטה – כבר דיברנו על סדר פריחה אקרופטלי

ועם התקדמות הפריחה, נובלים הפרחים התחתונים, ופורחים אילו שמעליהם –

התמונות צולמו לפני שקיעה באנדרטת הנגב, בתאריך 29.12.2012
והאחת שבה הצבע ברור – בחולות ממשית, 13.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

חצבים פורחים – 2012

לפני שנתיים, הצגתי בפניכם את ניצני החצבים – וגם את החצבים שפרחו בעציץ שלי.

בעצם, גם השנה פרסמתי אותם.

אבל השנה עשיתי עוד משהו: עקבתי אחרי הפריחה שלהם, וצילמתי אותם יום-יום.

את כל התמונות ערכתי לסרטון – והרי הוא לפניכם: החצבים שלי פורחים.
כך אפשר לראות את הפריחה מתקדמת ועולה מעלה: כבר הסברתי בעבר, שזהו סדר פריחה אקרופטלי.

את כל התמונות צלמתי על הגג שלי,  באוגוסט-ספטמבר 2012
ואני מקווה שתהנו!

יקינתונית מעורקת – Hyacinthella nervosa

a03

הבעיות בתפוז מקשות עליי (שוב) – הפעם האלבומים שלי מושבתים ואין לי אפשרות להעלות תמונות.

a15

אבל אני לא נכנעת, אני לוחמת. הפעם אני נעזרת ב-Flickr לתמונות שלי – כי אני רוצה להציג פרח מיוחד מאד. הפרח שלי היום הוא יקינתונית מעורקת.
כן, כן – שוב אני משרכת את דרכי בגשם וברוח בעקבות איזה פיצקלה!

a14a

הסיפור שלי עם היקינתונית התחיל לפני שנתיים: נסענו לטיול בבקעת הירדן, והלכנו במסלול העולה בנחל תלכיד ויורד בנחל פיראן. זהו מסלול למיטיבי לכת, מסלול קשה ויפהפה – עם טיפוס סלעים וירידה במפלים.
בשלב מסוים קצת התעכבתי מאחור (טוב, אני מודה. אני לא בכושר…),  ופתאום ראיתי פרח קטן ותכלת – דומה לזמזומית, אבל לא בדיוק. צילמתי אותו:

 a00

קראתי לשאר חברי לטיול, אמרתי שמצאתי פרח לא-מוכר, אבל דומה לזמזומית. התשובה היתה "אה, בשביל זמזומית אנחנו לא חוזרים…"
לאחר מכן, ביקשתי זיהוי – ויובל ספיר הסביר לי שזו יקינתונית! מאד התרגשתי: היקינתונית היא צמח נדיר מאד. בארץ היא פורחת רק בבקעת הירדן. אני פגשתי אותה ואפילו לא ידעתי… החברים שלי די התבאסו שהם לא חזרו לראות אותה…

a08

השנה, לעומת זאת, נסענו במיוחד לפגוש אותה – וכבר ידענו מה אנחנו מחפשים. נסענו אל הסרטבה, ולמרות הגשם, עצרנו (בנקודה שהיתה ידועה לאחד מאיתנו) ויצאנו לצלם יקינתוניות.

a05

המורד (רגע אחרי הגשם)  נראה כך:

a07

אבל אם מסתכלים קצת יותר מקרוב, רואים שהוא מנוקד בכחול –

a06

והכחול הוא כחול של יקינתוניות! היו שם מאות יקינתוניות, אולי אפילו אלפים!

a16

היקינתונית קרובה ליקינתון. את השם הלטיני שלה – Hyacinthella – הייתי מתרגמת ל"יקינתונ'לה"…

a13

הצמח כולו קטן – בערך 10 ס"מ גבהו, כל פרח הוא בגודל 2-3 מ"מ, וגם הפרי קטנטן – הפירות גם הם בערך בגודל 2 מ"מ:

a01

 הוא קרוב לכדנים שכבר הצגתי בבלוג, וגם לזמזומית – שלא הצגתי. עלי הכותרת מאוחים יחד לכוסית או כד קטן.

a09

בין הכדנים פרחו גם זהביות – זוהי זהבית אשונה, הדומה מאד לזהבית השלוחות שכבר הצגתי בבלוג. הדרך היחידה להבדיל בינהן היא לעקור אותן ולבדוק את הפקעת – או, הדרך העדיפה בעיני – היא הדרך הסטטיסטית. ד"ר אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני  בגבעת רם אמר לי שהוא בדק זהביות באיזור הסרטבה מספר פעמים בעבר, וכולן היו ממין זהבית אשונה. לכן, באופן סטטיסטי, הוא מעריך שגם זו זהבית אשונה. אני מקבלת את ההערכה הזו, בין אם הזהבית בפוקוס ובין אם לא.

a04-horz

היקינתונית פורחת מלמטה למעלה – בסדר אקרופטלי (שכבר הזכרתי לא פעם)

a12

וכשחלף הגשם ויצאה השמש, ניסיתי לצלם אותה עם פסגת הסרטבה מאחוריה. הפסגה המשולשת היא קרן הסרטבה:

a02_5628

התמונות צולמו במורדות הסרטבה, בתאריך 28.1.2012
פרט לאחת שצולמה בנחל תלכיד, בתאריך 9.1.2010

a10

 

מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לעבור לראות אותן בFlickr בגודל מלא. שימו לב שהן נפתחות באותו חלון ולא בחלון חדש – לכן, אם רוצים לחזור לרשימה צריך להקיש Back.

a11-horz

  

מרווה מצויה – Salvia verbenaca

מרווה היא אחד הסוגים היפים בארץ – יש מרוות נפוצות ומקסימות. היום אני מציגה – מבין מיני המרווה – את המרווה הפותחת את עונת המרוות: המרווה המצויה.

 

המרווה המצויה מתחילה לפרוח כבר בנובמבר, באיזור הים תיכוני. היא שכיחה למדי, וקטנה, ולא בולטת בשטח.

הפרחים גדלים בדוּרִים לאורך הגבעול – אבל מה זה דּוּר? פתחתי את מילון אבן שושן –
דּוּר משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.

  

לאחר שהפרח פורח, הפרי מתייבש ונראה כך –

סדר הפריחה במרווה הוא מלמטה למעלה: כל יום (או כמה ימים) נפתח דור חדש של פרחים, מעל לדור הקודם.
הקוראים הותיקים שלי ודאי כבר זוכרים שלצורת הפריחה הדו קוראים סדר אקרופטלי

 

 המרווה הזו היא לא גדולה – היא קרובה בגודל למרווה הדגולה, כלומר גובה הצמח כ-20 ס"מ.

המרווה פורחת בארץ בכל האיזור הים תיכוני, ויורדת גם לצפון הנגב. היא לא נדירה, אבל גם לא מאד נפוצה.
בעולם היא פורחת ברוב אירופה, כולל אנגליה, וממשיכה מזרחה להרי הקווקז ודרומה אל צפון אפריקה.

 

התמונות צולמו:
בשמורת בני ציון, בתאריכים: 7.2.2006,  2.12.2006, 5.1.2008
בשמורת חורבת דרכמון, 19.1.2012

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

בן-חצב יקינתוני – Scilla hyacinthoides

מי אמר סגול ולא קיבל?
היום אני עוברת לסגול בהיר יותר – לילכי משהו, כמעט תכול.

  

השם העברי מאד ברור והגיוני: פרח גבוה, בולט ויפהפה – מזכיר בצורה הכללית את החצב, ולכן הוא בן-חצב. אבל החצב הוא לבן, ובן-החצב שלנו הוא תכול-סגלגל, צבע מקסים שמזכיר לנו יקינתון. ולכן – בן-חצב יקינתוני.

  

חיפשתי את משמעות השם הלטיני – Scilla –
בתחילה חשבתי שהוא על שם המפלצת מהמיתולוגיה היוונית, סקילה. אבל סקילה היוונית היא Scylla, ולכן זה לא מתאים לי.
כנראה שScilla נגזר מ-Squill, שזהו החצב.

בן חצב יקינתוני נפוץ מאד בארץ, בכל האיזור הים-תיכוני. אפשר לראות עכשיו מקבצים תכולים-סגולים לאורך כביש 70 וכביש 85 (ובעוד מקומות). את המרבד מעל צלמתי לפני כמה שנים בחורשת הסרג'נטים בנתניה.
שם גם פגשתי את בן-החצב הבא –

הוא כלל לא סגול! פרט לבקן מיוחד, שרק המאבקים (=קצות האבקנים, עליהם מונחת האבקה) שלו שחורים!

הניצן של בן החצב נראה כמו קלח תירס ירוק ונחמד:

ואילו בסוף הפריחה זה נראה כך –  הפרחים העליונים פרחו ונותר מין כפתור קטן. כבר סיפרתי על צורת הפריחה הזו – סדר פריחה אקרופטלי: יש  לצמח עמוד תפרחת, וכל יום פורחת קבוצה חדשה של פרחים, מעל לקבוצה שפרחה אתמול.

 בשנים האחרונות תרבתו את בן-החצב היקינתוני, והוא מתחיל להיות נפוץ גם בגינון. בעיני, זה כמובן נפלא – וגם יש לי כמה בעציץ.

כיון שכך, אני יכולה להדגים בלב שקט ובלי פגיעה בטבע, עוד תכונה של בני החצב: צינורות ההובלה של המזון בתוך העלה הם עמידים מאד, ואם קורעים את העלה בעדינות – הם לא נקרעים אלא נשארים מחוברים לשני הקרעים:

כבר הראיתי בבלוג שני מינים נוספים של בני-חצב – בן-חצב סתווי, שהוא קטנטן, ורדרד ופורח בסתיו; ובן-חצב החורש, שהוא תכלת מקסים ופורח בשיא החורף. בן החצב היקינתוני פורח באביב.

לפי הספרות ישנם עוד "מין וחצי" של בני חצב שפורחים בארץ –
בנגב פורח בסתיו בן-חצב מדברי, שהוא דומה מאד לבן-חצב סתווי, ונחשב כמין נפרד
בחרמון פורח עכשיו בן-חצב לבנוני, שבעצם הוא בן-חצב החורש, תת-מין לבנוני. כלומר, תת-מין ולא מין נפרד.
ושוב אני מסתכבת עם השאלה המאד לא ברורה לי – מתי מכריזים על צמח כעל מין נפרד, ומתי רק תת מין?
ואין לי תשובה.

התמונות צולמו במקומות הבאים:
31.3.2007 וגם 5.4.2010 בחורשת הסרג'נטים
25.4.2009 בקלעת נמרוד
28.2.2011 בבני ציון
14.3.2011 על הגג שלי
1.4.2011 בכרמל

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

צָמָר מפוצל – Eremostachys laciniata

בסוף הרשימה הקודמת (על הקוציץ הסורי), הצגתי תמונה של מקבץ קוציצים – שלפניהם היו כמה עמודי פריחה גבוהים ובהירים –

היום אני מתמקדת באותם עמודי פריחה. זהו צמח ממשפחת השפתניים, ששמו צָמָר מפוצל.

 

הצמר הוא אחד הפרחים ששמם יאה להם: הוא מאד מאד צמרירי. הגבעול עטוף מעטה צמר, ואפילו הפרחים צמריריים –

הם ממש דומים לפרחי המרווה, רק שהם צמריריים.
וקלפטה יקרה: אני יודעת שאת תתלונני על זה שהם שעירים. תחשבי עליהם כמו על כלבלבים צמריריים וחמודים. הם לא שעירים, אלא צמריריים!

  

את הצמר אפשר למצוא ברוב חלקי הארץ – מהר הנגב ועד לחרמון, ולרוב אפשר למצוא מקבצים בהירים כאילה –

מה שמיוחד בצמר, הוא שהוא משנה צבע לפי הגיאוגרפיה.
בדרום – איזור באר שבע למשל – הפרח בדרך כלל לבן-צהוב.
ברוב הארץ – הרי יהודה,  רמות מנשה, הכרמל והגליל – הוא צהוב, וקצהו אדום.
ואילו בחרמון, הוא שוב משנה גוון – רוב הפרחים הם בגווני ורוד-בורדו.
בכל מקרה, כאשר הפרחים הנובלים – הכתם הכהה יותר הופך לחום.

ההבדלים, כמובן, לא תקפים תמיד – ויש אוכלוסיות מעורבבות של צהובים-אדומים  עם ורודים או עם צהובים. ממש כמו שיש כלניות בצבעים שונים.

 

גבהו של הצמר הוא בין מטר לשנים, והעלים שלו רעילים – ולכן הוא מצליח להתפשט גם באיזורי מרעה. הבקר והצאן פשוט לא נוגעים בו.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
עינות חצור, 7.4.2007
הר קטע, 24.5.2007
יער דודאים, 5.3.2010
רמות מנשה, 9.4.2011

 

כתמיד. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

הסתיו מתקרב – ויש לי הוכחות.

כבר סיפרתי כאן על חיבתי לגינון בצמחי ארץ ישראל.
הבעיה היא… שאין לי גינה. אני גרה בעיר.  לשמחתי, יש לי מרפסת גג, ובה אני מגדלת כמה וכמה צמחים.
בשנים האחרונות, משתלות רבות מסכימות עם הדעות שלי, וכבר אפשר להשיג צמחי ארץ-ישראל רבים במשתלות השונות.

השבוע גיליתי ניצנים באחד העציצים. ניצנים שמאד שמחו אותי.
זה נראה כך:

זה הקטן מבין השלושה. גבהו בערך שלושה ס"מ.
השני מעט יותר גדול –

אני חושבת שגבהו בערך 8 ס"מ.
השלישי – כבר מתחיל לצבור גובה! הוא בערך בגובה של 20 ס"מ:  

       

 נו….. אתם מזהים?!?!?!?

זה הקטן – גדול יהיה: אילו ניצני חצב מצוי!

 

          

לפי מה שכותב פרופ. אבינעם דנין באנציקלופדיה של החי והצומח, החצב הזה הוא בעצם הפרח של השנה שעברה. החצב מכין את ניצני הפרחים עוד בחורף, עם אגירת מי הגשמים – אבל מעכב את פריחתם עד לשיא הקיץ.
העלים – שיצאו לקראת נובמבר – שייכים למחזור צמיחה חדש של החצב.

    

תשאלו למה?
בעונת החורף-אביב, בסביבות מרץ, פורחים פרחים רבים. זה אומר שהתחרות על מאביקים – פרפרים, צרעות, דבורים – תהיה רבה.
בשיא הקיץ ובראשית הסתיו, לעומת זאת, כמעט ואין תחרות. ענין של היצע וביקוש: הביקוש לצוף ואבקה קיים, אבל ההיצע דל יותר. החצב מנצל זאת, משהה את הפריחה עד לסוף הקיץ – ומשום כך הוא צמח-צוף חשוב מאד לעונה, וחרקים רבים מגיעים אליו.

   

 כאשר החצב פורח, הוא פורח לפי סדר עולה:  כל לילה נפתחים כעשרה פרחים, פורחים במשך 24 שעות – ונובלים. בלילה הבא – ייפתחו העשרה הבאים מעליהם. לכך קוראים סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי – וכבר הזכרתי זאת כשספרתי על קרוב משפחה של החצב: עריר הלבנון שגדל בחרמון.

   

 כשהחצבים שלי מעט יגדלו, הם ייראו כך –

זה חצב שצלמתי בכרמל, לפני 5 שנים, והוא היה כבר בגובה של 30 ס"מ.
כמו שציינתי ברשומות האחרונות, השנה כבר פגשתי חצבים פורחים – בשולי מג'דל שמס, בחרמון.  וכבר קבלתי דיווחים גם על חצבים בכרמל, באיזור נחל תנינים ועוד.

התמונות צולמו:
על הגג שלי, 13.8.2010
בשולי מג'דל שמס, 2.8.2010
בגבעה הירוקה בכרמל, 25.9.2005

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 נ.ב.
למעוניינים – אפשר להשיג פקעות חצב במשתלות יגור, משתלות גבעת ברנר, משתלות ההר ליד מחלף חמד,  זרעים מציון – בודאי ישנם עוד מקומות רבים.
החצב אינו מפונק: עציץ עם אדמה, והשקיה מועטה בחורף. בקיץ הוא לא צריך השקיה. הוא אוהב שמש מלאה.

 

 

העריר והדבורים – Eremurus spectabilis

 
יש לי עוד המון תמונות ערירים, ועוד מה לספר עליהם – אז בהנאה!
 

(ערירים מעל עמק בולען, הכבשים בעמק הן של רועים ממג`דל שמס)
 
העריר פורח מלמטה כלפי מעלה. קוראים לזה סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי.(כבר ספרתי פה על סחלב הגליל, שפורח מלמעלה למטה – וזה סדר בָּסִיפֶּטָלִי)
 

 
כלומר, קודם פורחים הפרחים התחתונים, וכל יום – מחזור הפריחה עולה למעלה. כך מתנהגים גם החצב, בן-חצב יקינתוני, ועוד רבים.
 
הנה, למשל, עריר צעיר שרובו עדיין בניצנים:
 

 
ולעומתו, העריר הבא כבר בסוף הפריחה – יש עוד מעט ניצנים, והפרחים התחתונים כבר נבלו:
 

 
כאשר חקרו את פרחי העריר, גילו דבר מדהים: הפרחים הפורחים אינם מכילים כלל צוף! הם משמשים רק כדגל ו"מזמינים" את הדבורים לבוא אליהם.

  body {padding:0px;margin:0px;}
כלומר, ביום-יומיים הראשונים לפריחה, יש פרחים – אך עוד אין כלל צוף.
רק כאשר הפרח נובל – מתפתח בו צוף!
 

 
דבורי הבר החכמות לומדות את זה, ויודעות להגיע אל הפרחים הנבולים. הן יודעות לדלג על הפרחים היפים שבשיא פריחתם.
 

 
וזה באמת מרשים, לראות שכל הדבורים יודעות לרדת אל הפרחים הנבולים. על הפרחים העליונים ראינו רק זבובים, שבאו – עצרו לרגע – והמשיכו לדרכם.
לעומת זאת, אל הפרחים הנבולים הִגיעו דבורים ממינים שונים.
 

 
 
כל התמונות צולמו בחרמון – איזורי גבעות הקרב והר חבושית, בתאריכים
2.5.2008
21.5.2009
30.5.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

 
 
 
אהבתם? הקישו maxit !!! תודה!