קשת בענן – פרחים, פרפרים וכל מיני

רגע אחרי הגשם

רֶגַע אַחֲרֶי הַגֶּשֶׁם
בַּשָּׁמַיִם יֵש לִי קֶשֶׁת.
וּמִי שֶׁלֹא יָצָא וּמִי שֶׁלֹא רָאָה
הוּא הִפְסִיד הַכֹּל עַד הַפַּעַם הַבָּאָה

רֶגַע אַחֲרֶי הַגֶּשֶׁם
רַק רֶגַע קָצָר,
אִם לֹא תָּשִׂים לֵב תִּרְאֶה שֶׁ –
הָרֶגַע עָבַר.

(מלים: לאה נאור, לחן: קובי אשרת)

השיר הזה – מתוך "קרוסלה" ליווה אותי בטיול אתמול, טיול שהיה בדיוק רגע אחרי הגשם. עצרנו בצומת אורן, כדי לראות את הכלניות הראשונות. אדומות, יפהפיות ורטובות מהגשם.

מעל עמוד מתח גבוה הציץ עלינו עקב חורף – דורס מרשים שמגיע אלינו בחורף –

הרקפות כבר פורחות בין עצי החרוב והזית,

מרווה מצויה פורחת – ואפילו מפזרת זרעים

בן חצב סתווי מזכיר לנו שהסתיו חלף: הזרעים שלו כבר פוזרו, ונשארו רק עמודי תפרחת יבשים.

מקור חסידה מצוי פורח בשדה, אבל הפירות שלו תמיד מעניינים יותר מהפרח…

שלל מורכבים צהובים פורחים בשדה – סביונים, צפורני-חתול מצויות, ואילו: כתמה עבת-שורשים

כמה אנפיות-בקר הסתובבו להן בין הפרחים. אחת מהן דיגמנה לי במיוחד:

את תמונת הקשת בענן צלמתי בביתן אהרון, 11.11.2012
שאר התמונות צולמו בצומת אורן, 8.12.2012

רציתי להוסיף קישור לשיר "רגע אחרי הגשם" שכתבה לאה נאור ושרה חוה אלברשטיין, אבל לא מצאתי. מצאתי רק גרסא של שלישית "הופה היי", והלחן שם לא מוצלח בעיני.
אז אני שמה שיר של ג`ון לנון (והביטלס), שאתמול מלאו 32 שנים להרצחו.

סתיו, סתיו, סתיו!

התעוררתי הבוקר לקול מטח גשם חזק (אבל קצר מדי) – וזה מאד שימח אותי.
הסתכלתי מהחלון אל הגן הציבורי שליד הבית: איזה יופי! גשם!

עצי הסיגלון והמכנף נראים יפים יותר, הירוק שלהם ירוק יותר בגשם

הדררות ניסו למצוא מסתור מהגשם בין עלי העץ… לא תמיד הן הצליחו

עליתי לגג לצלם את הבוקר הזהוב – השמש המנסה לזרוח בין העננים

ככל שהיא עלתה, הרי השומרון נראו לי טבולים בזהב

ומזהב השמים הפכו לתכול-מעונן: הגשם פסק בינתיים

בן-החצב הסתווי שלי מתקדם בפריחה,

והגשמים גרמו גם לתורמוס לנבוט –

בצהרים שוב ירד גשם, אבל השמש עדיין נראתה. מיד עליתי למעלה, לחפש את הקשת: הנה היא, מעל בתי כפר סבא –

בעצם יש שם שתי קשתות… רואים?

התמונות צולמו בכפ"ס, היום, 26.10.2012
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא,

סתיו נעים לכם!

עכשיו אמור היה לבוא כאן שיר, אבל בגלל שתפוז תומכים רק בהטמעה של שירים מyoutube בצורה הישנה, ו-youtube שדרגו מערכות – אי אפשר יותר להטמיע שירים.
אז קבלו קישור לשיר שרציתי להשמיע, ואני חושבת מחשבות בכיוון מכבש המלים.

קשת, ולא בשמים

טוב, לא באמת יכולתי להתאפק. אמנם לא הצלחתי לצלם תמונת-קשת מוצלחת כמו אחיה המוכשר של yירית, (הרסס הפריע לי ) – אבל צלמתי קשתות בשולי המפלים.

ואני מאד אוהבת קשתות. גם בגלל כל האגדות, וגם בגלל הפיזיקה :

מהכיוון הפיזיקלי – הקשת נוצרת משבירת קרני האור בכניסה לטיפת מים, החזרתם – ושבירתם בחזרה, ביציאה מהמים. התוצאה היא פירוק של האור הלבן לספקטרום – אור בצבעים שונים, וזה כמובן יפהפה.

אגב, גם הגשר הגדול החוצה את נהר הניאגרה ומחבר בין ארה"ב לקנדה – נקרא "גשר הקשת בענן" (The Rainbow Bridge)

יצאתי לחפש לי אגדות על הקשת. האגדות שמצאתי מספרות על הקשת בענן, והקשת שלי היא קשת במפלים. אבל אני מאמינה שזה בסדר.

מצאתי אגדה של בני האירוקואה (Iroquois) – האינדיאנים שחיו באיזור, ואני חושבת שהיא הולמת:

בני האירוקואה האמינו שהשמים הם ארץ נפרדת. ארץ שופעת, שגרו בה יצורים רבים, ושגשגו.
הם האמינו שהשמש והלבנה היו בעל ואישה, שהיו יורדים אל הארץ דרך צוהר בשמים, וחוזרים עם לילה דרך חלון אחר.

יום אחד אל הרעם (אני לא בטוחה שזה היה אותו אל רעם מהאגדה הקודמת) התרגז על השמש. הוא ראה איך הלבנה מתמעטת וקטנה מיום ליום, וחשב שהשמש מתעלל באישתו היפהפיה והענוגה.
הוא שלח ענן שחור וגדול שיכסה את פניו המחייכות של השמש. אבל חומו של השמש המיס חלקים מהענן – וכך נוצרה קשת, שירדה מהענן אל האדמה. קשת גדולה ויפהפיה.

כאשר בעלי החיים השונים ראו את הקשת הזוהרת על כל צבעיה, הם נפעמו. הם היו בטוחים שזהו גשר אדיר, שיוביל אותם אל השמים ויאפשר להם לראות את הארץ המופלאה שם.
הם הלכו אל מלכם, שהיה צב זקן וחכם, וביקשו את רשותו לטפס על הקשת. הצב החכם הצביע בפניהם על הסכנות האורבות, וניסה להניא אותם מהרעיון – אך ללא הועיל. הם לא הבינו שכאשר ייפסק הגשם, הקשתות תעלמנה והם יישארו תקועים בשמים.
ואכן כך היה – חלק מהחיות נשארו בשמים, ואנחנו רואים אותן כמערכות כוכבים, המאירות לנו עד היום.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, התאריכים 9-10.7.2011

וכדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי להנות באמת מהקשתות!

בשמים ראיתי קשת

אני חייבת לעצמי קצת אופטימיות לכבוד סוף השבוע, והבוקר הזה נפתח לי נפלא:

מחלון החדר שלי ראיתי קשת!

מיד ידעתי שזה סימן טוב, ונזכרתי גם בשיר אהוב עלי – שכתבה המשוררת האהובה עלי, לאה גולדברג:

בשמיים ראיתי קשת,
היא עמדה ממש מול הרחוב
ורציתי אליה לגשת
ולראות אותה מקרוב.
והתחלתי ללכת, ללכת,
ועליתי אֶל ראש הגבעה.
אך ככל שהרחקתי לכת
הקשת לא קרבה:

עופי, עופי, יפת כנפיים!
עופי, עופי אל המרום,
אל הקשת אשר בשמיים
ומסרי לה בירכת שלום.

היא עמדה במרום רקיע
כמצויירת על עננה,
אז ידעתי שלא אגיע
ושלחתי אליה יונה.
בשמיים יונה וקשת,
בשמיים הדרך פתוחה
וטיפות ראשונות של גשם
מבשרות שנת שלום וברכה.

עופי, עופי, יפת כנפיים!
עופי, עופי אל המרום,
אל הקשת אשר בשמיים
ומסרי לה בירכת שלום.

חפשתי את השיר בyou-tube, אני יודעת ששרו אותו גם עוזי חיטמן וגם עוזי פוקס – אבל לא מצאתי. אם מישהו מוצא, אני אשמח לקישור

תוספת 12/2012: הנה השיר:

הקשת מעוררת תקווה, כבר מאז ימי קדם. בתנ"ך הקשת היא הברית בין אלהים לנח – שלא יהיה עוד מבול שישמיד את כל העולם –

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם- לְדֹרֹת, עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ." (בראשית, ט י"ב-י"ז)

התקווה החמקמקה הזו גרמה להרבה שירים נפלאים להכתב. עוד שיר, מלא תקווה ויופי הוא השיר המופלא Somewhere over the rainbow, ששרה ג`ודי גארלנד הנפלאה – כשהיתה בת 17 בלבד.