גן איריס בכפר יהושע

אז המבחנים נגמרו, ובינתיים אני מרוצה. גם יש לי נושא לתזה: בדיקת התנאים המשפיעים על השבה לטבע מוצלחת של איריס הארגמן. גם שמירת טבע, וגם איריסים. מצוין! אני כבר מתרגשת

אבל מסביב… המצב ממש מיאש אותי.
ביבי נתן את הגז של המדינה במתנה ללא מנהל תקין, ללא שקיפות, ובדרך פיטר את כל מי שהעז להתנגד לו.
ברמת הגולן בית המשפט אישר לחברת "אפק" להמשיך לחפש נפט, בלי תכנון, בלי תכנית, ובלי להבטיח לנו שהם לא יפגעו בכינרת או בשמורת גמלא תוך כדי.
בערד נאבקים התושבים נגד הפיכת שדה בריר ליד העיר למחצבה, שתזהם את האוויר הנקי והנפלא של העיר.
תושבי עמק יזרעאל נאבקים נגד תכנית גרנדיוזית להקים שדה תעופה בין לאומי על הכלניות במנחת מגידו.
ועכשיו ראיתי שיש גם מאבק לשמור את בקעת הנדיב – השטח הירוק בין זכרון יעקב, בנימינה וגבעת עדה. 

המדינה שלנו מתנהגת בצורה חסרת אחריות, חסרת אכפתיות. העולם נמצא במשבר סביבתי, ובמקום לנסות להציל לפחות את פיסת הקרקע שלנו, לשמור משהו לדורות הבאים – אצלנו מנצלים, הורסים, מקלקלים. מיבשים את ים המלח, מזהמים את הים התיכון ואת כל הנחלים, מפריטים את כל אוצרות המדינה בשעה שבעולם כבר מבינים שהפרטה היא פתרון גרוע, ויש מגמה של השבת נחלת הכלל – Reclaiming the Commons.
ה"מומחים" לכלכלה אצלינו מתנהגים עדין לפי הרעיונות של הארדין מ-1968 (שבעצם מבוססים על הפאודליזם האירופי), כשהכלכלנית זוכת פרס נובל מ-2009, פרופסור אלינור אוסטרום, כבר הוכיחה שהוא טעה והעלתה רעיונות חדשניים ומוצלחים יותר.
זה באמת מיאש אותי.

בקיצור, רציתי לכתוב רשימה משמחת – אבל זה לא ממש מצליח לי היום. ולכן, במקום זה – אני אשלח אתכם לבקר במקום מיוחד ומקסים.

בכפר יהושע יש גן בוטני קטן ויפהפה, גן איריס. את הגן הקים אילן טל, תושב כפר יהושע, בשנת 2006 – ובזכות האצבעות הירוקות שלו הגן הזה פורח ומקסים.
בגן יש מעל 1450 מינים של צמחי ארץ ישראל – בכל עונה יש משהו מיוחד לראות שם.

אני ביקרתי בגן בשנת 2011, וראיתי שם כל מיני פרחים מיוחדים – אותם אפשר לראות כאן ברשימה.
אילן עובד בתיאום עם רשות הטבע והגנים. הגן שלו הוא גן מקלט לצמחים מיוחדים – ממנו אפשר גם להשיב מינים נדירים לטבע.

לפני שבוע בערך, אילן פרסם קריאה בפייסבוק:

פעם בשבוע מגיעים לגן איריס חמישה תלמידים ותלמידות מביה"ס הדמוקרטי בנהלל. הם עוזרים לי ב"מלחמת העולם" , נגד "העשבים הרעים". שום דבר אינו ברור מאליו – ואני מבקש להודות למארגנים על היזמה הברוכה הזו.
אשמח מאד אם יגיעו לגן מתנדבים. העבודה רבה מאד. 0528254968, אילן טל, כפר יהושע .

לצערי, אני לא גרה קרוב מספיק ואין לי כרגע זמן להגיע באופן קבוע אל אילן. אבל אם אתם גרים באזור – כפר יהושע הוא ממש ליד טבעון – אני מאד ממליצה לבקר אצל אילן (הביקור בתיאום), ויותר מזה – להתנדב לעזור לו בעישוב הערוגות.

זה יכול להיות מצוין: מצד אחד, להכיר את הגן המיוחד והמקסים הזה, לעקוב אחר הפריחה של פרחים יפים רבים, חלקם נדירים – ומצד שני, לעזור לאילן. לעשב זה יופי של תרפיה!
אני מאד ממליצה ללכת לבקר בפינת החמד הזו, באופן חד פעמי – או באופן קבוע.

את איריס הארגמן צלמתי ביער אילנות, 5.2.2015
ואת כל שאר הפרחים – ששמותיהם כתובים על התמונות – בגן איריס, אצל אילן טל בתאריך 29.12.2011
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

אט"ד, אני אתכם!

אני חייבת לציין שהסיפור הבא גרם לי הלם. כלומר, שמעתי על רשעות, על צביעות, על קשרי הון ושלטון – אבל הסיפור הנוכחי הדהים אותי. אני כל כך כועסת על הממשלה, על המדינה – פשוט כועסת.
לפני שנתיים סיפרתי בבלוג על המאבק של ארגון אדם, טבע ודין (בראשי תיבות – א.ט.ד) נגד בנית קומפלקס מלונות ראוותני, בזבזני ומיותר בבקעת תמנע.
ובכן – המאבק הצליח. א.ט.ד הוכיחו בבית המשפט את צדקת טענותיהם, ובית המשפט הוציא צו שאוסר על המדינה לבנות את הקומפלקס הזה.
כעת, היזם הפסיד חמישה עשר מליון שקלים – והוא תובע אותם מהמדינה.
המדינה החליטה לתבוע את הכסף הזה מארגון א.ט.ד.
ארגון א.ט.ד – ארגון ללא מטרות רווח, שכל מטרתו היא לדאוג לכך שכל אזרחי המדינה יהיו שווים לפני החוק, ושכולם יוכלו להנות מהטבע ומהסביבה.
והמדינה תובעת חמישה עשר מליון שקלים מארגון א.ט.ד.

וזו רק עוד הוכחה שהממשלה שלנו, וראש הממשלה שלנו, הם אטומים. חסרי כל יחס לארץ בה הם חיים, לתושבי הארץ. כל מה שאכפת להם זה הכסא שלהם והכסף שלהם.
אירועים שכאילה באמת גורמים לי לרצות לרדת מהמדינה הזו.
מדינה שהממשלה שלה בזה לאזרחיה, ורק מחפשת איך לנצל אותם.

כמו שכתב אביב לביא בכתבתו המצויינת – המסר של המדינה הוא פשוט: אם אתה אזרח פרטי ולא מליונר – אל תעמוד בדרכם של נדל"ניסטים שמקדמים תוכניות מגלומניות. אל תתבע אותם, ובמיוחד – אל תנצח אותם במשפט.
עוד כתבה – מהתכנית של אורלי וגיא.
דף "אזרחים למען הסביבה" בפייסבוק ארגנו מחאת תמיכה – כותבים מסר תומך בארגון א.ט.ד על כף היד, ומעלים לפייסבוק – הפרטים כאן. אתם מוזמנים להצטרף. אם תרצו, תוכלו לשלוח אלי תמונות ואני אוסיף אותן פה לרשימה.

תמונות נוספות:

 

ובנוסף – אני מזמינה את קוראי הבלוג להשתתף במבצע שמירה על הטבע – עקירת טיונית החולות – שעורכת רשות הטבע והגנים:
שני התאריכים הראשונים (1-2.11) כבר היו, אנחנו מקווים להצטרף לתאריך האחרון – 16.11 בפלמחים. 

אנא, תעקור נטוע

 גנים לאומיים חוף פלמחים ונחל אלכסנדר

טיונית החולות, הקרויה בלעז הטרוטקה, היא צמח שהובא לישראל לפי עשרות שנים ומשתלט על כל חלקה טובה תוך פגיעה בטבע הישראלי. כדי להסיר את המפגע בגן לאומי חוף פלמחים ובגן לאומי נחל אלכסנדר הציבור נקרא לעזרה. כל אחד יכול לסייע. מה שצריך הוא עקירה בעזרת הידיים של הצמח מהחול וריכוזו בערימה. ניתן לבוא כבודדים, משפחות וקבוצות. ניתן לבוא לכל הזמן המדובר או לחלקו. נשמח אם המתנדבים יגיעו עם כפפות עבודה לעקירה, כובע, נעלים סגורות ומזון.

מאחר שפגיעה בצומח בשמורת טבע דורשת היתרים מיוחדים חשוב להדגיש שפעילות העקירה מתקיימת אך ורק בשעות אלו והציבור מתבקש שלא לעקור במועדים אחרים בצורה עצמאית. הפעילות תתקיים בשעות 9:00 – 13:00. נשמח לכל עזרה.

נבקש להרשם במוקד  3639* כדי שנוכל להערך למספר המשתתפים.

המועדים: (בשעות 9:00 – 13:00):

• גן לאומי פלמחים: שישי, 1 בנובמבר, שבת 16 בנובמבר
• גן לאומי נחל אלכסנדר: שבת 2 בנובמבר, שישי 15 בנובמבר

לקבוצות מומלץ לתאם עם מנהל הגן הלאומי הרלבנטי:

• גן לאומי נחל אלכסנדר: רועי שטראוס 057-5603406
• גן לאומי חוף פלמחים: אמיר חן 057-2416059

חלבלוב השיח – Euphorbia dendroides

אני חוזרת לכרמל, לאחד הצמחים היחודיים לכרמל. 

זהו חלבלוב השיח – בן למשפחה מפוארת של צמחים – מעשבים קטנים (אילו שאתם מנכשים מהעציצים שלכם) ועד לקקטוסים מפוארים.

השם "חלבלוב" הוא בעקבות המוהל הלבן, דמוי חלב אך רעיל – שיש בגבעולי החלבלוב. אם פוצעים את הגבעול – אפשר מיד לראות את ה"חלב" –

לחלבלוב יש פרחים זעירים, וצבעם צהוב.

הפרחים גדלים על עוקצים במעגל, כשבמרכז המעגל – בנקודת החיבור ישנו פרח נוסף.

אבל סביב לפרח עצמו ישנם עלי לוואי שעוטפים את הפרח – עלים שנעשים ירוקים יותר ככל שהם רחוקים יותר מהפרח.
הפירות הם כדוריים וצבעם ירוק-לימוני. הם יוצאים ממרכז הפרח.  

ובסך הכל לשיח ישנו צבע צהוב-ירקרק מרהיב ונפלא –

חלבלוב השיח הוא החלבלוב הגדול ביותר בארץ. אילו שיחים שגובהם הממוצע הוא כמטר וחצי, אך הגדולים מגיעים גם ל-3 מטרים.
הם גדלים בצורת כדורים מקסימים על המדרון –

חלבלוב השיח גדל בארץ רק בנקודה אחת: מורדות נחל שיח בכרמל. ממש מעל בית הקברות של חיפה.
כיון שכך, זהו מין אדום – אחד המינים בסכנת הכחדה בארץ, הוא מופיע בספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל.
אגב, תמיד סיפרו לי שלנחל שיח קוראים כך על שם חלבלוב השיח. אבל בספר האדום כתוב שזהו השם הערבי של הנחל, והוא מופיע בשם זה עוד ממפות P.E.F – מפות מחקר בריטיות מן המאה ה-19.

הנחל מלא בשיחי חלבלוב, ובעונה הזו הוא כולו זוהר בצהוב. אבל זהו המקום היחידי בו הוא גדל!
בשנת 1994 נערך סקר יסודי במורדות הכרמל. חיפשו אם חלבלוב השיח צומח בעוד מקומות פרט לערוץ המסוים הזה – ולא מצאו.

לצערי הרב, עירית חיפה לא מכירה בערך הטבע הנדיר והייחודי שיש לה – ובמקום להפוך את נחל שיח לשמורת טבע עירונית, לדאוג שהכניסה לנחל תהיה נעימה ולהגן על השיחים הנפלאים הללו – היא מתעלמת מהנושא.
בית הקברות מטפס במעלה הנחל, השכונות יורדות מלמעלה – ושטח המחיה של שיחי החלבלוב מצטמק עוד ועוד.
 נו, החלבלוב לא משלם ארנונה… דיירים כן. גם בתי קברות מספקים הכנסה.

בדיוק השבוע התפרסמה ידיעה שלכאורה אמורה מאד לשמח אותי ואת חובבי הטבע באשר הם: הממשלה הקצתה תקציב לשימור צמחים נדירים והצלחתם. 4.6 מליון שקלים – סכום קטן יחסית לתקציבים אחרים, אבל בכל זאת, זו מחשבה לכיוון הנכון.
אבל יחד עם זאת התפרסמה הידיעה שמספרת לנו שלמרות ההתנגדויות הרבות, הממשלה תעביר חוק חדש בנוגע לועדות התכנון, ונציגי רשות הטבע, אנשי שמירת הטבע וכל הגופים הללו – נמצאים מחוץ לועדה.
כלומר, תוך שנים ספורות יהיה הרבה יותר קל להרוס שמורות טבע ולבנות עליהן שכונות. בואו לגור ב"נווה איריסים" או "גבעת הכלניות" – זה מה שיישאר לנו מהטבע.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה באתר NRG , ואת הכתבה באתר הארץ. שתיהן צופות לנו עתיד של בטון ללא פרחי בר. כמו שסכם זאת צפריר רינת מ"הארץ" – יותר בניה, פחות תכנון.

את הצמחים הנדירים שיציל תקציב השימור תוכלו לפגוש בגנים הבוטניים ובבנק הזרע.

אתם מוזמנים להצטרף לאתר המאבק, ולקרוא גם באתר החברה להגנת הטבע.

אנחנו גבול התפוצה המזרחי של החלבלוב הזה. בעולם הוא גדל לחופי הים התיכון ועל איי הים התיכון, וממשיך עד לאיים הקנריים.  המקומות הקרובים ביותר אלינו בהם גדל חלבלוב השיח הם בטורקיה ובגבול מצרים-לוב.
אצלינו בארץ הוא גדל אך ורק בנחל שיח בכרמל. כלומר, זו אוכלוסיה ייחודית ומבודדת.

 התמונות צולמו בנחל שיח בחיפה, בתאריכים 10.1.2008, 13.2.2012

התמונות ב-Flickr, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

 הערה: כמו שכתבתי, חלבלוב השיח פורח אך ורק בנחל שיח בכרמל. אם אתם בטוחים שראיתם משהו בול כזה, אבל במקום אחר לגמרי (למשל, ירושלים, הגליל או הגולן) – חכו לרשימה הבאה…

  

עוד יש טבע במדינת ישראל, בואו לשמור עליו!

אני רוצה להסב את תשומת לבכם למספר ארועי שמירת טבע שיתקיימו בחג סוכות.

גל אנושי בחוף בצת –

בצפון הארץ, צפונית לנהריה, ישנו חוף מקסים, חוף בצת. חוף פתוח ובתולי, וצומחים בו גם כמה צמחים יחודיים. ישנן תכניות לבנות במקום כפר נופש ומרכזי קניות – כלומר, לסגור את החוף ולהעביר אותו לבעלי ההון.
החברה להגנת הטבע מקיימת ביום שבת, 15.10.2011, החל מהשעה 13:00 בצהרים, אירוע מחאה ציבורי למען שמירה על החוף. הם מבטיחים דוכנים, מופעים מוזיקליים – ויצירת גל אנושי לאורך החוף, להמחשת ההתנגדות הציבורית. בואו בהמוניכם!
פרטים נוספים – באתר החברה להגנת הטבע.

קריאה אחרונה להצלת חולות סמר –

ביום שני, 17.10.2011 בחול המועד סוכות , החל מהשעה 15:00 יתקיים אירוע למען הצלת חולות סמר, בהנחית אברי גלעד ובהשתתפות אמנים שונים.
למי שלא זוכר: חולות סמר הם דיונת חול – בית גידול חשוב לבעלי חיים וצמחים יחודיים, ורוצים להרוס אותו על מנת לכרות חול לבניה.
הועלו הצעות לחלופות לחול הזה – אבל קל יותר להרוס מלבדוק אם החלופות הללו שימושיות.
אני יודעת שזו נסיעה ארוכה, כמעט עד אילת – ובכל זאת, זהו מאבק חשוב ואם אתם יכולים להגיע, מה טוב.

הצלת חופי הכרמל –

למחרת, ב-18.10.2011 יום שלישי, חול המועד סוכות החל מהשעה 10 בבוקר תתקיים צעדה למען הצלת חופי הכרמל.
על חופי הכרמל – בעיקר באיזור דור-הבונים שכרגע זהו חוף טבעי ורובו פתוח לכולם – מתכננים להקים כפרי נופש, אתרי בילוי ומסעדות. כלומר, במקום חוף חופשי ופתוח לכולם – החוף יהיה חוף פרטי לבאי כפרי הנופש. רק מי שישלם יוכל להכנס.
באתר "כחול-ירוק" כתוב כך:

מימוש תוכניות הבנייה ברצועת החוף של הבונים ונחשולים יביא לפגיעה בלתי הפיכה ולבכייה לדורות בייחודם של חופי הכרמל.

חוף נחשולים וסביבתו יהפוך עם מימוש התוכנית לגוש בנוי מתוכנן אשר ימיר רצועת חוף אינטימית במחצב נדל"ן, ימנע נגישות הציבור לחוף וינכס את החוף לידי בעלי ההון.

חוף הבונים יאבד לנצח את בתוליותו וייחודו ויהפוך לעוד חוף מוסדר בתשלום, אחד מני רבים.

את התוכניות ניתן עדיין לעצור – אם נפעל עכשיו, יחד!

 

 אתם מוזמנים להצטרף לאירוע, למען שמירה על חוף ים יפהפה, קרוב ומקסים –

אילו האירועים שאני יודעת עליהם בסוכות הקרוב. זה רק חלק קטן מהאיומים על הטבע והסביבה בארץ. אני מתכוונת להגיע לפחות לאחד האירועים שכאן, אני אשמח מאד אם תבחרו לכם אירוע ותבואו.
אם אתם נופשים באילת בסוכות – סעו לאירוע בחולות סמר. זה לא רחוק, וזה חשוב מאד.
אם אתם נופשים בצפון – סעו לחוף בצת

בקיצור, צאו להגן על הארץ שלנו – אין לנו אחרת!

לסיום, תמונה אחת שצלמתי בחוף הבונים – עם פתגם חכם מאד:

בחזרה לחולות סמר

לפני כמה חודשים, פרסמתי רשימה על הדיונה של חולות סמר.
הדיונה הגדולה בדרום הערבה, חולות סמר, נמכרה ע"י המדינה לקבלן שיכרה בה חול.
המאבק הציבורי לא הצליח לעורר מספיק אהדה, ובית המשפט פסק נגד הארגונים הירוקים, ואפשר למדינה לכרות חול בדיונה.

הרנוג השיטים

אבל המאבק כן גרם לשינוי: הקבלן שזכה במכרז מבקש לסגת ממנו כעת.
מנהל מקרקעי ישראל, לעומת זאת, מתבצרים בעמדתם ומאיימים לתבוע מהקבלן מיליון שקל אם הוא לא יבצע את העבודה. הם יפדו את הפיקדון שלו.

קוצן זהוב

וכאן נכנסים אנחנו, תושבי המדינה. אני מעתיקה לכאן מכתב שקבלתי, ככתובו וכלשונו:

הנה הזדמנות טובה לפעול למען ישראל טובה יותר, ולא רק לקטר:
תִרמו 10 שקלים כדי להבטיח שחולות סמר לא ייפגעו.
לאחר שלוש שנות מאבק הגענו לרגעי ההכרעה, שיקבעו אם יימשך ההרס והניצול בחולות סמר – הדיונה האחרונה בערבה – או שיובהר כי מה שנותר מאזור הנפלא והיקר הזה יישמר לטובת הדורות הבאים.
בעבר השתרעו החולות על פני עשרה קמ"ר. 3/4 משטחה של הדיונה נעלם, כתוצאה מחציבה למשק הבנייה ולצורכי החקלאות. כעת מבקש מינהל מקרקעי ישראל לחצוב עוד 400 דונמים. זאת, למרות שלא נבדקו מספר חלופות מעשיות, ובלא שנערך תסקיר השפעה על הסביבה.
אבל יש תקווה: בעקבות מסע הסברה נמרץ ומאבק משפטי מתמשך, מבקש הקבלן שזכה במכרז לסגת ממנו. האם המדינה תיקח אחריות על הפרשה ותמצה את המקורות החלופיים בטרם ייהרסו עוד מאות דונמים? קשה להאמין אבל המינהל מסרב לשחרר את הקבלן (חב' אליקים בן-ארי בע"מ) ממחוייבותו, ומאיים לתבוע ממנו כמיליון ש"ח.
מול אטימותם של הפקידים, מתגייסים האזרחים כדי להבהיר כי לא ישלימו עם ניהול רשלני של אוצרות הטבע של הציבור, והתנהגות כוחנית: "התנועה הירוקה" מארגנת מסע התרמה שבמסגרתו מתחייבים אזרחים אכפתיים, אוהבי הנוף והמרחבים, לשלם מכיסם סכום של 10 שקלים – אשר ישמשו לפיצוי היזם במקרה הבלתי סביר שהמינהל לא ייכנע ללחץ הציבורי ויקנוס את הקבלן.
עזרו להציל את מה שנותר מחולות סמר!

רכפתן מדברי

אני אגיד כבר עכשיו שהיוזמה הזו בעייתית בעיני. מצד אחד, זה יוצר תקדים שבו יצפו מאיתנו האזרחים "לקנות" כל דבר שקשור לאיכות החיים שלנו.
בנוסף, אין דבר המונע מהמנהל להוציא מכרז חדש ברגע שזה יבוטל.
ובכל זאת, אני התחייבתי. ל-50 שקלים  חשוב לי להאריך את חייה של הדיונה – וחייהם של כל הצמחים ובעלי החיים שבה – ולו לזמן קצר.
אני מקווה, כמובן, שאני מאריכה אותם לזמן ארוך מאד.
אז מה אתם אומרים, כמה עולה קילו חול?
כמה חול אפשר לקנות בעשרה שקלים?
למה בעצם אזרחי המדינה צריכים לקנות את הדיונה ששייכת להם?
והאם כל זה יעזור בכלל?

טופס ההתחייבות  באתר התנועה הירוקה נמצא כאן – אתם מוזמנים לקרוא ולהתחייב לתשלום – ולו רק של עשרה שקלים.

דיון בנושא מפורום שמירת טבע נמצא כאן.

אתר המאבק כאן – ובפייסבוק כאן.

שבטוט מצויץ

התמונה הראשונה היא מאתר המאבק.
שאר התמונות הן צמחים (ובעל חיים) שאפשר למצוא בערבה, צלמתי אותן בשנים 2009-2010, ואפשר להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

נורית אסיה – Ranunculus asiaticus – כתומה

לפני שאני מתחילה, רציתי לספר לכם: בשנה שעברה הצגתי כאן תורמוס צהוב, ושאלתי – עד מתי יפרחו התורמוסים הללו,  סתם מאחורי תחנת דלק בת"א.
ובכן, התשובה היא – עד לשנה שעברה. אני ראיתי את הפריחה האחרונה שלהם – כי בינתיים השטח כבר יושר ע"י דחפורים והוכן לבניה.

אז לזכר התורמוסים הצהובים, וכל שאר הפרחים הנחמדים שפרחו בפינה ההיא – אני שוב קוראת לעצור את רפורמת הקבלנים, ולהסתכל רגע לפני שהורסים הכל.  לא לוותר על ועדה מקצועית שכוללת גם אנשי סביבה וטבע.

ועכשיו אני אחזור לנוריות…
בכל הספרים שלי שמסופר בהם על נורית אסיה – ישנה הערה המספרת שמדי פעם הנורית פורחת בכתום ולא באדום – אך זה מופע נדיר.

רציתי לציין, שאמנם זהו מופע שכלל אינו נפוץ – אבל ישנו עוד מופע, שהוא נדיר באמת – מופע צהוב. לפני כמה שנים ראיתי תמונה של נורית אסיה צהובה. ובפורום הצמחים של אתר טיולי בדיוק אתמול הוצגה אחת…

מופעים כתומים – מי יותר ומי פחות – ראיתי פה ושם.

הדבר המעניין הוא, שלמרות שהנוריות הללו אינן אדומות – החיפושיות מגיעות גם אליהן – כמו שרואים בתמונה הבאה. אני מאמינה שהאבקה מושכת אותן…

הגוון הכתום בהחלט משתנה בין הכתומות השונות, ומה שהפתיע אותי יותר – הוא שגם ה"ראש" השחור משנה צבע לפעמים. בתמונה הבאה הוא צהוב!
אני מאמינה שזהו מחסור מסוים בפיגמנט – כלומר, מין מוטציה.

התמונות צולמו:
מאחורי חורשת טל, 19.3.2005,
בנחל קטלב, 9.4.2007 וגם 20.3.2010
בנחל חזורי, 13.4.2007
ובביתן אהרון בשרון, 1.3.2008

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

צעדת הנרקיסים, ינואר 2011

היום נערכה צעדת הנרקיסים, ואנחנו הצטרפנו אליה בשמחה.
הגענו די מוקדם, ושמחתי לראות שהרבה מאד אנשים הגיעו.  מגרש החניה התמלא במהירות.

הצעדה נערכה בקצב אישי – כלומר, כל מי שהגיע – פשוט יצא לדרך לפי השילוט, ופה ושם היו עמדות של תלמידי הכפר הירוק – רובן עמדות הסברה, אבל גם עמדות מכירה של מזון-מהיר (נקניקיות וג'חנון) ושתיה. היו גם פעילים של "מגמה ירוקה" – שגם הם הסבירו ועזרו בארגון.

עוד לפני שהגענו לנרקיסים, היתה סטיה מהמסלול – אל חלקת המחקר. בכפר הירוק נערך מחקר בנושא שיקום אקולוגי – מחקר של ליאב שלם בהנחית פרופ. אביטל גזית וד"ר יובל ספיר מאוניברסיטת ת"א – ובהשתתפות פעילה של תלמידי הכפר הירוק.
הם הראו לנו את חלקת המחקר, השטח המגודר ושלולית החורף שנחפרה שם. 
זהו מחקר מיוחד מאד, ואחת המטרות שלו גם קשורה לשטחי הנרקיסים: כיום, הנרקיסים פורחים בשדה חרוש. אם יוחלט להפוך חלק מהשטח לשמורת טבע, צריך יהיה לשקם את השטח, להחזיר אותו למצב טבעי. בדיוק  כאן יעזרו לנו תוצאות המחקר של ליאב שלם.
הנה ליאב, מסביר על המחקר. ברקע אפשר לראות את עמוד הגרוטאות – הפרסומת של "אור ירוק" שנמצאת בקצה איילון.

הם גם הראו לנו צנצנת מים מלאה בדפניות וציקלופסים – סרטנוני מים זעירים, שהגיעו לבריכה החדשה.
לאחר מכן המשכנו בדרך, עברנו במנהרה מתחת לנתיבי איילון – והגענו אל הנרקיסים

אפשר לראות את תלמידי הכפר הירוק לבושים באפודים זוהרים, נכונים להסביר ולענות על שאלות לכל מי שבא. מאד מרגש ומקסים בעיני, שילדים בכיתות ח-ט מסתובבים ככה בקהל, מסבירים, לוקחים אנשים לסיורים במערות אפקה – כל הכבוד לכם, תלמידי הכפר הירוק!

כאן התפזרו כל האנשים, ופשוט… התבשמו ונהנו. כולם שלפו מצלמות והעמידו זה את זה בפוזות, הריחו את הנרקיסים ונהנו עד השמים

בנחל אחיה – שהוא הנחל שעובר בשטח – עוד היו מים מן הגשמים של השבוע שעבר. הפעילים סדרו גשר מאולתר, וכולם חצו את הנחל. כאן רואים את האנשים היורדים לכיוון ה"גשר" –

מאד נהניתי לראות ילדים מתרוצצים ומריחים את הנרקיסים, והמון אנשים הופתעו מאד לגלות כזו כמות של נרקיסים – כל כך קרוב לעיר הגדולה.

אז למי שתהה ושאל – כן! הנרקיסים פה הם נרקיסי בר, ממין "נרקיס מצוי" – והם טבעיים בשטח. אמנם אילו שדות שחורשים ושותלים בהם – אבל החריש אינו עמוק, והנרקיסים מסתדרים יפה וממלאים את השטח באופן מרהיב.

כמו שכתבתי ברשימה הקודמת, השאלה הגדולה היא עדיין, מהו עתידו של השטח. מבחינת אנשי הטבע, הפתרון האופטימלי יהיה להפוך את כל השטח לשמורת טבע, לשקם את השטח מבחינה אקולוגית, ולהשאיר את הנרקיסים לדורות הבאים. 
לעיריות ולקבלנים, כמובן, לא ממש אכפת מהנרקיסים ומערות הקבורה, והם היו מעדיפים לבנות על כל השטח.

אני מאמינה שהפשרה תמצא על הקו בין הירוק לשחור. מערות הקבורה, למשל, הן אתר ארכיאולוגי – וככזה, סיכוייו לשימור גדולים יותר.
ישנו גם חלק שבו עירית ת"א ריססה נגד עשבים, ושתלה עצים תרבותיים – מבחינת שומרי הטבע, זהו שטח הרוס לגמרי, אין טעם להלחם עליו.

אבל השטח של מערות אפקה הוא שטח של פחות מעשרה דונם. אם יישמרו רק אותו, זה לא יעזור: זהו שטח קטן מדי. הוא אינו בר-קיימא בפני עצמו. הוא לא יוכל להחזיק את עצמו. יש לשמר שטח גדול יותר מסביבו – לפחות כמה עשרות דונמים – בשביל שהשטח יישאר טבעי ויוכל לשרוד.
כבר סיפרתי פה על "שמורות העציץ" במישור החוף – שמורות שגדלן עשרות בודדות של דונמים, והן מנסות לשמר את מה שהיה פה בעבר.

הכלנית המדהימה הזו, למשל, צומחת מחוץ לשטח המערות. תראו כמה עלי כותרת יש לה! בערך 20! שתי שכבות של עלי כותרת!
היא לא גדלה בשטח המערות, אלא מחוץ לו. אם יבנו שם – גורלה נחרץ.

כמו שכתבתי ברשימה הקודמת, דיברתי עם עמית מנדלסון, פעיל הסביבה ומנהל פורום שמירת טבע, והוא אמר שמה שמסתמן הוא, שיהיו שתי שמורות עציץ: אחת סביב המערות, והשניה – בריכוז הנרקיסים.
השאלה היא רק מה יהיו גודלם של ה"עציצים" הללו.

אני מקווה שתהיה מחשבה לעתיד, ושיישמר שטח גדול שיאפשר גם לנכדים שלנו להנות מהנרקיסים, הכלניות והאיריסים שגדלים בשטח – ואתם יודעים מה, גם מהזמזומיות, התורמוסים, הסביונים והחרציות.

התמונות צולמו היום, 22.1.2011 בצעדת הנרקיסים של גלילות.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד כמה נרקיסים… ככה בשביל הנשמה:

תוספת: כתבה ששודרה במהדורת סוף השבוע של חדשות ערוץ 2, שמזכירה את עמק הנרקיסים ומדברת על שמירת טבע והגנה על החי והצומח: כדאי לראות!

 

 

שמירת טבע בישראל: עמק הנרקיסים בגלילות

שדות הנרקיסים בגלילות הגיעו לשיא הפריחה השבוע: השדות יותר לבנים מירוקים! 
וביום שבת הקרוב תערך צעדת הנרקיסים השנתית בעמק הנרקיסים בגלילות, בצפון ת"א. הפרטים בפייסבוק.

זו – כמובן – הזדמנות לחזור ולהזכיר מאבק נוסף למען שמירת טבע ושטחים פתוחים: המאבק למען הנרקיסים בגלילות.
כבר כתבתי על נרקיסי גלילות לפני שנה – למי שלא זוכר, הקישור כאן.
היום אני רוצה לדבר על המקום יותר בהקשר של שמירת טבע.

אתר גלילות הוא ריכוז הנרקיסים הגדול ביותר במישור החוף. ככה, ממש בשולי העיר הגדולה בארץ – מתחבא שטח מקסים, ובו אלפי נרקיסים.  ערך טבע ייחודי שאין כמותו!
צמוד אליו נמצא אתר מערות אפקה – מערות קבורה שומרוניות מהמאות הרביעית והחמישית לספירה.

במשך שנים רבות הנרקיסים הללו היו מוגנים: כל עוד חוות הגז בפי-גלילות היתה פעילה, אסור היה לבנות כל כך קרוב אליה. הנרקיסים ושאר הצמחים והחיות (אני פגשתי ארנבת בשדות שם! כל כך התרגשתי, שפשוט עמדתי והסתכלתי בה עד שהיא נעלמה… ואפילו לא צלמתי! ) שגשגו, כי להם הקרבה לחוות הגז פחות מפריעה.

אבל את חוות הגז פינו, ומיד קפצו שתי העיריות שהשטח באחריותן – רמת השרון ותל אביב. המטרה שלהן היא, כמובן, להרוויח ארנונה ושאר מסים מהשטח הזה. מבחינתם, כרגע אין בו כלום. 

רוב השטח שייך מוניציפלית לרמת השרון, אבל זה לא הפריע לעירית ת"א לפרסם תכנית של שכונה יוקרתית, מרכז קניות ופארק על כל השטח. עירית רמת השרון נזעקה.

למזלנו, הן התחילו בויכוח עז על השטח – איזה חלק מהשטח הוא באחריות איזו עיר.  רוב השדות שבהם נמצאים הנרקיסים שייכים לרמת השרון – או, כפי שהיא מכונה בקרב פעילי השטח – "רמת הבטון". היחס של עירית רמת השרון לנושא הנרקיסים – ובכלל לנושאי שמירת טבע בעיר – הוא בכיה לדורות. העיריה רוצה רק לבנות ורק לגבות מסים. איכות החיים של התושבים, מבנים הסטוריים, ערכי טבע מוגנים ויחודיים – הם כקליפת השום. עצוב מאד לחשוב שכאשר יתעוררו שם, כבר לא יהיה להם מה להציל.

כאן אתם יכולים לקרוא קצת על שימור אתרים ברמת השרון.

עירית ת"א מעט יותר פתוחה להקשיב בנושא הזה, ובאמת התכנון שלהם במקום כלל "פארק" (ואני לא יודעת אם הכוונה לשטח טבעי, או לפארק בסגנון פארק הירקון, עם דשא שתול ובזבוז מים אדיר) – ובכל זאת, זה לא ממש עוזר – כי רוב השטח שייך באופן מוניציפלי לרמת הבטון, אה, סליחה, השרון.

המצב הזה – הויכוח וחוסר ההסכמה – אפשר לנו להגיע עוד כמה שנים ולהנות מהנרקיסים הנפלאים,

לפי המסתמן, עומד להחתם הסכם חילופי גבולות בין ת"א ורמה"ש. רמת השרון תוותר על שטחים מדרום למרכז הטניס, ובתמורה ת"א תעביר לרמה"ש את החלק שלה בדרום גלילות.

כלומר – כל השטח יעבור לאחריות רמת השרון.

זה עלול לאפשר לרמת השרון לבנות גם בחלק הדרומי (החלק שעיריית ת"א הצהירה שהיא רוצה שיהיה פארק), אבל בחלק של ת"א אין כיום כמעט ערכי טבע  – במיוחד אחרי שבשנת 2006 נטעו שם חורשת עצים וריססו בשטח.

מצד שני, זה יכול גם להיות מנוף לתכנון יעיל יותר שישאיר שטח פתוח משמעותי יותר איפה שצריך (סביב מערות אפקה וחלק מריכוזי הנרקיסים).

לצערי הרב, אם נסתכל נראה שאין כיום שום שיתוף פעולה בין עיריית רמת השרון לגופים הסביבתיים. מי שמגלה עניין בשימור זה דווקא משרד הפנים – באמצעות הוועדה המחוזית. זו עוד דוגמא מדוע אסור לרפורמה בתכנון וביטול הוועדות המחוזיות לעבור, כי אז רמת השרון תהיה חופשית לעשות בשטח ככל העולה על רוחה – ולא נוכל להציל את הנרקיסים, הכלניות  והאיריסים שבשטח (ליד המערות ישנו גוש של איריס הארגמן – האחרון בת"א!)

התקווה שלנו כרגע היא שהרפורמה תתעכב. אם זה יקרה, רמת השרון תצטרך לאשר את התוכניות בוועדה המחוזית, ואז יש סיכוי טוב לאוזן קשבת מצד משרד הפנים.

בעוד שאין סיכוי ממשי לשמור על העמק כמכלול, אולי אפשר יהיה להגדיר שתי שמורות עציץ – האחת סביב מערות אפקה  והשניה וסביב ריכוזי הנרקיסים הצפופים.

בינתיים, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעקוב אחרי המאבק –

שימור עמק גלילות בפייסבוק

באתר INature של עמית מנדלסון

וגם מצגת שעמית הכין עוד בשנת 2003

ובאתר החברה להגנת הטבע

וכמובן, לבוא לצעדה בשבת!

תודה רבה מאד לעמית מנדלסון שעזר והסביר לי, שערך סקרי טבע באיזור (ובעוד הרבה מקומות), שמסביר ומפרט ופונה ועושה המון למען הסביבה – ובעצם, למענינו. עמית הוא גם מנהל פורום שמירת טבע פה בתפוז.

בתמונות כאן מצולמים: נרקיס מצוי, איריס ארץ-ישראלי, כלנית מצויה, דרור הבית, חרצית עטורה וחצב מצוי.

התמונות צולמו כולן בעמק גלילות ובמערות אפקה, בשנים 2009-2011. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שמירת טבע בישראל: פארק השרון

אחרי שהצגתי כאן כשלון בהגנה על הטבע, ומאבק שעדיין בעיצומו – החלטתי להביא גם סיפור הצלחה אחד. שלא תחשבו שיש רק כשלונות, כי יש גם הצלחות, אפילו בתחום הזה.
לפני שאני מתחילה, אני רוצה להפנות אתכם למאמר יפהפה באתר "הסביבה", בנושא חולות סמר – "אל תשלח ידך אל השופל" מאת שחר אלתרמן.

היום אני אספר על פארק השרון ונחל אלכסנדר.

אגמית בנחל אלכסנדר

 

פארק השרון ונחל אלכסנדר אינם שמורות טבע – הם גנים לאומיים. ומה באמת ההבדל?

 שמורת טבע היא שטח הנשמר במצבו הטבעי, לצורך הגנה על ערכי חי, צומח או דומם (למשל, תצורות גיאולוגיות נדירות); ולפעמים גם על יחסי גומלין ביניהם למשל: חברת צומח מסויימת. הפיתוח בשטח זה הוא לרוב מוגבל ומצומצם לחלק קטן מתחומי השמורה. הרוב נשאר טבעי.
 גן לאומי הוא אזור טבע ונוף בעל חשיבות למורשת הלאומית. כמו שמורת טבע, נשמר הגן הלאומי כשטח ירוק, אך בניגוד אליה מתבצעות בו לרוב עבודות פיתוח הן לחשיפת מורשת היסטורית, והן לשיפור אפשרויות הבילוי והנופש בתחומי האתר.  אתרים ארכיאולוגיים ואתרי מורשת יהיו גנים לאומיים.

מבחינתנו, המטיילים – גם כאן וגם כאן אפשר לטייל ולהנות מהטבע.

צב רך – צב מים מוגן שחי בנחל אלכסנדר

פארק השרון ונחל אלכסנדר הם גנים לאומיים שנמצאים במרחב שבין נתניה לחדרה ובין כביש 4 לים – כמובן, לא כולל האיזורים שמשמשים למגורים, חקלאות, תעשיה וכבישים.
צמוד לחדרה נמצאת גם שמורה קטנה ומקסימה – שמורת בריכת יער, שיש בה מגוון צמחים נדירים ומיוחדים לאיזור, והיא גם מהווה מקלט לעופות מים, כמו קורמורנים ואנפות.

בוציץ סוככני – משפחת הבוציציים – מרבד נפלא בבריכת יער חדרה

וכאן אני מגיעה לבעיה… וזו בעיה קשה וחמורה. מתי בפעם האחרונה נסעתם בבוקר מכיוון נתניה/חדרה לת"א? הפקקים בבוקר כבדים מאד, וגורמים לבזבוז עצום – שעות עבודה של אנשים שהולכות לאיבוד, דלק שמתבזבז ויוצר זיהום אויר…
כנסיון לפתור את בעית הכבישים הוחלט לסלול שני כבישים נוספים:

איריס ארץ-ישראלי – משפחת האיריסיים (לפרט פה יש גוון תכול מקסים!)

  האחד – הארכת נתיבי איילון ככביש אורך רביעי – בנוסף לכביש החוף (2), הכביש הישן (4) וכביש חוצה ישראל (6) – עד חדרה. כלומר, ברצועה של חמישה-עשר ק"מ מהים – יהיו ארבעה כבישים מקבילים.
  השני  – כביש רוחב נוסף, דרומית לחדרה, שיחבר את שלושת הכבישים הקיימים (2,4 ו-6)  וייקרא כביש 9 – כביש רחב, בעל שלושה נתיבים לכל כיוון.

 גם כאן, תושבי האיזור יחד עם "אדם, טבע ודין" וחברה להגנת הטבע, יצאו להלחם למען הסביבה ולמען האופי הכפרי של האיזור.
בשנת 2004, העיתונאי גילי סופר פרסם ב-ynet כתבה שקוראת לכולם לצאת לטייל בפארק השרון – כי ימיו מוגבלים.

זעמן זיתני – נחש, מציץ מהמאורה שלו ליד נחל אלכסנדר

לשמחתינו, אחרי מאבק ארוך בבתי המשפט ומחוצה להם, אחרי אירועים לקהל הרחב שנערכו לחופי נחל אלכסנדר ובפארק השרון, בסוף שנת 2010 התקבלו שתי החלטות לשמור על השטחים הללו כשטחים ירוקים –

  
אזוביון דגול, משפחת השפתניים                                לבנין הרכפה על נזרית חופית*, פארק השרון

בתאריך 13.9.2010, הוועדה לתשתיות לאומית (הוות"ל) החליטה לקדם את התוכנית לשדרוג כביש מספר 2 הקיים, בקטע שבין חבצלת השרון לחדרה. ייסלל נתיב נוסף לכל כיוון. וזאת במקום החלופה של סלילת כביש חדש שיהיה המשך של נתיבי איילון, ממזרח לכביש מספר 2. כביש זה היה חוצה את פארק השרון ונחל אלכסנדר וגורם לפגיעה סביבתית ונופית אנושה ומיותרת באזור.

נוטריה – אמנם מין פולש, אך בכל זאת, חיית בר בארץ. נחל אלכסנדר.

ובתאריך 24.10.2010 בג"צ קיבל את עתירת "אדם טבע ודין" נגד סלילת החלק המערבי של כביש 9. החלק המזרחי – שמקשר את כביש 6 לכביש 4 – ייסלל. בעצם, כבר קיים שם כביש (כביש 61) – כביש צר. הוא יורחב. אבל החלק שאמור היה לפגוע באיזורים הטבעיים – בוטל.
בפסק הדין נכתב: "כאשר מדובר בתכניות בעלות השפעות סביבתיות ניכרות וארוכות טווח על מוסד התכנון ליתן משקל רב ביותר לשיקול הסביבתי"
בג"צ  מתח ביקורת על התנהלות המדינה ומע"צ, והתווה כללים ברורים שינחו מעתה והלאה את שיקול הדעת של מוסדות התכנון. השופטים קבעו כי ההחלטה שלא לבחון במסגרת התסקיר חלופות אפשריות לתוואי המוצע של כביש 9, כגון שדרוג כבישי רוחב קיימים – הייתה בלתי סבירה בעליל, נוכח מידת הרגישות הסביבתית של האזור בו אמור להיסלל הכביש.
תגובת 'אדם טבע ודין' היתה: "מדובר בפסק דין בעל השלכות רחבות היקף אשר קובע כי לא ניתן לפסול חלופות סביבתיות על הסף, כפי שנהגו מוסדות התכנון לעשות עד כה."

עתירת אט"ד הוגשה בשנת 2005, ורק כיום, חמש שנים מאוחר יותר היא התקבלה.

חרדון מצוי בפארק השרון

גם כאן, אתם מוזמנים לקרוא כתבות נוספות בנושא כביש 9 –

 תקדים: בג"צ קבע לא לסלול את חלקו המערבי של כביש 9 – באתר אט"ד
 בג"צ לות"ל: מדוע אושרה סלילת כביש 9? – באתר אט"ד 
 בג"צ ביטל סלילת כביש בפארק השרון – באתר NRG 

 

סחלב קדוש, משפחת הסחלביים – צמח מוגן שגדל בפארק השרון

וכתבות בנושא כביש 20 –

 השג: לא ייסלל כביש חדש על פארק השרון! – באתר החלה"ט
 יעל וגיא מציגים: השרדות נחל אלכסנדר – באתר NRG – כן, גם זו דרך: לגייס את ה"סלבס" המקומיים
 סלילת כביש 20 תחסל את פארק השרון – באתר החלה"ט

  
תורמוס ארץ-ישראלי, משפחת הפרפרניים  – אנדמי למישור החוף

ביטול התכניות האילה, ומציאת האלטרנטיבות ע"י ועדות התכנון – מראה שלמרות שזה קשה וממושך (שני המאבקים הללו נמשכים כבר חמש שנים!) – אפשר להכריח את המדינה להפעיל חשיבה מפעם לפעם.
במיוחד חשובה הקביעה של בית המשפט שצטטתי קודם, ואני אחזור עליה –  "כאשר מדובר בתכניות בעלות השפעות סביבתיות ניכרות וארוכות טווח על מוסד התכנון ליתן משקל רב ביותר לשיקול הסביבתי"
לצערי, בפסיקה על חולות סמר, לא חזרו לצורת המחשבה הזו. אני מקווה שהמדינה תאמץ את הגישה הזו לפני שיהיה מאוחר מדי.
אני שמחה מאד שהתכניות הללו בוטלו. גם אנחנו וגם בעלי החיים נוכל להמשיך להנות מהמקומות הנעימים הללו.

צבעוני השרון, משפחת השושניים – אנדמי למישור החוף

התמונות צולמו בשרון, בשנים 2005-2010. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.  

 

 
נר הלילה החופי – מפרחי החוף הבולטים, עולה ותיק לארץ

 

 * תודה לאיתי נ שתיקן לי את הטעויות בהגדרה!

 

 

 

 

 

שמירת טבע בישראל: עמק ססגון

לפני הכל, עדכון עצוב: בית המשפט העליון החליט לדחות את העתירה של אדם טבע ודין בנוגע לחולות סמר, ולאפשר לקבלנים להפוך את הדיונה למכרה חול.  "אדם טבע ודין"הבטיחו להמשיך להלחם על הדיונה, בועדה המחוזית – אבל הסיכויים עגומים מאד.

---

ובכל זאת, אני ממשיכה עם סקירת המאבקים למען השמירה על הטבע.
מעט דרומה לדיונה של סמר נמצאת  בקעת תמנע.
אני משערת שרובנו בקרנו בגן הלאומי תמנע – הנמצא במרכז בקעת תמנע.
האיזור הדרומי של הבקעה הוא שטח הרוס על ידי איזורי תעשיה כימית, אתרי פסולת והטמנת אשפה וכיוצא באילה.

נשאר האיזור הצפוני של הבקעה – שקרוי בשם "עמק ססגון" – בגלל אבני החול הססגוניות שבו.

כיום, האיזור הזה הוא שטח פתוח – לא שמורת טבע. שביל ישראל עובר בו, ומביא מאות מטיילים להנות מהנופים המדבריים המיוחדים הללו.

אבל… אי אפשר להשאיר שטח פתוח אצלינו בארץ. שטח ללא מטרה פרט להיותו "מקום יפה"…. ולכן התקבלההחלטה: השטח ניתן ליזם (קבוצת איגרא), על מנת שיבנה מלון פאר בעמק.

ארנבית הצבעים – משפחת הזיפניים – מהשורשים אפשר לעשות חינה (אבל לא חייבים… זה פרח ממש חמוד)

ההחלטה מאפשרת לקבלן לקחת חלק מהשטח בעמק, ולבנות עליו מלון אחד. הוא גם זכאי (כמובן) לקבל עזרה כספית מהמדינה – כלומר, המסים שלנו יעזרו לממן את מלון הפאר הזה.
הקבלן ואנשיו ישבו ועבדו וחזרו עם…
לא. זה לא תכנית למלון. גם אם תנסו לשכנע אותי, אני לא חושבת שאני אוכל להגדיר את התכנית הזו כ"מלון". זה מתחם ענק שיכלול ארבעה מלונות, מרכז כנסים, אמפיתיאטרון להופעות, חנויות, נחל מלאכותי שזורם מסביב ואיים מלאכותיים, פארק מים ופארק אתגרי…
וכל זה על שטח גדול פי כמה וכמה מהשטח שהוקצב.
(ובכלל, פארק מים במדבר?? איזו ראוותנות, איזה בזבוז מיותר!)

וזהו, הם כמעט התחילו לעבוד. אף אחד לא אמר כלום על החריגות מהרעיון המקורי.

מזה שלוש שנים מתנהל מאבק אזרחי עיקש להצלת העמק. "אדם טבע ודין" ותושבים מהערבה הדרומית עתרו לביהמ"ש, בטענה שמתחם המלונות חרג בעשרות עד מאות אחוזים מהמותר. השופט קבע שהתוכנית אכן מהווה "פגיעה חמורה בשלטון החוק" וציווה לדון בה מחדש, לאחר שייערך תסקיר סביבתי הכולל בחינת חלופות.
החברה להגנת הטבע ערכו חוברת, ובה הם הציעו שמונֶה חלופות. לא אחת, לא שתים – אלא שמונה חלופות שיפגעו פחות בטבע.

הראשונה מהן היתה הפשוטה ביותר בעיני.
במרחק של עשרים דקות נסיעה (בערך) מתמנע שוכנת העיר… אילת.
רגע, בעיר אילת יש מלונות! יש מתחם מלונות אדיר, כולל תשתיות עירוניות (חשמל, מים, ביוב) , כולל חנויות, ואפילו ים קרוב! למה צריך בכלל עוד מתחם?
כיום, התיירות העירונית (מלונות) נמצאת באילת, ומצפון לה ישנה תיירות כפרית – צימרים ובתי הארחה ביישובים הקטנים.
למה בכלל צריך להוסיף עוד מתחם מלונות גדול שכזה? התפוסה במלונות אילת אינה מלאה. לא קורה כיום מצב שבו תייר שמחפש חדר מלון באילת (ובמיוחד אם מדובר בחדר מלון יוקרתי)  – נשאר ללא חדר.

זוגן פשוט – משפחת הזוגניים

אבל גם אם יוחלט שצריך (וגם בית המשפט, כאמור, לא בטוח בכל מאת האחוזים שזה אכן דרוש) – הועלו שבע הצעות נוספות לאתרים שיפגעו פחות בנוף ובטבע, הם נמצאים קרוב יותר ליישובים הקיימים – כלומר, עלות הקמת התשתיות תהיה נמוכה יותר,
והם לא יהרסו שטח ארץ בתולי שכזה.

היזם, מן הסתם, מסרב. הוא קיבל אישור לשטח הזה, תכנן תכניות ורצה כבר להתחיל.
ומבחינתו הוא צודק – האישור התקבל בכל הועדות.

לוטונית מדוקרנת – משפחת הפרפרניים

אבל אנחנו בני אדם. אנחנו טועים מפעם לפעם. וכאשר אנחנו מחליטים החלטה שיסודה בטעות, יש שתי אפשרויות:
האחת, לומר – נו, אז טעינו. לא חשוב. ממשיכים עם הטעות הלאה. נהרוס מה שנהרוס.
השניה – לעצור לרגע, לומר – רגע. היתה החלטה חפוזה, ולא חשבנו עליה עד הסוף. מצד שני, שום דבר עדיין לא נהרס. אפשר לעצור ולהציל, אפשר לשנות את ההחלטה.

מחטנית המדבר – משפחת המורכבים. נקראת "מחטנית" כי היא נראית כמו עץ מחט זעיר. כל גודלה – כ-3 ס"מ

וכאן אני רוצה להזכיר מאבק אחר, שאני מתכוונת לכתוב גם עליו. מאבק שהצליח. המאבק למען חוף פלמחים.
גם שם התקבלה החלטה – ההחלטה היתה להקים כפר נופש יוקרתי וטיילת ארוכה לאורך החוף. אבל בזכות מאבק של תושבי האיזור, ובראשם נערה אחת נהדרת – התכנית בוטלה.
החוף הזה יישאר יפה ופתוח לציבור הרחב.

אני אפילו לא יודעת של מה העלה הבודד הזה, אבל איזה מעגל יפה הוא שרטט בחול!

ההחלטה להקים את מתחם המלונות התקבלה לפני שנים. המודעות לשמירה על הטבע עוד לא היתה חזקה.
פרופסור אמוץ זהבי, שהוא זואולוג, ממקימי החברה להגנת הטבע, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת ת"א ומנהל ביס"ש חצבה אמר: "שגיאות צריך לתקן, כי עמק כמו עמק ססגון אי אפשר לקנות בכסף, ושום אדם לא יכול לייצר אותו כמו שהוא היום".

לוטוס אילתי – משפחת הפרפרניים

עזריה אלון, שגם הוא ממקימי החברה להגנת הטבע, ואדם שפעל רבות למען הסביבה ולמען החינוך בארץ אמר בכתבה בידיעות אחרונות מאוקטובר האחרון –
"בשנים האחרונות עולה המודעות לערכו הנופי של הנגב ולסיכוי הגלום בו כמוקם לתיירות מדברית. אולם יש לזכור, יש סיכוי לתיירות כזו רק בתנאי שהמיקום למיזם תיירותי כזה או אחר ייבחרו בהתאם למינימום הפגיעה במדבר, וכל פיתוח שייעשה בו יותאם לאופיו המיוחד של המדבר.
הכנסת מיזמים בעלי אלמנטים זרים הנוגדים את אופיו של המדבר – איננה תירות מדברית.
(את הכתבה המלאה אפשר לקרוא באתר המאבק)

בעקבות החריגה החמורה של הקבלן מהתכנון המקורי (חריגה של 75%), השופט הורה לוועדה המחוזית לערוך סקר חדש באיזור. הסקר פורסם בדצמבר, והוא מאמץ את רוב הטענות נגד המיזם.
אני מקווה שכעת הועדה המחוזית תאמץ את מסקנות הסקר (שהיא שילמה עליו), ובאמת תעצור את המיזם המנופח והמיותר הזה.

בהק צחור – משפחת הגרניים. קרוב משפחה נדיר, עדין ומיוחד של מקור החסידה.

התמונות של עמק ססגון ותמונת תכנית אתר המלונות נלקחו מאתר המאבק למען עמק ססגון, כמו גם רוב המידע פה (תודה, ערן!)
התמונות שלי צולמו בבקעת תמנע במרץ האחרון, והן בעיקר פרחים מדבריים יחודיים לאיזור.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שושנת יריחו האמיתית – משפחת המצליבים

גם כאן, אני מקווה שהעמק הזה ישמור על יופיו ויישאר טבעי ומקסים כמו שהוא היום.
לקריאה נוספת –
אתר המאבק הרשמי – www.sasgon.org  
דף המאבק בפייסבוק
המאבק באתר אדם טבע ודין

 

 

 

* פרופסור אמריטוס – פרופסור שיצא לגמלאות, אך עדיין שומר על קשר פעיל עם האוניברסיטה.

שמירת טבע בישראל: חולות סמר

החלטתי לסקור כאן כמה מאבקים למען ההגנה על הטבע, והשמירה על השטחים הפתוחים. מאבקים שמתחוללים ממש לידנו ולמעננו,
ואני לא בטוחה כמה אנשים בכלל מודעים אליהם.

לובד המדבר – משפחת הירבוזיים

המאבק הראשון שאני אספר עליו הוא המאבק למען חולות סמר.
הסיבה שאני פותחת דווקא בחולות סמר, היא שביום רביעי הקרוב – 12.1.2011 – ייערך דיון בנושא חולות סמר בבית המשפט העליון, בירושלים.
הדיון יערך בשעה 9:00 בבית משפט העליון בקריית בן גוריון.
פעילי המאבק מבקשים מאנשים שיכולים לבוא להראות תמיכה.

שימו לב: אין מדובר בהפגנה, אין צורך להכין שלטים וכיו"ב. פשוט להופיע באופן מכובד לדיון, על מנת להראות שלא רק תושבי הערבה דואגים לאיזור הזה.

לשון-אפעה רבת עלים – משפחת לשון-אפעה
חולות סמר הם אחת משתי נקודות בארץ בהן גדל צמח זה

ואחרי שקראתי לכם להצטרף למאבק, אולי אני אחזור קצת אחורה, ואסביר מה בעצם קורה פה.

בדרום הערבה, דרומית ליטבתה וצפונית לתמנע, ליד קיבוץ סמר, נמצאת דיונה גדולה. בעצם זו הדיונה הגדולה. הדיונה של סמר.
בשנות החמישים, שטח הדיונה הזו כלל בערך שבעה קמ"ר. 
כיום נותר חלק שגודלו פחות משליש מהגודל המקורי – על המפה זה נראה כך:
החלק המסומן בצהוב בהיר בצד הגבול שלנו זה שטח הדיונה שנשאר. לשם השוואה, ניתן לראות את המשך הדיונה בצד הירדני – שטח טבעי שגדלו כ-80 קמ"ר.

מה בעצם קרה לשאר החלקים?  במהלך השנים,  השטח הטבעי הצטמצם –
על המפה זה נראה כך – התמונה לקוחה מתוך המצגת של אתר הקמפיין –
הסימון השחור הוא התחום המקורי של הדיונה.
החלק הירוק – הוכרז כשמורת טבע.
החלק המסומן בעצי תמר – הוא חלק שהוסב לחקלאות.
החלק שמסומן במשולשי אזהרה הוא איזור שזוהם על ידי שפכים של מכרות תמנע
החלקים המסומנים בטרקטורים הם שטחי כריה, שמהם נכרה חול.
נשארנו עם החלקים המסומנים בכתום ובאדום. כרגע הם שטחים פתוחים, שלכאורה לא שייכים לאיש. אבל מה הלאה?

לפי תמ"א 35 – תכנית המתאר הממשלתית שאמורה לקבוע את מדיניות הבינוי ופריסת היישובים בישראל עד לשנת 2020 – האיזור הזה הוגדר כאחד מארבעה איזורים בנגב ובערבה שהם "איזור נופי – איזור שהוא בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה". אילו מלים גבוהות ויפות שבעצם באות לאמר שאין עוד מקום כזה. זה מקום ייחודי מבחינת נוף.
זה מקום שמהווה מקלט לבעלי חיים,  יש בו צמחיה ייחודית, וזהו שטח יחסית גדול – מהאחרונים שנותרו לנו שהם ללא הפרעה, ובעלי החיים יכולים לגור בהם בשקט.
אתם מוזמנים, למשל, לקרוא את רשימתו של עמיר על בעלי החיים בחולות סמר (כרגיל, עם דגש על חרקים)

כתריים אדמדמים – משפחת השושניים

הועדה המקומית התעלמה מהתכנונים, מהסביבה או מכל דבר אחר – ואישרה לחברות הבניה לחפור גם בחלקים הנותרים של הדיונה.
למעלה מעשור נאבקים התושבים המקומיים כדי לעצור את הכריה באיזורים היפים הללו. הם מנסים לשכנע את המדינה לאתר מקורות חלופיים – למשל, לפני כשנתיים הוקמה ועדה – שקבעה שיש לבדוק את האפשרות לכרות לעומק באיזור שכבר נכרה. אבל… כולנו יודעים מה עושים עם קביעות של ועדות בארצנו, נכון?
ובכן, משרד התשתיות השיב: "לצערנו, לא נמצא מימון לבדיקת מרבץ החול המדובר".
ממש קרוב לדיונה, בסמוך למכרות תמנע, ישנן סוללות עפר ובהן מיליוני טונות של חול שנכרה מעומק האדמה בדרך אל שכבות הסלע שבהן נמצא עפרת הנחושת. זה חול שכבר נכרה! האם נעשתה בדיקה אם אפשר, למשל, להשתמש בו?
מובן שלא.
בהרי אילת ישנם מכרות חצץ. חול הוא תוצר לוואי של המכרות הללו. אולי החול הזה יתאים?
אתם מנחשים את התשובה… הנושא אפילו לא נבדק.
הועלתה גם הצעה לייבא חול מירדן – שם יש עתודות רבות וכח עבודה זול. גם הצעה זו מעולם לא נבדקה. 
  

באשן תלתני – משפחת הצלפיים

תושבי חבל אילות והמועצות האיזוריות בחבל, ביחד עם החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, עמותת אדם טבע ודין – ואם שכחתי מישהו, איתו הסליחה – פועלים על מנת להכריז על כל השטח כשמורת טבע. זהו רעיון ראוי ביותר, שיאפשר לנו להגן על הצמחים ובעלי החיים המיוחדים שחיים באיזור.
הממשלה וועדות התכנון סומכות על זה שהאיזור הזה מרוחק מאד מתל אביב וממרכזי האוכלוסיה – הם מאמינים בשיטת NIMBY – כלומר, Not In My Back Yard – רוב בני האדם לא שמים לב למה  שמתרחש מחוץ לחצר האחורית שלהם, וגם לא אכפת להם מזה.
ומה אכפת לתושבי תל אביב, ירושלים או אפילו באר-שבע מאיזו דיונה לא רחוק מאילת?  לצערי, רובם אפילו לא יודעים שקיים מקום כמו "סמר"…

שבטוט מצויץ – משפחת הארכוביתיים – מראה כללי

הועדה המקומית אישרה לחברות הבניה להתחיל לכרות בשטחים הטבעיים – גם לאחר שהוגשה עתירה לבית המשפט, ולפני שהנושא הגיע לדיון! למרות צו בית משפט שהורה להמתין לדיון, הם כבר החלו את העבודות! עמותת אדם טבע ודין פנתה לבית המשפט העליון על מנת לעצור את הדחפורים.

שבטוט מצויץ – משפחת הארכוביתיים – פרח ופרי מקרוב

מכתבים נשלחו לחברי ממשלה, ונפתחה עצומה  באתר "עצומה" שחתמו עליה מעל 29,000 איש.
את רשימת החתימות העבירו בעבר לנשיא פרס, כדי שייראה שיש ציבור רחב שמעוניין בשמירה על הדיונה. אני מזמינה אתכם להוסיף את חתימתכם לעצומה הזו.
ישנה גם קבוצה בפייסבוק שאפשר להתעדכן שם לגבי מה שקורה.

סדנית מצוייצת- podaxis pistillaris  – פטריה הגדלה בחולות

אני רוצה לומר, שגם אם חולות סמר רחוקים מאיתנו – הם עדיין חשובים לנו. לכם, ולי. אנחנו חייבים להגן עליהם, למען הדורות הבאים. ואני אחזור על הפתגם האינדיאני המוצלח – לא ירשנו את הארץ הזו מאבותינו. קיבלנו אותה בהשאלה מילדינו.
ושוב אני מבקשת, ממי שיכול (לצערי, אני במחסור חמור של ימי חופש ולא אוכל להגיע בעצמי) – להגיע ביום רביעי בבוקר לבית המשפט העליון, להיות נוכח בדיון. זו לא הפגנה, רק הוכחה לערכאות השונות שגם אם אנחנו לא רואים את חולות סמר מחלון הסלון שלנו, עדיין אכפת לנו מהמקום המיוחד הזה.

 

בתקווה שהמקום ימשיך להראות כך: 

רוב המידע וכן חלק מהתמונות נלקחו מאתר המאבק למען חולות סמר.
את תמונות הפרחים צלמתי בדרום הנגב במהלך שנת 2010 – כולם צמחים שניתן למצוא בחולות הללו.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

 

נעצוצית סבוכה – Cardopatium corymbosum

אני יורדת מהחרמון, וחוזרת אל מישור החוף… ודאי תשאלו, מה עדיין פורח במישור החוף בעונה הזו, בראשית הקיץ?
למען האמת יש עוד כמה וכמה מינים שפורחים, אבל ללא ספק הבולטים ביותר הם הקוצים.

אז הלכתי לטייל בשמורת בני ציון – קרוב לבית. בשמורה הזו יש ריכוז גדול של פרחים מאד מיוחדים – גם יפים וגם נדירים. מאיריס הארגמן ועד לשון אפעה קטנה.
רק שהם פורחים בינואר-פברואר…

עכשיו רוב השמורה הצהיב – יש עוד לטם אחרון שפורח, כמה פרחים ממשפחת השלמוניים שסוגרים את העונה… אבל בגדול, הכל צהוב-חום.

הכל? הכל פרט לנעצוצית. הנעצוצית היא קוץ ממשפחת המורכבים. זהו צמח רב-שנתי, סבוך, נמוך (כ40 ס"מ) – אבל הצבע שלו פשוט מדהים.

במשך החורף, כשהאיריסים פורחים – הנעצוצית עוד ישנה. היא נראית כמו סתם קוץ חום ומשעמם. לקראת האביב היא מתחילה להוריק, ולהראות כמו גוש קוצים סבוך –

רגע לפני הפריחה היא שולחת ניצנים שיבלטו מעל לסבך –

ואז פתאום היא פורחת בכחול משגע.

בחודשים מאי-יוני הנעצוצית מתמלאת קרקפות פרחים כחולות מבהיקות – וזו פשוט חגיגה. השם שלה מאד ברור והגיוני – היא קוצנית כמו נעצים, והצמח עצמו סבוך מאד.  

הנעצוצית גדלה בעבר לאורך מישור החוף מהמרכז ועד לצפון הארץ. פעמים רבות אפשר היה למצוא אותה בשולי שדות חקלאיים. אבל עם התפתחות החקלאות ומעבר לשיטות עיבוד מודרניות, ויחד עם זה ריבוי האוכלוסיה והבניה המסיבית – הותירו את הנעצוצית במספר אתרים בודדים, וכיום גם היא בסכנת הכחדה.
כיום יש עוד מספר אתרים בשרון, ואתר אחד חריג בחבל יתיר שבהרי יהודה – שם פורחת הנעצוצית.

וזה מחזיר אותי שוב לענין הרפורמה בועדות התכנון והבניה. קבלתי מהחברה להגנת הטבע מצגת, ואני ממליצה להסתכל עליה. הם מחתימים אנשים על עצומה – ואני כבר חתמתי (למרות שאני לא מאמינה בכוחן של עצומות אינטרנטיות…) 
גם אם אתם מסכימים עם מה שביבי רוצה באופן כללי – חלק מהרפורמה שהוא מקדם, כוללת "סודיות" – ישיבות סגורות, ללא אפשרות הקלטה, לאסור על המשתתפים בוועדות לספר על המתרחש בהן – עד כדי עונש של שנת מאסר על זה?! האם זה נשמע מנהל תקין??
הוא רוצה לבטל את העובדה שכל תכנית היום צריכה לעבור 2 ועדות, אחת ציבורית – ולהשאיר את בדיקת התכניות, התאמתן לסביבה, אישורן או דחייתן –  לועדה של מינויים פוליטיים, שתפעל ללא יכולת להגיש התנגדויות ציבוריות. האם זו דמוקרטיה?!
נראה לי שאנחנו נלחמים פה על הרבה יותר מאשר השטחים הפתוחים. אנחנו נלחמים על הצביון הדמוקרטי של המדינה שלנו. ואני חושבת שזה לא משנה אם אדם תומך בימין או בשמאל, קודם כל יש להגן על הדמוקרטיה.

לסיום, בונוס: צלמתי בשמורה עכביש גדול ומרשים ששמו כסופי מפורץ. (השם הלטיני: Argiope lobata) בעצם, העכביש הגדול הוא עכבישה. היא טווה את הרשת וצדה את הציד. הכסופי(ת) היא עכבישה גדולה – קוטר הגוף שלה, בלי הרגליים – הוא כ2.5 ס"מ. אם מוסיפים את הרגליים, מתקבלת עכבישה גדולה מאד. בשולי הרשת שלה מתגוררים שני זכרים (בתמונות הקטנות) – גודלם בערך רבע מהגודל שלה, והם ניזונים משאריות המזון של הגברת, ומחכים להזדמנות להזדווג איתה.
אפשר לקרוא עליהם עוד בבלוג המופלא של עמיר ויינשטיין (שם גם יש תמונות טובות יותר משלי)

התמונות צולמו בשמורת בני-ציון, 15.5.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

תורמוס צהוב – Lupinus luteus

אני חוזרת לרגע אל מישור החוף, לדבר שוב על פרח ייחודי לאיזור, ועל פוליטיקה.

   

הפרח שלי הוא תורמוס – כולם מכירים תורמוס, נכון? אלא שהתורמוס הזה הוא צהוב. ובארץ הוא פורח במישור החוף. אני מכירה אותו מאחו בנימינה,  חורשת הסרג`נטים בנתניה, יער חדרה – והשבוע לראשונה פגשתי אותו ממש ליד תל-אביב: בשטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק.

התורמוס הצהוב גדל באדמה חולית – או חמרה. כלומר, הוא גדל בשטח שבו גרים רוב תושבי מדינת ישראל. וזה מביא אותי לענייני הפוליטיקה.
לאחרונה, הכריזה הממשלה על רפורמה בחוק התכנון והבניה. הדבר שעליו כולם מסכימים, הוא שאכן דרושה רפורמה כזו. המצב הנוכחי, שבו – בשביל להקים פרגולה בחצר או לסגור מרפסת צריך להמתין שנים לאישורים הוא באמת לא הגיוני.
וכך באמת הממשלה מציגה את הרפורמה: הרעיון הוא להקל על האזרח הקטן, שרוצה לעשות שינויים פשוטים בביתו.
אבל… אם קוראים קצת לעומק – מסתבר שהרפורמה הזו  היא רפורמת הקבלנים. מעתה, לקבלנים יהיה קל יותר להפשיר קרקעות לבניה ולבנות. זוכרים את השדות שהיו לכם ליד הבית כשהייתם ילדים? את השטחים הפתוחים? ובכן, תשכחו מהם. אם עוד לא בנו שם – אז יבנו עכשיו.

  

הריצה המטורפת הזו של הממשלה לאשר את הרפורמה – בלי לאפשר לאף גורם מקצועי לקרוא אותה לעומק – מאד חשודה בעיני. ולא רק בעיני – גם שופטי בג"צ מנסים להבין  למה זה דחוף כל כך לאשר את זה עכשיו ומיד.

הארגונים הירוקים מתאחדים כעת ומנסים לעצור את זה. כמובן, כולם חושבים אותנו לחבורת תמהונים. אנחנו מתנגדים לרפורמה, מנסים להנציח עוולות קיימות, פוגעים באזרח הקטן…
ובכן לא! אנחנו רוצים רפורמה, שיפור, וייעול. אבל אנחנו רוצים שהמרוויחים הגדולים פה יהיו האנשים והטבע. ולאו  דווקא הקבלנים ובעלי ההון.
אנחנו רוצים שיעצרו רגע ויסתכלו. שיגנו על השטחים הפתוחים. אני רוצה שגם הנכדים שלי יכירו את איריס הארגמן, או הבוציץ הסוככני. ולא רק מהתמונות שנשארו על המחשב הישן של סבתא.

אני חושבת שחשוב לשמור על הטבע מסביבנו, על שמורות הטבע. לבנות לגובה בערים – ולא להתפשט לשטחים הפתוחים המעטים שנותרו מסביבנו. להגן עליהם – בסופו של דבר – יגן גם עלינו. הצמחים עושים פוטוסינתזה, ומוסיפים חמצן לאטמוספירה. השטחים הירוקים חשובים לבריאות הציבור – הרבה יותר מקניון חדש, או שכונת עשירים עם נוף לים.

וזה קורה לא רק במרכז הארץ – בכל הארץ אנחנו חייבים להגן על הטבע. חייבים. וזה לא רק בשביל שתמהונים כמוני יראו צמחים עם שמות מוזרים כמו סם-כלב מזרחי.  זה למען קיום כדור הארץ. למען קיומנו אנו.
אני נשמעת קצת אפוקליפטית, אני יודעת. אבל אנחנו חייבים לעצור עכשיו, לפני שמאוחר.

  

כי הקבלנים לא מחכים לאישור החוק. הם כבר שולחים ידיים אל איזורים שכיום הם עדיין איזורים טבעיים ויפהפיים, מקום מחיה של בעלי חיים יחודיים – ורוצים לפגוע אותם.
בעמק ססגון שבבקעת תמנע, למשל, צמוד לשמורת תמנע – רוצים להקים מתחם מלונות. החברה להגנת הטבע הציגה שמונֶה חלופות – שמונָה אתרים אחרים, בהם ניתן להקים את המלונות מבלי לפגוע בטבע. אבל עמק ססגון עדיין בסכנה.

וגם בחוף הכרמל אין מנוח. השבוע קראתי, שחברת נובל-אנרג`י וחברת דלק מעוניינות להקים מתקן לטיהור גז. איפה? באחד החופים הפראיים והיפהפיים של ארצנו – חוף דור, למרגלות הכרמל. אחד הדברים המרגיזים פה הוא שקביעת החלופות ובדיקתם נערכה על ידי היזם עצמו. אפילו ראשי רשויות באזור לא שותפו בהליך קביעת מיקום חוות הגז.
עמותת כחול וירוק, שנלחמת על שמירת חופי הכרמל – מעורבת פה ומנסה למנוע את רוע הגזירה.

 

התורמוסים עדיין פורחים בצהוב, ובינהם עוד יש תורמוסים ארץ-ישראליים אחרונים בתכול-לבנבן – אבל עד מתי? אחו בנימינה, שבו גדלים סחלבי ביצות נדירים, תורמוסים מארבעה מינים שונים, ועוד פרחים נדירים – איננו שמורת טבע.
חורשת הסרג`נטים בנתניה – גם היא לא. יער חדרה? לא. ומובן ששטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק, שצמוד לשכונת "המשתלה" היוקרתית – איננו שמורת טבע.

 

אני קוראת לקוראי הבלוג, ובכלל לאזרחי המדינה – להתעורר. להסתכל. להבין. לחיות. לפני שתצאו לטייל ויאמרו לכם: "כאן בונים. לכו לטייל בארץ אחרת".
כמובן, זה מזכיר לי את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים ב-2004:  "רוצים שטחים ירוקים? טוסו לחו"ל!" 
שש שנים חלפו. ממשלות קמו ונפלו. אבל המדיניות בנושא שמירת הזכות הבסיסית של אזרחי ישראל לקצת טבע, קצת ירוק – לא השתפרה.

באתר החברה להגנת הטבע ישנם הרבה כתבות בנושא – הן מרוכזות כאן.
עוד כתבה באתר Treehugger

התמונות צולמו בת"א, ליד הכפר הירוק, בתאריך 11.2.2010

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראות אותן בגודל מלא.

הערה: אני יוצאת ביום ראשון לשלושה ימים במדבר, רחוק מהמחשב. להתראות לקראת סוף השבוע הבא!

קרנן טבוע – Ceratophyllum demersum

ברשימה על אנפית הסוף, ציינתי שהבריכה היתה מכוסה בצמחי קרנן טבוע.

זהו צמח מים ממשפחת הקרנניים.

אבל… כשמסתכלים מרחוק על בריכה מלאה קרננים – זה לא מאד אטרקטיבי. הצבע הירוק-חום הזה די דוחה.

מקרוב, לעומת זאת, הקרנן דווקא מעניין – יש לו מרקם נחמד.

לפי הספר "צמחי המים בישראל" של יואב ויזל ונילי ליפשיץ, זהו צמח שכיח למדי בגולן ובעמק החולה ויש לו עוד בן משפחה אחד שגדל בארץ – הוא נדיר יותר ושמו קרנן טבול. לדעתי זה משעשע למדי, שההבדל בין שמות שני המינים הוא באות אחת…

צולם באגמון החולה, 25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

---

לפני חודשיים בערך, פרסמתי כאן נסיון שהיה להרחיב את סמכויות הועדה לתכנון, כך שהיא תוכל למכור קרקעות ציבוריות לכל המרבה במחיר – בקלות רבה יותר.
הנושא הגיע למודעות ציבורית, ובאותו שלב – נעצר.

אבל ראש ממשלתנו לא אמר נואש, ועכשיו הוא רוצה להפריט את כל המדינה בבת אחת: הוא חושב על הפרטת מנהל מקרקעי ישראל.
Siv30 פרסמה רשימה בנושא, שמבטאת היטב את דעותי.
יש גם התארגנות דרך Facebook לנושא.

אני מקווה שנצליח לעצור את המהלך המטומטם והמרושע הזה. למען העתיד של המדינה שלנו. למען ילדנו ונכדנו.

הצילו את השטחים הפתוחים ואת הטבע!

 

במקור, התכוונתי להעלות היום רשימה על בוציץ סוככני.

אבל בעקבות פרסום בפורום שמירת טבע ופרסום באתר החברה להגנת הטבע – אני דוחה את תמונות הבוציץ.

 

אני מעתיקה ומצטטת כאן את ההודעה ככתובה וכלשונה. בסופה יש בקשה לפעולה – ואפילו לא מסובכת. לשלוח מייל או פקס.

אני מבקשת מכולכם –

 

אנא, שִלחו פקס! שִלחו מייל! זה לא מסובך!

ולהודעה עצמה:

 

---

 
» ביום שלישי הקרוב עתיד לעלות על שולחן הממשלה חוק ההסדרים לשנת 2009, הכולל בתוכו מספר שינויים מרחיקי לכת בכל הקשור לתכנון וניהול הקרקעות במדינה. שינויים אלה מאיימים על עתידו של המרחב הציבורי בישראל – על מרחבי הטבע, הנוף, והשדות, המהווים חלק בלתי נפרד מחיינו.
» החוק יאפשר העברת הבעלות על אדמות מדינה לידיים פרטיות, ובנייה מוגברת על חשבון הטבע והשטחים הפתוחים שכיום שייכים לנו, הציבור.
» החוק אף כולל פגיעה משמעותית ביכולתו של הציבור להשמיע את קולו ולהשפיע על הליכי התכנון, הקובעים כיצד ייראו פני הארץ בדורנו ובדורות הבאים.

מה כולל החוק?
הרחבה של סמכויות הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות ופגיעה בזכות הציבור להשתתף בהליכי התכנון:

• הרחבה של סמכויות הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות (הות"ל), וועדה ריכוזית המתאפיינת בהליכי תכנון מקוצרים.
הרחבת הסמכויות יובילו לכך שהוועדה, שעד כה עסקה בתשתיות בלבד, תוכל לאשר ולעודד בניה של מגורים, אזורי תעסוקה, תיירות ואף שטחים למחצבות, על חשבון הטבע והשטחים הפתוחים של כולנו. הות"ל היא וועדה חסרת איזונים ובלמים ההכרחיים לוועדת תכנון. 12 מתוך 15 חבריה הם נציגים של משרדי ממשלה, לטובת התנגדויות הציבור מוקצים רק 30 יום במקום 60 יום בתכניות "רגילות", והליך הבחינה הסביבתית מקוצר בצורה קיצונית. מדובר בפגיעה משמעותית ביכולת הציבור להשפיע על הליכי התכנון, ובמהלך המעודד חוסר שקיפות ופגיעה במנהל תקין.

• רפורמה במדיניות הקרקעית: מכירת שטחים ירוקים לכל המרבה במחיר
החוק מציע שינוי של ממש במדיניות הקרקעית של ישראל. כיום, מרבית הקרקע בישראל היא בבעלות המדינה. חוק ההסדרים מציע למעשה להפריט את הקרקע, כך שקרקעות המדינה יעברו לידיים פרטיות. הצעה זו חיובית ככל שמדובר בהעברת בעלות על דירות ובתי מגורים, אלא שהרפורמה מאפשרת גם מכירת שטחים שאינם בנויים בפועל, מה שיוביל בפועל להפשרת שטחים ירוקים פתוחים לבנייה, עידוד אינטרסים נדלנ"ים לפיתוח חדש בשטחים ירוקים, ולמעשה ניתן יהיה למכור קרקעות מדינה, השייכות לכולנו לכל המרבה במחיר. בנוסף, מוצע כי את מקומה של מועצת מקרקעי ישראל תחליף "רשות מקרקעין", אלא שזו מורכבת בעיקר מנציגים של שרי הממשלה, בעיקר אלו שעניינם פיתוח, ואינה כוללת כלל נציגים מן השלטון המקומי, ולא נציגים של ארגונים סביבתיים וחברתיים בלתי ממשלתיים.

שינויים מרחיקי לכת אלו מקודמים בהליך הפסול מיסודו של חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא הליך של חקיקה פזיזה, הנעשית תחת אילוצים פוליטיים וקואליציוניים שאינם מאפשרים דיון שיטתי בהצעות החוק. הדיון והאישור נעשים בחטף, ללא דיון פרלמנטרי וציבורי מעמיק. זו אינה הדרך הראויה לדון בשינוי סדרי בראשית של מדיניות הקרקע ומדיניות התכנון בישראל.


רוצים להשפיע?

הצטרפו אלינו בקריאה לשר האוצר, להסיר את הפרקים העוסקים בהרחבת סמכויות הות"ל והרפורמה במקרקעי ישראל מחוק ההסדרים. הבעלות הציבורית על הטבע והשטחים הפתוחים, והשתתפות הציבור בהליכי התכנון הקובעים את דמותה העתידית של המדינה ראויים לדיון מעמיק, ולא ל"הסתרה" במסגרת חוק ההסדרים.  
העתיקו את הנוסח למטה או לחצו להורדת נוסח המכתב ושלחו לשר עוד היום, עדיף באמצעות פקס שמספרו 02-5695335. ניתן לשלוח גם לדוא"ל sar@mof.gov.il או בדואר רגיל לכתובת משרד האוצר, רחוב קפלן 1, ירושלים.

כבוד השר ח"כ יובל שטייניץ, אני פונה אליך בבקשה להסיר את הפרקים העוסקים בהרחבת סמכויות הות”ל והרפורמה במקרקעי ישראל מחוק ההסדרים. מדינת ישראל היא מדינה צפופה, דלת קרקע, שנופיה ומשאבי הטבע שלה החשובים לכולנו הולכים ומצטמצמים. מהלכים עוקפי תכנון וניסיונות חפוזים לקיצורי דרך פוגעים במינהל התקין, בסביבה ובזכותנו כציבור להשפיע על ההליך התכנוני בישראל ועל דמותה העתידית של הארץ. במדינת ישראל הסובלת ממחסור חמור בקרקע ובשטחים פתוחים יש חשיבות עליונה להמשך הבעלות הציבורית על השטחים הפתוחים כדי לאפשר למדינה לנהל את הקרקע למען כלל הציבור וצרכיו, ולצמצם ככל שניתן את הליך ההפרטה של הקרקע הציבורית, השייכת לכולנו.   בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית ביכולתו של הציבור להשפיע על הליכי התכנון, ובשילובם של שיקולים סביבתיים בהליכי התכנון, הקובעים באיזו ארץ נחיה כאן ואיך תיראה הארץ בה יחיו ילדינו. השינויים המוצעים כעת בחוק ההסדרים מאיימים לא רק לבטל הישגים אלו, אלא גם להצעיד אותנו מרחק שנות דור לאחור, לנורמות תכנון ריכוזיות, להתעלמות משיקולים סביבתיים, ולקבלת החלטות הנעשית הרחק מעין הציבור ללא שקיפות ובניגוד למנהל התקין. אני קורא לך להוציא את הסעיפים הנוגעים להרחבת סמכויות הוועדה לתשתיות לאומיות ולרפורמה במקרקעי ישראל מחוק ההסדרים, כך שיתאפשר דיון ציבורי ופרלמנטרי נרחב, כראוי לנושאים חשובים אלה. בברכה,

השלימו כאן את פרטיכם האישיים: שם פרטי, שם משפחה, טלפון ומקום מגורים ושלחו על פי ההנחיות שלמעלה.

 

---

עד כאן הציטוט.

אני אוסיף בכל זאת תמונה אחת של בוציץ סוככני – רמז למה שאני אפרסם פה, פרח מקסים, ואם החוק הזה יעבור – הוא יהיה מהראשונים שיוכחדו.

 

(בוציץ סוככני, שמורת בריכת יער, חדרה, 9.5.2009)