שלושה עשר מי יודע?
שלושה עשר, אני יודעת:
שלושה עשר סחלבים אנטולים – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.
שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!)
אחד עשר סחלבים איטלקיים: כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!
עשר דבורניות נאות: באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.
תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר
שמונה סחלבני החורש: היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח
שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)
שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.
חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.
ארבע דבורניות דינסמור: גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.
שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)
שתי נאוטינאות תמימות: איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!
אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:
זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון בחברה טובה – Anguly והבנות – ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!