שוב עבר חודש מאז שכתבתי בבלוג. המצב בארץ – ההפיכה המשטרית, ההרס וההתעלמות מכל שיקול דעת הגיוני של ממשלת הבזיון הלאומנית הקיצונית הזו מדירים שינה מעיני, ומקשים על ההתנהלות שלי.
להמשיך לקרוא Himantoglossum robertianum – רצועית רוברט
אני ממשיכה עם הסחלבים בגרגנו, והפעם סחלב חדש לי לחלוטין: Orchis anthropophora.
להמשיך לקרוא Orchis anthropophora – La Ballerina – סחלב הבלרינה
אני ממשיכה עם סחלבי גרגנו, עם הדבורנית הנפוצה ביותר – זו שפגשנו בכל יום במשך הטיול.
להמשיך לקרוא Ophrys sphegodes ssp. passionis – דבורנית הקטיפה, תת מין הפסיון
התלבטתי מי יהיה הסחלב הראשון שאיתו אפתח את "סקר סחלבי גרגנו" שאני מתכננת לבלוג, והגעתי למסקנה שמי אם לא הסחלב שנקרא על שם המדינה? ולכן אני מתחילה עם סחלב איטלקי.
להמשיך לקרוא Orchis italica – סחלב איטלקי – באיטליה!
בשבוע שעבר שוב היתה "מהומה" בספל התה שהוא עולם הבוטניקה בישראל. וכמובן, הייתי חייבת להגיע, לראות בעצמי, להתפעל – ועכשיו גם לדווח.
להמשיך לקרוא רצועית רוברט – Himantoglossum robertianum
בשנים האחרונות היו לי כמה ויכוחים עם אנשים בנושא זיהוי דבורנית כחלחלה, ולכן החלטתי לכתוב את הרשומה הזו – כדי להסביר אחת ולתמיד מהם ההבדלים בין דבורנית שחומה לכחלחלה.
להמשיך לקרוא שחומה או כחלחלה?
לכבוד הבלוגולדת הארבעה עשר, חזרתי אל רצועית קומפר שנמצאה בארץ לפני שנתיים.
.
להמשיך לקרוא בלוגולדת 14 לבלוג שליהיום לפני 12 שנים פתחתי בלוג לתמונות פרחים. בינתיים הוא הפך להרבה יותר מזה, ולראיה הרשומה היום: אני חוגגת בלוגולדת עם סחלב חדש ומיוחד שנמצא בארץ לראשונה ממש לא מזמן.
לפני שבועיים בערך טיילה חברתי סאקרה בגולן. סאקרה היא (בין שאר כשרונותיה) מדריכת טיולים חדת-אבחנה וכל טיול איתה הוא חוויה מרתקת.
בצפון הגולן, בנקודה אליה היא עלתה לצפות על הנוף היא ראתה לפתע סחלב נבול שנראה אחר, שונה מהסחלבים המוכרים בארץ.
אמנם אנחנו בשיא האביב (לא תשכנעו אותי שיום השוויון הוא "היום הראשון לאביב". תלתן הארגמן פורח, וזה סימן לשיא האביב.) – אבל מכל מיני סיבות אני מטיילת פחות, ולכן החלטתי לספר לכם את אחד הסיפורים היפים בעולם הטבע. אני פגשתי אותו בגן הבוטני.
זהו סיפורו של סחלב דארווין – סחלב אנדמי למדגסקר.
אני משערת אין צורך לספר מיהו צ'ארלס דארווין, כותב הספר "מוצא המינים", והראשון שאמר באופן גלוי שהיצורים בעולם לא נבראו כפי שהם- אלא התפתחו. רעיון האבולוציה שלו היה מהפכני ומדהים, ומסביר עד היום הרבה תופעות וארועים סביבנו. בשנת 1859 דארווין פרסם את מוצא המינים, והתחיל מהפיכה בצורת החשיבה והתפיסה שלנו את הטבע סביבנו.
דארווין אהב סחלבים, ובאותה עת – הבוטנאים והזואולוגים היו מתעדים בע"ח וצמחים על ידי איסופם והבאתם הביתה. בשנת 1862, בוטנאי בשם ג'יימס בייטמן שלח אל דארווין כמה סחלבים מיוחדים שהוא פגש במדגסקר. הסחלבים הללו נמצאו כבר בסוף המאה ה-18, ותוארו בספרות בראשית המאה ה-19, אך עדיין לא היו מאד מוכרים.
דארווין בחן את הפרחים. פרח בהיר וגדול – אבל הדבר המרשים והמיוחד בצמח היה הדרבן שלו:
צילמתי את הדרבן עם היד שלי לקנה מידה, כדי שתבינו את האורך: היד שלי מתוחה בערך ל-16 ס"מ, כלומר אורך הדורבן הוא כ-20 ס"מ. בפרטים שדארווין תעד היו דרבנים ארוכים יותר – 30 ואפילו 40 סנטימטרים.
וחוץ מזה, היה בהם צוף. לא הרבה, רק בקצה הדרבן. אבל זהו לא אחד הסחלבים הרמאים.
בשנת 1862 דארווין פרסם מאמר אודות סחלבים והאבקת סחלבים, ובין השאר הזכיר את הסחלב הזה. הוא טען אז שסחלב כזה חייב היה להתפתח במקביל לעש בעל חדק ארוך מספיק על מנת להגיע לצוף. הוא טען שיש עש פעיל לילה, שיש לו חדק באורך 35 ס"מ – הוא המאביק של הסחלב, והם התפתחו במקביל (Co-Evolution).
דארווין בדק היטב את הסחלב לפני כן – הוא ניסה לראות איך להגיע אל האבקנים שלו, וגילה שהדרך היחידה היא לשלוח צינורית דקה לפתח הסחלב, לכל עומקו של הדרבן – כשהוציא את הצינורית, האבקיות נצמדו אליה.
אנשים רבים חשבו שהרעיון הזה מופרך. עש עם חדק באורך 35 סנטימטרים? למה שייווצר בכלל מין יצור מוזר שכזה? מאמרים פורסמו נגד דארווין, ושוב עלתה הטענה שהמורכבות של העולם לא יכלה להתפתח באופן טבעי אלא רק להווצר על ידי בריאה.
אלפרד ראסל וואלאס, מדען חשוב נוסף שהגיע לרעיונות האבולוציה בערך במקביל לדארווין השיב במאמר בו תאר באופן מפורט כיצד הפרח הזה, והעש החזוי של דארווין יכלו להתפתח במקביל. הוא אפילו הוסיף איור – איך אמור לדעתו להראות אותו עש.
בשנת 1882 דארווין הלך לעולמו, וחידת העש והסחלב נותרה פתוחה.
בשנת 1903, 21 שנים לאחר מותו של דארווין, הגיעו ליונל וולטר רוטשילד (שהיה הברון רוטשילד השני, ויהודי, וזואולוג, וחבר של חיים ויצמן, ואחד מהאנשים שתרמו להצהרת בלפור ועוד הרבה דברים) וקארל ג'ורדן (חוקר חרקים גרמני) למדגסקר, ומצאו שם את העש. עם החדק, בדיוק לפי התחזית של דארווין.
הם קראו לו: Xanthopan morganii praedicta, כשהתוספת "praedicta" – משמעותה החזוי – לכבוד העובדה שדארווין חזה את קיומו.
את סחלב דארווין פגשתי בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.
הוא פורח שם בתצוגת הסחלבים בין פפיופדילום וקטליאות ושאר סחלבים מיוחדים.
הנה הפפיופדילום – Paphiopedilum – גיליתי שבעברית הוא קרוי "אנפילאי": כיוון ששמו העממי הוא "Lady Slipper Orchid" – השם העברי ממש מוצא חן בעיני.
לצערי, החממה הטרופית סגורה עד להודעה חדשה עקב סכנת התמוטטות – חלקים ממנה החלידו מדי. כרגע אין תקציב לשיפוצים – אז אם אתם מכירים איזה נדבן שרוצה לבנות חממה טרופית – תשלחו אותו לגן הבוטני, אני אשמח אם החממה תשופץ ותיפתח שוב לקהל.
את התמונות צילמתי בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
הנה סרטון המראה את העש מגיע אל הסחלב ומוצץ ממנו צוף:
וסרטון של מוזיאון ה-Natural History בלונדון, שמספר את סיפור הסחלב והעש:
סוף סוף אני מגיעה לרשומה האחרונה שלי מהטיול לפלורידה בקיץ שעבר. מצבי יחסית לא רע: את הטיול לקליפורניה במרץ 2013 סיכמתי ברשומות ממרץ ועד דצמבר – תשעה חודשים. הפעם הצלחתי לכסות את מה שרציתי תוך חמישה חודשים בלבד.
גם הפעם, שמרתי לי את האירוע המיוחד ביותר לסוף: סחלב בר יפהפה ומרשים שפגשתי בפארק ה-Everglades: סחלב ששמו Encyclia tampensis.
את הסחלב הזה פגשנו… בביצה, כמובן. בפלורידה יש המון ביצות. הפעם הלכנו בשביל נחמד ששמו Anhinga Trail – הוא קרוי על שם הנחשון, ציפור ה-Anhinga שכבר הצגתי בבלוג. אמנם לא פגשנו נחשונים בשביל הזה, אבל היו כמה פרפרים, כמה אנפות – ועוד פרח אחד מיוחד.
באותו שלב כבר הייתי די מיואשת: מספר הסחלבים שפגשתי בטבע עד אותו רגע היה אפס, וכל הנסיונות לאתר סחלבים הסתיימו בעקיצות יתושים ובמפח נפש.
אבל המסלול היה נחמד, התחלנו אותו בגשם – שפסק מהר; ולפתע שמתי לב לפריחה קצת שונה, קצת מיוחדת על עץ תפוח הביצות – Swamp Apple – שהוא מין של אנונה:
התקרבתי – והתחלתי לקרוא באושר – סחלב! מצאתי סחלב בר! אמיתי! מיוחד! האפיפיט הראשון בחיי שאיננו בגן בוטני!
לידנו עברה בדיוק קבוצת תיירים עם ריינג'רית שהדריכה אותם. הראיתי להם את הסחלב בהתלהבות – אבל נראה לי שהם בעיקר הסתכלו עלי, התמהונית, שמגיעה לביצות ומתלהבת כל כך ממשהו שצומח שם על העץ…
אחרי שצלמתי אותו מכל הכיוונים – הוא היה לא מאד קרוב אלי; וכאמור, המצלמה שלי לא היתה מאד מוצלחת – המשכנו במסלול, פוקחים עיניים ומחפשים סחלבים על העצים –
הסתבר שזו לא היתה בעיה: ראינו לפחות עשרה עצי Swamp Apple סביב גשר העץ עליו הלכנו, שהיו מעוטרים בסחלב הזה!
יכולתי גם לראות את הפקעות שלהם, המעוגנות על גזע העץ:
בעצם, אילו לא באמת פקעות – באנגלית הם נקראות Pseudobulbs. המטרה היא זהה – איבר אגירה לחומרי מזון ואנרגיה. אך מבחינה בוטנית, זהו חלק מהגבעול.
שמו העממי של הסחלב הוא Florida Butterfly Orchid. הפרפר – Butterfly בגלל צורת הפרח. פלורידיאני – כי הוא טבעי בפלורידה. הוא פורח בפלורידה, קובה ואיי הבהאמה.
שמו הלטיני – Encyclia – מגיע מיוונית, ומשמעותו להקיף במעגל (encycle). הכוונה היא לחמשת עלי הכותרת הרוחביים (אילו שבתמונות הם כתומים או ירקרקים) המקיפים בעיגול את העמודון (עמוד העלי והאבקנים) והשׂׂפית (עלה הכותרת המרכזי, הלבן-ורוד).
שם המין – Tampensis – הוא על שם העיר טמפה בפלורידה, שם הוגדר הפרח לראשונה בשנת 1846.
לפי הספר שלי, האנציקליה היא האפיפיט הנפוץ ביותר בפלורידה. אך כיוון שיש מסחר בלתי חוקי בו, ופרטים רבים נאספו בטבע על ידי אספנים, סוחרים וסתם אנשים – הוא מוגדר כצמח מוגן, ואסור לקטוף אותו או לאסוף אותו ללא אישור רשמי.
בינתיים, אני הסתובבתי שיכורה מעץ לעץ, ובסך הכל צלמתי כמה מאות תמונות של הסחלבים הללו. בכל יום בחופשה צלמתי בסביבות 150-200 תמונות. ביום הביקור ב-Everglades, שבו פגשנו את האנציקליה ואת הספירנתס – צלמתי כ-800 תמונות…
לפי הכתוב בספר שלי, לפרחי האנציקליה יש ריח נעים. אך הם לא היו קרובים מספיק על מנת שאוכל לבדוק את הריח.
את התמונות צלמתי בפארק ה-Everglades, בתאריך 7.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
כיוון שלא הצלחנו לראות הרבה סחלבים בטבע, החלטנו לראות אותם בגן בוטני. נסענו לגנים הבוטניים הטרופיים פיירצ'יילד במיאמי – Fairchild Tropical Botanical Gardens
ומסתבר שהגענו למקום מאד מוצלח. הגנים מאד יפים, ופגשנו כמה סחלבים מאד מיוחדים מכל העולם.
אני מדלגת על הפלנופסיס, שנפוצים כל כך בחנויות הפרחים בארץ, ואפשר לפגוש אותם בכמויות גם בפארק הסחלבים אוטופיה. במקומם, אציג בפניכם כמה סחלבים מיוחדים.
הראשון – שמו Eulophia graminea. זהו סחלב קטן ועדין, עם פרחים מיוחדים. משמעות השם הלטיני – נוצה-יפה עשבונית.
זהו סחלב שגדל ישירות על הקרקע (כלומר, עשבוני) – והופתעתי לגלות שזהו מין פולש בפלורידה. מקורו במזרח הרחוק.
כמובן, מיד אני תוהה – למה אצלינו הפולשים הם כנפון וטיונית, ולא סחלב יפהפה ומיוחד?!
הסחלב הנוסף שהתפעלתי ממנו היה אפיפיט: הוא גדל על גזע של עץ דקל –
הפרחים מאד מצאו חן בעיני – זהו סחלב מהסוג Schomburgkia – שומבורגיה, שנקרא על שם שומבורג – חוקר בריטי-גרמני מהמאה ה-19, שחקר את איזור האמזונס.
לא הצלחתי לזהות מהו המין של השומבורגיה, ולצערי לא היה שילוט שיסביר מה שם הסחלב. הפרחים מאד יפים בעיני:
בעצם, זו היתה הבעיה שלי עם הרבה מהצמחים שפגשתי – לא הצלחתי לזהות אותם, ולא תמיד היה שילוט הסבר. אם מישהו מהקוראים ידע לעזור לי בזיהוי, או לתקן לי טעויות – אני אשמח מאד.
את הסחלב הבא לא הצלחתי לזהות. הצבע שלו צהבהב מיוחד:
למזלי, יש לי חברים בפייסבוק – וידידי יואב סילברט זיהה את הסחלב הזה כסחלב מכלוא תרבותי ששמו Dendrobium Gatton Sunray.
הסחלב הבא הוא עדין ויפהפה. הסוג הוא Brassia, והשם העממי הוא Spider Orchid – סחלב העכביש.
עוד סחלב, דומה לקודם אך בהיר יותר. הסוג הוא כנראה Maclellanara –
עוד סחלב מיוחד הוא Vanda – הצבע שלו מיוחד, הפרחים גדולים מאד.
גם הסחלב הבא מיוחד – שמו Paphiopedilum והשם העממי הוא Venus Slippers – סנדלי ונוס.
לאחרונה ראיתי גם דומה לו בחנויות הפרחים בארץ, אך הפרט הזה היה גדול במיוחד – פרחים שגודלם כ-15 ס"מ.
הסחלב הבא שייך לסוג Cattleya – שוב פרח מרשים וגדול.
אבל גם פרחים קטנים יכולים להיות מיוחדים… הנה למשל ענף של Oncidium צהוב ועדין –
ומאד דומה לו בבורדו – מין נוסף של Oncidium, ושוב תודה ליואב שעזר לי לזהות – זהו כנראה זן תרבותי ששמו Oncidium Sharry Baby.
הפרח הבא הדהים אותי. בתחילה לא קלטתי שזה ענף פורח, ואז הבנתי שיש כאן פרח – אבל כיאה למשפחת הסחלביים, הוא בעל מבנה חייזרי לחלוטין.
בבית מצאתי שזהו פרח נקבי של סחלב מהסוג Catasetum. הקטסטום הזכרי נראה שונה לחלוטין – פרח גדול יותר ומרשים, ואין לי תמונה שלו. אני דווקא התפעלתי מהפרח הנקבי, הקטן והמיוחד.
עד כאן מקבץ סחלבים טרופיים.
הגנים הבוטניים הטרופיים במיאמי הם מאד יפים ומיוחדים, והם פועלים רבות למען שמירת טבע במיאמי – למשל, הם עובדים כעת על פרוייקט רחב הקף של השבת מיני סחלבים נדירים לטבע (פרוייקט מיליון סחלבים), מינים שהתמעטו. אני באמת מקווה שהם יצליחו, ושבעתיד אפשר יהיה לפגוש יותר סחלבים טבעיים בפלורידה!
את התמונות צלמתי בגנים הבוטניים הטרופיים פיירצ'יילד במיאמי, בתאריך 8.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
בפלורידה פגשתי שני מיני סחלבי בר. היום אני מציגה דווקא את השני מביניהם – כי הוא מאד מיוחד מבחינתי.
זהו הספירנתס – השם מגיע מיוונית, ומשמעותו ספירלי. ובאמת אפשר לראות איך הפרחים מתפתלים בספירלה על הגבעול –
את פרחי הספירנתס אני מכירה באופן וירטואלי – מינים שונים של ספירנתס פורחים במקומות רבים בעולם, מאיי הים התיכון ועד להרי ההימלאיה. חברים שלי פגשו אותם, שלחו לי תמונות – ומאד רציתי לפגוש את אחד ממיני הספירנתס בעצמי. בארץ לא פורח ספירנתס.
מוטי כבר סיפר על נסיונותינו למצוא סחלבים בפלורידה – שהסתכמו לרוב במציאת יתושים… ביום בו טיילנו באיזור המזרחי של פארק ה-Everglades, כבר היינו מוכי יתושים וביקשנו מהריינג'רית המלצה על מקומות בהם אפשר לטייל כך שפחות נעקץ.
המסלול השני ביניהם היה מסלולון של רבע קילומטר בערך – Pa-hay-okee Overlook. זה היה מסלול גשר עץ מעל ביצה רדודה, מלאת מים בעומק של כ-10 ס"מ. ופתאום, מתחת לגשר – ראיתי משהו מיוחד.
בניגוד לספירנתס שחברי פגשו בהימלאיה, שהוא צמח זעיר בגובה 10 ס"מ – הספירנתס שמצאתי כאן הוא צמח גבוה ומרשים – גבהו בערך 70 ס"מ. הפרחים אמנם קטנים ולא מאד מרשימים, אבל צורת הספירלה שלו חיננית ונפלאה.
סוף סוף גם אני פגשתי ספירנתס!
כיוון שהפרח היה ממש מתחת לגשר העץ, נאלצתי להשתרע על הגשר מעליו, כדי שאוכל לצלם אותו כראוי.
מוטי מיד עבר שוב את כל המסלול (כאמור, רק רבע קילומטר), וניסה למצוא פרחי ספירנתס נוספים – הרי לא הגיוני למצוא רק פרח אחד בכל הביצה?! גם אני חזרתי על המסלול.
אבל… לא. לא מצאנו פרח נוסף. חזרתי אל הספירנתס הראשון שלי, וצילמתי אותו מכל הכיוונים.
הפרחים קטנים ובהירים, וכל אחד פורח מעל קודמו – אך מעט הצידה, כך שנוצרת צורת ספירלה נפלאה. מבנה הגבעול הספירלי גם הוא מקסים.
השם העממי של ספירנתס בארה"ב – Ladiestresses – צמת האישה. ברור לי מאיפה הוא מגיע, אך אני מעדיפה את השם המדעי.
הספירנתס המפוצל (שנקרא כך בגלל עליו המפוצלים לאונות דקות) גדל בכל מדינות דרום מזרח ארה"ב, מצפין עד לניו ג'רסי וממשיך מערבה עד טקסס. בפלורידה הוא מתמעט, בגלל פיתוח וייבוש ביצות – והוא מין בסכנת הכחדה.
את התמונות צלמתי בפארק הלאומי Everglades בתאריך 7.7.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אני מוסיפה שיר שמתאים לי היום:
לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים.
הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה.
ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!
במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות:
את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –
אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי:
שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –
השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו:
לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום.
סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים –
שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם
סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים
שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק:
נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובה, דבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה.
דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –
וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה.
היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני –
ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים.
את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
בדיוק היום לפני שנה – בתאריך 28.2.2013 – עזבתי את הבית והמשפחה, עליתי על סילון-לון-לון וטסתי ליבשת המוזהבת,
נסעתי לקליפורניה, והתארחתי אצל אום נטע (ולא, שמה הוא לא סוניה).
עד היום פרסמתי 68 רשימות על הטיול ומה שפגשתי בו – והחלטתי שהיום, יום השנה לטיסה, אפרסם את רשימת הסיכום.
פרסמתי 23 רשומות על הטיול עצמו – המקומות שהייתי בהם – למשל, עמק המוות, מדבר מוהאבי, פארק עץ יהושע; והאנשים שפגשתי – גל ועופר
15 רשימות על בעלי חיים שפגשתי – בעיקר ציפורים, יונקים וזוחלים,
ו-30 רשימות על הצומח המעניין – עצים, פרחים וקקטוסים.
לרשימת הסיכום בחרתי לי את הפרח המיוחד ביותר שפגשתי בטיול: סחלב עדין ויפהפה, ששמו Calypso balbosa – ושמו העממי "סנדלי הפיה" .
את הסחלב הזה פגשתי בטיול הנפלא שלנו אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais – שהיה המסלול המיוחד ביותר בטיול מבחינה בוטנית.
אני שמחה להזכיר את הטיול, האיריסים, ועוד כל מיני פרחים שפגשנו בדרך.
על מנת להבין את השם, צריך להסתכל על הפרח מקרוב – השֹפית שלו נראית כמו נעל אלגנטית מעודנת וקטנה. באנגלית קוראים לזה Slipper – כמו נעלי הזכוכית של סינדרלה. כיון שבסיפור סינדרלה ה-Slipper תורגם לסנדל הזכוכית, גם אני תרגמתי את השם לסנדל.
סנדלי הפיות הללו גדלים ברוב יבשת צפון אמריקה. הם אוהבים יערות לחים ופינות חבויות.
השם הלטיני – Calypso – הוא על שם הנימפה קליפסו מהמיתולוגיה היוונית, בתו של הטיטאן אטלס, שהתגוררה על אי חבוי, מיוער ולח.
סנדלי הפיות הם צמחים קטנים למדי – גובה הגבעול הוא כעשרה סנטימטרים בלבד. הפרח גדול למדי – פרח ממוצע הוא בגודל 3-4 ס"מ.
בתמונה הבאה אפשר להתרשם כמה הם קטנים יחסית ליער סביבם –
בתמונה הבאה אפשר לראות סחלב אחד מוקף פטריות –
נהניתי מהדוגמא שעל השפית גם מאחור – הנימור הזה חביב מאד –
הסחלב הזה מאד שימח אותי. בתחילה מצאנו 2 פרטים, אבל כשהמשכנו במסלול, ראינו עוד ועוד, מציצים אלינו מהסבך. בתחילה ניסיתי לספור אותם – אחרי הפרט ה-50 בערך הפסקתי לספור.
אני רוצה שוב להודות לאום נטע, אבו נטע, נטע ואוּחת-נטע על ההזמנה והאירוח הנפלא,
ואם כבר, אז להזכיר את הביקור הנפלא לאיזור לוס אנג'לס – ולהודות גם לגל ועופר ומשפחותיהם על האירוח!
את התמונות צלמנו, אום נטע ואני על הר טאמאלפייס, בתאריך 4.3.2013 – ואני ממליצה לכל מי שמגיע בתקופה הזו לאיזור סן פרנסיסקו – לטייל על הר טאמאלפייס הנפלא!
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
הערה קטנה – אני יודעת שבשבועיים האחרונים כמעט לא קראתי אצל אף אחד, אני פשוט בתקופת עומס. מבטיחה להשלים הכל!
לכל קוראי הבלוג שלי,
שממתינים לתמונות ולסיפורים מארה"ב – אני מבטיחה לכם שאני עובדת על הנושא במרץ!
ובינתיים, אני מאחלת לכם חג אביב שמח ופורח, עם הרבה טיולים ושמחה!
בתמונה: סחלב יפהפה בשם Calypso bulbosa, שפגשתי על הר Tamalpais, צפונית לסן פרנסיסקו, 4.3.2013
איריס הארגמן גומר לפרוח בימים אילו במישור החוף. אני משערת שרוב הקוראים שלי מכירים אותו, ומתפעלים מהצבע העמוק והעשיר של הפרח הנפלא הזה.
לפני שנתיים, הצגתי בבלוג את המופע הנדיר הצהוב של איריס הארגמן. השנה שוב חזרתי אליו –
ושמחתי למצוא גוש פריחה מקסים שכלל ארבעה איריסים בלונדיניים!
כמה ימים לאחר מכן, פתאום ראיתי תמונה של איריס ארגמן – ג`ינג`י! חקרתי ובדקתי, ויצאתי לשמורה שבה הוא פרח.
פגשתי שם איריס מנומר –
ואיריס שצבעו רגיל, אבל עמודי העלי הכותרתיים שלו זהובים –
בקצה השמורה ראיתי את המקבץ המקסים הזה – ואם תגדילו את התמונה – תוכלו לראות מאחור את הכוכב שבאתי לראות –
איריס הארגמן ג`ינג`י למהדרין!
ממש זהב טהור!
מה שמעניין הוא, שהאיריס הג`ינג`י הזה הוא בודד בגוש פריחה בעל צבע רגיל. וזה רומז לנו שכפי הנראה זו מוטציה חד-פעמית, וכמו שלא פגשנו אותו בשנים הקודמות – כנראה הוא לא יחזור גם בשנים הבאות.
אז אני מאד שמחה שהצלחתי לפגוש אותו!
הבטחתי גם לבקן – בפורים טיילנו בשמורת בני ציון. עכשיו שיא הפריחה של התורמוס הארץ-ישראלי, של הסחלב הפרפרני ושל הדבורנית צהובת-השוליים שם.
אני חיפשתי את הסחלב הפרפרני הלבקן שמצאתי גם בשנים הקודמות – ובאתי על שכרי:
מצאתי שלושה פרטים צחים ונפלאים, פשוט יפהפיים!
את התמונות צלמתי –
ביער אילנות, 14.2.2013
בשמורת אלוני קדימה, 23.2.2013
ובשמורת בני ציון, 24.2.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
הרשומה הזו מפורסמת ממלון קטן אי-שם בקליפורניה,
ומוקדשת באהבה רבה לאום-נטע, שמארחת אותי ולוקחת אותי לכל מיני מקומות, וכמובן למשפחה שלה שמאפשרת לנו לטייל,
לעופר D וגל "באמריקה" והמשפחות שלהם שגרמו לי להרגיש נסיכה כשהייתי אצלם,
וכמובן למוטי והעננצ`יקים שלי, שאני כבר ממש מתגעגעת אליהם.
לכבוד פורים רציתי להזכיר לכם את התחפושת החביבה עלי ביותר בטבע: פרחי הדבורנית.
הדבורניות הן סחלבים, שהעלו את הרמאות לדרגת אומנות. הן מתחזות לדבורים ויזואלית – וגם מפיצות ריח הדומה לפרומונים של דבורים.
הדבורים הזכרים מרומים על ידי המראה והריח, ומנסים להזדווג עם הדבורניות.
הדבורניות מנצלות זאת כדי להשתמש בדבורים כמעבירי אבקה מפרח אחד לאחר. וכך, במקום להפיץ את הזרע שלהם – הם מפיצים את אילו של הדבורניות.
השנה כבר פגשתי את הדבורנית השחומה בכרמל –
את דבורנית הקטיפה בכרמל –
ולאחר דיווח בפייסבוק, ביום שישי האחרון הוכחתי שאני חולת סחלבת – עזבתי את כל הסידורים (מוטי, תודה שניקית את הבית!!!) ונסעתי לגבעת הכלניות של הוד השרון, שם פגשתי את דבורנית דינסמור –
בכרמל פגשתי גם את הסחלב הנקוד – אחד הסחלבים הנדירים והיפים ביותר – כל פרח נראה כמו איש קטן ושמנמן:
אבל השנה פגשתי עוד תחפושת נהדרת אחת…
האכסף המבריק בכרמל השתולל בפריחה, והפרט הגדול מאיזור רקית נראה ממש כמו מדורה:
הוא בוער בהמון גוונים של צהוב-אדום – אבל זו שריפה מהסוג היפה והטוב:
.
אז חג פורים שמח לכולם!
השבוע אני נוטשת את משפחתי האהובה לשלושה שבועות, וטסה לי אל הארץ המוזהבת – קליפורניה. אני אפגש עם חברתי הנהדרת, אום-נטע. אני מקווה לחזור משם עם הרבה תמונות של פלאי טבע מרהיבים!
התמונות צולמו בכרמל (איזור רקית ועין אלון) ובהוד השרון, בפברואר 2013.
וכתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
קודם כל, רציתי לומר שמפה לשם סקרתי כבר את כל מיני הסחלבים שגדלים בר בארצנו! הרשימה המלאה נמצאת במדור הסחלביים שלי.
יש לי עוד הרבה תמונות של דבורניות דינסמוריות, והשונות בדגם שלהם מקסימה בעיני – למשל, בתמונה מעל הציור על השפית (זו ה"בטן" שלה) הוא בצבעים כמעט מטליים.
רציתי לסכם, כי ודאי בלבלתי אתכם עם המינים ותתי המינים של דבורנית דינסמור.
ד"ר יובל ספיר (מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א) טוען שאין כאן ענין לתתי מינים, ואין שום סיבה להגדרות נפרדות. הוא מזכיר לי שהוא הראה לי לפני כמה שנים דבורנית עם 3 פרחים –
אחד סגור (כמו תת מין כרמלי), אחד פתוח מעט עם שולים כהים (כמו תת מין בארי) ואחד פתוח לגמרי, עם שולים בהירים (כמו צהובת-השולים)
אסף שיפמן, לעומתו, שיש לו נסיון שדה עשיר מאד, וכבר בדק והסתכל על רבבות דבורניות אם לא יותר – אומר : "תסתכלי עליהן. הן שונות בצורה. הן נראות אחרת.
ואם כך, למה לא להתייחס אליהן כאל מינים שונים?"
אסף מחלק את הדבורניות בארצנו לארבעה תתי מינים, שלושה מהם הדגמתי – תת מין כרמלי, תת מין בארי ותת מין רחבת-שפה (שמוכרת לנו כצהובת שולים).
גני KEW, כמו שכבר כתבתי, אימצו את דעתו של אסף – הם אמנם איחדו הרבה מינים, אבל השאירו את המופעים השונים כתתי מינים.
בהשתלמות רת"ם בפברואר דיבר פרופסור אמוץ דפני מאוניברסיטת חיפה. פרופסור דפני הוא בכיר חוקרי הסחלבים בארץ. הוא סיפר שלאחרונה החליטו להסתכל על הדבורניות מכיוון חדש: מנקודת מבטה של הדבורה.
הלא כל דבורנית מנסה לרמות מין מסוים של דבורים. היא מפיצה פרומונים מסויימים.
לכן, אם מין מסוים של דבורה ייגש אל שני פרחי דבורנית – אפשר להניח בבטחון ששתי הדבורניות הללו נועדו לרמות את אותה דבורה, ולכן הן בנות אותו מין.
"וואו", חשבתי לעצמי: זה רעיון ממש יפה! איך לא חשבו על זה קודם? תצפיות על דבורים! רעיון נהדר!
אבל… אז הוסיף פרופסור דפני משפט אחד ששוב, הפך את הקערה על פיה: הבעיה היא, שאין מספיק ידע על דבורים – ולא תמיד אנחנו יודעים להבדיל בין המינים השונים של הדבורים!
כלומר, גם אם אנחנו רואים שתי דבורים שניגשות לפרחים דומים – כיוון שאנחנו לא יודעים אם הדבורים הללו הן מאותו מין או ממינים שונים – חזרנו להתחלה, ושוב אנחנו מבולבלים…
איך לסכם את הנושא? מה אני חושבת?
אני עדין פתוחה לדיעות השונות, ומחפשת הוכחות לכאן או לכאן. אני מבטיחה להמשיך לעקוב אחרי הדבורניות, בשדה – אבל גם בפרסומים המדעיים – ואם יהיו פרסומים נוספים, אני אשתדל להעיף בהם מבט.
בינתיים, צאו לשדה וטיילו.
אם תשימו לב לדבורניות בשדה – רובן קטנות ונמוכות, ולא תמיד שמים לב אליהן בגלל הצבעוניות הירקרקה-חומה –
ותזכרו שזו דבורנית (ואולי אפילו דבורנית דינסמור) –
אני, את שלי עשיתי.
התמונות צולמו –
בשמורת הסחלבים ליד חורשת טל, 15.3.2006
ביער מטע, הרי יהודה 17.3.2007
בהר מירון, 24.3.2007, 13.4.2007
בכרמל 31.3.2007
בנחל חזורי, 3.4.2009
בהר קטע 25.2.2011
ובגבעת אולגה, 31.1.2012
התמונות ב-PICASA – מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראות אותן בהגדלה. ויש עוד הרבה תמונות באלבום, כאן.
אני ממשיכה עם דבורנית דינסמור, ועם ענייני הסיסטמטיקה…
הדבורנית שלי היום מופיעה באתרים בעברית (אתר הפלורה, ואתר צמח השדה) בתור מין נפרד – דבורנית צהובת-שוליים, או בלטינית – Ophrys flavomarginata.
אבל כשהסתכלנו עליה, ראינו שהיא מאד דומה לדבורנית דינסמור ה"רגילה" ובעצם גם לזן "בארי"…
וגם הפעם בגני Kew מתייחסים אליה כאל תת-מין, ואני מאמצת את הגישה הזו.
לאחרונה, התפרסם מאמר של אסף שיפמן ובו הוא מגדיר אותה בשם אחר – דבורנית רחבת שפה – Ophrys umbilicata ssp. latilabris.
ההבדלים בינה לבין דבורניות דינסמור האחרות הם בשפית: השפית פרושה לרוחב, ושוליה ירקרקות-צהובות. העטיף (כלומר, ה"כנפיים" של הדבורנית) בדרך כלל ירוק. (ולא לבן או ורוד)
אבל בעצם מה זה "מין" או "תת מין"? זו שאלה מסובכת, ביחוד כשמדברים על הסחלביים, שהשונות בהם מאד גדולה…
בעבר היו מגדירים מינים אך ורק לפי מאפיינים מורפולוגיים – צורת הצמח, מבנה הפרח, איבר האגירה (בצל, פקעת, שורש) – כמה עלי עטיף, צבע… – אם יש הבדלים, אילו מינים שונים.
באופן עקרוני החלוקה הזו קיימת גם היום – אם כי היום נוסף מרכיב הDNA. באופן מרשים מאד, גילו שלמינים שנחשבו קרובים – יש גם DNA קרוב. אבל יש גם כאילו שהחליטו לשנות את הסיווג שלהם. למשל – זהבית אדמדמת.
בעיקרון כאשר לפרח יש מאפיינים מסויימים במקום אחד ומאפיינים שונים במקום אחר (הבדלים הנגרמים מקרקע שונה, כמות גשמים אחרת, צל/שמש) – אבל אם נקח את שניהם ונגדל אותם באותם תנאים הם יתנהגו באותה צורה – זהו בעצם אותו מין.
לפעמים יש הגיון בהגדרת המינים הדומים כשני מינים שונים – למשל, הראיתי פה את צבעוני החרמון מול הצבעוני הססגוני – הם מאד דומים, אבל ההבדלים בינהם נשארים גם אם נגדל אותם יחד.
לעומת זאת, הראיתי את צבעוני השרון, שגילו שההבדלים בינו לבין צבעוני ההרים אינם תקפים תמיד, ואם נגדל צבעוני ההרים וצבעוני השרון יחד – הם יתנהגו באופן דומה. אפשר גם למצוא בשרון צבעוני עם מאפייני ההר, או בהר צבעוני עם מאפייני השרון. לכן צבעוני השרון הוא רק תת-מין. המאפיינים שלו שונים רק בבית גידול מסוים.
וכך גם הדבורנית הזו – המאפיינים שלה משתנים בבית גידול מסוים.
דבורנית צהובת-שוליים פורחת בארץ במישור החוף, בעיקר באיזור השרון.
בעולם היא ידועה גם מלבנון וסוריה, ומקפריסין.
אני פוגשת אותה כל שנה בשמורת בני ציון הקטנה והמגוונת.
התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריכים
7.3.2005, 19.2.2009 וגם 9.3.2012
התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
ברשימה הקודמת דיברנו על דבורנית דינסמור, והפרוייקט של גני Kew לעשות סדר בשמות.
ראשית הם קראו למין "Ophrys umbilicata", והם לא מוכנים לפצל אותו ללא הוכחות מאד טובות.
ברישומים שלהם מוגדרים כעת שלושה-עשר תתי מינים (מרחבי העולם), ועשרות רבות של שמות נרדפים.
אצלינו בארץ, אסף שיפמן בדק את הדבורניות במישור החוף ובצפון הנגב, וראה שהמאפיינים שלהן מעט שונים מאילו של ההרים.
עלי העטיף – ה"כנפיים" לרוב לבנות, השפית (זה גוף הדבורה) נוטה להיות פתוח. בניגוד לדבורניות ה"הרריות", שם השפית כדורית יותר, וסגורה.
אסף הגדיר את השונות הזו כתת מין נפרד, וגני Kew קבלו את ההגדרה הזו.
כיון שהשונות הזו התגלתה לראשונה באיזור בארי – וגם לזכרו של אחיו של אסף, ששמו היה בארי – אסף קרא לדבורניות הללו "דבורניות בארי".
השם המלא – הוא Ophrys umbilicata, ssp. Beerii – כלומר, דבורנית דינסמור, תת מין בארי.
בגבעת אולגה השנה פגשנו שתי דוגמניות מיוחדות. דבורנית דינסמור שעלי העטיף שלה ורודים, ולא לבנבנים או ירקרקים –
בעבר, דבורנית כזו (בעלת עלי עטיף ורודים) נחשבה למין נפרד ונקראה "דבורנית מזרחית" – ophrys orientalis – אבל גם זו אוחדה למין "דבורנית דינסמור", ובמקרה שלנו – תת מין בארי:
ועוד אחת מיוחדת – לבקנית, שהגוף שלה ירקרק כולו!
בהשתלמות רת"ם ב-23.2.2012 ביקרנו שוב בשמורת פורה – ודיברנו על הדבורניות הללו, ושם למדתי דברים נוספים על ההגדרות השונות… ולכן – המשך יבוא!
הדבורניות צולמו:
בגבעת אולגה, 31.1.2012
בשמורת פורה, 18.2.2011
בצומת סעד, 15.2.2007
התמונות בPicasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 