השנה החלטתי לאחל לכם שנה טובה עם מגוון של פרפרים ממשפחת הכחלילים – Lycaenidae.
משפחת הכחליליים היא משפחה גדולה עם מגוון פרפרים, רובם קטנים למדי. לרבים מהם יש גוון כחול או תכלת בצד העליון של הכנפיים, ומכאן שם המשפחה.
שנה טובה תשפ"ג – עם כחלילים
קטגוריה: פרפרים ופרוקי רגליים
כחליל מקושט – Freyeria trochylus
היום אני ממשיכה עם פרפרים קטנים ממשפחת הכחליליים, והפעם – זהו אחד הפרפרים הקטנים ביותר בארץ – ובכלל בעולם.
להמשיך לקרוא כחליל מקושט – Freyeria trochylusכחלון הינבוט – Azanus jesous
חודש יולי כמעט נגמר, ולא כתבתי כלום… למען האמת, גם לא טיילתי הרבה: החום קשה לי השנה יותר מבעבר.
להמשיך לקרוא כחלון הינבוט – Azanus jesousשובלית נאה – Nemoptera aegyptiaca
שיא האביב כבר מאחורינו, וכבר מרגישים את הקיץ מסביב. יצאתי לרמות מנשה, לחפש את הפרחים של סוף האביב יחד עם חברה.
להמשיך לקרוא שובלית נאה – Nemoptera aegyptiacaזכרון
היום לפני 80 שנים נולד אבא שלי.
כתבתי עליו בבלוג כבר כמה פעמים, ולצערי – איבדנו אותו למחלת הסרטן לפני 6 שנים.
בכל זאת, 80 שנים הן ציון דרך מיוחד שאני רוצה לכתוב עליו.
Let it Bee
בחודש האחרון לא יצאתי הרבה מהבית – חם נורא, קורונה, וסיבות נוספות השאירו אותי בבית. טוב שיש לי מרפסת גג!
להמשיך לקרוא Let it Beeרפרף היערה – Hemaris syra
ברשימה הקודמת הסתכלתי על הציפורנית הדמשקאית בחרמון. הראיתי את גביע הפרח הארוך, וציינתי שהוא ארוך מדי בשביל זבובים.
להמשיך לקרוא רפרף היערה – Hemaris syraצמריר הקדד – Tomares nesimachus
כיוון שאני לא יכולה לצאת לטבע, החלטתי לעבור על חוצצי התמונות שלי ולמצוא נושאים שרציתי לכתוב אודותיהם, אבל לא יצא לי.
האבקת זמזום – Buzz Pollination
אני ממשיכה עם רשומות מהטיול לבקעה, והפעם חוזרת אל פרח נפלא שכבר הצגתי פעמיים בבלוג: צמרורת בואסייה.
מיליוני עשים בעמק הפרפרים!
סנוניתן הוורדניים – Iphiclides podalirius
בחודש יוני עליתי לחרמון, ופגשתי שם – לראשונה בחיי – את זנב-סנונית הוורדניים, הנקרא היום סנוניתן הוורדניים.
חגיגת Halloween בנחל שורק
בשנה שעברה, רגע לפני שהחל החורף, מטיילים בנחל שורק שמו לב לתופעה מדהימה: העצים מסביב היו עטופים בקורי עכביש. ממש כאילו מישהו החליט לחגוג את Halloween בנחל:
השנה התופעה חזרה על עצמה, והפעם הגעתי לראות אותה:
החוגגים הם עכבישים, עכבישים מהסוג "פגיונית", וכנראה שיש כמה מינים, אם כי רוב העכבישים הם ממין אחד, כנראה פגיונית הנחלים (Tetragnatha nitens). וזה נמשך ונמשך – יש שם מליוני עכבישים.
ונשאלת השאלה – איך זה קורה? למה פתאום מתקבצים להם מליוני עכבישים ועוטפים את כל הצמחיה סביב הנחל במטווים עבים?
התופעה הזו נצפתה גם בכמה מקומות בעולם, למשל אוסטרליה, פקיסטן וטקסס ארה"ב. אפשר לקרוא הסברים מעמיקים יותר (עם תמונות יפות במיוחד) באתר "חרקים – עולם קטן בגדול".
אחד הדברים ששמו לב אליהם, הוא העובדה שהתופעה הזו קורית לרוב ליד מקור מים – בבתי גידול לחים או רטובים או לאחר הצפות משמעותיות.
יש התרבות של החרקים שהם הטרף של העכבישים, ובעקבותיהם באים הטורפים.
ומה לגבי נחל שורק?
בנחל מוזרמים מים מושבים – כלומר, מי ביוב שעברו טיהור.
הם עדין לא טובים לשתיה (וגם לא הייתי נכנסת לשחות בהם), אבל הם זורמים בנחל, ומושכים יתושים מהסוג ימשוש – סוג שאינו עוקץ בני אדם. הרבה יתושים. הרבה מאד. היתושים מגיעים להזדווג, ולהטיל ביצים במים. זחלי היתושים מתפתחים בשלב הראשון בתוך המים.
הסתיו הוא העונה היבשה ביותר – עוד לא ירדו מספיק גשמים, והנחלים ברובם יבשים. יתושים המחפשים מקור מים מגיעים אל הנחל, בו זורמים מים קצת מלוכלכים. בדיוק מתאים להם. ובעקבות היתושים מגיעים העכבישים, לטרוף אותם.
הם טווים מטווי ענק לאורך הנחל – ושם הם חיים. מזדווגים, מטילים ביצים – הכדוריות הלבנות הבולטות במטווה בתמונה הבאה הם שקי ביצים.
ובקיצור, נהנים מהסביבה.
אני חייבת לציין שהמחזה מדהים ומטריד כאחד… מצד אחד, מקבלים נופים קסומים כמו הקשת שנתווטה מעל לנחל:
מצד שני, מרימים את הראש ומעליך, לידך ומכל צדדיך יש עכבישים:
וזה ממשיך כך לאורך כמה וכמה קילומטרים!
לפי מה שקראתי, הפגיונית היא עכביש ש"מוכן" לחיות במושבה. כלומר, הם מעדיפים לחיות לבד – אבל במקרה כזה, של שפע מזון – הם יסכימו לחיות אחד ליד השני. כלומר הם "מגלים סובלנות" זה כלפי זה, ולרוב לא יתקיפו אחד את השני, דבר המוכר אצל מינים אחרים.
את התמונות צלמתי בנחל שורק, בתאריך 16.11.2017
ותודה לחברתי אילת על כל העזרה וההצלה באותו יום 🙂
ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ז
לרגל יום השואה אני מארחת את ידידי אריק פלג. הוא כתב טקסט כואב, ולצערי – מאד מציאותי:
בעוד כמה שנים יקרה משהו שמדינת ישראל חושקת בו כבר שנים. בעוד כמה שנים, לא שנים רבות האמת, יחיה בישראל ניצול שואה בודד, ניצול השואה האחרון.
כולם יעופו עליו, הוא יהפוך (בעל כורחו) לכוכב תקשורת, הוא יקבל כתבת שער במוסף סופהשבוע של ידיעות אחרונות, בחדשות ערוץ 10 ו2 יקיימו איתו ראיון וישאלו אותו מה הוא חושב על זה שהוא ניצול השואה האחרון שנשאר, הוא בטח גם יתארח בבית הנשיא ויקבל שם איזה אות הוקרה. ראש הממשלה יזמין אותו למעונו הצנוע וינצל את הבמה על מנת להזכיר לכולם שאוטוטו כבר לא יהיו ניצולי שואה אבל זה לא אומר שיש כאלה שהפסיקו לנסות להשמיד אותנו, במיוחד בדור הזה. ואז, גם ניצול השואה האחרון, העדות החיה האחרונה לזוועות הנאצים תלך לעולמה, ואז מדינת ישראל תנשום לרווחה, היא סוף סוף תפטר מהעול המציק והלא נעים הזה שנקרא ניצולי שואה, לא יהיו יותר מבקרי מדינה שיבקרו אותה על הטיפול בניצולי השואה, היא לא תצטרך יותר לקרוא כתבות על כמה היא הזניחה את אותם ניצולים, כמה עוול היא עשתה במשך כל השנים, כמה עסקנים מתועבים עשו הון על חשבונם, וכמובן, היא תפסיק לשמוע כמה ח"כים ושרים הבטיחו לתקן את העוול ולא עשו לא כלום בנידון.
היום הזה לא רחוק, והמדינה יודעת את זה.
עד כאן דבריו של אריק. לצערי, אני מאד מסכימה. ההבדל היחידי הוא שאני – בעקבות סבתא שלי ז"ל – קוראת להם שורדי שואה. סבתא שלי אמרה תמיד שהיא לא ניצלה מן התופת, היא שרדה אותו.
יהי זכר הנספים ברוך. ואני מקווה (אם כי לא אופטימית) שהמדינה תתעשת, ותטפל גם בחלשים ובזקנים (וכן, גם באילו שאינם ניצולי שואה. גם להם מגיע כלכלה בסיסית ותרופות).
בתמונות אפשר לראות את פרפר סטירית הטבעת, שצלמתי הבוקר (23.4.17) בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב.
לימונית האשחר – Gonepteryx cleopatra
היום אני מציגה פרפר מאד נחמד – לימונית האשחר.
השם מאד ברור: לימונית – בגלל הצבע הלימוני, ועצי האשחר הם הפונדקאים של זחלי הלימונית הזו.
ללימונית יש גם הסוואה מוצלחת – היא מסוגלת להראות כמו עלה ולפעמים לא שמים לב שהיא בכלל שם.
את לימונית האשחר אפשר לפגוש בכל האזור הים תיכוני בארץ – מהחרמון ועד לדרום הרי יהודה.
הצבע הצהוב של הלימוניות מאד נחמד. וקל להבדיל בין זכרים – שצבעם צהוב עז, כמו כאן על השלהבית הדביקה :
לבין הנקבות, שלהן יש גוון ירקרק יותר, כמו כאן על דרבנית התבור:
והנה הזכר מחזר אחר הנקבה, שנהנית לה מצוף מרווה משולשת:
בעולם, אפשר למצוא את לימונית האשחר סביב הים התיכון – דרום אירופה, צפון אפריקה ואצלינו.
החוקרים הראשונים שתארו את לימונית האשחר התפעלו מהצבע שלו, וקראו לו – Butterfly – כלומר, מעופף בצבע חמאה.
השם נעשה מקובל – וקיבל פרשנות משלו, וכיום Butterfly זו המילה לפרפר.
כלומר, הלימונית היא הפרפר האולטימטיבי! The Original Butterfly!
וכאן אני חייבת להזכיר, כמובן, את לואיס קרול ששיחק עם המלים והמציא את ה-Bread and Butterfly בספרו "מעבר למראה ומה שאליס ראתה שם"
כך ג'ון טניאל צייר את ה-Bread and Butterfly : (התמונה מ-Alice In Wonderland Wikia)
וזוהי גירסת דיסני:
לפני שנתיים פרסמתי ברשימה על הגעדה המפושקת את התמונה הבאה, עם לימונית אשחר זכר בזוית מיוחדת. אני מאד אוהבת את התמונה הזו:
לפרפרים בעצם אין פה. יש להם קשית ארוכה שאותה הם מחדירים אל הפרח, ובעזרתה הם מוצצים ממנו את הצוף:
את התמונות צלמתי במקומות הבאים:
במירון, בתאריכים 12.5.12, 29.5.12, 18.5.13, 17.5.14
בכרמל בתאריך 16.5.14
ובהרי יהודה, בתאריך 16.6.15
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
נמפית הקטלב – Charaxes jasius
אני מפסיקה את הדיווחים על אנגליה (וKew Gardens) בשל פרפר.
ולא סתם פרפר. הגדול בפרפרי היום של ארצנו – נמפית הקטלב.
הפרפר הגדול בארץ הוא עש לילי ששמו שבתאי השקד, והוא בערך כפול בגודל מהנמפית הזו – וגם אותו טרם יצא לי לפגוש.
אבל היום אני מדברת על פרפר יום.
כלומר, פרפר שפעיל במשך היום.
נמפית הקטלב היא פרפר מרשים. מוטת הכנפיים של הזכר היא מעל 4 ס"מ, ושל הנקבה – 5 ס"מ.
השם העברי – נמפית – נגזר משם המשפחה – נמפיתיים – Nymphalidae – שמגיע מהנימפות היווניות
ונמפית הקטלב – כי הקטלב הוא העץ עליו הנקבה מטילה את ביציה. זהו הפונדקאי של הזחלים.
אבל הנמפית שלי – כמו שאפשר לראות בתמונות – לא הסתובבה על קטלב, אלא נעמדה על אלון. מדי פעם יצאה לריחוף מהיר בסביבה – ואז חזרה לנקודה בולטת, על מנת לתצפת.
זו התנהגות אופיינית לפרפרים זכרים טריטוריאליים. הם נעמדים במקום בולט בטריטוריה שלהם, ויוצאים לסיבובי אזהרה מפעם לפעם. הם יבריחו מהשטח כל פרפר, עש או שפירית שהם רואים – אלא אם זו נקבת נמפית קטלב.
אני משערת שהזכר הזה כבר עבר כמה קרבות – הכנפיים שלו מרוטות למדי, ופוגמות קצת ביופיו ובייחודו.
הנה, לשם השוואה, הנמפית שצלמתי על אותו אלון בשנה שעברה: זה פרט מושלם, אך לצערי הוא העדיף לברוח ממני – וצילמתי רק תמונה אחת שלו:
הפרט שפגשתי השנה היה סבלן יותר, עסק בהגנה על הטריטוריה שלו – אבל גם היה מרוט יותר.
השם העממי של נמפית הקטלב הוא Two-tailed Pasha – כלומר, פחה דו-זנב.
דו-זנב – בגלל שתי הבליטות בתחתית כל אחת מהכנפיים התחתונות. ופחה – כי הוא נראה מלכותי, שליט כזה.
ברשימה על סטירית הטבעת מדצמבר האחרון כתבתי שהמשאלות שלי הן:
לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים, ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה.
אז הצלחתי לצלם שוב את נמפית הקטלב, אבל אני מקווה לחזור אליה – הפעם גם למצוא פרט יפה יותר. (וכמובן, שאר הרצונות שלי עדין שרירים וקיימים)
את התמונות צלמתי בגבעת ההגנה בכרמל, בתאריך 13.10.2015 וגם 10.9.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
סטירית פקוחה – Maniola telmessia
חזרנו מחופשה בלונדון, ויש לי המון המון תמונות לסדר.
אמנם זו היתה חופשה עירונית לחלוטין – לא יצאנו כמעט מהעיר – אך בכל זאת, באחד הלילות התעוררתי בשעה 3 לפנות בוקר, הצצתי מהחלון סתם כך – וראיתי ברחוב למטה (היינו בקומה 6) צמד שועלים!
בגלל החושך והמרחק לא צילמתי, ויחד עם זאת – זה באמת היה מרגש מאד.
אז עד שאתחיל לארגן את התמונות מלונדון – קבלו את אחד הפרפרים הנפוצים באביב המאוחר: סטירית פקוחה.
הסטירית שייכת למשפחת הסטיריתיים, שלאחרונה – כמו הרבה אורגניזמים עוברת שינויים בהגדרות. כיום היא נחשבת לתת-משפחה במשפחת הנימפיתיים.
הסטירית נקראת פקוחה – בגלל ה"עין" בכנף העליונה. כשהיא מנסה להסוות את עצמה, היא מקפלת את הכנפיים העליונות אל בין התחתונות, ונראית כמו עלה יבש.
בתמונה מעל אפשר לראות את הסטירית נהנית מהצוף של פואנית איטלקית, בנחל שורק. בתמונה הבאה – היא מקפלת את הכנף העליונה, וכמעט נעלמת מהעין.
הסטירית הפקוחה היא פרפר מזרח תיכוני – אפשר למצוא אותה באירן, בטורקיה ועד אלינו, בעיקר באזורים עם מזג אוויר ים תיכוני.
במבט ראשון הסטירית הפקוחה נראית סתם כמו פרפר חום. בתמונה הבאה היא נהנית מצוף הפואנית, יחד עם לבנין הכרוב (שהוא אחד הפרפרים הנפוצים בתבל):
אבל אם מסתכלים, הדוגמא החומה על הכנף, בשילוב הכתם הכתום וה"עין" הם חינניים למדי:
כמו שאפשר לראות בתמונות, הסטירית נהנית מצוף של פרחים רבים. למשל, בתמונה הבאה: פיגם מצוי.
ובתמונה הבאה – לטם שעיר –
וגם דרדר מצוי – שהוא אמנם מצוי, אך מאד רבגוני. למשל, כאן יש פרט לבן עם אבקנים ורודים:
וכאן – דרדר מצוי ורוד –
את התמונות צלמתי –
במירון, בתאריכים 4.6.2011 ו-24.5.2015
בנחל כזיב, בתאריכים 12.5.2012 ו-10.5.2013
בנחל גוש חלב, 11.6.2011
בנחל כלח בכרמל, 3.5.2013
ובנחל שורק 16.6.2015
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
זנב סנונית המכבים – Papilio alexanor maccabaeus
אי-שם באמצע פברואר מוטי ואני יצאנו לטיול זוגי בגולן. העצירה הראשונה שלנו היתה בעליה לגולן מכיוון מבוא חמה – שם צלמנו את הטופל האדום. הפעם מצאתי שם בנוסף לטופל – גם מקבץ יפה של מרווה דגולה.
עוד אני מצלמת את המרווה, ומנסה להחליט מה הדרך הטובה להתמקד עליה – ומוטי קורא לי: תעזבי את המרווה, היא לא תברח. תראי מה יש כאן!
הסתכלתי – ונעתקה נשימתי. מולי ניצב לו זנב-סנונית המכבים
בארצנו מרחפים להם ארבעה מינים שונים של פרפרי זנב-סנונית. הנפוץ והמוכר מכולם הוא, כמובן, זנב-הסנונית הנאה. הנדיר ביותר – אם אינני טועה – הוא זנב סנונית הורדניים, שמרחף בצפון הגולן ובמרומי החרמון.
השניים הנוספים הם זנב סנונית מדברי, שנמצא בדרום קרוב לגבול מצרים – וזנב סנונית המכבים – שמרחף במזרח הארץ.
זו הפעם השניה שאני רואה את זנב הסנונית הזה, אך זו פעם ראשונה שהצלחתי לצלם אותו – הוא פשוט חיכה לי, ודגמן בסבלנות על פרח חרצית נבול.
הפעם יכולתי להתמקד גם בקשקשים הצבעוניים היפים על כנפיו של זנב הסנונית –
כנפיהם של הפרפרים מכוסות קשקשים להגנה. גם כך הן מאד עדינות. אם מצליחים להתמקד טוב על הכנף, אפשר ממש להבחין בקשקשים הזעירים הללו.
ניסיתי להבין מה הקשר בין המכבים בשם הפרפר למכבים היהודים, שלחמו ברומאים – אך לא מצאתי מקור שמסביר את הקשר.
השם הלטיני, כמו שאפשר לראות, כולל גם הוא את המכבים.
זנב סנונית המכבים מרחף בעיקר באזורים המזרחיים בארץ – עכשיו אפשר למצוא את הפרפרים הללו מרחפים במורדות הגולן ובגלבוע, במזרח הגליל ובבקעת הירדן.
את התמונות צלמתי ליד מבוא חמה, בתאריך 15.02.2015 (ממש תאריך פלינדרומי!)
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
דובון יפהפה – Utetheisa pulchella
היום אני מציגה עש נחמד: דובון יפהפה
ראשית כל, אזכיר לכם שסדרת הפרפראים כוללת משפחות רבות. הפרפרים – שנקראים גם פרפרי היום – הם הבולטים בד"כ. העשים הם לרוב פעילי לילה או שעות הדמדומים – אך לא תמיד.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על ההבדלים בין פרפרים ועשים כאן.
באנציקלופדיה של החי והצומח קראתי שהמשפחה נקראת "דובוניים" בגלל הזחלים – יש להם שערות צפופות בעלות ציציות, דומות לשערות דובים.
ברשימת זחלי הפרפרים והעשים הצגתי תמונה של זחל הדובון היפהפה, שצלמה אמא שלי. הנה היא: אני לא רואה כל כך דמיון לשערות דובים, אבל אולי עם מיקרוסקופ זה דומה יותר.
צבעיו של הדובון – אדום ושחור – הם צבעי אזהרה, הרומזים לנו שהדובון הוא עש רעיל ולא כדאי לטרוף אותו.
הוא ניזון מצוף פרחים – למשל, צוף סביון אביבי בתמונה הבאה:
בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הצלחתי (במקרה) לתפוס אותו עוזב את הסביון: אמנם הדובון מטושטש מעט, אבל אני מאד מרוצה מהתמונה הזו:
בעת מנוחה, הדובון מקפל את כנפיו – כך הוא נצמד לגבעולים צרים, וכמעט שאינו נראה למרחק –
מפעם לפעם אפשר לראות אותו עם הכנפיים פרושות – ואז רואים שהכנפיים העליונות שלו נקודות, אך הכנפיים התחתונות לבנות עם כתם שחור:
גופו של הדובון לבן, עם נקודות שחורות: תואם לכנפיים.
הדובון חי באיזורים חמים, מאוסטרליה דרך אסיה ואפריקה ועד לדרום אירופה. אצלנו אפשר למצוא אותו בכל הארץ.
את התמונה הבאה, למשל, צלמתי באילת: הדובון יושב על עוקץ עקרב. עוקץ עקרב הוא הפונדקאי החביב על זחלי הדובון בארץ.
במקומות אחרים הוא ניזון מפרחים נוספים ממשפחת הזיפניים – למשל, פרחי זכריני ולשון-הפר.
לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, הם נהנים גם מגידולי ירקות – כגון כרוב ועגבניה, למרות שהם אינם ממשפחת הזיפניים.
אתם מוזמנים לקרוא עוד על אורח חייו של הדובון, ברשימה המעניינת הזו באתר Insectour.
את התמונות צלמתי במקומות הבאים –
15.3.2010 – באילת
13.11.2012 וגם 20.11.2012 – בכפר סבא
4.9.2014 – באחו בנימינה
2.11.2014 – בעמק חפר
25.12.2014 – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
27.12.2014 – בשלולית דורה, נתניה
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
סטירית הטבעת – Ypthima asterope
ברשימת הבלוגולדת השישי שלי, כתבתי שאני רוצה לצלם את נמפית הקטלב ואת סטירית הטבעת.
ובכן, בספטמבר האחרון הצלחתי לצלם את נמפית הקטלב – הגדול בפרפרי היום של ישראל – וגם הצגתי אותה ברשימת הפרפרים הזו. ובנובמבר, בתבור – השלמתי גם את סטירית הטבעת:
סטירית הטבעת הוא הפרפר הקטן ביותר במשפחת הסטיריות בארץ. זהו פרפר כלל לא מרשים – ברגע הראשון חשבתי שזה אחד הכחלילים האפרפרים הקטנים, שאני לא מבדילה ביניהם.
אבל כשצלמתי, קלטתי שעל הכנפיים מצויירת טבעת – וזה לא אופייני לכחלילים. זה אופייני לסטיריות! מיד פתחתי במרדף.
סטירית הטבעת כלל לא נדירה בארץ. אפשר למצוא אותה בכל האיזור הים תיכוני, במשך רוב השנה. אבל היא קטנה (בערך 15 מ"מ), חומה-אפרפרה ולא בולטת – וגם אם ראיתי אותה בעבר, סביר להניח שחשבתי שזהו כחליל הקוטב, או כחליל האפון…
היא נקראת סטירית הטבעת, בגלל הטבעת היפה והעגולה על הכנף העליונה. אבל אפשר לראות שיש גם טבעת קטנה יותר על הכנף התחתונה.
שימו לב שלפרט הזה יש נקודות תכלת בטבעות שלו:
בעולם, אפשר לפגוש את סטירית הטבעת ברוב אפריקה ואסיה.
מה שמעניין הוא, שהאוכלוסיה בארץ היא מבודדת – אין סטיריות כאילה במצרים, ירדן, אירן או עירק, אך אפשר למצוא אותן מרחפות דרומה ומערבה באפריקה; צפונה ומזרחה באסיה.
כלומר, האוכלוסיה שלנו היא בכל זאת ייחודית מאד.
את התמונות צלמתי בתבור, מעל שביל החלמוניות, בתאריך 20.11.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
והמשאלות הבאות שלי? לצלם את הכחליל הירוק במירון, את זנב-סנונית המכבים,
ולצלם שוב (באיכות טובה יותר) את נמפית הקטלב, הכחליל המקושט ולבנין הסלוודורה…
לבנין צהבהב – Euchloe charlonia
הפרפר שלי היום הוא פרפר קטן ונחמד, שאוהב מקומות חמים.
הכירו נא את הלבנין הצהבהב – לבנין, כי הוא ממשפחת הלבניניים; צהבהב – נו, תנחשו לבד למה.
הפרפר הזה נפוץ באיזורים ערבתיים מאפריקה ועד להודו, ובארץ אפשר למצוא אותו בעיקר בבקעת הירדן ובצפון הערבה.
אני פגשתי בו פעמיים עד היום. שתיהן היו באיזורים בהם הוא פחות נפוץ – בפעם הראשונה במרץ שעבר, אז הוא ברח ממני בחורבת שעריים בשפלה, ובאמת קראתי ש"בחודשים מרץ-אפריל הוא מגיע גם להרי יהודה".
הפעם השניה היתה בתבור, מעל שביל החלמוניות. הפעם פגשתי שני לבנינים צהבהבים, וגם הצלחתי לצלם אותם.
בעצם גם התבור הוא בשולי איזור התפוצה של הפרפר הזה – אם כי, כתוב שהוא אוהב לעלות לראשי הרים. כלומר, אם הוא בבקעת הירדן ורוצה לעלות לראש הר – התבור בהחלט מתאים לכך.
הראשון פשוט רפרף צמוד לקרקע, ונעמד לו מפעם לפעם. ובאמת, בספר הפרפרים של דובי בנימיני כתוב – "טיפוסי במעופו החלש, בישיבתו התכופה על הקרקע בכנפים פרושות" – ממש כך:
הלבנין השני נתן לי אפשרויות צילום מרשימות יותר: הוא עסק בשתיית צוף מפרח בן חצב סתווי.
את התמונות צלמתי בתבור, בתאריך 20.11.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 