סחלב איטלקי – Orchis italica

מזמן לא היו אצלי סחלבים, נכון?

  

אז הנה לפניכם, הסחלב האיטלקי.

  

איטלקי – כי לראשונה הוא הוגדר באיטליה. שם הם קוראים לו Uomo nudo – האיש הערום. ואם תסתכלו, השם הזה מאד ברור ומובן

אם אתם זוכרים את סחלב הגליל, שהופיע בבלוג שלי לפני שנתיים, סיפרתי שהשם שלו הוא "אישון עם פישון" – ובאמת, באותו קו מחשבה, לסחלב האיטלקי קוראים "איש עם פיש"… 

גבהו של הסחלב האיטלקי הוא בין 20 ל-50 ס"מ, והוא אוהב לגדול במקבצים –  אבל מופיע גם בודדים.
הצבע שלו נע בין לבן לורוד, לרוב ורוד בהיר עם נקודות. כמו תמיד אצל הסחלבים, יש בהירים יותר וכהים יותר, מנוקדים יותר וחלקים יותר – צבע הוא לא סימן הגדרה.


ניסיתי לבדוק מיהם המאביקים של הסחלב האיטלקי – אבל גם בספר הסחלבים של אסף שיפמן וגם בחוברת רת"ם על הסחלבים כתוב בפירוש שלא ידועים המאביקים. מן הסתם הם קיימים, כי הפרח עדיין איתנו, פורח ומוציא פרי.
אני פגשתי סרטביש פרחים על הסחלב –

הסרטביש הוא עכביש-זיקית. הוא משנה צבע לפי הפרח שהוא עליו. הוא יכול להיות לבן, צהוב ולפעמים גם לבן עם כתמים סגולים – הכל למען התאמה מיטבית לצבעי הפרח בו הוא מתחבא. השם "סרטביש" הוא שילוב של סרטן ועכביש, כי צורתו של העכביש הזה דומה לסרטן.  מי שרוצה לקרוא עוד על הסרטביש, מוזמן לקרוא בבלוג של עמיר.

הסחלב האיטלקי גדל בגליל העליון – אפשר למצוא אותו בגבעת זקיף מעל כרמיאל, בגוש הרי מירון, באיזור צפת, ברמות נפתלי…
כאן, למשל, יש מקבץ יפה של סחלבים במורדות הר שפנים –
הר שפנים הוא אחד מגוש הרי מירון, ממש מול מורדות בית ג'אן. ואם תהיתם, אין עליו שפנים. אני לא מכירה שפנים שגרים בהר הזה. השם המקורי שלו הוא ג'בל שופנין, כלומר – הר המסתכלים, או הצופים. כיוון שהשם "הר הצופים" כבר תפוס, החליטו לשכוח מהמשמעות ולעברת לפי הצליל. לדעתי זו טעות, כי השם תלוש מהמציאות פה.  הצעה אלטרנטיבית, לדעתי,  יכולה להיות "הר התצפית".  כך נראים האיזורים היפים של ההר:

התצפית לצד השני פחות מוצלחת: מדי שנה, בית ג'ן מתרחבת ונוגסת עוד ועוד בשמורה, ופוגעת בטבע. כל ניהול השמורה והיחסים עם הדרוזים תושבי בית ג'ן בארץ הוא בכיה לדורות. במקום לטפח את הישוב ולעזור לו, המדינה פשוט מתעלמת. הם מצידם לא ממש מתחשבים בסביבה, ופוגעים יותר ויותר.
ואם פקחי הרשות או אנשי סביבה וטבע מנסים להעיר על זה – התגובות בהחלט יכולות להיות אלימות.

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בעליה למירון, בתאריכים 25.3.2006 ו-24.3.2007
ביער ביריה, 22.3.2008
בהר קטע למרגלות החרמון, 29.3.2008
ובהר שפנים, 13.4.2006 ו-16.4.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

  

חג שמח ומחוייך לכולם!

מודעות פרסומת

סחלב ריחני – Orchis coriophora

אני ממשיכה עם הסחלבים היקירים לי – והפעם, סחלב ריחני.

סחלב ריחני הוא מהנדירים יותר בארצנו. הוא גדל באיזורים לחים – בתות רטובות, שולי מעיינות, אדמת טרוורטין (שזה נטף מעיינות) – ורוב הארץ שלנו יבשה, אין הרבה איזורים כאילה.

 

בארץ הוא גדל רק ב"צפון הרחוק": אני פגשתי אותו בשלושה מקומות – שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, נחל חזורי למרגלות החרמון, והר קטע – הוא ההר מעל נחל חזורי.

  

הסחלב הריחני, כשמו כן הוא – ריחני. יש לו ריח מתוק, לפעמים קצת מתוק מדי. מכירים מטהר אוויר לשירותים בריח סחלב? זה הריח.

  

אני לא היחידה שהריח לא מצא חן בעיניה במיוחד: השם האנגלי שלו הוא "Bug Orchid" – סחלב החרקים….

סיפרתי בעבר שרבים מבני משפחת הסחלבים הם רמאים: אין להם צוף, והם מנסים להראות כמו מישהו אחר (למשל, הדבורניות) – כדי שהחרקים יבואו להאביק אותם.
הסחלב הריחני הוא לא כזה. יש לו צוף בדרבן – והוא מושך חרקים ונותן להם גמול תמורת ההאבקה.

כמו לסחלבים רבים אחרים, גם אצל הסחלב הזה אפשר למצוא שונות רבה בין פרח אחד לאחר. באופן עקרוני, הצבע שלו ורוד בהיר מאד, עם מעט ירוק ונקודות בורדו.  אבל יש כאילו שהם כמעט בורדו לגמרי –

ויש כל מיני וריאציות בין ירוק לורוד – תגדילו, תראו כמה גוונים :

ביום שישי האחרון, אחרי ביקור הסחלב הריחני מאחורי חורשת טל, היתה לי שיחה עם חברה (טיילנו יחד) על הצבע הורוד. שתינו לא מאד אוהבות את הצבע הזה, במיוחד בכל הנוגע ללבוש/ריהוט/וילונות/כלי בית…
אחרי שגמרנו להסביר זו לזו כמה אנחנו לא אוהבות את הצבע הורוד – חשבנו רגע על כל הפרחים הורודים שראינו באותו טיול, ובמיוחד על הסחלב הריחני. מיד הסברנו זו לזו שכמובן, לא התכוונו לורוד בפרחים! הסחלב הריחני הוא יפהפה!

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, בתאריכים 19.3.2005, 15.3.2006, 25.3.2011
בנחל חזורי, 24.5.2007
וליד ההיאחזות נמרוד, 24.5.2007

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

סחלב קדוש – Orchis sancta


בדקתי ברשימות שלי, וגיליתי שישנם עוד ששה* מיני סחלבים ודבורניות הפורחים בארץ, שעדיין לא הצגתי בבלוג.
ולכן, היום אני מציגה סחלב:

 

זהו הסחלב הקדוש. קדוש? מה בדיוק קדוש בו?

 

כן, גם אני תהיתי….
באנציקלופדיה של החי והצומח, אמוץ דפני כותב: החוקר לינאוס הוא שקרא לצמח על שם ארצנו, ארץ הקודש.

החוקר לינאוס – הוא קארולוס לינאוס – חוקר שוודי בן המאה ה-18, שהיה רופא, זואולוג ובוטנאי חשוב בהסטוריה.
הוא ייסד את שיטת המיון  – הטקסונומיה – של המינים השונים הכלל האורגניזמים על פני כדור הארץ.

    

אמנם כיום, עם התקדמות המדע – השיטה המקורית של לינאוס קצת לא עדכנית, אבל העקרונות נותרו זהים.
הוא חילק את העולם לשתי "ממלכות" – ממלכת החי (שכללה גם חד-תאיים, למשל), וממלכת הצומח (שכללה גם אצות ופטריות). כיום מתייחסים לחמש ממלכות – אל החי והצומח נוספו הפטריות; החד-תאיים יחד עם חלק מהאצות; והחידקים.

לינאוס הפיץ את השימוש בשיטה הדו-שמית – השיטה שבה קוראים לצמח בשם הסוג (למשל, סחלב) ומפרידים בין צמחים שונים בעזרת שם המין (סחלב קדוש, לעומת סחלב פרפרני, למשל)
את החלוקה למחלקות, למשפחות ולסוגים הוא קבע על פי דמיון חיצוני של אברי הרביה של הצמח – הפרחים וחלקיהם השונים.

 

כך הוא הצליח לקבוע שמרווה מצרית, למשל, שהיא בן-שיח קטן מאד, מרווה דגולה שהיא פרח קטן חד שנתי – ומרווה כחולה – שהיא צמח גדול וגבוה – הן בעצם קרובות מאד זו לזו.
לפי הפריחה של הצמחים השונים הוא זיהה מאפיינים דומים, וחילק את העולם למשפחות, לסוגים ולמינים.

כיום נעזרים בDNA על מנת לסווג את המינים השונים של בעלי חיים וצמחים. ואמנם, היו דברים ששונו בעקבות השימוש בDNA – צמחים שהוחלט שהם קרובים יותר למין אחר או למשפחה אחרת ממה שנראה היה לפי ההחלטה הראשונית, של לינאוס וממשיכי דרכו – אבל למען האמת, השיטה שלו עובדת! רוב המיון של לינאוס – לפחות בבוטניקה – תופס גם היום.

 

בשנת 1756, הוציא לינאוס ספר בשם Flora Palestina – ובו הוא סוקר את צמחיית ארץ ישראל. הוא אמנם לא ביקר בארץ, אך תלמידים שלו ביקרו פה, והוא סיכם את הממצאים שלהם בספר מסודר. בין השאר, הוא הגדיר את הסחלב הקדוש.

הסחלב הקדוש נפוץ למדי במזרח הים התיכון – באיים שבים האגאי, יוון, תורכיה, קפריסין, לבנון וישראל.
בארץ הוא פורח בכל האיזור הים תיכוני – מישור החוף, הרי יהודה, הכרמל, הגליל…
הוא אחד מאחרוני הפורחים בין סחלבי ארצנו – פורח באמצע-סוף אפריל, ולעיתים גם במאי.

הוא אינו שייך לסחלבים הרמאים: יש לו צוף, הוא נותן גמול למאביקים. יש לו גם ריח קל ונעים – אבל צריך להתקרב ולהתכופף אליו על מנת להנות מהריח!

 

   התמונות צולמו:
בחורשת הסרג'נטים בנתניה 5.4.2010
בגעש 20.4.2010
בכרמל 24.4.2010
בשמורת בני ציון 14.4.2009
   


 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

*  החמישה האחרים, פרט לסחלב הקדוש הם: סחלב ריחני, סחלב איטלקי, דבורנית צהובה, דבורנית דינסמור ודבורנית צהובת שוליים. הם כנראה יחכו לעונת הסחלבים הבאה – כי ביום שישי שוב הייתי בנגב….

טוב שם טוב משמן טוב (סחלב הביצות, פעם שניה)

כמו שקרה לי עם רצועית הגליל, כשהתחלתי לבדוק את סחלב הביצות (כן, זה שפרסמתי לפני 2 רשימות) – ניצבתי מופתעת מול השם.

 

הפעם לא היו ארבעה שמות לטיניים לבחור מהם, אלא רק שניים…
Orchis laxiflora או Orchis dinsmorei


ושוב שאלתי את עצמי: מהו שמו של הסחלב הזה?

 

הספרות, כדרכה נחלקה בין הדעות.
האתר של פרופ. דנין, הסכים עם האנציקלופדיה של החי והצומח ועם חוברת רת"ם העוסקת בסחלבים: זהו Orchis dinsmorei.

המגדיר לצמחי ארץ ישראל (של פרופ. פינברון ופרופ. דנין) , לעומת זאת, הסכים דווקא עם לקסיקון מפה של פרופ. שמידע ועם הספר "צמחי ישראל בתמונות" החביב עלי: זהו Orchis laxiflora.

ספרו של אסף שיפמן לא הושיע אותי הפעם: הוא נותן את שני השמות, כשמות חלופיים; כשהשם הרשמי לדעתו הוא Orchis laxiflora.

הישועה הגיעה אלי הפעם מספר ישן שקניתי לא מזמן בחנות יד שניה: ספר הסחלבים בישראל של פרופ. אמוץ דפני.

 

פרופץ דפני מסביר, שבדרום אירופה – למשל, איטליה וצרפת – הוגדר המין "סחלב הביצות" ונקרא בשם Orchis laxiflora. אבל כאשר בדקו את סחלבי הביצות באיזורינו – סוריה, לבנון וישראל – נתגלו מספר הבדלים. ולכן, כותב פרופ. דפני, יש הצדקת לתת לסחלב באיזורינו שם נפרד מהסחלב האירופאי – והוא נקרא Orchis dinsmorei

ומה זה dinsmorei? על שם דינסמור.
דינסמור – ג'ון דינסמור – היה בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים, במושבה האמריקנית בראשית המאה ה-20. הוא לימד טבע, חקר רבות את צמחית הארץ, וגילה צמחים רבים שלא היו ידועים מהארץ.


ענת סקילי כתבה עליו, בהקשר של פרח יפה אחר הקרוי על שמו – דבורנית דינסמור.

 

לפני כמה זמן, אסף שיפמן העלה השערה שבארץ בעצם גדלים שני המינים:  ברוב הארץ – במישור החוף, ובגליל – זהו Orchis dinsmorei; ואילו למרגלות החרמון – זהו Orchis laxiflora.
כשהיינו איתו, הוא אכן הראה לנו את ההבדלים (ציור על השפית, הזוית של הדרבן מהפרח – ועוד).
אסף מדד ובדק פרטים מכל נקודה ידועה בארץ (ומאז ייבוש הביצות אין הרבה…), והשווה לטורקיה, ולמדינות באירופה. לפני שנה בערך הוא פרסם מאמר שטוען שאילו באמת שני המינים.
אם אילו אכן שני מינים, או פשוט זן שונה מעט שמושפע ממזג האוויר – צריך לבדוק. בינתיים, אני לפחות מקבלת את דעתו של פרופ. דפני, בתוספת ההערה של אסף: בארץ גדל Orchis dinsmorei (כלומר, סחלב דינסמור) – ובחרמון, כמו באירופה – Orchis laxiflora (סחלב הביצות האירופאי) 

  

 את התמונות צלמתי :
באחו בנימינה,
בנחל חזורי (ממש ליד נבי חזורי, למרגלות החרמון)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

   

בחודשים מרץ ואפריל של השנים 2005-2010

   

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

 

 

הבהרה:
נראה לי שבלבלתי כמה אנשים, ולכן אני אסביר שגם ברשימה הקודמת על סחלב הביצות וגם בזו – מופיעים במעורבב הפרחים מנחל חזורי ומאחו בנימינה, ואני – במבט ראשוני, ובלי להתעמק – לא יודעת להבדיל בינהם.
הפרחים הם כמעט זהים, ההבדלים הם זעירים וחשובים בעיקר למשוגעי בוטניקה וחולי סחלבת.
גם זה, וגם ההוא נקראים בעברית סחלב הביצות. לגבי השם הלטיני – יש תהייה, וזה הבסיס לרשימה הזו.

סחלב אנטולי – Orchis anatolica

אני ממשיכה עם סחלב נוסף, שדומה מאד במבנה הפרח לסחלב הביצות: סחלב אנטולי (אם כי מבנה הפרח של האנטולי מעודן יותר, מעט יותר אלגנטי…)

סחלב אנטולי הוא אחד הנפוצים והחביבים בארץ. הוא גדל בחרמון ובצפון הגולן, גליל, בכרמל, ובהרי יהודה.

אני מאד אוהבת את צורת הפרח החיננית שלו – עם הנקודות הכהות, והדורבן הבולט –

פעם אחת עשיתי נסיון, וצלמתי אותו על רקע ספר שחור:

הבעיה היא שהוא נראה לי ממש תלוש מהמציאות בתמונה הזו. אני מעדיפה אותו על רקע האדמה והצמחיה שסביב… למשל כך:

השם הערבי של הסחלב האנטולי הוא "קרן הצבי" – בגלל הדרבן הארוך והבולט שלו.

אבל הדרבן הזה ריק מצוף. חרקים שמגיעים אל הפרח ורוצים לאסוף צוף או אבקה – אינם מקבלים ממנו תמורה. הסחלב האנטולי שייך לסחלבים הרמאיים.

בדרך כלל, גבהו הוא בסביבות 15-20 סנטימטר. אבל אם יש תנאים טובים, עמוד התפרחת מתמלא פרחים ומגיע גם לגובה של 40 ס"מ:

בעונה הזו, הר מירון פשוט זוהר באלפי סחלבים אנטוליים. הם גדלים בבודדים, ובזוגות, וגם בקבוצות גדולות. כיף לראות אותם.

הצבעוניות של הסחלב האנטולי היא אחידה למדי – אבל פה ושם ישנם כאילה שמחליטים על ורדרד בהיר מאד, או לחילופין על ורוד עז וזועק, ממש ורוד ברבי

לפעמים אפשר לפגוש גם סחלבים אנטוליים לבקנים – כמו שהראיתי ברשימת הסחלבים הלבקניים לשבועות בשנה שעברה.

  

התמונות צולמו – בחודשים מרץ-אפריל של השנים 2005-2010
בהר מירון,
בהר שפנים,
בהר קטע (למרגלות החרמון),
בגבעת ההגנה (בכרמל),

בנחל קטלב וביער מטע (בהרי יהודה)
ו… אני חושבת שלא שכחתי אף מקום.

כתמיד, כדאי ומומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

סחלב הביצות – Orchis dinsmorei

  

הסחלב שלי היום הוא סחלב הביצות.
סחלב הביצות קרוי כך, כי הוא גדל בביצות: באדמות כבדות, באיזורים שהם מוצפים במים לפחות חלק מהשנה.

 

בתנאים טובים, הוא גם הסחלב הגבוה ביותר בארץ. בספרות כתוב שעמוד התפרחת הוא בגובה של 50-80 ס"מ. אני פגשתי מספיק סחלבים שלא קראו את הספר – בשנים טובות הגיעו גם לגובה של מטר או יותר, והשנה – גלי החום פגעו קשות בפריחה, ופגשתי כמה שגבהם לא עלה על 30 ס"מ….

 

בתמונה פה מעל, אפשר לראות סחלבים שצלמתי באחו בנימינה בשנת 2005, שהיתה שנה טובה מבחינת גשמים באיזור. יש כמה סחלבים בגובה 50-80 ס"מ, אבל האחד הגבוה הוא מעל מטר.

  

כשיש שנה טובה, עם מים, האחו מלא בפרחים –

 השנה, כמו שאמרתי, היו כמה גלי חום קשים בפברואר וגם במרץ – והם האיצו וקצרו את משך הפריחה. לכן, כשהגעתי השנה לאחו בנימינה – היו רק מעט פרטים שפרחו עדיין, והגבוהים ביותר בקושי הגיעו לגובה של 50 ס"מ.

 

אחו בנימינה, שנמצא באמצע הדרך בין פרדס חנה לבנימינה, הוא – לדעתי – המקום הנוח ביותר לפגוש את סחלבי הביצות. קרוב למרכז, נגיש. בעבר היו גם סחלבי ביצות באיזור עמק חפר – אבל אני באמת לא יודעת אם הם עדיין קיימים שם.
כמו רוב צמחית המים והאדמות הכבדות, גם סחלב הביצות סבל מהעובדה שהוא מתחרה על משאבים עם בני האדם – הביצות יובשו, המעינות נשאבו, נחלים התיבשו – ותפוצתו של סחלב הביצות הצטמצמה מאד.

 

אני פגשתי סחלבי ביצות בארבעה מקומות:
באחו בנימינה,
בנחל חזורי שלמרגלות החרמון (ממש ליד נבי חזורי)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

(בעצם, גם בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב…)
כולם צולמו בשנים 2005-2010

 

סחלב הביצות פורח במרץ-אפריל. השנה, בסוף מרץ כבר פגשתי פרטים רבים נובלים, או שכבר נבלו וחנטו פירות:

  

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב השקיק – Orchis collina

 

 
בשנה שעברה לא הספקתי לסקור את כל מיני הסחלבים בארצנו, ולכן אני ממשיכה השנה.
היום אני מציגה את סחלב השקיק – Orchis collina.
 

 
סחלב השקיק הוא אחד ה"פשוטים" יותר בין הסחלבים. אין לו צורה מדהימה כמו לרצועית ולא רבגוניות משגעת כמו לסחלב הגליל.
 

 
הצבע שלו נע בין ורדרד בהיר (כמו פה מעל) לורוד עז (כמו בתמונות הבאות)
 
 
זהו סחלב לא גדול – גבהו בסביבות 20 ס"מ.
 

 
סחלב השקיק מתחיל לפרוח במישור החוף בינואר – אפשר למצוא אותו, למשל, בגבעות של נס ציונה, יחד עם אירוס הארגמן (שכבר החל לפרוח).
 

 
מאוחר יותר הוא מדרים ופורח יחד עם הכלניות בדרום (התמונות פה מעל הן מנחל גרר, פברואר 2007) ;
 
וגם מצפין, ופורח במרץ ליד חורשת טל, שם צולמו התמונות הבאות –
 

 
 
ולמי ששואל היכן השקיק, אני ממליצה להסתכל היטב על התמונה הבאה:
 

 
לרבים ממיני הסחלבים יש מעין "דרבן" לפרח. אצל סחלב השקיק, הדרבן הוא קצר ועבה – כמו שקיק קטן שתלוי לפרח מאחור.
 
 

 
התמונות צולמו בין השנים 2005-2010, תמיד בחודשים ינואר-מרץ
 

 
באתרים שונים –
שמורת הסחלבים ליד חורשת טל,
ליד אתר "חגית" של חברת החשמל ברמות מנשה
בגבעות האירוסים של נס ציונה
ובנחל גרר בצפון הנגב.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

 
אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.
ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!
 
הייתכן?!?!?!
 
יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.
היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.
 
עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים:  שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:

סחלב פרפרני – Orchis caspia
  
 

 
סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.
הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.
 
השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:
 

 
במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:
 

 
 
סחלב אנטולי – Orchis anatolica
 
סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.
 
אילו מהר קטע, 13.4.2007 :
 

 
נכון שהם מקסימים?
הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.
 
   
 
 
סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata
 
סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.
אילו מה13.4.2007:
 

 
 
 את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:
 

 
 
עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

ה י ד ד !!!! סחלב סורי!!! Orchis syriaca !!!!

 
כבר הזכרתי פה לא פעם ולא פעמיים את "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל " – מאת אסף שיפמן.
ובכן, זמן מה אחרי שקניתי אותו, נודע לי שיש סחלב שאינו מופיע ברשימה, וכן גדל בארץ: סחלב סורי! אמרו לי שהוא פורח בהר קטע. כן, כן – אותו הר שעליו פורחות הדקטילוריזות.
חיפשתי מידע ברשת, ומצאתי רק 2-3 תמונות מטושטשות. שום מידע על מקום הגידול, מי גילה אותו בארץ,  איך מגיעים אליו…

 
התחלתי לחפש מי יוכל לעזור לי למצוא אותו. הדבר הראשון שסיפרו לי, זה שהוא פורח "בעמק אחד, מעבר לגבעת הדקטילוריזות…"
הבנתי מהר מאד שזה לא יהיה פשוט.
אחרי חקירות ודרישות, שאלתי את כל מי שרק הכרתי, והמליצו לי לשאול את יואב גרטמן.
יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור, הוא מותיקי משוגעי הפרחים בארצנו – הוא מחפש, מוצא, ומכיר פרחים מעניינים עוד הרבה לפני שאני נולדתי.
פניתי במייל, ואז, בדחילו-ורחימו, גם בטלפון.
 

 
יואב דווקא שמח לשתף איתי פעולה. באותו שלב גם ניאוטינאה היתה חסרה לי למצבת הסחלבים, ויואב לקח אותי, יחד עם Motior וציפורן חתול לסיור בלתי נשכח.
חרשנו את צפון רמת הגולן וגם את הגליל העליון, וראינו 20 ממיני הסחלבים בארצנו – אבל… רק ניצן של ניאוטינאה, ואף לא סחלב סורי אחד.
 

 
חלפה שנה.
הפעם גייסתי שני חברים שגם להם אין נסיון עם סחלב סורי: יובל ספיר, וNoa500.
עשינו טיול משפחתי ארוך ומיוחד – ירדנו מנח"ל נמרוד, דרך גבעת הדקטילוריזות ועד לנבי חזורי.
הטיול היה קשה לילדים – גם שלי וגם של יובל, ראינו בו פריחה מהממת, ממש דברים מעניינים – אבל… שוב לא פגשנו סחלבים סוריים.
 

 
ואז, גיליתי לתדהמתי, שידיד אחר שלי – שותף לטיולים מפורום שמירת טבע – יצא לטיול (ללא ידיעתי!!!) ופגש בסחלב הסורי!
הא! הבושה! החרפה! איך, איך עושים לי דבר כזה?! הוא הרי יודע כמה אני רוצה לראות אותו! (ומטעמי נימוס וטוב לב אני לא אזכיר את שמו או את הניק שלו!)
 
 

 
מיד קבעתי זימון בOutlook – לו, ולשאר האנשים שמטיילים איתנו – לתאריך 21.3 השנה, לראות את הסחלב.
מאוחר יותר בשנה שעברה רשמתי הצלחה גדולה: הכרתי את אסף שיפמן, כותב הספר החביב עלי!
אסף הוא באמת משוגע לסחלבים. אני נהנית גם מפרחים אחרים – אבל בעיניו, רק הסחלבים חשובים. הוא יודע המון עליהם, ושם לב לפרטי-פרטים בצורה מעוררת התפעלות.
 

 
הגיע ה21.3.2009 – ו…הידיד היה בחו"ל, וגם אסף ועוד חבר טוב שלו – שגם הוא מומחה לסחלבים – לא היו זמינים. אז עלינו בלעדיהם.
שוב חרשנו את סביבות נמרוד, בדקנו כל סחלב וכל פרח – ולא מצאנו כלום.
 
בשבוע אחר כך ירד גשם בצפון, ואסף המליץ להמתין שבוע. בלב כבד – המתנתי.
הוחלט שהתאריך הוא יום שישי, 3.4.2009.
 

 
ביום חמישי, פנה אלי ראש הצוות בעבודה והסביר שצריך תורן ליום שישי, ואם אין מתנדבים – הוא יערוך הגרלה. אמרתי לו שאני לא מתנדבת, ולא יכולה, ואין מצב שאני אגיע.
הוא אמר שאם לא יהיה מתנדב – הוא יערוך הגרלה ואין ברירה.
אמרתי לו, שהוא יכול לאמר לי: "בואי מחר או שאני מפטר אותך" – ואני אומר, בסדר, תפטר אותי.
…לבסוף, למזלי, היה מתנדב מהצוות…
 

 
אז ביום שישי יצאנו עם אסף – היינו בסך הכל תשעה אנשים. אחרי הקדמה נחמדה שכללה סחלב ביצות ועוד כמה מטעמים, עלינו להר קטע.
 
שוב ירדנו לאותו אחו המוכר לי כבר כל כך טוב, למרגלות נח"ל נמרוד.
שוב בדקנו כל סחלב וסחלב באחו (היו המונים) – ושוב… לא מצאנו.
 

 
טוב, אמר אסף. ניסע לאתר השני.
האתר השני? איפה הוא?
"בעמק אחר, מעט נמוך יותר, בערך מתחת לגבעת הדקטילוריזות…"
נסענו, ואז – בנקודה מסוימת, שאני באמת לא בטוחה איפה היא (מקווה שMotior יודע! הוא נהג…) ירדנו מהכביש.
לאסף יש רכב 4X4, אבל אנחנו באנו במכונית רגילה. אז הוא הסיע את הקבוצה שהיתה איתו באוטו, ואז חזר לאסוף אותנו. נסענו בשביל-לא-שביל, עד שהגענו לקצה שלו, ומשם הלכנו ברגל.
 
יש שם נחל ביובי למדי שזורם, ואנחנו הלכנו לארכו – עד שבאיזה שלב פשוט עזבנו אותו וחתכנו הצידה. שוב, בדקנו את כל הסחלבים הפרפרניים, אנטוליים ושלוש השיניים שראינו בדרך – אבל הפעם אסף לא התעכב. הוא הלך ישירות לנקודה מסוימת,
 
ושם – הידד הידד הידד!!!
פרחו שלושה פרטים של סחלב סורי! (ועוד אחד אכול)

 
אחר כך מצאנו גם פרט נוסף! בסך הכל, ארבעה פרטים פורחים ואחד אכול.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא פרצנו בצרחות שמחה. אפילו את בקבוק השמפניה שכחנו בבית…
אבל כל פרט צולם היטב מכל הכיוונים על ידי 7 מצלמות בערך,  וההתעלות הרוחנית היתה גדולה.
ו-Motior מוסיף:
And there was much rejoice
 

 
ובקשר לסחלב עצמו: הוא דומה בצורה הכללית לסחלב פרפרני, אבל –
  • הפרח קטן יותר מסחלב פרפרני (בערך 1/3 גודל),
  • השׂפית שלו חלקה וחסרת ציורים, ונוטה להיות בהירה (אם כי יש שונות)
  • הדרבן שלו ישר או אפילו מתרומם מעט, בניגוד לפרפרני ששם הוא יורד למטה.
  • אסף בקש ממני להוסיף:  השפית מחולקת לשלוש אונות, בניגוד לסחלב פרפרני שבו היא בצורת מניפה.
 

 
זהו. עכשיו אני יכולה לאמר בגאווה שראיתי את כל מיני הסחלבים הידועים בארצנו!
וגם אם הסחלב הסורי לא היה הגדול או המרשים שבהם (חכו לסחלבים של מאי, הם מ-ד-ה-י-מ-י-ם) – הוא בהחלט מיוחד!
 
כל התמונות צולמו בעמק חסר שם ליד הר קטע, שאני מקווה לחזור אליו בעתיד; בתאריך 3.4.2009
 
מליון תודות לאסף שיפמן, וגם לאישי טלמון, לאיתי נ, לNoa500, לmotior, לציפורן חתול1 ולכל מי שליווה אותי במסעות!
ותודה גם לאחותי ולאבא שלי ששמרו על הילדים…

סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata

 
עוד סחלב אחד לאוסף….
הפעם סחלב מהנפוצים יותר – סחלב שלוש השיניים פורח ביהודה, שומרון, גליל, כרמל, גלבוע, רמות נפתלי  ועד מורדות החרמון…
 

 
בניגוד להרבה סחלבים שמתאפיינים בשונות רבה בצבעים שלהם – הוא כמעט תמיד ורוד. פרט לשינוי קל בדרגת הורוד, אין הרבה הבדלים.
 

 
סחלב שלוש-השיניים הוא אחד הפרחים שאני מכירה מתמיד. כילדה, בכרמל – פגשתי אותו רבות.
 

 
וגם כשגדלתי ונולדו ילדי, יצאנו לטייל וראינו אותו במקומות רבים.
 
 
 
באחד הטיולים שלנו בכרמל, העננצ`יק שלי – שהיה אז בן 4 בערך – סיפר לי ש"קודם" הוא ראה סחלב מיוחד. ניסיתי לבקש ממנו תיאור, ואחרי שהוא תאר לי, פתחתי את ספר הסחלבים בעמוד של סחלב שלוש-השיניים, והראיתי לו.
"האם זה היה כזה?"
"לא, אמא!!! זה לא היה סחלב שלוש השיניים!"
 

 
כמעט נפלתי על הרצפה מרוב התפעלות.  כמה ילדים בני 4 אתם מכירים שיודעים לזהות סחלב שלוש-השיניים, ושיודעים לאמר נכון את השם שלו עוד לפני שהם נפטרים מכל שגיאות הילדות החמודות, בסגנון "חוחש" במקום חושך?!
 

 
היום, העננצ`יק שלי כבר בן 8 – ומתוך 31 מיני סחלבים בארצנו הוא פגש 30. כמוני.
…רק שהוא פחות מתפעל מהם בימים אילו. משחקי מחשב וסדרות אנימציה (בן-10 למשל) הרבה יותר מעניינים אותו…
אין דבר. אני מקווה שהבסיס שנטעתי בו מספיק איתן, והאהבה לפרחים תחזור באיזה שלב.
 

 
כל התמונות צולמו בחניון מבואות יקנעם על כביש 70 ב-10.3.2009
ולאורך דרך בית אורן בכרמל ב-28.3.2009
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

סחלב כלאיים – פרפרני X מצויר

אחרי שספרתי לכם על סחלב פרפרני (מימין)  ועל סחלב מצויר (משמאל) –
  
אני אספר לכם על תופעה שקיימת בסחלביים: הכלאות.
המצב אינו נפוץ, אבל בהחלט קיים! הכלאה בין שני מיני סחלבים. ובמקרה שלנו – סחלב פרפרני וסחלב מצויר.

וזה נראה כך:

איך כתוב בתנ"ך? "הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשו" (בראשית, כ"ז כ"ב) וכאן – הצורה – צורת סחלב פרפרני, והדוגמא – דוגמת סחלב מצויר!

   

את סחלבי הכלאיים (או בשם אחר – סחלבים היברידיים) הללו פגשתי במירון. לפי ספרו של אסף שיפמן, נתגלו מאות פרטים מהם בהר עצמון ליד ידפת ובנחל צבעון במירון.

בספר כתוב גם שההיבריד הזה קרוי "סחלב כלאיים פיינברון" – לכבוד פרופ. נעמי פיינברון, מראשי הבוטנאים בארצנו. (ובלטינית – Orchis x feinbruniane )

ומעכשיו אמרו: "מריץ` ורץ` יוצא ריצ`רץ`, מסחלב פרפרני וסחלב מצויר – יוצא היבריד פיינברון!" 

את התמונות פה צלמתי ב21.3.2008 וב-10.3.2009 במירון.

כולכם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב מצויר – Orchis Israelitica

 
היום אני חוזרת אל נושא הרשימה הראשונה שלי: הסחלב המצויר.
אמנם הוא כבר קיבל את הבמה – אבל עכשיו סוף עונת הפריחה שלו, ומגיע לו!
 
(מירון, 24.3.2007)
 
כיון שכבר סיפרתי עליו – שהוא אנדמי לישראל (אך אולי יימצא גם בדרום לבנון) ולכן שמו הלטיני Orchis Israelitica – סחלב ישראלי; אני אספר היום על הפעם הראשונה בה פגשתי אותו.
 
(מירון, 24.3.2007)
 
זה היה קצת אחרי שקניתי את הספר "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל" מאת אסף שיפמן. בספר ישנו תיאור של טיול אל הר השאבי, ליד ידפת – בעקבות סחלב מצויר.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
כיון שהסחלב הזה היה חדש לי – נסענו לטיול.
הגענו למקום – לפי המפות, וההסברים בספר – והתחלנו לחפש. היה בינינו ויכוח קל לגבי הכיוונים – האם לחפש מדרום לכביש או מצפון לו, אבל התחלנו לחפש.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
הסחלב המצויר הוא בגובה 15-30 ס"מ, והחורש – משני צידי הכביש – היה סבוך למדי.
מצאנו די בקלות כמה סחלבים פרפרניים, סחלבי גליל ושלוש-שיניים, דבורניות צהובות ודבורניות דינסמור – אבל סחלב מצויר? אַיִן.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
אחרי פרק זמן ארוך של שיטוטים, ה"ענן" שלי איתר "סחלב אחר" – שלא היה מוכר לו.
כולנו באנו לראות – ובפעם הראשונה, שזפה עינינו סחלב מצויר 
 
(מירון, 10.3.2009)
 
אתם יכולים לתאר לעצמכם את השמחה… הסחלב צולם, מושש ונבדק מכל הכיוונים. דיברנו עַליו ואֶליו, התפעלנו ממנו, ונתנו לו את הכבוד הראוי.
 
(מירון, 10.3.2009)
 
לאחר מכן המשכנו לשוטט בשטח – ובסך הכל באותו יום פגשנו שלושה פרטים פורחים, וניצן אחד. נראה שזהו יבול דל – אך אנחנו שמחנו בו, והתייחסנו אל כל פרח כאל אוצר…
 
 
(מירון, 10.3.2009)
 
מאז כבר למדתי, שבמירון הם גדלים בכמויות נכבדות יותר – באיזור נחל מורן, למשל – כבר מצאתי ביום אחד עשרות פרטים.
ועדיין, אותם שלושה ראשונים (וניצן!) יקרים מאד ללבי.
 
(מירון, 24.3.2007)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 

סחלב הגליל – Orchis galilaea

 
היום אני מציגה את אחד הפרחים האהובים עלי: סחלב הגליל
אני מתחילה עם מופע קלאסי שלו:
 
 
(הר מירון, 24.3.07)
 
סחלב הגליל נקרא כך כי הוא תואר לראשונה בגליל, ב-1923. מאז הוא נמצא בארץ בהרי יהודה, בגליל, בכרמל, בגולן – אפילו בחרמון; ובנוסף – גם בסוריה ולבנון.
 
(24.4.2007, הר שפנים)
 
מה שמעניין בו, זה שהמופעים הצפוניים – בגליל, בגולן ובחרמון – הם בד"כ בגוון ירוק-צהבהב, עם ניקוד אדום.
 
אבל אם יורדים לכרמל ולהרי יהודה – הם מתחילים להשתולל עם הצבעוניות שלהם  – ורודים, לבנים, צהובים, ירוקים – הכל הולך!
 
הנה מספר דוגמאות:
 
בכרמל, 31.3.2007 :  לבן עם נקודות אדומות, ורוד-עז, וירוק ללא נקודות:

 
מנוקדים שונים שצלמתי בנחל קטלב, 14.3.2009 :

 
ועוד מקבץ, מיער מטע בהרי יהודה, 17.3.2007:

 
 
עוד דבר מעניין בסחלב הגליל, הוא שהוא פורח מלמעלה ולא מלמטה. קוראים לזה סדר בָּסִיפֶּטָלִי
אצל הרבה פרחים שיש להם עמוד תפרחת – למשל חצב, בן-חצב יקינתוני, חטמית, ועוד – הפריחה מתחילה מלמטה, וכל יום פורחת שורה חדשה של פרחים. זה נקרא סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי.
 
אצל סחלב הגליל – ההפך הוא הנכון. הוא מתחיל לפרוח מלמעלה.
 
הנה אחד שכבר החל לנבול:
(14.3.2009, נחל קטלב)
 
 
(נחל קטלב, 9.4.2007)
 
עוד דבר שמייחד את הסחלב הזה – כל פרח נראה כמו אישון קטן, ערום – וללא ספק גבר:
 
(31.3.2007, חורבת רקית בכרמל)
 
מכאן בא לו הכינוי "אישון עם פישון".
 
בעצם אין לי עוד מה לכתוב עליו, אבל אני כל כך אוהבת את הפרח הזה – ולכן, הנה עוד תמונות:
 
(28.3.2006, כרמל, חורבת רקית)
 
(25.3.2006, הר מירון – צהוב יותר מהרגיל למירון)
 
(14.3.2009, נחל קטלב)
 
כתמיד, אני ממליצה לכם להקליק על התמונות ואז על F11 על מנת לראות את התמונות בגודל מלא!
 
 
(הר מירון, 4.2006)
 

רשימה מספר 100 – סחלב נקוד – Orchis punctulata

הזמן חולף, וקצת קשה להאמין – אבל הנה, הגעתי לרשימה המאה שלי!
כבר 4.5 שנים אני מצלמת תמונות של פרחים במצלמות דיגיטליות, גולשת בפורום שמירת טבע, לומדת הרבה על סביבה, טבע ובעיקר בוטניקה – והצטברו אצלי עשרות אלפי תמונות, שרובן תמונות טבע.
היו כבר שהמליצו לי לפתוח תערוכה. אבל זה מאד יקר, ודורש השקעת זמן ומשאבים – שלא כל כך היו לי.
מצד שני, כן רציתי להחשף. אולי לא בשמי המלא (למרות שכבר יש הרבה אנשים שיודעים גם אותו) – אבל לפחות בתמונות.
אחרי שראיתי בלוגים של כל מיני צלמים מוכשרים – כמו אדידומיyaya133 או אופל כחול – הגעתי למסקנה שגם אני יכולה!
 
תגובות חיוביות ופרגונים שונים עודדו אותי, ומפה לשם, כבר פרסמתי 99 רשימות – והנה אני ברשימה המאה!
 
הרשימה המאה צריכה להיות חגיגית במיוחד – ולכלול פרח אהוב עלי.
 
מי שמכיר אותי, יודע שזה אומר שעכשיו יבוא סחלב.
 

 
ולא סתם סחלב: סחלב נקוד.
הסחלב הנקוד הוא מהנדירים והיפים בסחלבים. הגוונים שלו – חומים ירקרקים, והשׂפית של הפרח (כן, שׂפית – שפה קטנה) נראית לרוב כמו מין איש קטן ושמנמן, עם כיפה גדולה מעליו. ממש כך:
 
 
 
 
הפעם הראשונה שפגשתי את הסחלב הזה, היתה ב-19.3.2005, בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, ואז צלמתי את התמונה הזו:
 

 
מאז אני יודעת שאפשר לפגוש אותו בעוד כמה נקודות, אבל החביבה עלי היא בחניון האגם בכרמל: שם צלמתי את שהתמונות הבאות, 24.2.2007
 
  
 
ושם גם פגשתי מופע ירוק לחלוטין של הסחלב הנקוד:
 
  
 
רציתי לאמר תודה רבה  לכל מי שקורא את הרשימות שלי, לכל מי שמתפעל מהתמונות שלי, ובמיוחד לכל מי שמגיב (אבל גם למי שלא )
 
 אני שמחה שאתם פה! אני מזמינה את כולכם לחזור, לבקר (גם ביקורים וגם ביקורות), להעיר, להגיב (אפשר גם באופן פרטי אם אתם לא רוצים שכולם יקראו) ובעיקר – להנות!
  
  
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
את התמונות צלמתי בשנים 2006-2009 בחניון האגם בכרמל ובחלקת הסחלבים מאחורי חורשת טל.
 
וכמובן, שיר – אני מצרפת את "חיוכים" שכתבה לאה נאור ללחן של אנחל קבראל, ושרה חווה אלברשטיין. בגלל הפזמון:
 
כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

צריך קצת לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר וודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר
 


 

סחלב פרפרני – Orchis caspia

 
עונת הסחלבים התחילה, ובגלל היובש – היא כבר בשלב מתקדם. אני מקווה שהגשמים הנוכחיים יאריכו אותה קצת.
בכרמל כבר פגשתי את סחלב הגליל, במכמורת – דבורניות דינסמור כבר גמרו את העונה; וביום חמישי הייתי בבני ציון , ושם זהו שיא העונה של הסחלב – פרחו אלפי פרטים של סחלב פרפרני.
 
סחלב פרפרני הוא מהנפוצים בסחלבי ארצנו. הוא מהפשוטים יותר, הפחות מרשימים – אבל יחד עם זאת, יש לו שלל דוגמאות וגוונים, והוא באמת פרח מקסים.
 
    
 
כמו הרבה מסחלבי ארצנו, הסחלב הפרפרני אוהב לגדול יחד עם סירה קוצנית – הרבה פעמים תמצאו אותו ממש בתוך צמח הסירה,"מתחבק" עם הקוצים.
 
    
 
בד"כ אני אוהבת יותר את אילו שאצלם הגוונים מעורבים יותר – ורוד עם ירוק או לבן, ולא רק ורוד. למשל הסחלב הזה, שצלמתי ביער בית קשת לפני שנתיים:
 
 
אבל תנו לי סחלבים, ואני אהיה מאושרת.
 
  
 
ואם בשמורת בני ציון אני פתאום פוגשת לי סחלב פרפרני לבקן – השמחה רבה:
 
 
את התמונות צלמתי בשנתיים האחרונות ברחבי הארץ – במירון, בכרמל, בהרי יהודה ובשרון.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.