בלוגולדת תשיעי לעננת!

פתאום שמתי לב שהיום הוא הבלוגולדת התשיעי שלי! אז אני עושה הפסקה בחישובים הסטטיסטיים וה-GIS-ים, כי יש מאורעות שחייבים לציין. 

אני מתפעלת מזה שאחרי 9 שנים אני עדיין מחזיקה בלוג פעיל, זה בהחלט לא מובן מאליו. וגם כמות הכניסות אליו נאה – השנה נכנסו לבלוג כמעט 81,500 פעמים. ממוצע של מעל 220 כניסות ליום! 

מבחינת מספר הרשומות שאני מפרסמת – אני עדיין בירידה, אבל באמת שאין לי זמן, וכבר הסברתי למה. אני משקיעה את כל זמני במחקר איריס הארגמן. השנה, למשל, מצאתי את נקודת האיריסים שבתמונה הבאה: צופה אל נחל אלכסנדר. בשנה שעברה לא איתרתי אותה, וחשבתי שהיא נכחדה. השנה מצאתי אותה פורחת: 

אין לי הרבה זמן לטיולים, אבל לשמחתי לקחתי קורס סיורים בנושא אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל, וכך יכולתי לפגוש את הסטירית המשויישת על דרדר גדול פרחים

טבלת הסיכום המסורתית שלי: 

שנה 1 2 3 4 5 6 7 8 9
רשימות 160 169 131 122 106 105 98 56 42
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000 42,000 57,500 66,500 81,500

וכיוון שאני חייבת סחלבים לנשמה, הנה מחזה נדיר: רצועית הגליל, בגשם! גשם בחודש מאי הוא מאד נדיר. אני שמחה שפגשתי את הרצועית דוקא בגשם.

אני מקווה שתמשיכו לבקר בבלוג שלי, אשמח לשמוע גם את דעתכם, וגם בקשות – אם יש צמח או נושא שאתם רוצים שאכתוב עליו, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות. 

התמונות ברשימה: 

כלנית ורודה שהפתיעה אותי בגן לאומי נחל אלכסנדר (בד"כ יש שם רק אדומות) בתאריך 21.2.17
איריס הארגמן בגן לאומי נחל אלכסנדר, 21.2.17
זיקית מובהקת שפגשתי… כן, גם אותה פגשתי בנחל אלכסנדר, 9.2.17
סטירית משויישת על דרדר גדול פרחים, ליד מושב מטע, 25.4.17
ורצועית הגליל הנפלאה מהמירון, 20.5.17

מודעות פרסומת

שנים עשר ירחים

בתשרי – נתן הדקל פרי שחום נחמד 

01-tishrei

בחשוון – ירד יורה ועל גגי רקד: 

02-heshvan

בכסלו נרקיס הופיע 

03-kislev

בטבת ברד (טוב, למען האמת – הפעם זה שלג, והרבה שלג!) 

04-tevet

ובשבט – חמה הפציעה ליום אחד 

05-shvat-b

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים 

06-adar-a

בניסן הונפו בכוח כל החרמשים 

07-nissan

באייר הכל צמח 

08-Iyar

ובסיוון – הבכיר 

09-sivan

בתמוז ואב –

10-tamuz

שמחנו אחר קציר

11-av

תשרי, חשוון 

03-kislev-a

 

כסלו, טבת 

13

חלפו, עברו ביעף

12

גם שבט, אדר 

14

 

ניסן, אייר 

15

סיוון, תמוז ואב.

16

ובבוא אלול אלינו – ריח סתו עלה 

17-elul

והתחלנו את שירנו מהתחלה (וגם עם המון אובך) 

18-last

 

שנה טובה לכולם! ותודה רבה לנעמי שמר על השיר המקסים! 

 

 

 

פנו דרך, מי זה בא? אנוכי הוא, בן ארבע!

מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!


סטירית פקוחה על לטם שעיר

לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.

 

הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:

בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –

זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.

פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –


לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור

פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.


כחליל האלון על דם המכבים

מתנוססת העוגה,
אך אומרים לי: "אל תגע!
קודם יש לפתור חידה.
אם חכמת- אז תדע:
מה כתוב על העוגה?"
אך אני איני טפש,  ויודע לנחש:
שוקולד, שקדים ריבה,
כתובת נופת: בן ארבע!
ארבע שנים הן כבר פרק זמן מכובד לכל הדעות, הבלוג שלי כבר מאד מגובש ואני יודעת – לרוב – מה אני רוצה לומר ולהביע.
הבלוג שלי ממשיך להיות מקום שבו אני מציגה את התמונות שלי, אבל פרט למידע על הפרחים והפרפרים – אני גם מנסה להסביר על שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים.
 
לבנין התלתן על נפית כפופה
השנה האחרונה לא היתה שנה פוריה במיוחד בבלוג שלי – ולמען האמת, לא באשמתי. באוגוסט תפוז שדרגו את מערכת המסרים, מה שגרם לשבועיים-שלושה של אי זמינות המסרים – ובעיות ותקלות בהתנהלות המערכת שעד היום לא נפתרו,
ולכן עצרתי מלפרסם.
וכיון שזה לא הספיק, בראשית אוקטובר ערכו שדרוג של הבלוגיה כולה, וכתוצאה מזה כמעט לא יכולתי לפרסם רשומות עד ליום ההולדת שלי, בסוף דצמבר.
זה היה מבחינתי משבר רציני, וכמעט עזבתי את תפוז.

לבנין הכרוב על נפית כפופה
זה גם גרם לפיגור רציני בדברים שרציתי לפרסם – נטשתי את הדיווחים מהטיול בארה"ב בקיץ שעבר, ולפתע פתאום גיליתי רשימה על חבלבל (ורוד יפהפה שאפשר לראות במאי לצידי דרכים, גם מהאוטו) שכתבתי והתכוונתי לפרסם…
מה אתם אומרים? שאני אחזור לרשימות מארה"ב?

כחליל האספסת על נפית כפופה
ובעצם, למה לא עזבתי את תפוז?
העניין הוא שאני "מושקעת" פה די עמוק. זו הרשומה ה-582 שלי, כלומר למרות הבעיות הצלחתי לפרסם השנה 122 רשומות.
גם הקהילה התפוזית – האנשים, הבלוגרים האחרים, חביבים עלי מאד.
קראו אצלי מעל 380,000 פעמים, כלומר השנה היו אצלי כ-105,000 קוראים. ירידה של כ-30% מהשנה שעברה (שאז היו כמעט 150 אלף)

כחליל האשחר על לטם שעיר
מבחינת בולים…
13 רשימות קיבלו בול "תמונת היום" – דומה לשנה שעברה, שאז אספתי ארבעה עשר בולים
13 רשימות קיבלו בול "בחירת העורך" כחול ו-3 קבלו בול "בחירת העורך" אדום.
2 מתוך הרשומות הללו עוטרו ב"בול-בול", ולכן בסך הכל 27 רשימות שלי עוטרו.

כחליל השברק
מבחינת איחולים, אני חושבת שאני פשוט אחזור על מה שכתבתי בשנה שעברה: זה לא השתנה.
לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
(למען האמת, אני יודעת שזה קרה כבר… )

סטירית הציבורת על דרדר מצוי
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!
וכמובן, לתפוז – שנה בלי תקלות טכניות, ועם הרבה QA יעיל!


נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית

את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012


סטירית משויישת על דרדר מצוי

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:

טיול למירון, 8.5.2010

בשבוע שעבר, סיפרתי לכם שאני מתכננת לעלות למירון – ואכן עליתי, עם כל המשפחה (כולל ציפורן חתול1). הצעתי לאנשים להצטרף, ולשמחתי,  גגג האחת (והיחידה!) הצטרפה אלינו, יחד עם משפחתה!
אז קודם כל – תודה לך גימלית יקרה! שמחנו מאד להפגש ולטייל יחד!

עוד לפני שהגענו לאיזור הטיול ונפגשנו עם שאר המטיילים, עצרנו בין ראמה לבית ג'אן, כדי להסתכל מלמטה על מישויה פעמונית שצמחה על המצוק:

נכון שהיא שווה מבט? או כמה?

משם הגענו אל הכביש העולה לפסגה, ושם פגשנו את גגג ומשפחתה. הילדון שלה והעננצ'יק שלי התחברו להם בשמחה ונעלמו לעבר האופק, כשמבוגר תורן זה או אחר מנסה לשכנע אותם לשמור איתנו על קשר עין. אבל באמת, מה יותר חשוב? פרחים, או איזו עונה של "הפיג'מות" היתה המוצלחת ביותר?!

בזמן שהם דנו בנושאים החשובים באמת, אנחנו חיפשנו רצועיות. זו רק תחילת העונה עבור רצועית הגליל (וגם כך הן מקדימות) – אבל ספרנו 27 עמודי פריחה, רובם עדיין בניצנים וחלקם יפהפיים. אחר כך, בשביל פסגה ובירידה אליו היו עוד ניצן ושני פורחים – כך שסגרנו את הספירה ב-30 רצועיות: מספר מכובד ללא ספק.

פרח מקסים נוסף שפורח לאורך הכביש הוא דרבנית התבור. לצערי, הפרט היחידי שמצאתי כשגגג היתה ליידי – היה פרט אומלל, בגובה כ-30 ס"מ. לפני כן ראיתי כמה פרטים יפים, וראויים לשמם.

דבורנית גדולה עדיין פרחה לצד הכביש – עוד סחלב מיוחד, שכאן פגשנו ממש את סוף הפריחה שלו.

לאורך כל המסלול שלנו התבשמנו בריח הנפלא של פרחי אחירותם החורש – שהם צהובים, דומים לרותם – אך גדולים יותר, וריחניים מאד.

צהוב נוסף, שכעת רק מתחיל לפרוח הוא השלהבית הדביקה, (ממשפחת השפתניים) שפרחיה נראים כמו שלהבות קטנות.

ופגשנו גם את הפטל הלביד פורח. הפרחים מזכירים לנו שהוא ממשפחת הורדניים, אבל לא שמעתי על מישהו שאכל מפירותיו…

נציג מכובד אחר ממשפחת הורדניים, שכעת פורח במלוא עוזו לאורך כבישי הגליל העליון הוא הורד – ורד הכלב. הפרחים שלו ורודים ביום הראשון, וככל שחולפים הימים – הם מלבינים.

בתוך החורש פגשנו את הספלול המטפס – פרח קטן ויפהפה, שפירותיו נראים כמו חצצוצרות קטנות.

אבל היום הזה היה שייך ללא ספק לפרפרים. הפרפר הנפוץ ביותר היה הסטירית המשוישת – שנקראת כך כי הצד התחתון של כנפיה נראה כמו אבן שיש. הסטירית הזו היא הפרפר הראשון שהצגתי בבלוג שלי.

כמו שאפשר לראות, הסטירית אוהבת את הקוצים המורכבים. בשלוש התמונות הקטנות הסטיריות יושבות על דרדר מצוי (ואילו שלושה פרפרים מתוך עשרות שפגשנו) – ובתמונה הגדולה, הסטירית יושבת על חוחן הקנרס.
חוחן הקנרס הוא עוד קרוב של הקנרס – הארטישוק. ולא, זהו לא ארטישוק. עדיין, זהו קוץ מרשים (הצמח מגיע לגובה של כ-2 מטר) ויפה. הנה הוא, עם דבורה מסוג מחושית:

פגשנו עוד שלל פרפרים וחרקים, כולל זוג פרפרי סטירית פקוחה שעסקו בהזדווגות, והמון המון מושיות – פרות משה רבנו – שרגשו במיוחד את הצ'ופון של גגג.
סטירית פקוחה נקראת כך בגלל העיניים שעל הכנפיים העליונות. הן מסוות את עצמן על ידי "עצימת" העין: החבאת הכנפיים העליונות בין התחתונות, ואז הפרפר נראה כמו קליפת עץ.  

וגם פעמוניות קיפחות – שהיו ברובן בסוף הפריחה. אבל הספקנו לראות כמה לבקניות. כאן: מימין פעמונית בצבע הרגיל, ומשמאל – הלבקנית.

ולקינוח, מצאנו שלל בני-חורש רחבי-עלים, בגוונים שונים ויפהפיים

אחרי הטיול, נסענו למסעדה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הטיול היה נעים מאד (אני אוהבת את המירון…) והחברה – נפלאה, שמחנו מאד להכיר את הגימלית ואת משפחתה!

 

התמונות צולמו במירון, 8.5.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ע נ נ ת והפרחים

 
(חרצית עטורה, אחו בנימינה, 4.2008)

בתגובה לרשימה על ורד הכלב, נשאלתי מאיפה הידע שלי בפרחים.
כיון ששאלו אותי את השאלה הזו כבר כמה פעמים, החלטתי לנסות לענות עליה.

 
(כלנית מצויה, נחל גרר, 15.2.2007)

תמיד אהבתי פרחים, תמיד הכרתי פרחים נפוצים בסביבתי (גדלתי בחיפה, בכרמל) , תמיד שמתי לב אליהם.
אחד המשחקים החביבים עלי כילדה היה "רביעיות פרחי ארצנו" – ושם היו 40 מיני הפרחים הראשונים שידעתי לזהות.
אני זוכרת פיקניק אחד (בשבתות היינו יוצאים לכרמל עם חברים, לפיקניק) שבו יצאתי לסיבוב קצר, לא רחוק מהמקום בו כולם ישבו – וחזרתי בהתרגשות אל אמא שלי: "בואי תראי! מצאתי סחלבן החורש!" – בכלל לא ידעתי שהוא פורח בסביבה, ואת ההתרגשות שאחזה בי (וכמובן, הקלפים היו איתי – אז יכולתי גם לשלוף אותם ולהשוות!) – אני זוכרת עד היום. – כבר אז התפעלתי מהסחלבים!

(סחלבן החורש, 31.3.2007, חורבת רקית, כרמל)

אמא שלי היתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, וממנה קבלתי בסיס רחב ואיתן של הכרת הצומח, איתור פרחים, הבדלה בין משפחות של פרחים – לא כל המשפחות, אבל יש פרחים שאני יכולה לשייך למשפחה הנכונה גם אם אני לא מכירה את הפרח ומעולם לא ראיתי אותו.
אגב, זה לדעתי יתרון של מדריך פרחים המחולק לפי משפחות (כלומר, סיסטמתי) ולא לפי צבעים – לומדים לזהות את מאפייני המשפחה, ולא מסתפקים בצבע של הפרח, שפעמים רבות לא מאפיין את הפרח ( למשל, לכלנית יש כמה צבעים). לי, לפחות, גישת זיהוי המשפחה עזרה לזכור טוב יותר את שמות הפרחים.
(זנב ארנבת ביצני, 31.3.2007, חורשת הסרג`נטים, יער נתניה)
בתיכון בחרתי ללמוד גיאוגרפיה ולא ביולוגיה, אבל לקראת הבגרויות – כל כיתת הביולוגיה היתה מביאה אלי פרחים שונים כדי שאני אספר להם מה שמו של הפרח, והם היו עושים את תהליך ההגדרה הפוך…
המשפחה שלי תמיד אהבה לטייל, וסופי שבוע רבים עברו עלי בטיולים שונים בארץ. יש מקומות שהפכו להיות מאד אהובים עלי – בינהם, שביל פסגה במירון, חורבת רקית, חניון האגם ומצוק הארבעים בכרמל.

(סחלב אנטולי, 6.4.2007, הר שפנים – רכס המירון)
אחר כך בכלל שיניתי כיוון: למדתי מחשבים, גם בצבא (ממר"ם)  וגם באוניברסיטה. המשכתי לטייל ולפגוש פרחים, אבל הקשר העיקרי שלי עם עולם הבוטניקה התמצה בזה שהייתי בודקת תרגילים בקורס מתמטיקה לביולוגים…
ואז, יום אחד טיילנו באחו בנימינה – ופגשתי שם פרח שלא הכרתי. ולא ידעתי גם לשייך למשפחה. ניסיתי לחפש אותו בספר שלי – "צמחי ישראל בתמונות" – ולא מצאתי.
אז התחלתי לחפש ברשת.
ומצאתי את פורום שמירת טבע – שם אנשים שאלו שאלות על פרחים וקבלו תשובות! אנשים ידעו לזהות פרח מתמונה כללית לא ממוקדת!
אז ניסיתי.
נרשמתי לאתר – ובחרתי לעצמי שם שהולם אותי: ענֶנֶת. אני אוהבת חורף ועננים, ובנוסף – יש שיר ילדים חביב מאד, שכתב שמואל בס:

מעל לביתנו, על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל
לבן מעילו הוא רקום בשוליו
והיא במגבעת – שוליה זהב

מעל לביתנו על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל,
יפה תוך התכלת יפה כה לצעוד,
ללכת, ללכת ולא לעמוד.

בתמונה: ענן ועננת – וכל החמולה – כפי שצולמו בכרם שלום, 15.3.2007

בפורום שמירת טבע פתחתי הודעה. מצלמה דיגיטלית – עוד לא היתה לי, אז כתבתי תיאור כללי של הפרח – ותוך זמן קצר קבלתי תשובה!
הפרח היה פרח שקוראי הקבועים מכירים כבר – פשתה צרת עלים.
(פשתה צרת עלים, 17.4.2009, הר מירון)

מאז הפכתי להיות קוראת קבועה בפורום – ואחר כך גם משתתפת פעילה. התפעלתי מהידע ומהאהבה של אנשים לטבע. למדתי הרבה על נושאים רבים – גם בוטניקה, גם זואולוגיה וגם על הגנת הסביבה.
(רצועית הגליל, 22.5.2004, סיבוב הסחלבים במירון)

התחלתי לטייל בעקבות המלצות ואתגרים של חברי הפורום, ולמדתי להכיר עוד ועוד פרחים. התחלתי גם לקנות עוד ספרים על בוטניקה וטיולים – יש לי כיום ספריה מכובדת למדי – כולל, כמובן, ספר הסחלבים של אסף שיפמן! מאז, אני פותחת ספרים וקוראת על הצמחים שמעניינים אותי, משווה מקורות ודיעות, ומגיעה גם למסקנות פרטיות…

 
חלק ממדפי הספרים שלי…

השלב האחרון מבחינתי היה הצטרפות באופן פעיל לסיורי רת"ם ולאתר הפלורה הישראלי. כאן למדתי להכיר את האנשים שמקצועם הוא בוטניקה. למדתי לשים לב גם למה שהם מכנים "פרחי נשמה" – פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)
הכרתי גם רבים מאנשי פורום שמירת טבע – חובבי טבע ואנשי טבע, והתחלתי לטייל איתם גם באופן פרטי – וללמוד מהם הרבה.

 
(רב-פרי בשרני – ממשפחת הציפורניים – צמח נשמה בגודל 1-2 מ"מ. 21.2.2008, ליד ניצנים)

ומה הלאה? עדיין יש פרחים רבים בארץ שטרם פגשתי ואני מאד רוצה לראות – למשל, צבעוני ססגוני וריבס המדבר – אני מקווה שאצליח לראות אותם בקרוב, ואני מבטיחה לדווח על כך.
מעבר לזה, יש עולמות בלתי ידועים (לי) מעבר לגבול – התכנון שלי לעתיד היותר רחוק, הוא לצאת לטיולי פרחים (ובעיקר סחלבים) בארצות אחרות – כמו קפריסין, תורכיה ואף רחוק יותר (מי אמר ניו זילנד?)
ולסיום – שיר שממש מתבקש פה –

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
וחוץ מזה, היום יום הולדת לפול מקרטני

תוספת, 15.9.2010:

n o g a m o o n  מצאה עבורי את השיר, לקחה והוסיפה לו תמונות שלי, ויצרה את הסרטון המקסים הבא:

 

 

אז איך קוראים לרצועית?


כשהתחלתי לכתוב על רצועית הגליל, כהרגלי – פתחתי ספרים, גם כדי למצוא את השם הלטיני.
הפעם זה בלבל אותי מאד.
 

 

באתר הפלורה של פרופ. דנין קוראים לרצועית Himantoglossum caprinum .
בלקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, ובאנציקלופדיה של החי והצומח – שאת הערך שם כתב פרופ. דפני – גם קוראים לה Himantoglossum caprinum.

לעומתם, בספר הסחלבים של אסף שיפמן, בספר "זר פרחי בר מוגנים" של פרופ. זהרי, בספר "נופי הצומח של הארץ" של פרופ. זהרי, בספר "צמחי ישראל בתמונות" וגם בחוברת רת"ם המוקדשת לסחלבים (בעריכת פרופ. דפני) – היא נקראת Himantoglossum affine

בשביל להוסיף בלבול על בלבול, בספר הישן "פרחי הגליל" של עוזי פז היא בכלל מכונה Himantoglossum bolleanum.

אז מה עושים? שלחתי מייל לאסף, לשאול אותו.

אסף הפתיע אותי בתשובתו… הוא כתב לי שבזמנים שונים סברו שהרצועית היא רצועית ממינים שונים, למשל ב1933 היא הוגדרה כbolleanum, אך מאוחר יותר היא הוגדרה בתור Himantoglossum affine – ולא היתה הסכמה על השם.
בדרום לבנון גדל Himantoglossum caprinum ssp. levantinum – כלומר, תת מין לבנוני של רצועית.

אבל לאחרונה אסף פרסם מאמר מדעי בעיתון גרמני, ושם הוא טוען שהרצועית שלנו איננה אף אחת מהמינים האירופאים הידועים! היא רצועית נפרדת!
והוא קרא לה בשם – Himantoglossum galilaeum – כלומר, רצועית הגליל! השם התקבל גם בKew Gardens – ורשום שם כאחד המינים הרשמיים.

זה גרם לי לחשוב על ההבחנה בין מינים שונים של פרחים שונים – שלעין בלתי מקצועית נראים דומים מאד, כמו למשל אירוס שחום ואירוס הארגמן – ותהיתי, האם באמת מדובר במינים שונים.  
אבל אני יודעת היטב שיש קריטריוניים עולמיים ומדעיים להפרדה בין מין למין, ולחלוקה למינים ולתתי-מינים.  

 [תיקון, נובמבר 2010: היו ברשימה זו כמה התבדחויות שלי על השמות השונים, אך בעקבות הערה שקבלתי – הסרתי אותן. אין לי כוונה לפגוע או להעליב!]

ועוד תמונה מיוחדת: כך נראה ניצן הרצועית, עם הרצועה מגולגלת היטב בתוך הכובע…

 

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007
17.5.2008
29.5.2009

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא. הפרח הזה מדהים ומשגע.

רצועית הגליל – Himantoglossum caprinum

 
אפשר לאמר שהטבע בונה מתח.
הוא מתחיל בקטן. צנוע. הסחלב שפותח את עונת הסחלבים – הוא סחלב עדין וקטנטן – דבורנית שחומה.
אחר כך הוא מתגבר, ומציף אותנו בסחלבים גדולים יותר – למשל סחלב פרפרניסחלב הגליל על שלל צבעיו, דבורנית הקטיפה, סחלב נקוד ועוד ועוד.
אז מגיע תורם של המיוחדים – סחלבן החורש, שנק החורש, דבורנית גדולה
 
אבל השיא הוא עכשיו. כבר הראיתי את שלל הגוונים של בן-חורש רחב עלים,
והיום אני מציגה את אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו. בכל הספרים מודגש שהוא "נדיר מאד" או "נדיר במיוחד". פרח יפהפה, מיוחד, ומרשים:
 

 
זוהי רצועית הגליל.
מקור השם – למי שזה לא ברור לו – הוא בגלל צורת הפרח.
וזה בא מיוונית – Himantoglossum –
himas – רצועה, glossa – לשון.
 

 
הרצועית היא סחלב גבוה למדי – גובה עמוד התפרחת 40-80 ס"מ, ואם ממש טוב לו – הוא יגיע גם למטר.  לכל פרח יש מין "כובע" שיוצאת ממנו לשון ארוכה – השפית של הפרח.
לי זה תמיד מזכיר פאקיר הודי, שמחלל בחליל ומהפנט נחשים:
 
 

 
ואולי בכלל הנחש החליט להתלחש עם הפקיר, והוא שולח את ראשו אל הטורבן…
 

 
בכל מקרה, הרצועית היא פרח מדהים ומיוחד.
 

 
אנחנו פגשנו בה בהר מירון, לאורך הכביש העולה לפסגת המירון. ממש בשולי הכביש –
 

 
אנחנו משתדלים לעלות אליה לרגל כל שנה, להתרשם מיופיה. השנה היתה לנו הפתעה נעימה: בנוסף לרצועיות המוכרות לנו, מצידי הכביש – פגשנו אחת מתחבאת לה בצל עץ אלון, בתוך מקבץ של פרחי פעמונית קיפחת.
 

 
אני חייבת לציין שמאד ריגש אותי למצוא אותה. זהו אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו, לא הרבה ידוע עליו. למשל, לא ידוע עדיין מיהם המאביקים של הרצועית.
כשאני מנסה לחשוב על זה, עד היום לא ראיתי חרקים על הרצועיות. כן צלמתי עכבישים עליה. הנה, למשל סרטביש הפרחים, הידוע גם בשם יפרוחית – וזה אומר שכן מגיעים אליה חרקים כלשהם, כי העכבישים מחפשים את מי לטרוף…
 

 
בדרך כלל, הרצועיות פורחות במפוזר. אחת פה-אחת שם, מרחק של מטרים ועשרות מטרים מפרט לפרט. מדי פעם, אני פוגשת צמד שפורח יחדיו –  וזוהי שמחה:
 

 
התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007
17.5.2008
29.5.2009
 
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא, להתרשם מהסחלב המיוחד הזה!!!