Cholla Cactus – Cylindropuntia – קקטוס צ'ויה

שוב אני נזכרת במדבריות קליפורניה, ובקקטוסים. הקקטוסים בתמונות היום שייכים לסוג אחד ששמו הלטיני Cylindropuntia, כלומר אופונטיה גלילית – בצורת גליל. 

השם העממי הוא צ'ויה – Cholla (כזכור, L כפולה מבוטאת כ-י', כי זה מגיע מספרדית). 

בקליפורניה יש בערך עשרה מינים שונים של צ'ויה, ואני מקווה שזיהיתי נכון את אילו שפגשתי.
בתמונה הבאה, למשל Branched Pencil Cholla – צ'ויה דמוית עפרון. השם הלטיני הוא Cylindropuntia ramosissima. 

זהו צ'ויה מקסים, עם עם ענפים דמויי עפרון וקוצים אימתניים – 

לעומתו, הצ'ויה הזה נראה שמנמן והקוצים שלו ממש נראים כמו פרווה רכה. לכן קוראים לו Teddybear Cholla – צ'וית הדובון. השם הלטיני הוא Cylindropuntia bigelovii.
אבל אל תטעו, ממש לא כדאי ללטף את הדובון הזה. הפרווה שלו מאד דוקרנית ולא נעימה. 

בפארק עץ יהושע יש איזור בו הדובונים הללו התרבו מאד, ממש מכסים שטח גדול בצפיפות – זוהי נקודת עצירה ידועה בפארק, ששמה The Cholla Patch. 

עצרנו בה לזמן קצר, ואני נכנסתי לסיבוב בשביל בין הקקטוסים. אפילו ראיתי ניצני פריחה (כלומר, אני חושבת שאילו טרום פריחה. אם טעיתי, אשמח לתקן) –

ברגע שנכנסתי אל השביל הזה, התחלתי להתרגש.
  בתור ילדה, תמיד אהבתי מערבונים. אהבתי את ספרי ג'יימס פנימור קופר (גשושי, המוהיקני האחרון ועוד), ומאד אהבתי את ספרי קארל מאי. 

קארל מאי היה גרמני, שמעולם לא ביקר ביבשת אמריקה. הוא כתב את הרפתקאותיו של יד הנפץ וידידו האינדיאני וינטו. התיאורים שלו נסמכו על תיאורים של חוקרי טבע גרמניים שביקרו באיזור, ולכן הם מדויקים ומציאותיים. 

באחד הספרים הוא מספר על קבוצת פורעי חוק (שודדי ערבה, בתרגום העברי הותיק שקראתי) שמסיטים אנשים המנסים להגיע למערב מדרכם – מובילים אותם אל שדות קקטוסים ענקיים, אל שביל שנעשה צר יותר ויותר עד שהם נתקעים בין הקקטוסים. אז מגיעים אותם פורעי חוק – הורגים את האנשים התמימים ובוזזים את רכושם. 

יד הנפץ וידידו וינטו האפאצ'י, כמובן, אינם יכולים להשלים עם התנהגות זו – והם מצליחים לרמות את שודדי הערבה, להציל קבוצת נוסעים תמימים, ולכלוא את השודדים בשדה הקקטוסים במקומם. 

כשהגעתי ל-Cholla Patch, הבנתי מיד במה מדובר – שדה הקקטוסים הנהדר הזה משתרע לכל עבר, ככל שמתקדמים הוא נעשה צפוף יותר, וקשה להתקדם.
מבחינתי, אני פשוט נכנסתי אל הספר. חיפשתי את וינטו (אהבתי הראשונה…) שיבוא להסביר לי על העקבות בחול, או להראות לי נתיב סודי בין הקוצים. 

לצערי וינטו לא הגיע… מצד שני, גם במאה ה-19 הוא היה דמות בדיונית. נאלצתי לצאת בכוחות עצמי מהשדה, ולחזור לאוטו, ולמאה ה-21. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק מדבר מוהאבי ובפארק עץ יהושע בתאריכים 10.3.2013-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

​

עוד משהו חשוב: בשבת הקרובה, 25.1.2014 תערך צעדת הנרקיסים השנתית. בואו לראות אלפי נרקיסים ממש בתל אביב!
פרטים באתר הכפר הירוק, כאן.
תמונות מהצעדה לפני 3 שנים אפשר לראות בבלוג שלי, כאן. 

נרקיסים בגלילות, ינואר 2011

קדד השני – Scarlet Milkvetch – Astragalus coccineus

היום אני מפרסמת את הרשימה האחרונה מהפארק הלאומי Joshua Tree. החלטתי שהרשומה האחרונה מהפארק תהיה Grand Finale, כמו שאומרים באיטלקית, 

אני שמחה להציג בפניכם את הפרח המרשים ביותר שפגשתי במדבר (ואני מתכוונת לפרח עשבוני, כי בכל זאת קשה לו להתחרות בעץ יהושע ובאוקוטיו ) – קדד השני. 

מיד כשראינו את הראשון – והאדום הזה מאד בולט, אי אפשר להתעלם ממנו – הסתכלתי מקרוב, והבנתי שזה קדד. 

​הפרחים במבנה פרפרני מאורך, העלה מורכב – אך מנוצה פעם אחת ולא פעמיים, אין קנוקנות –  כל אילו מאפיינים את הסוג קדד. 

בהתחלה פגשנו אחד. מיד, כמובן, התיישבתי והתחלתי לצלם אותו מכל הכיוונים. 

אבל כמה צעדים בהמשך – מצאנו עוד כמה וכמה פורחים. השטח היה מנוקד בהם, וזה פשוט מקסים!

שמו האנגלי (העממי) של הקדד הוא Milkvetch – אני יודעת ש-Vetch זה השם העממי לצמח הבקיה, שהיא קרובה לקדד.
אני לא יודעת למה הוסיפו את החלב לשם. 

שם עממי נוסף לפרח הזה הוא Scarlet Locoweed, כלומר עשב-משוגע שני. 

השם הלטיני – Astragalus coccineus – משמעותו פשוט קדד אדום.
coccineus – קוקסינאוס – משמעותו בלטינית אדום. 

הסתכלתי על הפרחים הטריים: מקרוב רואים שיש עליהם פסים לבנים – 

בדרך כלל, פסים צבעוניים על עלי הכותרת שמכוונים אל מרכז הפרח, הם נתיבי האבקה. כלומר, ציור מסלול שיוביל את החרק המאביק  אל מרכז הפרח – שם הצוף והאבקה.
אבל מצד שני, הפרחים הללו אדומים ומאורכים – בדרך כלל חרקים לא נמשכים אל פרחים אדומים (האדומים שלנו הם יוצאי דופן בתחום הזה).

כבר סיפרתי ש​פרחים אדומים מאורכים מיועדים להאבקת ציפורים – כלומר, יונקי דבש. ואכן קראתי שהם מואבקים על ידי יונקי דבש.
זה בהחלט יוצא דופן, שפרח נמוך וצמוד לקרקע מחליט להסתמך על ציפורים כמאביקים. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, במסלול הדקלים האבודים בתאריך 12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

פרחים בפארק עץ יהושע – חלק רביעי

בעצם, פגשתי די הרבה פרחים בפארק עץ יהושע… אני ממשיכה עם עוד כמה מקסימים. 

את הפרח הראשון להיום קל לזהות: זה תורמוס. אמנם קטן וסגול, אבל צורת הפרח והעלים לא משאירה מקום לטעות. 

זהו תורמוס אריזונה – Lupinus arizonicus – תורמוס חד שנתי קטן ונפוץ בכל דרום מערב ארה"ב.
לפני 4 שנים בקליפורניה פגשתי תורמוס אחר – גדול יותר, ורב שנתי, והצגתי בבלוג כבר ארבעה מתוך חמשת מיני התורמוס שגדלים בארץ. 

בנסיעה לפנות ערב, פתאום ראיתי משהו פורח ממש לצד הכביש. הוא הזכיר לי לוטוס – 

ואכן, זהו קרוב של הלוטוס – שמו העממי הוא Desert Lotus, כלומר – לוטוס מדברי; ושמו הלטיני – Acmispon rigidus, כלומר, אקמיספון קשיח.
בעבר, הלוטוס המדברי אכן היה שייך לסוג "לוטוס", אך הוא הופרד ממנו לסוג אחר. 

אני משערת שיהיו אנשים שיראו את הפרח הזה ויטענו שהוא לא דומה כלל למה שהם מכירים כ"פרח הלוטוס". ובכן, אתם מתכוונים לשם העממי של פרחי מים כמו נימפאה או נלומבו. השם הלטיני "לוטוס" הוא של פרח צהוב ממשפחת הפרפרניים – ולא של פרחי המים הללו. 

ממש למרגלות הלוטוס המדברי – ראיתי עוד לוטוס, קטן ושרוע –

זהו מין נוסף של אקמיספון – שמו הלטיני Acmispon strigosus, ושמו העממי Strigose Lotus, כלומר – לוטוס זיפני – בגלל הזיפים הקצרים על העלים. 

בדרך אל נאת מדבר הדקלים האבודים פגשנו שיח עמוס פירות מעניינים – פירות שנראו כמו כדורי נייר קטנים ונחמדים: 

זהו צמח מדברי מיוחד ממשפחת הפרפרניים, ששמו העממי Paperbag Bush – כשרואים את הצמח עמוס פירות, השם מאד ברור. 

שמו הלטיני – Scutellaria mexicana, כלומר – קערורית מקסיקנית. הוא קרוב למיני הקערורית מהארץ שכבר הצגתי בבלוג, למרות שהפירות שלו אינם קערוריות.
חבל לי שלא פגשתי אותו בפריחה, כי הפרח שלו מאד יפה – כמו שאפשר לראות באתר CalPhotos. 

כמובן, רשימת צמחי קליפורניה שלי לא תהיה שלמה אם אני לא אזכיר פרגים.
ובכן, הפרגים המדבריים בקליפורניה גם הם שייכים לסוג אשולציה, כמו הפרג הקליפורני הידוע. 

הם צהובים יותר וקטנים יותר מהפרג הקליפורני, 

שמם העממי – Desert Golden Poppy, כלומר פרג זהוב מדברי, ושמו הלטיני Eschscholzia glyptosperma, כלומר אשולציה בעלת זרעים מחורצים. 

שימו לב לתמונה הבאה – האשולציה היפה הקיפה את עצמה בפרחים סגולים זעירים –

כמובן, הסתכלתי על הזעירים הללו מקרוב – הם נראו לי מוכרים. משפחת השפתניים, ולא סתם – דומים למרווה המצרית שאני מכירה מהנגב. 

ואכן, זו מרווה. שמה הלטיני Salvia columbariae, כלומר מרוות היונים. 

השם העממי הוא Chia, כלומר – צ'יה. כשסיפרתי עליהם למוטי, הוא הזכיר לי את זרעי הצ'יה שנעשו פופולריים לאחרונה. הזרעים הללו הם זרעים של מרווה אחרת שגדלה מעט דרומה יותר – שמה מרווה היספנית (Salvia hispanica) 

המרווה עצמה נפוצה למדי, ונחמדה מאד. שילוב הצבעים שלה יחד עם הפרגים הצהובים הוא באמת נפלא!

הרשימה שוב מתארכת לי, אז מספיק להיום, אני מקווה שנהניתם מהפרחים!

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי Joshua Tree, בתאריכים 11-12.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

פרחים מפארק עץ יהושע – חלק שלישי

עוד מקבץ של פרחים מ-Joshua Tree National Park. 

אני מתחילה עם משפחת נר הלילה – פרח שכבר פגשנו במדבר מוהאבי – Brown-Eyed Evening Primrose ששמו הלטיני Chylismia claviformis. 

ויחד איתו, כמובן, פגשנו גם את הפרח הדומה לו בצהוב – Camissonia brevipes, כלומר Golden Suncup. ראינו אותו ליד מפלי דארווין בעמק המוות. 

במחלקת הזעירים – "צמחי הנשמה" – מצאנו את הפרח העדין והקטן הזה – ממשפחת הארכוביתיים, קרוב של הכוסמת. הוא שייך לסוג Eriogonum, אני לא בטוחה במין המדויק. 

ממש במעין הדקלים האבודים, אום נטע צלמה את התמונה הבאה: שימו לב שהפוקוס בתמונה אינו על הדקלים, אלא על ענפים דקים מלאי פרחים קטנים צהובים לפניהם: 

הסתכלתי על הפרחים מקרוב, וניסיתי להבין מהו הצמח הזה – שיח בעל ענפים אדומים וגמישים מאד, ופרחים צהובים קטנים. 

חשבתי שגם השיח הזה שייך למשפחת הארכוביתיים. אבל לא מצאתי אותו בספרות או באתר Calflora… לכן נעזרתי באנשי California Native Plants Society. אחרי כמה דיונים בנושא, הם הודיעו לי שזהו אוג. 

אוג? אבל… אני מכירה כמה מיני אוג. אני מכירה את אוג הבורסקאים, שממנו מכינים את תבלין הסומק, את האוג הקוצני הגדל במדבר, את האוג המחומש הגדל בראש הנקרה, ומין נוסף של אוג שפגשתי במדינת ניו יורק.
כולם שיחים מסיביים, כלל לא דומים לשיח הזה… 

לפי מה שהם אמרו לי, זהו Rhus trilobata, כלומר – אוג תלת-אונתי. לא היו לצמח הזה עלים, לכן לא יכולתי לבדוק אם יש עלים תלת-אונתיים. מצד שני, חיפוש אחר השם הלטיני ב-Google Pictures – העלה שיח שנראה שונה מהשיח הזה. שיח שנראה כמו… אוג.
אז מהו השיח הזה? אני באמת לא יודעת. אם אני אגלה, אני מבטיחה לעדכן פה. 

הפרח הבא היה צהוב, קטן וחמוד – מאד אהבתי את צל האבקנים הרבים שלו על עלי הכותרת: 

זהו White-Stem Blazing Star – אני אתרגם את זה ל"כוכב יוקד לבן-גבעול"… השם הלטיני הוא Mentzelia albicaulis, כלומר – מנטזליה לבנת-גבעול. 

המנטזליה שייכת למשפחה שאין לה נציגים בארץ, ולכן אין לה גם שם בעברית – משפחת Loasaceae. רוב הצמחים במשפחה זו הם בני יבשת אמריקה. 

פגשנו גם מין נוסף של מנטזליה – עם פרח גדול יותר, ותלוי על הצד. לא הצלחתי לזהות מהו המין של המנטזליה הזו. 

והפרח האחרון שלי להיום הוא ממשפחה שדווקא יש לה נציג יפה ומיוחד בארץ – משפחת הקוציציים. בבלוג שלי הצגתי בעבר את הקוציץ הסורי היפהפה.
הקרוב האמריקאי שלו – שונה מאד: 

זהו צמח גדול, אם כי לא מעוצה, ולכן הוא לא שיח. הפרחים האדומים מושכים תשומת לב למרחקים. השם המקומי שלו הוא Chuparosa, וזה מעניין – כי Chuparrosa בשני 'r' זה השם הספרדי של יונק הדבש.
הפרח הזה מותאם להאבקה של יונקי דבש – פרחים מאורכים, אדומים ועם הרבה צוף. השם הלטיני הוא Justicia californica. 
אני לא יודעת אם השם האמריקאי הוא שיבוש של המלה הספרדית, או שהכתיב שונה בכוונה. 

אחד המקומות בהם ראינו את הפרח הזה היה ערוץ נחל אכזב שעלינו בו לחפש פרחים. מצאנו שם כמה פרחים – כאילו שכבר הראיתי ברשימות הקודמות, ואחרים. טיילנו לנו במעלה הנחל – ומולנו בא אדם שירד בחזרה אל הכביש.
ברכנו אותו לשלום, הוא שאל אותנו מה אנחנו מחפשות. הראינו לו את ה-Chuparosa, והסברנו שאנחנו מחפשות פרחים. הוא הופתע לראות את הצמח הפורח, והסביר לנו שהוא עלה בנחל הזה וחיפש פריחה – אך לא מצא שום דבר.
"אין כאן אף פרח"… 
נאלצתי להצביע על כפות רגליו – שכן, הוא עמד בין כמה פרחי Purplemat, יחד עם כמה פרגים ומרוות מקומיים – אמנם פרחים זעירים, אך בהחלט פורחים!

יש לי עוד כמה פרחים קטנים וחביבים, וגם פרח אדום ומיוחד, אותו אני שומרת לרשומה נפרדת.
את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, ברחבי פארק עץ יהושע – תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה, ותודה לחברי California Native Plant Society על העזרה בזיהוי!

את התמונות צמלנו בתאריכים 11-12.3.2013, וכתמיד – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בחזרה לפארק עץ יהושע – פרחים ממשפחת הזיפניים

היום אני מגישה זר פרחים נוסף מפרחי פארק Joshua Tree. גם אילו פרחים קטנים, אבל נחמדים מאד. הפעם אני מתמקדת במשפחת הזיפניים.

הראשון הוא הזכריני המדברי שפגשתי אותו (או דומים לו) בעמק המוות ובמדבר מוהאבי – Cryptantha.

עוד פרח קטן שכבר פגשתי הוא צוואר הכינור – Fiddleneck. שמו הלטיני Amsinckia.

הוא מאד דומה לCryptantha, רק בצהוב. ראיתי אותו כבר במדבר מוהאבי ובשמורת Sepulveda.​

הפרח הבא הוא הקטן ביותר היום – זיפני פצפון, שבעצם שמתי לב אליו כשהתכופפתי לצלם משהו גדול יותר…

 

השם שלו הרבה יותר גדול ממנו – curvenut combsweed, כלומר עשב-מסרק כפוף פרי – כי הפרי שלו נראה כמו מסרק מעוקל, בצורת ירח. השם הלטיני הוא Pectocarya recurvata.
בשביל להדגים כמה הוא זעיר – צלמתי את האצבע שלי לידו: 

עוד פרח שפגשנו ממש לפני השקיעה (ולכן התמונות חשוכות כך) – הוא צמח מטפס עדין מאד, שצמח בשולי נחל אכזב. סתם נקודה שעצרנו בה לצד הכביש, ועלינו לחפש פרחים.

השם העממי של הפרח הזה הוא White Fiesta Flower – כלומר, פרח-חגיגה לבן, ושמו הלטיני Pholistoma membranaceum.

הפרח הבא הוא אחד היפים שפגשנו. עוד פרח צמוד-קרקע: גם שמו הוא Purplemat, כלומר מרבד סגול.

השם הלטיני הוא Nama demissum. המשמעות של demissum זה נמוך, שפוף.

בשנים טובות, אפשר באמת למצוא מרבדים סגולים של הפרח הזה – זה ודאי מרהיב.

 

הפרח המרשים ביותר ממשפחת הזיפניים, ואחד היפים שראינו במדבר פרח בסגול – 

זהו פרח ששמו Notch-leaved Phacelia. השם הלטיני הוא Phacelia crenulata. גם אותו פגשנו כבר, בקניון הפירמידה בעמק המוות. 

משמעות השם העממי – פסליה חרוצת-עלים, בגלל החריצים שיש בעלים. משמעות השם הלטיני – פסליה בעלת שיניים מעוגלות, שוב – בגלל צורת העלים.

הפסליה פורחת במדרונות רדודים ובערוצי נחלים, ושם באמת פגשנו אותה.

במסלול אל הדקלים האבודים פגשנו פסליה אחרת, שנראתה גדולה ומרשימה יותר: זוהי פסליה פעמונית – השם הלטיני הוא Phacelia campanularia, והשם העממי הוא Desert Bluebells, כלומר פעמוני מדבר כחולים.

זהו, עד כאן – יש לי עוד פרחים רבים לכתוב עליהם, אבל הרשימה הזו כבר ארוכה מספיק.

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, ברחבי Joshua Tree National Park בתאריכים 11-12.3.2013. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.        

​

מורכבים בפארק יהושע

היום אני מתחילה סדרה של רשימות על פרחים שפגשתי בפארק Joshua Tree. פרט לעץ יהושע ולאוקוטיו – רוב הפריחה שראינו כללה פרחים עשבוניים קטנים.

את הרשימה היום אני מקדישה לבני משפחת המורכבים. משפחת המורכבים זו משפחה שדי קל לזהות את הפרחים בה. כל פרח הוא בעצם תפרחת, המורכבת מהרבה פרחים קטנים. מכאן השם – מורכבים, או בלטינית – Compositae.
בארץ נפוצים הסביון והחרצית, אך המשפחה המגוונת הזו כוללת עוד פרחים רבים.  

הפרחים בתפרחת הם משני טיפוסים –
פרחים צינוריים, שהם מאורכים וצרים 
​פרחים לשוניים – שנראים כמו עלה כותרת בודד.
יש במשפחת המורכבים תפרחות שכוללות את שני הטיפוסים, או רק אחד מהם. והיום אני אראה דוגמאות מכולם.

הפרח הראשון הוא פרח שכבר פגשנו במדבר מוהאבי – Wolly Daisy – חיננית צמרירית. שמה הלטיני Eriophyllum wallacei. אני קראתי לה "חרצית בטן" כי הפרח דומה לחרצית, ובשביל להנות ממנה באמת – צריך לרדת על הבטן.

לחיננית יש תפרחת שכוללת פרחים משני הטיפוסים – במרכז פרחים צינוריים, בהקף – פרחים לשוניים.

בדרך לדקלים האבודים מצאנו מקבצים מקסימים של החינניות הללו, נקודות צהובות מפוזרות על פני השטח – פשוט מקסים!

הפרח הבא הוא בעל פרחים צינוריים בלבד – אין לו פרחים לשוניים. שמו העממי הוא Desert Needle – כלומר, מחט מדברית; ושמו הלטיני Palafoxia arida.

פגשנו אותו בדרום הפארק, באיזור ששמו Bajada – באחאדה. באחאדה זה איזור בבסיס הרים, אליו מתנקזים נחלי אכזב היורדים מההר.

פרח נוסף שפגשנו באותו איזור – גם הוא מורכב בעל פרחים צינוריים בלבד. אך הפעם פגשנו פרטים מפותחים יותר, ולכן הפרח מרשים יותר מהמחט המדברית –

זהו מורכב ששמו Xantus' Pincushion – כרית-הסיכות של קסאנתוס – Chaenactis xantiana, והוא נקרא כך על שם חוקר טבע הונגרי מהמאה ה-19, קסאנתוס דה וסי.

אילו היו צמחים עם תפרחת של פרחים צינוריים בלבד. כמובן, יש גם כאילה עם פרחים לשוניים בלבד. הנה דוגמא:

זהו Desert Dandelion – שינן מדברי. שמו הלטיני – Malacothrix glabrata.

בעצם הוא לא שייך באמת לסוג "שינן" (בדיוק כמו שה"חיננית" קודם לא שייכת לסוג חיננית – אילו סוגים אחרים) – אבל הוא דומה לו, ו-Dandelion זה באמת שם נחמד.

הפרח האחרון שלי להיום הוא שוב מורכב בעל פרחים לשוניים וצינוריים – הפעם, הצינוריים צהובים והלשוניים לבנים: 

זהו Mojave Desert Star – כוכב מדבר מוהאבי, ששמו הלטיני Monoptilon bellioides. אני קראתי לו "קחוון בטן" (מסיבות דומות ל"חרצית הבטן" למעלה…)

גם אותו פגשנו במדבר מוהאבי, אבל שם היה פרט בודד וכאן – במסלול הדקלים האבודים – היו מקבצים יפים של הכוכבים החמודים הללו.

מאד נהנינו לראות את המקבצים הללו, פזורים בשטח. 

את התמונות צלמתי בפארק יהושע, בתאריכים 12-13.3.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

Ocotillo – Fouquieria splendens – אוֹקוֹטִיּוֹ

היום אני מספרת לכם על אחד הצמחים המיוחדים יותר שפגשתי בפארק Joshua tree – צמח מרהיב ויוצא דופן. 

 

למען האמת, הוא כל כך מיוחד – שהגדירו עבורו משפחה משלו. משפחת הפוקריים – שיש בה סוג אחד, ובו 11 מינים. אני פגשתי את המין ההדור ביניהם. 

אני שמחה מאד להציג בפניכם את האוֹקוֹטִיּוֹ – צמח מיוחד, אופייני למדבר סונורה. 

השם מגיע מהשפה המקסיקנית Nahuatl, ולכן האותיות LLO בסוף השם מבוטאות כמו י' דגושה. משמעות השם היא כנראה "אורן קטן", למרות שכלל אין דמיון בין הצמח הזה לאורן. 

האוקוטיו הוא שיח קוצני גדול – גבהו יכול להגיע ל-3 מטרים ויותר. הוא לא מאד בשרני. הענפים שלו דקים וארוכים.

מבחינת עלים הוא מותאים לחיי המדבר: מיד לאחר הגשם הוא מגדל עלים שעוסקים בפוטוסינטזה, ומספקים מזון לצמח. 

אבל אם לא ירדו עוד גשמים (מה שסביר מאד במדבר) או בעיתות בצורת ארוכות – העלים יישרו מיד, כדי לחסוך אנרגיה, ולהקטין את שטח הפנים של הצמח. 

כי שטח פנים קטן יותר – משמעותו פחות התאדות של הנוזלים החשובים. 

כך יוצא שהעלים של האוקוטיו אינם צומחים בעונה מסויימת ונושרים בעונה מסויימת כמו עצי אגס ותפוח, למשל – אלא צומחים לפי הגשם.
יש גשם? יש צמיחה.
הגשם חדל? העלים נושרים. 
זה יכול לקרות גם חמש פעמים בשנה.  

כשטיילנו אל נאת מדבר הדקלים האבודים, ראינו המון צמחי אוקוטיו בדרך. הם באמת גרמו למסלול להראות ייחודי ויפה. באיזור הזה אין עצי יהושע, קקטוס הסגוארו הגדול צומח באיזורים דרומיים יותר – והצמח הבולט והייחודי כאן הוא האוקוטיו. 

קיוויתי מאד לראות גם אוקוטיו פורח – אך בכל המסלול לא ראינו אף אחד בפריחה. לכן, אחרי שגמרנו את הטיול, נסענו לאיזור בפארק שנקרא "Ocotillo Patch" – שטח שיש בו ריכוז גדול של הצמחים המופלאים הללו, ושם חיפשנו. 

אום נטע שלפה משקפת – ובאמת תוך זמן קצר היא איתרה אחד פורח. שמחתי מאד – ושמנו פעמינו אל האוקוטיו הפורח. 

הפריחה של האוקוטיו היא מוזרה ומרהיבה. מרחוק, הפרחים נראים כמו מברשות אדומות בקצה העליון של כל ענף. 

אם מתקרבים, אפשר לראות שה"מברשת" היא בעצם תפרחת – אוסף פרחים צרים ומאורכים – 

פרחי האוקוטיו מואבקים על ידי יונקי הדבש – ה-Hummingbirds. 

בדקתי פרחים שנשרו למטה – הם מאורכים, ומותאמים מאד להאבקת ציפורים. גם הצבע האדום ידוע כצבע שמושך ציפורים.
בארץ, למשל, אפשר למצוא במדבר את הרנוג השיטים – אמנם צמח טפיל, אך גם הוא בעל פרחים אדומים מאורכים, וגם הוא מואבק על ידי ציפורים. 

לפי מה שקראתי, הפרחים עשירים בצוף – ולכן לא רק יונקי דבש באים אליהם, אלא גם ציפורים אחרות – ואפילו סנאים ומכרסמים נוספים מנסים להגיע אליהם, ולהנות מהנקטר המתוק. 

השם הלטיני – פוקריה – הוא לכבוד רופא ופיזיקאי צרפתי בן המאה ה18-19 – Pierre Fouquier. שם המין הוא "פוקריה הדורה".
ישנו עוד מין מיוחד בסוג הזה – הוא גדל באריזונה, ולא פגשתי אותו – שמו "פוקריה עמודית", אבל השם העממי שלו זה "עץ בג'ום" – Boojum Tree – וזה החזיר אותי מיד אל ציד הסנרק של לואיס קרול… 

למי שמעוניין לראות אוקוטיו פה בארץ – אני ממליצה על סיור בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. תוכלו למצוא שם את אוסף הסוקולנטים הגדול והמקיף ביותר בארץ, ובין השאר יש גם פרט גדול ומרשים של אוקוטיו. הפריחה היא בד"כ בסביבות אפריל. 

    

את התמונות צלמתי בפארק הלאומי Joshua Tree, בתאריך 12.3.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

    

לטאות בפארק עץ יהושע

היום אני רוצה לספר לכם על כמה מהלטאות שפגשנו בטיול בפארק עץ יהושע – בפארק פגשנו לטאות רבות, אחת מהן מיוחדת מאד. 

הראשונה היתה בסדק בין הסלעים הנהדרים של העמק החבוי (The Hidden Valley). לטאה מדברית, שחורה לגמרי – אבל שימו לב שכפות הרגלים שלה צהבהבות. 

זוהי Great Basin Fence Lizard (שמה הלטיני Sceloporus occidentalis longipes) – ה-Great Basin הוא אמנם המדבר הצפוני יותר, אבל היא מגיעה גם דרומה. 

הלטאה השניה נפוצה גם היא במדבר ה-Great Basin – היא נקראת Great Basin Whiptail. השם הלטיני הוא Aspidoscelis tigris tigris
whiptail – בזכות הזנב הארוך והמרשים שלה.  

הלטאה הבאה דווקא מעדיפה צבעים. והרבה. היא מנוקדת בשילוב של צהוב, כתום ותכלת: 

היא קטנה למדי, ונפוצה מאד. פגשנו אותה בכל מקום. 

השם שלה הוא Nevada Side-blotched Lizard – והשם הלטיני Uta stansburiana nevadensis – זו לטאה שאופיינית לאיזור נבאדה. 

הנקודות הצבעוניות שלה ממש נחמדות, והיא נפוצה בכל המדבריות במזרח ארה"ב. 

במקומות רבים ראינו אותן מסתובבות להן ומחפשות טרף. 

הן ניזונות מחרקים ופרוקי רגליים – חיפושיות, חגבים, קרציות, עקרבים ועכבישים קטנים. 

הלטאה הבאה מאד קרובה ללטאה המנוקדת. גם היא מנוקדת – אך רק בצידי הגוף. 

על הגב שלה יש דוגמת קוביות, אבל צידי הגוף עדיין מנוקדים – 

זוהי Western Side-blotched Lizard – השם הלטיני הוא Uta stansburiana elegans. 

גם היא נפוצה מאד במדבר, ניזונה מחרקים ופרוקי רגליים – ומאד שמחנו לפגוש זוג מטייל יחד. 

המין החמישי של לטאה שפגשנו – זו לטאה חששנית הרבה יותר, קטנה מאד – לטאת זנב-זברה: Western Zebra-tailed Lizard ששמה הלטיני Callisaurus draconoides rhodostictus
זו הלטאה הזריזה ביותר באיזור. 

אבל הלטאה המיוחדת, הגדולה, המרשימה והיפה מכולם –

זו לטאה ייחודית מאד. היא ענקית – אורכה כ50 ס"מ. ושימו לב לצבע האדום במרכז הגוף – 

את הלטאה הזו אום נטע זיהתה, יושבת על סלע ותופסת שמש במרחק מאיתנו. כמובן, מיד התחלנו לצלם. והרבה. 

ללטאה הזו קוראים Common Chuckwalla – צ'אקוואלה מצויה. השם הלטיני – Sauromalus ater.
​היא ממשפחת האיגואניים, כלומר קרובה לאיגואנה המוכרת מדרום אמריקה.

זוהי הלטאה השניה בגדלה בארצות הברית – אחרי ההילה-מונסטר (Gila Monster). 

היא ניזונה בעיקר מצמחים, אבל פה ושם תאכל חרקים, אם הם באיזור. היא צמחונית – אבל לא מקפידה על צמחונות מלאה.
זו לטאה פעילת יום – היא אוהבת לתפוס שמש בשעות הבוקר המוקדמות, ואז לצאת לחיפוש מזון.

את שמות הלטאות זיהיתי בעזרת האתר המצוין California Herps – אתר המוקדש לזוחלים ודו-חיים בקליפורניה. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי Joshua Tree בתאריכים 11-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות עלמנת לראותן בגודל מלא!

הדקלים האבודים נמצאו!

הגענו אל מעין הדקלים האבודים – Lost Palms Oasis.

ואכן יש כאן מים – מים מעטים, מעיין מדברי שהוא מקור חיים חשוב במדבר. 

אל המעין מגיעים אנשים רבים במשך היום – הסלעים, הבריכות הקטנות והדקלים מאפשרים לכל אחד למצוא פינה שקטה, לשבת בה ולאכול סנדביץ'
(או לפרוש שמיכה…  ולבדוק זה את זו, ככה, בטבע. כן: גם את זה ראינו.) 

הדקלים כאן הם ממין וושינגטוניה חוטית – Washingtonia filifera. משתמשים במין הזה הרבה בגינון – גם בארץ וגם בקליפורניה.
וושינגטוניה נקראת כך, כמובן, לכבודו של ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית. 

בארץ – אהרון אהרונסון הביא את הוושינגטוניות הראשונות בשנת 1905, ושתל שדירה מרשימה ליד עתלית – אפשר לראות אותה גם היום, אם נוסעים בכביש החוף.  

אבל שם, קליפורניה – זה המקור. ולא סתם השם העממי שלהם הוא California Fan Palm.
Fan – מניפה – בגלל צורת העלה הדומה למניפה. 

כשפוגשים את הדקלים הללו במעיין מדברי, בבית שלהם – הם הרבה יותר מרשימים ויפים.

העלים היבשים יוצרים מעין זקן, ואצל דקלים ותיקים – הזקן הזה מסיבי ומרשים, וציפורים מקננות בו. 

במעיין הדקלים האבודים נמצא ריכוז הדקלים הגדול ביותר בתחומי הפארק – הנה חלק קטן מהם: 

אבל גם במעיינות האחרים יש ריכוזים נאים, למשל – הנה מעיין Cottonwood – שימו לב במיוחד לגוש העצים בצד שמאל, כמה הם יפים ומפותחים –

העיר בה היה המלון שלנו לפני הכניסה לפארק נקראת "29 דקלים" – Twentynine Palms. היא נקראת כך על שם 29 דקלים שהיו במעיין לידו הוקמה העיר במקור, בשנת 1852.
מאז נשתלו בה דקלים רבים נוספים, וכיום גרים בה מעל 30,000 אנשים, ויש בה הרבה מאד דקלים. 

ולסיכום העניין, אם רוצים באמת להנות מדקלי הוושינגטוניה – אני ממליצה מאד לנסוע לקליפורניה, לצאת למעיינות המדבריים – ולחפש אותם שם.
שם הם מרשימים הרבה יותר מאשר בתור גינון עירוני. אפילו יותר מהוושינגטוניות של אהרונסון. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי עץ יהושע, במעיינות Lost Palms ו-Cottonwood.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

ועוד דבר אחד חשוב: עופר D מגיע לארץ, ואנחנו נפגשים ביום שבת, 26.10.2013 לטיול קצר ליד בריכות הדגים של מעיין צבי – עם סיכוי לפגוש נרקיס אפיל, שקנאים, חסידות ועוד כל מיני.
הפרטים בבלוג של עופר – מוזמנים להצטרף!
אנחנו מתכוונים לטייל קצת בין הבריכות, ואח"כ להמשיך לחוף הים לנשנושים וקשקושים. 

בדרך אל מעיין הדקלים האבודים

 

אחרי לילה של שינה טובה בקמפינג ליד מעיינות Cottonwood, קמנו ויצאנו למסלול ארוך – ממעיינות Cottonwood אל Lost Palms Oasis – מעיינות הדקלים האבודים. 

הדרך מתחילה באיזור שנראה מדברי, עם הצמחייה האופיינית לאיזור – במיוחד הצמח שנראה כמו סרטים דקים וארוכים.

קוראים לו אוֹקוֹטִיּוֹ – Ocotillio – אליו אני עוד אחזור. 

הנופים בשטח נהדרים – שילובים של גינון ומסלעה טבעיים לחלוטין –

הסלעים הנהדרים של הפארק מלווים אותנו במסלול, ומהווים גם מקום מחיה ללטאות מיוחדות (כן, עוד רשומה שאני מבטיחה לכתוב…) 

פה ושם, בעיקר בערוצים ששם יש מעט יותר מים, אפשר למצוא את הערער הקליפורני, שיח שגדל בכל קליפורניה. 

הוא ירוק עד ויפהפה, קרוב של הברושים. 

המסלול אל הדקלים האבודים הוא באורך 3.6 מייל – כלומר, בערך ¾5 קילומטרים לכל כיוון – ½11 קילומטרים בסך הכל.
אנחנו הלכנו בקצב לא מהיר (הקצב שלי), עצרנו לצילומים וחיפשנו מציאות, והדרך לקחה לנו בערך 7 שעות. טיול נהדר ליום. 

קטעים מהמסלול עוברים בנחל – ויש מקטעים מקסימים שנראים כך: 

ואפשר למצוא סלעים עם מרקמים נפלאים – 

וכמובן, קקטוסים בכל מקום –

במרחק ראינו פתאום ים! כלומר, אגם – זהו Salton Sea – ימה מלוחה (שגם היא מתייבשת, כמו ים המלח), סביבה יש כמה שמורות טבע ואתרים מעניינים – לצערי לא היה לנו זמן לנסוע עד אליה.

המסלול הוא מסלול בטבע, ב-Wilderness. ואפשר להמשיך אותו גם למסלול של כמה ימים בשטח. פשוט צריך למלא אישור – Wilderness permit, ולצאת לשטח.
כמובן, צריך להצטייד – אין כמעט מים בשטח (פרט למעיין הדקלים האבודים) וחשוב לצאת עם מספיק מים לטיול, אוכל, קרם הגנה בפני השמש, כובע…. 
אל תדאגו: אנחנו מטיילות ותיקות, והצטיידנו בכל הדרוש. 

אבל בדרך פגשנו גם מטיילים אחרים… בדרך חזרה, כשהיינו כבר מייל אחד מסוף המסלול, פגשנו קבוצה של כ-50 בני נוער (בגילאי 15-20 בערך), בלבוש מינימלי (היו שם כמה בנות בביקיני…), לרובם לא היה ציוד בכלל, לחלק היה רק בקבוק קטן של חצי ליטר.
ניסינו להסביר להם שהדרך עוד ארוכה, והם לא מצויידים – אבל הם רק חייכו אלינו והמשיכו הלאה. 
בין האחרונים היה נער ג'ינג'י, שכבר הספיק להאדים מהחום – והוא שאל אותנו אם הדרך עוד ארוכה….. 

כשהסברנו לו שיש להם עוד יותר מ-2.5 מייל עד המעין, ואז צריך עוד לחזור – הוא הסתכל בעצב על בקבוק המים הכמעט-ריק שלו, והתחיל לנסות לשכנע את החברים לחזור.
אני מקווה שהוא באמת הצליח. 

אנחנו, בתור מטיילות אחראיות, כשגמרנו את הטיול וחזרנו לאוטו – נסענו אל מרכז המבקרים הקרוב, ודיווחנו על חבורת הצעירים הזו. כדי שאם הם לא הבינו שלא כדאי להם להתקע בחושך ללא מים – לפחות הריינג'רים יעזרו להם. 

ואם כבר סלעים מעניינים, מה דעתכם על הריצ'רץ' הזה? 

אחרי הליכה ארוכה, הגענו סוף סוף אל השלט הזה: 

ואפילו ראינו כבר את הדקלים מרחוק – דקלים במדבר הם אות ודאי למים!
אבל הרשימה מתארכת, לכן המשך יבוא. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, במסלול אל Lost Palms Oasis, בתאריך 12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אז בעצב אחייך, אמא, אל עינייך

התכוונתי להמשיך לכתוב היום על פארק עץ יהושע – בדיוק הגעתי אל מסלול טיול נהדר שערכנו, אום נטע ואני, אל Lost Palms Oasis – נאת מדבר הדקלים האבודים. אבל אתמול שמעתי ב"ארבע אחרי הצהרים" שיר שאני מאד אוהבת, שתמיד גורם לי לחשוב – והחלטתי לכתוב רשימה על השיר הזה.  

אז במקום "הדקלים האבודים", קבלו עוד כמה עצי יהושע, ביחד עם צילה דגן: 

השיר הזה הוא שיר שכתב המשורר האידי איציק מאנגר (ביידיש כותבים מאנגער) שנולד באוקראינה. נעמי שמר תרגמה את השיר לעברית. המלים שלו תמיד ריגשו אותי. 

על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח,
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח. 
אל דרום ומערב ואולי מזרחה, 
רק הרוח תלטף צמרתו ששחה. 

אל אמי אני אומר: "נא הקשיבי, אמא,
אף אני ציפור אהיה וכנף ארימה.
אל העץ אעופה לי, לא אנוד ממנו,
אצייץ לו שיר עליז ואנחמנו" 

בתור ילדה גם אני רציתי להיות ציפור, אם כי לאו דווקא על מנת להצמד לעץ אחד. רציתי לעוף למרחקים. לבדוק מקומות, לראות נופים מרשימים. 

אז אמי מוחה דמעה, "בן יקיר, הבן לי,
אל תעוף לבד בקור שמא תצטנן לי". 
-"אל תבכי, אמי, חבל על מאור עינייך, 
כך וכך אהיה ציפור ואפרוש כנפיים". 

סחה אמא ובוכה, "איציק, אוצרי לי,
לפחות קח בגד חם שתהיה בריא לי. 
ערדליים שתנעל, קשור צעיף על עורף, 
אויה לי ואללי: כה קשה החורף". 

כאן כבר יש הבדלים ביני לבין איציק מאנגר. למרות שכילדה הייתי בטוחה שגם אמא שלי כזו  – חונקת מאהבה, ולא מאפשרת לי לפרוש כנפיים –
בתור ילדה אחד המשפטים השגורים אצלי היה "למה לכולם מרשים?"
אחרי שהתבגרתי קצת, הבנתי שאמא שלי בהחלט כן נתנה לי לפרוש כנפיים, ומפעם לפעם אפילו עזרה לי בזה. 

גופיה חמה תלבש אל נא תתפרחח,
או חלילה בין מתים תבוא להתארח. 

את המשפט הזה, על להתארח בין מתים, אני עדיין לא מבינה. אולי משהו אידי…
ואמא שלי הסבירה לי – הכוונה היא "שלא תמות לי, חס וחלילה!" – מאד פולני. למרות שהוא יליד אקראינה. 

כמה לי קשה עכשיו: איך כנף ארימה?
מה קלה היא הציפור מה כבד לב אמא.
אז בעצב אחייך, אמא, אל עינייך:
לא נתנה אהבתך לי לפרוש כנפיים.

על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח,
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח. 

והיום, בתור אמא בעצמי, אני מתחברת אל השיר הזה אפילו יותר. אני רוצה רק לחבק את העננצ'יקים שלי, לעזור להם, לפתור את כל הבעיות… ולפעמים אני חייבת לעצור את עצמי בכח, להבין שיש דברים שהם חייבים להתמודד איתם בעצמם – כדי להתבגר, כדי להבין, כדי שידעו מה לעשות. 

אז לפעמים כל מה שאני יכולה לעשות (או כל מה שאני מרשה לעצמי לעשות) זה "בעצב לחייך אל עיניהם" – ולהגיד לעצמי שהאהבה שלי צריכה לתת להם לפרוש כנפיים. 

הרשומה של היום מוקדשת באהבה רבה לאמא שלי, וגם לילדים שלי. 

את התמונות של עצי יהושע צלמתי בתאריכים 11-13.3.2013
בפארק עץ יהושע – Joshua Tree National Park ובעיירה מקסימה לידו – Yucca Valley. בעיירה הזו בין כל שני בניינים יש חורשת עצי יהושע קטנה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

* הערה לסיום: הרשימה הזו לא נכתבה בעקבות מקרה או אירוע, סתם מחשבות שעלו בראשי בעקבות השיר. 

הצפורים של יהושע

אני ממשיכה עם עוד ציפורים מפארק Joshua Tree.
ראשון הפעם – ידידנו העורייבן (Common Raven), והפעם אני חושבת שפגשנו קינון – הורים שמטפלים בצעיר.
בתמונה הבאה רואים הורה אחד מגיע מימין, והשני יוצא לדרך משמאל –

עוד עוף מוכר לנו הוא הנשר – Turkey Vulture – 

הוא נפוץ בכל צפון אמריקה, והפעם פגשנו אותם בבוקר, מתעוררים וממריאים לחפש מזון – וגם לפנות ערב, חגים וחוזרים למקום המנוחה. 

כמובן, פגשנו גם כמה מיני דרורים…
את דרור הבית פגשנו בעיקר באיזורים המיושבים יותר – כלומר, מרכזי המבקרים ואתרי  הקמפינג.  ראינו גם את הדרור לבן-הכתר שכבר פגשנו והצגתי (כאן וכאן). 
אבל הדרור היפה בטיול היה זה – 

הדרור שחור-הגרון – Black Throated Sparrow שפגשנו גם בשמורת מדבר מוהאבי. 

אילו דרורים יפים, שמעדיפים להתרחק מבני האדם. ראינו אותם בשטחים פתוחים ממש. הם מתגוררים באיזורי המדבר של דרום מערב ארה"ב. 

דרור נחמד אחר שפגשנו – פגשנו רק פעם אחת – Chipping Sparrow. הוא נפוץ ברוב יבשת אמריקה. 

ואת הדרור השלישי הפעם פגשנו ליד מרכז המבקרים, מתרחץ בשלולית מים – 

זהו Sage Sparrow – דרור מדברי נוסף, שמתגורר בין שיחי הלענה (Sagebrush) – דרור הלענה. 

הציפור הבאה – פגשנו אותה בדרום הפארק, בשביל קטן ששמו Bajada – באחאדה. הלכנו לחפש שם פרחים, ואפילו מצאנו כמה. 

זהו Rock Wren – גדרון סלעים. קרוב של הגדרון שלנו, ציפור קטנה ונחמדה. 

אפשר למצוא אותו בחצי המערבי של ארצות הברית. הוא עמד לו, נחמד ונינוח על האבן – ואנחנו צלמנו אותו: 

אבל הציפור היפה והמיוחדת שלי להיום היא זו: תראו איזו דוגמא נהדרת – שילוב של פסים ונקודות,בחומים ולבן – 

זהו ה-Cactus Wren – גדרון הקקטוסים. ציפור ייחודית לדרום מערב ארה"ב ולמקסיקו.
גם הוא קרוב של הגדרון הקטן שאצלינו, אך זו ציפור לא קטנה – גדולה יותר מהבולבול שלנו. 

ה-Cactus wren היה אחת הציפורים שקראתי עליהן ברשת, בספרות ובשלטים בפארק, ומאד מאד שמחתי לפגוש אותו. 

הוא מקנן בין הקקטוסים, שם הוא מוצא מסתור לגוזלים בפני טורפים.

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני בפארק הלאומי Joshua Tree בתאריכים 11-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה. 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

Blackbird singing in the dead of night

נפתח בשיר:

היום אני מספרת לכם על הציפורים שפגשנו בפארק עץ יהושע. היו הרבה ציפורים, ולכן תבוא גם רשומת המשך. 

​

ראשונה, מכרה ותיקה שלנו – פגשנו אותה כל יום במשך הטיול – הפינופפלה – Phainopepla. זו ציפור מדברית, מאד בולטת ונפוצה. 

 

בתמונה הבאה היא יושבת על ענף עץ, שעליו יש צמח טפיל – הענפים האדומים אינם שייכים לעץ, אלא לטפיל. שמו של הצמח הטפיל הוא Mesquite Mistletoe, כלומר דבקון הינבוט – למרות שבעצם הוא לא דבקון (אלא טפיל אחר ממשפחה אחרת), ולא צומח על ינבוט. (השם הלטיני שלו – Phoradendron californicum) 

בכל מקרה, הפינופפלה – בתמונות פה כולם זכרים – זו ציפור שחורה ויפהפיה, ותראו את העיניים האדומות עזות המבט שלה: 

הבא הוא הבז האמריקני – American Kestrel –
וכאן מסתבר שטעיתי, אז תודה רבה לאבו נטע שתיקן אותי. בתמונה הזו, מעופף לו Sharp-shinned Hawk – כלומר, נץ, שהוא מעט גדול יותר מהבז. 

​

הבז הוא בשתי התמונות הבאות – גם אותו פגשנו כבר, בטיול בלוס אנג'לס עם גל ועפר – בשמורת Sepulveda Basin. זהו דורס קטן, דומה בגדלו לבז המצוי שלנו. 

הבז עמד לו בראש דקל יבש, וצפה על האיזור – ואפשר לראות כמה הצבעים שלו יפים ומגוונים. 

עוד ציפור מוכרת שפגשנו בעץ יהושע – תור – Mourning Dove – הייתי מתרגמת את השם ל"תור מתאבל"… 

פגשנו גם שתי ציפורים שאני מכירה מהחוף המזרחי: הראשון הוא House Finch – קרוב של החוחית והורדית שאפשר למצוא אצלינו. 

השם הלטיני הוא Carpodacus mexicanus, כלומר ורדית מקסיקנית. תראו איזה יופי הבוגר מטפל בצעיר: 

עוד מכר מהחוף המזרחי הוא ה-Northern Mockingbird – ציפור-לעג צפונית. 

השם מגיע בגלל היכולות הקוליות של הציפור – היא מסוגלת לחקות קולות מסביבתה – קולות של ציפורים אחרות, של פסנתרים, שערים חורקים, כלבים נובחים ועוד ועוד. 

על הקרקע חיפשנו את ה-Roadrunner, הקוקיה הרצה המאפיינת את מדבריות דרום מערב ארה"ב. לצערי, בכל הפארקים הללו לא פגשנו אותו (אני עוד אספר על מסע החיפושים ותוצאותיו…) – אבל מצאנו דייר קרקע אחר (גם אותו פגשנו כבר בעמק המוות) יפה ומיוחד גם הוא – שליו גאמבל – Gambel's Quail

השלווים הללו מקסימים, הם מתרוצצים בין השיחים ונעלמים בינהם במהירות. צריך לצלם אותם בזריזות! 

שני מיני ציפורים שפגשנו היו חדשים לי לחלוטין. הראשון – Bendire's Thrasher – קרוב של ה-Sage Thrasher שפגשתי כבר. 

השני – קטן וחמוד – American Bushtit – זהו קרוב רחוקים של הירגזי שנפוץ אצלינו, והירגזי הזנבתן באירופה. 

לכן הייתי מתרגמת את השם לירגזי-זנבתן אמריקאי. למרות שאולי, כיוון שהוא לא זנבתן כל כך כמו הירגזי הזנבתן האירופאי, אולי נכון יותר לתרגם את השם לירגזי-שיחים אמריקאי. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי Joshua Tree, בתאריכים 11-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
המשך יבוא! 

ארנב, ארנבת או שפן?

בפארק Joshua Tree פגשנו ארנבונים וארנבות, ולכן החלטתי לכתוב רשימה שתסביר מהם ההבדלים ביניהם.
וכיון שבארץ אין ארנבונים, אך יש שפנים – והרבה אנשים מבלבלים אותם עם הארנבות, אזכיר גם אותם.
מצאתי קטע ג'אז של אלה פיצג'רלד, ששמו Cottontail – אני חושבת שזה פס הקול המושלם לרשומה הזו:

 

ראשונה הארנבת – באנגלית היא נקראת Hare או Jackrabbit. בתמונות כאן זהו Black-Tailed Jackrabbit, ששמו הלטיני הוא Lepus californicus, כלומר – ארנבת קליפורנית. בתמונה הבאה רואים יפה את הזנב השחור: 

הארנבת שייכת למשפחת הארנביים במחלקת היונקים, והיא מהגדולים במשפחתה. 

אורך הגוף מגיע ל-60 ס"מ (ואפילו יותר), ומשקל ארנבת בוגרת הוא עד 2.7 ק"ג. כלומר, היא אמנם יכולה להגיע לגודל מרשים – אבל היא קלה מאד. 

היא קרובה-רחוקה של הארנבת המצויה, שאותה אפשר לפגוש בארץ. אני ראיתי ארנבות בארץ כמה פעמים – הפעם המרגשת ביותר היתה באיזור מערות אפקה, לא רחוק מצומת גלילות. 

הארנבות מאופיינות ברגליים אחוריות ארוכות וחזקות, שמאפשרות להם לרוץ מהר – בעת הצורך, הם יכולות להגיע למהירות של יותר מ-60 קמ"ש.
הן מסוגלות לעבור שלושה מטרים בקפיצה אחת, מומחיות בבריחה מפני טורפים ובקפיצות זיגזג מפתיעות. 

אני מאד אוהבת את האוזניים הגדולות והכמעט-שקופות שלהם, ועם קרני השמש מאחור זה באמת מקסים. 

ועכשיו הארנבון האמריקאי. השם העממי שלו הוא Cottontail Rabbit – או פשוט Cottontail, ובתמונות שלי זהו המין Desert Cottontail, שמו הלטיני Sylvilagus audubonii. 

השם העממי – Cottontail – הוא בגלל הזנב הקטן והחמוד שלו, שנראה כמו כדור צמר-גפן: 

הארנבון שייך למשפחת הארנביים, כמו הארנבת. אך הוא קטן יותר ממנה – ארנבון בוגר מגיע לגודל של 40 ס"מ בלבד, ולמשקל 1.5 ק"ג. 

הרגלים האחוריות שלו ארוכות יותר מהקדמיות, אך לא באותו יחס כמו הארנבת. הוא מגיע למהירות של 30 קמ"ש.
וגם הוא מומחה בקפיצות זיגזג לכל הכיוונים, על מנת לברוח מהטורפים. 

הארנבונים בתמונות הללו שייכים לסוג ארנבון אמריקאי, וזאת בשונה מהסוג האירופאי – ארנבון מצוי, שממנו בויתו הארנבונים שקונים בחנויות חיות המחמד. 

הארנבונים וגם הארנבות הם צמחוניים, ניזונים מעשבים, עלים וצמחים. 

את הארנבות שצלמתי פגשתי באתר קמפינג שבו שהינו, וגם במסלול טיול. אבל את הארנבונים פגשנו בשביל קטן ליד מרכז המבקרים. ואז שמנו לב שמישהו מתקרב מאחוריו.. רואים? מצד ימין בתמונה הבאה: 

הנה הוא, ברור יותר: שלו גמבל – Gambel's Quail. שמחתי מאד לפגוש גם אותו שם: 

הבטחתי לספר גם על שפן הסלע. ובכן, שמו באנגלית – Rock Hyrax, ושמו הלטיני Procavia capensis. כתבתי עליו לפני 3 שנים.
הוא שייך למשפחת השפנאים, כלומר משפחה אחרת מהארנבת והארנבון. 

גם הוא צמחוני, אבל שימו לב שארבע הרגליים שלו הן באותו אורך, ואוזניו קצרות. הוא מצטיין בטיפוס על סלעים, אך לא בריצה.
שפן סלע בוגר מגיע לאורך 50 ס"מ, ולמשקל 4.5 ק"ג. כלומר, הוא מסיבי יותר מהארנבות. 

את שפני הסלע אפשר לפגוש בארץ במקומות רבים, בעיקר בהרים. אני זוכרת בתור ילדה, שהיינו רואים אותם מחלון החדר של חברה שלי, שהתגוררה בשכונת רוממה בחיפה, ממש מעל הואדי. 

אני מקווה שהצלחתי להכניס מעט סדר בנושא: הארנבון האמריקאי (פה מעל), הארנבת (בתמונה למטה) והארנבון המצוי (שאין לי תמונה שלו) – הם סוגים שונים במשפחת הארנביים. ואילו השפן הוא סוג במשפחה אחרת, משפחת השפניים. 

כולם בעלי חיים נחמדים, ואת כולם שמחתי לפגוש. 

את הארנבות והארנבונים צלמנו, אום נטע ואני, בפארק הלאומי Joshua Tree בתאריכים 11-12.3.2013. תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
את שפני הסלע צלמתי במצוקי הארבל, בתאריך 19.1.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

לא החביאו אותו מספיק טוב…

היום אני לוקחת אתכם לטיול ב"עמק החבוי" – The Hidden Valley בפארק הלאומי Joshua Tree. כבר הכניסה לעמק – בתמונה מעל – נראית מאד חביבה ומזמינה. 

העמק המקסים הזה חבוי בין סלעי גרניט גדולים. הכניסה, אם לא מגיעים מהמקום הנכון, לא בולטת. פעם (לפני הכביש ואתר הקמפינג שהוקמו לידו) הוא באמת היה חבוי.
במאה ה-19, כנופיה של גנבי בקר היתה מחביאה את הבקר הגנוב בעמק, לפני העברתו לשווקים מרוחקים ומכירתו.
אבל בשלב מסוים חברי הכנופיה נתפסו ונאסרו.
כיום, העמק שלו ומזמין לטייל בו. 

בגלל הסלעים הגדולים המקיפים את העמק מכל כיוון, הוא מוגן מרוחות – וגם נשמרת בו לחות רבה יותר. נוצר מעין מיקרו-אקלים נוח ולח יותר – פחות מדברי מסביבתו – וזה אומר שגדלה כאן צמחיה מיוחדת. 

קודם כל – אורנים! זן מדברי של אורן ששמו Pinyon Pine (ושמו הלטיני Pinus monophylla, כלומר אורן חד-עלה) גדל בין הסלעים. יש לו אצטרובלים קטנים ונחמדים, ויחד עם הערער הקליפורני הוא אחד הצמחים הבולטים בשטח. לכן סביבה כזו נקראת חברת צומח אורן חד עלה-ערער קליפורני. 

העץ המיוחד השני באיזור הוא אלון – וגם הוא הפתיע אותי. אצלינו, למשל, האורנים והאלונים לא צומחים במדבר. האלון הוא Desert Scrub Oak, כלומר אלון מדברי-שיחני.
שמו הלטיני – Quercus cornelius-mulleri. ושיחני משמעותו שהאלון הזה הוא לא באמת עץ, אלא שיח. 

בתמונה הבאה אפשר לראות את כל החבורה יחד – מימין האלון, באמצע האורן, ומשמאל מאחור – כדי שלא נשכח בטעות איפה אנחנו – עץ יהושע. 

כמובן, עצי יהושע גם גדלים בעמק הנפלא הזה. לרוב הם מתרכזים יחד עם צמחי היוקה במרכז העמק, בעוד האורנים והאלונים מעדיפים את השוליים הסלעיים.
אבל יש יוצאי דופן.
השילוב של עצי יהושע וסלעי הגרניט הוא ממש נהדר: 

עוד צמח מרשים בעמק הוא נולינה ענקית – Giant Nolina (השם הלטיני הוא Nolina parryi) – צמח מרשים ודומה במבט ראשון לצמחי היוקה. הנולינות נפוצות במדבר. העלים של הצמח הם בערך בגובה מטר, ואילו עמוד התפרחת מעל – יכול להגיע לגובה 2-3 מטר נוספים. כאן בתמונה רואים את הנולינה עם עמוד תפרחת מהשנה שעברה: 

חלקו של המסלול מטפס בין הסלעים בשולי העמק – השביל מקסים ונעים מאד. זהו אחד השבילים המטויילים יותר בפארק. ​ובאמת, כשטיילנו בעמק פגשנו אנשים רבים – עד כדי כך שאום נטע התחילה להשוות את המקום לטיילת בת"א… כאן עצרתי אותה, והסברתי לה שהיא לא היתה בטיילת בת"א כבר הרבה מאד זמן. העמק אמנם המה אנשים, אבל באמת לא היה צפוף. 

בעצם, על השביל עצמו, לא פוגשים כל כך הרבה אנשים… 

הסיבה היא פשוטה: אין חובה להשאר על השביל בעמק הזה. אפשר לטפס! והמון אנשים אכן מטפסים. 

אפשר לראות בעמק הזה כמה סוגים של טיפוס:
יש טיפוס הרים מקצועי – Mounteneering – אנשים שנקשרים זה אל זה עם חבלים, מעגנים את החבלים לסלעים ומטפסים מעלה – 

מצד שני, אם הגעתם לפארק ללא ציוד טיפוס – אתם יכולים לעסוק ב-Bouldering – טיפוס סלעים. פשוט למצוא את הסלע החביב עליכם, ולראות לאיזה גובה אתם יכולים לעלות. 

והרבה אנשים עושים בדיוק את זה: בוחרים לעצמם סלע, או ערימת סלעים – ומטפסים למעלה: 

אני בטוחה שהנוף משם מרהיב!

העמק הזה ידוע בתור אחד המקומות האהובים לטיפוס, ולמען האמת – אם תחפשו ברשת מידע על Hidden Valley, תמצאו המלצות בסגנון: 

טיילו בעמק החבוי בשביל, עד אשר הפיתוי לטפס יהיה גדול מדי, ובלתי ניתן להתנגדות. בשלב הזה, פשוט בחרו לכם סלע – וטפסו עליו!

ואל תשכחו שבסוף כל עליה – יש גם ירידה 🙂 . 

מסלול העמק החבוי הוא מסלול קל מאד (אלא אם אתם מוסיפים לעצמכם אתגרי טיפוס), יפהפה ונעים. אורכו בערך מייל אחד (כלומר, 1.6 ק"מ)
המסלול מאד מייצג את הפארק והנופים בו, ולכן הוא אחד המסלולים המומלצים יותר בפארק. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בעמק החבוי בפארק עץ יהושע בתאריך 11.3.2013.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
​מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

הפארק הלאומי עץ יהושע – Joshua Tree National Park

סוף סוף אני מגיעה אל הפארק הלאומי עץ יהושע! אז שימו play ותהנו!

הפארק הלאומי Joshua Tree הוכרז כמקום מיועד לשימור בשנת 1936, אך רק בשנת 1994 הוכרז כפארק לאומי.
זהו שטח מדברי מקסים, שנמצא במרחק שעתיים וחצי נסיעה מלוס אנג'לס ההומה – ולכן מהווה מקום מצוין למליוני תושבי הכרך הגדול לבילוי סופשבוע בטבע.

אחת הסיבות להכריז על הפארק הזה כמקום לשימור – מעבר לצמחיה הייחודית ולבעלי החיים – היתה תצורות הסלע. 

לפני 100 מליון שנים בערך (ואל תתפסו אותי על הרגע… מה זה מליון שנה פחות או יותר?!), קרום כדור הארץ באיזור נע. מאגמה עלתה מתוככי כדור הארץ, התקררה – ויצרה סלעי גרניט יפהפיים. בפארק יש גרניט מסוג מונזו-גרניט (monzogranite), וגם מסוג גנייס (Gniess). הסבר מפורט יותר אפשר לקרוא כאן.
האוויר והמים שחקו אותם, וכך נוצרו כל מיני תצורות סלע יפהפיות ויחודיות. 

​המראות מסביב מאתגרים את הדמיון והמחשבה כל פעם מחדש. 

למשל, אתם רואים את הפרה הקדושה בראש ההר בתמונה הבאה? 

לא? הנה היא שוב, בתקריב – צופה מלמעלה על המטיילים בפארק: 

או למשל, הנה אצבע משולשת – 

תצורות הסלע המיוחדות, יחד עם עצי יהושע שגם הם בעלי אופי מיוחד, וצמחיה נוספת ייחודית לאיזור (למשל האוקוטיו, שעוד אקדיש לו רשומה) – לא מפסיקים לאתגר את המחשבה והדמיון. הפארק הזה פשוט נפלא.

כשטיילנו בפארק, אום נטע נזכרה בסיפור מדע בדיוני קצר של רוברט היינלין. כשחזרתי הביתה, חיפשתי את הסיפור ובעזרת אבא שלי אף מצאתי אותו. הוא תורגם לעברית והופיע בקובץ סיפורי מדע בדיוני. שמו "ויבן לו בית עקום".
מצאתי ברשת גרסא מקורית, באנגלית, קראתי אותו, ועכשיו אני יכולה לצטט ממנו – שם הסיפור במקור הוא: "And He Built a Crooked House". 

הסיפור מספר על ארכיטקט, שבונה בית ארבע-מימדי – בית שצורתו היא כמו טסרקט פרושׂ.
רעידת אדמה גורמת לטסרקט להתקפל לצורתו המקורית, הארבע-מימדית. וכשהארכיטקט מוביל את חבריו לסיור בבית – כל מבנה הבית לא ברור להם, כי בעולם תלת מימדי הם לא מבינים איך הם קופצים מקומה לקומה דרך המימד הרביעי. גם לי היה קשה קצת להבין – כאן יש הסבר נחמד על המימד הרביעי. 

הם גם לא מצליחים לצאת מהבית… בסופו של דבר, הם פותחים חלון במה שהיה הקומה השלישית – והיינלין מתאר את הנוף כך (בתרגום חופשי שלי):
הנוף נראה לא רע. הוא השתרע למרחק, כשהצד הנכון כלפי מעלה, ובגובה כזה שנראה שהם בקומה הראשונה. אך הוא בהחלט היה לא-ידידותי.  

שמש לוהטת הכתה בקרניה, בשמים שצבעם צהוב-לימוני. האדמה השטוחה נראתה צרובה וסטרילית, חומה כולה, ללא יכולת לקיים חיים.
יחד עם זאת, היו שם חיים – גזעי עצים מוזרים במיוחד, התרוממו – מעוותים, מקופלים, שולחים את ידיהם העקומות השמיימה. 
מקבצים קטנים של עלים דוקרניים גדלו בקצוות של אותם צמחים מעוותי צורה. 

"אלהים אדירים", אמר הומר ביילי – "איפה המקום הזה?"
קוואנטוס טיל נענע בראשו, עיניו מוטרדות. "אין לי שמץ של מושג."
"זה לא נראה כמו שום דבר מכדור הארץ. נראה לי שזה על כוכב לכת אחר. אולי מאדים?" 
"אני לא יודע. אבל, אתה יודע, הומר, זה עלול להיות גרוע יותר. כלומר, גרוע יותר מכוכב לכת אחר."
"הה? מה אתה אומר?" 
"אני בכלל לא בטוח שזה במערכת השמש שלנו. השמש נראית לי בוהקת מדי." 
הגברת ביילי הצטרפה אליהם בבישנות, וכעת בהתה בנוף מחוץ לבית. "הומר", אמרה בקול נכנע, "העצים המחרידים הללו – הם מפחידים אותי." 

רעידת אדמה נוספת גורמת לשלושת האנשים לקפוץ מהחלון החוצה – כך הם מצליחים (סוף סוף) לצאת מהבית, אך הבית נעלם. הם לא מוצאים את המעבר הנכון במימד הרביעי.
לכן הם מתחילים ללכת, ולמזלם אחרי זמן מה הם מוצאים כביש, ומשאית עוצרת להם טרמפ. 
הם שואלים את הנהג לאן מועדות פניו – ולהפתעתם הרבה, הוא עונה: "לוס אנג'לס". כיון ששם נמצא הבית ממנו יצאו, ולידו המכונית שלהם, הם שמחים לתפוש איתו טרמפ. 
הם שואלים רק עוד שאלה אחת –

"תגיד, בעצם – איפה אנחנו בכלל?"
"ובכן, אתם בדיוק במרכזו של היער הלאומי עץ יהושע!" 

הסיפור נכתב בשנת 1940, והוא בהחלט מרשים ומעניין – אם מתעלמים מהשוביניזם הטבוע בו. האישה מתוארת כהיסטרית שמתעלפת על ימין ועל שמאל, בעוד הגברים מנהלים סביבה שיחות על מתמטיקה ומימדים. מי שרוצה לקרוא את הסיפור השלם, יכול למצוא אותו כאן.

אחרי סיור ראשוני בפארק, התמקמנו באתר קמפינג – ויצאנו לסיור בעמק החבוי. אבל על זה כבר אספר ברשומה הבאה. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק עץ יהושע בתאריך 11.3.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

עץ יהושע – Joshua Tree – Yucca brevifolia

לפני שאני מתחילה את הרשימה היום, הנה חלק מהפסקול שלה – U2, עם השיר הנפלא "I still haven't found what I'm looking for" – מתוך התקליט המעולה "Joshua Tree"  

אחד הצמחים שמאד רציתי לפגוש בטיול למדבר הוא עץ יהושע.

  עץ יהושע – שמו הלטיני הוא Yucca brevifolia, כלומר יוקה קצרת עלים. 

האינדיאנים קראו לו פשוט "עץ היוקה" – Yucca Tree. 

את עצי יהושע הראשונים פגשתי כבר בראשית הטיול – ב-Red Rock Canyon, ראיתי אותם די מרחוק. 

אחר כך הסתובבנו בעמק המוות, ושם לא ראינו עצי יהושע. שם יבש מדי אפילו בשבילם. 

אבל כשהגענו אל מדבר מוהאבי, מצאנו אותם. מכל הכיוונים. שם ובפארק עץ יהושע, פגשתי המונים.
ומה אומר לכם, סיפור אהבה נולד בו במקום. 

אני התאהבתי ביהושע.  הנה, אפילו התחבקנו: 

ובאמת, איך אפשר להשאר אדישים? תראו כמה אופי, כמה חן יש לעצים הללו. אין שניים זהים! הם פשוט נהדרים! 

אום נטע טענה שאם אני רוצה להעביר במלואו את האופי של עצי יהושע, אני צריכה להקדיש רשומה לכל עץ בנפרד…
בעיקרון היא צודקת, אבל תראו כמה היו שם! ממש יער של עצי יהושע: 

ואז התחלנו לפגוש גם עצים פורחים: 

זו רק תחילת הפריחה, אבל הפרחים נהדרים. הניצן בכלל מזכיר ארטישוק, או משהו ממשפחת המורכבים: 

אבל עצי יהושע אינם ממשפחת המורכבים. הם שייכים למשפחת האגבאיים – קרובים של האגבה (שאצלינו היא מין פליט תרבות).

משפחת האגבאים הופרדה ממשפחת השושניים, והדמיון לשושניים ברור אם מסתכלים על הפרחים הפתוחים.
לי, צורת הפרח הזכירה את הכתריים שפגשתי במדבר אצלינו: 

אבל, כמו שציינתי כבר, העץ הזה נפלא גם אם הוא לא פורח. איך אפשר שלא להתאהב בעץ הזה?! 

נסענו בפארק, למסלול העמק החבוי (The Hidden Valley), שאני עוד אספר עליו.
בדרכנו ראינו את הר סן ברנרדינו מושלג מרחוק. מיד עצרנו: 

השילוב של עצי יהושע וההר המושלג פשוט נפלא!

ולגבי השם… מה פתאום יהושע? 

ובכן, הראשונים שקראו לו כך היו מורמונים, דתיים נוצריים שחקרו את היבשת הלא-נודעת. 

הם טענו שעצי היוקה מזכירים להם את יהושע, נושא את ידיו אל השמים ומגן על עמו. 

עד כמה שאני יודעת, יהושע לא בדיוק עשה את זה – הוא היה עסוק במלחמה בעמלק, בזמן שאהרון וחור תמכו במשה שהחזיק את ידיו. מסתבר שהמורמונים הכירו את התנ"ך רק באופן כללי…
מוטי חיפש עבורי בספר יהושע, ומצא שבעת כיבוש העי יהושע הצביע עם כידון על העיר עי. אולי לזה הם התכוונו? 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בשמורת מדבר מוהאבי ובפארק הלאומי עץ יהושע, בתאריכים 10-12.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה! 

כתמיד, אפשר להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא,
ויש לי עוד הרבה תמונות של עצי יהושע, אז אני משערת שתהיה (מתישהו) עוד רשומה עליהם… 

אה… ועוד משהו מצחיק. כשחזרתי הביתה, מוטי הביא אותי בלילה משדה התעופה, והדבר הראשון שראיתי במגרש החניה של הבנין שלנו הוא….

עץ יוקה!

אמנם מין אחר, ולא עץ יהושע, אבל בהחלט קרוב משפחה:  אותו צלמתי ביולי 2013, אצלינו במגרש החניה של הבנין.

Peritoma arborea – Bladderpod

אני חוזרת אל מדבריות קליפורניה, אל הפרח הבולט ביותר שפרח בזמן הטיול שלי – להזכירכם, מרץ 2013. 

זהו שיח, עם פריחה צהובה וריח קלוש. 

מה שמאד מאפיין את הצמח הזה, הוא הפרי שלו – תרמילים גדולים (כ-5 ס"מ אורכם) ונפוחים. 

התרמילים הם אילו שנתנו לצמח את שמו העממי – Bladderpod – תרמיל-דמוי-שלפוחית. 

בספר שלי, כתוב שהשיח הזה הוא ממשפחת הצלפיים ( Capparaceae). הצלף הקוצני, ממשפחת הצלפיים, נפוץ בארץ – את ניצני הפרחים כובשים, ומשתמשים בהם לתיבול. 

אבל באתר Calflora, כתוב שהBladderpod שייך למשפחה אחרת – Cleomaceae. כאן, כמובן נאלצתי לערוך מחקר קטן. 

בסופו של המחקר הזה, אני יכולה לספר לכם שהBladderpod הוא קרוב של הבאשן שגדל אצלינו בנגב, וכבר הופיע אצלי בבלוג. 

בשנים האחרונות, בעקבות בדיקות DNA חדישות – הבאשן, ה-Bladderpod ועוד מספר מינים הופרדו למשפחה נפרדת, משפחת הבאשניים – Cleomaceae. 

השיח הזה מושך הרבה חרקים, אני צלמתי עליו שניים: 

הראשונה היא חיפושית, נראית לי ממשפחת המושיתיים (כלומר, קרובה של פרת-משה-רבנו) –

והשניה היא דבורה כלשהי – 

השיח הזה, בתוקף היותו שיח מדברי, מהווה גם מחסה לציפורים וליונקים קטנים. 

האינדיאנים בדרום קליפורניה אכלו את הזרעים שלו. 

 ה-Bladderpod נפוץ מאד במדבריות בדרום קליפורניה ובבאהא קליפורניה (חצי אי ששיך למקסיקו, ונמצא דרומית לקליפורניה) 

כיון שזה היה השיח הבולט באיזור, צלמתי הרבה תמונות שלו.

השילוב של הפרח הצהוב עם השמים הכחולים ממש מוצלח בעיני. 

 

את התמונות צלמתי במדבריות קליפורניה, במרץ 2013. 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

     

קקטוסים במדבר

היום אני עושה הפסקה קלה בתיאורי הטיולים עצמם, ועוברת לדבר על משפחת צמחים מיוחדת במינה – משפחת הצברים. 

משפחת הצברים – או הקקטוסייים – היא משפחה של צמחים סוקולנטים שמוצאה באמריקה ומרכזה במקסיקו. 

את הצברים אפשר למצוא באופן טבעי במקסיקו, ארה"ב, מרכז אמריקה, איזורים מדבריים בדרום אמריקה, וגם באיים המקיפים את יבשת אמריקה. 

הספרדים, שהגיעו ליבשת אמריקה בסוף המאה ה-15, הפיצו את הקקטוסים משם לרחבי העולם. חלקם (כמו הצבר המצוי המוכר לנו) התאקלמו היטב עד שהיום "צבר מצוי" נחשב למין מקומי שלנו, לא פחות מהרקפת. 

לא כל צמח בשרני (סוקולנט בלעז) שייך למשפחת הצבריים. בארץ, למשל, אפשר למצוא אצבוע אירופי (ממשפחת האסקלפיים) שנראה כמו קקטוס קטן (ולא דוקרני). יש מינים של חלבלוב שהם סוקולנטים.
סוקולנט – כלומר, עסיסי. העלים והגבעולים מכילים תאים אוגרי מים שהופכים את הצמח כולו למאגר עסיסי של מים. 

הקקטוסים השונים גדלים בכל מקום אפשרי. גם במקומות מסתור כמו חריצי סלע –

וגם בשטח הפתוח (הקקטוס בתמונה הבאה כבר מת למדי… אבל התמונה יצאה מוצלחת בעיני) 

בטיולים שלנו פגשנו כמה וכמה מינים של קקטוסים – לא את כולם הצלחתי לזהות, בעיקר כי הם עדיין לא פרחו.
שלחתי כמה בקשות זיהוי ברשת, אני מקווה לעדכן. 

אחד המרשימים ביותר בשטח הוא ה-Barrel Cactus – "קקטוס החבית". (שמו הלטיני: Ferocactus cylindraceus ) זהו קקטוס גדול ומרשים שיכול לגדול לגובה 1.80 מטר. 

אילו שאנחנו צלמנו היו נמוכים יותר, אבל בכל זאת, בשביל להבין כמה מסיבי הצמח הזה, אום נטע צלמה אותי לידו: 

הצבר הבא דומה מאד לצבר המצוי שלנו – הם מינים שונים מאותו סוג. השם העממי שלו הוא pancake prickly pear, אתם מוזמנים לנסות לתרגם את זה לעברית .
השם הלטיני הוא Opuntia chlorotica: 

והנה עוד אחד דומה – רק עם קוצים פחות דוקרניים. בגלל צורת העלה, הצבר הזה מכונה  beavertail prickly pear, כלומר זנב-בונה.
השם הלטיני הוא Opuntia basilaris :

לקקטוס הבא יש קוצים סבוכים במיוחד – אני חושבת ששמו העממי הוא Mojave kingcup cactus, ושמו הלטיני – Echinocereus mojavensis.
הפריחה שלו היא אדומה ומקסימה. 

הנה עוד Mojave Kingcup cactus, הפעם מפותח יותר, וגדל בין הסלעים –

 

הקקטוס הנפוץ ביותר שפגשנו היה cottontop cactus – צבר ראש-צמר-גפן. שמו הלטיני – Echinocactus polycephalus

אם מתקרבים ובודקים, אפשר להבין את מקור השם – ניצני הפרח עטופים מעטה לבן, כמו צמר גפן. לא ניסיתי לגעת, בגלל הקוצים האימתניים המקיפים את הניצן: 

בתמונה הבאה זהו קקטוס הקיפוד – Hedgehog Cactus – ששמו הלטיני Echinocereus engelmannii –

הזכרתי כמה פעמים את הפריחה המרהיבה של הקקטוסיים. ובכן, באמת יש להם פרחים יפים – אבל הם פורחים בין אפריל ליוני, ואני הגעתי בתחילת מרץ: אפילו ראשוני הקקטוסים עוד לא פרחו.
פגשתי ניצן אחד – 

ולכן, כדי להשלים את הרשימה הזו – נסעתי לבקר בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. יש להם אוסף קקטוסים וסוקולנטים מאד מרשים.
שם צלמתי הרבה פריחה – 

הפרחים בתמונות שייכים לקקטוסים מדרום אמריקה, בעיקר מבוליביה ופרו. הם אמנם לא הפרחים של הקקטוסים שראיתי בטיול, אבל אני מציגה אותם כאן כדי שתתפעלו מיופים של פרחי משפחת הקקטוסים בעולם. 

את תמונות הקקטוסים צלמנו, אום נטע ואני, לאורך הטיול במדבריות קליפורניה – בתאריכים 8.3.2013-11.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!.
את פרחי הקקטוסים צלמתי בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, בתאריך 23.7.2013
תודה רבה לחברי California Native Plant Society, ובמיוחד ל-Michelle Cloud-Hughes על העזרה בזיהוי הקקטוסים השונים!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואם כבר, הרשימה הזכירה לי את גינת הסוקולנטים (לא רק קקטוסיים) של גל (באמריקה) – אני ממליצה להציץ!