עוד לא היה לי יום זכרון איום שכזה. כזה שבו אני (וכמוני גם רוב המדינה) לא מוכנה לשמוע נאומים רדודים וריקים מתוכן של הממשלה. יום הזכרון הוא יום שבו אנחנו אמורים להתמודד עם האבל, לנסות להתחיל תהליך ריפוי. אבל איך אפשר להתחיל תהליך ריפוי, כשאנחנו עדיין בתוך אירוע האימה? כשהממשלה מסרבת לבצע את תפקידה, ובגללה עוד חיילים מתים ועוד משפחות נכנסות למעגל השכול והכאב. לא מספיק הרוגים יש לנו?
שוב מגיע היום העצוב בשנה, והפעם יש לו תחרות קשה – כל כך קשה, עד שממש לא ידעתי מה לכתוב.
חצי שנה עברה, ואנחנו עדיין תקועים עם כל הגועל נפש של ממשלת הזדון.
חצי שנה עברה, וכבר פסח, ואני לא מצליחה להבין את זה, אני עוד בשבעה באוקטובר.
נגמרו לי המילים, והדמעות זולגות מכל מיני סיבות, לכאורה לא הגיוניות.
השנה אני לא מסוגלת לאחל "חג שמח". המילים הללו נשמעות לי נבובות, חלולות, ריקות מתוכן. אין קשר בינן לבין מה שקורה לנו. כל עוד 133 חטופים (שלפחות 36 מתוכם מתים, וכבר לא סובלים) שבויים אצל החמאס – וכל עוד כל המדינה חטופה בידי ממשלת שרים סוררים וחברי גנבים – שום דבר לא שמח לי.
להמשיך לקרוא ערב פסח, תשפ"דאני לא מצליחה להבין את זה. לא מצליחה להבין איך ממשלת הרשע והזדון ונתניהו-מחריב-ישראל לכאורה עדיין שם. אני חייבת להודות שאני די מיואשת – אני כן הולכת להפגנות, אבל הן הרבה יותר קטנות ממה שהיה לפני טבח נתניהו. ועכשיו הממשלה המחורבנת מחזירה את ההפיכה המשטרית. וכל מה שעולה לי לראש זה ספר ישעיהו, שלמרות שאני חילונית והרבה מהם דתיים וחרדים – נראה שאני מכירה אותו הרבה יותר טוב מהם:
להמשיך לקרוא חצי שנה לטבח נתניהואני נקרעת בין שני קצוות – הדאגה לחטופים, המחשבות אליהם שמגיעות אלי מכל מיני כיוונים, וממלאות אותי עצב עמוק מאד.
ומצד שני – הרעל שהממשלה מפיצה. הבלתי כשיר בראשות הממשלה ממשיך את ההפיכה המשטרית, שר האוצר הנאלח שלו ממשיך לעצור העברת כספים לעוטף, שר הפקרת הפנים שולח שוטרים להרביץ לאזרחים ותיקים, ובעצם נראה לי שחוץ מאשר משה ארבל שר הפנים (מש"ס!) שמנסה להפגש עם אנשים ובאמת לראות אם יוכל לעזור – אין בממשלה הזו מישהו שעושה משהו למעננו. רק למען הנאשם הבלתי כשיר, והכסאות שלהם. וזה ממלא אותי זעם.
להמשיך לקרוא הרגשת מחנקשוב מגיע ראש השנה, ואני מרגישה שהמצב בארץ קשה מתמיד. ממשלה בזיונית שלוקחת לי את האוויר מהריאות, קשה לי לנשום פה וקשה לי להתרכז בדברים החשובים לי.
לכן החלטתי שאת ברכת השנה החדשה אני מקדישה לאנשים שעוזרים לי לנשום – ראשי המחאה החברתית. מן הסתם, כיוון שהמחאה מורכבת מעשרות ומאות התארגנויות שונות, יש הרבה מאד אנשים שלא כללתי פה. אבל כללתי את אילו שאני עוקבת אחריהם, והם חשובים לי.
להמשיך לקרוא ערב ראש השנה, תשפ"ד
קצת קשה לי להאמין, אבל הנה חלפו להן חמש-עשרה שנים מאז שפתחתי את הבלוג. חמש-עשרה שנים, 1,220 רשומות, המון צמחים, המון פרפרים, ציפורים, יונקים וכל מיני.
להמשיך לקרוא בלוגולדת 15 לבלוג שליהיום נודע לי שנילי פרידלנדר הלכה לעולמה לפני יומיים, ב-1.5.2023
אני עוד מנסה לעכל את מותם של מאיר שלו ויהונתן גפן, שני אנשים שהשפיעו עלי מאד בכתיבתם וגם הם כתבו הרבה לעיתונים – אבל את נילי הכרתי מאז שהייתי ילדה קטנה.
שוב מגיע פסח, והפעם טעון במיוחד בגלל המתחים בארץ, וממשלת הדווקא. אני משתדלת להתעמק יותר בפרחים ופחות בפוליטיקה, ואפילו אני לא יכולה להתעלם מהמצב הקשה.
לפחות הפרחים עוזרים להרגע, ואני יכולה לאחל לכל קוראיי, מכל צדי המתרס, מכל צבע, מין, גיל, דעה פוליטית ומכל מקום בארץ או בעולם: חג שמח!
עוד שנה נגמרת, ואני כדרכי מסכמת אותה לפי הרשומות שפרסמתי בבלוג. השנה פרסמתי 22 רשומות, ואני חושבת שזה קצב שסביר לי – רשומה או 2 בחודש, לפי מה שמתאים לי באותו שלב.
להמשיך לקרוא סיכום 2022 בתמונות
לכבוד הבלוגולדת הארבעה עשר, חזרתי אל רצועית קומפר שנמצאה בארץ לפני שנתיים.
.
להמשיך לקרוא בלוגולדת 14 לבלוג שליכדרכי, בחרתי לי שיר מהשירים העצובים של היום הזה.
שיר אפור
כתב: חיים חפר, הלחין: דוד זהבי.
אפור, אפור הסלע במשלט,
נוגים, נוגים הכוכבים עם ערב
והוא אהב אותך ואת הלכת,
והוא קטף לך פרח משולי הדרך.
שתק, שתק ירח בלילות
זכר, זכר האיש את מכתבייך,
ועת עבר בדרך החולות –
הוא את דמותך ראה בענני שמים
הוא את דמותך ראה, ראה בענני שמים.
נשב, נשב הרוח בשדות,
עמום, עמום הקרב קולו השמיע,
והוא היה יפה מאגדות,
והוא כאגדה אליך לא יגיע.
ברזל, ברזל התיל מסביב,
עצוב, עצוב העץ בבוא שלכת,
ורק רעו "שלום" אחרון הביא,
ורק הדם נטף מן הרובה הצ'כי.
הוא את דמותך ראה, ראה בענני שמים.
מכל הביצועים של השיר הזה, היפה בעיני הוא של אריק לביא עם שוקולד מנטה מסטיק:
יהי זכר הנופלים ברוך.
הפרחים בתמונות הם דמומית ארץ-ישראלית, שצילמתי בגולן ובצומת גולני בתאריך 10.4.22 ובשמורת אלוני אבא, בתאריך 16.4.22.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ביום הזכרון לשואה ולגבורה אני תמיד זוכרת את בני משפחתי שנרצחו בשואה – משפחות גרין ובאטוס מקאליש בפולין.
להמשיך לקרוא יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשפ"ב
לכבוד פסח אני מאחלת לכם חג שמח עם תמונות מהצפון הרחוק: מורדות החרמון, והגולן. במורדות החרמון, ליד נמרוד, הכלניות (בתמונה מעל) עוד פרחו בראשית השבוע, יחד עם חיננית רב-שנתית.
להמשיך לקרוא ערב פסח, תשפ"בכדרכי, אני מסכמת את פרסומי השנה האחרונה בבלוג. שנה לא מדהימה מבחינתי, מגיפת הקורונה כאן וסופה לא נראה עדיין – כל פעם היא מתפרצת מחדש. בבלוג לא פרסמתי הרבה – בסך הכל 28 רשומות לא כולל הנוכחית. וזהו סיכום השנה שלי:
להמשיך לקרוא סיכום 2021 בתמונות
בקהילת הפרפרים רץ כעת שרביט ספרים אהובים. התלבטתי אם לכתוב אחד, כי בכל זאת – קצת קשה לקשר את עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול או את קים של רודיארד קיפלינג לאקולוגיה, שלא לדבר על שר הטבעות של טולקין…
לכן החלטתי לשנות קצת. אני אכתוב על ספרי הטבע האהובים עלי. הגבלתי את עצמי לספרים שיש לי בספריה הפרטית. בעצם, לא כולם בדיוק "ספרים"… אך כולם אהובים עלי מסיבות שונות – תוכן, איורים מיוחדים או זיקה אישית.
להמשיך לקרוא שרביט הספרים האהובים עלי
אתמול איבדנו את תלמה למחלת הסרטן. אחרי הרבה שנים של מאבק, תלמה בחרה לשחרר.
להמשיך לקרוא לזכרה של תלמה הרי
השבוע הוצת ונשרף איזור בלב הרי יהודה, אזור מקסים ויפהפה שביקרתי בו פעמים רבות, טיילתי בו טיולים מקסימים, פגשתי מאות סחלבים ואפילו יצאתי לשם פעם אחת לצפות בכוכבים נופלים באמצע הלילה.
להמשיך לקרוא השריפה בהרי יהודה, אוגוסט 2021
לפני 13 שנים פתחתי בלוג – בעולם המחשבים, 13 שנים זה המון זמן – חיים שלמים. בלוג בן 13, במושגים של מערכות מחשב, הוא כבר ממש זקן. ובאמת כיום דברים כמו אינסטגרם מקובלים יותר מבלוג. מצד שני, מדיה כמו הבלוג מאפשרת לי לכתוב קצת יותר בפרוט ולא רק להעלות תמונה עם משפט בודד.
להמשיך לקרוא הבלוג שלי חוגג בר-מצווה!
פרחים, פרפרים וכל מיני 