משפחה וחתולים – פרחים, פרפרים וכל מיני

זכרון

היום לפני 80 שנים נולד אבא שלי.

כתבתי עליו בבלוג כבר כמה פעמים, ולצערי – איבדנו אותו למחלת הסרטן לפני 6 שנים.
בכל זאת, 80 שנים הן ציון דרך מיוחד שאני רוצה לכתוב עליו.

להמשיך לקרוא

סיסילי שלי

אתמול הרדמנו לעד את סיסילי, החתולה הזקנה והנפלאה שלנו. סיסילי היתה בערך בת 19, 17 שנים מתוכן איתנו.

איך מתחילים בכלל לסכם 17 שנים? איך נפרדים מחברה כזו טובה, שהיתה חלק מהמשפחה? סיסילי ליוותה אותנו בכל הדרך. העננצ'יקים בכלל לא זוכרים זמן בלעדיה – כשהיא הגיעה אלינו, העננצ'יקית היתה בת שנתיים, והעננצ'יק – בן שלושה חודשים.

סיסילי מאד אהבה שמלטפים אותה. היא היתה באה ודורשת ליטופים, וכולם מיד נענו לה:

לפעמים ליטוף ביד לא הספיק לה, והיא רצתה סירוק עם מברשת, וגם כאן, אם אפשר שתיים אז למה לא?!

סיסילי היתה מומחית במציאת מקומות שינה מוצלחים. אחד המקומות החביבים עליה עד הסוף היה בין הכריות של מוטי ושלי, במיטה שלנו. וכן, היא דאגה להיות שם גם כשאנחנו היינו במיטה, ולהיות ה"משגיחה" על כל הפעילויות במיטה…

כמובן, בתור בעלת הבית, לשתות מקערית על הרצפה זה לא התאים לה.

ואם קניתי פרחים לשבת, אפשר לדחוף אותם קצת ולשתות מים שיש להם קצת טעם…

מהר מאד היא הצליחה לאלף אותנו, ועל שולחן צדדי בסלון ניצב אגרטל שהיה מיועד למים עבורה. האגרטל בתמונה הבאה נשבר כבר מזמן, עכשיו יש אחר במקומו…

בימי שמש, סיסילי אהבה לצאת לגג ולבדוק את הסביבה.

או סתם לתפוס כתם שמש בין העציצים, ולהנות ממנו.

מציאת כתמי שמש בימים חורפיים זו התמחות ידועה של חתולים, וסיסילי הצטיינה בה…

סיסילי ליוותה אותי בהמון רגעים שמחים והמון רגעים קשים. היא הביעה דעה על התזה שלי (לפעמים בטרטורי אישור, לפעמים ביללה שדרשה ממני להפסיק להתעסק בשטויות ולתת לה משהו לאכול),

היא שמעה את כל התלונות שהיו לי, והרבה פעמים טמנתי את הראש בפרווה שלה, רק בשביל לקבל חיזוק.

סיסילי תמיד ידעה איפה לשבת כדי להיות בעניינים, להשקיף על הסביבה.

כשהיו הרבה אורחים, היא לרוב העדיפה להשקיף עליהם מהצד. ואז, במסיבת יום הולדת 18 של העננצ'יקית, היא הפתיעה את כולם – באה וישבה על הספה בין כל בני התשחורת, דרשה (וקיבלה) ליטופים ופינוקים, ובעצם נראה לי שהיא הבינה שזו מסיבה לכבודה, ולא לכבוד העננצ'יקית.

בסופ"ש האחרון ראינו איך היא דעכה לנו. כמה שהיא תמיד היתה רזה, היא רזתה עוד יותר. כשלקחתי אותה לוטרינר אתמול, ובאיזה שלב התחלתי לבכות – והוטרינרית שאלה אם אני בסדר, עניתי: זאת החברה הכי טובה שלי.

סיסילי, יפצ'וקית שלי, חתולונת מקסימה, אני יודעת שעכשיו את לא סובלת…

בלילה היד שלי עדיין נשלחת אל הרווח בין הכריות, כדי לחפש אותה וללטף. קשה לי לקבל את העובדה שיותר לא אמצא את הפרווה הרכה והארוכה שלה שם.

כל התמונות כאן הן תמונות של סיסילי, שצילמתי בבית.

היום יום הולדת!

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי!

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך:

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ –

בסתיו –

בחורף –

וכמובן גם באביב –

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון –

בדרום –

במזרח –

ובמערב –

וכמובן, בכרמל ליד הבית

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות

וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

ואפילו ציפורים…

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בילבו

הלילה, החתול האהוב והנפלא שלי בילבו נפל מהחלון, ונפצע קשה מאד.
לאחר ניסיונות הצלה אצל הוטרינר, הוא מת.
חשבתי שאני אדע מה לכתוב, אבל אין לי מלים – אז הנה כמה תמונות של החתול המקסים שלי, מהשנה האחרונה לחייו.

בילבו תמיד אהב לשחק בשמש על הגג –

התמונות צולמו ב2013, אצלינו בבית. היה שלום, בילבו – ותודה על 7 השנים הטובות שלנו יחד.
אתם מוזמנים לקרוא גם את מה שמוטי כתב על בילבו שלנו.

חצבים וילדים

יש שני סימנים בדוקים לכך שהסתיו מתקרב – החצבים מתחילים לפרוח, והילדים חוזרים לבתי הספר.

כידוע לכם, אני מגדלת חצבים בעציץ על הגג – ובערך באמצע אוגוסט אני מתחילה לעלות יום יום (כמעט), ולתעד את התקדמות הצמיחה של החצבים בעציץ שלי.

אני שמחה לבשר, שהשנה יש לי ארבעה חצבים בעציץ,

והראשון בינהם פרח ב-22.8.2012 – השמאלי בתמונה:

הנה שלושת הפרחים הראשונים שלו –

ועכשיו, כשהחצב פורח – נותר לי לשלוח את ילדי לבית הספר…

לכן, לכל הילדים שיוצאים היום ללימודים – ובמיוחד לשני העננצ'יקים הנפלאים שלי

אני מאחלת המון הצלחה, שיהיו לכם מורים טובים (ושתדעו להתמודד עם אילו שלא)

שיהיו לכם חברים טובים (ושתדעו לזהות אותם, ולהיות איתם)
שתפרחו ותזרחו ותשמחו כל יום
שתרגישו כמו חצבים – עם שורשים חזקים, וראש על הגובה!

ובכלל, שתהיה שנת לימודים מוצלחת ומהנה!
ממני, אמא

את התמונות צלמתי על הגג שלי, בתאריכים 16-26.8.2012 – כתבתי את התאריך על כל תמונה, שיהיה ברור.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אוזני המן של סבתא דורה

ozney

בעקבות הבקשות של עינבלית ואיילת, וכיון שבכל זאת פורים היום – הבלוג שלי מתחפש ליום אחד והופך לבלוג מתכונים.

בעצם, לבלוג עם מתכון… אילו אוזני ההמן שסבתא שלי היתה מכינה – וזהו הסוג היחידי שאני אוהבת. (אבל מאד מאד אוהבת).

אם כן, ללא עיכובים נוספים: אוזני ההמן של סבתא דורה גרין.

בצק שמרים קר

החומרים:

½3 כוסות קמח לבן
3 חלמוני ביצה (בחלבונים – נצפה מבחוץ את האוזניים בסוף)
200 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות (בעבר היינו משתמשים במרגרינה, אבל כיוון שממילא יש חלב…)
קובית שמרים
½ כוס חלב
½ כוס + כפית סוכר

הכנה:

מחממים חלב+כפית סוכר בסיר קטן, בערך עד ל-50 מעלות. שלא ירתח.
מכבים את האש ומוסיפים את השמרים. מכסים במגבת ומתפיחים כ-15 דקות.

המלצה: לפני השלב הבא, להסיר טבעות , לק וצמידים. רצוי גם לקפל שרוולים.
שופכים לקערה גדולה את הקמח, עושים בו גומה ולתוכה שופכים את החלב+שמרים – מערבבים. (בשלב הזה אפשר לערבב עם כף)

מוסיפים: חלמונים, סוכר, מרגרינה

ואז מתחילים לערבב. בהתחלה הכל נדבק לידיים (בגלל זה הסרנו טבעות ולק) – אבל לאט לאט הבצק נעשה גמיש יותר.
אם הוא נשאר מאד דביק, אפשר להוסיף עוד קמח תוך כדי עבודה. המטרה להגיע לבצק מאד גמיש. בד"כ אני מוסיפה – תוך עבודה – עוד 2-3 חופני קמח. אפשר יותר, אבל להזהר לא להפוך את הבצק לקמחי מדי.

צריך ללוש את הבצק ולעבד אותו במשך זמן רב – לפחות 20 דקות. למשוך, להפוך, להרביץ – אם אתם עצבניים, זו דרך נהדרת להוציא את הכעס.

הבצק צריך לנוח במקרר לפחות שעתיים. אני בד"כ משאירה אותו ללילה, ומכינה את החלק הבא למחרת.
מהבצק הזה אנחנו עושים גם רולדות וגם אוזני המן.

מילוי פרג (כי מילוי אחר זה לא שווה)
אני מקווה שלא ניצלתם את השעתיים האילו לשים שוב לק, כי גם את החלק הזה כדאי לעשות בלי.

החומרים:

100 גרם פרג טחון טרי
¾ כוס חלב
כוס סוכר(אפשר מעט פחות, תלוי כמה מתוק אתם אוהבים)
2 תפוחי עץ גרנד
½1 כף קמח מצה
כפית מיץ לימון
אופציונלי: 50 גרם צימוקים

הכנה:

מקלפים ומרסקים את תפוחי העץ (ריסוק עדין)

מרתיחים בסיר בינוני (שיהיה נוח לערבב בו – לא ענק) – פרג+חלב+סוכר. נותנים לזה לבעבע בערך דקה או שתיים, אבל מקפידים שלא יגלוש.

מסירים מהאש, מקררים ומוסיפים – תפוחי עץ, קמח מצה, מיץ לימון וצימוקים – ומערבבים היטב. אם זה יצא נוזלי מדי, אפשר להוסיף עוד כף של קמח מצה.

הרכבת האוזניים:

לוקחים כדור בצק – אני בד"כ מעדיפה לא לקחת את כל הבצק בבת אחת, אלא לחלק את הגוש ל-3 או 4 מנות. נוח יותר לרדד כך.
מעבדים עוד קצת את הבצק – לשים אותו שיתחמם מעט לאחר המנוחה במקרר.
מקמחים מאד בקלילות את משטח העבודה.
ואז מרדדים את הבצק לעלה דק – שיהיה כמעט שקוף, אבל עוד לא. בערך 2 מ"מ עובי. גם זה דורש עבודה קשה, ואימון מסוים…
אחר כך לוקחים כוס – רצוי אחת בעלת שולים דקים. הכוס שהשתמשתי בה הפעם היא בקוטר של ½7 ס"מ. קורצים כמה שיותר עיגולים מהבצק, ואוספים את השאריות.

מורחים את כל העיגולים עם מעט חלבון ביצה, כדי שאח"כ יהיה קל יותר להדביק אותם. ואז במרכז כל עיגול שמים כפית מילוי , ומקפלים לאוזן המן. מהדקים היטב, ומעבירים לתבנית. מסדרים אותם בתבנית בשורות – כשכל פעם הקודקוד פונה לצד הנגדי, בשביל ניצול מקום מקסימלי.

מצפים את כל האוזניים בחלבון ביצה מלמעלה

אופים החום בינוני (180-200 מעלות, תלוי בתנור) במשך כ-20 דקות. כשהאוזנים מתחילות להשחים, אבל עוד לא ממש חומות, אלא צהבהבות-חומות – מוציאים מהתנור, ונותנים להן להתייבש בערך רבע שעה. אז הן מתקשות מספיק בשביל להעביר אותן לקופסא או לצלחת.

הערות:

בפעמים הראשונות שהכנתי את אוזני ההמן, לא הסתדרתי עם הבצק הדק מאד: זה ענין של מיומנות… אז הסתפקתי בבצק מעט יותר עבה, והכנתי בערך 80 אוזניים ממנה כזו.
עם הזמן הגיע הנסיון, ואז כבר הצלחתי להכין 110-120 אוזנים קטנות – אבל אז נגמר לי המילוי, לכן הכנתי מנה ורבע של מילוי…
בזמן היותי בשומרי משקל מדדתי וגיליתי שמנת בצק+מנה ורבע מילוי שווים בערך 115 נקודות – כלומר, אם מכינים 110-120 אוזניים – כל אוזן שווה בערך נקודה אחת. אם מכינים 80 – אז זה מתקרב כבר לנקודה וחצי.

אפשר גם לעשות 3 רולדות שמרים גדולות – לרדד שליש מנת בצק למלבן (או צורה דמוית מלבן ככל האפשר), למרוח שליש מנת מילוי במרכז, לגלגל לרולדה, לצפות בביצה ולאפות, בערך 25 דקות.

בשנים האחרונות אמא שלי מכינה את הבצק עם חמאה ולא מרגרינה. אולי זה טעים יותר, אני לא בטוחה. אני מכורה לטעם הישן, קשה לי להחליף.

פעם אחת ניסיתי מילוי מתמרים ותפוזים, שהיה לא רע – אבל אני עדיין מעדיפה את הפרג.
המילוי הזה, שלצערי אני לא זוכרת מאיפה לקחתי:
כוס ורבע תמרים מגולענים
כפית גרד קליפת תפוז
שליש כוס מיץ תפוזים טבעי
¾ כפית קינמון טחון
רבע כפית תמצית שקדים

את כל זה מעבדים בבלנדר לעיסה חלקה. צריך לקבל מרקם דומה לריבה, ואפשר להוסיף 1-2 כפות מים לפי הצורך. אבל עזבו, עם פרג זה טוב יותר.

… ואחרי כל זה, למי לעזאזל יש כח להכין תחפושת?!?!

עוד דבר אחד: מזל טוב למוטי ליום ההולדת! במיוחד לכבודך התחילה פריחת הצבעונים בכרמל!

השקדיה הפרטית שלנו: סיפור לט"ו בשבט

מחר נחגוג את ט"ו בשבט, ולכבוד החג – אני חוזרת אל השקדיה – או בשמה הרשמי, השקד המצוי.

כבר כתבתי לפני שלוש שנים על השקד כמה וכמה דברים. היום אני רוצה לספר על עץ שקד אחד מיוחד.

הסיפור שלי מתחיל בינואר 1941. סבי וסבתי גרו בשכירות, בבית באחת השכונות החדשות (חדשות באותה תקופה) בחיפה. לא מזמן נולד בנם: אבי.
אם-סבתי באה לבקר אותם: לבקר את הנכד החדש שלה.

עוד הם יושבים במרפסת (מנהג שהיה אז נפוץ למדי, והיום הולך ונעלם…) – ואם סבתי ראתה שמול הבית ישנו מגרש ריק, ובמרכזו פורחת שקדיה. השקדיה היתה בשיא תפארתה – לבנה ויפהפיה.

אם סבתי התגוררה באותו שלב בתל-אביב. אך היא חשבה על יציאה לגמלאות, ורצתה לעבור לגור קרוב יותר לבנותיה. העץ במגרש מצא חן בעיניה כל כך – אז היא קנתה את המגרש.

סבי, שהיה אדריכל, תכנן עבורה בית עם מרפסת גדולה. מרפסת שתפנה אל עץ השקדיה. הבניה התעכבה מספר שנים – בשל מלחמת העולם השניה, ומלחמת השחרור אחריה – אבל בשנת 1950 אם-סבתי עברה לגור בביתה החדש.
היא נהנתה מאד מהשקדיה.

לאחר מותה, סבי וסבתי עברו לגור בבית עם אבי, שהיה נער.
כשאבי ואמי התחתנו – סבי תכנן ובנה קומה שניה לבית: זה הבית בו נולדתי ובו ביליתי את ילדותי.
זה הבית בו גרים הורי גם היום.

וזהו עץ השקדיה עליו טיפסתי כל ילדותי, ובין ענפיו חלמתי חלומות…
וכמו שאתם רואים בתמונות, העץ הזה ממשיך לפרוח עד היום!

אמא שלי מציצה מחלון הקומה השניה, וצדה בעין המצלמה את המבקרים על השקדיה.
למשל, צופית ובולבול:

הפרפר נמפית הסרפד –

וקרובו, נמפית החורשף –

וגם ירגזי נהנה מהפרחים:

התמונות צולמו כולן מחלון החדר שהיה החדר שלי, בחיפה
חלקן אני צלמתי, וחלקן אמא שלי צלמה.
לאורך ינואר 2012.
התמונות עדין ב-Flickr, אז אפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגדול – ולהקליק Back על מנת לחזור לרשומה.

הרשימה מוקדשת באהבה רבה להורי: אני מאחלת לשניכם להמשיך להנות עוד שנים רבות מפריחת השקדיה!

כיצד תאחסנו את חתולכם?

שיטות שונות לאחסון חתולי בית

רשימה זו מוגשת כשרות לקהל הרחב, וכעזרה למגדלי החתולים באשר הם.
ידוע, שאת החתולים יש לאחסן בצורה בטוחה ונוחה בבית.

רצוי לבחור ארון, ולאחסן את החתול בתוכו: אפשר להתלבט בין ארון הבגדים –

לארון הספרים –

הבעיה היא שהוא נוטה לפעמים להחליף מדף

ולכן אולי נעדיף לא לאחסן אותו בסלון, כי אם בארון הספרים שבחדר הילדים –

או על מדף הצעצועים

מגירת הנעלים היא מקום מומלץ.

אפשר גם לקנות מקומות אחסון יעודיים לחתולים

ואם אין ברירה, גם במטבח יש ארונות אחסון מצוינים

בצתאנו מן הבית, נרצה ודאי לארוז את החתול ולקחת אותו עמנו. גם כאן יש שלל אפשרויות לאחסון החתול לדרך.
אם אנחנו יוצאים רק לפרק זמן קצר, אל מקום קרוב – אפשר להסתפק בשקית פלסטיק

הבעיה היא, שהשקית לא תמיד נוחה לחתול.

סל כביסה גם הוא פתרון נוח –

ואם במקרה סיימתם להרכיב פזל – הרי זכיתם! ניתן לאחסן "שניים במחיר אחד"!

לפעמים סלסילה אחת לא מספיקה, והחתול מעדיף שילוב של כמה סלסילות ושקית:

דרך יעילה נוספת היא למחזר קופסאות קרטון של מוצרים שונים –

יש לוודא שהגודל מתאים ונוח,

אחרת הוא פשוט יצא מהקופסא.

בנסיעות ארוכות, אפשר להשתמש בתיקים ומזוודות –

אבל חשוב לשים אותו בתא שיהיה לו נוח:

חתול ארוז – הוא חתול מרוצה!

אם יוצאים לנסיעה, יש לזכור שמשקלו של חתול ממוצע אינו עולה על משקלו של ילד בן שנה, ולכן יש להשתמש במושב בטיחות

זכרו! אחסון נאות מאריך את חיי המדף של החתול – והוא יישאר טרי ומוכן להקפצה בווק

התמונות צולמו בכפר סבא (ואחת בחיפה) בשנים 2005-2010,

וכתמיד – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יומולדת וזר חצבים

היום יום הולדת
היום יום הולדת
היום יום הולדת לאבא שלי!

ואני חוגגת את האירוע עם זר של חצבים.

להמשיך לקרוא

רקפות לנילי

הבוקר נפטרה חמותי, ועברה – כך אנחנו מקווים – לעולם שכולו טוב.

חייה לא היו קלים, ובכל זאת היא הצליחה לגדל חמישה ילדים שהיום הם מבוגרים מוכשרים ומוצלחים. אני נשואה למוצלח ביותר, כמובן.

לנילי אני מקדישה זר רקפות, ולכל המשפחה – חיבוק חם ומנחם ממני, שעצובה יחד אתכם.

רציתי לכתוב עוד דברים, אבל אין לי מלים כרגע. אז אני פשוט אסיים פה את הרשימה, כי ככה הם חיינו – ולפעמים פשוט צריך להרפות, גם אם זה כואב.

יום הולדת למוטי

בשבת, 7.3 – היה יום הולדתו של מוטי, הוא Motior – בלוגר מוכשר, איש יקר, ולמי שעוד לא הבין – בן הזוג שלי.

מוטי ואני ביחד יותר ממחצית החיים שלי. לטוב ולרע. מוטי מטייל איתי, ואפילו ביום ההולדת שלו – יצאנו לסופשבוע בנגב. בעיקר כי אני רציתי.

בהפסקת הצהרים שלנו, בבאר אשלים בנחל פארן – מוטי איתר חנקן אדום ראש, עומד לו על שיח אטד וצופה. זהו החנקן הנפוץ ביותר בארץ, והאטד הזה כנראה היה חביב עליו מאד – שכן הוא חזר אליו כמה פעמים.

רציתי לאחל לך, מוטי, יום הולדת שמח והרבה אושר.

אני מקווה שתצליח למצוא באמת את מה שאתה רוצה,

שתדע לחזור לנקודות החביבות עליך – ממש כמו החנקן

שתסתכל לכל הכיוונים, ותאהב את מה שאתה רואה מסביבך

ותזכור תמיד שאני אוהבת אותך.

התמונות צולמו כולן בבאר אשלים, 7.3.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות

(נחל מערה, הרי יהודה, 13.1.2007)

ט"ו בשבט כאן, וזה אומר שאנחנו –

א. חגיגיים

ב. מפרסמים שקדיות!

(נחל מערה, 13.1.2007)

העץ "שקד מצוי" הוא עץ מיוחד מאד.

כמו שהגר לשנר (אחראית העשביה באוניברסיטה העברית) תמיד אומרת, זהו עץ שיש לו שני שמות.

(21.2.2007, צפון הנגב, איזור חלץ)

לאורך כל השנה, שמו "שקד מצוי". יש לו פרי מריר, עלים ירוקים צרים, גזע אפרפר, וזהו בערך.

אבל שבועיים בשנה, הוא הופך לשקדיה.

השקדיה היא עץ שונה לגמרי: עטוית פרחים לבנים-ורדרדים, מבשמת את סביבותיה בריח עדין ונעים, הומה זמזומים של חרקים וצופיות שבאים להנות מהצוף… פשוט עץ אחר.

(21.2.2007, צפון הנגב, איזור חלץ)

הפעם, לכבוד החג, אני מארחת צלמת נוספת בבלוג שלי:

הרשו לי להציג בפניכם תמונות של אמא שלי, צפורן חתול1, ואת עץ השקדיה האהוב עלי ביותר בעולם – העץ בחצר שלה. את התמונות הבאות היא צלמה השבוע, בחיפה:

עץ השקדיה הזה מאד מיוחד עבורי: מהרגע שלמדתי לטפס, הייתי עליו. טיפסתי עליו אינספור פעמים, אספתי עלי כותרת של פרחים שנשרו, שיחקתי ב"שלג" למרגלותיו…

זהו העץ שלִמֵּד אותי שפירות של שקד בר הם באמת מרים (כן, הייתי חייבת לנסות!)

ועוד תמונה של אמא שלי: צופית על השקדיה, זכר, רגע אחרי ששתה צוף מהפרחים.

תודה לאמא שלי על האישור לפרסם אותה קבל עם ועדה…

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מעשה בחתולָיִים ובכלבה

היֹה היוּ שני חתולָיִים, בכפר סבא.
נסיכה אפורה בשם סיסלי, ופרחח ג`ינג`י בשם בילבו.

החתולָיִים חיו בשלווה ובשלום יחסיים. בילבו גנב לסיסלי את האוכל, והיא מדי פעם ניסתה לתפוס אותו לא מוכן. כך נמשכו להם הימים בשלווה, עד שלפתע…

פרצה מלחמה. (מבצע "עופרת יצוקה")

בעקבות המלחמה, התחילו לנהור לכפר סבא תושבי הדרום, וביתם של החתוליים זכה לארח את הכלבה פונץ`.

פונץ` היא כלבה מאד נחמדה, אבל… גדולה. וכלבה.

כתגובה ראשונית, טיפסו החתולָיִים למקום תצפית גבוה, משם יכלו להשקיף בבטחון על תנועות הפולשת.

אבל לאחר מעקב ראשוני, בילבו החליט לצאת לאיסוף מידע מודיעיני נועז: הוא התחיל לעקוב אחרי פונץ`, בזמן שהיא חקרה את המקום מחדר לחדר, שומר על מרחק בטוח – ומקפיד להיות קרוב לזנבה, ולא לשיניה!

קשיי התקשורת בין החתוליים והכלבה היו קשים מנשוא.
כשפונץ` מנסה להתיידד – היא מכשכשת בזנבה, מושכת את אזניה אחורה ונובחת נביחות קצרות.
בשפת החתולים – זנב מכשכש ואזניים משוכות אחורנית זה איום ברור. והנביחות? פשוט רועשות ומפחידות!
האם מישהו מכיר מתורגמן מכלבית לחתולית?

סיסלי שמה נפשה בכפה, והגיעה אל פינת המחשב. כשפונץ` ניסתה להתקרב אליה – זו היתה התגובה:

ולמרות שתמונה שווה אלף מלים, אציין את המלים המתאימות לתמונה זו: : "קְחְחְחְחְחְחְחְחְ! אָווווווּ!!!"

בילבו, לעומת זאת, התחיל להעז להתקרב:

פונץ` השתדלה להתחנף אליו.

היא, כנראה, הבינה מי פה בעל הבית.

ככל שחלפו הימים, התקצרו המרחקים

וביום השמיני של מבצע "עופרת יצוקה" – פונץ` עדיין מתחנפת ומכשכשת בזנב, ומשתדלת להעמיק את ההכרות עם החתולים.

סיסלי כבר ירדה ממרומי המדרגות, אך משתדלת לבלות את היום במקומות מרוחקים ככל האפשר מפונץ`.

ובילבו – בודק כמה הוא מעז להתקרב אל פונץ`, אבל בלי לתת לה להריח אותו מאחור.

ואם היא מתקרבת יותר מדי לטעמו – הוא מניח כּפּה לא-מאד-ידידותית על אפה.

כל התמונות צולמו אצלינו בבית, 1-3.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה רבה למוטי על העזרה בניסוח, ולע. הלל על השיר "מעשה בחתוליים" שנתן לנו השראה.

אתמול בערב התחילה הפעולה הקרקעית. אנחנו – כל המשפחה והחיות – מאחלים הצלחה רבה לצה"ל במלחמה, ומקווים שפונץ` ומשפחתה יוכלו לחזור הביתה ולחיות בשלווה.

צפורן חתול אחר

כשכתבתי בשבוע שעבר על צפורני החתול, AquaG – שהיא חברה טובה שלי – שאלה על "צפורן ההוא, שלא היה פרח".
אז מיד שלפתי את אלבום התמונות הישן, זה שיש בו תמונות מלפני 20 שנים בערך – וסרקתי, והנה הוא לפניכם, בכל הדרו ופארו.

זהו צפורן חתול. הוא אמץ אותי כשהייתי בת 16: יום אחד הוא הגיע, כשאני ישבתי וקראתי בחצר, יפהפה וג`ינג`י. מובן שמיד רצתי והבאתי לו אוכל. הוא אכל בשמחה, והתיישב לנוח בחייקי. מאותו רגע הוא עבר אלינו הביתה – וגר אצלינו בערך 6 שנים – עד שיום אחד הוא נעלם.

מכל החתולים שהיו לי ולבני משפחתי, והיו (ויש) הרבה – צפורן הוא ללא ספק הכי נפלא, הכי ג`ינג`י, הכי חכם והכי אהוב על כולנו.

צפורן היה חתול נפלא. הוא דבר איתנו, הוא הבין אותנו. הוא פתח את דלת הבית כשרצה לצאת, והיה ישן בכל מיני מקומות מעניינים…. תמיד הוא אהב גובה – לישון ולראות הכל מלמעלה.

כאן, למשל, הוא עלה לו לנוח בקערה שהיתה מונחת לקישוט על הארון העליון במטבח.

שתי התמונות צולמו ב1989-1990, בחיפה. את הראשונה אני די בטוחה שאני צלמתי – אבל את השניה אני חושבת שאבא או אמא שלי צלמו. (זה בסדר, יש לי אישור מהם להשתמש בתמונה…

)

(ואם מישהו לא הבין עדיין, קראנו לו ככה בגלל הצבע!)

כרגיל, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש f11 על מנת לראות אותן בגודל מלא! תהנו!

יום הולדת לציפורן חתול1

היום הוא יום הולדתה של ציפורן חתול1. אנחנו מכירות ממש מההתחלה, (והמבין יבין) ולמדתי ממנה המון המון.
אז אני חוגגת היום עם זר של צפורני חתול מצויות.

(16.2.2008 – שמורת פורה)

צפורני חתול מצויות – Calendula Arvensis – הוא פרח חביב ממשפחת המורכבים. צבעו כתום-צהבהב, והחלק המרכזי הוא לעתים באותו כתום:

(13.1.2007, נחל מערה, הרי יהודה)

ולעתים כהה יותר, חום:

(25.11.2006, חוף השרון)

צפורני החתול הם ממשפחת המורכבים. כלומר, מה שאנחנו רואים כ"פרח" – הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, שהסתדרו להם כפרח.

(16.2.2008 – שמורת פורה)

"עלי הכותרת" נקראים בעצם פרחים לשוניים, ואילו החלק המרכזי, שבפרח סטנדרטי כולל את מנגנון ההאבקה – בנוי פה מפרחים קטנים הקרויים "פרחים צינוריים".

מנגנוני ההאבקה של הפרחים הלשוניים נמצאים בבסיסם, ואילו של הפרחים הצינוריים – במרכזם.

(10.1.2008, הכרמל)

אפשר להקליק על התמונות ולראות אותן גדולות, ולראות יפה שהפרחים הצינוריים הם ממש במבנה של פרח זעיר, כל אחד מהם.

(10.1.2008, הכרמל)

צפורני החתול בדרך כלל קרובות בגודל לסביון – קצת קטנות יותר ממנו. הנה צפורן חתול (משמאל) ליד סביון – כדי שתוכלו להשוות את הצבע והגודל השונים. וגם אצלו כל "פרח" הוא בעצם תפרחת של פרחים.