הבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון

 DSCN5097

בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת. 

DSCN4889

כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון. 

DSCN4831

התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה: 

DSCN4894

מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי

DSCN4954

ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל. 

DSCN5023

פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון

DSCN4866

כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים – 

DSCN5038

אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע: 

DSCN5087

הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד. 

DSCN5089

פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה: 

DSCN5115

בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות: 

DSCN5201

כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –

DSCN5268

בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilisמשמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר. 

DSCN5329

במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון. 

DSCN5375

אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו. 

DSCN5366

ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה: 

DSCN5398

היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו. 

DSCN5573

עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה. 

DSCN5491

היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.

DSCN5527 

אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

DSCN5530

מודעות פרסומת

שרביט עשרה צילומים

אמנם עזבתי את תפוז, אבל אני עדיין קוראת שם הרבה, וכשעופר הזמין אותי להרים את השרביט הזה, החלטתי שבעצם, למה לא?

ההגדרה של השרביט היא כך: "בשרביט הזה אתם מתבקשים להעלות 10 צילומים מעשה ידיכם  של חפצים מבתיכם / סביבתכם שהינם משמעותיים עבורכם וכיתוב קצר בכל תמונה .זה לא חייב להיות חפצים , כל דבר שידבר אליכם והקשר שלכם אליו …"

אז הנה לפניכם, ללא סדר מוגדר, עשר התמונות שלי:

1. עציצי הפרחים שלי: אני גרה בעיר, בקומה שביעית. לצערי, אין לי גינה. אבל יש לי עציצים – ואני משתדלת לגדל בהם פרחים מפרחי ארצנו.
את הכלניות קניתי בסופר, את הרקפות והחצב – קבלתי מחבר שגידל אותם מזרעים. הסביון והציפורנית הגיעו אלי בעצמם, בלי שאני זרעתי או שתלתי אותם.
אני מאד אוהבת את העציצים שלי. 

01flowers

2. תמונות בסלון: הגדלתי את תמונת הנוף מעמק המוות, והיום היא תלויה בסלון – יחד עם תמונה של מוטי, שצייר אחיו צבי, ותמונה של אחותי ואני כילדות, שציירה אמא שלי.
יש עוד תמונות בבית – בסך הכל אני אוהבת אומנות. 

02pics

3. אני גם אוהבת פעמוני רוח! אילו שני המיוחדים שלי:
משמאל – פעמון שקניתי בשנת 1998 אצל אומן אמישי, עם ציור של קרדינל על עץ מגנוליה
מימין – פעמונים עשויים פרוסות אבן, שקניתי השנה, בעמק המוות. 

03bells

4. החלון בתמונה מעל הוא חלון פנימי קטן, שמקשר בין הסלון לפינת המחשב שלי – וזוהי התמונה הבאה: פינת המחשב. זהו חדרון קטנטן בבית שלנו, גדלו 2X2.5 מטר.
בצד אחד של החדרון נמצא שולחן המחשב: מדף המקלדת הופל זה-מכבר (ולא הצלחנו לחבר אותו מחדש), וככה נראה האיזור כשהוא מסודר (לרוב הוא ממש לא מסודר…).
בצד, על הדלת, תלוי פוסטר שקניתי לפני 4 שנים בשמורת פוינט לובוס – פרחי בר נפוצים בשמורה.
בינתיים קניתי לעצמי לאפטופ, אבל הוא עדיין לא הגיע לחשיבות של הפינה הזו, והמחשב הזה: 

04pc

5. כשאני יושבת ליד המחשב, מאחורי נמצא ארון הספרים שלי. זהו הצד השני של החדרון.
בארון הזה אני שומרת את כל ספרי הטבע שלי – בוטניקה, אקולוגיה, האנציקלופדיה של החי והצומח, מחברות שכתבתי בהן בהשתלמויות רת"ם…
הכל צמוד אלי. 

05books

6. בערך מאז גיל 15, הלהקה האהובה עלי היא הביטלס.
ליום הולדת 20, קיבלתי מצבי (אחיו של מוטי שהוזכר כבר) במתנה פסלון פימו שהוא הכין – ג'ון לנון בדמותו מ"צוללת צהובה". בשנים הבאות צבי פיסל עבורי גם את פול מקרטני, וגם גיטרה חשמלית עבורם.
חברתי גליה קנתה לי בלונדון צוללת צהובה קטנה.
שנים אחר כך מוטי קנה לי בקנדה פסלוני פלסטיק של הביטלס, מעוצבים ומקסימים – שבאו יחד עם דמויות נוספות מהסרט.
אני מאד אוהבת את כל הדמויות הללו, אבל למרות (או אולי בגלל) החספוס, האהוב עלי מכולם הוא אותו פסלון פימו, שצבי הכין לי ליום הולדת 20. 

06beatles

7. המשקה האהוב עלי הוא… תה. אבל לא כל תה. אני לא אוהבת חליטות פרי, ולא תה עם חלב.
אני כן אוהבת תה אמיתי עם עשבי תיבול (זוטה לבנה, למשל – זה הפרח בצד ימין למטה בתמונת העציצים).
כאן בתמונה ריכזתי כמה מפריטי התה החביבים עלי: קופסת פניני יסמין מצ'יינה טאון בסן פרנסיסקו, תה ירוק-יסמין של Twinings (הרבה יותר מוצלח מויסוצקי או פומפדור!), קנקני תה, ספלים לתה, קופסה אדומה של תה ג'ינסנג – גם היא מסן פרנסיסקו; ובחזית – שני "פרחי תה" בצלוחית – שמים כדור כזה בקנקן זכוכית עם מים רותחים – והוא "פורח" – נפתח לצורת פרח מקסים, תוך חליטת המים לתה. 

07tea

8. כידוע, אני מטיילת הרבה. בטיולים אני מקפידה לחבוש כובע, וזה הכובע שלי –
קניתי אותו אצל האמישים, אצל תופרת מקומית.
בשנת 1998 קניתי שם בשוק כובע בגזרה הזו, בצבע כחול – שמאד אהבתי. אחרי שנים שבהן הכובע טייל איתי בכל מקום, הבד התפורר והכובע נהרס.
לכן בשנת 2011, כשביקרנו אצל האמישים שוב – הלכתי לאותו שוק, מצאתי את אותה תופרת, וקניתי ממנה כובע נוסף. עכשיו אני מצטערת שלא קניתי שם כמה כובעים…
הדוגמנית כאן היא העננצ'יקית, ואפשר לראות כמה הכובע מצוין בהגנה מפני השמש!

08hat

9. לפני כמה שנים התחילו לי בעיות ברכיים. ולכן כיום אני מטיילת עם מקלות הליכה. אחרי כמה מקלות שנשברו, קניתי לי בארץ מקל בודד ואיכותי – ואז בארה"ב קניתי זוג דומה.
המקלות הללו מטיילים איתי לכל מקום. 

09walking_canes

10. אף רשומה עלי לא תהיה שלמה ללא חתול.
בתחילת החודש איבדתי את בילבו שלי, החתול הנהדר והמקסים. עדין יש לנו שני חתולים בבית – החשובה בינהם זו סיסילי, שהיא כבר בת 14 שנים בערך, 12.5 מתוכן איתנו: 

10cicely

זהו, עד כאן התמונות והסיפורים – אני מקווה שנהניתם!
​מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

סתיו, סתיו, סתיו!

התעוררתי הבוקר לקול מטח גשם חזק (אבל קצר מדי) – וזה מאד שימח אותי.
הסתכלתי מהחלון אל הגן הציבורי שליד הבית: איזה יופי! גשם!

עצי הסיגלון והמכנף נראים יפים יותר, הירוק שלהם ירוק יותר בגשם

הדררות ניסו למצוא מסתור מהגשם בין עלי העץ… לא תמיד הן הצליחו

עליתי לגג לצלם את הבוקר הזהוב – השמש המנסה לזרוח בין העננים

ככל שהיא עלתה, הרי השומרון נראו לי טבולים בזהב

ומזהב השמים הפכו לתכול-מעונן: הגשם פסק בינתיים

בן-החצב הסתווי שלי מתקדם בפריחה,

והגשמים גרמו גם לתורמוס לנבוט –

בצהרים שוב ירד גשם, אבל השמש עדיין נראתה. מיד עליתי למעלה, לחפש את הקשת: הנה היא, מעל בתי כפר סבא –

בעצם יש שם שתי קשתות… רואים?

התמונות צולמו בכפ"ס, היום, 26.10.2012
מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא,

סתיו נעים לכם!

 עכשיו אמור היה לבוא כאן שיר, אבל בגלל שתפוז תומכים רק בהטמעה של שירים מyoutube בצורה הישנה, ו-youtube שדרגו מערכות – אי אפשר יותר להטמיע שירים.
אז קבלו קישור לשיר שרציתי להשמיע, ואני חושבת מחשבות בכיוון מכבש המלים.

פנו דרך, מי זה בא? אנוכי הוא, בן ארבע!

מזל טוב! היום אני חוגגת את הבלוגולדת הרביעי שלי!


סטירית פקוחה על לטם שעיר

לכבוד החגיגה יצאתי להתפרפר לי עם פרפרים במירון, ופגשתי גם את רצועית הגליל הנהדרת.

 

הפרפרים בטיול הזה שיתפו איתי פעולה באופן מקסים. היפה מכולם (בעיני) היה פרפר נמפית היערה, שלאחר שבדק את האוטו שלי מכל הכיוונים, נעמד לכמה שניות גם על מקל ההליכה שהיה בתיק שלי.
אמנם לא יכולתי לצלם אותו על התיק מאחורי, אבל על האוטו הוא דגמן בצורה מאד יפה:

בשביל פסגה פגשתי פרפר עדין עם צבע ירקרק מטלי – מיוחד ומקסים, ודגמן יפה ובנחת על פרחים של פטל לביד –

זהו פרפר מציצן, הוא קצת הפריע לחיפושיות סביבו שמאד רצו להזדווג…
ובכל מקרה, זה פרפר נדיר למדי ששמו כחליל הדבשה. זיהה לי אותו ישראל פאר מאגודת חובבי הפרפרים.

פניה ברגשטיין כתבה שיר במיוחד לכבוד יום הולדת ארבע – והוא בדיוק מתאים לי עכשיו –


לימונית האשחר (2 נקבות) על דרבנית התבור

פנו דרך, מי זה בא?
– אנכי הוא, בן ארבע!
יש היום לי יום הולדת,
ואימי טרודה, עובדת,
היא טורחת ואופה
לכבודי עוגה יפה.


כחליל האלון על דם המכבים

מתנוססת העוגה,
אך אומרים לי: "אל תגע!
קודם יש לפתור חידה.
אם חכמת- אז תדע:
מה כתוב על העוגה?"
אך אני איני טפש,  ויודע לנחש:
שוקולד, שקדים ריבה,
כתובת נופת: בן ארבע!
ארבע שנים הן כבר פרק זמן מכובד לכל הדעות, הבלוג שלי כבר מאד מגובש ואני יודעת – לרוב – מה אני רוצה לומר ולהביע.
הבלוג שלי ממשיך להיות מקום שבו אני מציגה את התמונות שלי, אבל פרט למידע על הפרחים והפרפרים – אני גם מנסה להסביר על שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים.
 
לבנין התלתן על נפית כפופה
השנה האחרונה לא היתה שנה פוריה במיוחד בבלוג שלי – ולמען האמת, לא באשמתי. באוגוסט תפוז שדרגו את מערכת המסרים, מה שגרם לשבועיים-שלושה של אי זמינות המסרים – ובעיות ותקלות בהתנהלות המערכת שעד היום לא נפתרו,
ולכן עצרתי מלפרסם.
וכיון שזה לא הספיק, בראשית אוקטובר ערכו שדרוג של הבלוגיה כולה, וכתוצאה מזה כמעט לא יכולתי לפרסם רשומות עד ליום ההולדת שלי, בסוף דצמבר.
זה היה מבחינתי משבר רציני, וכמעט עזבתי את תפוז.

לבנין הכרוב על נפית כפופה
זה גם גרם לפיגור רציני בדברים שרציתי לפרסם – נטשתי את הדיווחים מהטיול בארה"ב בקיץ שעבר, ולפתע פתאום גיליתי רשימה על חבלבל (ורוד יפהפה שאפשר לראות במאי לצידי דרכים, גם מהאוטו) שכתבתי והתכוונתי לפרסם…
מה אתם אומרים? שאני אחזור לרשימות מארה"ב?

כחליל האספסת על נפית כפופה
ובעצם, למה לא עזבתי את תפוז?
העניין הוא שאני "מושקעת" פה די עמוק. זו הרשומה ה-582 שלי, כלומר למרות הבעיות הצלחתי לפרסם השנה 122 רשומות.
גם הקהילה התפוזית – האנשים, הבלוגרים האחרים, חביבים עלי מאד.
קראו אצלי מעל 380,000 פעמים, כלומר השנה היו אצלי כ-105,000 קוראים. ירידה של כ-30% מהשנה שעברה (שאז היו כמעט 150 אלף)

כחליל האשחר על לטם שעיר
מבחינת בולים…
13 רשימות קיבלו בול "תמונת היום" – דומה לשנה שעברה, שאז אספתי ארבעה עשר בולים
13 רשימות קיבלו בול "בחירת העורך" כחול ו-3 קבלו בול "בחירת העורך" אדום.
2 מתוך הרשומות הללו עוטרו ב"בול-בול", ולכן בסך הכל 27 רשימות שלי עוטרו.

כחליל השברק
מבחינת איחולים, אני חושבת שאני פשוט אחזור על מה שכתבתי בשנה שעברה: זה לא השתנה.
לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
(למען האמת, אני יודעת שזה קרה כבר… )

סטירית הציבורת על דרדר מצוי
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!
וכמובן, לתפוז – שנה בלי תקלות טכניות, ועם הרבה QA יעיל!


נמפית היערה במנוחה רגעית על אלה ארץ-ישראלית

את התמונות צלמתי במירון – בעיקר בשביל המנדטורי ובשביל פסגה, ב-29.5.2012


סטירית משויישת על דרדר מצוי

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ותראו את החיפושית שבאה להצטרף אל כחליל האלון:

הרשומה החמש מאות


לבנין מזרחי על עירית גדולה, שמורת פורה, 18.2.11

היום אני מפרסמת את הרשומה החמש מאות בבלוג שלי. ובנוסף, השבוע הגעתי גם ל-300,000 מבקרים – אז החלטתי לציין את האירוע הכפול.
זה אומר שבממוצע יש לי כ-600 כניסות לרשומה, וזה מאד מרשים.


כחליל השברק על צללית הדורה, צורמן, רמת הגולן 5.5.11

אני תוהה לפעמים מאין הגיעו רבים כל כך אל הרשומות השונות שלי, תשובות חלקיות אני יכולה למצוא בדף הסטטיסטיקות של תפוז – חיפושים שהובילו אל הבלוג שלי.
הדוגמאות הבולטות הן נרקיס (משום מה, החיפוש מגיע דווקא אל הנרקיס האפיל), רקפת (סתווית) וכנרת. כמובן, אם תחפשו בגוגל שם לטיני של פרח או בעל חיים שהופיע אצלי – גם אז תגיעו אלי.
– אבל לא פעם ראיתי חיפושים תמוהים מאד.


לבנין התלתן על עדעד כחול, אפולוניה, 28.5.11

למשל, חיפוש אחר "ורוניקה קישוטים לציפורנים" לא מוביל רק אל המניקוריסטית האשקלונית הידועה ורוניקה, אלא גם אל רשימת החצבים שפרסמתי לזכרו של אייבי נתן, שם ציטטתי את השיר דון קישוט.
אני לא באמת יודעת מה רצה אותו אדם שחיפש "הסוואת סנאי". אני מקווה שהוא נהנה משלל הרשימות שלי אליהן הוא כן הגיע בסופו של דבר – עפרוני מדבר , מניפנית מצויה , מירונית סרגלית  , ציפורים במונו לייק  – ועוד כמה.
בשנת 2009 מישהו חיפש "נערות יפות צנועות" – אני בטוחה שהוא נהנה מאד מצניעותן של סתווניות התשבץ שלי.
ואפילו מה"ג'ונגלים באפריקה" הגיעו אלי – ישירות לרשימה על נחל שניר.


נרקיסים באפקה, ינואר 2011

בנוסף, ישנם שני נושאים שחשוב לי להעלות ולהדגיש –


בהק צחור – צמח נדיר מהערבה, 16.3.10

נושא ראשון: חולות סמר.

מי שקורא אצלי בבלוג מכיר כבר את הנושא הזה – המדינה החליטה להרוס את הדיונה האחרונה בערבה, ולחצוב בה חולות לבניה. מתעלמים מחלופות, מדיעות אנשי מדע, מהתושבים באיזור – ופשוט הורסים.
אתם מוזמנים לקרוא כתבה עצובה של אביב לביא ושיר עזרא בNRG, המסכמת את המצב העגום.


מפל הבניאס: מבצע! מחיר מיוחד!

נושא שני: הפרטת הגנים הלאומיים

אני חייבת לציין שכשקראתי על זה לראשונה, הלכתי לבדוק אם במקרה התאריך הוא אחד לאפריל. עד כדי כך עצם הרעיון נשמע לי הזוי ולא הגיוני. אבל זה פה, וחמישים ושמונה חברי כנסת כבר הצביעו בקריאה טרומית בעד הפרטת הגנים הלאומיים.
רוצים לקנות את מצדה? בא לכם שמפל הבניאס יהיה שלכם? אולי דווקא מתאים לכם חניון האגם בכרמל?
החברה להגנת הטבע יצאה בקמפיין – את הטבע לא מוכרים – ואני מסכימה איתם מאד.

לא משנה כמה סייגים והגבלות הם ישימו על המכירה הזו, ולא משנה שלכאורה רשות הטבע והגנים נשארת "אחראית" על שלומם של הגנים הלאומיים – מי יימנע מרוכש השטח לערוך מסיבות לכל דורש? לפתח את האיזור בלי להודיע לפקח, לפרוץ דרכים, לבנות מבנים…

הרבה מהגנים הלאומיים היום הם אתרים לא רווחיים. לא לכל מקום מגיעים, יש מקומות שמגיעים אליהם רק בעונות מסויימות וכן הלאה. אנשים שירכשו גנים לאומיים ירצו להפוך אותם לרווחיים בכל מחיר. ומי שישלם את המחיר זה הטבע – ואנחנו, אזרחי המדינה הפשוטים.
כבר סיפרתי פה מה קורה בחרמון, שלמרות שחלקים ממנו מוכרזים כשמורה – הוא שייך לנווה אטי"ב העושים בו ככל העולה על רוחם.
אתם מוזמנים לקרוא באתר החברה על האסון החדש, ולחתום שם על העצומה בנושא.


טריסטרמיות: קנו את מצדה, קבלו אותן בחינם – עסקת חבילה משתלמת!

אני מודה לכל הגולשים שמבקרים בבלוג שלי: בלעדיכם לא הייתי מגיעה עד הלום.
אני מקווה שהחברה להגנת הטבע תצליח ליצור לחץ ציבורי מספיק שיגרום לכנסת להתעשת ולהסיר את ההצעה האומללה הזו מעל סדר היום, ושאוכל בעתיד לבשר בשורות טובות בבלוג.


בן-חורש גדול, נחל ערוגות, מרץ 2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צוויץ צוויץ צוויץ, בלוגולדת שלישי!


גבתון שחור ראש, רמת הגולן, 5.5.2011

ככה פתאום חלפו להן שלוש שנים מאז אותו יום בו פתחתי את הבלוג.


להקת עגורים  – עגור הכתר – מעל בית חנן, 12.3.2011

שלוש שנים הן כבר פרק זמן מכובד – והרשימה הזו היא הרשימה ה-460 שאני מפרסמת.
בשנה האחרונה צפו בבלוג שלי בערך 147,000 פעמים, מה שמביא אותי כמעט ל-275,000 כניסות לבלוג.
בשנה שעברה מניתי 6 רשומות שהיו להן יותר מ-1000 כניסות, והשנה הכפלתי את הכמות: יש לי 12 רשומות שיש להן מעל 1,000 כניסות.
הרשימה שהיתה "הרשימה הנצפית ביותר" שלי בשנה שעברה – רקפת מצויה – מופע סתווי – ירדה אחר כבוד למקום השני, אבל לא מסיבה משמחת: הרשימה הנצפית ביותר בבלוג היא הזעקה שלי מהשריפה הגדולה בכרמל – "אל תבואו לשתול בכרמל!" שאליה נכנסו מעל 41,000 פעמים.
אני עדיין עומדת מאחורי כל מילה ממה שכתבתי שם, ודעו לכם, שכאשר רשות הטבע והגנים מאתרים צמחים שאנשים שותלים בשטח – הם עוקרים אותם, כדי שלא יהפכו למינים פולשים. הטבע לא צריך עזרה בשיקום, ושתילת מינים זרים רק גורמת נזק.



חסידה לבנה, רמת הגולן, 5.5.2011

בשנתיים הראשונות לבלוג, 13 תמונות קבלו בול "תמונת היום" ועוד 6 רשומות קיבלו בול "בחירת העורך" – כלומר, 19 רשומות שנבחרו.
בשנה השלישית, 23 רשומות שלי קיבלו בולים: 14 פעמים "תמונת היום", ועוד 10 פעמים בחירות העורך (3 פעמים קבלתי "בולבול" – בחירה כפולה).
רשימה אחת – "בחזרה לכרמל אחרי השריפה" – קבלה גם בול בחירת עורך וגם תמונת היום, ולכן הכפילות בספירה.


פרפור עקוד, הרצליה, 26.5.2011

לכבוד יום ההולדת שלי ארגנתי לי מקהלה שתשיר את השירים היפים והנעימים ביותר…


עורבנים, כפר סבא, 11.3.2008

מקהלה עליזה

מלים: לאה נאור
לחן: נורית הירש


דוחל שחור-גרון, רמות מנשה, 1.1.2011

על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.


גבתון עפרוני, דרום רמת הגולן, 5.5.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


כחל, צפון רמת הגולן, 7.5.2011

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.


בולבולים, כפר סבא, 11.3.2011 

 "אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סנונית מערות, הרצליה,  26.5.2011

הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.


דררה מצויה, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011

אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.


בולבול, כפר סבא, 11.3.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סבכי שחור-ראש, נחל כזיב, 21.5.2011

"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"


דרור הבית, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011 – יש שם זוג! ראיתם?

האופרטה היפה
לא באה עד סופה –
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


שלדג לבן-חזה, שמורת כרי נעמן, 19.3.2011

קצת איחולים: לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!

אנפה ארגמנית, נחל שניר, 22.5.2010
את הציפורים שבאו לחגוג איתי היום פגשתי בעיקר בשלוש השנים האחרונות, בכל רחבי הארץ.
וממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

חסידה לבנה, רמות מנשה, 1.5.2010

 ועכשיו השיר – הביצוע של שייקה אופיר מקסים, אבל גם זה של ריצ'רץ' חמוד… אז תקשיבו פעמיים:

אני? סטייליסטית?

אני יותר בלגניסטית מסטייליסטית – כל מי שמכיר אותי יכול להעיד על זה
ולכן הופתעתי לקבל את פרס הסטייל – לא פעם ולא פעמיים, אלא שלוש פעמים, משלוש בלוגריות פעילות ומוכשרות בבלוגיה:

 ענבלית
 הלב מזהב
 פיית המרציפן
 
רגע אחרי הסגירה:
עוד שתי בלוגריות מצאו לנכון להעניק לי את פרס הסטייל,  ואני רוצה להודות גם להן –
 גל1אור2
 גלשי

אז ראשית כל, תודה רבה לכן!  ריגשתן אותי מאד, במיוחד לאור העובדה שאני רק קוראת מזדמנת אצלכן.

לפי ההוראות, אני צריכה לספר לכם כעת שמונֶה עובדות שאתם לא יודעים עלי.

 אני מאד אוהבת את סדרת ספרי נרניה של ק.ס. לואיס, קראתי אותה המון פעמים – גם באנגלית וגם בעברית.

 אני מאד אוהבת את הסיפורים הקצרים של או. הנרי, ואחד הסיפורים המוצלחים ביותר לדעתי הוא "אביב לפי התפריט" – "Springtime A La Carte"

 אני מאד אוהבת את סדרת הקומיקס "אסטריקס" הצרפתית. קראתי את כולה באנגלית. אולי יום אחד אני אלמד צרפתית בשביל לקרוא אותה במקור…

 יש לי חתולים מכל המינים האפשריים: נקבה, זכר וג'ינג'י

 התגייסתי לפני גיל 18 – והגעתי בצבא לדרגת רב-סמל

 מבין מחלקת העופות, החביבים עלי הם דורסי הלילה – ולצערי, עד היום פגשתי ארבעה בלבד: כוס, תנשמת, לילית מצויה, והמיוחד מכולם – Great Horned Owl, בפארק ילוסטון לפני 12 שנים.

 יש לי אוסף של הסרטים הקלאסיים המצוירים של דיסני – אני מאד אוהבת אותם. זה אוסף שלי, לא של הילדים…

 אני מאד אוהבת את טריני וסוזאנה, ואת התכניות שלהן ב-BBC. והשבוע נודע לי שהן עומדות להגיע לארץ!!

עכשיו אני אמורה לבחור שמונָה בלוגים, ולהעביר אליהם את הפרס… אבל את זה אני מעדיפה לא לעשות – אני משאירה את השרביט פתוח, וכל מי שמעוניין בפרס, מוזמן בשמחה לכתוב שאני העברתי אליו את הפרס.

במקום זה, אני אספר לכם קצת על התמונות שצרפתי לרשימה –  בחרתי שמונה תמונות, כי הפרס הזה עובד על שמיניות…

התמונות שלי, לפי הסדר:

  סנאי דגלאס – שצלמתי בפארק יוסמיטי, 8/2009

  פריחה של ליבנה רפואי – עץ מקסים, שצלמתי במצודת נמרוד, 5/2008

  שפירית אדומה שצילמתי בפארק כפר סבא, 7/2008

  חרחבינה מכחילה – קוץ עם צבע נפלא, שצלמתי בבני ציון, 4/2010

  אנפה ארגמנית – תמונה יחידה של ציפור יפהפיה, נדירה וחששנית שצלמתי בחצבאני, 5/2010

  כוכבנית משתנה – פטריה ממשפחת פטריות הכרס – היא נראית כמו כדור, ואחרי שהיא מתפוצצת ומפזרת את הנבגים – נשארת כוס כוכבית יפה. צלמתי במירון, 3/2007

  דרדר ססגוני ואליסון חרמוני – זר צבעוני מהחרמון, 5/2010

  זנב-סנונית נאה – אחד הפרפרים היפים והבולטים בארצנו. שמורת פורה, 2/2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ז` ח` שתיהן ביחד זהו זר חבצלות!

את הרשימה של היום אני מקדישה לבלוגרית אדיבה, חביבה, ומוכשרת – n o g a m o o n.
לפני כמה ימים, קבלתי מסר מפתיע מנוגָה, היא n o g a m o o n : היא ספרה לי שהיא ראתה ברשימה ישנה שלי שחיפשתי את השיר "ענן ועננת" – כדי לצרף אותו לבלוג שלי, אך לא מצאתי.
נוגָה לא התעצלה, חיפשה ומצאה את השיר – ואז, אחרי התכתבות קצרה בינינו – הכינה מהשיר סרטון, שמציג תמונות שלי!

אני עדיין מתרגשת ממך, נוגה: את כל כך נחמדה ונדיבה, ואיך בקלות הכנת הכל: לי נותר רק להוסיף את הקישור!
לכן בסוף הרשימה אני אוסיף את השיר "ענן ועננת", בביצוע הלנה הנדל, באדיבותה ובכישרונה של נוגה – ואוסיף לך זר חבצלות, והמון המון תודה.

היום אני מגיעה אל הפרח המרשים של העונה: חבצלת החוף – Pancratium maritimum

הכל יש לה, לחבצלת. פרח גדול ומרשים, בעל צורה יפה ומיוחדת, ריח עדנים נהדר, צבע לבן חגיגי… החבצלות הן נפלאות.

חבצלות החוף פורחות לאורך החופים – בחולות, ובאדמת חמרה.

כל צמח מוציא עמוד תפרחת ועליו מספר פרחים. בכל לילה פורח פרח אחד – והוא נובל במשך היום. כן, החבצלת היא בעצם פרח לילי, שמואבק על ידי חרקי לילה – רפרפים שבאים עם רדת ערב הם המאביקים העיקריים שלה – גם אם לא היחידים.

כמו השושן הצחור וכמו נר הלילה החופי, היא מתהדרת בפרח גדול ובצבע בהיר, שנועד לקרוא לחרקי הלילה להאביק אותה.

באחת מהשתלמויות רת"ם, פרופ. שמידע סיפר לנו על מנגנון הפצת הזרעים של החבצלת. הלוא החבצלת גדלה בחוף הים. כאשר הפרי מבשיל, ומפיץ את זרעיו – עלול לקרות מצב שבו, בגלל גאות או רוח, הזרע יגיע למים, לים!

הבעיה היא שמי המלח עלולים להזיק לזרע ולהרוג אותו. לכן החבצלת מפיצה את זרעיה עטופים במעטפת שחורה של חומר קל ועמיד במים, חומר דומה לשעם. היא מצפה אותם במין "קלקר" שחור, וגם יש לו מגע של חומר פלסטי.
הזרעים עטופים במעטפת, צפים על פני המים, נסחפים ברוח – עד שהם מגיעים לחול. כשהחול מכסה אותם, המעטפת נרקבת לה, והזרע יכול לנבוט. לצערי, לא מצאתי תמונות של הזרעים בין אלפי התמונות שלי, לכן כאן אפשר לראות תמונה שצלם ליאור אלמגור, שפעיל מאד באתר הפלורה הישראלי.

 

 

התמונות צולמו בחוף דור (וכן, גם החבצלות מעוטרות שם בשקיות נילון) בתאריך 4.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

ועכשיו, כמובטח, הסרטון של נוגה:

דיוקן עצמי

כן, כן רבותי: החלטתי להחשף. אין הרבה פריחה כרגע, אז אני מעלה תמונות בהן צלמתי את עצמי בשנה האחרונה…

כזכור, אני עַ נֶ נֶ ת. לא עָנָת, כי אם עננת. וכבר סיפרתי על זה.


בתור עננת, אני מאד אוהבת חורף. חורף ישראלי, ושיהיה קצת יותר קריר ממה שהיה לנו בשנים האחרונות…
אני אוהבת לטייל בצפון ובדרום – ולא מזניחה גם את המרכז.

 

אם אני סוערת, בדרך כלל יש משהו שמאיר לי. אני רק צריכה למצוא אותו, ולא להסתיר לעצמי

 לפעמים אני מטיילת עם חברים

 ולפעמים מתקשטת במשהו עם צבע

 

אני אוהבת פשוט לקום ולצאת –

פה ושם אני עוצרת לראות את דמותי המשתקפת

 

וממשיכה הלאה…

מה שבטוח, ביום העצמאות אני מאד ממלכתית.

ולפעמים אני מתחברת לדמות הגשמית שלי (גם אם לא יורד גשם) – צפורן חתול צלמה אותי בבורות לוץ, 23.4.2010

 

התמונות צולמו:

בבורות לוץ, 23.4.2010,
במעין צבי ובאיזור נתניה, 14.11.2009
כפר סבא, 2.5.2010
במטס יום העצמאות, 20.4.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.


Yosemite Valley in Yosemite National Park

היום בלוגולדת! היום מלאו לבלוג שלי שנתיים!
החלטתי לחגוג את הבלוגולדת השני שלי באחד המקומות הנפלאים ביותר בעולם – העמק בפארק יוסמיטי.
פארק יוסמיטי – Yosemite National Park שוכן בקליפורניה, בהרי הסיירה נבאדה והוא אחת משמורות הטבע הראשונות שהוכרזו בעולם.

בפארק יוסמיטי ביקרנו בקיץ שעבר, ולא הספקתי לפרסם את התמונות מעמק יוסמיטי היפהפה. אני חושבת שהעיתוי כעת הוא מושלם.

 

עמק יוסמיטי ריתק אנשים מאז ומעולם. עוד בטרם הגיע האדם הלבן, גרו בעמק מספר שבטים אינדיאניים ("ילידים אמריקאיים"?). אבל כשהאדם הלבן הגיע, הוא לא עזב. למזלו של העמק, אחד האנשים שהתאהבו בו היה חוקר טבע חובב בשם ג'ון מויר (John Muir – על שמו יערות מויר שעל החוף) – הוא כתב מאמרים על העמק, וגרם לאנשים רבים להגיע לשם, בינהם גם מדענים רבים שתעדו את הגיאולוגיה, הזואולוגיה והבוטניקה של האיזור.
הוא גם הביא אל העמק את הנשיא תיאודור רוזוולט – כדי לשכנע אותו להגן על הטבע, על השטחים הפתוחים – ולא להלביש הכל ב"שלמת בטון ומלט"…

על שלט בפארק (יש הרבה שלטים, עם הרבה מידע מעניין) הוצגה השוואה של הדרך מסן פרנסיסקו ליוסמיטי, במהלך השנים:
בשנת 1900, נסעו יומיים ברכבת ובכרכרה.
ב-1910 האריכו את תוואי הרכבת עד לעמק, ולכן הדרך התקצרה ל-13 שעות.
ובימינו… במכונית פרטית, הדרך מסן-פרנסיסקו ליוסמיטי לוקחת בין ארבע לחמש שעות בלבד…
אם מגיעים אל העמק מכיוון העיירה מריפוזה, (כמו שאנחנו נסענו) עוברים מיד אחרי הכניסה במנהרת אבן מקסימה. הסלעים משגעים מכל כיוון, והעננצ'יקית רצתה לבדוק אם היא מסוגלת להרחיב קצת את הסדק:

   

 אדם אחר שהתאהב ביוסמיטי, והם (יוסמיטי והוא) פרסמו זה את זה – היה הצלם הידוע אנסל אדאמס. אדאמס צלם את יוסמיטי בשחור לבן. התמונות שהוא צלם נפלאות, מרתקות ומעבירות את העוצמה המיוחדת של המקום.
עוד לפניו (בין השנים 1900-1930 בערך) הסתובבה באיזור הצלמת אדית אירווין, שצלמה תמונות רבות בקליפורניה (למשל, תמונות של רעידת האדמה הגדולה של 1906) – גם היא אהבה את יוסמיטי.

הנופים של העמק הם עוצרי נשימה. המצוקים האדירים, שגדלים עליהם עצי אורן מסיביים, עשויים גרניט ונוצרו בזכות התנאים הקיצוניים השוררים במקום – חורף מושלג מאד, מלא קרחונים – וקיץ חם ממש כמו בארץ.
באיזור ישנו מגוון של עצים מחטניים – והבולטים בהם הם עצי האורן, בינהם – אורן ג'פרי (שהוא הנפוץ ביותר), אורן פונדרוסה (בעל גזע אדום יפהפה), ואורן סוכר (Sugar pine) שאצטרובליו מגיעים לאורך של חצי מטר!
לא רחוק מכאן גדלים עצי הסקוויה הענקיים, שמולם כל האורנים מתגמדים – אבל עליהם כבר כתבתי ברשימה אחרת.

הנחלים והאגמים בחלק התחתון של העמק – יוצרים שילוב מיוחד ונפלא.
בתמונה הבאה רואים את  נהר מרסד (Merced River) – מעט לפני הכניסה לפארק, ולחופו שיח ששמו העממי הוא Buttonbush – שיח הכפתורים. השם הלטיני הוא  Cephalanth
us occidentalis – ממשפחת הפואתיים.

  

אנחנו בקרנו בקיץ, ולכן מפל יוסמיטי היה כמעט יבש: זרם בו רק זרזיף קטן שזיהינו בעזרת משקפת… המפל הזה הוא הגבוה ביותר בצפון אמריקה: גבהו 739 מטרים!
באביב הזרימה בו מדהימה, ומתעתעת בעיניים: כיון שקשה לקלוט את הגובה שלו, נראה שהמים זורמים בו בהילוך איטי…  כאן בתמונה – מוטי והעננצ'יק צופים בחלקו התחתון של המפל:

בקיץ רוב המפלים ביוסמיטי פחות מרשימים. הזרימה דלילה מאד, הם כמעט יבשים. פה, לדוגמא אפשר לראות את מפל ההינומה ( Bridal veil falls) :

 

אחד הנופים המוכרים ביותר מיוסמיטי הוא סלע הגרניט הגדול המכונה "El Capitan" – זהו סלע המהווה אתגר למטפסי הרים – רבים באים במיוחד לעמק על מנת לטפס עליו.

אני חושבת שבעל החיים הנפוץ ביותר בפארק הוא הסנאי. אבל יש בפארק כמה וכמה מינים שונים של סנאים… לא תמיד הבדלנו בינהם – אבל את זה זיהינו מעל כל ספק: זהו סנאי דגלאס (Tamiasciurus douglasii) ששמו העממי – Chickaree. ג'ון מויר כתב על סנאי דגלאס שהוא "בהחלט הסנאי המעניין ביותר בקליפורניה". הסנאי ניזון בעיקר באצטרובלים וצנוברים של "אשוח דגלאס" – אבל הוא יאכל גם אצטרובלים אחרים, ולא יסרב למיני פטריות ותותי יער שונים.

טיילנו ביוסמיטי שלושה ימים… שלושה ימים קצרים, שחלפו כמו חלום. זהו מקום מקסים, ולמרות שכל שנה מבקרים בו מעל ארבעה מליון בני אדם – עדיין אפשר למצוא פינה שקטה ונעימה, לנשום בשלווה, להקשיב לנחל הזורם, ופשוט להנות מהטבע.

וקצת סטטיסטיקות, למי שאוהב:
בשנתיים האחרונות צפו בבלוג שלי מעל 127,000 פעמים – כלומר, כמעט 100,000 בשנה השניה: בתום השנה הראשונה חגגתי 30,000 כניסות לבלוג.
זו הרשימה ה-329 שאני מפרסמת בבלוג – מה שאומר שמבחינת קצב הפרסום אני שומרת על אחידות: בסביבות 160 רשימות לשנה.

בשנה הזו הבלוג שלי נעשה קצת יותר לוחמני – אני עדיין מתמקדת בפרחים, פרפרים וכל מיני – אבל הוספתי הרבה מידע בנושא שמירת טבע: דרכי אכיפה, בעקבות סיורים עם הפקח בטבע; מפגעים שפגשתי ונסיונות הסברה. אם הצלחתי לשכנע אפילו אדם אחד בחשיבות שמירת הטבע וההגנה על השטחים הפתוחים בארץ – אני יכולה לרשום את זה כהצלחה.

הרשימה הנצפית ביותר שלי היא רקפת מצויה – מופע סתווי, שצפו בה מעל 1600 פעמים. בסך הכל ישנן 6 רשימות שלי שצפו בהן מעל 1000 פעמים, ואחת מהן היא הרשימה "עננת והפרחים" – שבה אני מציגה את עצמי.

 

אני שמחה מאד שיש אנשים שקוראים אצלי, שנהנים מהבלוג שלי ומוצאים אותו שימושי.
אני שמחה מאד שמגיבים לי, שמספרים לי איזה תמונות אהבתם – או איזה זווית יכולה להיות מחמיאה יותר למה שצלמתי…
תודה רבה לכל הקוראים – הגלויים והסמויים – על העידוד, התמיכה והאהבה.


 התמונות צולמו כולן בעמק יוסמיטי, אשר בפארק הלאומי יוסמיטי, בקליפורניה ארה"ב,  בתאריכים 18-19.8.2009

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

שרביט מא` עד ת`

גם אני קבלתי את השרביט (תודה, אתי! תודה, מוטי!) – והנה לפניכם הא-ב שלי:

 א – אירוסי ההיכל. לא סתם הפרח הזה נבחר ליצג את החברה להגנת הטבע בארץ, וגם את החברה להגנת הטבע בירדן. פרחים מקסימים ומרשימים, שהם יחודיים רק לאיזור שלנו.

אחד היעדים שלי הוא לראות את אירוס ווסט בחרמון. בינתיים, קבלו את אירוס הארגמן – הידוע גם בשם אירוס הנדל"נ…  הוא לא משלם ארנונה, ולכן לאט לאט הורסים כל מקום שהוא גדל בו, ובונים שם עוד בתים.

ב – בני חצב. תכולים-כחולים ומקסימים, בן חצב החורש ובן חצב סתווי כבר ככבו בבלוג שלי, אל בן-חצב יקינתוני אני עוד אגיע… הנה טעימה ממנו:

ג – קודם כל, געגועים לגשם. המדינה שלנו שחונה, ואנחנו זקוקים לכל טיפה.
בנוסף – ישנה גביעונית הלבנון. פרח יפהפה ומיוחד – שכיכב פעמיים בבלוג שלי.

ד – כמובן, דבורניות. סחלב שמתחפש לדבורה בכשרון רב, ומרמה את הדבורים על מנת שיאביקו אותו. בארצנו ישנם תשעה מיני דבורניות. ששה מהם כבר הופיעו בבלוג שלי.

ה – הרים. הר מירון והר הכרמל הם המקומות האהובים עלי ביותר בעולם.  אבל גם הר החרמון, הר קטע, הרי יהודה, הר הנגב, הרי אילת… ובל נשכח את הSierra Nevada!

ו – ורדים. כשהם תרבותיים, אני אוהבת את הריחניים הגדולים והצבעוניים כמו שיש בגנים של לונדון. בטבע, אני אוהבת את העדינים והיפים. ורד הכלב, ורד צידוני…

ז` – זנב ארנבת ביצני וזעזועית גדולה הם שני מיני הדגניים החביבים עלי. את האחרים אני בדרך כלל מבלבלת, אבל השנים הללו פשוט יפים.

ח – ב-ח` ישנם שלל פרחי סתיו… חצבים (מצוי וגלוני), חבצלות (החוף, הנגב  וקטנת פרחים), חלמוניות (גדולה וזעירה)… כולם פורחים עכשיו, בזמן בו התקווה לחורף גשום ומבורך היא הגדולה ביותר.

ט – טבע, שמירה עליו ועל השטחים הפתוחים – אני גרה בעיר, בקומה שביעית. נכון, הייתי שמחה הרבה יותר לגור במושב כלשהו, בבית צמוד קרקע עם גינה יפהפיה שקיפודים ולטאות באים אליה. אבל בעיר אני תופסת פחות שטח – וכך נשאר מעט מקום עבור הפרחים ובעלי החיים מסביב.

ט` הוא גם טוביה קושניר – שהיה בוטנאי מדהים,עם עתיד מבטיח – והיה אחד מסיירת הל"ה, שנהרגו בקרב קשה בשנת 1948. אני קוראת עכשיו את הספר "מחקרי טבע ומכתבים" – אסופה של מכתביו של טוביה ומחקריו.


התמונה לקוחה מאתר "יזכור"

י – כאן התלבטתי… הבחירה הראשונית שלי היתה יובל ספיר – ידיד טוב שאני לומדת ממנו הרבה דברים על בוטניקה, אקולוגיה, טבע ועוד. אולי זה יגרום לו לעדכן קצת את הבלוג שלו?

אחר כך חשבתי לבחור פרח – יקינתון מזרחי. לבסוף בחרתי בעל חיים חביב עלי: יעל נובי . היעל הוא בעל חיים מרתק בעיני. היכולת שלו לחיות במדבר, לטייל בקלילות מדהימה על מצוקים וסלעים – וכל זה תוך כדי נשיאת קרנים במשקל כמה קילוגרם על הראש.

כ – כלניות וכרכומים. פרחים נפוצים, אבל כל כך יפים. כל שנה אני מתרגשת מהם מחדש. מעניין שדווקא לכרכום החורפי, הנפוץ מכולם,  לא הקדשתי עדיין רשומה. לא נורא – עוד מעט מתחילה העונה שלו.
אני אוסיף פה כלנית רטובה מגשם, כדי לקשר בחזרה לאות ג` – געגועי לגשם.

ל –  בבירור זו לאה גולדברג – המשוררת האהובה עלי.
בדיוק לפני כמה ימים נזכרתי בקטע מתוך "שירי סוף הדרך" – שאותו אני מנסה ליישם ולהפנים כבר זמן רב:
למדני אלהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל
על החרות הזאת – לראות, לחוש, לשמוע,
לדעת, לייחל, להכשל
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל.

לא מצאתי את הביצוע של שם-טוב לוי לשיר הזה, אז במקומו אני מצרפת את השיר שמופיע בראש הבלוג שלי – את תלכי בשדה.
מ – עוד פרח מיוחד וייחודי למזרח הים התיכון ולמזרח התיכון – מישויה פעמונית. נקראת כך על שם בוטנאי צרפתי בשם מישו.

נ – כאן יש לי מבחר – נרקיסים, נוריות… אני בוחרת בנימפיות. משפחה מפוארת ויפהפיה של פרפרים. מרהיבים ומיוחדים. כבר הצגתי פה את נמפית החורשף, נמפית הסרפד – ואת זה: נמפית היערה –

ס – טוב, פה יש רק בחירה אחת: ס ח ל ב ת.
אני חולת סחלבת. חייבת לפגוש סחלבים. ועוד. יש לי אלפי תמונות של סחלבי בר על המחשב, אבל זה ממש לא משנה. אני יודעת שכשהעונה תתחיל – אני שוב אצא לצלם אותם…
נתגלה סחלב בר חדש בארץ? מיד אני אתחיל לחקור ולחפש, ולא אנוח עד שאני אגיע אליו. סחלבים תרבותיים הם יפים ומיוחדים, אבל סחלבי בר מרגשים אותי כל פעם מחדש.

ע – שני פרחים יפהפיים ממשפחת השושניים שככבו אצלי הם עריוני צהוב ועריר הלבנון.
ע זו גם אני – עננת. אמנם זהו לא שמי האמיתי, אך מאז שפתחתי את הבלוג, זה הפך להיות פסאודונים שלי, זהו שם חביב עלי ואני מרוצה ממנו.

פ – קודם כל, פרחי בר. פריחה ופרחים זה הנושא העיקרי בבלוג שלי, וזה התחביב הרציני ביותר שהיה לי מעודי. גם פרפרים הם ב-פ`, והם מהווים אתגר הרבה יותר קשה מצלום פרחים…
מעבר לזה,  פשתניותפשטה  ופשתים ככבו אצלי בבלוג – הפשתנית והפשטה ממשפחת הלועניתיים, והפשתה ממשפחת הפשתיים. פרחים פחות מרשימים מהסחלבים, או השושניים – אבל ממש נחמדים וכיף לפגוש אותם –

צ – צבעוני, כמובן. אבל איזה? כאן נכנס הבלגן… ישנו פרח ששמו צבעוני (צבעוני ההרים, צבעוני השרון, צבעוני החרמון) וישנו פרפר ששמו צבעוני (צבעוני צהוב, צבעוני שקוף – וגם כאן יש צבעוני החרמון!)

מפריע לי שקובעי השמות לא חושבים מספיק, ובוחרים באותו שם ליצור חי וגם לפרח. ויש הרבה כאילה. אז הנה לפניכם קולאז` צבעונים:

ק – קצח – גם תבלין מצוין, וגם פרחים מיוחדים ומדהימים. עוד לא פגשתי קצח זעיר-פרחים, אבל קצח ריסני, קצח השדה וקצח הצפורן – ככבו אצלי.

ר – רקפות. הפרח הלאומי של המדינה שלנו, הפרח הלאומי של כמה וכמה מדינות באגן הים התיכון, הפרח האהוב על האיש שלי, ובכלל – פרח יפהפה ומקסים.
כשהייתי ילדה, היה בית שכן לבית שלי – קטן ונחמד, שהחצר שלו היתה חצר רקפות. היה שם מרבד נפלא של רקפות שפרח כל שנה. לצערי הרב, בשלב כלשהו נמכר הבית – הרוכש בנה שם בנין של 4 קומות, והרקפות נרמסו תחת הבולדוזרים. חזרתי הביתה לשבת מהצבא -ראיתי את ההרס,  ופשוט בכיתי כל אותו סופשבוע.

ש – משפחת השושניים, ובראשה – השושן הצחור. פרח יפהפה ומיוחד, גבוה ריחני ומקסים – מככב כמו שהוא בחנויות הפרחים, וגם במצוקים. פעם הוא היה נפוץ בארצנו – אבל במאות שעברו, חמדו אותו כל מיני אנשים שעברו פה ועקרו את פקעותיו על מנת לקחת אותן איתם. בראשית המאה ה20 חשבו שהוא נכחד לחלוטין מארצנו – אבל אז בא נח נפתולסקי (שיזם את הקמת הגנים הבוטניים באוניברסיטת ת"א) ומצא את השושן מחדש בגליל העליון, וקצת אחריו – טוביה קושניר מצא אותו בכרמל.

ת – תמונות נבחרות. זו תגית שמלווה את כל הרשומות שלי, כי כולן רשומות עם תמונות.  מאז שפתחתי את הבלוג, ב6/2008, 8 רשימות שלי זכו להיות "תמונות נבחרות". זה לא הרבה… אבל פעם הראשונה שבה נבחרתי היתה ביום העצמאות – כלומר, 4/2009. אחר כך נבחרה גם רשומת הלבקנים לשבועות, שאני מאד מרוצה ממנה. ומאז חלפו רק כשבעה חודשים. שמונה פעמים בשבעה חודשים, זה כבר אחוז מוצלח יותר…

הנה למשל מניפנית גלילית שזכתה להיות תמונה נבחרת –

זהו, נגמרו לי האותיות, ואני מקווה שנהניתם.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אני אשמח לקרוא את הא`-ב` של האנשים הבאים:

אנג`ולי – יש לי ניחוש סביר לגבי מה תכתבי ב-מ`, נ` ו-ע`. מה לגבי שאר האותיות?
הילדה בחולצה הכחולה  חזרת מחופש ארוך, הנה הזדמנות לרשימה ארוכה.
אום נטע  – אולי זה ידרבן אותך לכתוב משהו.
dodkedi – אתה בטח תכתוב משהו מצחיק…

עשרה דברים שאני אוהבת בי

בעקבות מוטי, גם אני מנסה כוחי במטרה הנעלה: למצוא דברים שאני אוהבת – בי. בעצמי.  אני מצרפת לכל נקודה תמונה. תמונות שצלמתי, והן חביבות עלי – אבל לא תמיד קשורות לכתוב.

 

1.  אני אוהבת טבע.   אני מתפעלת מפרחים, אוהבת לראות אותם, נהנית לצפות ביחמור ובצב, בחיוויאי ובפרפר. ואני גם זוכרת לרוב את השמות שלהם – לפחות ברמת הסוג, אם לא ברמת המין. אני אוהבת לטייל ולצאת לראות פרחים וחיות, נופים ועתיקות. אני מסוגלת לזהות כמות גדולה מפרחי ארצנו בקלות, כולל הרבה מפרחי החרמון! 


ססמבריק אדמוני בהזדווגות, בני ציון, 3.2005
 
2.  אני אוהבת לצלם. בעיקר צלומי טבע. ובתוקף זה – אני שמה לב לפרטים, ולפעמים מוצאת זויות לא שגרתיות לכל מיני צמחים. אני גם משתדלת לשים לב לפרטים בסביבתי, ולראות שינויים והתחדשויות. 
 
דבורנית הדבורה במבט לא-שגרתי, שמורת סחלבי טל, 7.4.2007
 
 
3. אני אוהבת לתת ולקבל מתנות. כן, כן – אני יודעת שחכמינו אמרו "שונא מתנות יחיה". אבל הרבה פעמים כשאני רואה משהו – אני חושבת "זה בדיוק יתאים ל-x!" – ואם אני יכולה, אני אקנה את אותו דבר. לא תמיד עם סיבה. וזה לא חייב להיות משהו גדול או מחייב. סתם, כי נחמד לי או כי חשבתי על אותו אדם. וזו לא חייבת להיות מתנה שעולה כסף. שלחתי פעם לאחותי עלי שלכת עם צבעים מיוחדים מחו"ל. זו היתה מתנה נפלאה . מצד שני, אני גם אוהבת שחושבים עלי. ורד בודד זו מתנה נהדרת.
 
שכרון מרושת, גבעות גורל, ליד באר שבע. 25.2.2005
 
4. אני חכמה.  הנה, הודיתי בזה. ואני גאה בזה. אני לא "מחוננת" או "מבריקה במיוחד" – אבל יש לי תפיסה מהירה, יכולת הבנה, ניתוח והסקת מסקנות – אני חכמה. ובד"כ לא צריך להסביר לי משהו 20 פעם. מספיקות פעם אחת או פעמיים. 
 
סחלב ריחני, שמורת סחלבי טל, 19.3.2005
 
5. אני מקפידה על עברית נכונה –  יש כאילה שבטוחים שאני טרחנית, או מורה (זה נאמר בד"כ בזלזול מתנשא – מה, את מורה?) – אבל לי אִכפּת מהשפה העברית (גם בדיבור וגם בשירים), אני אוהבת אנשים שמדברים נכון.
אני מקפידה על ההבדל בין "שֶ" ל-"כְּשֶ", על ההבדל בין "להביא" ו"לתת", על חיריק בבנין הִפעיל. חשוב לי שיגידו שלושה ילדים וחמש רשימות והרשימה הזו היא על עשרה דברים ולא על עשר. 
דקטילוריזה רומאית, הר קטע, גבעת הדקטילוריזות, 19.3.2005
 
 
6. אני אוהבת מוזיקה. בעיקר רוק של שנות הששים והשבעים, אבל נהנית גם מקצת ג`אז, קצת קלאסית, מוזיקה עברית ותיקה… יש לי הרבה דיסקים בבית, וכמעט כל מצב מזכיר לי שיר. אני מסוגלת למצוא שיר יפה (לפחות, יפה בעיני) כמעט לכל אירוע, נושא או מלה. 
 
יחנוק המלחות, בירידות מערד לים המלח, 7.4.2005
 
 
7. אני לא מנסה להיות Superwoman. אני לא מנסה לנהל משק בית מושלם, יחד עם משרה מלאה, טיפוח עצמי, ילדים מטופלים… אני מתפשרת על דברים מסויימים (סדר ונקיון בעיקר) ואני חושבת שזה בסדר גמור. 

שפירית אדומה, פרק כפר סבא, 3.7.2009
 
8. יש לי אופי ג`ינג`י: אני מתחממת מהר ומתרגזת בקלות, אבל אחרי שאני מוציאה את הצעקות – או לחילופין, בוכה קצת – אני נרגעת ואני יכולה להסתכל על הדברים המרגיזים בצורה שלווה יותר. 
 
אירוס הנגב ועירית גדולה, צפון הנגב, 13.3.2008
 
9. אני אוהבת אסטתיקה.  אוכל יפני, למשל וגם אומנות יפנית; רהיטים יפים, תכשיטים מיוחדים, בגדים (של דורין פרנקפורט… אבל לא רק) – דברים לא שגרתיים, עם ייחוד – אבל לא כאילה שהם גיבוב של הרבה אלמנטים. אני אוהבת אומנות (בעיקר אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית – אבל גם את גדולי הרנסאנס)… חשוב לי, למשל, שהרשימות שלי בבלוג תהיינה מסודרות וקריאות, שהכל יהיה מעומד לכוון הנכון, ובפונט נעים לעין. אני שונאת את Times New Roman, ואוהבת את Arial ו-Verdana
 


מיכאלאנג`לו – "הגואל" בכנסית Santa Maria Sopra Minerva ברומא. 6.11.2007
ה"סמרטוט" שמסתיר לו הוא תוספת מאוחרת. למיכאלאנג`לו לא היתה בעיה עם עירום גברי.
10. אני אוהבת חתולים.  
You are nobody until you’ve been ignored by a cat  –
המסתוריות שלהם, העצמאות המוחלטת ויחד איתה תלות בבעלים, האהבה שלהם, המבטים – אני חושבת שחתול מגרגר זה אחד הדברים הכי מרגיעים בעולם.
 
 
בילבו. 7/2009
 
…הנה ככה, הגעתי לעשרה דברים, ועוד לא התחלתי לספר על האהבה לקריאה, ולא על המשפחה הנפלאה שלי (בעלי, הילדים, ההורים שלי, אחותי, וגם חלק מהגיסים, הגיסות והאחיינים שלי) – היחסים הנהדרים שיש לי איתם, האהבה וההדדיות ביננו – שזה משהו שאני אוהבת בנו, בכולנו!
 
חצבים במצפה רמון, 30.9.2006

 

השיר הזה פשוט מתבקש פה עכשיו… רציתי ביצוע ישן, אבל מצאתי רק ביצוע מ"לילה גוב"…
כתמיד, אפשר ומומלץ להגדיל את התמונות על ידי הקשה עליהן!

ע נ נ ת והפרחים

 
(חרצית עטורה, אחו בנימינה, 4.2008)

בתגובה לרשימה על ורד הכלב, נשאלתי מאיפה הידע שלי בפרחים.
כיון ששאלו אותי את השאלה הזו כבר כמה פעמים, החלטתי לנסות לענות עליה.

 
(כלנית מצויה, נחל גרר, 15.2.2007)

תמיד אהבתי פרחים, תמיד הכרתי פרחים נפוצים בסביבתי (גדלתי בחיפה, בכרמל) , תמיד שמתי לב אליהם.
אחד המשחקים החביבים עלי כילדה היה "רביעיות פרחי ארצנו" – ושם היו 40 מיני הפרחים הראשונים שידעתי לזהות.
אני זוכרת פיקניק אחד (בשבתות היינו יוצאים לכרמל עם חברים, לפיקניק) שבו יצאתי לסיבוב קצר, לא רחוק מהמקום בו כולם ישבו – וחזרתי בהתרגשות אל אמא שלי: "בואי תראי! מצאתי סחלבן החורש!" – בכלל לא ידעתי שהוא פורח בסביבה, ואת ההתרגשות שאחזה בי (וכמובן, הקלפים היו איתי – אז יכולתי גם לשלוף אותם ולהשוות!) – אני זוכרת עד היום. – כבר אז התפעלתי מהסחלבים!

(סחלבן החורש, 31.3.2007, חורבת רקית, כרמל)

אמא שלי היתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, וממנה קבלתי בסיס רחב ואיתן של הכרת הצומח, איתור פרחים, הבדלה בין משפחות של פרחים – לא כל המשפחות, אבל יש פרחים שאני יכולה לשייך למשפחה הנכונה גם אם אני לא מכירה את הפרח ומעולם לא ראיתי אותו.
אגב, זה לדעתי יתרון של מדריך פרחים המחולק לפי משפחות (כלומר, סיסטמתי) ולא לפי צבעים – לומדים לזהות את מאפייני המשפחה, ולא מסתפקים בצבע של הפרח, שפעמים רבות לא מאפיין את הפרח ( למשל, לכלנית יש כמה צבעים). לי, לפחות, גישת זיהוי המשפחה עזרה לזכור טוב יותר את שמות הפרחים.
(זנב ארנבת ביצני, 31.3.2007, חורשת הסרג`נטים, יער נתניה)
בתיכון בחרתי ללמוד גיאוגרפיה ולא ביולוגיה, אבל לקראת הבגרויות – כל כיתת הביולוגיה היתה מביאה אלי פרחים שונים כדי שאני אספר להם מה שמו של הפרח, והם היו עושים את תהליך ההגדרה הפוך…
המשפחה שלי תמיד אהבה לטייל, וסופי שבוע רבים עברו עלי בטיולים שונים בארץ. יש מקומות שהפכו להיות מאד אהובים עלי – בינהם, שביל פסגה במירון, חורבת רקית, חניון האגם ומצוק הארבעים בכרמל.

(סחלב אנטולי, 6.4.2007, הר שפנים – רכס המירון)
אחר כך בכלל שיניתי כיוון: למדתי מחשבים, גם בצבא (ממר"ם)  וגם באוניברסיטה. המשכתי לטייל ולפגוש פרחים, אבל הקשר העיקרי שלי עם עולם הבוטניקה התמצה בזה שהייתי בודקת תרגילים בקורס מתמטיקה לביולוגים…
ואז, יום אחד טיילנו באחו בנימינה – ופגשתי שם פרח שלא הכרתי. ולא ידעתי גם לשייך למשפחה. ניסיתי לחפש אותו בספר שלי – "צמחי ישראל בתמונות" – ולא מצאתי.
אז התחלתי לחפש ברשת.
ומצאתי את פורום שמירת טבע – שם אנשים שאלו שאלות על פרחים וקבלו תשובות! אנשים ידעו לזהות פרח מתמונה כללית לא ממוקדת!
אז ניסיתי.
נרשמתי לאתר – ובחרתי לעצמי שם שהולם אותי: ענֶנֶת. אני אוהבת חורף ועננים, ובנוסף – יש שיר ילדים חביב מאד, שכתב שמואל בס:

מעל לביתנו, על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל
לבן מעילו הוא רקום בשוליו
והיא במגבעת – שוליה זהב

מעל לביתנו על הר הכרמל
ענן ועננת יצאו לטייל,
יפה תוך התכלת יפה כה לצעוד,
ללכת, ללכת ולא לעמוד.

בתמונה: ענן ועננת – וכל החמולה – כפי שצולמו בכרם שלום, 15.3.2007

בפורום שמירת טבע פתחתי הודעה. מצלמה דיגיטלית – עוד לא היתה לי, אז כתבתי תיאור כללי של הפרח – ותוך זמן קצר קבלתי תשובה!
הפרח היה פרח שקוראי הקבועים מכירים כבר – פשתה צרת עלים.
(פשתה צרת עלים, 17.4.2009, הר מירון)

מאז הפכתי להיות קוראת קבועה בפורום – ואחר כך גם משתתפת פעילה. התפעלתי מהידע ומהאהבה של אנשים לטבע. למדתי הרבה על נושאים רבים – גם בוטניקה, גם זואולוגיה וגם על הגנת הסביבה.
(רצועית הגליל, 22.5.2004, סיבוב הסחלבים במירון)

התחלתי לטייל בעקבות המלצות ואתגרים של חברי הפורום, ולמדתי להכיר עוד ועוד פרחים. התחלתי גם לקנות עוד ספרים על בוטניקה וטיולים – יש לי כיום ספריה מכובדת למדי – כולל, כמובן, ספר הסחלבים של אסף שיפמן! מאז, אני פותחת ספרים וקוראת על הצמחים שמעניינים אותי, משווה מקורות ודיעות, ומגיעה גם למסקנות פרטיות…

 
חלק ממדפי הספרים שלי…

השלב האחרון מבחינתי היה הצטרפות באופן פעיל לסיורי רת"ם ולאתר הפלורה הישראלי. כאן למדתי להכיר את האנשים שמקצועם הוא בוטניקה. למדתי לשים לב גם למה שהם מכנים "פרחי נשמה" – פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)
הכרתי גם רבים מאנשי פורום שמירת טבע – חובבי טבע ואנשי טבע, והתחלתי לטייל איתם גם באופן פרטי – וללמוד מהם הרבה.

 
(רב-פרי בשרני – ממשפחת הציפורניים – צמח נשמה בגודל 1-2 מ"מ. 21.2.2008, ליד ניצנים)

ומה הלאה? עדיין יש פרחים רבים בארץ שטרם פגשתי ואני מאד רוצה לראות – למשל, צבעוני ססגוני וריבס המדבר – אני מקווה שאצליח לראות אותם בקרוב, ואני מבטיחה לדווח על כך.
מעבר לזה, יש עולמות בלתי ידועים (לי) מעבר לגבול – התכנון שלי לעתיד היותר רחוק, הוא לצאת לטיולי פרחים (ובעיקר סחלבים) בארצות אחרות – כמו קפריסין, תורכיה ואף רחוק יותר (מי אמר ניו זילנד?)
ולסיום – שיר שממש מתבקש פה –

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא
וחוץ מזה, היום יום הולדת לפול מקרטני

תוספת, 15.9.2010:

n o g a m o o n  מצאה עבורי את השיר, לקחה והוסיפה לו תמונות שלי, ויצרה את הסרטון המקסים הבא:

 

 

נמפית היערה – Limenitis reducta reducta

 היום יום הולדת שנה לבלוג שלי! הידד! 
בשנה הזו פרסמתי 160 רשימות, וצפו בהן כמעט 30,000 פעמים!
אני חוגגת יום הולדת שנה עם פרפר מאד מיוחד.
אי שם, בראשית ימי הבלוג שלי, פרסמתי תמונות של סטירית משוישת. זהו פרפר איטי יחסית, שמעופף נמוך מעל פני הקרקע.
הזכרתי אז, שאחד הפרפרים שאני חולמת לצלם הוא נמפית היערה.
לא תארתי לעצמי, שפחות משנה אחר כך – החלום הזה יתגשם!

נמפית היערה הוא פרפר גדול (מוטת כנפיים של כ-4.5 ס"מ) ומהיר. הוא מטיל את ביציו, והזחלים שלו מתפתחים על צמחי היערה – ומכאן שמו. לפי הספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הם "אינם נפוצים ביותר".

היערה היא צמח מטפס – כלומר, היא נמצאת מעל העצים, ונמפית היערה מרחפת לה אליה מעלה מעלה, גבוה – ובנוסף, היא מאד מהירה.

אבל בעוד הביצים, הזחלים והגלמים מוגבלים לצמח היערה למען מזון – ולא ישרדו בלעדיו – הבוגר יכול לברור לו לאן לעוף

ולשמחתי הרבה, הבוגר הזה עף לו אל פרח לטם שעיר, והחליט למצוץ ממנו צוף.
וזה מצא חן בעיניו מספיק זמן, בשביל שאני אוכל לצלם אותו!

כל התמונות צולמו במירון, ב-29.5.2009
כדאי-כדאי לכם להקליק התמונות על ולהקיש F11 על מנת לראות את הפרפר היפהפה הזה בגודל מלא!

 ועכשיו, כמה שירי יום הולדת – בשביל מצב הרוח :

חגיגה בלי Beatles זו לא באמת חגיגה…

רשימה ראשונה: סחלב מצויר – Orchis Israelitica

שלום.. שלום… יש פה מישהו? קצת מהדהדת, הריקנות…
הנה: העזתי ופתחתי בלוג. לא שיש לי מה לאמר לעולם – אבל רציתי קצת להתהדר בתמונות שאני מצלמת.
אני מתכוונת לפרסם פה תמונות שאני מצלמת – בעיקר פרחים ופרפרים. אבל ודאי יהיו עוד דברים!
הפרחים הם התחביב העיקרי שלי בשנים האחרונות, ומכל הפרחים – סחלבי הבר הם הכי נפלאים בעיני.
העדינות והחן שלהם, התחכום של הפרחים – מקסימים אותי כל פעם מחדש.
 
וכיון שבחרתי לי כשם הבלוג Orchis Israelitica – אז אני אפתח בתמונות של Orchis Israelitica, הוא סחלב מצויר.
זהו סחלב אנדמי לישראל – לגליל העליון והתחתון. אני פגשתי אותו בידפת ובמירון, אבל יש סיכוי מסוים שאם היינו מחפשים טוב בדרום לבנון – היינו מוצאים גם שם…
 
הסחלב הישראלי – או בשמו הרשמי, הסחלב המצויר, פורח בפברואר-מרץ, הוא עדין וקטן מאד – בד"כ בין 10-30 ס"מ גובה עמוד התפרחת.
כמו רוב הסחלבים, הוא רמאי – הוא מנסה להתחזות, מבחינת הצבעים, לזמזומית – ולפתות חרקים לבוא אליו, למרות שאין לו כלל צוף.
את התמונה הראשית צלמתי בהר מירון, ב24.3.2007
ולמטה פה תוכלו לראות מצגת קצרה של סחלבים מצוירים מאיזור ידפת בגליל התחתון, ומהר מירון בגליל העליון.
 
 אני עוד לא בטוחה לגבי עיצוב הבלוג והרשימות בו, וגם לא בטוחה אם המצגת שהוספתי פה היא רעיון מוצלח. אולי עדיף להכניס את כל התמונות בעמוד ברצף, גדולות יותר – ולא במצגת ממוזערת?
אני אשמח לתגובות ולהמלצות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.