הר מירון – פרחים, פרפרים וכל מיני

פואנית איטלקית – Putoria calabrica

אני חוזרת לפרחי חודש אפריל, כי ממש לא בא לי להתחיל את הקיץ.

היום אני מציגה בפניכם צמח קטן, לא בולט, לא מוכר ולא נפוץ: פואנית איטלקית.

כמו שאפשר להבין משמה, הפואנית היא קרובה של הפואה המוכרת מעט יותר – מטפסת נפוצה בחורש הים תיכוני.
את הפואנית אפשר למצוא בגליל העליון ובהרי יהודה ושומרון.

עד השנה פגשתי אותה פעמיים – שתיהן בהשתלמויות רת"ם בשומרון. לכן מאד שמחתי כשחברתי, עירית גדולה (מנהלת פורום צמחי בר בתפוז) סיפרה שמצאה פואנית בעליות להר מירון.
זה מה שאני כל כך אוהבת בהר מירון: יש שם כל כך הרבה מה לראות! אני מכירה המון פרחים נדירים שפגשתי רק שם – או בעיקר שם – ועדין אני פוגשת דברים חדשים לי, לומדת עוד ונהנית מאד!

אפילו שמחתי יותר, כשהוזמנתי להצטרף לטיול במירון, אל רצועית הגליל. ספרנו מעל 30 רצועיות בדרך, וירדנו גם לחפש את הפואנית – איתי ידידי מצא אותה.

הפואנית היא פרח קטן ולא בולט, אבל יש לו דרישות.

לכל פרח יש ארבעה עלי כותרת, שמסודרים כגביע צר ומוארך. הצוף נמצא בבסיס הפרח.

לכן רק חרקים בעלי חדק ארוך יכולים להגיע אל הצוף – כלומר נראה על הפרח רק חרקים גדולים.
למשל, פגשתי את נמפית החורשף:

וגם דבורת בומבוס גדולה נהנתה מהצוף –

למרות שהפרח שרוע על הקרקע – נמלים, זבובים קטנים ופשפשים לא ייגשו אליו. פשוט אין להם דרך להגיע אל הצוף. לעומתם, פרפרים ודבורים גדולות – יהנו מהצוף ויאביקו את הפרח.

הגעתי אל הפואניות בזמן הפריחה, אבל לפי "לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של פרופ. אבי שמידע, הפירות יפים ומיוחדים אף הם – לדבריו: "הפירות הם ענבות אדומות, עסיסיות ומתוקות." אני מאמינה שהוא גם טעם אותם אם הוא כותב כך.

את הפואניות צלמתי –
בשומרון, 18.4.2013
בעליות להר מירון, 17.5.2014

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

כמה טוב שבאתי הביתה

את החדשות על מותו של אריק איינשטיין שמעתי בחדר מיון.
באותו יום, באופן פתאומי למדי, הברך שלי התחילה לכאוב כאבי תופת. באותו לילה אושפזתי בבית חולים.

ולכן, את החדשות על אריק והעצב – לא הספקתי לעכל ורק עכשיו אני מתחילה להתאבל על מותו של הזמר האהוב עלי כל כך.

אתמול השתחררתי, אחרי ששה ימים ארוכים בבית החולים. ששה ימים שבהם העיקר עבורי היה הכאבים והקושי ללכת. ששה ימים שבהם הייתי מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ למחלקה האורתופדית (ב').

הברכיים שלי עדיין במצב רגיש, ואני לא יודעת מתי אוכל לחזור לטייל – אל הסחלבים האהובים עלי ואל ההרים האהובים עלי.
למשל, הר מירון – בדיוק גמרו לפרוח שם החלמוניות, הסתווניות והכרכומים.

רגע לפני שכל הבלגן התפרץ, עוד הספקתי לבקר בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ולפגוש בחממה פרח מדהים – אמורפופאלוס קוניאק, ממשפחת הלופיים.

זהו קרוב גדול של הלוף שלנו, שגדל במזרח אסיה ובפיליפינים. בחממה באוניברסיטת ת"א משה פרי מגדל אותו ומטפח אותו.

הוא פורח אחת לעשר שנים – בארץ זו הפעם הראשונה שהוא פרח. הוא מוציא גבעול גדול ועבה בגובה של מטר בערך, ועליו פורחת תפרחת לופית שגודלה מעל חצי מטר נוסף. זה מאד מאד מרשים, אפילו אם זה רק בעציץ:

גם השם הלטיני – אמורפופאלוס – "איבר מין גברי חסר צורה" הוא מרשים, ולדעתי הולם מאד את צמח הזה…

אז כעת אני צריכה להחלים ולחזק את הרגל, כדי שאוכל לחזור למירון ולכרמל, לגולן ולהרי יהודה, לחרמון ולנגב – ולפגוש שם את כל חביבי נפשי, הפרחים.

רציתי לומר תודה לצוות האחיות והאחים המוצלחים של המחלקה האורתופדית ב' בבית חולים מאיר – צוות של אנשים טובי לב ונעימים, שבאמת מנסים להקל על החולים את השהות הלא-נעימה במחלקה; ולרופאים הרבים שעברתי דרכם – שבדקו אותי, ניתחו אותי, ניתחו את המידע לגבי…

בינתיים, אני חושבת שאריק איינשטיין מסכם היטב את מה שאני מרגישה:

בתמונות, לפי הסדר אפשר לראות:
סתוונית בכירה, כרכום נאה חלמונית גדולה ונוף מהמירון – כולם מהר מירון, מתאריך 2.11.2013
אח"כ אמורפופאלוס קוניאק וגולנית ערב מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 18.11.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

גם אני יצאתי לשלג!

בעקבות התמונות מירושלים של אנג`ולי, טליונת, מיקה ו-Ktumama– בנוסף לנגה ועינבלית שהציצו עם שלג מהגליל, ועוד כמה (סליחה אם שכחתי…) – גם אני הרגשתי צורך עז בשלג.

יצאנו לגליל – ובאופן טבעי למדי, הגענו לאיזור המירון.

כבר בדרך התפעלנו ממטעי עצי הפרי שהולבנו –

עלה גרניון נחמד הציץ אלינו מהשלג – אני חושבת שזה גרניון מאדים.

בעליה למירון פגשנו בלגן – ואת המשטרה… כבר חששתי שאנחנו עומדים לקבל שידור חוזר של הבלגן משנה שעברה, אבל הפעם המשטרה דווקא אישרה לאנשים להכנס עם המכוניות – כלומר, וויסתו את התנועה ולא חסמו אותה. אז לאחר שיחה עם שני שוטרים אדיבים, עלינו עם האוטו אל הפסגה.

בדרך עצרנו ליד עצי הקטלב. אני מאד אוהבת את הקטלב – הוא עץ יפהפה, הגזע האדמדם, העלים הירוקים – ובתוספת שלג זה באמת נפלא!

ככל שעלינו למעלה, השלג היה אבקתי, טהור ורך ויפהפה. תענוג שעדין לא הפשיר-וקפא מחדש. רק כמה עלי שלכת נפלו עליו וקישטו אותו

בפסגה השלג היה עמוק למדי – כחצי מטר – והקיף ברכות את עצי האלון

השקפנו לכיוון חורבת בק – האלון הבודד הגדול נראה נפלא עם השלג סביבו

צילמתי תמונה פנורמית (מודבקת מכמה תמונות) של השטח –

אחרי שנהנינו בשלג, זרקנו כדורי שלג, והשתוללנו קצת – נסענו לג`יש, לארוחת צהרים. באחת החצרות בכפר ראינו "חתול שלג" –

תראו איזה יופי נראה ג`יש בשלג, עם העננים הנהדרים בשמים –

זהו ההר ממול ג`יש, שם צילמתי בנובמבר האחרון את האחילוף הקטן –

צלמתי את התמונות במירון ובסביבותיו בתאריך 10.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

סתוונית בכירה – Colchicum troodi

הסתכלתי בבלוג שלי, לראות על אילו מפרחי הסתיו דילגתי – וגיליתי שבעצם מעולם לא הקדשתי רשימה מסודרת לסתוונית הבכירה.
היא אמנם ביקרה כאן פעמיים, אבל מעולם לא כנושא הרשימה – ובהחלט מגיע לה להיות כוכבת בפני עצמה.

הסתונית הבכירה היא מהראשונות שפורחות. אולי רק סתוונית הקליפות (מהנגב) מקדימה אותה. לרוב הן מתחילות לפרוח בערך באותו זמן.
בגלל זה קוראים לה סתוונית בכירה – היא הבכירה בין הסתווניות.

הסתוונית הבכירה פורחת בגליל העליון, וממשיכה צפונה דרך לבנון וסוריה ועד לטורקיה. מערבה מאיתנו אפשר למצוא אותה בקפריסין.

בעצם, שמה הלטיני הוא "סתוונית טרודי" – על שם רכס הרי הטרודוס בקפריסין, שם הוגדרה לראשונה.

הסתוונית הבכירה היא היסטרנטית – כלומר, היא פורחת בסתיו ללא עלים (העלים יצאו בחורף). היא מתחילה לפרוח כבר באמצע ספטמבר, ובשנים טובות ממשיכה עד דצמבר.

הנה העלים שלה, עם הפירות במרכז. לסתוונית הבכירה יש שושנת עלים צמודה לקרקע, עם 3-4 עלים רחבים מאד –

בניגוד לסתוונית היורה, שפורחת אחרי הגשם הראשון, הסתוונית הבכירה רגישה לאורך היום – ומתחילה לפרוח כשהימים מתקצרים.
לכן אפשר למצוא אותה פורחת גם בשנים בהן היורה מתעכב מאד.

הסתוונית הבכירה היא לרוב לבנה, אם כי פה ושם אפשר למצוא כמה ורודות יותר.

בניגוד לרוב אחיותיה – סתוונית התשבץ, סתוונית היורה, סתוונית ירושלים – שפורחות בבתה, כלומר בשטחים פתוחים ללא עצים – הסתוונית הזו מעדיפה את החורש, ותמצאו אותה לרוב בצל עצי אלון.
כיון שכך, קשה למצוא לה תאורה טובה… לפעמים אני אפילו נאלצת להשתמש בפלאש …

הפרחים הנובלים של הסתוונית נשארים ליד הפרחים הטריים שעדיין פורחים, כדי להגדיל את כתם הצבע ולמשוך חרקים.

עכשיו זהו סוף הפריחה של הסתוונית הבכירה – ניתן למצוא אותה עוד במערת פער ובעוד כמה מקומות בגליל העליון.
סתוונית היורה כבר פורחת יפה בכרמל ובחופו, וסתוונית ירושלים פורחת בהרי יהודה, הגליל והגולן.

את התמונות צלמתי בהר מירון ובמערת פער, בתאריכים 1.10.2012 וגם 28.10.2012
את העלים צלמתי ב3.4.2010, בשביל המנדטורי בעליה למירון.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בחזרה למירון – הפעם בסתיו

קוצן קפח – מאחרוני פרחי הקיץ

נראה לי שלאט לאט אני לוקחת את כל הבלוגרים לשביל פסגה במירון… כבר הייתי שם עם גגג האחת, עם y י ר י ת, עם Anguly….
הילדים שלי מכירים את השביל הזה טוב כמעט כמו את הדרך לבית הספר!
הפעם נפגשנו עם איילת מטיילת, עינבלית וגגג האחת.

מסתבר שהיה לנו מזג אויר נפלא: באיזור המרכז סבלו מהחום והלחות, היו הפסקות חשמל – לנו היתה רוח קרירה, עננות נמוכה – מזג אויר אידאלי לטיול.

כדי לגוון קצת (לפחות בשבילי…) התחלנו בשביל המוביל אל חורבת בק. שם מצאנו סתווניות משני מינים – באיזורים הפתוחים, שבהם הקרקעות כבדות יותר – פרחה סתוונית ירושלים –
סתוונית ירושלים נחשבת לפרח הגדול ביותר בארץ….
למראית עין, זה מוזר. הלא לאדמונית החורש או לשושן הצחור יש פרח גדול יותר? ומה לגבי הגזר הקפח?
אז אני אסביר: הגזר הוא בכלל תפרחת שבנויה מהרבה פרחים קטנים. כל אחד גדלו כחצי ס"מ. אצל הסתוונית – זהו פרח אחד בודד.
בנוסף, השחלה של הסתוונית נמצאת עמוק באדמה – ליד הפקעת, כ-20 ס"מ בעומק האדמה. מבחינה בוטנית, השחלה היא חלק מהפרח. ולכן, גדלו של הפרח הוא 10 ס"מ מעל לאדמה ועוד 20 ס"מ מתחת לפני האדמה – בסה"כ 30 ס"מ!
זה בהחלט גדול יותר מהשושן הצחור או האדמונית, שגודל הפרח שלהם הוא כ-15 ס"מ.

ובאיזורים המוצלים יותר – פרחה סתוונית בכירה, שהיא הסתוונית הנפוצה באיזור המירון.
בניגוד לסתוונית היורה, גם סתוונית ירושלים וגם הסתוונית הבכירה מתחילות לפרוח לפי אורך היום – ולא לפי כמות הגשמים.

איכס, אמא! את מחזיקה את זה ביד?! שאלה המצ'יסטה – אבל איילת לא נרתעה, ואני צלמתי את קן הצרעות הנטוש –

העננצ'יק והאקליפטוס הם כבר מכרים ותיקים. הספקתי לצלם אותם בתחילת הטיול – ומאותו רגע הם הלכו יחד ולא הפסיקו לדבר.
לעננצ'יקית לקח קצת זמן, אבל היא והמצ'יסטה קלטו אחת את השניה, ומאותו רגע גם הן נעלמו באופק… טוב שמקגייבר רץ קדימה לוודא שכולם בסדר!

ידעתי שאני אפגוש את הסתווניות. קיוויתי לפגוש כרכום ראשון – בד"כ אני פוגשת את הכרכומים המיוחדים של המירון בסביבות סוף אוקטובר או תחילת נובמבר.
אף כרכום לא הקדים, אך בכל זאת צפתה לי הפתעה משמחת: החלמוניות התחילו לפרוח!

עוד פרח שפרח – ציפורן נקוד. זהו אחד הפרחים הנפוצים בארץ, והוא פורח פחות או יותר לאורך כל השנה. לרוב אני מתעלמת ממנו…

העננות מסביב היתה כבדה, והנוף מהמצפור הראשון היה נוף סקוטי למהדרין. הנה כל המטיילים במרפסת:

בתחילת השביל היו רק מעט סתווניות, אך ככל שהתקדמנו פגשנו עוד ועוד – מדרונות מנוקדים בסתווניות בכירות –

פה ושם פרח קוץ סתווי נחמד – חורשף מצוייץ.

וכמה שאני אשת-חתולים, לא יכולתי שלא להתלהב מקויה, הכלבה המפורסמת ביותר בבלוגיה -היא באמת כלבה סימפטית וחמודה בדיוק כמו שהיא נראית!

בגלל מזג האויר הקריר, כמעט לא ראינו חרקים. פה ושם עברה לה סטירית פקוחה.
אבל לצד הכביש החוזר לחניון ראינו טיון דביק פורח, ועליו פשפשים – תריסית שעירה. זהו פשפש נפוץ למדי על פרחים ברוב הארץ.

היה לי טיול כיף, מאד מאד נהניתי וממש שמחתי לפגוש את כל מי שבא!
הפיקניק אחרי הטיול היה מ-צ-ו-י-ן, כבר מצאתי מחדש את המתכון של עופר לסלט הסלק, ולביבות הירק שלי מבוססות על אילו של ניקי ב – הפעם הוספתי גם בטטה. לפעמים אני מוסיפה צנוברים, או ערמונים…
הגשם לסיום – מבחינתי היה קינוח סעודה מושלם, למרות שבגללו נאלצנו להתקפל.

כל התמונות צולמו במירון, 1.10.2012
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

קישורים: לרשימה של איילת מטיילת , ולרשימה של עינבלית

הרס בעליה למירון

סחלב הגליל, לצד הכביש העולה למירון

כבר הצגתי בבלוג שלי את כל בני משפחת הסחלביים שגדלים בר בארצנו.
רבים מהם צלמתי בהר מירון – ולא סתם בהר, ממש לאורך הכביש העולה למירון.

דבורנית גדולה פרחה פעם בעליה למירון

פגשתי שם כל שנה כמה מהמינים הנדירים והמיוחדים של ארצנו, כמו דבורנית כחלחלה –

סחלב מצויר –

סחלב כלאיים – הכלאה של מצויר ופרפרני –

כך נראו שולי הכביש לפני שנה: צהוב מאחירותם החורש שפורח ומפיץ ריח נפלא, ולמרגלותיו – צמחיה נמוכה שכוללת הרבה מאד סחלבים.

ולא רק סחלבים, הנה – למשל – ורוניקה קרחת: מין נדיר ומיוחד לגליל העליון.

הייתי שם שוב בחג, ביום שישי האחרון – וחשכו עיני. כך זה נראה עכשיו:

נעשו עבודות תחזוקה בכביש. אמנם התחזוקה עצמה נעשתה בכביש – אך השטח שיושר ומולא בחצץ ועפר – כולל בדיוק את שולי הכביש עם הצמחיה הנמוכה, שם פרחו כל הסחלבים.

בשנה שעברה פגשתי לאורך הכביש עשרות דבורניות כחלחלות. כולל את האחת המיוחדת, שהכחול שלה סגלגל. היא פרחה בדיוק 600 מטרים מעל עין חומימה, בצד שמאל של הכביש. גידי פ מפורום שמירת טבע שלח אותי אליה עוד ב-2006, ואני ביקרתי אותה בנאמנות כל שנה מאז.
זו התמונה האחרונה בהחלט שלה, כי היא לא תפרח יותר:

עוד נקודה נהדרת שתמיד עצרנו לידה היתה סלע גדול ומרשים שעליו פרחו כל שנה דרבניות התבור –
זו נקודה מצדו השני של הכביש. לא בצד שבו נעשו העבודות.

למרגלות "סלע הדרבניות" וסביבו היו תמיד סחלבים מצוירים, סחלבים היברידיים, וגולת הכותרת היתה מקבץ נאה של אחד הסחלבים המרשימים והנדירים בארצנו – רצועית הגליל.

כך נראה השטח הזה כעת: העמידו שם אנדרטה מכוערת המוקדשת לחיל ההנדסה שפרץ את הדרך למירון בשנים תש"ך-תשכ"ו.

אני לא מצליחה להבין למה היה כל כך חשוב, באמצע שנת תשע"ב, לתקוע באחת הנקודות היותר מיוחדות בכביש מבחינת הצומח – את האנדרטה הזו.
אי אפשר היה לשים אותה ליד הבסיס, או ליד בית ספר שדה, ששם ממילא השטח פגוע ואין ערכי טבע נדירים?

רצועית אחת הוציאה עלים בשטח ההרוס – בודדה שהצליחה לשרוד את ההרס –

ורק הפרחית מנסה לעצור את ההרס וקוראת לכולם לעצור לרגע, אבל מי שומע לה? היא רק פרחית…

שלחתי שאלה לאיל מיטרני מרט"ג בנוגע להרס. הוא פנה למנהל המרחב ומנהל המחוז ברט"ג, והם נתנו את התשובה הבאה:
"עבודות חברת החשמל נעשו לאורך הדרך העולה אל היב"א בתחום האספלט ולא בשולי הדרך כך שהסחלבים , הדבורניות ורצועיות הגליל לא נפגעו. העבודה נעשתה בפיקוח צמוד של שמוליק והפקחים ובליוויו של גיל בן נון"
העבודות נעשו אמנם על שטח האספלט, אבל כל שולי הכביש מולאו בחצץ ועפר, שוטחו ויושרו. וזה בדיוק האיזור שבו היו בעבר כל הדבורניות המיוחדות.

דבורנית נאה – בשנת 2007 מצאתי מקבץ של כ-60 דבורניות לצד הכביש… גם הוא כבר איננו.

תמונות הפרחים צולמו לאורך הדרך העולה למירון, בחודשים מרץ-יוני בשנים 2007-2011
תמונות ההרס צולמו באותם מקומות, 13.4.2012
מוטי אמר שזה יום שישי השלוש עשרה, ואולי יש משהו באמונות התפלות…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

16.4.2012: תוספת:

טליה אורון, אקולוגית של רשות הטבע והגנים, הגיבה לנושא בפורום שמירת טבע.
הבעיה היא שהכביש, בניגוד למה שסביבו, שיך לצבא. הצבא החליט שנדרשות עבודות שם – וברגע שהצבא מחליט, אין לאף אחד זכות לערער, לשאול, להציע… הצבא החליט.
טליה אומרת שבעקבות התערבות הרט"ג – ההרס הופחת יחסית לתכנון המקורי. פגשתי בעבר את טליה, ואני יודעת שהיא הצילה כבר יותר משמורה אחת מהרס טוטלי.
ובכל זאת, ההרס הזה גורם לכאב לב.

7.11.2013: תוספת:
אסף שיפמן ובתו הכינו סרטון המספר על הרצועית, ועל ההרס במירון.

יקינתונים (ועוד כל מיני) בשלג

כמו רוב האנשים בארץ, גם אנחנו עלינו צפונה. החלטנו לטייל במירון. אני מאד אוהבת את איריס הלבנון שפורח עכשיו בפסגת המירון, ואמנם ראיתי אותו כבר השנה – אבל לא בשלג…
אז נסענו למירון.

כבר יותר מקילומטר לפני ההר התחיל פקק. והמוני מכוניות חונות משני צידי הכביש. זחלנו לאיטנו – כי בכל זאת רצינו לעלות למעלה… אבל כשהגענו לצומת העליה להר, גילינו שם את המשטרה.

המשטרה פוחדת מ"פקקים ובלגן" על ההר, וה"פתרון" שלהם, במקום לווסת את התנועה, ולסדר אותה – פשוט היה לסגור את ההר. אז כולם באו להר, ונתקעו בבלגן. אני מקווה שאף ילד לא נדרס שם.
לא היתה לנו הרבה ברירה, וכמו כולם חנינו לאורך כביש 89, ועלינו ברגל – עד עין חומימה, וחזרנו בחזרה. את סיפור הטיול תוכלו לקרוא אצל מוטי, ברשומה הזו.
אני אשאר עם התמונות.

בדרך הלכנו בברד ובגשם קפוא…. זה דווקא היה נחמד.
אל האיריסים – לא הגענו.

אבל מצאתי כלניות –

חלקן היו ממש קבורות בקרח –

וחלקן מנסות להפשיר, מטות ראשיהן מטה:

גם סביונים מצאתי בשלג:

ליד בית ספר שדה מירון, ובשביל המוביל לעין חומימה, מצאנו סוף סוף את היקינתונים:

כשפרסמתי רשימות על יקינתונים לפני 3 שנים, צלמתי יקינתונים בשמש, בחום – הפעם זה ההפך המוחלט. שלג!

היקינתון הוא צמח נוי נפוץ – אפשר לקנות פקעות יקינתונים הולנדיות – שהפרחים שלהן צבעוניים, וצפופים יותר מאילו של היקינתון המזרחי.
אבל… הפקעות הללו תורבתו מהיקינתון המזרחי שלנו. כמו עוד פרחים יפהפיים של איזורינו – הצבעוני, השושן, הרקפת והכלנית – כולם תורבתו מפרחי הבר של ארץ ישראל וסביבותיה.

בארץ היקינתונים פורחים בגליל התחתון והעליון, בגולן ובחרמון. לפני 3 שנים כתבתי שאני זוכרת אותם כילדה בכרמל… ושמחתי לשמוע לפני שנתיים שמכר שלי טייל בנחל כלח (בכרמל) ופגש שם יקינתון פורח!
אני מקווה לפגוש יקינתונים – או שלג – או גם וגם – בכרמל

התמונות צולמו במירון, באיזור בית-ספר שדה הר מירון, בתאריך 3.3.2012

התמונות ב-Picasa, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד תמונה אחת – של ה"בריכה" שמצאנו במקום מערת פער. ב-Picasa יש עוד כמה מאותו איזור, כאן אני אשים דוגמא אחת:
מערת פער היא ואדי שיורד אל מערת בולען, הנחל נבלע במערה ופורץ החוצה במקום אחר. הפעם, במקום ואדי – פגשנו אגם (שעמקו מגיע גם ל3-4 מטרים)…

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר, אני יודעת:

שלושה עשר סחלבים אנטולים – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.

שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!)

אחד עשר סחלבים איטלקיים: כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!

עשר דבורניות נאות: באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.

תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר

שמונה סחלבני החורש: היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח

שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)

שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.

חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.

ארבע דבורניות דינסמור: גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.

שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)

שתי נאוטינאות תמימות: איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!

אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:

זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון בחברה טובה – Anguly והבנות – ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

טיול למירון, 8.5.2010

בשבוע שעבר, סיפרתי לכם שאני מתכננת לעלות למירון – ואכן עליתי, עם כל המשפחה (כולל ציפורן חתול1). הצעתי לאנשים להצטרף, ולשמחתי, גגג האחת (והיחידה!) הצטרפה אלינו, יחד עם משפחתה!
אז קודם כל – תודה לך גימלית יקרה! שמחנו מאד להפגש ולטייל יחד!

עוד לפני שהגענו לאיזור הטיול ונפגשנו עם שאר המטיילים, עצרנו בין ראמה לבית ג'אן, כדי להסתכל מלמטה על מישויה פעמונית שצמחה על המצוק:

נכון שהיא שווה מבט? או כמה?

משם הגענו אל הכביש העולה לפסגה, ושם פגשנו את גגג ומשפחתה. הילדון שלה והעננצ'יק שלי התחברו להם בשמחה ונעלמו לעבר האופק, כשמבוגר תורן זה או אחר מנסה לשכנע אותם לשמור איתנו על קשר עין. אבל באמת, מה יותר חשוב? פרחים, או איזו עונה של "הפיג'מות" היתה המוצלחת ביותר?!

בזמן שהם דנו בנושאים החשובים באמת, אנחנו חיפשנו רצועיות. זו רק תחילת העונה עבור רצועית הגליל (וגם כך הן מקדימות) – אבל ספרנו 27 עמודי פריחה, רובם עדיין בניצנים וחלקם יפהפיים. אחר כך, בשביל פסגה ובירידה אליו היו עוד ניצן ושני פורחים – כך שסגרנו את הספירה ב-30 רצועיות: מספר מכובד ללא ספק.

פרח מקסים נוסף שפורח לאורך הכביש הוא דרבנית התבור. לצערי, הפרט היחידי שמצאתי כשגגג היתה ליידי – היה פרט אומלל, בגובה כ-30 ס"מ. לפני כן ראיתי כמה פרטים יפים, וראויים לשמם.

דבורנית גדולה עדיין פרחה לצד הכביש – עוד סחלב מיוחד, שכאן פגשנו ממש את סוף הפריחה שלו.

לאורך כל המסלול שלנו התבשמנו בריח הנפלא של פרחי אחירותם החורש – שהם צהובים, דומים לרותם – אך גדולים יותר, וריחניים מאד.

צהוב נוסף, שכעת רק מתחיל לפרוח הוא השלהבית הדביקה, (ממשפחת השפתניים) שפרחיה נראים כמו שלהבות קטנות.

ופגשנו גם את הפטל הלביד פורח. הפרחים מזכירים לנו שהוא ממשפחת הורדניים, אבל לא שמעתי על מישהו שאכל מפירותיו…

נציג מכובד אחר ממשפחת הורדניים, שכעת פורח במלוא עוזו לאורך כבישי הגליל העליון הוא הורד – ורד הכלב. הפרחים שלו ורודים ביום הראשון, וככל שחולפים הימים – הם מלבינים.

בתוך החורש פגשנו את הספלול המטפס – פרח קטן ויפהפה, שפירותיו נראים כמו חצצוצרות קטנות.

אבל היום הזה היה שייך ללא ספק לפרפרים. הפרפר הנפוץ ביותר היה הסטירית המשוישת – שנקראת כך כי הצד התחתון של כנפיה נראה כמו אבן שיש. הסטירית הזו היא הפרפר הראשון שהצגתי בבלוג שלי.

כמו שאפשר לראות, הסטירית אוהבת את הקוצים המורכבים. בשלוש התמונות הקטנות הסטיריות יושבות על דרדר מצוי (ואילו שלושה פרפרים מתוך עשרות שפגשנו) – ובתמונה הגדולה, הסטירית יושבת על חוחן הקנרס.
חוחן הקנרס הוא עוד קרוב של הקנרס – הארטישוק. ולא, זהו לא ארטישוק. עדיין, זהו קוץ מרשים (הצמח מגיע לגובה של כ-2 מטר) ויפה. הנה הוא, עם דבורה מסוג מחושית:

פגשנו עוד שלל פרפרים וחרקים, כולל זוג פרפרי סטירית פקוחה שעסקו בהזדווגות, והמון המון מושיות – פרות משה רבנו – שרגשו במיוחד את הצ'ופון של גגג.
סטירית פקוחה נקראת כך בגלל העיניים שעל הכנפיים העליונות. הן מסוות את עצמן על ידי "עצימת" העין: החבאת הכנפיים העליונות בין התחתונות, ואז הפרפר נראה כמו קליפת עץ.

וגם פעמוניות קיפחות – שהיו ברובן בסוף הפריחה. אבל הספקנו לראות כמה לבקניות. כאן: מימין פעמונית בצבע הרגיל, ומשמאל – הלבקנית.

ולקינוח, מצאנו שלל בני-חורש רחבי-עלים, בגוונים שונים ויפהפיים

אחרי הטיול, נסענו למסעדה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הטיול היה נעים מאד (אני אוהבת את המירון…) והחברה – נפלאה, שמחנו מאד להכיר את הגימלית ואת משפחתה!

התמונות צולמו במירון, 8.5.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

דרבנית התבור – Delphinium ithaburense

היום אני מציגה פרח יפהפה נוסף: דרבנית התבור.

הדרבנית נקראת כך בגלל הדרבן הארוך של הפרח –

כל שנה במירון, יחד עם הרצועיות, אני פוגשת את הדרבניות. הן לא נדירות כמו הרצועיות – ובד"כ יש מקבצים יפים שלהם לאורך הכביש העולה לפסגה.

השם הלטיני של הדרבנית – Delphinium – דלפיניום – נבחר כי הניצן של הדרבנית הזכיר למגליו דולפין:

את דרבנית התבור שלנו גילה הבוטנאי השוויצרי אדמונד בואסייה – שחקר את הצומח בארצנו במהלך המאה ה-19, ופגש את הדרבנית בתבור – לכן קרא לה על שם התבור. ישנו עוד מין של דרבנית בארץ – דרבנית סגולה. היא קטנה יותר, ופורחת כעת.

הדרבנית היא פרח גבוה למדי – גובהה יכול להגיע למטר. אבל אם לא היו מספיק גשמים – היא תסתפק בגובה של 40 ס"מ בלבד…

לא.א.מילן יש שיר מאד נחמד, שהוא כתב על דרבניות וגרניום – שמו
The Dormouse and the Doctor – כלומר, המרמיטה והרופא.
הדרבניות בשיר שלו כחולות – זהו מין תרבותי.

בגלל זכויות יוצרים – וגם כי השיר ארוך למדי – אני לא אעתיק לפה את כולו, אני אסתפק בחלק ממנו:

There once was a Dormouse who lived in a bed

Of delphiniums (blue) and geraniums (red)

And all the day long he`d a wonderful view

Of geraniums (red) and delphiniums (blue)

A Doctor came hurrying round, and he said:

"Tut-tut, I am sorry to find you in bed.

Just say `Ninety-nine`, while I look at your chest…

Don`t you find that chrysanthemums answer the best?"

The Dormouse looked round at the view and replied

(When he`d said "Ninety-nine") that he`d tried and he`d tried,

And much the most answering things that he knew

Were geraniums (red) and delphiniums (blue).

וכאן אפשר לקרוא את ההמשך, את מעשיו הנואלים של הרופא ואיך המרמיטה מתגבר עליהם, וחולם על דלפיניום וגרניום.

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:
23.5.2007, 17.5.2008, 29.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

רצועית הגליל – Himantoglossum caprinum

אפשר לאמר שהטבע בונה מתח.

הוא מתחיל בקטן. צנוע. הסחלב שפותח את עונת הסחלבים – הוא סחלב עדין וקטנטן – דבורנית שחומה.

אחר כך הוא מתגבר, ומציף אותנו בסחלבים גדולים יותר – למשל סחלב פרפרני, סחלב הגליל על שלל צבעיו, דבורנית הקטיפה, סחלב נקוד ועוד ועוד.

אז מגיע תורם של המיוחדים – סחלבן החורש, שנק החורש, דבורנית גדולה…

אבל השיא הוא עכשיו. כבר הראיתי את שלל הגוונים של בן-חורש רחב עלים,

והיום אני מציגה את אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו. בכל הספרים מודגש שהוא "נדיר מאד" או "נדיר במיוחד". פרח יפהפה, מיוחד, ומרשים:

זוהי רצועית הגליל.

מקור השם – למי שזה לא ברור לו – הוא בגלל צורת הפרח.

וזה בא מיוונית – Himantoglossum –

himas – רצועה, glossa – לשון.

הרצועית היא סחלב גבוה למדי – גובה עמוד התפרחת 40-80 ס"מ, ואם ממש טוב לו – הוא יגיע גם למטר. לכל פרח יש מין "כובע" שיוצאת ממנו לשון ארוכה – השפית של הפרח.

לי זה תמיד מזכיר פאקיר הודי, שמחלל בחליל ומהפנט נחשים:

ואולי בכלל הנחש החליט להתלחש עם הפקיר, והוא שולח את ראשו אל הטורבן…

בכל מקרה, הרצועית היא פרח מדהים ומיוחד.

אנחנו פגשנו בה בהר מירון, לאורך הכביש העולה לפסגת המירון. ממש בשולי הכביש –

אנחנו משתדלים לעלות אליה לרגל כל שנה, להתרשם מיופיה. השנה היתה לנו הפתעה נעימה: בנוסף לרצועיות המוכרות לנו, מצידי הכביש – פגשנו אחת מתחבאת לה בצל עץ אלון, בתוך מקבץ של פרחי פעמונית קיפחת.

אני חייבת לציין שמאד ריגש אותי למצוא אותה. זהו אחד הפרחים הנדירים ביותר בארצנו, לא הרבה ידוע עליו. למשל, לא ידוע עדיין מיהם המאביקים של הרצועית.

כשאני מנסה לחשוב על זה, עד היום לא ראיתי חרקים על הרצועיות. כן צלמתי עכבישים עליה. הנה, למשל סרטביש הפרחים, הידוע גם בשם יפרוחית – וזה אומר שכן מגיעים אליה חרקים כלשהם, כי העכבישים מחפשים את מי לטרוף…

בדרך כלל, הרצועיות פורחות במפוזר. אחת פה-אחת שם, מרחק של מטרים ועשרות מטרים מפרט לפרט. מדי פעם, אני פוגשת צמד שפורח יחדיו – וזוהי שמחה:

התמונות צולמו כולן במירון, בתאריכים:

23.5.2007

17.5.2008

29.5.2009

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא, להתרשם מהסחלב המיוחד הזה!!!

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.

ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!

הייתכן?!?!?!

יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.

היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.

עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים: שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:

סחלב פרפרני – Orchis caspia

סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.

הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.

השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:

במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:

סחלב אנטולי – Orchis anatolica

סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.

אילו מהר קטע, 13.4.2007 :

נכון שהם מקסימים?

הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.

סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata

סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.

אילו מה13.4.2007:

את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:

עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם – Cytinus hypocistis

זה מתחיל בקטן. ציץ אדום בקוטר סנטימטר או שניים, שבוקע מהאדמה:

(2.5.2009, הר מירון)

אם מחפשים, וחושפים בעדינות – מגלים לפעמים מושבות שלמות:

(6.4.2007, הר מירון)

ותמיד תמיד למרגלות הלטם. בעיקר בכרמל, אך גם במירון.

בשלב הבא, זה מציץ קצת יותר מהקרקע, והכדורים האדומים נפתחים ומראים תוכן לבן:

(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

ובסופו של דבר, גם הם פורחים:

(הר מירון, 27.5.2006)

זהו צמח טפיל – כלומר, אינו עושה פוטוסינתזה ואין לו עלים או גבעול ירוקים. הוא מתחבר לשורשים של צמח אחר, וגונב ממנו את כל צרכי מחייתו. לצמח הזה קוראים רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם.

רמונית – בגלל הצבע האדום והצורה הכדורית

לטם – הוא הפונדקאי של הרמונית. לטם שעיר ולטם מרווני.

(17.4.2009, הר מירון)

לשמחתי, הרימונית גדלה בד"כ בכמה מקומות שמאד חביבים גם על הסחלבים – ולכן כשאנחנו יוצאים לחפש דבורניות וסחלבים בכרמל ובמירון, בדרך כלל אנחנו בודקים גם את האדמה מתחת לשיחי הלטם הרבים, וכמעט אף פעם לא מתאכזבים.

(19.4.2008 – כרמל)

לפעמים פוגשים פרטים בודדים וקטנים, כמו זה:

(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)

ולפעמים מושבות גדולות –

(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)

הנה מושבה ולידה עלה כותרת שנשר מאחד הלטמים – לטם שעיר –

(28.4.2007, חורבקת רקית, כרמל)

הרמונית שייכת למשפחת הרפלסיים, והיא הנציגה היחידה של המשפחה בארץ.

באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב: "המין הידוע ביותר במשפחה – Rafflesia arnoldii – גדל ביערות הטרופיים של מלזיה, ולו הפרח הגדול ביותר בממלכת הצמחים. קוטר הפרח כ-50 ס"מ, ומשקלו מגיע עד 7 ק"ג."

(22.4.2006, כרמל – התמונה הזו מזכירה לי נר זכרון)

אז הייתי חייבת לעשות חיפוש, ומצאתי כמה תמונות מדהימות של הפרח הזה. הרימונית הקטנה שלנו, שקוטרה סנטימטר בערך – היא קרובתו של הענק המרשים הזה.

(25.4.2005, כרמל)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

פשתנית קטנת-פרחים – Linaria simplex

אחרי שלל הפשתניות שהצגתי בחודש שעבר, פגשתי עוד אחת – זעירה כמו הפשתנית הזעירה, צהובה כמו פשתנית אשקלון ונדירה כמעט כמו פשתנית משולשת.

הכירו נא את הפשתנית קטנת הפרחים.

הפשתנית הזו מאד נדירה – היא פורחת בחרמון, באיזור הר כחל ורכס נמנמן; ובמירון – בהר שפנים. אני פגשתי אותה בשני המקומות הללו, ולמיטב ידיעתי אין אחרים.

הפרי שלה גדול מאד יחסית לפרח, כמו שאפשר לראות בתמונות. (מה שלא אומר הרבה: הפרי גדלו פחות מס"מ, הפרח – כ-3 מ"מ)

שאלו אותי מאיפה הגיעה השם "פשתנית" – במיוחד לאור העובדה שפשתנית ופשתה כלל לא דומות.

ניסיתי לחפש – מצאתי שהשם ה"עממי" (לא מדעי) באנגלית לפשתנית הוא: toadflux.

בדקתי במילון:

flux היא הפשתה – צמח הפשתה.

toad – קרפדה.

כלומר, השם האנגלי הוא משהו כמו "פשתת הקרפדה".

אז אם אתם שואלים אותי – כנראה המתרגמים לעברית ניסו להקל עליה עם השם הזה…

כל התמונות צולמו בתאריך 17.4.2009, במירון, בהר שפנים – שזה עוד תרגום גרוע לשם: השם המקורי של ההר הוא ג`בל שופנין – כלומר, הר הצופים או המשקיפים – כי הוא הר שמשקיף יפה על סביבותיו. כשעברתו את השם, החליטו ללכת על הצליל ולא על המשמעות.

למיטב ידיעתי, אין שפנים בהר שפנים.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית נאה – Ophrys bornmuelleri

בשבת טיילתי להר מירון, ופגשתי מספיק נושאים לעשרות רשומות… הר מירון הוא באמת אחד המקומות הקסומים ביותר בעיני.

אבל אני מתחילה לאט, והיום אני מציגה בפניכם דבורנית נאה:

הדבורנית הנאה פרחה בפברואר-מרץ בהרי יהודה, במרץ-אפריל בכרמל וברוב הגליל, ועכשיו היא פורחת בפסגת המירון.

הצורה שלה מקסימה בעיני – גם הציור היפהפה, וגם העובדה שאם מסתכלים עליה, אפשר לראות מין דובי חמוד ומחייך שמושיט את זרועותיו קדימה לחיבוק…

בד"כ ה"כנפיים" של הדבורנית הזו הן לבנות, אבל לעיתים הן נוטות לירקרק.

הבעיה העיקרית שלי עם הדבורנית הזו… שהיא דומה מאד לדבורנית הגדולה. וממש קשה לי להבדיל בינהן.

לכאורה, ההבדל הוא בצורה השׂפית – "גוף" הדבורה – פה, בנאה, אמור להיות משולש; ואצל הדבורנית הגדולה – הוא רבוע יותר.

אבל ההבדל הזה כל כך "in the eyes of the beholder" – כבר היו לי ויכוחים עם אנשים לגבי מה זה "משולש" לעומת "מרובע"…

פעם חשבתי שאם ה"כנפיים" לבנות-ירוקות, אז זו ודאי נאה, ואם הן ורודות – זו גדולה. מבחינה סטטיסטית זה אולי נכון – אבל יש ויש דבורניות גדולות עם "כנפים" לבנבנות או ירקרקות, ויש גם נאות ורודות כנפיים.

בסחלביים יש כזו שונות בצבעים, שאי אפשר להסתמך גם על זה.

…וחוץ מזה, סטטיסטיקה פה אינה הוכחה. זה כמו הסיפור על הסטטיסטיקאי שטבע באגם שעמקו הממוצע הוא 10 ס"מ.

ההבדל היחידי שאני כן מצליחה איכשהו לשים לב אליו, הוא גודל הפרח.

בדבורנית הנאה, השפית היא קטנה יותר – 7-10 מ"מ גודלה.

לעומתה, הפרח של הדבורנית הגדולה גדול יותר ומרשים, בד"כ מעל סנטימטר.

את המקבץ הזה (פה, מעל) צלמתי ליד עין חומימה במירון, ב4.2007. נסענו בכביש – ומהאוטו לפתע ראינו מקבץ של כ100 דבורניות! זה היה מאד מרשים.

המקבץ הבא, לעומתו – צולם ממש בשיא שביל פסגה – גם שם ראינו מעל 100 פרטים, אז – ב2005. אתמול ראינו באותה נקודה כ-30 פרטים.

אחת מהן היתה מאד מיוחדת: עם נקודות על הכנפיים:

כל התמונות צולמו בכרמל, במירון ובנחל מתת במרץ-אפריל ותחילת מאי, בשנים 2005-2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

סחלב כלאיים – פרפרני X מצויר

אחרי שספרתי לכם על סחלב פרפרני (מימין) ועל סחלב מצויר (משמאל) –

אני אספר לכם על תופעה שקיימת בסחלביים: הכלאות.

המצב אינו נפוץ, אבל בהחלט קיים! הכלאה בין שני מיני סחלבים. ובמקרה שלנו – סחלב פרפרני וסחלב מצויר.

וזה נראה כך:

איך כתוב בתנ"ך? "הקול – קול יעקב, והידיים – ידי עשו" (בראשית, כ"ז כ"ב) וכאן – הצורה – צורת סחלב פרפרני, והדוגמא – דוגמת סחלב מצויר!

את סחלבי הכלאיים (או בשם אחר – סחלבים היברידיים) הללו פגשתי במירון. לפי ספרו של אסף שיפמן, נתגלו מאות פרטים מהם בהר עצמון ליד ידפת ובנחל צבעון במירון.

בספר כתוב גם שההיבריד הזה קרוי "סחלב כלאיים פיינברון" – לכבוד פרופ. נעמי פיינברון, מראשי הבוטנאים בארצנו. (ובלטינית – Orchis x feinbruniane )

ומעכשיו אמרו: "מריץ` ורץ` יוצא ריצ`רץ`, מסחלב פרפרני וסחלב מצויר – יוצא היבריד פיינברון!"

את התמונות פה צלמתי ב21.3.2008 וב-10.3.2009 במירון.

כולכם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב מצויר – Orchis Israelitica

היום אני חוזרת אל נושא הרשימה הראשונה שלי: הסחלב המצויר.

אמנם הוא כבר קיבל את הבמה – אבל עכשיו סוף עונת הפריחה שלו, ומגיע לו!

(מירון, 24.3.2007)

כיון שכבר סיפרתי עליו – שהוא אנדמי לישראל (אך אולי יימצא גם בדרום לבנון) ולכן שמו הלטיני Orchis Israelitica – סחלב ישראלי; אני אספר היום על הפעם הראשונה בה פגשתי אותו.

(מירון, 24.3.2007)

זה היה קצת אחרי שקניתי את הספר "מדריך למטייל – סחלבי הבר בישראל" מאת אסף שיפמן. בספר ישנו תיאור של טיול אל הר השאבי, ליד ידפת – בעקבות סחלב מצויר.

(מירון, 10.3.2009)

כיון שהסחלב הזה היה חדש לי – נסענו לטיול.

הגענו למקום – לפי המפות, וההסברים בספר – והתחלנו לחפש. היה בינינו ויכוח קל לגבי הכיוונים – האם לחפש מדרום לכביש או מצפון לו, אבל התחלנו לחפש.

(מירון, 10.3.2009)

הסחלב המצויר הוא בגובה 15-30 ס"מ, והחורש – משני צידי הכביש – היה סבוך למדי.

מצאנו די בקלות כמה סחלבים פרפרניים, סחלבי גליל ושלוש-שיניים, דבורניות צהובות ודבורניות דינסמור – אבל סחלב מצויר? אַיִן.

(מירון, 10.3.2009)

אחרי פרק זמן ארוך של שיטוטים, ה"ענן" שלי איתר "סחלב אחר" – שלא היה מוכר לו.

כולנו באנו לראות – ובפעם הראשונה, שזפה עינינו סחלב מצויר

(מירון, 10.3.2009)

אתם יכולים לתאר לעצמכם את השמחה… הסחלב צולם, מושש ונבדק מכל הכיוונים. דיברנו עַליו ואֶליו, התפעלנו ממנו, ונתנו לו את הכבוד הראוי.

(מירון, 10.3.2009)

לאחר מכן המשכנו לשוטט בשטח – ובסך הכל באותו יום פגשנו שלושה פרטים פורחים, וניצן אחד. נראה שזהו יבול דל – אך אנחנו שמחנו בו, והתייחסנו אל כל פרח כאל אוצר…

(מירון, 10.3.2009)

מאז כבר למדתי, שבמירון הם גדלים בכמויות נכבדות יותר – באיזור נחל מורן, למשל – כבר מצאתי ביום אחד עשרות פרטים.

ועדיין, אותם שלושה ראשונים (וניצן!) יקרים מאד ללבי.

(מירון, 24.3.2007)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית כחלחלה – Ophrys iricolor

הדבורנית שלי היום היא נדירה למדי – אני מכירה אותה משלושה מקומות בלבד (כרמל, הר קטע והמירון) , וגם שם בד"כ אין הרבה פרטים.

זוהי הדבורנית הכחלחלה –

(הר מירון, 24.3.2007)

צבעים לא עוברים מספיק טוב פה, אז תאמינו לי כשאני מסבירה שהכחלחל שלה הוא כחול מטאלי בוהק ומקסים…

הדבורנית הכחלחלה הראשונה שלי היתה זו:

(11.3.2006, עוספייה)

ליד בית היערן בעוספייה – יצאנו למצוא את הדבורנית, ומצאנו שני אנשים מחפשים בין שיחי הסירה הקוצנית… הסתבר שהם – כמובן – גם מפורום שמירת טבע… והם כבר מצאו אותה! אז שמחנו שמחה כפולה

מאז למדתי שהמקום הכי נוח ופשוט לראות אותה – זה בעליה להר מירון. צריך לפקוח עיניים, וממש לאורך הכביש יש פריחת סחלבים נפלאה.

את אילו, למשל, צלמתי לאורך הכביש במירון, 10.3.2009 :

בערך שנה אחרי שצלמתי שם את הדבורנית הזו:

(21.3.2008, מירון)

לפני כמה שנים, בפורום שמירת טבע, בחור בשם גידי העלה תמונה של דבורנית כחלחלה מיוחדת! הכתם הכחלחל שלה הוא יותר אדמדם-סגלגל! מיד שאלתי אותו איפה היא שוכנת, ונסעתי לבקר אותה: