סיגל מרקסמולר – Viola merxmuelleri – ועוד כמה סיגלים בגרגנו

היום אני עושה הפוגה בסחלבים של גרגנו, בשביל פרחים אחרים ויפים גם הם: הסיגלים.

את הסיגל הראשון פגשנו כבר ביום הראשון – עצרנו באחו שהיו בו אלפי עיריות פורחות, ולמרגלותיהן – פה ושם – היו פזורים סיגלים בצבעי סגול וקרם בהיר.

הכירו את סיגל מרקסמולר – Viola merxmuelleri – מין סיגל אנדמי לחבל פוליה שבו נמצא חצי האי גרגנו. הוא נפוץ שם, אבל לא גדל בשום מקום אחר.

בעבר הוא נחשב לתת-מין איטלקי של סיגל יווני (Viola graeca), אבל בשנת 1984 הוא הופרד מהסיגל היווני וכיום הוא נחשב למין בפני עצמו.

סיגל מרקסמולר נקרא על שם הרמן מרקסמולר, שהיה מנהל המכון הבוטני במינכן במאה ה-20. הוא היה מומחה לצמחית אפריקה ולצמחית האלפים, ולאו דווקא לצמחית איטליה – אבל אחד מתלמידיו – מתיאס ארבן – הוא מומחה לסיגלים וארבן קרא לסיגל על שמו.

ראינו את הסיגלים הללו כמה פעמים, במקומות שונים – בעיקר ביערות. הם יפהפיים, וגדולים יחסית למיני סיגל אחרים שראיתי (למשל בקליפורניה או בפראג).

אני אוהבת להסתכל עליהם גם מהצד, לראות את הדרבן – שאצלם הוא מלא צוף, ומיועד לפרפרים שיאביקו אותו:

הססגוניות שלהם גם נפלאה בעיני – כל מיני גוונים של סגולים עד לקרם-לבנבן.

אבל פרט לסיגל מרקסמולר, פגשנו עוד כמה מיני סיגל…

למשל, סיגל השדה – Viola arvensis: סיגל קטן ולבן, שנפוץ באירופה.

הוא דומה לסיגל הצנוע מהחרמון, אבל גדול יותר ממנו:

פגשנו גם סיגל לבן – כנראה שזה באמת שמו, Viola alba, סיגל לבן:

גם זה סיגל שנפוץ ברחבי אירופה, ומצאנו אותו בחורשת אלונים נחמדה.

הסיגל הרביעי שפגשנו היה – אם אני לא טועה – הסיגל הריחני – Viola odorata, שכשהייתי ילדה היתה לנו ערוגה שלו בחצר:

גם הוא נפוץ למדי באירופה, וגם כאן אני לא בטוחה בזיהוי. הדרבן שלו קצר ועבה משמעותית יותר מזה של סיגל מרקסמולר.

אני אחזור עוד קצת לגוונים ולצורות של סיגל מרקסמולר: כאן הוא בסגול כהה:

הסגול הבהיר עם הפסים הכהים משווה לו מראה מאד מיוחד:

את התמונות צילמתי ברחבי חצי האי גרגנו באיטליה, בתאריכים 10-16.4.2023.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.