Encyclia tampensis – Florida Butterly Orchid – סחלב-פרפרי פלורידיאני

SAMSUNG CAMERA PICTURES

סוף סוף אני מגיעה לרשומה האחרונה שלי מהטיול לפלורידה בקיץ שעבר. מצבי יחסית לא רע: את הטיול לקליפורניה במרץ 2013 סיכמתי ברשומות ממרץ ועד דצמבר – תשעה חודשים. הפעם הצלחתי לכסות את מה שרציתי תוך חמישה חודשים בלבד. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

גם הפעם, שמרתי לי את האירוע המיוחד ביותר לסוף: סחלב בר יפהפה ומרשים שפגשתי בפארק ה-Everglades: סחלב ששמו Encyclia tampensis. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

את הסחלב הזה פגשנו… בביצה, כמובן. בפלורידה יש המון ביצות. הפעם הלכנו בשביל נחמד ששמו Anhinga Trail – הוא קרוי על שם הנחשון, ציפור ה-Anhinga שכבר הצגתי בבלוג. אמנם לא פגשנו נחשונים בשביל הזה, אבל היו כמה פרפרים, כמה אנפות – ועוד פרח אחד מיוחד. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

באותו שלב כבר הייתי די מיואשת: מספר הסחלבים שפגשתי בטבע עד אותו רגע היה אפס, וכל הנסיונות לאתר סחלבים הסתיימו בעקיצות יתושים ובמפח נפש.
אבל המסלול היה נחמד, התחלנו אותו בגשם – שפסק מהר; ולפתע שמתי לב לפריחה קצת שונה, קצת מיוחדת על עץ תפוח הביצות – Swamp Apple – שהוא מין של אנונה: 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

התקרבתי – והתחלתי לקרוא באושר – סחלב! מצאתי סחלב בר! אמיתי! מיוחד! האפיפיט הראשון בחיי שאיננו בגן בוטני! 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לידנו עברה בדיוק קבוצת תיירים עם ריינג'רית שהדריכה אותם. הראיתי להם את הסחלב בהתלהבות – אבל נראה לי שהם בעיקר הסתכלו עלי, התמהונית, שמגיעה לביצות ומתלהבת כל כך ממשהו שצומח שם על העץ… 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אחרי שצלמתי אותו מכל הכיוונים – הוא היה לא מאד קרוב אלי; וכאמור, המצלמה שלי לא היתה מאד מוצלחת – המשכנו במסלול, פוקחים עיניים ומחפשים סחלבים על העצים – 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הסתבר שזו לא היתה בעיה: ראינו לפחות עשרה עצי Swamp Apple סביב גשר העץ עליו הלכנו, שהיו מעוטרים בסחלב הזה!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

יכולתי גם לראות את הפקעות שלהם, המעוגנות על גזע העץ:
בעצם, אילו לא באמת פקעות – באנגלית הם נקראות Pseudobulbs. המטרה היא זהה – איבר אגירה לחומרי מזון ואנרגיה. אך מבחינה בוטנית, זהו חלק מהגבעול. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

שמו העממי של הסחלב הוא Florida Butterfly Orchid. הפרפר – Butterfly בגלל צורת הפרח. פלורידיאני – כי הוא טבעי בפלורידה. הוא פורח בפלורידה, קובה ואיי הבהאמה. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

שמו הלטיני – Encyclia – מגיע מיוונית, ומשמעותו להקיף במעגל (encycle). הכוונה היא לחמשת עלי הכותרת הרוחביים (אילו שבתמונות הם כתומים או ירקרקים) המקיפים בעיגול את העמודון (עמוד העלי והאבקנים) והשׂׂפית (עלה הכותרת המרכזי, הלבן-ורוד).
שם המין – Tampensis – הוא על שם העיר טמפה בפלורידה, שם הוגדר הפרח לראשונה בשנת 1846. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לפי הספר שלי, האנציקליה היא האפיפיט הנפוץ ביותר בפלורידה. אך כיוון שיש מסחר בלתי חוקי בו, ופרטים רבים נאספו בטבע על ידי אספנים, סוחרים וסתם אנשים – הוא מוגדר כצמח מוגן, ואסור לקטוף אותו או לאסוף אותו ללא אישור רשמי. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

בינתיים, אני הסתובבתי שיכורה מעץ לעץ, ובסך הכל צלמתי כמה מאות תמונות של הסחלבים הללו. בכל יום בחופשה צלמתי בסביבות 150-200 תמונות. ביום הביקור ב-Everglades, שבו פגשנו את האנציקליה ואת הספירנתס – צלמתי כ-800 תמונות… 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לפי הכתוב בספר שלי, לפרחי האנציקליה יש ריח נעים. אך הם לא היו קרובים מספיק על מנת שאוכל לבדוק את הריח. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

את התמונות צלמתי בפארק ה-Everglades, בתאריך 7.7.2014

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

SAMSUNG CAMERA PICTURES

Calypso balbosa – Fairy's Slipper – סחלב "סנדלי הפיה"

IMG_7347

בדיוק היום לפני שנה – בתאריך 28.2.2013 – עזבתי את הבית והמשפחה, עליתי על סילון-לון-לון וטסתי ליבשת המוזהבת,
נסעתי לקליפורניה, והתארחתי אצל אום נטע (ולא, שמה הוא לא סוניה). 

IMG_7238

עד היום פרסמתי 68 רשימות על הטיול ומה שפגשתי בו – והחלטתי שהיום, יום השנה לטיסה, אפרסם את רשימת הסיכום. 

IMG_7230

פרסמתי 23 רשומות על הטיול עצמו – המקומות שהייתי בהם – למשל, עמק המוות, מדבר מוהאבי, פארק עץ יהושע; והאנשים שפגשתי – גל ועופר
15 רשימות על בעלי חיים שפגשתי – בעיקר ציפורים, יונקים וזוחלים,
ו-30 רשימות על הצומח המעניין – עצים, פרחים וקקטוסים.

IMG_7358

לרשימת הסיכום בחרתי לי את הפרח המיוחד ביותר שפגשתי בטיול: סחלב עדין ויפהפה, ששמו Calypso balbosa – ושמו העממי "סנדלי הפיה" .

IMG_7227

את הסחלב הזה פגשתי בטיול הנפלא שלנו אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais – שהיה המסלול המיוחד ביותר בטיול מבחינה בוטנית.
אני שמחה להזכיר את הטיול, האיריסים, ועוד כל מיני פרחים שפגשנו בדרך.  

IMG_7266

על מנת להבין את השם, צריך להסתכל על הפרח מקרוב – השֹפית שלו נראית כמו נעל אלגנטית מעודנת וקטנה. באנגלית קוראים לזה Slipper – כמו נעלי הזכוכית של סינדרלה. כיון שבסיפור סינדרלה ה-Slipper תורגם לסנדל הזכוכית, גם אני תרגמתי את השם לסנדל. 

SONY DSC

סנדלי הפיות הללו גדלים ברוב יבשת צפון אמריקה. הם אוהבים יערות לחים ופינות חבויות. 

IMG_7257

השם הלטיני – Calypso – הוא על שם הנימפה קליפסו מהמיתולוגיה היוונית, בתו של הטיטאן אטלס, שהתגוררה על אי חבוי, מיוער ולח. 

IMG_7364

סנדלי הפיות הם צמחים קטנים למדי – גובה הגבעול הוא כעשרה סנטימטרים בלבד. הפרח גדול למדי – פרח ממוצע הוא בגודל 3-4 ס"מ.
בתמונה הבאה אפשר להתרשם כמה הם קטנים יחסית ליער סביבם – 

IMG_7361

בתמונה הבאה אפשר לראות סחלב אחד מוקף פטריות – 

SONY DSC

נהניתי מהדוגמא שעל השפית גם מאחור – הנימור הזה חביב מאד – 

IMG_7263

הסחלב הזה מאד שימח אותי. בתחילה מצאנו 2 פרטים, אבל כשהמשכנו במסלול, ראינו עוד ועוד, מציצים אלינו מהסבך. בתחילה ניסיתי לספור אותם – אחרי הפרט ה-50 בערך הפסקתי לספור. 

IMG_7264

אני רוצה שוב להודות לאום נטע, אבו נטע, נטע ואוּחת-נטע על ההזמנה והאירוח הנפלא,
ואם כבר, אז להזכיר את הביקור הנפלא לאיזור לוס אנג'לס – ולהודות גם לגל ועופר ומשפחותיהם על האירוח!

IMG_7262

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני על הר טאמאלפייס, בתאריך 4.3.2013 – ואני ממליצה לכל מי שמגיע בתקופה הזו לאיזור סן פרנסיסקו – לטייל על הר טאמאלפייס הנפלא!
​תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

SONY DSC

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 IMG_7474

הערה קטנה – אני יודעת שבשבועיים האחרונים כמעט לא קראתי אצל אף אחד, אני פשוט בתקופת עומס. מבטיחה להשלים הכל!

הרס בעליה למירון


סחלב הגליל, לצד הכביש העולה למירון

כבר הצגתי בבלוג שלי את כל בני משפחת הסחלביים שגדלים בר בארצנו.
רבים מהם צלמתי בהר מירון – ולא סתם בהר, ממש לאורך הכביש העולה למירון.


דבורנית גדולה פרחה פעם בעליה למירון

פגשתי שם כל שנה כמה מהמינים הנדירים והמיוחדים של ארצנו, כמו דבורנית כחלחלה

סחלב מצויר

סחלב כלאיים – הכלאה של מצויר ופרפרני –

כך נראו שולי הכביש לפני שנה: צהוב מאחירותם החורש שפורח ומפיץ ריח נפלא, ולמרגלותיו – צמחיה נמוכה שכוללת הרבה מאד סחלבים.

ולא רק סחלבים, הנה – למשל – ורוניקה קרחת: מין נדיר ומיוחד לגליל העליון.

הייתי שם שוב בחג, ביום שישי האחרון – וחשכו עיני. כך זה נראה עכשיו:

נעשו עבודות תחזוקה בכביש. אמנם התחזוקה עצמה נעשתה בכביש – אך השטח שיושר ומולא בחצץ ועפר – כולל בדיוק את שולי הכביש עם הצמחיה הנמוכה, שם פרחו כל הסחלבים.

בשנה שעברה פגשתי לאורך הכביש עשרות דבורניות כחלחלות. כולל את האחת המיוחדת, שהכחול שלה סגלגל. היא פרחה בדיוק 600 מטרים מעל עין חומימה, בצד שמאל של הכביש. גידי פ מפורום שמירת טבע שלח אותי אליה עוד ב-2006, ואני ביקרתי אותה בנאמנות כל שנה מאז.
זו התמונה האחרונה בהחלט שלה, כי היא לא תפרח יותר:

עוד נקודה נהדרת שתמיד עצרנו לידה היתה סלע גדול ומרשים שעליו פרחו כל שנה דרבניות התבור
זו נקודה מצדו השני של הכביש. לא בצד שבו נעשו העבודות.

למרגלות "סלע הדרבניות" וסביבו היו תמיד סחלבים מצוירים, סחלבים היברידיים, וגולת הכותרת היתה מקבץ נאה של אחד הסחלבים המרשימים והנדירים בארצנו – רצועית הגליל.

כך נראה השטח הזה כעת: העמידו שם אנדרטה מכוערת המוקדשת לחיל ההנדסה שפרץ את הדרך למירון בשנים תש"ך-תשכ"ו.

אני לא מצליחה להבין למה היה כל כך חשוב, באמצע שנת תשע"ב, לתקוע באחת הנקודות היותר מיוחדות בכביש מבחינת הצומח – את האנדרטה הזו.
אי אפשר היה לשים אותה ליד הבסיס, או ליד בית ספר שדה, ששם ממילא השטח פגוע ואין ערכי טבע נדירים?

רצועית אחת הוציאה עלים בשטח ההרוס – בודדה שהצליחה לשרוד את ההרס –

ורק הפרחית מנסה לעצור את ההרס וקוראת לכולם לעצור לרגע, אבל מי שומע לה? היא רק פרחית…

שלחתי שאלה לאיל מיטרני מרט"ג בנוגע להרס. הוא פנה למנהל המרחב ומנהל המחוז ברט"ג, והם נתנו את התשובה הבאה:
"עבודות חברת החשמל נעשו לאורך הדרך העולה אל היב"א בתחום האספלט ולא בשולי הדרך כך שהסחלבים , הדבורניות ורצועיות הגליל לא נפגעו. העבודה נעשתה בפיקוח צמוד של שמוליק והפקחים ובליוויו של גיל בן נון"
העבודות נעשו אמנם על שטח האספלט, אבל כל שולי הכביש מולאו בחצץ ועפר, שוטחו ויושרו. וזה בדיוק האיזור שבו היו בעבר כל הדבורניות המיוחדות.


דבורנית נאה – בשנת 2007 מצאתי מקבץ של כ-60 דבורניות לצד הכביש… גם הוא כבר איננו.

תמונות הפרחים צולמו לאורך הדרך העולה למירון, בחודשים מרץ-יוני בשנים 2007-2011
תמונות ההרס צולמו באותם מקומות, 13.4.2012
מוטי אמר שזה יום שישי השלוש עשרה, ואולי יש משהו באמונות התפלות…
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

16.4.2012: תוספת:

טליה אורון, אקולוגית של רשות הטבע והגנים, הגיבה לנושא בפורום שמירת טבע.
הבעיה היא שהכביש, בניגוד למה שסביבו, שיך לצבא. הצבא החליט שנדרשות עבודות שם – וברגע שהצבא מחליט, אין לאף אחד זכות לערער, לשאול, להציע… הצבא החליט.
טליה אומרת שבעקבות התערבות הרט"ג – ההרס הופחת יחסית לתכנון המקורי. פגשתי בעבר את טליה, ואני יודעת שהיא הצילה כבר יותר משמורה אחת מהרס טוטלי.
ובכל זאת, ההרס הזה גורם לכאב לב. 

7.11.2013: תוספת:
אסף שיפמן ובתו הכינו סרטון המספר על הרצועית, ועל ההרס במירון.

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר מי יודע?

שלושה עשר, אני יודעת:

שלושה עשר סחלבים אנטולים  – בעצם, הרבה יותר. אבל ארבעה מהם מצאנו קטופים וזרוקים על השביל! איזו חוצפה! הסחלביים כולם הינם פרחים מוגנים, ואסור לפגוע בהם. אני מודיעה לכם שאם אני תופסת מישהו פוגע בסחלבים – אני אישית אזמין את פקחי הרשות!
את הסחלבים הקטופים אספתי, ואני מתכוונת להעביר לעשביה של האוניברסיטה העברית.

שנים-עשר סחלבי הגליל: (ואחד מהם כמעט בגובה מטר!) 

 

אחד עשר סחלבים איטלקיים:  כבר אחרי השיא, ועדיין מקסימים!

  

עשר דבורניות נאות:  באמצע שביל פסגה של המירון, קרוב להתפצלות של השביל היורד לעין חומימה.

  

תשע דבורניות צהובות: כולן ממש בתחילת העליה להר

שמונה סחלבני החורש:  היו מאות ניצנים ועלים, בכל מקום שעצרנו בו. מעטים התחילו לפרוח

  

שבע דבורניות כחלחלות (בעצם הרוב כבר נבלו, היתה עוד אחת במצב צילום….)

שש דבורניות גדולות: הן בתחילת הפריחה בהר.

חמישה סחלבים פרפרניים: לפני חודש היו רבבות על המירון. ואני לא מגזימה במספר. רובם כבר גמרו את העונה, נשארו עוד בודדים.

ארבע דבורניות דינסמור:  גם הן בעצם כבר גמרו את העונה.

 

שלוש דבורניות קטיפה: (אמנם ראינו רק אחת פורחת, אבל בטח היו עוד…)

שתי נאוטינאות תמימות:  איך אני גאה בעצמי שמצאתי אותן!!!

  

אחד שנק החורש: יפהפה! ראינו כמה ניצנים, אבל רק אחד שבאמת התחיל לפרוח:

זו הגרסא שלי ל"אחד מי יודע" – ביום חמישי, 21.4.2011, טיילנו במירון  בחברה טובה – Anguly והבנות –  ולמרות כל מיני בעיות דרכים (בסוף שגריר הגיעו והחליפו לנו מצבר, הגענו הביתה לקראת 11 בלילה) – הסחלבים החליטו לערוך סדר כהלכה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב איטלקי – Orchis italica

מזמן לא היו אצלי סחלבים, נכון?

  

אז הנה לפניכם, הסחלב האיטלקי.

  

איטלקי – כי לראשונה הוא הוגדר באיטליה. שם הם קוראים לו Uomo nudo – האיש הערום. ואם תסתכלו, השם הזה מאד ברור ומובן

אם אתם זוכרים את סחלב הגליל, שהופיע בבלוג שלי לפני שנתיים, סיפרתי שהשם שלו הוא "אישון עם פישון" – ובאמת, באותו קו מחשבה, לסחלב האיטלקי קוראים "איש עם פיש"… 

גבהו של הסחלב האיטלקי הוא בין 20 ל-50 ס"מ, והוא אוהב לגדול במקבצים –  אבל מופיע גם בודדים.
הצבע שלו נע בין לבן לורוד, לרוב ורוד בהיר עם נקודות. כמו תמיד אצל הסחלבים, יש בהירים יותר וכהים יותר, מנוקדים יותר וחלקים יותר – צבע הוא לא סימן הגדרה.


ניסיתי לבדוק מיהם המאביקים של הסחלב האיטלקי – אבל גם בספר הסחלבים של אסף שיפמן וגם בחוברת רת"ם על הסחלבים כתוב בפירוש שלא ידועים המאביקים. מן הסתם הם קיימים, כי הפרח עדיין איתנו, פורח ומוציא פרי.
אני פגשתי סרטביש פרחים על הסחלב –

הסרטביש הוא עכביש-זיקית. הוא משנה צבע לפי הפרח שהוא עליו. הוא יכול להיות לבן, צהוב ולפעמים גם לבן עם כתמים סגולים – הכל למען התאמה מיטבית לצבעי הפרח בו הוא מתחבא. השם "סרטביש" הוא שילוב של סרטן ועכביש, כי צורתו של העכביש הזה דומה לסרטן.  מי שרוצה לקרוא עוד על הסרטביש, מוזמן לקרוא בבלוג של עמיר.

הסחלב האיטלקי גדל בגליל העליון – אפשר למצוא אותו בגבעת זקיף מעל כרמיאל, בגוש הרי מירון, באיזור צפת, ברמות נפתלי…
כאן, למשל, יש מקבץ יפה של סחלבים במורדות הר שפנים –
הר שפנים הוא אחד מגוש הרי מירון, ממש מול מורדות בית ג'אן. ואם תהיתם, אין עליו שפנים. אני לא מכירה שפנים שגרים בהר הזה. השם המקורי שלו הוא ג'בל שופנין, כלומר – הר המסתכלים, או הצופים. כיוון שהשם "הר הצופים" כבר תפוס, החליטו לשכוח מהמשמעות ולעברת לפי הצליל. לדעתי זו טעות, כי השם תלוש מהמציאות פה.  הצעה אלטרנטיבית, לדעתי,  יכולה להיות "הר התצפית".  כך נראים האיזורים היפים של ההר:

התצפית לצד השני פחות מוצלחת: מדי שנה, בית ג'ן מתרחבת ונוגסת עוד ועוד בשמורה, ופוגעת בטבע. כל ניהול השמורה והיחסים עם הדרוזים תושבי בית ג'ן בארץ הוא בכיה לדורות. במקום לטפח את הישוב ולעזור לו, המדינה פשוט מתעלמת. הם מצידם לא ממש מתחשבים בסביבה, ופוגעים יותר ויותר.
ואם פקחי הרשות או אנשי סביבה וטבע מנסים להעיר על זה – התגובות בהחלט יכולות להיות אלימות.

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בעליה למירון, בתאריכים 25.3.2006 ו-24.3.2007
ביער ביריה, 22.3.2008
בהר קטע למרגלות החרמון, 29.3.2008
ובהר שפנים, 13.4.2006 ו-16.4.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

  

חג שמח ומחוייך לכולם!

זר סחלבים לפסח


סחלב שלוש השיניים

לכבוד פסח, חג האביב – אני מפרסמת זר פרחים,
ומה טוב יותר מזר סחלבים, ישירות מגוש הרי מירון?


סחלב אנטולי

לכל קוראי הבלוג שלי, ולכל חולי הסחלבת באשר הם – חג שמח,


דבורנית נאה

אני מאחלת לכם שיהיה לכם טבע לצאת אליו ולהנות ממנו  (ולא רק פארקים עירוניים ורחובות בטון)  – דעו להעריך כל שדה ריק בשולי העיר, כל שטח פתוח: הם מתמעטים בקצב מהיר!


סחלבן החורש

שתמצאו את הדברים שגורמים לכם אושר והתרגשות – ממש כמו שאני מצאתי את הסחלבים


נאוטינאה תמימה – הקטנה בסחלבי ארצנו

שתדעו להעריך את ההנאות הקטנות של החיים


סחלב איטלקי

שתמצאו את החברים הטובים שלכם, ותהנו יחד איתם


סחלב הגליל – פורח מלמעלה למטה

שתדעו לחשוב הפוך מכולם כשצריך, לצאת מהקבעון


סחלב מצויר – אנדמי לארץ

ותראו תמיד את המיוחד בכל דבר


סחלב כלאיים – פרפרניXמצויר

שתדעו לשלב את כל המרכיבים בחיים, ליצור את התערובת הנפלאה והאישית שלכם!


דבורנית דינסמור

צאו החוצה, ותהנו מהפריחה המטריפה מסביב  – עכשיו זהו שיא הפריחה,  זה הזמן לחגוג את חג האביב!


סחלב אנטולי

התמונות צולמו בהר הלל ובהר שפנים במירון, בתאריך 16.4.2011
כתמיד, ממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 
סחלב איטלקי וסחלב אנטולי

 

סחלב ריחני – Orchis coriophora

אני ממשיכה עם הסחלבים היקירים לי – והפעם, סחלב ריחני.

סחלב ריחני הוא מהנדירים יותר בארצנו. הוא גדל באיזורים לחים – בתות רטובות, שולי מעיינות, אדמת טרוורטין (שזה נטף מעיינות) – ורוב הארץ שלנו יבשה, אין הרבה איזורים כאילה.

 

בארץ הוא גדל רק ב"צפון הרחוק": אני פגשתי אותו בשלושה מקומות – שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, נחל חזורי למרגלות החרמון, והר קטע – הוא ההר מעל נחל חזורי.

  

הסחלב הריחני, כשמו כן הוא – ריחני. יש לו ריח מתוק, לפעמים קצת מתוק מדי. מכירים מטהר אוויר לשירותים בריח סחלב? זה הריח.

  

אני לא היחידה שהריח לא מצא חן בעיניה במיוחד: השם האנגלי שלו הוא "Bug Orchid" – סחלב החרקים….

סיפרתי בעבר שרבים מבני משפחת הסחלבים הם רמאים: אין להם צוף, והם מנסים להראות כמו מישהו אחר (למשל, הדבורניות) – כדי שהחרקים יבואו להאביק אותם.
הסחלב הריחני הוא לא כזה. יש לו צוף בדרבן – והוא מושך חרקים ונותן להם גמול תמורת ההאבקה.

כמו לסחלבים רבים אחרים, גם אצל הסחלב הזה אפשר למצוא שונות רבה בין פרח אחד לאחר. באופן עקרוני, הצבע שלו ורוד בהיר מאד, עם מעט ירוק ונקודות בורדו.  אבל יש כאילו שהם כמעט בורדו לגמרי –

ויש כל מיני וריאציות בין ירוק לורוד – תגדילו, תראו כמה גוונים :

ביום שישי האחרון, אחרי ביקור הסחלב הריחני מאחורי חורשת טל, היתה לי שיחה עם חברה (טיילנו יחד) על הצבע הורוד. שתינו לא מאד אוהבות את הצבע הזה, במיוחד בכל הנוגע ללבוש/ריהוט/וילונות/כלי בית…
אחרי שגמרנו להסביר זו לזו כמה אנחנו לא אוהבות את הצבע הורוד – חשבנו רגע על כל הפרחים הורודים שראינו באותו טיול, ובמיוחד על הסחלב הריחני. מיד הסברנו זו לזו שכמובן, לא התכוונו לורוד בפרחים! הסחלב הריחני הוא יפהפה!

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, בתאריכים 19.3.2005, 15.3.2006, 25.3.2011
בנחל חזורי, 24.5.2007
וליד ההיאחזות נמרוד, 24.5.2007

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

סחלב קדוש – Orchis sancta


בדקתי ברשימות שלי, וגיליתי שישנם עוד ששה* מיני סחלבים ודבורניות הפורחים בארץ, שעדיין לא הצגתי בבלוג.
ולכן, היום אני מציגה סחלב:

 

זהו הסחלב הקדוש. קדוש? מה בדיוק קדוש בו?

 

כן, גם אני תהיתי….
באנציקלופדיה של החי והצומח, אמוץ דפני כותב: החוקר לינאוס הוא שקרא לצמח על שם ארצנו, ארץ הקודש.

החוקר לינאוס – הוא קארולוס לינאוס – חוקר שוודי בן המאה ה-18, שהיה רופא, זואולוג ובוטנאי חשוב בהסטוריה.
הוא ייסד את שיטת המיון  – הטקסונומיה – של המינים השונים הכלל האורגניזמים על פני כדור הארץ.

    

אמנם כיום, עם התקדמות המדע – השיטה המקורית של לינאוס קצת לא עדכנית, אבל העקרונות נותרו זהים.
הוא חילק את העולם לשתי "ממלכות" – ממלכת החי (שכללה גם חד-תאיים, למשל), וממלכת הצומח (שכללה גם אצות ופטריות). כיום מתייחסים לחמש ממלכות – אל החי והצומח נוספו הפטריות; החד-תאיים יחד עם חלק מהאצות; והחידקים.

לינאוס הפיץ את השימוש בשיטה הדו-שמית – השיטה שבה קוראים לצמח בשם הסוג (למשל, סחלב) ומפרידים בין צמחים שונים בעזרת שם המין (סחלב קדוש, לעומת סחלב פרפרני, למשל)
את החלוקה למחלקות, למשפחות ולסוגים הוא קבע על פי דמיון חיצוני של אברי הרביה של הצמח – הפרחים וחלקיהם השונים.

 

כך הוא הצליח לקבוע שמרווה מצרית, למשל, שהיא בן-שיח קטן מאד, מרווה דגולה שהיא פרח קטן חד שנתי – ומרווה כחולה – שהיא צמח גדול וגבוה – הן בעצם קרובות מאד זו לזו.
לפי הפריחה של הצמחים השונים הוא זיהה מאפיינים דומים, וחילק את העולם למשפחות, לסוגים ולמינים.

כיום נעזרים בDNA על מנת לסווג את המינים השונים של בעלי חיים וצמחים. ואמנם, היו דברים ששונו בעקבות השימוש בDNA – צמחים שהוחלט שהם קרובים יותר למין אחר או למשפחה אחרת ממה שנראה היה לפי ההחלטה הראשונית, של לינאוס וממשיכי דרכו – אבל למען האמת, השיטה שלו עובדת! רוב המיון של לינאוס – לפחות בבוטניקה – תופס גם היום.

 

בשנת 1756, הוציא לינאוס ספר בשם Flora Palestina – ובו הוא סוקר את צמחיית ארץ ישראל. הוא אמנם לא ביקר בארץ, אך תלמידים שלו ביקרו פה, והוא סיכם את הממצאים שלהם בספר מסודר. בין השאר, הוא הגדיר את הסחלב הקדוש.

הסחלב הקדוש נפוץ למדי במזרח הים התיכון – באיים שבים האגאי, יוון, תורכיה, קפריסין, לבנון וישראל.
בארץ הוא פורח בכל האיזור הים תיכוני – מישור החוף, הרי יהודה, הכרמל, הגליל…
הוא אחד מאחרוני הפורחים בין סחלבי ארצנו – פורח באמצע-סוף אפריל, ולעיתים גם במאי.

הוא אינו שייך לסחלבים הרמאים: יש לו צוף, הוא נותן גמול למאביקים. יש לו גם ריח קל ונעים – אבל צריך להתקרב ולהתכופף אליו על מנת להנות מהריח!

 

   התמונות צולמו:
בחורשת הסרג'נטים בנתניה 5.4.2010
בגעש 20.4.2010
בכרמל 24.4.2010
בשמורת בני ציון 14.4.2009
   


 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

*  החמישה האחרים, פרט לסחלב הקדוש הם: סחלב ריחני, סחלב איטלקי, דבורנית צהובה, דבורנית דינסמור ודבורנית צהובת שוליים. הם כנראה יחכו לעונת הסחלבים הבאה – כי ביום שישי שוב הייתי בנגב….

טוב שם טוב משמן טוב (סחלב הביצות, פעם שניה)

כמו שקרה לי עם רצועית הגליל, כשהתחלתי לבדוק את סחלב הביצות (כן, זה שפרסמתי לפני 2 רשימות) – ניצבתי מופתעת מול השם.

 

הפעם לא היו ארבעה שמות לטיניים לבחור מהם, אלא רק שניים…
Orchis laxiflora או Orchis dinsmorei


ושוב שאלתי את עצמי: מהו שמו של הסחלב הזה?

 

הספרות, כדרכה נחלקה בין הדעות.
האתר של פרופ. דנין, הסכים עם האנציקלופדיה של החי והצומח ועם חוברת רת"ם העוסקת בסחלבים: זהו Orchis dinsmorei.

המגדיר לצמחי ארץ ישראל (של פרופ. פינברון ופרופ. דנין) , לעומת זאת, הסכים דווקא עם לקסיקון מפה של פרופ. שמידע ועם הספר "צמחי ישראל בתמונות" החביב עלי: זהו Orchis laxiflora.

ספרו של אסף שיפמן לא הושיע אותי הפעם: הוא נותן את שני השמות, כשמות חלופיים; כשהשם הרשמי לדעתו הוא Orchis laxiflora.

הישועה הגיעה אלי הפעם מספר ישן שקניתי לא מזמן בחנות יד שניה: ספר הסחלבים בישראל של פרופ. אמוץ דפני.

 

פרופץ דפני מסביר, שבדרום אירופה – למשל, איטליה וצרפת – הוגדר המין "סחלב הביצות" ונקרא בשם Orchis laxiflora. אבל כאשר בדקו את סחלבי הביצות באיזורינו – סוריה, לבנון וישראל – נתגלו מספר הבדלים. ולכן, כותב פרופ. דפני, יש הצדקת לתת לסחלב באיזורינו שם נפרד מהסחלב האירופאי – והוא נקרא Orchis dinsmorei

ומה זה dinsmorei? על שם דינסמור.
דינסמור – ג'ון דינסמור – היה בוטנאי אמריקאי שחי בירושלים, במושבה האמריקנית בראשית המאה ה-20. הוא לימד טבע, חקר רבות את צמחית הארץ, וגילה צמחים רבים שלא היו ידועים מהארץ.


ענת סקילי כתבה עליו, בהקשר של פרח יפה אחר הקרוי על שמו – דבורנית דינסמור.

 

לפני כמה זמן, אסף שיפמן העלה השערה שבארץ בעצם גדלים שני המינים:  ברוב הארץ – במישור החוף, ובגליל – זהו Orchis dinsmorei; ואילו למרגלות החרמון – זהו Orchis laxiflora.
כשהיינו איתו, הוא אכן הראה לנו את ההבדלים (ציור על השפית, הזוית של הדרבן מהפרח – ועוד).
אסף מדד ובדק פרטים מכל נקודה ידועה בארץ (ומאז ייבוש הביצות אין הרבה…), והשווה לטורקיה, ולמדינות באירופה. לפני שנה בערך הוא פרסם מאמר שטוען שאילו באמת שני המינים.
אם אילו אכן שני מינים, או פשוט זן שונה מעט שמושפע ממזג האוויר – צריך לבדוק. בינתיים, אני לפחות מקבלת את דעתו של פרופ. דפני, בתוספת ההערה של אסף: בארץ גדל Orchis dinsmorei (כלומר, סחלב דינסמור) – ובחרמון, כמו באירופה – Orchis laxiflora (סחלב הביצות האירופאי) 

  

 את התמונות צלמתי :
באחו בנימינה,
בנחל חזורי (ממש ליד נבי חזורי, למרגלות החרמון)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

   

בחודשים מרץ ואפריל של השנים 2005-2010

   

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא

 

 

הבהרה:
נראה לי שבלבלתי כמה אנשים, ולכן אני אסביר שגם ברשימה הקודמת על סחלב הביצות וגם בזו – מופיעים במעורבב הפרחים מנחל חזורי ומאחו בנימינה, ואני – במבט ראשוני, ובלי להתעמק – לא יודעת להבדיל בינהם.
הפרחים הם כמעט זהים, ההבדלים הם זעירים וחשובים בעיקר למשוגעי בוטניקה וחולי סחלבת.
גם זה, וגם ההוא נקראים בעברית סחלב הביצות. לגבי השם הלטיני – יש תהייה, וזה הבסיס לרשימה הזו.

סחלב אנטולי – Orchis anatolica

אני ממשיכה עם סחלב נוסף, שדומה מאד במבנה הפרח לסחלב הביצות: סחלב אנטולי (אם כי מבנה הפרח של האנטולי מעודן יותר, מעט יותר אלגנטי…)

סחלב אנטולי הוא אחד הנפוצים והחביבים בארץ. הוא גדל בחרמון ובצפון הגולן, גליל, בכרמל, ובהרי יהודה.

אני מאד אוהבת את צורת הפרח החיננית שלו – עם הנקודות הכהות, והדורבן הבולט –

פעם אחת עשיתי נסיון, וצלמתי אותו על רקע ספר שחור:

הבעיה היא שהוא נראה לי ממש תלוש מהמציאות בתמונה הזו. אני מעדיפה אותו על רקע האדמה והצמחיה שסביב… למשל כך:

השם הערבי של הסחלב האנטולי הוא "קרן הצבי" – בגלל הדרבן הארוך והבולט שלו.

אבל הדרבן הזה ריק מצוף. חרקים שמגיעים אל הפרח ורוצים לאסוף צוף או אבקה – אינם מקבלים ממנו תמורה. הסחלב האנטולי שייך לסחלבים הרמאיים.

בדרך כלל, גבהו הוא בסביבות 15-20 סנטימטר. אבל אם יש תנאים טובים, עמוד התפרחת מתמלא פרחים ומגיע גם לגובה של 40 ס"מ:

בעונה הזו, הר מירון פשוט זוהר באלפי סחלבים אנטוליים. הם גדלים בבודדים, ובזוגות, וגם בקבוצות גדולות. כיף לראות אותם.

הצבעוניות של הסחלב האנטולי היא אחידה למדי – אבל פה ושם ישנם כאילה שמחליטים על ורדרד בהיר מאד, או לחילופין על ורוד עז וזועק, ממש ורוד ברבי

לפעמים אפשר לפגוש גם סחלבים אנטוליים לבקנים – כמו שהראיתי ברשימת הסחלבים הלבקניים לשבועות בשנה שעברה.

  

התמונות צולמו – בחודשים מרץ-אפריל של השנים 2005-2010
בהר מירון,
בהר שפנים,
בהר קטע (למרגלות החרמון),
בגבעת ההגנה (בכרמל),

בנחל קטלב וביער מטע (בהרי יהודה)
ו… אני חושבת שלא שכחתי אף מקום.

כתמיד, כדאי ומומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

סחלב הביצות – Orchis dinsmorei

  

הסחלב שלי היום הוא סחלב הביצות.
סחלב הביצות קרוי כך, כי הוא גדל בביצות: באדמות כבדות, באיזורים שהם מוצפים במים לפחות חלק מהשנה.

 

בתנאים טובים, הוא גם הסחלב הגבוה ביותר בארץ. בספרות כתוב שעמוד התפרחת הוא בגובה של 50-80 ס"מ. אני פגשתי מספיק סחלבים שלא קראו את הספר – בשנים טובות הגיעו גם לגובה של מטר או יותר, והשנה – גלי החום פגעו קשות בפריחה, ופגשתי כמה שגבהם לא עלה על 30 ס"מ….

 

בתמונה פה מעל, אפשר לראות סחלבים שצלמתי באחו בנימינה בשנת 2005, שהיתה שנה טובה מבחינת גשמים באיזור. יש כמה סחלבים בגובה 50-80 ס"מ, אבל האחד הגבוה הוא מעל מטר.

  

כשיש שנה טובה, עם מים, האחו מלא בפרחים –

 השנה, כמו שאמרתי, היו כמה גלי חום קשים בפברואר וגם במרץ – והם האיצו וקצרו את משך הפריחה. לכן, כשהגעתי השנה לאחו בנימינה – היו רק מעט פרטים שפרחו עדיין, והגבוהים ביותר בקושי הגיעו לגובה של 50 ס"מ.

 

אחו בנימינה, שנמצא באמצע הדרך בין פרדס חנה לבנימינה, הוא – לדעתי – המקום הנוח ביותר לפגוש את סחלבי הביצות. קרוב למרכז, נגיש. בעבר היו גם סחלבי ביצות באיזור עמק חפר – אבל אני באמת לא יודעת אם הם עדיין קיימים שם.
כמו רוב צמחית המים והאדמות הכבדות, גם סחלב הביצות סבל מהעובדה שהוא מתחרה על משאבים עם בני האדם – הביצות יובשו, המעינות נשאבו, נחלים התיבשו – ותפוצתו של סחלב הביצות הצטמצמה מאד.

 

אני פגשתי סחלבי ביצות בארבעה מקומות:
באחו בנימינה,
בנחל חזורי שלמרגלות החרמון (ממש ליד נבי חזורי)
בעין בדולח ליד קרית שמונה
ובנחל סמך ברמת הגולן.

(בעצם, גם בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב…)
כולם צולמו בשנים 2005-2010

 

סחלב הביצות פורח במרץ-אפריל. השנה, בסוף מרץ כבר פגשתי פרטים רבים נובלים, או שכבר נבלו וחנטו פירות:

  

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שפתן מצוי – Serapias levantina

החג והנסיעות וכל הבלגן השאירו אותי בפיגור מסוים… אני משלימה רשימות מלפני שבוע, אז תסלחו לי אם אני מאחרת להגיב

היום אני מציגה עוד מין של סחלב – שפתן מצוי.

השפתן הוא אחד הסחלבים הנפוצים בארצנו – הוא גדל מהחרמון ועד לצפון הנגב.

שמו בא לו בגלל צורת הפרח – שנראה כמו פה פעור, עם זקן חום-אדמוני.

צבעו של השפתן כהה, והוא מואבק על ידי זכרי דבורים – ממש כמו איריסי ההיכל. זכרי הדבורים נכנסים אל ה"פה", וישנים במחילה של השפתן. כיון שצבעו כהה, הוא קולט את קרני השמש ומתחמם מהר – ושוב, החרק יכול לצאת מוקדם לפעילות היומית שלו. התמורה לפרח – היא האבקתו.
תגדילו את התמונה הבאה, ותסתכלו פנימה – בשפתן הזה נמצא  דבורה-זכר:

את השפתנים אני מכירה ממקומות רבים בארץ. בהרי יהודה, פגשתי בד"כ שפתנים קטנים ונמוכי קומה – בגובה שאינו עולה על 20 ס"מ :

לעומתם, באחו בנימינה, פגשתי שפתנים גבוהים ויפים – אפילו בגובה 80 ס"מ.  כנראה האדמה הכבדה והביצתית של האחו מכילה יותר חנקות, והשפתנים גדלים יותר.

צבעו הבורדו-חום של השפתן מאד יפה בעיני – מזכיר קצת יין טוב.

התמונות צולמו
בחורשת טל (7.4.2007)
בחורשת הסרג'נטים בנתניה (31.3.2007)
באחו בנימינה (23.3.2007)
ביער מטע (17.3.2007)
בשלולית דורה בנתניה (4.3.2006)

…את השפתנים שצלמתי בשבת האחרונה באחו בנימינה (והיו הרבה) – עוד לא הספקתי לעבד…

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בן-סחלב צריפי – Anacamptis pyramidalis

  

שמתם לב שכבר סוף מרץ?  ומרוב ריצות במדבר הזנחתי קצת את יקירי הסחלבים!
ובכן, לא שכחתי אותם – והיום אני מציגה סחלב חביב ונפוץ למדי, ששמו בן-סחלב צריפי. הוא גדל בארץ לאורך כל שדרת ההר.

   

תואר השם הלטיני – pyramidalis – נובע מצורת הפרח, שהיא כמו פירמדה, או חרוט. זה בולט בעיקר בצמחים הצעירים – שלא כל הפרחים נפתחו –

     

לפי מה שכותב פרופ. אמוץ דפני באנציקלופדיה של החי והצומח,  צ'ארלס דארווין חקר את בן-הסחלב וגילה שיש לו צוף.
רוב בני משפחת הסחלבים משתמשים בשיטות רמיה שונות על מנת לשכנע את החרקים להאביק אותם. כבר הצגתי פה כמה דבורניות, שנעזרות ברמיה מינית, וגם סחלבן – שגורם לחרקים לחשוב שהוא לטם מרווני (באמצעות ריח, ומראה האבקיות הצהובות שלו).  רוב הסחלבים הם כאילה, מנצלים את החרקים סביבם – ולא נותנים תמורה.
לעומתם, בן-הסחלב הצריפי נותן תמורה לחרקים – יש לו צוף.

  

מצד שני, הוא גורם לחרקים להתאמץ. הצוף נמצא בדרבן – כלומר, רק פרפרים (שיש להם חדק ארוך) יכולים להנות ממנו; בנוסף לזה – הוא סמיך מאד. אז הם מתאמצים למצוץ אותו.
בזמן שהם שותים את הצוף – האבקיות (גופי האבקה של הפרח) יורדות ממקומן, ומודבקות אל החרק.
כשהם יעברו לפרח הבא – הם יאביקו אותו.

  

לסחלבים רבים יש שונות רבה בצבעים – אבל בן סחלב צריפי שומר בד"כ על גוון קבוע.

  

יחד עם זאת,  אפשר למצוא גם פרטים בהירים מאד –

  

 וגם פרטים שבהם פתאום בולט הצבע הלבן –

   

את התמונות פה צלמתי בחודשים מרץ-אפריל (בעיקר אפריל, הסחלב הזה הוא מהמאוחרים יותר) בשנים 2005-2010

בעיקר ביער יהדות ארה"ב (באיזור מערת הנטיפים) – בחניון אחד מאד חביב עלי. וגם בהר שמאי שבגליל העליון, ובנחל קטלב, ובנחל דולב – שניהם בהרי יהודה.

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

  



סחלב ביצות לבן-פרחים – Platantera leucostachys

 
חצי שנה עברה כבר מאז טיול הקיץ שלנו לארצות הברית, הפריחה והחורף כאן בעיצומם – ואני עוד לא גמרתי את סקירת הטיול שלי…
 
החלטתי שלפחות עוד רשימה אחת אני חייבת לעצמי: רשימה על הפרח האהוב עלי מכל אילו שפגשתי בטיול שלנו.
 
 
 
כמובן, זהו סחלב. הסחלב הראשון בבלוג שלי שלא פורח בארץ!
הוא סחלב גבוה למדי (יחסית לסחלבי ארצנו) – כ-50 ס"מ גבהו.
נראה לכם מוכר? דומה למשהו? תסתכלו היטב, תגדילו את התמונה ותנסו לראות לפי מבנה הפרח.
 

 
מי שאמר "מירונית" יכול לרשום לעצמו Douze Points – כי הסחלב הזה הוא בעצם מין של מירונית… אמנם רחוקה אלפי קילומטרים מהר מירון שלנו, אבל זו מירונית.  
 

 
כלומר, הוא Platanthera. המירונית נקראת כך בעברית, כי מצאו אותה לראשונה במירון. אבל השם הלטיני כלל לא קשור להר מירון.  משמעות השם Platanthera בלטינית היא "רחב-מאבקים" – מַאֲבָק הוא החלק העליון של האבקן, בו נמצאת האבקה.
 
 
 
את הסחלב הזה פגשנו באיזור Mariposa Grove ביוסמיטי – כלומר, יחד עם עצי הסקוויה הענק. בהתחלה ראיתי רק אחד,  אחריו עוד שנים. בסוף הטיול, כשחזרנו כבר למטה, פתאום ראיתי שדה שלם של שבטבטים ובינהם – הסחלבים!
 
 

 
הסחלב הזה גדל באיזורים לחים מאד, נוטים לרטיבות – לא ביצות עמוקות. באנגלית יש Bog, Marsh וגם Swamp. בעברית, כולם מתורגמים לבִיצה.
השם העממי שלו הוא White-Flowered Bog-Orchid, כלומר – סחלב-ביצות לבן-פרחים.
הוא גדל ב-Bog, כלומר איזורים שבהם האדמה בוצית ורטובה, אבל לא ממש ביצות עמוקות וטובעניות, ופורח בין יוני לספטמבר.
 

 
את כל התמונות צלמתי בפארק הלאומי יוסמיטי, בMariposa Grove בתאריך 19.8.2009
 

 
כתמיד, מומלץ להגדיל את התמונות על מנת להנות ממלוא יופיו של הסחלב העדין הזה! זה כלל לא מסובך: קליק על התמונה, ולהקיש F11.
 
 
וככה, בשביל הכיף – עוד תמונה אחת, של צמד עצי סקוויה ענק – Giant Sequoia, במיוחד בשביל Anguly, שאוהבת אותם וביקשה עוד –
 

 
 

סחלב השקיק – Orchis collina

 

 
בשנה שעברה לא הספקתי לסקור את כל מיני הסחלבים בארצנו, ולכן אני ממשיכה השנה.
היום אני מציגה את סחלב השקיק – Orchis collina.
 

 
סחלב השקיק הוא אחד ה"פשוטים" יותר בין הסחלבים. אין לו צורה מדהימה כמו לרצועית ולא רבגוניות משגעת כמו לסחלב הגליל.
 

 
הצבע שלו נע בין ורדרד בהיר (כמו פה מעל) לורוד עז (כמו בתמונות הבאות)
 
 
זהו סחלב לא גדול – גבהו בסביבות 20 ס"מ.
 

 
סחלב השקיק מתחיל לפרוח במישור החוף בינואר – אפשר למצוא אותו, למשל, בגבעות של נס ציונה, יחד עם אירוס הארגמן (שכבר החל לפרוח).
 

 
מאוחר יותר הוא מדרים ופורח יחד עם הכלניות בדרום (התמונות פה מעל הן מנחל גרר, פברואר 2007) ;
 
וגם מצפין, ופורח במרץ ליד חורשת טל, שם צולמו התמונות הבאות –
 

 
 
ולמי ששואל היכן השקיק, אני ממליצה להסתכל היטב על התמונה הבאה:
 

 
לרבים ממיני הסחלבים יש מעין "דרבן" לפרח. אצל סחלב השקיק, הדרבן הוא קצר ועבה – כמו שקיק קטן שתלוי לפרח מאחור.
 
 

 
התמונות צולמו בין השנים 2005-2010, תמיד בחודשים ינואר-מרץ
 

 
באתרים שונים –
שמורת הסחלבים ליד חורשת טל,
ליד אתר "חגית" של חברת החשמל ברמות מנשה
בגבעות האירוסים של נס ציונה
ובנחל גרר בצפון הנגב.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

 
אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.
ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!
 
הייתכן?!?!?!
 
יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.
היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.
 
עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים:  שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:

סחלב פרפרני – Orchis caspia
  
 

 
סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.
הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.
 
השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:
 

 
במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:
 

 
 
סחלב אנטולי – Orchis anatolica
 
סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.
 
אילו מהר קטע, 13.4.2007 :
 

 
נכון שהם מקסימים?
הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.
 
   
 
 
סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata
 
סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.
אילו מה13.4.2007:
 

 
 
 את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:
 

 
 
עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

עוד בני-חורש וסיפור בלשי קטן

 
(יער אודם, 2.5.2008)
 
לפני שהתחלתי לכתוב את הרשימה על בן-החורש, קראתי עליו קצת במקורות שונים: האנציקלופדיה של החי והצומח, ספר סחלבי הבר של אסף שיפמן, לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, וחוברת רת"ם מס. 19 המוקדשת לסחלבים, בעריכת פרופ. אמוץ דפני.
 
 
(17.5.2008, מירון)
 
להפתעתי, קראתי באנציקלופדיה של החי והצומח: "גדל בארץ במורדות החרמון, בגולן, בגליל העליון ובכרמל."
 
בכרמל???
בכרמל, ואני לא יודעת מזה???
 
(2.5.2009, מירון)
 
מיד הרחבתי את החיפוש. גם בספר "צמחי הגליל" כותב ד"ר עוזי פז שבן החורש ידוע מהכרמל! לעומת זאת, בסקר נוף הכרמל של מנחם מרקוס, ובספר המצוין והותיק "למטייל בכרמל" של זהרוני ו-וגר – הוא לא נזכר כלל.
 
(2.5.2009, מירון)
 
שלחתי מייל אל אסף שיפמן ואל אישי טלמון (עוד רודף סחלבים ותיק) עם שאלה נרגשת, ובינתיים קראתי שוב בחוברת רת"ם. שם כתוב כך:
 
"טוביה קושניר מדווח על המצאותו בכרמל, ומאז אין אישור לכך. לעתים, נראים העלים הצעירים של סחלבן מעוגלים ודומים לעלי בן-חורש רחב-עלים, ואולי זה מקור המידע?"
 
(מירון, 2.5.2009)
 
בינתים קבלתי מייל תשובה מאישי: הוא ספר לי שלפחות מאז 1980 לא דווח בן-חורש מהכרמל. יתר על כן: הוא יצא פעם אחת לסיור, יחד עם פרופ. דפני ועם אסף שיפמן לחפש את בן-החורש – והם חזרו ריקם.
 
(2.5.2009, מירון)
 
האם טוביה קושניר טעה? האם נצפה בן-חורש בכרמל מאז? אין לי תשובות, אבל אם ידווחו על בן חורש בכרמל, אני מבטיחה לגשת לבדוק!
 
(2.5.2009, מירון)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

בן-חורש רחב עלים – Epipactis helleborine

 
היום אני מגיעה אל אחד הסחלבים המפוארים בארצנו.
הבטחתי סחלבים מיוחדים במאי, ואני מקיימת.
 
לא עוד סחלבים קטנים כמו הניאוטינאה או חמקמקים כמו המירונית. הסחלב שלי היום הוא מפואר והדור, צבעוני ומלא צוף. לא מאד גדול – כל פרח קטרו כ-2 ס"מ –  ויפהפה:
 
(מירון, 2.5.2009)
 
זהו בן-חורש רחב עלים, גדל בגליל העליון ובגולן – ופורח בשלל צבעים משגעים. הנה כמה דוגמאות צבע:
 
(מירון, 14.5.2005)
 
נפלא, נכון? יש לו הכל! ורודים, סגולים, אדומים, צהובים, ירוקים.. ססגוניות לשמה.
 
(מירון, 14.5.2005)
 
בן-חורש הוא סחלב נפוץ למדי בעולם – הוא פורח ממערב אירופה ועד להרי ההימלאיה! במסגרת חיפושים ברשת היום מצאתי אתר של צמחי הבר בהודו, וראיתי שם תמונות סחלבים מדהימים ויפהפיים, שגדלים בהודו, מהדרום הטרופי ועד להימלאיה הקרה. הסחלב היחידי שגדל גם בהודו וגם אצלינו – הוא בן-חורש רחב עלים.
 
 
(בירנית, 4.5.2006)
 
הסחלב הזה הוא גם מין פולש! אמנם לא אצלינו, אבל הוא הובא לצפון אמריקה – ארה"ב וקנדה  – על ידי האדם, התבסס שם – ואף "אמץ לעצמו" מאביקים – 4 מיני צרעות שמאביקות אותו שם.
 
(מירון, 13.4.2007)
 
אצלינו בארץ – הוא מופיע בגליל העליון ובגולן. המקום הנעים ביותר (לטעמי!) לפגוש בו, הוא שביל הפסגה של הר מירון. עכשיו זה שיא העונה, והפריחה שם נהדרת.
 
(מירון, 24.4.2007)
 
לפי לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, המאביקים של בן החורש בארצנו הם זבובי רחף שנמשכים אל הצוף המשחתי הדביק שלו, ומטילים את ביצהם שם.
 
(23.5.2007, הר מירון)
 
אני יכולה להעיד שראיתי כמה וכמה פעמים קורי עכביש שעוטפים בני חורש. אפילו ראיתי פעם אחת "גנון" של עכבישונים צעירים שרק בקעו על בן-חורש.
יכול להיות שהעכבישות מוצאות את התטולות של הזבובות, והופכות אותם למסעדה לצאצאים שלהן?
אני לא באמת יודעת, זו סתם השערה פרטית שלי.
 
(23.5.2007, מירון)
 
כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 
 

שנק החורש – אלבינו – Limodorum abortivum – albino

 

אני ממשיכה עם השנקים הנפלאים, אבל הפעם – לבקנים!

 

 
את השנקים הללו פגשנו בנחל מתת, ליד הישוב מתת. 

 
הישוב מתת הישוב מתת שוכן על כביש הצפון – לא רחוק מסאסא. הוא נקרא כך כי הוא נמצא בגובה 840 מטר מעל פני הים.
 

 
בנחל שיוצא מקצה הישוב, גדלים שנקים רבים ויפהפיים! אבל מה שמיוחד הוא שיש שם אחוז נאה של שנקים לבקנים.
 

 
אני מאד מאד אוהבת שנקים, וזה היה המפגש הראשון שלי עם לבקנים –
 

 
 כמובן, לא הפסקתי לצלם…
 
 
תופעת הלבקנות קיימת בצמחים, ממש כמו בחיות ובבני אדם.
כבר הצגתי פה בבלוג  סחלב פרפרני לבקן, כלנית לבקנית וסתוונית לבקנית. ויש עוד, כמובן.
הלבקנות נובעת ממחסור בפגמנטים, שמצביע על שונות גנטית בצמח.
 
 
בנחל מתת פרחו לפחות 20 פרטים לבקנים, והרבה מאד סגולים, "רגילים".
 
 
כל התמונות צולמו בנחל מתת, בתאריך 11.4.2009
 
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא
 
 
 
 
 

שנק החורש – Limodorum abortivum

 
היום אני מציגה את אחד הפרחים הכי יפים בארץ. סחלב מהמם ביופיו וּבגווניו: שנק החורש
 

 
השנק פורח בהרי יהודה, בכרמל, בגליל… ביער אודם בגולן נספרו אלפים ממנו!
אני מאד אוהבת את הפרח הזה – וכמובן, יש לי המוני תמונות שלו. אני אף פעם לא יכולה להתאפק, תמיד אני מצלמת עוד ועוד…
 

 
כשהחלטתי להכין את רשימת השנק שלי, כדי לא להתבלבל יותר מדי – מראש הסתכלתי רק על תמונות מהעונה הנוכחית: 2009. גם כך, סינון ראשוני אסף כ-40 תמונות. רק אחרי סינונים חוזרים והקשחת לב, איסוף מספר תמונות לקולאז`ים – נשארתי עם מספר תמונות סביר…
 

 
השנק הוא סגול. אין לו עלים, הוא ואינו עושה פוטוסינתזה. באנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל (כרך 11, עמ` 315) כותב פרופ. אמוץ דפני (שהוא מומחה גדול לסחלבים) שהשנק הינו סַפְּרוֹפִיט – כלומר, ניזון מחומר אורגני מת, רקבובית. בזאת הוא דומה למספר מינים של סחלבים טרופיים.
לאחרונה קראתי דיון באתר הפלורה, ושם נאמר שהמונח "ספרופיט" אינו בשימוש יותר, כי הטענה היא שהצמחים שנחשבו כ"ספרופיטים" הינם בעצם טפילים – מלאים או חלקיים.
 

 
השנק הוא פרח מדהים ומקסים: הוא פורח בעיקר בצל, אם כי לא תמיד (במירון, בהר קטע בחרמון ובנחל מתת בגליל פגשתי פרטים בשמש מלאה), והוא מגיע לגובה מרשים – 80-100 ס"מ!
 

 
את השנק הכרתי בכרמל: באיזור חורבת רקית, היו המונים מהם. אבל לאחרונה בגלל "עבודות פיתוח" שונות – הם התמעטו מאד.
גם בחורשת הארבעים בכרמל יש המונים: אבל הם חבויים בסבך, בחורש – וצריך לפקוח עיניים ולחפש אותם.
 

 
לפי הכתוב באנציקלופדיה, השנק מכיל צוף! הצוף נמצא בדרבן של הפרח – בחלק הבולט בתחתית הפרח. כלומר, הוא אינו שייך לרמאים, ונותן גמול לחרקים הבאים אליו.
 

 
את התמונה הבאה אני מאד אוהבת: השילוב של השנקים עם הקיסוסית נחמד מאד בעיני.

 
התמונות צולמו:
בחורשת הארבעים בכרמל (28.3.2009)
בחורבת רקית בכרמל (9.4.2009)
בנחל מתת בגליל (11.4.2009)
ובהר שפנים במירון (17.4.2009)
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!