עוד פרחים מחוף אגם שסטה. הראשון הוא אחד הפרחים המיוחדים ומקסימים שיצא לי לפגוש: אקווילגית השני – Aquilegia formosa, ששמה העממי Crimson Columbine. כבר כתבתי עליה, לאחר מפגש מרגש בפארק לאסן לפני 9 שנים. הפעם ראיתי אקווילגיות בכמה מקומות, וכל פעם התפעלתי מהעדינות והמבנה המורכב של הפרח. להמשיך לקרוא
לחוף אגם שסטה, היו לא רק פרחים, ולכן אני לוקחת פסק זמן מממלכת הצמחים בשביל שתי ממלכות אחרות: ממלכת החי וממלכת הפטריות. להמשיך לקרוא
הראיתי בבלוג כבר כמה מינים של דיכלוסטמה – כולם, עד כה, היו צמחים עם ראש של פרחים צפופים שנראים כמו מעין כדים קטנים בגווני סגול, עם ששה עלי כותרת, ובמרכז הפרח – מעין כתר בהיר, כמו שיש לנרקיס, רק פחות בולט. אפשר לראות זאת בדיכלוסטמה רבת-הפרחים: להמשיך לקרוא
אני ממשיכה עם המסלול הנהדר לאורך אגם שסטה – שיחי הסיאנותוס פרחו והפיצו ריח נהדר. להמשיך לקרוא
כמה איחולים לשנה החדשה, עם כמה תמונות מאגם שסטה:
אני ממשיכה לספר על הטיול לחוף אגם שסטה, והפעם – פרחים, פרחים ועוד פרחים.
הפרח הראשון הוא סולנום – Solanum umbelliferum. השם העממי הוא Blue witch nightshade. קרוב רעיל של העגבניה, החציל ותפוח האדמה. פגשתי אותו גם בקניון מיטשל.
היום אספר על טיול מקסים לחוף אגם שסטה. אגם שסטה, כמו הרבה אגמים בקליפורניה, הוא אגם מלאכותי: הקימו סכר באזור של מפגש שלושה נהרות גדולים – ועוד כמה נחלים קטנים יותר, ויצרו אגם גדול. להמשיך לקרוא
אחרי הטיול להר השולחן, Mamma Quail ואני נפרדנו משאר המשפחה, והמשכנו צפונה. טעינו קצת בדרך, ראינו נופים ואז עצרנו באזור לח, המוצף בחלק מהשנה – עיקול נהר סקרמנטו. נהר סקרמנטו הוא הנהר הארוך בקליפורניה, זורם מהרי קלמאת' בצפון המדינה ונשפך לאוקיאנוס באזור מפרץ סן-פרנציסקו. אורכו כ-640 ק"מ! כלומר, יותר מכל אורכה של מדינת ישראל.
יש עוד מציאות מהר השולחן שרציתי לספר עליהן. ובשבוע האחרון הלכה לעולמה אחת הזמרות האהובות עלי, ארתה פרנקלין המופלאה. הוספתי כמה מהשירים החביבים עלי לאורך הרשימה. להמשיך לקרוא
טיילנו לנו על הר השולחן, בין פרחי מימולוס ותלתן…
אבל מסביב היו עוד פרחים רבים מאד. למשל התורמוסים, Lupinus nanus, שכבר ראיתי בפארק הנרי קאוול: שימו לב שחלקם כבר בפרי. ראיתי בודדים אחרונים שעדיין פרחו. להמשיך לקרוא
אחד המקומות המעניינים שטיילתי בהם בקליפורניה היה שמורת הר השולחן הצפוני – North Table Mountain Reserve.
שבועיים לפני שהגעתי לקליפורניה, היתה שם התפוצצות פריחה – כל ההר היה צבוע בצבעים של צהוב, סגול, כתום ועוד כל מיני – מרבדים צבעוניים ומדהימים. להמשיך לקרוא
היום אני מספרת על עץ נמוך בעל פריחה נהדרת שפגשתי בקליפורניה: The California Buckeye. להמשיך לקרוא
יום שבת הגיע, ומה עושים בשבת? יוצאים לטייל.
ולמי שיטען שבעצם בכל השבוע הראשון שלי בקליפורניה טיילתי, אסביר שאמנם טיילתי במשך השבוע עם Mamma Quail – אבל בכל הזמן הזה Pappa Quail עבד, והאפרוחות היו בבית הספר. בשבת – אין עבודה ולימודים, ולכן אפשר לצאת לטייל בהרכב משפחתי.
כך בשבת יצאנו לטייל – לא רק בהרכב משפחתי, אלא הצטרפנו לתנועת הנוער של הבנות, 4H, לטיול שהדריכה Mamma Quail בפארק הוולקני סיבלי, מעל העיר אוקלנד.
כבר בדרך, בשכונת Oakland Hills פגשנו זוג מקומי שיצא לטיול בוקר: ממש עונג שבת:
מהר מאד הבנתי שהפעם אני מתרכזת בחי יותר מאשר בצומח. רוב הפרחים שפגשתי בטיול הם כאלה שראיתי כבר בטיולים הקודמים, אבל היו לי כמה הפתעות חיות בדרך.
בתחילת המסלול פגשנו פרפר נהנה מהצוף של הקרדה האיטלקית: זהו Field Crescent – סהרון השדות – ששמו הלטיני Phyciodes pulchella:
על גדר תיל מרוחקת ראינו סנונית: זוהי סנונית עצים – Tree Swallow, ששמה הלטיני Tachycineta bicolor. הצבע הכחול המטאלי שלה ממש נהדר. יש בקליפורניה עוד מין סנונית עם צבעים מדהימים, היא נקראת Violet-Green Swallow, וכן – הצבעים שלה הם סגול וירוק.
הפרח הגדול והצהוב הזה משך את תשומת לבי – שמו אוזן-הפרד – Mule's Ear (ובלטינית: Wyethia angustifolia). אבל הפעם אני מתמקדת במישהו שמטייל על הפרח: זו חיפושית פרחים קטנה, ששמה Spotted Cucumber Beetle, כלומר חיפושית המלפפון המנוקדת, או בלטינית – Diabrotica undecimpunctata.
פגשנו ציפור יפהפיה בצבעים צהוב-שחור: זהו Lesser Goldfinch, קרוב של החוחית שלנו. שמו הלטיני: Spinus psaltria.
פרפר בהיר משך את עיני – בשטח הוא נראה לי בעל צבע אחיד, אבל בתמונה אפשר לראות שיש לו דוגמא בגווני חום עדינים. זהו פרפר ממשפחת הסטיריתיים, שאוחדה לתוך משפחת הנימפיתיים. שמו העממי California Ringlet, משהו כמו "טבעונת קליפורנית", והשם הלטיני: Coenonympha tullia california.
משהו קטן קפץ ליד הרגל שלי, צילמתי תמונה אחת ואז הוא קפץ הלאה: זהו עכביש קטן, גדלו כסנטימטר, ששייך למשפחת הקופצניים. כלומר, עכבישים שמתנפלים על טרפם ממארב ולא בונים רשתות ללכוד טרף. הסוג הוא כנראה Phidippus.
אפילו היער על הגבעה ממול נראה בעיני כמו דב נמלים ענקי, המטפס על הגבעה ומחבק אותה:
ואז הגיע עבורי שיא הטיול: הגענו לקטע שביל שבו ריחפו מסביבנו עשרות פרפרי Buckeye. ה-Buckeye, כלומר עין האיל, (בלטינית: Junonia coenia) הוא פרפר כלל לא נדיר באמריקה. אמור אפילו להיות נפוץ. אבל בכל ביקוריי בארה"ב, כולל בשנתיים שגרתי שם – מעולם לא ראיתי אותו – ודווקא רציתי לראות. זהו פרפר ממש יפהפה:
והנה, הפעם הם באו בהמוניהם. עשרות עיני-איל ריחפו סביבנו, נחתו למנוחות קצרות על השביל, והמשיכו הלאה. ממש התרגשתי לראות אותם:
עין האיל שייך גם הוא (כמו הסהרון והטבעונת) למשפחת הנימפיתיים. זהו פרפר לא מאד גדול – מוטת הכנפיים מגיעה עד 6 ס"מ. אבל הוא מאד חינני, והעיניים פשוט מקסימות.
את ה-Spotted Towhee (בלטינית: Pipilo maculatus) כבר זיהיתי בעצמי והראיתי ל-Pappa Quail:
והוא בתמורה הסב את תשומת לבי לעקב שריחף מעלינו: זהו שוב העקב הג'מייקני, Red Tail Hawk, אך הפעם זהו פרט צעיר, ולכן הזנב שלו עדין בהיר ולא בגוון האדום המוכר.
השביל נכנס חזרה ליער המוצל, והתחיל לטפס. אני הלכתי מעט מאחור, ולפתע שמעתי הרבה בלגן ורעש מחברי הקבוצה מקדימה. מסתבר שעל השביל נח לו נחש. ולא סתם נחש, אלא עכסן. כלומר Rattlesnake – כן, האחד המפחיד מכל הסרטים. שמו הלטיני: Crotalus oreganus.
Mamma Quail הספיקה לצלם אותו, ואז גם הסבירה לכולם: העכסן איננו נחש תוקפני. הוא אוהב למצוא נקודות נוחות ולשבת בהן. כשמישהו מתקרב מדי, הוא מקשקש ברעשן שלו, כדי להתריע: אני פה, תעזבו אותי בשקט. הוא לא מחפש "אקשן", ואם לאחר הקשקוש ברעשן תתנו לו להסתלק – הוא לא יפריע לכם יותר.
בחודש מאי הרבה מהנחשים מתעוררים משנת החורף, והצעירים בוקעים מהביצים. אפשר לפגוש רבים מהם בטיולים. כמובן, חשוב לשמור על זהירות ולא להתקרב אליהם.
הנחש הסתלק, ואנחנו עברנו בשביל בבטחה, ויכולנו לחזור ולחפש פרפרים: הנה כתום-כנף שרה, ממשפחת הלבנינים: Sarah's Orangetip (בלטינית: Anthocharis sara) –
ועוד אחד מהפרפרים היפים המיוחדים של קליפורניה, אחד שראיתי ביוסמיטי לפני 9 שנים, אבל הפעם הצלחתי לצלם כראוי:
זוהי הנזירה הקליפורנית – California Sister, ששמה הלטיני: Adelpha californica. זהו פרפר מרשים עם צבעוניות נהדרת, שאוהב לרחף ביערות.
פלג קטן חצה את השביל, ובו ריחפו להן שפריריות – אני חושבת שהן מאותו סוג כמו אלו שפגשתי בפארק הנרי קאוול – Argia. רק שהפעם צפינו בחלק מטקס הזדווגות: הזכר הכחול תפס את הנקבה האפרפרה בראשה, כנראה הוא כבר הזדווג איתה, ועכשיו הם מרחפים למקום בו היא תוכל להטיל את הביצים של דור העתיד:
Pappa Quail תפס אותם נחים על ענף מעל המים:
עד כאן הטיול שלנו בפארק סיבלי. נפרדנו משאר חברי התנועה ומשפחותיהם, ונסענו לאכול ארוחת ערב מוצלחת במסעדת הסושי החביבה על משפחת ה-Quails, ומשם למלון, כדי לקצר את הדרך לטיול של יום ראשון.
את התמונות צילמנו – Pappa Quail, Mamma Quail ואני – בפארק סיבלי מעל אוקלנד, בתאריך 13.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ותודה לMamma & Pappa Quail על האירוח, הטיול והרשות להציג את תמונותיהם!
את הרשומה הקודמת סיימתי בערך כאן: בשדות-הזהב מעל האוקיאנוס, ב-Mori Point. להמשיך לקרוא
אני ממשיכה עם Mori Point – והפעם מתפעלת מהפריחה לאורך המסלול. והיה הרבה ממה להתפעל!
התחלנו עם מקבצים נהדרים של ה-Indian Paintbrush בכל גווני צהוב, כתום ואדום. זהו Castilleja affinis – המכחול האינדיאני החופי.
אחד הצמחים שראיתי בכל מיני מקומות, במקבצים ממש על השביל הוא הצמח בתמונה הבאה: בתחילה הייתי בטוחה שהוא אחד הפולשים. הוא נראה בדיוק כמו הבבונג הזהוב שגדל אצלינו במדבר. אבל זהו Matricaria discoidea, בבונג מקומי ששמו העממי PIneapple weed – עשב האננס, בגלל הריח:
אבל עיקר השמחה היתה מרבדי הפריחה הנפלאים של ה-Lasthenia minor שנקראים Goldfields, שדות הזהב. ועכשיו אפשר להבין למה הם נקראים כך:
בפארק Mori Point נעשות עבודות לבעור הצמחיה הפולשת, ולהשבת המערכת האקולוגית לקדמותה. בין השאר מפזרים שם זרעים של פרחי בר מקומיים. התוצאה פשוט מרהיבה.
בין שדות-הזהב פרחו גם פרחים אחרים – ה-Layia – ששמה העממי Tidy-Tops:
ואז היתה פשוט חגיגה של לאיות: שדות שלמים ומחייכים שלהם. החבל בקצה התמונה מסמל אזור של השבה לטבע, כדי שלא ידרכו על הפרחים גם מחוץ לעונת הפריחה:
פריחה מרהיבה מעל האוקיאנוס, פשוט חגיגה:
פה ושם בין הצהובים ראינו נקודות כחולות: אם אני לא טועה, זהו Lupinus bicolor, תורמוס דו-גוני, שפגשתי לפני 5 שנים בפסגת הר דיאבלו –
וגם העשב כחול-העין פרח שם:
השילוב, של צהובים, צהובים-לבנים וסגולים הוא ממש נפלא:
ויחד עם גלי האוקיאנוס, ההנאה מושלמת:
מעבר לאחד המפרצים אפשר לראות את העיירה השכנה, פסיפיקה:
ופה ושם באוקיאנוס יש סלעים מעניינים, והגלים נשברים עליהם בצורה נהדרת.
היו גם מקבצים רבים של חיננית חוף-הים, Seaside Daisy (בלטינית Erigeron glaucus):
מה אומר? לרוב אני לא מתלהבת כל כך מבני משפחת המורכבים. אבל כשהם פורחים במרבדים – אי אפשר שלא להתלהב! כמו החרציות (עטורה – כאן וכאן; וגם דביקה) והסביונים (אביבי וערבות) אצלינו, וכמו שדות-הזהב והלאיות כאן.
ושוב הרשימה מתארכת, וזו כבר רשימה שלישית ולא כתבתי עדין מי היה מורי, ולמה יש לו נקודה… לכן תהיה גם רשימה רביעית מהמקום הזה.
את התמונות צילמתי ב-Mori Point, בתאריך 20.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ברשומה הקודמת הבטחתי מינים מקומיים מהטיול שלנו ב-Mori Point, והיום אני מקיימת. ומה יכול להיות מקומי יותר מהאשולציה הקליפורנית, הפרח הלאומי של קליפורניה?! בתמונה מעל יש מקבץ נחמד שלהם, כולל פירות (מאורכים עם עיגול בהיר למטה, כמו מין חרב מוזרה) – Eschscholzia californica.
בקליפורניה נפוצים גם כמה מינים מקומיים של תות שדה. זהו תות שדה חופי, שמו הלטיני Fragaria chiloensis, והוא צומח לאורך חופי האוקיאנוס השקט לאורך שתי יבשות אמריקה, עד לצ'ילי בדרום. אני ראיתי את הפריחה, וזה אחד המקרים הבודדים שבהם בעצם הייתי מעדיפה להגיע אחרי הפריחה ולדגום את הפרי 😉 .
עוד פרח חביב ומקומי הוא הלוענית הקליפורנית – אני חושבת שהשם די ברור, אם מסתכלים על הלוע שהפרח פוער כלפינו… שמו העממי הוא Bee-Plant, כלומר, צמח הדבורים. הוא באמת מושך הרבה דבורים. שמו הלטיני: Scrophularia californica.
ברשימה הקודמת הזכרתי את הרוש העקוד. הנה המקביל הקליפורני שלו: הרקליאון גדול – Heracleum maximum. פגשתי קרוב שלו, הרקליאון נמוך, במרומי החרמון. ההרקליאון הגדול הוא אכן גדול, גבוה ומרשים.
כמובן, פגשתי גם שלל פרחים ממשפחת המורכבים. ביבשת אמריקה יש מגוון עצום של מורכבים (גם בלי החרציות שלנו!) ובטיול ראיתי כמה מהם:
אחד הפרחים הנפוצים לאורך החוף הוא Erigeron glaucus – שמו העממי Seaside Daisy, כלומר, חיננית חוף הים. אולי עוד אחזור אליו:
הפרח הבא דומה לאסתר האירופאי. השם העממי הוא באמת אסתר קליפורני – California Aster. והשם הלטיני – Symphyotrichum chilense.
המורכב שהתפעלתי ממנו ביותר היה זה בתמונה הבאה: שמו הלטיני Grindelia stricta, כלומר גרינדליה אשונה (נקראת ע"ש בוטנאי גרמני בשם גרינדל). השם העממי הוא Gumweed, בגלל החומר הלבן והצמיגי, דמוי גומי, שנמצא בניצנים לפני הפריחה. בצירוף עם הפרחים הגדולים כמו פרחי חרצית הוא באמת פרח יפה.
עוד מורכב מיוחד היה קוץ: שמו הלטיני Cirsium quercetorum, כלומר קוצן האלונים. שמו העממי הוא Brownie Thistle – אפשר לתרגם את השם ל-דרדר חום. Thistle זה שם כללי לקוצים באנגלית, בלי קשר למין או לסוג.
שני מורכבים שאחזור אליהם ברשימה הבאה, אבל בינתיים רציתי לתת לכל אחד תשומת לב פרטית: הראשון הוא Goldfields – שדות הזהב, ששמו הלטיני Lasthenia minor, וברשימה הבאה תוכלו להבין את השם העממי שלו:
והשני הוא פרח ששמו העממי Tidy-tips – קצוות נקיים, והשם די ברור… שמו העממי הוא Layia, אני לא בטוחה איזה מהמינים פגשתי.
המורכב האחרון להיום הוא האכילאה – Achillea millefolium. משמעות השם הלטיני היא "אכילאת אלף-העלה", והוא צמח נפוץ למדי בקליפורניה.
כמה פרחים ורודים מעניינים: הראשון נראה מאד דומה לחלמית שאני מכירה. הוא אכן מאותה משפחה, שמו Sidalcea malviflora – משמעות השם הלטיני היא בערך דמוי-חלמית חלמיתי.
ורוד יפה אחר הוא זה: Armeria maritima, והוא קרוב של העדעד שגדל בחוף אצלינו:
הורוד הבא הוא קרוב של נר הלילה – אבל אני לא בטוחה מיהו בדיוק. אם אקבל זיהוי, אוסיף כאן.
15.7.18: והנה קיבלתי זיהוי, ותודה ל-Mamma Quail, זהו נר-לילה מקסיקני – שמו הלטיני Oenothera speciosa
ועוד ורוד אחד – אשבל (Stachys). יש חמישה מינים של אשבל הפורחים באזור החוף של קליפורניה ואני לא מכירה אותם מספיק בשביל להחליט את מי מהם פגשתי:
היו גם תורמוסים, כמה וכמה מינים. אני לא בטוחה מי מהם הוא התורמוס הבהיר הזה:
את הנורית זיהיתי: זו הנורית הקליפורנית, Ranunculus californicus הנפוצה ברוב קליפורניה.
ועוד פרח צהוב ונחמד – הפעם ממשפחת הפרפרניים, קרוב של הלוטוס שלנו: שמו הלטיני Acmispon wrangelianus.
כפי שניתן לראות, יש הרבה מאד פרחים מקומיים, ויש עוד הרבה מה לראות ב-Mori Point.
עם עוד אשולציה קליפורנית יפה אחת אני גומרת להיום. את התמונות צלמתי ב-10.5.2018 ב-Mori Point, והמשך יבוא!
הטיול הבא שאספר עליו הוא הטיול ל-Mori Point. זה מסלול הליכה על מצוקים מעל האוקיאנוס, ו-Mamma Quail הבטיחה (וקיימה) נופים ופריחה.
ההתחלה דוקא לא היתה מרשימה. את התמונה הבאה צילמתי ממש בכניסה:
למי שלא מזהה, יש כאן בתמונה: חרצית עטורה – Glebionis coronarium (כן, כמו שלנו), לפתית מצויה – Hirschfeldia incana, (כן, כמו שלנו), קרדה איטלקית – Carduus pycnocephalus, קרובה לשלנו, ברומית – Bromus sp. – אני לא בטוחה איזה מין, אבל דומה לברומית ספרדית או ברומית דו-אבקנית שגדלות אצלינו. למרגלותיהם פרח מקור-חסידה גזור – Erodium cicutarium, כן. גם הוא נפוץ אצלינו.
אז תחילת המסלול היתה קצת עצובה ולכן החלטתי שוב לכתוב על בעית המינים הפולשים.
אמנם כבר כתבתי מהם מינים פולשים, אבל זו בעיה אקולוגית חמורה ואני חושבת שחשוב להסביר שוב. מינים פולשים הם מינים זרים לסביבה בה הם גדלים: מינים שנוכחותם במקום מסוים היא תוצאה של התערבות האדם, בין אם התערבות מכוונת ובין אם לא.
אחרי שהצמח הגיע למקום מסוים, הפלישה מתרחשת לרוב בטווח זמן ארוך – ולכן הוגדרו שלבים שונים:
צמח מזדמן – צמח זר שפורח בשטח, לפעמים גם מתרבה, אבל לא מקיים אוכלוסיה בת קיימא. כלומר, אם נעזוב אותו לנפשו ולא נוסיף עוד פרטים – תוך כמה שנים הוא ייכחד מהמקום.
צמח מאוזרח – צמח זר, שכבר מקיים אוכלוסיות ארוכות טווח ללא עזרת האדם לפחות 10 שנים, אבל עדיין מוגבל בתפוצתו לנקודה שבה התחיל לפלוש.
צמח פולש – צמח מאוזרח, שמייצר כמות צאצאים גדולה ומופץ למרחקים גדולים מנקודת המקור.
ברשימה על מינים פולשים לאורך כביש 1 בקליפורניה, לפני 5 שנים, סיפרתי על הדרכים השונות בהן צמחים פולשים מגיעים למקום מסוים:
👿 צמחי נוי, כמו זקן התיש הסגול – Tragopogon porrifolius בתמונה השניה ברשימה.
👿 צמחים שימושיים, כמו הפשתה התרבותית – Linum usitatissimum – ממנה מפיקים את סיבי הפשתן – בתמונה מעל.
👿 צמחים שהגיעו בטעות, אולי נדבקו למכנסים של מישהו, או היו במקרה בתוך משלוח של צמחים אחרים, כמו האספסת המצויה – Medicago polymorpha – בתמונה הבאה.
קיימת גם הגדרה נוספת, לשלב רביעי – צמחים פולשים משני סביבה – Invasive transformers. הכוונה למינים פולשים בעלי יכולת לשנות את התכונות, התנאים, הצורה או האופי של מערכות אקולוגיות בשטח גדול.
משני הסביבה יכולים לשנות את המינרלים בקרקע, למשל – הם מנצלים הרבה מן החנקן והסידן בקרקע, ומונעים מצמחים אחרים להשתמש בו, משנים את ה-pH הטבעי, מייצבים חולות, ועוד.
בקליפורניה נרשמה התגברות בתופעת השריפות בעקבות מיני דגניים פולשים. שריפות יער הן תופעה טבעית בקליפורניה, אבל הדגניים הפולשים מתחדשים מהר יותר יחסית לצמחים המקומיים ודוחקים אותם. כאשר יש שריפה, הם מחזקים אותה – עשבים יבשים בוערים היטב, הורגים את התחרות, ומתחדשים בעצמם בקלות.
צמחים הפולשים במקווי מים, כמו יקינתון המים שפגשתי בנחל אלכסנדר וגם בפלורידה יכולים לשנות את טמפרטורת המים, להוריד את שיעור החמצן במים ולפגוע בחי ובצומח המקומיים.
היו צמחים שבאמת הופתעתי לפגוש בקליפורניה. למשל, הרוש העקוד – Conium maculatum, בתמונה מעל. זהו צמח רעל, ויש בקליפורניה מספיק מיני סוככיים יפים ממנו. למה להביא אותו?
מינים אחרים בהחלט לא הפתיעו אותי, למשל בתמונה הבאה, אלו סלסילי הכסף, שמה העממי של מללנית הים – Lobularia maritima, צמח ממשפחת המצליבים שמשתמשים בו הרבה כצמח כיסוי בגינון:
רוב המינים שהאדם מעביר ממקום למקום (ויש אלפים כאלה) לא הופכים למינים פולשים. במחקר הפולשים מדברים על "חוק העשיריות" – רק כ-10% מהמינים המובאים למקום מסויים יהפכו למינים מזדמנים. רק כ-10% מהמזדמנים יהפכו למינים מאוזרחים, ורק כ-10% מהמינים המאוזרחים יהפכו ממש לפולשים. כלומר, בהערכה גסה, רק מין אחד מתוך 1000 מינים שהובאו למקום מסוים יהפוך למין פולש. כיום יש גם חישובים נוספים, אבל ככלל אצבע, זה לא רחוק מהמציאות. בכל זאת יש המוני פולשים. וכל פולש משתלט בצורה מרשימה ודוחק את כולם. למשל, הפרח בתמונה הבאה: אהל רב-פרחים – Drosanthemum floribundum – מכסה משטחים ורודים מהממים על המצוקים מעל חוף האוקיאנוס. מוצאו בדרום אפריקה.
אחת הסיבות להצלחתם של הפולשים היא העדר אויבים טבעיים. לכל היצורים בעולם (פרט לאדם, שהתגבר על רוב הגורמים) יש גורם מגביל – גורם שמגביל את התפשטותם במרחב, בשביל לאפשר את מגוון המינים המקסימלי, זה שמעיד על מערכת אקולוגית בריאה ומקיימת. לדוגמא בעלי חיים שאוכלים או טורפים אותם, או (במקרה של טורפי על) הקושי להשיג כמויות מזון שיתמכו באוכלוסיה גדולה מספיק.
אם מעבירים צמח (או בעל חיים) ממקומו הטבעי למקום אחר – ולרוב גם מאזרחים אותו שם, כמו שעושים עם צמחי נוי וצמחים שימושיים – האויבים הטבעיים שלו (כמו חיפושיות שאוכלות את הפירות ומקטינות את מספר הצאצאים, פטריות שמפרקות חלקים ממנו, עצים שמצלים עליו וכן הלאה) לא נמצאים שם. אין מי שיגביל אותו וימנע ממנו להתפשט.
לרבים מהצמחים הפולשים יש מגוון תכונות משותפות שבזכותם הם יכולים לפלוש.
הראשונה – גמישות אקולוגית. הם מסוגלים לשרוד במגוון קרקעות, טווח טמפרטורות רחב (את מקור החסידה הגזור פגשתי בעמק המוות!), כמויות משתנות של משקעים. אם נסתכל שוב על החרצית העטורה, היא פורחת סביב אגן הים התיכון – גם במקומות קרים יחסית, כמו הרי ירושלים, וגם בחום של באר שבע. גם בחמרה במישור החוף, וגם בקרקעות גיר או בזלת בגליל ובגולן.
תכונה נוספת היא ריבוי אל-מיני – הם לא חייבים לייצר פירות. הם לא תלויים במאביקים או ביצורים אחרים שיפיצו את הזרעים. החמציץ הנטוי, שפולש גם בארץ וגם בקליפורניה, מתרבה רק באופן וגטטיבי, ובכל זאת הצליח להגיע כמעט לכל פינה בארץ וגם בקליפורניה.
יכולת התחדשות ומהירות צימוח – כל עוד השורש קיים או הזרע קיים, גם אם כרתנו אותם וגם אם שרפנו אותם, הם יתחדשו. ולא רק זה, הם יצמחו מהר יותר מכל מי שמסביבם – ואז לא יאפשרו לאחרים להתחדש.
כאן אפשר לראות את סלסלי הכסף, עדיין מוקפים בפרג הקליפורני המקומי – אשולציה קליפורנית.
תחרותיות – המינים הפולשים מנצלים את המשאבים ביעילות רבה יותר. אחד הדוגמאות המוכרות אצלינו היא טיונית החולות, שמקורה בדרום קליפורניה. בקליפורניה השורשים שלה יורדים לעומק 2-3 מטרים על מנת להגיע למי התהום. אצלינו הם מעמיקים ל-6 מטרים ויותר, וכך מונעים מהצמחיה המקומית לקבל מים.
העלוק המצוי – Bellardia trixago – בתמונה הבאה מצא שיטה אחרת – כמו שמרמז שמו, הוא טפיל-למחצה. הוא מנצל את הצמחים המקומיים לקבל מהם את הדרוש לו לשרוד.
פעמים רבות המינים הפולשים גם נעזרים באללופתיה – העלים הנושרים, הפירות או השורשים של הצמח מפרישים חומרים המונעים מצמחים אחרים להתבסס לידם.
עוד תכונה היא כמות הזרעים והיעילות בהפצתם. מינים פולשים מייצרים לרוב כמויות גדולות של זרעים, ומצליחים להפיץ אותם למרחקים. לחרצית יש זרעים שנישאים ברוח, לאספסת – זרעים שנצמדים לפרוות בעלי חיים (ארנבות, שועלים וכיו"ב) והם מפיצים אותם במרחב. ולזרעים יש חיוניות ויכולת תרדמה. כלומר, אם פוזרו הזרעים במרחב – לא כולם ינבטו בעונה הקרובה. חלקם יישארו רדומים, במצב זרע, וימתינו שנה, שנתיים ויותר, על מנת לנבוט בזמן מאוחר יותר. כך הם מונעים תחרות בינם לבין עצמם, אבל מאפשרים לעצמם להתחדש ולנבוט גם אם ניסינו לבער אותם מן השטח.
כיום, אחרי שפיזרנו כל מיני צמחים ובעלי חיים בעולם בחוסר אחריות ובלי להבין את ההשלכות – אנחנו צריכים לנסות להתמודד עם זה. במקומות רבים בעולם יש פעילויות לטיפול בנושא.
בין הראשונים לטפל בנושא היתה ניו זילנד, שכבר בשנת 1996 חוקקה חוק מתקדם במיוחד שנועד לעצור פלישות עתידיות, לדאוג לתקציבים לטיפול בפלישות קיימות, וגם להעניש אנשים המנסים להבריח מינים פולשים. בשנת 2015, האיחוד האירופי חוקק חוק המחייב את כל מדינות אירופה, וגם הוא מטפל בנושא על כל השלכותיו. בארץ, הארגונים הירוקים מנסים כבר כמה שנים להעביר חוק דומה לזה של ניו זילנד והאיחוד האירופי, אך עדיין ללא הצלחה. ואני חושבת שרוב הקוראים שלי יודעים מה דעתי על ממשלת ישראל לפחות בעשור האחרון. כל סדר הקדימויות שלהם הפוך ולא הגיוני.
בקליפורניה יש מספר חוקים המטפלים בנושאים שונים, לא בדקתי אם הם מכסים את כל הבעיה או רק חלקים ממנה. בכל הנוגע לצומח, יש להם ארגון מקומי – Cal-IPC – המועצה לניהול מינים פולשים שמנהלת את שיקום המערכות האקולוגיות.
הלחך בתמונה מעל – Plantago coronopus, לחך שסוע, הוא קרוב ללחך השסוע שגדל אצלינו במדבר, אך זהו מין שונה – מוצאו באירופה וגם הוא פולש בקליפורניה.
אבל אני לא רוצה שהרשומה הזו תהיה רק שלילית. ולכן אספר שבפארק הזה נעשו עבודות רבות לשיקום המערכת האקולוגית, להדברת המינים הפולשים ולהשבת מינים מקומיים.
אז עם ברוש מונטריי (Cupressus macrocarpa) המקומי והנהדר (פה מעל, למרות שהוא מוקף עשב-פמפס – Cortaderia selloana, פולש מדרום אמריקה) אנחנו יוצאים לדרך בשביל: המשך (אופטימי) יבוא!
הרבה מהמידע שכתבתי פה קראתי בספר "הצמחים הפולשים בישראל" של ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, חלק למדתי בקורס "הבסיס המדעי לשמירת טבע" של פרופ. תמר דיין באוניברסיטת ת"א, והשאר מאתרים שונים ברשת.
את התמונות צלמתי ב-Mori Point, בתאריך 10.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
היום אני מציגה את אחד מבעלי החיים המוזרים יותר שיצא לי לפגוש, אחד ששייך למערכת שבאמת לא חשבתי שאכתוב עליה: הרכיכות.
אבל כשהגעתי אל פארק הנרי קאוול, הן פשוט היו שם מכל כיוון – חשופיות גדולות וצהובות, זוחלות להן לאיטן בין עלי הסקוויה היבשים.
חשופיות הן חלזונות חסרי קונכיה וחסרי שלד – והן חיות באזורים עתירי לחות.
זוהי חשופית הבננה – ה-Banana Slug, או בשמה הלטיני Ariolimax dolichophallus. בחופי קליפורניה יש 3 מינים עיקריים – חשופית-בננה קליפורנית, חשופית-בננה פסיפית וחשופית-בננה עדינה. בשביל להבדיל ביניהם צריך לתפוס אותם ולהסתכל על איבר המין הזכרי תחת מיקרוסקופ. את זה, כמובן, לא עשיתי – אבל לפי הכתבה שאצרף בסוף הרשומה – בפארק הנרי קאוול זו חשופית-הבננה העדינה, שדווקא לה ישנו איבר המין הזכרי הגדול ביותר מבין מיני חשופיות הבננה.
החשופיות הן יצורים מוזרים… יש להם שני זוגות מחושים – השניים העליונים הם מחושי הראיה, העיניים. החשופיות לא רואות מאד טוב, הן מזהות בעיקר אור, צל ותנועה. המחושים התחתונים הם מחושי מישוש וריח. חוש הריח שלהן דוקא חד מאד, הן מסוגלות להבחין בדברים רבים על סמך הריח.
לחשופית יש ריאה אחת, בצד ימין של הגוף. היא נושמת באמצעות חור שנמצא בצד הגוף, ליד הריאה. החור הזה נקרא Pneumostome.
חשופיות הבננה הן יצורים מ..א..ד א..י..ט..י..י..ם… כל כך איטיים. הסרטתי אחד בשביל להדגים:
חשופיות הבננה קיבלו את שמן, כמובן, מצבען – צבע בננה בשלה.
הן מהוות חוליה חשובה במערכת האקולוגית של היער – הן מפרקות חומר צמחי יבש, פטריות ישנות ואפילו שרידי בעלי חיים שמתו. הן ניזונות מהכל, ויחד עם זה – מדשנות את הקרקע.
כיוון שכך, לפחות עבור פארק הנרי קאוול, הן "Beloved and Iconic" – אהובות וסמליות. הן אחד היצורים המסמלים את היער, ובחנות המזכרות אפשר לקנות כל מיני מזכרות בצורתן. קניתי מגנט בצורת חשופית-בננה, בגודל (ובצבע) טבעי!
עוד מידע מעניין לגבי החשופיות, הוא שהן הרמפרודיטיות. כלומר – כל חשופית היא גם זכר וגם נקבה. הזדווגות בין חשופיות היא הזדווגות כפולה – כל "אחד" מהן מעביר זרע ל"שניה". אחר כך שתיהן הולכות להטיל ביצים, מהן יבקעו חשופיות חדשות.
למרות צבען העז, חשופיות הבננה אינן רעילות – ויש בעלי חיים שטורפים אותן. כשהן חשות בסכנה, הן מתכווצות לגוש ומפרישות שלל חומרים ריריים. חומרים אלו מקשים על הטורפים לאחוז בחשופית, וגם קשים לעיכול.
את התמונות צלמתי ב-Henry Cowell Redwood State Park. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ולמי שרוצה להרחיב, הנה כתבה של ריינג'ר מהפארק על חשופיות הבננה:
אני ממשיכה את הטיול לצד נהר סן-לורנצו, ביער הנרי קאוול.
פה ושם פלגי מים יורדים מהיער אל הנהר, הכל רגוע ושלו סביב.
היער מלא חיים – סנאים מטפסים על העצים, שפריריות מרחפות ליד המים – זו שפרירית ולא שפירית, את ההבדלים בינהם אפשר לראות יפה באתר Insectour. זו שפרירית מהסוג Argia, שמה העממי – Dancer – רקדנית. אבל אני לא יודעת את המין המדויק.
עלינו בין העצים, והיו שם כמה ענפים נפולים. Mamma Quail מיד בדקה תחתם – ומצאה הפתעה: במבט ראשון הן נראות כמו לטאות קטנות, עם רגליים כמעט מנוונות. אבל זהו דו-חי. השם העממי הוא California Slender Salamander, כלומר סלמנדרה עדינה קליפורנית. אבל בעצם הן ממשפחה אחרת לחלוטין מהסלמנדרות שלנו, הן פשוט דו-חי דמוי לטאה. שמה הלטיני של דמויית-הסלמנדרה הזו: Batrachoseps attenuatus
צילום ביער צפוף הוא די קשה – רוב הזמן השטח חשוך, פה ושם יש קרן אור שנכנסת ומאירה משהו. לפעמים היא נופלת בצורה מושלמת, ומאירה רשת עכביש יפהפיה:
צילמתי את העכביש הזה מקדימה, והוא יצא שרוף מעט – אבל הרשת נראית במלוא הדרה. ניסיתי גם לצלם אותו מהצד: הרשת העגולה מסגירה אותו בתור עכביש ממשפחת הגלגילנים, אם אקבל זיהוי מפורט יותר – אוסיף כאן.
היה בעל חיים נוסף ומיוחד שפגשנו ביער, אבל לו אני מתכננת להקדיש רשימה שלמה. וחוץ מזה, כמה זמן אני יכולה לדבר בלי להזכיר אפילו פרח אחד?
אז הנה כמה צמחי נשמה נחמדים.
הראשון – צמח נשמה קטן ולבן: שמו העממי הוא Modesty, כלומר – צניעות. הוא באמת צנוע. שמו הלטיני Whipplea modesta – וויפליאה צנועה, על שם מהנדס מודד (Surveyor Engineer) בשם וויפל.
ועוד צמח נשמה לבן וקטן, הפעם ממשפחת הערטניתיים, קרוב לערטנית השדות שפורחת אצלינו. שמו העממי הוא Inside Out Flower – הפרח ההפוך, ושמו הלטיני Vancouveria planipetala, על שם קפטן ג'ורג' ונקובר – אותו אדם שהעיר ונקובר קרויה על שמו.
ועוד צמח נשמה, הפעם ורוד: זהו Pacific Starflower – כוכב פסיפי.
שמו הלטיני הוא Trientalis latifolia, והוא ממשפחה מאד מכובדת: משפחת הרקפתיים! וזה הפתיע אותי, כי הוא ממש שונה מהרקפת, המרגנית ואפילו ה-Shooting Star שפגשתי בקליפורניה בפעם הקודמת. יחד עם זאת, הכוכב הזה חינני מאד:
עונת הפטריות בקליפורניה מקבילה לעונה אצלנו – בחורף. בנובמבר עד ינואר יורדים עיקר הגשמים, ואז צצות הפטריות. יש פטריות שהן מאריכות ימים יותר מאחרות, ואז אפשר לראות אותן גם במאי. הפטריה שפגשתי הפעם היא פטריית-עץ, כלומר פטריה שגדלה על גזע עץ מת וניזונה ממנו. שמה העממי הוא Turkey Tail – זנב תרנגול ההודו, ובהחלט אפשר לראות את הדמיון בינה לבין זנב פרוש של תרנגול הודו זכר. שמה הלטיני: Trametes versicolor.
אחד הצמחים המרשימים שפגשתי היה שיח גבוה פורח, עמוס פרחים לבנים-ורדרדים-כתומים גדולים ומרשימים: זהו Rhododendron occidentale – רודנדרון מערבי. זהו צמח מקומי בקליפורניה. מיני רודנדרון רבים גדלים בהרי ההימלאיה, ואנשים רבים יוצאים במיוחד למסעות (Treks) בשביל לראות אותם פורחים.
ועוד תמונה של היער, פשוט כי הוא כל כך נהדר:
וכן, עוד תמונה אחת של איריס דגלאס, החתיך של היער:
את התמונות צילמתי ביער ה-Redwood, בפארק הנרי קאוול, בתאריך 8.5.2018. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
אם מעולם לא טיילתם ביער סקוויה – Redwood או Giant Sequoia (שעוד אגיע אליהם) – אני בהחלט ממליצה לעשות את זה. זו חוויה של התעלות רוחנית. היער כולו הוא אורגניזם חי, וממש מרגישים את החיים, היופי, הצמיחה מסביב.
היום יום הולדתה של Mamma Quail שלקחה אותי לפארק הזה, שהוא אחד המקומות האהובים עליה. אני חושבת שזה מקום מצוין לחגוג בו את יום הולדתה! מזל טוב, יקירתי!
אפשר לפגוש שם בעלי חיים מעניינים, כמו למשל עורבני שיחים (Aphelocoma californica), עופר איילים של אייל פרדי (Odocoileus hemionus) או סנאי אפור (Sciurus griseus).
תהיתי מי היה הנרי קאוול, שהפארק נושא את שמו. הנרי קאוול היה מלחין שנולד בשנת 1897 במנלו פארק (לא מנלו פארק של אדיסון…) – עיר שנמצאת באמצע הדרך בין סן חוזה לסן פרנסיסקו, כשעה נסיעה מהפארק. הוא היה בן להורים בוהמיינים אנרכיסטים, בעל כישרון מוזיקלי שנחשב ליוצא דופן. הוא למד מוזיקה באוניברסיטת ברקלי, והלחין בעיקר בסגנון אולטרה-מודרניסטי. למען האמת, לא הסגנון החביב עלי. יותר מדי אוונגארדי לטעמי. קאוול התפרסם והיה מלחין נחשב בזמנו. יחד עם זאת, בשנת 1936 הוא נאסר בגלל פעילות הומוסקסואלית (שנחשבה אז לעברה על החוק), וישב 4 שנים בבית הסוהר סן-קוונטין בקליפורניה. לאחר שחרורו הוא התחתן עם מורָה למוזיקה שהיתה אחת מאלו שפעלו לשחרורו, ועבר לגור בניו-יורק עד סוף חייו.
המשכנו עם השביל ביער, ליד נהר סן-לורנצו (San Lorenzo River) – וירדנו אל גדת הנהר להנות מהשלווה והקסם:
כשמטיילים ברוב קליפורניה, אחד הדברים שצריך להזהר מהם הוא הצמח בתמונה הבאה: זהו אוג ארסי – שמו העממי הוא Poison Oak, כיוון שהעלים דומים בצורתם לעלי אלון. בעצם, הוא שייך (כמו האוג הבורסקאים שגדל אצלינו) למשפחת האלתיים. שמו הלטיני הוא Toxicodendron diversilobum, ומשמעות השם היא עץ-רעל שונה-עלים. זהו צמח ארסי, מאד נפוץ בקליפורניה וחשוב לשים לב אליו ולא לגעת בו כשמטיילים באזור.
כמובן, גם כאן לא חסרו מינים פולשים. זכריני צפון אפריקאי, וינקה גדולה מאירופה והקווקז, ועוד ועוד. אחד הפולשים היפים יותר היה זה בתמונה הבאה: שום שלוש-הפינות – זה תרגום שמו הלטיני: Allium triquetrum: מקורו בדרום אירופה, צפון אפריקה והאיים במזרח האוקיאנוס האטלנטי (האיים הקנריים, מדירה וכו'):
גם הגרניון בתמונה הבאה הוא פולש. הפרח קטן ומזכיר את גרניון הארגמן שלנו, אבל העלים מיוחדים ויפים. זהו גרניון כפני – בלטינית: Geranium palmatum. מוצאו באיים הקנריים:
לשמחתי, לא כל הפרחים ביער היו פולשים. להפך, היו כמה שהם יחודיים ליערות הסקוויה, כמו החמציץ הזה:
זהו Oxalis oregana, ששמו העממי הוא Redwood Sorrel, כלומר – חמציץ הרדווד. ביער יש משטחי חמציץ פורחים, הם מאד נחמדים.
עיקר הצמחיה בצל עצי ה-Redwood היא שרכים. הם מסתדרים טוב עם הלחות והחושך, ומעשירים את היער בצורות ומרקמים.
אחד השרכים (אגב, שׁרכים ב-שׁ ימנית, לא ב-שֹ שמאלית) היפים שם הוא זה: שמו הלטיני הוא Adiantum aleuticum, כלומר שערות-שולמית אלאוטיות – כן, זהו קרוב של שערות-שולמית, השרך הנפוץ אצלינו. השם העממי שלו הוא Five-Fingers Maidenhair כלומר, שיער-עלמה מחומש-אצבעות:
והשרך היפהפה בתמונה הבאה: זוהי שׁרכיה מתפשטת, קרובה של השׁרכיה האשונה שאפשר לפגוש בארץ. שמה הלטיני הוא Dryopteris expansa, והשם העממי הוא Spreading Woodfern, כלומר – שׁרך-יער מתפשט.
וכן, יש לי עוד הרבה מציאות מיער הנרי קאוול, זו לא הרשימה האחרונה.
את כל התמונות (כולל הואריאנט הלבן-סגול-צהוב של איריס דאגלס בתמונה הבאה)
צלמתי ב-Henry Cowell Redwood State Park בתאריך 8.5.2018, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
אני מצרפת קטע קצר של הנרי קאוול, שנקרא The Tides of Manaunaun – רק בשביל התחושה:
