פרחים, פרפרים וכל מיני

Oriental Sweetgum – Liquidambar orientalis – ליקווידמבר מזרחי

הסתובבנו לנו בעמק הפרפרים, וראינו הרבה מחזות כאלה: עצים לבושי "כסות פרפרים" לאורך הנחל.

קצת לפני שטסנו לרודוס, שאלתי את הגר לשנר (אוצרת העשביה הלאומית באוניברסיטה העברית) אם יש משהו שכדאי לשים לב אליו – והיא אמרה: עצי הליקווידמבר המזרחי בעמק הפרפרים!

להמשיך לקרוא Oriental Sweetgum – Liquidambar orientalis – ליקווידמבר מזרחי

מיליוני עשים בעמק הפרפרים!

קראנו הרבה על עמק הפרפרים של רודוס, ומאד רצינו לבקר בו.

הרבה מהאתרים בהם קראנו על העמק מזהירים שאין שם שום דבר מעניין… כמו שאפשר לראות בתמונות, אנחנו דווקא פגשנו המוני עשים !

ולכן היום אספר על העש ששמו: Euplagia quadripunctaria rhodosensis, ושמו העממי Jersey Tiger, כלומר טיגריס ג'רזי. טיגריס – בגלל הפסים הלבנים שלו. כמעט לכל בעל חיים מפוספס בעולם יש שם עממי שכולל את המילה "טיגריס"…

כיוון שהוא לא מרחף בארץ אין לו שם עברי. זהו העש ממשפחת הדובונים (כמו הדובון היפהפה שהצגתי בעבר) ומשמעות שם המין – quadripunctaria היא ארבע-נקודות, בגלל הנקודות השחורות על הכנפיים התחתונות. לכן בעברית אקרא לו דובון ארבע-הנקודות.
ברודוס נמצא תת מין מקומי של הדובון הזה – תת-מין רודוס, שאפשר לפגוש בעיקר בטורקיה ויוון.

הסיבה שחלק מהאנשים לא פוגשים את המחזות המרהיבים שאתם רואים בתמונות היא מחזור החיים של העשים. אנחנו מתפעלים בעיקר מהבוגרים – אך העשים עוברים גלגול מלא, ונראים אחרת בכל עונה.

העש מתחיל בתור ביצה. את חודשי הסתו – בין ספטמבר לדצמבר הוא מעביר בביצה. מן הביצה בוקע זחל קטנטן במהלך דצמבר, והוא ניזון מעלי העצים והצמחים סביבו במהלך החורף והאביב – מדצמבר ועד אפריל. הוא מנצל את הזמן לאכול הרבה מאד ולגדול. בסביבות אפריל הזחלים מתגלמים. הבוגרים יוצאים מהגולם במהלך חודש יוני – ואז העמק מתמלא ברפרופי כנפיים. את הבוגרים אפשר לפגוש בקיץ, בין יוני לספטמבר. הם מזדווגים והנקבות מטילות את הביצים. בספטמבר הבוגרים מתים ומחזור חדש מתחיל.

לבוגרים בעצם אין פה. הם לא אוכלים כלל, הם מסתמכים על האנרגיה שצברו כשהיו זחלים. הם מעדיפים להעביר את רוב הזמן במנוחה, על הסלעים הטחובים, העצים והעלים. לכן גם חשוב לא להטריד אותם – לא להרעיש, לא להשתולל וכמובן לא להכות על סלעים ועצים. אם הם נבהלים ומעופפים, הם מאבדים אנרגיה ואז ימותו מהר יותר – ואולי לא יספיקו להזדווג ולהטיל ביצים בשביל להתחיל מחזור חיים חדש.

ראינו את הדובונים הללו על המוני צמחים. כל הסלעים הטחובים, רוב גזעי העצים והרבה עלים היו עמוסים בדובונים. בעבר, לפני שהיתה המודעות להגן עליהם – אנשים טיילו בכל העמק ולא רק בשביל המיועד, והיו דופקים על העצים והסלעים בשביל לראות מחזות מרהיבים של ענני דובונים. הדובונים היו קרובים להכחד מהמקום – אך למזלם ולמזלנו היוונים התעוררו בזמן, הפכו את המקום לשמורת טבע, פיזרו פקחים והוסיפו אנשים שיסבירו איך להתנהג נכון בשטח.

כשמסתכלים על העשים הללו במצב מנוחה, הם נראים כמו משולשים בשחור-לבן. אבל בתעופה – מתגלות הכנפיים התחתונות האדומות-כתומות, והמחזה מרהיב. הם מרחפים כל כך מהר, שהם נראים כמו הבהוב כתום…

לא באמת הצלחתי לצלם אף אחד במצב תעופה – בתמונות הם נראים כמו מריחה כתומה. לכן הופתעתי לרגע כשראיתי אחד מרחף באוויר, כך שאפשר לראות את ארבע הנקודות:
אבל מיד שמתי לב לקורי העכביש… הדובון הזה נפל ברשת עכביש, ובעצם הוא ז"ל.

בשפות שונות יש לדובונים הללו שמות עממיים רבים. שמו העממי ברוב המקומות הוא "דובון" – דובון מפוספס, דובון ספרדי, דובון רוסי וכדומה. באיטלקית הוא נקרא falena dell'edera – כלומר עש הקיסוס. ובאמת צילמנו אותם גם על עלי קיסוס החורש (ששמו הלטיני Hedera helix) – אבל גם על צמחים רבים נוספים…

בתמונה הראשונה ברשימה אפשר לראות דובונים על שערות שולמית מצויות. בנוסף, צילמתי דובונים על אלת המסטיק (Pistacia lentiscus):

על עלי תאנה (Ficus carica):

גם ההדס המצוי (Myrtus communis) לא נמלט מהעשים הללו:

ראינו גם כמה עצי קטלב מצוי (Arbutus andrachne) כמו שיש בארץ. רק שבארץ הדובונים לא יושבים עליהם:

הדולב המזרחי (Platanus orientalis) הוא עץ חובב מים, בארץ אפשר לראות אותו בנחל עמוד. גם בעמק הפרפרים היו עצי דולב והדובונים לא דילגו עליהם:

אבל העץ הנפוץ בעמק – העץ שאני מתכננת לו רשומה משלו – היה הליקווידמבר המזרחי:

עלי הליקווידמבר דומים לאלו של הדולב, אבל הגזעים שונים. לדולב יש גזע בהיר וחלק:

ולליקווידמבר – גזע אפור מחוספס.

הדובונים בהחלט העדיפו את הליקווידמבר: הם כיסו את גזעי העצים כך שנראה שלרוב העצים יש בגד מיוחד בשחור-לבן.

על מנת להמחיש את הכמויות של הדובונים אפילו הסרטתי אותם: רוב השביל שהלכנו בו כלל מחזות כאלה, ובאמת היה קשה להפסיק לצלם:

אני מקווה שימשיכו לשמור על העשים הללו, הם באמת נהדרים.
את התמונות צילמתי בעמק הפרפרים ברודוס, בתאריך 6.7.2019.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

סנוניתן הוורדניים – Iphiclides podalirius

בחודש יוני עליתי לחרמון, ופגשתי שם – לראשונה בחיי – את זנב-סנונית הוורדניים, הנקרא היום סנוניתן הוורדניים.

עד לא מזמן, שמות פרפרי ארצנו בעברית היו לרוב לפי המשפחה: כל בני משפחת הכחלילים, גם הירוקים, הכתומים והאפורים – נקראו כחליל. כל משפחת הלבנינים, גם הכתומים והצהובים – נקראו לבנין. וכן הלאה.

זנבות הסנונית הם חלק ממשפחת הצבעוניים. ובארץ ישנם ארבעה זנבות סנונית: שלושה השייכים לסוג הלטיני "Papilio": הצגתי בבלוג את זנב-הסנונית הנאה ואת זנב-סנונית המכבים, חסר לי עדיין זנב-הסנונית המדברי.

אבל זנב-סנונית הוורדניים הוא מסוג לטיני שונה – בלטינית שמו Iphiclides (לצערי, לא הצלחתי למצוא מה משמעות השם) ולכן, הגופים המוסמכים החליטו לקרוא לו "סנוניתן" – לשמור על הקרבה לזנב הסנונית, ויחד עם זאת להפריד אותם.

הסנוניתן (קצת קשה לי להתרגל לשם החדש…) הסתובב סביב שרביטי הפריחה של עריר הלבנון –

אפשר לראות שהסנוניתן לא ניגש לפרחים הפורחים, אלא לאלו שהכותרת שלהם כבר נבלה. העריר עושה מבחן IQ למאביקים שלו – רק החכמים שמבינים שהצוף נמצא בפרחים שכבר נבלו מקבלים גמול. גם על זה כבר כתבתי.

הסנוניתן לא היה היחידי שעבר את מבחן העריר – יחד איתו ראיתי את נמפית החורשף (שהשנה היתה ממש בכל מקום!) וגם כמה מינים של דבורים – דבורי בומבוס, דבורי דבש ומחושיות. את כולם תוכלו לראות בתמונות הבאות.

הסנוניתן, בעיקרון, הוא פרפר רחב תפוצה – מבריטניה במערב ועד לסין במזרח, מפולין בצפון ועד ישראל בדרום.

אבל עקב שימוש יתר בחומרי הדברה – הזחלים נפגעו ולא הגיעו לבגרות, מה שהפך את הפרפר לנדיר יותר.

הוא נכחד לחלוטין מבריטניה ומכמה מדינות במערב אירופה, ומוגדר כפרפר מוגן ובסכנת הכחדה ברוב מדינות מזרח אירופה וגם ברוסיה.

גם אצלינו הסנוניתן היה בעבר נפוץ יותר ונפגע מחומרי ריסוס. כיום אפשר למצוא אותו מעט בצפון הגולן ויותר בחרמון.

שמו העממי באנגלית הוא Scarce Swallowtail, כלומר זנב-סנונית נדיר – כי באמת נדיר מאד למצוא אותו באנגליה.
שם המין בעברית – הוורדניים – הוא על שם הפונדקאי שלו, עצים ממשפחת הוורדניים. הסנוניתן מטיל ביצים על עצי דובדבן, שזיף, אגס, עוזרר ועוד ועוד.

בתחילת יולי היינו בסופשבוע באי רודוס, ושם פגשנו עוד כמה סנוניתנים –

הראשון, שחלק מהכנף שלו היה חסר – כנראה הצליח להמלט מטורף כלשהו – ריחף על לנטנה בחצר המוזיאון הארכיאולוגי של רודוס.
השני היה מעט מרוחק ממני – על עץ ברוש באקרופוליס של לינדוס.

ברודוס הם נפוצים יותר מאשר בארץ, ומצויים גם באזורים הנמוכים, הקרובים לחוף.

וכמובן, אני מתכננת כמה רשומות על האי רודוס בהמשך.

את התמונות צילמתי בחרמון, בתאריך 3.6.2019
בעיר רודוס בתאריך 4.7.2019, ובאקרופוליס של לינדוס בתאריך 5.7.2019.

סופית מצויה – Gallinula chloropus

כבר שנה אני עובדת בגן הבוטני בירושלים, ובקיץ – אגם הכניסה מתמלא בפריחה מרהיבה של נלומבו נאה – שמוכר יותר בשם "הלוטוס הקדוש" של מזרח אסיה. כיוון שלוטוס עבורי זה צמח קטן ממשפחת הפרפרניים, אני מעדיפה לקרוא לנלומבו בשמו המדעי.

לנלומבו פרחים מדהימים ביופים, עלים גדולים המצלים על האגם, מקררים את המים, מפחיתים אידוי, נותנים מחסה מדורסים בשמים, מושכים חרקים שונים – וכך יוצרים בית נהדר לבעלי חיים שונים – בין השאר, לגיבורי הרשומה שלי.

היום אני מציגה את הסופית המצויה – עוף-ביצה ממשפחת הרליתיים. אמנם במבט ראשון היא נראית דומה לברווזים, אך היא ממשפחה אחרת.

הסופית נפוצה בכל אירופה וגם בצפון אפריקה. אצלינו היא מין יציב ואפשר לראות אותה במקומות רבים.

באגם הכניסה של הגן הבוטני בקעו ארבע סופיות צעירות, וכעת הן מסתובבות להן בין צמחי הנלומבו, ונותנות לי הזדמנות לצלם תמונה נהדרת של סופית צעירה עם השתקפות הפרחים:

לסופית הצעירה אין עדיין את הצבעים היפים של הבוגר – הבוגרים שחורים עם מקור אדום-צהוב וכתמים לבנים על הכנפיים. הצעירים אפרפרים.

אין להם קרומי שחיה כמו שיש לברווזים, אבל יש להם אצבעות ארוכות עם ציפורניים מחודדות בכף הרגל, מה שמאפשר להם הליכה יציבה בבוץ וגם על עלים במים.

הם מאד משעשעים כך, הזכירו לי ילדים קטנים שנועלים את הנעליים של אמא או אבא…

צבע הרגליים שלהם ירקרק-צהוב, ומכאן בא שם המין הלטיני – chloropus – ירוקת רגל.

שם הסוג – Gallinula – משמעותו "תרנגולת קטנה", כי היא קרובה יותר לתרנגולות מאשר לברווזים.

צמח נוסף שהסופיות הצעירות נהנות ממנו הוא אלף-עלה נוצתי – Myriophyllum aquaticum‏, צמח בעל עלים מנוצים. זהו מין פולש, ובעיקרון בגן רוצים להפטר ממנו – אך כטיבם של מינים פולשים, זה קשה.

הסופיות נקראות כך כי הן אוהבות לחיות בסבך הסוף, או בגן – בסבך הנלומבו.

בד"כ הן עפות רק למרחקים קצרים, והתעופה שלהם מגושמת. בגלל זה הן מעדיפות את הסבך.

יחד עם זאת, יש סופיות שנודדות – מאירופה ועד לסיביר. הן עפות בעיקר בלילה, שאז הצבעים הכהים שלהם עוזרים להסוות אותן.

אתם מוזמנים לבוא לגן הבוטני, לראות את הסופיות הנחמדות באגם!

את הסופיות הבוגרות צילמתי בבאסה בהרצליה, בתאריך 19.4.2018,
את הנלומבו ואת הסופיות הצעירות צילמתי בגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים, בתאריכים 23.6.19 ו-27.3.19
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שמשונית הטיפין – Tuberaria guttata

אני חוזרת לחודש מאי, במורדות החרמון – ליד הישוב נמרוד. הגענו לשם מוקדם בבוקר – קצת אחרי 9, כלומר יצאנו מהבית לפני 7, והחברים שהצטרפו אלינו מירושלים – יצאו כבר בסביבות 6.

להמשיך לקרוא שמשונית הטיפין – Tuberaria guttata

אצא לי אל היער, לפגוש את הקוקית!

אחת הציפורים הידועות יותר בפולקלור אותה מעולם לא פגשתי היא הקוקיה. להמשיך לקרוא אצא לי אל היער, לפגוש את הקוקית!

יחנוק המדבר – Cistanche tubulosa

בחודש מרץ ירדתי לבקעת ים המלח. פגשתי שם צמח גדול ומרשים: להמשיך לקרוא יחנוק המדבר – Cistanche tubulosa

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ט

לכבוד יום הזיכרון אני מצטטת הפעם את שירה של דורית צמרת, שהולחן ע"י חיים ברקני ומפליאה לשיר חווה אלברשטיין – החיטה צומחת שוב. להמשיך לקרוא יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ט

יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ט

השנה, לראשונה בחיי הבלוג, לא פרסמתי רשומה ביום השואה. לכן כעת אני מפרסמת רשומה רטרואקטיבית, וזוכרת את בני משפחתי שנספו בשואה. יהי זכרם ברוך. להמשיך לקרוא יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשע"ט