ושוב חזרתי למדבר, הפעם בשביל לפגוש לראשונה מין נדיר ומיוחד: אחילוף זעיר.
האחילוף גדל בחולות. כשמגיעים ומחפשים אותו, בשטח זה נראה כך: כמה עלים.
אם מסתכלים היטב, אפשר לראות את שולי הפרח: תפרחת של אחילוף היא מתחל (עלה גדול) העוטף שזרה (מעין ציר, במקרה שלנו הוא דק כמו חוט) שעליה נמצאים הפרחים.
סימנתי אותם כדי שיהיה ברור:
רק רגע, ראינו את הקצוות של הפרח – אבל איפה הפרח עצמו?
הפרח הזה הוא תת קרקעי!
כדי לראות את הפרח, חשפתי את החול סביבו – המתחל יוצר מעין כד.
כמו ברבים ממשפחת הלופיים, הפרחים עצמם חבויים על השזרה בתוך המתחל. הדרך היחידה לראות אותם היא על ידי חיתוך הפרח, מה שלא עשיתי כמובן.
ברשימת האחילוף הקטן הראיתי אחילוף שנחתך למטרות לימודיות, ואפשר לראות שם איך הפרחים מסודרים על השזרה.
אחרי שהסתכלתי ועל האחילוף הזעיר צלמתי את הפרחים – כיסיתי אותם בחזרה.
האחילוף הזעיר הוא מין נדיר בסכנת הכחדה – ידועים בסך הכל שלושה אתרים בנגב בהם הוא גדל, ועוד כמה במצרים.
האחילוף הזעיר הוא באמת זעיר – צלמתי אותו ליד מטבע, בשביל שאפשר יהיה להבין כמה הוא קטן:
בארץ גדלים חמישה מינים של אחילוף, ארבעה מתוכם כבר סקרתי – והשנה, אחרי שהצלחתי לפספס את הפריחה של ארבעתם – סוף סוף פגשתי את האחרון!
אמנם הוא פחות מרשים מהאחילופים האחרים, אבל הוא באמת צמח מיוחד. וזעיר. ודי קשה לאתר אותו…
כשסיפרתי על מיני האחילוף האחרים הגדלים בארץ, סיפרתי על מנגנון ההאבקה שלהם – הם מושכים זבובים ויתושים וכולאים אותם בגוף הפרח על להאבקה.
אצל האחילוף הזעיר, אמנם יש לפרח פתח קטן על פני החולות – ובכל זאת, רוב הצמח חבוי מתחת לפני הקרקע, ותהיתי מי מאביק אותו.
פעמים רבות, כשהפרח קטן במיוחד – זה מעיד על אבולוציה שפעלה לכיוון האבקה עצמית.
הלא מטרת הפרחים היא למשוך מאביקים. אבל אם המאביק הוא הרוח, או אם מתרחשת האבקה עצמית – אין צורך להשקיע אנרגיה ביצירת פרח גדול. ובאמת, במאמר "על האחילוף" באתר כלנית החדש והמצוין, כותב פרופ. שמידע שאצל האחילוף הזעיר מצאו שיש האבקה עצמית. מה שנקרא "אם אין אני לי, מי לי?!"
את התמונות צלמתי בחולות ממשית, בתאריך 15.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
פרחים, פרפרים וכל מיני 