כלנית – פרחים, פרפרים וכל מיני

מזמן לא היו כאן כלניות!

מזמן לא פרסמתי רשימה על הכלנית המצויה, Anemone coronaria, והשנה פגשתי המון כלניות בצפון, בדרום ובמרכז. אדומות, לבנות, ובכל מיני צבעים.

להמשיך לקרוא

כלניות אירופאיות

היום אני מספרת על כלניות שפגשתי בפראג – פגשתי שני מינים שונים.

אצלינו רוב הכלניות הן אדומות, ובכל מקרה – גם הלבנות, הסגולות והורודות שייכות לאותו מין כמו האדומות – כלנית מצויה. בפראג פגשתי שני מינים אחרים:

את הכלנית הצהובה בתמונה הבאה פגשתי בפארק Divoka Sarka, בגשם.

ברגע הראשון חשבתי שזו בכלל נורית. רוב הנוריות בעולם הן צהובות, ונורית אסיה האדומה שלנו היא בהחלט יוצאת דופן (וברוב אסיה פורחת בורוד-לבן)

ובעצם, לא הייתי רחוקה: אורי פרגמן ספיר זיהה לי אותה בתור Anemone ranunculoides, כלומר "כלנית דמוית נורית", או "כלנית נוריתית". היא נפוצה ברוב היערות במרכז אירופה.

את הכלנית השניה, הלבנה, פגשתי בשני אתרים: ב-Divoka Sarka בגשם, שם היה מקבץ כלניות שהרכינו ראש על מנת לא להרטיב את האבקנים –

ובגבעת פטז'ין (Petřín hill) , ביום שמשי, שם הן נשאו ראש בגאווה וחייכו בלבן לכל עבר:

את הכלנית הזו זיהה לי דניאל לוי, ושמה: Anemone nemorosa, או בעברית: כלנית החורש.

כלנית החורש נפוצה גם היא באירופה, ופורחת בלבן שלפעמים מתווספים אליו גווני ורוד או תכלת בהיר.

גם כלנית החורש וגם הכלנית הנוריתית אוהבות צל – ופורחות ביערות יבשת אירופה.

שתיהן שייכות לפרחים המקדימים לפרוח – אפריל בפראג הוא ממש תחילת האביב, ולא כמו אצלינו – סוף האביב ותחילת הקיץ.

שתיהן תורבתו ומגודלות גם כפרחי גינון – ולכן יש הרבה "זנים תרבותיים" שלהן, במיוחד של כלנית החורש.

בגינון אפשר גם למצוא בן כלאיים בין הכלנית הנוריתית וכלנית החורש – שמו: Anemone × lipsiensis וצבעו צהוב חיוור.

שמחתי מאד לפגוש כלניות בפראג! אני משערת שמעניין אתכם לראות גם את הנופים העירוניים, אני משערת שאגיע גם לזה (אחרי עוד כמה פרחים 😉 )

תודה רבה לאורי ולדניאל שזיהו לי את הכלניות!

את התמונות צלמתי בפארק Divoka Sarka ובגבעת פטז'ין בפראג, בתאריכים 7-8.4.2017

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אדום בעיניים! כלנית מצויה – Anemone coronaria

שמתם לב שהגיע זמן הכלניות?

כי אם (במקרה) לא שמתם לב – אני כאן למענכם. יוצאת אל ההמון, מקללת בפקקים: הייתי חייבת לספוג קצת מהאדום-האדום הזה.

נסענו ליער שוקדה, וממש לא היינו שם לבד. המון אנשים באו לראות המון כלניות.

ובאמת היו שם המון כלניות – כלנית מצויה, למי שלא זוכר, היא פרח נפוץ מאד בארץ.

מאיזור השומרון וצפונה – אפשר למצוא אותה בשלל צבעים (למשל, סגול, לבן, ורוד…) – ובכל הארץ היא פורחת באדום חזק.
בצפון הנגב היא מכסה מרבדים נהדרים, מענגים.

ולכן, בסוף ינואר-תחילת פברואר – חצי מתושבי המדינה (בערך) נוסעים לאיזור, ומסתנוורים מהאדום הנהדר.

כמובן, אם מתרכזים (וזה קשה, כי אודם הכלנית מאד מושך) אפשר למצוא בין הכלניות פרחים נוספים. כמו איריס ארץ-ישראלי – (בכלל, כלניות ואיריסים זה שילוב מצוין!)

או טוריים מצויים, שמשתלבים נפלא עם הכלניות –

כמובן, כשיש אוכלוסיה גדולה שכזו – אפשר למצוא גם חריגים. למשל – כלניות בגוון כתום-אפרסק:

חלק מהכלניות כבר מפזרות זרעים לרוח:

הכלניות האדומות הן כל כך נפלאות ומושכות: גם אותנו וגם את החוקרים.
בהשתלמות כלנית האחרונה (זה השם החדש של השתלמויות רת"ם…), סיפר לנו פרופסור אמוץ דפני שהמאביקים הידועים של הכלניות האדומות הם חיפושיות פרחים (היחידות שמזהות את הצבע האדום), ודבורי דבש – כמו בתמונה.

זבובים, פרפרים וחרקים אחרים לרוב לא מגיעים אל הכלניות האדומות – הם לא מזהים את הצבע האדום, ולכלנית אין צוף או ריח שימשוך אותם.
זבובים מאביקים כלניות לבנות, ורודות וסגולות. פרפרים מחפשים צוף – ולכלניות אין צוף.

אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה במחקרים האחרונים, לפי מה שסיפר פרופסור דפני, הוא שרוב הכלניות מואבקות באמצעות האבקת רוח!
האבקת רוח – משמעותה שהרוח מעיפה את האבקה של הפרח, והאבקה נוחתת – לפעמים – על פרח אחר, ומאביקה אותו.

לפרחים שהם מואבקי רוח יש לרוב שני מאפיינים.
הראשון: הרבה אבקה. הרוח היא לא מאביק מדויק. היא מעיפה את האבקה לכל הכיוונים, וצריך מספיק אבקה כדי שחלק מממנה ינחת בפרח אחר. כלומר, שסטטיסטית יהיה סיכוי להאבקה. לכלנית באמת יש הרבה אבקה.

המאפיין השני הוא פרחים קטנים ולא בולטים. פרחים מואבקי רוח לרוב לא מנסים למשוך מאביקים – אין להם סיבה להשקיע אנרגיה בפרח יפהפה וגדול. למשל, לאלון התבור פרחים קטנטנים ולא בולטים. גם הפרח הבודד של ריבס המדבר קטן מאד, כמעט לא נראה.
אבל… לכלנית יש פרח גדול ומרשים!
כלומר הכלנית היא מאד מיוחדת – מצד אחד, היא מואבקת רוח. אבל מצד שני, היא בעלת פרח גדול, מרשים ויפהפה – כלומר, היא כן מנסה (ומצליחה) למשוך חרקים שיאביקו אותה.

את הכלניות צלמתי ביער שוקדה, בתאריך 24.1.2015 – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

אגדת הפרחים האדומים

היה היו שלוש אחיות יפהפיות, נחמדות ומקסימות. שלושתן היו בעלות שיער שחור ומקסים. הן היו ידועות בתור האחיות היפות ביותר בכל הממלכה בה הן גרו.

שמותיהן היו:

כלנית –

נורית –

פרג –

האחיות היו חברות טובות והסתדרו מצוין זו עם זו.
יום אחד, נסיך הממלכה הודיע שהוא עורך נשף לכל הבנות בממלכה, כדי למצוא לעצמו כלה.

כל בנות הממלכה – וכמובן, גם שלוש האחיות – התרגשו למשמע ההודעה. כולן התחילו להתכונן – לחשוב מה הן תלבשנה, לתכנן שמלות נשף מיוחדות לאירוע, תסרוקות, תכשיטים…

האחיות החליטו להפתיע זו את זו. כל אחת תדאג לתפור לעצמה את השמלה שלה, ובערב הנשף כולן תפגשנה ותצאנה יחד.
ואכן, כך היה. בערב הנשף יצאו שלוש האחיות מחדרן – ו…שוד ושבר! שלושתן לבושות שמלות אדומות!
"גם כך מבלבלים בינינו כל הזמן, כי אנחנו אחיות! עכשיו מה נעשה? "

אמא שלהן באה לעזרתן.
היא שלפה צעיף קטיפה לבן, ונתנה אותו לכלנית:

היא לקחה ספריי מבריק, וריססה את כל השמלה של נורית –

ולפרג היא ענדה עגילי אוניקס שחורים –

הבנות שמחו מאד, ויצאו לנשף. כצפוי, הן היו היפות ביותר בנשף – הנסיך רקד איתן שוב ושוב, והתאהב בהן.
וכיון שהוא הנסיך, והאגדה הזו היא לא מופת לשוויון זכויות – הוא החליט להתחתן עם שלושתן. האחיות קיבלו את ההצעה.

האידיליה לא נמשכה זמן רב – האחיות החלו לריב זו עם זו על זמן האיכות שלהן עם הנסיך. "אתמול היית עם פרג" "אבל בשבוע שעבר היית עם נורית" "למה כלנית תמיד ראשונה?"

בסופו של דבר הנסיך נשבר, והלך להתייעץ עם אביו המלך.
המלך המליץ לנסיך לחלק את השנה. בשליש הראשון הוא יהיה עם כלנית, אח"כ עם נורית, ובסוף עם פרג. כך לכל אחת תהיה תקופת איכות משלה, בלי מריבות וויכוחים.
וכך היה – ומאז הנסיך והנסיכות חיו באושר.

והיום אנחנו יכולים להבדיל בין הכלנית – שיש לה צעיף לבן, והיא הראשונה שפורחת –

לנורית המבריקה, שפורחת שניה –

ולפרג בעל העגילים השחורים, שפורח אחרון –

ולמען האמת, יש עוד כמה סימנים.
לכלנית יש מרקם קטיפתי רך ועדין. אם מסתכלים עליה מלמטה – אין לה עלי גביע, והעלים נראים אדומים חלקים.
מספר עלי הכותרת שלה בד"כ הוא בין חמישה לעשרה, אבל יש גם יותר – כלומר, לא קבוע.
כשהכלנית צעירה, הצעיף הלבן עוד לא ניכר.

לנורית – ששמה בא מן הנור, הוא האש – יש גוונים מבריקים, שנוטים לפעמים לכתום.
אם מסתכלים עליה מלמטה – יש לה צווארון ירוק – עלי גביע.
גם אצלה מספר עלי הכותרת (וגם מספר עלי הגביע) לא קבוע.

לפרג יש מרקם משי, ותמיד יש לו בדיוק ארבעה עלי כותרת.
אם מסתכלים מלמטה – רואים את העגילים השחורים על עלי הכותרת. גם לפרג אין עלי גביע. גם אין לו עלים בחלק העליון של הגבעול.
הוא גם היחיד מהשלושה שהוא צמח חד-שנתי, ולא גיאופיט.

עד כאן האגדה והסיפור – אני מקווה שנהניתם. זו אגדה ותיקה שאני מכירה מילדותי.
עכשיו אפשר לראות נוריות ופרגים במישור החוף, כלניות ונוריות בכרמל ובהרי יהודה,
בגליל העליון ובגולן עדין רק כלניות. האביב מגיע בקצב שונה למקומות השונים, גם השנה כשהחורף דילג עלינו.

בתמונות יש כלניות שצלמתי השנה בכפר סבא, בכרמל וברמת הנדיב,
נוריות שצלמתי השנה ברמת הנדיב ובשנה שעברה בהרי יהודה
ופרגים שצלמתי השנה בכפר סבא.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

תוספת: מוטי כתב גרסא פמיניסטית מעודכנת לאגדה. מוזמנים לקרוא!

חמישים גוונים של אדום

רוב הכלניות בארץ הן אדומות.

להמשיך לקרוא

כלניות, כלניות – וגם איריסים

אני נשארת עם הכלנית מהרשימה הקודמת – אבל הפעם כלנית אדומה

ואני נשארת עם הצבע הלבן – אבל הפעם הוא עובר לאיריס ארץ-ישראלי

בעקבות פרסום בדף הבוטניקה בפייסבוק, נסענו לאיזור שמורת נחל תנינים. לצד הכביש אל השמורה, ממש מול הכפר ג`יסר א-זרקה.

אמנם ביקרנו פעמים רבות בשמורה עצמה, אבל מעולם לא עצרנו בשדות בדרך אליה… ומסתבר שממש כדאי לעצור!

כי השדה המקסים הזה, שמשקיף על הכרמל בוהק עכשיו מאדום ולבן: כלנית מצויה ואיריס ארץ-ישראלי

שניהם, כמובן, הופיעו כבר בבלוג שלי, אבל השילוב שלהם הוא פשוט חגיגה, וכמות הפרחים בשדה היא מדהימה

אפילו הבזה המצויה התפעלה –

השדה היה מלא גם בעלים גדולים ורחבים – עלים של חצב מצוי

והיו גם כל מיני צהובים – בעיקר כתמה עבת-שורשים וסביון אביבי

הצבעוניות הנהדרת הזו – אדום-ירוק-לבן – משכה את לבי שוב ושוב

אם אני כבר מזכירה את הכפר ג`יסר א-זרקה, תמיד חשבתי שמשמעות השם היא "הגשר הכחול" אבל בעצם, המשמעות המילולית היא "גשר הכחולה" (כלומר, סמיכות: כמו "גשר הירקון") – וזאת כיוון ש"א-זרקה" – כלומר, "הכחולה" – הוא שמו הערבי של נחל התנינים.
כלומר, התרגום הנכון של שם הכפר הוא "גשר נחל התנינים". ותודה רבה ליהודה כץ שהסביר וחידש לי.

בנוסף לפרחים מצאתי עוד משהו מרגש… הקוץ הדוקרני, האפור והסבוך הזה – הוא נעצוצית סבוכה. מין נדיר בסכנת הכחדה, שיפרח בכחול משגע בחודש מאי.
יש סיבה לחזור לשדה!

התמונות צולמו ליד ג`יסר א-זרקה, בתאריך 26.1.2013

כדאי מאד מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! אל תפספסו! שלא תגידו שלא אמרתי לכם!

כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן לבן

מזמן לא כתבתי רשימה על הכלנית המצויה…

כבר כתבתי על כלניות אדומות, סגולות, ורודות – ואפילו על כלניות מוטציוניות.

אבל עדיין לא כתבתי על כלניות לבנות, ולכן אני משלימה היום את סדרת הכלנית המצויה.

הסברתי בעבר שהצבע לא קובע וכל הכלניות בארץ שייכות לאותו המין – כלנית מצויה. יש כתבה מצויינת של מייק לבנה על צבעי הכלנית באתר "צמח השדה".

נושא שעדיין לא כתבתי עליו בהקשר לכלנית הוא המין. הכלנית, כמו הרבה פרחים היא פרח דו-מיני. כלומר, גם השחלה (החלק הנקבי) וגם האבקנים (החלק הזכרי) נמצאים באותו פרח.
בפרחים דו-מיניים, יש אפשרות להאבקה עצמית. אבל אם יש ברירה (ולרוב יש) – העדיפות היא להאבקה עם פרחים אחרים.

לכן, הכלנית מפרידה את הזכר מהנקבה. כשהכלנית מתחילה לפרוח – בימים הראשונים היא פורחת בתור נקבה. האבקנים משוטחים בבסיס הפרח, האבקה עדיין סגורה בתוך האבקנים,
ובמרכז נמצא הכדור השחור הזה – שם נמצאת הצלקת, איבר המין הנקבי של הפרח.

הכלנית הצעירה נשארת בשלב הזה – השלב הנקבי של הפרח – למשך כמה ימים – ומקווה שבינתיים יגיעו אליה מאביקים עמוסי אבקה, ויאביקו אותה.

אחרי ארבעה ימים בערך, האבקנים מתרוממים ונפתחים, והפרח מתחיל את השלב הזכרי שלו.

אם הכלנית הופרתה בשלב הנקבי – מבחינתה המצב האופטימלי. כעת, בשלב הזכרי, הוא ימשיך לפזר אבקה עוד כעשרה ימים – ובסך הכל הפרח יפרח כשבועיים.
אם הפרח לא הואבק בשלב הנקבי, כעת הוא אומר "אם אין אני לי – מי לי?" – ומאביק את עצמו.

הנה כמה מאביקים שקלטתי על הכלניות – דבורת דבש שאוספת אבקה (לכלניות אין צוף, אך יש להן שפע אבקה)

וזבוב רחף שמתכוון לנחות על הפרח –

ובנוגע לצבע… הכלנית אמנם "לבנה" – אבל יש הרבה גוונים של לבן. כהרגלי אספתי לי כמה דוגמאות יחד לפלטת צבעים.
שימו לב במיוחד לכלנית התחתונה מימין: היא ורדרדת עם "צעיף" לבן, מה שמרמז על כך שהיא בעצם כלנית אדומה דהוייה – כי לכלניות הלבנות, הסגולות והורודות – אין צעיף. זהו ייחוד של האדומות.

ה"ראש" במרכז הכלנית – כלומר, אברי הרבייה שלה – באופן עקרוני צבעם שחור. פרט למקרים שהוא לא שחור – אלא סגול, או ירוק, או חום צהבהב…

אבל בכל מקרה, הכלניות הללו מקסימות ומלבבות, בכל צבע ובכל מקום בו פוגשים אותן.

ואם תשאלו איפה לפגוש כלניות לבנות? הן פחות נפוצות מהכלניות האדומות, אך נפוצות יותר מהסגולות ומהורודות.
המקום הדרומי ביותר בארץ בו פורחות כלניות לבנות הוא בתחילת דרך בורמה, ליד נחשון.
משם ועד לחרמון ישנם מקומות רבים נוספים – אני מכירה אותן ביער כוכב יאיר, ליד גבעת אולגה, באיזור אלוני יצחק (ליד בנימינה), בכרמל, בכל הגליל התחתון – אלוני אבא, למשל, זה מקום מצוין לכלניות צבעוניות,
במנחת מגידו, כמובן; במירון (אבל שם תצטרכו להמתין לחודש מרץ-אפריל)… ועוד ועוד.
עכשיו הזמן לפגוש אותן ביער כוכב יאיר – אתמול ראינו מאות מהן. הגליל התחתון מתמלא בהן, ובעוד חודש וחצי יתמלא הגליל העליון.

את התמונות צלמתי –
במנחת מגידו, 27.12.2012
באתר חגית ברמות מנשה, 19.1.2013
וביער כוכב יאיר, 22.1.2013 (אחרי שהצבענו)

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וקישורים לשתי כתבות באנגלית שכתב ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א –
על כלניות אדומות
על כלניות צבעוניות

כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן ורוד-פוקסיה

אני משערת שרוב קוראיי ביקרו כבר בפברואר הזה (או בפברואר כלשהו) במנחת מגידו, והתפעלו ממגוון צבעי הכלניות שם – אדום, סגול, לבן – ומה שבינהם. לפעמים גם שילובים.

אבל הכלניות שלי הפעם הן לא ממגידו. הכלניות האילו הן מאחו נוב בדרום רמת הגולן.

אל אחו נוב שווה להגיע כמה פעמים בשנה. בינואר יש שם מרבדים עצומים של נרקיסים, עם ריח ניחוח נפלא.

בסוף פברואר-תחילת מרץ פורח איריס הביצות הנדיר והנפלא, ויחד איתו – רומוליאה סגלולית, זן נוב.

אחר כך מצטרף עיריוני צהוב, ובסתיו אפשר למצוא שם כמה וכמה פרחי סתיו יפים.

אנחנו באנו בתחילת פברואר – בתפר בין הנרקיסים (היו עוד המונים) לאיריסים (פגשנו 2 פרחים ראשונים פורחים)
הרומוליאות כבר פורחות באחו, ויחד איתן – הוא מנוקד בכלניות. חלק אדומות, חלק סגולות – אבל היפות ביותר הן אילו שברשימה הזו.

כלניות בצבע ורוד-פוקסיה עז, כזה שכל ברבי היתה שמחה ללבוש.

כל הכלניות בארץ, בכל הצבעים, הן מין אחד – כלנית מצויה – ויש להן טיפוסי צבע שונים – לפי הגנטיקה שלהן.
בסך הכל הוגדרו בארץ 25 טיפוסי צבעים שונים!

הצבעים של הכלנית נקבעים ע"י אָלֵלים בתאים – אלל זו צורה מולקולרית של גן בתוך התא, שאחראית על תכונה תורשתית מסויימת. בדרך כלל יש שני אללים בתא. אחד בא מצמח האם, ואחד מצמח האב.
כיון שיש שניים, לא יתכן ששניהם יהיו דומיננטיים – אחד יהיה דומיננטי (שולט), ואחד רצסיבי (נשלט) – או ששניהם יהיו רצסיביים.
ישנו גן שאחראי על הצבע האדום, גן שאחראי על הצבע הלבן, וגן שאחראי על הצבע הסגול. הצבע נקבע על ידי אלגוריתם – ממש כזה שאפשר למחשב. באתר צמח השדה יש כתבה מעניינת של מייק לבנה, ובה מופיעה טבלא, שמאפשרת לקבוע מה יהיה הצבע בתלות בגנים.
למי שאין זמן להביט במאמר שם, אסביר שהורוד זה "צבע הברירת מחדל" – אם לא נבחר אדום, ולא נבחר לבן, ולא נבחר סגול – יישאר הורוד.

רוב הכלניות הורודות הן בהירות יותר. באחו נוב פגשתי את הכלניות הורודות ביותר, עם הורוד המדהים ביותר.

התמונות צולמו באחו נוב, בדרום רמת הגולן, 11.2.2012
פרט לראשונה – שצולמה במנחת מגידו, 28.1.2012

התמונות ב-Flickr, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

שריפה באיקאה וכלנית מוטציונית

הבוקר נסענו צפונה, ולא יכולתי להתעלם מבנין איקאה שעלה באש…
אמנם לא עברנו ליד – נשארנו על כביש ארבע, במיוחד כדי לא להתקרב לאיזור. אבל גם מכביש ארבע ראו היטב את השריפה. התמונות מהבוקר, סביבות השעה 10:30

את התמונה הבאה צלמתי במחלף רעננה צפון, וכל תמונות העשן כאן הן מכביש ארבע.

לפי מה שקראתי בעיתונות, מעריכים ששיקום המבנה ייארך חצי שנה עד שנה… הרבה זמן. נזקי השריפה נאמדים ב-350 מליון שקל.
ואני חושבת… שטוב שזה קרה בשבת, ואין נפגעים בנפש, ומעבר לזה… זה בנין באיזור תעשיה. אפשר לשקם ואפשר לבנות. זה לא כמו עץ, שלוקח לו עשרים שנה או יותר לגדול.

…ואם אני כבר מזכירה עצים, אני קוראת לכם שוב – אל תשתלו בכרמל!!! לאחרונה, פקחים של רשות הטבע והגנים מצאו ועקרו עצים שאנשים פרטיים שתלו בכרמל. זה רק פוגע בצמחיה הטבעית שמנסה להתחדש, ובנוסף, אנשים שותלים ללא הבנה וללא ידע – צמחים שאינם צמחי בר של הכרמל: זוהי פגיעה אקולוגית קשה לא פחות מהשריפה עצמה.

אני קוראת לכל מי שרוצה לשתול, שייצא לשקם את הגינות בעין הוד, בימין אורד, בעוספיה ובשאר היישובים שנפגעו! אל תשתלו באיזורים הטבעיים!!

אבל חנויות עולות באש, זה ממש לא התחום שלי, ואני גם לא מבינה מספיק בזיהום אוויר בשביל לחוות דיעה על זיהום האוויר שנגרם כתוצאה מהשריפה הזו. אז אני אעבור למנחת מגידו. פריחת הכלניות החלה!
אמנם הפריחה דלילה עדיין, אבל כבר יש מה לראות. טיילנו שם היום, ומצאתי כלנית מוטציונית:

מה קורה פה? בעצם, בכלל אין פרח… יוצאים כמה עלים ורודים מתוך ה"צווארון" – עלי המעטפת שמתחת לפרח.

צלמתי אותו מכמה כיוונים: זה לא פרח נבול ולא פרח אכול… זו פשוט מוטציה.
כבר הצגתי בבלוג רשימה על כלניות משוגעות. ההסברים למוטציות האילה קשורים לביולוגיה מולקולרית – עוד תחום שאני ממש ממש לא מבינה בו,
אבל אני בעצם לא חייבת לדעת את זה בשביל להנות מהמוטציה הזו, נכון?

בדרך חזרה – בסביבות 5 אחה"צ – עברנו ממש ליד איקאה, וזה מה שראיתי…

התמונות צולמו היום, 5.2.2011 – מכביש 4, במנחת מגידו ובמחלף פולג.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הכלניות יצאו מדעתן

השנה אין מרבדי פריחה אדומים בדרום, בגלל הבצורת. היינו בצומת סעד ובבארי ביום שלישי, וממש היה לנו עצוב לראות כמה הכל יבש.
כיון שאין לי מרבדים, אני מתמקדת בבודדים:
פעם בכמה זמן, יוצא לי לפגוש כלנית שדעתה נשתבשה עליה.
חלק מחליפות את האבקנים בעלי כותרת, וחלק מחליפות את העלים עצמם בעלי כותרת. אחרות בכלל לא בטוחות שהן צריכות עלי כותרת. ויש כאילה שסתם הצבע לא נראה להן, אז הן משנות אותו.
בכל מקרה, כלניות הן אחד הפרחים עם הכי הרבה מוטנטים שיש. והנה כמה דוגמאות:

אני מתחילה עם כלנית שהיא קצת "דהויה" – מנחל גרר, 15.2.2007

ועוד אחת, דהויה אפילו יותר – שצלמתי בבארי, 10.2.2009 :

הבאה פשוט לא בטוחה באיזה צבע היא צריכה לפרוח: צלמתי אותה באתר חגית, רמות מנשה, 20.1.2007 : ירד גשם, ותנאי התאורה היו עלובים. נאלצתי להשתמש בפלאש – ולכן התאורה המוזרה של הפרח.

השתיים הבאות לא כל כך ידעו מה לעשות עם עלי הכותרת שלהן:

זו מהתבור, 7.2.2009 :

וזו משמורת פורה בנגב, 16.2.2008 :

הכלנית הבאה החליטה שעלים סתם זה ממש לא נראה לה, אז היא צבעה אחד מהם באדום: צלמתי ברמת הנדיב, זכרון יעקב, 1.1.2009 :

והנה תקריב על עלה ה"כותרת" בין העלים:

הנה כלנית לבקנית – שימו לב, לא "לבנה", כי אם "לבקנית"! גם האבקנים שלה לבנים. צלמתי אותה ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :

את הכלנית ה"משונצת" צלמתי ב-21.2.2008 באיזור חלץ, הנגב הצפוני:

ואחרונה חביבה ומיוחדת: כלנית שהחליטה להתחפש לדליה, ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007:

כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רוצים עוד דוגמאות?

כלנית שהתחפשה לזברה, שצלמה צפורן חתול1
עוד זברה אחת עם פסים, של Rebeccan
כלנית סגולה עם פס אדום שצלם איתי נ (מיוחדת!)
כלנית תאומים סיאמיים שצלם ysalts (יפהפיה)
צמד כלניות משוגעות שצלם roni250b
שרשור מלא מוטציות של כלניות לבנות שצלם ysalts – תמונות נהדרות והסברים מדעיים…
כלנית עם עלה אדום ש"נשר" לבין העלים שצלמה noa500

כלנית מצויה – זן סגול

חשבתי מה לכתוב על הכלנית הסגולה. מה אני יכולה לספר שעוד לא סיפרתי על כלנית?

פתחתי את ספרה של פרופ. נעמי פיינברון-דותן, "צמחי בר בארץ ישראל" הוצאת מסדה-הקיבוץ המאוחד – והחלטתי לצטט קטעים ממה שהיא כתבה על הכלנית.

פרופ. פיינברון, למי שלא מכיר, היתה מראשי הבוטנאים בארץ. חוקרת בעלת שם עולמי, שמספר מיני פרחים קרויים על שמה ולכבודה. היא היתה מכותבי ה"Flora Palestina", ומכותבי ה"מגדיר הצהוב" – מגדיר הפרחים הרציני ביותר שיש כיום בארץ.

וכך היא כותבת על הכלנית הסגולה:

הכלנית – מוניטין יצאו לה בארץ. בחדשי שבט-אדר מזהירים פרחיה האדומים על פני הירק הרענן המכסה את עין הקרקע. תחילה יופיעו יחידים, אחר כך יתרבו וילכו, עד כי יבואו בהמוניהם, כתמים אדומים עליזים, הפזורים בבתה ובשדה הבור. אולם לא רק כלניות אדומות גדלות בארץ. מצויים גם זנים אחרים, ופרחיהם סגולים, ורודים ולבנים.

באיזור החוף, בהרי יהודה והשומרון ובכרמל שלטת הכלנית האדומה, ואילו הזנים האחרים נפוצים בעיקר בחלקה הצפוני של הארץ. מורדות ההרים בסביבות טבריה זרועים כלניות לבנות, בגליל ובעמק יזרעאל גדלות בעיקר הכלניות הסגולות. הזן האדום נפוץ כמעט בכל חלקי הארץ. הסיבות, הקובעות את תפוצת הזנים כפי שהיא, טרם נחקרו. משימה נאה היא לחובבי הטבע בארץ להסתכל בתנאי גידולו המיוחדים של כל זן וזן, לאסוף ידיעות מדויקות על תפוצתם ועל מיני הצמחים הנלווים אליהם. ייתכן וטיב הקרקע הוא הקובע את הופעת הזנים. כך קשורה הכלנית הסגולה, בדרך כלל, לקרקע לחה יותר.

שלוש התמונות הראשונות צולמו ב-9.1.2009 ברמות מנשה.

התמונה הרביעית צולמה במירון, 9.2.2008

התמונה פה מעל – עם הצלליות של האבקנים – צולמה במנחת מגידו, 26.1.2008

והתמונה שלמטה – שיש בה כלנית עם לא פחות מתשעה (!!) עלי כותרת – צולמה אף היא במנחת מגידו, 10.2.2007

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

כלניות בגשם

איזה כיף זה, לטייל בגשם!

ואם יש כלניות שפורחות – מה טוב!

נכון שהן נפלאות? עם הגשם הן נראות מקסימות אפילו יותר מהרגיל.

תשאלו למה הן פתוחות? הלא בדרך כלל, בגשם הן סוגרות את הפרח!

ובכן, אצל הכלניות זה לא הגשם, כי אם כמות האור והטמפרטורה. אם הטמפרטורה היא לפחות 14 מעלות צלזיוס – הן נפתחות.

אם היא יורדת מ-14 מעלות – הן נסגרות.

כלומר, כשצלמתי את הכלניות הללו – לא היה מאד קר.

רוצים עוד הוכחות? הנה:

עוד משהו שלמדתי השבוע, בהשתלמות רת"ם: הגר לשנר (מנהלת העשביה באוניברסטיה העברית) הסבירה לנו, שרק אצלינו באיזור יש ריכוז כזה של פרחים אדומים: הכלניות ברוב העולם הן לבנות-צהובות; הנוריות – רובן צהובות כתומות; הדמומיות – צהובות, הפרגים – כתומים או ורודים. רק אצלינו יש ריכוז של אדומים. הנושא נבדק, ומסתבר שיש התאמה. ברוב העולם, החרקים לא מזהים צבע אדום. הם לא רואים אותו כלל, ולכן לא ישימו לב לפרח אדום.

רק באיזור שלנו ישנם מספר מינים, שרואים אדום – ואילו המינים שמאביקים את הפרחים האדומים!