טבע – פרחים, פרפרים וכל מיני

היום יום הולדת!

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי!

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך:

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ –

בסתיו –

בחורף –

וכמובן גם באביב –

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון –

בדרום –

במזרח –

ובמערב –

וכמובן, בכרמל ליד הבית

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות

וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

ואפילו ציפורים…

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שרביט עשרה צילומים

אמנם עזבתי את תפוז, אבל אני עדיין קוראת שם הרבה, וכשעופר הזמין אותי להרים את השרביט הזה, החלטתי שבעצם, למה לא?

ההגדרה של השרביט היא כך: "בשרביט הזה אתם מתבקשים להעלות 10 צילומים מעשה ידיכם של חפצים מבתיכם / סביבתכם שהינם משמעותיים עבורכם וכיתוב קצר בכל תמונה .זה לא חייב להיות חפצים , כל דבר שידבר אליכם והקשר שלכם אליו …"

אז הנה לפניכם, ללא סדר מוגדר, עשר התמונות שלי:

1. עציצי הפרחים שלי: אני גרה בעיר, בקומה שביעית. לצערי, אין לי גינה. אבל יש לי עציצים – ואני משתדלת לגדל בהם פרחים מפרחי ארצנו.
את הכלניות קניתי בסופר, את הרקפות והחצב – קבלתי מחבר שגידל אותם מזרעים. הסביון והציפורנית הגיעו אלי בעצמם, בלי שאני זרעתי או שתלתי אותם.
אני מאד אוהבת את העציצים שלי.

2. תמונות בסלון: הגדלתי את תמונת הנוף מעמק המוות, והיום היא תלויה בסלון – יחד עם תמונה של מוטי, שצייר אחיו צבי, ותמונה של אחותי ואני כילדות, שציירה אמא שלי.
יש עוד תמונות בבית – בסך הכל אני אוהבת אומנות.

3. אני גם אוהבת פעמוני רוח! אילו שני המיוחדים שלי:
משמאל – פעמון שקניתי בשנת 1998 אצל אומן אמישי, עם ציור של קרדינל על עץ מגנוליה
מימין – פעמונים עשויים פרוסות אבן, שקניתי השנה, בעמק המוות.

4. החלון בתמונה מעל הוא חלון פנימי קטן, שמקשר בין הסלון לפינת המחשב שלי – וזוהי התמונה הבאה: פינת המחשב. זהו חדרון קטנטן בבית שלנו, גדלו 2X2.5 מטר.
בצד אחד של החדרון נמצא שולחן המחשב: מדף המקלדת הופל זה-מכבר (ולא הצלחנו לחבר אותו מחדש), וככה נראה האיזור כשהוא מסודר (לרוב הוא ממש לא מסודר…).
בצד, על הדלת, תלוי פוסטר שקניתי לפני 4 שנים בשמורת פוינט לובוס – פרחי בר נפוצים בשמורה.
בינתיים קניתי לעצמי לאפטופ, אבל הוא עדיין לא הגיע לחשיבות של הפינה הזו, והמחשב הזה:

5. כשאני יושבת ליד המחשב, מאחורי נמצא ארון הספרים שלי. זהו הצד השני של החדרון.
בארון הזה אני שומרת את כל ספרי הטבע שלי – בוטניקה, אקולוגיה, האנציקלופדיה של החי והצומח, מחברות שכתבתי בהן בהשתלמויות רת"ם…
הכל צמוד אלי.

6. בערך מאז גיל 15, הלהקה האהובה עלי היא הביטלס.
ליום הולדת 20, קיבלתי מצבי (אחיו של מוטי שהוזכר כבר) במתנה פסלון פימו שהוא הכין – ג'ון לנון בדמותו מ"צוללת צהובה". בשנים הבאות צבי פיסל עבורי גם את פול מקרטני, וגם גיטרה חשמלית עבורם.
חברתי גליה קנתה לי בלונדון צוללת צהובה קטנה.
שנים אחר כך מוטי קנה לי בקנדה פסלוני פלסטיק של הביטלס, מעוצבים ומקסימים – שבאו יחד עם דמויות נוספות מהסרט.
אני מאד אוהבת את כל הדמויות הללו, אבל למרות (או אולי בגלל) החספוס, האהוב עלי מכולם הוא אותו פסלון פימו, שצבי הכין לי ליום הולדת 20.

7. המשקה האהוב עלי הוא… תה. אבל לא כל תה. אני לא אוהבת חליטות פרי, ולא תה עם חלב.
אני כן אוהבת תה אמיתי עם עשבי תיבול (זוטה לבנה, למשל – זה הפרח בצד ימין למטה בתמונת העציצים).
כאן בתמונה ריכזתי כמה מפריטי התה החביבים עלי: קופסת פניני יסמין מצ'יינה טאון בסן פרנסיסקו, תה ירוק-יסמין של Twinings (הרבה יותר מוצלח מויסוצקי או פומפדור!), קנקני תה, ספלים לתה, קופסה אדומה של תה ג'ינסנג – גם היא מסן פרנסיסקו; ובחזית – שני "פרחי תה" בצלוחית – שמים כדור כזה בקנקן זכוכית עם מים רותחים – והוא "פורח" – נפתח לצורת פרח מקסים, תוך חליטת המים לתה.

8. כידוע, אני מטיילת הרבה. בטיולים אני מקפידה לחבוש כובע, וזה הכובע שלי –
קניתי אותו אצל האמישים, אצל תופרת מקומית.
בשנת 1998 קניתי שם בשוק כובע בגזרה הזו, בצבע כחול – שמאד אהבתי. אחרי שנים שבהן הכובע טייל איתי בכל מקום, הבד התפורר והכובע נהרס.
לכן בשנת 2011, כשביקרנו אצל האמישים שוב – הלכתי לאותו שוק, מצאתי את אותה תופרת, וקניתי ממנה כובע נוסף. עכשיו אני מצטערת שלא קניתי שם כמה כובעים…
הדוגמנית כאן היא העננצ'יקית, ואפשר לראות כמה הכובע מצוין בהגנה מפני השמש!

9. לפני כמה שנים התחילו לי בעיות ברכיים. ולכן כיום אני מטיילת עם מקלות הליכה. אחרי כמה מקלות שנשברו, קניתי לי בארץ מקל בודד ואיכותי – ואז בארה"ב קניתי זוג דומה.
המקלות הללו מטיילים איתי לכל מקום.

10. אף רשומה עלי לא תהיה שלמה ללא חתול.
בתחילת החודש איבדתי את בילבו שלי, החתול הנהדר והמקסים. עדין יש לנו שני חתולים בבית – החשובה בינהם זו סיסילי, שהיא כבר בת 14 שנים בערך, 12.5 מתוכן איתנו:

זהו, עד כאן התמונות והסיפורים – אני מקווה שנהניתם!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שמירת טבע בישראל: פארק השרון

אחרי שהצגתי כאן כשלון בהגנה על הטבע, ומאבק שעדיין בעיצומו – החלטתי להביא גם סיפור הצלחה אחד. שלא תחשבו שיש רק כשלונות, כי יש גם הצלחות, אפילו בתחום הזה.
לפני שאני מתחילה, אני רוצה להפנות אתכם למאמר יפהפה באתר "הסביבה", בנושא חולות סמר – "אל תשלח ידך אל השופל" מאת שחר אלתרמן.

היום אני אספר על פארק השרון ונחל אלכסנדר.

אגמית בנחל אלכסנדר

פארק השרון ונחל אלכסנדר אינם שמורות טבע – הם גנים לאומיים. ומה באמת ההבדל?

שמורת טבע היא שטח הנשמר במצבו הטבעי, לצורך הגנה על ערכי חי, צומח או דומם (למשל, תצורות גיאולוגיות נדירות); ולפעמים גם על יחסי גומלין ביניהם למשל: חברת צומח מסויימת. הפיתוח בשטח זה הוא לרוב מוגבל ומצומצם לחלק קטן מתחומי השמורה. הרוב נשאר טבעי.
גן לאומי הוא אזור טבע ונוף בעל חשיבות למורשת הלאומית. כמו שמורת טבע, נשמר הגן הלאומי כשטח ירוק, אך בניגוד אליה מתבצעות בו לרוב עבודות פיתוח הן לחשיפת מורשת היסטורית, והן לשיפור אפשרויות הבילוי והנופש בתחומי האתר. אתרים ארכיאולוגיים ואתרי מורשת יהיו גנים לאומיים.

מבחינתנו, המטיילים – גם כאן וגם כאן אפשר לטייל ולהנות מהטבע.

צב רך – צב מים מוגן שחי בנחל אלכסנדר

פארק השרון ונחל אלכסנדר הם גנים לאומיים שנמצאים במרחב שבין נתניה לחדרה ובין כביש 4 לים – כמובן, לא כולל האיזורים שמשמשים למגורים, חקלאות, תעשיה וכבישים.
צמוד לחדרה נמצאת גם שמורה קטנה ומקסימה – שמורת בריכת יער, שיש בה מגוון צמחים נדירים ומיוחדים לאיזור, והיא גם מהווה מקלט לעופות מים, כמו קורמורנים ואנפות.

בוציץ סוככני – משפחת הבוציציים – מרבד נפלא בבריכת יער חדרה

וכאן אני מגיעה לבעיה… וזו בעיה קשה וחמורה. מתי בפעם האחרונה נסעתם בבוקר מכיוון נתניה/חדרה לת"א? הפקקים בבוקר כבדים מאד, וגורמים לבזבוז עצום – שעות עבודה של אנשים שהולכות לאיבוד, דלק שמתבזבז ויוצר זיהום אויר…
כנסיון לפתור את בעית הכבישים הוחלט לסלול שני כבישים נוספים:

איריס ארץ-ישראלי – משפחת האיריסיים (לפרט פה יש גוון תכול מקסים!)

האחד – הארכת נתיבי איילון ככביש אורך רביעי – בנוסף לכביש החוף (2), הכביש הישן (4) וכביש חוצה ישראל (6) – עד חדרה. כלומר, ברצועה של חמישה-עשר ק"מ מהים – יהיו ארבעה כבישים מקבילים.
השני – כביש רוחב נוסף, דרומית לחדרה, שיחבר את שלושת הכבישים הקיימים (2,4 ו-6) וייקרא כביש 9 – כביש רחב, בעל שלושה נתיבים לכל כיוון.

גם כאן, תושבי האיזור יחד עם "אדם, טבע ודין" וחברה להגנת הטבע, יצאו להלחם למען הסביבה ולמען האופי הכפרי של האיזור.
בשנת 2004, העיתונאי גילי סופר פרסם ב-ynet כתבה שקוראת לכולם לצאת לטייל בפארק השרון – כי ימיו מוגבלים.

זעמן זיתני – נחש, מציץ מהמאורה שלו ליד נחל אלכסנדר

לשמחתינו, אחרי מאבק ארוך בבתי המשפט ומחוצה להם, אחרי אירועים לקהל הרחב שנערכו לחופי נחל אלכסנדר ובפארק השרון, בסוף שנת 2010 התקבלו שתי החלטות לשמור על השטחים הללו כשטחים ירוקים –

אזוביון דגול, משפחת השפתניים לבנין הרכפה על נזרית חופית*, פארק השרון

בתאריך 13.9.2010, הוועדה לתשתיות לאומית (הוות"ל) החליטה לקדם את התוכנית לשדרוג כביש מספר 2 הקיים, בקטע שבין חבצלת השרון לחדרה. ייסלל נתיב נוסף לכל כיוון. וזאת במקום החלופה של סלילת כביש חדש שיהיה המשך של נתיבי איילון, ממזרח לכביש מספר 2. כביש זה היה חוצה את פארק השרון ונחל אלכסנדר וגורם לפגיעה סביבתית ונופית אנושה ומיותרת באזור.

נוטריה – אמנם מין פולש, אך בכל זאת, חיית בר בארץ. נחל אלכסנדר.

ובתאריך 24.10.2010 בג"צ קיבל את עתירת "אדם טבע ודין" נגד סלילת החלק המערבי של כביש 9. החלק המזרחי – שמקשר את כביש 6 לכביש 4 – ייסלל. בעצם, כבר קיים שם כביש (כביש 61) – כביש צר. הוא יורחב. אבל החלק שאמור היה לפגוע באיזורים הטבעיים – בוטל.
בפסק הדין נכתב: "כאשר מדובר בתכניות בעלות השפעות סביבתיות ניכרות וארוכות טווח על מוסד התכנון ליתן משקל רב ביותר לשיקול הסביבתי"
בג"צ מתח ביקורת על התנהלות המדינה ומע"צ, והתווה כללים ברורים שינחו מעתה והלאה את שיקול הדעת של מוסדות התכנון. השופטים קבעו כי ההחלטה שלא לבחון במסגרת התסקיר חלופות אפשריות לתוואי המוצע של כביש 9, כגון שדרוג כבישי רוחב קיימים – הייתה בלתי סבירה בעליל, נוכח מידת הרגישות הסביבתית של האזור בו אמור להיסלל הכביש.
תגובת 'אדם טבע ודין' היתה: "מדובר בפסק דין בעל השלכות רחבות היקף אשר קובע כי לא ניתן לפסול חלופות סביבתיות על הסף, כפי שנהגו מוסדות התכנון לעשות עד כה."

עתירת אט"ד הוגשה בשנת 2005, ורק כיום, חמש שנים מאוחר יותר היא התקבלה.

חרדון מצוי בפארק השרון

גם כאן, אתם מוזמנים לקרוא כתבות נוספות בנושא כביש 9 –

תקדים: בג"צ קבע לא לסלול את חלקו המערבי של כביש 9 – באתר אט"ד
בג"צ לות"ל: מדוע אושרה סלילת כביש 9? – באתר אט"ד
בג"צ ביטל סלילת כביש בפארק השרון – באתר NRG

סחלב קדוש, משפחת הסחלביים – צמח מוגן שגדל בפארק השרון

וכתבות בנושא כביש 20 –

השג: לא ייסלל כביש חדש על פארק השרון! – באתר החלה"ט
יעל וגיא מציגים: השרדות נחל אלכסנדר – באתר NRG – כן, גם זו דרך: לגייס את ה"סלבס" המקומיים
סלילת כביש 20 תחסל את פארק השרון – באתר החלה"ט

תורמוס ארץ-ישראלי, משפחת הפרפרניים – אנדמי למישור החוף

ביטול התכניות האילה, ומציאת האלטרנטיבות ע"י ועדות התכנון – מראה שלמרות שזה קשה וממושך (שני המאבקים הללו נמשכים כבר חמש שנים!) – אפשר להכריח את המדינה להפעיל חשיבה מפעם לפעם.
במיוחד חשובה הקביעה של בית המשפט שצטטתי קודם, ואני אחזור עליה – "כאשר מדובר בתכניות בעלות השפעות סביבתיות ניכרות וארוכות טווח על מוסד התכנון ליתן משקל רב ביותר לשיקול הסביבתי"
לצערי, בפסיקה על חולות סמר, לא חזרו לצורת המחשבה הזו. אני מקווה שהמדינה תאמץ את הגישה הזו לפני שיהיה מאוחר מדי.
אני שמחה מאד שהתכניות הללו בוטלו. גם אנחנו וגם בעלי החיים נוכל להמשיך להנות מהמקומות הנעימים הללו.

צבעוני השרון, משפחת השושניים – אנדמי למישור החוף

התמונות צולמו בשרון, בשנים 2005-2010. כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

נר הלילה החופי – מפרחי החוף הבולטים, עולה ותיק לארץ

* תודה לאיתי נ שתיקן לי את הטעויות בהגדרה!

תורמוס צהוב – Lupinus luteus

אני חוזרת לרגע אל מישור החוף, לדבר שוב על פרח ייחודי לאיזור, ועל פוליטיקה.

הפרח שלי הוא תורמוס – כולם מכירים תורמוס, נכון? אלא שהתורמוס הזה הוא צהוב. ובארץ הוא פורח במישור החוף. אני מכירה אותו מאחו בנימינה, חורשת הסרג`נטים בנתניה, יער חדרה – והשבוע לראשונה פגשתי אותו ממש ליד תל-אביב: בשטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק.

התורמוס הצהוב גדל באדמה חולית – או חמרה. כלומר, הוא גדל בשטח שבו גרים רוב תושבי מדינת ישראל. וזה מביא אותי לענייני הפוליטיקה.
לאחרונה, הכריזה הממשלה על רפורמה בחוק התכנון והבניה. הדבר שעליו כולם מסכימים, הוא שאכן דרושה רפורמה כזו. המצב הנוכחי, שבו – בשביל להקים פרגולה בחצר או לסגור מרפסת צריך להמתין שנים לאישורים הוא באמת לא הגיוני.
וכך באמת הממשלה מציגה את הרפורמה: הרעיון הוא להקל על האזרח הקטן, שרוצה לעשות שינויים פשוטים בביתו.
אבל… אם קוראים קצת לעומק – מסתבר שהרפורמה הזו היא רפורמת הקבלנים. מעתה, לקבלנים יהיה קל יותר להפשיר קרקעות לבניה ולבנות. זוכרים את השדות שהיו לכם ליד הבית כשהייתם ילדים? את השטחים הפתוחים? ובכן, תשכחו מהם. אם עוד לא בנו שם – אז יבנו עכשיו.

הריצה המטורפת הזו של הממשלה לאשר את הרפורמה – בלי לאפשר לאף גורם מקצועי לקרוא אותה לעומק – מאד חשודה בעיני. ולא רק בעיני – גם שופטי בג"צ מנסים להבין למה זה דחוף כל כך לאשר את זה עכשיו ומיד.

הארגונים הירוקים מתאחדים כעת ומנסים לעצור את זה. כמובן, כולם חושבים אותנו לחבורת תמהונים. אנחנו מתנגדים לרפורמה, מנסים להנציח עוולות קיימות, פוגעים באזרח הקטן…
ובכן לא! אנחנו רוצים רפורמה, שיפור, וייעול. אבל אנחנו רוצים שהמרוויחים הגדולים פה יהיו האנשים והטבע. ולאו דווקא הקבלנים ובעלי ההון.
אנחנו רוצים שיעצרו רגע ויסתכלו. שיגנו על השטחים הפתוחים. אני רוצה שגם הנכדים שלי יכירו את איריס הארגמן, או הבוציץ הסוככני. ולא רק מהתמונות שנשארו על המחשב הישן של סבתא.

אני חושבת שחשוב לשמור על הטבע מסביבנו, על שמורות הטבע. לבנות לגובה בערים – ולא להתפשט לשטחים הפתוחים המעטים שנותרו מסביבנו. להגן עליהם – בסופו של דבר – יגן גם עלינו. הצמחים עושים פוטוסינתזה, ומוסיפים חמצן לאטמוספירה. השטחים הירוקים חשובים לבריאות הציבור – הרבה יותר מקניון חדש, או שכונת עשירים עם נוף לים.

וזה קורה לא רק במרכז הארץ – בכל הארץ אנחנו חייבים להגן על הטבע. חייבים. וזה לא רק בשביל שתמהונים כמוני יראו צמחים עם שמות מוזרים כמו סם-כלב מזרחי. זה למען קיום כדור הארץ. למען קיומנו אנו.
אני נשמעת קצת אפוקליפטית, אני יודעת. אבל אנחנו חייבים לעצור עכשיו, לפני שמאוחר.

כי הקבלנים לא מחכים לאישור החוק. הם כבר שולחים ידיים אל איזורים שכיום הם עדיין איזורים טבעיים ויפהפיים, מקום מחיה של בעלי חיים יחודיים – ורוצים לפגוע אותם.
בעמק ססגון שבבקעת תמנע, למשל, צמוד לשמורת תמנע – רוצים להקים מתחם מלונות. החברה להגנת הטבע הציגה שמונֶה חלופות – שמונָה אתרים אחרים, בהם ניתן להקים את המלונות מבלי לפגוע בטבע. אבל עמק ססגון עדיין בסכנה.

וגם בחוף הכרמל אין מנוח. השבוע קראתי, שחברת נובל-אנרג`י וחברת דלק מעוניינות להקים מתקן לטיהור גז. איפה? באחד החופים הפראיים והיפהפיים של ארצנו – חוף דור, למרגלות הכרמל. אחד הדברים המרגיזים פה הוא שקביעת החלופות ובדיקתם נערכה על ידי היזם עצמו. אפילו ראשי רשויות באזור לא שותפו בהליך קביעת מיקום חוות הגז.
עמותת כחול וירוק, שנלחמת על שמירת חופי הכרמל – מעורבת פה ומנסה למנוע את רוע הגזירה.

התורמוסים עדיין פורחים בצהוב, ובינהם עוד יש תורמוסים ארץ-ישראליים אחרונים בתכול-לבנבן – אבל עד מתי? אחו בנימינה, שבו גדלים סחלבי ביצות נדירים, תורמוסים מארבעה מינים שונים, ועוד פרחים נדירים – איננו שמורת טבע.
חורשת הסרג`נטים בנתניה – גם היא לא. יער חדרה? לא. ומובן ששטח קטן מאחורי תחנת הדלק שמול הכפר הירוק, שצמוד לשכונת "המשתלה" היוקרתית – איננו שמורת טבע.

אני קוראת לקוראי הבלוג, ובכלל לאזרחי המדינה – להתעורר. להסתכל. להבין. לחיות. לפני שתצאו לטייל ויאמרו לכם: "כאן בונים. לכו לטייל בארץ אחרת".
כמובן, זה מזכיר לי את דבריו של אברהם פורז, שהיה שר הפנים ב-2004: "רוצים שטחים ירוקים? טוסו לחו"ל!"
שש שנים חלפו. ממשלות קמו ונפלו. אבל המדיניות בנושא שמירת הזכות הבסיסית של אזרחי ישראל לקצת טבע, קצת ירוק – לא השתפרה.

באתר החברה להגנת הטבע ישנם הרבה כתבות בנושא – הן מרוכזות כאן.
עוד כתבה באתר Treehugger

התמונות צולמו בת"א, ליד הכפר הירוק, בתאריך 11.2.2010

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראות אותן בגודל מלא.

הערה: אני יוצאת ביום ראשון לשלושה ימים במדבר, רחוק מהמחשב. להתראות לקראת סוף השבוע הבא!

מרסיה זעירה – Maresia nana

לפני שנה בערך, הצגתי בבלוג שלי פרח קטן למדי, עדין ומיוחד – מרסיה יפהפיה. אז ציינתי שהמרסיה היפהפיה היא פרח קטן: קוטר של פרח אחד הוא פחות מסנטימטר.

היום אני מציגה את אחותה הקטנה (אפילו יותר!) של המרסיה היפהפיה: המרסיה הזעירה.

ידיד שלי טוען שהמרסיה נכללת בקטגורית "בוטניקה למתקדמים". הוא פשוט לא ראה אותה עד שהראיתי לו. motior טוען לעומתו שמדובר בבוטניקה לבעלי זכוכית מגדלת. וזה לא פלא, כי הצמח – אם הוא גדול, ומפותח – נראה כך:

ואז צריך להתקרב אליה, ולראות שהפרח נראה כך:

בספר כתוב שאורך הפרח 3-5 מ"מ. בפרטים שאני פגשתי אורך הפרח הוא 1-3 מ"מ לכל היותר. זהו פרח זעיר שכנראה לא קרא את הכתוב אודותיו בספר.

ישבתי הרבה זמן ליד המרסיה הזעירה, וצלמתי אותה מכל הכיוונים בתקווה שחלק מהתמונות יצליחו לי…

ה"ענפונים" היוצאים מהפרח – הם תרמילי הפרי שלו. הם החלק הגדול ביותר בצמח!

אחזתי בצמח לייצב אותו – וגם כדי שתבינו כמה הוא קטן, יחסית לאצבעות שלי:

ובתמונה הבאה, אפשר לראות פרח של מרסיה יפהפיה, ובצמוד אליה – פרח של מרסיה זעירה. אתם יכולים להשוות את הגדלים בעצמכם:

המרסיה הזעירה היא ממשפחת המצליבים. זו משפחה, שאחד המאפיינים שלה הוא שכל הפרחים שלהם הם בעלי ארבעה עלי כותרת, מסודרים בצלב:

הנה שוב המרסיה היפהפיה – שגם אצלה עלי הכותרת מסודרים בצלב, כדי שאפשר יהיה לראות את הדמיון בין שתי האחיות:

המרסיה היפהפיה נפוצה בכל חולות מישור החוף – ויוצרת כתמים יפים וורודים. לעומתה, אחותה הזעירה כלל אינה נפוצה. היא נדירה למדי. גם היא גדלה בחולות מישור החוף – ונמצאה בעמק עכו, בשרון ובמישור החוף הדרומי – איזור פלשת.

המרסיה הזעירה, לדעתי, היא פרח ממשפחת פרחי הנשמה. פרחי נשמה הם פרחים שהם כל כך קטנים, ולכן תשים לב אליהם רק אם יש לך נשמה של בוטנאי… (או לחילופין – פרחים שנשמתך יוצאת עד שאתה מוצא אותם!)

כל התמונות צולמו בשמורת שפך נחל שורק, בתאריך 10.2.2010

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

כתום-כנף המצילתיים – Anthocharis cardamines phoenissa

בשבת האחרונה טיילנו ביער בית-קשת. היער נעים מאד בעונה הזו – יש כלניות ססגוניות, רקפות עדינות, גביעוניות, עיריות ושלל פרחים.

בין הפרחים ריחפו פרפרים רבים. זיהינו נמפיות ולבנינים שונים – והיום אני מתמקדת במין אחד ממשפחת הלבנינים, ששמו כתום-כנף המצילתיים.

השם "כתום-כנף" ברור, נכון?

המצילתיים הם צמח ממשפחת המצליבים, דומה לחרדל אך קטן ממנו. המצלתיים נקראים כך כי הפרי שלהם דומה למצלתיים.

נקבת כתום הכנף תטיל את ביציה אך ורק על פרחים ממשפחת המצליבים, עם העדפה ברורה לצמחי המצלתיים.

כשכתום הכנף חושש מסכנה, יש לו שיטת הסוואה מצויינת:

הוא נעמד באיזור מוצל וירוק, ומקפל את כנפיו העליונות אל בין התחתונות.

החלק התחתון של הכנפיים התחתונות מפוספס בירוק, ומקשה מאד על זיהוי הפרפר.

מוטת הכנף של הפרפר הזה היא בין 17 ל-21 מ"מ.

בתמונה הזו אפשר לראות אותו נעזר בחדק שלו למצוץ צוף מפרח מצליב צהוב:

כל התמונות צולמו ביער בית קשת, בתאריך 23.1.2010

כתמיד, מומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

עירית גדולה – Asphodelus aestivus

הבטחתי לyירית רשימה על עיריות, ואני מקיימת.

העירית הגדולה, ממשפחת השושניים, היא פרח נפוץ ובולט. גובה הגבעול שלה הוא 60-80 ס"מ, ולפעמים אפילו מטר.

העירית נפוצה בכל הארץ, ואיזורים בהם היא מתרבה הם עדות לרעיית-יתר.

וזאת למה?

עלי העירית מכילים חומרים רעילים – ולכן הצאן והבקר לא אוכלים אותם. במקומות בהם הם רועים, הם אוכלים את כל הפרחים והצמחים האכילים, מזבלים היטב את השטח בצואה – והעירית מנצלת זאת להתרבות ולפרוח.

בבסיס הפרח יש צוף רב, והעיריות מושכות דבורי דבש רבות.

בנוסף לדבורים שנהנות מהצוף ומאביקות את העירית – ישנו עוד חרק שחי על העירית – פשפש ששמו רכנף העירית. הרכנף פוגע בעיריות ומוצץ את לשדן; ומי שרוצה לקרוא על הרכנפים – מוזמן לבלוג החרקים של Weinman. יש שם רשימה שלמה עליהם.

גובהה ויופיה של העירית הופכים אותה לצמח בולט בשטח, משקיף על סביבותיו. כמו העירית הזו, שצלמתי בבקעת הירדן, משקיפה על הרי מואב –

פרח העירית הוא פרח קלאסי של משפחת השושניים:

פרח סימטרי לחלוטין (בספרות המקצועית קוראים לזה "פרח נכון" – וכבר כתבתי על זה בהקשר של פרח "לא נכון" – העיריוני)

יש לפרח העירית ששה עלי כותרת, ששה אבקנים ועמוד עלי אחד.

העירית הזו היא עירית גדולה, ובארץ ישנם עוד כמה וכמה מינים נוספים, קטנים יותר. הנפוץ שבהם הוא עירית צרת-עלים. היא גדלה במישור החוף הדרומי, ובצפון הנגב. פגשתי אותה בצומת סילבר – וגם במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ליד הפסיפסים.

התמונות צולמו בינואר 2010 –

ביער בית קשת,

בנחל תלכיד בבקעת הירדן,

וביער לביא ליד צומת גולני.

כתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב השקיק – Orchis collina

בשנה שעברה לא הספקתי לסקור את כל מיני הסחלבים בארצנו, ולכן אני ממשיכה השנה.

היום אני מציגה את סחלב השקיק – Orchis collina.

סחלב השקיק הוא אחד ה"פשוטים" יותר בין הסחלבים. אין לו צורה מדהימה כמו לרצועית ולא רבגוניות משגעת כמו לסחלב הגליל.

הצבע שלו נע בין ורדרד בהיר (כמו פה מעל) לורוד עז (כמו בתמונות הבאות)

זהו סחלב לא גדול – גבהו בסביבות 20 ס"מ.

סחלב השקיק מתחיל לפרוח במישור החוף בינואר – אפשר למצוא אותו, למשל, בגבעות של נס ציונה, יחד עם אירוס הארגמן (שכבר החל לפרוח).

מאוחר יותר הוא מדרים ופורח יחד עם הכלניות בדרום (התמונות פה מעל הן מנחל גרר, פברואר 2007) ;

וגם מצפין, ופורח במרץ ליד חורשת טל, שם צולמו התמונות הבאות –

ולמי ששואל היכן השקיק, אני ממליצה להסתכל היטב על התמונה הבאה:

לרבים ממיני הסחלבים יש מעין "דרבן" לפרח. אצל סחלב השקיק, הדרבן הוא קצר ועבה – כמו שקיק קטן שתלוי לפרח מאחור.

התמונות צולמו בין השנים 2005-2010, תמיד בחודשים ינואר-מרץ

באתרים שונים –

שמורת הסחלבים ליד חורשת טל,

ליד אתר "חגית" של חברת החשמל ברמות מנשה

בגבעות האירוסים של נס ציונה

ובנחל גרר בצפון הנגב.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

כרכום חרפי – Crocus hyemalis

עדיין לא הספקתי לפרסם את נופי יוסמיטי, וכבר מתחילה עונת הפריחה אצלינו. לצערי, אין מספיק גשם – אז הפרחים ממהרים לפרוח, כדי להספיק קצת לחיות לפני הקיץ הבא.

אני עדיין מקווה שתהיה שנה גשומה, אבל נובמבר היה שחון מדי עד כה.

היום אני מציגה את אחד מראשוני פרחי החורף, הפורח עם ראשית הגשמים ויחד עם סתוונית היורה מבשר לנו על בוא החורף – הכרכום החורפי.

הכרכום הוא ממשפחת האירוסיים, והוא פורח בארץ בכל החבל הים-תיכוני, כלומר – מהנגב וצפונה.

רוב הכרכומים בעולם הם דווקא בגוון סגול-לילכי, כמו למשל הכרכום הנאה וכרכום החרמון שהצגתי כבר בבלוג. אבל אצלינו הכרכום הנפוץ הוא דווקא לבן.

עוד דבר מיוחד לכרכום הזה הוא צבע האבקנים שלו – שחור-סגול. זהו מין הכרכום היחיד שהאבקנים שלו שחורים. (הצבעים הנפוצים לאבקנים הם צהוב ולבן)

השנה עוד לא הזדמן לי לפגוש כרכומים חורפיים, ולכן כל התמונות הן משנים קודמות. אבל אני מציעה לכולכם לצאת לטבע ולראות אותם עכשיו – במצוק הארבעים בכרמל, בתבור ובארבל ובדרך בית קשת בגליל התחתון; בנחל קטלב, מערת התאומים, נחל שורק, נחל כסלון בהרי ירושלים – נדמה לי שגם בגבעת התיתורה במודיעין (בעצם, למה לא…) – ועוד, ועוד…

אז צאו לכם, וחפשו כרכומים! אני אשמח לשמוע על פריחה!

לפני שנתיים, במצוק הארבעים, צלמתי את השילוב הנפלא הבא: עציץ סלע טבעי, ובו פורח כרכום, מלבלבים עלי רקפת – ואת הכל בודק גמל שלמה צעיר:

באותו יום גם ראיתי כרכומים שחיפשו מסתור מאחורי הסלע: אולי הושפעו קצת מהרקפות?

בנחל קטלב, לעומת זאת, פגשתי מרבד של כרכומים –

וליד מערת התאומים פגשתי כרכום שבמקום עורקים סגולים – חצי מהעלים שלו (אחד-כן-אחד-לא) היו סגולים לגמרי:

התמונות צולמו במקומות הבאים –

מערת התאומים (9.12.2006)

נחל כסלון (30.11.2007)

מצוק הארבעים (1.12.2007)

נחל שורק (22.12.2007)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שרביט מא` עד ת`

גם אני קבלתי את השרביט (תודה, אתי! תודה, מוטי!) – והנה לפניכם הא-ב שלי:

א – אירוסי ההיכל. לא סתם הפרח הזה נבחר ליצג את החברה להגנת הטבע בארץ, וגם את החברה להגנת הטבע בירדן. פרחים מקסימים ומרשימים, שהם יחודיים רק לאיזור שלנו.

אחד היעדים שלי הוא לראות את אירוס ווסט בחרמון. בינתיים, קבלו את אירוס הארגמן – הידוע גם בשם אירוס הנדל"נ… הוא לא משלם ארנונה, ולכן לאט לאט הורסים כל מקום שהוא גדל בו, ובונים שם עוד בתים.

ב – בני חצב. תכולים-כחולים ומקסימים, בן חצב החורש ובן חצב סתווי כבר ככבו בבלוג שלי, אל בן-חצב יקינתוני אני עוד אגיע… הנה טעימה ממנו:

ג – קודם כל, געגועים לגשם. המדינה שלנו שחונה, ואנחנו זקוקים לכל טיפה.
בנוסף – ישנה גביעונית הלבנון. פרח יפהפה ומיוחד – שכיכב פעמיים בבלוג שלי.

ד – כמובן, דבורניות. סחלב שמתחפש לדבורה בכשרון רב, ומרמה את הדבורים על מנת שיאביקו אותו. בארצנו ישנם תשעה מיני דבורניות. ששה מהם כבר הופיעו בבלוג שלי.

ה – הרים. הר מירון והר הכרמל הם המקומות האהובים עלי ביותר בעולם. אבל גם הר החרמון, הר קטע, הרי יהודה, הר הנגב, הרי אילת… ובל נשכח את הSierra Nevada!

ו – ורדים. כשהם תרבותיים, אני אוהבת את הריחניים הגדולים והצבעוניים כמו שיש בגנים של לונדון. בטבע, אני אוהבת את העדינים והיפים. ורד הכלב, ורד צידוני…

ז` – זנב ארנבת ביצני וזעזועית גדולה הם שני מיני הדגניים החביבים עלי. את האחרים אני בדרך כלל מבלבלת, אבל השנים הללו פשוט יפים.

ח – ב-ח` ישנם שלל פרחי סתיו… חצבים (מצוי וגלוני), חבצלות (החוף, הנגב וקטנת פרחים), חלמוניות (גדולה וזעירה)… כולם פורחים עכשיו, בזמן בו התקווה לחורף גשום ומבורך היא הגדולה ביותר.

ט – טבע, שמירה עליו ועל השטחים הפתוחים – אני גרה בעיר, בקומה שביעית. נכון, הייתי שמחה הרבה יותר לגור במושב כלשהו, בבית צמוד קרקע עם גינה יפהפיה שקיפודים ולטאות באים אליה. אבל בעיר אני תופסת פחות שטח – וכך נשאר מעט מקום עבור הפרחים ובעלי החיים מסביב.

ט` הוא גם טוביה קושניר – שהיה בוטנאי מדהים,עם עתיד מבטיח – והיה אחד מסיירת הל"ה, שנהרגו בקרב קשה בשנת 1948. אני קוראת עכשיו את הספר "מחקרי טבע ומכתבים" – אסופה של מכתביו של טוביה ומחקריו.

התמונה לקוחה מאתר "יזכור"

י – כאן התלבטתי… הבחירה הראשונית שלי היתה יובל ספיר – ידיד טוב שאני לומדת ממנו הרבה דברים על בוטניקה, אקולוגיה, טבע ועוד. אולי זה יגרום לו לעדכן קצת את הבלוג שלו?

אחר כך חשבתי לבחור פרח – יקינתון מזרחי. לבסוף בחרתי בעל חיים חביב עלי: יעל נובי . היעל הוא בעל חיים מרתק בעיני. היכולת שלו לחיות במדבר, לטייל בקלילות מדהימה על מצוקים וסלעים – וכל זה תוך כדי נשיאת קרנים במשקל כמה קילוגרם על הראש.

כ – כלניות וכרכומים. פרחים נפוצים, אבל כל כך יפים. כל שנה אני מתרגשת מהם מחדש. מעניין שדווקא לכרכום החורפי, הנפוץ מכולם, לא הקדשתי עדיין רשומה. לא נורא – עוד מעט מתחילה העונה שלו.
אני אוסיף פה כלנית רטובה מגשם, כדי לקשר בחזרה לאות ג` – געגועי לגשם.

ל – בבירור זו לאה גולדברג – המשוררת האהובה עלי.
בדיוק לפני כמה ימים נזכרתי בקטע מתוך "שירי סוף הדרך" – שאותו אני מנסה ליישם ולהפנים כבר זמן רב:
למדני אלהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל
על החרות הזאת – לראות, לחוש, לשמוע,
לדעת, לייחל, להכשל
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל.

לא מצאתי את הביצוע של שם-טוב לוי לשיר הזה, אז במקומו אני מצרפת את השיר שמופיע בראש הבלוג שלי – את תלכי בשדה.
מ – עוד פרח מיוחד וייחודי למזרח הים התיכון ולמזרח התיכון – מישויה פעמונית. נקראת כך על שם בוטנאי צרפתי בשם מישו.

נ – כאן יש לי מבחר – נרקיסים, נוריות… אני בוחרת בנימפיות. משפחה מפוארת ויפהפיה של פרפרים. מרהיבים ומיוחדים. כבר הצגתי פה את נמפית החורשף, נמפית הסרפד – ואת זה: נמפית היערה –

ס – טוב, פה יש רק בחירה אחת: ס ח ל ב ת.
אני חולת סחלבת. חייבת לפגוש סחלבים. ועוד. יש לי אלפי תמונות של סחלבי בר על המחשב, אבל זה ממש לא משנה. אני יודעת שכשהעונה תתחיל – אני שוב אצא לצלם אותם…
נתגלה סחלב בר חדש בארץ? מיד אני אתחיל לחקור ולחפש, ולא אנוח עד שאני אגיע אליו. סחלבים תרבותיים הם יפים ומיוחדים, אבל סחלבי בר מרגשים אותי כל פעם מחדש.

ע – שני פרחים יפהפיים ממשפחת השושניים שככבו אצלי הם עריוני צהוב ועריר הלבנון.
ע זו גם אני – עננת. אמנם זהו לא שמי האמיתי, אך מאז שפתחתי את הבלוג, זה הפך להיות פסאודונים שלי, זהו שם חביב עלי ואני מרוצה ממנו.

פ – קודם כל, פרחי בר. פריחה ופרחים זה הנושא העיקרי בבלוג שלי, וזה התחביב הרציני ביותר שהיה לי מעודי. גם פרפרים הם ב-פ`, והם מהווים אתגר הרבה יותר קשה מצלום פרחים…
מעבר לזה, פשתניות, פשטה ופשתים ככבו אצלי בבלוג – הפשתנית והפשטה ממשפחת הלועניתיים, והפשתה ממשפחת הפשתיים. פרחים פחות מרשימים מהסחלבים, או השושניים – אבל ממש נחמדים וכיף לפגוש אותם –

צ – צבעוני, כמובן. אבל איזה? כאן נכנס הבלגן… ישנו פרח ששמו צבעוני (צבעוני ההרים, צבעוני השרון, צבעוני החרמון) וישנו פרפר ששמו צבעוני (צבעוני צהוב, צבעוני שקוף – וגם כאן יש צבעוני החרמון!)

מפריע לי שקובעי השמות לא חושבים מספיק, ובוחרים באותו שם ליצור חי וגם לפרח. ויש הרבה כאילה. אז הנה לפניכם קולאז` צבעונים:

ק – קצח – גם תבלין מצוין, וגם פרחים מיוחדים ומדהימים. עוד לא פגשתי קצח זעיר-פרחים, אבל קצח ריסני, קצח השדה וקצח הצפורן – ככבו אצלי.

ר – רקפות. הפרח הלאומי של המדינה שלנו, הפרח הלאומי של כמה וכמה מדינות באגן הים התיכון, הפרח האהוב על האיש שלי, ובכלל – פרח יפהפה ומקסים.
כשהייתי ילדה, היה בית שכן לבית שלי – קטן ונחמד, שהחצר שלו היתה חצר רקפות. היה שם מרבד נפלא של רקפות שפרח כל שנה. לצערי הרב, בשלב כלשהו נמכר הבית – הרוכש בנה שם בנין של 4 קומות, והרקפות נרמסו תחת הבולדוזרים. חזרתי הביתה לשבת מהצבא -ראיתי את ההרס, ופשוט בכיתי כל אותו סופשבוע.

ש – משפחת השושניים, ובראשה – השושן הצחור. פרח יפהפה ומיוחד, גבוה ריחני ומקסים – מככב כמו שהוא בחנויות הפרחים, וגם במצוקים. פעם הוא היה נפוץ בארצנו – אבל במאות שעברו, חמדו אותו כל מיני אנשים שעברו פה ועקרו את פקעותיו על מנת לקחת אותן איתם. בראשית המאה ה20 חשבו שהוא נכחד לחלוטין מארצנו – אבל אז בא נח נפתולסקי (שיזם את הקמת הגנים הבוטניים באוניברסיטת ת"א) ומצא את השושן מחדש בגליל העליון, וקצת אחריו – טוביה קושניר מצא אותו בכרמל.

ת – תמונות נבחרות. זו תגית שמלווה את כל הרשומות שלי, כי כולן רשומות עם תמונות. מאז שפתחתי את הבלוג, ב6/2008, 8 רשימות שלי זכו להיות "תמונות נבחרות". זה לא הרבה… אבל פעם הראשונה שבה נבחרתי היתה ביום העצמאות – כלומר, 4/2009. אחר כך נבחרה גם רשומת הלבקנים לשבועות, שאני מאד מרוצה ממנה. ומאז חלפו רק כשבעה חודשים. שמונה פעמים בשבעה חודשים, זה כבר אחוז מוצלח יותר…

הנה למשל מניפנית גלילית שזכתה להיות תמונה נבחרת –

זהו, נגמרו לי האותיות, ואני מקווה שנהניתם.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אני אשמח לקרוא את הא`-ב` של האנשים הבאים:

אנג`ולי – יש לי ניחוש סביר לגבי מה תכתבי ב-מ`, נ` ו-ע`. מה לגבי שאר האותיות?
הילדה בחולצה הכחולה חזרת מחופש ארוך, הנה הזדמנות לרשימה ארוכה.
אום נטע – אולי זה ידרבן אותך לכתוב משהו.
dodkedi – אתה בטח תכתוב משהו מצחיק…

יומולדת וזר חצבים

היום יום הולדת
היום יום הולדת
היום יום הולדת לאבא שלי!

ואני חוגגת את האירוע עם זר של חצבים.

להמשיך לקרוא

נאדיד עדין – Utricularia gibba

הידעתם שיש בארצנו צמח טורף?

צמח בר, שממש טורף בעל חיים?

אני כבר רואה אנשים מדמיינים לעצמם משהו כמו ב"Little Shop Of Horror", אז רציתי לאמר – תשכחו מזה.

נאדיד עדין – ממשפחת הנאדידיים, הוא הצמח הטורף האמיתי היחידי בארץ. זהו פרח זעיר. פיצקלה. קוטר הפרח הוא חצי ס"מ, והוא גדל במים.

אבל… הפרח אינו החלק הטורף!

רגע, הפרח העדין הזה טורף? מה הוא כבר טורף? ואיך?

הצמח הזה טורף סרטנים, חרקים ויצורי מים זעירים, והוא לא נעזר בפרח על מנת לעשות זאת.

בעלים ובחלקים התת-מימיים של הצמח ישנם נאדידים – שלפוחיות זעירות בגודל 5 מ"מ בערך, שיש להן מעין "דלתות מלכודת". סרטן שעובר על השלפוחית, נוגע בשערות עדינות שיש על המלכודת, היא נפתחת ושואבת אותו פנימה.

אז משחרר הצמח אנזימי עיכול לתוך השלפוחיות הללו, ומעכל את טרפו.

הנאדידים נראים כך:

הנאדיד צמח בחולה ובסביבותיה עד שיבשו אותה. אם אני לא טועה, הוא כמעט נכחד מהטבע.

אני פגשתי אותו בשני מקומות: בגן של עתי יפה מנתיב הל"ה (שכבר הזכרתי פה), ואתמול – בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א.

הנאדיד הוא צמח זעיר, וקשה מאד להתמקד עליו… חוץ מזה, שכחתי להוריד את דרגת החשיפה ולכן התמונות יצאו קצת "שרופות"

כל התמונות צולמו בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, ותודה לד"ר יובל ספיר שהראה לי את הנאדיד.

את המידע על הנאדיד קראתי במאמר "צמחים שאוכלים חרקים" של פרופ. אבינעם דנין מ-1976.

כתמיד, אפשר ומומלץ להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

כל התמונות צולמו בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 30.7.2009

מניפנית מצויה – Ptyodactylus guttatus

אחרי שהצגתי את המניפנית הגלילית, אני מראה לכם היום את קרובתה – המניפנית המצויה.

המניפנית המצויה – ממשפחת השממיות – מצויה ברוב חלקי הארץ, מהנגב עד לגליל. את זו שבתמונה מעל פגשתי בבית גוברין, בחורבות כנסית סנטה אנה. היא היתה בראש הבנין, גבוה מעלינו – ולכן התמונה לא מאד מרשימה…

כחצי שנה מאוחר יותר, נזדמן לי לפגוש מניפנית מצויה בחורבות העיר עבדת בנגב – עומדת על קיר ומנסה להחליט מה הלאה.

לפי הכתוב, מניפניות נוטות להיות פעילות בשעות הקרירות של היום – בעיקר בשעות הערב והלילה. במשך היום חם להן.

המניפניות שאני צלמתי – לא קראו את הכתוב עליהן, ואת שתיהן פגשתי בשיא החום, בשעות הצהרים…

גם למניפנית המצויה יש כפתורים מקסימים ברגלים, ונקודות על הגוף. רק שאצלה הנקודות הן בהירות על רקע בהיר, וזה פחות מרשים מאשר אצל המניפנית הגלילית.

התמונה הראשונה צולמה בגן הלאומי בית גוברין, 5.5.2007

שאר התמונות צולמו בגן הלאומי עבדת, 28.9.2007

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קיפודן מצוי – Echinops adenocaulos – וחבר

היום אני מציגה את אחד הצמחים הנפוצים ביותר בארצנו: קוץ סגול שבולט בצידי דרכים, ושמו קיפודן מצוי.

(למרגלות המירון, 4/2007)

הפעם מקור השם ברור למדי: הקיפודן עגול כמו קיפוד שהתכדרר, והוא קוצני מאד.

(13.6.2009, רמת הגולן)

וכרגיל אצל משפחת המורכבים, כל "קיפוד" מורכב מהרבה פרחים קטנים.

באחד הטיולים במירון פגשתי קיפודן שרק התחיל לפרוח, ועליו חבר:

(29.5.2009, שביל פסגה, הר מירון)

החבר הזה הוא חיפושית גדולה למדי, ושמה חידקונית הקיפודן – Larinus onopordi.

אני לא יודעת אם זהו זכר או נקבה.

החדקניות הבוגרות (והבוגרים) – ניזונות מעלים של קיפודנים, חוחנים ועוד.

לפי הכתוב בכרך החרקים של האנציקלופדיה של החי והצומח – לאחר ההזדווגות, הנקבה קודחת, בעזרת גפי הפה והחדק שלה שקע בבסיס הקרקפת – כלומר, בחלק התחתון של התפרחת – ושם היא מטילה ביצה.

את התא הזה היא אוטמת, וכשהזחל בוקע מהביצה – הוא ניזון מקרקפת הקיפודן. אח"כ הוא בונה לעצמו גולם מחלקי הצמח, מצמיד את הגולם לגבעול ומשם יבקע הבוגר.

בכל מקרה, לחדקונית יש חדק מצחיק, ויחסים טובים עם הקיפודן…

אני מאד אוהבת את הסגול של הקיפודן. ישנם עוד מינים ועוד גוונים לקיפודן –

(13.6.2009, רמת הגולן)

בצפון הארץ – גליל עליון וגולן – גדל מין נוסף של קיפודן, קיפודן גייארדו – שהגבעולים שלו מכוסים שערות בלוטיות אדומות-סגולות. הוא סגול, וקל לבלבל בינו לבין המצוי.

(13.6.2009, רמת הגולן)

בדרום, לעומת זאת – צומחים שני מיני קיפודנים לבנים – באיזור הבקעה והמדבר פורח קיפודן בלאנש (נקרא כך ע"ש חוקר טבע צרפתי בשם בלאנש), שהקיפוד שלו לא מסורק – יש קוצים באורכים שונים שבולטים ממנו, ובדרום מישור החוף וחולות צפון הנגב ישנו קיפודן פלישתי, שהוא לבן יפה.

(6.6.2009 – עין אפק)

עוד מין אחד מיוחד שוכן בצפון – קיפודן דביק, שנקרא בעבר קיפודן סורי. לו יש קרקפות (כלומר תפרחות) גדולות במיוחד – קוטרן יכול להגיע ל-15 ס"מ! הצבע שלו הוא לבנבן-תכלכל, והוא גדל באיזור מקורות הירדן ומורדות החרמון. זהו צמח מרשים.

(6.6.2009, עין אפק)

כל הקיפודנים בתמונות פה הם קיפודנים מצויים.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חרדון מצוי – Agama stellio

היום אני מציגה את אחד הזוחלים הנפוצים בארץ: חרדון מצוי. אפשר לפגוש אותו ברוב חלקי הארץ – פרט למדבר הצחיח יותר.

החרדון אוהב שמש, ואוהב לשכב לו בשמש – ומכאן הגיע הפועל "להתחרדן"… כלומר, לשכב על סלע ולתפוס שמש.

ממש כך:

(אפולוניה, 23.5.2009)

באחת הפעמים, צלמתי לי חרדון גדול ומרשים – שישב על סלע ונדנד את ראשו מעלה ומטה, ממש כאילו הוא מתפלל. קד קידות לכל עבר. צלמתי – ובבית גיליתי את זה:

(מצפה גדות, 3.5.3007)

בתמונה ראיתי שיש שם שני חרדונים, אחד שומר ומסתכל על הסביבה – והשני שפוף יותר, צמוד לסלע.

כשבררתי, הסתבר שה"שומר" הוא זכר – זכר דומיננטי שמגן על טריטוריה ועל נקבה, שהיא שפופה ונכנעת יותר.

החרדונים לא שמעו עוד על שחרור האישה…

(אפולוניה, 23.5.2009)

קראתי קצת על החרדון, ושמחתי לגלות שכאשר הוא חש בסכנה ובורח – הוא מסוגל לעשות זאת על שתי רגלים אחוריות! מעולם לא ראיתי זאת במציאות – רק בסרטים ראיתי לטאות מתרוממות על שתי רגלים, וכלל לא ידעתי שבארץ יש לטאה שמסוגלת לעשות את זה!

(עינות סלוקיה, רמת הגולן, 13.6.2009)

תמיד חשבתי שגווניו של החרדון הם בעקרון שחורים-אפורים כהים. עד שנתקלתי בחרדון הזה ברמת הגולן. צלמתי אותו מכל הכיוונים – כי הוא היה קרוב אלי, ולא נבהל ממני – אז יכולתי להנות מהגוונים הכחלחלים הנפלאים שלו –

החרדונים הם יצורים טריטוריאליים, והקידות שלהם, כמו גם נענועי זנב – הם דרך הכרזה על טריטוריה. לזכר שליט בטריטוריה יכולות להיות כמה נקבות, וגם מספר צאצאים. רוב החרדונים לא עוברים את שנת חייהם הראשונה – הם נטרפים על ידי דורסים, ובעיקר על ידי בז מצוי.

תמונות החרדון הכחלחל צולמו ליד עינות סלוקיה ברמת הגולן, 13.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

מתבקש עכשיו, שאני אוסיף את השיר הנפלא "אדון חרדון" שכתבה לאה נאור ושרה דליה פרידלנד. מצאתי בyoutube סרטון של השיר הזה, מלווה בתמונות של חרדון אחר – חרדון הצב מהערבה:

בן-חורש גדול – Epipactis veratrifolia

עונת פריחת הסחלבים כבר הסתיימה, ואני מחכה לחורף הבא ולעונה הבאה.

אבל רגע לפני, אני רוצה לסגור את העונה. הסחלב שלי היום הוא אחרון הסחלבים הפורחים בארצנו – בן-חורש גדול

את הרשימה על בן-החורש תכננתי לפרסם בתחילת יוני. אמצע יוני לכל המאוחר…

אבל איך אומרים ביידיש? האדם מתכנן, ואלהים צוחק. לא פרסמתי אותה ביוני (עונת הפריחה של בן החורש) – אז אני מפרסמת כעת.

בן-חורש גדול, אחיו של בן-חורש רחב עלים (שכתבתי עליו כאן וכאן) הוא סחלב נדיר ומיוחד. הוא פורח לאורך בקעת הירדן! בן החורש מעדיף שולי מעיינות וטרוורטין (שזה נטף-מעיינות)

טריסטראם פגש בני-חורש בבאניאס, כשטייל פה. אני מכירה אותו בארץ מנקודה אחת: שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל. וגם שם אילו רק פרטים בודדים.

טוביה קושניר מצא פרטים באיזור עין גדי ואף דרומה משם, במעיינות בערבה.

תמיד תהיתי למה קוראים לבן החורש הזה בן-חורש גדול. הפרטים שאני פגשתי, באיזור חורשת טל, היו קטנים למדי – קוטר הפרח כ-2 ס"מ, והצמח כולו לא מאד גדול.

קראתי בספרות, שבני החורש הצפוניים קטנים יותר ופורחים מאוחר יותר מאחיהם הדרומיים. אני עדיין מקווה להגיע בזמן הנכון לנחל ערוגות או לנחל דוד, שם הם אמורים לפרוח בסביבות מרץ.

בממלכת ירדן, לעומת זאת, הוא נפוץ למדי. בשנה שעברה הייתי בטיול בואדי חסה (נחל זרד) בירדן – ולצערי, הגעתי כמה ימים מאוחר מדי: כל בני החורש נבלו כבר.

מאות פרחים נבולים צצו להם מקירות הנחל – ממש כך:

ואז גם הבנתי למה קוראים לו "גדול". עמודי הפריחה בנחל זרד היו מרשימים וגבוהים, והגיעו אף לאורך מטר שלם.

התמונות צולמו בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, בתאריכים

27.5.2006

2.6.2007

ובנחל זרד בממלכת ירדן, בתאריך 10.5.2008

בן-חורש הוא סחלב יפהפה ומיוחד, ולמי שתהה – זהו הרקע של הבלוג שלי.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

שחור-זנב Cercomela melanura

היום אני מדרימה למדבר, בשביל להציג בפניכם ציפור שיר אפורה, קטנה מעט מדרור, לא מרשימה ולא מיוחדת – אבל חביבה מאד.

זהו שחור-זנב. מקור השם ברור, נכון? וזהו גם שמו הלטיני וגם שמו הערבי.

בעקרון זוהי צפור מדברית, שוכנת נאות מדבר.

(30.9.2006, מרכז המבקרים – מצפה רמון)

בתחומי ישראל, שחור הזנב עלה לאורך הירדן והרחיב את תפוצתו, וניתן לצפות בו גם באיזור הגלבוע – למרות שלי טרם נזדמן לפגוש אותו שם.

(10.5.2008, ואדי חאסה, ממלכת ירדן)

לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, שירתו של שחור הזנב היא שקטה וערבה.

(שדה בוקר, ליד קבר בן גוריון, 28.9.2007)

שחור הזנב הוא ציפור יציבה – כלומר, ניתן למצוא אותו כל השנה. הוא אינו נודד.

(שדה בוקר, ליד קבר בן גוריון, 28.9.2007)

בטיול לעין עבדת, התעכבתי כמה דקות – ולפתע ראיתי שחור זנב עומד על סלע. הוא היה חמוד כל כך, ומיד צלמתיהו. הנה כך:

כמובן, תמונה אחת לא מספקת אותי, אז לחצתי שוב… אבל הוא החליט לו בינתיים לעוף מאותו סלע – וזה מה שיצא: תמונה שאני מאד אוהבת:

שתי התמונות האחרונות צולמו בעין עבדת, 28.9.2007

(שדה בוקר, ליד קבר בן גוריון, 28.9.2007)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מניפנית גלילית – Ptyodactylus puiseuxi

הידד!

ב-

תקנו את הבאג, ואני חוזרת לעניינים!

אבל… קיץ. חם. הלחות פה זוועתית. כלום לא רוצה לפרוח…

אז אני מחפשת בעלי חיים. גם להם חם, והם מחפשים סלעים קרירים…

בטיול במירון בהר שפנים, לפני שנתיים לערך, ראינו זנב מציץ מהסלע:

(ולמי שתוהה, כן – זה היה טיול לחיפוש ניאוטינאה תמימה)

נעמדנו בשקט, והתחלנו להסתכל. בהתחלה הן חששו מאיתנו – אבל אז התחלנו לראות פרטים…

הרגלים המקסימות הללו, עם הכפתורים בקצות האצבעות הסגירו בפנינו את מי אנחנו רואים: מניפנית גלילית. לטאה ממשפחת השממיות, פעילת יום, שניתן למצוא בגליל, בגולן ובחרמון.

אחרי כמה זמן הצלחנו לראות את המניפנית כולה –

ובסך הכל פגשנו שלוש. לצערי לא הצלחתי לצלם את שלושתן בבת אחת… למרות כל, הן חששניות מעט.

הדוגמא על הגב של המניפנית – העיגולים הלבנים והשחורים – מקסימה בעיני. ובכלל, שממיות הן יצורים נחמדים (יש לי כמה מהן על הגג… אולי אני אנסה לצלם אותן ולהקדיש רשימה גם לשממית הבתים…)

גם בטיול למצודת נמרוד – השנה, 25.4.2009 ראיתי מניפנית גלילית: הפעם ראיתי רק אחת בודדה, והיא היתה מאד חששנית. היא ברחה לפני שיכולתי להסביר לה שאני לא אפגע בה… הספקתי לצלם תמונה אחת טובה.

פרט לתמונת המניפנית ממצודת נמרוד, כל התמונות צולמו בהר שפנים שבמירון, ממש ליד בית ג`אן, 27.4.2007

וסוף סוף אני שוב כותבת בשמחה:

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

כדאי לכם! המניפנית ממש יפה!

תחרות תמונה חייתית בפורום "טבע פראי וחיות בר"

בפורום "טבע פראי וחיות בר" עורכים תחרות – צלום תמונות של חיות בר.

אין שום מגבלה על המקום בו צולמה התמונה, לכן יש שם גם תמונות שצולמו ברחבי העולם וגם תמונות שצולמו בגני חיות…

חלק מהתמונות יפות מאד (יש לי פייבוריטים שם), אחרות… אהם… לא משנה.

בכל מקרה, החלטתי להשתתף.

פרסמתי בתחרות שלוש תמונות:

תמונה ראשונה – תמונה שפרסמתי פה לא מזמן: אנפית סוף באגמון החולה

תמונה שניה – תמונה שפרסמתי פה לפני שנה בערך – צופית בוהקת, בגן הבוטני אבו כביר בת"א –

ותמונה שעדיין לא פרסמתי – צב מדברי (זהו מין שונה מהצב המצוי שנמצא באיזורנו) מאוהב, שצלמתי בחי-רמון במצפה רמון בספטמבר 2008.

ההצבעה מתחילה היום (יום שני, 6.7.2009) בשעה 12:00, ותמשך עד יום רביעי 8.7.2009 בשעה חצות.

כל גולש יכול להצביע עד 3 פעמים.

ההצבעה מתבצעת ע"י שרשור האייקון

לתמונה שמוצאת חן בעיניכם.

אני מאד אשמח אם תצביעו עבורי

קישור לשרשור התחרות – כאן

תודה!

חמשן נדיר – Potentilla geranioides

כאמור, בשבת טיילנו בחרמון, ובאחת הדולינות^*פתאום ראינו מרבד קטן של פרחים צהובים – ממש בגובה אפסי, צמודי-קרקע.

מיד התכופפנו לבדוק אותם מקרוב –

חמישה עלי כותרת, והם מסוגננים ומעוצבים –

ומזכירים מישהו… את מי?

לנו זה הזכיר קצת פרח של תות שדה, או אולי ורד.

ואכן, הפרח הזה הוא בן משפחה של הורד ותות השדה – הוא ממשפחת הורדניים, ושמו חמשן נדיר.

נדיר – כי הוא באמת נדיר. חמשן – כי העלים שלו מחולקים לחמש אונות.

החמשן פורח עכשיו (יוני-יולי) בחרמון, בתוך דולינות, קצת אחרי שהשלג נמס – ובגובה רב. ברום של 1900 מטר ומעלה.

לחמשן הנדיר מהחרמון יש קרוב אחד – חמשן זוחל – שפורח גם הוא בחרמון, אך גם בנקודה אחת ויחידה בגליל העליון: במערת פער ליד סאסא. זהו צמח נדיר מאד ובסכנת הכחדה. אני עוד לא זכיתי לראות אותו פורח, רק ראיתי את העלים של הצמח.