קיץ – פרחים, פרפרים וכל מיני

היום יום הולדת!

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי!

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך:

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ –

בסתיו –

בחורף –

וכמובן גם באביב –

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון –

בדרום –

במזרח –

ובמערב –

וכמובן, בכרמל ליד הבית

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות

וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

ואפילו ציפורים…

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קורנית מקורקפת – Coridothymus capitatus

אל הפרח הזה הגעתי בעקבות שיחה שניהלתי לפני חודש בערך, עם בן-דודי יואב. יואב הוא בעל חנות פרחים מקסימה בחיפה. אני בהחלט ממליצה עליו ועל החנות – "לה ולי פרחים".
זו חנות שבה הפרחים תמיד טריים, האנשים תמיד אדיבים ומקצועיים, וסידורי הפרחים הם חגיגה של צבע.

יואב סיפר לי על הנסיעות שלו להביא פרחים לחנות מאיזור המרכז. הוא נוסע לאורך כביש החוף בערך פעם בשבוע. חברים שאלו אותו אם הדרך לא משעממת אותו.

משעממת? מה פתאום?! ענה להם יואב. כל פעם אני רואה פרחים אחרים לאורך הכביש. חבצלת החוף פותחת את העונה באיזור מחלף חבצלת, שבועיים אחריה מגיעים החצבים (אילו שחווה אלברשטיין שרה עליהם בשיר "שיר תשרי").
מאוחר יותר רואים נרקיס אפיל, אחריו פורחים איריס ארץ-ישראלי, רתם, רקפות, כלניות, קידה שעירה, גזר ואמיתה – כל שבועיים מתחלף הנוף.

ועכשיו? מה פורח שם בקיץ?
בקיץ הרוב באמת אפרפר יותר, אבל פה ושם רואים כריות סגלגלות כאילה – קורנית מקורקפת.

השם "קורנית" מגיע מהמקורות, כבר בתקופת המשנה (וכנראה עוד קודם) השתמשו בקורנית לתיבול ולהסקה.
"מקורקפת" – כי הצמח גדל במעין "קרקפות" – בני שיח בצורת חצי-כדור.
הריח שלה דומה לריח האיזוב (זעתר), והיא קרובה לטימין המוכר לנו מהמטבח – ששמו הוא "בת קורנית פשוטה".

הקורנית שימשה לתיבול מאכלים – וגם לחליטות – למרות שחליטת מקורנית יש בה חריפות מסויימת.
השתמשו בה גם כצמח בושם. ביוון העתיקה נהגו להכין כריות מלאות בעלי קורנית – כנגד מרה שחורה.
מפיקים ממנה שמנים אתריים – שמשמשים לרפואה ולקוסמטיקה.
השתמשו בענפיה גם להסקה – גם כשהם נשרפים הם מפיצים ריח טוב.

אבל זה לא הכל…
הקורנית פורחת בקיץ – מה שהופך אותה לצמח צוף חשוב. הדבורים באות אליה בהמוניהן,
ולפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, דבש קורנית הוא בעל צבע ענבר-אדמדם וטעמו משובח.

לצערי, מעולם לא טעמתי דבש קורנית . מצד שני, על הקורנית ראיתי הרבה דבורים אוספות צוף ואבקה

וגם פרפרים השתתפו עמן בשמחה – הפעם פגשתי את כחליל החומעה, אחד הכחלילים הנפוצים בארצנו

אבל בעקבות החרקים מגיעים גם הטורפים – והפעם מצאתי את הדבר המסקרן הבא –

זוהי רשת עכביש ממשפחת המשפכניים. משפכן – כי הרשת בנויה כמו משפך, אליו נופלים החרקים, ובו הם נלכדים.

הפרחים של הקורנית הם קטנים למדי (6-8 מ"מ), סגולים – ושיא הפריחה שלה הוא עכשיו, ביולי. היא תמשיך לפרוח עד ספטמבר, ואולי גם אחר כך.

בעולם הקורנית גדלה באגן הים התיכון – סביב לו וכן באיים שבתוכו.
בארץ היא גדלה באיזורי כורכר, קירטון וחוואר באיזורים הים-תיכוניים, ואם אתם פוגשים אותה – אני ממליצה בחום למולל כמה עלים ולהריח אותם. זה ריח נהדר!

התמונות צולמו על כורכרי כביש החוף, באיזור נחשולים, בתאריך 14.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שלמון יפואי – Cephalaria joppensis

הקיץ – כאמור – פה, אבל יש עוד כמה פרחים שמעזים ופורחים, למרות החום הגדול.

חם להם, ואין הרבה מים – לכן לא נמצא עכשיו פרחים גדולים ומרשימים כמו האיריסים או השושן. פרחי העונה הזו הם קטנים, ולא מאד בולטים.

הכירו בבקשה את השלמון – שלמון יפואי – כן, על שם יפו, ששם הוא הוגדר לראשונה.

השלמון הוא חד שנתי, כלומר כל שנה יש זרע, שמצמיח גבעול ופרחים, הפרחים מופרים לפירות – ולאחר פיזור הזרעים הצמח מת, ומהזרעים שלו ינבטו צמחים חדשים בשנה הבאה.

אבל זהו לא צמח קטן! הגבעולים שלו מטפסים ועולים, וגובהם הממוצע הוא מטר וחצי. הנמוכים יותר יהיו בגובה מטר, הגבוהים יגיעו גם לשלושה מטרים!

השלמון פורח כל הקיץ – הוא מתחיל במאי, וממשיך עד ספטמבר.
הוא פורח בכל האיזור הים תיכוני, חפשו אותו בשולי השכונות והדרכים סביבכם!

הוא מנצל בדרך כלל איזורים מופרעים – כמו שולי דרכים, ששם נאגרים קצת יותר מים – בשביל לפרוח.

הפרחים של השלמון לבנים וקטנים – אבל בעצם זהו לא פרח בודד אלא תפרחת – קרקפת קטנה שעליה יש פרחים לבנים צפופים. כל קרקפת שכזו קטרה בערך סנטימטר. לפרחים יש אבקנים לבנים-תכולים, עם מאבקים גדולים וסגולים-תכולים, כן שלפעמים נראה שכל הפרח הוא בצבע סגלגל-תכול.

השלמון פורח בעונה הזו, שאין בה הרבה פריחה – ולכן הוא מהווה צמח צוף חשוב, מקור מזון להרבה מאביקים.

התמונות צולמו –
בנאות קדומים, 20.5.2012
בחוף נחשולים, 27.5.2012
בשולי חדרה, 21.6.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

חורשף מצויץ ואורח

היום אני מציגה עוד אחד מפרחי העונה, מהפחות ידועים שבהם: חורשף מצויץ (או בשמו הלטיני: Atractylis comosa)

כבר מהשם אתם מבינים שזהו קוץ, ואולי אתם זוכרים את החורשף הנאה מהמדבר – החורשף המצויץ קרוב אליו. אך בעוד לחורשף הנאה יש פרחים לשוניים וגם צינוריים – לחורשף המצויץ יש רק פרחים צינוריים.

החורשף הוא אחד מפרחי הקיץ והסתיו – הוא פורח בחודשים החמים ביותר, בין יולי לנובמבר.
כבר סיפרתי על כל מיני שיטות של צמחים למשוך אליהם מאביקים – למשל, ע"י גוש פריחה גדול ובולט (כמו חלמוניות וסתווניות), פרחים גדולים ובהירים שמושכים מאביקי לילה (כמו חבצלת החוף או שושן צחור), שינוי צבע לאחר האבקה כדי שהמאביקים ידעו לאן לגשת (בהרבה מהזיפניים, ובנר הלילה), רמיה (סחלבים שונים) ועוד…
החורשף המצויץ בורח מהתחרות, ופשוט פורח בתקופה שבה יש פחות תחרות על לב המאביקים.

אני פגשתי את החורשף בגבעת ההגנה בראש השנה – אבל לא הייתי היחידה שהתעניינה בו.

המתעניין הנוסף היה פרפר קטן בגווני חום – הֶסְפֵּרִית החלמית (שמו הלטיני: Carcharodus alceae ).
משפחת ההספריתיים היא משפחה של פרפרים קטנים – ההספרית שלי, למשל, גודלה כ-3 ס"מ כאשר כנפיה פרושות. הצבע העיקרי אצל פרפרי המשפחה הזו הוא חום-אפרפר.

ויחד עם זאת, אם תגדילו את התמונות, ותסתכלו על הפרפר הזה מקרוב – תוכלו לראות איזה יופי של משחק-גוונים יש לו. הוא עדין וחמוד.

הספרית החלמית נקראת כך, כי הנקבה מטילה את הביצים בעיקר על פרחי החלמית – ואם אין לה חלמיות, אז על פרחים קרובים מהמשפחת החלמיתיים – כמו חטמית. הבוגרים שותים צוף מפרחים שונים, ולא מחויבים לפרח מסוים. ממש פרפרים

החורשף המצויץ נקרא כך, כי הפירות שלו נראים כמו ציצית של שערות לבנות. אפשר לראות את זה בתמונה הבאה: התחלת הפרי בין הפרחים הקטנים –

מערכת הקוצים מסביב לקרקפת הפריחה – כמו מעטפת לא-צפופה – מאד יפה בעיני, ומוסיפה לחינו של הפרח.

התמונות צולמו:
בעמק המצלבה בירושלים, 11.10.2008
בגבעת ההגנה ובחורשת הארבעים בכרמל, 9.9.2010

כתמיד, כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת להנות מהן בגודל מלא!

פרגה צהובה – Glaucium flavum

אני ממשיכה עם צמחי חוף הים, ועדיין במחלקת הרושם: צמח גדול, פרח גדול – 8-10 ס"מ, צבע צהוב עז: זוהי הפרגה הצהובה.

כבר הראיתי כאן את הפרגה חלקת-הפרי מהחרמון. הפרגה הצהובה קרובה לפרגה מהחרמון, אם כי היא פחות מרשימה – אין לה כזה מגוון של צבעי אש נפלאים. ובכל זאת, זהו צמח יפה, גדול ובולט.

הפרגה הצהובה גדלה בחוף הים, ובעקרון היא פורחת בקיץ – בין אפריל לאוגוסט. אני מאד שמחתי לפגוש את סוף הפריחה שלה, בראשית ספטמבר בחוף דור.

אם כי רוב הפרגות בעונה הזו נראות כך – (רק בלי שקיות ניילון. עוד קצת מהזבל של חוף דור) – שושנת העלים מתחדשת, והצמח מלא פירות. ה"חניתות" הארוכות והצרות הללו הן הפירות של הפרגה.

הפרגה היא צמח של חגורת הרסס, כלומר – היא גדלה ממש על קו החוף. היא לא בררנית, ומסתדרת בחול, בכורכר – וגם בין שרידי מבנים. וכך פגשתי אותה על חומות עכו – וגם בשרידי מקדש יווני עתיק – מקדש אפולו – בחוף העיר סִידֶה אשר בטורקיה, באיזור אנטליה.

השם הלטיני של הפרגה – Glaucium – מגיע מיוונית, ומשמעותו מעושן – וזה בגלל צבעו של הצמח, הירקרק-אפרפר – שנראה מעט מעושן.

בעונה הזו, אם תחפשו את הפרגה – תראו בעיקר את שושנות העלים שלה, שהן יפות מאד בזכות עצמן:

הפרגה צומחת לאורך כל חופי הים התיכון, וגם לאורך חופי אירופה המערביים – ליד האוקיאנוס האטלנטי, ולחופי בריטניה.

בתמונה הבאה תפשתי חגב על הפרגה: אבל חגבים אינם מאביקים פרחים, אלא פשוט אוכלים אותם – את כל הפרח – אז לא מאד הצטערתי כשהוא נבהל מהמצלמה שלי וברח משם.

הפרגה היא קרובתו של הפרג האדום שלנו, וגם של האשולציה – הפרג הקליפורני הכתום.

התמונות צולמו –
בטורקיה, מקדש אפולו בעיר סידה, 26.4.2009
בעכו העתיקה, 12.7.2008
ובחוף דור, 29.5.2010 ו-4.9.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

קריתמון ימי – Crithmum maritimum

כש-Dominolog יורדת לים – היא מצלמת את המים, האנשים והחוף מזויות לא-שגרתיות, היא מראה לנו איך הים נושק לחוף, ומעלה מחשבות מעניינות…

כשאופל כחול יורדת לים, היא מחפשת דולפינים – ומוצאת אוניות…

אני? אני מוצאת צמחים…

בשבת האחרונה ירדנו לים. הילדים רצו להשתולל, ואני רציתי לצלם חבצלות. לצערי, החבצלות בחוף סידני-עלי בהרצליה עדיין לא פורחות. אז נאלצתי להסתפק בקריתמון.

הקריתמון הימי הוא צמח ממשפחת הסוככיים (ממש כמו הגזר, למשל). הסוככיים נקראים כך, כי התפרחת שלהם – שמורכבת מפרחים קטנים וצפופים – בנויה כמו סכך עגול.

הפרחים עצמם קטנים למדי, וצבעם צהבהב-ירקרק. כפרח בודד זה מאד לא מרשים, אבל כמקבץ פרחים – יש בו רעננות נעימה.

הקריתמון גדל במצוקי הכורכר לאורך החוף. גבהו של עמוד הפריחה – בין 30 ל-60 ס"מ.
ואם אני מזכירה את מצוקי הכורכר, הסתכלתם עליהם פעם? אני מאד אוהבת את מרקם השכבות השבורות שלהם.

העלים של הקריתמון מכוסים במעין שכבה שעוותית – הקרויה קוטיקולה, והיא מונעת מהמלחים והחול להספג בתוך הצמח, ומאפשרת לו לגדול ממש קרוב לים – באיזור הרסס של חוף הים.

יחד עם זאת, העלים הצעירים של הצמח – אכילים. אני מודה שלא טעמתי, ואני בהחלט רוצה לנסות את זה בהזדמנות.
לפי חוברת הכיס "צמחי בר למאכל ולתבלין" בהוצאת "טבע ישראלי" (סדרה שכבר המלצתי עליה פה), אפשר להשתמש בהם לכבישה, להוסיף לחביתה או לסלט. יש להם טעם דומה לפטרוזיליה, אך חמצמץ יותר. וכיון שנועם (המו"ל) ניסה, טעם ובישל כל צמח שהוא ממליץ עליו, אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצה

הקריתמון פורח בחודשי הקיץ – בין מאי לאוקטובר. הוא נפוץ מאד לאורך החוף – אבל הוא מהפרחים האילה שאף אחד לא שם לב אליהם, אולי בגלל הצבע, או אולי פשוט כי הים מושך אותנו כל כך!

הצוף של הקריתמון פשוט מרוח על הפרח – ולכן גם חרקים לא מאד מתוחכמים – כמו נמלים וצרעות – יכולים להנות מהצוף, ולהאביק את הפרח. זאת בניגוד לצמחים שמחפשים מאביקים מתוחכמים יותר – ומחביאים את הצוף והאבקה, כך שרק מאביק שבנוי בצורה מיוחדת (למשל, פרפר עם חדק, דבורה חכמה, או דבורת בומבוס גדולה וחזקה) יוכל להגיע אליהם.

אה, ושלא תגידו שאני מצלמת רק את הפרחים – הנה לפניכם הים…

התמונות צולמו בחוף סידני-עלי בהרצליה, 14.8.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספת:
נועם מבקש להוסיף מספר הערות –

1. הקריתמון הגדל בכורכרים בחוף הים תיכון, מסתדר טוב מאוד באזורים מופרעים: גדל סביב חומות ועל חומות (למשל בעתיקות קיסריה), סביב נישות של עצי נוי ועוד.
2. הקריתמון כמו גם סוככים רבים אחרים משמש כצמח פונדקאי לפרפר זנב סנונית נאה.
3. לגבי הקריתמון כצמח מאכל:
הצמח אכן צמח מאכל, בארצות שונות בארופה, ובמיוחד סביב הים האדריאטי הוא מוגש במסעדות (בקרואטיה הוא נקרא "מוטר" או "מטר").
אני החמצתי את הקריתמון: אוספים עלים צעירים ורעננים, מבשלים כמה דקות במלח ואחר כך שמים בצנצנת עם חומץ למשך כשעשרה ימים-שבועיים.
חברים שלי מוסיפים קריתמון לחביתה ומתכון אחד או שניים לקריתמון אפשר למצוא במאמר של דר רחלי עינב בטבע הדברים ("יש מה לאכול בארץ הזו") . מתכון אחד או יותר ניתן למצוא בספר של אורי מאיר ציזיק בהוצאת מפה "צמחי בר למאכל".

תודה רבה, נועם!

הסתיו מתקרב – ויש לי הוכחות.

כבר סיפרתי כאן על חיבתי לגינון בצמחי ארץ ישראל.
הבעיה היא… שאין לי גינה. אני גרה בעיר. לשמחתי, יש לי מרפסת גג, ובה אני מגדלת כמה וכמה צמחים.
בשנים האחרונות, משתלות רבות מסכימות עם הדעות שלי, וכבר אפשר להשיג צמחי ארץ-ישראל רבים במשתלות השונות.

השבוע גיליתי ניצנים באחד העציצים. ניצנים שמאד שמחו אותי.
זה נראה כך:

זה הקטן מבין השלושה. גבהו בערך שלושה ס"מ.
השני מעט יותר גדול –

אני חושבת שגבהו בערך 8 ס"מ.
השלישי – כבר מתחיל לצבור גובה! הוא בערך בגובה של 20 ס"מ:

נו….. אתם מזהים?!?!?!?

זה הקטן – גדול יהיה: אילו ניצני חצב מצוי!

לפי מה שכותב פרופ. אבינעם דנין באנציקלופדיה של החי והצומח, החצב הזה הוא בעצם הפרח של השנה שעברה. החצב מכין את ניצני הפרחים עוד בחורף, עם אגירת מי הגשמים – אבל מעכב את פריחתם עד לשיא הקיץ.
העלים – שיצאו לקראת נובמבר – שייכים למחזור צמיחה חדש של החצב.

תשאלו למה?
בעונת החורף-אביב, בסביבות מרץ, פורחים פרחים רבים. זה אומר שהתחרות על מאביקים – פרפרים, צרעות, דבורים – תהיה רבה.
בשיא הקיץ ובראשית הסתיו, לעומת זאת, כמעט ואין תחרות. ענין של היצע וביקוש: הביקוש לצוף ואבקה קיים, אבל ההיצע דל יותר. החצב מנצל זאת, משהה את הפריחה עד לסוף הקיץ – ומשום כך הוא צמח-צוף חשוב מאד לעונה, וחרקים רבים מגיעים אליו.

כאשר החצב פורח, הוא פורח לפי סדר עולה: כל לילה נפתחים כעשרה פרחים, פורחים במשך 24 שעות – ונובלים. בלילה הבא – ייפתחו העשרה הבאים מעליהם. לכך קוראים סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי – וכבר הזכרתי זאת כשספרתי על קרוב משפחה של החצב: עריר הלבנון שגדל בחרמון.

כשהחצבים שלי מעט יגדלו, הם ייראו כך –

זה חצב שצלמתי בכרמל, לפני 5 שנים, והוא היה כבר בגובה של 30 ס"מ.
כמו שציינתי ברשומות האחרונות, השנה כבר פגשתי חצבים פורחים – בשולי מג'דל שמס, בחרמון. וכבר קבלתי דיווחים גם על חצבים בכרמל, באיזור נחל תנינים ועוד.

התמונות צולמו:
על הגג שלי, 13.8.2010
בשולי מג'דל שמס, 2.8.2010
בגבעה הירוקה בכרמל, 25.9.2005

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

נ.ב.
למעוניינים – אפשר להשיג פקעות חצב במשתלות יגור, משתלות גבעת ברנר, משתלות ההר ליד מחלף חמד, זרעים מציון – בודאי ישנם עוד מקומות רבים.
החצב אינו מפונק: עציץ עם אדמה, והשקיה מועטה בחורף. בקיץ הוא לא צריך השקיה. הוא אוהב שמש מלאה.

מניפנית מצויה – Ptyodactylus guttatus

אחרי שהצגתי את המניפנית הגלילית, אני מראה לכם היום את קרובתה – המניפנית המצויה.

המניפנית המצויה – ממשפחת השממיות – מצויה ברוב חלקי הארץ, מהנגב עד לגליל. את זו שבתמונה מעל פגשתי בבית גוברין, בחורבות כנסית סנטה אנה. היא היתה בראש הבנין, גבוה מעלינו – ולכן התמונה לא מאד מרשימה…

כחצי שנה מאוחר יותר, נזדמן לי לפגוש מניפנית מצויה בחורבות העיר עבדת בנגב – עומדת על קיר ומנסה להחליט מה הלאה.

לפי הכתוב, מניפניות נוטות להיות פעילות בשעות הקרירות של היום – בעיקר בשעות הערב והלילה. במשך היום חם להן.

המניפניות שאני צלמתי – לא קראו את הכתוב עליהן, ואת שתיהן פגשתי בשיא החום, בשעות הצהרים…

גם למניפנית המצויה יש כפתורים מקסימים ברגלים, ונקודות על הגוף. רק שאצלה הנקודות הן בהירות על רקע בהיר, וזה פחות מרשים מאשר אצל המניפנית הגלילית.

התמונה הראשונה צולמה בגן הלאומי בית גוברין, 5.5.2007

שאר התמונות צולמו בגן הלאומי עבדת, 28.9.2007

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מניפנית גלילית – Ptyodactylus puiseuxi

הידד!

ב-

תקנו את הבאג, ואני חוזרת לעניינים!

אבל… קיץ. חם. הלחות פה זוועתית. כלום לא רוצה לפרוח…

אז אני מחפשת בעלי חיים. גם להם חם, והם מחפשים סלעים קרירים…

בטיול במירון בהר שפנים, לפני שנתיים לערך, ראינו זנב מציץ מהסלע:

(ולמי שתוהה, כן – זה היה טיול לחיפוש ניאוטינאה תמימה)

נעמדנו בשקט, והתחלנו להסתכל. בהתחלה הן חששו מאיתנו – אבל אז התחלנו לראות פרטים…

הרגלים המקסימות הללו, עם הכפתורים בקצות האצבעות הסגירו בפנינו את מי אנחנו רואים: מניפנית גלילית. לטאה ממשפחת השממיות, פעילת יום, שניתן למצוא בגליל, בגולן ובחרמון.

אחרי כמה זמן הצלחנו לראות את המניפנית כולה –

ובסך הכל פגשנו שלוש. לצערי לא הצלחתי לצלם את שלושתן בבת אחת… למרות כל, הן חששניות מעט.

הדוגמא על הגב של המניפנית – העיגולים הלבנים והשחורים – מקסימה בעיני. ובכלל, שממיות הן יצורים נחמדים (יש לי כמה מהן על הגג… אולי אני אנסה לצלם אותן ולהקדיש רשימה גם לשממית הבתים…)

גם בטיול למצודת נמרוד – השנה, 25.4.2009 ראיתי מניפנית גלילית: הפעם ראיתי רק אחת בודדה, והיא היתה מאד חששנית. היא ברחה לפני שיכולתי להסביר לה שאני לא אפגע בה… הספקתי לצלם תמונה אחת טובה.

פרט לתמונת המניפנית ממצודת נמרוד, כל התמונות צולמו בהר שפנים שבמירון, ממש ליד בית ג`אן, 27.4.2007

וסוף סוף אני שוב כותבת בשמחה:

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

כדאי לכם! המניפנית ממש יפה!

שלטה צרת עלים – Peltaria angustifolia

התעייפתי מ-

, אז אני מכינה רק מיני-רשימה.

הצמח שלי היום הוא שִלְטָה צרת-עלים. זהו פרח ממשפחת המצליבים, ש"מתחפש" בצורה הכללית לחבר במשפחת הסוככיים. הפרחים שלו לבנים וקטנים, ומקרוב רואים שהם מצליבים.

השלטה פורחת בגולן באפריל ובחרמון במאי, ואני צלמתי דווקא את הפירות שלה, שנראים מקרוב כמו מטבעות קטנים.

צולם בחרמון, במורדות הר חבושית 20.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת להגדיל אותה.

שבטבט גדול – Equisetum telmateia

היום אני מציגה צמח יפהפה, מיוחד ועתיק – צמח קדום מאד. אין לו פרח, והוא קרוב לשׁרכים. קרוב – אך שייך למשפחה אחרת – משפחת השבטבטיים.

(אגב, למי שמתלבט אם אומרים שׂרך או שׁרך – בדקתי באנציקלופדיה של החי והצומח, וזו שׁ ימנית רגילה. )

הצמח שלי היום הוא שבטבט גדול. נמצאו מאובני שבטבטים בני 300-350 מליון שנים, והצמח לא השתנה הרבה מאז – זהו ממש "מאובן חי". גם העובדה שאין לו פרח והוא מתרבה באמצעות נבגים מצביעה על עתיקותו – כי פרחים הם התפתחות אבולוציונית מאוחרת יותר של הצמחים.

השבטבט הוא צמח של גדות נחלים ומעינות, ומשמעות שמו הלטיני הוא "זנב סוס".
הערה, 4/2017: לפי פרושים אחרים, אילו "זיפי סוס" (Bristles) ולא זנב. לא ברור לי למה הוא קרוי כך.

כשהוא גדל במקבצים גדולים, זה נראה כמו יערות אורן מיניאטוריים: הגובה של ה"יער" בתמונה הבאה הוא קצת יותר ממטר אחד.

התמונות צולמו בנחל קורן – יובל של הדן שזורם בתוך קיבוץ הגושרים. היובל הזה מטופח ומוגן על ידי חבר קיבוץ הגושרים – אורי דימנד. לקריאה נוספת על אורי, על הנחל ועל האיזור – כאן.

התמונות צולמו ב25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

בעקבות שאלות והמלצות ושיחות בנושא "הכנסת תמונות לרשימה כך שניתן יהיה גם להגדיל אותן" – הוספתי באלבומים שלי מדריך קצר.
המדריך שלי הוא חלק שני למדריך של siv30 – אותו ניתן למצוא כאן.
אחרי שהוספתם תמונות כמו שסיווי מסבירה, אפשר להפוך אותן לקישור – לפי ההסבר שלי כאן.
לאור העובדה שבעבר הייתי צריכה לעשות רק את מה שכתוב אצל סיווי, ועכשיו לכל תמונה בנפרד אני צריכה להוסיף את מה שהוספתי – זה מסורבל. אך זה עדיין פשוט יותר משיטות אחרות אותן הסבירו לי. אתם מוזמנים לנסות.

זנב-ארנבת ביצני – Lagurus ovatus

החלטתי להשקיע וישבתי לכתוב רשימה מלאה – שאפשר להגדיל בה את התמונות.

אבל… קיץ, חם ורוב הפריחה כבר סיימה.

אז אני מגיעה ליבשים שנשארים מאחור: הצמח שלי היום הוא זנב-ארנבת ביצני

זנב-הארנבת שייך למשפחת הדגניים. כל העשבים האילה, הירוקים-צהבהבים שבד"כ לא מסתכלים עליהם – הם ממשפחת הדגניים. ובד"כ גם מאד מסובך להבדיל בינהם.

על רוב הדגניים אני בד"כ מדלגת. אני מודה שאני לא מבדילה בין "ברומית" ל"בולבוסן", בין "דגנין" ל"זיפן" או בין "שילשון" ל"שעלב" וגם יש להם שמות איומים כמו זוּן ועוּקצר וזקנן וכּוֹסנית וסיסנית…

א ב ל – יש כמה יפים. באמת יפים.

ואחד מהיפים הוא זנב-ארנבת ביצני. בתור ילדה, קראתי לו "זנב הארנב" – החרוז עזר לי לזכור את השם… הצורה שלו מאד חיננית, הוא רך ונחמד ומלטף, השם הולם אותו – ואני בטוחה שאתם מכירים אותו, כי הרבה פעמים צובעים אותו ומשתמשים בו לסידורי פרחים יבשים, לנוי.

השנה גידלתי זנב ארנבת בעציץ על הגג – ואילו רוב התמונות שאתם רואים פה. הורדתי "זר" לצנצנת בבית, אבל… יש לי חתולים – והם מאד נהנו לשלוף את הצמחים מהצנצנת, ולהתיחס אליהם כמו שהם היו מתייחסים אל… המממ… זנב ארנבת אמיתי

לפני כמה שנים היתה לי חתולה בשם אספרגוס. כשאמצנו אותה, מצאנו בגן הציבורי גם זנב ארנבת, וקטפתי לי כמה כדי להביא אותם הביתה. אספרגוס פשוט התלהבה מהם. היא היתה שולפת אותם מהצנצנת, רודפת אחריהם בהתלהבות ובמרץ, מקפיצה אותם מצד לצד, אורבת להם ומזנקת עליהם – ולא נרגעת עד אשר אחרון זנבות הארנבת היה מפורק לשיבוליות על פני כל הבית.

החתולים הנוכחיים שלי פחות אובססיביים לגבי הצמח הזה. הם מסתפקים בלפזר אותו לכל עבר, לקחת אחד מזדמן ו"להרוג" אותו…

זנב הארנבת נפוץ בכל אגן הים התיכון, בארץ הוא גדל בכל האיזור הים-תיכוני (כלומר, לא במדבר).

כשהוא עוד ירוק ו"פורח" (קשה לי לאמר פורח על הדגניים האילה) – הוא נראה כך:

את התמונה מעל צלמתי בשולי כפר סבא, באפריל 2008. שם אספתי זרעים של זנב ארנבת, על מנת לפזר בעציץ שלי.

כל שאר התמונות צולמו על הגג שלי ביולי 2009

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שפירית שקופה-זהובה…

אני ממשיכה עם מִינִי רשומות, ועם אגמון החולה.

העונה עכשיו היא עונת הקינון, ולא ראינו הרבה עופות. בעיקר סיקסקים.

אבל באגמון ראינו כמה וכמה מינים של שפיריות.

השפירית הזו שצלמתי – יפהפיה בעיני. השקיפות שלה מדהימה, היא מאד עדינה.

עברתי על אלבום השפיראים של Weinman, ומצאתי שם בערך חמישה מינים שנראים לי דומים מאד לשפירית שצלמתי…

לכן אין לי מושג מהו המין – איזו שפירית זו – ואני אשמח לדעת, אז אם במקרה אתם יודעים – אתם מוזמנים לכתוב.

צולמה באגמון החולה, 25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

קרנן טבוע – Ceratophyllum demersum

ברשימה על אנפית הסוף, ציינתי שהבריכה היתה מכוסה בצמחי קרנן טבוע.

זהו צמח מים ממשפחת הקרנניים.

אבל… כשמסתכלים מרחוק על בריכה מלאה קרננים – זה לא מאד אטרקטיבי. הצבע הירוק-חום הזה די דוחה.

מקרוב, לעומת זאת, הקרנן דווקא מעניין – יש לו מרקם נחמד.

לפי הספר "צמחי המים בישראל" של יואב ויזל ונילי ליפשיץ, זהו צמח שכיח למדי בגולן ובעמק החולה ויש לו עוד בן משפחה אחד שגדל בארץ – הוא נדיר יותר ושמו קרנן טבול. לדעתי זה משעשע למדי, שההבדל בין שמות שני המינים הוא באות אחת…

צולם באגמון החולה, 25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

לפני חודשיים בערך, פרסמתי כאן נסיון שהיה להרחיב את סמכויות הועדה לתכנון, כך שהיא תוכל למכור קרקעות ציבוריות לכל המרבה במחיר – בקלות רבה יותר.
הנושא הגיע למודעות ציבורית, ובאותו שלב – נעצר.

אבל ראש ממשלתנו לא אמר נואש, ועכשיו הוא רוצה להפריט את כל המדינה בבת אחת: הוא חושב על הפרטת מנהל מקרקעי ישראל.
Siv30 פרסמה רשימה בנושא, שמבטאת היטב את דעותי.
יש גם התארגנות דרך Facebook לנושא.

אני מקווה שנצליח לעצור את המהלך המטומטם והמרושע הזה. למען העתיד של המדינה שלנו. למען ילדנו ונכדנו.

גומא הפפירוס – Cyperus papyrus

היום אני ממשיכה עם שמורת החולה – ובהמשך לאנפית של אתמול, אני מציגה את גומא הפפירוס.

גומא הפפירוס, ממשפחת הגמאיים, הוא צמח שמוצאו מאיזור הנילוס, והמצרים הכינו ממנו פפירוס בעת העתיקה. מאוחר יותר נגזרה המלה "paper" – כלומר, נייר, מן הפפירוס.

בתקופת האמפריה הרומאית, הרומאים הפיצו את הגומא הזה – הביאו אותו ושתלו אותו גם באיטליה, יוון ואפילו במישור החוף אצלינו.

כך שבעצם, אנחנו לא בטוחים אם גומא הפפירוס הוא צמח בר בארצנו – או מין שהובא על ידי האדם לפני 2000 שנים ויותר.

ההערכות היום הן שבאיזור החולה, גומא הפפירוס הוא אכן צמח בר – ואילו במישור החוף הוא הובא ע"י הרומאים.

עוד פרט מעניין לגביו הוא… שבשל השימוש המסיבי בו, נכחד גומא הפפירוס ממצרים! הוא הוחזר לשם מסודן ומהאיזורים המרוחקים יותר של הנילוס.

צולם באגמון החולה, 25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

אנפית סוף – Ardeola ralloides

אני ממשיכה עם מיני-רשימות, עד שתתוקן בעית האלבומים.

התמונה שלי היום היא תמונה של אנפית סוף – זו אחת האנפות הקטנות ביותר – קטנות ממנה אנפית גמדית (שמגיעה לארץ, אך מאד נדירה) ואנפית מנגרובים (שניתן למצוא אותה במנגרובים בסיני).

בתעופה היא נראית לבנה – כי הכנפיים, הבטן והזנב שלה לבנים. השאר – חום-חולי.

היא עומדת ליד קבוצה של גומא הפפירוס שנשתל בבריכה כדי להוות (אחרי שיתרבה קצת…) מקום מסתור לעופות מקננים.

הבריכה הזו היא חלק מפרוייקט שמירה על מינים בוטניים של החולה באגמון, והצמח שמכסה את המים ונותן להם גוון מלוכלך הוא קרנן טבוע – צמח מים שגדל בארץ בחולה ובגולן. מקרוב הוא נראה נחמד.

צולם באגמון החולה, 25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונה על מנת לראותה בגודל מלא.

נחל שניר

רבותי, חם. הגיע הקיץ.

הלחות של אוגוסט כבר מזכירה לנו את קיומה, ואני רוצה משהו קריר יותר…

יצאנו ביום חמישי להשתלמות רת"ם בעמק החולה, וכיון שהיה לנו חם מאד – ירדנו לנחל שניר, הוא החצבאני – אחד ממקורות הירדן.

תפוז עדיין מרגיזים אותי – ואני צריכה לעבוד כפול בשביל שאפשר יהיה להגדיל את התמונות.

קבלו כמה תמונות קרירות, להרגעת מצב הרוח…

קנה מצוי והשתקפות שלו בבריכה בחצבאני –

בריכת הנופר הצהוב, שעדיין לא פורח

השרך מסביב למפלים הוא שערות שולמית – השרך הנפוץ ביותר בארץ.

כל התמונות צולמו בנחל שניר, הוא החצבאני, ב25.6.2009

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מוזמנים להצטרף אלי בקריאה לתפוז שיחזירו את אפשרות ההגדלה בצורה נוחה יותר לכותב הבלוג!!!

חמשן נדיר – Potentilla geranioides

כאמור, בשבת טיילנו בחרמון, ובאחת הדולינות^*פתאום ראינו מרבד קטן של פרחים צהובים – ממש בגובה אפסי, צמודי-קרקע.

מיד התכופפנו לבדוק אותם מקרוב –

חמישה עלי כותרת, והם מסוגננים ומעוצבים –

ומזכירים מישהו… את מי?

לנו זה הזכיר קצת פרח של תות שדה, או אולי ורד.

ואכן, הפרח הזה הוא בן משפחה של הורד ותות השדה – הוא ממשפחת הורדניים, ושמו חמשן נדיר.

נדיר – כי הוא באמת נדיר. חמשן – כי העלים שלו מחולקים לחמש אונות.

החמשן פורח עכשיו (יוני-יולי) בחרמון, בתוך דולינות, קצת אחרי שהשלג נמס – ובגובה רב. ברום של 1900 מטר ומעלה.

לחמשן הנדיר מהחרמון יש קרוב אחד – חמשן זוחל – שפורח גם הוא בחרמון, אך גם בנקודה אחת ויחידה בגליל העליון: במערת פער ליד סאסא. זהו צמח נדיר מאד ובסכנת הכחדה. אני עוד לא זכיתי לראות אותו פורח, רק ראיתי את העלים של הצמח.

^*דולינה – עמק קארסטי שנוצר לאחר שהמים (מי שלגים שהפשירו) חלחלו לתוך האדמה, המסו את הסלע ויצרו מערה – המערה הורחבה עד שתקרתה קרסה, ונוצר עמק או מכתש.

כל התמונות צולמו בחרמון, בהר חבושית, רום של כ-1900 מטר, בשולי דולינה, בתאריכים

21.6.2008

20.6.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אהבתם? הקליקו על Maxit !!

לפופית החצים – Ipomoea sagittata

פרחי הסתיו מתחילים לפרוח, אבל פרחי הקיץ עדיין כאן. והם אפילו מפתיעים לטובה – בגודלם וביופים.

בשבת האחרונה טיילנו בנחל תנינים, והופתענו לראות את לפופית החצים פורחת!

למרות השם המזעזע, לפופית החצים – ממשפחת החבלבליים – זה פרח מקסים. פרח ענק, בקוטר של 15 ס"מ בערך, גדל במקווי מים, ופורח – ככה ראיתי – לאורך הקיץ. זהו צמח מטפס, שמטפס על שיחים אחרים ומלפף עצמו סביבם. כנראה בגלל זה קראו לו "לפופית"…

פגשתי אותו בשמורת כרי נעמן, ליד עכו, ב12.6.2008 – וכאמור, פגשתי אתו שוב, בשבת האחרונה בנחל התנינים.

אז רגע לפני הגשם הראשון, (נו, שיבוא כבר! ) שיביא סתווניות, כרכומים, חלמוניות – אני נזכרת שעדיין חם, ושאנחנו עדיין בשלהי הקיץ…

התמונות צולמו בכרי נעמן, 12.6.2008 ובנחל תנינים, 6.9.2008.

כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.

סם-כלב מזרחי – Trachomitum venetum

היום מצאתי לי עוד פרח ממשפחת הפרחים בעלי השמות האיומים. קוראים לו:

סם כלב מזרחי

ולמה, לעזאזל, קוראים לו כך?

לפי מה שהסבירה לנו הגר לשנר – סם-כלב הוא ממשפחת ההרדופים – שברובם הם צמחים רעילים. בצמח הזה השתמשו על מנת להרעיל כלבים.

יחד עם זאת, ובלי קשר לשימושים המצערים הללו – הפרח עצמו הוא מקסים במיוחד. כמו קרובו ההרדוף, גם הוא זקוק להרבה מים, וגדל באיזורי נחלים. אך כיון שהנחלים בארצנו מתמעטים, גם הצמח הנפלא הזה מתמעט יחד איתם.

אני פגשתי אותו בשמורת כרי נעמן, דרומית לעכו. אני יודעת שהוא פורח גם באיזור מעיין צבי – אם כי שם טרם חיפשתי. והוא פורח בקיץ! כן, כן – כשהכל יבש, הולכים לנחלים ולמקווי המים , ושם פוגשים יופי של פרחים!

הנה שדה של סם-כלב: