אוקטובר כמעט נגמר, ורגע לפני אני מספרת על אחד מפרחי החודש הפחות מוכרים: כלך דו-דורי.
להמשיך לקרוא כלך דו-דורי – Ferula biverticellataכלך דו-דורי – Ferula biverticellata
תגית: פרופ. אבי שמידע
מזמן לא היו כאן כלניות!
מזמן לא פרסמתי רשימה על הכלנית המצויה, Anemone coronaria, והשנה פגשתי המון כלניות בצפון, בדרום ובמרכז. אדומות, לבנות, ובכל מיני צבעים.
להמשיך לקרוא מזמן לא היו כאן כלניות!שרביט הספרים האהובים עלי
בקהילת הפרפרים רץ כעת שרביט ספרים אהובים. התלבטתי אם לכתוב אחד, כי בכל זאת – קצת קשה לקשר את עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול או את קים של רודיארד קיפלינג לאקולוגיה, שלא לדבר על שר הטבעות של טולקין…
לכן החלטתי לשנות קצת. אני אכתוב על ספרי הטבע האהובים עלי. הגבלתי את עצמי לספרים שיש לי בספריה הפרטית. בעצם, לא כולם בדיוק "ספרים"… אך כולם אהובים עלי מסיבות שונות – תוכן, איורים מיוחדים או זיקה אישית.
להמשיך לקרוא שרביט הספרים האהובים עליפרע לבנוני – Hypericum libanoticum
אני חוזרת אל ראשית חודש יולי, בחרמון. השנה היתה מדהימה וקיבלנו אישורים לטייל בכמה מקומות מיוחדים.
להמשיך לקרוא פרע לבנוני – Hypericum libanoticumהבלוגולדת השביעי, והשתלמות "כלנית" לחרמון
בתחילת מאי, היה הבלוגולדת השביעי של ידידי עופר D. הוא פספס את התאריך המדויק בכמה ימים, וכתב על כך שכנראה העניין הבלוגרי שלו פחת.
כשהגבתי לו, כתבתי שטוב שהוא מזכיר לי – כי הבלוגולדת שלי הוא בערך חודש אחרי שלו. והנה, חלף החודש – וגם אני פספסתי את התאריך המדויק שלי, שהיה ב-2.6.
החלטתי שכנראה זהו סימן שאני לא צריכה לחקור את נושא הסטטיסטיקות (אם כי יש עליה יפה – השנה נכנסו לבלוג שלי בערך 57,500 אלף פעמים, שזה בערך 36% יותר ממה שבשנה שעברה, למרות שפרסמתי 98 רשומות, ירידה של 7% יחסית לשנה שעברה) – אלא לספר על השתלמות "כלנית" בה השתתפתי, ביום חמישי בחרמון.
התחלנו את ההשתלמות באזור סיבוב איציק, ברום של 1,600 מטרים. הצמח הבולט בשטח היה שלהבית צהובת-עלים, שתמונתה פה מעל. השלהבית צובעת מדרונות בצהוב, יחד עם אחירותם החורש הנהדר.
מאד שמחתי לפגוש מקבצים מקסימים של פרח שכבר כתבתי עליו: חסרף מזרחי – פרח בעל פריחה לבנה ועדינה:
מצאנו כמה שיחים גדולים ויפים של יערת המטבעות, שנקראת כך כי העלים שלה עגולים כמטבעות. ליערה יש הרבה צוף, והיא משכה אליה שלל דבורים, חיפושיות וגם את העש בתמונה הבאה: ברודן בוהק. גדלו כ-2 ס"מ וגם עליו כבר סיפרתי.
ראינו כמה שיחי ורד הכלב, שהם ורדי בר מקסימים. פורחים יפה גם בהרי יהודה ובגליל.
פתאום חלף על פני פרפר גדול – רדפתי אחריו ושמחתי שהוא התיישב לנוח על ענף של אלון: נמפית פנדורה, אחד הפרפרים היפים והגדולים בארץ. כבר כתבתי עליו ברשימת פרפרי החרמון.
כחליל האפון הוא פרפר נפוץ מאד בארץ, והוא נהנה מאד מפרחי הקרקש הקיליקי שהם גדולים ומרשימים –
אחרי הסיבוב ברום 1,600 מטרים, נסענו למרומי החרמון, לדולינת הגלגל שליד רכבל עליון, ברום 2,000 מטרים. התחלנו עם הדובדבן השרוע:
הדובדבן השרוע הוא בעצם עץ, אך בגלל הרוחות, השלגים והתנאים הקשים במרומי החרמון – הוא שרוע על הקרקע בין הסלעים, ויוצר מסלעות פורחות בורוד.
פרפרים מאד אוהבים אותו, וכך יצא שצילמתי הרבה תמונות של דובדבנים ופרפרים, כמו נמפית הבוצין בתמונה מעל, ונקבת כחליל ניקול שהצטרפה אליה לתמונה הבאה:
בכלל, פגשנו המון פרפרים בחרמון. בעיקר כחלילי ניקול, שרפרפו לכל עבר, שתו צוף של דובדבנים, כרבולות וקדדים כשיכורים, וגם הזדווגו. הזוג הזה בחר לו את כחלית ההרים היפהפיה כמיטת כלולות:
כריות צהובות של אליסון חרמוני נראות טוב במיוחד עם צמד זכרי כחליל ניקול –
בסביבות השעה 2 בצהרים נפתחים כל פרחי צבעוני החרמון הנהדרים, גם עליהם כבר כתבתי בבלוג –
אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני בגבעת רם סיפר לנו ששמם הלטיני שונה, וכיום הוא Tulipa humilis. משמעות השם הלטיני הזה היא צבעוני גמד (או נמוך), ובאמת הצבעוני הזה נמוך מאד. הוא תורבת, ואפשר למצוא אותו בעולם בשלל גוונים מסחרר.
במרומי החרמון מצאתי עוד ברודן – אבל בניגוד לברודנים שהיו על היערה, זהו ברודן קטן יותר – בגודל סנטימטר אחד, ולפני כמה שנים עוז ריטנר מאתר הטבע הישראלי הגדיר אותו כמין חדש למדע, וקרא לו ברודן החרמון.
אילון הצפר (זה שהסב את ליבי אל האוח בהשתלמות הקודמת, ואל הסלעית הכורדית לפני כמה שנים) שוב הסב את תשומת לבי לציפור מיוחדת: חצוצרן החרמון. ציפור גדולה למדי (גודלה כ-15 ס"מ) שניצבה רחוק מאיתנו.
ישבנו מעל עמק בולען, ודיברנו על התיאוריות השונות להיווצרות העמק (הסברות העדכניות מדברות על קריסה של מערכת מערות קרסטיות). רחוק רחוק מאיתנו, בתחתית העמק, רעתה להקה של חזירי בר. 2 נקבות עם גורים, ועוד כמה בוגרים. כאן בתמונה אפשר לראות את אחת הנקבות מניקה את גוריה:
היעד האחרון שלנו בסיור היה רכס יפעת – אזור שלרוב לא מאפשרים לאזרחים להגיע אליו. כאן התפעלתי מהפירות היפים של אדר קטן-עלים: אדר נשיר, שהחרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו.
עוד פרפר חלף על פני ושימח אותי – סטירית הפסים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד העליון של הכנפיים, הצד עם הפסים שנתנו לה את שמה – אבל גם הצד התחתון של הסטירית הזו יפה.
היו עוד עשרות מיני פרחים, היה לנו יום נהדר וגדוש פריחה. רק ב-8 בערב חזרנו לראש פינה, ורק בסביבות 10 בלילה הגעתי הביתה…
תודה רבה לפרופ. אבי שמידע, שמוציא את ההשתלמויות האינטנסיביות הללו ובאמת משקיע בהן המון מרץ, המון ידע – כל השתלמות היא חוויה;
למימי רון ושמיל קליין שמארגנים הכל לעילא ולעילא מאחורי הקלעים, ולאורי אשכר שנותן לי טרמפים כל פעם.
אז עם שום הכרמל (פה מעל) ועם מלעניאל הנוצות (דגן מיוחד, עם מלענים דמויי נוצות עדינות שגדל בחרמון ובהר הנגב) – אני מסיימת את הרשימה החגיגית הזו.
את התמונות צלמתי בחרמון, בתאריך 4.6.2015. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
מרקולית מצויה – Mercurialis annua
הצמח שלי היום הוא אחד צמחים הנפוצים ביותר, פרח עם צורת חיים יחודית – ובכל זאת, לרוב מתעלמים ממנו.
הכירו נא את המרקולית המצויה. צמח חד-שנתי, קטן, ירוק, לא מרשים – אבל מעניין.
נסתכל על הפרחים שלו: הם קטנים, לא בולטים. האבקנים גדולים. וכשהצמח משקיע באבקנים, אבל לא משקיע בגודל הפרח – אנחנו מבינים שהפרח סומך על הרוח שתאביק אותו. הוא לא מנסה למשוך מאביקים בעלי עיניים או חוש ריח.
ואכן, המרקולית מסתמכת על האבקת רוח.
אבל אם נמשיך להסתכל על הפרח – נראה שאמנם יש פה אבקנים, אבל אין עמוד עלי. כלומר – זהו פרח זכרי!
ואם יש פרח זכרי – צריך לחפש גם את הפרח הנקבי.
כאן הנקודה המעניינת של המרקולית. יש צמחים רבים שמפרידים את זמן פריחת הזכר מהנקבה – למשל, אצל הכלניות – הפרח מתחיל כפרח נקבי, ורק לאחר כמה ימים מבשילים האבקנים הזכריים. אצל פרחי האחילוף – הפרחים הזכריים נמצאים על החלק העליון של השזרה,והפרחים הנקביים בבסיס.
אך כל זה קורה באותו פרח. הצמח עדיין דו-מיני.
צמחים שמפרידים את הזכר מהנקבה לחלוטין נקראים צמח חד-מיני, דו-ביתי. כלומר, בניגוד לרוב הצמחים שהם דו-מיניים (הזכר והנקבה חיים יחד באותו "בית" – כלומר, על אותו צמח) – כאן יש לנו צמחי זכר וצמחי נקבה. לכל אחד יש בית נפרד.
השיטה הזו, של הפרדת הזוויגים לצמחים שונים – בד"כ מוכרת אצל עצים ושיחים. למשל, התות והחרוב הם דו-ביתיים. אצל צמחים קטנים, ובמיוחד חד-שנתיים – זה הרבה יותר נדיר.
מה שעוד מעניין הוא, שפרחי הנקבה הם קטנים וחבויים. בניגוד לפרחי הזכר הבולטים, שרוצים לשלוח את האבקה לכל עבר – פרחי הנקבה מוגנים בחיק העלים:
כך נראה פרח נקבי מקרוב: כאן רואים את העֶלי הלבן של הפרח. אין לו כלל עלי עטיף.
כאן כבר רואים את פירות המרקולית:
כאמור, המרקולית מאד נפוצה בארץ – אני בטוחה שכל מי שמטייל פגש בה פה-ושם, הרוב פשוט לא שמו לב אליה…
אני רוצה למסור תודה מיוחדת לפרופ. שמידע על ההסברים לגבי המרקולית!
את התמונות צלמתי בתאריכים –
20.12.2014 ביער חורשים
25.12.2014 בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א
26.12.2014 בגבעת הכלניות של הוד השרון.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אחילוף זעיר – Biarum olivierii
ושוב חזרתי למדבר, הפעם בשביל לפגוש לראשונה מין נדיר ומיוחד: אחילוף זעיר.
האחילוף גדל בחולות. כשמגיעים ומחפשים אותו, בשטח זה נראה כך: כמה עלים.
אם מסתכלים היטב, אפשר לראות את שולי הפרח: תפרחת של אחילוף היא מתחל (עלה גדול) העוטף שזרה (מעין ציר, במקרה שלנו הוא דק כמו חוט) שעליה נמצאים הפרחים.
סימנתי אותם כדי שיהיה ברור:
רק רגע, ראינו את הקצוות של הפרח – אבל איפה הפרח עצמו?
הפרח הזה הוא תת קרקעי!
כדי לראות את הפרח, חשפתי את החול סביבו – המתחל יוצר מעין כד.
כמו ברבים ממשפחת הלופיים, הפרחים עצמם חבויים על השזרה בתוך המתחל. הדרך היחידה לראות אותם היא על ידי חיתוך הפרח, מה שלא עשיתי כמובן.
ברשימת האחילוף הקטן הראיתי אחילוף שנחתך למטרות לימודיות, ואפשר לראות שם איך הפרחים מסודרים על השזרה.
אחרי שהסתכלתי ועל האחילוף הזעיר צלמתי את הפרחים – כיסיתי אותם בחזרה.
האחילוף הזעיר הוא מין נדיר בסכנת הכחדה – ידועים בסך הכל שלושה אתרים בנגב בהם הוא גדל, ועוד כמה במצרים.
האחילוף הזעיר הוא באמת זעיר – צלמתי אותו ליד מטבע, בשביל שאפשר יהיה להבין כמה הוא קטן:
בארץ גדלים חמישה מינים של אחילוף, ארבעה מתוכם כבר סקרתי – והשנה, אחרי שהצלחתי לפספס את הפריחה של ארבעתם – סוף סוף פגשתי את האחרון!
אמנם הוא פחות מרשים מהאחילופים האחרים, אבל הוא באמת צמח מיוחד. וזעיר. ודי קשה לאתר אותו…
כשסיפרתי על מיני האחילוף האחרים הגדלים בארץ, סיפרתי על מנגנון ההאבקה שלהם – הם מושכים זבובים ויתושים וכולאים אותם בגוף הפרח על להאבקה.
אצל האחילוף הזעיר, אמנם יש לפרח פתח קטן על פני החולות – ובכל זאת, רוב הצמח חבוי מתחת לפני הקרקע, ותהיתי מי מאביק אותו.
פעמים רבות, כשהפרח קטן במיוחד – זה מעיד על אבולוציה שפעלה לכיוון האבקה עצמית.
הלא מטרת הפרחים היא למשוך מאביקים. אבל אם המאביק הוא הרוח, או אם מתרחשת האבקה עצמית – אין צורך להשקיע אנרגיה ביצירת פרח גדול. ובאמת, במאמר "על האחילוף" באתר כלנית החדש והמצוין, כותב פרופ. שמידע שאצל האחילוף הזעיר מצאו שיש האבקה עצמית. מה שנקרא "אם אין אני לי, מי לי?!"
את התמונות צלמתי בחולות ממשית, בתאריך 15.12.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
דרבנית סגולה – Delphinium peregrinum
הפרח שלי להיום הוא פרח של סוף האביב, ולפעמים – בשנים עם הרבה גשם – אפשר למצוא אותו פורח גם ממש בקיץ.
הכירו את הדרבנית הסגולה. ממשפחת הנוריתיים – כן, קרובה של הנורית, הכלנית וגם של הקצח.
מה שמעניין בדרבנית הזו, הוא שהיא לא תמיד סגולה. לפעמים היא בגוונים של בורדו-חום. למשל פה:
את הדרבנית למדתי להכיר ברמת הגולן ובגליל, שם – ככל הידוע לי – היא תמיד סגולה.
ולכן, כשפגשתי לראשונה את אילו בגוון הבורדו, חשבתי שזה פרח ממין אחר…
הדרבניות שפגשתי בגולן היו גבוהות, גדולות וסגולות. בנגב פגשתי נמוכות, קטנות ובגווני בורדו-חום-צהוב.
אז שאלנו – ומימי רון, שהיתה אז מנהלת הגן הבוטני בהר הצופים, הסבירה לנו שלמרות השוני בצבע ובגודל – זהו אותו מין.
היא גם הזכירה לנו את מה שפרופסור שמידע תמיד אומר: צבע – זה לא סימן הגדרה!
וחוץ מזה, אם יש כלניות בכל כך הרבה צבעים – למה שהדרבניות יסתפקו בצבע אחד?
השנה נסעתי במיוחד למקום בו פורחות הדרבניות בכל הצבעים זו לצד זו.
רבקה כהן העלתה לדף הבוטניקה בפייסבוק תמונות של הדרבניות הצבעוניות, ואני מיד ביקשתי הסברים – ואפילו גררתי את המשפחה המורחבת לשם.
(אמנם אחר כך אותם חלקים שגררתי אל הפרחים – גררו אותי לגן השעשועים הקרוב, אבל אני חושבת שבסך הכל כולם נהנו…)
השם העברי של הדרבנית ברור והולם אותה – יש לכל פרח דרבן ארוך, שבו חבוי הצוף.
שמה הלטיני – דלפיניום – נובע מצורת הניצן, שהזכירה לחוקרי הטבע הראשונים צורת דולפין –
בארץ פורחים שני מינים של דרבנית – הסגולה היא הנפוצה, ופרט אליה ישנה גם דרבנית התבור – שפורחת בעיקר בגליל.
בעולם ישנם מינים רבים של דרבניות. למשל, בקליפורניה (על מורדות mount Hamilton) צלמתי את הדורבנית הזו – אני לא בטוחה מהו המין המדויק, כי באיזור בו צלמתי את הדרבנית הזו ישנם 9 מיני דרבנית סגולים.
אום נטע מוסרת שכפי הנראה זוהי דרבנית מלכותית – Royal Larkspur – ששמה הלטיני Delphinium variegatum .
הדרבנית הסגולה פורחת סביב הים התיכון, וממשיכה גם מזרחה לכיוון אירן.
הדרבנית מואבקת על ידי דבורים גדולות, בעלות חדק ארוך. הדבורים לומדות שלפרח יש כמויות צוף גדולות יחסית, ויחד עם זאת – כיון שהצוף חבוי בקצה הדרבן, חרקים קטנים יותר לא מצליחים להגיע אל הצוף.
הדבורים הגדולות מפתחות נאמנות לדרבנית – הן יודעות שהדרבנית היא מקור מזון בטוח, ולכן כדאי לבוא אליה – וכך הן מאביקות את הדרבניות.
את התמונות צלמתי –
בחולות משאבי שדה בנגב, 23.4.2010
ברמת הגולן, 3.5.2012
ובגבעת ברנר, 7.6.2014
את הדרבנית הקליפורנית צלמתי על מורדות הר המילטון, בתאריך 19.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
California Poppy – Eschscholzia californica – אשולציה קליפורנית
לפני ארבע שנים, כתבתי רשימה על האשולציה (הפרג) הקליפורנית.
סיפרתי שם על מקור השם אשולציה (על שם רופא וחוקר טבע רוסי בן המאה ה-19 ששמו פון אשולץ – Von Eschscholtz)
ועל הקרבה של האשולציה לפרג שלנו, וגם לפרג האופיום.
גם בביקור בשנה שעברה (כבר חלפה שנה?!) פגשתי פרגים פורחים – בעצם, אשולציות פורחות, אבל כיון שהשם העממי שלהם הוא פרג, ונוח לי להשאר עם השם פרג – אני אכתוב מכאן והלאה "פרגים", וכולנו נדע שבקליפורניה בעצם יש אשולציות ולא פרגים.
הצגתי כאן כבר פרגים קטנים וצהובים, שפגשתי במדבר. אבל ללא ספק – הפרג המרשים הוא ה-California Poppy.
לאורך כביש 1 עצרנו כי ראינו מהאוטו פרגים צהובים ענקיים – הצבעוניות שלהם נהדרת, ובמבט ראשון חשבנו שהם לא פרגי קליפורניה הרגילים,
כי הרגילים הם כתומים –
אבל לפי אתר Calflora, גם הכתומים וגם הצהובים-כתומים שייכים לאותו מין: האשולציה הקליפורנית.
וכאן אני יכולה לצטט את פרופ' אבי שמידע, שתמיד אומר: צבע הוא לא סימן טוב להגדרה!
כלומר, אנחנו נעזרים בצבע – כי הוא מושך אותנו אל הפרחים מראש – אבל חשוב יותר לבדוק צלקות, אבקנים וסימנים אחרים -הצבע רק נועד להשלים את ההגדרה.
ובתור הוכחה נוספת, אני מזמינה אתכם להסתכל על התמונה הבאה –
כן! גם הפרחים הלבנים הללו הם אשולציה קליפורנית.
ראיתי אותם בנסיעה, לצד הכביש הראשי קרוב לבית של אום נטע. מובן שאחר הצהרים יצאתי ברגל לסיבוב ליד הבית, כדי לראות (ולצלם) אותם מקרוב: פרגים לבקניים.
באותו סיבוב צלמתי גם את המקבץ הכתום והנהדר בתמונה הבאה – במורדות גבעה מלאכותית שנבנתה בתור הגבהה לפסי הרכבת העוברים שם. משני צידי פסי הרכבת הכל היה כתום מפרגים, וכחול מתורמוסים.
בשנה שעברה היו גשמים טובים – גם בקליפורניה, וגם אצלינו. השנה אנחנו סובלים מבצורת.
הגשם שרד בסוף השבוע האחרון רק דגדג אותנו כאן בשרון. ירדו ממטרים חלשים ובודדים מאד. אני מקווה לגשם קצת יותר מבורך.
את התמונות צלמתי בקליפורניה – ב-Bay Area וגם לאורך Highway 1 במרץ 2013.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
בוצין הבשן – Verbascum qulebicum
אם יוצא לכם לנסוע בחרמון החודש, תעיפו מבט אל המצוקים מעליכם.
פה ושם תוכלו לראות, פזורים על המצוקים, צמחים גבוהים מאד – בין מטר וחצי לשני מטר וחצי גבהם, כמו שלהבות ענק צהובות ומרהיבות.
אילו הם פרחי בוצין הבשן.
בוצין הבשן הוא הגדול בין מיני הבוצין בארץ, זהו צמח מרשים וגדול. לפי המגדיר הוא גדל גם במירון – אני מכירה אותו רק מהחרמון.
בהשתלמות רת"ם בחרמון, לפני כמה שנים, פרופסור שמידע סיפר לנו שהוא ניסה לשכנע את פרופסור נעמי פיינברון "להודות" שבוצין הבשן קרוי בעברית על שם עוג מלך הבשן, שהיה – כידוע – גבוה מאד. אבל היא תמיד טענה שהוא קרוי כך על שם איזור הבשן, ששם הוגדר. 
את בוצין הבשן אפשר למצוא בהרי השוף, בחרמון, בבשן – ואולי גם בהרי אדום.
יש לו שושנת עלים גדולה ומרשימה, שממנה עולה גבעול… בעצם, לקרוא לזה "גבעול" זה נראה לי קצת טפשי. זה כמעט גזע…
בוצין הבשן הוא צמח דו – שנתי. לפעמים גם תלת שנתי.
עד עכשיו, סיפרתי בבלוג על צמחים שהיו חד-שנתיים (כלומר, נובטים מזרע, גדלים, פורחים, מוציאים פרי, מפזרים זרעים – ומתים) או רב שנתיים (צמחים שחלק מהם נשאר חי כל הזמן, כמו עצים או צמחים בעלי בצל)
מהם צמחים דו-שנתיים?
אילו צמחים שעובדים קשה על מנת לגדל פרח. בשנה הראשונה לאחר הנביטה, הם לא מרגישים שהם צברו מספיק חומרי גדילה וכוח על מנת לגדל צמח מרשים וגדול.
אז הם מוציאים רק שושנת עלים. במקרה של בוצין הבשן, אותה שוֹשֶנֶת היא גדולה ומרשימה – עלים מאד יפים:
העלים נובלים, בחורף הצמח נח וממשיך לאגור חומרים וכוחות. בדרך כלל, בשנה השניה הוא יוציא את עמוד התפרחת. אם הוא מרגיש שהוא עדיין לא חזק מספיק – גם בשנה השניה הוא יוציא עלים, ורק בשנה השלישית הוא יפרח.
לאחר הפריחה ופיזור הזרעים – הצמח ימות, ומהזרעים יעלו שושנות עלים גדולות חדשות.
אחד המאפיינים של פרחי בוצין הבשן הוא האבקנים שלו: הם צהובים ושעירים, ממש כמו ידיים של דובוני צעצוע…
הבוצין מושך חרקים רבים, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה. כשצלמתי את התמונה כלל לא שמתי לב לכל המטפסים ומרחפים למיניהם. רק על מסך המחשב ראיתי שיש שם לפחות אחד-עשר חרקים, כולל זוג מזדווג בשליש התחתון של התמונה, בצד שמאל.
התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים 15.5.2008 , 17.6.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – למרות שאין ביכולתי להראות צמח בגודל מלא על מסך מחשב ממוצע, עדיין זהו צמח מרשים ויפהפה!
הערה: בחלק מהתגובות אנשים סיפרו לי שהם מכירים את הבוצין הזה… אז אני אחדד: הבוצין שאתם מכירים, שפורח בכל הארץ וגבהו בין מטר למטר וחצי – הוא בוצין מפורץ. הוא נמוך יותר ודליל יותר מבוצין הבשן. בוצין הבשן גדל רק בגבהים מעל 1000 מטר.
מרבדים אדומים – ולא של כלניות!
בעונה הזו, הכלניות ברוב הארץ כבר גמרו את הפריחה. מי שרוצה לראות כלניות – אני ממליצה לו לעלות לגליל העליון – במיוחד במירון, או לאיזורים הגבוהים בגולן – צפון הגולן והחרמון.
אבל אם אתם רוצים לראות פריחה באדום, עדיין יש מה לראות גם במרכז ובדרום. יש נוריות.
מרבדי הנוריות בדרך כלל קטנים יותר – עוד לא הזדמן לי לראות מרבד נוריות מרשים כמו מרבדי הכלניות של צפון הנגב. אבל הנה, למשל, מרבד נוריות מחורשת טל, לפני מספר שנים: מרבד חינני ביותר:
ועדיין, למרות שגם הנוריות אוהבות להתקבץ יחדיו למרבדים – הן אינן כלניות!
מרבדי הנוריות לרוב קטנים יותר – ממוקדים במקטעים של מטרים בודדים. לפעמים הם רק מקבצים ולא יותר…
בעולם גדלים כ-300 מיני נוריות, מתוכם 23 גדלים בארץ. מתוך כל המינים הללו, הרוב הם צהובים – או לבנים עם מרכז צהוב.
ישנו רק מין אחד שפורח באדום – נורית אסיה שלנו.
כאן שוב אני חוזרת אל נושא ריבוי הפרחים האדומים באיזורינו. יש עושר של פרחים אדומים באיזור הים תיכוני – בשונה מרוב העולם. לפרחים האדומים באיזור יש מאפיינים דומים: הם בעלי פרח גדול ועשירים באבקה.
במחקרו משנת 1981, פרופסור שמידע מציין מאפיין מעניין בהם – הֵסֵּט הנישה (Niche Shift) – כלומר, הפרח שאחראי על הנישה האדומה, מתחלף. הם לא מתחרים זה בזה על המאביקים האדומים – אלא מוותרים זה לזה, ובאים אחד אחרי השני.
אצלינו מתחילות הכלניות; אחריהן הצבעונים – ובמקביל אליהם הנוריות ; ובסוף מגיע הפרג. אפשר ממש לתאר לעצמינו את הפרחים הללו עורכים מועצה, ומחליטים על חלוקת זמנים!
ועד היום הם משתדלים מאד לשמור על ההסטים הללו.
התמונות צולמו בהמון מקומות בארץ – מאיזור חורשת טל בצפון, דרך הכרמל, מישור החוף והרי יהודה – ועד לאיזור ירוחם בנגב
בחודשים פברואר-אפריל בשנים 2005 עד 2011.
על הסט הנישה קראתי בחוברת רת"ם מס' 14 (2/1985), במאמרו של יריב עברי – "תצפיות בהאבקת פרחי ראווה אדומים"
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
סתוונית טוביה – Colchicum tuviae
לא פרסמתי כמעט שבועיים – גם בגלל העומס הכללי, וגם בגלל מצב הרוח שלי, שעדיין בוער עם הכרמל.
אבל השבוע הייתי בהשתלמות רת"ם, ופגשתי פרח בפעם הראשונה, וזו בהחלט סיבה לרשימה.
חבצלת הנגב – Pancratium sickenbergeri
אחרי שהצגתי את חבצלת החוף המפוארת, ואת החבצלת קטנת-הפרחים הצנועה – נותרה עוד חבצלת אחת שפורחת בארץ, ולא דברתי עליה: חבצלת הנגב.
היו לי כמה סיבות – ראשית, היא פורחת מאוחר יותר. בעוד אחיותיה ממהרות לפרוח באוגוסט (חבצלת החוף) וספטמבר (שתיהן) – היא מתמהמהת לה עד אוקטובר-נובמבר.
שנית – לא צלמתי אותה פורחת בטבע. חיפשתי, באמת חיפשתי – אבל תמיד הגעתי מוקדם מדי או מאוחר מדי.
וכך היה גם השנה: חיפשתי אותה בטיולנו בראשית אוקטובר – ולא מצאתי. ואם לא מוצאים בטבע, מה נותר לעשות? ללכת לגן בוטני.
במצפה רמון ישנה פינת חי מקסימה שמיועדת לחיות המדבר: ה"חי-רמון" – אפשר לראות שם מכרסמים, זוחלים ואפילו חרקים שחיים במדבר, ויש צוות נחמד של מדריכים ששמחים לערוך סיורים למבקרים. אבל יש ל"חי רמון" עוד חלק, שרוב אנשים מדלגים עליו – גן בוטני, שכולל צמחים מיוחדים לנגב.
ניגשתי לגן הזה, ושם קבלתי פיצוי: שיא פריחת חבצלות הנגב! ראינו המון חבצלות פורחות, ויכולנו להשוות אותן לאחיותיהן.
אז מה הם ההבדלים?
חבצלת הנגב דומה מאד לחבצלת החוף, ופחות לחבצלת קטנת-הפרחים. מבנה הפרח זהה לזה של חבצלת החוף – אך קטן יותר. אני מצטערת שלא צלמתי עם קנה-מידה. תצטרכו לקבל את זה כעובדה.
עוד הבדל מהותי הוא הריח. לחבצלת החוף יש ריח נפלא, משכר ומבשם. לחבצלת הזו – יש ריח קלוש ולא נעים.
חבצלת הנגב גדלה בחולות, והזרעים שלה מאד דומים לאילו של חבצלת החוף – וגם הם עטופים באותו מעטה דמוי-שעם שעוזר להם לצוף עם המים.
קראתי באינטרנט שזה עוזר לזרעים לצוף על נגר עילי (כלומר, מים שניגרים בדרך) – אבל כמה נגר כבר יש בחולות? הרעיון מוזר, ולא מסתדר לי.
לכן פיתחתי לי תיאוריה.
התיאוריה שלי היא מסובכת יותר, ומן הסתם לא הייתי חושבת על דבר כזה אם לא הייתי עוברת כמה וכמה סיורים עם פרופ. שמידע…
אני מנחשת שבעבר – בתקופה שהיו בה יותר מים בנגב – חבצלת החוף התפשטה גם לנגב. אחרי שהמים נסוגו, והמדבר תפס את מקומם – החבצלת הזו לא נכחדה, אלא התאימה את עצמה לתנאים החדשים: היא צורכת פחות מים, הפרחים קטנים יותר – ונוצרו עוד כמה הבדלים, אבל באופן בסיסי היא מאד קרובה לחבצלת החוף. כך התפתח מין חדש.
אני חושבת שאפשר לומר שחבצלת החוף וחבצלת הנגב הן מינים ויקאריים – כלומר, מינים קרובים זה לזה מבחינה סיסטמתית, המחליפים זה את זה בבתי גידול שונים. בחולות החוף פורחת חבצלת החוף – וכשיורדים למדבר, מחליפה אותה חבצלת הנגב.
אחרי שכתבתי את המשפט הקודם, הלכתי לחפש בספרות. ובאמת, בספר "מדריך פרחי הבר בישראל – חלק ב' – צמחיית המדבר" של אבי שמידע ודוד דרום, כתוב: "חבצלת הנגב היא מין שהתפתח כנראה מחבצלת החוף, והזרעים המותאמים לציפה במים לא השתנו הרבה במדבר." – נו, מה תאמרו? נכון שאני תלמידה טובה?
כאן למעלה אפשר לראות פירות צעירים של חבצלת הנגב – הם דומים מאד לאילו של חבצלת החוף, וגם הם מעט קטנים יותר.
אבל היחוד היפה של חבצלת הנגב הוא העלים שלה. הם צצים בסביבות פברואר-מרץ, הם קטנים וצרים, ועל מנת לחסוך בשטח התאדות – הם מאד מסולסלים. ממש כמו סרט של מתנה. זה בהחלט אחד ההבדלים הבולטים בינה לבין החבצלות האחרות – התאמה מושלמת לחיים במדבר.
העלים הללו פשוט מקסימים – כל אחד מסולסל מעט אחרת, כאילו מישהו ישב עם מספרים ותלתל אותם…
התמונות צולמו –
בחי רמון, במצפה רמון (1.10.2010 וגם 29.9.2007)
והעלים – בחולות ממשית, 13.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
אדר קטן-עלים – Acer monspessulanum
כמו שהבטחתי, אני בענייני שלכת. והיום אני מקדישה את הרשימה לעץ שלכתי ונהדר: אדר קטן-עלים.
האדר נקרא באנגלית Maple, ומאחד המינים הנפוצים בארה"ב מפיקים את סירופ המייפל. סירופ מייפל הוא המוהל המתוק בגזע העץ. כאשר פוצעים את העץ – המוהל יוצא החוצה, כמו שרף בעצי אורן. את השרף הזה אוספים, וזהו הסירופ הטעים.
אגב – שימו לב, אני מתכוונת לסירופ מייפל טהור אמיתי – Pure Maple Syrup, Grade A, Dark Amber. אני לא מתכוונת לסירופ תירס או סוכר "בטעם מייפל" שזה מה שנפוץ בארץ. זה כלל לא אותו הדבר.
האדר קטן העלים נקרא כך בגלל עליו הקטנים – כ-3 ס"מ גודלו של כל עלה, הם עדינים ונחמדים – ובעונה הזו יש להם צבעים נפלאים.
בארה"ב, האדר נמצא עכשיו בשלכת – עטור עלים צבעוניים בשלל צבעים נהדרים. מאד שמחתי לפגוש את האדר הזה, ולגלות שכמו קרוב משפחתו האמריקאי, גם הוא עוטה שלל צבעים נהדרים לכבוד העונה.
אדר קטן עלים שכיח למדי בחרמון, וגדל מרום של 1200 מטר, ועד לרום של 2100 מטר – כלומר, אפשר למצוא אותו אפילו ברום של 2 ק"מ. דבר זה נדיר אצל עצים – בגבהים הללו בד"כ לא גדלים עצים.
האדר אמנם גדל שם, אבל הוא לא מפותח מאד ונראה לרוב יותר כמו שיח ולא כמו עץ. הרוחות והקור ברום זה משפיעות על הצמיחה שלו.
הפרחים של האדר הם קטנים וירקרקים – ממש לא מרשימים. כלומר, לא מרשימים אותנו. הדבורים דווקא אוהבות אותם, ונהנות מהצוף הרב שהם מספקים.
לפי אבי שמידע, האדר הזה הוא בעצם תת-מין מקומי של אדר קטן-עלים. בעבר קראו לאדר שלנו אדר חרמוני, אבל לאחר שהגיעו למסקנה שאין מספיק הבדלים בינו לבין האדר קטן-העלים בשביל להכריז עליו כעל מין נפרד – ביטלו את החרמוני, והאדר הוא אדר קטן-עלים.
ואיזה עלים יפים…. אחד-אחד, הצבעוניות שלהם נפלאה!
השם העממי באנגלית של האדר הזה הוא Montpellier maple – אדר מונפלייה. כבר נתקלנו במונפלייה בעבר – כשסיפרתי על מרבה-חלב מונפלייני. מונפלייה זו עיר בצרפת, שיש בה אוניברסיטה גדולה גן בוטני חשוב, והרבה חוקרים של צמחית האיזור הים-תיכוני.
השם "אדר" מקורו בתלמוד. אבל לפי ההערכות – האדר התלמודי הוא לא האדר של ימינו. זו בעיה ידועה – ישנם שמות רבים של מיני צמחים ובעלי חיים שמופיעים במקורות – בתנ"ך, בתלמוד, במשנה – ולא תמיד אנחנו יכולים לדעת אם השם מהמקורות תואם לשימוש שלו כיום.
במקרים מסויימים אפשר להיות די בטוחים – למשל, הנשר והשפן , או ארז הלבנון – מתוארים בתנ"ך מספיק טוב ודי ברור לנו מי הם. יש גם שמות שנשתמרו בערבית או ארמית, ולפי השפות הללו אפשר לזהות את הצמח או החיה.
יש מקרים אחרים שבהם אנחנו לא בטוחים – ויש גם מקרים שבהם פשוט לקחו שם תנ"כי, והצמידו אותו לצמח או חיה בני ימינו, בלי לדעת למה כיוונו אבותינו.
התמונות צולמו בחרמון, ב28.9.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
ז` ח` שתיהן ביחד זהו זר חבצלות!
את הרשימה של היום אני מקדישה לבלוגרית אדיבה, חביבה, ומוכשרת – n o g a m o o n.
לפני כמה ימים, קבלתי מסר מפתיע מנוגָה, היא n o g a m o o n : היא ספרה לי שהיא ראתה ברשימה ישנה שלי שחיפשתי את השיר "ענן ועננת" – כדי לצרף אותו לבלוג שלי, אך לא מצאתי.
נוגָה לא התעצלה, חיפשה ומצאה את השיר – ואז, אחרי התכתבות קצרה בינינו – הכינה מהשיר סרטון, שמציג תמונות שלי!
אני עדיין מתרגשת ממך, נוגה: את כל כך נחמדה ונדיבה, ואיך בקלות הכנת הכל: לי נותר רק להוסיף את הקישור!
לכן בסוף הרשימה אני אוסיף את השיר "ענן ועננת", בביצוע הלנה הנדל, באדיבותה ובכישרונה של נוגה – ואוסיף לך זר חבצלות, והמון המון תודה.
היום אני מגיעה אל הפרח המרשים של העונה: חבצלת החוף – Pancratium maritimum
הכל יש לה, לחבצלת. פרח גדול ומרשים, בעל צורה יפה ומיוחדת, ריח עדנים נהדר, צבע לבן חגיגי… החבצלות הן נפלאות.
חבצלות החוף פורחות לאורך החופים – בחולות, ובאדמת חמרה.
כל צמח מוציא עמוד תפרחת ועליו מספר פרחים. בכל לילה פורח פרח אחד – והוא נובל במשך היום. כן, החבצלת היא בעצם פרח לילי, שמואבק על ידי חרקי לילה – רפרפים שבאים עם רדת ערב הם המאביקים העיקריים שלה – גם אם לא היחידים.
כמו השושן הצחור וכמו נר הלילה החופי, היא מתהדרת בפרח גדול ובצבע בהיר, שנועד לקרוא לחרקי הלילה להאביק אותה.
באחת מהשתלמויות רת"ם, פרופ. שמידע סיפר לנו על מנגנון הפצת הזרעים של החבצלת. הלוא החבצלת גדלה בחוף הים. כאשר הפרי מבשיל, ומפיץ את זרעיו – עלול לקרות מצב שבו, בגלל גאות או רוח, הזרע יגיע למים, לים!
הבעיה היא שמי המלח עלולים להזיק לזרע ולהרוג אותו. לכן החבצלת מפיצה את זרעיה עטופים במעטפת שחורה של חומר קל ועמיד במים, חומר דומה לשעם. היא מצפה אותם במין "קלקר" שחור, וגם יש לו מגע של חומר פלסטי.
הזרעים עטופים במעטפת, צפים על פני המים, נסחפים ברוח – עד שהם מגיעים לחול. כשהחול מכסה אותם, המעטפת נרקבת לה, והזרע יכול לנבוט. לצערי, לא מצאתי תמונות של הזרעים בין אלפי התמונות שלי, לכן כאן אפשר לראות תמונה שצלם ליאור אלמגור, שפעיל מאד באתר הפלורה הישראלי.
התמונות צולמו בחוף דור (וכן, גם החבצלות מעוטרות שם בשקיות נילון) בתאריך 4.9.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
ועכשיו, כמובטח, הסרטון של נוגה:
צבעוני ססגוני – Tulipa polychroma
סוף סוף אני מגיעה אל אחד הפרחים המיוחדים והיפים ביותר במדבר – ובארץ שלנו: צבעוני ססגוני.
הצבעוני הססגוני פורח בהר הנגב, ואנחנו פגשנו אותו בשיא הפריחה, כשטיילנו בבורות לוץ.
כשהגענו לשמורה, הם עוד לא לגמרי נפתחו. אבל ככל שהתקדמנו בדרכנו – ראינו יותר ויותר פרחים פתוחים לרווחה, בוהקים באור השמש.
הצבעוני הססגוני הוא פרח יפהפה. עלי הכותרת הלבנים-ורודים, עם המרכז הצהוב יוצרים פרח מיוחד ויפהפה.
אבל לקוראי בעלי הזכרון הטוב – הפרח הזה אמור להזכיר מישהו…
והמישהו הזה הוא צבעוני החרמון. צבעוני החרמון הוא מין של הרים גבוהים, שגדל בחרמון, בטורקיה ובקווקז. הצבעוני הססגוני לעומתו הוא מין מדברי, שגדל אצלינו בהר הנגב, וכן בהרי אדום ובדרום סיני.
תשאלו – מה לחרמון ולהר הנגב? איך זה שיש שני פרחים, כל כך דומים (ההבדלים הם בצורת העלים, בעובדה שצבעוני החרמון פורח בבודדים – ועוד כמה הבדלים קטנים) – האחד בחרמון, השני בנגב – ובאמצע אין שום דבר דומה?!
ובכן, מסתבר שיש עוד זוגות שכאילה! לריבס המדבר שהצגתי פה יש אח קרוב בשם ריבס אמיתי שגדל בחרמון. ישנו שיח מרשים עם פריחה פרפרנית צהובה – למין החרמוני קוראים קרקש קיליקי, ולמין המדברי – קרקש צהוב.
בחרמון גדל גפוף החרמון (ממשפחת הארכוביתיים) – ובנגב גפוף קוצני. בהר הנגב אפשר למצוא כרכום דמשקאי (שהוגדר בהרים באיזור דמשק) ועוד, ועוד!
ההסבר – לפי מה שספר פרופסור אבי שמידע – הוא זה: בעבר, היו שינויי אקלים גדולים. בעת תקופת הקרח – הארץ התקררה, וצמחים צפוניים עמידים לקור התפשטו דרומה. אני משערת שבתקופת הקרח אפשר היה למצוא צבעוני ססגוני גם במרכז הארץ.
כאשר תקופת הקרח חלפה, הקרח נסוג והטמפרטורות עלו. הצמחים אוהבי הקור פעלו לפי עקרונות האבולוציה: חלק נכחדו מהאיזור החם, וחלק – התאימו את עצמם אליו.
בהר הנגב, תנאי מזג האוויר הם מאד יחודיים: זהו מקום גבוה (הצבעונים, למשל, גדלים בגובה 800-1030 מ') . בלילה קר, ובחורפים מסויימים אפילו יורד שם שלג. ולכן, צמחים רבים מאוהבי-הקור שרדו שם. אבל הם היו אוכלוסיה מבודדת ומרוחקת מקרוביהם בחרמון, ולכן הם השתנו מעט. וכך נוצרו כל המינים של הר הנגב – הקרובים למיני החרמון.
מינים מעניינים נוספים, שהתפתחו באותו אופן – נמצאים בהר הגבוה בדרום סיני.
בטיולינו בבורות לוץ, מאד נהניתי משילוב הצבעונים עם השמשון ההדור, ועם בן-שלח מנוצה (הפרח המצליב הלבן פה מעל)
וכשפגשנו צבעוני מדבר אחד (שהוא אדום, וקרוב מאד לצבעוני ההרים הנפוץ בארץ) – ניסיתי להחליט, מאיזו זווית זה יפה יותר: מכיוון ה"מדבר" או מכיוון ה"ססגוני"?
גם כאשר הצבעוני מתחיל לנבול, הגוונים שלו מרגשים:
ופגשנו גם אחד שהוא צהבהב ולא לבן – פרט מיוחד ומאד יפה בעיני:
הכתם הצהוב במרכז הוא שלט פרסומת: כיון שהאבקנים הצהובים אינם מספיק בולטים, הצבעוני מחזק את הצבע שלהם בעיגול צהוב בולט – אותו אין חרק שיפספס.
התמונות צולמו בשמורת בורות לוץ בנגב, 20.2.2010
כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי להנות מהצבעונים הנפלאים הללו!
הרשימה היום מוקדשת לשני אנשים חשובים לי, שחוגגים יום הולדת!
חברתי הטובה Aquag – והגיס שלי zvior12.
רציתי לאחל לשניכם המון מזל טוב, ואושר, והצלחה, ושמחה!
אני מצרפת בשבילכם כמה עצות טובות לחיים:
לשון-אפעה מצרית – Ophioglossum polyphyllum
אי שם, בתחילת ימי הבלוג שלי, הצגתי שרך קטנטן ששמו לשון-אפעה קטנה. סיפרתי על המסע לאיתור לשון האפעה, בשמורת בני ציון. הפעם נסענו – אני והעננצ'יקית שלי, עם יובל וילדיו – לראות את אחותה – לשון אפעה מצרית.
ולאן נסענו? עד לערבה.
לשון אפעה מצרית ידועה בארץ משני אתרים בדיוק, ושניהם בערבה: חולות שיזף, בצפון הערבה; וחולות סמר – בדרומה. אנחנו נסענו לצפון הערבה. ½3 שעות נסיעה – בשביל לראות פיצקלה, שגודלו כמה סנטימטרים…
הפעם היו לנו הוראות מדויקות. ידענו בדיוק לאן לנסוע, כמה מטרים ללכת, ובין אילו שיחים לחפש. שיחי פרקרק פרסי, למי שתהה. כשהגענו למקום, זה נראה כך:
השיח מאחור הוא הפרקרק, ומימין הצל של הפרקרק השני. אבל מה יש בינהם? במבט ראשון לא ראינו כלום. אז מה עושים? כורעים מטה, ומתחילים לבדוק. בתחילה לא מצאנו כלום. הרגשנו די מיואשים: ציפינו שהערבה כבר תפרח! והנה, הכל צהוב; רק מעט נבטים – ואיפה לשון האפעה? האם נסענו כל כך רחוק לשוא?
התחלנו לבדוק את הנבטים. מסתכלים על כל נבט ונבט – ואז רואים שחלק מהם הם שרכים. לא סתם שרכים: לשון אפעה! הידד! מצאנו!
ובשביל להבין כמה הם קטנים, שמתי את מפתח המכונית שלי לידם:
יובל סיפר לי, מתי נתגלתה לשון האפעה בארץ. זה היה אי-שם, בשנת 1981 – לפני כמעט 30 שנים. פרופ. שמידע (שאז היה עוד ד"ר) יצא עם אנשי רת"ם להשתלמות בערבה. רוב הנוכחים עמדו ושמעו הסברים על צמח מסוים שנמצא – ורק יואב גרטמן, בן קיבוץ יגור – אחד מרודפי הצמחים הותיקים בארצנו, הסתובב מסביבם, ופקח עיניים. לאחר זמן מה הוא הביא אל החבורה צמח ש…לא היה מוכר לו.
בתחילה פרופ. שמידע חשב שזהו אחילוף זעיר – צמח אחר, שגדלו קרוב לגודלה של לשון האפעה. אבל לאחר בדיקה, פתיחת מגדירים וחיפושים שונים – הסתבר שזהו צמח שלא היה מוכר מהארץ עד אז: לשון אפעה מצרית.
נמצאו שתי נקודות קרובות, ובהן הרבה לשונות אפעה. הנקודות סומנו במעגלי אבנים, שנמצאים שם עד היום. ולשונות האפעה – כך גילינו – נשארו בתחומי המעגלים שלהן, ולמרות שסרקנו את השטח – לא מצאנו אף לשון אפעה מחוץ למעגל.
אז כרענו – משתדלים לא להכנס לתחומי המעגל, ולא למעוך (חס וחלילה!!!) אף לשון עדינה ונדירה, והתחלנו לצלם אותן מכל הכיוונים.
כתבתי בתחילת הרשימה, שלשון האפעה הנדירה הזו ידועה משני מקומות בארץ: חולות שיזף וחולות סמר. אני אמנם צלמתי אותה בחולות שיזף, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על חולות סמר.
חולות סמר, בדרום הערבה, הם גוש החולות האחרון שנותר בערבה – שטח חולות בתולי ומיוחד. רק שליש מגדלו המקורי נותר, רוב השטח נוצל לכריית חול, לשפכי תעשיה ולחקלאות. עכשיו החליטה המדינה להרוס גם את החלק האחרון שנותר לפליטה – ולאפשר לכרות חול גם שם. עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"צ – בבקשה להגן על החולות האחרונים שנותרו, לאפשר לבעלי החיים והצמחיה היחודית של האיזור להמשיך לחיות שם.
אני מצרפת פה כמה קישורים למאבק ההגנה על חולות סמר –
ראשית, אתר המאבק – יש שם גם קישור לעצומה, אבל אני לא יודעת עד כמה עצומות אינטרנטיות משפיעות. עד כמה שאני יודעת – הן סתם סמליות.
כתבה מYnet , ועוד כתבה מnrg (שתיהן דומות מאד)
ישנו גם דף בfacebook שאתם מוזמנים להצטרף אליו ולצרף אליו עוד אנשים.
הטענה הממשלתית – כרגיל – היא ש"אין שם כלום, רק חול וחול – זה בסך הכל מדבר, שממה". אני מקווה, שהקוראים שלי מבינים שהמדבר איננו שממה, ובחולות ישנם הרבה חיים – גם בעלי חיים, וגם צמחיה. זו מערכת אקולוגית מיוחדת במינה, ולדעתי זו חובתנו להגן על השטח הזה, כדי שגם הבאים אחרינו יוכלו להנות מיופיו של המדבר.
שמעתי פעם פתגם אינדיאני (או שמא אמריקאי-מקורי?) יפהפה:
We do not inherit the Earth from our parents, we borrow it from our children
כלומר – לא ירשנו את כדור הארץ מאבותינו, אלא קבלנו אותו בהשאלה מילדינו. לדעתי זהו פתגם נפלא, מדויק ונכון – וכל האנושות צריכה לחיות לפיו.
…אבל אני, מה אני יודעת?
התמונות צולמו בשמורת חולות שיזף בערבה, בתאריך 13.2.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!
תוספת, 18.2.2010 –
מוטי כתב בבלוג שלו אגדה על לשון-האפעה. אתם מוזמנים לקרוא, לצחוק ולהגיב!!
שום תל אביב – Allium tel-avivense
אי שם, בפברואר, הבטחתי רשימה על שום תל-אביב.
כשמבטיחים, צריך לקיים. אז למרות שעונת הפריחה שלו היא בחודש פברואר, ואנחנו כבר בחודש מאי – אני מקיימת, ומפרסמת את שום תל-אביב.
(2.11.2006, בני ציון)
שום תל-אביב הוא צמח מאד חשוב: זהו מין אנדמי לארץ שלנו, כלומר – אפשר למצוא אותו רק במדינת ישראל, ורק באיזור מישור החוף.
פרופסור דנין כותב עליו:
"גיאופיט אנדמי של קרקעות חול-חמרה במישור החוף. גדל על פי רוב בקרקעות שאינן מופרעות ועל כן עם התקדמות העיור והעיבוד בחקלאי של מישור החוף נמצא בסכנת הכחדה. כיום עוד מצויים פרטים רבים בשטחי הבור שהקרקע בהם מתאימה לו ונותרו בלתי מופרעים."
(19.2.2009, בני ציון)
זהו צמח מאד יפה – הפרחים הורודים שלו, ועמוד התפרחת העבה – פשוט מקסים.
הבעיה שלו היא הבעיה של כל הצמחים המיוחדים למישור החוף: הם לא משלמים ארנונה. ולכן מחליפים אותם בבניינים.
(19.2.2009, שמורת קדימה)
אז בינתיים אפשר לפגוש אותם בכל שמורות העציץ בשרון, ובשטחים הפתוחים שנשארו בין פלמחים לאיזור חולות חדרה…
(19.2.2009, בני ציון)
וכמובן, בחודש פברואר. כלומר, יש עוד 9 חודשים עד לפריחה הבאה…
(דבורה מבקרת שום, שמורת קדימה, 19.2.2009)
בהשתלמות רת"ם בנחל תלכיד בבקעת הירדן, צלמתי שום מאד דומה לשום תל אביב:
(נחל תלכיד, 26.3.2008)
זהו שום אשרסון – Allium aschersonianum – בארץ הוא גדל בנגב ובבקעה. הוא הרבה יותר גבוה משום תל אביב, אבל בסך הכל הם דומים, ופרופסור שמידע טוען ששום תל אביב התפתח משום אשרסון.
פרופסור דנין כותב עליו:
"גיאופיט בעל בצל, הדור פרחים שגובה עמודי התפרחת שלו מגיע ל-30-70 ס"מ, הגדל בעיקר בבתי-גידול מדבריים. צמח זה הוא אחד מהצמחים שמנסים לתרבת במוסדות המחקר הישראליים. גדל בקרקעות חוליות בצפון הנגב, בקרבת סלעים בהר הנגב וגם על קרקעות המתפתחות על חואר הלשון בבקעת הירדן."
(19.2.2009, שמורת קדימה)
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
(שמורת בני ציון, 21.2.2009)
השתלמות רת"ם, 19.2.2009 – דרום השרון
ביום חמישי לפני שבוע הייתי בהשתלמות רת"ם.
הזכרתי את ההשתלמויות הללו כבר כמה פעמים, והחלטתי להרחיב ולספר על רת"ם.
רת"ם – רשת תצפיות ומידע בוטני – זהו מרכז מידע של האוניברסיטה העברית ושל החברה להגנת הטבע שמטרתו היא מחקר, חינוך ושמירה על צמחי הבר של ישראל. רת"ם הוקם ע"י פרופ. אבי שמידע ועוד רשימה ארוכה ומכובדת של אנשי טבע, מדענים, וחובבי פרחים לפני 30 שנים בערך.
אחד הדברים החשובים באתר – לפחות מבחינתי – דף דיווחי הפריחה העדכניים של האתר. אם רוצים לדעת מה פורח עכשיו והיכן, זה המקום לבדוק!
צבעוני ההרים, תת מין השרון, שמורת בני ציון
בעבר, רת"ם היה מתוקצב ע"י האוניברסיטה – וחברי רת"ם כתבו כתבות והוציאו רבעון, אספו מידע רב וצפו באופן עצמאי בפרחים, ואפילו חקרו ובדקו התנהגויות שונות ותגובות.
כיום זהו גוף התנדבותי לחלוטין. כיון שכך, היקף הפעילות ירד באופן משמעותי.
בעונות הפריחה, בערך אחת לחודש, יוצאים חברי רת"ם לסיור – כל פעם במקום אחר – ללמוד על פרחים, לאתר צמחים נדירים, לחפש מה השתנה מפעמים קודמות שהיו באיזור…
ביום חמישי, 19.2.2009 יצאנו לנו – הפעם קרוב בשבילי – לאיזור דרום השרון. בקרנו בארבע שמורות-עציץ: בני ציון, קדימה, הדסים, נתניה.
תורמוס צר עלים, שמורת בני ציון
מהי שמורת עציץ?
שמורת עציץ היא שמורה קטנה מאד – פחות מ100 דונם – מוקפת בפיתוח עירוני, שדות חקלאיים ושאר שטחים לא-טבעיים. שמורה כזו היא מעין "מוזיאון" – מטרתה להראות לנו מה היה כאן לפני שבאנו לגור פה. מצד שני, היא נתונה ללחצים – השפעה של מחלות וריסוסים מהגידולים החקלאיים (כמו האירוס עם הוירוס ברשימת האירוסים שלי), חדירה של חיות – כלבים וחתולים – מהיישובים, ועוד.
דבורנית צהובת-שוליים, שמורת בני ציון
אני יודעת שיש לחץ אדיר על המשך פיתוח במישור החוף. אני יודעת שכמות האנשים בארץ גדלה, וכולם רוצים לגור איפשהו, רצוי בתל-אביב או קרוב אליה. גם רוב היצע העבודה הוא בגוש דן.
יחד עם זאת, ראות ירוקות הן חשובות גם לבריאות הנפשית של כל אותם מליונים, וגם לאוויר שאנחנו נושמים. ואפילו מוזיאון קטן, שיזכיר לנו איך נראה האיזור פעם לפני פחות ממאה שנים – חשוב לדעתי, לא פחות, משימור בית בן-גוריון וספריתו.
שפתן מצוי, בני ציון
ואם אחזור להשתלמות: בעצם זהו טיול, אבל בדגש לימודי. תמיד אנחנו נגררים לשיחות על סקס – הלא בסך הכל, הפרחים הם אברי המין של הצמחים! ואחת המטרות החשובות של כל מין היא הִתְרַבּוּת. אז אנחנו מדברים על האבקה, מנתחים את האיברים השונים של הפרחים – ואם תרצו לדעת סוד: כל המשוגעים לבוטניקה הם בעצם חולי מין…ולא סתם, אלא מין ביזארי. מין בצמחים.
גוּלָנִית ערב, שמורת הדסים
שמורת הדסים היא שמורונת מאחורי פנימית הדסים, אבל עכשיו היא סגורה לציבור לצורך שיקום משריפה שפרצה שם לפני כמה זמן. אנחנו קבלנו התר מיוחד להכנס לשמורה, ומצאנו שם פרח מקסים בשם גוּלָנִית ערב. הגוּלָנִית (שנקראת כך בגלל ראש הפרח העגול כמו גולה) היא פרח ממשפחת הגולניתיים, בצבע תכול מקסים. היא פורחת בעיקר בהר הנגב, בדרום; ופעם פרחה באתרים רבים במישור החוף.
אבל מאז בנינו יישובים, וכיום הגולנית ידועה מנקודה אחת בלבד במישור החוף: שמורת הדסים. וזו הסיבה שכל כך חשוב לשמור על השמורה הזו. זו הנקודה היחידה בה אפשר לפגוש גולנית – בלי לרדת לנגב. מוזיאון, אמרתי?
פשתנית יפו, שמורת קדימה
מדריך הטיול שלנו הפעם היה ד"ר גדי פולק – מרצה לבוטניקה ואקולוגיה בסמינר הקיבוצים. הטיול היה רגוע, מעניין ומעמיק בזכותו. ההסברים שלו על הסיסטמטיקה והתפתחות הצמחים – פשוט מרתקים. בנוסף אליו היו אנשים כמו מימי רון, הגר לשנר ואורי פרגמן-ספיר, שכולם בוטנאים, ואני לומדת מהם המון.
רתם המדבר, שמורת אירוס נתניה
שמורת אירוס הארגמן של נתניה היא גם שמורה במצב בעייתי. זו אינה שמורה רשמית של המדינה, אלא שמורה שהוקמה בעקבות החלטת מועצת העירית נתניה להקים שמורה עירונית לרווחת התושבים. כן ירבו עיריות שמכריזות על שמורות כאילו!
אבל… חשוב מאד שהחלטות כאילו יגובו במעמד רשמי, וששמורות שהוכרזו כך אכן יהיו מוגנות.
התושבים אכן נהנים מהשמורה כיום – אבל כל שנה, כשאני מגיעה אל השמורה – היא קצת יותר קטנה. עוד נגיסה. עוד חתיכה שנבנתה. המצב של השמורה הזו רעוע, ואני מאד מקווה שיצליחו לשמור עליה.
ולא רק בגלל האירוסים! בשמורת נתניה גדלים מינים רבים – שחלקם יחודיים לאיזור, כמו אלקנת הצבעים, מרסיה יפהפיה, שום תל אביב (פרח מקסים, שאני אציג), תלתנים מיוחדים ועוד.
תלתן פלישתי, שמורת אירוס נתניה
אחד הצמחים שחפשנו בבני ציון – ומצאנו המונים ממנו – היה לשון אפעה קטנה. כבר סיפרתי על השרך הזה, והפעם הצלחתי לצלם כמה תמונות ממש טובות שלו – זו המוצלחת שבהם, לטעמי:
לשון אפעה קטנה, שמורת בני ציון
אבל בשביל שאפשר יהיה להבין מה קנה המידה, וכמה הפיצקלה הזה הוא באמת פיצקלה – צלמתי את אחד מאנשי רת"ם מצלם את לשון האפעה. כן, היא פה בתמונה, מסומנת בחץ אדום, כדי שיהיה מובן שאני כן מתכוונת לחתיכת העשב שם.
עד כאן. אני מקווה שלא התייאשתם ממני. היה טיול מעניין, ולמרות שאני מכירה את בני ציון, קדימה ונתניה – היו לי חידושים בשמורות הללו.
בז מצוי, שמורת בני ציון
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 