כחליל מקושט – Freyeria trochylus

היום אני ממשיכה עם פרפרים קטנים ממשפחת הכחליליים, והפעם – זהו אחד הפרפרים הקטנים ביותר בארץ – ובכלל בעולם.

מתפרפרים בפלורידה – חלק רביעי

אני מקווה שלא נמאס לכם עדיין מהפרפרים… היום זהו החלק הרביעי והאחרון של פרפרים מפלורידה.
ראיתי כמה כחלילים בפלורידה, והצלחתי לצלם אחד בדיוק – זהו הכחליל הנפוץ ביותר בפלורידה – כחליל קסיוס – Leptotes cassius.

זהו כחליל קטן, פחות מסנטימטר גדלו. הוא נפוץ ברחבי פלורידה – אך מאד לא בולט, ולרוב פשוט לא שמים לב אליו. הוא קרוב לכחליל האספסת שמרחף אצלינו – וגם כחליל האספסת נפוץ אך לא בולט, וגם אליו לרוב לא שמים לב.

משפחת ההספריתיים היא משפחת פרפרים קשים לצילום – הפרפרים רובם בצבעי חום-אפור, קטנים וזריזים… בכל זאת הצלחתי לצלם שני מינים –

הראשון הוא כנראה הספרית הנזיר – Monk Skipper, ששמו הלטיני Asbolis capucinus

והשני הוא הספרית ברקואה – Baracoa Skipper – ששמה הלטיני Polites baracoa

זו הספרית צבעונית יותר, אך לצערי הפוקוס של התמונה הוא על גבעולי הדשא ופרח הליפיה מאחוריהם… 

ועוד משפחה אחת של פרפרים – משפחת הלבניניים, שרוב הפרפרים שבה הם לבנים. או צהובים. או כתומים…
הנה, למשל, פרפר מאד נפוץ בפלורידה – הוא גדול, צהוב וומרחף במהירות מצד לצד. ראיתי אותו במקומות רבים, והצלחתי לצלם בדיוק במקום אחד:
זהו Cloudless Sulphur, ששמו הלטיני Phoebis sennae –

שני הלבנינים האחרים שפגשתי היו ממש קטנים – בערך סנטימטר גדלו של כל אחד מהם.
הראשון הוא Barred Yellow ששמו הלטיני Eurema daira – אם תסתכלו טוב, תוכלו לראות שלמרות שהוא נראה בהיר מאד, הצד השני של הכנפיים צבעוני. 

כיון שאין לי תמונה של הצד השני, אני נעזרת שוב בויקיפדיה – תראו איזה פרפר יפהפה: 

"Eurema daira m" by Julio A Genaro, Caribbean Natural History Group – Taxon page – Image. Via Wikimedia Commons.

הפרפר האחרון להיום הוא Dainty Sulphur, ששמו הלטיני Nathalis iole – עוד לבנין זעיר: 

גם הוא מאד יפה מהצד העליון, ושוב אני מציגה את התמונה מויקיפדיה:

"Dainty Sulphur Megan McCarty16" by Meganmccarty – Own work. Licensed under Public domain via Wikimedia Commons.

עד כאן הפרפרים שלי… אני מקווה שנהניתם להתפרפר איתי.
את התמונות צלמתי ברחבי דרום פלורידה – בפארקים, בשמורות, ואפילו סתם מאחורי המלון, בתאריכים 22.6.2014-9.7.2014

וכמובן, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

בניו ויניוני – Bagno Vignoni

אחד המקומות היפים והמיוחדים בהם ביקרנו הוא בָּנְיוֹ וִינְיוֹנִי – או באיטלקית – Bagno VIgnoni.

בניו ויניוני הוא אתר של מעינות חמים, שידוע עוד מהתקופה הרומאית. ויה פרנסיגנה – Via Francigena – שהיתה הדרך הראשית מאנגליה, דרך צרפת ושוויץ ועד לרומא – עברה ליד מעינות בניו ויניוני, ורבים מהנוסעים לרומא עצרו למנוחה במעינות, וטבלו את הרגלים במים החמים – ממש כמו הפסל הזה:

במאה ה-16 תחמו את מעין המים החמים – אגב, הם באמת חמים! 52 מעלות! – בבריכה, וסביבה צמח הכפר.

זהו כפר קטן ונעים. הקפנו את הבריכה המרכזית. כיון שהיינו שם ביום ראשון בבוקר, המקום היה שקט מאד והיו רק מעט מאד אנשים. החנות היחידה שהיתה פתוחה היתה חנות הספרים.

המעינות באיזור הם מעינות חמים, שנבעו בראש ההר – וירדו מטה ממנו אל הנהר. האנשים באיזור ניצלו את העובדה הזו, תיעלו את המים ובנו טחנות קמח שמופעלות על ידי זרם המים.

הנוף מלמעלה הוא נוף יפהפה, טיפוסי לטוסקנה – שורות ברושים, שדות חרושים, בתי חווה בודדים – פשוט ומקסים.

כיום, טחנות הקמח כבר לא פעילות. עדין אפשר לראות שרידים שלהן במקום. זהו ראש המפל – כשהמים מגיעים אליו הם כבר פחות חמים, וראינו אנשים שעלו להתרחץ במפל –

כמובן, ירדנו למטה לראות את האיזור. בדרך מצאנו פרחים – אמנם זה סוף יולי, אבל בזכות המים בסביבה עדיין יש צמחיה.
למשל, דרדר – Centaurea

או ציפורנית נפוחה (Silene vulgaris) – אני מכירה אותה מהגליל, הכרמל והרי יהודה

בהמשך המורד פגשנו מקבצים גדולים של הפרח הלבן הזה – כנראה זו זלזלת, קרובה לזלזלת שגדלה אצלינו.

היו עוד כל מיני פרחים, בעיקר קטנים, אך נחמדים.
לא הצלחתי לזהות מיהו הציפורני שפגשתי, אבל מיד זיהיתי את החווארית החרוזה (Blackstonia perfoliata) שאותה אני מכירה מהכרמל והגליל. היא קרויה כך על שם החוואר עליו היא פורחת – ובאמת כל ההר היה בנוי מסלעי חוואר.
חדי העין ודאי ישימו לב לאכילאה, שקרובה לאכילאה שפורחת אצלינו.

המים זורמים מראש ההר למטה, לכיוון הנהר, דרך סדרה של בריכות קטנות ומקסימות.
לבריכות יש צבע מיוחד מאד – הוא נוצר כתוצאה משילוב המינרלים במים ואדמת החוואר.

 ליד אחת הבריכות פגשתי פרח נוסף שנראה לי מוכר – זהו קוצן – Cirsium – והוא הזכיר לי קוצן מכונף, מין נדיר שגדל לצד מקורות מים בארץ.

באחו, בתחתית המורד פרחו עכנאים. על אחד מהם פגשתי פרפר ממשפחת הכחליליים.
אלכס עוז מאגודת חובבי הפרפרים זיהה לי אותו בתור IDAS BLUE –  (בלטינית – Plebejus lidas) . הוא קרוב של כחליל ניקול, שמרחף בחרמון.

אם אתם מתכננים טיול לטוסקנה ורוצים לבקר במעינות חמים, יש כמה המלצות מקסימות באתר של דלית.

התמונות צולמו בבניו ויניוני, ביום ראשון שקט – 29.7.2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

כחליל הגליל – Apharitis cilisae

הוא בסך הכל פרפר, פרפר קטן: מוטת כנפיו היא בערך סנטימטר וחצי.

ובכל זאת, לפני 6 שנים הפרפר הקטן הזה היה תקדים היסטורי, והוא גרם לשינוי תכניות בניה בחדרה ובשרון – ומאוחר יותר גם לשינוי בחקיקה.

אני מציגה בפניכם את כחליל הגליל: פרפר קטן ממשפחת הכחלילים. הוא אפילו לא כחול – צבע כנפיו כתום מלמעלה, וכתמתם-חום מלמטה.

הוא זוהה לראשונה בצפון הר מירון, ולכן נקרא כחליל הגליל. אבל בשנים האחרונות הוא התמעט מאד וכמעט אין תצפיות שלו מהגליל. כבר חשבו שהוא נכחד…

לפני פחות מ-20 שנים הוא התגלה על ידי עוז ריטנר באיזור מפתיע: צפון חדרה. לא רחוק מחוות חפציבה.

חובבי פרפרים שמרו על המקום בסודי סודות, כי פרפרים אינם חיות מוגנות – ואספני פרפרים משלמים הרבה תמורת פרפר נדיר. אבל… אז הוחלט להרחיב את חדרה ולבנות שכונה של 3,000 דירות. איפה? נכון. בשטח המחיה של הכחלילים.
חובבי הפרפרים פרסמו את עובדת קיומו של הכחליל, ויצאו למאבק למענו.

בשנת 2006 נערך סקר מקיף באיזור, והוחלט לראשונה להתחשב בפרפר בעת התכנון! ובאמת, איזור חפציבה נותר כשטח פתוח – למען הכחלילים.
כחלק מהסקר, נבדקה תפוצת הכחלילים וגילו שהם מדרימים עד מכמורת ומצפינים עד קיסריה. רובם מתרכזים באיזור חולות חפציבה.

בשנת 2009 נוצר התקדים השני הקשור בפרפר הזה: רגע לפני שעזב את תפקידו כשר להגנת הסביבה, גדעון עזרא ז"ל חתם על חוק שהכריז על ארבעה-עשר מיני פרפרים נדירים (בינהם כחליל הגליל) כמינים מוגנים!
את הכתבה המספרת על החוק, ואת רשימת הפרפרים ניתן למצוא באתר רשות הטבע והגנים. 

ומה בקשר לכחליל עצמו? הוא לא מודע לכל הרעש והשינויים שהוא גרם.
אנחנו ראינו את הכחלילים עסוקים בשתית צוף, מפרחי גזר החוף.

מהלך החיים של כחליל הגליל הוא מעניין מאד. לאחר ההזדווגות, הכחלילה עפה לה לשיח רתם, נוחתת על ענף ומתחילה לטייל עליו, בין ענפיו הסבוכים. היא הולכת לה מטה מטה עד כמה שהיא יכולה – שם היא מטילה את הביצה קרוב לבסיס הרתם.

בשלב זה נכנסות לפעולה נמלים – מין מסוים של נמלים שקרוי לבובית. הפועלות אוספות את הביצים לקן, ומטפלות בביצה ומאוחר יותר בזחל.

שיתוף הפעולה הזה הוא מיוחד ומרתק. מין אחר של כחליל – כחליל מנומר (שטרם היה לי העונג לפגוש) נחקר, ובמחקר הזה גילו שהנמלים מטפלות בזחלים, והזחלים מפרישים חומר מתוק – טל-דבש – ממנו ניזונות הנמלים.
כחליל הגליל הוא מין קרוב לכחליל המנומר, וכפי הנראה חיי השיתוף כאן דומים – אך הם לא נחקרו עדין.

הזחלים נהנים מהטיפול, ומתגלמים בתוך הקן. כאשר הכחלילים הבוגרים יוצאים מהגולם, הם זוחלים במחילות הנמלים עד ליציאה, ורק אז הם פורשים כנפיים – ועפים להם, להנות מצוף הגזר, להזדווג, ולדאוג לדור הבא.  

 

התמונות צולמו כולן ליד מכמורת, בתאריך 18.5.2012

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

המון תודה לקרקל1 ולבנו, קרקל-ג'וניור שלקחו אותי אל הכחלילים!

אכילאה קטנת-פרחים וכחליל האשחר

בנוסף לכל הפרפרים שפגשתי ברמת הנדיב, פגשתי פרפר נוסף שאני רוצה להקדיש לו רשימה משלו.

 

סיבה חשובה אחת היא הפרח שעליו הוא טייל וממנו שתה צוף.

הכירו נא את כחליל האשחר (שמו הלטיני – Satyrium spini) ואת האכילאה קְטַנַת-הפּרחים (Achillea biebersteinii).

בספר "פרפרים ברמת הנדיב", ד"ר רחלי שוורץ-צחור מספרת לנו שלכחליל האשחר יש שרטוט בחלק התחתון של הכנפים – שרטוט של "ראש מדומה" ותוספת של שני משנצים ארוכים דמויי מחושים.
זו ההסוואה שלו – הטורפים שמתנפלים על הקצה התחתון של הכנפיים לא יצליחו להמית את הכחליל, אלא – במקרה הגרוע – לפגוע מעט בכושר התעופה שלו.

כיון שכך, הכחליל מרגיש בטוח למדי בכוחות "ההסוואה" שלו, ולא מפחד. עמדנו במשך דקות ארוכות סביב קבוצת כחלילים שנהנו מצוף האכילאה, וצילמנו אותם מכל עבר.

לפי הכתוב בספר, הפרח החביב על כחלילי האשחר הבוגרים הוא חרחבינה מכחילה, ובאמת ראינו אותם מתקבצים על פרחי החרחבינה – לפעמים גם כמה וכמה פרפרים על צמח אחד.
לצערי הפעם הם ברחו כשניסיתי לצלם את המקבצים…

כחליל האשחר הוא מין טריטוריאלי. הזכר בוחר לו עמדת תצפית, ואם הוא מזהה זכר ה"פולש" לתחומו – גם אם זה מין אחר לחלוטין, כמו כחליל הגליל למשל – הוא יוצא אליו במעוף מהיר, מגרש אותו, וחוזר לעמדת התצפית שלו.

ומה לגבי האכילאה?
היא נקראת על שם אכילס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית.
זהו מין נדיר למדי בארץ, אני פגשתי אותה בגולן. היא ידועה גם מצפון הגליל העליון, ומציאתה ברמת הנדיב הפתיעה (ושימחה) את רחלי האקולוגית.

לעלי האכילאה יש ריח חריף – בעיני הוא נעים, אבל זה בדיוק מה שנקרא "ענין של טעם וריח". ברפואה העממית משתמשים באכילאה בתור דוחה חרקים ולחיטוי.

אכילס למד על האכילאה ממורו – כירון הקנטאור, והוא לימד את שאר האנשים על שימושי האכילאה כצמח מחטא ועוזר בריפוי פציעות.

בנוגע ל"קטנת פרחים" – הפעם השם מאד לא קולע בעיני. קודם כל, זהו פרח ממשפחת המורכבים. יש לנו כאן תפרחת דמויית סוכך, שמורכבת מהמוני "פרחים" – אבל כל "פרח" הוא בעצם תפרחת מורכבת, שבנויה מפרחים זעירים…
היא נקראת "קטנת פרחים", כי כל "פרח" מורכב גדלו 3-5 מ"מ, ובמינים אחרים של אכילאה (כמו אכילאה ערבתית ואכילאה ריחנית מהנגב, למשל) – ה"פרח" המורכב הוא גדול יותר. טיפונת יותר. מילימטר או שנים.

התמונות צולמו ברמת הנדיב, 6.5.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

ושוב, תודה לרחלי על הסיור וההסברים!

---

ועוד משהו:
הלילה חוגגים את "ל"ג בעומר" – החג הכי אנטי-סביבתי ואנטי-אנושי שיש לנו.
אני, כמובן, מתנגדת בכלל לרעיון המדורה, ומנסה כל שנה לשכנע את כל מי שסביבי להסתפק במדורות קטנות, או אפילו בחגיגות ללא אש… וללא הצלחה.
תקראו את הרשימה הזו, שקישרתי אליה גם בשנה שעברה: היא עדיין תקפה.

ובכל מקרה: אני באמת מבקשת –
 שימו לב איפה אתם מבעירים את האש – הזהרו לא לשרוף עצים, חורשות או שדות קוצים.
 הקפידו לשרוף רק קרשים ועצים שהכנתם, אל תאספו עצים בטבע!
 לא לשרוף חפצים מפלסטיק, שקיות ניילון, עצים צבועים בצבעים שונים – כל אילה יפלטו גזים רעילים לאוויר שאנו נושמים, וירעילו אותנו.
 הקפידו לכבות את המדורה היטב, לא להשאיר גחלים לוחשות שהרוח עלולה להבעיר מחדש.
 הקפידו לנקות את השטח אחריכם! אל תשאירו שקיות, בקבוקים ריקים ושאר זבל!

תודה.

---

ועוד תוספת – רחלי ביקשה ממני להוסיף הזמנה לאירוע פרפרים ברמת הנדיב, ואני מוסיפה בשמחה:

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק III)

לחלק השלישי שמרתי את הפרפרים המיוחדים ביותר (לפחות לדעתי…)

הפרפר הראשון בינהם הוא המין האחרון שזוהה בחרמון. זהו כחליל, אבל צבע הכנפיים שלו ירוק. בעבר חשבו שהוא כחליל ירוק – פרפר נדיר למדי, שמרחף גם במירון. אבל לפני כ-6 שנים, נערכה בדיקה במעבדה – וגילו שהכחליל הירוק של המירון והכחליל הירוק של החרמון הם שני מינים נפרדים! הכחליל הזה דומה יותר למין אחר, שמרחף בארצות צפוניות יותר – ושמו כחליל פאולה. אני לא יודעת מה השם הלטיני, אני יכולה לספר לכם שהפרפר הזה עורר התרגשות רבה בקרב חובבי הפרפרים שטיילתי איתם.

הפרפר הבא הוא אחד הפרפרים הנפלאים ביותר שפגשתי: פרפר גדול, שעף מהר – ולעתים עוצר ומסווה את עצמו, כך שהוא נראה כמו גל אבנים קטן או ענף יבש – ממש כך:  

 הפרפר הזה הוא סטירית הפסים (Chazara persephone transiens). הוא פרפר יפהפה, וכל אילו שאני צלמתי הם נקבות.
סטירית הפסים היתה בעבר נפוצה בהרים – גם ברחבי הארץ – אך היא מתמעטת. מהרי ירושלים היא נכחדה באמצע המאה ה-20, וגם בחרמון היא כבר לא נפוצה. לפי הכתוב בספר, אפשר למצוא אותה גם במירון – אך שם היא מאד מאד נדירה.

כיון שזהו פרפר מהיר-תעופה, היה לי מאד קשה להשיג תמונות טובות שלו – וגם אילו שצלמתי כללו כולן את הצד התחתון. הוא אמנם יפה ומיוחד – אבל הפסים הלבנים, שעל שמם נקראת הסטירית "סטירית הפסים" – נמצאים בצד העליון של הכנף…
כאן נחלץ לעזרתי אופיר, אחד מחברי האגודה שהסתובב עם רשת פרפרים. הוא לכד סטירית אחת, ובעדינות שאין כמותה, הוציא את הפרפרית מהרשת, החזיק אותה כך שיכולתי לצלם אותה – ואז שחרר אותה, ללא פגע. היא פרחה מידיו, והמשיכה לעוף רחוק וגבוה. וכעת תוכלו לראות את הצד העליון של הכנפים (פה מעל) וגם את התחתון (פה מתחת) של סטירית ההרים.

 ועכשיו, עוד כמה נמפיות… הנמפית הבאה היא שוב אחת מהכתומות-שחורות שמבלבלות אותי. זוהי נמפית הבירוניקה.

 

נמפית הבירוניקה היא הראשונה מבין הנמפיות הכתומות-שחורות שנראית בחרמון. אני צלמתי אותה בראשית מאי, בהשתלמות רת"ם. היא מרחפת בסמוך לקרקע, ורצוי בתחתית העמקים. החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלה, והפונדקאי שלה הוא פרח מקסים ומיוחד – ברוניקה ארוכת שיבולת.

הפרפר הבא העביד אותי קשה מאד, עד שהשגתי תמונה טובה שלו… הוא ריחף מצד לצד בתוך דולינה מלאה שיחי קדד אדום-פרחים קוצניים, ולא עצר ליותר משניה. רדפנו אחריו – אני וגם צלם פרפרים אמיתי אחד… כשהשגתי תמונה אחת טובה, החלטתי להמשיך הלאה.
בעונג רב אני מציגה בפניכם את נמפית הפנינים (Issoria lathonia lathonia) :

זהו פרפר נדיר מאד – זהו מין נודד, ולא כל שנה הוא מגיע לחרמון. הוא נקרא כך, בגלל העיגולים הבהירים בצידם התחתון של הכנפים האחוריות – במציאות, הצבע שלהם מבהיק, ממש לבן-פנינה. זהו פרפר יפהפה, מיוחד ומקסים – ואני מרגישה בת-מזל מאד שראיתי אותו, ועל אחת כמה וכמה שגם צלמתי אותו.

הפרפר האחרון שלי מהחרמון – הוא עוד נמפית, גדולה, יפהפיה מהממת: נמפית פנדורה (Damora pandora pandora). זהו פרפר גדול (מעל 4 ס"מ גדלו), שמעופו מהיר מאד, והצבעים שלו – כתומים-ירוקים – פשוט נפלאים.
הפעם הצלחתי לצלם בדיוק תמונה אחת ויחידה שלו – ואני מאד מרוצה ממנה.
הצד התחתון שלו ירקרק, עם מעט כתום.

סיור הפרפרים עם דובי בנימיני היה מרתק ומיוחד מאד עבורי, ואני ממליצה שוב למי שרוצה לצלם פרפרים להצטרף לאגודת חובבי הפרפרים בישראל – הם עורכים סיורי פרפרים במקומות רבים בארץ.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

---

מחר, 24.6 – הוא יום הולדתה של חברתי הטובה אום-נטע! (בקישור – הבלוג שלה, שנזנח לטובת שלל פרוייקטים ורעיונות אחרים…)
לך, יקירתי, רציתי לאחל המון מזל טוב! אני מאחלת לך שהחיים שלך יהיו צבעוניים, עשירים וקלילים כמו כנפי הפרפר! חיבוק ונשיקות ממני ומכל המשפחה – מוטי והעננצ'יקים, זוג צפורני החתול וגם החתולה הג'ינג'ית ובן זוגה.
אני מצרפת לך תמונה – לטאה זריזה, תת-מין חרמוני:

כל מיני פרפרים בחרמון (חלק II)

החרמון הוא ההר הגבוה ביותר במדינה. שיאו של החרמון הוא בגובה 2814 מטר מעל פני הים – אבל האיזור הזה נתון לשליטת האו"ם. האיזור בשליטת סוריה כולל את רוב החרמון, ומגיע לגובה של כ2300 מטר – ולנו נותר שטח מצומצם מהר החרמון (אם אני לא טועה, כ-10% מכלל החרמון נמצאים בשליטת ישראל), ושיא הגובה הוא 2224 מטרים מעל פני הים,
או כמו שמייק לבנה אומר: "שיא החרמון הישראלי הוא שתים-שתים-שתים-שתים, ואם תרצו עוד שתים – וביחד, אלפיים מאתיים עשרים וארבעה מטר מעל פני הים"

אני פותחת בשני פרפרים נפוצים בכל הארץ, שעולים גם למרומי החרמון: פה מעל, לבנין הצנון (Artogeia rapae leucosoma) – שאוהב את משפחת המצליבים (וכאן הוא על מצליב יפהפה בשם אליסון חרמוני);
ומתחת, בצהוב – נקבת לבנין התלתן (Colias croceus Geoffroy), עסוקה בהטלת ביצה על קדד האורנים. קדד האורנים הוא ממשפחת הפרפרניים, כמו התלתן – ומהווה פונדקאי מוצלח עבור לבנין התלתן.
לדעתי, מי שהחליט על שמות הפרפרים בארצנו סבל מעיוורון צבעים… אחרת, מדוע הוא התעקש לקרוא ללבנין התלתן – שהוא צהוב (הגוון משתנה מצהוב-כתמתם לצהוב ירקרק) – לבנין?

הפרפר הבא גם הוא ממשפחת הלבנינים, אבל פה לא התעקשו על "לבנין" בשם – שמו הוא לימונית אירופית(Gonepteryx rhamni transiens). ברחבי המדינה מתעופף פרפר צהוב גדול ששמו לימונית האשחר. בחרמון ישנם שני מינים קרובים – הלימונית האירופית, ולימונית החרמון.
לפי מה שהבנתי, כל הלימוניות שאנחנו ראינו בסיור היו לימוניות אירופיות.

 

 

ובחזרה למשפחת הכחלילים… הפרפר הבא שלי הוא כחליל פרסי (Nordmannia persica persica) – פרפר שדווקא לא אוהב את הגבהים, ומעדיף גבהי ביניים – למשל, את איזור מטעי השקדים של מג'דל שמס. שם הוא גם מטיל את ביציו: על עצי השקד.

 פרס היא במזרח, והכחליל הבא שלי הוא כחליל מזרחי. כחליל מזרחי (Lycaena asabinus asabinus) הוא פרפר שצידו העליון הוא בצבע כתום-בוהק. בארץ נפגוש בו רק בחרמון, והוא מרחף לו מכאן ועד איזור אזרבייג'ן.

הכחליל המזרחי הוא פרפר טריטוריאלי: הוא עף מהר, מפטרל סביב השטח שלו, ובתום גיחת הפטרול – חוזר ונעמד בעמדת המוצא. יש כמה וכמה מינים של כחלילים שמתנהגים כך, וזה מקל עלינו הצלמים: אם ראינו כחליל כזה עומד, רצינו לצלם והוא ברח – כל שעלינו לעשות הוא לעצור, ולהמתין ללא תנועה ליד הנקודה שממנה עף הכחליל. תוך זמן קצר הוא ישוב לשם, ואז נוכל לצלם אותו:

 עוד שיטה לצלם פרפרים היא… לאתר אותם כשהם עסוקים. וזה מה שעשינו לצמד כחלילי הכרבולת הבא:

כחליל הכרבולת הוא מין קרוב לכחליל ניקול, שכבר סיפרתי עליו. אצלו הזכרים וגם הנקבות דומים למדי לנקבת כחליל ניקול – כלומר, חום וכתום – בלי הכחול הבוהק.
הנקבה מטילה את ביציה על צמח הכרבולת בחרמון, אבל גם על צמחים אחרים ממשפחת הפרפרניים – כמו כמה ממיני הקדד שבחרמון.

עוד כחליל יפהפה אחד הוא כחליל החרמון (Polyommatus icarus juno) – פרפר אוהב גבהים, שבדרך כלל מטייל בחרמון בגובה של 2 ק"מ, אך לעתים יורד אפילו עד ל1600 מטר.

הפרפר האחרון שלי להיום הוא הפחות מרשים מבין הפרפרים שצלמתי: הֶסְפֶּרִית המכבים (Carcharodus orientalis maccabaeus). רוב בני משפחת ההספריתיים הם פחות מרשימים משאר המשפחות: אילו פרפרים קטנים יחסית, בגווני אפור-חום. חלק מהם מגיעים גם לגווני כתום-צהוב, אבל הרוב הם חומים-אפורים, ולכן קשה להבדיל ביניהם.

הפעם, דובי אמר לי שזו הספרית המכבים – אז אני יכולה להיות בטוחה בזיהוי  ולספר לכם שאפשר למצוא אותה – פרט לחרמון – גם בפסגות של הרי יהודה ושומרון; ובעולם – מהרי הבלקן, דרך טורקיה, אירן, סוריה וירדן – הדרומיים ביותר נצפו באיזור פטרה.

 

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
5.5.2010
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

---

 

הפרפרים מסמלים לנו את החופש, ומזכירים לי דווקא את מי שבשבי. ביום ראשון 27/6/2010 תצא צעדה ממצפה הילה – ביתו של גלעד שליט – לירושלים. את הפרטים אפשר וכדאי לקרוא בבלוג של אתי אברהמי. תקראו, תפיצו, אם אפשר גם תשתתפו!

כחליל ניקול – Plebejus pyllaon nichollae

אני ממשיכה עם פרפרי החרמון, והיום עוד כחליל – פרפר יפהפה, ובחרמון הוא נפוץ למדי: כחליל ניקול.

הזכרים והנקבות של כחליל ניקול מאד שונים זה מזה בצד העליון של הכנפיים: הזכרים כחולים-בוהקים, ואילו הנקבות חומות,  עם קשתות כתומות בשוליים, ומעט רמז לכחול במרכז.

לפי מה שכותב דובי בנימיני בספרו, כחליל ניקול הוא "הנפוץ שבכחלילי מרום החרמון" – ובאמת, בכל אחת מהפעמים שטיילתי בחרמון – פגשתי אותו. זה כמובן לא אומר הרבה, כי לא חיפשתי פרפרים – ולא ביקרתי הרבה פעמים בחרמון, אבל מבחינתי, הסטטיסטיקה עובדת פה.

לפי מה שספר לנו דובי בנימיני (נשיא אגודת חובבי הפרפרים) על ניקול, והכחליל – עד שנת 1900, לא הגיעו אל החרמון חוקרי פרפרים כלל.
בשנת 1900 הגיעה אל ביירות מרי דה-לה-בש ניקול – שהיתה חובבת פרפרים בריטית. היא הגיעה באוניה, כדי להפגש עם הנרי ג'ון אלווס – שהיה חוקר פרפרים ידוע שם באותה תקופה – ולטפס איתו אל החרמון. אבל בגלל מגיפת דבר שהיתה במצרים – באיזור פורט סעיד, הוטל סגר על נמל ביירות, ועל כל נמלי מזרח הים התיכון – וכך נותרה ניקול ללא שותף לדרך. אלווס פשוט לא יכֹל להצטרף אליה.

אבל מרי לא נכנעה. היא נעזרה בשגריר בריטניה בביירות, והוא ארגן לה מדריך-מתורגמן וציוד (סוסים, אוהלים, אספקה). מרי שכרה ארבעה שומרי-ראש, ויחד הם יצאו אל החרמון.

הדרך לחרמון ארכה ששה שבועות – ובמהלכם, ניקול אספה 106 (מאה-ושישה) מינים שונים של פרפרים. 
בכל לבנון, ידועים כיום כ-140 מיני פרפרים. ניקול בהחלט היתה יסודית למדי.  

ניקול עלתה לחרמון מכיוון ראשאיה, ובין שאר המציאות שלה שם – היה כחליל נחמד, שלא היה מוכר לה. היא אספה כמה פרפרים – ולקחה אותם איתה.
מאוחר יותר, היא העבירה אותן אל אלווס – ובשנת 1901, הוא הגדיר את הפרפר הזה כמין חדש למדע – וקרא לו על שמה – כחליל ניקול.

פעם אחת בחיי הצלחתי לצלם פרפר בתעופה. הוא אמנם מטושטש מעט, אבל בכל זאת – זו תמונה מאד חביבה עלי: כחליל ניקול (זכר) מרחף:

 בחרמון, כחליל ניקול נפוץ למדי – אך תפוצתו העולמית מוגבלת לאיזורינו – סוריה, לבנון והחרמון. כך שהמקום היחיד לצפות בו בתחומי מדינת ישראל – הוא החרמון.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
14.5.2010
11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

כחליל הדובדבן – Nordmannia myrtale myrtale

בשבוע שעבר, הוזמנתי להצטרף לסיור של אגודת חובבי הפרפרים בחרמון. מובן שלא יכולתי לסרב… לצאת לסיור, שמונחה על ידי דובי בנימיני – נשיא האגודה, ומי שכתב כמה ספרים נהדרים בנושא פרפרים – לחרמון, שם יש עולם מדהים של פרפרים? מיד הסכמתי.

בתחומי מדינת ישראל מרחפים 110 מיני פרפרים – והכוונה היא לפרפרי יום, לא כולל פרפרי לילה, עשים, ופרפראים אחרים. בחרמון לבד ישנם 99 מינים – אמנם יש חפיפה, ויש מינים שאפשר למצוא בכל הארץ, כולל החרמון – אבל ישנם מינים רבים שהמקום היחידי לצפות בהם בארץ – הוא החרמון.

היום אני מתמקדת במין אחד – קטן, ולא כל כך מרשים – כחליל הדובדבן.

כחליל הדובדבן הוא מין בעל תפוצה איזורית – החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו, ואפשר למצוא אותו מתעופף מכאן ועד טורקיה – בהרים שגובהם 1600-2000 מטרים.

זהו פרפר קטן מאד – מוטת כנפיו 12-13 מילימטרים בלבד. הוא גם לא מרשים – צבע כנפיו חום-אפרפר מהצד העליון, ואפור-כחלחל מהצד התחתון (שאותו רואים בתמונות שלי)

הפונדקאי שעליו הוא מטיל את ביציו, ועליו יתפתחו הזחלים – הוא צמח יפהפה בשם דובדבן שרוע.

 הדובדבן השרוע הוא שיח שרוע, שענפיו מעוצים. במאי הוא פורח פריחה נפלאה – וזה נראה כך:

אבל ביוני הפרחים כבר נבלו, והפירות טרם הבשילו – הפירות הם דובדבנים קטנים והם מבשילים רק באוגוסט – עוד לא הזדמן לי לטעום מהם…
בכל מקרה, אנחנו פגשנו בסיור כחלילת דובדבן שעמדה במשך זמן רב על דובדבן שרוע, מנדנדת קלות את גופה. כלומר, אני ראיתי פרפר קטן על הדובדבן. דובי הסביר שזוהי נקבת הכחליל, ושהיא מטילה ביצה:

לכן, לאחר שהיא סיימה ועברה לצמח דובדבן אחר, הסתכלנו בתשומת לב על הענף שהיא ניצבה עליו. דובי שלף זכוכית מגדלת ונתן לאחד האנשים להסתכל – אך הוא לא מצא דבר. דובי לקח בחזרה את זכוכית המגדלת, הסתכל – ומיד קרא: הנה הביצה!
אחרי שהוא הראה לי, גם אני ראיתי. בהגדלת ענק זה נראה כך:

מה, אתם לא רואים? הנה, אני אצביע על הביצה. העיגול האפור השעיר, בבסיס העלה – זו הביצה שהטילה הכחלילה!

דובי הסביר לנו, שהכחלילה מצמידה את הביצה קרוב לבסיס העלה – כי זו נקודה טובה להסוואה. הגוף של הכחלילה שעיר, ומיד לאחר הטלת הביצה, היא מחככת קלות את גופה בביצה (זו תנועת הנדנוד הקלה שראינו) – וכמה שערות נתלשות מגופה ונשארות דבוקות לביצה. זה מוסיף להסוואה: הביצה נראית כמו בליטה קטנה  ושעירה בענף, וממש לא מושכת תשומת לב.

כך מסתובבת לה הכחלילה ובוחרת לה מאות מקומות שונים על שיחי הדובדבן בהם היא מטילה את ביציה – ביצה אחת מוסווית היטב בכל מקום.
הביצים יבקעו רק בשנה הבאה עם האביב.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
14.5.2010
ובעיקר 11.6.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.

 

טיול יום הולדת לרכס בשנית בגולן

 

יום ששי האחרון, 9.10.2009, היה יום הולדתו ה-69 של  ג`ון לנון (אם לא היה נרצח באכזריות)

 

באותו יום יצאתי לטיול לרמת הגולן, אל רכס בשנית – זוהי דרך נפלאה לחגוג את יום הולדתו של הזמר האהוב עלי.  (אני לא בטוחה ששותפי לטיול ידעו מהי הסיבה המדויקת למסיבה)

 

הפריחה הסתווית ברכס עכשיו בשיאה, חוגגת את יום הולדתו של ג`ון – ואני בטוחה שלו היה עדיין בחיים, הוא היה שמח לבוא ולטייל איתנו… (הוא מעולם לא אמר דבר נגד טיולי פריחה בגולן)

 

 

ברכס בשנית פורחות סתווניות התשבץ יחד עם חלמוניות גדולות. את שתיהן הצגתי לפני שנה, אבל הן כל כך נפלאות וסתוויות, אני פשוט חושבת שמגיע להן איזכור נוסף.

 

שימו לב למטבע בתמונה הבאה, שנועד להמחיש את גודלן של הסתווניות:

 

 

 

לג`ון לנון התחלתי להקשיב בערך בגיל 15, ומאז אני נאמנה למוסיקה שלו. השירים שלו מלווים את החיים שלי, את מצבי הרוח שלי, את השמחות והעצב.

 

 

 

משירים כמו All You Need Is Love שהוא כתב במסגרת הביטלס, ונוגן בחתונה שלי – ועד שירים כמו How – שליוו אותי בשעות של אי ודאות.

 

 

 

 

כשהגעתי לצבא, הלכתי עם חברה טובה (AquaG) לערבי ביטלס שערך ירדן אוריאל. בקושי היה אז אינטרנט, על YouTube אף אחד לא חלם, וזו היתה הדרך היחידה שלי לראות ולשמוע כל מיני בוטלגים וקטעים נדירים ומוזרים של הביטלס – בלי להיות מליונרית. (בכל זאת, חיילת בחובה…)

 

 

 

ומאז אני שומעת ביטלס. ובעיקר ג`ון. והיום עם הyoutube, הרבה יותר קל לי…

 

 

 

אני זוכרת שלכבוד פורים 1990 ערכו בקולנוע אלנבי (ותודה לAquaG על התזכורת!) בת"א מרתון של סרטים וסרטוני ביטלס. 8 שעות. אני ו-AquaG הצלחנו לארגן לנו יום חופש, התחפשנו למין גורו היפי, עם זר חרציות בשערינו, פיזרנו ריחות דאודורנט לכל כיוון וכמובן  – הלכנו לצפות בכל 8 השעות של מרתון סרטי הביטלס…

 

 

מעבר לזרי הפרחים לכבוד יום ההולדת, פגשנו בטיול יום-ההולדת עוד כל מיני דברים מעניינים:

 

למשל, עץ אגס סורי עמוס פירות:

 

 

וגם משקפי הזקנה (ששמם הרשמי הוא משקפיים מצויים – ואני חושבת שהם יכולים להתאים מאד ליוקו) מפזרים זרעים מעדשות המשקפיים שלהם –

 

 

פרפרי סטירית עמומה הפליאו בהסוואה שלהם – מהזוית הנכונה הם נראים כמו סתם בליטה על הסלע

 

 

לאלון התבור יש בלוטים גדולים מאד, אבל לאלון שפגשנו בדרכנו היו בלוטי ענק, מרשימים בגודלם אפילו בשביל אלון תבור – הנה הם, עם האצבע שלי לקנה מידה:

 

 

פרפרי הכחליל חוללו במחול יום הולדת עליז סביב פרחי הארכובית השבטבטית – ולמרות זאת זהו כחליל החומעה, ולא כחליל הארכובית – תודה לIhtiyar על האימות.

 

 

אפילו בן-חצב סתווי כבר פרח לכבוד ג`ון –

 

 

ופרפרי לבנין הצלף הסתובבו בעיקר ליד שיחי הצלף – אך גם נחו על הקרקע מפעם לפעם –

 

 

כל התמונות צולמו ב9.10.2009, ברכס בשנית ברמת הגולן.

כתמיד, כדאי לכם להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

Happy Birthday, John Lennon!

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשס"ט

 

הפרפר / פאול פרידמן, נער מגיטו טרזינשטאט

הוא היה אחרון, האחרון שבהם.
צבעו הצהוב היה מר ומסנוור,
כדמעת החמה באבן צחורה כי תקיש,
צבעו כזה, כזה.
בקלות התעופף למרומים,
ודאי רצה לנשק עולמי האחרון.
 
זה שבעה שבועות אני פה,
"גטואיזירט"
יקיריי מצאוני פה,
גם מרגניות קוראות לעברי,
אף ענף הערמון הלבן בחצר:
ופרפר לא ראיתי.
 
הוא היה האחרון –
אין פרפרים בגטו.

פאול פרידמן נולד בפראג.
גורש לגטו טרזינשטאט ב26.4.1942
ונרצח באושוויץ, 29.9.1944
 

 

הפחד/ אורה ביקובה בת 12 שנרצחה באושוויץ

אני עוד חיה,דופק ליבי עדיין,
אך חברתי כבר בעולם אחר.
אולי גם טוב יותר למות. מאין אדע עכשיו מה טוב מה רע יותר?

לא… לא… אלי –  אנחנו עוד רוצים לחיות.
אל תדלדל כל כך את שורותינו.
אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות,
יפה וטוב יותר. רבה עוד מלאכתנו.
 
מעט ילדים פה נשארנו
אין אבא, אין אמא, אין דוד
מעט ילדים לבדנו
שומעים מנגינות רחוקות.
יש ארץ כך שרה לי אמא
צומחים בה עצים מתוקים,
לארץ הזאת עוד נגיע-
נעופה כמו ציפורים.
שירים שם תלויים בשמים
ציפורים עליזות ושמחות
ולנו רק גדר ותיל
איך נעוף אל הארץ הזאת?

לכל איש יש שם  / זלדה מישקובסקי
 
לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג

לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו

לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו

לכל איש יש שםשנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיורונו

לכל איש יש שם שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.
 

 

במוזיאון השואה של יוסטון, טקסס בארה"ב הכריזו על פרוייקט בעקבות השיר של פאול פרידמן: מליון וחצי פרפרים, לזכר מליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה. אנשים מוזמנים ליצור, לצייר, לצלם פרפרים כרצונם – ולשלוח אליהם. בשנת 2011 תיפתח התערוכה. בקישור יש פרטים, לאן לשלוח את הפרפרים.

 

הפרפר הוא כחליל האפון, על פרחי אספסת מצויה – צולם בכרמל, 9.4.2009

ואני מקדישה אותו לזכר משפחתי שנספתה בשואה – בני משפחתם של סבַי וסָבותַי.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

עצירה קצרה בצומת סילבר

בדרך לדרום הרחוק, עצרנו בצומת סילבר.

למה, אתם שואלים?

נו, באמת. לראות פרחים כמובן!

באיזור אשקלון פורח פרח מיוחד, עדין וקטן ממשפחת הלועניתיים: פשתנית אשקלון, ששמה הלטיני – Linaria tenuis

 

כבר הראיתי כאן את הפשתנית הזעירה, ויחסית אליה – פשתנית אשקלון היא גדולה למדי. אבל… הכל יחסי! היא עדיין די קטנה – ומאד עדינה:

 

 

 

פשתנית אשקלון הוגדרה לראשונה באשקלון, ומכאן שמה. היא גדלה בחולות של דרום מישור החוף וצפון הנגב.

 

 

בצומת סילבר פורחים עוד כל מיני פרחים, למשל – עוד נציג למשפחת הלועניתיים – לועית קטנה – Misopates orontium

פה ממש רואים את הדמיון לנציג הידוע ביותר של המשפחה – לע הארי הגדול.

 

 

ועוד תמונה – כחליל על ניצן של עירית צרת עלים.

כמו שאפשר לראות מהתמונה, הכחליל הזה שרד התקפה כלשהי. לכן אני לא בטוחה איזה מן הכחלילים הוא – אני משערת שזה כחליל השברק.

 

 וכך נראית עירית צרת-עלים –Asphodelus tenuifolius   – ממשפחת השושניים –  כשהיא פורחת: היא מאד דומה לקרובתה, עירית גדולה שנפוצה בכל הארץ – רק שזו קטנה מאד (גובה הצמח – כ20 ס"מ, בניגוד למטר של הגדולה).

 

 

כל התמונות צולמו בצומת סילבר, 6.3.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

כחליל החומעה – Lycaena thersamon omphale

היום אני חוזרת לפרפרים. אחד הנפוצים^* בפרפרי ארצנו.

* רציתי לכתוב "הנפוצים והמקסימים", אבל  בניגוד לכל מיני פרוקי רגליים אחרים – הפרפרים כולם מקסימים! לא כן?

ראיתם פעם פרפר שלא היה מקסים?

 

בכל מקרה, הנה לפניכם כחליל החומעה. הוא אמנם שייך למשפחת הכחלילים – אבל הכנפיים שלו כתומות, ואין בו שמץ כחול.

אולי בגלל זה, בספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין הוא קרוי "נחושתני החומעה" ולא "כחליל החומעה".

בתמונה הראשונה רואים את הכחליל – בעצם, כחלילית – שותה לה מפרחי ליפיה זוחלת – פרח עדין ויפהפה, מהמשפחה של הוֶרְבֶּנָה. צולם בשמורת עינות אפק, 21.6.2008

את התמונה הזו צלמתי בהר מירון, 24.4.2007 – יום העצמאות. זה היה טיול נפלא, שבו ראיתי לראשונה ניאוטינה תמימה – סחלב זעיר, שלקח לי 3 שנים לחפש אותו ולמצוא אותו…

התמונה הזו מעוררת בי רגשות מיוחדים… אני יודעת שזה לא באמת כך, ושאני סתם מאנישה את הפרפרים – אבל נראה לי כאילו הצעירה היפה, באה לעזור או להקשיב לדברי חכמה מפי הפרפר הזקן והמרוט יותר.

אני יודעת שאצל פרפרים הגיל נספר אחרת – הם חיים ימים ספורים כפרפרים, ופרפר בן 5 ימים כבר נחשב זקן בד"כ – אבל התמונה הזו נעימה ורגועה. ממש מספרת סיפור…

צלמתי אותה באחו בנימינה, 12.4.2008

והפרפר המרוט הוא הזכר, שמחזר אחרי הנקבה הצעירה.

ולבסוף, אני חוזרת אל הכחליל שעל הליפיה, מעינות אפק, 21.6.2008

לילה טוב לכולם!

געדה מזרחית – Teucrium orientale

קיץ בא ושוב זה חם,
בואי ונרד לים…

 

בעצם, לים אני פחות אוהבת לרדת. אני מעדיפה לעלות. רצוי על הר גבוה…

אז אני חוזרת אל הטיול בחרמון, מה-21.6.08

בדולינה, ליד רכבל עליון, ראינו כמה שיחים סגולים. ממש כך:

 

 

התקרבנו אליהם, ופשוט נשאבנו אל היופי הנהדר הזה:

 

 

זוהי געדה מזרחית. אפשר לפגוש אותה גם בגולן, אנחנו ראינו כמה שיחים יפהפיים בשולי דולינות^* באיזור גבעות הקרב ורכבל עליון (כלומר, רום של סביבות 2 ק"מ) ופשוט ישבנו להסתכל עליהן, ולהנות מהן.
ואנחנו ממש לא היינו היחידים… הנה למשל:

 

החבר הנחמד הזה הוא פרפר ממשפחת הכחלילים. היו המון כחלילים מסביבנו לאורך הטיול בחרמון, חלקם זיהינו, וחלקם לא… יש כמה מינים מאד דומים זה לזה.
לגבי הכחלילים כאן – אני כמעט בטוחה שהם משתייכם למין כחליל החרמון. היתה קבוצה שלהם על שיחי הגעדה.

 

 

אם מישהו יכול לאשר לי שזהו אכן כחליל החרמון, אני מאד אשמח. בכל מקרה, הגעדה המזרחית היא מקסימה, וביחד עם הכחליל – פשוט תענוג.

 

* דולינות – דולינה היא עמק קארסטי, שקוטרו יכול לנוע בין מטרים ספורים ועד לחצי ק"מ בערך. בד"כ – אבל לא תמיד – זהו עמק בצורה קערה. בחרמון יש די הרבה, מה שמעיד על מסלע גירני ופעילות של המסה קארסטית.

תוספת, 10.7.2008: שאלתי בפורום שמירת טבע בתפוז, ובפורום עולם הטבע בynet על הפרפר הזה, והתשובה של רחלישצ – שאותה אני מכירה ומאד מעריכה – היתה… שזה או כחליל החרמון או כחליל אנטיוכיה. היא לא בטוחה…
נו, אז אני חשבתי על כחליל החרמון, ואדי חשב על כחליל אנטיוכיה: האמת היא אי-שם באמצע