לא בדיוק סיכום שנה

בשנים האחרונות פרסמתי בסוף דצמבר את סיכום השנה שלי בבלוג, בתמונות.

השנה קשה לי יותר לעשות את זה.

האשם שנאחז בקרנות המזבח ומקריב את כל המדינה רק בשביל לשמור על הכסא שלו, ועדר הפושעים, המלקקים והחלאות שהוא מחזיק בתור ממשלה – עושים הכל כדי להמשיך את המלחמה ולהגביר את הכאב, ולא עושים כלום למען החטופים, למען המפונים או למען המדינה.

כשמוטי דיבר איתי על רשימת סיכום שנה – אמרתי לו שבעצם כרגע אין מה לסכם. כל עוד ממשלת הזדון אוחזת בנו והורסת את המדינה – אין שום דבר לסכם. הכל רק מתפורר. מוטי אמר לי שבכל זאת יש מה לסכם – את תשעת החודשים הראשונים של השנה. הוא גם הזכיר לי שפעם התחלתי לעבור על טיול הסחלבים הנפלא שהיה לנו באפריל… ואולי פעם (כשניפטר מממשלת הזדון) אצליח לחזור אליו.

אז אני אנסה לסכם (בערך) את תשעת החודשים הראשונים.

בינואר סיפרתי על הסתוונית האחרונה, שפורחת בחורף ולא בסתו: סתוונית הנגב היפהפיה.

בפברואר השוויתי בין דבורנית שחומה הנפוצה לדבורנית כחלחלה הנדירה.

במרץ עליתי לרגל עם רבים אחרים אל רצועית רוברט שהתגלתה במבשרת ציון.

באפריל, אחרי שחזרנו מאיטליה, הגברתי את ההליכה להפגנות, ופרסמתי רשומה כחולה-לבנה ליום הזיכרון:

בסוף אפריל הלכו לעולמם שני אנשים שהשפיעו עלי רבות בכתיבתם – מאיר שלו ויהונתן גפן, ומיד אחריהם, ב1.5.2023, הלכה לעולמה נילי פרידלנדר, עיתונאית ותיקה שהיתה גם חברה טובה של אמא שלי ואישה נפלאה – אז כתבתי רשומה לזכרה, מלאה בפרחים שהיא אהבה.
אחת התמונות ברשימה היתה לקוחה מ"דרום אדום" – ולא ידעתי כמה זה יהיה רלוונטי בהמשך.

ביוני התחלתי לסכם את הטיול לאיטליה, וברשימת הבלוגולדת פרסמתי תמונה של שדה איטלקי מנוקד בצבעונים צהובים:

ביולי המשכתי ופרסמתי סחלב איטלקי – La Ballerina. המצב בארץ החמיר, ועברתי מהפגנה אחת בשבוע לשתיים ואפילו שלוש.

באוגוסט הצלחתי לפרסם רשומה אחת בין ההפגנות – חזרתי אל רצועית רוברט, הפעם רצועיות איטלקיות:

בספטמבר איחלתי שנה טובה לתומכי הדמוקרטיה ומתנגדי ממשלת הזדון.

ואז הגיע אוקטובר.

ואיתו טבח נתניהו.

ולמרות שעברו 86 ימים מאז, עדין יש המוני אנשים שנחטפו ע"י החמאס, וממשלת הזדון לא אכפת לה. ואנחנו תקועים עם הממשלה הגרועה ביותר בהיסטוריה, ממשלה של חלאות. שמפרה את ההסכם הבסיסי ביותר שיש למדינה עם אזרחיה: להגן עליהם. לשמור עליהם.

רציתי לצרף כאן את הסרטון הזה שראיתי בטלגרם של בן כספית, ואני לא יודעת מי אחראי עליו (סרטון גאוני ומדויק) – אבל לא מצאתי איך לצרף אותו, לכן קבלו אותו כקישור, ואני מוסיפה סיכום קצת פחות ציני:

צאו להפגין. צאו להתנגד. חייבים להפיל את ממשלת הזדון לפח האשפה של ההיסטוריה. אחרת אין שום סיכוי לחטופים.

עכשיו. הדחה עכשיו. עכשיו.