Peritoma arborea – Bladderpod

IMG_8933

אני חוזרת אל מדבריות קליפורניה, אל הפרח הבולט ביותר שפרח בזמן הטיול שלי – להזכירכם, מרץ 2013. 

Copy (1) of IMG_8947

זהו שיח, עם פריחה צהובה וריח קלוש. 

IMG_0577

מה שמאד מאפיין את הצמח הזה, הוא הפרי שלו – תרמילים גדולים (כ-5 ס"מ אורכם) ונפוחים. 

IMG_8922

התרמילים הם אילו שנתנו לצמח את שמו העממי – Bladderpod – תרמיל-דמוי-שלפוחית. 

IMG_8927

בספר שלי, כתוב שהשיח הזה הוא ממשפחת הצלפיים ( Capparaceae). הצלף הקוצני, ממשפחת הצלפיים, נפוץ בארץ – את ניצני הפרחים כובשים, ומשתמשים בהם לתיבול. 

IMG_0578

אבל באתר Calflora, כתוב שהBladderpod שייך למשפחה אחרת – Cleomaceae. כאן, כמובן נאלצתי לערוך מחקר קטן. 

IMG_8924

בסופו של המחקר הזה, אני יכולה לספר לכם שהBladderpod הוא קרוב של הבאשן שגדל אצלינו בנגב, וכבר הופיע אצלי בבלוג. 

IMG_8929

בשנים האחרונות, בעקבות בדיקות DNA חדישות – הבאשן, ה-Bladderpod ועוד מספר מינים הופרדו למשפחה נפרדת, משפחת הבאשניים – Cleomaceae

IMG_8921

השיח הזה מושך הרבה חרקים, אני צלמתי עליו שניים: 

IMG_0580

הראשונה היא חיפושית, נראית לי ממשפחת המושיתיים (כלומר, קרובה של פרת-משה-רבנו) –

IMG_0581

והשניה היא דבורה כלשהי – 

IMG_0585

השיח הזה, בתוקף היותו שיח מדברי, מהווה גם מחסה לציפורים וליונקים קטנים. 

IMG_8925

האינדיאנים בדרום קליפורניה אכלו את הזרעים שלו. 

IMG_8926

 ה-Bladderpod נפוץ מאד במדבריות בדרום קליפורניה ובבאהא קליפורניה (חצי אי ששיך למקסיקו, ונמצא דרומית לקליפורניה) 

IMG_8928

כיון שזה היה השיח הבולט באיזור, צלמתי הרבה תמונות שלו.

IMG_8930

השילוב של הפרח הצהוב עם השמים הכחולים ממש מוצלח בעיני. 

IMG_8931

 

Copy (1) of IMG_8946

את התמונות צלמתי במדבריות קליפורניה, במרץ 2013. 

IMG_8935

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

IMG_8947      

קקטוסים במדבר


IMG_8185

היום אני עושה הפסקה קלה בתיאורי הטיולים עצמם, ועוברת לדבר על משפחת צמחים מיוחדת במינה – משפחת הצברים. 

IMG_8682

משפחת הצברים – או הקקטוסייים – היא משפחה של צמחים סוקולנטים שמוצאה באמריקה ומרכזה במקסיקו. 

IMG_9204

את הצברים אפשר למצוא באופן טבעי במקסיקו, ארה"ב, מרכז אמריקה, איזורים מדבריים בדרום אמריקה, וגם באיים המקיפים את יבשת אמריקה. 

IMG_8191

הספרדים, שהגיעו ליבשת אמריקה בסוף המאה ה-15, הפיצו את הקקטוסים משם לרחבי העולם. חלקם (כמו הצבר המצוי המוכר לנו) התאקלמו היטב עד שהיום "צבר מצוי" נחשב למין מקומי שלנו, לא פחות מהרקפת. 

IMG_8189

לא כל צמח בשרני (סוקולנט בלעז) שייך למשפחת הצבריים. בארץ, למשל, אפשר למצוא אצבוע אירופי (ממשפחת האסקלפיים) שנראה כמו קקטוס קטן (ולא דוקרני). יש מינים של חלבלוב שהם סוקולנטים.
סוקולנט – כלומר, עסיסי. העלים והגבעולים מכילים תאים אוגרי מים שהופכים את הצמח כולו למאגר עסיסי של מים. 

SONY DSC

הקקטוסים השונים גדלים בכל מקום אפשרי. גם במקומות מסתור כמו חריצי סלע –

IMG_8649

וגם בשטח הפתוח (הקקטוס בתמונה הבאה כבר מת למדי… אבל התמונה יצאה מוצלחת בעיני) 

IMG_8542

בטיולים שלנו פגשנו כמה וכמה מינים של קקטוסים – לא את כולם הצלחתי לזהות, בעיקר כי הם עדיין לא פרחו.
שלחתי כמה בקשות זיהוי ברשת, אני מקווה לעדכן. 

IMG_8176

אחד המרשימים ביותר בשטח הוא ה-Barrel Cactus – "קקטוס החבית". (שמו הלטיני: Ferocactus cylindraceus ) זהו קקטוס גדול ומרשים שיכול לגדול לגובה 1.80 מטר. 

IMG_9192

אילו שאנחנו צלמנו היו נמוכים יותר, אבל בכל זאת, בשביל להבין כמה מסיבי הצמח הזה, אום נטע צלמה אותי לידו: 

SONY DSC

הצבר הבא דומה מאד לצבר המצוי שלנו – הם מינים שונים מאותו סוג. השם העממי שלו הוא pancake prickly pear, אתם מוזמנים לנסות לתרגם את זה לעברית surprise.
השם הלטיני הוא Opuntia chlorotica: 

IMG_9586

והנה עוד אחד דומה – רק עם קוצים פחות דוקרניים. בגלל צורת העלה, הצבר הזה מכונה  beavertail prickly pear, כלומר זנב-בונה.
השם הלטיני הוא Opuntia basilaris :

IMG_9454

לקקטוס הבא יש קוצים סבוכים במיוחד – אני חושבת ששמו העממי הוא Mojave kingcup cactus, ושמו הלטיני – Echinocereus mojavensis.
הפריחה שלו היא אדומה ומקסימה. 

IMG_9092

הנה עוד Mojave Kingcup cactus, הפעם מפותח יותר, וגדל בין הסלעים –

IMG_9493

 

הקקטוס הנפוץ ביותר שפגשנו היה cottontop cactus – צבר ראש-צמר-גפן. שמו הלטיני – Echinocactus polycephalus

IMG_8175

אם מתקרבים ובודקים, אפשר להבין את מקור השם – ניצני הפרח עטופים מעטה לבן, כמו צמר גפן. לא ניסיתי לגעת, בגלל הקוצים האימתניים המקיפים את הניצן: 

IMG_8181

בתמונה הבאה זהו קקטוס הקיפוד – Hedgehog Cactus – ששמו הלטיני Echinocereus engelmannii –

IMG_8651

הזכרתי כמה פעמים את הפריחה המרהיבה של הקקטוסיים. ובכן, באמת יש להם פרחים יפים – אבל הם פורחים בין אפריל ליוני, ואני הגעתי בתחילת מרץ: אפילו ראשוני הקקטוסים עוד לא פרחו.
פגשתי ניצן אחד – 

IMG_9813

ולכן, כדי להשלים את הרשימה הזו – נסעתי לבקר בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. יש להם אוסף קקטוסים וסוקולנטים מאד מרשים.
שם צלמתי הרבה פריחה – 

img_2884_tile

הפרחים בתמונות שייכים לקקטוסים מדרום אמריקה, בעיקר מבוליביה ופרו. הם אמנם לא הפרחים של הקקטוסים שראיתי בטיול, אבל אני מציגה אותם כאן כדי שתתפעלו מיופים של פרחי משפחת הקקטוסים בעולם. 

IMG_2862-tile

את תמונות הקקטוסים צלמנו, אום נטע ואני, לאורך הטיול במדבריות קליפורניה – בתאריכים 8.3.2013-11.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!.
את פרחי הקקטוסים צלמתי בגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, בתאריך 23.7.2013
תודה רבה לחברי California Native Plant Society, ובמיוחד ל-Michelle Cloud-Hughes על העזרה בזיהוי הקקטוסים השונים!

IMG_8983

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
ואם כבר, הרשימה הזכירה לי את גינת הסוקולנטים (לא רק קקטוסיים) של גל (באמריקה) – אני ממליצה להציץ!

SONY DSC

מים רעים בעמק המוות

b07

אחר הצהרים, אחרי הטיול בקניון הפירמידה, וביקור בכמה מנקודות התצפית הרשמיות – הגענו אל Badwater Basin – אגן המים הרעים. 

SONY DSC

המים שראינו הם שלוליות, שנותרו מהגשם שירד. רוב הזמן האגן הזה יבש – אנחנו זכינו להנות מההשתקפויות בשלוליות: 

SONY DSC

בעבר – לפני כעשרת אלפים שנים, שכנה פה ימה מלוחה שמילאה את רוב עמק המוות. בשיאה, היא מילאה את כל העמק – ימה באורך 130ק"מ, ובעומק 100מ' ואף יותר.
הימה התיבשה באופן הדרגתי והפכה למלחה רדודה, בעומק כחצי מטר.
עם חלוף השנים, הכל התייבש, ונותר מישור מלח – 

SONY DSC

קילומטרים על קילומטרים של מלח! בתמונה הבאה אין טיפת מים: 

SONY DSC

פה ושם נותרו מעיינות קטנים בשטח, אך בגלל כמויות המלח, המים לא ראויים לשתיה – ומכאן השם Badwater. 

b11

ויש שם המון המון מלח! אפשר לרדת לשטח ולטייל על גבישי המלח. 

SONY DSC

אפשר גם לראות מרקמים שונים וגבישים שונים של המלח: 

b09

אגן זה הוא הנקודה הנמוכה ביותר בחצי הכדור המערבי. את הנקודה הנמוכה ביותר בכל כדור הארץ, אנחנו מכירים היטב – ים המלח.
אגן המים הרעים בעמק המוות נמצא בערך 90 מטר מתחת לפני הים. גובה פני הים מסומן על ההר ממול:

SONY DSC

השלט מסומן בחץ צהוב בתמונה מעל. הנה הוא מקרוב: 

b05

השמש התחילה לשקוע – צילמתי את השקיעה משתקפת בשלולית –

b10

אום נטע צלמה את הצלליות המתארכות שלנו – לדעתי זו יצאה תמונה נפלאה: אני בצד ימין, מנופפת ביד: 

SONY DSC

ותמונה שתעזור להבין את מרחבי המלח: 

b12

אפשר אפילו לראות את המרחבים הללו בתמונת לווין – בGoogle Maps:
אגב, יפה מאד לטייל בעמק המוות גם עם Google Maps – הצבעוניות, המרקמים השונים של ההרים והעמק נראים נפלא גם כתמונת לווין! 

 

התפעלנו מאד מצבעי השקיעה, יחד עם ההשתקפות בשלולית –

b13

השמש כבר ממש שוקעת, ואנחנו מתחילות לנסוע דרומה – 

SONY DSC

היה שלום, עמק המוות! לילה טוב!

b15

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בעמק המוות, בתאריך 9.3.2013
ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

b16

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

b14

היא תביט אלי, טובה וחכמה

 

SONY DSC

כשנוסעים לעמק המוות, יש כמה נקודות שפשוט חייבים לבקר בהן… 

01_zab_01

למשל, נקודת זבריסקי – Zabriskie Point.
זהו קטע יבש כמעט לחלוטין – אין שום מים, ופרטים בודדים מאד של צמחיה יבשה.

SONY DSC

אבל יש נוכחות ועוצמה, שרק אמא אדמה יכולה לתת. 

01_zab_04

האיזור הזה, נקודת זבריסקי, נקרא על שם כריסטיאן זבריסקי – איש עסקים אמריקאי, שהיה מנכ"ל וסגן נשיא של חברת Pacific Coast Borax Company. הוא היה מאילה שעזרו להפוך את עמק המוות מאתר מכרות – לפארק לאומי. 

01_zab_05

נקודת התצפית הקרויה על שמו היא מאד אופיינית לעמק המוות – איזור צחיח, שכלום לא גדל בו – אבל הנופים מדהימים ומרתקים.
הבמאי האיטלקי מיכאלאנג'לו אנטוניוני ביים סרט שלם שנקרא "Zabriskie Point", ופינק פלויד הלחינו את הפסקול עבורו.

SONY DSC

אחרי נקודת זבריסקי, המשכנו למסלול חביב ששמו Golden Canyon. 

SONY DSC

אמנם לא היה לנו זמן ללכת את כל המסלול הזה – אבל גם ההתחלה שלו יפה. 

SONY DSC

ערוצים קטנים שיורדים מההר, ססגוניות נהדרת של הסלעים מסביב… תענוג!
השיר ממש התנגן מעצמו.

SONY DSC

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה… 

02_hike_04

היא תגיד – "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה 

02_hike_05

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

02_hike_06

טוב… אולי רכות וחיבוק זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשרואים את הנופים הללו. עוצמה ופאר הן מלים שמתארות טוב יותר את החוויה. 

02_hike_07

מצאה חן בעיני פטריית האבן הזו – למרות שאום נטע טענה שהצורה שלה מזכירה יותר משהו אחר, ולא פטריה… 

02_hike_08

אספתי כל מיני מרקמי סלע וצבעים ביחד, כדי שתוכלו להנות מהם: 

02_hike_09

מהקניון המוזהב המשכנו אל פלטת האומן – Artist's Palette – קטע כביש שעובר בין הרים בעלי צבעוניות נהדרת. 

SONY DSC

כלומר, כמה שהתפעלתי קודם מהצבעים – עכשיו אפילו יותר. 

SONY DSC

פה ושם אפילו פרח משהו – זוהי  שוב חמנית המדבר – Desert Sunflower – (שמה הלטיני – Geraea canescens) וכבר פגשנו אותה, אתמול בבוקר

02_hike_10

בכל עמק המוות, ההרים והגבעות מסביב הם מיוחדים, מעניינים, צבעוניים. 

SONY DSC

אבל באיזור הזה, של פלטת האומן – אפילו יותר. 

SONY DSC

פה כבר פגשנו אנשים רבים, שעלו כמונו אל נקודת התצפית, להנות מהצבעים הנפלאים 

04_artist_06

וכמובן, צלמנו ללא הכרה… 

04_artist_01

וכיון שכך, אם לא מספיק לכם המבחר שאני מפרסמת פה – אתם מוזמנים להקליק כאן ולראות את שאר התמונות. 

SONY DSC

התפעלתי במיוחד מהגבעות הללו, בצבע טורקיז חיוור מעורב עם ורוד: 

SONY DSC

לכל כיוון שהסתכלנו – המראות היו מדהימים. 

SONY DSC

רחוק במערב – מעורפל למדי – רואים את רכס Panamint

SONY DSC

ולכיוון דרום, רואים את איזור Badwater – שעליו אני אספר ברשימה הבאה. 

SONY DSC

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בעמק המוות, בתאריך 9.3.2013.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

04_artist_05

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

04_artist_07

ולא לשכוח לשיר יחד עם אריק: 

פרחים בקניון הפירמידה – Pyramid Canyon

A01_Camissonia007

כששאלנו במרכז המבקרים ב-Furnace Creek איפה כבר יש פריחה, הם אמרו לנו לנסוע לכניסה המזרחית לפארק. וכך יצאנו לטייל באיזור – בקניון הפירמידה. את הנופים והסלעים כבר הראיתי ברשימה קודמת, – היום אני מקדישה רשימה לפרחים שפגשנו שם.

כבר בשולי הכביש ראינו מקבצי פריחה צהובים: זיהינו אותם בתור אותם Golden Suncup שפגשנו כבר במפלי דארווין. שמם הלטיני – Camissonia brevipes והם ממשפחת נר הלילה. 

A02_Camissonia015

ליד כוסות-השמש הזהובות, היו גם בני משפחה נוספים, אך לבנים – אני חושבת שאילו Camissonia Claviformis – ששמם העממי הוא Brown Eyes – עיניים חומות. כאמור, גם הם ממשפחת נר-הלילה: 

A03_Camissonia_Claviformis001

הפרח הבא עוד לא פרח: פגשתי רק ניצן. הוא ממשפחת המורכבים, ואני חושבת שזהו Chaenactis – פרח עדין ששמו העממי הוא "כרית סיכות" – Pincushion. 

A04_Chaenactis002

נציג נוסף למשפחת המורכבים הוא חיננית הסלעים שזכורה לנו ממפלי דארווין –  Emory's rock daisy – והשם הלטיני הוא Perityle emoryi. 

A22_Perityle001

בין כל הפרחים הבולטים יותר (באופן יחסי… גודלם של רוב הפרחים כאן הוא פחות מ-2 ס"מ….) היו הרבה נציגים קטנים של משפחת הזיפניים – לבנים וקטנים.
לאחר חיפושים רבים, הגעתי למסקנה שכולם שייכים לסוג Cryptantha  – אותו האמריקאים מכנים "הזכריני של המדבר".
לדעתי, ראיתי לפחות שלושה מינים שונים: 

A05_Cryptantha_pterocarya001

הראשון הוא בעל הפרחים הקטנים ביותר – כל פרח בגודל בין מילימטר אחד לשניים. זהו Cryptantha pterocarya ששמו העממי wingnut cryptantha. 

A06_Cryptantha_pterocarya002

השני מצדיק את שם משפחתו – הזיפניים – שכן הוא מכוסה כולו שערות זיפניות  –

A07_Cryptantha_v1_007

לא הצלחתי להחליט מיהו מבין המינים הרבים. 

A08_Cryptantha_v1_009

עם פרחים בגודל כ-4 מ"מ, המין השלישי הוא ה"גדול" בינהם, ועדיין הוא קטן למדי: 

A09_Cryptantha_v2_005

אני נשארת עם משפחת הזיפניים, ועוברת לסגול:  

A23_Phacelia004

שמו Phacelia crenulata – ושמו העממי הוא  Notch leaved Phacelia – כלומר, פסליה חרוצת-עלים.

A24_Phacelia006

בתוך הנחל פתאום ראינו מלונים! כל מלון בקוטר 10-15 ס"מ, ובעל פרי עסיסי. 

A10_Cucurbita001

השיח היה עמוס מלונים, אנחנו לא ניסינו לאכול אותם משתי סיבות –
heartקודם כל, למרות הדמיון למלון או לאבטיח – יכול להיות שהפרי רעיל.
heartואם הוא לא רעיל – ודאי זהו מקור מזון חשוב לבעלי החיים באיזור.
ובכן, צדקנו: זהו Coyote Melon – מלון הקויוטים. קויוטים, ארנבים ובע"ח אחרים ניזונים ממנו. שמו הלטיני: Cucurbita palmata, ואני שמחה שהשארנו לבעלי החיים את מזונם הטבעי!

A11_Cucurbita002

במקומות רבים לאורך עמק המוות ראינו את הצמח הזה – הרבה פעמים ראינו ענפים יבשים מהשנה שעברה (למשל, הענפים הלבנים בתמונה הראשונה ברשימה זו), ואילו כאן ראינו צמח ירוק שעוד לא פרח:
זהו צמח ממשפחת הארכוביתיים (קרוב של הכוסמת והריבס) ששמו Eriogonum inflatum. שמו העממי הוא Desert Trumpet – חצוצרת המדבר. 

A12_Eriogonum_inflatum

הפרח הבא הוא מצליב, פגשתי רק פרט אחד ממנו – Lepidium fremontii  – עוד מין מתוך הסוג שחליים, קרוב לפרט שפגשתי במפלי דארווין, רק הפעם בלבן: שחליי פרמונט (ע"ש ההרפתקן וחובב הטבע האמריקאי, ג'ון פרמונט

A13_Lepidium fremontii002

בסלעים, בשולי העמק מצאתי צמח אחד מיוחד ומקסים: זהו פרי שנותר מהשנה שעברה, ששמו Physalis crassifolia ושמו העממי Thick leaved Ground Cherry.
הוא שייך למשפחת הסולניים (כמו העגבניה, החציל ותפוח האדמה), והזכיר לי את "דובדבן האהבה" שראיתי בחנויות.  בבית בדקתי וגיליתי שזהו אכן מין קרוב.

A25_Physalis001

המציאה המיוחדת שלנו לאותו טיול היתה שיח שלא פרח – אבל העלים שלו מעוצבים בצורה נפלאה שכזו – מאד התפעלתי ממנו: 

A20_Mortonia_utahensis001

ומסתבר שאכן מגיע לו כבוד. זהו Mortonia utahensis – מורטוניית יוטה – שמופיע באתר CalFlora בתור מין נדיר בעל תפוצה מוגבלת!
אני מאד שמחה שהזדמן לי לפגוש אותו, למרות שהייתי שמחה יותר לראות גם את הפריחה.
הוא צומח מאד יפה בין הסלעים: 

A21_Mortonia_utahensis003

אך ללא ספק, הפרחים הבולטים בטיול הזה היו ממשפחת הלועניתיים. שני מינים קטנים וחמודים –
בורוד –

A14_Mimulus003

ובצהוב – 

A17_mohavea010

יחד הם כיסו שטחים בערוץ הנחל, מנקדים את השטח בורוד וצהוב. 

A26_mohavea005

הורוד הוא Mimulus bigelovii  בשמו העממי –  Bigelow's monkeyflower. הוא קרוב ל-Monkeyflower הכתום שפגשתי על הר טאם

A15_Mimulus007

והצהוב הוא Mohavea breviflora ששמו העממי  golden desert snapdragon.
כיון ש-Snapdragon זהו לוע הארי, והפרח הזה אמנם מאותה משפחה אך בבירור איננו לוע הארי – אני מעדיפה להשאר עם השם הלטיני – מוהאביה קטנת-פרחים. 

A19_mohavea022

הפעם צלמתי המון תמונות, והיה לי מאד קשה לבחור מתוכן את החביבות עלי. לכן העליתי לפייסבוק של הבלוג את שאר התמונות – ואם בא לכם לראות עוד 100 תמונות (בערך…) של מקבץ הפרחים הזה – במיוחד מוהאביות –  אתם מוזמנים לכאן

A16_mohavea015

את התמונות צלמתי בקניון הפירמידה – Pyramid Canyon ב-Death Valley National Park בתאריך 9/3/2013.
​מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

Special Thanks to the nice people in the California Native Plant Society, that helped me identify the plants I saw 🙂

A18_mohavea008

טיול אל Pyramid Canyon ברכס Amargosa

IMG_8366

קמנו לבוקר קריר ונעים, ויצאנו אל האיזור המזרחי של פארק עמק המוות – Death Valley National Park. מאד התפעלתי מהעננים שישבו-ריחפו בגובה נמוך מעל ההרים.
אחרי כל כך הרבה ספרים שקראתי וסרטים שראיתי על המערב הפרוע, הנה אני כאן! במערב הפרוע! 

IMG_8367

ואז ראינו כמה סוסי-בר בצד הדרך, והתחלתי לחפש את קלינט איסטווד או ג'ון ווין, או לפחות איזה שיירת אינדיאנים רוכבים במרחק… 

IMG_8377

אבל פרט למכוניות בודדות שחלפו על פנינו, לא ראינו אף אחד. אז התייעצנו עם ספר הטיולים של אום נטע, ובחרנו לנו מסלול נחמד שעולה על מורדות הר הפירמידה – Pyramid Peak.
הנה פסגת ההר, מציצה מאחורי שיח Creosote: 

IMG_8603

הואדי שטיילנו בו – Pyramid Canyon – הוא נחל שטפוני. המסלול מתחיל באופן מישורי רחב ופתוח, ואז מטפס על מורדות ההר ונעשה צר ותלול יותר ויותר. אפשר להתקדם בחלק הקנייוני רק עד שלב מסוים – אחר כך צריך טיפוס ציוד הרים.
מִפְתָח הנחל נראה מקסים: 

SONY DSC

ההרים המושלגים מכל עבר מלאי הוד והדר – ביום האתמול, כזכור, עוד ירד שלג… איזה הבדל זה לעומת הקיץ: השבוע נמדדו שם 53 מעלות צלזיוס!
אני בטוחה שהשבוע רכס Amargosa כבר לא נראה ככה:

SONY DSC

הנחל עצמו נחמד מאד – אפילו פרחו בו כמה פרחים מעניינים, שאקדיש להם רשימה משלהם. 

SONY DSC

אחרי החלק הפתוח, הנחל נכנס אל קניון הררי – אנחנו מתחילות לטפס בו

SONY DSC

וכאן התחילה חגיגה גיאולוגית. שכבות סלע צבעוניות, עם שלל מרקמים, צבעים, כיוונים – נפלא!

SONY DSC

אספתי יחד כמה טקסטורות כאילה:

formations

הקניון מתחיל לקבל צורה – מעבר צר בהרים, ומרחוק רואים את פסגת הפירמידה – Pyramid Peak

SONY DSC

הנה היא – ממש מעלינו: גבהו של ההר הזה הוא מעל 2 ק"מ. 

SONY DSC

ואפילו יש מעט נביעות מים בשטח. אבל זה לא דומה לקניון דארווין שטיילנו בו שלשום: אין כאן ממש זרימה. הייתי מגדירה את זה "דליפה" של מים על הסלע:  

SONY DSC

אום נטע צלמה ציפור חומה קטנה אחת. אבו נטע מוסר שזהו Rock Wren ממשפחת הגדרוניים: 

SONY DSC

טיילנו במעלה הקניון עד שהגענו לקיר – מפל בגובה כמה מטרים, שאותו כבר אי אפשר היה לעבור… אז התחלנו לרדת חזרה – להנות מהנופים לכיוון השני

SONY DSC

רכס ההרים נראה נפלא מולנו 

SONY DSC

ואנחנו ממשיכות למצוא כל מיני תצורות גיאולוגיות מעניינות – 

SONY DSC

הטבע צייר לנו תמונה מקסימה: הרים, עננים, ומישור בשקיעה: 

IMG_8557

טוב, אצלינו יש עוד זמן לשקיעה. אבל זה מה שאני חשבתי כשראיתי את האבן הנהדרת הזו. זו אבן בגודל 20X20 ס"מ בערך, והשכבות השונות יצרו בה ציור נפלא! 

IMG_8555

ואם כבר מדברים על אבנים ומרקמים וצבעים מיוחדים – הנה עוד כל מיני אבנים מיוחדות: 

stones

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בקניון הפירמידה – Pyramid Canyon – ב-Death Valley National Park, בתאריך 9.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_8596

ברשימה הבאה אספר על הפרחים שראינו בקניון הזה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

SONY DSC

אני מוסיפה קצת קלינט איסטווד, בשביל האווירה: 



ישׂוּשׂוּם מדבר וציה

SONY DSC

סיפרתי כבר שבבוקר, כשיצאנו לדרכנו בעמק המוות – התחיל טפטוף. ובכן, הסתבר שהגענו אל אחד הימים החורפיים של עמק המוות לחורף 2012-2013.
בתמונה מעל אפשר ממש לראות את שמיכת העננים המכסה את העמק… 

SONY DSC

נסענו דרומה לאורך הכביש, כשמפעם לפעם מטפטף גשם – ועל ההרים משני צידי העמק משתוללות סופות שלגים.

d04

העננים מחבקים את ההרים – נופי בראשית מלאים הוד והדר

d05

עמק המוות הוא עמק מוקף הרים. במערב – רכס Panamint, במזרח – רכס Amargosa. הרכסים סוגרים על העמק וגם בצפון ובדרום ישנם הרים.

d06

מכאן אפשר להבין שעמק המוות הוא מדבר צל-גשם, ממש כמו מדבר יהודה שלנו. ענני הגשם שמגיעים מהאוקיאנוס במערב – מורידים את הגשם שלהם על הר וויטני (שהוא ההר הגבוה ביותר בארצות הברית, לא כולל אלסקה והוואי) ובמורדות המערביים של רכס פנמינט, ועד שהם מגיעים אל העמק – הם מדולדלים וכבר אין בהם כמעט משקעים.
בנוסף, מכיוון שהעמק נמוך מאד – בערך 95- (מינוס תשעים וחמישה) מטר בנקודה הנמוכה ביותר – זהו מקום חם ושחון מאד. לתופעה הזו קוראים, כאמור, מדבר צל-גשם. 

SONY DSC

אבל אנחנו הגענו, כאמור, לחורף! היה יום נעים – בערך 15 מעלות, ושיחי הCreosote נהנו מהגשם שירד. 

d02

וכמובן, כל מי שמכיר את המדבר יגיד לכם שאם יש גשם – צריך לשים לב לשטפונות! לצד הכביש ראינו זרמי מים – 

SONY DSC

ואז הם גם חצו את הכביש – כל הדרך שלנו היתה מלאה "גשרים איריים" – באמריקה פשוט קוראים לזה "Dip" – מטבל. כי טובלים את הרגלים – או הגלגלים. 

SONY DSC

תהיתי מאיפה מגיע השם "גשר אירי". לפי מה שקראתי, במלחמות בין האירים לאנגלים – האירים בנו בנהרות שלהם גשרים שהיו בערך חצי מטר מתחת לגובה פני המים. כך הם שמרו עליהם בסוד מפני האנגלים: הם יכלו לעבור על הגשר (ולהרטיב את הרגליים), ואך מי שלא ידע שיש שם מעבר – לא ראה אותו, כי המעבר היה שקוע במים.
מכאן, בהשאלה – כל מעבר מים שטובלים בו את הרגליים, הפך בארץ להיות גשר אירי. למרות שהשם הנכון בעברית הוא "מעברה" – כלומר, נקודת מעבר. 

SONY DSC

בינתיים הגענו אל גבעות החרדל… גבעות יפהפיות, בצבע צהוב-חרדלי משגע:

d11

שם צלמתי את התמונה הזו, שאני מאד מאד גאה בה – ובעצם כבר פרסמתי אותה בבלוג רגע לפני שחזרתי לארץ – אבל אני חושבת שמגיעה לה חשיפה חוזרת: 

d13

בתמונה הזו רואים את קרני השקיעה הרכות מאירות את גבעות החרדל – ומאחוריהן, מושלג, מציץ הר ווינטר – Winter's peak, שגבהו כ-1500 מ'.
ההר נקרא על שם רוזי ואהרון ווינטר, שהיו ממגלי המינרלים שנחצבו בעמק. 

SONY DSC

מעט הלאה, הגבעות הצהבהבות מפנות מקום להרים חומים, ומאחוריהם מציצה אלינו פסגתו של הר נוסף – Schwaub peak. 

d15

הנה מבט מרחוק אל הרכס, עם עוד קבוצה של גבעות חרדל (יש באיזור כמה גושים חרדליים) משמאל – 

SONY DSC

גבעות החרדל קיבלו את צבען בגלל כמויות גדולות של גפרית שיש באדמה. אנחנו הלכנו לטייל בינהן, וגילינו שלל צבעים. 

SONY DSC

הגבעות מאחור הן בגוון סגול, אילו ליד הן בצבע חום-ורדרד… 

d19

צהוב, סגול, ורוד, חום – שילוב צבעים שעובר רק בטבע. 

SONY DSC

המרקמים, הגוונים והעוצמה של הסלעים והגבעות סביבנו היו נפלאים!

d20

הזכרתי קודם, שבעמק המוות נחצבו מינרלים. כאשר בכל מערב ארצות הברית היתה הבהלה לזהב, ואלפי אנשים חיפשו זהב – כאן לא מצאו אותו.
אבל מצאו כמה וכמה מינרלים יקרי-ערך, בעיקר Borax – שכונה אז "זהב המדבר הלבן". 

d21

בתחומי הפארק היו כמה מכרות שבהם כרו את המינרלים השונים, וסיפורים על עגלות רתומות ל-20 פרדות, שהיו סוחבות את סלעי המינרלים לעיבוד, מחוץ לעמק.
בתמונה הבאה אפשר לראות את שרידי המכרה של חברת Harmony Borax Works, שפעל בשנות ה-80 של המאה ה-19.
ו…בעצם לא ניסיתי לצלם את המכרה, אלא את השתקפות רכס Panamint בשלולית הנהדרת על הכביש: 

d22

לקראת השקיעה יצאנו לנו אל המלון שלנו (מלון בתוך תחום הפארק עולה לפחות 250$ לחדר ללילה, ויש גם חדרים ב-500$ ללילה… אנחנו העדפנו להתרחק מעט ולשלם פחות). 

d23

הערב יורד על רכס Panamint – בין העננים שם מתחבא לו Telescope Peak – אחד ההרים הגבוהים באיזור – גבהו כ-3.3 ק"מ. כשאום נטע הסבירה לי את השם, חשבתי בהתחלה שלפסגה קוראים Telescopic…

SONY DSC

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני –  בתאריך 8.3.2013 בעמק המוות, על כל תמונה רשום שם הצלמת, ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

d12

זר מלוח ליום הולדת

Desertholly

עוד אני יושבת ומכינה רשימות על הטיול המופלא שלי עם אום נטע, ופתאום הבנתי ש…היום הוא יום הולדתה של אום-נטע!  

IMG_8221

ליום ההולדת מקובל להגיש זר פרחים, ומה יותר הולם מאשר להגיש זר מדברי לילדת המדבר? 

IMG_8222

אום נטע יקירתי, רציתי שוב לומר לך תודה על הטיול המופלא שלנו והאירוח הנהדר,
ולאחל לך מזל טוב, הרבה אושר ואהבה, נחת, שמחה ובריאות! 

IMG_8223

הפרח שאני מקדישה לך הוא ה-Desertholly שפגשנו בלוע הר הגעש Ubehebe. 

IMG_8238

זהו אמנם לא פרח ראווה קלאסי מהסוג שמקדישים בדרך כלל – אבל זהו צמח מיוחד מאד, ואני יודעת שאת, כאדם יוצא דופן, תדעי להעריך את הזר הזה כראוי. 

IMG_8227

השם העממי של הצמח נקרא כך כי העלים שלו דומים בצורתם לצמח ה-Holly – הצינית שמשתמשים בה לקישוט בתקופת חג המולד. 

IMG_8227a

אני לא כל כך מכירה את הצינית – לי הצמח הזה הזכיר את המלוח שאני מכירה בארץ. 

IMG_8230

והפעם האינטואיציה שלי היתה נכונה יותר מזו של האירופאים שקראו לצמח "Desert Holly" – כי זהו אכן מין של מלוח. 

IMG_8231

המלוח הוא סוג המשפחת הסלקיים, ורוב מיני המלוח גדלים באיזורים בהם הם צריכים להתמודד עם מלחים רבים – איזורי מלחות (בהם יש מים מלוחים), חוף הים או המדבר. 

IMG_8232

למיני המלוח יש שיטת התמודדות עם המלחים במים: הם מפרישים אותם דרך העלים. לשיטה הזו יש כמה יתרונות:
ראשית, הם יכולים להשתמש במים גם אם אינם מים ראויים לשתיה,
שנית, המלחים המופרשים על העלה והגבעול מהווים שכבת מגן בפני רוחות, וכן כיסוי נוסף כמגן בפני השמש. 

IMG_8236

התוצאה היא, שאם תלקקו עלה של מלוח – תבינו בדיוק מאיפה הוא קיבל את שמו: העלה יהיה מלוח!

IMG_8237

בארץ אפשר למצוא מינים שונים של מלוח לאורך החופים ובמדבר. המלוח הזה גדל במדבריות קליפורניה ומקסיקו. 

IMG_8242

בתמונה מעל אתם יכולים לראות יפה את הפרח של המלוח – השילוב של הורוד-מג'נטה הזה עם העלים הירקרקים-לבנבנים הוא מוצלח מאד.
בתמונה הבאה הפרחים כבר הופכים לפירות –

IMG_8245

ולסיכום, שוב רציתי לאחל מזל טוב לאום נטע, ותודה על 42 שנות חברות 

IMG_8246

את התמונות צלמתי במכתש Ubehebe, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013

IMG_8247

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8255

Ubehebe Crater – הר הגעש יוּבִּיהִיבִּי

c01

כמו שסיפרתי בסוף הרשימה הקודמת, נסענו ללוע הר געש. נסענו אל הר הגעש יוּבִּיהִיבִּי – Ubehebe בצפון פארק עמק המוות.
כבר הייתי עם אום נטע בלוע הר געש – לפני 4 שנים טיפסנו על ה-Cinder Cone בפארק לאסן. הפעם, הגענו להר געש שלא יצר חרוט געשי – אלא מכתש. 

c16

התכנון המקורי היה ללכת בשביל שרואים בתמונה פה מעל – השביל המקיף את לוע הר הגעש מלמעלה. אבל הרוח היתה כל כך חזקה ולא נעימה, ולכן העדפנו ללכת בשביל היורד מטה, אל תוך הלוע.
זהו שביל תלול למדי, ומלמטה הוא נראה כך:

c03

בשביל להבין את קנה המידה, שימו לב לשני האנשים שמטפסים בשביל. זהו הר געש גדול למדי.  קוטר הלוע שלו הוא בערך קילומטר, והעומק שלו כ-200 מ'.
בויקיפדיה יש תמונה יפה שלו מהאוויר – כדאי להציץ.

c02

אום נטע צלמה תמונה פנורמית מצויינת כשהגענו למטה: 

SONY DSC

הסתובבנו לנו ב"קלדרה" – בלוע.
השיחים הירוקים שבולטים בשטח הם ה-Creosote שהראיתי ברשימה הקודמת.

c05

הלוע עצמו מאד יפה – רואים יפה את כל השכבות הצבעוניות של סלעי המשקע שהושקעו ונחרצו 

c06

לפעמים החריצים הללו הם ממש נקיקים קטנים – אום נטע הלכה לבדוק אחד מהם, 

SONY DSC

וצלמה את הצד השני של ההר – עם האפר הגעשי, והשביל בו ירדנו – מתוך הנקיק: 

SONY DSC

זהו הצד השני של הלוע – מפולות של אפר געשי – 

SONY DSC

אבל גם הקלדרה – התחתית של הלוע – מעניינת. יש שם המון המון אבנים צבעוניות ומיוחדות 

c18

למשל, הנה ביצת דינוזאור: 

c10

ועוד כמה אבנים ססגוניות ומיוחדות שצלמנו: 

c11

ואם כבר מסתכלים על האבנים, מוצאים לפעמים גם כאילה שמסתובבים בינהם… למשל, חגב בגוון אדום:
תוספת, 14.7.2013: המומחים באתר Bugguide המצוין לימדו אותי שזוהי נימפה (כלומר, צעיר) של חגב ששמו הלטיני Anconia integra ושמו העממי Alkali Grasshopper. 

c12

לפי הערכות החוקרים, המכתש של יוביהיבי נוצר בעקבות התפרצות שארעה לפני 800-2100 שנים. תחום די רחב, אני יודעת…
מחקרים שנעשו באיזור בשנים האחרונות טוענים שיש כיס מגמה פעיל מתחת להר, והוא בהחלט עלול להתפרץ שוב.

c13

היה גם צמח אחד מעניין שפגשנו בתחתית הלוע, אבל עליו אני כבר אדבר ברשומה הבאה. בינתיים – אנחנו מעיפות מבט מעלה מעלה: 

SONY DSC

וחוזרות אל השביל, לטפס למעלה.
– את בטוחה שאין דרך קצרה יותר? זה נראה טיפוס ממש א-ר-ו-ך…
– נטפס לאט, ננוח בדרך. יש מקלות הליכה, ויש לנו מספיק מים.

SONY DSC

זה השביל שלנו, אנחנו חוצות את הלוע ומתחילות בטיפוס מעלה… 

SONY DSC

ומהדרך, אפשר לצלם את רוב הלוע ולראות כמה הוא גדול יחסית לאדם שמסתובב שם:
השם "יוביהיבי" משמעותו "סל גדול" באחת משפות האינדיאניים המקומיות, וכשמסתכלים על המכתש – אפשר בהחלט להבין את הדמיון. 

c14 

את התמונות צלמנו אום נטע ואני ב-Ubehebe Crater, בצפון Death Valley National Park; בתאריך 8.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

c20

Oh, What a Beautiful Morning!

SONY DSC

אחרי לילה בPanamint Springs Resort, קמנו לבוקר יפהפה. השמיים היו פשוט מרהיבים. 

IMG_8080

מיד ארזנו את חפצינו, ונסענו לאיזור פתוח בשביל להכין ארוחת בוקר. אוכל, גזיה, וכל מה שצריך הבאנו מהבית. שלווה ושקט עטפו אותנו מכל הצדדים. תראו איזה מקום מושלם לארוחת בוקר: 

SONY DSC

הקולות היחידים היו קולות הציפורים – והבולט בשטח הוא השחרחר הזו, שמסתכל עלי: 

IMG_8110

הנקבה שלו גם נמצאת בשטח – ואום-נטע מיד זיהתה אותם: אילו פִינוֹפֶּפְּלָה!
פינו-מה?
פִינוֹפֶּפְּלָה – Phainopepla – זו אחת הציפורים הנפוצות במדבר, והיא תלווה אותנו לאורך כל הטיול!
אתם מוזמנים לשמוע את הקריאות שלה באתר Allaboutbirds המצוין. 

IMG_8093

הקריאות של הפינופפלה לא היו היחידות בשטח. מהר מאד שמענו שׂלוִים – ויצאנו לחפש אותם. הבעיה היא שהם זריזים ומתחבאים בסבך… אום נטע הצליחה לתפוס אחד בורח…
זהו Gambel's Quail – שלו גמבל. 

SONY DSC

ראיתי גם את החמוד הזה – Sage Thrasher – שאותו פגשתי לפני 4 שנים צפונה משם, באיזור Mono Lake

IMG_8101

מהר מאד ראינו שיהיה לנו יום חורפי במקצת, ושמחנו מאד – חורף בעמק המוות זה מחזה נדיר. 

IMG_8074

באיזור פנמינט כבר ירד גשם לפני שהגענו, וראינו שאריות לגשם – 

SONY DSC

שלולית גדולה שההרים הנהדרים משתקפים בה. ממש תענוג!

IMG_8089

בהמשך הדרך עברנו ליד עיר-רפאים – Ghost Town. הגענו אל Ballarat – שנקראת על שם עיר אוסטרלית (שנמצאת כשעה נסיעה מערבית למלבורן, אוסטרליה) 

IMG_8115

בטיול לפני 4 שנים, עברנו בעיר הרפאים Bodie – זה היה מאד מעניין (ואם אתם לא זוכרים, אני ממליצה להקליק ולהציץ).
באלאראט הרבה פחות מרשימה… כל מה שנותר הם 3-4 בניינים הרוסים וכמה קירות. 

IMG_8122

באלאראט הוקמה בשנת 1897, ובעיקר סיפקה מצרכים ושירותים לכורים שהתגוררו באיזור. היא היתה עיר קטנה, שהחזיקה מעמד עד שנת 1917 –
אז נסגר סניף הדואר המקומי, והעיר ננטשה סופית. 

IMG_8121

אחד העופות המרשימים בשטח הוא ה"עורייבן"…
מה?
פליטת פה מקרית שלי – בעברית עורב, באנגלית Raven – מה יותר הגיוני מלהלחים את המלים הללו יחד? 

IMG_8124

שיח מאד נפוץ באיזור – שרק התחיל לפרוח, ובעצם הפרט הזה הוא היחיד שפגשתי פורח – הוא ה-Creosote. שיח ממשפחת הזוגניים.
גם אצלינו, רוב בני המשפחה הזו נוטים לצמוח במדבר. 

IMG_8137

טוב, אחרי ארוחת בוקר טובה, מפגשים עם ציפורים ואפילו Creosote – הגיע הזמן לרדת מרכס Panamint אל העמק עצמו. עמק המוות.

IMG_8139

בשולי הדרכים, בעמק המוות, פגשנו התחלת פריחה של פרח צהוב ונחמד: 

IMG_8157

זוהי "חמנית המדבר" – Desert Sunflower – ששמה הלטיני – Geraea canescens. 

SONY DSC

לצידי הדרכים ראינו יותר ויותר "חמניות" כאילה – 

IMG_8160

ואז הרגשנו משהו מפתיע… כלומר, מפתיע ולא צפוי בעמק המוות. מיד נכנסתי לאוטו, וצלמתי את הפרחים דרך השמשה: 

IMG_8171

לא, לא… זה לא הפוקוס הנכון. תסתכלו עכשיו: 

IMG_8173

אתם מבינים? גשם! התחיל לרדת גשם – בעמק המוות! במקום הזה יורדים בערך 40 מ"מ גשם בשנה (ויש שנים שבהן אין גשם כלל!) – ואנחנו הגענו בדיוק בזמן להנות מהם!
בשלב הזה הבנו שלמרות הפריחה הדלה יחסית – יהיה לנו יום מאד מוצלח. 

 IMG_8163אז נסענו ללוע של הר געש…
אבל על זה כבר ברשימה הבאה.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בPanamint Ridge וב-Death Valley, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

SONY DSC   

וכמובן, השיר – למרות שהוא מהמחזמר "אוקלהומה", הוא מאד מתאים גם בקליפורניה. מצאתי ביצוע מצוין שלו, עם יו ג'אקמן:

פרחים במפלי דארווין

i3

סיפרתי כבר שהגענו בתחילת העונה, ולא היו הרבה פרחים. "לא היו הרבה" – כלומר היו. היו פרחים.  זהו נווה מדבר, ושם יש מים כל השנה – לכן הפרחים פורחים שם.

a01

ראשון ששמנו לב אליו היה המורכב הצהוב שראינו ליד מרכז המבקרים – Goldenhills (או בשמו הלטיני – Encelia farinosa). במיוחד התפעלתי מגושי הפריחה שצמחו בסלע – הם נראים מאד מרשים כך.

a02

מעט אחרי כן, ראינו עוד מורכב קטן וחמוד שפרח בין הסלעים – הפעם בלבן: מזכיר מעט את הקחוונים שלנו: 

a04

השם העממי שלו הוא "חיננית הסלעים" – Emory's rock daisy – והשם הלטיני הוא Perityle emoryi. 

a03

ליד המים פגשתי את הלבדנית הקליפורנית, שאני זוכרת מקניון סולסטיס. כזכור, שמה הלטיני הוא Pseudognaphalium californicum ושמה העממי Ladie`s Tobbaco.

a05

מעלינו, בין הסלעים ומפעם לפעם גם סביבנו הנחל עצמו צמח כל מיני קקטוסים. המדבר האמריקאי הוא מקור הקקטוסים – שם התפתחו רוב בני המשפחה הזו.
אני מתכננת רשימה שלמה שתוקדש למשפחה המיוחדת הזו,  

c1

ולכן בינתיים אני רק אספר שנהניתי מאד מהצורות המשעשעות שלהם יוצאות מהסלעים – כמו למשל, קקטוס הקיפוד הזה (hedgehog cactus) שנראה כמו יד בתנועה מסויימת מאד –

c2

תראו כמה יפים הכדורים האדמדמים של cottontop cactus – הוא נקרא כך כי לקראת הפריחה, הוא מגדל מעין כיפה צמרירית –

c3

והקקטוס הנפלא הזה שנקרא פשוט Beavertail, בגלל צורת העלה – והוא קרוב לצבר המצוי שנפוץ אצלינו.  

SONY DSC

בין המבטים למעלה, אל הקקטוסים שעל הסלעים מעלינו – הסתכלתי גם למטה, וראיתי את הצהבהב הנחמד הזה: זהו פרח ממשפחת המצליבים, כלומר קרוב של החרדל, הצנון והכרוב שאצלינו. שמו העממי Yellow Peppergrass – כנראה בגלל חריפות העלים, ושמו הלטיני Lepidium flavum – כלומר, שחליים צהובים.
שחליים זה סוג במשפחת המצליבים שיש לו כמה נציגים גם בארץ.

e1

שיח נוסף שהחל לפרוח, וגם אותו כבר זיהיתי אחרי הטיול בקניון סולסטיס הוא הערבה – Salix. גם כאן אני יודעת רק את שם הסוג, ולא את שם המין. 

f1

באיזור המפל ראינו שרכים – הסתכלנו מקרוב, וגילינו שזה שרך מוכר ונפוץ בכל העולם: שערות שולמית מצויות – Adiantum capillus-veneris ששמן העממי הוא "שערות העלמה" – Maidenhair fern 

g1

ליד המים מצאתי גם את הפרח הקטן הזה – ממשפחת הזיפניים, קרוב לזיכריני. לא הצלחתי להגדיר אותו ברמת המין, וכנראה הוא שייך לסוג Cryptantha. 

h1
ליד המים פרחו גם כמה פרחים יפהפיים ממשפחת נר-הלילה.

i1

נר-הלילה שאצלינו מוצאו ביבשת אמריקה – הוא הגיע אלינו כנראה כבר בראשית המאה ה20. בארה"ב ישנם מינים רבים מהמשפחה הזו.
הצהוב הנחמד הזה הוא Camissonia brevipes ששמו העממי הוא Golden Suncup – כוס-שמש זהובה : 

i2

מעט קטן יותר, אך עדיין מאותה משפחה – משפחת נר-הלילה – הוא הפרח הורדרד הזה – 

j1

אני לא בטוחה שזיהיתי נכון את הפרח הזה – אני מתלבטת אם זה מין אחר של Camissonia  (בדומה לGolden Suncup) או משהו אחר, למשל Chylismia. הפרח עצמו ורדרד ונחמד –

j2

פה ושם בנחל ראינו גם שיחים – כתמי צבע ירוקים עזים. גם את השיח הזה לא הצלחתי לזהות, 

k1

אבל הצבע הירוק העז נפלא בעיני – ובשביל זה יש חברים: אום נטע מוסרת שזהו Pigmycedar – ששמו הלטיני Peucephyllum schottii, והוא ממשפחת המורכבים. 

k2

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – במסלול אל מפלי Darwin, בתאריך 7.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונה שלה!

f2

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אם יש לכם הערות, תיקונים, שמות צמחים שזיהיתם לי – אני אשמח להוסיף!

c4

טיול אל Darwin Falls, ברכס Panamint

אז מה את אומרת, פיבי? נצא לטיול קצר? יש עוד מספיק שעות אור. נראה לי שהרעיון מוצא חן בעיניה.

a00

בעינינו הוא מאד מצא חן, ולכן נסענו – לפי המלצתה של הבחורה הנחמדה במרכז המבקרים של פנמינט – למסלול אל מפלי דארווין.

SONY DSC

רכס פנמינט – Panamint – הוא הרכס המערבי בפארק עמק המוות – Death Valley National Park. עמק פנמינט – עמק ברכס זה – הוא הכניסה המערבית לפארק. יש שם מרכז מבקרים קטן, מוטל, וחניון קמפינג. יש גם כמה מסלולי הליכה בסביבה.

a01

המסלול אל מפלי דארווין הוא מסלול קצר (כ-3 ק"מ בסך הכל), והוא ממחיש לנו היטב את חשיבות המים במדבר. השטח הכללי מסולע וצחיח. רק בערוץ הנחל עצמו  יש פתאום צמחיה. בהתחלה רק כמה עשבוניים, אבל מהר מאד מצטרפים אליהם שיחים – ואפילו עצים!

SONY DSC

אחרי הליכה קצרה, פתאום ראינו התחלה של זרימת מים – זרזיף קטן, ומלא אצות

a03

כמה דרורים צעירים שכשכו להם במים – אילו White Crowned Sparrows צעירים –

a03a ואז שמנו לב לצינור, שיש בו חור. כאמור, זהו מדבר. המים ששותים במרכז המבקרים מגיעים מהמעיינות בסביבה – לאיזור קוראים Panamint Springs – מעיינות פנמינט. אחד המעיינות הראשיים הוא מעיין דארווין, וחלק מהמים שלו נלקחים בצינור לשימוש. חלק אחד נשאר בנחל ומאפשר את חיי הטבע שם.

SONY DSC

ככל שהתקדמנו במסלול, כמות המים וכמות הצמחיה גדלו – והאיזור נעשה קסום, עם הפלגים הקטנים והמפלונים בסלע

SONY DSC פכפוך המים משרה שלווה, המקום ממש נעים ויפהפה – רק אנחנו והציפורים.

a07

ובאמת ראינו כמה ציפורים. אחרי אחת מהן אום נטע ניסתה לרדוף – בהתחלה הציפור הזו ניסתה סתם לנפנף אותנו…

SONY DSC אבל אנחנו – כלומר, אום נטע – לא ויתרנו, ואחרי כמה דקות הציפור ויתרה לנו ואפשרה לאום נטע לצלם אותה בצורה הולמת: זהו Yellow-rumped Warbler – קרוב של הסבכי שאצלינו. המגדיר שלי מציע לקרוא לו "סבכון".

SONY DSC

תוך כדי הליכה, התחלנו לתהות מדוע קוראים למפלים כאן "מפלי דארווין". הלא דארווין לא הסתובב באיזור הזה…

a08

ובכן, יש עיירה בשם דארווין ממש לא רחוק משם, מחוץ לפארק. בעצם לקרוא לכפרונצ'יק הזה "עיירה" זה קצת מוזר. הייתי קוראת לזה "חמולה" – זה הגיוני יותר. גרים שם בערך 50 אנשים…

a09

המקום קרוי על שם הרפתקן אמריקאי בשם דארווין פרנץ', שהתגורר באיזור במאה ה-19. הוא נולד במדינת ניו יורק, למד רפואה, היה בצבא האמריקאי, ובשלב מסויים בחייו הגיע לאיזור הזה בחיפושי זהב וכסף.

a10

בינתיים, האיזור נעשה סלעי יותר – התחלנו לטפס מעט: אנחנו מתקרבות אל המפלים!

a11

ערוץ הנחל נעשה צר יותר – הקירות מתקרבים אלינו,

a12

ויש כל מיני מפלונים קטנים וחמודים, בגובה מטר בערך

a13

אפילו אדום חזה אמריקאי (Anerican Robin) שר לנו שיר –

a10a

והנה, הגענו אל המפל. לא מפל מאד גדול או מרשים – גבהו כארבעה מטרים בלבד.

a14

אבל הוא זורם כל השנה, ואם ממשיכים למעלה – לפי מה שקראתי – יש עוד חלק עליון למפל: המים יורדים בכל קטעי המפל בסך הכל כ-20 מטרים, וכיון שזהו נחל איתן (המים זורמים כל השנה) – זהו אחד ממקורות המים החשובים בפארק.

SONY DSC

נהניתי גם מהשרכים סביב למפל – שערות שולמית כמו אצלינו, ועוד אחרים שלא זיהיתי –

a16

מפעם לפעם, ראינו קקטוסים מסביב – הם פורחים בחודש מאי, אנחנו ראינו רק את הצמחים עצמם. אבל היו גם כמה פרחים בשטח.

a17

התמונות צולמו בDarwin Falls ליד Panamint Springs, בתאריך 7.3.2013 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חלק מהתמונות צלמה אום נטע – יש קרדיט על כל תמונה. תודה על הרשות להציג את תמונותייך!

a18

פיבי אומרת (כזכור, אני קוראת לה כך כי שם הציפור הוא Say's Phoebe) שהיה לה טיול נחמד מאד. היא גם מוסרת שלא תוותרו על הרשומה הבאה שאני מתכננת – כי שם תוכלו לראות את הפרחים שראינו במסלול הזה.

SONY DSC

נוסעים לעמק המוות!


אחרי שביקרתי את החברים בלוס אנג'לס, וטיילתי קצת באיזור סובב-סן-פרנסיסקו, הגיע הזמן לטיול הגדול באמת.


אום נטע ואני ארזנו תיקים, מקלות הליכה, אוכל, ציוד קמפינג (ככה, שיהיה… אם אין ברירה…) – בקיצור, מילאנו את האוטו בכל טוב, השארנו את אבו-נטע לטפל בנטע ובאחותה, ונסענו לנו למדבר הגדול.

היעד היה לראות את האביב במדבר. אום נטע בררה מול הריינג'רים, וניסתה לחשב מתי יהיה הזמן הנכון לבוא לבקר במדבר. הוספנו לזה אילוצי חגים, ואז באתי. בדיעבד, הקדמתי מעט – הפריחה במדבר היתה רק בתחילתה. אבל זה לא פגע כלל בהנאה מהטיול.


הרשימה הזו כוללת תמונות מהדרך אל הפארק הראשון שביקרנו בו: Death Valley – עמק המוות. אחד המדבריות הקשים ביותר בעולם – כמות משקעים שנתית בערך כמו באילת, אבל בלי הים האדום שיעזור קצת בוויסות הטמפרטורות, שם בלב העמק הן יכולות להגיע גם ל50 מעלות צלזיוס ויותר.

בדרך, עצרנו לצלם ב-Red Rock State Park. בארצות הברית ישנם לפחות שלושה פארקים בעלי השם "Red Rock" – כולם פארקים שמתהדרים במסלע שלהם – אבני חול אדומות ותצורות סלע נהדרות. המפורסם ביותר הוא זה של אריזונה, ליד פניקס. לנבאדה יש אחד נהדר לא רחוק מפארק ברייס, וזה של קליפורניה – היה בדיוק בדרך שלנו. 

אז באמת לא היתה לנו ברירה. היינו חייבות לעצור ולצלם שם את הסלעים הנפלאים!
וחוץ מזה, שימו לב לצמחיה שם: העצים המוזרים הללו הם עצי יהושע, שאני עוד אכתוב עליהם. השיחים בירוק זית – הם השיחים הנפוצים ביותר באיזור, ושמם Creosote. 

אחרי ששבענו מהסלעים המיוחדים, המשכנו הלאה. הכביש עבר דרך ישוב קטן…
מאד קטן.
מאד מאד קטן.
ישובון. מקום'צ'יק.
למקום הזה קוראים אולנצ'ה – Olancha וגרים שם פחות מ-200 אנשים. זהו צומת בדרך אל עמק המוות.


מעליו מתנשא רכס הרים יפהפה – רכס הרי Panamint, שדרכו עובר הכביש לעמק המוות.

כמו שאפשר לראות, הרכס מושלג לגמרי! נסענו למדבר – אבל ההרים מעליו הם גבוהים מאד, ובהם יורד שלג. 

עצרנו בדרך עוד כמה פעמים – לנופים, לסלעים… פתאום החריד אותנו רעש נוראי: צמד מטוסי F18 שטסו בגובה נמוך ועסקו בתרגילי קרב. צלמתי אחד, אחר כך פשוט המשכנו בדרך, כדי להתרחק מהאיזור שהם טסו בו. 

נסענו דרך המעבר ברכס פנמינט (Panamint) ואז הגענו לנקודת תצפית – התצפית הראשונה שלי אל עמק המוות!

ההרים מסביב פשוט מטריפים בצבעוניות ובמרקמים שלהם!

כשהגענו אל הנקודה הראשונה שלנו – מרכז המבקרים ב-Panamint Springs – כבר היה זמן לארוחת צהרים. לכן נכנסנו אל החניון ליד, וישבנו להכין סלט. כל מיני ציפורים באו להתעניין בארוחה שלנו. ראשונים הגיעו הדרורים – דרור הבית, המוכר לנו גם מהארץ – 

ודרור לבן-כתר-  White-Crowned Sparrow – שהיה מקסים במיוחד


פגשנו גם את הציפור הזו – Say's Phoebe – החלטתי לתרגם את השם הזה ל"פיבי אומרת", כמו במשחק "המלך אמר" 😉

כאמור, לא היתה הרבה פריחה באיזור. רק צמחים מעטים החלו לפרוח. 

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים, ושמו העממי הוא Goldenhills – גבעות זהובות. השם הלטיני הוא Encelia farinosa. הפרח נראה קצת "על העוקם", אבל הוא באמת היה היחיד שהעז לפרוח בכל האיזור… 

אני חושבת שפיבי אומרת שהיא תחכה לרשומות הבאות מהטיול, לראות אם יהיו שם פרחים מעניינים יותר… 

התמונות צולמו כולן בקליפורניה, בדרך אל עמק המוות, בתאריך 7.3.2013.
את התמונות צלמנו אום נטע ואני, על כל תמונה כתוב שם הצלמת – ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בפיקאסה. 

שלג במדבר

הטיול שלי עומד לקראת סיום, ויש עשרות רשומות שאני מתכננת להכין, לכתוב ולפרסם. 

נהניתי מאד מאד, ועוד יש לי יום טיול, יום התארגנויות – וטיסה ארוכה.

בינתיים אני מפנקת אתכם בתמונה מאד מאד לא שגרתית – חורף בעמק המוות. בתמונה הזו רואים את ה-Mustard Canyon – גבעות אבן חול שמכילה הרבה גפרית, ולכן הן בצבע צהוב חרדלי – ומאחור רואים את ההר Winter's Peak, מושלג כולו.
בין לבין – יש המון ענני גשם וערפל, ממש חורף! 

עמק המוות

להתראות בשבוע הבא!