הר הכרמל – פרחים, פרפרים וכל מיני

בקעצור החורש – Saxifraga hederacea

אני ממשיכה לחזור אל תמונות מהעבר, והפעם אני חוזרת בדיוק שנתיים אחורה – אל 14.4.2018.

להמשיך לקרוא

היום יום הולדת!

היום אני חוגגת יום הולדת לאמא שלי!

לכבוד יום הולדתך, אמא – אני מאחלת לך:

שתמשיכי לטייל בכל העונות:
בקיץ –

בסתיו –

בחורף –

וכמובן גם באביב –

שתטיילי בכל הארץ!
בצפון –

בדרום –

במזרח –

ובמערב –

וכמובן, בכרמל ליד הבית

שנמשיך לרדוף יחד אחרי הפרחים שאנחנו אוהבות

וככה על הדרך שיהיו גם כמה פרפרים –

ואפילו ציפורים…

שתהיה לך שנה טובה, מלאה דברים יפים וצבעוניים והרבה הרבה אהבה

אוהבת אותך – עננת.
ומצטרפים לברכות כמובן מוטי והעננצ'יקים

את התמונות צלמתי ברחבי הארץ – בין אוגוסט 2014 ליולי 2015, בטיולים שערכתי יחד עם אמא שלי או בעקבותיה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

כרמלית נאה – Ricotia lunaria

היום הפרח שלי הוא אחד היפים במשפחת המצליבים: כרמלית נאה.

לרוב, למשפחת המצליבים אין פרחים מרשימים. את אפקט הרושם הם נותנים על ידי הכמות – למשל, מרבדי השלח במדבר, מרבדי מרסיה במישור החוף או חרדלים לצידי הדרכים. הפרח הבודד לרוב קטן, תמיד עם ארבעה עלי כותרת, 6 אבקנים ועמוד עלי.

DSCN8358

הכרמלית היא ייחודית יותר במשפחה – עלי הכותרת שלה מעוצבים יפה, ויוצרים צלב מעוטר.

גם היא יוצרת מקבצים ורודים מרשימים –

הכרמלית נקראת כך כי היא נפוצה בכרמל. אבל היא נפוצה גם בגליל, בגולן ובחרמון.

כאמור, הפרח נפוץ בכרמל – וצורתו דומה לצלב. כנראה זו היתה אחת הסיבות לכך שמסדר הנזירים הכרמליתיים אמצו את צורת הפרח לצלב הרשמי של המסדר.
עדכון: קבלתי תיקון מפרופ. אמוץ דפני מאוניברסיטת חיפה: אני מביאה אותו בשם אומרו:
פרחיה של הכרמלית הנאה הם בתבנית "צלב מלטה". לצלב זה שמונה קצוות, האמורים לסמל את התכונות המציינות את אבירי המסדר: נאמנות, צדיקות, כנות, אומץ, כבוד ותהילה, בוז למוות, עזרה לעני ולחולה וכבוד לכנסייה. הצלב המלטזי הוא סמל מסדר הכרמליטים הידועים גם כ"אבירי מלטה". השם האנגלי "Maltese Cross Ricotia", המופיע באתרים רבים, הוא ככל הנראה "המצאה" מאוחרת תוצרת הארץ, משנות השמונים של המאה שעברה, שלא הצלחנו לאתר את מקורה. מכאן שכל קשר בין מראה הצמח – צלב מלטה ומסדר הכרמליטים – מופרך מעיקרו. למען הדיוק, נציין שצמח זה אינו מצוי כלל במלטה. כאשר נשאל ראש המסדר הכרמליטי בסטלה מאריס אודות הקשר האפשרי בין הצמח למסדר הוא ענה: "גם אני שמעתי כך".
נראה, אפוא, שהקשר של הכרמלית הנאה למסדר הכרמליטים אינו נכון, למרות הפיתוי הרב ל"סיפור יפה". סביר הניח שמקור השם העברי בכך שמעניקיו התכוונו לתפוצתו הרבה בכרמל. שם זה מופיע לראשונה במגדיר לצמחי הארץ שהופיע ב- 1955.
פרחי כרמלית נאה מופיעים בשלושה פסיפסים ביזנטיים – פסיפס שהיה בכנסיית המולד בבית לחם, פסיפס בבית דיוניסוס בציפורי ופסיפס בחמאם בבית שאן. משערים, הפרח נבחר בגלל היותו דומה לצלב ויצוין שגם הצלב האורתודוכסי הוא שווה צלעות.
הנאמר כאן הוא ציטוט מתוך הספר "צמחים, שדים ונפלאות: מפולקלור צמחי ארץ – ישראל" מאת אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב. בספר יש מידע נוסף על הכרמלית.
תודה רבה לפרופ. דפני על הציטוט, ועל הרשות להשתמש בו!

המסדר הכרמליתי הוא מסדר נזירים שנוסד במאה ה-12, על ידי נזירים שבאו לארץ הקודש מאיטליה ומצרפת. הם התגוררו תחילה במערות בכרמל – בנחל שיח, וכנראה שם פגשו את הכרמליות.

מאוחר יותר הם עברו לאיזור סטלה מאריס – שם, לפי המסורת, נמצאת מערת אליהו הנביא. הם רכשו את השטח במאה ה-17, אך בתחילה עדיין התגוררו במערות ובכוכים באיזור.

במהלך המאה ה-18 כוחם התחזק והם התחילו לבנות מנזר. בשנת 1799 נפוליאון כבש את הארץ – והשתמש בבנין המנזר לבית חולים לחייליו.

לאחר עזיבת נפוליאון הערבים ששלטו באיזור הרגו את החיילים הצרפתיים (הפצועים שנותרו בשטח) והרסו את המבנה.
במהלך המאה ה-19 הכרמליתים הגיעו להבנות עם הערבים ובנו את המנזר והכנסיה שנמצאים שם עד היום.

בעצם, בערך החל מתקופת נפוליאון הכרמליתים היו חלק חשוב מהעיר חיפה. הם היו נזירים ומשכילים, בעלי ידע ברפואה באיזור שעד אז היה כפר דייגים קטן בדרך לעכו. הם תרמו רבות להתפתחות העיר.

וכל הזמן הזה, הכרמליות פורחות מסביב וכלל לא מודעות למלחמות ולקרבות.

הכרמליות בכרמל מתחילות לפרוח בסוף דצמבר, וממשיכות עד ראשית מרץ. בגליל העליון, בחרמון ובגולן אפשר לפגוש בהן גם מאוחר יותר.

הכרמליות, כמו שרואים בתמונות כאן, פורחות בורוד בהיר. אבל פה ושם אפשר למצוא גם לבקניות:

DSCN8338

את התמונות צלמתי בעיקר בכרמל – בתאריכים 1.1.2013, 16.2.2013 וגם 17.1.2015
אבל גם בכמון, בגליל התחתון בתאריך 23.2.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שלג בכרמל!

הלילה ירד שלג בכרמל! איזו התרגשות!

שלג – בכרמל – זה אירוע נדיר מאד. ובדיוק הערב נסענו לארוחת ערב משפחתית בחיפה. תזמון מצוין!

כשהגענו, ירד בשכונת אחוזה גשם מעורב בשלג – נכון, זה לא מרגש או מרשים כמו סופות השלגים שהיו באותו זמן בירושלים, בגליל ובגולן (אפילו ציפורי בגליל התחתון התכסתה לבן!) – אבל מצד שני, מזמן לא יצא לי לראות שלג יורד. אפילו כשהוא מעורב בגשם זו חוויה נהדרת.

בחדשות סיפרו בינתיים, שהכביש מעוספיה לצומת דמון נסגר לתנועה – עקב השלג והקרח. החלטנו לעלות לכיוון אוניברסיטת חיפה, לראות מה קורה שם.
כמובן, חצי מתושבי חיפה יצאו גם הם לכיון הכרמל. אנחנו לא נסענו רחוק – הגענו רק עד הכיכר בכניסה לאוניברסיטה.

אמנם הגענו רק לרום 460מ' מעל גובה פני הים, ובכל זאת – האיזור היה מכוסה שלג! כסות צנועה – כסנטימטר (הבנתי שבהר מירון יש בערך 35 ס"מ…) אך גם הכרמל לבש לבן!
אני כמובן חייבת לחלוק את החוויה הזו עם כל קוראי! ואם מתאים לכם – נראה לי שמחר בבוקר כדאי לעלות לכיוון עוספיה.
כן, רוב תושבי חיפה והאיזור יהיו שם, אבל בכל זאת, שלג! בכרמל!

את התמונות צלמתי הלילה, 9.1.2015, בכרמל – איזור אוניברסיטת חיפה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

מעוג קפח – Lavatera bryoniifolia

כמה חודשים אחרי השריפה הנוראית בכרמל (12/2010) חוקרת השריפות מאוניברסיטת חיפה, ד"ר נעמה טסלר, מצאה בחניון האגם – איזור שנשרף באופן קשה – פרח לא מוכר.

תיקון: נעמה תיקנה אותי, וסיפרה שהיא מצאה את המעוג הקפח באיזור החי-בר בכרמל כבר בשנת 2009, לפני השריפה הגדולה. משום מה אני פספסתי את המציאה אז. אני התוודעתי אליו אחרי השריפה.
במבט ראשון הוא הזכיר את החטמית הזיפנית. אבל הפרח עצמו קטן יותר, ושטוח יותר – נראה שונה מפרחי החטמית. הצמח, לעומת זאת – גבוה יותר – מגיע לגובה של שלושה מטרים! אני הגעתי אל חניון האגם בעקבות הדיווח של נעמה, ופגשתי לראשונה את המעוג הקפח. מאז חזרתי לבקר אותו כל שנה. המעוג הקפח הוא בן למשפחת החלמיתיים, כמו החטמית והחלמית (החוביזה). אחד המאפיינים של פרחי המעוג (כל מיני המעוג – ישנם חמישה מינים בארץ) – הוא שיש להם גביע כפול: הפרח יושב בתוך גביע של עלים ירוקים, אך לגביע יש שתי שכבות, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה: בעצם, גם לחלמית יש גביע כפול – אך אצלה עלי הגביע החיצוני מופרדים זה מזה, ואילו אצל המעוג – הם מאוחים יחדיו. זהו סימן ההגדרה המבדיל בינהם. את המעוג הקפח אפשר למצוא בכרמל ובגליל, בעיקר באיזורים שנשרפו. כאן רואים את החורש – העצים בתמונה הם שרופים ומתים, ובסבך פורח המעוג: בעיני המראה מקסים – הסבך של לטם מרווני ושעיר, מרווה משולשת וקידה שעירה שכבר גמרו לפרוח – וביניהם מציצים עמודי התפרחת של המעוג. ושלא תחשבו שהיה קל להגיע אליהם! סבך השיחים הוא צפוף ובערך בגובה מטר וחצי, והמעוגים מתנשאים מעל. לאור העובדה שהגובה שלי הוא בערך מטר-ושישים (או כמו שהסבירו לי פעם, מטר וקרמבו-פחות-ביס) – נאלצתי לצלול עמוק לסבך על מנת להתקרב אליהם. ואני חייבת לציין שזה לא נעים לצלול לסבך של קידה שעירה… בחורש, בין העצים, המעוג לא מצליח לפרוח. כאשר השריפה פותחת את השטח, הוא מצליח להתבסס ולצמוח מעלה מעל לשיחים בסבך. אך לרוב הוא יפרח באותו איזור רק כמה שנים. כאשר החורש מתחדש – המעוג נעלם מהשטח. את התמונות צלמתי בכרמל, בחניון האגם בתאריכים 19/5/2012 וגם 16/5/2014 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

חודש מרץ בכרמל

לדעתי, חודש מרץ הוא החודש היפה בשנה. הזמן הטוב ביותר להתלבט יחד עם הכלניות באיזה סימון שבילים לבחור – ולצאת לטייל!
גם השנה, שלא ירדו מספיק גשמים, אפשר היה למצוא פריחה יפה בכרמל – בעיקר פריחת גיאופיטים.

הכל פורח, והסחלבת בכרמל בעיצומה.

ואם יש גם כמה שפני סלע (כמו בתמונה מעל) או פרפרים (כמו כחליל האפון בתמונה הבאה) – זה בכלל נפלא!

במרץ האחרון טיילתי בכרמל רק שלוש פעמים, והתמונות כאן הן חלק קטן מאד ממה שראיתי באותם טיולים. למשל, זבוב בומביל על פרי של כרבולתן השדות:

את רוב הצמחים ברשומה הזו כבר סקרתי בבלוג, ולכן כל שם יהיה קישור לרשומה שבה כתבתי על המין. למשל, ספלול מטפס: מצאנו עץ נהדר עמוס פרחי ספלול –

אחד הסחלבים המקדימים עדין פורח: סוף הפריחה של הסחלב הנקוד בכרמל – וזהו פרט מיוחד, צהוב לגמרי:

שיא הפריחה של סחלב הגליל: בגליל אפשר למצוא אותו רק בגווני צהבהב-ירקרק. בכרמל הוא צבעוני, עם גווני ורוד, בורדו, לבן, ירוק וצהוב –

השנה, לראשונה התגלה סחלב איטלקי פורח בכרמל. מובן שגם אני נסעתי במיוחד לפגוש אותו:

לא נשכח גם הסחלב האנטולי. בד"כ אני מחפשת מיוחדים – כמו לבקנים. הפעם זה בדיוק הפוך: הצבע שלו היה כמעט ארגמני, ולא עבר מספיק טוב בצילום.

סחלב שלוש-השיניים מאד נפוץ בכרמל, האחד הזה היה גדול ומרשים –

שפתנים דווקא היו הרבה פחות מהרגיל. בעבר צלמתי מקבצים גדולים שלהם, השנה מצאתי רק פרטים בודדים, פה ושם

סחלבן החורש – הסחלב הלבן – מנקד את החורש בפרחיו הלבנים המעודנים

שנק החורש בד"כ פורח רק באפריל, השנה הוא התחיל כבר באמצע מרץ. השנה גם הצלחתי לראשונה לצלם דבורה בתוך השנק:

נהניתי מאד מהדבורניות – כאן בתמונה, מימין לשמאל אפשר לראות דבורנית צהובה, דבורנית נאה, מקבץ של דבורניות דינסמור ודבורנית הקטיפה.

דבורניות גדולות יוצרות סידור נפלא יחד עם הלטם המרווני –

וללא ספק, היפה בדבורניות היא דבורנית הדבורה.

היו גם רבים שאינם ממשפחת הסחלבים, למשל בן חצב יקינתוני –

ובאפריל פורחת רימונית הלטם – אך מצאנו כבר פרט ראשון מבצבץ בין הלטמים.

את התמונות צלמתי במקומות שונים בכרמל, בתאריכים 17.3.2014, 22.3.2014 וגם 31.3.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

גיחה קצרה לכרמל

פברואר כבר כאן, וגשם – אין. אני חייבת להודות שכל השמש הזו – 25 מעלות במשך היום לאורך כל ינואר – די מדכאת אותי. ולא רק אותי, גם את הטבע. יצאתי לכרמל לראות פריחה.
פרחים חד-שנתיים כמעט לא ראיתי. לא מצאתי כוכביות, מקורי חסידה או אפילו נזמית לופתת בכרמל. רק סביונים, ומעט צפורני חתול. ברשימה כאן אני אראה כמה מאילו שכן פורחים – צמחים שהם רב-שנתיים ולא תלויים רק בעונת הגשם הנוכחית.

הקידה השעירה, למשל – זהו שיח. הקידה רגילה להתמודד עם הקיץ כל שנה, היא אוגרת נוזלים גם מהעונות הקודמות – ולכן מסוגלת לפרוח גם בשנים קשות.

הכלניות – האהובות על כולנו – גם הן רב-שנתיות. יש להן ציצת-שורשים שנשארת בקרקע גם לאחר הפריחה, כך שגם הן יכולות לפרוח בשנים קשות. אבל אפשר לראות שהגבעולים נמוכים יותר מהרגיל.

עצי השקדיה הנהדרים חגיגיים כל כך בפריחה מלאה – פשוט נפלאים!

השקד המצוי – השקדיה – כעץ, מצליח להראות נהדר גם בשנה יבשה. הוא אמנם התחיל לפרוח מאוחר, אבל הפריחה נהדרת, הריח נפלא, והמוני דבורים, פרפרים וציפורים מאושרים לבוא ולהנות ממנו.

זמזומית מצויה פורחת כבר בכרמל – רק שהזמזומיות הרבה יותר קטנות, בערך חצי הגודל מאילו שצלמתי בכרמל לפני שנה.

כתמה עבת-שורשים – עוד צמח רב שנתי עם שורש מעובה שנשאר בקרקע כל השנה, פורחת גם היא – וגם היא קטנה ונמוכה יותר מהרגיל.

עוד פרח רב שנתי ממשפחת המורכבים הוא חיננית הבתה – פרח ששמו מאד הולם אותו. בשנים קודמות ראיתי מרבדים של חינניות בכרמל. השנה, לצערי, פגשתי בודדות.
אני אוהבת את החינניות שתמיד מחייכות אל השמש, ואם מסתכלים עליהן מאחור – הצד התחתון של הפרחים הלשוניים הוא ורדרד.

הלכתי לחפש שניים מהפרחים המיוחדים לכרמל – מינים שבארץ אפשר למצוא אותם רק בכרמל. הראשון הוא האכסף המבריק היפהפה והנהדר – בן-שיח מקסים עם עלים כסופים ופרחים צהובים-אדמדמים.

השני הוא הרומוליאה הצידונית – ממשפחת האיריסיים, גיאופיט (בעל פקעת) קטן – גודל הפרח הוא כ-2 ס"מ, והוא פשוט מקסים. ברוב האיזורים הים תיכוניים בארץ מתחילה עכשיו לפרוח הרומוליאה הסגלולית (שהיא לבנבנה-סגלגלה) – ורק בכרמל אפשר למצוא את הרומוליאה הצידונית, שהיא ממש סגולה.

בשבוע שעבר אמא שלי מצאה מקבץ מקסים של איריס ארץ ישראלי באיזור רקית. בשבת נסענו לשם בעקבותיה – זה מקבץ מקסים, ממש לצד הכביש העולה לרקית.

אבל לא סתם נסעתי לראות מקבץ איריסים – מצאנו שם איריס מיוחד, עם ארבע תעלות האבקה (וּשמונָה עלי כותרת) – הנורמלי (כמו בתמונה מעל) הוא עם שלוש תעלות האבקה, וששה עלי כותרת.
בעצם מצאנו שלושה איריסים כאילה, "מרובעים".

אבל איריס מרובע זה לא מספיק, נכון? אז הנה איריס מחומש: חמש תעלות האבקה, עשרה עלי כותרת – מוטציה יוצאת דופן, ואיריס מקסים ומיוחד:

גם העיריות החלו לפרוח בכרמל, באיחור רב. בדרך כלל אפשר למצוא את הראשונות בסוף דצמבר – והשנה הן פרחו מאוחר יותר.

עוד פרח אהוב עלי ומסמל לי מאד את החורף הוא בן-חצב החורש, שפורח בסביבות חניון האגם ועין אלון –

בפברואר בכרמל אמורים לפרוח כבר כמה מיני סחלבים. הלכנו לחפש את הסחלב הנקוד ומצאנו כמה ניצנים שעדין לא פרחו.
הדבורנית השחומה, לעומת זאת – כבר בשיאה:

הופתענו מאד לגלות את הניצנים הללו – אילו ניצני צמיחה של שנק החורש. זו עוד הוכחה לכך שהטבע ויתר על החורף השנה. שנק החורש פורח בדרך כלל באפריל, בסביבות פסח. את הניצנים הללו אני מחפשת בדרך כלל באמצע מרץ ולא לפני כן.

ועם השחרור הנחמד הזה אני גומרת את הגיחה היבשה לכרמל, ומקווה שכן ירדו עוד כמה גשמים, כי כרגע המצב עגום מאד.

את התמונות צלמתי בכרמל – בשפך נחל אורן, באיזור רקית, בחניון האגם, מעל עין אלון – בתאריך 8.2.2014
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ושימו לב לחגב הזעיר כאן, על האיריס המרובע:

חלבלוב השיח – Euphorbia dendroides

אני חוזרת לכרמל, לאחד הצמחים היחודיים לכרמל.

זהו חלבלוב השיח – בן למשפחה מפוארת של צמחים – מעשבים קטנים (אילו שאתם מנכשים מהעציצים שלכם) ועד לקקטוסים מפוארים.

השם "חלבלוב" הוא בעקבות המוהל הלבן, דמוי חלב אך רעיל – שיש בגבעולי החלבלוב. אם פוצעים את הגבעול – אפשר מיד לראות את ה"חלב" –

לחלבלוב יש פרחים זעירים, וצבעם צהוב.

הפרחים גדלים על עוקצים במעגל, כשבמרכז המעגל – בנקודת החיבור ישנו פרח נוסף.

אבל סביב לפרח עצמו ישנם עלי לוואי שעוטפים את הפרח – עלים שנעשים ירוקים יותר ככל שהם רחוקים יותר מהפרח.
הפירות הם כדוריים וצבעם ירוק-לימוני. הם יוצאים ממרכז הפרח.

ובסך הכל לשיח ישנו צבע צהוב-ירקרק מרהיב ונפלא –

חלבלוב השיח הוא החלבלוב הגדול ביותר בארץ. אילו שיחים שגובהם הממוצע הוא כמטר וחצי, אך הגדולים מגיעים גם ל-3 מטרים.
הם גדלים בצורת כדורים מקסימים על המדרון –

חלבלוב השיח גדל בארץ רק בנקודה אחת: מורדות נחל שיח בכרמל. ממש מעל בית הקברות של חיפה.
כיון שכך, זהו מין אדום – אחד המינים בסכנת הכחדה בארץ, הוא מופיע בספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל.
אגב, תמיד סיפרו לי שלנחל שיח קוראים כך על שם חלבלוב השיח. אבל בספר האדום כתוב שזהו השם הערבי של הנחל, והוא מופיע בשם זה עוד ממפות P.E.F – מפות מחקר בריטיות מן המאה ה-19.

הנחל מלא בשיחי חלבלוב, ובעונה הזו הוא כולו זוהר בצהוב. אבל זהו המקום היחידי בו הוא גדל!
בשנת 1994 נערך סקר יסודי במורדות הכרמל. חיפשו אם חלבלוב השיח צומח בעוד מקומות פרט לערוץ המסוים הזה – ולא מצאו.

לצערי הרב, עירית חיפה לא מכירה בערך הטבע הנדיר והייחודי שיש לה – ובמקום להפוך את נחל שיח לשמורת טבע עירונית, לדאוג שהכניסה לנחל תהיה נעימה ולהגן על השיחים הנפלאים הללו – היא מתעלמת מהנושא.
בית הקברות מטפס במעלה הנחל, השכונות יורדות מלמעלה – ושטח המחיה של שיחי החלבלוב מצטמק עוד ועוד.
נו, החלבלוב לא משלם ארנונה… דיירים כן. גם בתי קברות מספקים הכנסה.

בדיוק השבוע התפרסמה ידיעה שלכאורה אמורה מאד לשמח אותי ואת חובבי הטבע באשר הם: הממשלה הקצתה תקציב לשימור צמחים נדירים והצלחתם. 4.6 מליון שקלים – סכום קטן יחסית לתקציבים אחרים, אבל בכל זאת, זו מחשבה לכיוון הנכון.
אבל יחד עם זאת התפרסמה הידיעה שמספרת לנו שלמרות ההתנגדויות הרבות, הממשלה תעביר חוק חדש בנוגע לועדות התכנון, ונציגי רשות הטבע, אנשי שמירת הטבע וכל הגופים הללו – נמצאים מחוץ לועדה.
כלומר, תוך שנים ספורות יהיה הרבה יותר קל להרוס שמורות טבע ולבנות עליהן שכונות. בואו לגור ב"נווה איריסים" או "גבעת הכלניות" – זה מה שיישאר לנו מהטבע.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה באתר NRG , ואת הכתבה באתר הארץ. שתיהן צופות לנו עתיד של בטון ללא פרחי בר. כמו שסכם זאת צפריר רינת מ"הארץ" – יותר בניה, פחות תכנון.

את הצמחים הנדירים שיציל תקציב השימור תוכלו לפגוש בגנים הבוטניים ובבנק הזרע.

אתם מוזמנים להצטרף לאתר המאבק, ולקרוא גם באתר החברה להגנת הטבע.

אנחנו גבול התפוצה המזרחי של החלבלוב הזה. בעולם הוא גדל לחופי הים התיכון ועל איי הים התיכון, וממשיך עד לאיים הקנריים. המקומות הקרובים ביותר אלינו בהם גדל חלבלוב השיח הם בטורקיה ובגבול מצרים-לוב.
אצלינו בארץ הוא גדל אך ורק בנחל שיח בכרמל. כלומר, זו אוכלוסיה ייחודית ומבודדת.

התמונות צולמו בנחל שיח בחיפה, בתאריכים 10.1.2008, 13.2.2012

התמונות ב-Flickr, מוזמנים להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

הערה: כמו שכתבתי, חלבלוב השיח פורח אך ורק בנחל שיח בכרמל. אם אתם בטוחים שראיתם משהו בול כזה, אבל במקום אחר לגמרי (למשל, ירושלים, הגליל או הגולן) – חכו לרשימה הבאה…

אכסף מבריק – Cytisopsis pseudocytisus

הידד, אילו גשמים נפלאים ירדו אתמול! ומה עושים בגשם? כמובן, יוצאים לחפש פרחים.

יצאתי אתמול לכרמל, בתקווה שתהיינה הפוגות בין הגשמים. הגעתי אל הרומוליאה הצידונית – ולאכזבתי, כל הפרחים היו סגורים… אני באמת לא מבינה. 7 מעלות וגשם עז – וכבר סוגרים את הבסטה???

אז החלטתי לנסוע אל פרח אחר שרק התחיל לפרוח: צמח נדיר, שמופיע ב"ספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה" : האכסף המבריק.

כאן דווקא היתה לי הצלחה –
האכספים פרחו בנקודה קרובה לכביש (אז לא צריך לשוטט בבוץ יותר מדי),
ובדיוק היתה הפוגה בגשמים (כלומר, המטריה נשארה סגורה),
הטמפרטורה זינקה ל-9 מעלות (חמים ונעים, לכל הדיעות) –
ואני יצאתי לצלם!

רואים את טיפות הגשם על הפרח?

האכסף המבריק הוא בן-שיח נמוך ממשפחת הפרפרניים – שמשתרע על פני הקרקע. הפרחים שלו בצבע צהוב-עז, עם גביע אדום.

הוא נקרא "אכסף" בגלל הגוון של העלים – ירוק-אפרפר מכסיף. שילוב הצבעים הזה, של הפרח העז בצהוב-אדום, והעלים המכסיפים – הוא מיוחד ונפלא.
הוא קצת מאתגר אותי בצילום, ולהרבה מהתמונות כאן נאלצתי להוריד רוויה, וגם כך הצבעים עזים מאד.
(רוויה – Saturation – עוצמת הצבע בתמונה)

האכסף גדל בכרמל. טוב, בעצם יש עוד 2-3 נקודות ידועות מהגליל המערבי – אבל בעיקרון, בארץ הוא גדל בכרמל.

האכסף שייך לקבוצה מצומצמת של שבעה מיני צמחים שגדלים בארץ רק בכרמל – או כמעט רק בכרמל.
כבר הצגתי פה בבלוג את הרומוליאה הצידונית (זו שלא פרחה לי היום) והשום הסתווי, אני ודאי אגיע עוד גם אל ארבעת המינים הנוספים.

האכסף הוא עוד אחד מהפרחים שלא קראו את הספרים עליהם. בספרים כתוב שהוא פורח במרץ-אפריל, והנה לפניכם, טרי מהיום – אכסף פורח.

בספרים כתוב גם שהפרחים יושבים בקבוצות של 1-3 על ענף. וכמה יש פה? נכון. ארבעה.

מאד שמחתי לראות את האכספים פורחים – הם פורחים באיזור שבו השריפה בערה במלוא עוצמתה בשנה שעברה.

ממש ליד ראינו חור גדול באדמה – חור שנותר משורשיו של עץ אורן גדול, שנשרף כליל, עד לשורשיו.
הכרמל מלא "תזכורות" כאילה לשריפה. אבל החיים נמשכים, והאכספים שבו לפרוח!

התמונות צולמו בכרמל, לא רחוק מחניון רקית, 11.1.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

שום הכרמל – Allium carmeli

כמעט חודש עבר מאז הטיול לנחל כלח, ועוד יש לי חוב אחד – שום הכרמל.

את שום הכרמל פגשתי מספר מצומצם של פעמים – בחרמון. תמיד בחרמון.

יש מקבץ נחמד מול מפקדת החטיבה, ויש כמה במצוקים ליד עין קיניה. בחרמון הוא לא נפוץ, אבל אפשר למצוא אותו.

אבל מעולם לא פגשתי אותו בכרמל…
עד לחודש שעבר.

כשהתחלנו את הטיול, ציפורן חתול (שהגיעה מכיוון חיפה, בניגוד אלי) סיפרה לי בהתלהבות שהיא ראתה מהמכונית, בדרך – את שום הכרמל!
אז לקראת סוף הפיקניק, נטשנו לזמן קצר את כולם, וקפצנו לראות את שום הכרמל.

שום הכרמל, ממשפחת השושניים, הוגדר ע"י בוטנאי שוויצרי ששמו אדמונד בואסייה, בכרמל, במאה ה19.

לפי חוברת רת"ם מס' 15, המוקדשת לשומים, הזן הלבן פורח רק בכרמל ובגלבוע, והוא נדיר. הזן הורוד פורח מעמק יזרעאל ועד לחרמון. הוא לא נפוץ.

אחד המאפיינים של השום הזה הוא הצבע הבורדו של העוקצים עליהם נישאים הפרחים –

ובעצם, פגשנו אותו בכרמל בזכות השריפה. השריפה פתחה את האיזור הסבוך שהיה – ועכשיו השומים יכלו להתפתח ולעלות בשמש. וכיון שהסבך איננו, יכולנו אנחנו לראות אותם מהאוטו, בנסיעה.
השריפה אמנם פגעה בעצים באופן קשה מאד, אבל לכל העשבוניים – היא פתחה את השטח, והם פורחים במלוא עוזם. זה בהחלט מאפשר לנו לגלות מציאות רבות.

התמונות צולמו:
בחרמון, 24.5.2007 וגם 21.5.2009
ליד עין קיניה במורדות החרמון, 15.5.2008
ובכרמל, ליד בית אורן 14.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

הזמנה לטיול – לנחל כלח

ביום שבת, 14.5.2011 אנחנו מתכננים לטייל לכרמל – לנחל כלח.
יש לנו שתי מטרות נעלות:
לפגוש את עופר D
ולראות שושן צחור!

לאחר כמה התכתבויות, אני משנה את נקודת המפגש:
במקום להגיע לחניון מבוא כלח, נפגש בחניון הפיתולים:
נוסעים עד הכניסה לחוות הסוסים שלפני בית אורן. לפני החווה, יש דרך עפר (שהרבה פעמים מכוניות חונות בתחילתה) לכיוון צפון. נוסעים בה עד מבנה השרותים (נסיעה לא ארוכה). שם חונים.

שימו לב: הכניסה לחניון היא בתשלום – או בחינם לבעלי כרטיס מטמון
יש 2 אפשרויות למסלול – האחת ארוכה, לא מאד מוצלת אך קלה להליכה
השניה – קצרה, יפה ומוצלת, אבל כוללת טיפוס/ירידה של מפלים.
אני משערת שנראה בתחילת הטיול מה ההעדפות של הנוכחים, ובכל מקרה אני מתכוונת לקחת אתכם לאחת הנקודות היפות בארץ:

ניפגש בשעה 10:00 – בחניון הפיתולים
בכניסה לחניון מבוא כלח – החניון הראשון אחרי אוניברסיטת חיפה לבאים מכיוון חיפה.זוהי גם הכניסה לחיבר.
לבאים מכיוון צומת אורן – עולים בכביש 721 עד לצומת דמון. שם פונים שמאלה לכיוון חיפה, לכביש 672. ממשיכים עד לאוניברסיטה – אין שם פניה שמאלה לחניון, לכן יש להמשיך מעט עד לכיכר, להסתובב בה, לחזור ולהכנס ימינה למבוא החניון – שם נמצא המבנה של רט"ג.
מאחורי המבנה, לפני שיורדים לחניון, יש איזור שמספיק לכמה מכוניות לחנות – נפגש שם.
נטייל, ואח"כ נערוך פיקניק קצר – מוזמנים להביא ארוחה קלה.

נא לדאוג לנעלי הליכה נוחות, כובע, קרם הגנה ומים!

אני מבקשת ממי שרוצה לבוא שישלח אלי מסר , כדי שנדע להפגש!
את התמונות צלמתי בנחל כלח, 24.4.2010.

הכרמל בכל הצבעים

אתם זוכרים שקראתי לא לבוא לשתול בכרמל?
אתם זוכרים שיובל, אורי ונעמה הבטיחו לנו שתוך חודשים ספורים נראה התחדשות?
ובכן… היום אני מראה לכם כמה הם צדקו: זו רשימה ארוכה, והיא כוללת אחוזים בודדים ממה שראיתי בכרמל. אז שבו לכם בנוח, ותהנו!

כך, למשל, נראה הכביש ליד בית אורן – איזור שנשרף קשה. הלוטם השעיר פורח במלוא יופיו:

ואם אתם מסתכלים בחלק האחורי של התמונה, ורואים שם את הגדמים השרופים – תסתכלו בתמונה הבאה ותראו איזו חגיגה יש בינהם:

זהו מרבד נפלא, שכולל שלל פרחים נהדרים – מרגנית השדה (כחול), חבלבל סורי (ורוד), שום שעיר (לבן), חלבלוב השמש (ירוק-ליים), נורית (אדום), כרמלית נאה (ורוד), כמה סביונים וכתמות (צהוב) – תענוג!

הכרמל פורח, ולמרות שחלקים נכבדים מהחורש שהכרתי נעלמו, וכל השטח נראה אחר לגמרי – הטבע מתחדש, וחוגג, וממלא כל פיסת קרקע.
הנה, למשל, מרבד ורוד של חבלבל סורי, כרמלית נאה ופשתה שעירה – עם כמה נקודות-מרגנית כחולות:

בשולי הדרכים יש המוני תלתנים – כאן יש ארבעה מינים: תלתן חקלאי (בצהוב), תלתן הפוך (ורוד), תלתן הקצף (ורוד כהה) ותלתן כוכבני (ירוק) –

נסענו לאיזור רקית, שהאש בערה בו בעוצמה רבה. לצד הדרך, אני מכירה משנים קודמות קבוצה יפה של קוציץ סורי. שמחתי לפגוש אותם גם הפעם:

ממש ליד הקוציץ פגשנו חגיגה אמיתית: פשתנית ארם-צובא. זהו פרח עדין ומקסים במיוחד, שכבר הצגתי בבלוג. בכל הפעמים שפגשתי את הפרח הנפלא הזה, פגשתי פרטים בודדים. הפעם – היו עשרות.

אבל כמו שרואים בתמונות, גם הם לא היו לבד – ויש פה חגיגה בלבן (פשתנית), אדום (נוריות), כחול (מרגניות), ורוד (פשתה וכרמלית) ועוד כל מיני!
ממש ממולם היה מקבץ נהדר של דמומית קטנת-פרי, באדום, ומרבד של קחוונים נהדרים,

השטח ירוק ופורח, ובטיול פגשנו גם התחדשות של עצים – נבטים של אורנים, אלונים, קטלבים ואלת המסטיק.
הפרח הנפוץ ביותר (לפחות, כך נראה לי) הוא מרגנית השדה – הידועה גם בכינוי "עין התכלת":

בחניון רקית תמיד פגשנו צמח מטפס יפהפה, עם פרחים קטנים – ספלול מטפס. הנקודה שבה הוא צמח נשרפה, וחששנו לשלומו. אבל חששותינו התבדו, כי – כמו כל שנה – פרח לו הספלול: כאן הוא מטפס על עץ אלון צעיר.

מאחוריו היה עוד מרבד ססגוני – של קחוונים (לבן-צהוב), נוריות (אדום), מרגניות (כחול), אספסת וציפורני חתול (צהוב) – ואפילו צהרונים, ישנים עדיין ומחכים לשעת הצהרים.

ליד חורבת רקית מצאתי מרבד לבן של פרחים קטנטנים ועדינים: שוב פרח קטן עם שם גדול: ולריינית עטורה

וכמובן, בלי סחלבים אי אפשר… ובכן, פגשתי ביום שישי מנין שלם של מיני סחלבים! הנפוץ מכולם היה סחלב הגליל, בשלל צבעים ומופעים נהדרים. כאן, למשל, בלבן חגיגי:

גם בעלי החיים חוזרים לשטח. ראינו המוני פרפרים מסביבנו: צבעוני קשוט, נמפית החורשף, לבנינים שונים. כמה וכמה לטאות וחרדונים ברחו מאיתנו, את חומט הפסים הספקתי לצלם:

אחרי הצהרים נפתחו הצהרונים, ופתאום גילינו שכל האיזור מלא בהם:

בחורשת הארבעים מצאנו מרבד נהדר של צמח סוככי גבוה ורעיל: רוש עקוד

התמונות צולמו כולן בכרמל, ביום שישי 1.4.2011
כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
אפילו אם זה רק תלתן תריסני פשוט, כמו פה:

אם אתם רוצים לראות עוד מציאות, אפשר לראות באתר צמחית ישראל ברשת – כאן
פתחתי עם לטם שעיר, ואני מסיימת עם אחיו, לטם מרווני .

שריפה באיקאה וכלנית מוטציונית

הבוקר נסענו צפונה, ולא יכולתי להתעלם מבנין איקאה שעלה באש…
אמנם לא עברנו ליד – נשארנו על כביש ארבע, במיוחד כדי לא להתקרב לאיזור. אבל גם מכביש ארבע ראו היטב את השריפה. התמונות מהבוקר, סביבות השעה 10:30

את התמונה הבאה צלמתי במחלף רעננה צפון, וכל תמונות העשן כאן הן מכביש ארבע.

לפי מה שקראתי בעיתונות, מעריכים ששיקום המבנה ייארך חצי שנה עד שנה… הרבה זמן. נזקי השריפה נאמדים ב-350 מליון שקל.
ואני חושבת… שטוב שזה קרה בשבת, ואין נפגעים בנפש, ומעבר לזה… זה בנין באיזור תעשיה. אפשר לשקם ואפשר לבנות. זה לא כמו עץ, שלוקח לו עשרים שנה או יותר לגדול.

…ואם אני כבר מזכירה עצים, אני קוראת לכם שוב – אל תשתלו בכרמל!!! לאחרונה, פקחים של רשות הטבע והגנים מצאו ועקרו עצים שאנשים פרטיים שתלו בכרמל. זה רק פוגע בצמחיה הטבעית שמנסה להתחדש, ובנוסף, אנשים שותלים ללא הבנה וללא ידע – צמחים שאינם צמחי בר של הכרמל: זוהי פגיעה אקולוגית קשה לא פחות מהשריפה עצמה.

אני קוראת לכל מי שרוצה לשתול, שייצא לשקם את הגינות בעין הוד, בימין אורד, בעוספיה ובשאר היישובים שנפגעו! אל תשתלו באיזורים הטבעיים!!

אבל חנויות עולות באש, זה ממש לא התחום שלי, ואני גם לא מבינה מספיק בזיהום אוויר בשביל לחוות דיעה על זיהום האוויר שנגרם כתוצאה מהשריפה הזו. אז אני אעבור למנחת מגידו. פריחת הכלניות החלה!
אמנם הפריחה דלילה עדיין, אבל כבר יש מה לראות. טיילנו שם היום, ומצאתי כלנית מוטציונית:

מה קורה פה? בעצם, בכלל אין פרח… יוצאים כמה עלים ורודים מתוך ה"צווארון" – עלי המעטפת שמתחת לפרח.

צלמתי אותו מכמה כיוונים: זה לא פרח נבול ולא פרח אכול… זו פשוט מוטציה.
כבר הצגתי בבלוג רשימה על כלניות משוגעות. ההסברים למוטציות האילה קשורים לביולוגיה מולקולרית – עוד תחום שאני ממש ממש לא מבינה בו,
אבל אני בעצם לא חייבת לדעת את זה בשביל להנות מהמוטציה הזו, נכון?

בדרך חזרה – בסביבות 5 אחה"צ – עברנו ממש ליד איקאה, וזה מה שראיתי…

התמונות צולמו היום, 5.2.2011 – מכביש 4, במנחת מגידו ובמחלף פולג.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

דודא רפואי – Mandragora autumnalis

לפי שאני מתחילה את הרשימה היום, אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכתבה שהתפרסמה בסופ"ש האחרון בעיתון הארץ, ובה אלי אמיתי, מנכ"ל הרט"ג אומר במפורש: הקמפיין של הקק"ל שקורא לתרום כספים לשיקום הכרמל הוא מטעה.

עוד כתוב שם: "בקרב הציבור הרושם שכספי התרומות יועברו לטובת נטיעת עצים בכרמל, בעוד שנטיעה כזו כלל לא מתוכננת בהליך השיקום. גורמי שמירת טבע מזכירים שהרוב המכריע של השטח שנשרף הוא לא יער באחריות הקרן הקיימת אלא מוגדר כגן לאומי".

את הכתבה כתבו צפריר רינת ויהונתן ליס – אני ממליצה להשקיע דקה שתיים, ולקרוא אותה.

כמו שהבטחתי לכמה מהמגיבים ברשימה הקודמת, אני מציגה היום דודאים.

הדודא הרפואי, ממשפחת הסולניים, הוא אחד מראשוני פרחי החורף. הוא פורח לאחר הגשמים בסגול, צמוד לקרקע, במרכז שושנת עלים גדולים. זהו צמח שהיה ידוע כבר מימי קדם בתור צמח בעל סגולות מרפא, כישוף, פריון…

כיון שכך, הייתי חייבת לחפש מידע אצל מומחה לפולקלור – וניגשתי אל הספרון "הדודאים נתנו ריח" , שכתב פרופ. אמוץ דפני – שהוא פרופסור לבוטניקה באוניברסיטת חיפה, וגם מומחה לפולקלור הקשור לצומח.

כבר בתנ"ך, בספר בראשית, ראובן מוצא דודאים ומיד מביא אותם לאמו –

"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל-לֵאָה אִמּוֹ; וַתֹּאמֶר רָחֵל, אֶל-לֵאָה, תְּנִי-נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי; וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא." (בראשית פרק ל' פסוקים יד-טז)

ודאי שמתם לב שראובן מצא דודאים בעת הקציר – כלומר, בסביבות סיון, ולא בסביבות שבט. וזאת כי הוא הביא לאמו את הפירות, לא את הפרחים. לפרחים כמעט אין ריח (ומה שיש אינו נעים במיוחד) – אך הפירות הם בעלי ריח עז ומשכר. הם דומים בצורה לעגבניות צהובות, וזה לא פלא, שכן גם העגבניות הן בנות משפחת הסולניים. (אגב, גם לעגבניות יש מוניטין כסם אהבה – כפי שמרמז השם, עגבניה, מהשורש עג"ב)

גם בספר שיר השירים נזכרים הדודאים: בפרק ז', בסוף השיר:

שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם.
מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ- כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.
שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה.
צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים- אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.
רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן: מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים.
מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ- אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.
זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.
אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.
וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.
אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.
לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים.
נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים- נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי לָךְ.
הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים- חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ.

רציתי לציין, שאם מישהו היה מנסה לשיר את השיר הזה היום – ללא היסוס היו מאשימים אותו בהטרדה מינית; ובנוסף – אני מאד אוהבת את הדימויים בשיר הזה. "אפך כמגדל הלבנון", "בטנך ערימת חיטים" – פואטיקה במיטבה.
אבל אם נחזור רגע לדודאים, די ברור מהשיר הזה שהדודאים נחשבים כסם אהבה.

מאוחר יותר, בתקופת יוון העתיקה, הדודאים כונו "הצמח של קירקה" – כלומר, צמח המשמש לכישוף. לפי האודיסאה, המכשיפה קירקה כישפה את אנשיו של אודיסאוס והפכה אותם לחזירים. אני לא בטוחה שהיא השתמשה בדודאים בשביל זה, אבל לפי האגדות, היא בהחלט השתמשה בדודאים לדברים שונים.

היוונים התייחסו לדודאים כאל סם אהבה, וגם האמינו שהוא מעודד התעברות.

במאה הראשונה לפניה"ס חי רופא יווני בשם דיוסקורידס. הוא טען שלשורשי הדודאים יש השפעות מרדימות – והיה נעזר בשורשים כחומר הרדמה לטיפולים מכאיבים.
סוקרטס המליץ על תמצית דודאים כתרופה נגד צפדת.

באותה תקופה גם החלו לחשוש מקללה בעת עקירת שורשי הדודא. תיאופרטוס – בוטנאי שחי במאה השלישית לפני הספירה – מסביר איך עוקרים דודאים מהשורש: החופרים צריכים לסמן סביב הצמח שלושה מעגלים באמצעות חרב, ולשאת את פניהם מערבה כאשר הרוח נושבת בפניהם.

הוא גם מזהיר – שמיץ הצמח עלול לגרום מוות, והריח עלול לגרום לך לאבד את יכולת הדיבור…

בשנים מאוחרות יותר, טקס עקירת הדודאים התפתח. האמונה היתה שמי שיוציא את השורש מהאדמה לחלוטין – דינו נחרץ למות. לכן, היו חופרים את השורשים ומשאירים אחד אחרון בלתי מנותק. אז היו קושרים אליו – לקראת חצות הליל – כלב שחור. בחצות בדיוק היו מכים את הכלב. הכלב היה בורח בבהלה ובנביחות – והצמח היה נעקר.

בדרך השפלה הזו היו מפילים על הכלב את גזר הדין, ונהנים משורשי הדודאים.

לפי הסיפורים, גם המצביא חניבעל השתמש בדודאים – קבוצת מורדים רדפה אחריו, והוא השאיר להם כדי יין שהושרו בהם שורשי דודאים. הרודפים שתו מהיין ונרדמו – וחניבעל ואנשיו חזרו והכריעו אותם. (שזה כנראה תיאור מעודן לטבח)

בימי הביניים, ברפואה העברית, השתמשו בדודאים לטיפול במחלות שנגרמו – לפי האמונות שרווחו אז – על ידי השטן והשדים: מחלות כמו איבוד זיכרון ואפילפסיה.

אמונה נוספת הקשורה לשורשי הדודאים היתה שהם מגנים בפני כל רע. מגניבה ועד רצח – הם שומרים על הנושא אותם.
כבר ביוון העתיקה, נשים נהגו לשאת שורש דודא איתן. בימי הביניים גילפו מהשורש דמות אדם – ואז הם נחשבו ממש כקמיעות.
זה נראה למשל כך: ואפשר לקרוא עוד באתר צמח השדה, בכתבה של פרופ. דפני.

כנראה מאגדות אילו לקחה ג'יי קיי רולינג את דמות הדודאים (Mandrakes) שמופיעים בספרי הארי פוטר. לפי חלק מהאמונות, כאשר הם נעקרים יש צרחות (רק לא הבנתי אם הצורחים הם העוקרים, הכלב שהרביצו לו, או השורשים…)

אבל כמו תמיד, בכל האגדות ישנו איזה שמץ של אמת…
ובאמת, כיום ידוע ששורשי הדודא מכילים חומרים נרקוטיים – כלומר מרדימים וגורמים להרפיה – ששמם סקופולאמין והיוסצין. משתמשים בהם כיום ברפואה.
בנוסף, בבדיקה שנערכה באוניברסיטה העברית, נמצא שהפירות מכילים הורמוני מין בכמות קטנה – כלומר, גם לסיפורי הפוריות וסם האהבה יש בסיס מדעי מסוים.

תודה רבה מאד לפרופסור אמוץ דפני שריכז את כל הסיפורים והאגדות בספרו,
ולציפורן חתול ששלחה לי תמונה של פירות דודאים – כי לי אין אף אחת!

התמונות צולמו ב –

נחל מערה ליד נס הרים, 13.1.2007
נחל ראש פינה, 4.12.2008
עין אלון בכרמל, 29.12.2008
קרני חיטים בגליל התחתון, 2.1.2010
רמות מנשה, 1.1.2011
הפירות צולמו בהר העגול ליד עמיקם (ברמות מנשה), 10.4.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

בחזרה לכרמל, אחרי השריפה

בשבת, אחרי המון המון זמן חזרתי לכרמל.
אתם צריכים להבין, שהתקופה היחידה בחיי שבה היו מרווחים של יותר מחודש בין ביקור אחד שלי בכרמל למשהו – היתה בתקופה שבה חייתי בארה"ב. זה מוזר מאד עבורי, לא להיות בכרמל.

כבר באיזור כלא 6 ראינו את המורדות השרופים מולנו.
איזור שפך נחל אורן והכניסה למערת אצבע נפגעו באופן קל, והגשמים כבר השפיעו לטובה (רק שיבואו עוד!!!)

האלונים בתמונה מעל אמנם נחרכו, אבל בגלל הנביטה המאסיבית מסביבם, אני מאמינה שהשורשים לא נפגעו – ולכן או שהאלון עצמו יתחדש ויגדל עלים חדשים, או שיצמחו גזעים צעירים מסביב לגזע השרוף. לעצים האילה יש סיכוי טוב להתאושש.
ברשימה שלי שקראה לא לבוא לשתול בכרמל ציטטתי את נעמה טסלר, דוקטורנטית המתמחה בשריפות יער, והיא אמרה שתוך שלושה שבועות, אם ירד גשם, נראה שינבטו צמחים צעירים. התמונה מעל מוכיחה יפה את דבריה, ואם תגדילו את התמונה הבאה, תראו שגם כאן יש נביטה והתחדשות:

התחלנו את הנסיעה בכיוון מעלה, במטרה להגיע לאיזור שלא נפגע בשריפה – חורשת הארבעים – ולטייל שם. לצערנו, רוב מדינת ישראל גם רצתה לנסוע לראות מה קרה בשריפה. לאורך כל הדרך הכביש נראה כך –

זחלנו את הדרך הזו… הנסיעה מצומת אורן ועד לאוניברסיטה ארכה שעה וחצי. זה היה קשה מאד.
ולמען האמת, אני לא בטוחה מה כולם רצו. לא ראיתי אנשים יורדים לשבילים או לחניונים, פרט לחניון מחצבות קדומים – הקרוב ביותר לאיזור אסון האוטובוס. איזור זה אכן ספג מכת אש קשה.

וכך נראה אחד הצנירים בשביל הצנירים – האש לא ירדה עד אליו.

היו גם סימנים טובים. הנה, למשל, לבלוב עלי עירית גדולה – ראיתי המוני עלים של עיריות לאורך הדרך, גם באיזורים שרופים וגם באיזורים לא שרופים.

ראיתי גם כמה בזים בשמים מעל – אבל לא הצלחתי לצלם אותם.
נרקיסים החלו לפרוח באיזורים שפחות נשרפו –

ויחד עם זאת, עצוב לראות מחזות קשים של שריפה

אפילו לא נסעתי לאיזור חורבת רקית, הר שוקף או חניון האגם האהובים עלי. אני יודעת שהם נפגעו קשה מאד.

בסופו של דבר, אחרי זחילה ארוכה, הגענו אל איזור חורשת הארבעים, וירדנו בשביל אל המצוק. להפתעתינו, היו רק מעט מטיילים בשביל. הרוב משום מה העדיפו להשאר במכוניות ובפקק…

במצוק הארבעים חיכו לנו חברים ותיקים –
שלל כרכומים –

המוני נרקיסים ריחניים – אגב, למי שתוהה, הנרקיס ההררי והנרקיס שגדל בביצות, שניהם נרקיס מצוי. זה אותו נרקיס.

תחילת הפריחה של הרקפות עם העלים (יש גם פריחה של רקפות היסטרנטיות)

ואפילו אחד ממיני האיריסים – איריס שיקבל רשימה משלו – אני מקווה שעוד השבוע.

התמונות צולמו בכרמל, לאורך הכביש 721 ובמצוק הארבעים, 25.12.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

זעקי, ארץ אהובה

ברגעים אילה עדיין משתוללת האש, ושורפת את הכרמל האהוב שלי, את דרך בית אורן ונחל אורן וכל סביבתם.

אני עדיין בשוק מוחלט – מהשריפה, וממותם של אנשי השב"ס האומללים. אנשים טובים שבאו לעזור, ומתו מוות מחריד וכואב. אני כל כך מצטערת על מותם, מבכה את האובדן הנוראי הזה.

חברה שלי – נעמה טסלר – מתגוררת בקרבת מקום. נעמה היא דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, ונושא הדוקטורט שלה הוא שריפות יער, והשפעתן על הסביבה. היא צלמה את כל התמונות ברשימה הזו, ואשרה לי להשתמש בהן.
תודה, נעמה! אני באמת מקווה שלא אזדקק יותר ל"טובות" שכאילה ממך, שנוכל לחזור לטייל יחד ולצלם תמונות נעימות יותר.

נעמה גם שלחה לי מאמר שהיא השתתפה בכתיבתו, וממנו מצוטט רוב המידע פה.

בממוצע, מתרחשות בשטחים הפתוחים בישראל כ-1,000 שרפות בשנה, והיקף השטח השרוף מגיע בממוצע ל-37 אלף דונם בשנה. רוב השריפות בארץ הן מעשה ידי אדם. אין אצלינו סופות ברקים קיציות כמו באמריקה, והשריפות אצלינו נובעות מרשלנות – או מזדון.
53% מכלל השרפות המתרחשות בארץ מתחוללות בחודשים מאי-יולי, אם כי גם בתחילת הסתיו תועדו שרפות רבות. המחקרים גילו גם שמרבית השרפות מתרחשות בסמוך לכבישים, במרחק של עד 50 מטר מהדרך. כלומר – מעשה ידי אדם.
בארץ כמעט שאין שרפות ענק (מעל 10,000 דונם) אולם כיוון שהשטח הכולל של ישראל הוא 20 אלף קמ"ר לערך ושטחי היער שבה מצומצמים, מוגדרות שרפות יער כ"גדולות" החל משטחים של 200-50 דונם

בכרמל הוגדרה שרפה גדולה כשרפה ששטחה עולה על 1,200 דונם (טסלר ואחרים 2007)
בשנים 2009-1987 אירעו בכרמל למעלה מ-620 אירועי שרפות, ובהרי ירושלים למעלה מ-3,800 שריפות.
בממוצע מתועדים מדי שנה 30 אירועי שרפות בכרמל ו-170 בהרי ירושלים, אולם רק 1% מהם פוגע בשטחים הגדולים מ-1,000 דונם. מרבית השרפות הן שרפות הקטנות מ-100 דונם.
מצד שני, בגלל העוצמה והגודל – האירועים הגדולים הם אלה הגורמים לעיקר הנזקים הגאומורפולוגיים והאקולוגיים.

שרפות יער וחורש הופכות לתופעה בעלת השפעות משמעותיות בעיקר בעקבות צמצום השטחים הפתוחים בישראל ולאור המשך הפגיעה בהם.
מחקרים רבים מצביעים על מגמת עלייה במספר השרפות באזור הים תיכוני, בהתאמה לפעילות האדם. צפוי שתהליכים אלה יימשכו עם התגברות הלחצים הקיימים על השטחים הפתוחים בישראל.
דיווחים דומים על שינוי במספר השרפות מגיעים גם מאזורים ים תיכוניים נוספים, כגון ספרד, איטליה ויון.

פרק הזמן שבו יער בוגר חוזר לקדמותו הוא 40 שנה – וכיון שקצב השריפות גדל, הוא קרוב מאד לעלות על קצב תהליכי ההשתקמות.
שכיחות גבוהה של שרפות יער יכולה למנוע מצמחים המתחדשים מזרעים לחדש את המלאי בבנק הזרעים, ועלולה לרוקן את מאגר הניצנים אצל הצמחים המתחדשים מנצרים

אם בעבר התייחסו לשרפה כאל אירוע בודד בנוף, הרי שלמעשה ראוי להתייחס לשרפה כחלק ממערך רחב של אירועים המתרחשים מדי שנה. מרבית השרפות בארץ הן מצומצמות בשטחן, וקטנות יחסית לשרפות גדולות בארצות אחרות – אבל גם השטחים הפתוחים בארץ מצטמצמים.

המידע כאן מצוטט מתוך המאמר – "שרפות יער וחורש בכרמל ובהרי ירושלים – תיעוד וניתוח דגמים עיתיים" מאת נעמה טסלר, דן מלקינסון, לאה ויטנברג ונעם גרינבאום

תושבי ישובים רבים פונו מבתיהם, וכבאי כל המדינה נקראו להתייצב לדגל, ולעזור להחליף את כבאי חיפה וסביבותיה, שעובדים כבר מהבוקר.
גם יערני קק"ל ואנשי רשות הטבע והגנים באו לעזור ולנסות לנטר את המצב, לצפות לאן האש עלולה להתפשט.

12,000 איש כבר פונו מבתיהם נכון לשעה זו.
אני לא יודעת אפילו להתחיל להעריך את הנזק האקולוגי והזואולוגי – כמות בעלי החיים שנשרפו למוות…
בטלוויזיה אמרו שיקחו ימים שלמים עד שהשריפה תכובה. ומה יישאר לי מהכרמל בזמן הזה? מה ישרוד את להבות התופת האילו?

עוד לפני חצי שנה, אחרי השריפה האיומה שהיתה בגמלא, דובר על הצורך במטוסי כיבוי אש גדולים. בארץ ישנם מטוסי כיבוי קטנים, שמספיקים לשריפות לא גדולות. אבל שריפת ענק שכזו דורשת טיפול מסיבי הרבה יותר. לפני חצי שנה פרסם אביב לביא במעריב כתבה המספרת על נסיון להביא מטוסי כיבוי לארץ – שנופל שוב ושוב מאז סוף שנות ה80, בגלל… בעיות תקציב, חוסר אכפתיות, לך-תבוא וכן הלאה. מטוס שממלא 6,000 ליטר בפחות מדקה בים, ועולה ומוריד את המים על מוקדי השריפה – ואין לנו אותו, רק כי זה לא חשוב…
הלב שלי, לפחות, שבור כאן לרסיסים.

את כל התמונות פה צלמה נעמה טסלר, היום בשריפה האיומה הזו. 2.12.2010
תמונות נוספות וכואבות אפשר לראות אצל גיא שחר
שמעתי בטלוויזיה שמדינות רבות מאגן הים התיכון – בינהן יוון, קפריסין ספרד וצרפת – שולחות אלינו מטוסי כיבוי, שיעזרו בכיבוי השריפה.
בחדשות Ynet דברו גם על מטוסים שמגיעים מטורקיה – למרות העוינות מצדם לאחרונה. אם אכן כך הוא, אני בהחלט מתרשמת מהם לטובה.

בתקווה שיגיעו המטוסים במהרה, שהרוחות יירגעו ולא יפיצו את האש כל כך מהר – ושהכבאים יצליחו להתגבר על השריפה המחרידה הזו.

רומוליאה צידונית – Romulea phoenicea

היום אני מציגה פרח קטן (1.5 ס"מ בערך) ולא מאד ידוע. בארץ הוא נמצא בעיקר בכרמל – רומוליאה צידונית.

הרומוליאה היא בת למשפחה מאד מכובדת – משפחת האירוסיים. היא קרובה לכרכום – שגם הוא בן אותה משפחה.

בארץ ישנם מספר מינים של רומוליאות. המין הנפוץ הוא רומוליאה סגלולית, שצבעה… לבן (עם סגלוליות מסויימת מדי פעם). תמיד זה משעשע אותי, שהרומוליאה הלבנה נקראת "סגלולית", והסגולה היא בכלל צידונית.

אז אם אתם רוצים צבע, ולא סתם צבע – סגול יפהפה, שמשתלב עם קצת צהוב חם – צריך לטייל בכרמל! אני פגשתי את הרומוליאות בחניון הצוק באיזור "שוויצריה הקטנה".

כדאי להסתכל גם על הצד התחתון של הרומוליאה- לחלק מהפרחים יש שם צבעוניות מיוחדת -צהוב וסגול לסירוגין.

את הרומוליאה אפשר לפגוש במקומות רבים בכרמל: צריך רק לפקוח עיניים, ולחפש אותה. (בכל זאת, זהו פרח צמוד-קרקע!) אני מכירה אותה מגבעת ההגנה, עין אלון, יערות כרמייה – ועוד.

כל התמונות צולמו בחניון הצוק, שוויצריה הקטנה, בכרמל, 16.1.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם – Cytinus hypocistis

זה מתחיל בקטן. ציץ אדום בקוטר סנטימטר או שניים, שבוקע מהאדמה:

(2.5.2009, הר מירון)

אם מחפשים, וחושפים בעדינות – מגלים לפעמים מושבות שלמות:

(6.4.2007, הר מירון)

ותמיד תמיד למרגלות הלטם. בעיקר בכרמל, אך גם במירון.

בשלב הבא, זה מציץ קצת יותר מהקרקע, והכדורים האדומים נפתחים ומראים תוכן לבן:

(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

ובסופו של דבר, גם הם פורחים:

(הר מירון, 27.5.2006)

זהו צמח טפיל – כלומר, אינו עושה פוטוסינתזה ואין לו עלים או גבעול ירוקים. הוא מתחבר לשורשים של צמח אחר, וגונב ממנו את כל צרכי מחייתו. לצמח הזה קוראים רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם.

רמונית – בגלל הצבע האדום והצורה הכדורית

לטם – הוא הפונדקאי של הרמונית. לטם שעיר ולטם מרווני.

(17.4.2009, הר מירון)

לשמחתי, הרימונית גדלה בד"כ בכמה מקומות שמאד חביבים גם על הסחלבים – ולכן כשאנחנו יוצאים לחפש דבורניות וסחלבים בכרמל ובמירון, בדרך כלל אנחנו בודקים גם את האדמה מתחת לשיחי הלטם הרבים, וכמעט אף פעם לא מתאכזבים.

(19.4.2008 – כרמל)

לפעמים פוגשים פרטים בודדים וקטנים, כמו זה:

(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)

ולפעמים מושבות גדולות –

(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)

הנה מושבה ולידה עלה כותרת שנשר מאחד הלטמים – לטם שעיר –

(28.4.2007, חורבקת רקית, כרמל)

הרמונית שייכת למשפחת הרפלסיים, והיא הנציגה היחידה של המשפחה בארץ.

באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב: "המין הידוע ביותר במשפחה – Rafflesia arnoldii – גדל ביערות הטרופיים של מלזיה, ולו הפרח הגדול ביותר בממלכת הצמחים. קוטר הפרח כ-50 ס"מ, ומשקלו מגיע עד 7 ק"ג."

(22.4.2006, כרמל – התמונה הזו מזכירה לי נר זכרון)

אז הייתי חייבת לעשות חיפוש, ומצאתי כמה תמונות מדהימות של הפרח הזה. הרימונית הקטנה שלנו, שקוטרה סנטימטר בערך – היא קרובתו של הענק המרשים הזה.

(25.4.2005, כרמל)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

צבעוני קשוט – Allancastria cerisyi speciosa

לפי הכותרת, אתם בטח חושבים שהגעתי אל הפרח צבעוני…

ובכן – לא! בארצנו יש עוד צבעונים- פרפרים בשם צבעוני! והם יפהפיים!

(וחוץ מזה הבלוג שלי נקרא "פרחים, פרפרים וכל מיני" ובזמן האחרון היו כאן רק פרחים

)

הפרפר היפהפה הזה שמו צבעוני קשוט. אבל… יש מין דומה מאד ששמו צבעוני צהוב.

בטיול שלנו בשבת האחרונה ריחפו סביבנו עשרות צבעונים. הם עפו מעל ומתחת, בדקו את שלל מיני הפרחים שפרחו – ורקדו מסביבנו מכל הכיוונים.

אז ניסינו לצלם אותם. וזה לא היה קל. יצאו לי הרבה תמונות של פרחים מטושטשים שהרף עין קודם היה עליהם פרפר, עד שהגעתי אל הפרפר הזה:

הוא עמד לו ונח, ונתן לי לצלם אותו.

אנחנו חשבנו שזהו הצבעוני הצהוב – אבל בבית, בדקתי במגדיר של בנימיני, ושם כתובים ההבדלים בינהם. רוב ההבדלים לא בולטים – במיוחד לא בשטח.

בצילום אפשר לראות שלפרפר הזה יש קשקשים כחולים בכנפיים התחתונות – סימן לצבעוני קשוט:

אך הסימן החשוב ביותר הוא… המקום בו צלמתי אותם. בכרמל ובגליל המערבי – צבעוני קשוט; בגליל, בגולן, בהרי יהודה – צבעוני צהוב!

כל התמונות צולמו באיזור רקית בכרמל, 9.4.2009 –

ולכן זהו צבעוני קשוט.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

דבורנית שחומה – Ophrys israelitica

הפרח החביב עלי ביותר מבין פרחי חודש דצמבר הוא הדבורנית השחומה.
דבורנית שחומה היא סחלב, צנוע, עדין וקטן – ולא מאד מרשים. במיוחד לא אם משווים אותה לאחיותיה הדבורניות שיפרחו באביב – כמו דבורנית גדולה, דבורנית הדבורה…

הדבורנית השחומה חשובה בעיני, כי היא מבשרת את פתיחת עונת הסחלבים – היא הסחלב הראשון שפורח.
חוץ מזה, היא הסחלב היחידי שפורח ביום ההולדת שלי (שהיה ביום שני – 29.12)
לכן, בדרך כלל, ביום ההולדת שלי, אני משתדלת לקחת יום חופש – ולצאת לחפש דבורניות שחומות.
אחד המקומות החביבים עלי לחפש דבורניות שחומות הוא עין אלון בכרמל. מקום מומלץ לטיול כל השנה, אבל במיוחד בחורף – כשגשום.

וכן – גם השנה יצאתי לי (מלווה במשפחתי האוהבת) לכרמל, וירדנו אל עין אלון – וכמו כל שנה, חיכה לי שם זר עדין ונפלא של דבורניות.
קטנות, עדינות – צריך לחפש אותן בשביל לראות אותן. מוטת ה"כנפים" שלהן היא בערך 2-3 ס"מ.
וכמובן – גשומות! 🙂

לעניין השם דבורנית – הדבורניות נקראות ככה כי בצורתן הן דומות לדבורים. כמו רוב הסחלבים, הדבורניות הן רמאיות. הן מתחזות לדבורים נקבות, מגרות את הזכרים – ואז מגיע זכר להוט, רואה נקבה יפה ומושכת, מזדווג איתה…. ו…. מגלה באמצע שהוא לא עם Hot Babe, אלא סתם תחליף. אבל בינתיים היא כבר הדביקה לו אבקה על המצח. הוא עובר אל יפהפיה מושכת אחרת – שוב מרומה – אבל אותה הוא מאביק.

מה שעוד אני יכולה לספר על דבורניות, זה שבדוגמא על גוף הדבורנית יש שוני – יש הבדל בין פרח לפרח, אפילו באותו צמח. וזאת למה?
כמו שאמר פעם פרופסור שמידע: "אם אתה רמאי, ולידך נמצא עוד רמאי – אתה לא רוצה להראות בדיוק כמוהו, כדי שלא יזהו אותך מיד!"