חצי שנה לטבח נתניהו

אני לא מצליחה להבין את זה. לא מצליחה להבין איך ממשלת הרשע והזדון ונתניהו-מחריב-ישראל לכאורה עדיין שם. אני חייבת להודות שאני די מיואשת – אני כן הולכת להפגנות, אבל הן הרבה יותר קטנות ממה שהיה לפני טבח נתניהו. ועכשיו הממשלה המחורבנת מחזירה את ההפיכה המשטרית. וכל מה שעולה לי לראש זה ספר ישעיהו, שלמרות שאני חילונית והרבה מהם דתיים וחרדים – נראה שאני מכירה אותו הרבה יותר טוב מהם:

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה
מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:
שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים
כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים
יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם:

ישעיהו ממשיך ואומר:

לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:
וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָּנָה:
צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:
וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהֹוָה יִכְלוּ:
כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:
כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ:
וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה:

ואני מחכה שיגיע החלק הזה. ששוב נהיה קריה נאמנה. שיכלו הפושעים והחטאים בממשלה. אבל הזמן חולף, שרינו עדין סוררים וחברי גנבים, וראש הממשלה במיוחד אוהב שוחד ורודף שלמונים לכאורה.

כמובן, זה גם מזכיר לי את שירו של יהונתן גפן –

בשבוע שעבר נסענו להפגנה בירושלים. היו המוני אנשים, והצפיפות היתה כל כך גדולה שבכלל לא הצלחנו להגיע אל אזור הבמות או המסכים שהקרינו את הנאומים. אבל נתניהו האשם לכאורה כל כך מנותק מהמדינה, כל כך לא אכפת לו – הוא שולח את מירי רגב לטעון שיש סכנה לחייו? באמת? בהיסטוריה של מדינת ישראל נרצח רק ראש ממשלה אחד. והוא נרצח על ידי אותם אנשים שהיום הם בשלטון.

מה שאיפשר את רצח רבין הוא הלך הרוח הפרוע והפושע במחנה הימין, והמוביל של אותו מחנה היה יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו. אני משערת שנתניהו לא רצה שרבין ירצח, אבל מצד שני, הוא דאג להסית בכל הזדמנות, לשסות ולחזק את הדה-לגיטימציה של רבין למען מטרותיו הפוליטיות. נתניהו גם לא הפיק את הלקח מרצח רבין. הייתי מוכנה לסלוח אם היה משנה את דרכו. אבל גם היום לכאורה הוא (או שלוחיו) ממשיך להסית, לשסות ולייצר דה-לגיטימציה – נגד כל מי שלא מעריץ אותו ולא מקבל אותו באופן מוחלט. למשל, נגדי.

הערב, בדרך חזרה מההפגנה, מישהו שראה אותנו הולכים עם הדגלים צרח עלינו: יא שבורים! אתם הורסים את המדינה! אז רציתי לומר לאותו אדם (שהוא כנראה עיוור, או ביביסט אטום): כן, אנחנו שבורים. ממשלת הזדון לחלוטין שברה אותנו. בטבח נתניהו נרצחו כ1,500 אנשים, נחטפו 241 – מתוכם 133 עדיין במנהרות החמאס! ומאז – נתניהו וממשלת הזדון והאסון עושים הכל כדי להשמיד את המדינה – כלכלית, חברתית ובטחונית.

קראתי את הראיון עם עמית סוסנה הגיבורה והשורדת ב-New York Times. לא את כולו, כי באמצע פשוט התחלתי לבכות. וכן, לדעתי נתניהו אשם גם בזה. אולי הוא לא רצה שעמית ושאר הבנות יאנסו – אבל הוא חיזק את החמאס. לכאורה. הוא נתן להם את הכוח והיכולת לעשות את זה. הוא אשם.

חצי שנה, כושלירבאק. חצי שנה. שילכו כבר לאבדון (או לפחות לכלא) כל ממשלת הרשע.

View this post on Instagram

A post shared by Lee Gaon לי גאון (@leegaon)